_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

בעלי פשרה

שמריהו לוין

לתוכן הענינים

 

הגיעה שעתה של אידיאה לקנות שביתה בלב הרי היא כופה את החברה,  לכל משמעותו של דבור זה חברה,    להתפשר אתה.   ברם מעולם לא נעשתה הפשרה בבת אחת,  מתגרות הבריות והולכות,  נושאות ונותנות,  שכן טבע הוא בבני אדם להתעקש,  לעמוד על שלהם,  לבלי לוותר.   ולא ראי פשרה זו כראי פשרה זו.   תכופות נוטים בני אדם לקבל את התוכן,  אם כולו ואם מקצתו,  של הרעיון החדש,  אלא שאינם רוצים להודות,  שכפויים היו לוותר,  והרי הם שקודים למצוא שם חדש לתוכן שבאה עליו הסכמת הלב,  כדי שלא יכירו בהם,  שהרעיון החדש גבר עליהם וכבשם.   תכופות נוהגים להפך:  נוטלים את שמו של הרעיון החדש,  מסכימים לסיסמא החדשה,  ברם משנוגע הדבר בתכנו של זה המתנגד הישן המובהק בהתנגדותו עומד,  והרי הם שקודים לגדור בפני הרעיון מלהתגשם בחיים.   עושי הפשרה מן הסוג הראשון כנים וישרים הם יותר מן האחרונים.   אין הראשונים מרמים את הבריות,  הם אינם אלא מפתים את עצמם,  שהם קשים מצור ועזים מחלמיש ואינם עושים לחיים ויתורים.   האחרונים אמנם עוברים לפעמים על גדלוּתם,  אבל אומרים להשתלט על הכל.   אין רצון הפשרה שלהם בא אלא כדי להתגרות במתנגדיהם:  ידכם קצרה מלפגוע בנו,  באים אתם בשם האידיאה החדשה    שפיר!  אף אנו מודים בה אבל יבוא יומנו לכשתרצו לשמור על טהרתה של זו ולגשמה בחיים.   מצוא נמצא אמתלאות,  דיחוקים ותירוצים ולא ניתן לה לזו לצאת לפועל,  להתגשם.  

ואין אנו מתכוונים להלכה ולעיון בלבד,  שאלה מעשית חשובה היא וחייבים אנו להתעכב עליה יפה יפה.  

היו ימים,  והם אינם רחוקים מאתנו,  שהאינטליגנציה היהודית חלוקה היתה לשתי מחנות צרות זו לזו,  שוטנות אשה את חברתה.   כל מחנה ורצייות משלה ומטרות משלה.   הלאומיים מכאן והמתבוללים מכאן.   אין הדברים אמורים בציונים ובאנטיציונים,  שכן אין הציונות כשהיא לעצמה השקפת עולם.  יסודה של הציונות    הלאומיות.   ולא כל שכן שאין ההתנגדות לציונות השקפת עולם,  שכן אי אתה משתית שום השקפת עולם על התנגדות בלבד,  אלא אם כן אתה מצמיד פילוסופיה של חיים מיוחדת על "להכעיס" בלבד.   לפי שעה אין השקפה כזו קיימת בעולם.   הלאומיים והמתבוללים הם נציגיהן האמתיים של שתי השקפות-עולם תחומות בתחומיהן והן בלבד השפיעו על חיי העם היהודי.   תחילתה של הלאומיות באינדיבידואליסמוס הכולל ומטרתה    יצירתן של מסיבות חדשות לעם העברי,  שיהיה בידו להתפתח מתוך חירות בחינת חטיבה לאומית עצמאית,  בעלת ערך משלה.   תחילתה של ההתבוללות    אם נתפוס לשון קצרה    הקומסמופוליטיסמוס,  ומטרתה    עקירתן של כל הנסיבות השומרות על יחוד סימניו של העם העברי.   שתי השקפות-עולם אלה ברורות היו,  וכל אחת מן המחנות האלה הצרות זו לזו ידעה עם מה ועם מי יש לה עסק,  דיבוריהן ברורים וחתוכים היו,  ולא אמרו לאחז זו את עיני חברתה.  

בעשרות השנים האחרונות של המאה שעברה התחילה פרשה חדשה במדע הכללי,  פרשת הרעיון הלאומי.   מאקס מילר,  שטיינטאל,  לצרוס,  נארה,  לאזאר גייגר,  פּוֹטֶבּניא וכיוצא בהם רבים התחילו מהלכים בדרך חדשה במחקר הבלשני.   הם התחילו חודרים למעמקיה של כל לשון ולשון ומצאו,  שלכל לשון לא רק אנטומיה משלה,  אלא גם פיזיולוגיה משלה.   גדולה מכן:  אף ביולוגיה להן ללשונות.   ומן הלשונות באים החוקרים האלה אל העמים שיצרו את הלשונות ההן,  ובבת ראש נפתחו אפקים חדשים.   שמש חדשה עלתה והתחילה מאירה את הדרך,  בה הלכה האנושיות בהתפתחותה רבת הימים,  וכאן נתגלה,  שדרך זו נכבשה על ידי עמים שונים,  ושוב נתגלה,  שכל עם כבש את הדרך לפי אפיו המיוחד,  לפי טיבו המיוחד.   שוב אין המלומדים יכולים לפרוש מנושאם החדש של מחקריהם והרי הם מתעמקים והולכים ובונים ומעלים קומה על קומה עד שצמח ועלה היכל חדש של מדע,  היכל תורת-הנפש של העמים תורת-נפש מדעית.  

במקומה של אנושות מופשטת העמדה חטיבת-עם,  העמדה האומה.   האנושות המופשטת אלמת היא,  האומה מדברת;  האנושות המופשטת    רוח שורה בערפלים,  מהלכת ערטילאין,  האומה    גוף לה ונפש לה,  בעורקיה נוזל דם,  דם חי,  רענן ועינים לה,  עינים יורות אש,  היא נכספת,  שואלת,  שואפת,  נלחמת על קיומה.  

קמעא קמעא באה מהפכה במוחו של האדם.   הרוח מתגלית בצורה אחרת,  לא בפשטותה אלא בסבוכה,  לא בהרכבתה אלא בהתפרדותה,  לא בחדגונותה אלא בהרמוניה שלה.  

אולם אנו בני ישראל אין אנו חיים חיי עצמאות אלא כל שאפשר לשמור על עצמאותנו בסביבה הנכריה,  ואפילו בעולם הרעיון אחרונים אנו לנוגה האור שזרח מן השמשות החדשות.   אפשר והיהודי הפרט יהיה הוא דוקא נושאן של האידיאות החדשות ביותר.   אולם מתחילה הוא מעניק את רעיונותיו לסביבה הנכריה.   אי אפשר לחיות בגלות אלא בבבואתה של החמה.  

ולפיכך לא יפלא,  שבשעה שאומות העולם כבר רוויות היו ברעיון הלאומי החדש עדיין עבדה האינטליגנציה היהודית לאליל הקוסמופוליטי הישן.   כבר חרב מזבחו,  נעלמו כהניו,  ועדיין עומדת היתה האינטליגנציה היהודית והביאה קרבנות על המזבח ההרוס.  

שעון הגלות לעולם אינו מכוון כהלכה וכדיוקו.   ותכופות מפגר הוא כדי תקופות שלמות.  

ובעוד שבכל העולם כולו ידעו כבר יפה יפה,  מה טיבה של אומה,  ומה ענינה של הלאומיות ועד כמה זכאית האומה לדרוש לכל-הפחות עצמאות לעצמה,  רק התחילו להתפלפל בינינו:  אם אומה אנו או לאו,  אם זכאים אנו לדרוש דרישות בחינת חטיבת-עם או שמא אין אנו אלא "תוספת" לאומות העולם.   משל למי שקנה ליטראות אחדות והקצב מעניק לו "תוספת" של עצמות,  או למי שקנה ארג לחליפה,  ודעת החנווני נוחה הימנו והרי הוא מוסיף לו חתיכה קטנה של בטנה חנם אין כסף.   ואמנם לא פסקו מלטעון ולהכריז:  לא עם אנו,  והתורות הלאומיות אין לנו חלק בהן.  אנו הבטנה למלבושן של אומות העולם!  

אולם לא לעולם חוסן המיאון,  לא לעולם כוח העקשנות,    וכאן פותחת פרשת הפשרות.  

כמה חברות ומוסדות של מתבוללים אנוסים היו לוותר כמה ויתורים למעשה משנתקרבו והלכו לחיי ישראל.   הם אנוסים היו להסכים למקצת תכנו של הרעיון הלאומי-היהודי.   כנגד זה התחילו אחרים להודות בסיסמא "לאומיות",  ברם כשמגיע הדבר לביצוען של דרישות לאומיות מבחינת תכנן הרי הם מחזיקים בהתנגדותם,  בשטנתם,  כדרך שנהגו מתבוללים ראשונים.  

פשרה זו שטחית בנוגע ללאומיות היהודית נגלתה בכל עריתה בועידת-הפועלים בניו-יורק,  שהוטל עליה לעבד תכנית ודרכי עבודה בענין תביעות ישראל עם תום המלחמה.   לא קם איש ונלחם בגלוי בסעיף הדן בזכויות לאומיות,  ברם אנשי הפשרה לא רצו לשמור אלא על השם בלבד,  הם נרתעו מפני פתיחת הסוגריים,  מפני האמירה המפורשת על לאומיות יהודית.   והגיעה שעתו של הפלפול הישן וחזרו הדברים לישנם:  מה טיבן של דרישות לאומיות,  עד היכן רשאים אנו ללכת בדרישותינו הלאומיות וכו'.  

חמוּרים הם החיים,  והשעה שאנו עומדים בה חמוּרה שבעתים.   ואם סבורים הם בעלי פשרה שיעלה בידם להפטר בשאלות תם אינם אלא טועים.   ויש תרופה לכך:  לא שנה אדם ילך וישב לרגליו של מלמד וילמד מחדש את האלף בית.  דרך אגב:  אפשר לשאול גם מפי הפולנים בפוזן,  מפי הרותנים בגליציה,  הגרמנים בבוהימיה,  מפי הסלאווים בהונגריה,  מפי האיטלקים באוסטריה.   עוד רבים הם,  רבים הם מאוד בעולם שאפשר לשאול מפיהם.   

20 לאַפּריל 1915. 

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה