¹

נדרשתי לאשר שאלתני. והנני נותן על ידך בזה את תולדות ימי חיי בקיצור נמרץ. אנכי יצחק בן יהודה נולדתי בן שני לאבי ביום הכ“ז לירח שבט שנת תקצ”א בכפר הקטן הולצהויזן הנמצא במרחק פרסה וחצי מהעיר הגדולה מרבורג בקורהסן. בהיותי משחר טל ילדותי נער חלש וקצר- ידים, מנע אותי אבי מן ההגיון עד שנת עשתי עשרה לימי חיי. בעת ההיא נמצאו היהודים היושבים בכפרים וביחוד באשכנז התיכונה בשפל המדרגה במצב השכלתם ותורתם, כי היו נעורים וריקים מכל דבר חכמה ותושיה ואך כמצות אנשים מלמדה רדו עם אל ויואילו הלוך בדרכיו ולשמור משפטיו וחקותיו, טעמי המצות ופירוש מלות התפילות היו להם כספר החתום. מאומה לא ידעו ולא הרגישו מכל דבר רוחני היוצא מחוץ לתחום עבודתם בשדה, אשר עבדו בלי הרף יומם וליל וימצאו בה לחם צר ומים לחץ לפיהם ולפי הנשים והטף אשר ברגלם. אפס כי המכשלה הזאת קצרה ידה להכניע תחתיה את החפץ הכביר הנטוע בלב עמנו משנות עולמים ללמוד ולהשכיל, ולמען תת לבניהם היכולת לקחת לקח ולמלא כרשם מעדני החכמה, התעוררו כעשרים וחמישה בתי אבות שפלי המצב מתושבי הקהילות הקטנות, בארבעת הכפרים הנמצאים במרחק חצי-פרסה מאתנו. ויעשו כלם אגדה אחת וישתתפו בכספם איש איש כפי מסת ידו וישלחו לקרא אליהם איש צעיר לימים, משכיל ומלמד שכלה חק לימודיו בבית מדרש למורים ויפקידו אותו למורה בבית הספר למשכילים אשר יסדו, ובבית הספר הזה רכשתי לי גם אנכי ראשית לימודים. עוד לא מלאה שנה תמימה מיום הוסד הבית הזה, והנה ביום בקר לא ענות הופיע לכפר מגורנו הגנרל-ספראינטנדנט, האדון קארל וילהלם יוסטי, מי שהיה מורה בהאוניברסיטה ונודע למשגב גם בתור משורר וחוקר קדמוניות, והיה כי שמע אדות בית ספרנו ובהיות חזון בתים כאלה בימים ההם דבר יקר בלתי נפרץ בכפרים אשר סביבותינו, ותכסוף נפשו לבקר את בית הספר היחיד במינו הזה, ועל כן בא אלינו ביום אחד בכבודו ובעצמו בלוית כהנים אחדים וינסה את כחנו בלמודי הדת ובידיעות חל ויצא מעל פנינו שבע רצון וענג, ולנצח לא ימושו מזכרוני כל הדברים אשר דבר אלינו בהפרדו ממנו:“אתם, בני, מצאצאי אברהם-היו דבריו אלינו-הנכם זרע ברך ה'. לו רק בקצה מחרשתו יגע החורש אל תלמי לבבכם ואף פעם יפקדם להשקותם ולרוותם, גם אז לא תמיש יונקתו מעשות לבעליה פרי תנובה לתהלה ולתפארת וכנה נטעה ימינו תעלה כפורחת ותשגשג בהדר גאונה ותשמח אלוהים ואנשים. האיש אשר יתבונן לחקר חין ערך תכונת נפשכם וגדל מעלת רוחכם, האיש ההוא על נקלה ישכיל להבין איככה איפא יצא מקרבכם גואל העמים ותשועת עולמים”. אחרי כן פנה אלי ביחוד הדברים האלה לאמר:“ואתה נער אין –אונים ורע הפנים, בך ראיתי התבוננתי כי רוח חוזי עמך וכוהניו מדבר מתוך גרונך ומלתם על לשונך;כאשר תגדל והיית לאיש, בוא תבוא אלי ואנכי אדאג לך, אנטלך ואנשאך, עד כי יגיע התור אשר זה הקטן גדול יהיה ועול הימים יהיה לגבר חכם בעז”. כנודע, לא נתקימו בי כל אותן העתידות הטובות אשר חש לי במו פיו, וגם בבואי במרוצת הזמן לעיר מרבורג להשתלם את עצמי בלימודים, לא מצאתיו עוד, כי הלך למנוחות להתלונן בצל שדי.

במלאת לי ארבע עשרה שנה עזבתי את בית הספר ויהי את לבב אבי לספח גם אותי כאת אחי הגדול לעוזר על ידו בבית מסחרו, מסחר מקנה וצאן, אשר פרץ ורחב בארץ בעת ההיא. אבל לא ארכו הימים ויוכח לדעת, כי אין לי היכולת גם הרצון לעסק זה, כי כל הימים והלילות היו נשואות עיני אך אל הספרים אשר נתגלגלו ובאו לידי ואשר בלעתי את דבריהם כבכורה בטרם קיץ וירדו כמים בקרבי וכשמן בעצמותי. אז קרא לי אבי אלי לאמר: “רואה אני עין בעין, כי להיות סוחר כמוני היום לא תצלח לעולם. ועתה לו שמעתני, כי אז יעצתיך להציב לך יד בתבל בתור מורה בבית הספר למצער, אבל לא כאותם המורים הריקים והפוחזים אשר לא יוכלו להכיר בין צורת צלב לצורת אלף, ועל כן חובה עזה רובצת עליך להביא בטרם כל בלבך דעת ישראל וחכמת תורתו. “לתכלית זו שלחני אבי אל העיר גודנסברג אשר אצל קססל לקחת שמה לקח בישיבה הקטנה אשר יסד לו שמה רב הגליל הגאון ר' מרדכי ווטצלר ז”ל. בישיבה זו למדתי כשלש שנים משנה וגמרה, ומלבד למוד ה”שעור" עוד שקדתי שמה יחד את חמשת חברי שהייתי הקטן שבהם על התנ"ך וידיעת דקדוק לשון עבר וגם מלימודי חל לא הנחנו ידנו, ואם כי לא הפיק הדבר הזה רצון מאת הרב, אך גם לא מחה בנו בגללו ולא הפריע אותנו ממלאכתנו, כי ידע ויבן כי אף הידיעות האל נחוצות ודרושות הנה לכל אדם באשר הוא אדם וחבר אל החברה האנושית.

כעבר שלש שנים ואנכי מלאו לי בעת ההיא שבע עשרה שנה, שבתי בפקדת אבי מגודנסברג הביתה. “הלא ידע תדע – אמר אלי – כי לא עשיתי לי עשר וכספי לא רב הוא ועל כן עליך להשתדל לעמד אחרי משך עת קצרה על המבחן בתור מורה, למען אשר לא תבצר ממך למצא בעצמך את נתיבותיך ולהשיג לך ארחות חיים”. ואשא רגלי ואלך אל העיר מרבורג לקחת שמה תורה ביחידות מפי מורי בית המדרש למורי ישראל ולרכש לי בעזרתם את כל הידיעות הנחוצות לי לדעת למשמרת כהנתי בקדש. כעבר שנה וחצי עלתה בידילעמד על המבחן ולהצטין במסה ואחרי ימים מעטים הייתי מטעם הממשלה למורה עוזר בבית הספר למתחילים בעיר גודנסברג אשר בא בעצם העת ההיא תחת הנהגת והשגחת רבי מרדכי ווטצלר ז"ל. במקום הזה כבר בא המקרה לידי להחל עסק במעשה הצדקה והחסד להשכיל אל דל, כי יצאתי לישע עולי- ימים עניים בעלי כשרונות טובים ואתן להם ידים לבוא אל המטרה הדרושה לחפץ החיים שלהם אם על ידי למוד איזו מלאכה ועבודה או על ידי השתלמות בחכמות ומדעים.

אבל מטרתי זו עוד לא הרגיעה את רוחי ובלמודים אשר אספתי בחפני עד כה עוד טרם רויתי את צמאוני לתורה ולתעודה ואלך בגדולות מהם ונפשי גרסה לתאוה להסתפתח אל בית מדרש החכמות אשר הטה את לבבי אחריו בשבתי עוד במרבורג, ואגמר אמר בלבי להכין את עצמי למטרה זו. תחת הנהגת פקיד בית הספר הכהן הנוצרי ברונר ובעזרת בנו תלמיד האוניברסיטה, איש מלמד נעלה ואמלל כל ימיו, החלותי קנות לקח בשפות רומית ויונית וביתר למודי הגימנסיה ואשב בעיר גודנסברג עוד כשלש שנים בתור מורה לילדי ישראל ותלמיד יוצק מים על ידי מורים חכמים ומפרסמים, וביום בקר לא עבות עזבתי לתמהון לב רבים וכן שלמים את משמרתי בגודנסברג ואשוב לכפר מולדתי ושמה הוספתי להשתלם בלמודים בשקידה גדולה ועצומה בעזרת כהן קטולי אשר ישב בכפרנו, עד כי ביום שלשה עשר לירח נובמבר 1854 עמדתי בעיר מרבורג על המבחן לפני מורי האוניברסיטה אשר שמה:ואפיק רצון מהם ויתנו על ידי תעודה מגדת תהלתי, כי גמרתי את חוק למוד הגימנסיה בכי טוב ומכשר אני להתקבל אל בית מדרש החכמות. בראשונה שמתי פני לא אל למוד חכמת התיאולוגיה, כי אם אל תורת הרפואה, אך עד ארגיעה הראיתי לדעת כי לא נוצרתי להיות רופא, ואני אז התמכרתי את עצמי בכל לב ונפש אל הלמודים הדרושים לחפץ המטרה אשר הקדשתי אליה מאת ההשגחה העליונה, וביחוד למדתי בתשוקה עזה ונמרצה את תורת הפילוסופיה.

בימים הראשונים כלכלתי את נפשי בצער ובדחק ולמען חלץ את נפשי מן המצר, העמסתי עלי משרת מורה בבית הספר לילדי ישרון במרבורג שהיתה פנויה בעת ההיא ואקבל שכרי מאה וחמישים שקל כסף לשנה. בימים ההם לא גדולה היתה עדת בני ישראל במרבורג ביחד עם שלש הקהילות הקטנות:אקנהויזן, ורדה ואלנהויזן השיכות לה, יותר מקהלת ישרון אשר בכפר מולדתי. הימים האלה היו לי ימי מלאכה ועבודה רבה ורבות עמלתי בהם בעמל נפש ויגיעת בשר. חמש שעות ביום הטפתי נאם לקחי באזני תלמידי ואת יתר עתותי היום הקדשתי לשמע תורת הפילוסופיה מפי מורי האוניברסיטה ולהכין את חק הלמוד הנתן לי מאת המורים ליום המחרת. בירחי נובמבר ודצמבר שנת 1857 עמדתי במסה בכתב ובעל פה לפני ועד המורים למבחן רבני ישראל ולאשרי הצטינתי בלמודי עד להפליא ויסמכו את ידם עלי ויתירו אותי להורות הוראה בישראל, ואת העיר מרבורג עוד טרם עזבתי, ואשב בה עוד כשנתים ימים.

במשך הימים האלה הביא המקרה לידי בפעם הראשונה לקדש שם עם ישראל ואמונתו ברבים ולתבוע לעיני השמש את עלבונם מאת הרוגנים והנחרים בם. וזה הדבר: שר הפנים הסנפליג התאוה תאוה להוציא מיד יהודי הסן גם את הקורטוב של חק שיווי זכיות – כי במלואו עוד טרם בא עד כה לידי הויה – אשר קנו להם היהודים בשנת 1831 במחיר שלשים אלף שקל כסף, ולמען הגיה שביב ישר על עברת זדונו ורשעתו, היתה שומה ממנו לקבץ חמר ולבנים לפתרון שאלת היהודים ומטעם זה נתן צו לפקידי בית המשפט להביט בשבע עינים על חיי היהודים, לספר את צעדיהם ולהתחקות על שרשי כל מעבדיהם ועלילותיהם. אז התעוררתי לשלח על פני חוצות את מחברתי הראשונה הנקובה: Zur Verteidigung der Juden mit besonderer Rucksicht auf ihre Stellung und Beaufsichtigung in Hessen. Marburg 1858.

ר"ל: על דבר צדקת היהודים בכלל, ושימת עין בפרט על מעמדם ומצבם בהסן. באחרית שנת 1859 עזבתי את העיר מרבורג ואהי למורה ולמטיף בעיר הקטנה קניגסהויזן אשר בנסיכות הגדולה הסן, ובכהנה זו שמשתי שם כשלש שנים. הזכרונות אשר השאירה העיר המצערה הזאת על לוח לבבי יסובבו כלם על שרשי אותות האהבה והידידות אשר קדמו בהם בני העדה הזאת את פני במדה גדולה ומרבה אשר לא זכיתי אליה עד כה בכל המקומות אשר ישבתי. במקום הזה באתי גם כן בברית הנשואין את האשה אשר הוכיח לי ה' ואשר מני אז עד היום הנה צלי על יד ימיני ועזר נאמן כנגדי ומחנכת ששת ילדי, מהם בת אחת (והיא הבכירה מכלם) וחמשה בנים ותשא אתי יחד חלק כחלק בטרחי ובמשאי. כעבר עת קצרה אחרי חתונתי, העתקתי את מקום מושבי לעיר שוורין בירת מקלנבורג ואהי שמה למורה דת ישראל בבית הספר אשר להעדה משך שלש שנים. פה בא המקרה לידי לעמד על המבחן לפני מורי האוניברסיטה בעיר רוסטוק ואצא מלפניהם ועטרת דוקטור לחכמת הפילוסופיה על ראשי.

ב.    🔗

באחרית שנת 1865 נקרא נקראתי מאת עדת בני ישראל בממל להיות לה רב ולמטיף. בעיר זו מצאתי לי כר נרחב לאותן הפעלות והעבודות הנושאות בד בבד את טבעי ותכנת נפשי והלך רוחי ואשר נועדתי להן מאת אלהי ישעי. לא ארכו הימים ואכנס בעבי הקורה של חיי החברה במקומי ואחרי משך עת קצרה נבחרתי מאת בני קהלתי לראש ולמשגיח על כל האגדות אשר בה למעשי הצדקה ולהפצת ההשכלה והדעת. בשנת 1868–1867 כאשר היה רעב גדול במחוזות פרוסיה המזרחית ובערי רוסיה הנשענות אל הגבול, ויורש העצר היה בכבודו ובעצמו היושב בראש הועד אשר נוסד על ידו לתמיכת העניים האמללים, הנה בין שלשת האנשים מחברי הועד המקומי למשען העניים בממל אשר נתכבדו לבוא לקחת חלק בו, נמצאתי גם אנכי בתור סופר ומזכיר ואין קצה לכל המון העבודות אשר היו עמוסות על שכמי בעת ההיא. בימים האלה ועל ידי מקרה זה נתגלגל לידי לראות עין בעין את מצב אחינו היהודים ברוסיה בעצם שפלותו ודלותו ולחדר עמק עמק על אפני חייהם הרעים והמרים כלענה, ומן היום ההוא והלאה החלותי לדאג להם בכל לב ונפש ולהקדיש לטובתם את מבחר עתותי, מיטב עמלי וראשית עבודתי. ותהי ראשית מלאכתי לפנות למשכילי כל עם ועם מדינה ומדינה בקול קורא לעזרה, ודברי לא נשארו מעל ויעשו פרי ישוו להם, כי עד ארגיעה החלו נדיבי עם ועם מכל עבר ופנה להרעיף גשמי נדבות לטובת יהודי רוסיה המתמוגגים ברעתם, עד כי היה ספק בידם להמציא משען מס(ו)ים בכל שבוע למאתים ושלשים קהילות קטנות וגדולות, וכסף הצדקה אשר נתחלק באפן זה במשך שנה אחת עלה לסך 121. 000 שקל. ויהי מוצא עבודת הצדקה הזאת והקריאות לעזרה והידיעות אשר נפוצו בכל קצוי תבל, כי הועילו הרבה לפקח את עיני שוכני ארץ על המצב האים של אחינו בני אמתנו ברוסיה לעורר בקרב כל בעל לב רגש, רגשי חמלה וחנינה להאמללים האלה ולקשר במעדנות האחוה את היהודים היושבים במזרחה של אירופא עם אחיהם שבמערב. מעמדם הרע של יהודי רוסיה היה לשאלה נכבדה ועצומה ורבים וכן שלמים התעוררו לעסק בשקידה גדולה בפתרונה, ומן העת ההיא והלאה היתה בסדר היום לענין קבוע ותמידי לענות בו.

כל מעשה הצדקה והחסד אשר עשינו קמעא קמעא במרוצת הזמן הבא באפנים ומקצעות שונים, כמו:נתינת ידים לכמה מאות צעירים לימים ילידי רוסיה ללמד אצבעותיהם לעבודה ולהיות נושאי משרה וכהנה בבתי מסחר, הושטת יד עזרה לערים רבות שרופות אש ולקומם הריסותן, המצאת תשועה לאלה אשר ירדו ממצבם ונהדפו ממעמדם בתגרת הזמן ותנאי החיים השמים מועקה במתני אחינו וסוגרים לפניהם שערי הפרנסות ודרכי העבודה ותשומת – יד.

בכפלי כפלים גדלה עבודתי בעת נחשכו המאורות לבני ישראל יושבי ארץ הצפון וסערות תימן חמה יצאו לקצות בבני עמי יושבי המקומות ההם. עבודתי בעת ההיא לא גדלה כל כך בהושטת עזר ותמיכה להנרדפים. בהתעוררות ופתיחת שערי רחמים על האמללים, ההתעוררות אשר הקיפה כמעט את כל הארצות ותעבר גם את ים האוקינוס, פעלתי ופעלת חברי בפנה הזאת עשתה פרי תהילה. ביום כ"ב לירח מאי שנת 1881 שלח הועד בממל את קול הקורא הראשון לטובת רצוצי משפט, עשוקים ושדודים בידי עושקיהם כח. אז באתי בברית אהבה עם אחי בני אמונתי יחידי סגלה בארצות רוסיה, אשכנז ואנגליה, מעט מזעיר, מצנועי הדור, אשר בסוד אלופים לא באו ובמספר בעלי צורה שבקרבנו לא נמנו, אך אנשי לבב היושבים בקרב עמם ובצרת ישראל צר להם, צרות האמה נגעו עד נפשם ומבלי להסתפק באנחות וגניחות או בלחישה על המכות ודפיקת דלתים, בדבר שפתים אך למחסור, תקעו עצמם בחרף נפש אל הצלת כנסת ישראל הטובעת בים צרה על ידי עצת חכמינו הנאמנים נוחי הנפש לאמר: “מה יעשה אדם ויסורים באים עליו?יודיע צערו לרבים ורבים יבקשו עליו רחמים” ועבודת אהובי ורעי אלה ועבודתי, אני הצעיר באלפי ישרון, לא שבה ריקם, כי נמצאו לנו מכניסי רחמים וכפלגי מים הטו דברינו את לב מלכים והאפיפיור עם השרים היושבים בממלכות שונות, לנטות כנהר חסדם אל אלפי גולים ונדחים. והדרתנו נראה על פני פעלתנו בהספר בשפת אנגלית שהוציא לאור הועד מנשנהויז ובגשם נדבות אשר שטף ועבר בכל עיר ומדינה אשר שם הגיע דבר האמללים והנודדים, לנהלם בלחם ולהביאם אל מנוחות שאננות ומשכנות מבטחים.

כנודע נתאסף אז בועד מנשנהויז בלבד מאה אלפים לי“ש ויותר. מרבית הכסף הוציאו נדיבי עמים ראשי הועד במנשנהויז על הספקת האמללים לנהלם בלחם ולהביאם לחוף בטוח, אך מכל הסכומים שנתאספו אז נשאר סך מסים עד היום, שהועד מוציא כפעם בפעם להמטרה הנ”ל. כל איש היודע את מצב עמנו בהעת ההיא הוא ידע ויכיר מה רבה היתה העבודה הזאת. ומלב ונפש הנני מברך את רעי היקרים שהיו לי לעזר בדבר הגדול הזה. יתר מקרי העת ההיא לכל פרטיהם לא נוכל לתת לפני הקוראים במקום הזה. ועוד יבוא יום לספר לדור מעשי הימים ההם שיהיו נזכרים לעד ולעולמי עולמים בספר תולדות יעקב להמאה השביעית לאלף השישי.

בעצם הימים ההם החלה היציאה מרוסיה בהמון עם רב לארצות צרפת ואנגליה וביחוד אל הארץ החדשה, ואז באו ימי עבודה רבה לשגב ישע להנודדים הרבים, לתמכם ולסעדם עד בואם למחוז חפצם. אגב אורחא חפץ אני להעיד בזה כי עבודתי זו אשר עסקתי בה בשקידה גדולה ועצומה, היתה למרות נטיתי הטבעית והכרתי הפנימית. הלא ארץ רוסיה גדולה ורחבת- ידים היא – כן השיבותי אל לבי- ותוכל לשאת בתוכה את היהודים הנולדים בה, ומה גם כי רב טוב צפון לה בעם נבון וחרוץ זה אשר ידיו רב לו להועיל הרבה להתפתחות העבודה והמלאכה, החכמה וההשכלה בין בני עמה במושבותיהם השונות, אפס כי שבתי ונוכחתי לדעת, כי כל זמן אשר לא יתנו ליהודים לבוא ולהאחז בפנים הארץ וישבו כלם כלואים בתחום המבואות המטנפים, בתחום הגיטו החשיכה אשר ברוסיה המערבית, אין להם כל דרך אחרת לחלץ נפשם מן המצר בלתי אם יצא סרח העדף מן הארץ לנוע על אדמת נכר. התמיכה ביד הנודדים עוד לא חדלה גם כיום הזה, אחרי כי היציאה לאמריקה עוד טרם נפסקה ועוד מרבים העם לעבר את הגבול יום יום, ועל כן רבו טרדותי במקצע זה ותאכלנה את מבחר עתותי, כי משתדלים אנו בזה לאסף כסף מכל המתנדבים בעם לבית ישראל.

חפצי ונטיתי להיות לאחי- עזר ולאחי – סמך לבני אמונתי בצר להם ולדאג בעד חזוק כל דבר אשר לנו הוא בכלל, הם המה הביאו לאויר העולם אם לא את החלק היותר גדול מעבודותי הספרותיות, כי אז את החלק היותר טוב והמבחר שבהם. בשנת 1869 נקראתי מאת אצילי בני ישראל בעיר קובנה וביחוד מאת שר הפלך ההוא הנסיך אובולנסקי לבוא אליהם ולטכס עצה יחד ע"ד “יציאת היהודים הסובלים חרפת רעב אשר בערי הגבול לפנים ארץ רוסיה”, ואז כתבתי את מחברתי: Meine Reise nach Kowno “”

ר"ל נסיעתי לקובנה. מחזה הצרות והמצוקות אשר סללו ארחות אידן על בני ישראל עמי במשך עשרת השנים האחרונות, שנאת בני הדתות והאמונות השונות זו לזו וקנאת איש מרעהו אשר מצאו להם מסלות בלב בני האדם בדורנו, כל אלה יחד נגעו אל נפשי וירעישו את מיתרי לבבי עד מאד ויניעוני לאחז בקסת הסופר ולכתוב את ספרי הגדול: " Der Einheitsgedanke als Fundamentalbegriff aller Religionen und Wissenschaft als Verstandigugsbasis unter den Gebildeten aller Confessionen und Nationen ". Memel., 1880 Verlag von Robert Schmidt.

ר"ל: “רעיון האחדות כיסוד מוסד לכל האמונות והמדעים, כפשרן ומתוך בין משכילי כל הדתות והאמונות”. ממל 1880.

ספרי זה הוא כעין גילוי דעת אשר לא בהררי הדת יסודתו, כי אם בתורת הפילוסופיה, באפן פשוט וקל להבין ומטרתו היא להראות לבני האדם הנפרדים זה מזה בדעותיהם ובנטיותיהם, בדתם ובצור מחשבתם, נוה שלום אשר בו ידבקו ויחברו יחד במעדניות האהבה ויתקעו כפם איש לרעהו כאחים מלדה ומבטן. בשנת 1882 כאשר נתגלגל המקרה לידי לבקר את העיר מינסק אחרי התבערה הגדולה אשר הויה בה, סירתי בדרך למסעי גם אל ערים אחרות בליטא ובפולין, מקום מושב בני ישראל מימים ימימה למען התבונן לחקר חייהם ולרדת עמק עמק אל תוך עלילותיהם ןמעבדיהם במבואות החשכים שהנם כלואים וסגורים בהם ובקחתי לי לעינים גם את כל המון הידיעות הקודמות על אדותם אשר רכשתי לי זה כמה, כתבתי את מחברתי:" Drei Tage in Judisch Russland"

ר“ל:”שלשה ימים במקום מושב היהודים ברוסיה", ובה הראיתי לבאי-עולם וביחוד ליהודי הארצות האחרות את גדל ערך יהודי רוסיה, ואפיץ אור יקרות על כמה צדדים מחייהם בבית ומחוץ שלרבים וכן שלמים לא היה אף משג קל מהם וימששו כעורים קיר, ואוכיח להם לדעת, כי שקר טפלו זדים על אחינו היושבים ברוסיה כי מום בם, משחתם בם, ובאמת הנם מצינים במדות ובמעלות תרומיות וכל מעשיהם באמונה ובישרת-לב.

מעז יצא מתוק, והתלאות והמצוקות הרבות והאימות אשר ישתרגו עלו בשנים האחרונות על צואר אחינו בני ישראל בכל ארצות פזוריהם, הועילו הרבה לעורר ולהעיר בקרבנו את רגשי האחדות וההתחברות, להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם ושיות נדחות אל עדר ה'. עתה ראינו בעליל, כי רק בידיעתנו הפנימית את אשר היינו משכבר הימים ואת אשר עוד נוכל לשוב ולהיות כבשנות קדם, לא תבצר ממנו למצוא צרי חם ומרפא לנפשנו העיפה והנהלאה בתגרת כל התלאות אשר מצאונו. אך רגשי הכרת ערך עצמנו, התקוה לתחית העצמות היבשות, ליעוד לאמנו ולהרמת קרנו בכבוד באחרית הימים על אדמת אבותיו, אך הם המה הדברים אשר להם העז והתעצומות להעלות ארוכה ורפאות תעלה לשבר עמנו הגדול מני ים. מובן מאליו, כי בטרם אשר נשתמש בסמי הרפואה הללו, מכרחים אנו לטעם בתחלה גם איזה סמי-מרורים, הינו כי עלינו לבוא בתחלה גם אל שתי הוכחות בלתי-נעימות אלו:1) כי הרגש הלאמי כמו זר נחשב לעמנו ונר אלהים לא יגיה אל בתי –נפשו זה כמה;2)כי דל ערך הלאמיות הישראלית בגוים וכבודה חלל בעמים וישימוה לסחי ולמאוס וכטיט חוצות לעוברים, וידרכו עליה ברגל גאוה. להשיב לתחיה בלב עמנו את האהבה לאמתם ולכל זכרונותינו מימי קדם, זאת היא מטרת מחברתי הנקובה בשם:" Aruchas Bas-Ami, Israels Heilung. Ein ernstes Wort an Glaubens und Nichtglaubensgenossn",

ר“ל:”ארוכת בת – עמי. דברים כבושים היוצאים מן הלב לבני ברית ולשאינם בני- ברית“. שתי המחברות שהזכרתי באחרונה יצאו לאור על ידי י. קויפמן בפראנקפורט ע”נ מיין.

כי הנני משמש בעירי זה כ- 13 שנה גם בכהנת עורך מכתב עתי² יומי גדול לפוליטיק ולילדי-יום ועבודתי זו פרי תשוה לה – הדבר הזה צריך להחשב כענין פרטי שאין לו שום יחס וקשר עם משמרתי והליכות דרכי בקדש. העמסתי על שכמי עבודתי זאת מפני שמשכרתי הנתונה לי מאת הקהלה לא השפיקה לי למעמד ביתי ולכלכלת בני משפחתי הרבים באפן נאות והגון לפי מצבי בעירי. אמנם כי במרוצת השנים היתה לי גם כהנתי זאת כלי חפץ למעשי ידי לטובת הכלל באפנים ומקצועות שונים ותהי ברכה לאדם רב.

הנה נתתי לפניך בזאת את רשימת קורות ימי חיי וכל פעלותי בזמנים שונים, ובמטותא ממך לבלי הוסיף כל דבר על דברי. הכל רואים בעליל, כי לא נוצרתי לגדולות וכי לא הייתי לגבר גדול חכם בעז, כאשר נבאו עלי בימי עלומי. אפס כי עוד טרם נטתה שמשי לערב ותקותי תשעשעני, כי יום נטות צללי חיי עוד ירחק חק, ואין מי אשר יפקד עלי עוני אם עוד כיום ילך רוחי בגדולות ויגביה עוף ונפשי שואפת להיות גם לימים הבאים לעזר לכל אובד ומר נפש מבני עמי ולהוסיף עשות תושיה בדרך קדש זו בחרתי לי.

כן הוא! נפשי שואפת לעבודה ושוקד אני על מלאכתי לעשותה.

ממל. בתחלת ירח אדר, תרמ"ו.

ד"ר י. רילף