*
שרל ון לרברג
הַאֵינְכֶם אֲנִי,
הַאֵינִי אַתֶּם,
דְּבָרִים שֶׁבָּכֶם
אֶגַּע בְּיָדִי
בְּזֹהַר עֵינַי?
שַׂרְעַף
הַנְּשָׁמָה, פְּרָחִים בָּם אֶשֹּׁם,
אוֹרָה בָּם
אֶנְהַר,
הֲיֵשׁ לִי מַגִּיד
אַיֵּנִי מַתְחִיל
אַיֵּנִי נִגְמָר?
אַכִּיר אֶת לִבִּי
בַּכֹּל וְתָדִיר !
דָּמִי,
הַדְּבָרִים, לְשַׁדְכֶם
הוּא זֶה !
אַחַת הֲוָיָה
הַזּוֹרֶמֶת בַּכֹּל
כְּנַחַל גָדוֹל
וְאֶחָד הַחֲלוֹם
נֶחֱזֶה.