עַרְבִית

הַיּוֹם בְּטֶרֶם נִפְטַר, הַשַּׁחַק עוֹד מַאְדִּים,

וּכְבָר רָבְצָה עַל הַכֹּל תּוּגַת עַרְבִית עֲקָרָה.

יָפָה הַשָּׁעָה הַזֹּאת לְסַפֵּר סִפּוּרֵי בַּדִּים:

"הָיֹה הָיְתָה נַעֲרָה…"

"הָיֹה הָיְתָה נַעֲרָה וְלָהּ רַגְלַיִם קַלּוֹת

לַחְפֹּז אַחֲרֵי הַחוֹרֵשׁ עִם מֶשֶׁךְ-זֶרַע בַּיָּד.

רָחוֹק הַשָּׂדֶה הַהוּא: שָׁמָּה כָּל נְתִיבוֹת

גָּדַר הַגּוֹרָל לָעַד".

"גָּדַר הַגּוֹרָל לָעַד, אַךְ רֶגַע קָט וְאֵינֵךְ,

אַרְבַּע פִּנּוֹת הַמִּשְׁכָּן נָגְעָה בָּן רוּחַ קָדִים".

– שָׂבַעְתִּי עָצְבֵּךְ, עַרְבִית! לִבִּי אֵינֶנּוּ הוֹלֵךְ

אַחֲרֵי סִפּוּרֵי בַּדִּים.

סוף תרפ"ח