בפעם הראשונה באה לארץ־ישראל משלחת של תנועת פועלים יהודית גדולה, המקיפה כרבע מיליון איש. והבאים הנם חברים, אשר זה משנים השתתפו משם בבנין הארץ, בארגנם ובנהלם את מגבית הפועלים באמריקה לארץ־ישראל העובדת.
לא כזרים באים הם לארץ, לראות: הטובה היא אם רעה, השמנה אם רזה, אלא כחברים לתנועה ולעבודה. ממרחקים נתנו יד למפעלנו – ובכל לבם ונפשם ובכל עוז אמונתם.
אין המשלחת הזאת ראשונה, ובכל זאת ראשונה היא. רבות היו המשלחות של אגודות להתנחלות בארץ. מהן שהגיעו הנה עוד לפני היוָסד המושבות הראשונות. גם משלחת של “פועלי־ציון” ביקרה כאן לפני 10 שנים, ובעבודת המחקר שלה האירה כמה שאלות של בנין הארץ.
אך ראשונה היא כמשלחת הבאה אלינו מהמונים עובדים יהודים באמריקה, מחלק של עמנו שהתחנך במשך עשרות שנים לחיי תנועה, שיודע מה זאת שאיפת עם. וגם השליחים הם חברים שעברו דרך ארוכה בתנועת הפועלים, דרך מלחמה ואחריות. ועולה הנה המשלחת לא בשביל להכין תכניות של מפעלים ליחידים או לקבוצות, כי אם כדי להתבונן אל המציאות שבארץ ולברר יחד אתנו את הדרכים והאמצעים להתקדמות מפעלו של העובד העברי בכללו כאן, לביצורו ותגברתו של העם העובד, ואיך צריך לכוון את פעולתנו המשותפת בכוחותינו המשותפים מכאן ומשם.
במשך השנה הזאת ביקרו אותנו בארץ משלחות מסוג אחר לגמרי1, אשר אור יומנו חשך לנו מהן, ועולמנו נזדעזע מהן. על כן, ליונת נח משולה לנו משלחתנו כיום, אשר תנחומים, עזר והשתתפות בכנפיה. ברוכה תהא בבואה עכשיו לחזק את ידינו. חיזוק פנימי – זהו אשר נחוץ לנו עכשיו: תגבורת אומץ, תוספת בטחון, התעוררות הרצון, ההתמדה והעקשנות, איחוד הפעולה מכאן ומשם, סידור הענינים שאנו נתונים בהם עכשיו, הרחבת מפעלנו מיד לפי האפשרויות והרחבת הפרספּקטיבה בשביל התקופה הקרובה.
עבדנו עד עכשיו בשתי מגמות: במגמה הכלכלית ובמגמה התרבותית. חברי המשלחת יתבוננו אל תוצאות העבודה של שני דורות. הם יעברו בערים ובמושבות ויפגשו בהן את חברינו הנלחמים קשה על זכות העבודה ועל תנאי העבודה, והבונים בינתיים, אגב מלחמתם, חברה עובדת במושבות; הם יפגשו כאן את הישישים מחברי ביל"ו, אשר בעלותם לארץ לפני חמישים שנה הכריזו על מטרתם “ליצור בארץ ישוב עברי, העומד ברשות עצמו במובן הכלכלי, התרבותי והמדיני”; הם יפגשו כאן דור ילדי עובדים בערים ובכפרים שלנו, הרואים את עצמם מיועדים ומוקדשים להמשיך את בנין ארץ־ישראל על יסודותיה של תנועת ארץ־ישראל העובדת. והנה, אחדות יסודות תנועת התחיה, במובן הכי כולל, העוברת כחוט השני בלבבות הדורות, אשר השקיעו כאן את עבודתם, זהו הדבק החזק, המוצק, המקיים את המפעל ומבטיח לו עתידות. הקמת החקלאות העברית, יצירה מחדש של מעמד יהודים עובדי אדמה בארץ – זוהי השאיפה היסודית השולטת בתוך תנועת התחיה מאז ועד היום. אם נוצר בארץ ישוב חקלאי בן 40,000 נפש, אם נבנו כ־150 נקודות חקלאיות, הרי לא במקרה יוּלדוּ לנו כל אלה – אלא כשרשרת התאמצויות של קיבוצים, אשר כל אחד ואחד מהם וכל יחיד ויחיד בתוכם הקדישו את עצמם לחיי הכפר לאחר החלטה רצינית, ולאחר שנות עבודה וסבל לא מעט. סביב הישוב החקלאי שלנו הולך ומתפתח ישוב עירוני, ישוב של בעלי מלאכה ועובדים בתעשיה, במסחר ובתחבורה; וחוט השדרה של המפעל כולו הוא מפעל העבודה בכפר ובעיר.
המגמה השניה היא המגמה התרבותית, אשר איחדה את רובו המכריע של ישובנו כישוב עברי, כישוב בעל תרבות אחת ובעל לשון אחת, לשוננו העברית. מתוך סיפוק נפש תתבונן המשלחת אל העובדה הזאת. כיאות לחברים ידידים, כיאות לשליחי תנועת פועלים מאורגנת ופרוגרסיבית, תדע המשלחת להעריך את החשיבות התרבותית והאנושית של העובדה, שהישוב המתקדם, הישוב העובד הוא כאן מאורגן, מאוחד בשאיפותיו ומאוחד בשפתו האחת העברית, והוא עמל ומתאמץ, כדי לחזק ולהשלים את אחדותו זאת.
היצירה החקלאית והיצירה התרבותית הם הם הכוללים את המפעל שלנו, הם היוצרים את התנאים לעמידתו העצמית של העם בעתיד, והם הטעונים התבוננות מיוחדת מצד חברי המשלחת. בהם הושקעו מיטב כוחותינו, אלה קדשי הקדשים של תנועתנו, בגללם נדרו הדורות את הנדר של החיים כאן מהתחלה, מהתחלה, מעת עלו הראשונים על אדמת המושבות הראשונות בתנאי לחם צר ומים לחץ, ללא גג ומחסה, ועד אלה שנושאים את התנועה היום במושבות החדשות והישנות, עד מחנות הפועלים הגרים עד היום באוהלים בצינת חורף ובחרבוני קיץ, עד הפועלים העובדים בעבודות הממשלה וברכבת בתנאי מינימום הקיום, עד החקלאים בקבוצות ובמושבים, הבונים את החקלאות העברית. טוב שהמשלחת תדע, שכל מפעל ומפעל כאן בנוי בשבילנו ועל־ידי עצמנו. הנה תל־אביב: כל בית, כל רחוב; הכפרים, ביחוד החדשים בעמק ובשרון, משק הנטיעות המשגשג; המפעלים הגדולים: מפעל כּברה, מפעלי החשמל, המלט, ים המלח. הנה בית הספר העברי העממי, בית הספר התיכון והגבוה, עתונות וספרות, במה עברית (פרי יצירה ומאמצים רוחניים טהורים); ארגון הפועלים, הסתדרותנו הכללית על מועצותיה בערים ובמושבות, על הסתדרויותיה הארציות (ההסתדרות החקלאית, הסתדרות פועלי הרכבת); כלי התנועה: המוסדות המרכזיים, קופת־חולים, ועדת התרבות, המשביר, יכין, תנובה, בנק־הפועלים, “דבר” וענפיו – הכל נבנה בעמל נמלים צעד אחר צעד, בכל הושקע מרצנו הרב, כוחנו העצמי, ידו של יעקב, היד הבונה, החורשת וגם הכותבת והמשרטטת. כמה נעלה הצירוף של המחשבה היהודית והפעולה היהודית של בעלי מקצוע היהודים, הפועלים היהודים, המורים והסופרים היהודים בכל העבודה הזאת. זאת היא ממלכתנו היהודית הקטנה, זאת אותה ההתחלה, אשר ממנה תוצאות לא לדיכוי, לא להשתלטות, אלא לצמיחה, לחופש ולגאולה.
טוב שהמשלחת תדע להכיר מאחרית דבר את ראשיתו, שתדע ללוות בעין צופיה אחורנית את המפעל הקיים, בדרכו ממצבו היום עד לימיו הראשונים, עד לשעת עלותו במחשבה. תתבונן נא לקבוצה בגילוייה השונים, לדגניה, לעין־חרוד, לקיבוץ המאוחד – ליחידה השיתופית הזו, המכילה למעלה מאלף וחמש מאות חברים פועלים ופועלות והכוללת בתוכה 10 משקים. כמה שנים עברו עד שהיא קיבלה את צורתה כיום! בכמה שבילים התפתלה בדרכה! כמה עיוני מחשבה, חיפושי דרך הושקעו בה עד היום! כמה לבבות נשברו בתוך הסבל של מלחמת הדעות, ולהפך, כמה לבבות נוער הודלקו באש התנועה על־ידי הכוח הזה של היצירה הזאת. ותתבונן המשלחת לנקודה, כמו תל־עדשים, אשר עד היום הזה עדיין לא הגיעה למצב כלכלי בטוח. אילו גלגולים עברו על הנקודה הזאת! כמה חברים דבקו בה, כמה עזבוה! והתנועה, ההסתדרות והחברים, שמרו בנקודה הזאת משמרת־נאמנים בכל הזמנים, קבוצת אנשים זו או אחרת, ובלבד שהקיים יתקיים, ואשר נוסד פעם לא ייעזב. זוהי העקשנות שלנו ביחס לכל התחלה – היא הנמשכת ממיסדי יסוּד־המעלה, מעת הגיעה קבוצת יהודי מזריץ' לפני כחמישים שנה באילו דרכים עקלקלות בגליל העליון אל חלקת אדמה, המורעלה מאדי קדחת, מוקפה ערבים ובדוים, נשתקעו שמה ונלחמים על קיומם עד היום הזה; ועד כובשי חדרה, אשר לעשרות מתו בה בקדחת, הם ומשפחותיהם, ואשר אחרים באו שמה אחריהם להמשיך במפעלם, ועד עקשני בית־אלפא, אשר מדעת עלו על אדמתם בתוך סכנת קדחת, נגד רצון המוסדות המישבים, אשר הזהירו אותם בפני הסכנה, והם בכל־זאת עלו וקידשו את אדמתם כאדמת מולדת בשביל עדתם הקטנה השיתופית.
ויהי רצון שתדע המשלחת להביט גם מראשית לאחרית. מראשיתנו עתה לימים יבואו; שתדע להעריך אילו תוצאות ואילו אפשרויות יכולות להביא לנו ההתחלות של היום וגם השאיפות של היום; עד כמה יוכל הקיבוץ הישובי, רב הכשרונות והעקשנות של היום, בעזרת התנועה בגולה, להרחּיב את כוח קליטת הארץ, להכפיל עשרת מונים את התיישבותנו ומפעלנו בכל השטחים: להכניס מהגולה צמאת העבודה והגאולה מדי שנה בשנה עשרות אלפי אנשים בתקופת השנים הקרובה, באמצעות פיתוח אוצרות הארץ, באמצעות התישבות חקלאית שיטתית והרחבת מפעלנו בארץ לארכה ולרחבה ובאמצעות תנועת פועלים כבירה ואחראית, רבת נסיון ואמיצת־רצון, שתדע לכוון את הענינים ולנהלם. ומי יתן, ותדע ההסתדרות, ונדע כולנו להאיר מחדש לפני עצמנו ולפני אורחינו את הנתיבות הישרות של התפתחות עבודתנו בארץ ושל העבודה בגולה לעזרתה.
תר"ץ
-
הכוונה לועדת־החקירה בראשותו של ואלטר שאו, שנתמנה על־ידי הממשלה האנגלית לאחר מאורעות אב תרפ“ט ”לחקירת הגורמים הקרובים אשר הסבו את ההתפרצות האחרונה בארץ־ישראל“. הועדה הציעה, בדו”ח שפירסמה ב־1 באפריל 1930, פיקיח על העליה היהודית וצמצום סמכויותיה של הסוכנות היהודית. ובקיץ 1930 נשלח, על־ידי מיניסטר המושבות האנגלי, ג׳ון הופ סימפסון לחקור בעניני עליה, קרקע והתפתחותה הכלכלית של ארץ־ישראל, והוא נתן דופי בפעולות התנועה הציונית וההסתדרות. – הערת פב״י ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.