_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

לא יכול עוד להתאפק

יהודה שטיינברג

לתוכן הענינים

 

מנחם מנדיל "מקובל" וישכר-בר "חקרן" נשארו אחר תפילת שחרית האחרונים בקלויז.  הראשון ישב וגמר את שיעורו ב"חק," והשני חלץ תפילין דרבנו תם מתוך שיחת חולין בהוויות העולם.

מנחם-מנדיל שם ראשו ורובו בתוך ספר ה"חק," מה שהיה אצלו תמיד סימן מובהק, שאינו שקוע כל-כך בשיעורו, ושאזניו נטויות לשמוע בשיחות חברו;  וישכר-בער משיח במקוטעים, מפסיק מתוך שיחתו ופונה את לבו לכריכות הרצועות על תפיליו, שתהדקנה היטב את הקשר, ושתהיינה בדיוק כעין "כנפי יונה," מפסיק מתוך כריכותיו וחוזר אל שיחתו.

"הכל מודים שהם הרשעים שבדור.  אבל הרבה-הרבה טובה הם מביאים לעולם.  החכמה הוא דבר גדול.  הגע בעצמך, וכי לא טוב יותר לנסוע לאדמו"ר שליט"א במסילה שלהם, מאשר להסתגף בעגלתו של שמעיה שכור לשני ימים ולילה אחד?

וכשאתה מכניס את בנך אל הבחינות, כלום יכול היית לכוון את הרגע, שהם בודקים אותו ולהודיע לו, שליט"א, אלמלא שתיקנו הם את הטלגרף שלהם."

מנחם-מנדיל התנודד, שם ידו על מצחו והשקיע עוד יותר את עיניו בספר הפתוח לפניו.  דמיונו היה כהולך ונכשל על גשר רעוע, שהוא מחפש וממשש בידיו אחר איזה משען לאחוז בו ולהישען עליו.

ישכר-בר נגע שלא במתכוון בנגעים, שלא העלו עוד גלידה...  לפני שלוש שנים, כשלא עברה עוד אז מסילת-הברזל דרך עירם, נסע מנחם מנדיל ל"התם" בעגלתו של שמעיה שכור, וקרה אסון, שנהפכה העגלה על נוסעיה ונקעה זרועו של מנחם-מנדיל.  מיחוש נשאר לו באותה היד עד היום.

ולפני ארבע שנים, כשלא היה עוד הטלגרף בעירם, והוא הכניס אז את בנו לבחינה, ואף-על-פי שהוא שיחיה כמעט שהבטיח לו, אבל הצליח מעשה שטן, והבקשה  האחרונה הגיעה ליד קדשו יום אחד אחר המעשה.

"מי יודע, מה יחדשו עוד?"  מתפלסף הלז, "אולי באמת, כשיסעו בנינו לאדמו"ר שליט"א, יעופפו באויר כנשרים ועורבים."

מנחם-מנדיל לא יכול עוד להתאפק.  הוא הזיז מלפניו את הספר וקם על רגליו.

"ריקא," נתן עליו בקול, "כל מה שאתה שח הוא שטותים, שטותים ולא יותר.  והעיקר הוא אמונה.  אם יש אמונה, יש הכול, ואם אין אמונה, אין כאן כלום.  אמונה היא הניצוץ של הקדוש-ברוך-הוא, המחיה את הכול בעולמו, וזהו סוד השותפות, שהאדם נעשה, כביכול, בה שותפו של הקדוש-ברוך-הוא במעשה בראשית, מפני שכל דבר שאתה רואה, אתה רואה רק בכוח האמונה, ובכוח האמונה הוא מתקיים.  אם לא תאמין בעצמך, שאתה רואה לפניך עולם מלא, הרי הכול בטל ומבוטל כעפרא דארעא.  מפני שבאמת, מי זה יאמר לך שיש איזה דבר במציאות?  שמא עורבא פרח.  שמא חולם חלום אתה.  האמונה היא הכול.  האמונה היא סוד הבריאה.  וסוד זה אגלה לך, שאפילו השטן, בר-מינן, מתקיים באמונה, ואפילו האפיקרוסים, ימח שמם, מתקיימים בכוח האמונה.  הכול מתקיים בכוח האמונה, הכול, הנני אומר לך.

ישכר-בר הקשיב לדברי רעהו קצת מתמיה.  נדמה לו, שחברו אינו משיב לו כענין ושהוא מדבר בקפדנות יתרה, אך בעיקרו של דבר הרכין לו בראשו, התאנח וקיפל את טליתו, נשק את הפרוכת והמזוזה ויצא לו.

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה