_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

מתריעין על חיה רעה

משה ליב ליליינבלום

לתוכן הענינים

 

                        על אלה מתריעין בכל מקום... ועל החיה רעה...

                        מפני שהיא מכה מהלכת".  (תענית י"ט.).

המשל הקדמוני אומר: "באתר דמרי ביתא תלה זייניה כולבא רעיא קולתיה תלא" (יתד שהיה הגבור רגיל לתלות בו כלי זייניו – הנבל הרועה תרמילו תלה. רש"י, בבא מציעא פ"ד:). כן גם החיה הרעה הידועה מקובנה, המכנה עצמה בשם "מצדיקי הרבים", בשעה שהם רואים איזו מן הרבנים או אפילו עשירים מן החרדים מעמידים פנים זעומות כנגד איזו ענין, מיד הם מכים בתוף, שולחים פאסקבילים בכל ערי מושב ישראל, מזייפים חתימות, נלחמים בכח באויר ריק ועושים גדולות לעיני אנשי-בריתם, קטני-הערך ושפלי-הנפש שכמותם.  הדבר הזה הוא אצלנו בכלל מנהגו של עולם. כמעט בכל עיר בערי התחום יש "בריות יפות", ביחוד בין הפחותים שבעם, אשר אם אך יריחו מרחוק איזה ענין של סכסוכים, כמו בחירות, מחלוקת על-דבר שוחט, חזן או רב וכיוצא בזה, ישליכו את מרצעיהם ואת מחטיהם מידם, יקפצו בראש ויסכסכו איש באיש ומשפחה במשפחה.

כן עשו "מצדיקי הרבים" בשנת תר"ל בזמן הפלפולים על-דבר התקונים, כן עשו זה לא כבר בשעה ששמעו שמועה, שיש בחברת מרבי-השכלה אנשים החושבים ליסד בית-אולפנא לחכמת ישראל, כן הרימו אחרי כן קול זועות על-דבר בית-הספר ביפו, וכן הם מזדיינים עתה למלחמה על הציוניות.

לידת הציוניות היתה במזל יותר טוב מלידת חבת-ציון.  האחרונה בצאתה לאויר העולם מצאה לה מנגדים גלוים רבים בין רבני ישראל, והציוניות, להפך, נתקבלה בתחלה בסבר פנים יפות על-ידי רוב רבני ישראל. מניח אני לאחרים לפתור את החידה הזאת, אבל כן היה באמת. מפני סבה מקומית לא יכלו "מצדיקי הרבים" מקובנה לצאת למלחמה על חבת-ציון, כי הגאון המנוח ריא"ס ז"ל הסכים לחבת-ציון בכל לבו.  גם כנגד הציוניות לא יכלו לצאת לריב, בראותם כי רוב הרבנים נוטים אליה חסד. אך במשך הזמן נשתנו הדברים. 

ראש הציונים, הד"ר הירצל, בקבעו את ימי הקונגרס הבאזילי בשנה שעברה, שכח לעיין בהלוח ויקבע את הימים של הקונגרס באופן שהיום הראשון ממנו יהיה בשבת; הד"ר בירנבוים, אשר מסופקני אם הוא יודע לקרוא עברית כתקונה וכל-שכן אם קרא מעודו ספר עברי אחד במקורו, דרש בהקונגרס הראשון על-דבר "המתת העבר".  והנה תחת ליעץ את הד"ר הירצל לעיין תחלה בכל שנה בהלוח בשעה שירצה לקבוע את ימי הקונגרס, ותחת לעבור בשתיקה לגמרי על דרשות של הבל, אשר בחשך באו ובחשך תלכנה ואשר אם נבוא לבקר אחריהן מיום שנבראו דרשות לישראל עד עתה לא תספקנה לנו מאות שנים, או, לפחות, לומר לבעל דרשות כאלה: כלך לך מדרך כזו, שאין לך ידיעה בדברים כאלה, - יצא הרב מפרילוקי אז בדבור מפוצץ, המזכיר לנו "אץ קוצץ", במאמרו הידוע "הקוץ שבקץ" ("המליץ" שנת תרנ"ח), אשר בו יעץ עצה חדשה נפלאה במינה, והיא: ליסד על-יד הנהגת הציוניות "ועד של רבנים".

