בכל ימות הסליחות, בבוקר בבוקר, נעלם הרבי מנימירוב. בני-ביתו משכימים לסליחות, יוצאים ועוזבים את הדלת פתוחה אחריהם; בלי ספק יוצא הוא אחרי כן בעצמו. ומעולם לא ראה אותו איש, לא בחוץ ולא בבית-הכנסת או בבית-המדרש, ולא אצל המנינים.
והנה מה שהפתח פתוח – אין בכך כלום; אל בית הצדיק לא יבואו גנבים; יגע אחד מהם בכף-המנעול, ומובטח אני, שתיבש ידו. אך איה הרבי?
ואומרים: בלי ספק במרום! – הימים – ימים נוראים, צרכי עם ישׂראל מרובים, צריכים לפרנסה, לשלום, לבריאות, ליראת-שמים ויראת-חטא… והולך וקרב יום הדין, השופט כל הארץ יעשׂה משפט, והשׂטן משוטט בכל הארץ, ובוחן ובודק באלפי עינים בחורין ובסדקין של הלב והנפש! והוא מסית ומדיח, ועולה ומשׂטין! ומי יעמוד ביום צר, אם לא קדוש ישׂראל מנימירוב?
בלי ספק הוא עולה למרום ומשתטח לפני כסא כבודו, ומתפלל על עם ישׂראל; ולפעמים מתנהג הוא גם בתקיפות, כדרכו!
– – –
והנה בא לנימירוב מתנגד מירושלים דליטא וימלא פיו צחוק.
כידוע, גדול כוח הליטאים בנגלה, אבל נפשם יבשה בלי שום לחלוחית של אמונת צדיקים! ומצחק הליטווא"ק, ומראה באצבע גמרא מפורשת, שגם משה רבינו, עליו השלום, לא עלה למרום, כי אם למטה מעשׂרה טפחים – והצדיק מנימירוב לא כל שכן!
– ואם כן, איפה הוא הרבי בשעת הסליחות?
והליטווא"ק אומר, שיש לו עליו שאלות חמורות מזו…
ובאותו הרגע החליט בלבו לחקור שורש דבר.
ועוד באותו היום, בין מנחה למעריב, התגנב הליטווא“ק אל חדר-משכבו של הצדיק, וישכב תחת מטתו… ואינו מתיירא, שמא תתקוף עליו שנתו, הלא ליטווא”ק הוא! ובוחר הוא לו איזו מסכת ולומד אותה בעל-פה.
ושכב כל הלילה, ולמד בעל-פה!
כשעה חדא, קודם שקראו לסליחות, הרגיש הליטווא"ק שהצדיק מתהפך על משכבו, שהוא נאנח וגונח, גונח ונאנח. והנה ידוע, שאנחותיו של הצדיק מנימירוב היו מלאות צער ויסורין, והשתפכות הנפש, וכל השומע היה גועה ממש בבכי! וזה אינו מפסיק מלמוּדו בלחש…
ושניהם שוכבים: הרבי על המטה והליטווא"ק תחת המטה.
כשקראו לסליחות, שמע הליטווא"ק, והנה רבתה התנועה בחדרים הסמוכים, בני-הבית יורדים ממטותיהם, מעלים הם נרות ונוטלים את ידיהם, ומתלבשים, והולכים, ופותחים את הדלתות… ואחרי כן שב הכול למנוחתו, והאור, שנזרע תחת מטתו של הצדיק מן החדרים הסמוכים, נדעך. והוא נשאר לבדו עם הרבי בבית.
אחרי כן הודה ולא בוש, שבאותו הרגע נפלה עליו אימה חשכה. כי לא דבר ריק הוא, להתבודד עם הצדיק בשעת הסליחות! אבל הליטווא"ק עקשן הוא – רועד הוא בכל גופו ושוכב!…
בינתים קם גם הצדיק ממשכבו.
וקם, ועשׂה מה שעשׂה, ונגש אל ארון הבגדים, והוציא משם חבילת בגדים שונים, דהיינו:
מכנסי בד לבנים, רחבים וקצרים, מגפים גדולים ומשוחים בזפת, אדרת-שׂער עבה ומצנפת שׂער גבוהה, וחגורת עור מצופה מסמרי נחושת – בגדי אכר!
ובאותם הבגדים התלבש הצדיק, ומצלחת אדרתו יצא קצה חבל עבה…
והליטווא"ק אינו מאמין למראה עיניו, והוא חושב, שנרדם בלילה ורואה חלום… אך לא חלמא חזיא…
והרבי יוצא מחדרו, והליטווא"ק קם בלאט והולך אחריו, כאותו הצל ההולך אחרי האדם.
והרבי עובר מחדר לחדר ובא לחדר-הבשוּל, וכופף ראשו אל מתחת למטת המבשלת, ומניף גרזן לחטוב עצים, ותוקע אותו לתוך אזורו, ויוצא את הבית.
והליטווא"ק אחריו, אף כי כבר עלה על לבו דבר-בליעל, כי הרבי צדיק הוא ביום וגזלן בלילה…
– – –
והולך הרבי בלאט ובצדי הרחובות, ואימת הימים הנוראים מרחפת בחוץ. ופעם בפעם בוקעת ויוצאת מאיזה בית אנחת חולה או פזמון של סליחות. והרבי צולל בצללי הבתים ויוצא לאור הלבנה בין בית לבית, והליטווא"ק אחריו… ולבו דופק כהד לכל פסיעה ופסיעה של הצדיק.
והנה הרבי יצא את העיר.
וסמוך לעיר – יער. והצדיק נכנס לתוך היער, ופסע כשלושים או ארבעים פסיעות בתוך היער, ונגש אל אלון רך, והוציא את הגרזן מאזורו והניפו, ויך בעץ – פעם, פעמים ושלוש, עד כי נפל העץ…
והליטווא"ק עומד מרחוק ורואה, איך שהצדיק חוטב את העץ לבקעים, ואת הבקעים לגזרים, ושהוא מוציא מצלחת אדרתו חבל ארוך, ועושׂה מהם חבילה, ותוחב את הגרזן באזורו, ומעמיס את החבילה על כתפיו, ויוצא את היער ושב העירה.
כפוף הולך הרבי תחת משׂאו. והליטווא"ק אחריו –
“האם לא יצא הזקן מדעתו?”
והצדיק אוחז את דרכו בלאט, ובא לאיזו סימטא חשכה, ונגש אל בית קטן רעוע, ויעמוד מאחרי החלון, וידפוק בשמשותיו בלאט.
והליטווא"ק שומע, שמתוך הבית קורא קול של אשה חולנית:
– מי שם?
– ושהצדיק עונה בלשון הנכרים:
– יא! 1
והאשה שואלת:
– קטוֹ יאַ? 2
והצדיק עונה:
– וואסיל.
– וואסיל? איזה וואסיל? ומה אתה רוצה, וואסיל?
והצדיק אומר לה, והכול בלשון האכרים, שיש לו חבילת עצים למכירה, שימכור לה בזול.
ואינו מחכה למענה האשה, ועובר אל הדלת, ופותח אותה, ונכנס לבית.
והליטאי מתגנב אחריו.
לאור הלבנה רואה הוא חדר קטן ונמוך, שברי כלי-בית, ובמטה – אשה חולנית מכוסה בבלויי-סחבות.
והחולנית שואלת באנחה:
– אבל במה אקנה, וואסיל? אין כסף לאלמנה עניה!
והצדיק המתחפשׂ עונה, שיתן לה בהקפה; ושבסך-הכול מבקש הוא שש אגורות!
אבל האשה אומרת, שאינה יכולה לקבל בהקפה, שאין לה שום תקוה להשׂיג מעות ולשלם.
– מאין יבוא עזרי? – נאנחה האשה.
והצדיק, שהניח כבר את החבילה לארץ, מתקצף עליה:
– הוי, יהודיה פתיה! אַתּ אשה קטנה וחולנית, וימיך ספורים, ואני בוטח בך, ונותן לך בהקפה שש אגורות! ולך אֵל גדול ורחמן, שׂגיא כוח וחי לעולמים, ואינך בוטחת בו, שימציא לך שש אגורות?
– ומי יסיק לי בתנור? – נאנחת האשה – מי יודע, מתי ישוב בני מעבודתו בלילה?
והצדיק עונה, שהוא יסיק לה…
והוא אומר ועושׂה…
ובשעה שהכניס העצים לתוך התנור, זימר בלחש את הפזמון הראשון מסליחות היום…
ובהבעירו את העצים, אמר את הפזמון השני…
ואת הפזמון השלישי אמר, כאשר סתם את התנור.
– – –
והליטווא"ק נהפך לבבו לאהוב את הצדיק ולהאמין בו, ומאז היה נוסע אליו פעמַים מדי שנה בשנה.
וכשהיה שומע מספרים, שהצדיק עולה בימות הסליחות למעלה, לא צחק עוד והיה אומר:
– מי יודע אם לא למעלה מזה!
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.