פְּגִישָׁה, חֲצִי
פְּגִישָׁה, מַבָּט אֶחָד מָהִיר,
קִטְעֵי נִיבִים
סְתוּמִים – זֶה דַי...
וְשׁוּב הֵצִיף
הַכֹּל, וְשׁוּב הַכֹּל הִסְעִיר
מִשְׁבַּר הָאֹשֶׁר
וְהַדְּוָי.
אַף סֶכֶר שִׁכְחָה
– בָּנִיתִי לִי מָגֵן –
הִנֵּה הָיָה כְּלֹא
הָיָה.
וְעַל בִּרְכַּי אֶכְרַע
עַל שְׂפַת אֲגַם סוֹאֵן
לִשְׁתּוֹת
מִמֶּנּוּ לִרְוָיָה!
תל-אביב, 13.4.25