1. אליהו מידניק אל אחד-העם

10 נאובר [נובמבר] שנת 1901

אדוני הנכבד!

אתכבד לשלוח לכ' שבעה ציורים:

1) הביבליותיקה בשומימקה

2) גחך

3) בביתו של הגביר

4) רב מטעם

5) “בשביל מי קרא הקורא?”

6) מה יאמר?

7) המופקרת

אולי יוכשרו כמה מהם בשביל “השלח” לשמחתי הגדולה.

ברגשי כבוד ויקר

אליהו מיידאניק.

כתבתי: [- - - ].

2. אליהו מידניק אל אחד-העם

אדון נעלה!

בבקשה מכ' לכבדני בטובו ולהודיעני משפטו שחרץ על שבעת ציורי, ששלחתי לו זה החודש השלישי.

אם ימצא חפץ באיזה מהם להדפיסם בירחונו, אשלח לכ' כמה תיקונים שיש לי לעשות בציורי, המונחים תחת ידו.

יואיל כ' להחזיר לי אותם הציורים, שלא יסכנו בשביל “השלוח”.

ברגשי כבוד ויקר

א. מיידאניק.

כתבתי: [– – – ].

16 ינבר [ינואר] 1902

3. רבניצקי אל אליהו מידניק

אדעסא 14/1 [1902] תרס"ב

לאדון א' מידניק

ידידי!

את ציוריך כבר קרא גם עורך “השלח” ושניים מהם (“הביבליותיקה בשומימקה” ו“גחך”) נתקבלו לדפוס. חמשת הנותרים מושבים לך בקב'.

אם יש לך לעשות איזה תיקונים בשני הציורים, אל תאחר לשלחם. בדבר [פרץ - - כבר - -] שנתפס לא בחטאו וכבר יצא לחפשי.

ידידך דו"ש

י"ח רבניצקי

4. רבניצקי אל אליהו מידניק

אדעסא 24/6 02[19]

לאדון א' מידניק

ידידי הנכבד!

ע“פ בקשתך במכתבך האחרון אלי נשלח אליך בחזרה הכת”י “הביבליותיקה בשומימקה” ביחד עם המכתבים שבהם רשומים התיקונים שלך. ואתה אל תאחר להשיב את הכ“י מתוקן. גם את שם הציור טוב לשנות, כי איננו עולה יפה. ציורך “ר' אייזק גיחך” נדפס בחוב' יוני. כשתתקבל החוברת יוסדר חשבונך, ואז ישלח הסך המגיע לך ע”פ הכתבת ששלחת.

ברגשי כבוד וידידות

י"ח רבניצקי

5. אליהו מידניק אל ביאליק

[ראשית ינואר 1904]

ידידי הנעלה!

במכתבך שמחתני במדה שאין למעלה הימנה. שמחתי מאוד שאתה תהא עורך הבלטריסטיקה ב“השלח” ושמחתי שקראת לי להיות מעוזריך. כל הטוב שיצא מתחת ידי – קודש הוא לך. ואהא משתדל שיהא הטוב בכתבי מרובה על הרע. לעבוד במחיצתך – עונג מיוחד הוא בשבילי. אתה תאצל מהודך על חלק “השלח” הבלטריסטי והפיוטי. כשאתה עורכו של “השלח” אשתדל לזכות להיעשות עוזרו התמידי – חלק טוב מזה איני מוצא לעצמי.

מקום אחד במכתבך התמיהני הרבה: אתה כותב שנמצאים בילקוט הרידקציא שלשת ספורים משלי, ואני לא ידעתי. אמנם מסרתי בשעתם שני כתבי-יד למר קלוזנר; את האחד אמר לקבל בשביל ה“לוח” ואת השני לא קיבל כלל – אלא ששניהם כאחד החזיר לי, ואיני יודע מהיכן לך השלושה. אותם השניים לא הייתי מעולם נותן לדפוס ב“השלח”, ביחוד ב“השלח” שלך. את האחד, שמצא בשעתו חן בעיניו של מר קלוזנר, דנתיו בגניזה, ואת השני, רשימה קטנה, אומר אני לשלוח למערכת “הדור”. ובכן – אין בילקוט “השלח” אלא ספורי האחד, גדול בכמותו, שלא שלחתיו להמערכת אלא כשני שבועות קודם לכן. בכתיבתו עסקתי משעה הראשונה לשובי בפעם האחרונה מאודיסא, ואותו יעדתי בשביל “השלח”, ואם זכיתי שתהא אתה עורכו – מה טוב ומה נעים לי.

שם ספורי “על פרשת דברים” ואין, כמובן, לערבבו ב“על פרשת דרכים” אחר. קראהו נא, ידידי, וכתוב לי משפטך עליו. בלב מובטח אני מוסרו לדינך; הרי כבר יצאתי זכאי מלפניך בשביל פרי-עטי הראשונים. ובספורי זה נשארתי נאמן לעצמי, אלא כמו שאני מקוה, דבר-מה הגיע עכשיו אצלי לידי בישול יותר גמור, והייתי מרגיש הפעם שעטי שגור בתוך ידי קצת יותר משהיה.

ולכשתקרא את ספורי – הואיל בטובך להודיעני דעתך עליו בשעה ראשונה שתמצא הדבר לאפשר לך – ואודך מתוך לב.

תודה רבה לך על שאלתך לשלומי ומעשי. בנוגע לשלום – אין שלום לי; נפשי שסועה וגזורה. מצב רוחי נורא, ואפשר שסופי יהא רע. עיפה נפשי – שהיא כנראה ביסודה לא בריאה ביותר – להורגים. אלא הרי אין מקום להשתפכות כעין זה במכתב ראשון.

יוכל היות שאלמלי עזבתי את רוסיה – נתרפאתי במקצת או אפילו הרבה. אלא שאיני נוסע. נסיתי לעקור עצמי ואת הקרובים לי מכאן – ואין שום תשובה מיק"א. ליסע לאמריקא? אלא שעדיין אני צריך לעבור על הפקודים לבוא לחיל הצבא ולא יתנו לי ליסע. אין שלום!

אם יש אצלך דבר תנחומין, אמור לי. כמה אני נצרך עכשיו לדבר כזה. ואפשר שישיבתי בעיירות גרמה לי כזה, ואני צריך לנוס ל“מקום מושב”. שם היה הרבה פג מרוחי הרעה. בודד, נכא-רוח ונדכא אני הולך כל הימים.

שלום לך ושלום לכל אשר לך. אמנם השתקעת בורשה? אנא, אל תשהה בקריאת ספורי, והודיעני בטובך משפטך עליו.

מכבדך ומעריצך

א. מיידניק.

כתבתי: [– – – ].

באומן אתעכב עוד כשניים שלשה שבועות. לעמוד למבחן אני מתעתד; מתעתד וחוזר מדעתי – מתוך שפלות ידים ויאוש שתוקפני פעם בפעם. ואפשר שאעמוד למבחן בחודש ינואר זה.

6. אליהו מידניק אל ביאליק

[17.1.1904]

ידידי המכובד!

כל הימים האלו אני יושב ומצפה בקוצר-רוח למשפטך על ספורי. גורלו של ספור זה נוגע אל לבי שבע מכל מה שכתבתי והדפסתי עד היום הזה. הלוואי [תגי]עני תשובתך היום או מחר. בבקשה ממך שלא תחמיצנה. מספורי הקטנים אל תתן ב“השלח” ולא כלום; לא בשבילו נכתבו, ובכלל כבר נשכחו מלבי. כתבתי בשעתם כמה ספורים קטנים א-לה צ’כוב בשנות הראשונות של עבודתו הספרותית, ולאחר זמן פסקתי למצוא בהם קורת-רוח (ר' אייזיק גחך" אחד מהם) והסחתי מהם דעתי לגמרי. אם יש ברצונך הואיל למסרם למערכת “הצפה”, ב“השלח” לא יכירם מקומם בכל אופן.

לקבלת תשובתך בדבר ספורי אני מחכה.

ברגשי כבוד ויקר

א. מיידאניק.

אדרסתי כזו [– – – ].

בעוד כמה ימים אצא לדור בקיעב ואודיעך כתבתי דשם.

אלא מכתביך יגיעו לידי מכל מקום.

7. אליהו מידניק אל ביאליק

ידידי הנעלה!

יצאתי מאומן זה כמה ימים לבלי שוב אליה עוד, ואינני יודע עכשיו אם כתבת לי כבר או לא כתבת תשובה [–] ספורי. באומן הבטיחוני שישלחו לי קורספודנציא שלי לכאן ואין שולחים. לפיכך אבקשך מאד באופן אם ערכת כבר מכתב בשבילי ולא קבלתיו – שתטריח עצמך בטובך ותודעני משפטך שנית. אנא כתב לי – ואודך מעומק לב.