אילו היינו מאמינים באמונה שלמה כי בשנת תר"ס יצלח לנו ליסד "מדינת יהודים" בארץ-הקדש ברשות הממשלות, היינו צריכים לקבל הצעה זו בשתי ידים.  ראשונה, צריך היה לבחור חכמים להסנהדרין העתידה בשנת תר"ס להוסד, ועל מי אפשר להטיל את הבחירות האלה, אם לא על ועד הרבנים.  שנית, צריך היה לעיין באיזו הלכות גדולות, למשל: איך צריכים להתנהג הטלגרפיסטים היהודים בשבת, שהרי אפשר שתתקבל בשבת דיפישה מאיזו ממשלה שצריך לענות עליה תיכף, ולהשיב על-ידי נכרי לא יתכן, מפני שהדבר הוא מסודות המדינה, שאין מגלים אותם לאחרים, וכן הלאה כיוצא בזה.  אבל איני חושד את הרב מפרילוקי  שהוא מאמין כי בעגלא ובזמן קריב יצטרך ליסד סנהדרין לישראל בארץ-הקדש וטלגרפים להמדינה העברית;  אם כן מה יעשה הועד הרבני? האם ילמד עם הד"ר הירצל את הלוח, אם ישים משמר על פתחי פי הד"ר בירנבוים לבל ידרוש דרשות של הבל, אם ישַנן בעל-פה לכל ישראל את העיקר באמונת המשיח, שלפי דעת הרב סכנה צפויה לה מן הציוניות, או יורה פשוט בהלכות איסור-והיתר, איך לקחת דברים עם הממשלות, איך ליסד את הבאנק הלאומי, לאסוף את השקלים, להפיץ את הרעיון וכו'?

עתה חדש הרב מפרילוקי את מלחמתו כנגד הציונים. הוא מצא בדברי מקס נורדוי דברים הסותרים לאמונת המשיח! אנחנו כלנו, כסבורים היינו, שמקס נורדוי הוא זקן ויושב בישיבה בצפת עיה"ק בבית-מדרשו של האר"י,  מעוטר בטלית ותפילין כל היום ולא פסק פומיה מגירסא בהויות דאביי ורבא ובספר הזהר וכתבי האר"י, ויבא הרב מפרילוקי ויגלה לנו עולם חדש: מקס נורדוי באמת הוא אפיקורוס! האם לא שחוק מכאיב לב הוא?! כל העולם ובתוכו כל הציונים, יודעים כי מקס נורדוי הוא איש שאין לו כל אמונה וכל דת, ואף-על-פי-כן צהלו כל הציונים לקראתו, ולא לשוא, כי איש כמוהו הוא דגול מרבבה, ושמו ידוע מסוף העולם ועד סופו, ותפארת וגם הצלחה גדולה היא להציוניות כי הוא נלוה אל דגלה. אם כן מה הודיענו הרב מפרילוקי? האמנם חשב כי מקס נורדוי יוכל לדבר אחרת מאשר יחשוב? כי נורדוי יוכל ללבוש אדרת חניפה למען כחש?

אולי יאמר הרב מפרילוקי, כי דברים כאלה בהגלותם בדפוס יוכלו להזיק למאמינים, ולא על נורדוי הוא כועס, כי אם על הנזק שיביאו דבריו. אבל דברים כאלה אין להם שחר. כל המאמינים בביאת המשיח לא יחדלו להאמין בעיקר זה רק בשביל זה לבד, שמקס נורדוי, שאינו מאמין בשום דבר, אינו מאמין גם בזה.  נורדוי מודה, שהשבת הוא סימן אחד מובהק מסימני היהדות, ולהרוצים לדחותו ליום ראשון הוא אומר כי טוב להם להמיר דתם לגמרי; עם זה הוא אומר, שהוא בעצמו שובת בזמן שאפשר לו ואינו מקשר בשביתתו שום כונה דתית ("השלח" תרנ"ח כרך ג' צד 560), אף-על-פי-כן יודע הרב היטב, כי שום איש מן הציונים לא יקח אותו למופת בזה, ולא ימנע בשביל זה לשמור את השבת. שנית, חושב אני לאמת, כי אם באמת דברי נורדוי יזיקו לאמונת המשיח, אז תחול האשמה בזה על ראש אלה המהפכים בדבריו אלה ומציגים אותם לנס. דברי נורדוי כשהם לעצמם לא יעשו על המאמינים רושם יותר רע מדברי הגאון המקובל ר' אליהו גוטמאכער מגריידיץ ז"ל, שאמר: בעו"ה טועים רבים בחשבם שיהיו יושבים בחברת השעשועים, כל אחד כפי דרכו בביתו, ופתאום יפתחו שערי הרחמים ויעשו מופתים בשמים ובארץ" כו' (שיבת ציון ח"ב צד 41), או דברי הגאון רצ"ה קאלישער, שאמר: "אל יחשוב החושב כי פתאום ירד השי"ת משמים או ישלח  משיחו פתאום מן השמים לתקוע בשופר גדול" וכו'  (שם צד 45), או אפילו דברי הגאון ר' חיים דוד חזן ז"ל מירושלים, שאמר: "כי אין משיח לישראל כאשר עולה על לבות בני אדם, יאמרו נא בני ישראל פתאום יבא עתו עת דודים, ד' בשופר יתקע להאיר על הארץ לאמר לאסירים צאו מחשך וצלמות וכו', לא כן הוא כו' לא תזרח ולא תצמיח פתאום תשועה גדולה וכו' כי אם עליהם מעט מעט וכו' לד' הישועה ואין זולתו ולכל היד החזקה והאותות והמופתים הנוראים אשר הם למעלה מן השכל ואלהים משמים ישלח בית המקדש בנוי ומשוכלל בידי שמים ומעינות חכמה וכו' וזו משלנו היא" (שם צד 53).

אל הרב מפרילוקי נלוה הרב מפולטאבה שהדפיס עתה את "השקפתו הרבנית", שלא זכתה עוד להתפרסם ולא אוכל לדון עליה.  נראה הדבר, כי משאלה חלקית, שאלת הקולטורה, אשר סוף-סוף לא תביא פעולה ממשית בדרך שהתוו לה חובביה, יצא הרב לעקור את כל הציוניות. אליהם נספח איש הדיוט "בר הדיא" (בר הדיא מפשר חלמין הוה, מאן דיהיב ליה אגרא מפשר ליה למעליותא, ומאן דלא יהיב ליה אגרא מפשר ליה לגריעותא, ברכות נ"ו.), בלי ספק אחד מן הכנופיא  של "מצדיקי הרבים", ששלח "מכתב גלוי" ותחתיו חתומות המלים "י"ב רבנים" ("המליץ" תרנ"ח נומר 120) (גם בחוברת "מלחמה בשלום", שהדפיסו "מצדיקי הרבים" בשנת תר"ל, השתתפו י"ב נעלמים שקראו עצמם "רבנים"). האם בעידנא ריתחא כזה ישבו "מצדיקי הרבים" בחבוק ידים? חלילה, לא תהא כזאת בישראל!

אם לא תאמינו לי – הנה לפניכם מכתב שנשלח לציונים רבים ושקבלתי גם אני מאת הועד הציוני בקובנה:

"הננו מוציאים לנחוץ להודיע לכבודו, כי פה בקובנה נתיסדה אגודת מורדי אור לעורר אגיטציה נגד הציוניות.  רוח  החיה אשר באופניה הוא האיש המוכן לפורעניות,  בעל בית-החרושת לפתקי-אוילים, הלץ הידוע ואליו נלוו עוד אנשים נרגנים ומחרחרי ריב, וזה הדרך שהתוו למו, לפי החלטתם באספותיהם:

                        א.         לכתב מכתב אל אילי ואדירי הכסף אשר בפ. ובשאר ערי המדינה ולעוררם לצאת במחאה גלויה (נורא הדבר!) נגד הציוניות, מטעם כי מתנגדת היא לאהבת ארץ המולדת ולהדת.

                         ב.         לפנות אל גדולי הרבנים ברוסיה, להשיג את חתימותיהם, בדרך ישרה או בדרך ערמה, על "קול קורא" שיודפס באלפי עקסמפלארים להפיצו בישראל, אשר בו ימחאו נגד הציוניות בשם הדת (ולמה לא גם בשם אהבת ארץ המולדת?)

                         ג.          לפנות אל הרבנים בסדר כזה: בראשונה להרב ר"ד מק., וכאשר יחתום הוא את ידו – אל ר' אח"מ מל. ואחריו אל רח"ס מב., אחרי כם אל ר' א"ג מט., אחריו אל רח"ע מו"צ בוו., ואחריהם יפנו אל האדמו"ר דחסידים רמ"ד מא., ואחרי כלם אל שאר הרבנים.

                         ד.         לשלוח מטיף נגד הציוניות, וכבר מצאו להם מטיף בקובנה שנאות לחפצם.

                        ה.         להוציא לפני הקונגרס ספרים בווארשא, אשר שם ישליכו שקוצים על הציוניות ומנהיגיה ואל הערמה ישימו פניהם להשיג הסכמות גאונים על ספרם זה, מבלי שידעו נותני ההסכמות על מה אדני הספר הטבעו.

הרב מא"מ מח. סובב על ערים רבות – בפקודת האדמו"ר מל. לפי דבריו – לעורר את הרבנים לצאת במלחמה על הציוניות, הוא היה גם בעירנו ויבא בדברים עם יל"ץ וסיעתו ויתאגדו לאגודה אחת. כסף תמיכה לנהל את האגיטציה מקבלים הם מבעל-בית שוטה אחד מפה ומהגביר מ. מפ. (מחסידי ל.), עוד מקוים להשיג עזר מעיה"מ מהד"ר... ומהצ...

את הספרים והקול קורא הם אומרים להוציא עוד טרם הקונגרס, כדי למנוע את הרבנים מנסוע לבאזיל ולקחת חבל בעבודת הציונים.  ביחוד מגמתם להטיל מהומה בין העם ולסכסך ריבות ומדנים בין אחים, ובזה יאמרו להפריע את הציונים מעבודתם.

את כל אלה מצאנו לנחוץ להודיע לכבודו, למען ישים לב לדבר הזה, להקדים בעוד מועד, בכל אשר ביכלתו, את פני הרעה (?) הנשקפת להרעיון הציוני, הקרוב ללבב כל בני-ישראל הישרים בלבותם, בפרט ולשלום אומתנו בכלל.  לפי דעתנו נחוץ קודם כל דבר לעורר את העתונים היומיים ואת העורכים, שיקדימו את פני הדבר, להחליש מקודם את הרושם הרע שעתידות לעשות על עמנו פעולות מתנגדינו".  עד כאן לשון המכתב הגלוי.

אבל חושב אני, כי הציונים שבקובנה הם פחדנים יותר מדאי. "מצדיקי הרבים" יעשו תושיה עתה עוד פחות ממה שעשו בשנת תר"ל, כי "שקילי ניבייהו", להם ישמעו אך בטלנים שכמותם,  בטלנים אשר בכל אופן אין להציוניות ולכל דבר נכבד באומה תקוה מהם. העם יודע ומבין מה טוב לו, ולא מפי פראים הוא לוקח עצה.  ואם אמת הכלל  הנראה בחיי ההיסטוריה, כי כל דבר שעקשי-לב נלחמים בו מצליח ביותר, אז תעלוליהם יביאו עוד טובה להציוניות.

מלבד זה, הרבנים הגדולים באמת, הרחוקים מקנאת שוא ואוהבים את עמם באהבה טהורה היוצאת מלב טהור, מסורים בכל לבם אל רעיון הציוניות ומגינים עליו בכל כחם. הם יודעים ומבינים היטב, כי אי-אפשר עתה גם לבני עם אחד שיהיו כלם שוים במחשבותיהם ודעותיהם, כי מצב העם הרוחני, ועם זה גם הדתי, לפני חבת-ציון והציוניות היה גרוע הרבה ממה שהוא עתה,  כי גדול כח הציוניות וחבת-ציון לקרב רחוקים אל התורה, זו התורה אשר עליה אמרו חז"ל: "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, המאור שבה היה מחזירן למוטב"; הם יודעים, כי לקרב רחוקים אפשר לא בדברי ריבות וקנאות, המביאים ברכה רב לאותם היהודים "הצדים דגים במים עכורים", כי אם באהבה ובשלום ובשתי ידים, וביחוד על-ידי רעיון כללי לוקח לב; הם יודעים, כי אין דרך החפשים לבוא בעקיפין על המאמינים והחרדים להטותם לדעתם, ועל כן לא יגיע מן הציונים החפשים כל נזק להדת ולהחרדים.

ברבנים טהורי-לב האלה, בהמשכילים דורשי טובת עמם ובכל הבנים הנאמנים ללאומם עוז להציוניות כנגד כל קמיה.

 

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה