נוכחים היו במיוחד: שר הפנים, שר המשפטים, מפכ"ל המשטרה, חברי פרלמנט רבים למדי, כמה פקידים בכירים, אנשי משפט מובהקים, ראשי המדע וכמובן נציגי העתונות; שכן אלה חייבים להיות נוכחים בכל מקום.

“רבותי,” פתח הפרופסור מאוניבסיטת הרווארד, C. G. Rousse, האמריקאי המפורסם ממוצא צ’כי, “האקספרימנט אשר אני רוצה להראות לכם, מונח על העבודות הישנות יותר של הרבה מן הקולגים והשותפים שלי המלומדים; indeed, כל העניין הזה כבר לא חדש והוא eh, really זה הוא… בגד ישן,” סיים בשמחה את המשפט לאחר שמצא את הביטוי המתאים. רק ה־method של השימוש ו־… eh, והשימושיות המעשית של כמה experiences, הם היו האובג’קט של העבודה שלי. אני מבקש הכי יותר את האדונים הקרימינליסטים, שהם ישפטו את הדבר הזה לפי ה־practice שלהם. Well¹.

“ובכן, כל העניין הוא זה: אני אומר לכם מלה, ואתם צריכים לאמור לי מלה אחרת, שתיכנס לכם לראש במומנט הזה, גם אם זה,eh, nonsense טפשות, I mean, שטות. בסוף אני אומר לכם, לפי המלים שאתם נתתם לי, מה יש לכם בראש, מה אתם חושבים ומה אתם eh מסתירים. אתם מבינים את זה? אני לא אסביר לכם את זה theoretically; אלה אסוציאציות, מחשבות מדוכאות, קצת סוג’סטיה ודברים כאלה. אני אהיה קצר מאד. צריך להי– eh, well להימנע מרצון ומחשבה; בזה יוצאים ה־connexions התת־מודעים, ואני מזה לומד מה – מה –” הפרופסור המהולל חיפש את המלה המתאימה; Well, what’s on the bottom of your mind".

“מה מצוי במעמקי דעתכם,” סייע מישהו מהקהל.

“לגמרי כך,” אמר ק. ג. רוס מתוך שביעות רצון. “אתם רק צריכים למגיד automatically, מה שבא לכם במומנט הזה על הלשון, בלי שום קונטרול או reservation. הביזנס שלי יהיה לעשות אנאליסיס של מה אתם חושבים. That’s all. אז אני אראה לכם את זה על אחד קייז קרימינלי, ואחר־כך על מישהו מהקהל אשר יבוא קדימה. Well, אדון דירקטור של הפוליס עכשיו אומר לנו, מה הוא הקייז עם האיש. אני מבקש.”

מפכ"ל המשטרה קם על רגליו ואמר: "רבותי, האיש שתראו בעוד רגע, הוא צֶ’נְיֶק סוחאנֶק, חקלאי זעיר ומסגר במקצועו מהכפר זַבְיֶיהְלִיצֶה. אנחנו מחזיקים אותו כבר שבוע במעצר בחשד שרצח את נהג המונית יוסף צֶ’פֶלְקָה שנעלם לפני שבועיים. סיבות החשד הן: מוניתו של צ’פלקה שנעלם נמצאה בסככתו של סוחאנק העצור; על גלגל ההגה ומתחת למושב הנהג יש עקבות דם אדם. העצור כמובן מכחיש מכל וכל; הוא טוען שהוא קנה את המכונית מצ’פלקה בעד ששת אלפים, כי הוא עצמו מתכוון להפעיל מונית. חקירתנו העלתה שיוסף צ’פלקה הנעלם אכן דיבר על כך שהוא רוצה לזרוק את הכל, למכור את המונית וללכת לעבוד כנהג שכיר; אבל עקבות אחרות לא השאיר. כיון שאין חומר ראיות נוסף, הכוונה היא להעביר את סוחאנק העצור למעצר חקירה בפאנקראץ. ביקשתי וקיבלתי רשות להביאו הנה בכדי שבן ארצנו רב התהילה, פרופסור ק. ג. רוס, יבצע עליו את ניסויו; באשר אדוני הפרופסור יואיל… " 

“Well”, אמר הפרופסור, שרשם לעצמו הערות במשך כל הזמן, “אתה בבקשה תתן לו לבוא הנה.”

