_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

מבט-העין וחכמת-הפרצוף

מרדכי צבי מאנה

לתוכן הענינים

 

 (Physiognomik)

הברת רגשות נפשנו ומזג רוחנו ע"י מבט העינים ידועה לכל, השפה הזאת בלי אֹמר ודברים מובנת לכל המין האנושי בכל קצוי ארץ ואיים רחוקים, כרש כשוע, כמלך כעבד, כפרא באיי אוסטראליא וכחכם הרזים באירופא, יביעו רגשותיהם רק בה, השפה הזאת תביע כל הרת רוחנו גם נגד חפצנו, ואף אם נצלח לאחוז את פעולותינו ונטיותינו ברסן החפץ, אף אם נשים דברים בפינו כאשר נחפוץ, אך המבט יגלה בשפה ברורה את רגשותינו פנימה.  יפה אמר חכם אחד; כי הלשון והדבר נתנו לנו להסתיר ולא לגלות מערכי לבנו.  – שפת העינים נתונה לנו מידי הטבע, וגם ילדים קטנים יבינוה, וטרם יהינו לגשת את הקורא אותם, יביטו בעיניו ויקראו כל הכתוב בלשוב, ואז יתרפקו על זרועותיו או יחרדו מגשת אליו. 

כל אחד מאתנו יודע את הקסם הנפלא השורר במבט-העין, אשר יוכל לעורר בלבבנו כרגע אהבה עזה כמות או שנאה קשה כשאול, ועריצים רבים הפילו חתת ובלהות-מות במבט-עין.  ולא לחנם יקראו כל העמים ללשונותם את העינים ראי הנפש, הנשקפת בעדן בכל רגשותיה ופעולותיה.  פלאות מבט העין לא יתוארו באמר ודברים; החוקרים וחכמי הנתוח לא ימצאו די מלים לבאר כל פעולותיו השונות על רוח האדם, ורק המשוררים והמליצים גם החרשים והצירים יגלו כל חביון עזו וחין ערכו.  אכן יסלח הקורא היקר אם לא ימצא די שבר רעבון נפשו במאמרנו זה לדעת החכמה, חכמת הפרצוף, עד תכונתה לכל פרטיה ודקדוקיה; כי חכמת הפרצוף רחבה ונעימה, ולא רק העינים הנה השפה לנפשנו, כי בכלל חכמת הפרצוף יקח חלק כל שטח הפנים, וביותר קוי המצח וקמטיו, תנועות השפתים קמטיהם גם העמקים הקטנים אשר מימין ומשמאל.  תנועת נחירי האף, גם השער ובנין הגלגלת ותנועות יתר אברינו, ידינו ורגלינו – כל אלה הם עדים נאמנים המגלים לעין בוחנת את כל הלך רוחנו ורגשותינו, את טבענו כשרוננו אשר חנן לנו היוצר.  ואנחנו לרגל המלאכה אשר לפנינו רק על מבט העין נטיף הפעם,  ורק אותו נעביר בכור הבקרת לחקור אחרי מהותו ותכונתו.

 

      מבטי העינים בכלל יחלקו לשתי מערכות:

        א) לפני תנועותיהם,  בחפזון או לאט,

        ב) לפי נטיותיהם,  לאיזה צד או מקום.

  למהערכה הראשונה יחשבו:  a) מבט כהה,  רפה ונלאה.  b) מבט חי ומאיר.  c) מבט חד ושנון, d) מבט רך וענוג.  e) מבט תועה ונודד.  f) מבט פחד ואי-מנוח.  להמערכה השניה יחשב

a) מבט ערום ונסתר.  b) מבט רגש ועליצות הנפש. 

  ועתה נוכל להתבונן על מבטי העינים האלה ולחקור מקורם ותכונתם.

 

א) מבטי העינים לפי תנועותיהם בחפזון או לאט.

a) מבט כהה, רפה ונלאה:

 

  היוצר חנן את האדם בכשרון למלאכת מחשבת ולכל עבודת גו ונשמה; אך להכשרון הזה יש גבול וקצב,  ובהסיג העובר את הגבול הזה אז ירגיש בכל חושיו ואיבריו לאות ורפיון,  והמנוחה נחוצה לו בזרועות התנומה.  גם כחות הנפש יחלשון וילאו, והמוח יחדל מעבוד עבודתו בחריצות וזריזות,  המחשבות תקהינה, וכנפי הדמיון תרפינה, אור השכל יועם ולא יוכל להאיר על מקרי החיים סביבותיו.  ולפי רפיון כחות הנפש תלאינה גם תנועות העינים, ורק מבט רפה ונלאה יוצא מהן על כל מקרי החלד או על ילידי רוחו.

חכמת הפרצוף: אם לא ע"י עמל גו ונפש, רק מבלי כל סבה חיצונית נראה בעיני איש מבט קר ונלאה תמיד, אז נוכל לחרוץ משפט כ כשרוני נפש האיש הזה קהים.  כח דמיונו נרדם כחביון עזו ומחשבותיו גם הנה נמו שנתן!

  b) מבט חי ומאיר:

  אם רגשות הנפש מלאי און ואיל המה ונוחים להתפעל, אז מקרי החיים יעירו ויעוררו כח הדמיון למעשה ולמפעל; כל מראה עינים ומשמע אזנים יבראו זכרונות ומחשבות חדשים לרגעים, ותנועות העינים תהיינה תכופות ורצופות, ואז נראה באנשים כאלה מבט חי ומאיר. 

  חכמת הפרצוף: פעולת הרגש והמחשבה אינן תלויות רב בסבות חיצוניות, כי אם ביותר בסבות פנימיות, בכחות הנפש לפי רוב עזם וכשרונם, השונים אצל כל איש ואיש מיום הולדו.  ולכן נראה מקרי החיים פועלים על נפש איש אחד במדה יתירה מאשר על השני; ולכן מבט חי ומאי מבלי סבה חיצונית יעיד על בעליו כי שאר רוח לו בדעת ובכשרון ובשכל חרוץ.

  c) מבט חד ושנון:

 

  עת נשים כל מעינינו על איזה דבר לחקרהו עד תכליתו ולחשוף תעלומותיו, אז נמתח עורקי העינים בכל כח ונכונן מבטנו למטרה אחת, ואת המבט החד והשנון הזה נשלח לפנינו לחדור פנימה ולגלות לנו מסתרי הדבר אשר שמנו בו כל מעינינו.  הסכם חד ושנון אצל איש עז הלבב, הגומר בנפשו לפעול פעולותיו באֹמץ רוח ויעבור עליו מה! וביותר בעת אשר תתלקח בלבבו רגשת הכעס והרצח, אז עורקי העינים נמתחים, המבט חד ושקט ויורה לפניו זיקים, חצים ומות.

 בפחד פתאום, המבט ג"כ שוקט מבלי כל תנועה, כי כל מעיני האיש כוננו לחקור סבת פחדו. 

 חכמת הפרצוף: האיש אשר הטבע חלק לו מבט חד ושוקט, הוא אביר לב אשר לא יחת מכל מקרה ופגע רע. 

d) מבט רך וענוג:

  יגלה לפנינו ע"י תנועות-שאננות של העפעפים, כגלים קלים ברחף עליהם רוח צח.  המבט נכון מול מקום אחד, אך עורקי העינים רפויים ומשנים מצב העין, ומבטה אט, שפי.  המבט הזה יביע אהבה וחמלה, וקסם נפלא שפוך במבט כזה למשוך אבירים בכחו, וב"שיר השירים" יקרא האוהב ליפתו: „הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני“, כי לא יוכל נשוא את הקסם הזה. 

  חכמת הפרצוף: מבט רך וענוג יחשוף לעינינו רֹך הנפש וחמלת הלב. 

 e) מבט תועה ונודד:

  יוצא לפעלו בעת אשר הרעיונות מפוזרים מפורדים לכל רוח; חזיונות הנפש יתחלפו וישתנו לרגעים, ומעיָניו לא יוכלו לשבות ממרוצתם ממחזה אל מחזה; ולכן לא יחדור המבט אז עמוק בכל הדברים הנמצאים סביביו כי אם יעבור על פניהם מבלי שים לב. 

 חכמת הפרצוף: האיש אשר לא ימשול להחזיק את מבטיו התועים והנודדים, ברסן השכל, יאמר לכל: קל הדעת אנכי, ורוחו ינוד בקרבו כנוד הקנה במים ע"י חסרון הלמודים והנסיונות בחיים. 

  f) מבט פחד ואי-מנוח:

  המבט הזה יעבור חיש מהר ממקום למקום, ויוצא לפעלו בעת אשר האיש נפעם ונד ממקרה פתאום, בעת פניו יחורו מבושה וכלמה, ובעת אשר יתקפוהו מגור ובעתה.  במצב כזה לא יאמין האיש גם ברגשותיו, ויתור מאין יבוא עזרו ועל מה ישען בצרתה לו, או יעזוב מקומו ויברח להמלט.  אחת היא אם המגור והבושה הם נמצאים נגדו, או ילידי דמיונו, אם הוא אז בחברת אנשים או גלמוד – המבט יתע תמיד לכל עבר ולא ימצא מנוח.  עת ירגיש האדם חצי הנחם וּמוסר כליות על משוגתו וחטאותיו, אז יביע המבט הזה את כל הרת נפשו.  האנשים אשר על לבם יעיק כ­ֹבד עון לא יתנו אמון ברעיהם, יפחדו תמיד אולי יגלה קלונם לעין השמש, יפחדו חמת המשפט, ולכן יתרחקו מחברת אנשים ובדד ישבו. 

  חכמת הפרצוף: מבט פחד ואי-מנוח נראה באנשים מוגי לב וקטני הרוח, גם באנשים מסובלי עון שנגזלו מהם מנוחתם ושלותם לעולם! ( הסופר הנפלא פרץ סמאָלענסקין, אשר כל רגשות נפשות האנשים כספר נגולו לפניו, יאמר: ( התועה בדה"ח, ח"א) „החזן היה וכו' עינו השחורות עפו בחוריהן לכל רוח ולא הביטו אף רגע בדבר אחד“.  – „עיניו יעידו כי לא ישרה נפשו בו“, אמר אלי רעי דן בקול דממה“). 

  ב) מבטי העינים לפי נטיותיהם לאיזה צד או מקום.

  a) מבט ערום ונסתר:

  בעת אשר האדם יאבה להיות רואה ואינו נראה, עת כל מעיניו אחוזים וקשורים באיזה דבר לשמור צעדיו, וחפצו להסתיר רגשותיו מעיני רואים; אז יתאמץ להשקיט סערת רוחו, ישפיל ראשו לארץ או יהפוך פניו לצד אחר, ישב או יעמוד במנוחה, ורק מבטו הנסתר הנשלח מן הצד למקום מעיניו, יוכיח כי לב האיש הזה לא ינום ולא יישן.  אם המבט הנסתר יתרוצץ מבלי מנוח, אז יורה פחד האיש מצרה קרובה, ואם הוא צופה ומביט מבלי תנועה, אז נוכל להגיד מראש, כי בעוד רגעים אחדים תתפרץ סערת לבבו בעים עוזה ואז ינוד על ימין ועל שמאל. 

לא רק בשבת האיש בחברת אנשים נראה מבט ערום ונסתר לטמון חבו רגשותיו מעין רואים, כי אם גם בשבתו בדד בחדרו, כאשר יתאר דמיונו לפניו חזיונות אשר לא יתן אמון בם או אשר למורת רוחו המה. 

  חכמת הפרצוף: אנשים בעלי מבט ערום ונסתר, המה מסתירים מפעליהם מעיני רואים, מדברים אחד בפה ואחד בלב ואינם מאמינים לכל אדם.

  b) מבט רגש ועליצות הנפש:

  מבט רגש ועליצות הנפש יעוף למרומים, אל כס יה אבי כל ישע וגיל, על כנפי שירי הללויה, אם גם בלשונו דומיה; המבט הזה כמו יחפוץ לעזוב בית חמרו ולהתרומם משפל ארצנו עד גבהי שחקים, עד מקור ששונו, עד האל הטוב והמטיב עם יצוריו.  ועת נפשנו מלאה שפעת גיל ואֹשר, אז עיניו נשואות השמימה: שם מקור האור והחום שם השמש הנעים המחיה והמחמם כל יצורי תבל; שם כוכבי נגה ומלכת הליל, ועלימו אלהי הצבאות אשר נפשנו תשחר להכירהו יום יום.  – עת תלאות חיי ארץ תדכאינה רוחנו, גם אז נשא עינינו אל אל בשמים, המחבש לשבורי לב.  רגשי צרה ומצוקה גם רגשי אֹשר וחדוה יזכירונו כי חדלי אונים אנחנו למלאות חפץ לבבנו, ואביר הטבע יכונן אשורינו בחלד.  מבט רגש ועליצות הנפש יעוף גם למרחק אין קץ לא רק למעלה.

  חכמת הפרצוף: מבט רגש ועליצות הנפש נמצא אצל אנשים אשר על כרוב דמיונים הכביר תתעופף נפשם בין צבאות שחקים, בעולם המחשבות והדמיונות; עינים כאלה נכרות בזה, אשר בין בת העין ובין העפעף התחתון ישתרע קו לבן מחלבון העין. 

 

הדמעות.

  עינים רטובות ומזהירות נראה ביותר אצל אנשים בעלי דמיון ורגש, בעלי תאוות ותשוקות נמרוצות.  אמנם אצל אנשים קרי-הרוח, העושים כל מעשיהם במשטר וחשבון, העינים יבשות וחרבות.  ובכלל, העינים רטובות אצל הנשים יותר מן האנשים.  תנועות העפעפים תרטבנה כל שטח העין הנראה, וע"י זה יגדל אורן ונגהן.  – המשורר גאֶטהע ישים דברים בפי האהובה אל דודה לאמר:

„ Und ach! In scinen nassen Blicken

Ihr Götter, welche Liebesgluth! ”

 

                                                                                 (Erwin und Elmire)

 

וכן בשיר השירים תאמר: „עיניו כיונים על אפיקי מים“, ר"ל רטובות.

אף כי לא בידינו להתאפק מבכי ולעצור זרם דמעותינו, עת רגשותינו יתפרצו החוצה ע"י מקרי אבל וגם מקרי אֹשר ושמחה; בכל זאת נוכל לשים להם גבול ולאמר: עד פה תבואו ולא תוסיפו! אֹמץ הרוח בכל מקרה ופגע יוכל למנוע דמעות בת עין מהראות החוצה.  מי מאתנו לא הבליע דמעותיו החמות ויעמד פניו מבכי? כן יוכל חפצנו בעת בכיה להריק שפעת דמעות מבלי הפוגה, אם רק נתן החפש להֶמְיַת רגשותינו ולא נסיר עיניו מן המחזות האיומים המציקים לנו.

  הנשים יודעות לשפוך דמעות כטל חרמון.  יש אשר תבחרנה במי-עינים כבחרב פיפיות ללחום עם איש חרמן, ורבות תדענה לבכות בכל עת ובכל שעה, ככל העולה על רוחן. 

  הגברים חרצו משפט, כי הדמעות לא לכבוד הן להם, ותמיד יתאמצו להתאפק מבכי ולהבליג על יגונם; ההרגל הזה נעשה טבע אצל אנשים רבים ולא יוכלו לבכות גם אז, עת רסיסי דמע יכלו להיות כצרי מרפא לפצעי לבביהם; הגבורים אנשי השם במלחמת טריאַ: אחיללעס, איאקס, אדיסע, מענעלאַוס, לא בושו להוריד דמעות: הם בכו כילדים ורוח להם מיגונם; וכילדים הופיע צחוק שעשועים על שפתותיהם ברגע ששונם ואָשרם.  רבים, רבים מאתנו עזבו לנצח צרי הדמעות, וביגונם יתמוגגו!

