_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

הרעם

שלום עליכם

לתוכן הענינים

 

שרטוט

דומיה חרישית מאוד...

אנשים מומחים אומרים – ואנשים מומחים יודעים מה שאומרים – שלפני הרעם שוררת דומיה, דומיה חרישית מאוד.

עבים קלים שטים תחת תכלת הרקיע, נגלמים בעשן, משתנים לתמונות שונות, לובשים צורות ופושטים צורות.  העבים יתלכדו ויתאגדו יחד לענן כבד ועלטה נוראה מכסים את השמש בגבורתה, ועצם היום יהפוך ללילה, ואפלה עצומה שפוכה על הארץ ורוח צפונית מנשבת, ועדת עורבים משחרים לטרף, חוזים עתידות, עוזבים את קניהם ועטים מפוזרים ומפורדים, מקרקרים בקול מוזר ומשונה, משיקים בכנפיהם והולכים ונעלמים ולא נודע מקומם איה...  קריאת הגבר תישמע בזעף ובגערה; זה התרנגול שפתח ב'פזר':

קוּ – קא – רי – קוּ!

יסיים בניחותא וגומר ב'אתנחתא':

אוּ – אוּ – אוּ...

שם שני 'דברים אחרים' רצו נחפזים ונושאים בפיהם, זה קש של תבן וזה נוצה אחת.  ונוחרים בקול אדיר וחזק ומתפוצץ תחת כל הרקיע מסוף העולם ועד סופו – חזיז ורעם.  קול שבר ומפּץ ואש ירוק משונה מתנוצץ ומאיר את כל העולם כולו ומפיל חיתיתו על כל החיים.  בני יפת ימצאו סיתרה תחת אות הצלב ובני ישראל מברכים 'ברוך שכוחו וגבורתו מלא עולם' ומתחבאים תחת הכר...  והנה ברד כבד מכה בשמשי החלונות ומשברם, עוקר הרים ומפרק סלעים, מהרס ומכלה ונח על הארץ לבן כשלג, כנוצות נפוצות על פני האדמה...

ארובות השמים נפתחות ועֶברת ה' שפוכה על הארץ – זכר לימי המבול שהיה לעולם בשכבר הימים...  עצים רמים נופלים, נשברים, רבים נעקרים משורשיהם, גם כל החיה מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרומש על הארץ נפזרו, נפוצו לכל רוח, ובעלי כנף נמקים בחוריהם, נפשות רבות מושלכות, פגרים מתים מתגלגלים בראש כל חוצות . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .

הגשם כבר חדל, אבל הזרם עודנו שוטף בחזקה; השמים ניטהרו אבל הברד עודנו מונח לבן כנוצות על הארץ הרטובה.  שם בקצי השמים יופיע השמש הטהור והעלז, וכל היקום, וכל החיים עודם מתחבאים, עודם מסתתרים, אינם מאמינים ששמש זו היא שמש ממש, שזהו סוף הסערה, הבהלה והמהומה.

שם כלב מסתתר בקרן-זווית, רובץ ומביט נרעם ונרעש, מפחד ונדהם מאוד.

שם עומד תרנגול בזנבו המצלף וקורא לתרנגולותיו...

שם החתול רובץ בעצב ובדאגה ומתרחץ, לא מציפייתו לאורחים נכבדים, אלא משום טעם אחר: במהומה הגדולה ארב [ל]ציפור אחת שנפלה מן הגג, ואבני הברד היו בו ויפצעוהו ונוסף לזה נגואלו כפיו...

מארובה קטנה נשקף זוג של יונים רטובות, ונוצותיהן מפורדות, יושבות עצובות ומביטות הקלו המים מעל הארץ, מקוננות ומתאבלות על העולם שחרב ועל כל היקום שנמחה מעל פני האדמה ושואלות זו וזו: 'מה לו להקב"ה שככה לו בעולמו?...'

השמים מזדככים כבדולח והשמש מציץ על הארץ ומאיר את כל החורבנות שהסב המבול, והקב"ה מאזין ומקשיב לבכי הנדכאים, הנאנחים והנאנקים, הנדהמים והנרעשים, ונותן את הקשת בענן, זאת אות הברית בין האלוהים ובין הארץ, ובין כל נפש חיה לדורות עולם שלא יהי[ו] עוד המים למבול לשחת כל בשר, ובני-בריתו רואים את האות ומאמינים באמונה שלמה שלא יהיה עוד מבול לשחת את הארץ ומברכין: 'ברוך זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו...'

אשרי המאמין...

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה