¹

אנו עומדים בפני מצב פרדוכסלי בשנה זו, בשנה הששית לקיום האוניברסיטה העברית. מצד אחד מכריחנו המשבר הכלכלי בעולם להפחית את תקציבנו לעומת אשתקד בעשרת אלפים לירה ומצד שני נמצאים אנו במצב מאושר זה של אפשרות להודיע על יסוד מכון חדש למספר סטודנטים נבחרים – המכון למדעי הביולוגיה. הפרדוכס מוצא את פתרונו בשתי סבות.

הסבה האחת היא, שיש מספר גדול של מעבדות־מחקר למדעי הביולוגיה עם חבר עובדים ועם מכשירים, שיעמדו מעכשיו גם לשרות הסטודנטים. לשם פתיחת מכון להוראה במדעי הביולוגיה צריכה היתה אפוא האוניברסיטה להוסיף רק מעט מאד על הקיים כבר לצרכי המחקר.

הסבה השניה שאפשרה לאוניברסיטה ליסד בימי משבר אלה את המכון למדעי הביולוגיה לצרכי הוראה היא הסכמתם של עובדי האוניברסיטה כולם להפחתת משכרותיהם. ברצוני להביע בהזדמנות זו בפומבי לחבר העובדים המדעיים ולכל העובדים האחרים את הערכתם של שלטונות האוניברסיטה על ההבנה שהראו לדבר ועל היותם נכונים לקרבנות בלבד שלא יבוא עכוב בצעד חשוב זה של סדור ההוראה הביולוגית שחשבנו עליו זמן רב.

היתה לי בזמן האחרון הזכות המיוחדת לבקר באוניברסיטאות ומכונים למחקר באנגליה ובאמריקה ולהווכח בכל מקום כמה ידועה עבודת המחקר הביולוגית של האוניברסיטה העברית וכמה מעריכים אותה. אפשר להגיד, שבהרבה אוניברסיטאות ומכונים למחקר ידועים שמות עובדינו, וספריהם וחבוריהם שהופיעו בכתבי־עת מדעיים שונים נחשבים לבעלי ערך רב וענין רב.

העבודה הביולוגית של האוניברסיטה העברית היא בעלת אופי מיוחד, כי מטפלת היא בשורה ראשונה ובעיקר בביולוגיה של המזרח הקרוב. אפשר להגיד בבטחה, שבמקצועות אחדים של המחקר הביולוגי היתה עבודת האוניברסיטה העברית עבודה חלוצית. זאת היא הפעם הראשונה שמתעסקים ומטפלים באופן מדעי בפרובלימות ביולוגיות של חלק עולם זה – בפרובלימות של חימיה ביולוגית, בוטניקה, זואולוגיה, ביולוגיה, בקטריולוגיה, ופרזיטולוגיה. טבעי והגיוני הוא הדבר עד מאד שהאוניברסיטה העברית היא המוסד שצריך להתמחות בחקירת הטבע של חלק עולם זה, ושאחרים יחכו ממנה לתרומות יסודיות וחשובות.

הפרובלימה העיקרית שעמדה בפני המעבדות לביולוגיה היא: מה הם התנאים שבהם קיימים ומתפתחים החיים בארץ־ישראל ובארצות הסמוכות לה? החיים במובן הרחב של מלה זו – חיי היבשה והמים, הצמח והחי, חיי האדם והתפתחותו. לחקור באופן מדעי את פרובלימות החיים של ארץ היסטורית ומענינת זו – דבר זה ערכו רב לידיעת התנאים שבהם חיו כאן בעבר, ולמען נבין איך לשפר את החיים בעתיד.

מסופקני אם לרבים ידוע כמה מתאים הר־צופים זה לאוניברסיטה העברית כמקום לחקירת המדעים הביולוגיים. אם תשקיפו מחלון בית זה לצד ירושלים מערבה, אל הים התיכון – ויש הרואה מפה בדמיונו את זהר־תכלתו – ישתרע לעיניכם עולם של צמחים וחיים האפיניים לכל ברכת ים התיכון. ואם תפנו אל פני ערבת בנימין, אל הירדן וים המלח, יתגלה לנגדכם עולם צמחים וחיים אחר בתכלית – הצמח והחי של המזרח או המדבר. העובדים במדעי הטבע של האוניברסיטה שלנו יש להם שדות־הסתכלות קבועים מעבר מזה ומעבר מזה של הר האוניברסיטה. מהלך חמש דקות מערבה מפתח המעבדות שלהם, אפשר להשקיף אל חיי הטבע של שפת ים התיכון, ומהלך חמש דקות מזרחה משתרע לפניהם עולם הטבע החשוב מאד והידוע מעט של המזרח או המדבר. כשם שהר זה משמש כעין ציון, מעין גבול, כך גם ארץ־ישראל עצמה משמשת גבול, פרשת דרכים לשני העולמות הגדולים. קו דמיוני זה העובר ביבשה מאדמת סנגאל עד מדבר סין הגדול, עובר גם דרך ארץ־ישראל. – מעבר מזה משתרע המדבר על צורות החיים המרובות שלו, ומעבר מזה עולם השונה ממנו לגמרי, עולם ים התיכון. לולא היתה במקום הזה האוניברסיטה העברית, צריך היה להקים עליו איזו אוניברסיטה אחרת, שתעסוק בעבודת־מחקר ביולוגית.

צריך שיהא ברור בהחלט, שאין לפרש את הדברים כאילו נאמר כאן, שנוסדה כבר מעין פקולטה שלמה למדעי הטבע. לשם יסוד פקולטה זו יש להוסיף מחלקה לחימיה כללית ופיסיקלית ולסדר מעבדות לפיסיקה נסיונית. אולם בינתים – ואת זאת אנו אומרים בבטחה – יתן המכון למדעי הביולוגיה לסטודנטים את האפשרות לרכוש במשך ארבע שנים ידיעות במקצעות הביולוגיה לא פחות מקיפות ויסודיות מאלו שיוכלו לרכוש באיזה בית־אולפנא אחר. אנו תולים תקוות מרובות במכון זה.

צורת ארגון ארעית נקבעה לשנה הראשונה. פרופ' א. פודור ראש המחלקה לחימיה ביולוגית וקולואידית, הוא הראשון שיעמוד בראש המכון למדעי הביולוגיה, הוא גם הפרופיסור הראשון של האוניברסיטה העברית. ד"ר ד. אשבל, הממונה על המעבדה הקלמטולוגית של המחלקה להיגיינה, יהיה המזכיר.

יש לציין, דרך־אגב, ששתי השנים הראשונות של קורסים אלה לביולוגיה מכוונות גם להיות שתי השנים הראשונות ללמודים העיוניים של הקולג' לחקלאות, שהאוניברסיטה העברית ותחנת הנסיון החקלאית עבדו את תכניתו המפורטת ושתיהן הסכימו עליה. תכנית זו כוללת שנתים אלו של למודים עיוניים בביולוגיה בירושלים ועוד שנתים של עבודה עיונית ומעשית ברחובות. – קוינו, שנוכל להכריז היום על פתיחת הקולג' לחקלאות. זהו אחד המפעלים שנאלצים אנו לדחותם מפאת המשבר הכספי. עוד 3.000 לירה לשנה היו מאפשרות את יסודו של הקולג' לחקלאות. אולי יבוא מישהו ויתן את ידו להגשמת מפעל חשוב זה. כבר הגיע הזמן, שתנתן לצעיר ולצעירה בארץ־ישראל את האפשרות לרכוש בארץ גופה חנוך מדעי שלם בחקלאות. כעת עליהם לבקש חנוך זה בארצות אחרות, מה שכרוך בהוצאות גדולות ולפעמים גם בקרבנות גדולים. הדבר מצער משום שהמחלקות היסודיות לקולג' זה קיימות באוניברסיטה העברית ובתחנת הנסיונות, ולמוד הביולוגיה והחקלאות כאן, על המקום, לא היה נופל כלל וכלל בערכו מהלמוד הטוב ביותר באיזה מוסד אחר.

אולם גם ללמודי הביולוגיה כשהם לעצמם יש ערך מעשי רב. אביא נא בקשר עם זה את דברי הפרופ' פודור: “לכשיקבל הסטודנט את התואר הביולוגי יהיה מוכשר, ראשית כל, להוראה כמורה מקצועי בבית־ספר תיכוני או מוסד דומה לו, וכן יוכל להיות עוזר במוסד מדעי או מדעי־שמושי כחימאי־ביולוג, או בקטריולוג, או זואולוג, או בוטניקון. אם ירצה לרכוש לו את התואר “דוקטור” על־ידי עבודת־דיסרטציה מיוחדת, יוכל לעשות זאת בלי קושי באוניברסיטה העברית ממש כמו באוניברסיטה אחרת. בדרך־כלל, ידרוש הדבר שנתים נוספות, באופן שהלמוד השלם ימשך שש שנים”.

לא עוררתי בדברי את כל השאלות הפילוסופיות החשובות המתגלות לעיני הסטודנט של האוניברסיטה העברית עם הוראת מדעי הביולוגיה בתוך כתלי האוניברסיטה.

כן נעשית באוניברסיטה ובהדסה עבודת־מחקר רפואית בקנה־מדה כזה, שבאמצעים לא גדולים אפשר להגשים את התכנית – שאושרה על־ידי האוניברסיטה ו“הדסה” – ליסוד מכון למחקר רפואי לבעלי השכלה גבוהה. זה היה נותן לרופאים ולתלמידי רפואה את האפשרות החשובה מאד לחקור באופן יסודי בפרובלימות האפיניות לארץ זו ולחלק־עולם זה.

נעים לי עד מאד להודיע היום כי בקרוב יתחילו בעבודת הגן הבוטני לזכר מונטגיו למפורט. אנו מצטערים מאד, שמר שלמה למפורט, תורם הקרקע למטרה זו, ששהה בירושלים בימים אלה, לא יכול היה להשאר לחגיגה זו. נטיעת גן בוטני ירושלמי בעל ערך מדעי, פירושו, שבמקום פגישה זה לצמחי שני עולמות תווצר האפשרות הטובה ביותר לעבודה בוטנית מדעית בין הגנים הבוטניים של טורקיסטן הרוסית והגנים הבוטניים של צרפת בצפון אפריקה. גם זה יעיד כמה יוכל המרכז המדעי שמתאמצים אנו ליצור כאן, להיות לתועלת גם לחלק־עולם זה וגם לחלקי־עולם אחרים, שהפרובלמות הביולוגיות שלהם דומות לשלנו.

כמו כן חושב אני לי לעונג רב להכריז רשמית, מה שכבר ידוע לכם, שד"ר פ. ס. בודנהימר נתמנה לפרופיסור־חבר לביולוגיה. הוא ירצה היום את הרצאת־הפתיחה שלו על הנושא “התהפכות המינים לאור החקירות החדשות”. פרופ' בודנהימר, עודנו, לאשרנו, אדם צעיר, ומשום כך מתמיהה אותנו הרשימה הארוכה של עבודותיו וחבוריו המדעיים החשובים. יאריך ימים ויקדישם באוניברסיטה שלנו להארת השאלות החשובות המעסיקות אותו.

שאלת ההעלאות באוניברסיטה היא בכללה קשה מאד, לא רק שדבר זה מציג לפנינו פרובלימה כספית בעלת ערך לא קטן, אלא שמתעוררת גם השאלה: מה יש לעשות בדרך כלל בענין העלאות למדרגות עליונות יותר ונתינת תארים גבוהים יותר באוניברסיטה זעירה זו, אשר, לאושר המדע, יש בה מספר כה גדול של עובדים מדעיים צעירים חשובים וגם מצוינים.

בשעה זו של הכרזה על פתיחת המכון החדש להוראה בביולוגיה ברצוני לעורר תשומת־לב לפרובלימה יסודית של ההוראה במדעי הרוח: כשם שהחוקרים במדעי הטבע מחכים מהאוניברסיטה העברית לעבודות מדעיות מקוריות בפרובלימות של חקירת טבע ארץ־ישראל והארצות הסמוכות, כך גם מחכים אנשי־מדע בעולם שהאוניברסיטה של ירושלים תוציא מקרבה מחקרים יסודיים על החיים, על ההיסטוריה של האדם בארץ־ישראל ובמזרח השמי כולו, מחקרים בביולוגיה – אם אפשר לומר – של היהדות ושל המזרח השמי. משאת נפשנו היא לתת לסטודנט את האפשרות הרחבה ביותר לחקירת היהדות, האישלם והמזרח השמי הקדום, ושחקירה זו תקיף לא רק את התרבות העתיקה של אשור ובבל ובמקצת גם של מצרים, כי אם גם את התקופה ההליניסטית שהיתה בעלת תוצאות כה חשובות בשביל תולדות הרוח של עם ישראל ושל האנושות כולה.

ברצון האוניברסיטה לציין שתי עובדות באופן ברור: האחת, שמדעי היהודית קבועים לפי טבעם בטבורה של האוניברסיטה, והשניה, שהם – מדעי היהדות – מהוים רק חלק אחד ממקצועות מדעי הרוח. אולי שגתה האוניברסיטה שלנו בקבלה מתוך שתיקה את התחומים והמחיצות שנקבעו במשך כמאה שנים בין מקצועות מדעי היהדות ובין אלה של מדעי הרוח בכלל. היסטוריה, למשל, היא היסטוריה בין אם היא יהודית, מושלמית, או הלנסיטית, והיא לא תהיה פחות היסטוריה רק משום זה שהיא יהודית. גדלה והולכת, אפוא, השאיפה באוניברסיטה למחות ככל האפשר – לצרכי ההוראה – את הגבולות המלאכותיים שבין מדעי היהדות לבין מדעי הרוח האחרים. הארגון המיוחד לכל אחד משלושת המכונים – המכון למדעי היהדות, המכון למדעי המזרח והמכון למדעי רוח כלליים – ישאר רק במדה שפרובלימות המחקר תדרושנה זאת, אבל באשר להוראה בפקולטה ינתן יותר חופש בבחירת מקצועות, מבלי להתחשב למה שייכים המקצועות, אם למדעי היהדות ואם למדעים האחרים. כל זה הוא לטובתה של האוניברסיטה העברית, הואיל וזה יעשה אותה ליותר כללית.

אמנם כן. היסטוריה היא היסטוריה, ופילוסופיה היא פילוסופיה, ומשפט הוא משפט, בין שהם יהודיים ובין שאינם, אבל דוקא כאן צריכים אנו להדגיש, שהחמרים והמקורות של היהדות, זאת אומרת, חמרי המסורת האינטלקטואלית והרוחנית של היהדות, נותנים לנו – אם לא בכל המקצועות הרי בכמה מהם – נקודת־מוצא מצוינת בשביל המטרות הפדגוגיות שלנו. הלא טבעי הוא לדרוש מהאוניברסיטה העברית, שההוראה שבתוך כתליה שרשיה יהיו נעוצים במקורות היהדות ועד כמה שאפשר תנתן בלי שוביניות ומתוך פרספקטיבה רחבה ושמירה על המדה המתאימה; ומתוך השורש והמרכז היהודי ידריכו את הסטודנט להיקף גדול ביותר של התרבות האנושית בכלל. אין זה רעיון חדש. עוד לפני זמן רב הובע כבר וכמה פעמים חזרו עליו. הוא גם שימש נקודה עיקרית בקריאה לשיבת ציון. כעת יש לנו אוניברסיטה עברית ואתה האפשרות לפתח שיטה חנוכית מקורית זאת. שרשה קבועה באדמת אבות והיא יונקת ממקורות היהדות למען תגדל ותסתעף באוירו של עולם גדול וחדש.

יורשה נא לי לקחת לדוגמה את למוד ההיסטוריה. באירופה ובאמריקה נוהגים להתחיל את הוראת ההיסטוריה העתיקה בתולדות יון ורומא הקלסיות. הרבה נמוקים נכונים לכך – לא רק תכנה הנפלא של היסטוריה זו, כי אם גם השפעתה העמוקה על התפתחות המערב. האם מפני זה חייב גם היהודי להתחיל דוקא ביון ורומא? ליהודים היסטוריה ארוכה ושונה משל האחרים, ובשבילו חומר של הציביליזציה הארוכה שלו הוא הוא נקודת־המוצא הטבעית וההגיונית ביותר ללמוד ההיסטוריה. אין ספק, שלפי כל דיני הפדגוגיה והלכותיה נכון להתחיל את למוד ההיסטוריה בתולדות המזרח השמי. גם יון ורומא הן במדה גדולה חלק מהמזרח השמי, ולא עוד אלא שלהיסטוריה היהודית יתרונות רבים כקנה־מדה היסטורי וכבסיס להשואה.

אולם אין זו רק השאלה אם נכון הדבר מנקודת השקפה פדגוגית או לא. ערכו של הדבר עמוק הרבה יותר. הוא שקול, כפי שאמרתי, כנגד השאלה היסודית שאנו מציגים לעצמנו כשאנו שבים לציון ויוצרים רשת של חנוך עברי ואוניברסיטה עברית, לאמור, כיצד לרכוש וכיצד להשתמש – על פני שטח רחב ובלי שוביניות – בחמרים היסודיים של היהדות, שמתוכם ועל־ידיהם נוצרת רוח חיה והשקפה על החיים ועל העולם. האם לא אמרנו תמיד שדבר זה יוכל להעשות באופן הטוב ביותר, אם בשיטתנו החנוכית נשתמש במדת האפשרות בחמרים היסודיים הראשוניים מתוך מסורתנו הגדולה והרבגונית? ליהודים היה מגע עם עשרות עמים ותרבויות. הפילוסופיה של היהודים נבעה ובאה במגע עם שיטות פילוסופיות מרובות. ספרותם הולידה דתות אחרות. השאלה העומדת לפנינו היא, אפוא, אם נוכל באמת ובתמים למלא את התפקיד המוטל עלינו ולנצל את השעה היפה להגשמת שיטה זו, בכדי שבאוניברסיטה העברית בציון יונחו, לכל הפחות, היסודות האינטלקטואליים של השקפה יהודית מקורית וחיה? הנוכל לעבד שיטת חנוך כזו, שעל יסוד השימוש המתאים במקורות ובחמר של היהדות יוכל הסטודנט להיות מודרך לשוט במרחבי ספרות העולם ולחדור למעמקי ההיסטוריה הרוחנית של האדם? אין זה מספיק לגמגם בעברית. האפשר יהיה למלא קנקן ישן זה של הדבור העברי בתוכן עברי מקורי וחי, ראוי לעברנו ומתאים לצרכים החדשים של היום ושל מחר?

אין ברצוני להגיד שאפשר להגשים שיטה זו ושיכולים להוציאה לפועל באופן דוגמטי בכל המקצועות; חלילה לנו שבעקב שיטת־חנוך כזאת יווצר הרושם אצל היהודי או שאינו יהודי, כי הואיל ואנו משתמשים באופן יסודי במקורות היהדות, נחשב החומר היהודי והדוגמאות היהודיות בכל המקצועות לנעלה בתכנו ובצורתו על פני כל חומר אחר. זו רעה חולה. שוביניות במובן זה מסוכנת היא ומרעילה כשוביניות בכל מובן אחר. אם זכאים אנו לחשוב חומר יהודי בכמה מקצועות שהוא שוה לפחות לחומר אחר, הרי במקצועות רבים נצטרך להתחיל בחומר יהודי בצניעות ובהנחה הברורה, שאם נצא מגבולותיו יתגלה לעינינו עולם רחב ועשיר יותר. אולם התחלה כזאת תתן לנו את החומר הגלמי, ואת נקודת־המוצא והבסיס והמצע להשקפה יהודית מסורתית וחיה.

זכותה של שיטת החנוך הישנה של הישיבה היתה, שהרוח היהודית עוצבה וההשקפה היהודית נקבעה על־ידי החומר והצורה של מסורת יהודית. מה שמבדיל אותנו מן הישיבה הוא, ראשית כל, שבהתחשב עם החיים החדשים נעשית בחירתם של יסודות יהודיים אלה הגיונית יותר ומעשית יותר, ושנית, ההכרה שמעבר ליהדות קיים עוד עולם רחב של רוח ומחשבה. אם יש דבר־מה שאפשר לקראו רוח יהודית, נקודת־מבט יהודית, הרי היא זו: אותה הרוח היהודית תופסת את העולם הגדול והרחב מתוך אוצר הקנינים היהודיים שממנו היא יוצאת ושהוא משמש לה מרכז של חפוש בעולם הרחב של הוד והדר ואמת. זוהי כונתנו כשאנו אומרים, שברצוננו לראות, אם אפשר, את החיים והעולם בעיני יהודי.

בחודש טבת תתן האוניברסיטה העברית את תעודות־הגמר הראשונות לסטודנטים במדעי הרוח. סטודנטים אלה הם גדולים בשנים ומבוגרים מסטודנטים בגיל אוניברסיטאי רגיל. עד עכשיו נחשבו כל הסטודנטים האלה רק לסטודנטים רגילים, למרות העובדה שאחדים מהם פרסמו כבר עבודות חשובות. האוניברסיטה העברית שהחלה בעבודתה בלי סטודנטים קבועים ועל בסיס של רמה גבוהה למחקר לא יכלה לסדר בחפזון הדרגה מתאימה של תלמידיה. באשר לתארים החליט חבר־הנאמנים בועידתו האחרונה, שהתואר הראשון שינתן לסטודנטים אלה של האוניברסיטה יהיה מוסמך למדעי הרוח – (M.A.) Magister Artium ותואר־המחקר מטעם האוניברסיטה יהיה דוקטור לפילוסופיה (Ph.D.)Philosophiae Doctor למרות בגרותם של כמה מן הגומרים הראשונים לא ינתן תואר־המחקר אלא לאחר שנתים מעכשיו.

הודות לקיום הפקולטה למדעי הרוח ולפתיחת המכון החדש למדעי הביולוגיה מוצא לפניו הסטודנט כר נרחב ללמוד ושדה־בחירה גדול, והאוניברסיטה באה לידי מסקנה, שהגיעה עכשיו השעה להטיל שכר־למוד על כל תלמיד חדש הבא ללמוד בה. עד עכשיו לא נדרש שכר־למוד משום שהאוניברסיטה היתה טעונה עוד התפתחות יסודית ומשום שנתקיימה רק פקולטה יחידה, למדעי הרוח. עתה, עם הקמת המכון למדעי הביולוגיה, נותנת האוניברסיטה למעשה אפשרות של למוד ורכישת־השכלה בקנה־מדה רחב ומעשי יותר. ואם לבתי־הספר התיכוניים שבארץ חייבים לשלם שכר־למוד, ודאי שאין כל יסוד לפטר משכר־למוד באוניברסיטה.

בהזדמנות זו ברצוני להזכיר שהאוניברסיטה מטפלת בשאלת סדור בחינות־כניסה ותכנית מפורטת תפורסם בקרוב. צריך להיות ברור מעתה שבחינות אלו תהיינה לא בחינות אוניברסיטאיות כלליות וגם לא בחינות־גמר של בתי ספר תיכוניים, אלא בחינות לשם כניסה לאוניברסיטה העברית.

