_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

בשפל

י"ל פרץ

לתוכן הענינים

 

הנפשות:

מירל  אלמנת שוחט,  עניה מטופלת,  כבת מ'.

לאה  (כבת כ"ה)  ונחמה  (כבת כ')  אחיותיה.  משרתות.

אברהמ'ל  בנה הקטן של מירל;  לומד תורה בחדר.

משה'ל  הגלב  וזרח  הרצען.  שני צעירים לימים.

 

גינת עיר קטנה;  לפנות ערב של יום מעונן בראשית הסתיו,  כשכלתה רגל מן השוק.  למול הרואה:   משעול הגינה לרוחב.  באמצע    ספסל,  לא הרחק ממנו לשׂמאל    פנס נפט דולק.  לאורך הגינה משׂמאל    שורת בתים,  עץ ואבן;  כמה חלונות מוארים.  הבית בראשית השורה מואר ביותר.  לימין יוצא מראשית המשעול מעגל סביב הגן.

 

מחזה  א

מירל  (יושבת על הספסל.  פונה כה וכה בקוצר רוח כמחכה).

אברהמ'ל  (חצי שוכב,  נשען בראשו על ברכי אמו;  גונח ומשתעל קצת).

מירל:  הוי,  כפוי טובה,  הדודות אוהבות אותך כל כך,  ואתה   

אברהמ'ל  (באמתלא):  אבל קר לי,  איני יכול להמתין עוד.

מירל:  קר לך,  יתומי שלי,  הא לך את מטפחתי  (מסירה אותה מעל שכמה).

אברהמ'ל:  ואַת?

מירל:  לי לא קר...  הסכנתי,  ברוך השם  (מעטפת אותו).  ועתה השקט...

אברהמ'ל  (שב אחרי הפסקה קצרה לגניחותיו):  אמי...

מירל:  ומה אתה רוצה תכשיטי,  למדן שלי?...

אברהמ'ל:  רוצה אני אל אחיותי...

מירל:  עוד מעט,  יתומי שני...  הדודות תבואנה,  עלינו להוָעד ליום מחר...  יודע אתה מה הוא יום מחר?

אברהמ'ל: יודע אני,  היאָרציי"ט של אבא ז"ל.

מירל: כן,  ושלשתנו נלך יחד להשתטח על הקבר...  ולהתפלל...

אברהמ'ל  (בתמיה):  גם הן    הדודות?

מירל:  בוַדאי...

אברהמ'ל:  אני אלך לבדי...  אשכים ואלך...

מירל:  יהי כן,  אבל עכשיו הלא רעב אתה,  מן הבוקר לא אכלת עוד...  ואני אשה קשת רוח, לא  השׂתכרתי היום אף פרוטה...  וגם האחיות שם...  רעבות,  והדודות תבאנה ותביאינה דברים טובים לאכול...

אברהמ'ל: אני איני רעב.

מירל  (בלי שׂים לב לדבריו): והדודה נחמה ביקשה ממני להביאך מן החדר...

אברהמ'ל: בטוּל תורה לחינם...

מירל:  אבל היא רוצה לראותך,  לנשקך... 

אברהמ'ל  (קופץ ממקומו):  אבל איני רוצה!

מירל:  שוטה שלי,  לדודה מותר.  וגם שמעה, שאתה משתעל קצת, והיא רוצה ללכת עמך אל הרופא...

אברהמ'ל  (בעקשנות):  ואני איני רוצה!

מירל:  וללמוד תורה אתה רוצה?

אברהמ'ל:  ללמוד תורה אני רוצה!...

מירל:  ומי ישלם שׂכר לימוד?  גם היום תביאינה מעות קטנות...

אברהמ'ל  (יותר אל עצמו):  מצוָה הבאה בעבירה!

מירל  (מזדעזעת): מה אתה אומר?

אברהמ'ל:  אני יודע מה שאני אומר!

מירל:  מה אתה יודע?

אברהמ'ל:  הרבה אני יודע...  איני רוצה לנבּל פי...  חברי ספרו לי...

מירל:  אותם השקצים!

אברהמ'ל  (נעלב):  חברי אינם שקצים...  לומדי תורה הם,  ושמעו מאמותיהם...  (מתחנן:)  איני רוצה לחכות לאותן הדודות!

מירל  (בכאב עצור וכעס מעושׂה): לך כפוי טובה,  לך!

אברהמ'ל  (קם ללכת):  אבל מחר אלך לבדי אל הקבר...

מירל  (אחרי אברהמ'ל ההולך לימין):  ואמור,  שיבעירו אש...  אביא תפוחי אדמה...

אברהמ'ל  (עומד;  בקול בוחן):  אבל הלא אמרת,  שלא השׂתכרת היום? היתנו לך בחנות בהקפה?

מירל:  לך!  אין זה עסק שלך!  מאשר אקח, אקח!

אברהמ'ל:  ואני לא אוֹכל!  (נעלם במעגל.  מרחוק נשמעת שירתו: )

אָדָם לַהֶבֶל דָּמָה:

רֵאשִיתוֹ עָפָר וְסוֹפוֹ רִמָּה:

הַיוֹם כָּאן וּמָחָר בַּקֶּבֶר –

אוֹי לַגָּבֶר!...

מירל  (מקשבת לשירתו):  צדיקי שלי...  יתומי שלי...

 

מחזה  ב

הקודמת.  לאה  (נראית במעגל מימין).  זרח  ומשה'ל  (משׂמאל).

זרח:  לקראתנו באה שלך!

משה'ל: אינה שלי עוד,  ואין לי פנאי.  היה שלום  (שב על עקביו).

זרח  (סוקר את הספסל): לפגוש את לאה אין זה עסק ביש.  אבל שם ה"צנועה" על הספסל (שב גם הוא).

לאה  (רואה כל זאת ומזדעזעת,  אבל מתאפקת ונגשת אל מירל):  ערב טוב!  עכּבוני הגבירות,  ימח שמן...

מירל  (במנוד ראש):  אין דבר.  את קול חתנך שמעתי...  למה נס מפניך?

לאה  (כאילו אינה שומעת):  ואיה אברהמ'ל?

מירל:  היה והלך;  קר לו...  והוא עזבך?

לאה:  אין זה עסק שלך!  (מרגישה בחסרון המטפחת על שכם מירל.  ברחמים:)  נתת בעבוֹט?

מירל:  עטפתי את אברהמ'ל...  קר היה לו.

לאה:  ואני כה התגעגעתי לנשקו.

מירל:  אבל הוא אינו רוצה...  "דברים טובים"  שמע עליכן מפי חבריו...

לאה:  ואולי מפיך.

מירל:  אני מחשה.

לאה:  לוּ החשית!  אבל אַת אינך יכולה להחשות...  (מתעוררת)  אבל היום,  אומרת אני לך מראש,  איני יכולה לשמוע את מוסרך...  די לי!  אזני צבות ולבי נובל בי.

מירל:  אוי לי,  שראיתיך בכך...  אוי ואבוי...  ואם אני אשתוק,  הישתקו שם בשמים?

לאה:  מירל,  איני רוצה לריב עמך!  קשת רוח אַת...  אחותנו הבכירה אַת, ושלוש יתומות אנחנו, ומזלנו –  מזל יתומות עזובות...  (מתעוררת)  אבל מבקשת אני ממך:  אל תמדי ביני ובין הרבונו של עולם!  אם יש לו להתרעם עלי,  גם לי יש להתרעם...  לכל הפחות,  על הכול יש תשובה...  ואַתּ קחי מה שהבאתי בשביל האפרוחים  (מוציאה מכיס בגדה את החפצים וכשמירל אינה פושטת יד לקבל,  היא מניחתם על הספסל)  סוכּר...  תּה...  שיירי אכילה...  וזה התופין בשביל אברהמ'ל,  שיחיה...  ועוד חתיכת דונג.

