_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

מכתב גלוי לקונגרס הציוני הט"ו

בוריס שץ

לתוכן הענינים

במשך עשרים ואחת השנים לקיום „בצלאל” עלה בידו לקנות לו שם בכל העולם ובעיקר בתוך שדרות עמנו.  עבודותיו היפות מפוזרות בכל פנות העולם שלתוכן פזרה אותנו הגלות והן מספרות לכולם על תחית עמנו בארצנו.

גם מוזיאונים רבים באמריקה ואירופה מכילים כבר רבות מעבודות „בצלאל” שהוכנסו שמה בתור באי-כח האמנות העברית הקמה לתחיה.  אנציקלופדיות רבות רשמו כבר את שם „בצלאל” בתור בית ספר לאמנות, למוכרי-עתיקות רבים ידועה כבר עבודתנו תחת השם "עבודת בצלאל" וסגנון „בצלאל” ידוע גם הוא כסגנון עברי א"י.  קשוטי „בצלאל” נכנסו כבר לבנינים הצבוריים כדבר מובן מעצמו, לא רק בארץ אלא גם באמריקה ואירופה, ובארץ-ישראל גופא חיים ומתפרנסים מאות אנשים על-ידי עבודת „בצלאל” והמסחר בה.  ארבע ערים בא"י קראו לרחובותיהן בשם „בצלאל”, אולם מעטים מאד היודעים את ההרפתקאות שעברו ועוברות על „בצלאל” ואת מלחמת הקיום הקשה והמרה שעליו להלחם מיום התחלת המלחמה העולמית עד היום הזה.  ועתה למרות העבודה הקשה וההתאמצות הרבה, למרות התערוכות שערכתי באמריקה, נמצא „בצלאל” בסכנה להסגר אם לא יבואו לעזרתו.

באוגוסט 1906, חדשים מספר לאחר שפתחתי את „בצלאל”, פניתי לקונגרס בבקשה שיאפשרו לי לבנות בית ל„בצלאל” הייתי חדש בעולם הציונות ואת עבודתי עוד לא ידעו, ובכל זאת נענו לבקשתי ומלאו גם יותר מאשר בקשתי; אז נקנו שני הבתים שהנם תפארת לירושלים והבנינים היחידים, לעת-עתה, ברכוש הקרן הקימת בירושלים.

מאמין אנכי, שמאחרי שראוני עומד על משמרתי במשך עשרים ואחת השנים וראו את הקרבנות שהבאתי בעיקר מזמן התחלת המלחמה עד היום האחרון, ודאי שימלאו גם הפעם את בקשתי לטובת „בצלאל” וביחוד בשעה שלפי הערך בקשתי מצערה מאד.  מבקש אני רק להבטיח לי את העזר לתקציב בשביל „בצלאל” ובית נכאתו למשך של שלש שנים, 1000 לירות לכל שנה לפחות.  עד אז מאמין אנכי שמספר חברי חברת „בצלאל” שהבאתי עכשיו לתחיה, יגדל ו„בצלאל” יוכל לקבל את תקציבו מִשָלֵם ולהתקיים רק מדמי החבר, כמו שהתקיים לפני המלחמה.  ו„בצלאל”, מוסד העוזר כה הרבה לבנין הארץ, יעמוד תחת פקוח ועד החנוך ולא יעלה לו מאומה.

אין זה לפי כבודי ואיני אוהב את זה, לדבר על הקרבנות הכספיים שהקדשתי ל„בצלאל”, וגם לא הזכרתין עד עכשיו בשום מקום.  אבל הואיל ועכשיו קם דור חדש, שהוא בבחינת „אשר לא ידע את יוסף”, ודור זה אוהב להעריך הכל, ביחוד במספרים, לכן מוסרני בזה את קרבנותי במספרים מבלי למנות כאן את עבודתי הקשה במשך 21 שנה.

במשך שתי השנים הראשונות ליסוד „בצלאל”, לא קבלתי מ„בצלאל” כל משכרת בעד עבודתי, וחוץ מכסף להוצאות שונות מסרתי גם למוזיאון ולספריה חנם את כל העתיקות והספרים שהיו בידי באסף פרטי וששוים הכספי היה לא קטן כלל וגם אסף מעבודותי.  לא היו לי מורים דיי וכמו כן פרסונל, בגלל חסר תקציב, והייתי מוכרח להיות עסוק כל היום ב„בצלאל” ומאין יכלת לטפל יותר באמנותי שממנה התפרנסתי, התחלתי לקבל משכרת בשנה השלישית וגם זה במינימום האפשרי–12 לירות לחודש, שקצבתי לי בעצמי.

עד המלחמה במשך 7 שנים, וחלק גם בזמן המלחמה, הוצאתי מכספי הפרטי קרוב ל-30,000 פרנק לתערוכות, נסיעות-תעמולה בחו״ל קבלת-אורחים (רפרזנטנץ), עזרה לתלמידים וכדומה, דברים שלשמם לא קבלתי לעולם פרוטה מ„בצלאל”.  בזמן המלחמה, חוץ מזה שקבלנו תשלום של פרוטות היה עלי לדאוג לפרנסת 23 תלמיד ותלמידה מרוסיה שנפסק כל קשר בינם ובין הוריהם סדרתי בית תבשיל בשביל התלמידים, הלויתי להם כסף ובית הספר נשאר לי אז חיב בצרוף משכרתי סכום של 12,000 פרנק מכיון שכסף משלי לא היה כבר בידי, מוכרח הייתי להלוות לי כסף ברבית גבוהה ביותר, לשם כלכלת אלה. ורק אחרי כמה שנים עלה בידי לשלם את הסכומים מכספי אני.

מזמן התחלת המלחמה עד היום קבלתי רק במשך שנתים שכר כזה, שמקבל כל מורה, כלומר אלה שהיו פעם תלמידי.  ומשהתחילו אחר-כך להקטין את תקציבנו הגיעה משכרתי לכדי 14 לירות לחדש שאני מקבלה רק להלכה, כיון שלמעשה עלי להוסיף עוד מכספי למלוי התקציב החסר וככה חיב לי כבר בית-הספר חוב חדש, נוסף על החובות הקודמים, בסך של 400 לירה בערך.

בכדי לכלכל את משפחתי ולמלאת את החסר לתקציב בית-הספר ובית-הנכאת מוכרח אני לעסוק באמנותי בערבים ובלילות אחרי יום עבודה קשה.

בשעה שהחליט ועד החנוך שאנכי צריך לנסוע שוב לאמריקה כדי למצוא תקציב ל„בצלאל” ול„בצלאל” לא היתה פרוטה בקופה, מוכרח הייתי למשכן את ביתי בבנק תמורת הלואה וקבלתי גם כסף אצל מלוים פרטיים ברבית די גבוהה בסכום של 1200 לירה, כדי שאוכל להכין עבודה ולהביאה להצגה באמריקה ולהראות מה השיג „בצלאל” במשך 20 שנות קיומו.  קויתי אז שיעלה בידי להשיג קרן של 20,000 לימ"צ ובזה אבטיח את „בצלאל” ובית-נכאתו לעולמי עד.  לתמהוני הגדול לא מצאתי כל סעד או עזר מצד ההסתדרות הציונית באמריקה והיה לי הרגש שמביטים עלי כעל מתחרה ב„דרייוו”, דבר שאחדים מפקידי ההסתדרות לא נמנעו מלהגיד לי גם בפירוש.  לפי בקשת כמה ועדים ציונים נאלצתי בכמה מקומות לא לערוך את התערוכות בזמן הקבוע וזה גרם להפסדים עצומים ל„בצלאל”.  ההצלה האחרונה שנשארה לי היתה להביא את הקרבן הגדול ביותר שיכולתי להביא: לפנות לאלה העומדים מרחוק לשאלות ארץ-ישראל ולשם כך מכרתי את הגלריה של עבודותי שהוצגה בירושלם תחת השם „גלריה-שץ”, תוצאת עבודתי במשך עשרים שנה וכל הכסף הלויתי ל„בצלאל” לכסוי הוצאות של יותר משנה וחצי שישבתי באמריקה יחד עם מזכיר, ערכתי תערוכות, נסיעות, עשיתי תעמולה בכתב ובעל פה, כדי להשיג את 20,000 הלירות.  וכאשר ראיתי שתיכף לא אוכל למצוא את מאויי הקימותי מחדש לתחיה את חברת „בצלאל” הנעזרת על-ידי חבריה, כמו שהתקים „בצלאל” לפני כן.

כל הדבר הזה יחד עם נסיעות עלה לי כ-1100 לירה, לבלי להכניס בחשבון את מצב בריאותי שהרסתי בעבודה הקשה והתנאים הרעים במשך כל הזמן הזה.  עתה לא נשאר לי מאומה להביא לקרבן ואל נא תתנחמו בזה ששץ לא יתן ל„בצלאל” ליפול.  אם לא תתנו ל„בצלאל” את העזרה הדרושה בזמנה לשלש שנים תמיכה לתקציב בסך 1000 לירות לכל שנה לפחות יכרח בצלאל להסגר ורק אתם תהיו האשמים בזה. ודעו לכם שחוץ מן ההפסד שהדבר יביא לארץ-ישראל ולעם-ישראל ושיותר ממאה אנשים ישארו מחוסרי לחם יהיה בזה משום חלול-השם כלפי כל העמים היודעים את „בצלאל” על שנתתם בגלל דבר פעוט להרוס מוסד. ואיני נוטה להאמין שדבר זה יעזור לנו בתעמולתנו לטובת ארץ-ישראל.

בידכם אפקיד את „בצלאל”!

*

בכדי למסור דין וחשבון על מעשי „בצלאל” במשך 21 שנים צריך לכתוב ספר עבה, בוחר אני ברגע זה לתת רק ראשי פרקים של עובדות ומספרים לעבודת „בצלאל”

בברכת ציון

פרופ' ב. שץ.

 

תזכיר

על בית הספר לאמנות ומלאכת אמנות „בצלאל”

מצבו בעבר ובהווה ותקוותיו לעתיד.

-------

דבר הוסד „בצלאל”.

בשנת 1906 יסדתי את „בצלאל” בעזרת חברת „בצלאל” שנתארגלה בגרמנה בנשיאות הפרופ. ורבורג.  טובי היהודים באירופה היו חברים ל„בצלאל”. בועד המיעץ האמנותי השתתפו אמנים גדולים כיוסף ישראלס, מכס ליברמן, סולומון י. סולומון ורבים אחרים.  „בצלאל” התחיל את פעולותיו רק בסכום קטן של 5000 מרק מדמי חבר. אחר-כך עלה סכום הכנסות דמי החבר ל25,000 מרק לשנה.

עבודתו בעבר.

משנת 1906 עד היום לִמֵד „בצלאל” את 35 מיני העבודות ומלאכות מחשבת הבאות:

1) עבודת דמשק, 2) פיליגרן, 3) קמיעות וחטוב בשן, 4) קרמיקה, 5) דפוס-אבן, 6) שטיחי צמר, 7) שטיחי משי, 8) עבודת זהב, 9) חטוב בעץ, 10) תמונות רקמה, 11) בתיק במתכת ועץ, 12) טרקוטה, 13) עבודת כור, 14) ציזילה, 15) יציקות גבס, 16) רשום טכני 17 מיניטורה בשן, 18) אמאיל, 19) בתיק בבד, 20) מקשה, 21) תחרים, 22) רקמה בזהב ומשי, 23) רהיטים קלועים, 25)[1] סתות, 25) פתוח וחקוק במתכת, 26) שטיחי קיר, אפליקציה, 27) פסול אבן, 28) שרטוט הנדסי, 29) גלונופלסטיקה, 30) לטוש אבני-חן, 31) חרטות, 32) תפאורות תיאטרליות, 33) צלום, 34) ציור שלטים, 35) אינקרוסטציה (תשבץ) בעצים שונים ובמתכת;

חוץ מזה למדנו כמקצועות ראשיים: ציור, כיור, פסול, ציור-נוי ותחריט.

מצב האמנות ומלאכת האמנות בא"י לפני היות „בצלאל”.

מ-35 העדודות התקימו 6 העבודות הבאות שנעשו לפני כן בא"י באפן פרימיטיבי ואנו הקנינו אותן לתלמידים והבאנון לידי שלמות: 1) תחרים, 2) סתות, 3) צלום, 4) דפוס-אבן, 5) עבודת זהב, 6) חטוב בעץ, 7) רקמה בזהב ובמשי, 8) חרטות, 9) ציור שלטים.

שאר 26 המלאכות הוכנסו על-ידינו בפעם הראשונה.

תערוכות „בצלאל”

אחת מפעולותינו החשובות היה סדור תערוכות „בצלאל” ומקומות מכירה בכל העולם. במקומות אלה סדרנו תערוכות:

ברוסיה: אודיסה, ורשה, לודז' ועוד.

בגרמניה: המבורג, קניגסבורג, ועוד.

באוסטריה: (שלפני המלחמה): וינה, למברג, פרג ועוד.

בהולנדיה: האג.

בשויצריה: בזל.

במצרים: קהיר.

באמריקה: ניו-יורק, סינסינטי, שיקגו, סן-לואי, אטלנטיק-סיטי ועוד.

באנגליה: לונדון לידס, מנשסטר, ליברפול ועוד.

מקומות-מכירה.

מקומות המכירה שלנו סודרו במקומות הבאים:

1) רוסיה, חברת „בצלאל” לכל רוסיה בורשה.

2. גרמניה. ברלין, מחלקה מיוחדת בבית-המסחר הידוע ורטהים. פרנקפורט ע"נ מאין אצל הפירמה ורונקר ושות'. המבורג אצל הפירמה ליאופולד לנדו. ברלין. הלשכה המרכזית של „בצלאל” לכל גרמניה.

3) אנגליה. לונדון, בית המסחר הידוע ליבריטי ושות'.

חברות „בצלאל”

כמות הגונה של תוצרת „בצלאל” היתה נמכרת על-ידי חברות „בצלאל” שהתרכזו בערים ומדינות שונות, כגון: ברלין, פרג, קרקוי, למברג, בוקרשט ועוד בתי מסחר בערים שונות בעולם, בין אלה כדאי להזכיר את הביתן המיוחד שבניתי בירושלם על-יד מגדל דוד ושנהרס על-ידי שלטונות הטורקים עם פרוץ המלחמה.

מספר התלמידים והעובדים.

כשנה לפני פרוץ המלחמה עסקו בעבודות אלו 483 תלמיד ופועל, בהיות שרבים מהם היו בעלי משפחה יש לחשוב את מספר הנפשות שהתפרנסו מ„בצלאל” ­­– כדי אלף נפש.

„בצלאל” בזמן המלחמה.

המלחמה גרמה להרס בכל העבודה. החברה לתמיכת „בצלאל” בברלין התפוררה. התלמידים, העובדים, המורים והעוזרים נקראו לעבודת הצבא. בקשי גדול עלה בידי לשמור על הרכוש וביחוד על זה של בית הנכאת והספריה לאמנות. הרבה חפצים יקרי-הערך טמנתי בבור של מים לפני שנלקחתי ע״י שלטונות טורקיה בתור שבוי מלחמה. ורק עשרה חדשים לאחרי כבוש ירושלים על-ידי צבאות בריטניה כששבתי מגלותי בדמשק התחלתי לסדר הכל מחדש.

תחית „בצלאל”

הצהרת בלפור שפתחה לפנינו אפקים חדשים בארץ-ישראל הביאתני גם לידי רעיון לשנות את תכנית „בצלאל”. המוסד היה לפני כן לא אחד, כי אם שלושה מוסדות: בית ספר, בית חרושת ובית מסחר. ודבר קשה ביותר הוא, להכתיר את שלשת התפקידים בהצלחה. עלי היה אז להיות מצד אחד מורה ומצד שני בעל בית חרשת וסוחר. הדבר שהיה הכרח לפני כן לרגלי הפרימיטיביות של הארץ נעשה עכשיו למיותר. החלטתי עכשיו לסדר את בית הספר דוגמת בתי-ספר כאלה בחוץ-לארץ שאינם מטפלים במקח וממכר והפרדתיו מבתי המלאכה. הודות לכך נעשו הלימודים שטתיים ומדויקים ובית הספר מקנה עכשיו לתלמידיו את ידיעת מקצועות האמנות ומלאכת האמנות ועוזר על-ידי כך להחיות את כל המקצועות שהוכנסו כבר מזמן ומכניס גם עבודות חדשות. ככה, שבית הספר התקדם במדה מרובה. בעבודות לשם מסחר וממכר עוסקים כל אלה שגמרו את „בצלאל”. בית-הספר עוזר להם בהמצאת דוגמאות ורכישת שוקים לעבודתם למטרה זו נוסדה התאחדות אמני „בצלאל” שאנכי יושב-הראש לה.

אם לרגלי חסר אמצעים לא הגיע עדין מספר העבודות והאנשים למספר זה שלפני המלחמה, הרי עומדות עבודות „בצלאל” עכשיו על גבה יותר חשוב בטיבן מאשר עמדו לפני כן.

לעת עתה הספקנו כבר להחיות את העבודות הבאות:

1) פיליגרן (נעשה חוץ מבקבוצות, גם בתור עבודת בית בין התימנים בירושלים וביפו, עשרות אנשים עסוקים בעבודה זו, את מספרם המדויק אין לקבוע).

2) עבודות דמשק,(ע״י פועלי „בצלאל” בביח״ר זלצמן ובעבודת בית).

3) מקשה בנחשת וכסף (שרא״ר ואיזה פועלים העוסקים בזה בתור עבודת בית).

4) צרבת (בקבוצת שרא״ר בבתי „בצלאל” וגם בודדים בעבודת בית).

5) קמיעות (2 בתי אמן בבתי „בצלאל”L מורו ואבניאלי).

6) גרפיקה (בהנהלת ה' פן, בבתי „בצלאל” חוץ מזה ליטוגרפיה אחת בירושלים ואחת בתל-אביב).

7) קרמיקה (בהנהלת ה' איזנברג, בבתי „בצלאל”).

8) אמאיל (בהנהלת ה' שור).

9) תמונות קיר באפליקציה ורקמה (שני בתי אמן, של ה' בן דוד וה' לוי).

10) אינקרוסטציה (בית חרשת זלצמן, פועלי ואמן „בלחאליים”).

11) פסול באבן (בגדוד, מתלמידי „בצלאל”).

12) חטוב בעץ (רפאל, בית אמן).

13) שטיחים („מרבדיה” חדשה)

14) רקמה בזהב (עבודת בית).

15) רשום טכני (אמנים ותלמידים בצלאלים).

16) תחרים (עבודת בית).

17) בתיק במשי (שני בתי מלאכה בתל אביב.)

18) רהיטים קלועים (בתי מלאכה של ה' פופוביץ ובית-חנוך עורים).

19) עבודות זהב (בית מלאכה של ה' ויס).

20) פתוח (קבוצת שרא״ר ועוד פרטיים).

21) ציור שלטים („הדר” ואנשים פרטיים.)

22) פתאורות (שני בתי אמן).

23) צלום (בן דוב ועוד).

חוץ מזה נתנו הוראה ברשום. בשעורים האלה נתחנכו כמעט כל המורים לציור וגם הגננות הנמצאים בארץ-ישראל.

הצלחתנו

שבנו מחדש לסדר תערוכות ולחפש מקומות מכירה בחו״ל, דבר זה עוזר לא במעט להפצת רעיוננו: לחבב את ארץ-ישראל על כל העולם. בתערוכות „בצלאל” שסדרתי מקרוב באמריקה הוצגו עבודות התאחדות אמני „בצלאל”. תערוכת ומבלי בלונדון חלקה מדליה לבית הספר ומדליה לתעשית השטיחים ו-7 תעודות-הכרה לחניכי בית-הספר או לבתי-עבודה. התערוכות באמריקה ענינו את בתי-הנכאת האמנותיים והחשובים ביותר, כדי כך שאלה קנו חפצי אמנות חשובים משלנו בשביל הגלריות שלהן הדבר נתן ל„בצלאל” מעמד באמריקה ונמצא גם שוק לתוצרתו, ביחוד בין היכלי הריפורמיים וה„דזואיש סנטר” וכמו כן בין חובבי-אמנות. „בצלאל” פתח אמנות יהודית ארץ-ישראלית מיוחדה ומקורית. הסגנון החדש הזה של אמנות עברית נתן לנו אפשרות ליפות ולקשט ספרי-אגדה לילדים וכמו כן ספרים חשובים אחרים שהוצאו כבר. אחדים מאלה רכשו להם כבר פרסום עולמי. עבודתנו ידועה היטב בין הארדיכלים והם מזמינים אצלנו לעתים קרובות קשוטים בשביל היכליהם, הזמנות כאלו מתקבלות לא רק מאמריקה ואירופה בכלל, אלא גם ממרכז אמנותי כפריז. ויבוא יום שאם רק חלק ההזמנות ממין זה יעלה בחלקו של „בצלאל”, אפשר יהיה לא רק להמציא לאלפי נפשות פרנסה אלא גם לעזור להתהוות סגנון אמנותי יהודי ארץ ישראלי שיהיה לכבוד ולתפארת לכל העם העברי.

ערך בצלאל לארץ.

בצלאל היה לצרך הכרחי בשביל היהודים בא"י, כדי כך שיש לו כבר Raison d'etre. על-ידי חקלאות לבדה אין עם יכול לקום לתחיה. יש צרך בתעשיות רבות, ביחוד זעירות, הזקוקות לעובדים במקצועות שונים ויש צרך באלה שקבלו איזה חנוך ב„בצלאל”. ובאמת אין לך תעשיה כמעט, שלא תפנה אלינו או לאלה שלמדו אצלנו בדבר עזר טכני.

„מזכרות” לתירים.

בארץ ישראל מתפתח מקצוע „המזכרות״ לתירים. מספר התירים עולה מדי שנה בשנה. מכל קצוי תבל באים הנה. המספר הגדול ביותר מרכב מיהודים. ברצון הם קונים את תוצרתנו בכדי להביאה לארצם בתור מזכרת מארץ-ישראל. תקותנו חזקה שבמשך הזמן תאפשר תעשיה זו לאלפי משפחות למצוא את פרנסתן. כל החנויות המוכרות מזכרות מוצאות לחובתן לכתב על שלטיהן באותיות גדולות שהן מוכרות עבודות „בצלאל”.

„בצלאל” מעל תרבותי.

הראינו עד כאן על התועלת החומרית שהביר „בצלאל” לארץ. אבל חוץ מזה ממלא בצלאל תפקיד חשוב בתחית הארץ ובתחית עמנו בכל העולם, עד שאין היכולת לשוקלו במשקלו ובמדתו של חנוני, ובכלל רק הדור הבא יעריך את זה. – זהו „בצלאל” בתור מוסד להקנית אמנות עברית ולהפצתה. בית-הספר „בצלאל” ובית נכאתו וספריתנו הם הפנה היחידה בכל המזרח וליהודי כל העולם לאמנות שלנו. אין פנה בעולם, במלא מובנה של מלה זו, מסיביריה הקרה עד האקוטור שבא נמצא יהודי אשר לא ידע את שם „בצלאל” גם תלמידנו הם באי ארבע כנפות כל הארץ. ועוד רב מספרים של הרוצים לבוא אלינו. „בצלאל” הציל כבר כשרונות יהודים רבים מהתנונות וירידה. בזמן שצעירנו משוללי אפשרות להכנס לאקדמיות באירופה המוצא היחידי, עוגן ההצלה, הוא „בצלאל”, הם יהיו „שליחינו” בעתיד, שידברו לכל עמי העולם בשפת האמנות העולמית. יש לקוות שיעלה בודאי להרים את מצב התעשיה בארץ ויראו גם לעולם את יפי ארצנו ומשאות נפשנו.

אקדמיה לאמנות פלסטית.

התקדמות „בצלאל” הביאה לידי כך, שאנו עומדים כבר עכשיו לפני האפשרות לפתוח אקדימיה. פרופ' פסטרנק ויהודה אפשתין הבטיחו בנאמנותם שהם יבואו לא״י לעזור לי. ופתיחת אקדימיה לאמנות אינה אגדה כבר, קרובים אנו לכך. הדבר הנחוץ לנו לשם זו – זהו, תקציב קטן נוסף של 500 לירות לשנה על תקציב בית הספר המוזיאון וספריתו, החשובים לנו ביותר בתור אמצעי-למוד. האקדימיה תמנע בעד נדידת גומרי בית הספר לחוץ-לארץ.

מרכז לאמנות „בצלאל”.

„בצלאל” רוצה לעזור גם-כן בתנועת סדור פנה שקטה לאמנינו שיבואו לציר את הנוף היפה של ארץ-ישראל, את הטפוסים הרבים שאפשר למצוא כאן ואת נושאי עברנו הגדול. דבר זה יאפשר לאמנים לחיות כאן מבלי שיוציאו הרבה. במשך הזמן תהיה ארץ ישראל מרכז לאמנות שלנו שבו תוצר אמנות עברית מקורית.

בית הנכאת.

עם פתיחת בית-הספר, יריתי את היסוד לבית נכאת לאמי עברי, למטרה זו נדבתי את אספי הפרטי של אמנות ומלאכת אמנות שהכיל כמה מאות טפסים. במשך 20 שנה אספנו כ-6000 חפצים באמנות עתיקה וחדשה. מלבד אסף גדול בן 1500 טפסים של יריעות הטבע, שנמסרו להנהלה הציונית לשם יסוד בית הנכאת החקלאי בירושלים. כן מסרנו גם כתבות עתיקות באבן וחפצים לבית הנכאת העברי לעתיקות א"י וכתבי יש לספריה הלאמית והאוניברסיטאית. בית הנכאת שלנו ידוע לממשלה האנגלית ומאשר על ידה, בתור בית הנכאת הלאמי הוא פטור ממכס כמוסד המביא תועלת לצבור ונהנה מכל הזכויות של מוסד לאומי ומקבל גם מתנות ממחלקת העתיקות של ממשלת ארץ-ישראל. גם ממשלות אחרות הכירו בבית הנכאת והוא עובד בהשלמה עם בתי נכאת אחרים וקבל מתנות מאת צרפת ואוסטריה כמו כן בחליפין מממשלות אחרות. זהו המוזיאון היהודי הגדול ביותר והמיוחד ליצירה העברית לא רק בארץ-ישראל ובמזרח אלא גם בכל העולם כולו. אפשר למצוא בו חפצים כאלה שהם לתפארת גם לבתי נכאת אחרים. מספר מבקריו הוא 10,000 בשנה.

התקציב.

עד פרוץ המלחמה נתנה חברת „בצלאל” את התקציב הדרוש. אבל המלחמה הגדולה שהרסה מוסדות כה רבים פגעה גם ב„בצלאל”. בקשי גדול ורק הודות לאדיבותם הגדולה של ה' יוליוס רוזנולד והג' אשתו עלה בידי להמשיך את העבודה ב„בצלאל”. בשובי משביי,בדמשק, התחלתי מחדש במספר קטן של תלמידים, אז קבל עליו ועד החנוך של ההנה"צ את מלוי התקציב בסכום של 2400 לירה לשנה לשם המשכת העבודה. אבל עם הקטנת התקציב הכולל של ועד החנוך קצצו גם בתקציבנו, מבלי שים לב לכך שבית-הספר גדל וצרכיו גדלו, בהדרגה כזו שמזה שנים אחדות אנו מקבלים רק 800 לירות בשנה. וגם את זה אומרים למנוע מאתנו.

לעתידו של „בצלאל”.

להמשיך בתנאים כאלה אי-אפשר. מוכרחים ליצור קרן קימת ש„בצלאל”, בית נכאתו והספריה לאמנות יוכלו להתקים. סדרתי תכנית לבנין מרכז „בצלאל” שיכיל 50 בתי-עבודה ששכר הדירה שאלה יכניסו, יספיק למלוי תקציב „בצלאל”

20,000 לירות.

המקום „שבצלאל” בנוי עליו היה למרכז חשוב לירושלים יוכל להיות למרכז מסחרי גדול ל„בצלאל” בנין 50 בתי עבודה ובנינים אחדים על אדמתנו יעלה לא יותר מ20,000 לירות שתכניסנה מיד 15%, ולאחרי שיבנה המלון האמריקני הגדול, יכניסו בתי עבודה אלה 25%, על-ידי שכר הדירה.

חברת „בצלאל”.

לעת-עתה עד שיעלה בידי לקבל את 20,000 הלירות צריך למצוא חברים לחברת „בצלאל” שהקימותי לתחיה ושנתאשרה מחדש על-ידי ממשלת ארץ-ישראל ביום 22 לאוקטובר 1925 במספר 3939/374. אולם עד שמספר החברים יגיע ל-800 או 1000 דרושה לנו תמיכה לתקציב בית הספר ובית נכאתו בסך 1000 לימ"צ לכל שנה ולמשך שלש שנים.

הכח הפועל.

בצלאל שיך לכל העם העברי ונמצא תחת פקוח ההסתדרות הציונית וחסות החוקים האנגליים, בועד חברת „בצלאל” נמצאים חשובי האזרחים בארץ-ישראל. לועד יש כח של בקרת, החלטות וכו'. ועד דומה לזה מסתדר בקרוב באמריקה.

הועד הפועל של חברת „בצלאל” בארץ ישראל:

פרופ' אוטו ורבורג, יו"ר

פרופ' ד"ר יוסף קלויזנר, מזכיר הכבוד

ד"ר י. ספיר, גזבר

פרופ' דוד שור

ח. נ. ביאליק

מ. דיזנגוף.

נורמן בנטויץ

ד"ר שמריהו לוין

פרופ' צ. בלקובסקי

פרופ דולזנסקי

יצחק גולדברג

ישראל רוזוב

ד"ר רוזנבוים

ד"ר י. לוי

יהודה גרוזובסקי

ש. בן ציון (גוטמן)

ד"ר סוסקין

ד"ר אברהם ויסוצקי

מכס דלפינר

פרופ' ב. שץ מיסד ומנהל

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 



[1] כך במקור, ללא סעיף 24. [הערת פרויקט בן-יהודה]