*
אַנָּה אַכמַטובה
"אֵי יַלְדֵּךְ הַשָׁחֹר , אַיֵּהוּ,
שֶׁבָּכָה פֹּה מִתַּחַת לָרְדִיד?
מַה יּוֹדַעַת וּמַה אַתְּ זוֹכֶרֶת
עַל הַבֵּן הַקָּטָן, הַיָּחִיד?"
"מְנָת הָאֵם – מְצוּקָה נוֹהֶרֶת,
לֹא זָכִיתִי,
יִחַלְתִּי בִּכְדִי.
נִפְתְּחוּ שַׁעֲרֵי
גַן-עֵדֶן,
מַלְאָכָיו לָקְחוּ
אֶת יַלְדִּי.
יוֹם וָיוֹם – אַךְ
שִׂמְחָה וָשֶׁמֶשׁ,
אֲפָפַנִי אָבִיב
לֹא-יִתֹּם.
רַק יָדַי עוֹרְגוֹת
אֶל הַנֵּטֶל,
רַק בִּכְיוֹ לִי
נִשְׁמָע בַּחֲלוֹם.
יֶהֱמֶה הַלֵּב,
יִשְׁתּוֹחֵחַ,
וְהַכֹּל אָז זָר וְרָחוֹק.
אֲהַלֵךְ מֵחֶדֶר
אֶל חֶדֶר,
אֲבַקֵּשׁ עֲרִיסַת הַתִּינוֹק".