מירל  (בחשד):  מאין יש לך דונג?

לאה:  קנו דבש ולקחתי לי את הדונג.

מירל:  איני רוצה בזה...

לאה:  משוגעת!  הלא מחר יום הקבורה וצריך לנר-שעוָה!

מירל  (קופצת כנשוכה):  מה אַת אומרת?  נר נשמה גנוב! 

לאה  (נעלבה):  לקחתי ולא גנבתי...  ויש לי הזכות לקחת...  את דמי הם מוצצים.

מירל: כל מה שאינו שיירי אכילה,  איני לוקחת, שומעת אַת?

לאה:  כפי שאַת רוצה...  יהא מונח הדונג;  לי אין חפץ בו  (הפסקה).  וגם מעט כסף לשׂכר-למודו   של אברהמ'ל,  שיחיה...  חצי רובל.

מירל:  מאין לקחת?

לאה:  סוחר בא מחוץ לארץ,  התאכסן אצלנו ונסע,  והשאיר לי...

מירל  (בחשד):  בחינם, בלא דבר?

לאה  (בחצי צעקה):  מה אַת רוצה ממני, מירל?  המעט לי להיות שפחה חרופה,  אסקופה נדרסת...  (בבכי)  היום בבוקר,  עודני ישנה    עד אחר חצות צריך היה לשרת    עודני ישנה,  ובעל הבית בא...  הוא ופאותיו וחוטמו הגס...

מירל  (בחרדה):  ומה רצה?

לאה  (בגועל נפש):  ומה רוצים הגברים?

מירל:  ומה עשׂית?

לאה  (בהתעוררות):  מה עשׂיתי?  נתתי לו מתנת יד לזכר עולם!  כלום הם חושבים אותנו לבני אדם?

 

מחזה ג

הקודמות.  נחמה  וזרח  (באים מן המשעול התיכון).

זרח  (כבואו עד קצה המשעול רוצה לשוב על עקביו).

נחמה  (פונה אליו):  לאן?

זרח:  שם אחותך הצנועה...

נחמה  (בצחוק): אינך אהוּב עליה כל עיקר.  לך!

זרח:  ומחר בבוקר נתראה?

נחמה:  לא...  מחר אני הולכת על קבר גיסי...  צריך ללכת...  אף-על-פי...  אבל אין זה עסק שלך.  לך ושוב אחרי שעה קלה;  אל הספסל.  (זרח שב על עקביו.  נחמה נגשת אל אחיותיה).

 

 

מחזה  ד

הקודמים בלי זרח

מירל  (אוספת באנחה את מתנותיה של לאה).

נחמה  (בגשתה אל הספסל): ערב טוב.

לאה:  ערב טוב  (מחבקות זו את זו).

נחמה  (אל מירל): ואַת,  אין כבודך לענות לי?  ואיה אברהמ'ל?

לאה: הלך מזה,  קר היה לו.

נחמה:  ואני חפצתי לנשקו...

מירל:  יש לך,  ברוך השם,  למי לנשק!  אברהמ'ל אינו רוצה.

נחמה:  כשיזקין    יערים...

מירל:  ארורה,  אל תפתחי ה לשׂטן!

נחמה:  דומי,  גבאית!

לאה  (עוצרת אותה במבטה).

נחמה  (מתאפקת.  מתחילה להוציא מכיסה חפצים).

מירל:  מהרי,  מהרי!  הלא ידך רועדת מקוצר רוח,  אין לך פנאי!  כן,  כן,  חושי...  אקח ואלך,  ואפנה מקום   

נחמה  (זורקת מכיסה מה שהביאה.  אל לאה):  שבי אַת עמה,  אם יכולה אַת...  אני איני יכולה...  פשוט,  איני יכולה לשאוף רוח בפניה.  ערב טוב!  (הולכת).

לאה  (קוראת אחריה):  שובי עוד אלי,  נחמה,  עצובה אני...

נחמה  (מחזרת ראשה):  נשוב,  נשוב!

מירל:  בלשון רבים!

נחמה:  הלא אמרתי לך,  השׂיאני,  פסקי לי נדוניא, עשׂי מלבושים,  קראי למנגנים      יכולה אַת?  (נעלמת בקצה המעגל).

 

 

מחזה  ה

הקודמות בלי נחמה.

מירל  (קמה ללכת).

לאה:  שבי עוד מעט.  יראה אני להשאר יחידה.

מירל:  לכי הביתה...

לאה:  הלכו כולם,  אין איש בבית,  והבדידות איומה...

מירל:  עוד מעט ויבואו הם...

לאה  (בתחנונים):  מירל,  תני לה לשאוף רוח!

מירל:  כן,  כן...  הגיני עליה...  משכי אותה אחריך אל הנהר...  אַת טובעת,  תצלול גם היא...

לאה:  אני איני מושכת...כל איש יש לו שׂכלו שלו ורצונו שלו...  צעירה היא וחפצה חיים    תחיה כאוַת נפשה      ואני איני,  חס ושלום,  טובעת!

מירל  (מבטת בפניה):  אינך טובעת?!  חס ושלום!  מתקנאים בך!  בתולה כשרה וצנועה,  שדכנים דופקים על דלתותיך      ומה יהי בסופך,  לאה?!

לאה:  בסופי?

מירל:  כאילו אינך מבינה!  חכמה שלי!  ולמה אַת חיורת כסיד?  ומה הכתמים האדומים על לובן פניך?  ולמה צבות אשמורותיך?  ולמה כה דולקות עיניך?  ולמה נהלכת כצל?  ומה היא ה"מרה שחורה" שלך?

לאה  (מתפרצת):  ועל מה צריכה אני לשׂמוח?  על גורלי הטוב!  על ששפחה נחרפת אני ונעבדת בפרך...

מירל:  אבל קודם לזה היית שׂמחה ועליזה כצפור.

לאה  (ביאוש): קודם למה?

מירל  (באכזריות): קודם שעזבך ה"ימח שמו"    הגלב!

לאה:  וגם בזה אני אשמה?

מירל:  לכל הפחות לא אני...  אם עזבך    דברים בגו!  אחרי נשיקות-חינם אין צורך בחופה וקדושין...

לאה  (בתחנונים):  מירל!  (נופלת על משען הספסל)  יסורי גיהנום...  מלח על פצעים חיים...  שמן על האש...: מה אַת רוצה ממני,  מירל!  מה אַת רוצה ממני,  מלאך המות שלי!  חוסי עלי...  שלוש אחיות...  שלוש אחיות אנחנו...

מירל  (באכזריות):  לחוס עליך?  חוסי אַת על נחמה...  וגם חוסי עליך,  כי מי יחוס עליך,  אם לא אַת בעצמך?  (הפסקה)  ואם יתפרסם הדבר ביותר,  מי יאספך,  לאה?

לאה  (כטועה בכוָנה):  מי יאספני?  האין אני עובדת?  האין אני מבשלת, מנקה,  מכבדת ותופרת?  חס ושלום,  עצלה אני,  חולנית?

מירל  (במנוד ראש):  אַל תשלי את נפשך,  לאה!  בעלת בית כשרה לא תתן לך לדרוך על סף ביתה...  (הפסקה)  הכול רוצים בכשרה,  בצנועה...

לאה  (מתכוצת בתחנונים):  מירל...  הלא כך אי אפשר...  אלמנה אַת וקשת-רוח...  אבל לכול גבול...  שלוש אחיות אנחנו...  אחת אלמנה ושתי יתומות,  יתומות עזובות...  ונניח שאני,  שאני    כמו שאת אומרת    איני כשרה כל כך, אבל    הלא אחות אַת...  אחות בכירה!  פגעו בי,  בגדו בי,  רצחוני נפש...  שׂמוני,  כמו שאַת אומרת    ללעג ולקלס...  יצחק לו העולם...  אבל אַת,  את! 

מירל  (מחשה).

לאה:  אין בך אף ניצוץ של רחמים...  יהי כן...  ערב טוב!  (הולכת לימין).

מירל  (מביטה אחריה בחשד.  כהגיע לאה אל הפנס, צורחת):  שובי!

לאה  (מחזרת ראשה): מה אַת רוצה ממני?

מירל  (בקול ניחר, אבל חזק ומצווה):  שובי כרגע!

לאה  (מתחלחלת): למה אַת צועקת?  הלא הולכת אני!

מירל:  כרגע חושי!

לאה  (מגיעה אליה). 

מירל  (מתבוננת בה רגע):  כן,  כן!  (משליכה מכיסה בידים רועדות מה שקבּלה מן האחיות)  קחי,  קחי והשיבי גם לה...  איני רוצה...  איני רוצה...  (נופלת על הספסל)  עגולה,  עגולה כחבית, וַי,  וַי...  שלוש אחיות,  היו שלוש אחיות...  וַי,  וַי  (בזעם פתאומי:)  ואַת עודך כאן?  עודך עומדת?  איני רוצה לעמוד בד' אמות שלך!  (הולכת.  פוסעת כמה פסיעות ופונה שנית אל לאה)  ומחר אל תבואנה אל הקבר...  לא אַת ולא היא...  השומעת אַת?  (בשארית כוחה:)  את גולגלותיכן ארוצץ.  חלילה!  חלילה!  (הולכת).

 

מחזה  ו

לאה (על הספסל).  משה'ל  (בא במעגל התיכון).

משה'ל  (משורר בשריקה):

גַּלָּב אָנֹכִי,  גַּלָּב,

וְתַעֲרִי חַד כַּחַלָּף,

וּלְשׁוֹנִי כַתַּעַר:

וּמוֹצֵא חֵן הַנַּעַר...

הִזָּהַרְנָה כְבָשׂוֹת

מִן הַחַלָּף,  מִן הַתַּעַר.

וְאֶל לִבִּי פְתוּחַ הַשַּׁעַר

רָצוֹת אוֹרְחוֹת, אוֹרְחוֹת,

צִפֳּרוֹת פּוֹרְחוֹת,  פּוֹרְחוֹת!

וְשׂוֹרְפוֹת אֶת כַּנְפֵיהֶן

בְּאִשּׁוֹ שֶל הַנָּעַר 

אבל שם,  על הספסל,  איזו כבשׂה!  (נגש,  מכיר את לאה,  רוצה להסוג אחור,  אך נדמה לו שכבר הרגישה בו).

לאה  (בצפצוף תחת קול):  קרב,  קרב!...  יש לי מה להגיד לך,  לבשׂר לך.

משה'ל  (חרד וחושד):  ערב טוב...  (נמלך)  אבל 

לאה  (בלעג קר):  אבל מה?

משה'ל:  פנאי אין לי...  עבודה רבה שם;  מחכים...  רציתי אך לקנות מה לעשן.

לאה  (כנ"ל):  ומתוך כיסך שעל החזה נשקפות סיגריות.

משה'ל  (נבוך,  ממשש):  כן,  כן...  העבודה כל-כך רבה,  הראש סחרחר,  ושכחתי...  ועלי לשוב כרגע!

לאה  (כנ"ל,  ביתר עוז):  כן,  כן...  אבל אך שתים-שלוש מילים...

משה'ל  (מתנודד):  אבל במטותא,  בלי זלזולים...  הלא שנינו אין אנו יראי שמים,  ברוך השם!        

לאה:  כן,  כן...  שנינו...  אבל לבשׂר לך רציתי...  ברכת השם חלה עלי...  כן (מראה על כרסה).

משה'ל  (מצחק להסתיר המבוכה):  הברכה שלי...  ולא שלו...  ואת הנעשה אין להשיב...

לאה:  ולא יותר?

משה'ל:  יותר אי אפשר,  שני מתים אינם יוצאים במחול...

לאה  (בבוז יותר עמוק):  לך!

משה'ל  (נסער קצת):  אבל אני עוד אשוב אליך ונדבר עוד בזה...

לאה  (בחזקה):  אל תבוא!

משה'ל:  אבל,  לאה!

לאה:  איני רוצה בשום אופן,  התרחק;  הולכים!  (משה'ל קופץ מעל לגדר ונעלם.  באים נחמה וזרח).

נחמה:  עןדך כאן,  לאה?

זרח:  ערב טוב!

לאה  (מחשה).

נחמה  (מתפלאה ונגשת אליה): לאה,  מה לך?  פניך כפני מת,  מה היה לך?

לאה:  אין דבר שיני כואבות...  מה אני אומרת?  חשה אני בראשי...  כן...  גדול הכאב...

נחמה  (אינה מאמינה): לאה,  ההיה כאן הגלב?

לאה  (מחשה).

נחמה  (בחימה עצורה):  היה?  העלעבך?

לאה  (מחשה וממררת בבכי).

זרח  (בקצף מעוּשׂה קצת ורחמים):  הגלב הבליעל!

נחמה:  יפול נא בידי!  הוא התחיל להתקרב אלי.  אני אפרע ממנו!

זרח  (בתלונה):  נחמה!

נחמה:  אל תירא!

זרח:  קור עובר באברי...  החולירע חוטפני!

נחמה:  אמרתי,  אל תירא!  אבל לו אשלם!  ויהי מה...  זה הרמאי...  (בחפזון)  כצאתי בבוקר לקנות בשׂר,  פגשתיו בקצה הגינה,  עמד לו אצל מרים הארורה    נשקו זה לזה...

לאה:  יעשׂה לה מה שלבו חפץ...אין זה נוגע אלי עוד.

נחמה  (מניעה ראשה כמסופקת).

זרח  (אל עצמו):  אכן...  זו היא עלמה טובה...  שׂבעת ודייך    לך לך!  תבוא עליה ברכה!

נחמה:  מה אתה דובר שם?

זרח:  אני?  אמרתי,  שאם יקרב אליך, אתקע בו מרצע!

נחמה:  עדיין אינך אפוטרופוס לי...  עוד קודם  "הרי אַת"...

לאה:  חדלי,  נחמה,  דבר לי אליך (מציצה לצד זרח)  ביני לבינך.

נחמה  (מצוה לזרח):  לך לך מזה...  סוב במשעול.  אם ארצה אקרא לך!

זרח:  הנני שומע,  הוד מלכותך!  (הולך).

נחמה  (בחבּה):  זרח שלי;  הוא נאמן ככלב!  (זרח נעלם).

לאה  (אחרי הפסקה):  ומובטחת אַת,  שהוא שלך!

נחמה:  בלי ספק...

לאה:  לאורך ימים?

נחמה:  אני אומרת:  ברוך ה' יום יום...

לאה:  ומחר, אם יאמר:  לא?...

נחמה:  ילך לעזאזל!

לאה:  אינך רוצה להנשׂא לו?

נחמה:  אני רוצה, אבל אין זה הכרח...  רואה אני את מזלה של אחותנו מירל,  ודי לי...

לאה:  לא כל הבעלים מתים,  ולא כל הנשים נשארות אלמנות עם יתומים...  ולהיות משרתת וערירית כל הימים...

נחמה:  אמת...  ולא כל הבעלים מתים...  וזה גבר אלים    והשד לא יקחנו...  ואפשר להשאר בלי

יתומים...

לאה:  מה אַת דוברת,  נחמה?

נחמה:  את האמת אני דוברת, כן הוא מזלה של משרתת עניה.

לאה  (מחשה רגע,  אחרי כן):  אבל נחמה...  כך אסור...  חטא גדול...  הקב"ה פורע את חובותיו...  מני כבר נפרע...  קחי מוסר...

נחמה:  שמעי נא,  לאה!  השאירי את התחינות ליום מחר,  כשנלך אל הקבר...

לאה:  לא נלך!

נחמה  (מתפלאה):  מדוע?

לאה:  מירל אינה רוצה!

נחמה:  ומי ישמע בקולה...  ומשום מה אינה רוצה?

לאה:  הצדק אתה.  היא אומרת שאנחנו מחללות את הקבר...

נחמה  (מתחלחלת):  חס ושלום,  אני לא עשׂיתי עוד דבר רע...

לאה:  אבל מי יודע מה תעשׂי מחר...  דרכנו מוליכה במורד...

נחמה  (בקול להכעיס):  ואם אוֹבה,  אעשׂה...  צעירה אני,  יפה,  אהובה  (רואה את זרח השב וחפץ לעבור לפניה, עוֹצרת אותו:)  זרח,  היפה אני?

זרח:  כשמש בצהרים!

נחמה  (נעלסה):  ואהובה אני?

זרח:  כשאני רואה אותך תוקפתני הקדחת!

נחמה:  וכשאתה מנשק לי?

זרח:  דמי סוער ודולק כזפת רותחת!

נחמה:  ותעמיד חופה?

זרח  (בקול רפה קצת):  כשארויח...

נחמה  (מאיימת):  זרח!  אבל יקחך אופל,  אם לא תרצה,  לא תעמיד!

לאה  (במוסר תחנונים):  אבל,  נחמה     

(באותו הרגע נפתח חלון בבית-החומה ומשם נשקפת אשה וצורחת)

קול אשה:  נחמה,  אַיך?  האם בגן,  שובבה,  אַת?  זכרך יבוא הביתה תחתיך,  רבונו של עולם!

נחמה  (מתאפקת בכוח):  הוי,  לוּלא מירל ואפרוחיה...  הגיהנום!  לולא אברהמ'ל החולני...

לאה  (בדממה):  לכי...

נחמה  (בחשאי לבל תשמע גבירתה,  אל זרח):  ואתה השאר פה,  שב אצלה ודבּר על לבה;  נחם אותה...

זרח:  בנעימות!

נחמה  (אל לאה):  אַדיה!  (יד לשׂפה,  רמז לנשיקה למול זרח).

זרח  (יושב אצל לאה):  ועתה,  יפתי...

לאה  (באי רצון):  אך בלי מחאות...

זרח  (שותק).

לאה  (אל עצמה בתאניה):  יתומות אנחנו...  עזובות...  אין אפוטרופוס,  אין יועץ, אין דובר אמת...  מירל יש לה חמשה אפרוחים...  לא היה לה פנאי לטפל בנו...גדלנו פראות...

זרח  (בצחוק קל):  אבל הסכנה אינה גדולה כל כך!

לאה  (מבטת בו בבוז,  אחרי רגע מתעניינת בו):  זרח!

זרח:  ומה חפצך ומה בקשתך,  לאה האהובה!

לאה:  גם אותי אתה אוהב...

זרח:  האמת נתּנה להגיד...  לולא נחמה...  נחמה מושכת אותי כבצבת...  מהלכה,  שׂערותיה הפרועות,  עיניה הקודחות...  פניה הנלהבים בדברה!  (בתנחומים)  אבל גם אַת יפה,  לאה,  יפה מאד...  שוטה גדול הוא הגלב...  פונה לכאן ולכאן,  הלא סוף סוף ישוב אליך;  טובה ויפה ממך לא ימצא...

לאה  (בקוצר רוח):  אמרתי שאיני רוצה.

זרח:  תרצי,  תסלחי לשׂיה התועה...  מה בכך?  גם אצל הגבירים יקרו מעשׂים כאלה...  הלא סוף סוף תפקחנה עיניו...

לאה  (מפסיקה אותו):  ואתה,  זרח...

זרח  מעמיד פניו בשאלה).

לאה:  ואתה אוהב את אחותי,  באמת ובתמים?

זרח  (ברגש):  כן,  בלא ספק!  אם יעבור יום ואיני רואה אותה,  מדומה לי שלא חייתי באותו יום...  וגעגועי בלילות!  אומר אני לך,  החלומות שלי    אש מתלקחת!

לאה:  ותקדש אותה כדת משה וישראל?...

זרח  (מתקרר):  דבר זה אינו תלוי בי...  מלבושים,  הוצאות החתונה...  והעבודה מועטה...

לאה:  צעירה היא ויכולה לחכות...  אבל עד היום ההוא!  (בתחנונים)  אל תגע בה,  זרח!

זרח:  בל אגע בה?

לאה:  שמעני,  עשׂה זאת למעני!

זרח:  למענך?

לאה:  כן...  ואם ישיאך יצרך    חוסה עליה,  ואל תזלזל בה,  זרח...  ואם מוכרח אתה להפיג את יצרך    הלא הרבה "סחורה" יש בעיר...  הרבה, הרבה נערות...

זרח  (מתלהב):  מיום שהכרתי את נחמה,  מאוסות עלי כל אותן הנערות...  הייתי לאיסטניס...  השומעת אַת,  לאה    אין כמוה!  אחת היא בעולם ונחמה שמה!...  (שב לקלות רוח)  מובן מאליו    חוץ מלאה...  גם אַת יפה,  לאה!  לולא נחמה,  מרגיש אני, שהייתי נאחז בך כפתילה בשלהבת.  היא לוקחת לב בשׂשׂונה, בשובבותה ובנועם חינה,  ואַת  (מביט אל פניה)  ביגונך....  ובעצבונך ובלובן פניך...  (נסער)  בהצער שבעיניך,  ובדמעותיך...  (לוקח את ידה)  אַת בעצמך אינך יודעת, עד כמה אַת יפה,  עד כמה אַת חביבה (לוחץ את ידה,  לאה מרגשת בזה ומשיבה אותה אליה).

זרח  (בתחנונים):  למה אַת מונעת ממני את ידך?

לאה:  ולמה לך ידי?

זרח  (לוקח את היד בחזקה):  אל תיראי,  נחמה לא תתקנא בך...  גיסתי אַת,  ומותר לי גם לנשק אותך  (מנשקה).

לאה:  תשאר האחת לפליטה        ואני    כאשר  (מרה ומתאפקת).

זרח  (מתחנן):  אל תכעסי לאה...  אני אוהב אותך באמת...  (שב ומתנצל)  הלא גיסתי אַת...  אחות נחמה שלי...  כשאני מנשק לך דומה אני     

לאה  (בלצון מר):  שאתה מנשק לנחמה שלך?

זרח  (בהבטחה):  כן...

לאה  (כנ"ל):  אף-על-פי שאנחנו כל כך שונות זו מזו.

זרח:  אף-על-פי     

לאה  (משתקעת במחשבה).

זרח  (אחרי הפסקה):  אה,  אל תתאכזרי לי...

לאה  (ברצון מעושׂה):  להפך!  יש לי אליך בקשה,  זרח!

זרח:  באש ובמים!

לאה:  דבר קטן מזה...  כפעם בפעם יכול אתה לאהוב אותי?

זרח:  תמיד!

לאה:  אין צורך ב"תמיד"...  אבל זרח,  השבע לי.  לבל תעשׂה לנחמה רעה...

זרח  (כאילו אינו מבין):  אני לנחמה    רעה?!

לאה:  כן,  אל תפתה אותה...  ואם יתקפך יצרך...  ואם לא תוכל להתאפק      בוא תבוא אלי...  הלא מוצאת אני חן בעיניך    לפעמים?  תוכל לבוא...

זרח  (משתומם).

לאה:  תשאר האחת לפליטה        ואני    כאשר אבדתי,  אבדתי.

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה