הגיוני עצב / מרדכי צבי מאנה

הֶגְיוֹנֵי עֶצֶב*

מרדכי צבי מאנה

זִיקֵי יוֹם כָּבוּ, שֶׁמֶשׁ נָטָּה יָמָּה,

גַּם רֶגֶשׁ הַחַיִּים נֶהְפַּךְ לִדְמָמָה

מִטֹּרַח וְעָמָל רָפוּ יָדָיִם;

הָבָה גַּם אָנִי מִבֵּיתִי אֵצֵאָה,

לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה עֹנֶג מָלֵאָה,

לִרְאוֹת זִיו הַטֶּבַע בַּת הַשּׁמָיִם.

עַל דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ רַגְלַי יִצְעָדוּ.

וּשְׂעִפֵּי טֹהַר בִּי עַתָּה נוֹלָדוּ,

פֹּה אָחוּשׁ הַחַיִּים עִם כָּל מַנְעַמֵּיהֶם;

רוּחַ צַח יִשּׂא לִי רֵיַח נִיחוֹחַ,

מַצַּע דֶּשֶׁא יִקְרָא: הֵא לְךָ מָנוֹחַ!

וּלְשָׁלוֹם יוֹשִׁיטוּ עֵצִים עַנְפֵיהֶם.

עַל רֹךְ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב הָבָה אָנוּחַ!

פֹּה אֶתֵּן חֻפְשָׁה אֶל כַּנְפֵי הָרוּחַ,

עוּפוּ! חִיש הָלְאָה עַל שָׂדֶה וָיָעַר;

עַד רוֹם שָׁמַיִם, עַד כַּנְפוֹת הָאָרֶץ,

גַּם עַד נִבְכֵי זִכְרֹנוֹת תִּפְרְצוּ פָרֶץ,

עַל עָתִיד עַל עָבַר עִבְרוּ כַסָּעַר!

אַךְ לֹא! שׁוּבִי נָא נַפְשִׁי מֵעוּף הָלְאָה!

פֶּן כָּל רֶגֶשׁ עֹנֶג בִּי תַּעֲשִׂי כָלָה,

הֵן קֶדֶם אַךְ אֹפֶל, אָחוֹר אַךְ פֶּגַע,

שִׁכְחִי כֹל הָיָה, עַל הֹוֶה הַבִּיטִי!

שוֹבִי לִמְנוּחָיכִי, זַעְפֵּךְ הַשְׁקִיטִי!

וּתְנִי לִי מַרְגּוֹעַ אֶחְיֶה רַק רֶגַע.

אֵחַרְתִּי הָהּ! וּכְבָר נַפְשִׁי נָדָדָה.

וּבִתְהוֹם הַנְּשִיָּה עָמוֹק יָרָדָה

וַתֶּחְשׂוֹף זִכְֹרנוֹת שֶׁכְּבָר נִשְׁכָּחוּ.

דֶּרֶךְ חַתְחַתִּים וּמוֹקְשִׁים עָבָרְתִּי,

שָׂבַעְתִּי מַכְאוֹב, טֻלְטַלְתִּי, נִנְעָרְתִּי,

תַּחַת הַתְּלָאוֹת כָּל חוּשַׁי שָׂחָחוּ.

הוֹי הֵן הִרְגַּשְׁתִּי גַּם לַחַץ עַצָּבֶת!

גַּם רַעַל הַיֵּאוּשׁ, גַּם חֶרְדַת מָוֶת...

קַצְתִּי בַחַיִּים, הַמָּוְתָה יָרֵאתִי...

אַנְחוֹתַי לִרְגָעִים כַּיָּם שָׁפַכְתִּי,

סָבַלְתִּי, עָמַלְתִּי, רֶגַע לֹא נַחְתִּי,

וּמֶה כָּל תַּגְמוּלַי? מַה לִי הֵבֵאתִי?

אַךְ מַכְאוֹב בִּלְבָבִי, רָזוֹן בַּעֲצָמַי...

אַךְ רִפְיוֹן גֵּו – אוּלַי הוֹי עַל כָּל יָמַי!..

וּבְיָמַי אוּלַי שָׁלַחְתִּי גַם רֶצַח...

"אוּלַי" רַק "אוּלַי"... הוֹי, לֵב קַל הַדַּעַת,

אִם חֶרְמֵשׁ כִּלָּיוֹן קָצִיר לָךְ יַעַשׂ,

עוֹד תֵּתַע בַּשֶּׂפֶק וּתְקַוֶּה נֶצַח?

אך הַס נָא, לִבִּי! כִּלְיוֹתַי פּוֹלֵחַ,

לִשְׁמוֹעַ שַׁאֲגָתְךָ אֵין בִּי עוֹד כֹּחַ

מִקּוֹלְךָ עַמּוּדֵי גֵוִי רוֹפָפוּ;

אַךְ אֵיךְ תִּדּוֹם וּבָךְ אֵשׁ צָרֶבֶת,

בָּךְ חֵץ טָבוּעַ, שַׁלְהֶבֶת מַכְאֶבֶת,

כָּל לֵחַ, כָּל דֶּשֶׁן כָּלִיל נִשְׂרָפוּ.

אִם גַּם שָׁם הָלְאָה אוֹר נֶגְדִּי יוֹפִיעַ,

אַךְ מִי יוֹדֵעַ אִם עָדָיו אַגִּיעַ,

אִם לֹא תַעֲלֶינָה תִקְוֹתַי בַּתֹּהוּ?

אֵיךְ קִרְיַת מֶלֶךְ לִי תָּאִיר פָּנֶיהָ,

וּמַכִּיר לִי אַיִן שָׁם בַּאֲנָשֶׁיהָ?

וּלְעֶזְרָה מִי יוֹשִׁיט לִי אֶת יָדֶהוּ.

10.

חֶשְׁכַת צַלְמָוֶת הֶעָתִיד יַרְאֵנִי,

עַל כָּל שַׁאֲלוֹתַי בִּדְמָמָה יַעֲנֵנִי,

צַר לִי פֹה, צַר לִי, הַבַּיְתָה אָשׁוּבָה.

בִּדְמִי הַלַּיִל שָׁם אוּלַי אֶשְׁקֳטָה,

וּשְׂעִפַּי יַרְגִּיעוּ בִּצְעִיף עֲלָטָה,

אוּלַי יַט לִי לַיִל נַחַת וָשׁוּבָה?

11.

פַּלְגֵי פָז, חַרְסָה, שִׁפְכָה עַל אַפְסָיִם!

לִבְשׁוּ אַדְרוֹת צֶבַע אַתֶּם, שָׁמָיִם!

וּשְׂחוּ בִתְהוֹם כֶּתֶם עָבִים אֲדֻמִּים

שִׁירוּ, בַעֲלֵי כָנָף, שִׁירַת עַרְבָּיִם!

רִגְשׁוּ, רוּחוֹת עֵדֶן, שָׁם בֵּין עֳפָאִים!

רָנּוּ, קוֹצְרֵי שָׂדֶה, אוֹגְדֵי אֲלֻמִּים

12.

הַזִילִי בֹּשֶׂם, עֲדִינָה שׁוֹשַׁנָּה!

וּשְׁתִי שִׁפְעַת לֵחַ, אַלָּה רַעֲנַנָּה!

שַׁאֲפוּ, הַיְצוּרִים, מַרְגּוֹעַ לָרְוָיָה!

אֲנִי פֹה צַר לִי בֵינֵיכֶם לָשֶׁבֶת,

פִּצְעִי לֹא נִרְפָּא עוֹד, נַפְשִׁי כֹאֶבֶת,

אִם כֻּלְּכֶם תִּתְעַלְּסוּ אֲנִי אֶהֱמָיָה!

13.

אַךְ שָׁוְא תַּזְכִּירוּנִי יָמִים עָבָרוּ,

עֵת רִגְשֵׁי לִבִּי סָעָרוּ, חָמָרוּ,

נְתַתֶּם לִי תָמִיד שֶׁקֶט שָׁמַיִם;

אִם אֶת יֶלֶד בּוֹכֶה יַצְהִיל שַׁעֲשׁוּעַ,

הֵן לֹא יִתְנַחֵם בּוֹ מֻכֶּה, פָּצוּעַ,

הַמַּרְגִּישׁ קֵץ חַיָּיו עוֹדוֹ בַחַיִּים.

14.

צַר לִי פֹה, צַר לִי, הַבַּיְתָה אָבֹאָה,

שָׁם אוּלַי אֶמְצָא לִי שֶׁקֶט, מַרְגֵּעָה,

בָּאתִי הַבַּיְתָה – שַׂרְעַפַּי עֲזָבוּנִי!

אַךְ, הָהּ שָׁגִיתִי! גַּם פֹה לֹא אָנוּחַ,

אֵין מֶתֶג וָרֶסֶן אֶל הֶמְיַת רוּחַ,

כִּמְעַט נִרְדַּמְתִּי – וַחֲלוֹמוֹת בִּעֲתוּנִי!..

בימי הבציר, שנת תר"ם, בעיר מולדתי.

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

* אשר רחש לֵבי קודם עזבי עיר מולדתי לנסוע פעטערכורגה בלכתי לשוח לפנות ערב על דרך המלך בין עצי השדה.