_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

בישוב דברי הרמב"ם ז"ל

משה ליב ליליינבלום

לתוכן הענינים

 

ב"המליץ" נו' 51 הקשה הרב מוה"ר נח ליב באס על דברי הרמב"ם שאמר (בפ"א מה' תרומות) שארץ שנער סמוכה לא"י מדברי המקרא "מארץ רחוקה באו אלי מבבל" ועוד איזה מקראות.  בנראה החליף הרב ערים במדינות.  גבול ארץ ישראל במזרח היה הנהר פרת כמו שנאמר: "מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבולכם" (דברים י"א כ"ב), וחז"ל אמרו: כדי שיגיע אחרון שבא"י לנהר פרת (ע' בבא מציעא כ"ח), ותפסה, ארץ ממשלת שלמה (מלכים א' ה' ד') עמדה על נהר פרת ממערב, כמצוין על המפה. אבל העבר השׁנִי של פרת ממזרחו היתה ארץ בבל, וכן מוכח מדברי ירמיה (נ"א ס"א-ס"ג) וכן מצוין על המפה, והעיר בבל עמדה ג"כ על נהר פרת מעבר השני לצד דרום.  וא"כ היה פרת מפסיק בין מדינת בבל ובין ארץ ישראל מצד עבר הירדן, ובירושלמי (מעשר שני פ"ה ה"ב) מסופר שברחה פרתו של איש אחד מא"י ורץ אחריה והשיגה באותו יום בבבל.  וא"כ צדקו דברי הרמב"ם שארץ שנער סמוכה לא"י.  אבל הערים בבל וירושלים היו רחוקות זו מזו, כנראה ג"כ על המפה, ועל כן אמר חזקיה שישב בירושלים שבאו האנשים מארץ רחוקה, כי גם מלבד מרחק הערים, גם הגבולים לא היו סמוכים אז, כי עבר הירדן בימי חזקיה לא היה לישראל.  ובהיות ארצות מואב עמון ומצרים על גבול א"י עצמה, לא על ידי עבר הירדן, אמר הרמב"ם על הארצות האלה שהן "סביבות א"י", והוצרך הרמב"ם להראות על סמיכות המקומות, כי מציאות "עוברים ושבים" לבד אינו מספיק לחייב את הארצות בתרומות ומעשרות, שהרי עוברים ושבים היו גם במדינות הים (איי יון ואסיא הקטנה) כמו שנראה מגיטין (ב'.) ועוד ארצות אחרות, ואפילו באספמיא (בבא בתרא ל"ח.).

ומה שתמה על הרמב"ם החושב את אחלב לסוריא ואומר שמדברי הכתוב בשופטים א' משמע שהיא מכבוש עולי מצרים, כמדומה לי שכונת הרמב"ם על העיר אלעפא אשר בארם צובה, ואחלב הנזכרת בשופטים קרובה לצידון שהיתה ארץ הצידונים.  אבל מלבד זה הנה שם בשופטים נאמר בפירוש כי "אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צידון ואת אחלב" אם כן לא נכבשו הערים האלה לפני עולי מצרים, ומעולם לא שמענו שתחשב צידון לא"י.  חושב אני, כי לפני זכרון הרב רחפה קושית התלמוד: "ומי איכא למ"ד דבית שאן לאו מא"י הוא והכתיב לא הוריש מנשה את בית שאן ובנותיה"? (חולין ז').  ובכח גזרה שוה זו חשב שגם אחלב שלא הורישוה בני אשר הרי היא מכיבוש עולי מצרים.  אבל כבר באר רש"י שם, כי בני מנשה הניחום למס עובד, ואם כן כבשום, וזה יוצא מדברי הכתוב שם: "ויהי כי חזק ישראל וישם את הכנעני למס" (שופטים א' כ"ח), אבל בבני אשר לא נאמר כזאת.  ראוי להעיר כי בכל הערים שלא הורישו בני מנשה, בני אפרים ובני זבולן, נאמר שישב הכנעני בקרב ישראל (שם כ"ז-ל') ונראה שהארץ עצמה נכבשה לפני ישראל, אך הכנענים לא נתגרשו משם, והיו ישראל אדוני הארץ והכנעני הגר הגר בתוכם, ובבני אשר נאמר להפך: "וישב האשרי בקרב הכנעני יושבי הארץ" (שם ל"ב), היינו שהכנענים היו אדוני הארץ והאשרי ישב בקרבו כגר, ואם כן לא נכבשו צידון ואחלב לפני עולי מצרים.

