אמנון אני חולה
אַמְנוֹן אֲנִי
חוֹלֶה –
קִרְאוּ אֱלֵי תָמָר
כִּי חוֹשְׁקָהּ
נָפַל בְּרֶשֶׁת וְגַם מִכְמָר.
רֵעַי, מְיֻדָּעַי,
אֵלַי הֲבִיאוּהָ,
אַחַת שְׁאֵלָתִי
מִכֶּם אֲשֶׁר אֹמַר:
קִשְׁרוּ עֲטֶרֶת
עַל רֹאשָׁהּ, וְהָכִינוּ
עֶדְיָהּ, וְשִׂימוּ
עַל יָדָהּ בְּכוֹס חָמָר.
תָּבוֹא
וְתַשְׁקֵנִי, אוּלַי תְּכַבֶּה אֵשׁ
לִבִּי, אֲשֶׁר
בִּלָּה בְשָׂרִי אֲשֶׁר סָמָר.