עובדה היא, אם גם תראה כמוזרה שהתפתחות האוניברסיטה הקטנה שלנו תלויה בנעשה בעולם הגדול. קיומה החמרי של האוניברסיטה שלנו תלוי ברצונם הטוב של מספר אנשים היושבים כמעט כולם באמריקה. לדאבוננו, אין ביכלתם של אחדים מהתורמים הראשיים בארצות־הברית, למרות רצונם הטוב, למלא עתה את התחיבויותיהם. בכל זאת, למרות הימים הקשים, ממלאים אחרים את מקומם של התורמים הראשונים. נוסדה בארצות־הברית אגודה של דורשי האוניברסיטה העברית בראשותו של ד“ר אברהם רוזנבך, מאסף ידוע של ספרים וכתבי־יד, ומובטחני, שאם איזו אגודה שהיא יש בכחה להשיג כספים בזמנים אלה, הרי הכח הזה הוא בידי אגודה זו. ברצוני להביע בהזדמנות זו את רגשי הערכתה של האוניברסיטה לד”ר רוזנבך, נשיא אגודת דורשי האוניברסיטה, ולמר פליכס ורבורג, נשיא המועצה הכללית של אגודה זו, ולכל חברי האגודה ועוזריה על נכונותם לקבל על עצמן התחייבויות כלפי האוניברסיטה, כלפי עובדיה ועתידה.

מה שנעשה עכשיו בעולם – מי חכם ויגיד פשרו? אם יש מה שקוראים מהפכה עולמית, הרי עלינו עוברות רבות מתופעותיה. אנו עומדים בסופה של תקופה, אולם מי יודע, אם בני־אדם עוד יאריכו ימים על פני כדור הארץ ויוכלו לפתוח בתקופה חדשה? עדי־ראיה אנחנו למהפכה בכל ענפי החיים, שהיא אולי היסודית והרחבה בתולדות האדם. עמודי החברה מתמוטטים, אין זאת כי הקרקע נשמטת מתחת לחלק גדול של העולם, ואין איש יודע מה ילד יום־מחר. אף פעם לא נעשו נסיונות חברתיים וכלכליים ופוליטיים כה גדולים וכה יסודיים כאלה הנעשים עתה לנגד עינינו בכמה וכמה ארצות. מכל צד מעוררים ספקות באמתות עיקרי המוסר. הימים הם ימי מבוכה ומשבר לפילוסופיה ולמתמטיקה, לפיסיקה ולביולוגיה ולכל המדעים האחרים. בימים כאלה נובלות וצצות דתות ואמונות. יבשת אסיה שארצנו היא חלק זעיר ממנה, אחוזה מהפכה, החל מים סין ועד הים התיכון. צועדים אנו או לקראת קטסטרופה עולמית או אולי – מי יודע – לקראת שחר של תקופה גדולה יותר של אמת וחכמה.

במבוכה עולמית זו אנו נמצאים מעט מזער בארץ קדושה זו, בציון, בראש הגבעה הזאת הפונה מזרחה ומערבה, על פרשת דרכים ביולוגית, היסטורית, רוחנית. ניתנה לנו הזכות לחיות ולעבוד באחד בתי־המלאכה הגדולים של ההיסטוריה, בארץ־המעבר להולכים ממדבריות־עולם ומשדמותיה, מארצות־המזרח, ומים התיכון; במקום שהאדם השאיר את בכורי רוחו ותרבותו, בארץ קדושה, בארץ טרגית שחללוה וחזרו וחללוה ושידעה אך מעט שלום ושלוה, ואשר בכל־זאת נשמע בהריה קולם של כמה מאבות העולם, מאנשי־הרוח הנשגבים ביותר בדברי ימי האדם.

בתוך כל האנדרלמוסיה הזאת, בתוך כל העמל והתלאה, מתאמצת האוניברסיטה להיות למגדלור השולח את אורו אל פאת ים ימה ואל פאת קדם קדמה. אור התרבות ואהבת האנושות דעך לא פעם במרוצת ההיסטוריה הרוגשת והרועצת של האדם. ואנו, בני־תמותה פשוטים בתקופה כלל לא פשוטה, נתאזר־נא בכל־זאת ונעשה כל אשר לאל ידנו להרים את עוז רוחנו ולהעמיק את ענותנו ולשמור על האור לבל יכבה.