הַשּׁוֹשַׁנָּה
מרדכי
צבי מאנה
1.
מַה מְּאֹד
נִפְלֵאת, שׁוֹשַׁנָּה יְפֵהפִיָּה.
עוֹרְקַיִךְ מְתֻלָּעִים בְּאֹדֶם חַכְלִילִי;
פֹּה אֶגְלֵי טָל –
דִּמְעוֹת בְּכִי וְתַאֲנִיָּה,
וּפֹה עֵינַיִם צְחוֹרוֹת לִי תַצִהִילִי.
2.
יְרַקְרַק, צָהוֹב,
לָבָן וִיפִי כָל צֶבַע
בִּפְטוּרֵי צִיצַיִךְ יַחַד קִנָּנוּ;
גַּם רֵיחַ נִיחוֹחַ
מִידֵי הַטֶּבַע
גַּם נֹפֶת צוּפִים בָּךְ יַחְדָּו הוּכָנוּ,
3.
וּדְבוֹרָה
מַזְהִירָה בִּיפִי כְּנָפַיִם
לִוְיַת חֵן תָּשִׁית עַל הוֹדֵךְ נוֹסָפוֹת;
בִּלְשַׁדֵּךְ
רוֹחֶצֶת תָּעִיר בָּךְ חַיִּים –
מְרַחֶפֶת אַתְּ חַיָּה, כְּצִפֳּרִים עָפוֹת!
סיון, תרל"ט,
ווילנא.