עוד הקשה על הרמב"ם שהוא חושב את אשקלון פעם לא"י, פעם לסוריא ופעם לחו"ל, אבל אין ספק שאשקלון הוא חוץ לארץ לגמרי, ומעולם לא נכבשה לפני עולי מצרים, וכן חושב אותה גם הרמב"ם, ואומר בפירוש (הלכות תרומות פ"א ה"ז): איזו היא ארץ שהחזיקו בה עולי מצרים כמו מאשקלון שהיא לדרום א"י ער עכו שהיא בצפון, ומסיים בהלכה ט' כי עכו חו"ל כאשקלון והם תחומי א"י ואם כן ברור, כי הדברים מאשקלון עד עכו הם עד ולא עד בכלל בשתי הערים, ורק המקומות שבינותיהן הן לא"י; וכבר הבאתי מן הכתוב בשופטים כי עכו לא נכבשה לפני עולי מצרים, וגם אשקלון היתה תמיד לפלשתים.  כן היתה לפלשתים גם בימי השופטים בזמן שמשון (שופטים י"ד י"ט) וכן אמר דוד: "אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצות אשקלון (שמואל ב' א' כ'), כן אמר עמוס: "ותומך שבט מאשקלון וגו' ואבדו שארית פלישתים" (עמוס א' ח'), וזכריה בנבואתו אומר: "ואבד מלך מעזה ואשקלון לא תשב" (זכריה ט' ח') וכן הזכיר ירמיה את אשקלון בנבואתו על פלשתים (ירמיה מ"ז ה').  ומה שנמנו על אשקלון לפוטרה מן המעשרות (שם ברמב"ם הלכה ה'), לא מפני שהיה מקום לחשבה לא"י, אך מפני שהיתה בין א"י ומצרים, והיתה חייבת בתרומות ומעשרות בדרבנן כמצרים, ועוד יתר ממנה, שהרי היא קרובה לא"י ממצרים, ועל כן הוצרכו להמנות עליה ולפוטרה.  ואל ישיבני השואל מדברי הכתוב "וילכוד יהודה את עזה ואת גבולה ואת אשקלון ואת גבולה" (שופטים א' י"ח ועי' ירושלמי שביעית פ"ו ה"א) כי כבר הוכחתי לא במקום אחר מכתוב אחר (שם ג' א') כי אשקלון היתה אחת מחמשת סרני פלשתים אשר הניח ד' לנסות את ישראל ולא נתנם בידי יהושע" (שם ב' כ"ג) וא"כ לא נכבשה לפני עולי מצרים, וצריך להכריע כי רק שרפו את העיר ולא כבשו אותה, ודבר זה מקומו הוא מוכרע, שהוא אומר שיהודה לא הוריש את יושבי העמק, כי רכב ברזל להם (שם א' י"ט) ואשקלון היתה בעמק, כמו שאמר ירמיה "נדמתה אשקלון שארית עמקם" (ירמיה שם).

ומה שאמר הרמב"ם בהלכות קדוש החדש: "סוריא כגון צור ודמשק ואשקלון" אין זה אלא שגירת הלשון על פי מה שכל הארץ הסמוכה לים התיכון ממזרח, וארץ ישראל בכלל, נקראת בלשון העמים סוריא, ובמקום שאין הבדל להלכה לא חש הרמב"ם לקרא בשם זה גם את אשקלון, שאין לה שום יחס לסוריא של חז"ל שהיא בצפון א"י ואשקלון בדרומה.  וגם צור שהזכיר בזה אינה סוריא, כי סוריא שבש"ס היא כבוש דוד, וכן אמר הרמב"ם בפירוש (בהלכות תרומות שם הלכה א' פ"ג), וצור לא נכבשה מעולם לפני דוד ומלכי ישראל ויהודה אחריו, ולהפך, ברית היה בין חירם מלך צור ובין דוד ושלמה.

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה