_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

ראשון לציון

וסיור הברון והברונה עֶדְמָנְד דֶי רוטְשִילְד

(השקפה על שנת התרנ"ט, אתת"ל לגלותנו)

אברהם משה לונץ

לתוכן הענינים

 

בציר השנה שחלפה, אתתכ"ט היה מהיותר טובים, למן היות המושבה.  לכמה מהכורמים היתה הכנסה מן ששת אלפים עד עשרת אלפים פרנק בעד ענביהם.  באופן שכזה היו הכורמים לא רק יכולים להיות מובטחים שיוכלו להתקיים ולעמד בעצמם מבלי עזרה, כי אם גם היתה לאל ידם לשלם מדי שנה בשנה את חובותיהם להנדיב.  נוכל לאמר בשמחה כי לא לחנם היו כל העבודות, והכספים שהוציאו יוּשבו וישתלמו בשלמות.  ואעפ"י שיש עוד גם כורמים שאינם עומדים עוד במעמד טוב כזה; בכ"ז מקוים כי בהמשך הזמן, בהזדקן כרמיהם ויבואו בשנים, יוטב גם מעמדם בודאי.  בכלל היה הכל בשלוה וברצון, אם היו מחירי הענבים בטוחים וקימים קבועים.  כבר הוחלט להפחית 10 פרנק לקאנטאר, ואין ידוע עד כמה יאריך המחיר הזה; לא-הבטיחות הזאת תעיב את המעמד השמח שהיתה המושבה באמת נמצאת בו.

*

*  *

בשנה זו בא לנו פחד הארבה אשר נראה בארצנו.  כדאי להזכיר כי בסביבה הזאת היו בני מושבת ראשל"צ הראשונים אשר העירו את הממשלה ע"ד הארבה מיד בהראותו, ואשר גם קבלו ע"ז אמירת תודה מהממשלה; בכל זמן הפחד תפשו באמצעים הנחוצים.  בכל יום בקרו בסביבות הגבולים, השמידו את הארבה הצעירים מיד בהכירם בו ויגרשו את הזקנים, אשר פשטו שתי פעמים על הכרמים, ועי"ז נשמר הכל ולא הביא הארבה נזק להמושבה.

והכרמים היו נמצאים במעמד טוב מאד, אם לא הגשמים המרובים שבאו באחרונה.  הגִדול החזק הסב את המחלה הידועה  "Coulure", – הענבים נושרות ונשאר החצי על האשכלות; בכלל מקוים להכנסה בינונית, פחות מבשנה שעברה, ביחוד למינים אחדים אשר סבלו מאד מהקולור. – בכדי להמניע את המעמד הנוכחי של הכורמים, התלוים אך בגפני כרמיהם, דואגת מאד מושבתנו להנהיג עוד קולטורים אחרים, גם מעט שדה זריעה להיות מספוא וחציר לבהמות וכדומה, ולזה נצרכת עוד אדמה לקנות.  הדבר הזה אם יוכל לצאת לפעולות (ונחוץ באמת להשתדל בכל האפשר שיצא אל הפעל), יעמיד את המושבה במעמד טוב ובטוח מכל המקרים.

*

*  *

מהרגעים החשובים מאד וראוים להִזָכֵר שהיו בני מושבתנו בשנה זו, הם ימי סיור הברון הנדיב הידוע והברונה, אשר שהו בראשל"צ שני ימים.  אחרי קבלנו בשנה זו את פני האורחים הנעלים החביבים, הד"ר הירצל ובני לויתו, אשר סִיְרו גם במושבתנו והגדול שבהם נשא דבריו ב"בית העם" פה, זכינו גם לקבל את פני הברון והברונה אשר שָבתו פה בשבת שירה פ' בשלח, י"ז שבט אתת"ל.  ויען כי פרטי דבריו פה באמת, עוד לא באו בעתונים, על כן אחשב כי כדאים הדברים להביאם בהשקפתנו על רשל"צ שאנו נותנים ב"לוח ארץ ישראל" שנה שנה.

הנדיב מיד אחרי עמדה אניתו בחוף יפו, אחרי סיורו לשר העיר (קאימקס) יפו, בא ביחד עם פקיד המושבה, ביום ד' פ' בשלח, י"ד שבט, (25 יאנואר) בשעה 4 אחרי הצהרים, לראשל"צ.  המרכבה באה ישר אל המרתף, מקום שם שהה הברון כשעה תמימה ויתבונן אל בניני המרתף והמכונות המֶכניות והחשמליות ואל מחלקת מעשה החביתות, אשר שם נעשתה לעיני הברון חבית קטנה במשך 10 דקים בערך, ויטעם בעצמו ממיני היינות השונים ויער הערות שונות על איזה דברים ואחרי שוחחו דברים אחדים עם ראשי האומנים ובע"מ, פנה הברון ויעבר אל הבאירה אשר בנתיים כבר הספיקו להתאסף שמה הכורמים ובניהם ונשיהם גם אלה שלא ידעו מקודם מבוא הברון ואשר היו בכרמיהם בשדה.  קבלת הפנים וה"שלום עליכם" היו ברגשות חמים מאד.  קטון וגדול נדחקו לראות את הברון יותר מקרוב.  הברון היה, כפי הנכּר מחזות פניו, בהתרגשות מאד ויודה לכלם על קבלת הפנים וידחק את ידי העומדים יותר קרוב אצלו, ויביע צערו על אשר איננו יכל להשאר פה יותר זמן, כי היום עליו להיות ביפו לעלות על האניה, ששם תחכה לו הברונה, אך הבטיח לשוב הנה בערב שבת עוד הפעם, לשבות פה את יום השבת.  לפני לכתו יפו, בהיותו עיף מאד, נכנס הברון לבית רופא המושבה ד"ר מזיא, הקרוב לדרך צאתו מהבאירה; וישהה שם דקים אחדים, עד אשר הביאו לו את בגדו ששכח במרתף.  איזו מהכורמים שנכנסו גם הם הביתה, בקשו את הברון למסר בשם המושבה את ברכתם לכבוד הברונה ואת בקשתם כי תואיל גם היא לבא לסיר את המושבה.  הנדיב הבטיחם לעשות בקשתם, אך גם מצא הברון לנחוץ לו לנגע ברגע הקצר הזה בצד המעשי של המושבה, ויאמר: "תמסרו לכלם כי אם אינני מְאַשֵר הוצאות חדשות להמושבות המוצעות לפני,  אינני חייב בזה לא הא' שייד ולא הא' חזן כי אם אני בעצמי לבדי, אני בעצמי אינני חפץ עוד להוסיף לתת עוד תמיכות להמושבות.  רב לכם, הנה כבר באתם, ב"ה, עד מדרגת היכלת לחיות מפרי עמל כפיכם, ועליכם להִבָדל מאחז במעשה שנוררות.  ממכר היין קשה, יען כי בכל מקום נפגש בהתחרות, ישתדל לו כל אחד בעד עצמו, אם עבודת הכרמים איננה מספקת עדיין לפרנסתכם, כי עתה תתעסקו גם בעוד איזו ענפי העבודה, עד אשר יתנו הכרמים פרים יותר, הן במצוא יינכם מהלכים, כי אז יש לכם תקוה חשובה להטבת מעמדכם החמרי".  על הערת הכורמים כי הם חפצים לבקש מאת הברון כי יתבונן בפרטות אל כל אשר פעלו עד הנה ולהוכח בעצמו בתוצאות עבודתם, ענה: "אני יודע את הכל, אך בכל זאת בשובי ביום הששי אתבונן על הכל".

ביום החמישי ט"ו שבט באו הברון והברונה במושבת פתח תקוה בלוית הא' חזן, ויתקבלו על גבול המושבה בקריאות: "יחי הנדיב והנדיבה" וביריות קנה רובה כמנהג הארץ, וצעירי המושבה בני האכרים רוכבים על סוסים ומלבשים תלבשת בידואיית עם קנה רוביהם על גבם יצאו לקראתם רחוק כשעה וחצי מגבול המושבה.  המה באו אל בית הכנסת, ששם נתאספו אנשי המושבה, ויבקש הברון גם פה למסר לכל האכרים, כי הוא עשה למענם דיו וכי עתה עליהם בעצמם לחתר ולהגיע לידי כך שיוכלו להתקיים בפני עצמם, ויחד עם זה הביע חפצו כי גם הנשים תעזרנה לבעליהן בעבודות קלות, למשל בגדוּל עופות, מעשה המשי וכו', וכן גם לשליחי הפועלים שעמדו שם לפניו אמר כי הוא נמנע מעתה מתת תמיכות וכי בעניני מושבות מתעסקת עתה "חברת יסוד מושבות יהודיות".  ויקבל שם מלאכות מירושלם שנשלחה לכבוד הברון; הרב המופלא החכם רבי יעקב מאיר הי"ו והרב ר' בינוש סלנט, וישובו הברון והברונה לספינתם בערב.

ביום הששי ט"ז שבט הלך הברון למושבת מזכרת בתיה היא עקרון, ובדרך התבונן אל עצי הזית הנטועים באדמת הכפר נעמה השייכת לעקרון וישבע רצון מהם, ויבטיח להאכרים בעקרון להוסיף לקנות להם אדמה בְתַכְשֵרָה היותר ראשונה ולבנות להם עוד בתים אחדים.  משם הלך למושבת רחבות.  אשר שלחו זקניה צירים מיוחדים להברון לעקרון, לבקשהו כי יְסַיֵר את מושבתם בעברו על פניה.  ועל יד גבול המושבה התקבל מרוכבי בני האכרים שנלוו אליו עד בוא מרכבתו אל המושבה ותבא "ברחוב בנימין" (ע"ש הברון) אשר על קרן הבית הראשון שבו קבוע לוח שעליו כתוב עברית ולשון הארץ: "רחוב בנימין, לכבוד הנדיב", ותגיע עד שער הכבוד שעליו כתבת "ברוך אתה בבאך" ששם ירד הברון ממרכבתו ויעבר בין שדרות בני המושבה העומדים משני עברי הרחוב, וישמע שירת ילדי ביה"ס (שחברה ביד החכם הסופר הישיש רבי ישראל טלר מורה בביה"ס ברחבות[1] )  ששרו בלחן ערב[2] ).  וישאל את פי הא' לוין-אפשתין מנהל המושבה למעמד המושבה, מספר בתיה ולמעמד כרמיה, וישמח באמור לו כי כרמי המושבה טובים, ועל שאלות הברון: "אם מרצים הם האכרים במעמדם", ענה הא' לוין-אפשתין: כורמינו היו חושבים א"ע למאֻשרים אם אך יין ראשל"צ ימצא לו מהלכים כראוי, ע"ז ענה הברון: "אף אם אמנם הדבר הזה לא קל הוא, אך צריך לקוות כי סוף סוף ימצא מהלכים", ויוסף עוד: "מצא ימצא לו מהלכים"! ואחרי הודותו לבני רחבות על קבלת הפנים ואחרי הבטיחו לעזר להם בהשגת רשיון לבנין בתים עוד, יצא בשעה הרביעית ללכת ראשל"צ, ובעברו בדרך על פני מושבת ואדי חנין (עמק השושנים) סרו אליה, בלוית הפרשים מהמושבה אשר חכו לו לפני המושבה, ויקבל לחם ומלח מהיותר זקן שבהמושבה (בן שבעים שנה), ויסר אל הבית הקבוע לבית תפלה, לבית הספר ולבית מרקחת, ויכנס לאיזו בתי אכרים ויביע להם רצונו ויהללם על סבלנותם ועל היותם מסתפקים במעמדם; ובצאתו את המושבה אמר כי הוא מקוה כי חברת יסוד מושבות ליהודים  (J.K.A.)  תכונן ותמלא את החסר להמושבה, וילך לראשון לציון.  פה כבר נאספו כל הכורמים, והרבה אורחים הבאים מיפו ומירושלם ומהמושבות שבסביבה, מלאים את כל המושבה.

עוד במחצית השעה השניה באה הברונה להמושבה, מחוף יפו מהספינה, ואת מרכבתה לוו פרשי ראשל"ץ, אשר חכו להברונה אצל גבול המושבה.  הנאספים הריעו: "תחי הברונה", והרוכבים ירו בקני רוביהם.  הילדים והילדות מבתי הספר (מן בני ארבע וחמש שב"גן הילדים" ועד בני י"ג י"ד), עמדו בשורות ארוכות בראש מעלה המושבה על יד בית הכנסת וישירו שיר "תפלת שלום הנדיב"[3] ).  מרכבת הברונה באה עד בית הפקידות, ששם זמרה תזמרת המושבה זמירות ערבות לכבוד הברונה, והעם הרב הנאסף קראו: "הידד, תחי הברונה, תחי משפחת רוטשילד"! והילדים שרו עוד הפעם.  וקבלת הפנים הזאת נשנתה בבוא הברון אח"כ, והמחנה הרב עמד לפני בית הפקידות, וקריאות "הידד, יחי הברון, תחי משפחת רוטשילד", ושירת הילדים וזמירות התזמרת, חליפות לא חדלו, והברון והברונה יצאו לרגעים על יציע הבית לעיני הנאספים, וישיבו בחן ונעימות על הברכות והכבוד, עד זמן הדלקת הנרות, שאז יצא הברון ויודה להנאספים ויפטר מהם בחבה רבה ובקריאת "שבת, שבת".

לעת קבלת השבת באו הברון והברונה לבית הכנסת ויכנס הוא לעזרת האנשים והיא עלתה לעזרת הנשים.  בית הכנסת היה מלא מפה לפה.  ככלות התפלה ויצא הברון מביהכ"נ, קרא בקול רם ובהתפעלות רבה: "שבת טוב, שבת טוב"! בנטותו הנה והנה, בעברו בתוך הצבור אשר היה לו חומה מימין ומשמאל, ותלך הברונה בלוית איזו אנשים ונשים אל בית הפקידות, ובשעת הפטר מאתה איזו ממלויה בברכת פטירה בצרפתית כנהוג, ענתה הברונה: "שבת טוב", והברון הלך בלוית פקיד המושבה הא' חזן ועוד לסיר באיזו בתי אכרים, ואת כ"א שאל לשלומו ושלום משפחתו ומעמדו וכו', ואצל בית אחד בעל שתי מכפלות שנבנה מחדש יפה ומהודר עמד ולא נכנס בו ויפסח עליו, ובהבטיחו לכלות את סיוריו בבתים אחרים ביום המחרת הלך לבית הפקידות.  כל חלונות הבתים היו מוּארים וכל המושבה עטתה מעמד חג, מעטה ששון.  בבקר יום השבת נמלא בביהכ"נ בבקר השכם המון אנשים ונשים עד אפס מקום להכיל את כלם, ויעמדו הרבה בחוץ.  בשעה השמינית הופיעו הברון והברונה ומיד החלה התפלה.  בהקרא הברון לעלות לתורה שלישי ברך את ברכת התורה בקול רם ובנענועי רגש, ואחרי הברכה השניה צוה הברון להקורא בתורה לברך ב"מי שברך" בשבילו "את כל האכרים ונשיהם ובניהם ובנותיהם.  אנשי הפקידות ונשיהם ובניהם ובנותיהם, והפועלים ונשיהם ובניהם ובנותיהם, מראשון לציון, פתח תקוה, ואדי חנין, רחובות, מזכרת בתיא".  ויהי כאשר שכח להזכיר את קוסטיניה (היא "באר טוביה") וישב ויזכירנה אח"כ, ויזכירנה ברגש פעמים ושלש ויצו להקורא להוסיף: "ואת בני מושבת קוסטיניה הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם".  למפטיר נקרא נער בן אחת עשרה שנה מילדי הכורמים, ויקרא את שירת דבורה בנעימה נכונה ובלי כל אימת הצבור הרב, וברדתו מעל הבמה ויעבר על פני הברון הראה לו הברון חבה בצבטו לחיו.  ויהי בגמר קה"ת ויעל הברון הבמתה לשאת דבריו אל העם (הוא דבר צרפתית והמטיף הרב הא' ש. מ. שרקון תרגם אשכנזית) ויאמר: "בפנות אלי לפני ט"ו שנה, איזו מהמשפחות אשר עלו לא"י ויבקשו ממני עזרתי מלאכתי בשמחה את בקשתם, ועתה אני מאֻשר לראות הנהיה בט"ו השנים! המקום הזה, אשר היה זה לא כבר מדבר שמם, אשר רק נחשים זחלו בו, נהפך על ידיכם כעת לפרדס.  לגן עדן.  אומרים כי לפנים היו נסים, ואני אומר כי גם היום יש נסים, כי בארץ כזו השוממה זה כאלפים שנה שבה הפנה הזאת על ידיכם וחיתה ופרחה.  הדבר הזה יפליאני מאד, זה אחד מן הנסים והנני שמח מאד.  רק דבר אחד יעציבני, הנני רואה כי אחדים מכם התחילו לשכח מטרת באכם הנה והיותכם בזה.  הנה ראיתי בתים יפים מאד שאינם נחוצים לגמרה לאכרים[4] ).  לפני ט"ו שנה בשמעי אחַי עניים בעלי אידאה באו הנה, ואבא לעזרתם, ולמה תעזבו האידיאה ותבנו היכלות?  וכן אני רואה הכובעים הנהדרים המקשטים נוצות בראשי הנשים בעזרת הנשים עתה (בדברו זאת רמז בידו לעזרת הנשים), למה זאת לכם?[5] ) – הגם בשבת שעברה מלאו הנשים ביהכ"נ? אני הייתי מְאַוֶּה כי תעזרו לאחיכם הפועלים בתתכם להם עבודה בכרמיכם, כי תושיעו איש את אחיו, וזכרתם כי גם אתם עניים הייתם ואל תעזבו את אחיכם העניים ואל תתנו רק לאחרים.  אני מאוה כי תנהגו תמיד ביהדות, אז "ברכת כהנים" תלוה אתכם בכרמיכם. – אני נוכחתי כי אם תֵעָזב היהדות יאבדו היהודים.  כל ישראל עינם ולבם אליכם, אליכם יביטו, אליכם יתפללו, הנכם תקותם, משושם, גאותם.  עוד דבר אני מאוה כי תזכרו תמיד כי מחויבים אתם רב תודות לאדונינו השולטן, אשר בצל ממשלתו הנכם חפשים לכל דבר יחד עם כל תושבי הארץ, ומה גם בכל עניני הדת אשר אין כן במקומות אחרים, אהבו את הממשלה הטובה והתפללו בשלומה.  שם מושבתּכם "ראשון לציון" היא הראשונה אשר הגשימה את רעיון ישוב א"י ותביאהו לפֹעל, ואני מאוה כי היא היה תהיה תמיד ולכל דבר הראשונה וכי תהיה למופת להמושבות האחרות ונחומים ותקוה לכל ישראל".

ככלות התפלה הוכרז בביהכנ"ס, מטעם הברון, כי הוא חפץ לדבר דבר אך עם הכורמים לבדם ומבקשם להאסף בערב ב"בית העם".  ויצא הברון ובעברו ברך בקול פעמים רבות להנאספים: "שבת טוב! שבת טוב"! וכן הברונה השיבה: "שבת טוב, שבת טוב", גם לכל מי שבֵרכה בצרפתית בברכת הבֹקר, וַיְסַיְרו הברון והברונה בבתי רבים מהכורמים, וישאלו לכאו"א לשלומו ושלום אשתּו וילדיו ולמעמדו, וילכו אל בית הפקידות.  שם קבל צירים ממושבת "גדרה" שבאו לברך את הברון בשם כל בני מושבתם ולהודות לו על חסדו אשר הוא עושה למושבתם, ויביעו לפני הברון את וִוּיָם כי יכבד גם את מושבתם לסיר אותה, ע"ז ענה הברון כי זאת אי אפשר לו, לצערו, מפני שאין לו פנאי הפעם.  ואחד הצירים הנ"ל הוא מיודענו הרב החכם המופלא הא' יעקב הכהן שַכִּי, כורם במושבת גדרה, הגיש להברון, (באמצעות הרב החכם המטיף הא' ש. מ. שרקון) שירה יפה, בתהלה ושבח לכבוד הברון, אשר חבר, והברון גלל את השיר ויתבונן בו ויאר פניו להציר המחבר וילחץ ידו בחזקה ויודה לו בכל לבו.  וגם האדון מוהרז"א גינצבורג, כורם במושבתנו, הגיש לפני הברון (באמצעות הפקיד הא' חזן) שירת-תהלה יפה, שאותיותיה כתובות בצורת "עץ ארז", אשר אשלחנה גם אותה לשימה בלוח א"י בצורתה, לזכרון[6] ).  ולפני הברונה התיצבו בעת ההיא צירות, כורמות ראשון לציון.  אח"כ סירו הברון והברונה בבית החולים בכל חדריו, וישאל את החולים והחולות, בפרט, לשלומם, ומשם הלכו לסיר בבתי הספר ובגן הילדים.  וישמחו הברון והברונה להילדים והילדות הקטנים, אשר שרו לפנים שירים קטנים ויספרו ספורים קטנים בשפת עברית, ויאמר הברון להברונה: "הלא הם יודעים יותר מאתנו!" והברונה אמרה: "צריך לעשות זאת למופת לפריז", וישירו התלמידים והתלמידות "תפלת שלום הנדיב", "אדון עולם", "יגדל" ועוד משירי ציון, וישיבו על השאלות אשר נשאלו מפי הברון ומלויו בתורת ישראל, דה"י ובתולדות הטבע וכו'.  את ילד אחד במחלקה קטנה שאל הברון: מה היה לפני אדם הראשון? – "החיות והבהמות", השיב התלמיד, ויפרש הברון להברונה את תשובת השאלה, וישאל אחד המלוים: ומה היה לפניהן? – "הצפרים והדגים", ענה הילד, ולפני הצפרים והדגים? – "השמש והירח", ענה – הילד.  גם ילדי ביה"ס שבגדרה הובאו לביה"ס אז ומוריהם עמם.  לתפלת המנחה נכנס הברון ב"מנין" הפועלים אשר באהל שעל יד בית הספר לבנים, וגם הברונה ישבה ממול הפתח, ויקָרא הברון לעלות לתורה שלישי, ויבטיח לעשות את האהל הזה לבית תפלה להפועלים, בעת אשר יגדילו וירימו את בית הכנסת הגדול שבבנין הזה.

במוצאי השבת לבשה ראשון-לציון תלבשת חג.  חלונות הבתים כלם הוּארו, ביחוד היתה תאורה יפה ואותיות מצבעים שונים ביציע בית ה' ז. גרדון, "ובית העם" היה מוּאר בפנסים בעלי צבעים שונים, וגם תוך הבית היה מואר, אם כי לא הרבה אבל בטוב טעם, ובכניסה ממעל לוח עם אותיות מוארות: "ברוך באך, יחי הברון והברונה".  מאולם הבית הוצאו כלי-הבית ולפני הקיר הראשי עמד שלחן מכֻסה במכסה ירֹק.  מזקני המושבה ברכו את הברון בברכת קבלת פנים נאוה.  ויגישו לפני הברון, על טס של כסף, מכתב-תהלה וכבוד וגם אלבום יפה ונהדר אשר בו שלֹשים תמונות ותבניות מהמושבה, בניניה ומשפחותיה, ואלו הם: 1 – 4) תמונות מארבע רוחות המושבה,  5) בית הספרים מחוצה לו,  6) בית הספרים מבפנים,  7) בית הספרים בשעת הקריאה,  8) חברי ועד בית הספרים,  9) חברי ועד ערבי הקריאה,  10) חנוכת בית הספרים בעת פתיחתו,  11) תלמידי בית ספר לבנים ומוריו,  12) תלמידות בי"ס לבנות ומוריו ומורותיו,  13) גן הילדים ומורתו;  14) חברי ועד המושבה,  15) חברי חברה קדישא,  16) חברי חברה ש"ס,  17) כל הכורמים ונשיהם,  18) אנשי הפקידות,  19) היקב,  20) קבלת הענבים ביקב,  21) היקב מבפנים,  22) משקלת הענבים,  23) בית מעשה החביתות ושאר בתי החרשת של היקב,  24) פועלי היקב (כל מין וחבר לבד עם פקידיהם),  25) האומנים למיניהם ופקידיהם עמם,  26) בצירת הענבים,  27) בית הרחים ופקידו ופועליו,  28) בית החולים ונושאי המשרות בו,  29) בית המרקחת ופקידיו,  30) מראה המושבה על פני כלה.  האלבום היה מכרך כריכה מהדרה אדֹם-כהה ועליו מרקמה רקמת משי, מעשה ידי העלמה אסתר שפּירה מורת "גן הילדים", מצד האחד עברית ומצד השני צרפתית, שמות הברון והברונה, "מוגש למזכרת בענוה, מאת בני ראשון לציון", ועל העלה הראשון באלבום היו כתובים הדברים האלה, בכתר מפאר ומצויר:

רִאשּׁוֹן לְצִיוֹן – הִנֵּה הִנָּם!

רבי אלעזר איש ברתותא אוִמר:

תן לו משלו, שאתה ושלך – שלו:

(אבות פ"ג מ"ח)

 

זֶה חֶלְקִי וּמְאֹדִי, שׁוּרָה, אֲדוֹנִי,

בְּעֶזְרְךָ כִּי-בִי הֲלֹא רְכַשְׁתִּיהוּ,

אַגִּישׁ אֵלֶיךָ, תּוֹמְכִי, מָגִנִּי,

מִיָּדְךָ כֹל לִי וּלְךָ אַקְרִיבֵהוּ –

הַבָּנִים בָּנַי, הַצֹּאן צֹאנִי

וְכֹל אֲשֶׁר-אַתָּה רֹאֶהּ לִי-הוּא!

אתת"ל                               ראשון לציון.

 

אחרי הודות הברון על התשורה המוגשה, פנה אל השלחן ויביע רצונו כי ישארו בהאולם רק הכורמים, כי דברים לו אליהם לבדם, ויצאו האורחים, אז יתחיל הברון את דברו בתודה, עוד הפעם, על האלבום, "אשר לא יזח מנגד עיניו תמיד", ויעבר מיד אל הענין מגמת פניו עתה, ויודיע כי הוא עוזב את דרך שטת התמיכה, שהיתה נהוגה עד עתה, והוא חושב כי, בדרך כלל, צריך לאמר די לתמיכה, והכל צריכים לחיות וכל דבר צריך להתנהג מעצמו ובעצמו.  "אתם בעצמכם יכלים וצריכים לדאג לעצמכם גם לפרנס את כל צרכי הצבור שלכם על הוצאותיכם.  ראיתי עבודתכם בכרמים, ואראה כי לא רק חרוצים אתם, אבל גם תוכלו להיות למופת לאירופה, והנה עבודתכם נושאת פרי, ולמה אוסיף לפזר עוד?  ברחבות ראיתי כי האנשים עובדים בידי עצמם בהבאת אבנים לתקוּן דרך, תעשו כן גם אתם בכל מה שיצטרך בכזה ובכיוצא בזה; תעשו בעצמכם כל הצריך לכם, כל אשר תוכלו, ובדברים כבדים מכחכם לא אחדל גם אני מעזר לכם.  לא אסוג אחור מקחת חלק בהוצאות גדולות השייכות להמושבה שאדע שהן לא לפי כחותיכם, כגון עשית תעלות וצנורות להעברת שופכי היקב, שיש בדעתכם לעשות ושאינה לפי אמצעיכם ועוד.  ופעולות גדולות לא אעמיס כלל עליכם, דברים גדולים יהיו עלי.  אל תאמינו כי אני אסיר חסדי מכם, את הכושלים שבכם לא אעזב, ועפ"י הצעת האדון חזן אלוה להנכשלים.  אם יצליח היין, אז אתן לכם הריוח.  מכשולים כבדים, כבדים מאד על דרך יינותינו.  מעמד מעשה-היין בא"י קשה מאד בההתחלה.  מצד אחד עלה לנו פה ביוקר, בכדי להשיג מיני יינות טובים, צרכנו להוציא סכומים גדולים על מכונות משוכללות, וכפי הנחוץ במקום הזה והאקלים, והנה אמת שיינות מרתף ראשון לציון טובים, אבל, מצד השני, לרגלי ההתחרות הגדולה המצויה במסחר היין אנחנו צריכים גם להוזיל, כדי לעמד בקשרי ההתחרות, והננו גם מוכרחים איפוא להפחית להכורמים ממחירי הענבים אשר יביאו.  האדון חזן יודיע לכם את זאת בפרט.  ולכורמי גדרה רחבות ופ"ת 5 פרנקים לקנטַר יותר בעד ההולכה.  זה מוכרח להיות מסיבת המכשולים שבמכירת היין.  אבל דרכנו מחויב להצליח! בכלל לעסק היין יש התחרות כנהוג בעולם.  טוב מאד כי נִתֵּן ליינותינו שוָקים, ותוחלתנו לא תכזב גם הפעם, בראשונה דמינו כי אדמת ראשל"צ כחושה, לא פריה, והנה החולות שבראשל"צ פריים מאד, ושמח אני כי כורמים אחדים התחילו מעצמם לטעת מטעים אחרים חוץ מגפנים.  אני מוסר עתה בידכם את כל מוסדות הקהל, כבית הספר, בית התפלה וכו'.  בית כזה יש לכם (הברון ירמוז ל"בית העם"), תתאספו תמיד הנה ותסדרו הכל ביניכם.  תתנהגו באחוה ורעות.  והנני מברך את בית העם, ואני מְאַוֶה כי כמו שאני אוהב אתכם ומטיב עמכם, כן תהיו ביניכם בשלום ובהסכמה, ובית העם יהיה בית עם באמת.  וכל המוסדות יהיו על הוצאותיכם, מלבד רופא ובית החולים שאתן לכם אני.  ובקשתי כי לא תסירו מפקודתם את כל אלה שעזרוני להביאכם למעמדכם הנוכחי.  ואנכי אשאיר רק את הפקיד שיהיה המתוך ביניכם לבין הממשלה ולהנהגת עסק המרתף וליעץ לכם בכל הנדרש, הפקידות תהיה יועצתכם. – וברכתי לכם עוד פעם כי תצליחו בהנהגת חיי-העדה שלכם, ותפעלו כתולים בדעת עצמיכם".  ויער הברון עוד הפעם ע"ד תכשיטי הנשים, כהכבעים שראה בבקר בשעת התפלה ובתים מפארים, ואיזו מהכורמים השיבו ע"ז תשובות נכוחות ויתנצלו לפני הברון, ויוטב בעיניו.  ועל דברי אחד שדבר להברון ע"ר המגרעות היכֹלות להמצא בראשל"צ ושהעיר על איזו מהן גם כבוד הברון, ויאמר כי הן, עכ"פ, בכמות מעטה מאד, ואי אפשר לאור בלי צל וגם לשמש יש כתמים, ענה הברון ויאמר ברגש ובקול להשמעות אזני כל הנוכחים: "אנכי חפץ כי תהיו אתם נקיים, אם גם בשמש יש כתמים ועליכם לא ימצא שום רבב, בשמש יהיו כתבמים אך לא בכם! עליכם לשפר ביותר את מעשיכם והנהגתכם ואבק דק לא יפל עליכם.  בעה"ק ירושלם ת"ו יִסְפרו עד לארבעים אלף מאחכ"י, אך על אדותם אין מדברים כל כך הרבה, אין מהרהרים אחריהם כל כך וכמעט אין שמים לב להנהגתם בכלל, אבל אליכם נשואות עיני ישראל, אליכם מביטים כל ישראל, אתם תקות כל בני אמונתנו בכל העולם ואתם גאותם וכבודם, אתם הטובים שבישראל, לכן אני מאוה כי כל אבק קל לא יפל עליכם, וראשון לציון תאיר באור בלי כל צל! אני עזרתכם מראש רק להיותכם אז עניים ובעלי אידאה, אך אם תסירו האידאה אין מקומי בזה, ומה לי פה? תנו עבודה לאחיכם העניים, ותחזקו כח בני אמונתנו בעת תנועת הקנאות בעולם, מלבד חובתנו לעניי בני עמנו.  אחי; בני! בראותי יהודי מדֻכא, נקרע לבי לקרעים, על כן אני אומר: צריכים אנחנו להושיע איש לרעהו"! –

ככלות הברון את דבריו ויבא תור הדבור גם להנוכחים העומדים כמובן; כנבהלים ומשתוממים בחברת אדונם ואחיהם הגדול, עמד אחד הכורמים ויודה להברון בהתלהבות, ויקדים ויאמר: "דרכנו, לאמר לאלהים ומלך: אבינו מלכנו; לאמר: אם בדברנו לפניך לא נוכל לכַוֵן הדברים כפי הראוי לכבוד גדולתך, הנה הנך גם אבינו, המקבל מבניו דבריהם גם אם לא נדברו לפי ערך גדולת אביהם; גם כבוד הברון שר וגדול ואב אתה לנו, ואם לא נוכל לדבר לפניך לפי גדלך, הננו בניך ויערבו לפניך דברנו גם אם לא נדברם כראוי, – כדברי בנים לאביהם.  הברון מהר ויען ע"ז בענוה: "אינני שר וגדול; דברו אהובַי, כל אשר עם לבבכם", ובמנאם לא כל כך מסֻדר, מרב התרגשותו, הביע הכורם ההוא את תודת בני ראשון לציון להברון על משפטו על חריצות עבודתם ועל בטחונו אשר יבטח בהם, ואת הבטחתם להתאמץ גם בעתיד להצדיק את בטחון הברון בהם, ויאמר כי האידיאלים והדרישות של הברון הם המה גם האידיאלים של בני ראשון לציון, החפצים להשאר תמיד ובַכֹל את אשר היו מקודם ולהיות תמיד, כשם מושבותנו ראשונים לציון, וגם בהתחלת שִלוּם חובותיהם להברון (שיש כורמים שכבר התחילו לשלם 20 – 30 אחוזים מהכנסותיהם) הם גם כן מהראשונים, ולהגיע לידי יכלת זאת שואפים כלם בלי יוצא מהכלל, ולתכלית הגעת היכלת המקֻוָה ההוא חסר עוד:  היותר חשוב, קנית אדמה על יד המושבה להוסיף להמושבה ומצרף לזה לדאג לבני הכורמים שגדלו ולהטיב מצב אחדים מהכורמים.

וישוחח הברון עם הכורמים בנעימות וחן יותר מחצי שעה, וישמע חות דעתם על כל צרכי הקהלה ועתידות המושבה, קנית אדמה חדשה, ע"ד מעמד הפועלים וע"ד בנין בתים החסרים וכו', ובכל התחלת דבור ותשובת שאלה פנה בקריאות חבה: "אחַי, בנַי, אדונַּי," וגם הכורמים בראותם את טוב לב הברון והתגלוּתו, דברו עמו באהבה ובאמונה כבן עם אב.  אחד השיב על דבור הברון אשר כמו אמר, ביום הראשון לבאו הנה (בבית הדר' מזיא), כי בני ראשל"צ אוחזים במעשה שנוררות, ויוכיח הכורם כי בני ראשל"צ אינם חפצים ואינם מרוצים כלל במעמד של שנוררות, ואדרבה הם שמחים מאד לשלם את חובותיהם להברון, ויתפעל הברון ויתנצל בכל כחו ואמונתו, ויאמר בהתרגשות: "אני אינני אומר עליכם שנוררים, ולא כך חשבתי וכונתי, אילו הייתם כאלה לא הייתי פונה אליכם, כי אינני פונה לשנוררים.  והראיה כי אינכם שנוררים כי אני פה! למי שאני עסוק בהם בכל כך אינירגיה וכסף אקרא שנוררים?!" – כל דברי הברון, הנהגתו ותנועותיו בבית העם פעלו כקסם על כל הנאספים, הוצא הוציא מלבם של הכורמים את אשר חשבו בתחלה, כי הברון איננו מרוצה מהם, הגד הגיד להם בפה מלא ובכל רגש, כי האמין יאמין בהם ובכחם.  כי כן ראה ויוָכח הברון בכרמים אשר הפליאוהו והצעירים בני הכורמים, אשר זה כחם וחריצותם לאכרים מצליחים.

ויעבר לאורך הבית ובעונג רוחני גלוי הביט אל הבית הנהדר והמְרֻוח, וַיְאַוֶה לאמר: תנהיגו באהבה ובאחוה את חייכם העדתיים, וירא את הארונות המלאים ספרים וגליונות עתונים ויודיעו לו כי, נמצאים פה גם ספרים ששלח כבוד הברון, ויבטיח לשלח כן תמיד, ויאמר לו המדבר אליו כי חסרים לנו ספרים למקרא הצעירים בני האכרים, ויבטיח הברון לשלח מאשר ימָצא ועוד ספרים רבים שיש לו, וכסַפֵּר המדבר עמו מהתאספוּת כל בני המושבה לקריאת ספרים ועתונים בכל ערב ולשמיעת קריאות ודרשות בכל מוצאי שבתות, וישאל הברון מי הם הקוראים והדורשים, ויגמר הברון בחבה: "אבל גם לעבוד". –

וישב הברון אל בית הפקידות.  בדרך אמר להברון אחד הכורמים, מן המלוים את הברון: "לפני שתים עשרה שנה לא יכלנו לתאר את המושבה במעמדה הנוכחי, ויתעורר הברון ויאמר: "אתה זוכר ותהי נוכָח אז בשעת המריבה"? ויזכיר הכורם להברון כי הברון ישב אז בביתו, ומיד נזכר הברון ויאמר: "כן, כן, ואז היה דברים עם פינ... פינ..." אז הייתי יכל לנטש את ראשל"צ, אז היה יכל להיות רע! וישאלהו הכורם: היתחרט כבוד הברון ע"ז? – "אה, לא, אני מאֻשר! – ענה הברון.

- ודבר הפחתת מחירי הענבים העציב מאד את לבות כל הכורמים השקועים בחובות ומעמדם רעוע, ובמה ישלמו חובותיהם ופרנסתם בהֵעדר מהם רב? אולם אחרי שעה עברה השמועה במושבה, כי הברון שם לבו אל מעמד הכורמים, אשר עוד לא נשתכללו כראוי, לכן מחירי הענבים ישארו גם בשנה הזאת כמו שהיו וגם הבטיח הברון עזרתו בדבר קנית אדמה חדשה, ובנוגע להבנינים אמר כי יתן תשובתו אחרי קבלו את הצעת החשבונות מההוצאה ע"ז, אשר יציע הא' חזן לפניו.

ביום א' י"ח שבט (29 יאנואר) בשעה 6 בבקר, יצא הברון מרשל"צ ולהקת פרשים מצעירי הכורמים, שלשים ושנים איש יצאו אחריו ללותו עד תחנת רמלה, ששם חכה לו מסע מיוחד מיפו ובראש המסע הדירקטור של המסלה, ללכת ירושלם, שהלך שמה בדברי עסק הנוגעים להישוב.  (על פרשת קבלת הפנים והכבוד שנעשה להברון בירושלם מצד אחינו ב"י וכו' כמו הכבוד וגם דברי הברון בשאר המושבות, כבר כתבו כתביא וספרו ספריא בעתונים[7] ).  והברונה יצאה מראשל"צ בשעה 9 בבקר, בלוית פרשים, ותלך יפו ותעל מיד אל הספינה.  ולהברון חכו ביפו בערב היום ההוא בבית התחנה, ומיד בבואו מירושלם בָרַכֶּבֶת הלך, בלוית הא' חזן והד"ר מזיא אל הספינה, ובשעה 10 בלילה הרימה הספינה את עוגנה ותלך לדרכה, ובה הזוג הרם והנעלה, אשר סיורו ישאר עוד לארך ימים בזכרוננו.

חסל סדר סיור הברון והברונה בראשון לציון, כאשר זכינו לסדר אותו בפעם הזאת כן נזכה לסדרו עוד רבות, רבות פעמים.  הברון והברונה יצאו מא"י שמחים ומרוצים, כאשר העידה חזותם עליהם, וגם במו פיהם אמרו כן.  כי סיורם העכשוי היה בלי עגמת נפש של איזו התפרצות כהסיור שלפני שתים עשרה שנה.  בכל מקום שפנו וילכו פגשו וימצאו אהבה נאמנה וטהורה, אותות הכרת טובה והבעת תודה בלי קץ מקטן וגדול, גם עוללים המבינים קצת קבלו את פני הברון והברונה המטיבים הגדולים, באהבה ובמאור פנים ובשמחת נפש.  כל איש ואשה, כל נפש, היו מרוצים, גם קנטרנים ומבקרים. – הכל השתוממו הפעם לדבריו והליכותיו, ויסכימו ויאמרו כי אדם גדול הוא הברון, דגול מרבבות, ואין קץ לטובו ואידיאלוּתו.  התפעלותו וכל דבר אשר ראה במושבות פה, מאדם ועד עץ ואבן, והתענינוּתו בכל השַיך להישוב.  אין ערֹך להן! לא נפריז על המדה באמרנו כי ראה ראו בעיניהם הפעם כל בנ"י שבארץ יהודה, שראו עתה את ברוננו, כי החלק היותר גדול מעסקיו הגדולים הוא הישוב בעיניו.  הברון דרש לשלום כל איש ואשה אשר ידע ויזכר מעת סיורו הקודם, ויושט להם ידו.  כמדמה שפה הוא המקום להברון להתנהגות גלויה וברורה נעדרת המסוה הנהוג באירופה על כל דבור והנהגה.  פה התנהג וכן התנהגו עמו, בכלל, בלי כחל וסרק.  כאשר ידבר יהודי אל יהודי אחיהו, הקרוב אליו, דבר העקרוני והראשוני עמו, וכן הוא אליהם.  פה דבר מלבו כלבו על לב אחיו.  וכן בכל תנועה והעויה, לא כבאירופה היה.  שילר אמר: התיאטר הוא חדר-מוסר למלך.  רק שם יוכל המלך לשמע אמרי אמת.  גם אנו נאמר כי א"י להברון חדר ביתו הוא שבו יוכל להתפשט מעיל אירופיותו והיה חפשי, כלו יהודי בתוך עמו.  פה ימשמש בזקנו ויראה להם כי שיבה זרקה בו, תופש בזקן איש שראה ויכר לפני י"ב שנה ושואלו מדוע הזקין כל כך? והוא משיב להברון, ושאלות ותשובות עוברות בין שני המדברים.  כמדמה שפה חיו הברון והברונה ימים אחדים חיי יהודים אמתים מן הגיטו וישישו בששון גלוי, והם ראו כי הכבוד שכבדום כבוד אמיתי הוא, מפְּנים הלבבות; לא מדֻמה כלל, וכל דבור ודבור ששמעו ידעו כי הפה והלב אחד הם בו.  ברוננו זקן, באמת, מכפי שראינוהו לפני י"ב שנה, הולך מעט שחוח, דאגה שוכנת על פניו ומצחו, כפעם בפעם יתעורר ורוחו תתרגש כרוח בעל הגיונות, מחשבות והתפעלויות.  צריך להזכיר פה מאמר החכם מלבך האשכנזי האומר, כי חוט של עצב המתוחה הגלות קרוב לקמטי פי בן ישראל "ואפילו למשפחת רוטשילד", ע"כ ענין מאמרו.  והחוט הזה, שאמר מלבך, מדויק ביותר על בני הגדולים והטובים שבבני ישראל, הכואבים לכאב עמם והנחלים לחליו ומזורו.  יקר לנו ברוננו בשתים, מצד עצמותו; מה שאין צריך לפרש, ומצד יחידותו, כי יחיד בנדיבים הוא לנו.  אין שני לו, ברון גדול הולך לא"י לפקד את אחיו אשר הזיל עליהם תועפות כסף וזהב ורב כחות ומוחות וכל כך צער ועגמ"נ, ברון וברונה באים בסכנת עצמם לא"י, והספינה, הנה כלה ישראלית, גם עם בית תבשיל לבשר ולחלב ושו"ב הולך עמם, ובדלתות הספינה "מזוזות"! היש עוד נדיב ברבבות ישראל העושה ככה, ואם יש כדוגמתו להעלות על נס בכל דברי הימים לבני ישראל?! ומעֹמק לבנו נתפלל לעוד נדיבים כאלה, שלא יהיה ברוננו זה, ח"ו, גם ראשון וגם אחרון בדברי ימי ישראל! –

הברון מְאַוֶה שיעמדו האכרים על רגליהם ושתבטל שטת התמיכה, אבל יחד עם זה אינו אומר לעזב את המושבות בלי עזרתן הנחוצה.  וזהו העקר והיסוד להצלחת הישוב מעתה.  הדבר כבד מאד עתה, אחרי ההרגל הישן, אבל רק בהתחלתו יכבד הדבר.  הברון אוהב ומחבב מאד את כל הנמצא בא"י חרוץ הוא עד מאד וראוי להיות אכרים וכורמים טובים מאד.  הברון והברונה השתוממו מאד למהירת הרוכבים הצעירים שבכל מושבה ומושבה אשר בודאי לא ראו כהם מבנ"י באירופה, כי אינם במציאות שם, וגם יתר שאת להם על רוכבים אירופים אינם יהודים, ורק בין הבדוים ישנם כאלה, וגם הערבים משתאים ומשתוממים למהירותם וחריצותם של אחדים מהרוכבים היהודים.  בראות הברון את העצים בכל מקום ומקום שמח מאד, ובראותו את עצי הזית ההדורים בנעמה אשר לעקרון אמר בהשתוממות רבה ובשמחה עצומה: "כן, אלה זיתי נעמה, אלה הם עֵצַי!!"... ומה דמות נערך לשמחת הברון והברונה לַנטיעות הקטנות, – לתלמידים ותלמידות של בתי הספר במושבות! הם שמחו ושמחים מאד, ומדוע לא ישמחו למראה שכזה, אשר גם לא לבעלי רגש ואידיאל כהברון והברונה ישמחו על כזה, ולהברון יקר וחביב הוא עוד גם מפני שעלה לו בכסף רב ודאגה רבה, במלחמה! –

כנראה יְסַיְרו הברון והברונה מעתה את המושבות לפרקים יותר קרובים מאשר עד עתה, וכן הבטיחו בפה מלא לפני נסיעתם מזה.

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 



[1] ) גם נכתב השיר בכתב יפה מרבע ובאותיות זהב על קלף שנגלל ונִתן לתוך נרתק עץ עשוי כמגדל, מלאכה מצֻינה ונפלאה מעשה ידי אחינו האומנים במלאכת כלי עצי זית שבירושלם, ויגש לפני האורח הגדול ביד אחת מתלמידות ביה"ס.

[2] ) השיר הזה והשירים שהוגש בראל"ץ להברון והברונה נדפסים בסוף המאמר הזה.                                         העורך.

[3] ) נדפס ב"לוח ארץ ישראל" שנה ג' לשנת תרנ"ח עמוד 52.                            העורך.

[4] ) הסבה הגורמת להתלונה הזאת הם, ביחוד, שני בתים חדשים בעלי שתי קומות עם מעקות ומסובבים כפות עץ משוחים בצבעים, האחד שבנה לו אחד הכורמים ממיסדי המושבה בראשיתה, אשר דר עד עתה בבית קטן ודל, חסר אור ואויר הבית היותר גרוע בהמושבה, אשר יתפלא כל הרואה אותו: איך היה באפשר לאיש בעל משפחה גדולה, ואיש שהורגל בעיר ווארשו (ששם ישב לפני בואו לא"י) בדירה גדולה ומרווחה בדרך הסוחרים הנגידים והביא אתו הנה 10000 רו"כ במזומנים, לדור בבית שכזה כשש עשרה שנה?! ואני הכותב עד ראיה כי כמה שנים שהיה האיש בעל הבית, בא בשנים ואדם עָדִין, ישן מיסב ומוטה על שנים ספסלים, על שלשה כסאות, בחוץ תחת כפת השמים ובטללים המשופעים עד שעה 2, 3 אחרי חצות הלילה, שאך אז נכנס הביתה (כי אז יִקְרַר האויר וירבה הטל עד שלא אפשר כבר לשכב בחוץ לאדם לא רגיל הכזאת, וגם יליד הארץ מעטף ראשו בטליתו העבה בהסתרו מפני הטל הקשה), וכ"ז מפני שבבית לא יכל לישן מפני חסר אויר בו.  ויחלה האיש ויחלש הוא ואשתו באין הרפא עוד, בשבתם בדירה כזאת מזמן באו ראשל"צ עד לפני כחצי שנה, והוא היה מהראשונים שדרכו רגליו על אדמת "ראשל"צ".  ועתה בקבלו כסף מחיר קטינות אדמה מנחלתו שמכר לאיזו מהכורמים החדשים למקומות בנין, בנה לו בית ועליה, שכזאת נחוץ מאד עפ"י רופאי המקום, המחליטים כי הדרים בגובה ינצלו מכל מחלה, וגם אמנם יִפָּה ויפאר את ביתו בכסף שהיה לו קצת יותר מדי.  וכאשר ספרו לי, העירו אחדים מהכורמים את בעל הבית על היפוי והפאר המיותר של הבית, סימן כי לא ניחא להם בלוקסוס.  עכ"פ, צער האיש הזה כמה שנים באופן הנ"ל פעל שיבנה לו לבסוף, ביכלתו, בית מרֻוָח וגבה, כדרישת המקום, וכדי לקים: "לפי הצער – השכר".  והבית השני הוא של עשיר אחד כורם מרחבות שקנה לו כרם גם פה ויבן לו בית גם פה לדירתו, ועכ"פ לא על שאר כורמי המושבה אחריותו של העשיר הזה.    הכותב.

[5] ) על תלונה זו השיבו אח"כ לכבוד הברון, כי בעלות הכובעים המקושטים היו הנשים האורחות מיפו, הלובשות כדרך עירוניות, והן נשים או בנות של סוחרים ועשירים וגם נשי הפקידים (אשר כל אלה היו עדויות גם תכשיטי כסף וזהב ואבנים טובות מבריקות ונוצצות שראה הברון) ותעשינה כהרגלן, כיכלתן וערכן, אבל נשי הכורמים ובנותיהם בכלל אינן מתקשטות.

[6] ) שני השירים האלה נדפסים בסוף המאמר.                            העורך.

[7] ) במאספנו השנתי "ירושלים" שנה ה' חוברת ב' עמוד 183 הבאנו את כל זה בארוכה.               העורך.