_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

בַּר-כּוֹכְבָא / שאול טשרניחובסקי

 

דרמה בת ארבע עלילות

 

הנפשות

 

שִׁמְעוֹן בַּר-כּוֹכְבָא                               עלם בן עשרים בתחילה,  אחרי – כן כבן שלושים.

רַבִּי עֲקִיבָא בֶן-יוֹסֵף                            זקן.

רָחֵל בַּת כַּלְבָּא-שָׂבוּעַ                           אשת רבי עקיבא,  סימני יופי מקודם.

חֲבִיבִה                                                 שומרונית צעירה,  יפת-הרים פראית.

שֹׁמְרוֹנִי זָקֵן                                         אביה של חביבה.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן-תּוֹרְתָא              }         

רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי                 }         

רַבִּי יוֹסֵי בֶן-קִסְמָא                 }          חכמים.

פַּפּוּס בֶּן-יְהוּדָה                       }         

רַבִּי טַרְפוֹן                               }         

 

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הַגַּרְסִי                               תלמידו של רבי עקיבא.

בַּר-דְּרוֹמָא                                           צעיר.

 

רוּפוּס                                      }          רומאים שרי צבא.

מֶטֶלוּס                                                }         

מַצְבִּיא חַיִל                                        

שַׁמָּשׁ                                                  

נַעַר מְשָׁרֵת                                          

 

חכמים;  זקנים וצעירים,  נשים וטף;  יושבי הכפר;  מנגנים;  נערים;  בתולות;  חיילים יהודים;  חיילים רומאים;  פליטים;  מצביאי חיל בר-כוכבא;  ראשי גדודים ושליחיהם;  תלמידי חכמים;

 

הזמן:  שנות 130 – 135 לפי הספירה הנהוגה.

 

עלילה ראשונה

 

מעמד ראשון

[כפר בהרים,  ערב.  אנשים ונשים,  זקנים וטף.  קול חצוצרה:  אות להיכנס חילות רומא לקסרקטין,  חיילים מזדרזים אל המחנה]

אחד היהודים                רָאִיתָ עֶגְלֵי אֱדוֹם?

יהודי שני                      מְפֻטָּמִים?

יהודי שלישי                  אַלּוֹנִים מַמָּשׁ.

אשה                             כָּאֲרָיוֹת!  לֹא?

יהודי רביעי                   אֲבָל רְאִיתִים וְגַם לֹא בְכָך:

                                    מִצְּבָאִים קַלּוּ אָז וּמֵאַרְנָבוֹת...

יהודי ראשון                  עוֹד לֹא שָׁכַחְתָּ פֻּלְמוּס קִיטוּס?[i]

יהודי רביעי                   לֹא!

                                    זָכַרְתִּי יְמי פַּפּוס וְלוּלְיָנוּס.[ii]

יהודי שני                      עַל גַּבּוֹ חָרְשוּ לוֹנְכִיּות:  "לֹא תִשְׁכָּח!"

יהודי רביעי                   בְּלוֹדְקִיָּה הִדְבַּקְנוּם פָּעַם;  הֶרָה

                                    אָז נָסוּ אֶל מִנְהָרָה - טוּרְמָא אֶחָת.

                                    טְרַיַנוּס[iii]  שְׁחִיק-עֲצָמוֹת טֶרֶם בָּא.

יהודי ראשון                  וְסוֹף דָּבָר – נַסְתֶּם.

יהודי רביעי                   כֵּן,  אִלְמָלֵא אַתֶּם,

                                    כָּל רוֹדְפֵי-שָׁלוֹם,  הוֹי...

אחד הזקנים                  לֹא-רוֹדְפֵי-שָׁלוֹם;

                                    אֵין לִדְחֹק אֶת הַקֵּץ

אחד הצעירים                הַקִּצִּים  כָּלוּ

                                    כְּבָר כֻּלָּם,  אַבָּא!

זקן שני                         חֶבְלֵי הַמָּשִׁיחַ

זקן ראשון                     מָשִׁיחַ טֶרֶם בָּא.

יהודי חמישי                  לוּ קַמְתֶּם אַתֶּם!

                                    בְּלוֹדְקִיָּה בְּלוּב[iv]  הִזְדַיֵּן כָּל הָעָם,

                                    בְּסַמוֹס אִי הַיָּם,  בְּקַפְרִיסִין[v]  חֶרֶב

                                    לַאדֹנָי וּלְפַּפּוּס מָרְקוּ שָׁם,

                                    וְאַתֶּם מָה?

אשה                             הַשֵּׁם יְרַחֵם!

אחד הצעירים                כֵּן,

                                    כֻּלָנוּ צְרִיכִים!  אַךְ אֲגֻדָּה אֶחָת.

זקן ראשון                     כְּבָר הָיָה מַעֲשֶׂה:  בְּלֹעַ הָאֲרִי

                                    קוֹרֵא מִצְרִי טִפֵּשׁ הִכְנִיס רֹאשׁוֹ.

זקן שני                         כֵּן,  בַּמֶּה דְּבָרִים שָׁם אֲמוּרִים,  בְּקוֹרֵא...

יהודי שישי                    רְאִיתֶם הָאֲרִי!

אחד הצעירים                עוֹד יָבוֹא יוֹם...

צעיר שני                       גַּם קָרוֹב הוּא...

זקנה                             אַל תִּפְתַּח פֶּה לַשָּׂטָן.

אחד היהודים                שָׁמַעְתִּי אומְרִים:  בְּאוּשָׁא,  בִּשְׁפַרְעָם...

יהודי שני                      בְּלוֹד,  בְּיַבְנֶה בְּגִמְזו וּבִתְקוֹעַ...[vi]

אחד הזקנים                  מֶה הָיָה בְלוֹד?

אשה                             מֶה הָיָה שָׁם?

                                    [נכנסים חיילים רומאים]

ראש המשמר                 מַה-קּוֹל הַצְּוָחָה?  אִישׁ לְבֵיתוֹ,  יְהוּדִים!

                                    הִזְדָּרְזוּ,  תֵּכֶף וּמִיָּד!

                                    [העם ממהר ומתפזר]

                                    הוֹי,  הוֹי,  הוֹי!

                                    בְּזוּיֵי עָם!  כְּקוֹרְאִים מַמָּשׁ!  גַּר-גַּר-גַּר...

                                    עַל מָה נִדְבָּרִים הֵם?

אחד החיילים                בְּאַקְטֵסִיפוֹן

                                    גַּם כֵּן;  אֵין אִישׁ בַּמַּחֲנֶה מֵבִין כְּלוּם.

חייל שני                        אֵין שָׁלוֹם!  שׁוּב,  שָׁמַעְתִּי,  אוֹמְרִים:  הֵם

                                    מִתְגּוֹדְדִים גְּדוּדִים בַּמִּנְהָרוֹת סָבִיב,

                                    מִתְנַפְּלִים עַל חֲיָלוֹת עוֹבְרִים.

חייל שלישי                   אָכֵן,

                                    מִטּוּרְנוּסְרוּפוּס צִיר שָׁלוּחַ אֶמֶשׁ

                                    בָּא,  הֵבִיא מִכְתָּב אֶל הקֶּנְטוּרְיוֹן

                                    לְהַחֲזִיק מִשְׁמָר.

חייל רביעי                    אוֹמְרִים :  גַּם בַּגָּלִיל.

חייל חמישי                   וְגַם בְּשֹׁמְרוֹןֹ,  שָׁם חֲבוּרוֹת קְטַנּוֹת,

                                    בִּמְעָרוֹת הָרִים הֵן נֶחְבָּאוֹת.

חייל שני                        וְגַם

                                    בְּסוּרְיָה אוֹמְרִים,  נִרְאוּ אוֹתוֹת מֶרֶד

                                    וּשְׁאָר פְּרוֹבִינְצְיוֹת-הַמִּזְרָח גַּם כֵּן[vii]

חייל שלישי                   יִמַּח שְׁמָם שֶׁל בַּרְבָּרִים!  כְּבָר אֲנִי

                                    אָמַרְתִּי:  דַּי לִי,  אָשׁוּב בַּיְתָה לְאַרְצִי,

                                    כֵּן,  אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה.

ראש המשמר                 וְאֶל

                                    הַזְּקֵנָה,  הֵן?ֹ

חייל שלישי                   הֲלֹא אִם כָּךְ– הֲלא

                                    לֹא יַרְשׁוּ גַם לַזְּקֵנִים לָשׁוּב בָּיְתָה?

ראש המשמר                 לֹא,  לֹא יִתֵּנוּ...

חייל שלישי                   תִּפַּח רוּחָם!

ראש המשמר                 נֵלֵכָה!

                        [ הולכים ]

 

 

מעמד שני

כרמי עין גדי,  גבעה לא גבוהה

נכנסות בתולות,  כנופיות כנופיות,  מהן לבושות יפה עם תכשיטים,  מהן במלבושי כפר,  רועות,  שומרוניות ]

כנופיה ראשונה              אֲנַחְנוּ הַרִאשׁוֹנוׁת – רֵיק הַגָבַע!

כנופיה שנייה                 אֲבָל אֵחַרְנוּ!  כֵּן!

כנופיה שלישית              גַּם אָנוּ פֹה.

כנופיה רביעית               [ מתפזרות.  צחוק,  פטפוטים,  שירים,  אחרי-כן דממה.

                                    הבתולות מתבוננות זו בזו ]

                                    שָׁלוֹם רַעֲיוֹתָי!

כולן                              שָׁלוֹם!  שָׁלוֹם!

אחת                             יוֹנָתִי,  תְּנִי לִי מַרְגָּלִיּוֹת.

שניה                             אֲחוֹתִי,  תְּנִי לִי שַׂהֲרוֹן.

שלישית                         הֲתִתְּנִי לִי אֶת תַּכְשִׁיטָיִךְ?

רביעית                          יָפָתִי,  אָנָּא אוֹתָהּ עִיר...

חמישית                                    מִי רוֹצָה שָׁבִיס?

שישית                          בָּתֵּי נָפֶשׁ!

שביעית                         מִי תִתֵּן תַּחַת פְּתִיגִיל חָח?

שמינית                         הֲיֵשׁ כָּאן רוֹצָה בְּאֵזוֹר קִפְּרוֹס?

תשיעית                         אֲנִי,  אֲנִי!

שמינית                         הֲרֵיהוּ לָךְ.

עשירית                         וְלִי מִטְפַּחְתֵּךְ!  לִי מִטְפַּחְתֵּךְ!

אחת-עשרה                    תִּלְבֹּשֶׁת רוֹעָה?

שתים-עשרה                  לִי,  הֶאָח!

                                    וְאַתְּ מָה,  מַה תִּקְחִי אַתְּ תַּחְתֶּנָּה?

אחת-עשרה                    אֶת הַחֲגוֹרָה וְאֶת הַמְּעִיל.

שלישית                         אֲבָל יָפִיתִי בִּפְנִינָיִךְ!

שנייה                            מַה יָּאֶה לִי הַשַּׂהֲרוֹן!

אחת-עשרה                    מִי מִלֵּל לִי,  כִּי כָךְ הוֹלְמֵנִי

                                    זֶה שְׁבִיס הָרוֹעוֹת!

שלישית                         אוֹי!  אוֹי!  אוֹי!

                                    מִי יֹּאמַר:  לֹא בַת-שוֹעַ אָנִי?

בתולה לבושהכשומרונית

                                    כְּלוּם לֹא שֹׁמְרוֹנִית?  אִמְרִי אָתְּ!

אחת-עשרה                    לֹא יָדַעְתִּי,  הוֹי רַעְיוֹתָי!

                                    כִּי כֹה לִי יָאֶה זֶה הַמְּעִיל!

בתולה בלבוש טבחה      וְכִי כָך טַבָּחָה?

בתולה בלבושכובסת      וְכָךְ כּוֹבָסֶת?

קולות                           הַסֶּינָה,  רִיבוֹת,  נָא הַסֶּינָה!

                                    הוֹי,  בְּתוּלוֹת,  הַס אַךְ הָס!

הֲלֹא הֵם בָּאִים!  וְגַם מְנַגְּנִים!

ראשונה                         הֲלֹא הֵם בָּאִים!

                                    הֵמָּה – הֵם!

שנייה                            אֲבָל יָרֵאתִי...

שלישית                         וּמַה תֵּחָתִּי?

שנייה                            וּכְלוּם יָדָעְתִּי?  אוֹי,  אָנוּסָה!

                                   

                                   

מעמד שלישי

[ נכנסים בחורים,  לפניהם מנגנים.  הבוחרים אוחזים זה בזה.        הבתולות נרתעות אל הגבעה צפופות זו לזו.  הבחורים רוקדים סביב לגבעה ]

 

הבחורים                       הִנֵּה הֵן,  הִנֵּה הֵן

                                    בְּנוֹת-הַחֵן בִּיהוּדָה!

                                    הִנֵּה הֵן,  הִנֵּה הֵן

                                    בְּנוֹת-הַחֵן בִּיהוּדָה!

                                    שָׁלוֹם רָב!  שָׁלוֹם רָב!

                                    שָׁלוֹם עַד בְּלִי דָי!

הבתולות                       אֱלֹהִים יְבָרְכְכֶם,  הַבַּחוּרִים!

הבחורים                       עֱנוּ כֶרֶם,  עֱנוּ לוֹ,

                                    כֶּרֶם עֵין-גֶּדִי עִם שָׁמֶשׁ:

גַּן עִזְּקוּהוּ שָׂרִים, 

סִקְּלוּהוּ נְדִיבֵי עָם;

בְּקֶרֶן בֶּן-שֶׁמֶן נְטָעוּהוּ שׂוֹרֵק:

עֵת הַזָּמִיר עָבָרָה,

הַקַּיִץ חָלַף הָלַךְ לוֹ,

וְגַפְנֵנוּ מְסֻבֶּלֶת,

רַבּו זַלְזַלֶּיהָ,

פֹּארוֹתֶיהָ אָרָכוּ:

הֶאֱרִיכָה שָׂרִיגִים,

שְׁלוּחוֹתֶיהָ נִטְּשׁוּ עָבְרוּ תֶלֶם,

בִּסְעַפּוֹתֶיהָ אַשְׁכְּלוֹת תִּפְאֶרֶת,

תָּשׁוּחַ מִכֹּבֶד אַשְׁכֹּלוֹת:

עֲנָבֵימוֹ שִׁכּוֹרִים מִיַּיִן,

סְמָרַגְדִּים אֶלֶקְטְרוֹן וָלָשֶׁם:

עֲלוּ רֵעִים,  בּואוּ בוֹצְרִים:

אֲחוֹתֵנוּ גֶּפֶן חֶמֶד,

רְוַת-שֶׁמֶשׁ וְטַלְלֵי-לָיְלָה;

עֲסִיסִיָּה מְלֵאַת חַרְצַנִּים

בְּבִכּוּרֵי עֲנָבָיִךְ:

וִיהִי שַׁעֲרֵךְ כַּצַּמֶּרֶת,

אֲשֶׁר בְּצִלָּה תֶּאֱרֹבְנָה עֵינָיִךְ;

וְשָׁדַיִךְ כְּאַשְׁכְּלוֹת גֶּפֶן

מְתוּחִים מֵעֹצֶר תִּירוֹשׁ:

בּוֹאוּ דוֹדִים וְנֶחֱזֶה בַגֶּפֶן

בּוֹצְרִים עִם סַל וְסַלְסִלָּה:

הבתולות,  כנופיהראשונה          

                                    בָּחוּר,  תֵּן עֵינֶיךָ בַיֹּפִי,  בַּנּוֹי!

                                    שֶקֶר הַכֶּסֶף וְהֶבֶל הַהוֹן

                                    נְאוֹת עֵינַיִם – בִּנְיַן עֲדֵי-עַד.

                             אַרְבֶּה לַגֹּרֶן וְעָש יֹאכַל בַּד,

                                    נְאוֹת עֵינַיִם – בִּנְיַן עֲדֵי-עַד.

כנופיה שנייה                 בָּחוּר,  תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה!

                                    שֶׁקֶר הַיֹּפִי וְהֶבֶל הַחֵן,

                                    אֵשֶׁת הַחַיִל תִּבֶן בִּנְין-עַד,

                                    לֹֹא תִירָא מִכָּפָן,  לֹֹא תֵחַת מִשְּׁמָד,

                                    אֵשֶׁת הַחַיִל תִּבֶן-בִּנְיַן- עַד.

[הבוחרים עושים שורה כנגד שורת הבתולות.  אלה מתקדמים,  ואלו נרתעות;  יש שאלו מתקדמות,  והבחורים נרתעים.  אחרי-כן יכרכרו גם אלה גם אלה,  אלה פונים לשמאל,  ואלה לימין,  ולהיפך.  אחרי-כן יוצאים שני המחנות,  סובבים כלפי עבר אחד,  הולכים וממהרים בריקוד.  בחור אוחז ביד בתולה,  זוג זוג פורש לצדדין ופונים אל הכרם מתוך השורות]

בתולות                         עֲלֵה!  עֲלֵה!

בחורים                         עֲלִי! עֲלִי,

                                    רַעְיָתִי!

בתולות                         בָּחוּר שֶׁלִּי!

                                    [כל הזוגות נעלמים]

 

 

מעמד רביעי

מנגן אחד                       חֲדַל מִשְּׁרֹק!  פָּרָחוּ.

מנגן שני                                    נַרְגִּיעַ קְצָת.

מנגן ראשון                    בְּדֹק בַּסַּלְסִלּוֹת וּבַצַּפַּחַת,  אֶחָא.  הַיַּיִן פֹּה!

הַיּוֹם יִרְבּוּ הַדּוֹרְכִים בְּגַת,  וְיֵז תִּירוֹשָׁן

עַל כָּתְנוֹתֵיהֶן,  נַפְשִׁי תִּבְחַר בְּאוֹתוֹ שֶׁכָּאן

מִן הַמּוּכָן.

מנגן שלישי                    מֵאֵין שִׁנַּיִם וּבַחֹסֶר – הַגֶּפֶן בֹּסֶר.

מנגן שני                                    חַצְבֵי לְנַהֲרָא,  כַּגְנֵי לְיָא?

מנגן ראשון                    מוּם שֶׁבְּךָ אַל תֹּאמַר לַחֲבֵרֶיךָ.

נִסְתַּלְּקָה הַמַּלְכָּה – וּמָלַךְ אַל-קוּם!

בָּתַר חָלָב אָזַל קוּם.

בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן!

(שותה)

מנגן שני                                    לָאו בְּרָכָה לְבַטָּלָה.

מנגן ראשון                    חַס וְחָלִילָה.

מנגן שלישי                    חֲבִיבָה בְרָכָה זוֹ גַם עָלַי,  מְזֹג,  אֶחָא!

                                    [מוזג ושותה שוב]

מנגן ראשון                    מְקֻבְּלַנִי מִבֵּית אָבִי:  הַמִּתְפַּלֵּל עַל חֲבֵרוֹ

                                    נַעֲנֶה תְחִלָּה.

מנגן שני                                    אֲנִי עֵד רְאִיָּה.

                                    [בולם שותים]

מנגן שלישי                    [פושט כנגד הראשון כוסו]

בֶּן-בַּקְבּוּק אוֹמֵר:  הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ;

דָּבָר אַַחֵר:  הֲפָךְ בָּהּ – אַחַת,  וַהֲפָךְ בָּהּ –

שְׁתַּיִם;  דְּכֹלָּא בָהּ – שָׁלֹשׁ.

מנגן שני                                    גַּם לִי בָזִיךְ.

מנגן ראשון                    פְּסֹק פְּסוּקֶךָ.

מנגן שני                                    שָׁלֹשׁ פְּעָמִים יֵרָאֶה כָל זְכוּרֶךָ.

מנגן ראשון                    כַּפְתּוֹר וָפָרַח!  וְאַתָּה – שָׁלשׁ שָׁנִינוּ! –

                                    וּרְבִיעִית אַתָּה רוֹצֶה?

מנגן שלישי                    שׁאֲנִי כוֹס,  שֶׁהִיא נְקֵבָה,  דִּכְתִיב:  אַרְבַּע אִמָּהוֹת.

מנגן ראשון                    הֵא לָךְ.

 

 

מעמד חמישי

[הבתולות והבחורים שבים זוגות זוגות,  אוכלים ושותים. נכנסים המנגנים,  אחר-כך – רומאים]

 

הבתולות                       רוֹמָאִים!  רוֹמָאִים!

אחד החיילים                אַה,  הִנֵּה הִנָּן.

חייל שני                        בַּחוּרוֹת נָאוֹת,  חֵי הַכָּלֶב.

חייל שלישי                   תַּרְנְגֹלוֹתַי שֶׁלִּי!

חייל רביעי                    וּפִרְחֵי תַרְנְגוֹלִים:  קוּ-קוּרֵי-קָא!

אחד הבחורים               מַה לָּכֶם פֹּה?  מָה אַתֶּם רוֹצִים?

חייל ראשון                   אֶת אֲשֶׁר כֻּלְּכֶם רוֹצִים...  מִבַּחוּרָה.

הבחור                          כַּלֶּךְ-לְךָ מִכָּאן!  לֶךְ לְךָ אֶל הַקְּסַרְקְטִין!

חייל שני                        מִתְיָרֵא אַתָּה,  שֶׁמָּא לֹא יִמְצָא לָךְ?

                                    חֲמִשָּׁה נַחְנוּ– דַּי לָנוּ בְּחָמֵשׁ.

הבחור                          רוֹמָאִי,  כַּלֶּךְ-לְךָ מִכָּאן!

חייל ראשון                   וְאִם אָיִן?

שמעון                           כַּלֶּךְ-לְךָ מִכָּאן!

                                    [יוצא ומתקרב אליו]

חייל חמישי                   הֵם רַבִּים פֹּה.

חייל ראשון                   כְּלוּם דָּבְקָה חַרְבְּךָ לִנְדָנָהּ?

בחור ראשון                  [אל שמעון]

                                    שִׁמְעוֹן,  חֲדַל:  שִׁכּוֹרִים הֵם.

חייל שני                        הֲיָא,  הַבָּחוּר,  סֹב!

                                    [שמעון יוצא מתוך השורה,  שם ידו בחיקו]

שמעון                           נֹכַח אֱלֹֹהִים דַּרְכְּכֶם!

חייל ראשון                   יְהוּדִי חָצוּף,  דֹּם!  מָה אַתָּה מְחַפֵּשׂ?

