רקע
יוסף לואידור
רגעי חיים ומות

אל בית המטבחים הלך ברגליו – עם החמור שכם אל שכם. עוד לא מצאו לנחוץ להטילו על גב החמור, עוד אפשר היה להשתמש בשביל זה אשר נידון לו בכוח רגליו.

הוא הלך בדרך הארוכה כמנהגו תמיד, בעצלות, בטמטום, רק מתוך הכרת “ההכרח” בצורת בעליו המחמר אחריו. נראתה לו רק בלתי מובנה הדרך, ששטח אחד דומה בה למשנהו. הוא הלא רגיל רק ללכת מרפתו אל השדה. להתהלך בו כל היום הנה והנה, למשוך את המחרשה ולשוב אחרי כן אל הרפת. ופה הליכה רבה כזאת בלי שום מטרה – לשם מה?

אצל בית המטבחַים ראה המון אדם וגם שוורים ועגלים, וזה הביאו במבוכה. לא קמה בו רוח להתרוצץ כמו שהתרוצץ לפעמים באון-הפרים שלו באחו, או לצנוח ארצה בעקשות מָחלטת, כאשר נהג לעשות בהיותו נתון בעוּלו בשדה. עתה עמד על מקומו כנטוע.

דממה חרישית שׂררה, למרות קריאותיהם של האחד והשני מבני המזרח. ההולכים על ארבע נראו עצובים ביותר. בני היהודים הלכו לאט. פה ושם התגוללו שוורים בני גיל שונים חסרי תנועה, מבוקעי בטן. במרחק עשרה צעדי-בקר מן השור שכב כפוּת-ארבעתים עגל מגודל, שחי את דקי חייו האחרונים: בעל-המאכלת כבר התכונן. במוחו המטומטם של השור, החל מתחוור דבר מה… איזה אי-שלום לעצמותיו הריח. באנשים שעמדו פה ושם זקופים מכף רגלם ועד קדקדם, ראה כעין משמרות, הניצבים לשמור את צעדיו ותנועותיו.

ופתאום הסב את ראשו ואחרי כן את כל גופו – במתינות של בריה, שאין כל מזימה בלבה – אל העבר אשר משם אפשר היה להשתמט אל מחוץ לחוג האנשים. כיכר רחבה, מנוקה למשעי שטופת שמש ומוקפה בתים קטנים, נקיים, משכה אליה את מבטו. מה רב היה אושר-החיים על הכיכר הזאת!

באותה מתינות, אבל בהחלט, עבר בין האנשים, שלא עצרוהו – מתינות מאומצת והחלט שבהליכת ברירה, האומרת להתחמק ממבקשי רעתה אבל לא לעורר תשומת-לבם, ואף-על-פי שכבר התרחק מן האנשים ולבו הוקל במקצת, עוד היה בכל זאת בצעדיו הפקפוק של אי-בטחון מסכנה, וכאשר הרגיש בעליו בדבר והחל לרוץ אחריו בנטיית-עקיפין ובקריאות הידועות לו כל כך, הממריצות אותו לעמוד, הוריד קמעה את ראשו כנתפס במזימה, והקטין את צעדיו, ובכל גופו חילחל הפקפוק – הנטיה לעמוד לקול קריאת אדוניו והרצון ללכת קדימה. אבל עמוד לא עמד, ונהפוך הוא, כשהחיש בעליו את צעדיו, שלח גם הוא את גופו במרוצה, אבל לא כמו באחו, כי קול בעליו היה לו כחבל ברגליו.

הוא שב מספר צעדים אחוז ביד בעליו. אבל לבוא עוד פעם אל המקום המסוכן כבר לא רצה בהחלט. אדונו קשר חבל ברגלו וסחבו, ושני נערים עליזי-עלילות נסבו עליו והרדיפוהו מאחוריו בתנופות ידים וצעקות. השאון שהקימו סביבו הגדיל בו את הכרת הסכנה, ועל כל שעל נלחם ככל אשר הורהו מוחו המטומטם להילחם. אולם בקרבו אל מקום ההרגה געה בגעיה ארוכה, חנוקה, מתוך שליחת לשון ועינים מעורפלות בפחד-טירוף – ואי-אפשר היה עוד להזיזו.

הפילוהו. כפתו את רגליו. הוא נכנע, ושכב דום, מקוצר דעת מאי-ראיית הנולד. הוא שכב ולא ידע כי לא יעמוד עוד על ארבע רגליו, ולא ידע כי אם הוא מלא עתה חיים כבריא שבבעלי החיים, הנה עוד מעט ויהיה מת כחפץ שלא היה בו רוח חיים מעודו. למה לא פירפר עתה בכל גופו, כל עוד היה כוחו אתו? למה לא מחה בכל תוקף?

לא רחוק ממנו רבץ החמור, בכל המנוחה האוילית של חמור חמורתים! בעל חיים מאושר אשר ניתן לו לחיות עלי אדמות עד בוא חליפתו.

האנשים אשר עזבוהו רגע שבו אליו בהמון יותר גדול, כשמעיניהם מציצה החלטה חרישית. ביניהם עמד בעל המאכלת עם העינים הנוחות, הפנים השוחקים. הנה משך אחד בעור צוארו. זה פצעו במאכלת, החדה מתער הגלבים, במקום הכי עדין בגופו. זרם דם שטף. הלהב הבהיק באויר, אדום כפאתי שמי שקיעה. הנה הפסיקו את פתיל חייו לנצח, לא ירפאוהו עוד כל רופאים. הנה גם הרגיש בכאב העצום בצוארו. ובכל גופו פרפר פרפור עצום. שחטוהו בצואר! – איזה אסון! – אבל לא הרשו לו לפרפר! לא נתנו לו להראות ברגעי חייו האחרונים – אות חיים. הנה רגעי חייו ספורים, עוד מעט, עוד מעט, לו נתנו לו להתאבק עם גורלו המר, עם מר המוות. הנה יאמרו כל אבריו וגידיו להתעוות ויכולת אין. מי שהוא פתח את סגור חזהו כדי להחיש את שטף הדם, שני מעך את בטנו שעבתה מהתעוותות פנימית באין יכולת לזעזוע אברים, ועוד מעט וכל הדם אשר היה בגידיו – מוטל לפניו על העפר.

החמור צעד בדרך שבא, בעקבות זה המוטל עתה עליו מחוסר חלק מקרביו. בעודו חי נמכר בכסף בהמה מתה. סוחר בשר מצא בו פרנסת שבוע ימים לו ולביתו. איש עני קנה את הזול שבמעיו ועיניו נוצצו. נשים צפו לחלקי בשרו. אם באה אל ילדיה עם חתיכות בשר אדומות, טריות ובמאור פנים בישרה להם על הארוחה הטובה. פני הילדים, אורו גם הם למראה הבשר הבריא, שעורר בלבם זכר של צלי המפיץ הבל וריח נעים.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47603 יצירות מאת 2648 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20050 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!