_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

מסדה

פואמה מאת יצחק למדן, הוצאת "הדים", תל-אביב, תרפ"ז

רחל

לתוכן הענינים

 

נער עברי נמלט מרוסיה לעלות ארצה ישראל.  הנהו בין שומרי חומותיו של המבצר האחרון.  מתענה בענותן, מתיאש וכושל, מבקש שכחה בשכרות מחול על מרי ההתפכחות שאחריה, נאבק במראות-תמול מפתים, כורע, גובר ומעודד: "חזק, חזק ונתחזק!"

אלה הם חוטי המסכת.  ידעה יד הפייטן לרקום עליה רקמת דמיון ואת תוגת-חיי-יחיד לרומם לידי סמל של גורל העם.

סמליות היא ביטויו הטבעי, האורגני של יצחק למדן, עד כי אינך משגיח בה כמעט.  אולי גורמת לזה בהירותם של הסמלים הללו.  לא פרשת-שבילים בלב יער, לא אורות לילה מתעים, אלא דרך המלך.  נהרה.  ועוד סגולה אחת:  עבריותם.  מרשרשים הם בקרקע התנ"ך ויונקים לשד קדומים ממקור לא אכזב זה, גושרים גשר נאמן ומקרבים רחוקים.

אופינית לה לפואֶמה גם צניעות הצער. זו הצניעות האפרתית, הכובשת את היצר:  לזעור, לספוק כפים.  כי הרי גם בלאו הכי נוקב הצער עד תהום.

 

תרפ"ז

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה