חַיִץ

זְכוּרַתְנִי, עוֹדִי תִינֹקֶת,

לִוַּנִי עֶצֶב נִסְתָּר;

בְּבֶגֶד-אֶבְלִי הָיִיתִי

שׁוֹנָה וְנִבְדֶּלֶת מִשְּׁאָר.

עָבְרוּ יָמִים וְאֵינֶנִּי

תִּינֹקֶת בֵּין תִּינוֹקוֹת,

אֲבָל לֹא נָגוֹז הָעֶצֶב,

וְטֶרֶם הוּסַר הָאוֹת.

עֲדַיִן חוֹצֵץ הַחַיִץ

בֵּינִי לַשְּׁאָר. אַךְ עַתָּה,

עַתָּה שׁוֹנָה וְנִבְדֶּלֶת

נַפְשִׁי בִּשְׁחוֹר יַתְמוּתָהּ.

תרפ"ז