_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

דגול מרבבה

פרץ סמולנסקין

לתוכן הענינים

 



לפי מספר מפקד בני האדם על פני האדמה יאריך אדם אחד מרבבה מאת שנים, ואם כן על פי המספר הזה ברור הדבר כי ימצאו כיום בכל בני ישראל כאלף איש בני מאה שנה, וכן ימצאו תמיד אחרי כי חק הטבע הוא אשר אחד אחוז מרבבה יחיה מאה שנה, ובכל זאת לא נשמע עד כה כי הרבו לשמוח ולחֹג חג המאה אף באחד ממנו כאשר עשו זה עתה להשר משה מונטיפיורי יחי'.  ומה זאת?  האם עשרו עשה לו?  או כבודו בעמים?  אמת הדבר ולא נוכל לכחד לדאבון לבנו כי רוב אחינו יתנו באמת כבוד רק לעשיר ונכבד בעמים, ואם יחכם איש וירבה טוב וחסד לא יזכרו לו כל אלה אם לא איש זרוע או בעל אוצרות הוא, וגם בחג הזה חגגו רבים לא יען כי הכירו ארחות הדגול מרבבה כי אם יען כי גדול שמו לכן לו יאתה תהלה, ועל כן הפריזו רבים בדרשותיהם בחנופה וחלקות על שם משה עד כי היו לגֹעל נפשׂ למואס חנף, כי בעיניהם השם הוא העיקר.  אולם כל אלה אך כמוץ המה אשר רוח ישאם ולא ישאר כל זכר למו, כי אנחנו הלא נדע מה יתרון למהלל בתהלות כאלה, וכבר ראינו כאלה רבות, ואחד מבני הדור הזה יהיה לנו למופת, הלא הוא המנוח אשר שש לעשות צדק מו"ה אברהם הכהן (אלבערט כהן).  אלפי תהלות שירות ותשבחות נשמעו שנה בשנה לשם האדם הישר הזה, אשר באמת הרבה לעשות טובה בימי חייו, ומי זכר את שמו מאז חדלו לקבל ממנו צדקה ועזרה אחרי כי הלך לעולמו?  לא אחד!  וכן המה תהלות רוב המהללים, כי על כן אחשוב למשפט כי לא באלה יורו דעת לעם למען ידע להוקיר באמת פעולת האדם המעלה, כי אם בהשכל וידוע את דרכיו במשפט ואמת, וזאת תהי תפארת להאדם המעלה כי יהללוהו על פי פעלו, ותפארת לעמו כי לא בחנף ודברי שקר יביע תהלות. 

השר משה מונטיפיורי ראוי הוא לכבוד בעמו[1] מאין כמהו גם אם לא נדמהו לאחד הגדולים בישראל אשר נקראו בשם משה; הוא היה איש ישראל בכל דרכיו באמת ובלבב שלם וזאת היא תפארתו.  הוא בעשרו ושלמו לא גבה לבו לבלתי ראות ענות עמו, כי אם שם לבו והטה אנו לצעקת אחיו הנרדפים כל היום וזה הוא חסדו.  לבבו היה שלם את אמונתו בכל ימי חייו וזאת היא צדקתו, אשר לא תשָכח נצח, ואף אלה אשר לא באמונה ימצאו מחסה ועז אם אך יודעי משפט המה יהללוהו בעבור זאת בכל תהלה.  כי אמנם כאשר נהפך עלינו הגלגל בכל דבר; כאשר ירדפו אותנו בעת אשר נבקש שלום; כאשריאשימו אותנו העונות אשר המה לנו לזעוה יותר מאשר לכל העמים; כאשר גם צדקותינו תחשבנה לנו לחטאת, כן גם בקרבנו אך תהפוכות, וכל אשר בו ישָגב עם ועם הוא לנו למשענת קנה רצוץ.  בכל העמים תהא האמונה למבטח עז למלך ושרים ואדירי עם, בכל עם ועם נראה כי אצילי העם ועשיריו יתימרו אך בשם האמונה ובה ישימו כל כבודם וכל כהן אמונה ינחל כבוד בלי מצרים ודבריו נשמעים גם כדבר פקיד ומושל, והכל יודעים זאת עד כי למותר הוא לדבר בזה, וכל אצילי הארץ רק בדרך אמונה יבחרו ויחרפו נפשם בעדה ובלעדה לא ינחלו כבוד בארץ, ורק החכמים החוקרים על ידי מחקריהם ודלת העם על ידי מחסורם ירימו לפעמים יד נגד האמונה וכהניה, אך קצרה יד כלם מנגוע בה לרעה, כי בעלי המשרה והכח יהיו עליה סתרה – ובנו גם בזה ההפך מכל עם; בנו אשר אין לנו בעולם אלא התורה והדת למוסרות עמנו, בנו אם אך ימצא איש עֹשר-מעט או יזכה לשם-מה ויחשוב את נפשו למורם מעם או תהי ראשית דרכו לא רק לזנוח חקי הדת כי אם לפשוע בה בזדון ושאט בנפש, ורק על החכמים ודלת העם ישים העם משמר לבל יפרצו בחומת הדת, אך העשירים יוצאים מהכלל המה, למענם לא נבראה יראת שמים כאשר לא יראת אנוש על פניהם.  והדבר הזה ישפילנו וידכאנו וירבה פצעינו מאד.  אם יפשע עני באמונתו כי אכף עליו פיהו ולא יוכל לחסר נפשו ממאכל יען כי אחד הפוסקים לא ידע רחם (וזאת הן לא נוכל לכחד כי חקי דתנו על פי הפוסקים המה לבאר צרה להעניים והאביונים להכרית אֹכל מפיהם) או כי יתפרץ רוח אחד החוקרים ויביא במשפט את דברי המחוקקים, בדברים האלה לא יפָּרע עם, כי החכם בחכמתו והעני בתאותו לא ירבו לפשוע, ואם גם יפשעו – חלילה לנו לדין אותם במדת דין קשה כי הם נאלצו לזאת, את זה הציק רוחו ואת השני – בטנו, אבל אם העשירים אשר לא בדעת ומשפט ישביתו מפניהם כל חק, אשר לא ממחסור ועני ישלחו ידם בפגולים כי אכף עליהם פיהם, כי ידם הלא תמצא למצוא מעדני מלך גם על פי חק ומשפט, אם אלה יפרצו כל גדר בזדון אז לא ידעו כל גבול ועד מהרה תהי רוחם זרה גם לעמם כאשר היתה לחקי הדת כי רֻבּם לא ידעו גם תורה, אשר היא תשיב לבם אל עמם...

ושראל הידע זאת?  היתבונן לתוצאות המעשים האלה?  אך לא!  בישראל כל דבר האסור מותר אך לעשיר, וזאת נשמע לרגעים, כי יראה איש ישראל את אחיו אוכל טרפה או יחלל שבת והוא עני אז לא יחקור אולי היה פקוח נפש בדבר הזה כי אם יאמר: לוּ עשה כזאת איש עשיר החרשתי, אך כי עני יעוז לחלל דת השקט לא אוכל!  והתהפוכות האלה היו לנו לשבר משנה להביא מחתה לעניים, כי בדבר הזה גבה לב רבים מהיושבים על כסא ההוראה להכביד המשא על עניי הצאן, ולהשחית לב העשירים עד לתתם בתחלה למואסים באחיהם ואחרי כן גם לצוררים להם.  כי על כן נראה את השר משה מונטיפיורי לא רק כדגול מרבבה אשר רק אחד ממנה יאריך מאת, כי אם כדגול מרבבות עשירי ישראל אשר בעשרם יגבה לבם עד להשחית.  ועל הדבר הזה עלינו להללו בכל תהלה ובלבב שלם.  ולא יצדקו אלה אשר יאמרו כי בדבר  הזה לא יראו נכבדות אחרי כי הוא ל חסר נפשו מכל טובה גם בלכתו בדרך ובעברו ארחות יַמים, כי ידו מצאה למעדני מלכים גם אם נזהר מכל פגול, כי באמת לא כן הוא, לוּ היה אציל בעמים כי אז לא נחשבה זאת לו לצדקה, כי המה כלם ישימו אך באמונה כל כבודם, אך הוא אציל בישראל ובישראל לא כן יֵעשה, ויהי איפוא למופת לרבים.  ולוּ חכמו השכילו הדרשנים בדרשותיהם והכותבים במכתביהם כי אז הרימו את הדבר הזה על נס למען ישמעו עשירי ישראל, כי אמנם אך הדבר הזה היה בעוכרינו, אך מהדבר הזה פרח הזדון ומטה רשע אשר היה בנו, כי רוב עשירינו חטאו וגם החטיאו את הרבים להעבירם על דת, וכל עוד אשר לא יצלח בידנו להשיב לב העשירים אל דתם, היינו כי יתכבדו בה ועל פני כל העם יכבדו, אין כל תקוה כי יהי לבבכם נאמן את עמם ידאגו בצרתו וישאו אתו בעמלו.  אשרי השר מונטיפיורי שזכה להיות גם בדבר הזה דגול מרבבה ואשרהו שזכה לחיות עד כה ולראות בעיניו שלא לריק יגע, כי עתה יחלו גם רבים מאלה אשר בגדם ומעלם בדתם ועמם נחשבו בעיניהם כחכמה, לראות כי כלם שגו יחד וישובו ויבושו וינחמו מעלילותיהם.

אך לא בדבר הזה לבד יהיה השר כמוכיח ומזכיר עון לעשירי ישראל, כי אם גם כל המעשים אשר עשה בחייו יקומו ויטפחו אותם על פניהם ויקראו להם: אכן כזב שמתם מחסכם ובשקר נסתרתם עד כה!  – תהלת חסדי המאה הזאת שמעה אזנו מכל עברים, קרן אורה ותשועת עולמים חזו כל אלה המתפרצים מפני אחיהם והדבר הזה היה להם לכסות עינים בהיותם לבוגדים בעמם, באמרם: כבר עברה העת הרעה ולא תשוב עוד לעולם ובעת טובה למה לנו לענות בנגעי אחינו?  תולדות ימי השר תעמודנה כעדים נאמנים ותקראנה: שקר בפיכם!  בל המאה הזאת הלך השר כפעם בפעם לארצות שונות ולא למען התענג בשלותם בא שמה, כי אם רק לראות ברעתם ולשמוע צעקותיהם, ותשועת המאה הזאת וחסדיה איפה המה?!  וגם בגלל הדבר הזה אך טוב הוא כי יתנו שם ושארית עד עולם לזכר השר למען יהי שמו לשבט מוסר לפושעים בעמם ולמופת לישרים בלבותם עד עולם.  ומי יתן ונזכה לקרוא עוד שנה בשנה שנים רבות בשמו בברכה ותפלה בעד שלומו וארך ימיו.

 

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 



[1] בזה לא אמרתי כי לא ראוי הוא לתהלה ותפארת כאדם, הכל יודעים כי שמו נערץ ונקדש בפי כל על צדקותיו וחסדיו ויושר מדותיו, עד כי גם שונא בעל כרחו יענה אמן לתהלת השר.  ולעולם לא אשכח את אשר ספר לי כמסיח לפי תמו ישראל מומר היושב בלונדון והוא איש עשיר ונכבד.  פעם אחת קרה כי נזדמנו שניהם בספינה אחת ויתאמץ בכל עז להודיע למונטיפיורי, אשר האיר פנים לכל אלה אשר הציגו לפניו אם יהודי או נוצרי, וכאשר פגע בו האיש ההוא בלכתו הנה והנה על גג האניה הסב השר תמיד פניו לבל יראה פני ישראל מומר, כי חק הוא לו לבלתי דבר את מומר והבט בפניו – ובכל זאת – הוסיף הריש ויאמר – אודה כי פני מונטיפיורי נראו לי כפני מלאך, וכן הוא באמת כי אין מי ישוה לו בצדקתו לכל אדם מאיזו דת שיהיה רק לא לישראל מומר.  העדות הזאת כמאה עדים דמיא, אולם על צדקותיו בכלל אין לנו להתפאר בו יתר מכל בני האדם, ואני דברתי בזה על צדקה אשר עשה בישראל.