הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי
א. ליֶסין
הִנֵּה עַל אוֹתָן
אֲבָנִים אֲפֹרוֹת
קַנַּאי בְּדָמָיו
הִתְפַּלֵשׁ.
בְּעֹז לְבָאִים
נֶאֱבַק עִם אוֹיֵב
בָּעִיר הַבּוֹעֶרֶת
בָּאֵשׁ.
וּבְרֶגַע נָפְלוֹ,
בְּעֵינַיִם כָּבוֹת
רָאָה הֶחָזוֹן
הַמַּבְעִית :
כָּמוֹהוּ פָּצוּעַ
כָּרַע כֹּל הָעָם
וְקוֹם לֹא יָקוּם
עוֹלָמִית.
נָשַׁק הַגֹּוֵעַ
אוֹתָן אֲבָנִים,
זָרְמוּ
דִּמְעוֹתָיו הַצּוֹרְבוֹת.
הָיְתָה זוֹ
פְּרִידַת כֹּל הָעָם מֵאַרְצוֹ
אֲשֶׁר לֹא יוֹסִיף
עוֹד לִרְאוֹת.
חָלְפוּ שְׁנוֹת
אַלְפַּיִם וְנִין שֶׁל קַנַּאי
נִצָּב עַל אוֹתָן
אֲבָנִים
וְרָב אֶת רִיבוֹ
עַל נַחֲלַת הָאָבוֹת
שֶׁתְּהִי לְנַחֲלָה
לַבָּנִים.
הוֹי, סָבָא קַנַּאי
! לֹא חָזִיתָ בָּאוֹר
אֲשֶׁר לְחֶשְׁכַת
הַגָּלוּת :
עַמֵּנוּ – וְגַם אִם
פָּצוּע אָנוּשׁ –
פָּצוּעַ וּמוֹת לֹא
יָמוּת.
הוֹי, סָבָא קַנַּאי !
הֵן עוֹדֶנּוּ יוֹקֵד
הַכֹּסֶף הָהוּא
הַיָּשָׁן,
עוֹדֶנָּה דִמְעַת
יִשְׂרָאֵל הַמָּרָה
רוֹתַחַת כִּבְלֵיל
הַחֻרְבָּן.