_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

לזכר פסיה אברמזון

רחל

לתוכן הענינים

 

יחד היינו על שפת כּנרת ובשדותיה יחד עבדנו.  שנים רבות עברו מאז והשכיחוּ מלב כמה פרטי הוַי.  כמה קוי אופי.  ורק צוקי-זכרונות של יום-חג או יום-איד מזדקרים פה ושם בודדים.

בראשונה לא השגחתי בה כלל, ב"ילדה".  היא נראתה כבת ארבע-עשרה.  נוכה, פנים לה עגוּלים תינוקיים, אף סולד ושתי צמות קצרות מרקדות על כתפיה.

אותו יום עבדנו בגן הירקות, למטה.  זוכרת אני איך הגיעו לאזנינו צריחות עמומות, איך נשכה הבְּטֶחָה:  "אסון", איך רצנו למעלה אל החוה.  שם נודע לנו:  רוח מערבית חזקה הִפריחה סחבה בוערת עד הגורן שלנו והבעירה אותה.

הגורן!  תלוליות זהב אלה, ברכת אדמתנו, הלא בחרוף נפש נעמוד עליכן בפני צר!

עשו כל אשר היה לעשות:  חרשו מסביב וערמה[1] הבוערת; כיסו את הערמות השכנות בשקים רטובים; בשרשרת ארוכה עמדנו והעברנו מיד אל יד דלי מים מן הברז שבחצר החוה אל הגורן.  פתאום שמעתי שקשוּק אופנים וראיתי עגלה[2] עולה משפת כנרת, בעגלה שתי חביות-מים ופסיה נוהגת בפרדות בעמידה.  הבהמות הנבעתות נחרוּ, השתוללוּ, סירבו להתקדם.  הא מתחה את המושכות בידיה הקטנות האמיצות, לא נבוכה, לא נכנעה.  היום כאז עודני רואה אותה:  קוממיוּת, ראשה מורם ובעיניה הגבוּרה.

 

תר"ץ

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 



[1]  אולי "הערמה" או "לערמה"?

[2] בספר כתוב "עלה"