_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

עֵת לָטָעַת

פרץ סמולנסקין

לתוכן הענינים

 

חלק שלישי.

סער מתחולל כי יגעש וירעיש ארץ אם אך במקומו יחול לא לו רע נאמר, כי מודעת היא אשר הוא גם בהשימו ארץ יחדש פניה, כי יביא רוח חיים תחת רוח קטב אשר שרר שם וגם את הטוב גם את הרע יקבלו ממנו יושבי המקום ההוא, ואם אנשי לב המה ינחמו; אך אם הסער המתחולל לא ישמור דרך עמדו, לא יפנה אל גבול המקום אשר שם יוכל גם להיטיב בהרעותו כי אם ישטוף במרוצתו  ויסחוף גם ארץ לא זעומה מרוח קטב וגם שם יהרוס הבנוי ויעקור הנטוע וישים שמות בעת אשר היטיב אין אותו, ואם גם יושבי המקום ההוא ישישו לקראתו וכמלאך מושיע יברכו שמו להם חסרי לב נאמר כי ידברו דבר לא הוא ולא יבינו להבדיל בין רע לטוב.  כחזיון הזה נשא על השכלת ברלין אשר פשטה ועברה כסער מתחולל גם מעל לגבול הארץ ההיא ותך גלים גם בארצות רחוקות. 

כבר אמרתי שלא כל פרי ההשכלה הזאת משחת היה בארץ שבה נולדה, כי גם טובות צמחו ממנה ובצדק יוכל כל איש אשר יחזיק במעווה לאמר: גם את הטוב גם את הרע נקבל ממנה, אבל לא כן היה פריה בארצות זרות ששם בקשו להביא ולשתלה על אדמה נכריה בחזקת היד, שם לא היה פריה למאכל ועליה לא לתרופה, כי אם לבלע ולהשחית.

מודעת זאת כי לא לפי העץ יהֻלל הפרי כי אם לפי הפרי יהלל העץ, כן לא לפי המורה יתהללו התלמידים כי אם לפי התלמידים יהֻלל מורם, ומה גם כי לא לפי האיש יתהלל רעיונו כי אם לפי הרעיון יהֻלל יולדו.  הדבר הזה הלא מובן הוא לכל איש וגם מבלתי היות פלסוף ומבלי אשר יקרא שם ד"ר על האיש יוכל להבין את המשפט הזה כי חזק הוא כסלע איתן, ואם יבקש איש להתחכם ולהורות משפט כזה קבל עם אז עליו ישחקו גם צעירים וישאלו מאי קמשמע לן?

ובכל זאת נראה כי ההלכה המפורשת הזאת נעלמה מרוב החכמים והסופרים והיודעים בינה לעתים לדעת מה עשה ישראל בכל העתים והזמנים אשר עברו.  רוב כותבי קורות היהודים שגו בהלכה המפורשת הזאת ויהפכו את הסדר, כי כמעט כלם יחד הודו כי תלמידי בן-מנחם יצאו לתרבות רעה לאחיהם, וזה האחרון החכם גראֶטץ הגדיל לגלות תועבות רוב תלמידי בן-מנחם ורעיו וישימם למפלצת לדור אחרון ובכל זאת המורה מרום ונשא וגבה מאד בעיניו.  וכן גם ראו רבים ונוכחו כי השכלת ברלין משחתת בה, כי לא הביאה פרי טוב להעם כי אם להפך, ובכל זאת חלילה לנגוע בה אחרי כי בן-מנחם הוא מחוללה, אבל אדות ההשכלה הזאת ומחוללה ועוזריו והרצים אחריה כבר דברתי ברחבה ולא אמצע חפץ עוד לדבר בה, רק בפריה אשר הביאה לארצות אחרות אחפוץ לשים כעת עיני.

כל איש כיודע הרבה כיודע מעט את קורות ישראל הוא ידע כי בכל עת ובכל זמן חיו בישראל אנשים חכמים בכל החכמות ולא נגרע מחלקם בכל מדע ולפעמים היו חכמי ישראל הרבים והגדולים בדורם, אך חכמי לב אלה בגברם חיל בחכמתם לא סרו מדרך התורה, לא עזבו יראת שדי ואהבת עמם היתה רוחם תמיד, והם המה היו חומה על אחיהם בעת צר, הם המה הקריבו כבודם ומאדם וגם חייהם בעד עמם, והרופאים והחכמים אשר התיצבו לפני מלכים השתמשו בכבודם להעלות ארוכה לשבר עמם, וכמעט לא נמצא בכל קורות ישראל כי אחד החכמים התנכר לעמו ויטפול עליהם חטאת האולת; כי אחד מהם יקום כעד ממהר בעמו כי משחתו בו ויעורר את המלך והשרים כי ישימו אליו את לבם להשכילו ולהבינו בינה, כאלה לא נשמעו במחנה העברים.  אך מעת אשר ענדה השכלת ברלין עטרת תפארת הקימה כהנים ונביאים חדשים בישראל, כהנים אשר ברעם וברעש, בעברה ותוכחה יצאו להפוך לעם לב חדש ורוח חדש ולהדריכהו בדרכים חדשים ונתיבות לא ידע מעולם וכל אלה בן-לילה, וכאש ידעו כי קצרה ידם מעשות כל הנפלאות האלה הזרוע עזם לכן לעזרת המלכים והשרים קראו בקול גדול ויקומו כעדים ממהרים בעמם כי רעים וחטאים, נשחתים ונתעבים המה בניו ובדרכיהם הנלוזים המה נמקים וימסרו דינם להממשלה, כי תשים עליהם עין פקוחה כמו על בנים שובבים אשר דרך השכל מהם נסתרה, – ויהיו למלשינים בעמם!

מיראבא בדברו על פרידריך הגדול יספר כי אחד מגדולי החכמים הוכיח את המושל הגדול הזה על פניו, על כי שם כל מעינו אך בשפת צרפת ואל שפת ארצו לא שם לבו, וכן לא יֵעשה, ועל זאת ענה המושל: הטיבותי הרבה יתר לעשות עם שפת עמי כאשר הסבותי עיני ממנה מאשר עשיתי עמה לוּ שמתי כל מעיני בה – ואמנם דבר גדול ונכבד מאד השמיע המושל הגדול, כי אמנם גדולות פעל ועשה את שפת עמו בהסירו עיניו ממנה, כי לוּ הגה בה בחפץ לב כי אז ראה ובחן דברי חכמי דורו ואז בא בלי ספק החפץ בלבו להטות את רוחם לחפצו, כי יכתבו כפי מעלות רוחו והוא יפלס נתיב להם ובזה הרע בלי כל ספק, לא כן אם הסב עיניו ממנה אז מצאה יד החכמים לכתוב כפי מעלות רוחם ולהביא כל דבר במשפט לפי ראות עיניהם, וגם את המושל הגדול ההוא ודבריו ודרכיו הביאו במשפט קבל עם, עד כי גם בן-מנחם ערב את לבו להביא את ספרו במשפט, וכל אלה עשו בלי כל יראה ופחד.  ובדבר הזה יסד המושל אבן פנה לבקרת ומשפט בארצו בהסבו עיניו משפתו ולא שלח בה יד לא לטובה ולא לרעה.  וכמשפט הזה השמיע אחד מראשי חכמי זמננו הלא הוא כותב "תולדות ההשכלה" כי אך טוב הוא לההשכלה אם תשגה חיל בעצמה והממשלה לא תהי עזר כנגדה.  כי אם אמנם אך אולת וסכלות מאין כמוה היא להוציא משפט כי ישנם מלכי ארץ אשר לא את טוב ארצם ויושביה יבקשו, בימינו אלה נדע נאמנה כי כל המושלים יחפצו להיטיב לארצם ועמם כאשר יבקש האב להיטיב לביתו ולבניו.  אמנם כן הוא, אך לא כל אב המבקש טובת בניו ייטיב להם, ואם כי בראותנו אב יסגור את בנו בד' אמות של הלכה ולא יתנהו לשאוף רוח חיים ולא ילמדהו חכמה ומלאכה אשר תחיהו, בראותנו זאת נדע נאמנה כי לא למען רפה ידי בנו ולתת מכשולים בדרכו בחיים יעשה זאת, כי אם מאהבתו וחמלתו למען תהי נחלת שדי שפרה עליו במרומים והיא טובה בעיניו מאלפי חיי העולם הזה; או בהביאו את בנו בעודו באבו לחופה, כי לא למען העמיס רחים על צוארו ולעשותו לעבד עבדים בימי עלומיו ולהקדיר שמשו בבקר חייו יעשה זאת, כי אם למען יראה שמחה וחיים היה חפצו – רק שגה במעשהו ולא ידע הדרך הנאמן אשר בו ידריך את בנו; כן חלילה לנו מהוציא משפט מעוקל כאשר נראה לפעמים כי לא כן יֵעשה במדינה, כי חטאת המושל היא, לא כן הוא, כי המושל יחפוץ בלי ספק טובת ארצו, אך לא בכל עת ימצאו האנשים הדרושים לחפצו אשר יוציאו מחשבתו הטובה לפעולת ידים.  בממשלה אשר ידים לאלפים דרושות להוציא חפצה למענהו כבד הדבר מאד כי לכל הידים האלה יהי הכשרון וכי כל לבב אשר לבעלי הידים האלה יהיה בר, ואך חפץ אחד יחיהו, אך להוציא דבר מלך שלטון למענהו כפי אשר הרה והגה רוחו, ואם כן מן הנמנע הוא לקות אשר כל דבר יצא למענהו ולא יגרע.  ואם כן הוא בכל דבר בממשלה אשר כבר הדרך סלולה לפני שרי הממשלה וידעו עת וחפץ לכל דבר ואף כי בההשכלה, אשר הדרך עוד לא סלולה כי עוד חדשה היא ועוד נדונים בדבר ועוד ידונו הרבה בטרם יגמרו אֹמר ויחליטו איזה הדרך יבחרו בה, ואם כן הוא גם כעת ואף כי אז בגיחה ההשכלה הזאת מרחם ועוד לא הכירו פניה אף אלה אשר עמדו על המשבר.  ובכן אך רעה ולא טובה יכלו לעשות כל אלה אשר בקשו להדריך את כל בני ישראל בנתיבות ההשכלה הזאת ולא בלשון רכה ודברים הנכנסים ללב כי אם ביד חזקה, וכן עשו כמעט כל תלמידי בן-מנחם בכל מקום אשר דברו הגיע.

בארצות אשכנז עטתה ההשכלה הזאת מעטה יראת שדי בראשיתה, ובן-מנחם התראה כאיש אשר יוקיר כל חק ומשפט בשו"ע מפז ובכל דבר אשר עשה קרא עליו שם יראת אלהים, ולא בוש גם להתרפס לפני גאון רב תלמודי למען יענה לו במכתב ויהיה לו לכסות עינים קבל עם כי יראו כי דבר לו עם רבני ארץ.  הוא אשר גדול היה כבודו בעמים ידע להרכין ראשו לפני רב, אשר בלבו אולי היה כאין, וכן הריעו כל אוהביו בחצוצרות תרועה גדולה כי אך ביראת אלהים חלקו ובמצותיו חפץ מאד, ובכן הצליח להציב יד על נקלה לשיטתו בארצו, כי הרבנים באשכנז לא מהרו להתעבר על ריב ומקרב העם לא נמצאו אנשים גדולים בתורה וחכמת ישראל אשר התקוממו נגדו, כי התורה לא מצאה עזר קן לה בארץ אשכנז, ובמקומות אשר הציבה לה יד על ידי בני פולין אשר באו שמה עוד לא תקעה יתדה במקום נאמן ויבאו בני פולין אחרים מואסי התורה וילחמו בה וידכאוה, ואשר כל כן כל עוד לא עברה ההשכלה הזאת מעל לגבול אשכנז עוד לא היתה לחרב נוקמת כי אם כקרדום אשר יחפרו בו בעמק בלי שאון עד כי יהרסו את השתות ועין לא תחזה פעולתה עד אשר מוט יתמוטטו עמודי המגדל ויפלו תחתם, ולוּ מצאה ידה ללכת מארץ לארץ בלי שאון וקול מלחמה לא נשמע בשער, כי אז בלי כל ספק כבר לא נשאר זכר לישראל ואמונתו ודרכיו בכל הארצות, כי הצליחה לגרש מפניה את התורה אויבתה ולתת לישראל פנים חדשים כחפץ מולידה, אולם לא כבארץ אשכנז כן היה דרכה ביתר הארצות.  כאשר יצאו שלוחיה עד למרחוק להרים נסה בארצות רחוקות ולקרוא לחיל וצבא רב כי יחנו על דגלה ובשמה ישבעו, אז פרצה מלחמה גדולה ונוראה בכל מחנות ישראל, מלחמה אשר אכלה משפחות רבות מנפש ועד בשר ועוד תאכל כי עוד לא שבה החרב אל נדנה בארצות המלחמה.  כי לא כבארץ אשכנז כן היו בני ישראל ביתר הארצות ולא כנביא ההשכלה בארץ אשכנז כן היו נביאיה בארצות האחרות.  בארץ אשכנז דל מאד חלק ישראל וכבודו בבית ובחוץ; הממשלות והעמים שמו שם עיניהם בהם לא לטובה ולא רק דכאום ורמסום כי אם גם שקצום כדמן, וגם בבית לא התרומם רוח ישראל, כמעט אף גדול אחד בישראל לא נולד על אדמת אשכנז בעת ההיא, וגם עת ומשפט עמם לא ידעו כאשר ידעו קהלות צרפת והוללאנד ודומיהן בטוב להן בארצותיהן, או בארצות פולין אשר שם רמה קרן ראשי העדה והרבנים בכבוד וימשלו ממשל רב, כי על כן נקל היה לטעת באשכנז נטע חדש, והנוטע היה איש חכם ויודע את אשר לפניו, איש אשר בקש את הכבוד בכל מאדו וידע כי למען השיגנו טוב הוא להכּבד ולשבת בבית ולא לרדוף אחריו בענותו נחל כבוד מאד, הוא אשר בקש לשבת בשלוה את העמים ואת ישראל יחד ידע לאחוז החבל בשני ראשיו ויהי הוא לישראל ואת ביתו ובניו הדריך בדרכי העמים, ובעת אשר יראת שדי היתה על לשונו היה ביתו בית ועד לשומעי פלסופיתו ולמדברים חלקות באזני הנשים היפות, אשר גם לניבן הטו הפילוסופים את אזניהם כמו ראמות תדברנה, ואם איש אשר עשר וכבוד לו וכחכם דורו יחשב ידבר דבר מי זה יעיז להלחם בו? ואף כי אחרי אשר הוא כחכם ידע להזהר ולא דבר הרבה בפיו כי אם נתן לאחרים לדבר בעדו, ועל כן עשה והצליח.  אבל בארצות פולין במקום אשר כבוד התורה היה גדול מאד וכל חסן וכל ישע איש היה בשגבו חיל בתורה, בה ראשי העדה שררו ורבנים משלו בעם כאדונים קשים, ושם באו פתאום אנשים נבזים ודלים ויאמרו לשנות דרכי העם! ומי זה איפו יתפלא כי קם שאון גדול ונורא בעם? – כי אנשים נבזים ודלים היו תלמידי בן-מנחם אשר הטיפו להשכלה זאת ידע כל איש, ובכל זאת לא לפלא יהיה כי הצליח בידם להתגרות מלחמה את אדירי התורה, את אנשים אשר נשיכתם נשיכת שועל ועקיצתם עקיצת עקרב וכל דבריהם כגחלי אש, כי את אנשים כאלה ערכו מלחמה וגם הצליחו בה כפעם בפעם ויכו אויבם אחור, לא לפלא יהיה הדבר הזה כי אמנם זה הוא חק ודרך לכל בני האדם למפלגותיהם בכתותיהם.

לכל מפלגה חדשה אשר תקום בקרב עם או דור ותתכחש להמפלגה מחוללתה ותבחר בדרכים חדשים, יספחו המון ריקים ופוחזים, אובדים ונדחים מקרב החברה, ורוב חברי המפלגה החדשה ולוחמי מלחמתה והנשבעים בשמה יהיו מאלה הפוחזים והנדחים, כי לולא רקים ופוחזים היו, לוּ ישבו בכבוד בקרב אחיהם ושלום היה להם, כי אז לא ערב לבם להתגרות מלחמה, אשר בה אולי יאבדו בידים את חלקם, גם לא יעלה על לבם לצאת למלחמה, כי מה להם ולצרה הזאת? לכן רוב אלה אשר חלק ונחלה להם בקרב אחיהם המה ישקטו על שמריהם וישישו בחלקם, רק אלה אשר חלק ונחלה אין להם, אשר מן גו גֹרשו ובטוב אחיהם לא יראו ישבעו, המה ישישו לקראת נשק בתקותם כי יחלקו שלל, ואשר על כן נוכל לגזר אֹמר ולהחליט כי לא תולד מפלגה חדשה בלתי אם רבו האובדים והנדחים ומרי הנפש, וכן לא יגדל כחה בלתי אם רב מספר מולידיה אלה, והמה אם כי בתחלה המה עשוקים ורצוצים וכח ידיהם אין אתם לעמוד על נפשם, הנה אם יתעורר איש הלב ויקרא להם בקול: קומו ונקום על נפשנו, אז יהיו פתאום לכבירי כח הלב והחלש יאמר גבור אני וכלם יחד יתנגשו ויבואו להשיב לגוזליהם ומחרפיהם חרפה אל חיקם שבעתים.  וגם הדבר הזה היה בישראל יושבי ארצות פולין; עול התורה היה כאבן מעמסה על שכם אלה אשר לא ידעוה, וכל אשר לא הביא צוארו בעֻלהּ כן הוסיף לשאת כֹבד משאה, כבוד רבני הקהלות והארצות היה כמקל חובלים לרבים, ורבים רבים נלאו לשאת את העול ויחפצו לפרוק אותו מעל צוארם, אך לא ידעו לשית עצות בנפשם עד אשר באו מושיעים להם אשר עוררום ויקראו באזניהם כי עת מלחמה היא ולא שלום ואז חרצו ויקומו ויתעודדו, ולוּ היו מעוררי רוח העם למלחמה אלה תלמידי בן-מנחם אנשים אשר בהשכל ודעת ידעו לערוך מלחמה כי אז אולי באפס יד עשו כלה את מנגדיהם, לוּ ידעו לחתור חתירה מתחת כסא כבודם של הרבנים בלי כל שאון ורעש, כי אז הפכו כרגע הקערה על פיה ומעפר עם אחר צמח, אך המה אף המה כפוחזים עטו אל השלל וקצר לבם מעשות מעשיהם בשובה ונחת, כי על כן אך לערוך מלחמה גדולה הצליח בידם ולא לנצח עד מהרה.  ואף עוד זאת היה למכשול בדרכם, כי לא רק המה לבדם אסרו מלחמה כי אם גם מעבר אחר קמו לוחמים אשר גם אחריהם נהרו רקים ופוחזים רבים ויצער ממספר הנוהים אחריהם.

עוד בטרם קם בן-מנחם באשכנז ויחש את הכבלים הכפולים אשר העיקו במתני בני ישראל, הכבלים אשר שמו עליהם העמים בשנאתם ומוריהם באהבתם, כבר חשו רבים את זאת, אך בין אלפי אנשים אשר יחושו מכאוב ימצא אך אחד אשר יוכל לבאר מכאובו בשפה ברורה, ומעטים המה מאד אשר רב כחם לקום להושיע לנפשם ואף כי לאחרים.  אבל לכל זמן ועת קץ תבוא לכל, וכאשר תמלא סאת הרעה אז תפרוץ גבולה ועזרתה תמצא.  כן נמצא גם בישראל בפולין מקרב אחיהם איש אשר היה כמליץ למכאובי אחיו הנדכאים.  שפל מאד היה מצב בני ישראל בארץ בקרב העמים, כשקץ שקצוהו ותעבוהו כל רואיו ולא חשכו ממנו כל מכה ובוז, אך אחרי כל אלה עוד לא שפל היה כאשר בארצות אשכנז ועוד יד ישראל היתה תקיפה – לשלוט איש ביהודי אחיהו, ויכבד עול ישראל ממשא המלך והשרים, עד כי לא חשו כל מכה אחרת מבלעדי המכות אשר הֻכּו בית הקהל על פי הראשים והרבנים, עד שקם איש מקרב יתר העשוקים ויורה לכל חבריו את הדרך איך לנתק מוסרות מעל צוארם ולהסיר שכמם מסבל הרבנים.  המה הלא בתורתם לקחו להם קרנים, לכן אין דרך אחרת בלתי אם להשליך קרן התורה ארצה, לשלול כבודה ולתתו לצרתה, הלא היא העבודה שבלב, אשר ביד כל איש להחזיק בה, ולא דרוש לא כח לב ולא בינה והשכל לרכוש לו את האוצר הנחמד הזה, גם עבודה לא נחוצה להעבודה הזאת אחרי כי לא בפועל כפים תֵּעשה כי אם בלב, והיה כי יאמר איש: בלבי היא! והנה כבר עשה את אשר לו לעשות.  הדרך הזה לבטל את היש, לאמר לכל הנמצא כי אין בו כל חפץ ולהשפיל על ידי זאת את כבוד אלה אשר בהיש יתפארו ולהרים פתאום קרן לאלה אשר האין או בטול היש הוא כל גורלם, הדרך הזה טוב ויפה הוא מאד לכל אלה אשר קצרה ידם מהרבות פועל ומעשה, ואחרי כי האיש הזה הורה הדרך הזה במקום אשר העשוקים ממשפט והשדורים מהתורה רבו כמו רבו, לכן רבו מאד הנוהים אחריו ובזמן לא כביר היה הבעש"ט לאור ישראל וקדושו, לגואל ומושיע לאלפי אחיו האובדים והנדחים, כי הוא עשה בפולין את אשר עשה בן-מנחם באשכנז[1] אבל לפי מנהג המדינה.  באשכנז סבל ישראל מאד על ידי תורתו רק מהעמים אשר כל כבודם היה תלוי בהחכמה, ובדעתו כי עם העמים לא יוכל להתגרות מלחמה לכן בקש תחבולות להשבית את התורה, המסך המבדיל בין ישראל לעמים, ויעשה שלום ביניהם, ובפולין חש ישראל את מכאוביו מהתורה כי על כן קם הבעש"ט להשביתה למען יכניע גאון הגאונים ולא יוסיפו להרים ראש ואז ישוב השלום על כנו, ואין להתפלא אם בארץ פולין אשר עם הארץ היושב בה עם לא בינות היה, וכלם יחד הלכו כבהמה בבקעה אחרי דברי כהניהם וימאסו בדעת וחכמה עוד הרבה יתר מבני ישראל, כי בארץ כזאת היה לאל יד מורה כהבעש"ט למשוך אחריו הרבה יתר לב השומעים ממורה כבן-מנחם, ומה גם אחרי כי הוא בנה יסודותיו על יראת אלהים אשר איש לא יכול להרהר אחיו וגם היה לו על מי לסמוך, על האר"י ותלמידיו, כי על כן היו תלמידי הבעש"ט כאבן נגף לתלמידי בן-מנחם לבל ירבו לשבות שבי מהעם ללכת אחריהם, ובעת אשר הנוהים אחרי הבעש"ט היו כמעט רוב יושבי פולין הקשיבו לדברי תלמידי בן-מנחם רק אחד או שנים בעיר, והם המה אשר מאסו בבטול היש ועצלות ולא בקשו לעשות להם שם ולהציב להם יד על ידי אי-מעשה כי אם בעבודה ומעשה בחרו.  כי אם אמנם בין עשרה אנשים ימצא אך אחד אשר מחפץ לבו ותאותו יבחר בעבודה והנותר אך בהכרח עת כי נטל עליו או יעבוד עבודתו ואם תמצא ידו לחבק ידיו ולבלתי עשות מאומה אז יבלה ימיו באפס מעשה, אך אחד מעשרה ימצא תמיד אשר יבחר בעבודה מאהבתו לעבודה ואף אם לא יאלצוהו ואף אם לא יראה ברכה בה גם אז יבחר בה משבת בחבוק ידים, ואלה היו אשר נספחו על תלמידי בן-מנחם, כי נכספה נפשם לבטל את היש אך להוציא יש אחר מאין, לא כתלמידי הבעש"ט אשר בטלו את היש למען יהי בטל ומבוטל.  ובין כה וכה היו איש לרעהו לשטן אם כי שניהם לדבר אחד נתכונו, לבטל את התורה והתלמוד ולהשפיל כבוד המתימרים בהם.  וברבות הימים, אחרי אשר עלתה יד הנוהים אחרי הבעש"ט לרשת ארץ ולגרש כלה ממנה את התורה ולומדיה, אז התפרצה מלחמה חזקה בין שני המפלגות החדשות האלה, ואחרי כי מפלגת הבעש"ט מרובה באוכלוסין היתה וידה תקיפה לכן נאלצה מפלגת בן-מנחם לבקש לה עזרה, והעזרה הזאת לא יכלה למצוא במקום אחרי בלתי אם בהממשלה, אשר בחפץ לבב נתנה ידה להם לאחד את ישראל עם העמים, והקיסר יוזעף השני היה הראשון אשר נתן להם יד.

כעץ זקן אשר אף אם יבלו עליו ופארותיו תשברנה ויהי לבער, עוד ישלח שלוחותיו בארץ מתחת עד למרחוק כי השריש בארץ גזעי זה ימים רבים והמה עוד כח בם לא רק לחיות כי אם גם להשיב חיים לכל העץ, כן גם דעה נושנה תכה שרשיה עמוק עמוק על לבב בני האדם ומדור לדור תלך ותרבה ותשרש שרשיה בל ימוטו, ובעת מותה עוד תשוב לפעמים ותפרח ותחיה בחיים חדשים.  כי על כן אם נעמיק חקור בתולדות הדעות השונות אז נראה כי הנה לא כחציר גגות תצמחנה ותחלופנה כי אם בשנינה פניהן, פושטות צורה ולובשות צורה ותראינה כמו חדשות.  ויש אשר ילחמו איש באיש או חברה בחברה בגלל הדעות אשר מצאו קן בלבם ואיש לרעהו יבקש להפוך לב חדש ורוח חדש לקרוא אך בשם הדעה האהובה לו, ולו חכמו גם שניהם כי אז השכילו לראות כי לדעה אחת ישתחוו ויתפללו גם שניהם, אך בשנותה את פניה לא הכירוה מעריציה וידמו כי אחרת היא.  כזאת נראה כמעט בכל דעה חדשה ואף כי בדעות הנולדות על ברכי האמונה, בהן נחזה נפלאות לא נפלל; כמחזיק באמונה ישנה כמפירה למען חדשה מקרוב באה, כמקים אשיות הדת כן המבקש לחדש פניה דעה אחת להם והיא כי אך טובות הנה האמונה והדת להעם, כי לולא חשב המתקן כי טובה בהדת כי אז לא בקש לתקנה ולחדש פניה, וכמעט נוכל לאמר כי הכופר באלהים מאמין הוא כהמאמין, כי האיש אשר לא יאמין באמת באלהים הוא הן לא יכפור בו, כי לא ידבר דבר בדבר אשר לא היה ולא נברא לפי דעתו.

כל אלה חזינו ביתר שאת ויתר עז בשנאת העמים לבני ישראל; לא רק שונאיהם בזו אותם בלבם ויחשבום ללא-עם, כי אם גם אוהביהם כזאת חשבו, רק כי האויבים בקשו להשמידם בעונם ואוהביהם חמלו עליהם בטוב לבם ויאמרו להיטיבם למען יהיו ראוים לברכה, וכל אשר חשב או דבר טובה על ישראל חשב זאת לנפשו לצדקה מאין כמוה, כאהבת חסד, כסליחת עון וכפרת פשע חשבו אוהבי היהודים כל זכות אשר למדו עליהם, ואם אין זה אות נאמן כי חשבו בלבם כי אמנם משחתם בם, אך אנחנו מרבים לסלוח ולא נבוא עמם במשפט על כל פשעיהם, ואם נתבונן עוד יותר אז נראה נאמנה כי כל אלה אשר כאוהבי ישראל נחשבו בקשו בכל לבם, באהבתם הרבה להעם הנרדף והעשוק, להפוך לו לב חדש ורוח חדשה לקרוא בשם אל אחד ובשם גואל אחד ידגולו ואז הן יחדל עון ויתם פשע ותמו עושקים ועשוקים מקרב הארץ.  אך למותר יהיה להביא עדים לדבר הזה כי כל איש היודע קורות ישראל הוא ידע את כל הנסיונות אשר בהם נסו את בני ישראל גם אוהביהם ואת אשר דברו שונאיהם ברגז קולם שבו וישנו אוהביהם בשפה רפה ובלשון רכה, כי הדעה הזאת כי משחתו בו בעם ישראל, כי קללת אלהים רובצת עליו, כי יביא קללה ולא ברכה לארץ אשר תהי עליו סתרה, כי יגזור על ימין ועל שמאל וכמות לא ישבע וכאלה וכאלה, הדעה הזאת באה כמים בקרב כלם יחד עם חלב מינקתם, ואיש כביר כח לב אשר עז בלבו להפוך דעה עבֻתּה משרשה עוד טרם יהיה בארץ, אשר על כן לא נפלגו האוהבים מן האויבים בהדעה עצמה, רק במעשיהם, ובעת אשר שונאיהם בקשו בלבם אך להרוג ולהשמיד ולאבד כל זכר לישראל כי אש קנאה קדחה בלבם ורק למראה עין בקשו להעביר אותם על דתם למען יוכלו לתת נקמות בהם בהקשותם ערף, הנה אוהביהם בקשו בכל לב ונפש להעבירם מדתם למען יצליחום בעוה"ז ובעוה"ב.  כדבר הזה שמענו בארץ בריטאניא כאשר בקש מנשה בן ישראל אחוזה לאחיו בארץ ההיא אשר הקיאה אותם לפני מאות שנים ואז מצאו אוהבי ישראל שעת הכושר ללמד זכות עליהם ולבקש משפטם, למען ישובו מדרכיהם הנשחתות, וכאלה שמענו בארץ אשכנז, כי אך התעוררו אחדים לשאת שם ישראל על שפתם ולא באיבת נצח.  ומה נכספה נפש לאפאטער אוהב בן-מנחם אשר העריצו באמת ובתמים להשיב לו רוח חדש ולהביאו במסורת ברית אמונתו, ותקותו שעשעתו כי אחרי בן-מנחם ירוצו כל בני ישראל ואז יאמנו דברי הנביאים.  וכמהו כן חשבו גם יתר אוהבי בן-מנחם ובאי ביתו וישבו שבי מכל הבא בידם.  וכזאת היתה גם מחשבת יוזעף, אם כי לא נוכל לגזר אֹמר כי בדעה צלולה ובחפץ ברור בקש כזאת, כי גם בלב המתקן הגדול הזה קננה הדעה הישנה ואיש לא יספוק אף רגע כי גדלה מאד שמחת הקיסר החפשי בדעות הזה, שנוא נפש הכמרים, לוּ מצאה ידו לתת לכהניו מתנה גדולה כזאת, מילליאן יהודים אשר בן-לילה נהפכו ויהיו למחזיקים בברית קדשם.  והוא לא חטא ואשם גם אם כזאת חשב לבו, כי הן טוב לו למושל האוהב ארצו להשבית ממנה כל ריב ומדון, ולמה זה לא יעשה כל אשר בכחו להסיר ריב משפחות עתיק ימים? ואף עוד זאת, אם כלה ונחרצה היא כי היהודים המה כלם יחד מתעב גוי, עם לא יצלח, הן אך טוב הוא כי יתבוללו בעמים ואז גם רעתם תכלה ברבות הימים, אשר על כן לא נתפלא אם נתנה הממשלה ידה לכל אשר קרא בשם ההשכלה אשר בידה לשנות פני היהודים, לההשכלה בת ברלין אשר לאורה נראה כתאר היהודי כתאר הנוצרי תאר אחד להם, ולא הרבתה מחשבות ותפקד עתותי כל העם בידי אחדים, אשר ידעו לעשות חנף להשרים ובמו פיהם העידו על נפשם כי המה גדולי חכמי היהודים ועיני כל העם אליהם נשואות, והמה הרועים אכלו את שאֵר עמם ואת עצמותם פצחו, הרבו מסים כבדים מנשוא על העם הנדכה ובחלבו ודמו פשו המה כעגלי מרבק.

וגם רבים מישרי לב אשר אהבו עמם באמת נהרו אחריהם ויהיו להם איש מעירו לעזור להפוך לעמם רוח חדש, מבלי אשר חקרו והתבוננו למי המה נותנים יד, מבלי אשר ראו את הארחות העקלקלות אשר הן בחרו ללכת אלה אשר בקשו להיות כמאורי אור לעמם, את תאותם והות לבם אשר הסיתום להתאכזר לאחיהם ולשאת עליהם חרפה כאויביהם בנפש, כי את מלחמה היתה, מלחמת החסידות עם ההשכלה, ובעת מלחמה הן לא יבחן המצביא בין ישר-לב לעקש דרכים אם אך ישכיל בנשק, וגם מבית האסורים יקחו פושעים וחטאים לספחם על קהל הלוחמים עת אזלת יד, וכן היה גם במלחמה הזאת: לכל אשר קרא בשם השכלה לו משכיל נאמר ולכל אשר קרא בחוצות כי טובת עמו יבקש, לו טוב ומיטיב קראו.  אבל החסידים אף המה אזרו כח לעמוד על נפשם ואף המה הרבו חיל וצבא רב ותחת כי לוחמיהם גבורים משכילים היו הנה המה גברו ועצמו במספרם הרב, ותהי המלחמה ארוכה מבלי אשר נודע למי הנצחון, בעיר אחת גברה ההשכלה ותשב שבי בקהל חסידים ובעיר השנית אשר כבר קראה בשם בן-מנחם התפרצו פתאום חסידים וישיבוה לרבם.  וכל אלה המלחמות כבר נודעות לכל אשר קרא בספרי שפת עבר אשר נכתבו בימים ההם.  אמנם נראה נא מה היתה אחרית המלחמה ההיא ומה הוא הפרי אשר צמח על תלמי גן ההשכלה אשר נטעו נוטעים בארץ הזאת. 

הארץ הזאת ארץ אויסטריא, היא חבורת ארצות ועמים שונים, כאשר כמעט אין ארץ אשר תשוה לה בדבר הזה מלבד ארץ תוגרמה, ובני ישראל ישבו בכל הארצות האלה כי על כן לא נוכל להטות קו על כלם יחד, אחרי כי נפלגו בדרכיהם ומדותיהם לפי רוח העם והארץ עוד בטרם לדת השכלת ברלין, וכן שונות היו הפעולות אשר פעלה ההשכלה עליהם אחרי כן.  בהארצות אשר אשכנזים ישבו בהן, היה גורל ישראל כמו בכל ארץ אשכנז, פעם גרשו אותם כלה מן גו ופעם הוסיפו לגור בארץ, בהרבותם מס להקיסר, את האחד הרימו גם למעלה ואת יתר אחיו השפילו עד עפר, וגם בארצות באֶמען ומעהרען, אשר מלבד האשכנזים היושבים בהם הנה גם הסלאווים נטו אז יותר בתחונת רוחם ובכל דרכיהם ומדותיהם אל האשכנזים מכל יתר משפחות הסלאווים ועל כן גם הארצות האל כארצות אשכנז נחשבו, וכן היה גם אחרי כן, כי בעבור על כל הארצות האל רוח ההשכלה הברלינית מהרו כלם לאחוז בה מבלי הרבות מחשבות רבות ומבלי מלחמות גדולות וחזקות, כי רק הרבנים קמו זעיר שם זעיר שם נגדה, וכל העם אשר נדכה ונענה היה שלח ידו בחפץ לב לאחוז בכל, אם אך תקוה נשקפה לו להושע על ידו, ואחרי כי נביאי ההשכלה נבאו בשקר ותרמית לאמר, כי אך מההשכלה לחופש תוצאות ואם אך יטעמו מפרי עץ ההשכלה אז תפקחנה עיניהם ויהיו כבני אדם בעיני הממשלה והארץ, ואחרי כי החסידות לא תקעה יתדה בארצות ההן לכן לא נמצאו לוחמים בחמה שפוכה נגדה, ולכן התישבה שם בלי שאון ורעש עד היום הזה ותפעל שם ככל פעולתה באשכנז.  אבל לא כן היה בארץ גאליציען הרחוקה בכל מדותיה ודרכיה מארץ אשכנז כרחוק העצלות מהעבודה הרבה, כרחוק גאה וגאון משפלות רוח, כרחוק פזרון מקבוץ על-יד, וכפי מעלליהם ודרכיהם בחיים כן היו גם לבני ישראל.

אם נדבר דבר עם פולני על אדות בני ישראל ושנאתם להם אז כרגע יענך: אבל בכל זאת אך ארצנו היתה סתרה לבני ישראל עת כי הקיאו אותם כל הארצות ובארצנו לא הכינו במות מטבח להם.  ואף בני ישראל יושבי פולין כן יענוך ויחשבו זאת לצדקה ולחסד מאין כמוהם לעם הארץ[2] – אולם אם נתבונן נראה כי אין כל צדקה לבני פולין להתפאר בצדקה וחסד אשר לא עשו מעולם ולא עלו על לבם, כי אם ההכרח אלצם לעשות את אשר עשו ולא בטוב לבם.

בארץ אשכנז היה עם, ואף כי מושלים ורודים שונים היו בארץ ההיא ואף גבוה עליה היה, הקיסר, בכל זאת היה גם להעם חפץ, וגם הוא השמיע קולו לפעמים על ידי בחיריו ולפעמים הטו גם המושלים את אזנם לקול דברו מאהבה או מיראה.  והעם הזה אשר ידע כי לא שדוד כח הוא הראה ימינו לעם ישראל העשוק מאז אשר בקש מפלט לו אל הארץ ההיא.  עם אשכנז, עם אוהב עבודה ומלאכה, אשר ברב עמל ויגיע נפש מצא לחמו, הביא בקנאה על היהודים אשר באו לאכול אתו לחם, באחת יען כי יהודים היו אשר איבת עולם שמורה להם מאז, וזאת שנית יען כי כסף היה להם והמון העם קנא מאז ועד היום באלה אשר כסף תועפות להם, ובשלישית יען כי היהודים באו על הרוב בגבולם כי גם המה שלחו ידם במשלח יד היהודים ומלוי ברבית רבים וגדולים היו להם מאשר ליהודים, כי על כן ריב היה תמיד לעם הארץ את היהודים.  ואף הנסיכים לא בכל עת סוככו עליהם, פה פרש כמר גדול את כנפו על היהודים אשר כעבדיו נחשבו ויעבדו למענו, גם את כספו נתנו בנשך, והנה קם למולם הנסיך לרדפם, ואם קם להם הנסיך נגד העם הנה היה הקיסר לשטן לו, וכן להפך, כי על כן לא יכלו למצוא מנוחה בארץ ההיא.  לא כן בפולין אשר עם לא ישב בארץ ההיא מאז ומעולם כי אם שרים ועבדים, שם יכלו היהודים לגור, כי השרים העצלים אשר אך דמי עבדיהם ינקו ויכלו את עתותם ביין ותאוה בלי כל עבודה ומעשה המה מצאו חפץ בהיהודים אשר היו כאנשי הבינים ביניהם ובין עבדיהם, היהודים היו הסוחרים והמפיחים חיים בכל הארץ; כי על כן אם כי בזו את היהודים וישקצום, אם כי חמסום וירמסום כטיט חוצות בכל זאת לא יכלו לגרשם מהארץ כי לחמם היו, כאשר לא יכלו לגרש את עבדיהם או את סוסיהם ובהמתם.  והעבדים הן לא הרהיבו עז בנפשם לשאת ראש אחרי כי האדונים סוככו על היהודים ועל כן מנוחה היתה להיהודים למראית עין, או נוכל לאמר כי גם באמת מנוחה היתה להם אחרי כי לא בקשו הכבוד מאת עם הארץ ולא דרשוהו, ורק לאכול לחם עצבים ולהגות בתורה כל היום זה היה חפצם והוא נמצא להם.  ולרגלי הדבר הזה שונה היתה גם תכונת רוח בן ישראל בפולין מרוח בן ישראל באשכנז, כי היהודי היושב באשכנז אולי שנא את עם הארץ יען כי שונאו ורודפו היה, אך לא בזהו בלבו, כי ראה בו מדות חשובות בחיי ביתו ואהבתו לעבודה וכאלה, וברבות הימים הסכין גם לחשוב את עם הארץ למרום ונשא ממנו, ולאט לאט יכול החפץ להתחרות להיות כעם הארץ למצוא מסלות בלבבו, לא כן בפולין אשר שם בז היהודי בלבו את הפולני כאשר בזה הפולני אותו, כי את מי יכבד? האת האציל הנשחת איש העשק והזמה, או את העבד הפרא הפרוע? ויסכן ישראל לחשוב את נפשו כמרום ונשא על עם הארץ, אשר באמת כן היה, אשר על כן כבוא שמועת השכלת ברלין עד אזנם וישמעו את הבשורה כי באה עת רצון לישראל, אשר אם יחזיק בהשכלה אז יהיה כעם הארץ, לא הבינו את הדבר, ובעיני רובם היה הדבר כחידה או כאולת, כי מי זה יוָאל לחפוץ לרדת מרוב מצבו ולשפל להיות כעם הארץ?

בארץ גאליציה לא מצאה השכלת ברלין דרך סלולה לפניה; היא היתה באוסטריא כארץ בפני עצמה נגד יתר הארצות אשר בכלל כארצות אשכנז נחשבו[3].  לרגלי תכונת עם הארץ בכלל ותכונת היהודים בפרט, טובה ורחבת ידים היתה הרבה יתר לפני החסידות מאשר לפני השכלת ברלין, ולפי רוחה ומצבה אך לחסידות היתה בה תקוה, להחסידות אשר תוציאם מכור הברזל, מן עול הרבנים ותקותיהם וגזרותיהם, להחסידות אשר תראה כל גאון בתלמוד ופוסקים ותכניעהו ועשר וכבוד בימינה גם לאלה אשר לא המה ולא אבותיהם המיתו את עצמם על התורה, להחסידות אשר תקרא דרור להם ותשוה קטן וגדול מבלי אשר תשנה פניהם, מבלי אשר יעלה על לב מחזיקה הרעיון: העוד לישראל אני? האם לא כחשתי בברית תורת אבותי ואמונתם, כי למראה עין גם החסידות מלבוש ישראל תלבש במִדה ולא יֻכּר כי שאול הוא אתה.  ואף עוד זאת כי בהחסידות נדמו בני ישראל הרבה יתר לעם הארץ להפולנים מאשר בהשכלת ברלין, כי גם הפולנים בגאליציען מתחסדים באמונתם היו במדה גדושה ואת הדעת זרו הלאה כמו רוח.  אולם האם בעבור זאת שטו ועברו נושאי השכלת ברלין מן הארץ ההיא ולא עמלו לטעת את מטעיהם על צחיח סלע? לא כן! נוטעי השכלת ברלין אשר כבר הראו כחם הגדול בחסרון דעת להבין לשפוט את הארצות והיושבים בהן ובכל מקום אשר ראו כי חתחתים לפניהם שם הוסיפו אמץ ועז לפלח ולבקוע בארץ, המה שמו עיניהם גם בארץ גאליציע ויבחרו בה כארץ חמדה למטעי הפרי אשר הביאו עמהם, וגם מצאו עוזרים להם ועמלים עמהם בכל לבם ובכל כח ידיהם.

כי גם בגאליציען היו שרידים יחידים רבי הדעת וכבירי כח הלב אשר בקשו להפיח רוח חיים באף אחיהם והמה ראו והבינו כי לא רוח חיים תביא החסידות בכנפיה כי אם רוח קטב אשר לא יטהר את הארץ כי אם ישחיתנה עוד יותר כי על כן סרו מאחיהם בעלי התורה ועד רבי החסידים לא באו, אבל מספרם מעט מאד היה לעמת מנגדיהם משתי הקצות.  מעבר מזה לא יכלו קום מפני הדר גאון אדירי התורה ומעבר מזה מפני שאת החסידות, ותקצר ידם מעשות עד מה אם כי כל חפצם וישעם היה להיטיב לעמם.  ויהי בהגיע אליהם דבר השכלת ברלין וישישו ויגילו עליה כי אמרו אך בה נקום ונתעודד ונעשה חיל גם במתי מעט, ומבלי בקש חשבונות רבים היו גם אלה השרידים לנושאי דגל השכלת ברלין ולנשבעים בשם בן-מנחם.  אם כי המה לא דרכו מעודם בנתיבות תלמידי בן-מנחם להפר האחוה ולהשבית התורה, ולהפך המה היו נאמנים עם עמם ותורתו ובכל לבם בקשו לענוד עטרות כבוד להם, רק שם בן-מנחם הוליך אותם תועה ויתנו ידם לתלמידיו ואז קמה המלחמה הגדולה בגאליציע, מלחמת האבות והבנים ואיש באחיהו, מלחמת משפחה במשפחה בשאון והמולה עד כי לא שמע איש שפת רעהו, כי אך ללוחמים נהפכו כל היהודים יושבי הארץ ההיא, אלה לחמו בחזקה רק לשם הכפירה, רבים רבים היו אשר לא בקשו לא את הדעת ולא את המשפט או האמת כי אם אך לכחש בכל ולשים תִפלה בכל קדשי ישראל, ברוחו ודרכיו ותורתו, זה היה משוש דרכם והמון חסרי לב אליהם צהלו וכחכמים וגבורים משכילים נחשבו, ולעמתם גברו מנגדיהם חיל בשם החסידות ויתנו לחרם את כל אשר נטה אף צעד מן הדרך אשר סללו להם.  ואחרית המלחמה ההיא היתה כאחרית כל מלחמה אשר לא בצדק ומשפט החלה, כי רוב הלוחמים היו למשסה ואיש לא גבר חיל.  וברבות הימים נשתה גבורת שניהם ויניחו החרב מיד מבלי אשר עשו שלום.  ממערכות החסידים ברחו רבים מבלי אשר היו לבני בינה וממערכות המשכילים חדלו מצאת למלחמה על אויביהם מבלי אשר נספחו על קהל החסידים, ועמל השרידים היחידים עלה בתהו ולא הביא כל פרי להארץ.

לו קמו היחידים האלה כאשר עלה רוח טהור על לבם להורות לאחיהם בינה והשכל ומלבם הוציאו מלים כפי אשר ראו עיניהם למי המה דוברים דבריהם מבלי אשר זנו אחרי תורה זרה אשר מארץ נכריה הובאה כי אז בלי ספק עשו והצליחו בלי שאון וכל מלחמה, איש גדל הדעה כרש"ל ראפאפורט, אשר באמת עלה כאור מאיר לישראל, איש אשר התאחדו בו כל המדות הנחוצות למתקן: דעה רחבה, שכל ישר ובוקע עד התהום, לשון למודים, רגש נעלה, אהבה לתורה ומחקר ואהבה לעמו, כל אלה המדות הנעלות התאחדו בו ויהי האיש ההוא כקֹרא מבטן להיות למורה דרך חדש לעמו בארצו, למפלס נתיב אשר בו ילכו רבים ולא יכשלו, למורה בישראל אשר לאור תורתו ילכו אלפים בטח, ובידו היה לעשות גדולות ונצורות לו היה הוא לראש ולפקיד ומצוה ולא ללוחם במערכת הצבא תחת פקיד אחר.  אנשים כמהו כפי גדל רוחם וכחם לעשות נפלאות כאשר יערכו מלחמה על פי מעלות רוחם, כן ידל כחם ותרפה ידם בהלחמם על פי פקודת מפקד קטן מהם בחכמה ובכח לב, אחרי כי כחפצם לא יוכלו עשו ולשמוע בקול מושל לא יוכלו.  והדבר הזה היה לאבן נגף ולצור מכשול להאיש הדגול והגדול הזה וליתר רעיו אשר אם גם אחד בהם לא ישוה לו, אך גם בידם היה לעשות גדולות לו פעלו כפי מעלות רוחם ולא על פי התורה אשר הורו להם תלמידי בן-מנחם.  ובכן עלתה פעולתם בתהו.  פערל וקראכמאל ועוד רבים מהנלוים אליהם מתו כגבורים בעוד אשר המלחמה היתה מתלקחת וראפופורט האריך ימים למען יראה בעיניו משוגת נעוריו ובאחריתו היה בעיני כל כבוגד בדעותיו[4], וכל העם הנמשכים אחריהם היו למשכילים כמשכילי ברלין, היינו כי התנכרו לעמם ותורתם וגם דעת דרכי אבותיהם לא יחפצו ומנגדיהם החסידים אם כי לא גברו במלחמה בכל זאת שבה ממשלתם לאט לאט ותפשוט על כל הארץ ורבים המה החסידים בגאליציען עתה מאז, ולא נודעה עוד יד המלחמה, כמו לפני מאה שנה כן גם היום לא ידאגו לכונן בתי ספר ובתי מלאכה ולחנך את בניהם, כי אם איש לדרכו יפנה ויגזור על ימין ועל שמאל ולא ישבעו, וגם הנשך, המקור היותר נאמן למחיה בארץ ההיא, לא יחיה עוד את בעליו, כי נשתנו העתים ואדוני הארץ לא ירבו עוד לקחת כסף בנשך וגם מבלי יהודי ימצאו מלאכים רבים לעשותם לכלי חפצם, ומצב בני ישראל בארץ ההיא עתה רע ומר מאד בחמר גם ברוח, גם התקוה רחוקה לראות תשועתם במהרה תצמח, כי כמו רוח תרדמה נסוך עליהם יחד ואיש לבצעו ולנפשו מקצהו באין דואג להכלל כלו.  והמעטים אשר יתנו לבם לדבר הזה המה יבטלו ברובא דרובא ויד החסידות והחנופה תגבר בארץ.  ויד השכלת ברלין היתה במעל, כי לולא הפיחה רוח עועים בלבב גדולי ישראל בגאליציע הנאמנים בבריתם את עמם; לולא הרבתה פושעים בישראל אשר אך למען השתרר על העם האמלל עשו להם את השכלתם לחרב גאותם ויפנו אל הממשלה במלשינות וחרפה נשאו על אחיהם למען תתן שבט מושלים בידם לרדות בהם, לולא הפיחו המשכילים האלה מלחמה נגד החסידות ולחמו בה בכלי מלחמתי של החסידות: בחנופה וקנאה וחמת נקם לא כרודפי טוב ומבקשי שלום עמם כי אם כמבקשים להטותם לחפצם בחזקת היד, לולא הפגעים האלה אשר נולדו על ברכי השכלת ברלין, אשר כל משחתה נראה בבואה לארץ זרה כי שמה אך להרע מצאה ידה ולהיטיב לא ידעה, לולא אלה כי אז אולי לא הגיע לאחינו בגאליציע את אשר הגיע אליהם, כי אז נטעו אנשי הלב בהם נטע נאמן להחיות אדם רב, כי אז לא אכלה השכלת ברלים החצי מהעם ותעשם לזרים ונכרים לעמם אשר לא יקחו חלק בגורלם ובשם ישראל יקראו רק יען כי לא יחפצו לקבל עליהם עול כל אמונה, והחצי השני לא נטבע ביון החסידות באין מעמד ולא היו ברעתם כאשר חמה עתה, וקללת האמללים האלה על ראש מפיצי השכלת ברלין בחזרת היד ובעזרת הממשלה תחול עד עולם. 

מהארץ הזאת נסור ונשים עינינו בהארצות שכנותיה או הדומות אליה.  ובתחלה נפגע בארץ רומעניא אשר בכלל גם היא כגאליציא תחשב. 

בראשית מלחמת ההשכלה בגאליציע אשר שם הגיעה גם עד מרום קצה, לא יכלה עוד לגעת אף באצבע בהיהודים יושבי ארצות מאלדווא-וואלאכייא או כאשר יקראו להן היום ארץ רומעניא[5]; שם היו כמו עם הארץ אשר לא ידע בין ימינו לשמאלה, רק לאכול מטוב הארץ ולהתענג על החפש הנאמן אשר שרר שם בכל עזו, אחרי כי כארץ באין אדונים היתה: מפני שאת תוגרמה לא נחתו ומושלם בקרבם לא גבה ונשא הרבה מעל אחיו.  וזה הדבר כי היתה הארץ ההיא לארץ מקלט לכל מצוק ומר נפש, לכל בורח מארצו אם באשמתו או באשמת שופטיה, והיא קבלה כלם ובה חסיו וידעו שלו.  ובעת ההיא עת אשר שלט המשכיל בחסיד בארץ אויסטריא כי הקיסר יוזעף האיר פנים לההשכלה ויואל בחסדו לתת אזן קשבת למשכילי היהודים אשר בקשו והתחננו על נפשם לעשותם לבנים נאמנים בארצם, וברוב חסדו נעתר להם גם לקחת גם מבניהם לעבוד עבודה בצבא, ולשלם להם את השנים אשר לא ראו היהודים בטובה הרַבּה הזאת הואי לקחת מהם עוד יותר מאשר מיתר בני הארץ וכדי צדקה וחסד, גם לגזור גזרה כי גם היהודים ישלחו את בניהם לבתי הספר אשר יוסדו בכסף תרומת היהודים אשר כפו אותם עד שאמרו רוצה אני להביא את המנחה, בעת ההיא הראו רבים מהיהודים את קשיות ערפם מאז וימאנו לחשוב זאת להקיסר יוזעף לצדקה כי יקח מבניהם לצבא, וגם בני רהב נמצאו בהם אשר הזידו לאמר כי אם לא יתנו להיהודים כל משרה וכל כהונה בארץ ובצבא אז אין כל חוב על היהודים להקריב דמם על מזבח הארץ אשר לא כבניה תחשבם, ויהי הנקל בעיניהם כי תפלתם עשתה מחצה, כי נעתר הקיסר לקרב גם בני עם בזוי ולספחם על צבאותיו שלומי אמוני הדת הקטולית ויבקשו גם כהונה בצבא! גם כל פעולותיו אשר פעל למען ההשכלה לא זכו בעיניהם באמרם: למה זה יקח גוי מקרב גוי ויבקש להביאהו תחת כנפי ההשכלה במסות ובאותו ובמופתים ומורא גדול ויד נטויה? ובעת אשר לכל החוסים בצל ממשלתו שלום היה ולא שבט ההשכלה עליהם[6], הנה בהיהודים היתה ידה לעשותם בן-רגע לעם אחר ולהדריכם בדרכים אשר יעבירום גם על דתם ואמונתם.  הן קצרי העינים האלה לא השכילו לראות בתלמידי בן-מנחם כי משחתו בו בהעם הזה יותר מאשר בכל העמים וכי רק בזרוע נטויה ובמלחמות גדולות ונוראות יהפכו להם לב בשר תחת לב האבן אשר בקרבם, ודי לה די להממשלה אם תחָנם ותשים להם לבה ולא לה עוד להרבות חשבונות אם ימצאו מעשיה חן בעיני האם הסורר הזה או אין.  תלמידי בן-מנחם המשכילים השכילו לראות כל אלה בעין פקוחה כי על כן מלאו פיהם תהלת הקיסר וירונו עזו וחסדו לישראל וכגואל ומושיע רוממוהו תחת לשונם וימלאו ספריהם בתהלה ורנה ושבח והודיה לשמו הגדול וכל אשר למד ידו לכתוב שתים שלש דלתות בשפת עבר והיתה ראשית דברו הקיסר יוזעף וגדולתו, לא כן רוב העם, המה חשבו דבר הקיסר כגזרה רעה להם ויחושו עתידות לבניהם להבריחם אל ארץ אחרת אשר תהי להם סתרה מפני חסדי הקיסר הזה, והארץ הזאת אשר פתחה שעריה לפני הנמלטים היא ארץ רומעניא. 

אם עושק רש וגזל המשפט ישורו במדינה לעין השמש לא עוד תגדל הרעה ליושביה כאשר אם ימשול רשע ופני השופעים יכסה ויאמר כי במשפט וצדקה יעשה זאת.  כי במשול גבור על חלש ועשיר ברשים ביד חזקה, אז לפעמים גם החלש יאמר גבור אני ואם יקבצו יחד המון רפי ידים לעמוד על נפשם אז תהיה גם להם יד חזקה, ועדת דבורים תחריד גם ארי מרבצו.  ואם לא תהיה כזאת אז יכופו ראשם ויתאמצו להלוך לפי רוח המושל ההוא ולא ישָברו במשנה שבּרון; לא כן אם בשם המשפט והצדק יֵעשה עֹשק דלים וגזל משפט עניים אז תרבה הרעה כי רוב הנכשלים לא יזהרו באשר לא ידעו במה יכשלו.  כי על כן להעשוקים במשפט נבחרה היתה תמיד ארץ אשר לא ידעה כל משפט, כי שם בטחו הרבה יתר בכח ידיהם ורוחם אם מעט או רב היה.  כי על כן בקשו מפלט להם כל הנאנחים והנאנקים מעצר וממשפט בארצות רבות באירופא אל ארץ תוגרמה, אשר במשפטי ממלכות אירופא לא בחרה ומשפט ראשית היה להיות אדוני הארץ ויתר העם היו כלם יחד עבדים להם, אך העבדים האלה ידעו שלו במגורם, בביתם ובאמונתם הרבה יתר מאשר בארצות אשר שם הביאו הכל במשפט, וארץ רומעניא היתה אז חלק מארץ תוגרמה ובה מצאו הפליטים כל הטובה אשר מצאו בתוגרמה ועוד הרבה יתר, כי עם הארץ עם שלו ושקט הוא, לא ידע הרבה מהאמונה ובכהניה לא שם מעוזו, חפץ המלאכה והכשרון מוזרים היו לו כי על כן לא ידע קנאה.  יושבי הארץ היו האדונים אשר להם הארץ ויאכלו טוּבה בלי כל עמל ועבודה כבארצות אחרות, ועבדיהם אשר עבדום כבהמה וישישו על מעט גרש כרמל וקמח אשר נתנו להם.  ותהי לישראל תקוה בארץ הזאת הרבה יתר מאשר בכל הארצות.  כי כמו בארץ פולין כן גם פה מצאו להם מקום להשתכר, אחרי כי האדונים מצאו תמיד חפץ בכסף ויהיו היהודים להם כאוצרות כסף, אך פה לא נִחתו מפני גערת האדונים כמו בארץ פולין, כי האדונים עוד לא למדו להתנשא כמו הפולנים וגם אש קנאת האמונה לא אכלתם כמו את הפולנים, והעבדים נחתו מפני היהודים כמעט כמו מפני האדונים.  ובהשמע הדבר באויסטריא כי יש ארץ אשר בה לא יפחדו מפני חסדי הקיסר יוזעף וגם יראו שכר לעמלם אז מהרו ויעזבו את ארצם משפחות משפחות לבוא להשתקע בארץ הנחמדה הזאת.  ואף את השנאה האיומה לההשכלה הביאו עמהם, כי מפני תנופת ידה חרדו ויבקשו מפלט להם.  ותהי רומעניא כארץ גאליציע לפנים בטרם נשב רוח ההשכלה מברלין להחריד קהל ועדה.  אך לא כארץ גאליציא עת אשר שררה מלחמה בין התורה ומחזיקיה ובין החסידות וכהניה כי אם כארץ גאליציא בעת אשר הכריעה החסידות את התורה אויבתה ובטרם אשר באה ההשכלה להתמרמר אליה.  ותפרח החסידות בארץ ההיא ותשלח פארותיה עד למרחוק, והצדיקים והחסידים אמרו לנו הארץ באין תורה והשכלה אשר תקומנה כצוררות לנו, וכן היה ימים רבים ואולי כן היה גם עד היום הזה לוּ סגרה הארץ ההיא פתאום את שעריה לפני היהודים אשר חדשים מקרוב באו ונותרה שם רק ראשית פליטת גאליציא, אך לא כן היה כי לאט לאט החלו לבקש מפלט שמה גם יהודים אחרים מבלעדי החסידים אשר נחתו מפני תגרת יד ההשכלה.

אחרי אשר קם הסער הראשון אשר סערה ההשכלה כמעט לדממה ורבים מהיהודים החלו לפקוח עיניהם ולראות את מצבם, אז נמצאו גם בין צבא הלוחמים בעד שם ההשכלה אנשים אשר השיבו אל לבם: מי יודע אם לנו המשפט לעשות כזאת? מי יודע אם לא טוב לישראל לעצום עיניו לבל יראה כידו, הן גם ההשכלה אך דבר שפתים היא ולא עצה וגבורה להיטיב מצבם, כאז כן עתה הנם בשפל המדרגה ולהמשכילים אין כל תקוה לראות טוב בהשכלתם יותר מאשר להחסידים בחסידותם, ומה נועיל להאמללים אם נפקח עיניהם ונראם כי המה יושבי חשך אסירי עני, הלא טוב טוב להם כי לא ידעו כל אלה ולא יחושו מכאוב.  ומה גם במות הקיסר יוזעף כי אז שב הגלגל אחורנית ויד המשכילים אשר לא נחלו עֹשר מאבותיהם החסידים מטה מאד, כי המה בקשו למשוך ידם מהנשך ובמה יחזיקו לחיות את נפשם בארץ אשר לא ינתן להם לחיות כבני הארץ? כי על כן החלו להביט למרחוק למצוא מחיה להם בארץ אחרת ויראו אף המה להם את ארץ רומעניא בארץ שובע וברכה.  ואף רבים מהמשכילים אשר הוסיפו עוד ללחום מלחמת ההשכלה נהרו שמה ויתישבו בארץ ההיא ותהי אז הארץ כגאליציה בעת ראשית מלחמת החסידות עם ההשכלה, רק כי שמה לא מצאו המשכילים עזרה בהממשלה וגם בעיני עם הארץ ידעו נאמנה כי לא ימצאו חן בהשכלתם, ובכל זאת התפרצה זעיר שם זעיר שם אש המריבה ומי יודע אם לא היתה ברבות הימים לאש מתלקחת לולא באו אליהם עוד חדשים מקרוב, אשר לא לאלה ולא לאלה נספחו והמה הועילו הרבה להשקיט התבערה.

אחרי גאליציא קם שאון גם בארץ רוסיא ופולין על דבר ההשכלה ואחרי אשר יצא שם החק לקחת גם מבני ישראל לעבוד בצבא ולהכין בתי ספר להם אשר בעיני היהודים היו אז הבתים האלה כבית ועד להעבירם על דתם ועל כן חשו גם רבים מהארץ ההיא מפלט למו אל ארץ רומעניא, ולא מעט היה מספרם והמה הועילו לשנות פני קהלות ישראל ברומעניא.

ובכן עתה נפרדו היהודים היושבים ברומעניא ויהיו לשלש מחלקות.  בני המחלקה האחת והיא הקטנה בכלן המה הנולדים בארץ, אשר גם אבותיהם ישבו כבר בארץ ההיא.  האנשים האלה רובם סוחרים המה וכעם הארץ לא הרחיקו לכת גם בתורה גם בהשכלה; המחלקה השניה היא מפליטי רוסיא והמה כמעט כלם בעלי מלאכה בכל מלאכה, כי רק בעלי המלאכה חרדו ופחדו מפני עבודת הצבא, אחרי כי אך עליהם נפל הגורל תמיד מאשר כי נבזים היו.  בני העשירים בעשרם חסיו ועל בעלי התורה הגינה התורה לבל תגע בהם יד, ולא נשמע בארץ רוסיא כי בן תורה יוקח לעבוד בצבא, כי על כן היו בעלי המלאכה כקרבן בעד כל העדה ואך המה נשאו בעול הזה, ועל כן כל אלה אשר ברחו מרוסיא לרומעניא בעלי מלאכה היו, ואחרי כי בבני הארץ לא נמצאו בעלי מלאכה לכן היו במלאכתם וגם ראו עושר, ואף המה לא השגו חיל הרבה לא בתורה ולא בהשכלה.  והמחלקה השלישית והיא הגדולה בכלן, היא מפליטי גאליציא, והמה המלמדים, המחזרים על הפתחים והנותנים כסף בנשך; העשירים הגדולים והעניים המדֻכּאים, איש איש לפי אומנתו, אם נותן כסף בנשך או מלמד הוא, כלם בני גאליציא המה, ומהם אשר גם הביאו עמהם מלחמת ההשכלה לרומעניא, אבל המה לא עצרו כה לחדש חדשות רבות מפני מנגדיהם הרבים והשונים, ובכל זאת נקל היה לעשות בארץ ההיא סדרים טובים ומועילים בכל דבר הנוגע לעדה להחנוך ולישראל בכלל, כי רובם יבקשו בכל לבם להשכיל להיטיב את דרך בניהם, וגם בלי כל מלחמה ושאון נקל היה לעשות ולפעול שם הרבה מאד.  וכבר מצאה ההשכלה מסלות בין בני ישראל ובלי ספק השגו חיל בה מבלי אשר נאלצו להתרחק מעל נחלת ישראל אחרי כי בלי מלחמה רבה יכלו הדברים לצאת לאור עולם.  אולם בטרם אשר עלתה בידם לעשות דבר מה והנה קפץ עליהם רוגזם של שונאיהם הרבים והעצומים, הלא המה בני העמים האחרים אשר גם המה חשו מפלט להם אל הארץ ההיא, אם כי ברחו מפני חמת ממשלתם או כי תרו להם שם אכל, והמה בקנאתם ביהודים הפיחו קנאת עם הארץ ויצאו להרגיז את ישראל וירגיזו את כלם יחד עד כי שכחו כמעט את כל אשר יזמו לעשות מפני הרעה החופפת עליהם וכאובדי עצות יחכו ליום תשועה. 

אולם כל היהודים בארצות האלה אשר דברנו בהן עד הנה גם יחד אך החלק הקטן המה מכל היהודים היושבים באירופא כי מרביתם ישבו בשתי הארצות אשר עתה אחת הנה והן ארצות רוסיא ופולין.  שלשה מילליאן יהודים יגורו בארצות האלה והמה הרבים לא רק במספר כי אם גם ביחוסם את התורה וההשכלה, ועליהם עתה עלינו לשים עין בוחנת לבחון ולדעת דרכיהם מעת החלה מלחמת ההשכלה להודע בארץ עד היום הזה.

כמעט כמו בארץ אויסטריא כן גם בארץ רוסיא יתאחדו המון עמים וארצות וברובן ישבו יהודים.  ואם כן יבין כל איש כי שונים היהודים בארץ ההיא איש מרעהו ולא נוכל למדדם בחבל אחד, וכן גם רוח ההשכלה לא בכל הארצות והקהלות פעל פעולתו במדה אחת אף כי כהני ההשכלה לא הבינו זאת וידמו כי כאשר נוכל לתת צורה אחת לכל אנשי הצבא בהלבישנו אותם בגדים שוים, כן נוכל לתת להיהודים צורה אחת בקראנו אותם בשם יהודים ובתתנו להם חקים שוים לכל ובצותנו על כלם יחד כי ילכו בדרך אחד.

היהודים בכלל נפלגו בארץ רוסיא בעת ההיא בראשית לדת ההשכלה לשלש מחלקות.

א) למחלקת בעלי התורה ומושבם עוז היה בארץ ליטא, אשר שם גדל כבוד התורה מאד, וכמעט כלם כגדול כקטן כעשיר כדל נכונים היו להקריב את כל אשר להם בעד כבוד התורה, לנחול את הכבוד הרב להתימר בין תופשיה או מחזיקיה, או גם למען האדירה ולגדלה רק לשמה נכונים היו רבים להביא כל קרבן.  ובאמת בלי כל חנף ובלי כל תאוה לכבוד יקרה היתה התורה לכלם כבבת עיניהם, וכמעט בעיני כלם היה הלמוד גדול מהמעשה, וירא שמים בור אשר הרבה במצות בלי דעת היה לשחוק, ולהפך גדול בתורה מיקל בכל הקולות, היה לתהלה ולתפארת.  האהבה להתורה ולומדיה נשרשה כל כך על תלמי לבב כלם עד כי לא עלה על לב לחשוב אחרת בלתי אם כי לכל יודע תורה המשפט והזכות לחיות בכסף שעמלו בו אחרים, כי החובה על כל עובד עבודה לתת חלק לתופש תורה, כי תופשי התורה חפשים המה מכל מס ומשא, כי כל הגזרות וחקי הממשלה לא עליהם נגזרו כי אם על הקהל, אשר עליו להבדיל בין יודע תורה ואשר לא ידענה.  כי על כן גם בימי העני והמחסור לא נגעה הרעה עד לומדי התורה, גם בעת אשר האבות נכונים היו להקריב כל חייהם ומאדים למען הציל את בניהם מעבוד עבודה בצבא ולפעמים הקריבו גם חייהם וחיי בניהם ויבחרו המות להם מתת אותם ללכת אל ארץ רחוקה לעבוד בצבא, גם בעת ההיא לא עלה על לב איש הרעיון לשלוח ידו בנער תופש תורה.  הן כצאן בלי רועה היו הנערים נפוצים בערים אשר לא נולדו ולו גֻדלו בהן, איש לא ידע מוצאם ומי המה, אם יש להם גואל ומושיע או אין, ובכל זאת שלוים ושקטים היו הנערים הנעזבים האלה בבתי הישיבה ולא פחד הקהל ופקודת המלך עליהם.  גם העשיר פחד לפעמים בעד בניו ובני הישיבה לא ידעו רגז, כי שאת התורה בִעתה כלם, עד כי מן הנמנע היה כי גם יעלה רעיון על לב לגעת בנזירים האלה היושבים לפני ה', ולוּ הזיד איש לעשות כזאת כי אז רגמו בו כלם אבן.  ובכן אחרי כי התורה משלה בכל ובכבודה התימרו כלם לכן לא הכבידה עֻלה על העם כי כמעט כלם היו למודי ה', ואם גם לא שפרה חלק האחד בתורה הנה בן היה לו אשר זכה את אביו או חתן לוקח בתו אשר אצל מכבודו עליו, או הרבה צדקה וחסד לתופשי התורה ויכּבד כמוקיר רבנן, ותהי כאבן חן וחפץ בעיני כל העם ואף על לב איש לא יכול לעלות הרעיון כי התורה היא עֹל כבד על שכמו, וגם אמנם עֻלה לא הכביד, אחרי כי רבו יודעי התורה והרבנים היו אך הגדולים בגדולים, כי על כן לא עלה על לבם החפץ להכּבד בכבוד צדקתם כי אם בכבוד תורתם ולא נטל עליהם להרבות איסר וגדר, ותהי להפך כי אך היודע להקל היה נכבד ומהֻלל בפי כל, וגם נגד החכמות לא התמרמרו כי אם לרקחות ולטבחות להתורה יעשו אותן אז לא רק כי מותר ללמוד חכמות חצוניות כי אם גם מצוה, והגר"א פתח פתח לפני דורשי הדעת בלמדו בעצמו חכמת החשבון ודקדוק ובהורותו לתלמידו להעתיק ספר אקלידס לשפת עבר, אשר לא היתה כזאת בישראל בין יודעי התורה זה מאות בשנים, ועל פי הדרך ההוא לו הוסיפו ללכת הלאה כי אז היו לחכמים ויודעי תורה באמת, וגם השטן אשר קם לעמת התורה במקום אחר אם כי קם גם בארץ ההיא, השטן הזה הלא הוא החסידות, בכל זאת לא מצאה ידו לעשות הרבה, כי מבצרי התורה היו חזקים כברזל ונחשת אשר כל כלי יוצר עליהם לא יצלח, ואם כי נמצאו גם שם אשר נספחו על החסידות אך לא רב היה מספרם וכח הכת ההיא לא גבר, ומה גם אחרי כי נאלצו אף המה לשים בתורה מעוזם, לא כיתר החסידים, רק כי להעבודה נתנו היתרון, ולפי ראות עינים לא היתה לההשכלה שם כל תקוה. 

ב) למחלקת החסידים ומושבם היה בארץ פולין, שם גברה כבר החסידות על התורה, כי שבתי צבי והנוהים אחריו פנו כבר דרך לפניה, ואם גם בחזקת היד נלחום נלחם שם איש או קהל גדול גם אז לא עצרו כח להשיבם אל התורה, אולם גם לההשכלה לא היה שם פתח פתוח.

ג) למחלקת הבורים אשר לא ידעו עד מה לא מהחסידות ולא מהתורה ומרביתם היו בארץ קרים וסביבותיה וגם בבעסאראביע ודומיה נמצאו רבים כאלה, ושם היה דרך נכון לפני החסידות אם תפרוץ שמה או לפני ההשכלה אם תגיע עדיהם.

כה ישבו בני ישראל בטח בארץ רוסיא ופולין לשלש מפלגותיהם ולא ידעו אף לא חשו את הסער הסוער לעמתם ואשר עוד מעט יפרוץ בגבולם לשנות פני כלם בעוצם רוחו.  ההשכלה בת ברלין כאשר נשאה חן וחסד בעיני הקיסר יוזעף כן הפיקה רצון גם מאת אלכסנדר הראשון אשר לצדק מלך ובכל לבו בקש טובת ארצו ועמו ויחפוץ להפוך גם לבני ישראל בארצו לב חדש ורוח חדשה, אולי יולד גם על ברכיהם איש כבן-מנחם ובו ימצא שלוּמים לכל העמל והכסף הרב אשר תוציא הממשלה על החפץ הזה.  ואחריו החרה החזיק עוד יותר הבא אחריו, הלא הוא הקיסר ניקולאי אשר בדרכי הקיסר יוזעף אחז להרים קרן לעם ישראל על ידי ההשכלה.  הן החקים אשר חקק לאלה מבני ישראל אשר ישלימו חק למודם בבית מדרש מדעים, כי שָׂמם חפשים בארץ מכל מס ומשא ויעלם למדרגת כל אזרחי הארץ וכל חק ומשפט וזכות לא נגרע מהם כמו מכל יותר יושבי הארץ, החקים האלה יעידו כי בלב נאמן ובנפש חפצה בקש להרים את ישראל מעפר שפלותו ולעשותם לכלי חפץ להארץ, ובלי ספק העמיק עצה הרבה תושיה בטרם יצא לפעלו איך ובמה יושיע את בני ישראל ולא מהר לעשות דבר בטרם בחן וחקר היטיב אם זה הוא אשר יובילהו למחוז חפצו, אבל השכלת ברלין כבר קמה כמו חיה לנגד עיניו, השכלת ברלין אשר עלינו להודות כי היא היא משכה עיני המושלים על בני ישראל ותתן בלבם החפץ להיטיב מצב העם השפל והדל הזה, היא גם היתה לנס לכלם וכסם חיים אשר כל המלקק בו בלשונו ישוב ויהיה בחיים חדשים, ובכן נשא גם הקיסר ניקולאי את דעו למרחוק לברלין כמו הקיסר יוזעף, וכל חפצי הקיסר הזה וכל דרכיו היו לו לעינים.

אולם אם בארץ אויסטריא היתה ההשכלה הזאת כזמורת זר, הנה ברוסיא היתה לזרה ומוזרה פי שנים מאשר באויסטריא, כי בעת אשר באויסטריא נמצאו גם מקרב היהודים בקרב הארץ אנשים אשר ששו על עצת הקיסר אשר יעץ על ישראל ויחלצו חושים לצאת לעבוד עבודה במלחמה הזאת מחפץ לב נאמן, ואם גם לא עלתה בידם לאסור המלחמה ולנצח לימים רבים הוא רק יען כי מעטים היו לעמת לוחמיהם הרבים ובמות הקיסר אבדה שנית כל תקוה לההשכלה שבאה מארץ נכריה, הנה ברוסיא לא נמצאו אף מתי מספר מישראל אשר ידעו השכלת ברלין מה היא, ואף האחדים אשר נמצאו בארץ אשר שמעו את שמעה אף המה לא ידעו נכוחה את אשר שמעה אזנם, המה קראו שירים ופזמונים לשם יחוד ההשכלה את האמונה כי ההשכלה היא בת אלהים ואחות צעירה להאמונה הזקנה אשר כבר קמטו לחייה מזֹקן, ומי זה בער ולא יבין כי נעים מאד להתרועע את האחות הצעירה אשר גם למלבושיה תֹאר והדר? ובכן היתה ההשכלה בעיניהם כאמונה צעירה לימים אשר עוד לא רבו היודעים ערכה, וכבוד גדול הוא לאיש להחזיק בה בטרם יכירנה רעהו ויהיה מהראשונים, ובכל לבבם האמינו בההשכלה ויהיו נכונים גם לקדש שמה ברבים ולצאת למלחמה על כל בוזיה אשר יעיזו מצח לכחש בה ולאמר כי היא לא אחות האמונה ואף לא בת חורגת לאלהים חיים, כפי אשר הבינו בספרי המאסף ויתר חוזי ההשכלה.  ומהשרידים היחידים האלה ברוסיא אשר נשבעו להאמין בההשכלה לא יכלה לצאת תשועה לההשכלה בארץ ההיא, כי כל כחם היה אך למחוא כפים ולקרוא הידד לכל קורא בשם השכלה אך לא להביא עצה ולעשות פליליה בארץ, והממשלה נאלצה להביא כהניה מרחוק, מארץ אשכנז, כהד"ר ליליענטהאל, והמה יהיו למורים בארץ להורות לכל העם בינה, השכל ותורת ההשכלה.

גם בעת הזאת אשר כלנו חכמים כלנו נבונים כלנו יודעים תורת ההשכלה ומספר הנקובים בשם רב ומטיף וחכם ודאקטאר רב מִיֶלק השמים ואם נשרוק להם כי ילכו אל ארץ חדשה להיות מורים אז יתקבצו גדודים גדודים, גם בעת הזאת לא נקל יהיה למצוא איש אשר אם נפקדהו לאלוף ומורה לאדם רב, כי יצא ויבא לפני הקהל הגדול ועל פיו ישק כל העם, והוא יהיה לפה להם לפני הממשלה ואך על פיו יצא כל דבר למענהו, לא נקל יהיה למצוא איש אשר אך בכשרון ובדעת באהבה ולב מתנה ישור בארץ ואך על פי צדק ויֹשר יכין מצעדיו, לא יפנה אל הכבוד, לא יטה אחרי הבצע ולא ישים לבו להכין את זרעו בארץ אחריו ולתת יד לאוהביו ומעריציו וקרוביו.  הן אם תבחר לה עדה איש ותשים על שכמו משרה ותגיד לו תורת המשרה, כי אך לא קֹרא וכל אשר לא יגע במשרתו לא לו הוא, גם אז נראה יום יום כי הנבחרים יבחרו להם גם כהונות אשר לא נִתּנו על ידם, וכי ישלחו ידם לגעת גם בדברים זרים להם, כי יחפצו להרבות כבודם ולהאדיר ממשלתם ולהגדיל טוב ביתם וכאלה רבות, ואף אם נפקיד את אחד מבעלי המשרה האלה לפקיד על העדה, אז הלא ימשול ממשל רב וישים משטרו כמושל יחידי בעדתו.  ואם עתה הוא כך, עתה אשר רבו מבקשי הפקודות מהפקודות ומספר המטיפים יגדל פי שלש ממספר הקהלות, ונטל על האיש אשר זכה למשרה להחזיק בה בשתי ידיו, ואף כי אז כאשר נקרא איש אחד מארץ נכריה אל ארץ גדולה ועתותי כל בני ישראל בידו נִתּנו, היזכר בכל דרכיו? לוּ גם היה בר לבב ונקי כפים, גדל כח לב ומלא אהבה וחנינה לעמו, גם אז כבד מאד ממנו הדבר לעשות את אשר נטל עליו, כי עוד טרם ידע את העם ואת שיחו, מחסוריו וחפציו.  האיש הזה לוּ גם תמים דעים היה גם אז מצאה ידו אך לחלק מהברכה אשר הביא עמו ולא יכול לדעת מראש אם לא תֵהפך הברכה לקללה לאלה אשר יתננה להם[7].  וכן היה כי אך מבוכות וסערות הביאו מלאכי ההשכלה עמהם ויסכסכו משפחה במשפחה ויביאו צרה נוראה לכלם יחד, וקצרי העינים לא הבינו מחשבת הקיסר ויחשבו את הברכה לקללה.

אמנם אך קצרי עינים ישימו תהלה בחפץ הקיסר ניקולאי, כי כל איש מבין יחקור ויראה כי בכל לבו חפץ להיטיב לישראל, ובכל דרכי הקיסר יוזעף אחז אף הוא ועוד ביתר שאת ויתר עז, אבל היהודים באויסטריא שכנים היו אל היהודים באשכנז ולא זרה להם השמועה מהשכלת ברלין, ודבר שרי המלך ופקידיו שמעו כמעט כלם והבינו, כי בשפת אשכנז דברו, אשר כל בני ישראל יבינו בה אם מעט או הרבה, ורבים מבני ישראל מנשואי הפנים התעוררו לקים דבר המלך, ואחרי כל אלה התאוננו רוב בני ישראל באהליהם כי ישלחו יד באמונתם ויבקשו להרוס מקדשיהם, ואף כי בארץ רוסיא, אשר שמע השכלת ברלין עוד טרם הגיע לאזניהם, דבר הקיסר ופקודותיו באו לישראל בשפת רוסיא, אשר אף אחד מאלף לא הבין בה עד מה, והמליץ לדבר המלך והיה איש זר להם אשר התראה בעיניהם כחוטא ומחטיא את הרבים, שם מן הנמנע היה למצוא אזנים קשובות רבות אשר ישמעו ואשר יבינו עצת המלך אשר יעץ עליהם לטובה, ומה גם אחרי אשר בקרב העם נמצאו אנשים נשחתים אשר ראו בדבר המלך מוצא לכסף להם, לגזול ולחמוס את אחיהם ביד רמה לעין השמש ולא רק כי לא תֵחשב להם לחטאת, כי אם גם כחסד וצדקת עולמים יֵחשב להם חמסם, ויצאו גדודים גדודים לגזול ולחמוס ככל חפץ לבם וערמתם הושיעה להם להרגיז לב התמימים ולהביא מֹרך בלב כלם בהפכם דברי הקיסר הטובים לדברים קשים כגידים ואין איש אשר יכזיבם על פניהם, ולו גם נמצא איש כזה שומע לא היה לו או גם רגמו בו אבן, כי כן נסכו מנהליכם עליהם רוח עועים ויתעו כלם יחד באין רואה או שומע נכוחות. 

הקיסר שמע והאזין כי רוב בני ישראל בארצו עניים מרודים המה ועל פת לחם יפשעו ויגזר אֹמר כי יחלקו את העם למחלקות (כפי המחלקות באויסטריא על פי הקיסר יוזעף) ולמען יתנו לבעלי המלאכה ידים לחיות בעמל ידיהם, והחכמים בחכמתם יחיו, ועל כן יכינו להם בתי ספר ובתי מלאכה.  וראשי הקהל ועיני העדה העבירו קול גדול כי גזרה רעה היא, כי על כן יקראו לכלם בשמות למען ידעו מספר בני ישראל ולא יוכלו להעלים את בניהם, ובבתי הספר לא ילמדו התורה וישכחו דתם[8].  וכאשר בכה כל העם למשפחותיו הצליח ביד הראשים לקבוץ כעפר כסף לבטל את הגזרה, ויבנו להם בתים ויהיו לכבוד ולתהלה בארץ כי עשו עֹשר והצליחו, ודבר המלך נהפך לרעה על ידי המשחיתים האלה.  וכל אלה קרו ויאתיו יען כי המליצים אשר עליהם היה לעבור בארץ ולהשמיע דבר המלך דבר דבור על אופניו החטיאו המטרה מחסרון דעת או מרוע לב[9].  לוּ היו אחד או שנים בארץ אשר הבינו שפת הארץ ויחלו על שבר עמם, כי אז מצאה ידם להיות גואלים נאמנים לעמם ותשועת עולמים צמחה אז לכל היהודים בעת רצון, בעת אשר יד היתה שלוחה להם להרימם משפל מצבם בפעם אחת, אך הגואלים האלה לא נמצאו ושעת הכושר עברה כצל. 

ובכן עברו ימים רבים בצרה ויגון נוראים מאד מאד, רק בכי ואנחה, רק אבל ומספד נשמעו מכל עברים, והעם עוד טרם יבין כי הֻכּה בית מאהביו, כי גוזרי הגזרות ומרבי הצרות המה אחיו אשר יבטח בהם, אבל בין כה וכה החלו להתעורר זעיר שם זעיר שם גם מבני ישראל מקרב הארץ ויאמרו לשלוח יד לגעת בעץ הדעת אשר גם עץ חיים היה למחזיקים בו, ובין כל יתר הדברים הרבים אשר הולידו אך תהפוכות ומבוכות, יצא לפעולת אדם דבר גדול ונכבד אשר אין ערוך לגדלו.  הדבר הגדול הזה אשר אך הוא שגה פני היהודים ויפנה להם מסלה חדשה בארץ רוסיא, הדבר הגדול אשר הפך לרבים לב לדרוש לדעת מבלי אשר נאלצו לזנוח את תורת אבותיהם ואמונתם הוא בתי הספר לרבנים אשר הקימה הממשלה בארץ.

מהמשפטים והזכיות אשר נתן הקיסר לתלמידי בתי הספר האלה נראה עין בעין כי אך טוב היה לב הקיסר להיהודים ולהרים קרנם היה חפצו; תלמיד בתי הספר האלה היו חפשים מכל מס ומעבודת הצבא, ולאלה אשר גמרו חק למודם היתה רשות לגור באשר יחפצו ככל בני הארץ, גם הרשות נִתּנה להם לבקר אחרי כן בבתי מדרש המדעים מבלי כל בחינה כי כל זכיות הגימנאזיום נִתּנו לבתי הספר האלה.  וזאת היא הדרך הנאמנה האחת אשר בה נוכל להעביר את בני ישראל לאט לאט מבתי הישיבות והחדרים אל בתי המדע והמחקר והפועל הגדול הזה עשה פרי נחמד, כי יצאו מהם אנשים חכמים וידועים, אשר עתה המה לתהלה בארץ.  וכל אלה פועל הקיסר ניקוליי המה, אשר אך עתה נראה הפרי מהזרע אשר זרע הוא על ידי בתי הספר ועל ידי חקי הזכיות לאלה אשר ישתלמו במדעים, ולו נתקבלו מכל העם, לו הבין כל העם אז ערך הבתים האלה כי אז כבר פסקה שאלת היהודים. 

אך בעמל ותלאה נוסדו הבתים האלה, כי כבר הסכין כל העם לפחד מפני כל דבר חדש וגם הבתים האלה כפח ומוקש נראו בעיניהם בתחלה, כי על כן לא שלח איש את בנו לקחת שם לקח, רק הנערים אשר בלי אבות ומבלי מחסה נעו ונדו בארץ ויפחדו פן יהיו לחטאת הקהל כי ישלחום בעד בני עשירים לעבור עבודה בצבא המה באו אל הבתים האלה וישבעו לחם ולא יראו מפני חמת המציק, ובכל זאת גדלו והצליחו מיום ליום ולאט לאט נפקחו עיני אבות עניים רבים לראות כי ברכה בם לבניהם ויחלו להביא גם בידיהם את בניהם אל הבית הזה וירבה מספר התלמידים מאד, ורבים בהם לא שמו לבם לפקודת רב או מורה ויבאו בבתי מדרש החכמות ויהיו לרופאים וליודעי דת ודין וכאלה אשר מבלעדי בתי הספר לרבנים מן הנמנע היה להם לבוא אל מחוז חפצם זה, כי לבתי גימנאזיום לא יכלו לבוא, באחת כי לא ידעו היטב שפת המדינה, וזאת שנית כי האבות יראו פן ישכחו בניהם התורה ויזנחו אף האמונה וכאלה רבות, ובכן היו הבתים האלה כמעבר לבני הנעורים מהתורה אל הדעת.  והדעה הנשגבה הזאת להשכיל את בני ישראל על ידי התורה נולדה במקום התורה, בארץ ליטא.  ולולא נולדו גם קוצים עם השושנים האלה כי אז היו לעת כזאת למופת לכל ישראל, אך בשרש הבתים האלה עלה רקבון ביום הנטעם ועל כן לא האריכו ימים.

אחרי כי העם לא האמין בהבתים האלה ורוב התלמידים הראשונים היו מבני האספסוף לכן הוסיף העם לקצות בהם גם אחרי כן, כאשר היו לאנשים יודעי דעת, ואלה השיבו שנאה אל חיק שונאיהם ורוב התלמידים הראשונים אשר זכו להשתמש בכתר הרבנות מטעם הממשלה לא רבנים היו, המה לא חשבו את נפשם כבחירי העדה כי אם כפקידי הממשלה וכן היו גם בעיני העדות אשר מנו רבנים כאלה אלופים לראשם, והדבר הזה היה כפרץ נבעה בחומה הנשגבה הזאת אשר ממנו יבוא שברה.  זאת היא הרעה האחת, אבל עוד רעה גדולה ממנה היתה בהבתים האלה.

שני בתי ספר לרבנים נוסדו בארץ וחקה אחת ודרך אחד היה לשניהם ובדבר הזה לבדו הוכן קבר לשני הבתים גם יחד.  אחרי כי בני ישראל יושבי שני המקומות אשר בהם הוכנו הבתים האלה רחוקים היו אלה מאלה בדרכיהם ודעותיהם ומדותיהם כרחוק מזרח מהמערב לכן גם שונות היו פעולות הבתים על לב התלמידים וכל בני ישראל הקרובים אליהם והמתבוננים אל ארחותיהם.

כאשר נוסד הבית בווילנא אם כי מעטים היו שם האנשים אשר ראוים היו באמת ובתמים להיות למורים ולמנהלים בהבית ההוא, כי בתי ספר עוד טרם היו בארץ וכל תורת התורנים וחכמת החכמים לקחו להם איש איש לנפשו כמעלות רוחו וכפי אשר מצאה ידו מבלי משטר וסדר, ואם כן לא אלה ייסדו ויכוננו בית אשר במשטר וסדרים יורו בו תורה וחכמה, בכל זאת לא רבה הרעה שם, כי אנשים מלאים תורה וחכמה נמצאו שם, אנשים של צורה אשר לא נתפקרו ולא היו לשמצה במעלליהם ודרכיהם, ובידי אנשים כאלה נתנו עתותי הבית, כי על כן אם גם לא מצאה ידיהם ליסד אבן פנת הבית לכל משפטו וחקתו כאשר ייסדו בית כזה במקום דעת, בכל זאת כביר מצאה ידם לעשות ולפעול על לב תלמידיהם כי ישימו לבם באמת לתורה ולתעודה ועל אבות בני הנעורים כי יחזו נכוחות אשר הבית ההוא בית ועד לחכמים הוא באמת.  וברבות הימים, כאשר קנו להם המורים ידיעה שלמה בתורת המורים והנהגת בית ספר, עשו והצליחו בלי ספק לרומם קרן הבית ההוא לתהלה ולתפארת בכל הארץ ונהרו אליו כל דורשי דעת אשר עם תורת אבותיהם נאמנה רוחם, וכל אב הביא בידו את בנו שמה כמו לבית מקדש אשר אם יאחז בקרנות המזבח שמה אז ינצל משטן רע ומפגע רע אשר ירבצו כחטאת על דרכי השכלה ויהי לבו נאמן עם אמונת אבותיו גם בהרבותו דעת כאשר היה באמנה אתה בשבתו בבית המדרש או בחדר, כי אז היה הבית ההוא בית תורה לפי רוח העת אשר בו ימצאו התלמידים גם ארחות חיים, וגם בית ועד לחכמה אשר בו ימצאו גם מסלות הדת והתורה, כאשר באמת הקים תלמידים הרבה במשך הזמן הקצר אשר עמד על תלו, תלמידים אשר לאות ולמופת המה כיום לבית ישראל בדעתם ובאהבתם לעמם, ומהם סופרים ומהם מליצים לישראל, ומהם אנשים חכמים וידועים בתורה וחכמה אשר יהיו לנס עמם.  אבל כאבן נגף וצור מכשול היה להבית הזה הבית השני אשר נוסד בזיטאמיר במקום אין תורה ואין יראת שדי, במקום אשר שם פרשה החסידות מעטה אפל ותגרש מפניה את התורה והדת גם יחד, במקום אשר האבות האדוקים בצדיקיהם פרצו חק ישראל בטהרה על פי מצות החסידות, ובניהם אשר בחסידות נעלה נפשם מאסו בכל חק ובכל תורה, שם לא נמצאו בעלי תורה אשר ראוים היו להיות מורים ונאלצו להביאם ממקום אחר.  ולא כלם היו ראוים לכך, ואף אם עשו כל אשר בידם להרים קרן הבית לא עלתה בידם מפני השטן המשחית אשר שם, היא החסידות אשר סכה בענן מעבור כל קרן אור למחזיקי בבריתה, והמה יחד התמלאו לבלע ולהשחית את המטע הנחמד הזה עוד בטרם הצליח לעשות פרי טוב, ובגלל הדבר הזה לא יכלו לא המורים ולא התלמידים להפיק רצון מאת העם.  ותהי צעקת העם רבה על הבית ומנהליו ותלמידיו, ובעון הזה נלכד גם הבית השני הטוב ממנו, אחרי כי שניהם נשתוו בעיני הממשלה.  וכל זאת היתה יען כי לא השכילו משכילי ישראל בתחלה להבדיל בין מקום למקום ובחדא מחתא מחתו לכל בני ישראל בכל הארץ הגדולה והרחבה ההיא, וזה היה פרי זמורת זר אשר הביאו מארץ רחוקה ויבקשו לטעת אותה על הארץ ההיא.

פרעות בישראל! שתי המלות האלה הנה תמצית כל הדברים אשר דברתי עד הנה בספר הזה.  פרעות ולא מפלגות כאשר היו עד הנה בהעתים השונות.    בכל עת היות ישראל אחד ותורה אחת היתה לכלם, נפלגו למפלגות שונות בדעותיהן ולכל אחת היו דרך וחפץ, ועתה אך חלק לב העם בלי מפלגה כי אם כל אחד בונה במה לעצמו ומקריב עליה את קרבנו – את יתר אחיו.  מפלגות בעם הנה כתמורות בהטבע: כקור וחום, קיץ וחורף אשר יחד ישנו פני הטבע ויפיחו חיים חדשים בו, והפרעות הנה כרקבון ורוח קטב אשר אך ישחית ויבלע במקום מצא משכנות לו.  מפלגות תמצאנה בכל דור ודור, אשר אך החל לחקור ולהתבונן אל העבר, העתיד וההוה, והמפלגות הנה אות נאמן כי חיים וחפץ ומחשבה בקרב לב העם, אבל כאשר יפָרע עם אז אות הוא כי אבד דרך ולא ידע במה יכשל, ואז אוי לו להעם אם לא יתעוררו בעלי הדעה בקרבו להסיר את סבת הפרעות, את מקור הרע, כי מבלי משים ישחית את הכל ויאכל מן הענפים עד הגזע.  סבת הפרעות בימינו היא לפי דעתי אשר השמעתי אך השכלת ברלין, אשר נטתה מדרך ישראל מקדם קדמתה ותבקש לשנות את פני כל העם לא על פי רוחו ודרכו, כי אם בדרך זר ומושר להגוי כלו, ובכל מקום אשר דברה הגיע שם פעלה פעולתה לרעה ועוד תוסיף להשחית גם עתה, אף כי כבר שנו פניה אף היא, אחרי כי על יסוד תהו ואבני בהו בנתה ארמנותיה.  ועד היום הזה עוד לא התעוררו להאיר נתיב על מקורה ותוצאותיה, כי בדבר הזה עוד לא שנה ישראל את ארחו ועוד מאמינים בני מאמינים המה כאז כן היום, וכאשר באמונתם מאמינים היו כן גם בדעתם לא יעזבו דרך האמונה, אשר על כן לא תאיר הדעת הזאת ולא תפיץ מפניה חשך כי אם תוסיף להעיב בעב הענן ותכם בערפל את עיני כל אלה אשר יאמרו ליהנות מאורה.

הדעת לא אמונה היא והאמונה לא דעת, הדעת במקום תקח עמדתה תגרש מפניה את האמונה ויחד לא תמצאנה משכנות להן במקום אחר אחרי כי שני הפכים המה.  אבל מפני הדבר הזה אם ישמע ברבים יֵחתו רוב המתימרים למשכילים ומאמינים בעמנו וידמו כי בזה נסיר לב העם מאחרי הדעת או האמונה, למרות חפצם אשר הרבו לשורר כי אחיות נאמנות הנה שתי הבנות האלה ולא תצררנה אשה רעותה.  אולם המה מחסרון דעתם טעו ויחפצו להטעות גם אחרים אף אחרי אשר אולי נודעה להם עותתם, כי התכלית תקדש בעיניהם את הפעולה גם אם רעה היא, ואחרי כי לפי דעתם אך זה הוא הדרך האחד אשר בו יובילו את אחיהם במעגלי הדעת מבלי אשר יזנחו ארחות אמונה, לכן יוסיפו להטיף להעם את פתגמם גם אחרי אשר בלבם כבר נוכחו לדעת כי שקר בימינם.  אולם מביצי צפעוני לא תבקע יונה תמה ומשקר לא תצא אמת לעולם, כי יבא יום אשר יופיע על הבן הסורר ויגלה ערותו כי על ברכי השקר נולד וכל רואיו יכירוהו כי פני הבן כפני האב המה.  כן יכירו ברבות הימים כל אלה אשר בימי ילדותם הסכינו לשמוע שירי האחוה בין האמונה וההשכלה, כי שיר עגבים שמעו אזניהם, ומה תהיה תכלית פעולה כזאת?

אולם לו חכמו השכילו להבין כי אך האמת לעולם תעמוד ואם נשמיע דבר אמת גלוי וידוע לכל או לא ישחית כי אם ייטיב, אם נשמיע גם בשפה ברורה כי הדעת לא אמונה היא והאמונה לא דעת גם אז לא נרע לא להאמונה ולא להדעת ולא נסיר בעבור זאת לב החפצים בשתיהן מאחרי אחת מהן, כי אז ידעו כי לממשלת האמונה אין קץ וקצרה יד כל דעת מהסירה מגבירה.  האמונה תשים משטרה על כל, כי בכל אשר לא ראינו בעינינו וכל אשר לא השיגה בינתנו לראותו בעיני השכל, בכל אלה נאמין, ואחרי כי למראה עינינו גבול הושם וגם אם נחיה אלף שנים פעמים ואף אם נסובב את כל כדור הארץ לכל רוחותיו, גם אז תהיה הדעת אשר נדע על פי מראה עינינו אך כנטף מים בים, וגם לבינתנו הקשורה בקשר אמיץ בחושינו קץ וגבול ולא תאבר נץ הלאה ממרכז הדברים הנמצאים אשר ראינום או שמענום, ואם כן מה גדול ורחב ידים הוא ים האמונה להמאמינים! כל מרחבי האין סוף ממשלת האמונה היא וקצרה כל דעת מבוא שמה וממצוא משכן לכף רגליה, רק נחלה קטנה בקרב נחלת בלי מצרים אשר להאמונה תוכל הדעת לרשת לה: מראה עינים ומשמע אזנים המה חלק הדעת ואשרי האיש אשר הדעת תפקח עיניו עליהם, וכל מעלות הרוח אשר בהלך-נפש יסודם ואין קץ להם המה עבדי ממשלת האמונה, ואם גם אמת היא אשר במקום ההוא אשר אותו נחלה הדעת שם תמשול היא לבדה, אך בדבר הזה לא יצער כח ממלכת האמונה, ותהי להפך, כי אלה אשר יאמינו בכל והדעת לא האירה להם אור להראותם אף אשר לפניהם: הדברים אשר בכחם לראותם ולהשיגם, אלה לא יבינו אף את האמונה וכחה וממשלתה הכבירה, כאשר לא יבין העור מבטן אֹרך ורֹחב וגֹדל כפי אשר יבינהו בעל עינים.  וכן יבינו הרבה יותר כל אלה אשר למדו לדעת, כמה וכמה עוד ישאר אשר לא יוכלו להבין ולהשיג ואשר שם נאלצו להאמין, אם אך רוח אמונה יצוק בהם, ולאלה אשר אין אמונה בלבם להם לא יועיל מאומה ואף אם נסתיר מעיניהם כל דעת גם אז לא יאמינו, ואם יאמינו אז יאמינו בכל הבל אשר לא יֵאמן ובדברים אשר חכמי לב יאמינו ישימו המה תָּהלה, כי לא אמונה ולא דעת להם.  וכן המה רוב משכילי עמנו אשר לקדשי ישראל ותורתו וזכרונותיו ילעגו בשאט נפש ובכל דבר שוא וכזב והבל יתימרו, והאמונה העורת הזאת היא היתה בעמנו מאז ועד היום לרעה; מאמינים בני מאמינים אנחנו, מאמינים הננו בהתורה והתלמוד ושלחן הערוך וכל הדינים והחקים והגזרות והדַיָנים והמחוקקים וגוזרי הגזרות, ומאמינים הננו בההשכלה ומיסדיה ומטיפיה וכל קוראי בשמה, מאמינים הננו כי אחיות הנה האמונה וההשכלה כי כן יצא דבר מלך שלטון מפי בן-מנחם ותלמידיו וכאשר חק הוא ולא יעבור כל אשר חקקו עזרא וסיעתו ואנשי כנסת הגדולה, כן לעד לעולם יקום דבר בן-מנחם ופריעדלאֶנדער והירץ האמבורג וסיעתם, כי כלם יחד ישבו על המשבר וילדו אמונה והשכלה אחות האמונה וכל העובר על דבריהם ישכנו נחש שרף ועקרב אשר הודות לאל גומר עלינו לא אלמן ישראל מהם, וגם בעת אשר את הכל נחסר לא חסר לנו ולא יחסר לנו נחש על דרך האמונה הנושך עקבות הסר ממנה.  וזאת הועילה להוָתנו כי גם השכלת ברלין לא נתקבלה כדעת אשר עלינו להגות בה ולחקור דבריה אם כים המה או אין כי אם נתקבלה כתורה וכאמונה לעד לעולם ותוסף אף היא להרבות האולת ולהגדיל האורון, ותהי לנו כצרה חדשה נוספת על הראשונות, כמכה אשר לא כתובה אל המכות הכתובות בספרי החקים והמנהגים הרבים, כרעה בעל פה אל הרעות הרבות שבכתב.  ועוד לא שבנו מחטאותינו, ולא נראה את הפרעות אשר הביאה ההשכלה הזאת לנו ונבלה ימינו בשאלות ותשובות של הבל והיטיב אין אותנו.

אחת מתולדות השכלת ברלין היא גם "שאלת היהודים" והבת היפה הזאת ראויה היא לאמה הצנועה.  שאלת היהודים! כמה אולת ורעה רבה אצורות וספונות בשתי המלות האלה! שאלת היהודים! מה ישאלו? מה נשתנה היהודי מאינו יהודי? התשובה בצדה: עבדים היינו! בתחלה אוכלי אחינו היו העמים על ידי האינקוויזיציא, ומבלי הרבות שאלות אכלום כאשר מצאה ידם, ועתה ישאלו שונאי ישראל בכתבי העתים: אם מותר הוא לאכול  יהודים בגלוי או רק בסתר? אם בלי הרמנא ורשותא או רק בכחא דהתירא דובערת הרע מקרבך, ורוב השואלים הן תשובתם נכונה בידם עוד בטרם שאלו, כי אלה אשר באמת טובת ישראל יחפצו המה יענו באחת: אדם המה, ולכל בן אדם הרשות והחובה לחיות כאחיו מבלי מפריע, החוטא יענש על פי חקי הארץ והצדיקים ישבו בשלוה במקום מצאו משכנות להם ויאכלו מטוב הארץ כפי אשר יביאו כל מס וכל קרבן להארץ אשר המה יושבים בה, אבל אלה השואלים ישאלו, למען ימצאו שעת הכושר להזכיר עוד הפעם כל עונות ישראל ועונות אבותיו.  שאלת היהודים! את מי ישאלו השאלה הזאת? האם את היהודים? לו הגישו השואלים את שאלותיהם אל היהודים, כי אז ידעו היהודים להשיב באחת: אנשים הננו כמוכם וכאשר לא תעיקו תחתינו אז נזכה כמוכם בכל טוב הארץ, אבל לא אל היהודים יבאו השואלים בשאלותיהם כי אם על היהודים המה שואלים ודורשים כטוב בעיניהם, להרחיק יום תשועת ישראל בנכליהם, ובכל זאת ימצאו בעמנו הששים ושמחים על הדבר החדש הזה וגם על אדותה יתנו תקף ועז להשכלת ברלין אחרי כי היא היא אֵם שאלת היהודים! אמת הדבר כי אך לרגלי השכלת ברלין נולדה השאלה הזאת באשכנז ואויסטריא ורומעניא.  בבריטאניא והוללאנד ואחרי כן בצרפת יצאו בני ישראל מאפלה לאורה מבלי אשר הרבו שאלות, לא כן באשכנז, שם נלחמו היהודים בעד נפשם במלחמת תנופה ועוד ילחמו עד היום אף כי לפי משפטי הארץ אין עוד שאלה ואין תשובה, כי את החרב המתהפכת הזאת אשר תקרא בשם "שאלת היהודים" נתנו היהודים בעצמם בידי שונאיהם להלחם נגדם. 

בטרם אשר נולד השכלת ברלין היו היהודים אחים וכבני משפחה אחת נחשבו, לא הכירו את האחד מעל רעהו ולא הבדילו איש מקרב אחיו להכירו לנעלה מהם, ולו שאלו את היהודים ומי ומי המה הראוים לזכות בגורל טוב הארץ כי אז ענו פה אחד: נערינו וזקנינו, נשינו וטפנו, רבנינו וסוחרינו כלנו בני אדם הננו וכלנו זכאים לכך, כי על כן לא נגש איש בארצות צרפת[10] ובריטאניא והוללאנד כי יכירו אותו מקרב אחיו להבדילו לטובה, כי יתנו אך לו זכיות אשר לאחיו אין חלק ונחלה בהן, אבל השכלת ברלין באה ותלמד להבדיל איש מאיש ולהכיר את האחד אשר בההשכלה אִותה נפשו מעל אחיו.  בבית מדרשו של במ נמנו וגמרו רק אתם המשכילים קרוים אדם ולא יתר היהודים קרוים אדם ורוח הקדש של כל צוררי היהודים המבקשים תואנות להם הופיעה בבית מדרשם ותופע על עצתם.  החפץ הרע והנמהר להבדיל את היהודי המשכיל מהיהודי האדוק באמונתו הרבה לשים שמות ועד היום הזה הוא הוא כחץ שנון בידי אויבי היהודים לגזול משפטם.  כי הן בידי שונאיהם להיות כשופטים לעשות משפטם אם בין משכילים או אדוקים ישימום.  והיה כי נשאל היום למשל את אחד הצוררים ברומעניא: למה תגזלו משפט היהודים? אז יענך כרגע: לו היו היהודים בארצנו כמו היהודים בארצות אשכנז וצרפת ובריטאניא כי אז נָתַנוּ להם כרגע את כל הזכיות.  כמו כל יושבי רומעניא יתחרו את עמי אשכנז וצרפת ובריטאניא ויוכלו להם, וכמו כבר בחנו את כל היהודים ברומעניא אם נופלים הם מיתר אחיהם.  אך מה נבקש יותר משונאי ישראל אם בני ישראל בעצמם הורו התורה החדשה הזאת.  ועל ידי התורה החדשה הזאת עברו ימים רבים לישראל במלחמה בארצות אשכנז, כי כל אשר הרבו יותר להלחם ולשאול ולהשיב כן הוסיפו להעיר עליהם חמת אויביהם ולעוררם למלחמה, וכן יסבלו עוד אחינו בארצות רבות לרגלי השאלות האלה, וכל אשר יוסיפו אחינו להעיר ולעורר השאלה כן ירחיקו המה בעצמם יום גאולתם, כי אין כל שאלה לישראל, אנחנו בני אדם הננו ככל יתר העמים, ובבוא היום אשר יתנו לנו את כל הזכיות אז נהיה בלי כל ספק בנים נאמנים טובים ומיטיבים להארץ, – זאת היא התשובה האחת אשר החובה עלינו להשיב, כי הלא טוב טוב יותר לשבת דומם ולסבול את המחסור משאת עליו גם חרפה, כאשר באמנה כן היה וכן הוא על ידי השאלות. 

אולם על מי נדבר ונעירה, הנה ערלה אזן משכילינו משמוע והשכלת ברלין הטילה זוהמא ברוב סופרינו עד כי עד היום הזה מולידים רוחות שדים ומזיקים.  ואם עברה התקופה הראשונה והשניה בהשכלת ברלין בהבל, הנה תעבור גם התקופה הזאת אשר אנחנו חיים בה כיום בהבל הבלים.  ויתברכו בלבם כי כן יעשו כי לא יבלו ימיהם בפלפול של הבל בענינים רוחניים כאשר עשו המשכילים הראשונים, כי אם בדברים של חיים וצרכיהם וחסרונם – בשאלת היהודים.  בשאלה הזאת יתעסקו כעת רוב תופשי עט בידם וכהילדים המתחקים על מעשי אבותיהם ויביאו חתול בחופה וקדושין ויבנו בתים מכפיסי עץ ויעשו מקנה וקנין בעפר וחרשי אדמה, כן אף המה עושים.  העמים והממלכות ישאלו שאלות היהודים והנה אף המה במכת"ע העברים ישאלו וישיבו דבר איך להרים את ישראל מעפר שפלותו ואיזה הדרך יֵחלק לו לחם ומחיה לבל יהי עדי אובד, ואין לך אולת ושגעון אשר לא נשמעו בדבר הזה.

הנה אחדים אמרו להרים את ישראל פעם אחת מאפלה לאור גדול ויבקשו וימצאו דרך סלולה ונאמנה והיא עבודת האדמה.  עצה נבערה יותר מזאת עוד לא שמענו מיום בן-מנחם עד היום הזה.  לפנים עובדי אדמה היו אבותינו כי על כן תהיה עבודת האדמה מקור למחיה לנו אחרי שלשת אלפים שנה.  רבים המה מיוצאי ירך הגבורים, אשר שדדו על כל דרכים בימי הבינים ועל חרבם חיו, והמה עתה סוחרים או חכמים ורופאים והנה נבוא ונאמר להם: אבותיכם על חרבם חיו אף אתם צאו לקראת נשק ואכלתם שלל אויביכם, התעוררו וימינכם תעשה נפלאות כי מעשה אבותיכם בידכם! אבל המה לא למדו ידיהם לקרב ואולי גם מפני שם מלחמה יחתו והיה כי יואילו לשמוע בקול יועץ כזה ויפלו כלם חללים וזכות אבותם לא תקימם.  אבותינו היו עובדי אדמה, אבל גם אבותינו היו בונים ערים בצורות במצרים ונעשה את כל אחינו לבונים, אחינו היו רועי צאן נלכה נא אך אנחנו בעקבות הצאן, אבותינו כבשו ארצות לא להם ויגרשו מפניהם גוים נעשה אף אנחנו כמוהם ונטיב לנו.  היו עתים לישראל אשר אם נצרכו לפרנסה אמרו להם לכו ופשטו ידיהם בגדוד, נקומה יחד ונחלק שלל גוים וגם את שכר היועצים לעבודת האדמה לא נקפח כי נשימם לראשי צבאותינו והמה יפקדו צבא מלחמה.  היו ימים אשר התורה היתה הסחורה הנבחרה, נתעטף איפו בטליתים ונשב כל היום על התורה.  עם חי ארבעת אלפים שנה, ובארצות שונות, בקרב עמים שונים, אשר שנה דרכיו וחייו ואף כשרונותיו אלף מונים, עם כזה יבקש מעל ספר קורות העתים לדעת מה עשו אבותיו ויעשה כמוהם! הנמצא הבל ורעות רוח גדול מזה?! כשרונותינו אנו המה לפי חיינו ומצבנו עתה ולא על פי זכות אבות, ועל פי כשרונותינו נוכל למצוא דרך חיים ככל העמים אם אך יתנו אותנו להחזיק בטוב בעינינו, ואם לא יתנונו אז הלא הבל ומאפע הוא לעוץ עצות.  הן לו גם אמרנו כי עבודת האדמה תחיה את כלנו גם אז הן אך בידה לעשות כזאת אם יתנו אותנו לעשות כחפצנו וכמעלות רוחנו ולא יתוו לנו הדרך נלך בה, אך אם כן יהי הלא אז אך למותר כל שאלה וכל תשובה כי אז הן לא שאלת ישראל היא כי אם שאלת הארץ, ואת אשר יעשו יתר העמים זאת יעשה ישראל, כי אם גם לא טוב הוא מכל העמים אך גם לא נופל הוא מהם.  כן ירבו אחרים עוד הבלים גדולים מאלה וכל אלה המה יען כי רוח סכלות עברה על כלם ויקבלו את שאלת היהודים כמקור נפתח לתשועת ישראל[11].  אולם עלינו החובה והמצוה לפקוח סוף סוף עינינו על דרכנו ולראות כי אך רוח מתעה הוא, כי עתותינו לא בידינו הנן כי אם בידי אחרים, וכל עוד אשר תהיה כזאת אפסה כל תקוה להושיע לנו במצבנו החמרי.  ולא בעבודת האדמה בלבד יושע ישראל.  ואך הבל וריק יעזרו אלה האומרים להושיע לנו בשאלותיהם ותשובותיהם, כי במצבנו החמרי אם ינתנו לנו זכיות כל העמים אז תחדל כל שאלה ובטרם תֵּעשה כזאת לא תועיל כל תשובה ולמה נשלה את נפשנו ונתעה את קוראינו במשאות שוא ומדוחים.  השאלה האחת אשר על כלנו החובה לשאול ולהשיב היא על דבר מצבנו המוסרי, איך נוכל לחדש ברית אחוָתנו כקדם, איך נפיח חיים חדשים בקרב העצמות היבשות אשר החלו להתפרד מן הגויה? איך נחזיק באשיות הארמון אשר קירותיו החלו להתמוטט, בדבר הזה עלינו לדבר ולכתוב ולהורות כי הוא בידינו, ועתה היא עת לטעת בכרם ישראל.

כל יודע קורות ישראל מעת היותו ידע וגם שונאיו הכירו זאת כבר כי כחו צפון אך באחדותו וכל עוד אשר לא חלק לב העם וכלם יחד יֵחשבו כאחים אשר בצרת האחד יצר גם לרעהו אז כל כלי יוצר לא יצלח עליו לדכאו, כי שבע יפול וקם, ואחדות ישראל לא תקום ולא תהיה בלתי אם רוח אחד ינחם, והרוח הכביר הזה אשר הנחה אותם עד כה היה רוח ישראל, הוא רוח התורה אשר היה רוח החיים בכל אפני חייו ובסור הרוח הזה אז יקרעו ולא יתאחדו עוד.  לא חקי התורה היו עבודות אהבה אשר קשרו זה לזה בקשר אמיץ, כי גם המה שֻנו בעתים השונות ובמקומות השונים, כי אם התורה עצמה וכבודה היא היתה כאבן חן לאחד כל הלבבות ולתת להם רוח אחד וחפץ אחד ומעת אשר התורה ולומדיה יצערו כן תצער האהבה והאחוה וכן ילך וידל כח ישראל ומצבו המוסרי.  אם נביט כעת על רוב בני ישראל בארצות אשר כבר זכו לזכיות הארץ ואם נתבונן להדור החדש תאחזנו שַמה, כי נראה עין בעין האותיות אשר תבאנה כי לא יארכו הימים ואבד חזון ישראל לעולם.  כי בעת אשר צעירי עם ועם יקשיבו לקח דתם ואמונתם בבתי הספר ואהבת עמם ילמדו מעל ספרים אין קץ ומפי מורים ומדריכים, הנה נערי בני ישראל לא ידעו תורה ולא דבר דת ואמונה וגם שם עמם יהיה להם לזרא ברבות הימים, כי מה יהי הקשר אשר יקשרם אליו? ואלה הצעירים לא יהיו כלם כאשר יגדלו לפלסופים וחוקרים אשר חכמתם תאיר דרכם תחת הדת והאמונה אשר השוּם בימי נעוריהם, כי אם למשֻלחים לנפשם במעלות הרוח, ואחרית אלה יבין כל איש, כי אלה אשר לבם ינהה אחרי אמונה יבקשו להם אמונה באשר ימצאו ואלה אשר האמונה לא למשיב נפש להם ישארו בלי כל רגש דתי ולאומי ואנשים כאלה יעשו בעד בצע כסף כל אשר יבקשו מהם ועל הרוב יספחו גם על קהל שונאי עמם.  כי על כן באחת נשיב ונשנה דברי החכם כי אך התורה היא לעם ישראל כמים לדגים אשר בלעדם המה מתים.  התורה, לא האמונה על פי צדיקי הדור והרבנים ברוסיא ופולין ולא על פי הצדיקים במיינץ וברלין, אף לא על פי המתקנים המחדשים פני האומה, התורה אשר לומדיה ימצאו בה איש איש חפץ לבו ובכל זאת אחת היא לכלם, ואת התורה הזאת אם נורה לבנינו אז נדע כי הקימונו סכת ישראל הנופלת, כי חזקנו בדק הבית הישן הזה וכי נתנו כח ועז בידי העם כלו לעמוד על נפשו גם בימים הבאים כאשר עד כה.

אבל איך נלמד את בנינו תורה בעת אשר נטל עלינו ללמדם דרך ארץ והזמן קצר והמלאכה מרובה ואיך נוכל לגזול מבנינו את העת היקרה מאד אשר בה ילמדו ארחות חיים למען ימצאו חיים כאשר יגדלו? שאלה היא אבל יש עליה תשובה.

מאז ומעולם לא כל בנינו היו למודי ה'; מימי התלמוד עד ימי בן-מנחם היו היושבים לפני ה' באהלי התורה אך שרידים מן העם, רק בימים האחרונים כאשר נדכא ישראל מאד וכבוד התורה גדל במאד מאד אז רבו הלומדים במדה גדושה הרבה יתר מאשר יכול העם שאת, כי על כן בהגיע כבוד התורה עד מרום קצו אז החל לרדת אחורנית, אבל גם שתי הקצות האלה רעות הנה, לא כלם יהיו למודי ה' אך גם לא כלם יזנחו את התורה, לא רק כבוד התורה ככבוד יֵחשב וכל יתר היתרונות והכשרונות יהיו כאין וכאפס נגדה, אך גם לא לחשוב כבודה כאין ולומדיה כאפס.  אמנם על כלנו החובה לדעת מה באמונתנו ואחרי כי עקרי אמונה כמו ביתר האמונות אין לנו, אין לנו כהנים שומרי משמרת האמונה ולא ממשלה מגינה על האמונה, לכן החובה על כלנו ללמד לבנינו כתבי הקדש בשפה אשר נכתבו כי הם המה יסודי אמונתנו וזכרונות אבותינו והם המה אשיות אחוָתנו.  האיש אשר לא יעשה זאת ירחיק את בניו בזדון מקהל ה'.  אך גם להתורה והחכמה בכלל עלינו לבנות בתים למען אלה אשר יחפצו להקדיש ימיהם לעמם, ולמען יהיו לנו מנהלים ומדריכים היודעים לשאול ולהשיב דבר על פי רוח העם. 

מאז ומעולם היה רוח ישראל, היא התורה, ספון בהישיבות ובתי המדרש, שמה באו אלה אשר חפצו להקדיש ימיהם לתורה ולתעודה, או להיות למורים ורבנים לעמם, וימצאו חפצם, אבל אנחנו חיים בעת אחרת ולנו לעשות את מעשינו על פי דרכינו וחיינו עתה, הבה נראה ונתבונן מה עלינו לעשות למלא חסרון הישיבות ובתי המדרש.  – לא נוכל לקחת מורים ללמד את כל הבנים תורה ותלמוד וחכמת ישראל, לא נוכל גם לצות על הבנים כי יעשו זאת כי הן העושים כזאת הלא את חייהם יקריבו כי לחמם לנפשם לא ימצאו, אך דבר אחד יש בידנו לעשות, דבר גדול ונכבד אשר בו תלוי קיום ישראל ותורתו וחכמתו וכבודו ואחדותו וכחו לימים הבאים והדבר הזה הוא בתי ספר לרבנים ומורים[12].

בתי ספר כאלה נחוצים בארצות אשכנז אשר שם אך לדברי הרב והמטיף יחכו כל הקהלות; בתי ספר כאלה נחוצים בצרפת למען ילמדו בהם קורות ישראל וחכמתו וידעו להלחם בעד עמם לעת מצוא; בתי ספר כאלה נחוצים מאד מאד בבריטאניא, למען ימצאו בני הנעורים הנעזבים אשר יבקשו מפלט למו בארץ הזאת מקום מקלט אשר בו ימצאו חית נפשם ולא יאלצו להמכר למסיתים כאשר הוא היום, כי האמנם נוכל לשים אשם נפש רבים מאחינו אשר יתמכרו ועושים שקר בנפשם בעד ככר לחם? באו נא וראו הנפשות האובדות האלה אשר סֹערו מבתי מנוחתם, מבתי הישיבות, ששם לא רעבו ללחם והנה ההשכלה החרידה אותם מרבצם והנם בארצות זרות ואין חומל עליהם ואין תומך בידם, וגם עבודת עבד אם יחפצו לעבוד לא ימצאו די להם להאכיל נפשם, כי מלאכה לא למדו וכח ידיהם אין אתם להסיע אבנים או לבקוע עצים, והמה רובם נמוגים ברעב או יושיטו יד להמסיתים לבל ימותו ברעב[13] והקולר הזה תלוי בצואר אחינו בבריטאניא, הנודעים לבעלי צדקה ואמונה ובכל זאת לא ישימו לבם לדבר הזה לגדור הפרצה לו הקימו בארצם שני בתי ספר אשר בהם ימצאו שתי מאות מבני הנעורים עזרה כי אז צדקו כאשר קראו מלא אחרי המסיתים והנותנים להם יד, אבל לא עתה אשר המה לא יעשו מאומה למען אחיהם האמללים.  בתי ספר כאלה נחוצים בכל ארצות מושב בני ישראל ומה גם בגאליציען אשר שם נפרע העם ואבד דרכו ובני הנעורים יתעו ללא תורה וחכמה, וברומעניען אשר על ידי בתי ספר כאלה יכלה לצאת תשועת ישראל, כי המה הקימו להם רבנים ומורים מקרב ארצם, אנשים אשר בלשונם ובעטם מצאה ידם להרים קרן לעמם ולהוציא משפטם לאור, אנשים אשר שפתם אתם בקרב הארץ יוכלו להפוך לארץ כלה רוח חדש.  בתי ספר כאלה נחוצים לכל הארצות למען תשוב תורת ישראל לתחיה ולמען יוכלו אלה אשר יבקשו להקדיש עתיהם לתורה ולתעודה למצוא מקום תורה ועזרה, ולמען יוכלו המורים בבתי הספר האלה לבלות כל ימיהם אך בחכמת ישראל כראשי הישיבה בימים הקדמונים, ולמען יֵרפאו בפעם אחת מהמכות אשר הֻכו על ידי השכלת בית בן-מנחם, ויותר מכל אלה למען יהיו לנו אנשים אשר יצאו ויבאו לפנינו לעת מצוא, אנשים אשר ידעו את רוח ישראל ואמונתו ועל פיהם יכוננו מצעדו וישאלו וישיבו דבר בדעת, לא כמו שהוא עתה אשר רוב אלה העומדים בראש עמם לא ידעו עד מה מה הוא ישראל ומה דרוש לקיומו וטובו.  רבים המה גם עתה נדיבים ואנשים שם אשר בכל לבם יחפצו להיטיב לעמם אבל מה יושיעונו אלה הרופאים אשר לא ידעו את מזג החולה ומה היא מחלתו, כי על כן נראה אך פרעות ומבוכות ורבים המה אשר ברצונם לתקן יעותו ובחפצם להיטיב ירעו, כי אנשים של צורה הם וחפצם יקֻבּל כעולה ומנחה וכל אשר יגזרו יֵעשה ואין מהרהר אחריהם, ומי זה יהרהר אחריהם? הן לעת כזאת ישישו כל בני ישראל בדי גיל אם אחד מאחיהם אשר זכה לשם או לגדולה או לעֹשר לא יבוש להקרא בשם בן ישראל, ועל אחת כמה וכמה כי רב צדקה וחסד יעשה איש כזה אם עוד ישפיל כבודו להתערב גם בעניני הקהלה או החברה ומי זה יבקש עוד חשבונות רבים אם בדעת או שלא בדעת יעשה, אם המעשה בעצמו רצוי ומקֻבּל הוא.  הן בחסדי השכלת ברלין עברו העתים אשר בני ישראל היו ערבים זה בזה, אשר כאחים נחשבו ולא נכּר שוע לפני דל בנוגע לכלל ישראל, וגם הרופאים והשרים בחצרות המלכים קראו בקול לישראל אני ובכל זאת לא מצאו ידיהם חיל לתקן או לקלקל יותר מהעני שבעניים אם אך בתורה היה חלקו, העתים האלה עברו לבלי שוב והאחוה הופרה, רוח החסד והחנינה להעם נגוז ועבר, הצדקה אשר הרימה את הגוי כלו שנתה פניה עד כי לא נכירנה עוד[14], ובעת כזאת עמנם עלינו החובה לחשוב זאת לצדקה וחסד לאלה אשר לא יבגדו בנו ולא יפרדו ממנו בפעם אחת ואף כי לאלה אשר גם יואילו לעשות דבר מה למעננו, אולם אם גם נחשוב זאת להם לצדקה וחסד אך בכל זאת אם לא נחפוץ לעשות שקר בנפשנו נאלץ להודות כי רוב מעשיהם הבל ורוב דבריהם תהו ואין בידם להושיע לעמם אשר לא ידעו אותו ואת דרכיו מאז ועד היום.  וכל עוד אשר יהיה כדבר הזה, כל עוד אשר לא ימצאו בנו יודעי תורה ורוח ישראל אשר יצאו ויבאו לפנינו נרד ולא נעלה, כי גם השרידים המעטים מאנשי השם אשר עוד יספחו על קהל ישראל הם המה להדור העבר אשר אם גם לא למדו תורת ישראל הנה שמעו שמעה וראו כבודה ומבני הדור החדש אשר גם זאת לא ידעו לא ימצא עוד איש, לכן אך מבתי ספר לרבנים ומורים אשר שם ילמדו תורה כבשנים קדמוניות עם דעת יש תקוה לחדש נעורי העם כקדם, לתת לו רועים ומורים ומנהלים מחזיקי בדקו ועובדי עבודת משמרתו, ולהשיב לו אחדותו אשר הופרה, אחדותו אשר אך בה ספון כח ישראל והיא מקור קיומו בימים הבאים.

אבל יותר מבכל הארצות האלה נחוצים ב"ס כאלה וסעמינאריום בארץ רוסיא.  הנה מרבית בנ"י יושבים בארץ ההיא, יותר מהחצי מכל היהודים היושבים באיירופא כלה, ושם עוד התורה במקומה עומדת ואם נקדם את פני הרעה אז יש תקוה כי עוד יבוא אשר מהארץ ההיא תצא תורה לכל בני ישראל.  בארץ ההיא נחוצים הבתים יען כי רבנים ומורים נחוצים להם ואלה איפו ימצאו להם? והרבנים והמורים האלה מלבד כי ימלאו פקודתם לאשר ימנום, הנה עוד זאת כי אף המה יהיו במליצי העם ביום שידֻבּר בם, כי המה ידעו העם ורוחו וקורותיו גם ידעו להלוך לפי רוח העת ויהיו כמאורי אור לכל עמם.  בתי ספר כאלה נחוצים להם עתה כאשר הישיבות יבטלו ולאט לאט יכלו מהארץ ואלפי בחורים יותרו תועים בערים בלי מטרה ותכלית ויהיו למשא על אחיהם ועל נפשם, לא כן אם בתי ספר יוקמו אז יעשו מהם כלי חפץ לכל העם.  ואך ביד בתי ספר כאלה להעמיד את בית ישראל על מכונו ולהוסיף לו עצמה בימים הבאים.  ואם ישימו אחינו לדבר הגדול הזה את לבם ומכחם וכספם ישחדו למען הקים בתים כאלה ויפנו בבקשתם אל הממשלה כי תרשה להם להקים אותם נוכל לבטוח כי הממשלה הזאת אשר תחפוץ בהשכלת העם וכל מגמתה היא כי לא יזנחו דרך אמונה, כי הממשלה לא לבד תרשה אותם לעשות זאת כי אם גם תופיע על עצתם ותעזור להם.  ואז כאשר יהיו בתים כאלה ומורים חכמים וידועים בהם והתלמידים יחנכו על מבועי התורה והמדעים ואהבת עמם ישרשו על תלמי לבבם מנוער או אז תחדל כל שאלת ישראל ואם עוד ימצאו שואלים אז ימצאו גם משיבים כהלכה.  חמשת אלפים למודי התורה והדעת (כי כמספר הזה נדרש בלי ספק למורים ורבנים לכל הארץ ההיא) המה חיל וצבא רב לסוכך על עמם בחכמת לבם ובשכל מליהם, אך את הדבר הזה אם נעשה אז נדע כי העת לטעת לא עברה בתהו.  אנא שימו זאת אל לבכם חכמינו וסופרינו ומה גם העשירים אשר בקרבנו אשר ידם תמצא לעשות זאת והביטו וראו כי אך הדבר הזה הוא האחד אשר בו נוכל להיטיב לנו ולבנינו עד עולם.  התאוששו ובקשו עצות, כי לא רב הדבר מכם ולא אלמן עמנו מאנשי חסד החפצים בכל לבם להיטיב לעמם, הביאו את הדבר במשפט וצאו לפֹעל וברכת הדור הבא וכל בית ישראל כלו עליכם תחול עד עולם.

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 

 



[1]  אף כי כבר העירותי פעם ושתים אשר באמרי בן-מנחם אכונן דברי לא אליו כי אם לכל הנלוים אליו, אשר סללו דרכו ויכוננו שטתו, בכל זאת עלי להעיר שנית על הדבר, כי נפשי יודעת מאד כי רבים המה אשר יסירו עיניהם בזדון מהערות כאלה למען יוכלו לקנא קנאת שם בן-מנחם הגדול והנורא אשר חללתי, לכן אעיר גם הפעם כי לא את האיש שמתי למטרה כי אם את השטה, וכן גם בהבעש"ט, לא אליו כי להשטה ולהמחזיקים בה אשים דברתי.

[2]   הדבר הזה כי בני ישראל יחשבו לצדקה גדולה אם לא יכום וירמסום כטיט חוצות הרע מאד לרוח ישראל, כי אם אמנם חלילה לנו מחשוב זאת לעון או לאולת לבני ישראל אם יבקשו את משפטם בתורת חסד ואם ישתחוו ויתפללו לשונאיהם כי לא ידכאום, כי אמנם אם אין בידם לעשות אחרת אז הלא מוכרחים המה לעשות כזאת, כי ראשית תורת האדם והחיים היא ונשמרתם לנפשותיכם, וקיום הגוף גדול הוא מכל המצוה, ואם כן אם קצרה יד בני ישראל מהשיג משפטם על פי היושר והצדק הנה החובה עליהם גם לעשות חנף וכל אשר תמצא ידם או לשונם למען ייטיבו להם.  אבל הדבר הרע הוא כי העושים חנף והמהללים יאמינו גם המה בלבם כי לא ראוים המה למשפט וזכות וכי באמת אך בחסד וחנינה יתנו להם לחיות על פני הארץ, ובכן הסכינו לבזות  את עמם בלבם, והרעיון הנשחת הזה לא יעזבם עוד וישים פרעות בדרכי ישראל ורוחו.

[3]  בארץ אונגארן אשר העם היושב בה לא לאשכנז ולא לפולין יחשב, שם גם היהודים בדרך חדשה בחרו ולא כבני ישראל בפולין אף לא כאלה בארץ אשכנז התנהגו, ומה גם אחרי כי זכו שם לזכיות עוד בהמאה העברה מעת אשר עזרו על יד עם הארץ לסוכך על העיר אובין, אולם אך מעט מזעיר מקורות ישראל בזמן ההוא בארץ ההיא נודעו לי כי על כן לא עלימו תטוף מלתי לשבט או לחסד, ובדורנו נפלגו לשתי מפלגות שונות בתכלית, למפלגת המחזיקים אשר יחרימו כל רוח חדש וכל בינה והשכל ומחזיקיה המה הרבים בארץ, ולמפלגת המחדשים אשר ינאצו כל קדש ויהפכו הקערה על פיה.  אולי תצמח עתה ישועה על יד בית הספר לרבנים, כי יוליד גם יהודים בבינה והשכל.

[4]   על אדות האיש הנפלא הזה, אשר אך לעתים רחוקות יולד כמהו בעם ואם המקרה יהיה בעזרו אז יהיה למרום ונשא, עוד ישגו רבים במשפטם ולא יכירו את כל ערכו הגדול מאד.  רבים המה אשר יאשימוהו כי כחש לעת זקנתו בדעות ימי בחורותיו ויש מהם אשר גם לחנף יתנוהו, והוא משפט מעוקל מאין כמוהו.  לו נולד ראפופורט בפראג ויבא ללעמבערג לשבת על כסא הרבנות, כי אז אולי יכלנו להוציא משפט כי שנה דרכו למען עשות חנף לקהל עדתו אך פה היה להפך כי בא מלעמבערג לפראג וכל מעשיו אשר נחשבו לו לעון ולאשם בלבוב המה נחשבו לו כצדקות בפראג לו הוסי ףללכת בדרכיו מאז, אך בפראג נהפך למחזיק בתורה ואמונה למרות חפץ רוב בני עדתו, ואיה איפו החונף? אמנם כל יודע משפט אחרת ישפוט, הוא יתבונן לדרכי ראפופורט ויראה כי ישרים הם ואין בהם נפתל ועקש.  הוא בראשית צאתו להשמיע דברו בחוץ ראה את המלחמה אשר התלקחה בארצו ולא הרבה מחשבות ויספח על קהל הלוחמים לשם הדעת וההשכלה, ועוד טרם חקר ודרש מה היא ההשכלה ההיא ולפי דעתו ורוחו לחם בעד השכלה אשר תפקח את עיני העם כי יראו תורה טהורה ואמונה בדעת, כי תנו לבם לחקר כאבותם ולא יזנו אחרי אלילי אדם, המה הרבנים בתורתם חרב גאותם והצדיקים בעטרת החסידות אם כל שקר ונבלה ותרמית, בעד השכלה אשר תתן לחם לעובדים וכבוד ליודעי בינה מבלי אשר יזנחו אלה ואלה דברי אלהים, כי יוסיפו כלם להחזיק במעוז התורה והלאום כמו בשנים קדמוניות, רק כי כל דבר במשפט יובא, ולא יחשב לאיש לעון אם יסרס המקרא וידרשהו, או אם יגלה פנים חדשים בתלמוד וכאלה.  זאת היתה ההשכלה אשר האירה מול פניו וכל עוד היותו בארצו וחרב הרבנים עופפה על פניו ומעקשי החסידות על דרכיו אז דמה כי כל הגיוני רוחו ימצאו בהשכלת ברלין אך בעזבו ארצו ויבא אל ארץ אשר החסידות לא מצאה קן לה בה והתורה כבר פנתה עורף לנוס מפני השכלת ברלין אויבתה בנפש ומנהלי קהל עדת החסידים יורו: שרש המקרא ידרסהו לבל ישאר לו שרש וענף בבתי הספר, כי גם קרוא מקרא כמשא כבד הוא לבני הנעורים אשר נטל עליהם ללמוד הרבה בבתי הספר, אז כאשר ראה כל אלה וכאשר החל להביט למרחוק למקום מולדת השכלת ברלין ויתבונן לחבריו אשר אתם יחד נלחם בתחלה, וירא את המטיפים אשר רובם לא ידעו תורה והמה נתנו לרועים תחת הרבנים, את ראשי העדה אשר רובם שנאו בנפש את ישראל ודרכיו והמה היו תחת ראשי הקהל, אשר אם כי אכלו כסף עמם אך בקלונו לא התימרו, כאשר ראה כל אלה וכאשר התבונן היטב לדרכי רוב רעיו ובני מפלגתו אשר שנאו את ישראל בלבם, אז נהפך לבו בקרבו וירא ויוכח כי במחנה צבא אויבי עמו ותורתו נלחם הוא ומרעיו, כי גם הוא נספח מבלי דעת על שונאי ישראל וצוררי תורתו, כי ההשכלה אשר בשמה דגלו היא כרקב לבית יהודה, ואז חפץ בכל לב להיטיב מעט את אשר עִוֵת ולא בדעת, אך זאת ראה כי קצר ידים הוא, כי שבלת מים זדונים שטפה את היהדות, ואם גם עד צואר יחצה בה איש ויפרש ידיו לשחות בכל מאמצי כח גם אז אך את נפשו יציל ולא את רעיו והנוהים אחריהם, כי המה כלם כבר היו למשסה לשטף המים הרבים, ובכן שב מדרכו ויהי למראה עין לאחר.  וכן יהיו כל אלה אשר באמת ובלב שלם יבקשו טוב עמם ומשפט צדק, כלם יבושו משברם בבואם עד תכונת ההשכלה אשר בעבורה הקריבו ימי נעוריהם ואשרם ושלותם ויבחרו מבתי המדרש אשר שם צפוים היו לתורה וגדולה למען עבוד בכרם ההשכלה, בבואם עד תכונת ההשכלה ובראותם חיל צבאה אז ינחמו ויהמו מקרב לבם: מי יתן והיו כל עם ישראל חסידים ולא משכילים נשחתים שונאי עמם ומבקשים להכרית כל זכרונותיו ותורתו ושמו גם יחד.

[5]  אם כי הארץ הזאת, ארץ רומעניא, לא עוד נחשבה בארצות בימים ההם ובזמן ההוא עת אשר פרצה המלחמה כי כחלק מארץ תוגרמה נחשבה ולעם הארץ לא היו עוד שפה ולשון וממלכה ומשפטים וארם ידעו בחור באמונה או בהשכלה וכן גם היהודים אשר ישבו בה גם הם שקטו על שמריהם באין תורה והשכלה גם יחד ויראו טוב, בכל זאת אחשוב למשפט להטיף כעת מלתי על הארץ הזאת יען כי בדברי על היהודים היושבים בה עלי לשוב ולדבר באחרית דבר על אודות היהודים בגאליציע בראשית דבר על היהודים בארץ רוסיא ופולין אשר המה הרבים, כי מספרם ירבה ממספר כל היהודים בכל ארצות אירופא גם יחד.

[6]  אם אמנם גם בהאמונה הקטולית שלח ידו, אך שם נגע אך בקצה היד בדברים של מה בכך, ובני האמונה ההיא וכהניה קמו לשטן לו ויפריעו עצתו בסתר ובגלוי, כי לא רק על פי גזרה ישנה עם את דעותיו והוא נתן את חקיו כגזרות, רק מבני ישראל החרו החזיקו להלל ולפאר כל גזרה כצדקה וחסד ותשועת עולמים.

[7]  דברים גדולים ונכבדים לדורשי קורות ישראל השמיענו החכם הנכבד באמת ה' בנימין מאנדעלשטאמס בספרו חזון למועד חלק שני.

[8]  עוד יזכרו רבים את גזרת ראזראדען (קלאסיפיצירונג) וגזרת השקאלעס וגזרת הפאבריקען.

[9]  עד הנה עוד יגששו בחשך בקורות העתים האלה כי עוד לא קם כותב קורות הדורות לישראל.  יאסט הלך כעור וימשש בקיר השכלת ברלין ועל פיה כונן אשוריו וישגה בראשיתו ובאחריתו שגה מאד (כאשר נראה מדבריו בדברו על האמונה החדשה ומיסדה, בההוצאה השניה מספרו קורות ישראל).  וגראטץ אם לא נמתח עליו מרת דין קשה אז נשפוט כי הוא לא כתב קורות ישראל מעודו כי אם ספור בדוי אשר יסודתו בדברי הימים (איינען היסטארישען דאמאן) כי אך מעלות רוחו וחזיונות לבו כתב על לוח אתו ולא קורות ישראל לפי הנעשה, אך כאשר יקום כותב קורות ישראל אז ימצא כר נרחב לשוח בו בקורות העתים האלה, והוא יראה את כל הטוב אשר היה צפון בחקות ניקאליי לולא הטעתה השכלת ברלין אף את הפקחים בימים ההמה, ולולא נמצאו משכילי ברלין להיות למלאכיו עושי דברו

[10]  כיוצאים מן הכלל היו היהודים הספרדים בצרפת אשר בקשו גדולה אך לעצמם, כאשר כן המה עושים גם היום ברומעניען ועליהם עוד אטיף מלתי במקום אחר.

[11]  אל ישגה איש בדברי לחשוב כי אחפוץ להסיר לב אחינו מאחרי עבודת האדמה.  לא זאת! האיש החפץ בעבודה כזאת בחפץ לבו יחזיק בה כי לא רעה היא מכל העבודות ובעיני ראיתי הרבה קולוניות ישראל בפלך חרסאן אשר יושביהן היהודים ראו בטובה ושובע הרבה, אך לא כמקור ישועה לכל העם תוכל להיות העבודה הזאת, ולא תושיע אף את האחרים אשר יאחזו בה אם לא ידעו מראש כי יש ויש בידם להוציא חפצם לפעולת אדם, כי לא יחסרו להם כל התנאים הנצרכים לעובדי עבודת האדמה.  ומה גם לרומם קרן עבודת האדמה באה"ק או באמעריקא (ראה מאמר "בשורה טובה" בחוב' י"א) מצוה רבה היא, כי בה יצילו נפשות רבות ממות ברעב וגם ירגילו על יד על יד את העצלים אשר לא יעשו כל מלאכה, לאכול מיגיע כפיהם, וכן לכל איש אשר אין לו כל מלאכה, עצה טובה היא להחזיק בעבודת האדמה, אבל לא לאלה אשר כבר למדו למלאכה אחרת ידיהם.  אך לחשוב את הדבר הזה כתשועה להעם או גם לחלק ממנו הוא הבל ורעות רוח.

[12]  אני אכנה את בתי הספר האלה בשם בתי ספר לרבנים ומורים, יען כי אזכור את בתי הספר ברוסיא ודרכם אשר באמת היו בתי ספר לתורה ומדעים לא רק למען רבנים ומורים כי אם לכל אלה אשר בקשו לאחד את התורה עם החכמה, וגם רבים מהעשירים שלחו את בניהם שמה להקשיב לקח, וביד התלמידים היה בכלותם את ימי הלמוד לבקר בבתי מדרש מדעים ולהיות לרופאים ויודעי חק ומשפט וגם חכמת ישראל ותורתו היו להם לעינים ואנשים כאלה נחוצים לנו ברב מנין ואז יצא משפט ישראל לאור.  ועל דבר בתי הספר האלה כבר זה כארבע שנים דברתי בספרי "התועה" ח"ד ועתה לא ארבה אמרים כי כבר הדפסתי פרק מזה הספר בהשחר שנה זאת חוב' ב'.

[13]  אין כח בעטי לתאר את המחזות האלה אשר תחזינה עינינו פה; יום יום יבאו הנה בחורים מרוסיא וחפצם הוא ללמוד, לבא לבית מדרש מדעים וכאלה דברים קלי הערך אשר להם דרושים עשר או שתים עשרה שנה וכסף רב, וכלם חכמים בעיניהם, כלם יהיו עד מהרה לדאקטארים ופראפעסארים אם אך יחזיקו בימינם, אולם מלבד כי רוח שקר יתעה אותם כי לרובם יחסרו הכשרונות הנחוצים לאיש אשר יחפוץ לחיות בחכמתו, ורק רוח הגאוה אשר ישור על כל בני הישיבה ויעלם בעיניהם למעלת עלוי הוא ינחם הנה, וידמו כי גם תאר דאקטאר ישיגו כתאר עלוי, היינו כי יקחו אותו לעצמם, מלבד זאת הנה יבערו ויכסלו להאמין כי פה נוסדו אגודות וחברות לתמוך בידי מבקשי חכמה.  וה' דיסקין הועיל להוָתם בקראו בקול-קורא שקר כי יש עזרה להאמללים האלה.  אמת הדבר כי יש ויש חברות כאלה אבל הנה נוסדו רק למען בני הארץ הזאת ולא למען הגרים מארצות זרות, ומאושרים היו לו מצאה ידם לתמוך בידי כל עניי הארץ, אשר גם בהם רובם יסבלו חרפת רעב או יבלו ימיהם בהורותם לתלמידים כי שפתם אתם ולאלה הגרים מה יעשו? כי על כן מר מאד גורל הגרים האלה וקצרה כל יד מהושיעם, ואיך נוכל לפקוד עליהם אם ילאו שאת מכאובי בטנם ויקחו אוכל מהיד הנותנת מבלי הביט למי היא אם לאחיו או לצריו. –

[14]  הצדקה כפי אשר שררה בישראל בטרם לדת השכלת ברלין וכפי שהיא גם עתה במקומות אשר השכלת ברלין לא השחיתה עוד את הלבבות מכל וכל, הצדקה אשר עשה העשיר את העני בהושיטו ידו לו לעזרה כבר נגוזה ועברה מהארצות האלה.  ויותר מאשר בכל ערי איירופא נראה זאת בוויען.  אמת הדבר כי ישנם פה בתי מחסה ובתי מקלט לחולים ומוּכי אלהים, אך הצדקה הזאת תעשה כמעשה המכונה.  האיש אשר רוח נדיבה בקרבו יעניק לעת מצוא סך מסוים ויפטר את עצמו לכל השנה, ואשר לא ידבנו לבו לא יעשה מאומה.  ועניים גרים אשר באו הנה על פי מקרים שונים יגועו ברעב בראש חוצות ואין עוזר ותומך.  לגר הבא אם אפס כספו אז אין לו דרך אחרת בלתי אם לשים קץ לחייו או למות ברעב, כי אל בתי העשירים לא יתנו לבא מבקש עזרה, וחברות לא נוסדו לדברים כאלה.