  מי מאתנו ראה איש אשר באתהו צרה גדולה ועיניו יבשות מבלי רסיס דמע, הוא לא ישכח לעולם פני האֻמלל הזה ומבטו האיום בלי כל רגש, כמבט עיני איש אשר בינתו הסתתרה!

  הדמעות נתּנו מידי הטבע רק לאנשי שכל ודעת כרפאות תעלה ליגונם וצערם; ולכן ילדים קטנים טרם יתפתח שכלם ממוסרותיו, יצעקו מכאב אָנוש או מרעב וצמא, יילילו ויהגו, אך עיניהם לא תרדנה דמעות ועפעפיהם לא יזלו מים.  והדמעות הראשונות תבאנה בעיניהם לערך מחדש השני עד השלישי.  כן גם מוכי תמהון ושעמום מיום הולדם הנקראים: "אידיאָטען, קרעטינען" לא יוכלו להוריד דמעות.  אמנם המשוגעים ישפכו נחלי דמעה לפעמים על דברים קלי הערך, וזה ע"י זכרונות שונים מסוכסכים ומבולבלים המתרוצצים במחשבותיהם בלי חשבון ודעת.  החיות והבהמות לא תורידנה דמעות, ורק מיני קופים אחדים יזילו דמעות לעתים רחוקות, וזה יעיד כי יתר שאת להם בדעת על החיות והבהמות האחרות. 

  דמעת עין תביע כל רגשות נפשותינו אם גם נשים מחסום לפינו.  מי לא ידע כי לפעמים תגיע דמעה אחת אל מטרתה מהר יותר מרוב דברים ותפלה ותחנונים.  לא לחנם אמרו חז"ל:"שערי דמעות לא ננעלו".

  הנסיון הורנו לדעת לא אחת ושתים, כי רגשי תוגה ועצבת המעיקים על לבבן כנטל אבן, ירפו ממנו אחרי הריקנו משא עצבוננו בדמעות עינים; כל מצוקות רוחנו כליל תחלופנה, אור בהיר בשחקים עם נגה הקשת ישתרע לנגד עיניו; התבל כלה עם כל מקריה תתמלא מאור זך וטהור המושך לבנו בקסם יפיו, ומעיר בקרבנו האהבה אל החיים; התולדה כלה תראה לפנינו אז זכה וצחה, נקיה מדופי ומגרעת, כמו נטהרה ונשטפה בפלג הדמעות ותצא מזוקקת שבעתים; האמונה הנרדמת בירכתי לבבנו תתעורר אז מתנומתה, ובנעם נאומיה "נאומי-יה" תנחמנו מיגוננו, ואז תבוא גם התקוה היפה-פיה מעולפת זֹהר לוקחת לב ונפש, ואחריה נלך בצעדי און הלאה על דרכי החיים!

 

 ומה יקרו דברי המשורר לערמאָנטאֶוו הרוסי בשירו "התפלה":*

 

מִשּׁנֵּי הַשֶּׂפֶק נַפְשִׁי אַצִּילָה,

נֵטֶל הַיָּגוֹן חִישׁ מַהֵר יִרֽפֵּנִי;

אַאֳמִין בֶּאֱלֹהַּ, גַּם דֶּמַע אַזִילָה,

אָז אָשׁוּב לִתֽחִיָּה, וּמֽאֻשּׁר הִנֵּנִי!

 

הוֹי, מָרֵי נֶפֶשׁ וּקֽשֵׁי יוֹם וָרוּחַ!

שִׁכְנוּ בַסֶּלַע וּתְנוּ רֹאשְׁכֶם מָיִם;

וִיחִי לִבְּכֶם אָז,  גַּם רוּחֲכֶם יָנוּחַ,

כּי נִטְפֵי מַל אוֹרוֹת נִטְפֵי עֵינָיִם!

 

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 



*  עיין " כל כתבי מרדכי צבי מאַנע", חלק ראשון, צד 41.