_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

על יד החלון

י"ל פרץ

לתוכן הענינים

 

 

בקצה העיר, בית קטן מכוסה גג תבן, ערב.

 

מרים  משקיפה מבעד החלון.  מנחם מתגנב אליה מבחוץ.

מנחם (בלחש): לבדך את, מרים?

מרים:  בוַדאי;  אבי בקבר ואמי במאסר.

מנחם:  עוד הפעם?...

מרים:  תרנגולת גנבה... רעבנו...

מנחם:  הלא חפצתי   

מרים: מידך לא נקח דבר!  הלא אמרתי!

(דממה)

מנחם:  תני לי לבוא אליך הביתה.

מרים:  מה חפצך?

מנחם:  לנחמך... אני אשב לרגלך ואנחמך... אדבר אליך דברים טובים,  אני ארגיעך...

מרים:  שקטה אני... שוב הביתה!

מנחם:  אַת שקטה?...

מרים:  שוב הביתה,  מנחם...

מנחם: למה תגרשיני היום, מרים?

מרים:  צר לי מאד, שלא גרשתיך גם תמול וגם שלשום,  כי ידעתיך...

מנחם:  מרים!

מרים:  את אמך ראיתי היום,  בחוץ פגשתיה...

מנחם  (בחרדה): היא יודעת,  היא אמרה לך לדבר?

מרים:  איננה יודעת, ולא אמרה לי דבר! אבל אשה טובה היא אמך,  מנחם!  אשה טובה מאד!  צר לה מאד,  על כי הובאה אמי בית הכלא בגלל תרנגולת קלה!  ביחוד צר לה, על כי נהיה הדבר עתה...

מנחם:  ומה הוא עתה?

מרים:  עתה קודם חתונתך!  היא אומרת,  כי אין חרוצה כאמי היודעת לקנות עופות וביצים וירקות בזול,  ומן המובחר... ובטוב לבה הציעה לפני למלאות את מקום אמי,  וכאשר מאנתי,  התפלאה,  על כי לא אובה להשׂתכר בהיתר...

מנחם  (מרכין ראשו).

מרים: ובכל זאת,  כאשר אמרתי,  אשה טובה היא אמך,  וגם ביקשה אותי לבוא אל סעודת העניים קודם החתונה... אם תבושי,  אמרה,  אושיבך בחדר מיוחד ולא יתקלסו בך.

מנחם  (מתחנן):  תני לי לבוא מרים!  תני לי לבקש ממך סליחה ומחילה בעד אמי... תני לנשק עפר רגלך... להגיד לך,  כי...

מרים:  אל תגיד מאומה... אפשר,  שלא בי האשמה...

מנחם:  לא!  לא בך האשמה... אמך...

מרים  (במפגיע):  אל תתגולל על אמי!... היא עשׂתה מה שהיה בכוחה לעשׂות... אך הרעב נצחה.... וכאשר הושיבוה בכלא,  מצאה בתה העזובה מנחמים...

מנחם:  אל תזכירי ראשונות,  מרים...

מרים:  אם לא תלך,  אז תזכירם אתה!  וגם אני עוד שוב אשוב אליהן!

מנחם:  היה לא תהיה,  מרים.

מרים:  זה הוא גורלי ורצוני,  מנחם.

מנחם:  היה לא תהיה!  דבּרי דבר,  הוציאי מפיך אך מילה אחת, אך הגה קל, וינתקו אסורי, ואני שלך!

מרים: את המילה הזאת לא אוציא מפי לעולם!  איש לא מנוסה אתה,  מנחם,  ואהבתך תעוור עיניך!  אבל אני... אני יודעת הרבה,  אני חושבת הרבה... אני יודעת מה טיבה של אותה המילה,  אני יודעת מה צפון בהגה זה...

מנחם:  אושר צפון בו... המלה תפתח לי שערי שמים,  שערי גן עדן...

מרים:  לשבוע או לחודש... אך אין דבר!  גם יום אחד של אושר שווה הרבה,  הרבה מאד... אך המלה הזאת סם מות הוא לאחרים...

מנחם: למי,  מרים?

מרים:  לאוהביך,  לאהוביך!  אם אוציא את המלה מפי,  ידכא ישוח אביך הגא ולא יוסיף עוד להרים ראש ולהביט בפני איש,  פן יקראו לו מחותנה של הגונבת... ואביך לא עשׂה לי מעולם רעה מעולם... כשהייתי קטנה וחוזרת על פתח ביתכם,  היה מושיט לי לחם... אינני יןודעת,  אם בכתה אמך מעולם... אך אם אגיד את המילה,  אז בוַדאי בכה תבכה,  תבכה הרבה,  כל ימי חייה,  וימי חייה לא ימשכו... ואמך האם אינה אוהבת אותך יותר ממני?  היא תמות אם תלך אחרי ותעזבנה,  ואני חיה אחיה גם אם תעזבני ותלך אחרי כלתך,  אחרי העלמה חיורת-הפנים ובעלת העינים הגדולות.  וגם העלמה לא עשׂתה לי רעה מעודה... היודע אתה,  מנחם,  מה היא עושה בלילות?

מנחם  (באי רצון):  מאין לי לדעת.

מרים:  אבל אני יודעת... גם אני הייתי עלמה חפה וזכה,  ויודעת  אני...  היא  אוהבת  אותך,  ואיננה  ישנה בלילות מגעגועים ועריגת הנפש... ולנפש עלמה חפה מפשע תכונה מיוחדת,  תכונה נפלאה... כשׂממית היא מתפשׂת... מוציאה היא מקרבה חוטים,  חוטים דקים מן הדקים... חוטים יפים,  חוטים מזהירים כאור הלבנה וכאור החמה,  חוטים רבי הצבעים... והעלמה אורגת מן החוטים הללו    ערפלי טוהר,  ערפלי זיו... ואת הערפל היא מלבישה את אהובה,  את בחירה,  שרצתה נפשה בו... ובתוך הערפל הזה יגדל בחירה והיה לענק,  למלאך אלוהים... יתגדל ויתקדש... בתוך הערפל עיניו מאירות ככוכבי בוקר,  מתוך הערפל ישָמע קולו כמנגינה,  כשׂיח שׂרפי קודש... אם תקרע את הערפל, יקָרע לב העלמה;  ואם ימעל בה בחירה מעל מוֹת תמות העלמה,  בנפשה הוא!

מנחם:  אֵל אלוהים!

מרים:  כן תעשׂה!  קרא לאלהים... אני קראתי ולא שמע אלי,  ונפלתי!  מזלי גרם,  כוח לא היה בי...

מנחם:  אני לא אסור ממך,  לא אעזבך,  ויהי מה!

מרים:  האם אתה אוהב אותי,  מנחם?

מנחם:  אהבה עזה כמות!

מרים:  מי יודע!  אבל אם אוהב אתה אותי,  אל תשׂיא עלי עוד עוונות!  די לנשמתי במה שדבק בה מכבר,  ולא תכּתם בדם אוהביך ואהוביך!

מנחם:  הבל!

מרים  (ברוגז וכעס):  ומה אתן לך,  שוטה,  ולא לקחת עוד ולא לקחו אחרים לפניך?

מנחם:  אינני חפץ לדעת זאת!

מרים:  רב!  אני מצווה:  לך!  לך אל אשרך,  אל מנוחתך,  ולא תוסיף לראות פני...

מנחם (חרד):  אני... אני אלך... אני ירא אותך... נוראה אַת,  נוראים פניך... (נסוג אחור ונעלם).

מרים  (אל עצמה):  עתה עלי לברוח... מפניו ומפני    עצמי!

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה