אֶל
לֵב, יְדִידִי, עֲנֵני קוֹל צַעֲקִי!
אֶמְצָא בְרוּחִי לֵב, אֲחוֹקֵק לִמְחוֹקְקִי.
בַּמֶּה, צְבִי,
נָאֲווּ לוֹ קִנְיְנֵי
הַשִּׁיר, בְּנֶפֶשׁ
כְּבוֹדוֹ יַחֲנֶה?
דָּת מַהֲלָכוֹ כְּזֹאת
לִי תַעֲנֶה:
אִם יֵשׁ רְצוֹנֵךְ בְּדוֹד שֶׁתִּדְבְּקִי –
הִלְכִי נְכוֹחוֹ, אֵלֵךְ לְפָנָיו בַּר נַשְּׁקִי!
'מֵעַי לְדִבְרֵי
צְבִיָּה יֶהֱמוּ.
כִּמְעַט וְקִשְׁרֵי
עֲבוֹתֵךְ יִתְּמוּ,
אָשׁוּב – וְאָשִׁיב
מְכוֹנוֹת שָׁמְמוּ;
אֶעְרֹךְ, בְּשֵׁם בַּאֲמִתּוֹ תִּצְדְקִי,
שָׁם נֵר מְשִׁיחִי – אָז בְּמָחוֹל תִּשְׂחֲקִי!'