¹

רבותי! מועצת האוניברסיטה החליטה לשוות מן הוא והלאה לכל פתיחת שנת־למודים אופי רשמי ועלי מוטל התפקיד הנעים לקבל את פני המוזמנים בברכת האוניברסיטה. האוניברסיטה צעירה מאד ולא הספיקה למצוא את הצורה המתאימה ביותר לאוניברסיטה לפתיחת שנת־למודים, ואנו מקוים שהמשוררים והאמנים ובעלי־הטעם שלנו ימצאו במשך השנים את הגון והמשקל הנכונים לסכסוכים כאלה.

השאלה החמורה ביותר היא שאלת המחקר וההוראה. אין זאת אוניברסיטה המיועדת רק למחקר, כי אם אוניברסיטה שהמחקר הוא הבסיס שלה, הצעד הקודם להוראה. גם דעתי האישית היא, שהאוניברסיטה צריכה בכל ההקדם להרחיב את גבולותיה: לתת גם הוראה רגילה כמו בכל האוניברסיטאות, הוראה לשם גמר, לשם כך יש להוסיף על מדעי היהדות והמזרח הקיימים את מדעי הרוח הכלליים – היסטוריה, פילוסופיה, ספרות כללית, פדגוגיה, סוציולוגיה וכדומה. אולם גם זה וגם זה לא יוכל להתגשם מיד, עלינו לנהוג זהירות, לעשות את דרכנו לא בחפזון, כי אם במדה ובקצב ובשקול־דעת.

שואלים אותנו, למה ביססנו את האוניברסיטה על המחקר, למה התחלנו במחקר ולא בהוראה רגילה? כמה וכמה נימוקים לדבר, ואני את העיקריים אפרט.

יש לנו אמצעים למדי להתחיל במחקר במקצועות מספר ואין לנו האמצעים הדרושים לסידור ההוראה הרגילה. אין לנו ממשלה שתתמוך בנו, ועלינו למצוא בעצמנו את הסכומים הענקיים הדרושים להקמת אוניברסיטה.

עלינו לבנות מן המסד ועד הטפחות ולקנות מן הסכה הפשוטה ועד המכונה המורכבת ביותר. אין אוניברסיטה בעולם, שבכוחה להתקיים על תרומות־עם, ובכדי למצוא את עשירי העם ולעוררם לתת יד למפעל ענקי זה דרושה עבודה מאומצת ודרוש זמן.

ואין הספרים העברים הדרושים להוראה. עשרות שנים אנו מדברים על הקמת אוניברסיטה עברית, וכמעט שאין לנו אף ספר מדעי אחד, שיוכל לשמש מבוא מדעי בשביל אלה שקבלו חינוך עברי.

ואין אנשי־המדע הדרושים להוראה. אנו מחפשים בכל הארצות את האנשים המתאימים למקום ושהמקום מתאים להם, וקשה, קשה מאד למצוא אותם. יש איש־מדע חשוב הרוצה לעלות ארצה ולהשתקע בה, אבל איננו יכולים להעמיד לרשותו מעבדות כאלו שיש לו בחוץ־לארץ, וגם המשכורת שלנו היא קטנה יותר. אנשי־מדע אלה דורשים ביטוח להם ולבני־משפחתם, ואין לנו האמצעים לכך. ויזכר כאן, שישנם אנשי־שם שדרשו מאתנו הון תועפות. הנסיון הזה מלמדנו הרבה, ולפי דעתי אין לרדוף אחרי הגדולים ורצוי להכניס לתוך האוניברסיטה כחות צעירים בעלי־כשרון, שיהיו לגדולים כאן, באוניברסיטה גופה.

ואין לנו בתי־ספר בארץ ובחוץ־לארץ, שיוכלו להמציא לנו תלמידים, שיש להם ההכשרה הדרושה ללימוד אוניברסיטאי, להשתתפות בעבודה העצמית. נסיון של שנתים הראה לנו, שהתלמידים הבאים לאוניברסיטה או שידיעותיהם הכלליות לקויות או שידיעותיהם העבריות לקויות. גם לבתי־הספר התיכונים אין ספרים, ופלא הוא, שהשיגו בכל זאת הרבה בהדרכת חניכיהם אף־על־פי שלא היו להם ספרים.

אם מצד אחד אין המכשירים ומצד שני אין גם המוכשרים, איך יכלה האוניברסיטה להתחיל כבר בהוראה? אין לנו עוד אפילו ספירות בדבר אלה הרוצים לבוא מחוץ־לארץ ללמוד אצלנו ואין לנו עוד מסורת אוניברסיטאית, כי אין לנו עד היום נסיונות מעשיים וממשיים כיצד להתנהג. באוניברסיטה עברית בירושלים. עלינו לאסוף נסיונות פדגוגיים, כלכליים, אישיים, בכדי שתהיה לנו בעתיד הקרוב המסורת הדרושה לנו.

ועכשיו אביא את הנימוקים החיוביים, למה התחלנו במחקר.

הזכרתי כבר בהתחלה, כי לפי מצבנו הכספי יכולנו להתחיל במחקר ולא בהוראה. אבל לא רק מפני טעם חיצוני זה בלבד התחלנו במחקר. – במחקר יש מן התועלת הממשית לארץ. עלינו לחקור מה הם האוצרות הטבעיים של הארץ ולעזור לפתוח החקלאות והתעשיה של הארץ. במכון לחימיה, למשל, נעשות בדיקות בכדי לדעת מה הם אוצרות ים־המלח ומה טבעה של התעשיה החדשה, כמו הטבק; ובמכון למדעי הטבע חוקרים בטיבו של תפוח־הזהב וכדומה. סבורני, שאין צורך להרבות בדברים על התועלת שהמחקר יכול להביא להתקדמות הארץ.

והתחלנו במחקר, בכדי להראות לעם ישראל, כי האוניברסיטה העברית אינה מתכוונת להיות Bauern Universitaet כפי שמאשימים אותנו, וגם לא Landes Universitaet בלבד אף אם אינני רואה זאת לחרפה, כי אם אוניברסיטה מרכזית ליהדות כולה, היכל מדע שבו יוכלו להרביץ תורה טובי חכמינו ויוכלו להשתלם בה הטובים שבנוער העברי. מן ההכרח הוא, שהאוניברסיטה תהיה מוסד להשתלמות לרבנים מכל ארצות־תבל, למורים יהודים שיש להם חינוך אוניברסיטאי במקצועותיהם וכן גם בשביל סופרים ואמנים יהודים.

ועל־ידי המחקר קבענו את רמתה של האוניברסיטה, כי אין כלל וכלל בדעתנו לעשות את האוניברסיטה של העם היהודי לאוניברסיטה בלקנית או לאוניברסיטה קולוניאלית. – התחלנו במחקר בכדי להראות גם על המדע הטהור, על התורה לשמה. יהודי נוטה ל“תכלית” גם בחיים הרוחניים, וכשנכנס בחור לישיבה רוצה הוא לדעת אם יהיה לרב או למורה. מובן שאין לשלול את הגורם החשוב הזה וברור, שעל כל אוניברסיטה להיות קשורה לחיים, אולם מחובתנו היה להוכיח, שלאוניברסיטה שלנו, של עם ישראל, יש גם תכלית מעל ל“תכלית” – תורה לשמה. וההתחלה בתורה לשמה, במדע הטהור, שומרת עלינו לבל נהיה לבית־חרושת לדיפלומות ולבל יקרה לאוניברסיטה האחת שלנו מה שקרה בעת האחרונה לכמה אוניברסיטאות, שנהפכו לקלובים בשביל “סנובים”.

ובכל־זאת ברצוני לחזור על מה שאמרתי בהתחלה, כי האוניברסיטה צריכה להרחיב את גבולותיה בכל ההקדם. האוניברסיטה הוקמה על בסיס נאמן והגיעה השעה להכניס הוראה רגילה, באופן שהאוניברסיטה תהיה גם למחקר וגם להוראה – אוניברסיטה מרכזית וארצית כאחת.

בכל שנה ושנה יוצאים צעירינו את הארץ ועוזבים אותנו, ובכמה ארצות קיים “נומרוס קלאוזוס” ושערי־האוניברסיטאות סגורים בעד אלפים מצעירינו. החיים בעצמם מכריחים אותנו לפתוח אוניברסיטה בשביל צעירינו, ואני מקוה, שבמשך השנים הקרובות נוכל לבסס את האוניברסיטה גם על המחקר וגם על ההוראה – הוראה שיהיה בה גם מטעם המחקר, שהתלמיד יקדיש את עצמו גם לחקירת מקורות ויחדור לתוך עמקם של הענינים שהוא עוסק בהם. אך חלילה לנו לעשות את האוניברסיטה שלנו לשבלונית, לחסרת הרעננות ולנעדרת המעוף היאים לעם־הספר.

ויש כבר התחלות באוניברסיטה בכוון זה. ניתנים שעורים במכונים, לפי שעה לא לשם גמר ותואר אקדמאי, במדע היהדות והמזרח ויש גם מכינה למדעי היהדות וכן ניתנים שעורים במכון למתימטיקה. אנו עשינו גם נסיון ראשון למתן שעורי־חוץ, בכדי שנעמוד בקשר חי לא רק עם הצבור הירושלמי, כי אם גם עם כל הישוב בארץ.

כן הגיעה השעה להרחיב את גבולותיה של האוניברסיטה על־ידי הכנסת מדעים אוניברסיטאיים כלליים.– הוציאו עלינו לעז, כאילו אנו חושבים לסגור מדעים אלה בתוך חומות גיטו ולתת אפשרות של מחקר והוראה אנו שבים ארצה לא בכדי לסגור את עצמנו בתוך חומות, אלא בכדי ליצור אוניברסיטה – בית־אולפנא שיכיל בתוכו את כל המקצועות ההומניסטיים, טבעי למדי הוא, שפתחנו במדעי היהדות והמזרח, עלינו לחקור ראשית־כל את עצמנו: מי אנחנו ומה אנחנו, מה הן המקוריות שלנו והעצמיות שלנו. אנו עם גדול וספרות לנו גדולה, ספרות בת אלפי שנים, עמוקה ורחבה, ועלינו להפוך ולהפוך בה. מדעים אלה הם עורק־החיים של עבודתנו, התוך של מפעלנו. אך אין גם להבין מדעים אלה אלא בתוך המסגרת של המדעים הכלליים, אין, למשל, כל אפשרות לעסוק במשפט העברי מבלי להשוותו למשפט הכללי ואין להבין תקופות רבות בהיסטוריה הישראלית מבלי לדעת את ההיסטוריה הכללית. אנו רוצים, ראשית־כל, לראות את עולמנו־אנו ואחר־כך את עולמם של האחרים, באופן שיושפעו אלה מאלה ומדעים הכלליים יעברו דרך המנסרה, הפריזמה, של היהדות ויתגלו גונים ואורות חדשים אשר עיני האנושות לא ראום לפני־כן.

ולאחרונה מלים אחדות בשאלות התנ"ך.

יש לנהג זהירות בפתרון שאלה יסודית זו במדעי היהדות. החפירות הארכיאולוגיות בא“י ובארצות השכנות מסייעות הרבה לאשור הערך ההיסטורי של הדוקומנטים התנכיי”ם. אנו חושבים על מועמד ידוע לקתדרא לתנ"ך ואנו מקוים שיקבל את הזמנתנו. אני מוסר הודעה זו בכדי לעקור מן השורש את הדבה, שאין האוניברסיטה אומרת להקים קתדרא זו.

לפני שאני מסיים את דברי ברצוני להציג לפניכם את שני המרצים החדשים: מר דוד ילין, מרצה לשירה העברית של ימי־הבינים, וד“ר א. רופין, מרצה לסוציולוגיה של היהודים. שניהם ירצו היום את הרצאת הפתיחה שלהם: מר ילין על השפעת השירה הערבית על השירה העברית בספרד ועל התועלת של החקירה בהן להבנת שירת התנ”ך; וד"ר רופין על התמורות בחיים החברתיים של היהודים במאה האחרונה.

ואסיים בדברי הנביא: “על חומותיך, ירושלים, הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה… ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ”.