כתבתי לכמה ימים (בעוד ימים אחדים אני יוצא לדור בקיעב??? ארעי) כזו: [ – – –].

אתכבד לדרוש בשלומך היקר

מוקירך ומעריצך

א. מיידניק.

19 ינואר [1904] שנת תרס"ד

8. אליהו מידניק אל ביאליק

קיעב 27 ינואר [1904]

ידיד נעלה!

עצבתני מאד בדעתך על ספורי, שאני מובטח במעלותיו כמו שלא הייתי מובטח בפרי-עטי מימי. פרי-עטי זה חביב עלי. אפשר אף אני טועה, אלא שלא אעמוד על טעותי אלא אחרי ימים. אבל הרי בשעה שכתבת אלי אגרתך האחרונה לא קראת עדיין אלא מחציתו. אפשר נשתנה דעתך עליו – מאחר שקראת אותו כלו? האמנם לא נשתנה? עדיין אני מקוה שאיני טועה – טעות כזו הייתה גורמת לי יסורים הרבה – ושאתה תמצאהו לראוי לבוא ב“השלח”. עדין מקוה אני; ותשובתך אבקשך לשלוח לי ע“פ האדרס [– – –]. בקיעב לא אעשה אלא כמה ימים ובכל אופן ישלחו לי מכתבך לכאן תומ”י [תכף ומיד].

מציורי שתחת ידך אל תיתן כלום ב“השלח”. אני אכתוב בשבילך אחרים. מסור אותם, בבקשה ממך, להצפה, אולי יודפסו שם.

מוקירך ומכבדך

א. מיידאניק.

9. אליהו מידניק אל ביאליק

[16.2.1904]

ידיד נעלה!

שלחתי לך זה אחר זה שני ציורים קטנים. בקשה ממך, הודיעני-נא, מה דעתך ע“ד “הגברת והאמה שלי? ומה החלטת בשנוגע ל”בביתו של הגביר”? כתב לי הפעם עפ"י הכתב דלמטה. מה עשית בספורי הגדול?

הצעה ביחד עם בקשה יש לי אליך, ובטובך עשה לי בקשתי ואהא מחזיק לך טובה. וזהו הדבר. אחי הגדול – אתה ידעתו – קבל סוכנות מכמה הוצאות-ספרים רוסיים והריהו נוסע ומפיץ הוצאותיהן בערים וכפרים. לכן עלתה על דעתו ליטול סוכנות אף מהוצאות-ספרים שלנו בתקוה לעשות חיל אף בהפצת ספריהן והוצאותיהן. וממך אמרתי הפעם לבקש שתמסור בטובך הגדול הצעה זו לממונה על זה ב“אחיאסף”, שבודאי ימצא חפץ בעבודת אחי. אנא מלא בקשתי ויודך אחי. כתבת אחי תמיד ושלי-לעת-עתה: [– - –].

ברגשי כבוד ויקר

א. מיידניק.

10. אליהו מידניק אל ביאליק

[16.3.1904]

ידידי הנעלה!

לדאבון לבי אבדה אגרתך האחרונה ששלחת לביתי. מביתי חזרו לשלחה לי לכאן ולא באה לידי. עפ“י בקשתי מסר לי אחי במכתב תוכן האגרת שבשבילה [הוא] מבקשך לקבל ממנו תודה רבה. איני יודע, למה אין דעתך נוחה מסוף “הגברת והאמה”? כמדומני, שהוא נאה למה שלפניו ולא יכול להיות אחר. נתכונתי ברשימתי לציין “התעלות האשה ע”י רגש האם”, וכמו שיכולתי רשמתי הדבר. מה שהיה בדעתי לכתוב כתבתי, וסוף אחר לא היה מכון למה שרציתי אני להביע ברשימתי. ובעינך לא מצא חן מה שרציתי לכתוב או זה שכתבתי? למה סתמת דבריך? הייתי מבקשך שתכתוב לי דעתך בפרוטרוט, אפשר אוכל לתקן ברשימה דבר-מה. אקוה שרשימתי תמצא אצך משפט ישר ובקש לא תדחנה.

מחר או מחרתיים אשלח לך ספור “חמץ”.

[את] “השלח” איני מקבל.

אדריסתי: [­ ­– – –].

איני מובטח אם תמצאך אגרתי בורשה. יודע אני שלימי החג אמרת לנסוע לאודיסא.

מוקירך ודו"ש

א. מיידניק.

11. אליהו מידניק אל ביאליק

[30.3.1904]

ידידי הנעלה, הנשגב, היקר!