על פי רמיזת המפכ"ל הכניס שוטר את צ’ניק סוחאנק; היה זה ברנש זעוף שמבע פניו רמז שכולם יכולים לנשק לו במשהו; מה שנוגע לו, דעתו נחרצת שלא להיכנע.

"בוא הנה, אתה, " פתח ק. ג. רוס בחומרת סבר, “אני לא אהיה שואל אותך שום דבר. אני רק אומר לך מלים, ואת אומר לי את המלה הראשונה שנכנס לך לראש, אתה מבין? אז תקשיב: כוס.”

“חרא”, אמר אדון סוחאנק בזעף

“תשמע, סוחאנק,” אמר מהר המפכ"ל, “אם לא תענה כמו שצריך, אז יקחו אותך מפה ישר לחקירה, אתה מבין? ותישאר שם כל הלילה. תיזהר! עוד פעם!”

“כוס,” חזר ואמר הפרופסור.

“בירה”, נהם סוחאנק.

“אז אתה רואה, בן־אדם,” אמר הפרופסור רב התהילה, “ככה זה טוב מאד.”

סוחאנק הסתכל בחוסר אמון. אין כאן איזו מלכודת?

“רחוב,” אמר הפרופסור.

“מכוניות,” אמר סוחאנק בלי התלהבות.

"אתה מוכרח יותר מהר. “בית!”

“שדה.”

מחרטה!"

“פליז.”

“טוב מאד.” היה נדמה שלאדון סוחאנק אין עוד התנגדות למשחק הזה. “אמא!”

“דודה.”

“כלב!”

“מלונה.”

“חייל!”

“תותחן.” וכך זה נמשך, מכה על מכה, בקצב גובר; כנראה שאדון סוחאנק התחיל להשתעשע; זה הזכיר לו הטלת קלף על קלף במשחק הקלפים. אלהים, במה הוא לא נזכר במשחק הזה!

“דרך,” זרק לו ק.ג. רוס בקצב מסחרר.

“כביש.”

“פראג!”

“בראון.”²

“להחביא.”

"לחפור. "

“לנקות!”

“כתמים.”

“סמרטוט!”

“שק.”

“טוריה!”

“גן.”

“בור!”

“גדר.”

“גוויה!”

כלום.

“גוויה,” חזר הפרופסור בהדגשה. “אז אתה החבאת אותה בבור על יד הגדר, מה?”

“אני לא אמרתי כלום,” התפרץ מר סוחאנק.

“אתה החבאת אותה בבור על יד הגדר בגן שלך,” חזר ק.ג.רוס בקול נוקשה. “אתה הרגת אותו בדרך לבראון. אתה ניגבת את הדם על המכונית באיזה שק. מה עשית עם השק?”

“זה לא נכון!” צעק סוחאנק, "את המכונית קניתי מאדון צ’פלקה! אני לא אתן לאף אחד למתוח אותי… "

“תחכה, בן־אדם,” אמר רוס. “אז אני מבקש שילכו שם איזה פוליסמן לראות. זה כבר לא הביזנס שלי. שהאיש הזה יצא מפה. בבקשה, רבותי, זה לקח שבעה עשר דקה. זה היה מהר מאד. בסך הכל קייז טפש. בדרך כלל זה לוקח שעה. אני הייתי מבקש, שיבוא מישהו מרבותי ואני אתן לו מלים. זה ייקח הרבה זמן, כי אני לא יודע מה יש לאדון הזה, איזה מין סיקרט, איך אומרים – ?”

“סוד,” סייע מישה מהקהל.

“סוד,” אורו פני האיש רב התהילה מרוב שמחה, “אני יודע, זה אחד אופרה³. זה יקח לנו הרבה זמן, עד שהאדון מגלה לנו את הטבע שלו, את העבר שלו ואת ה – ה – האיידיאס הכי מתחבאים שלו.”

“המחשבות הכי נסתרות,” סייע הקול מהקהל.

“Well. אני מבקש, רבותי, מי רוצה לעשות עליו אנאליסיס?”

נשתררה דממה; מישהו ציחקק; אבל איש לא זז.

“אני מבקש,” חזר ק. ג. רוס. “הלא זה לא כואב.”

“לך אתה, קולגה,” לחש שר הפנים באוזני שר המשפטים.

“לך אתה בתור נציג המפלגה שלך,” תחבו חברי הפרלמנט מרפקים זה במותני רעהו.

“אדוני ראש האגף, בבקשה,” זירז פקיד בכיר את עמיתו ממשרד ממשלתי אחר.

זה התחיל להיות מביך; איש מהנוכחים לא קם.

“אני מבקש, רבותי,” אמר המלומד האמריקאי בשלישית, “אתם לא מפחדים אולי שאתם מגלים משהו עליכם?”

אז פנה שר הפנים לאחור ואמר בקול שריקה: “אז שמישהו ילך, רבותי!”.

בירכתי האולם נשמע שעול מצטנע ומישהו קם; היה זה קשיש מיובש וקצת מרופט בעל גרגרת רוקדת, עולה ויורדת בהתרגשותו. "אני –… הממ, " אמר, מבוייש קמעה, "אז אם אף אחד לא רוצה, אז אני ארשה לעצמי – איכשהו … "

“בוא הנה,” הפסיק אותו האמריקאי בקול סמכותי. “שב פה. אתה צריך אומר, מה שנכנס לך לראש ראשון. אתה אסור לך לחשוב, אתה מוכרח לזרוק את זה mechanically, אפילו אתה לא יודע מה. אתה מבין?”

“בבקשה,” אמר איש הניסוי בהכנעה, קצת מולחץ מנוכחותו של קהל כה חשוב; אחר הוסיף שעול קל ומצמץ במצוקה כמו נבחן בבחינת בגרות.

“עץ”, ירה אליו המלומד.

“עתיר ענפים,” לחש הזקן.

“סליחה?” שאל המלומד, כלא מבין.

“ענק היערות,” הסביר האיש בביישנות.

“אה, כן. רחוב!”

“רחוב.. רחוב עוטה חג,” אמר האיש.

“מה הכוונה שלך?”

“חגיגה, בבקשה. אולי הלווייה.”

"So. אז אתה צריך אומר רק חגיגה. איפה שאפשר מלה אחת. "

“בבקשה.”

“אז נלך הלאה: מסחר.”

“פורח. משבר הסחר הפוקד אותנו. עסקה פוליטית.”

“הממ. משרד.”

“איזה, בבקשה?”

“לא חשוב. תגיד מלה, מהר!”

"אם תואיל אולי לומר “השלטונות”… "

“Well. השלטונות!”

“המוסמכים,” ירה הזקן בשמחה.

“פטיש!”

“צבת. להוציא את התשובה בצבת. שבר את ראשו בפטיש.”

"Curious " נהם המלומד. “דם!”

“להסמיק כדם. דם שנשפך לשווא. היסטוריה שנכתבה בדם.”

"אש! "

“באש ובחרב. מכבי אש אמיצים. נאום אש־להבה. "מנה מנה תקל ופרסין.”

“זהו קייז מוזר,” אמר הפרופסור התמה. “אז עוד פעם. אתה, בן־אדם, אתה מוכרח אומר רק את האיידיא הראשון, אתה מבין? רק את זה מה שעולה לך לראש automatically, כאשר אתה שומע מלה. Go on. יד!”

“יד אחים, או יד מסייעת. מניפה דגל. באגרופים קמוצים. להכות על האצבעות.”

“עיניים!”

"עיני הציבור. מלח בעיניים. להסיר סכי עיניים. עד ראיה. לזרות חול בעיניים. עיני תינוק תמות. להישיר מבט."

“לא כל כך הרבה! בירה!”

“בירה מהחבית. השטן אלכוהול.”

“מוזיקה!”

“מוזיקת העתיד. תזמורת משופשפת. עם המנגינות. צלילי קסם. קונצרט המעצמות. חלילי השלום. ההימנון הלאומי.”

"בקבוק! "

“רעל. אהבה נכזבת. נכנע למר המוות בבית החולים.”

“ארס.”

“בארס ובמרה. הרעלת בארות.”

ק.ג. רוס גרד את פדחתו. Never heard that. אני מבקש עוד פעם. אני רוצה להביא ל־attention שלכם, רבותי, שתמיד מתחילים מכאלה – plain,eh, דברים פשוטים, בכדי למצוא את האינטרסט החשוב של האדם ואת ה־profession שלו. אז הלאה. חשבון!"

“חשבון ההיסטוריה. לסגור חשבון עם האוייב. לזקוף לחשבון יריבינו.”

“הממ. נייר!”

“הנייר מסמיק מבושה,” הצהיר הקשישא בקול נמרץ. “ניירות ערך. הנייר סובל הכל.”

“Bless you,” אמר המלומד בהדגשה. “אבן!”

“לזרוק אבן. מצבה. יהי זכרו ברוך,” אמר איש הניסוי בחום. “תהא נפשו צרורה בצרור החיים.”

“עגלה!”

“מרכבת טריומף. גלגלי הגורל. אמבולנס. מרכבה מקושטת בהדר ועליה חזיון אליגורי.”

“אהא!” קרא ק. ג. רוס. “!That’s it. אופק!”

“מכוסה עננה,” אמר הקשישא בעליצות ערה. “עננים חדשים באופק המדיני. אופק צר מאד. לפתוח אופקים חדשים.”

“נשק!”

“נשק חלוד. טוהר הנשק. בחימוש מלא. בדגלים מתנופפים. סכין בגב האומה. חץ מורעל,” בירבר איש הניסוי בהתלהבות. “לא נשיב חרב לנדנה. המולת הקרב. מלחמת בחירות.”

“יסודות.”

“יסודות מפוקפקים. התנגדות יסודית. יסודות ממורמרים. יסוד האומה!”

“זה די,” הפסיק אותו ק. ג. רוס, “בן־אדם, אתה מהעתונות, נכון?”

“כן, אדוני,” אמר איש הניסוי בלהט. “כבר שלושים שנה. אני העורך ואשאטקו.”

“אני מודה,” קד ביובש מה האמריקאי המלומד ממוצא צ’כי. “.Finished, gentlemen. האנאליסיס של מה שהאדם הזה חושב מביא אותנו ל – eh – מסקנה שהוא ג’ארנליסט. אני חושב שזה מיותר לעשות את האנאליסיס הזה הלאה. It would only waste our time. בבקשה, האקספרימנט הזה לא הצליח. So sorry gentlemen”

★★★

“תראו־תראו,” קרא עם ערב מר ואשאטקו בחדר המערכת, תוך שהוא סוקר את ניירות המערכת, “הנה המשטרה מודיעה שהיא מצאה את גווייתו של יוסף צ’פלקה; הוא היה קבור בבור ליד הגדר, בגן ביתו של סוחאנק זה, ותחת הגופה מצאו שק מגואל בדם. אתה רואה, רוס זה בכל זאת פתר את התעלומה! אתה לא היית מאמין, קולגה: אני לא אמרתי מלה על עתונים, והוא פיענח בדייקנות מוחלטת שאני עתונאי. רבותי, הוא אמר, לפניכם עומד עתונאי מצטיין בעל זכויות במקצוע – – – ואכן כתבתי ברפרט על הרצאתו: המסקנות של בן ארצנו המהולל נתקבלו בהוקרה מחמיאה בחוגים המקצועיים שלנו. חכה, צריך לשפץ את הסגנון: המסקנות המעניינות של בן ארצנו המהולל נתקבלו בצדק בהוקרה ערה ומחמיאה בחוגים המקצועיים שלנו. כך זה צריך להיות.”