בודאי כבר מסרו לידך ספורי החדש “חמץ”. קראהו-נא, כשתקבלו לדפוס, בודאי תמצא לנכון להדפיסו בחוברת היותר קרובה. כתוב-נא לי בטובך דעתך עליו. איך יצא משפטך על “הגברת והמאה”?

בקשה גדולה לי אליך. עשה עמי אות לטובה ומסור לאדמיניסטרציה של “אחיאסף” בקשתי זו: תשלח-נא חמש חוברות השלח שבהן נדפסו ספורי וציורי: שתי חוברות משנת תרס“א עם הציור “ר' אייזיק גחך”, חוברת של תשרי משנת תרס”ב עם הציור “עונג שבת”, וחוברת ג' של שנת תרס“ד עם “בביתו של הגביר”. תואיל נא [האדמיניסטרציה] למלא בקשתי ולשלוח החוברות הנ”ל עפ"י הכתבת: [– – –]

ושתכתוב לי דבר ע“ד ספורי, תכתוב ע”פ אדריסתי הקודמת: [– – –]

בכבוד ויקר וברכה

א. מיידאניק.

12. אליהו מידניק אל ביאליק

[8.5.1904]

ידיד נעלה! שלחתי לך באחריות שני ציורים. האחד “חולשה”, לקוח מספורי הגדול ז"ל – כבר בערתיו מן העולם –ומעובד כדבר בפני עצמו. יש בודאי לקוי באופן הרצאתו, שקשה לשנות מטבע קבוע כבר. אלא שאני רוצה לבקש ממך שתעשה עמי “חסד של אמת” ותתקן מה שהוצאתי לא מתוקן מתחת ידי. הציור השני שמו “ברגע האחרון”. בשנוגע אליו יש לי כמו כן בקשה אליך. באחד המקומות שבו, שיראה לך אולי ראוי לזה ביותר, תוסיף מעין זה:

“החלומות ע”ד אשר-משותף שזה לא כבר היה חולם בתוך חום אהבתו היו עכשיו רחוקים ממנו כל כך; כאילו הכסיפו ונתנדפו מתוך המציאות הנוראה…".

במקום הנכון יהיו הטורים האלו רצויים וצריכים.

ועם זה שלום לך וברכה מאת מעריצך ומחבבך

א. מיידאניק.

שכרי תשלח עפ"י אדריסה זו: [– – –]

13. ביאליק אל יעקב פיכמן

905[1] 27 אודיסא

חביבי פיכמן,

הצעה טובה לפני “יבנה”: להוציא קובץ ספוריו היפים של המנוח [מי]דאניק. מובטחני שברויחו בהוצאה זו. רוב ספוריו [נדפסו] ב“השלוח” (הקבצן העור, עונג שבת, חמץ, חולשה, ר' אייזק גחך) והשאר בשאר עתונים וגם בכ“י (בין כתבי היד נשארו דברים קטנים יפים מאד, א-לה צ’כוב). [ידידיו] באודיסא ישלחו אליך רשימה שלמה של כל ציוריו. כל כתביו יחד, הישנים והחדשים, לא יעלו יתר על שמונה גליונות כמדומה, ואתם יכולים להוציאם בשתים, שלוש חוברות, או בכרך אחד, כרצונכם. התנאים טובים ונוחים לכם. או 15 רו”כ [רובל כסף] הגליון או מחצית ריוח. אם מסכים אתה הודיעני תיכף ומיד ותקבל את הרשימה עם הרשיון לגשת אל ההדפסה. כמדומה שאין לך הצעה טובה מזו לפני “יבנה” מצדי צדדים: סופר צעיר, ציורים נחמדים וקלים וקצרים, זכרון למנוח שמת מיתה משונה, וכו' וכו'.

פליטונך ב“הצופה” לא עלה באמת הפעם יפה בידך. אל נא תוסיף להוציא מת"י [מתחת ידך] דברים שאינם מתוקנים.

שיר קטן תקבל ממני, כמדומה, בימים האלה. בצרה גדולה אני עתה. נסתמו כל מקורי פרנסתי, ו“הצופה” הרי יודע אתה.

ולמה יצאת אתה מ“הצופה”?

שלום לידידי לויטס. ענה על הצעתי הנ"ל בו ביום כי עלי לדעת אם להימין אם להשמאיל.

אל נא תתעצל לכתוב לעתים יותר תכופות.

חובבך ח.נ. ביאליק.