                                    צָפַנְתָּ פִּגְיוֹן?  יוּסְטוּס,  טֹל חֲנִיתִי!

                                    הָבָה וְאֶבְדֹּק בְּחֵיקוֹֹשֶל הַלָּז.

                                    [נותן חניתו לרעו ומתקרב אל שמעון]

חייל שני                        גַּם אֲנִי אֶבְדֹּק – בְּחֵיק השְּׁחַרְחֶרֶת.

                                    [ניגש אל בתולה]

הבתולה                                    אוֹי,  אֲבוֹי,  הַצִּילוּ!

[רצה,  והוא אחריה.  שמעון מכה את הרומאי באגרופו,  וזה נופל. יתר הבחורים מתנפלים על החיילים והורגים אותם.   הבתולות והמנגנים נסים.  הבחורים נבוכים,  עומדים מבלי לדעת מה לעשות]

שמעון                           אֶת הַחֲלָלִים פַשְׁטוּ,  הָסֵר מֵעֲלֵיהֶם

כָּל כְּלֵי מִלְחָמָה.  יְדִידַי,  עוֹד הָעֶרֶב

וְעוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל

לְמַצַּב רוֹמִים אֲשֶׁר בְּעֵין-גֶּדִי,

וּבָאוּ לִתְפֹּס אֶת כָּל בַּחוּרֶיהָ.

אֵין לָנוּ אֶלָּא לְהִמָּלֵט עַל נַפְשֵׁנוּ,

וּבְרֵרָה אֵין לָכֶם:  הִמָּלְטוּ הֶרָה.

                                    שְׁאוּ הַיַּיִן וְאֶת כָּל הַמַּכֹּלֶת.

                                    לֹא רַב הוּא:  אַךְ לְאֵיזֶה יָמִים דַּיּו,

                                    וְאָז נִרְאֶה,  מֶה עָלֵינוּ לַעֲשׁוֹת.

                                    [הבחורים פורקים את כלי הנשק מעל החיילים ויוצאים]

עלילה שנייה

 

מעמד ראשון

בית רבי עקיבא

[רחל אשת רבי עקיבא,  רבי יהושע הגרסי,  רבי יוסי בן קסמא,  רבי יוחנן בן-תורתא,  פפוס בן-יהודה  ועוד חכמים]

רחל                              [אל רבי יוחנן]

                                    כְּאֶל אַחַת קָאקִי חִוְרֵי מְדַבֵּר רַבִּי,

כְּאֶל אַחַת שֶׁבָּעָם.  – וְלוּ גַם כָּךְ,  הֲלֹא

עִם שִׁלְהֵי קַיץ,  כַּאֲשֶר תִּבְשַׁל קָמָה,

וְהַדָּגָן גִּבְעוֹל,  תַּעַל גַּם דְּגָנִיָּה,

כִּי יַרְכִּין רֹאשׁו זֶה וִיסַמֵּר שְׂפָמָיו,

עֵין תְּכֶלְתָּה תִּפְתַּח רַכָּה וַחֲרֵדָה.

וּבְעֵת הֲרַת הַדָּם וּלְאוֹתוֹת קֶטֶל,

שְׁעַת חֵרוּם,  גְּבָרִים יְנוֹפְפוּ חֲנִית,

גַּם לֵב הָאִשָּׁה גָּמֵל רוּחָה יֶאֱמָץ.

גַּם הִיא בַת לַמּוֹלֶדֶת,  אֶזְרַח אַרְצָהּ;

לָאו תָּמִיד קַרְקַע עוֹלָם הִיא,  לָאו תָּמִיד.

וְאוֹמְרִים אַתֶּם:  גֶּבֶר יוֹרֵד שָׁעְרָה;

וְאוֹתוֹ גֶבֶר מִי?  – אָבִינוּ הוּא.

אִישֵׁנוּ הוּא,  הוּא בְנֵנוּ,  לָנוּ אָח.

מָה אִשָּׁה?  אֱלֹהִים בְּרָאָנו כָךְ,

אִי-אֶפְשָׁר לוֹ לָעוֹלָם בְּלִי אִשָּׁה.

רבי יוחנן                       לֹא מִשּׁוּם זֶה,  בַּת כַּלְבָּא-שָׂבוּע,ַ        

                                    וְלֹא מִהְיוֹתֵךְ אִשָה כָּךְ הִרְבֵּיתִי

                                    לְדַבֵּר עַל הַדָּם:  הַדָּם,  הַדָּם!

                                    מִסָּבִיב נַהֲרוֹת נַחֲלֵי דָמִים

                               בְּנַהֲרוֹת נַחֲלֵי דִמְעָה נָגְעוּ,

                                    וְטוֹבְעִים בָּם הַצַּדִּיק וְהָרָשָׁע.

                                    הֲשׁׂוֶה חֹפֶש בְּנֶזֶק כָּל הַדָּם?

                                    הַאִם לַצֶּדֶק אָדָם גַּם יַרְשִׁיעַ?

                                    וְחָמָס יַעֲרֹץ עשֶׁק,  וּבִזְרוֹעַ

                                    תָּרֹעַ חֶזְקַת יַד אַנָּס,  וְשַׂחָה חַמְסָן?

                                    הוֹי שִׁמְעִי,  בַּת,  הֲלֹא שָׁנִינוּ לֵאמֹר:

                                    לְפִיכָךְ נִבְרָא גַם הָאָדָם יְחִידִי,

                                    לְלַמֵּד,  שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת

                                    מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב,  כְּאִלּוּ

                                    אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא;  וְכָל הַמְקַיֵּם

                                    גַּם נֶפֶשׁ אַחַת–  אַחַת – מַעֲלֶה עָלָיו

                                    הַכָּתוּב,  כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא.

רחל                              וְכִי לֹא נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל

                                    שָׁנִינוּרַבִּי?

רבי יוחנן                       כֵּן שָׁנִינוּ,  אַךְ

                                    לֹא כֵן לְהַגִּיד הָיָה צָרִיךְ,  בִּתִּי,

                                    עַד שֶׁהַדָּם בָּעוֹרְקִים וּבַוְּרִידִים,

                                    דַּם רוֹמִים הוּא,  דַּם כּוּתִים,  דַּם יְהוּדִים;

                                    אַךְ כֵּיוָן שֶׁהִתְפָּרֵץ חוּצָה,  כֵּיוָן

                                    שֶׁחָרַג מִמַּסְגְּרוֹתָיו וְרָאָה אוֹר,

                                    דַּם קֹדֶשׁ הוּא  הַדָּם עַל הַכַּפֹּרֶת.

רחל                              בַּדָּם תִּבָּנֶה וּבַבַּרְזֶל אָרֶץ,

                                    וּמֶלֶט הָאַרְגָּמָן לְבִנְיַן-עַד.

רבי יוחנן                       בְּבַרְזֶל יִבֶן צְרִיפוֹ אִכָּר,  בְּדָם

                                    יַצִיבוּ דַלְתוֹת אַרְמְנוֹתֵיהֶם מְלָכִים,

                                    מִזְבַּח אֲדֹנָי לֹא יוּנַף עָלָיו בַּרְזֶל,

                                    הַשּׁוֹפֵךְ דָּמִים אַרְצָה הוּא לֹא יִבֶן

                                    בֵּית זְבוּל לְאֱלֹהִים לָעַד.

רחל                              אֵין יֵשׁ

                                    בְּיָדֵינוּ שָׁמִיר,  רַבִּי.  וְאֵיכָה נִבְנֶה?

                                    עַד שֶׁהַדָּם בָּאָרֶץ וְהַבַּרְזֶל,

                                    בְּבַרְזֶל נִבְנֶה אַךְ בְּדָם נְמַלֵּט.

                                    עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים כָּל הָעוֹלָם עוֹמֵד:

עַל בַּרְזֶל,  וְעַל בַּרְזֶל,  וְעַל בַּרְזֶל.

חֹק וּמִשְׁמַעַת – כַּבְלֵי בַרְזֶל הֵמָּה,

וְלַהַט חֶרֶב-בַּרְזֶל לְצַוַּאר מוֹרֵד,

וּבַרְזֶל כְּלֵי עֲבוֹדָה – וְזוֹ כָל הַמְּדִינָה.

עַד שֶׁהִצְמִיחוּ כִלְיוֹת-אֶרֶץ בַּרְזֶל,

וְלֹֹא גְלוּסְקָאוֹת וְלֹא כְלֵי-מִילַת,

זוֹ תּוֹרַת כָּל הַמְּדִינָה.

רבי יוחנן                    כְּלוֹמַר עַבְדוּת!

                                    בֵּין עַבְדוּת וּבֵין עַבְדוּת מָה? – לֹא כְלוּם!

רחל                              יֵשׁ עֶבֶד...

רבי יוחנן                       לְעֶבֶד!

רחל                              וְעֶבֶד...

רבי יוחנן                       לַעֲבָדִים!

                                    יְרַחֲמוּ מִן הַשָּּׁמָים!

רחל                              רַבִּי!

                                    אֲנִי...  אֲנִי בְדִבְרֵי טַעַם,  וְאַתָּה

                                    בְרַחֲמִים מִן הַשָּׁמָים.  כֵּן תִכּוֹנֵן

                                    מְדִינָה,  שְמַע:  "וַנִּלְכֹּד אֶת כָּל עָרָיו

                                    בָּעֵת הַהִיא וַנַּחֲרֵם אֶת כָּל עִיר מְתִם

                                    וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף:  לֹא הִשְׁאַרְנוּ שָׂרִיד".

                                    אֶת כָּל הָאָדָם הִכּוּ לְפִי חָרֶב

                             עֲדֵי הַשְׁמִידָם אוֹתָם,  לֹֹא הִשְׁאִירוּ

                             כָּל נְשָׁמָה.  כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֲדֹנָי אֶת

                             משֶׁה עַבְדּוֹ,  כֵּן צִוָּה משֶׁה אֶת

                             יְהושֻׁעַ,  וְכֵן עָשָׂה.  רַבִּי שָׁכַח

                                    אֶת אֲדֹנָי הַמְצַוֶּה כֵן.

רבי יוחנן                       לֹא! לֹא

                             שָׁכַחְתִּי – אֲדֹנָי שְׁכֵחָנִי;  אַךְ

                             רַבִּי עֲקִיבָא  עוֹד אֵינֶנּוּ– יָבוֹא?

רחל                              חַכֵּה כִמְעַט,  כִּי יָבוֹא,

                                    [דופקים על הדלת]

                                    וְאוּלַי בָּא.

                                    [נכנס רבי עקיבא]

רבי עקיבא                    [משתחווה]

                                    שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם,  שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם!

                                    שָׁלוֹם,  שָׁלוֹם עָלֶיךָ,  רַבּי שָׁלוֹם!

כולם                             שָׁלוֹם עָלֶיךָ,  רַבִּי וּמוֹרִי! – שָׁלוֹם עָלֶיךָ,

                                    רַבִּי וּמוֹרִי!

רבי יוחנן                       זֶה כְבָר מְחַכִּים אָנוּ לְךָ,  רַבִּי.

רבי עקיבא                    אֵחַרְתִּי לָבוֹא קְצָת,  רַבּוֹתָי;  קָצָר

                                    הַיּוֹם וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה.

                                    [דממה]

ר' יוסי בן קסמא                        רַבִּי,  שְׁמַע נָא.

                                    אֲנַחְנוּ שְׁלִיחֵי חַכְמֵי כָל יִשְׂרָאֵל.

                                    עוֹף הַשָּׁמַיַם הוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל

                                    מִבָּבֶל וּמֵאַסְיָה;  כֻּלֵּי עָלְמָא

יוֹדֵעַ,  לָמָּה נִכְנַס לְשָׁם עֲקִיבָא.[viii]

                                    חֲכָמִים מַתְרִים בָּךְ:  שְׁאֵרִית עַם

                                    יִשְׂרָאֵל מְאַבֵּד אַתָּה בְיָדָיִם.

                                    לֹא תַמּוּ עוֹד הַדוֹר,  שֶׁרָאוּ עֵינָיו

                                    אֶת טִיטוּס רָשָׁע וְאֶת אַסְפַּסְיָנוּס,

                                    וְעוֹד טֶרֶם עָלְתָה אֲרוּכָה לְפִצְעֵי

                                    נְצִיב,  חַדְיָב וּנְהַרְדְּעָה,

                                    וּמָה הוֹעִילוּ לָנוּ מוֹרְדֵי לוּב?

                                    הֲלֹא כְאַחֲרִית לוּקַס קֵץ אַרְטֵימוֹן.

                                    וְאִם לֹא בָצְרוּ בְקַפְרִיסִין אֶת כַּרְמֵיהֶם

                                    מִדָּמָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁבַע שָׁנִים,

                                    וּפַּפּוּס וְלוּלְיָנוּס לֹא נִתְחַיְּבו כְלָיָה?

                                    וְאִם יַקִּיפוּ גָדֵר כַּרְמֵי לוֹדְקִיָּה

                                    אַךְ מֵהֲרוּגֵי עַם יִשְׂרָאֵל,  כְּלוּם

                                    לֹא יִמּצֵא?  כֵּן,  חֲכָמִים מַתְרִים בָּךְ.

                                    חֲזֹר בְּךָ,  עֲקִיבָא!                   

                                    [ר' עקיבא שותק]

                                    שָׁמַע רַבִּי

                                    דְבָרָי?

רבי עקיבא                    אֲנִי שׁוֹמֵעַ,  רַבִּי

ר' יוסי בן קסמא                        רַבִּי,  וְאִי אַתָּה

                                    יוֹדֵעַ:  אֻמָּה זוֹ מִן הַשָּׁמַיִם     

                                    מְסַיְּעִים לָהּ.  לָהּ עַתָּה כָל הָאָרֶץ.

רבי עקיבא                    וְאַנְטִיּוֹכוֹס שְחִיק-עֲצָמוֹת כְּלוּם

                                    לֹא מָשַׁל בְּכָל הָאָרֶץ,  וּמָה אָמְרוּ

לוֹ כָל  בֵּית מַתִּתְיָהוּ כֹּהֵן?  מָה?

רבי יוחנן                       לֹֹא תָמִיד יִתְרחֲשׁוּ נִסִּים,  רַבִּי.

רבי עקיבא                    נִסְתַּם חָזוֹן,  וְאֵין בַּת-קוֹל נִפְרָצָה,

                                    אֵין לִשְׁאֹל בֵּאלֹהִים וְנָבִיא אֵין

                                    בָּאָרֶץ;  בְּסֵתֶר שַׁדַּי יָלִין סוֹד

                                    עֲתִידוֹת יָמִים בָּאִים וְתַעֲלֻמוֹתָם

וּנְצוּרוֹת יוֹם.  לֹא שָׁאֲלוּ בָאֵל

וְאֵפוֹד לֹֹא הִגִּישׁוּ לַמַּכַּבִּי,

אַךְ רֹאשׁ בֵּית אָב וַחֲמִשָּׁה בָנִים לוֹ

הֵשִׁיבוּ הָעֲטָרָה לְיָשְׁנָה כְּקֶדֶם,

הֵם פָּרְקוּ בַרְזֶל-עֹל – וַיְהִי לְנֵס.

פפוס בן יהודה               לֹא!  נִגְדְּעָה קֶרֶן יַעֲקֹב,  כֹּחוֹ תָשׁ,

לֹא לָנוּ לאֱסֹר קְרָב עִם מַלְכוּת רוֹמָא.

בֶּן-זַכַּאי רַבִּי יוֹחָנָן – הוּא בִקֵּש

אֶת יַבְנֶה וַחֲכָמֶיהָ,  וְהֵם

הִצִּילוּ לָנוּ אֶת מְעַט הַפְּלֵיטָה –

וְאַתָּה מַקְהִיל קְהִלּוֹת וּבָרַבִּים.

רבי עקיבא                    הִגְדִּיל עֲשׂה רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן-זַכַּאי

וּבִשְׁעָתוֹ מִלֵּט לָנוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ.

הוֹי,  בֶּן-יְהוּדָה,  עַתָּה בִּימֵי שְׁמָד,

וּמַלְכוּת גָּזְרָה שֶׁלֹּא לַעֲסֹק עוֹד

בַּתּוֹרָה,  נַעֲשֶׂה כְיוֹחָנָן בֶּן-זַכַּאי?

הוֹי,  אַתָּה פַּפּוּס,  שֶׁעָלֶיךָ אוֹמְרִים,

אַךְ חָכָם אַתָּה,  אִי אַתָּה אַך טִפֵּשׁ.

לְךָ אֶמְשֹׁל מָשָׁל,  לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה –

לְשׁוּעָל אֲשֶׁר הָיָה מְהַלֵּךְ עַל

שְׂפַת נָהָר;  רָאָה דָגִים,  אֵיךְ שֶׁהָיוּ

שָׁם רָצִים לְכָאן וּלְכָאן,  וְשָׁאל אוֹתָם,

מִפְּנֵי מָה הֵם בּוֹרְחִים.  וְאָמְרוּ לוֹ:

מִפְּנֵי הָרְשָׁתוֹת וְהַמִּכְמָרוֹת.  כָּךְ!

וְאָמַר לָמוֹ :  רְצוֹנְכֶם,  אֲשֶׁר תַּעֲלוּ

אֶל הַיַּבָּשָׁה,  וְנָדוּר אָנוּ וְאַתֶּם

כְּדֶרֶך אֲשֶׁר גָּרו אֲבוֹתֵיכֶם

פֹּה עִם אֲבוֹתַי מִימוֹת עוֹלָם?  עָנוּ:

הַאַתָּה הוּא,  אֲשֶׁר עָלֶיךָ אוֹמְרִים,

שֶׁהַפִּקֵּחַ שֶׁבַּחַיּוֹת הוּא?

אַךְ אֵינְךָ אֶלָּא טִפֵּשׁ:  מַה בִּמְקוֹם

זֹה חַיּוּתֵנוּ נִירָא לְנַפְשׁוֹתֵינוּ;

בִּמְקוֹם מִיתָתֵנוּ לֹא כָל שֶׁכֵּן?

ואַף אָנוּ כָךְ:  בִּזְמַן שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים

בַּתּוֹרָה כָּתוּב בָּה:  כִּי הִיא חַיֶּיךָ

וְאֹֹרֶךְ יָמֶיךָ – וּמִתְיָרְאִים אָנוּ,

אִם אָנוּ פּוֹסְקִים – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

פפוס בן יהודה               נְכוֹנִים דִבְרֵי רַבִּי,  מְאֹד נְכוֹנִים,

אֲנִי הטִּפֵּשׁ – יעֲנֶה עֲקִיבָא,

כְּלוּם גָּזְרָה מַלְכוּת עַל הַתּוֹרָה וְלֹא

בְּעֶטְיוֹ שֶׁל עֲקִיבָא?  תּוֹרָה וְתוֹרָה לְרַבִּי;

שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף זוּגוֹת לוֹ תַּלְמִידִים.

מִי יַבְחִין בֵּין מִתְכַּנְּסִים בְּבִקְעַת בֵּית-רִמּוּן

לְתַלְמִידֵי רַבִּי וְלִגְדוּדֵי שִׁמְעוֹן?

מַה בֵּין תַלְמִידֵי רַבִּי שֶׁבַּדָּרוֹם

וּלְמַחֲנֵה כָל גִּבּוֹרֵי בַר-דְּרוֹמָא?[ix]

[ר' עקיבא שותק]

אחד החכמים                אִי סָפְרָא לָא סַיָּפָא,  ואִי סַיָּפָא לָא סָפְרָא.

חכם שני                       מְשַׁל רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן-חֲנַנְיָה:

                                    אֲרִי וְקוֹרֵא מִצְרִי – הֲיָדָעְתָּ?

                                    דַיֵּנוּ שֶׁנִכְנַסְנוּ לְאֻמָּה זוֹ

בְּשָׁלוֹם וְיָצָאנוּ בְשָׁלוֹם.[x]

חכם שלישי                   רַבִּי,

                                    אֲנַחְנוּ כִבְשָׁה בְּתוֹך שִׁבְעִים זאֵבִים.

                                    עֲרֵבִים אָנוּ זֶה בָזֶה.

חכם רביעי                    הֲלֹא

                                    אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה שֶׁל מִצְרַיִם תִּשָּׂא

                                    עֲווֹן טוּר-מַלְכָּא.

חכם חמישי                   תֶּאְשַׁם קִירַנֵי

                                    בְּמֶרֶד בֵּיתָר.ּ

חכם ראשון                   וְיִהְיֶה סוּס שׁוֹקֵעַ

                                    בַּדָּם עַד חָטְמוֹ.

חכם שני                       וְהָיָה דָּם בּוֹקֵעַ

וְהוֹלֵךְ לוֹ בַּיָּם אַרְבָּעָה מִילִין,

מְגַלְגֵּל הָאֲבָנִים,  אֶבֶן אֶבֶן

אַרְבָּעִים סְאָה הָאָבֶן.

חכם שלישי                   לְאַדְרִיָּנוּס

יֵש כֶּרֶם גָּדוֹל,  שְׁמוֹנָה עָשָׂר מִיל

עַל שְׁמוֹנָה עָשָׂר וְהִקִּיפוֹ גָדֵר

אַךְ מֵהֲרוּגי בְנֵי יִשְׂרָאֵל.

חכם רביעי                    חוּס,

                                    חֲמֹל עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ.

פפוס בן יהודה               חֲזֹר בְּךָ,  עֲקִיבָא,  וְלֹא תִתְחָרֵט.

חכם חמישי                   הַיּוֹם רַבּוּ הַנְּעָרִים הַמִּתְפָּרְצִים

אִישׁ  מִפְּנֵי רוֹמָא – הֲמֵהֶם עֲקִיבָא?

רבי עקיבא                    יִשְׂרָאֵל אֶחָי!  סִיר נָפוּח אַסְיָּה

מִיָּם וְעַד יָם – וְקֶצֶף שִׂנְאָה רַבָּה

בּוֹ מַכֶּה גַלִּים,  וְרוֹתֵח מְאֹד,

וְעוֹבֵר עַל כָּל שְׂפוֹתָיו – קֶצֶף-נָקָם.

עַל אִיֵּי-בְרִיטִים חֶרֶשׂ נָכוֹן מֶרֶד,

גֶּרְמָנִים אוֹרְבִים לְרֶגַע נָכוֹן לָמוֹ,

עַל גְּדוֹת דָּנוּבָּה מוֹרְקִים חֶרֶב דַּכִּים,

הַפַּרְתִּים לוטְשִׁים עַיִן עַל כְּנַף סוּרְיָה,

וְהָעֲבָדִים חֶרֶשׁ יִתְלָחָשׁוּ.

אֵין שָׁלוֹם בִּמְלֹא "פַּכְּס רוֹמָנָה" – אָיִן!

וִיהוּדָה...  נִמְלְאָה הַסְּאָה כְּבָר!

וְהָאוֹיֵב אֶחָד,  אֶחָד שְנוּא-הָעוֹלָם,

הַשָּנוּא אֶחָד לְכָל בָּאֵי עוֹלָם –

מַמְלֶכֶת אֱדוֹם – מַלְכוּת רוֹמָא.

אחד החכמים                [בארס]  כֵּן,

                                    הִיא מַלְכוּת רוֹמָא     

רבי עקיבא                    וְעוֹד  לֹא תָכִיל אֶרֶץ

אֶת כָּל הָאֵשׁ,  אֲשֶׁר עַד הֵנָּה אָצְרָה,

אֶת קוֹל הַנְּקָמָה,  קוֹל אֲשֶׁר הִצְפִּינָה

זֶה שִׁשִּׁים שָׁנָה,  קוֹל זֶה נָשְׂאָה

בְּמִסְתּרֵי נַפְשָׁהּ,  בְּסֵתֶר אֹהָלֶיהָ,

בָּעֵמֶק וּבָהָר,  בְּעִיר וּכְפָר.

וְאִם לֹא עַכְשָׁו – אֵימָתָי?  הִגִּיעָה

שְׁעַת הֲרַת עוֹלָם.  שָׁעָה גְדוֹלָה מְאֹד.

אִי אֶפְשָׁר לָשֵׂאת יוֹתֵר.  מִי יוֹדֵעַ,

אִם לָנוּ שׁוּב תְּשַׁחֵק שָׁעָה זוֹ כַיּוֹם.

וְאִלּוּ יְמֵי יוֹחָנָן בֶּן-זַכַּאי,

כִּי אָז הֶחֱרַשְׁתִּי – תּוֹרָה תַּצִּילֵנוּ,

בָּהּ נִמְצָא מִפְלָט וְלֹא נִמַּס

כְּמֶלַח זֶה בְּתוֹך הַיָּם הַגָּדוֹל,

עַל אַפָּם וְעַל חֲמָתָם שֶׁל עָרִיצִים

נַחֲזִיקָה מַעֲמַד-עַד בַּתּוֹרָה! –

הָיִיתִי אוֹמֵר כָּךְ.  כַּיּוֹם יִתְנַכְּלוּ

לְצוּר זֶה מִשְׂגַּבֵּנוּ– גָּזְרוּ עַל הַתּוֹרָה,

וּמַלְכוּת רוֹמָא – הַמּוֹשֶׁלֶת בְּכִפָּה;

בְּאֵין אֶרֶץ וּבְאֵין תּוֹרָה הֲלֹא נָמוּת

כְּאוֹתָם דָּגִים אֲשֶׁר מָשׁוּם לַיַּבָּשֶׁת.

יֵשׁ שְׁנֵי גוֹרָלוֹת לְפָנֵינוּ כָאן:

הַחֵרוּת אוֹ הַמָּוֶת – – –

חכם שני                       וְאִם תִּגְבַּר

יַד אֱדוֹם,  הֲלֹא נֹאבַד?!

רבי עקיבא                    מוּטָב נֹאבֵד.

חכם שני                       וּכְלוּם עַד כָּאן?

רבי עקיבא                    עַד כָּאן,  רַבּוֹתַי,  כֵּן!

"בְּכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" כָּתוּב;

קִבַּלְתֶּם תּוֹרָה עַל מְנָת לְקַיְּמָהּ,

לְקַיְּמָהּ בְּכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ;

וּכְלוּם לֹא הִצְטַעַרְנוּ כָל יָמֵינוּ

לְמִצְוָה זֹה אִם תָּבוֹא לְיָדֵנוּ

וּנְקַיְּמֶנָּה? – עַכְשָׁו כְּשֶׁהִיא בָאָה,

וְלֹא נְקַיְּמֶנָּה?

אחד החכמים                כָּתוּב הוּא,  וְיֵש כָּתוּב:

                                    "חֲבִי כִמְעַט רֶגַע עַד יַעֲבָר זָעַם" –

                                    הַנִּגְלוֹת לָנוּ,  וְהַנִּסְתָּרוֹת לוֹ.

                                    [מורה השמימה]

רבי עקיבא                    [עומד]  וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֶת

אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָהוּ

בֶּן בֶּרֶכְיָהוּ – עַכְשָׁו שֶׁנִּתְקַיְּמָה

נְבוּאָתוֹ שֶל אוּרִיָּה,  בְּיָדוּעַ

שֶׁנְבוּאָתוֹ שֶל זְכַרְיָהוּ מִתְקַיָּמֶת.

קולות                           עֲקִיבָא,  לֹא נִחַמְתָּנוּ – עֲקִיבָא,

                                    לֹא נִחַמְתָּנוּ.  – שָׁלוֹם.

רבי עקיבא                    צֵאתְכֶם לְשָׁלוֹם!

                                    [כולם יוצאים.   ר' עקיבא שוקע במחשבותיו]

 

 

מעמד שני

                                    [נכנסת רחל]

רבי עקיבא                    נִסְתַּם חָזוֹן וּבַת-קוֹל לא נִפְרָצָה...

מִי יָחוּשׁ לִי עֲתִידוֹת,  יוֹדִיעֵנִי?

תַּקִּיפָה רוֹמָא,  יָקְרָה לָהּ מִשְׁמָעַת,

לֹא כֵן אֲנַחְנוּ – לֹא הִסְכַּנּוּ לִנְהֹג

כָּבוֹד זֶה בָזֶה...  וְשָׁם כֻּלָם,  כֻּלָם –

מְאַשְׁרָיו שֶׁל הָעָם...

רחל                              עֲקִיבָא!

רבי עקיבא                    רָחֵל!

רחל                              הַנַּח לְחוֹבְשֵי בֵית-הַמִדְרָש כֻּלָּם!

                                    לֹא נִתְּנוּ אֶבְרוֹת נֶשֶׁר לָאַנְקוֹרִים,

                                    וְשׁוּעָל לֹׁא יְחַלֵּק עִם אֲרִי.

רבי עקיבא                    אֲנִי יְחִידִי,  רָחֵל.

רחל                              כַּתַּפּוּחַ

                                    בַּעֲצֵי הֵיָּעֵר!

רבי עקיבא                    לא!  כָּאַשּׁוּחַ

                                    עַל פֶּתַח שָׁעַר.

רחל                              הֵן אֲנִי מַכִּירָה

                                    אֶת בְּנִי עֲקִיבָא:  הוּא לֹא יֵחַת,  אִם

                                    הָאֶחָד יִהְיֶה,  בֶּאֱמוּנָתו יֶחֱזָק.

רבי עקיבא                    וְאוּלַי צָדְקו ּהֵמָּה,  רָחֵל,  אוּלַי?

רחל                              בֶּן-יוֹסֵף,  אַתָּה תְפַקְפֵּק!  אַתָּה?!  לֹא!

                                    בְּקַרְדֵּמִין וְעִיר-זָהָב אֲנִי יוֹצֵאת;

יְרוּשָׁלַיִם זָהָב לִי עֲדִי

מִיַּד עֲקִיבָא לִי,  מִיַּד בֶּן-יוֹסֵף,

וִירוּשָׁלַים-גָּזִית לְבַת-עַמִּי

מִיַּד רַבִּי עֲקִיבָא לָהּ נָכוֹנָה.

וְכֻלָּם עוֹד יָבוֹאוּ,  לְךָ יִשְתָּאוּ

עַל הַר בַּת-צִיּוֹן וְהַר-הַבַּיִת – שָׁם,

בְּהִבָּנוֹתוֹ יַזְכִּירוּהוּ לֵאמֹר:

נְחֶמְיָה,  עֶזְרָא,  וַעֲקִיבָא – שְׁלִישִׁי.

רבי עקיבא                    הוֹי,  רָחֵל!

רחל                              דֹּם וְאַל תְּדַבֵּר כְּלוּם!

עֲקִיבָא זֶה,  עֲקִיבָא זֶה יָדָעְתִּי,

עֲקִיבָא זֶה אִם גָּזַר דָּבָר – וקִיֵּם.

שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה שָׁנָה יָשַׁב לִפְנֵי רַבּוֹ

וְשׁוּב שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה שָׁנָה אֶת תַּלְמוּדו;

כְּאַחַד הַתִּינוֹקוֹת יָשַׁב לִפְנֵי

מְלַמֵּד שֶׁל תִּינוֹקֹות – הוּא וּבְנוֹ,

עֲדֵי שֶׁשָׂחֲקוּ דִבְרֵי תוֹרָה לִבּוֹ

כִּשְׁחֹק אֲבָנִים מַיִם רַבִּים,  עָשָׂה

בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתִי – אוֹתִי רָחֵל.

הֲזוֹכֵר עוֹד בֶּן-יוֹסֵף אֶת שִׁבְתֵּנוּ

בְּתוֹךְ הַמַּתְבֵּן בְּאוֹתוֹ חֹרֶף קָר?

וּבְמַתְבֵּן נָכְרִים,  אֲשֶׁר שָׁם יָשָׁבְנוּ,

וְאַתָּה מְלַקֵּט תֶּבֶן מִתּוֹךְ שַׂעֲרוֹתָי...

הֲלֹֹא אָז אֲהַבְתָּנִי...  אֲהַבְתָּנִי...

הֲלֹא יָפִיתִי אָז?  הֲלֹא,  עֲקִיבָא?

הֲזוֹכֵר אַתָּה עוֹד – אוֹ כְבָר שָֹכָחְתָּ?

[ר' עקיבא נענה לה בראשו]

יָפִיתִי אָז...  עֲקִיבָא הָיָה אוֹמֵר.

וְהָיָה קַר וָטוֹב...  כָּךְ טוֹב וָקָר...

בְּהֶבֶל פִּיךָ לִי הֵחַמְתָּ כַפָּי,

מְלַקֵּט תֶּבֶן מִתֹּוךְ שַעֲרוֹתָי.

אָמַרְתָּ לִי :  אִלְמָלֵי הָיָה בְיָדִי,

וְנָתַתִּי לָךְ עִיר-זָהָב;  וְעוֹד אָמַרְתָּ,

כִּי יָפוֹת שַׂעֲרוֹתַי,  וְכִי שְׁחֹרוֹת

כִּשְׁחוֹר שָׁמַיִם עַל עֲרָבָה לָיְלָה,

וְרֵיחָן כְּרֵיח שָׂדֶה בְּלֵילוֹת חשֶׁךְ.

הֲלֹא יָפִיתִי,  וְאַתָּה אֲהַבְתָּנִי?

מְלַקֵּט תֶּבֶן מִתֹּוךְ שַעֲרוֹתָי...

מִי יִתֶּן וְהָיִיתִי שׁוּב כִּהְיוֹתִי,

מִי יִתֶּן לִי אֶת יָפְיִי כְּיָפְיִי אָז,

וּנְעוּרַי שָבוּ,  שָׁבוּ יְמוֹת הַמַּתְבֵּן,

אֲבִיב-אַהֲבָתֵנוּ,  וְאַתָּה יוֹשֵׁב

בִּשְׁבִילִי עִם תִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית-רַבָּן...

מְלַקֵּט תֶּבֶן מִתּוֹךְ שַׂעֲרוֹתָי, 

וּבִקַּשְׁתִּיךָ לָתֶת לִי אֶת יְרוּשָלַיִם,

לֹא זוֹ שֶׁל זָהָב – זוֹ הַחֲרֵבָה!

עֲקִיבָא,  תֶּן לִי אֶת יְרוּשָׁלַיִם!

רבי עקיבא                    הוֹי רָחֵל...

רחל                              אֶת יְרוּשָׁלַיִם!  תֵּן!

                                    [נכנס הגרסי]

רבי עקיבא                    מַה לְּךָ הַגַּרְסִי?

הגרסי                           שְׁלִיחֵי גְדוּדִים

                                    אֵלֶיךָ בָּאוּ.

רבי עקיבא                    רָחֵל...

רחל                              אֲנִי הוֹלְכָה.

רבי עקיבא                    הִשָּׁאֲרִי,  שֶׁלִּי וְשֶׁלָּהֶם – שֶלָּךְ.

 

 

מעמד שלישי

                                    [נכנסים שליחי גדודים]

כולם                             שָׁלוֹם עָלֶיךָ,  רַבִּי!  שָׁלוֹם!  שָׁלוֹם!

רבי עקיבא                    בְּרוֹכִים הַבָּאִים!  שָׁלוֹם!  שָׁלוֹם!שָׁלוֹם!

כולם                             הִנֵּנוּ,  כִּי קָרָאתָ,  רַבִּי!

רבי עקיבא                    שְׁבוּ לֶָכם פֹּה,  הֲכֻלְּכֶם אַתֶּם?

                                    [מתבוננים זה בזה]

קולות                           לֹא!

                                    חֲסֵרִים עוֹד!  – חֲסֵרִים כַּמָּה!  – גַּם

                                    בַַּר-דְּרוֹמָא עוֹד אֵינֶנּוּ.

[ר' עקיבא יושב ומסתכל בפני כולם]

וְגַם שִׁמְעוֹן

אֵינֶנּוּ! –  שִׁמְעוֹן אֵינוֹ – אַךְ הַלָּה

לוֹ אֵין כָּל פְּנָאי.

רבי עקיבא                    וְכִי מָה?

אחד השליחים               כִּי יוֹם וָלַיְלָה

                                    יְזַנֵּב אֶת כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים

שליח שני                      הוּא

                                    יִתְחַקֶּה עַל מִשְׁעוֹלֵי הָר וָיָעַר.

אֵין לְךָ מִנְהָרָה,  אֲשֶׁר בָּהּ לא הָיָה,

וּמְעָרוֹת יָשַׁב בָּהֶן עוֹד הַחֹרִי

וַאֲשֶׁר כָּרוּ קַדְמוֹנֵינוּ – כֻּלָּן תָּר.

שליח שלישי                  וּבַעֲלֵי-בְרִית לוֹ בְכָל כְּפָר וְחַוָּה.

שליח רביעי                   וְאִם אֵינוֹ עסוּק בְּכָךְ,  יְלַמְּדֵם קְרָב.

שליח חמישי                  וּמְרַגְּלִים לוֹ בְּכָל הָהָר וְהָעֵמֶק.

שליח רביעי                   כָּל מַעֲשֵׂי אַתְלֵיטִין וּמִתְגּוֹשְׁשִׁים,

                                    כְּאִלּוּ הָיָה בָאַסְכּוֹלוֹת – לוּדָר.

שליח שני                      הוּא עוֹשֶׂה לְיִשְׂרָאֵל בַּעֲלֵי-מוּמִין.

שליח שלישי                  מְלַמֵּד אוֹתָם כָל טַכְסִיסֵי קְרָב.

שליח רביעי                   כְּבָר הֵקִים לוֹ מִנְּעָרָיו שָׂרֵי מֵאוֹת.

שליח שלישי                  כִּבְתוֹךְ קְסַרְקְטִין,  צָרִיךְ הָיָה הוּא

                                    לֹֹא לִהְיוֹת לִגְדוּד בִּיהוּדָה,  אֶלָּא

                                    לֶגָטוּס בְּתוֹךְ קַסְטְרָא רוֹמִית – לֹא?

רבי עקיבא                    וּמַה בַּר-דְּרוֹמָא?

קולות                           הוּא,  בַּר-דְרוֹמָא – גִבּוֹר!

                                    בַּר-דְּרוֹמָא – זֶה אִישׁ חַיִל! – גִבּוֹר חָיִל!

                                    בַּר-דְּרוֹמָא – זֶה אֲִרי,  לְכָל דְבָרָיו – כְפִיר!

אחד השליחים               לֵב עָשׂוּי לִבְלִי חָת;  גְבוּרָתוֹ עוֹלָה

                                    עַל גְבוּרַת שִׁמְעוֹן,  אֶפֶס הוּא לְעוֹלם!

                                    יִשָּׁאֵר אֶחָד,  בּוֹדֵד בְּמַאֲרָבוֹ.

שליח שני                      בַּר-דְּרוֹמָא שִׁכּוֹר-גְּבוּרָה,  וּגְבוּרָתוֹ

                                    עוֹד תְהֵא בְעוֹכְרָיו,  עוֹד יַכִּישׁוֹ נָחָשׁ.

שליח שלישי                  בַּר-דְּרוֹמָא נוֹלַד לִהְיוֹת ראשׁ לִגְדוּד

                                    ושִׁמְעוֹן – לִהְיוֹת מַצְבִּיא לאִסְטְרַטְיָא;

                                    בַּר-דְּרוֹמָא הָאֲרִי,  וְשִׁמְעוֹן...  שִׁמְעוֹן...

                                    מַכְנִיעַ הָאֲרָיוֹת...

                                    [נכנסים בר-דרומא ובר-כוכבא]

קולות                           בַּר-דְּרוֹמָא כָאן!  – וְהִנֵה שִׁמְעוֹן!

בר-דרומא ובר-כוכבא    בְּרוּכִים היּוֹשְׁבִים!

כולם                             בְּרוּכִים גַם הַבָּאִים!

בר-דרומא                     [לפני ר' עקיבא]  שְׁמִי בַּר-דְּרוֹמָא.

בר-כוכבא                     [לפני ר' עקיבא]  שִׁמְעוֹן שְׁמִי.

רבי עקיבא                    תְּנוּ מָקוֹם לִשְׁנֵי אַנְשֵׁי חָיִל.

קולות                           יֵשׁ וָיֵשׁ!

                                    [דממה]

רבי עקיבא                    שְׁמָעוּנִי,  אַחַי בְּנֵי יִשְרָאֵל,  הֵן

אֲנִי קרָאתִיכֶם הֵנָּה וְיוֹדֵעַ

אֲנִי,  מִי אַתֶּם – רָאשֵׁי גְדוּדִים אַתֶּם

בֶּהָרִים וּבַיְּעָרוֹת,  זֶה בְּכָאן

וְזֶה בְּכָאן – וְיֶדְכֶם בָּרוֹמָאִים;

אֵין לְךָ יוֹם אֲשֶׁר אֵין לְךָ חָלָל רוֹמִי בּוֹ,

שָׁבוּעַ – וְלֹא יִפֹּל אִישׁ מִנּוֹשְׂאֵי הָאִצְטָלָה;

וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִשָּׁמֵד גְּדוּד וְאָבָד;

וּמוֹכֵס נוֹשֵׂא כֶסֶף גַם לֹא יָהִין

לַדֶּרֶך לָשִׂים פְּעָמָיו – הֲלֹא כֵן?

כְּבָר נִסּוּ וְשִׁלְּחוּ אֵש בְּאַסְמֵי מַלְכוּת,

וּגְדוּדֵי מִשְׁמָר בָּאוּ אֶל כָּל עִיר.

הַיְדַעְתֶּם אֲשֶׁר לֹֹא תְנַקֶּה רוֹמָא

כָּל עוֹשֵׂה אֵלֶּה? – יוּקַע אֶל הַצְּלָב!

הַיְדַעְתֶּם,  כַּמָּה יֵשׁ לִגְיוֹנוֹת אֱדוֹם

בְּאֶרֶץ סוּרְיָה ובִיהוּדָה,  וְעוֹד?

הַאִם לִשְׂחוֹק לָכֶם שַׁלִּיטֵי אָרֶץ?

וּמַה לָּכֶם הַשְּׂחוֹק וּמַעֲשֵׂי נַעֲרוּת?

מָה אַתֶּם סְבוּרִים?  כְּנוּפְיוֹת כְּנוּפְיוֹת גְּדוּדִים

עֲשָׂרָה,  עֶשְׂרִים אוֹ חֲמִשִּׁים אִישׁ,

הַאַתֶּם תִּלָחֲמוּ בָרוֹמִים?  אַתֶּם?

אֵין מֶרֶד עוֹמֵד בִּפְנֵי שִׁלְטוֹן עָרוּךְ

וּלְעוֹלָם לֹא יִתְקַיֵּם קֶשֶׁר-כְּנוּפְיָה.

תִּקְוַתְכֶם מָה?  לֹֹא יָנוּם וְלֹֹא יִישַׁן

נְצִיב יְהוּדָה;  קִמְעָא קִמְעָא יִסְגֹּר

עֲלֵיכֶם אֶת הָעֵמֶק וְאֶת הָהָר

וְאֶחָד אֶחָד יִקָּחֲכֶם כְּאוֹתָן

צִפֳּרִים,  אֲשֶׁר נֶאֶחְזוּ בַפַָּח.

לְמֶרֶד – גְּבוּרָה,  וּלְשִׁלְטוֹן – אֶפֶד;

בְּאֶפֶד וּבְסַבְלָנוּת גָבְרָה רוֹמָא.

קולות                           מַה זֹּאת?  הַאִם לְכָךְ נִקְרֵאנוּ הֵנָּה?

לֹא הֶאֱמַנְתִּי,  כִּי עֲקִיבָא יֹאמַר כָּךְ!

הַלָנוּּ אִם לַחֲכְמֵינוּ רִבִּי?

רבי עקיבא                    [מחייך]   לָכֶם!  לָכֶם!  וְכֵיוָן שֶלָּכֶם –

אָנֹכִי מַתְרֶה כָךְ בָּכֶם!  דַּיֵּנוּ

בְּשַׁעֲשׁוּעֵי גְבוּרָה – וַאֲנִי...

אֲנִי רַק לַמִּלְחָמָה.

קולות                           לַמִּלְחָמָה רַבִּי!

                                    בְּרוֹמָא...  רַבִּי    לַמִּלְחָמָה?

רבי עקיבא                    הֵן!

                                    וְצָרִיךְ לִרְאוֹת שְׁמִינִית שֶׁבִּשְׁמִינִית

                                    וְכָל אֲבַק-סַכָּנָה.  לַמִּלְחָמָה!

בר-כוכבא                     צָדַקְתָּ,  רַבִּי.  לֹא בִגְבוּרָה נִקְנָה

                                    הַחֹפֶשׁ,  אַךְ בְּסֵדֶר וּבְמִשְׁמָעַת.

                                    אֲגֻדָּה אַחַת נֵעָשׂ,  שִׁלְטוֹן אֶחָד.

עֲשֵׂה אֶת עַמְּךָ,  אֶת יִשְׂרָאֵל כֻּלּוֹ,

בַּלִּיסְטְרָא אַחַת גְּדוֹלָה,  קָטַפּוּלְטָא,

כְּלִי אֶחָד מוּצָק עַל גַּלְגִּלָּיו וְכַנּוֹ!

בִּיֹפִי תִפְאֶרֶת מְכוֹנָה שֶל עֲנָק

מְתוּחָה-דְרוּכָה עַל בַּרְזִלָּה וְעֵצָהּ,

עַל עוֹרוֹת-פָּר וָפֶלֶד...  לְשַׁלֵּח

חֵץ אַחַר חֵץ וְאֶבֶן בָּתַר אָבֶן.

וְנִהְיֶה אָנוּ לְאֶבֶן בְּכַף-קַלְעָהּ,

לְאֶלֶף אַלְפֵי חִצִּים טְעוּנֵי-שֹׁד

לְקַרְקֵר קָדְקֹד נֶשֶׁר רוֹמָא,

אוֹ לְהִתְמוֹלֵל עַל עֲבִי-מָגִנּוֹ

וְעַל קַשְׂקַשֵּׂי פִי סוֹחַרְתּוֹ – כֵּן!

לֹא יֵצֵא כָל הָעָם,  וְאַל יֵצֵא כֻלּוֹ,

אִסְטְרַטְיָא צְרִיכָה לִהְיוֹת לָנוּ.

לִגְיוֹנוֹת נֵצֵא כְּנֶגֶד לִגְיוֹנוֹתָם,

וְרַבִּים,  רַבִּים יִפְּלוּ,  וַאֲנַחְנוּ נִפֹּל,

וִיהִי הָעָם לְמַעְיָן לֹא יֶחֱרָב

וּלְמָקוֹר אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו.

[אל הראשים]

אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לִהְיוֹת אֶחָד אֶחָד.

נִתְאַחֶה,  נִהְיֶה לְגוּף אֶחָד גָּדוֹל,

כְּעַרְוַד-עֲקַלָּתוֹן אֶחָד אַדִּיר

נְכַס אֶת כָּל הָעֵמֶק וְאֶת הָהָר

בְּחַחִים לְאֵין מִסְפָּר,  לְאֵין סְפוֹרוֹת,

אַךְ אֶחָד רֹאשׁ לְכָל הַחַחִים –רֹאשׁ!

אַךְ דִּיסְקִפְּלִינָה וּמִשְׁמַעַת וָרֹאשׁ –

בָּהֶם הַתְּשׁוּעָה...  לֹא הִסְכַּנְתִּי,  אַחַי,

לְדַבֵּר קֳבָל עָם;  הֲלֹא תָבִינוּ

אֵת אֲשֶׁר אֲנִי רוֹצֶה לֵאמֹר?

קולות                           כֵּן.

                                    מְבִינִים אָנוּ! – צָדַק שִׁמְעוֹן – הֵן!

רבי עקיבא                    צָדַקְתָּ,  בְּנִי.  שְׁמָעוּנִי,  אַחַי,  הָס!

                                    אִתָּנוּ כְּלַל יִשְׂרָאֵל,  בָּנַי,  כָּל הָעָם:

                                    צָפוֹנָה,  קֵדְמָה,  יָמָּה וְתֵימָנָה.

                                    רַק צְרִיכִים אָנוּ,  אֲשֶׁר לֹא יִנָּתֵק

הַחוּט הַמְקַשֵּׁר תְּפוּצוֹת כָּל הַגּוֹלָה,

וַאֲשֶׁר יִהְיוּ כָל צִנּוֹרוֹתֶיָה

לְעוֹלָם שׁוֹפְכִים אֶל הַיָּם הָאֶחָד,

אֶל יָם יְהוּדָה,  דָּמִים – תַּרְתֵּי מַשְׁמָע.

יֵשׁ כְּנֶסֶת אַנְשֵׁי-תְרוּמָה לָנוּ,  יֵשׁ,

וּפְרוּשָׁה מְצוּדָתָה עַל פְּנֵי עוֹלָם,

יֵשׁ כְּנֶסֶת אַנְשֵׁי וַעַד לָנוּ– דַּי

בָּזֶה לָכֶם,  וְדַי בִּרְמִיזָה עָתָּה.

לְעוֹלָם יָפֶה סוֹד לְעִסְקֵי מְדִינָה,

עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה – בִּשְׁעַת חֵרוּם.

הֵם יִדְאֲגוּ לָזֶה,  אֲבָל אֲנַחְנוּ

פֹּה צְרִיכִים אָנוּ לִכְנֵסִיּה,  אֲשֶר

בְּיָדֶיהָ תָּכְנִית הַמִּלְחָמָה;  הִיא

תְּפַקַּח עַל הַצָּבָא וְעַל הַכֵּלִים

וְעַל הַמַּכֹּלֶת,  וְהִיא תִבְחַר רֹאשׁ.

[כולם מתבוננים זה בזה]

קולות                           הָרַבִּי צָדַק!    אֱמֶת! – נְכוֹנוֹת דִּבֵּר!

רבי עקיבא                    וְאוֹתָה כְּנֶסֶת אַנְשֵׁי צָבָא פֹּה

                                    אַתֶּם תִּבְחָרוּ.

קולות                           צָדַק רַבִּי!  צָדַק!

                                    [נכנס שמש,  ניגש לרבי עקיבא ואומר דבר-מה בלחש. 

                                    עקיבא קם ממקומו.  אחדים מן השליחים קמים גם הם]

רבי עקיבא                    רַבּותַי,  הִגִּיעַ זְמָן שֶׁל תְּפִלַּת מִנְחָה!

                                    [כל העם קמים ממקומותיהם]

                                    רַבּותַי,  נָא הִכָּנְסוּ לְבֵית-מִדְרָשִׁי

אֲשֶר הוּא פֹה,  וְאַחַר שׁוּב נִוָּעֵץ.

[כל העם יוצאים.  הדלת נשארת פתוחה,  נשמע קול החזן בתפילה,  וקול המתפללים]

 

מעמד רביעי

[נכנסים ר' עקיבא,  בר-דרומא ובר-כוכבא]

רבי עקיבא                    שְׁבוּ לָכֶם פֹּה,  עַד אִם קָרָאתִי,  בָּנָי.

                                    [הם משתחווים לו,  והוא יוצא]

בר-כוכבא                     אַךְ זֶה הוּא,  הוּא רַבִּי עֲקִיבָא –הוּא

גְּאוֹן יִשְרָאֵל,  שַׂר הַתּוֹרָה וְנִזְרָהּ,

הַקּוֹשֵׁר כְּתָרִים לְכָל תַּג וָתָג?

הָאֶחָד בַּחֲכָמִים,  אֲשֶר יַרְגִּישׁ

בְּצָרַת כְּלַל הָאֻמָּה הַנִּרְמְסֶת,

הַחוֹלָה עַל הָאָרֶץ הָעֲלוּבָה?

אֲנִי אָמַרְתִי אֶרְאֶה פֹה הַר-גָעַשׁ –

וְהִנֵה זֶרֶם לַבָּה שֶׁנִקְרָשָׁה.

לֹא אֵשׁ,  וְלֹא עָנָן,  וְלֹא עֲרָפֶל,  וְלֹא

קוֹל גָדוֹל,  קוֹל הָרַעַם – דְמָמָה,  הָס!

וְאֵי הָאֵשׁ?  הֲתַחַת לְבוּשׁ הָאֶבֶן

תַצְנִיעַ שֶׁבֶת בְצוּרָה,  אֲשֶר

לֹא תִבְגֹּד בֶּגֶד בְמַהוּתָה,

מֵאֵשׁ כִּי נֶאֱמָנָה אֶבֶן – בַּת-הַלָּהַב.

בר-דרומא                     אִישׁ זָקֵן,  קָשֶה,  קַר כַּקֶּרַח,  קֹר!

בר-כוכבא                     כְּאוֹתוֹ נֶשֶׁר בַשָּׁמַיִם יַמְרִיא

וְנִבַּט מִמְּרוֹם שָׁמָיו אֶל-הַשָּׁפֶל,

מֶרְחַקִּים יַחַז וְהַכֹּל קְטַנִּים לוֹ.

בר-דרומא                     לֹא רַבִּים רוֹאִים מַה שֶׁרוֹאֶה הוּא.

בר-כוכבא                     בִּגְדוּד אֵין פּוֹשְׁטִים עַל סְפָר רוֹמָאִי.

                                    בְּרוֹמָא אַךְ נִלְחָמִים – וּמִלְחָמָה

אַךְ בְּמִשְׁמַעַת,  מִשְׁטָר וּכְנֵסִיָּה.

וְלָשִׂים רֹאשׁ?  מִי יִהְיֶה לָנוּ רֹאשׁ?

כֻּלָּנוּ רָאשֵׁי גְדוּדִים צְעִירֵי יָמִים,

וְשָׂרֵי רוֹמָא,  כָּל מַצְבִּיאֵי צְבָאָהּ,

בִּנְדוּדֵי קְרָב עֲלֵיהֶם קָפְצָה שֵׂיבָה,

וּבְקִיאִים הֵם וּמֻמְחִים.  אָנוּ נְעָרִים

אַמִּיצֵי-לֵב,  אֲנַחְנוּ הַרְרֵי-גָעַשׁ,

וְהֵמָּה זִרְמֵי לַבָּה שֶׁנִּקְרָשָׁה.

לֹא לְעוֹלָם יָרִיק הַר אֶת אִשּׁוֹ,

וּלְדוֹרוֹת עוֹמְדִים זִרְמֵי לַבָּה קָשָׁה,

הָאֶבֶן אֲשֶר הָיְתָה לַבַּת-אֵשׁ.

מִנַּיִן נִקַּח רֹאשׁ?  מִי יַעֲצֹר בָּעָם?

בר-דרומא                     יְדִידִי שִׁמְעוֹן,  וְאִלּוּ הָיוּ בוֹרְרִים

                                    בְּךָ אוֹ בִי?

בר-כוכבא                     וְאֶהְיֶה מַצְבִּיא?

בר-דרומא                     מַצְבִּיא.

                                    בֶאֱמֶת,  אִלּוּ בָחֲרוּ בָךְ...

בר-כוכבא                     יְדִידִי,

                                    אַל תַּחְמֹד לָצוֹן.

בר-דרומא                     לָצוֹן לָמָּה?

בר-כוכבא                     לֹא,

                                    כִּי לֹא שְׁעַת לָצוֹן לָנוּ,  אֶחָא.

בר-דרומא                     שִׁמְעוֹן,

                                    וְאִם הָיִיתָמַצְבִּיא,  כְּלוּם לֹא כָבוֹד

לְךָ ,  מִשְׂרָה זוֹ?

בר-כוכבא                     לֹא בִשְׁעַת חֵרוּם כָּבוֹד

                                    וְלֹא בַמִּלְחָמָה בְּרוֹמָא.

בר-דרומא                     וּמִי הָיוּ

                                    הַמְּלָכִים שָׁאוּל וְדָוִד?

בר-כוכבא                     לֹא כִפְלִשְׁתִּים

רוֹמָאִים,  וְיָמֵינוּ לֹא יְמוֹת דָּוִד.

בר-דרומא                     וְהַמַּכַּבִּים אֵיפֹה לָמְדוּ הֵם

                                    טַכְסִיסֵי הַמִּלְחָמָה?

נער משרת                     [נכנס]   מִי בַר-דְּרוֹמָא?

בר-דרומא                     אֲנִי בַר-דְּרוֹמָא.  מַה בְפִּיךָ,  מָה?

הנער המשרת                 יִתְכַּבֵּד מַר וְאַחֲרַי יֵלֵךְ.

בר-דרומא                     תֵּכֶף!

                                    [יוצאים]

בר-כוכבא                     [מתהלך שקוע במחשובותיו]

                                    צָדַקְתָּ,  בַּר-דְּרוֹמָא,    וּמִי הָיוּ

גַּם שָׁאוּל וגַם דָּוִד? –מִן הַצֹּאן;

וּבְנֵי הַחַשְׁמוֹנָאִים הַכֹּהֲנִים?

הֲלֹא כִשְׁמוּאֵל בְּדוֹרוֹ יִפְתָּח בְּדוֹרוֹ–––

הֱיוֹת הַמַּצְבִּיא...  לָתֵת חֵרוּת לְעַמִּי,

הֱיוֹת הָרֹאשׁ הַמֵּבִיא אֶת הַגְּאֻלָּה,

עֲשׂוֹת הַמָּגֵן עָלָיו יָרֹץ רֹאשׁוֹ

זֶה נֶשֶׁר רוֹמָא,  צִּפּוֹר קְשַת-מַפְרֶקֶת.

וּלְנַגֵּד לוֹ אֶת חֶרֶב-הַנִּצָּחוֹן...

וּגְדוּדִים אִיצַר גְּמִישִים,  כִּבְדֵי-רֶגֶל,

נִשְׁמָעִים,  נֶאֶמְנֵי תְנוּעָה,  כְּאוֹתָהּ

מְכוֹנָה מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב וְחִשְּׁבוֹנוֹת,

קְשֵׁי-עֹרֶף כְּאֵילֵי-בַרְזֶל וּכְתוֹתָחִים,

וְטוּרְמוֹת שֶׁל פָּרָשִׁים קַלֵּי-אֵבֶר,

וּבְגִיל שִׁגְיוֹנָם כְּנַחֲלֵי אָבִיב צָבִים,

הַיוֹדְעִים דֶּרֶךְ אַךְ לְפָנִים נִכְחָם,

לְהַדְּקָםלַחֲטִיבָה אַחַת בְּדִיסְקִפְּלִינָה,

בְּמִשְׁמַעַת קָשָׁה,  זְעוּמָה זוֹ שֶל פֶּלֶד,

אֲשֶר אִם אֹמַר:  קַטַּע אֶצְבְּעוֹתֶיךָ–

וּמְקֻטְּעֵי אֶצְבַּע יִהְיוּ כֻלָּם כְּכֻלָּם;

ואִם אֲשַלַּח אוֹתָם בְּיַּעַר וַאֲצַו:

עֲקֹר הָאֶרֶז בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ– וְעָקָרוּ.

וְאֶקְסֹם לָמוֹ וְאֶקַּח לִבָּם שֶׁבִי

בְּרִגְשֵׁי-קֹדֶשׁ,  בֶּאֱמוּנָה בְאֵל

אֲבִי אֲבוֹתָיו,  אֲשֶר בֵּרַךְ זְרוֹעוֹ, 

אֲמַלְאֵם בֻּלְמוּס נָקָם,  נְקַם דּוֹר וָדוֹר,

וּדְמֵיהֶם אַרְעִיל בְּמַשְׂטֵמַת עוֹלָם,

וְאַשְׂכִּירֵמוֹ מִמַּנְגִינוֹת נִצְחוֹן

אֶרְאֶלִּים עַל אֶרְאֶלִּים – וְיָשִׂישׂוּ

לִקְרַאת הַמָּוֶת מָשׂוֹשׂ לִקְרַאת כַּלָּה.

וְאֶשְׁפֹּךְ בְּלִבָּם כָּל עֲתֶרֶת נַפְשִי,

הָאַהֲבָה,  הַכֹּחַ וְהָאֱמוּנָה

הַקּוֹדְחִים בִּי;  וְאַרְבֶּה עָצְמָה וָאוֹן;

לֹא אֵדַע שְׁנָת וּמְנוּחָה יוֹמָם אֶשְׁכָּח,

וּלְעַמִּי קֹדֶש רְגָעַי,  וְנִטְפֵי דָמִי –

לַחֵרוּת אוֹ לַמָּוֶת!

בר-דרומא                     [נחפז נכנס]        שִׁמְעוֹן!  שִׁמְעוֹן!

                                    שְׁמַע,  שִׁמְעוֹן,  אָתָּה!  אַתָּה מַצְבִּיא לְכָל

                                    צְבָא יִשְרָאֵל!

בר-כוכבא                     אָנִי?

בר-דרומא                     בָּחֲרוּ בָךְ!

                                    [פונה ללכת]

בר-כוכבא                     עֲמֹד,  הַגֵּד...

בר-דרומא                     אֵין פְּנָאי.  וְהִנֵּה גַם

                                    עֲקִיבָא וְכָל הָעֵדָה.  וְאַל תֹּאמַר,

                                    כִּי כְבָר יָדָעְתָּ!

                                    [יוצא בחיפזון

בר-כוכבא                     אֲנִי הַמַּצְבִּיא...

 

מעמד חמישי

                                    [נכנסים רבי עקיבא,  בר-דרומא וכל הקודמים]

רבי עקיבא                    שִׁמְעוֹן בְּנִי!  עַל דַּעַת הַמָּקוֹם וְעַל דַּעַת

הַקָּהָל וְעַל דַּעַת כָּל רָאשֵׁי גְדוּדֵי יִשְרָאֵל

אָנוּ בוֹחֲרִים בְּךָ לְמַצְבִּיא חֵיל יִשְרָאֵל

בְּמִלְחֶמֶת חֵרוּת זֹה.

בְּשָׁעָה גְּדוֹלָה זֹה וּבִשְׁעַת חֵרוּם זֹה

רוֹצֶה אַתָּה להְיוֹת מַצְבִּיא לִצְבָא יִשְרָאֵל?

בר-כוכבא                     אֲנִי אֶהְיֶה.

רבי עקיבא                    אֱלֹהִים יָחְנְךָ,  בְּנִי!

קולות                           יְחִי שִׁמְעוֹן הַמַּצְבִּיא!  יְחִי שִׁמְעוֹן הַמַּצְבִּיא!

      חֶרֶב לַאדֹנָי וּלְשִׁמְעוֹן!  – לְחֵרוּת יְהוּדָה –

      חֲזַק חֲזַק ונִתְחַזָּק!

בר-כוכבא                     [נותן אות לשתיקה]

                                    אֲנִי הַמַּצְבִּיא.  מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה

אֵין גְּדוּדִים חָפְשִׁים בְּיִשְרָאֵל,  יֵש

אִסְטְרַטְיָא שֶל יִשְרָאֵל אֶחָת.  אַתֶּם

תִּשָׁאֲרוּ פֹה כֻלְּכֶם,  יַחְדָּו נָעוּץ

הָעֵצָה עוֹד הַלַּיְלָה לַאֲשֶר נָעַשׂ.

הַשָּׁעָה מְאֻחָרֶת.  אַתֶּם פְּנוּ

לַאֲשֶר תִּפְנוּ,  סַעֲדוּ אֶת לִבְּכֶם.

[אל ר' עקיבא]

הלֹא יַרְשֵׁנִי אָבִי,  אֲשֶר שׁוּב

נִתְאַסֵּף פֹּה בְּבֵיתֶךָ?

רבי עקיבא                    [מנענע בראשו]  יָפֶה,  שִׁמְעוֹן;

                                    אֲבָל הָעֶרֶב יַחְדָּו נֹאכַל לֶחֶם,

                                    רַבּוֹתַי,  אִתִּי.

קולות                           יָפֶה!–  יָפֶה!–  יָפֶה!

                                    [ר' עקיבא מוחא כף,  נכנס משרת]

רבי עקיבא                    עִרְכוּ שֻׁלְחָן;  הָבֵא יַיִן,  תִַּקְּנוּ סְעֻדָּה.

                                    אֱמֹר לַגְּבִירָה:  כָּל הָעֵדָה תָסֵב.

[אלה יוצאים,  ואלה משוחחים.  אחרי-כן יוצאים כולם,  מלבד בר-כוכבא.  הנערים המשרתים מכניסים שולחנות.  על אחד מהם מעמידים יין.  עקיבא תופס בזרוע בר-כוכבא ומביאו אל השולחן,  נוטל מן היין ויוצק בכוס]

רבי עקיבא                    אֲבָל צָמֵאתִי!  תִּשְׁתֶּה יַיִן,  שִׁמְעוֹן?

בר-כוכבא                     גַּם אֶשְׁתֶּה,  רַבִּי.

רבי עקיבא                    בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא

                                    פְּרִי הַגָּפֶן.

בר-כוכבא                     כּוֹס זֹה רִאשׁוֹנָה – לְחֵרוּת כְּלַל יִשְרָאֵל.

רבי עקיבא                    לְחֵרוּת כָּל הָאָדָם כּוֹס!  חֲזָק!

                       

 

 

עלילה שלישית

מעמד ראשון

בית בר-כוכבא

                                    [בר-כוכבא יושב על מרבד ומשחיז פגיון.  נכנס נער משרת]

הנער                             הַכּוּתִי פֹּה.

בר-כוכבא                     יִכָּנֵס.

השומרוני                      [נכנס]   שָׁלוֹם,  מַר!

                                    יְבָרֵךְ אֲדֹנָי אֶת בְּחִירוֹ,  שָׁלוֹם.

בר-כוכבא                     אֵין שָׁלוֹם לְאוֹיְבַי לִי!  אֵין שָׁלוֹם.

השומרוני                      מַאי

                                    קָסָבַר מַר?  וּמִי אוֹיְבֶיךָ?

בר-כוכבא                     אַתֶּם,

                                    עַם הַשֹּׁמְרוֹנִים.

השומרוני                      אָנוּ?!  וּמִי עוֹד

כַּעֲבָדֶיךָ נֶאֱמָן בִּיהוּדָה.

גַּם אָנוּ גַּם בָּנֵינוּ?

בר-כוכבא                     כַּמָּה אַתֶּם?

השומרוני                      שְׁנֵים-עָשָׂר בָּתֵּי אָב.

בר-כוכבא                     וְאַתָּה כֹהֵן?

השומרוני                      מִזֶּרַע אַהֲרֹן.  וּמקְדָּשׁ מְעַט

                                    פֹּה לָנוּ.

בר-כוכבא                     מַטְלִית-כּוּתִים פֹּה בְּבֵיתָר,

                                    בְּתוֹךְ עַמִּי פֹּה – לְרַגֵּל כָּל אֲשֶׁר לִי

השומרני                       חָלִילָה לִּי!  לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ

                                    מְרַגְּלִים לֹא.

בר כוכבא                      רַק יֶדְכֶם עִם רוֹמָאִים.

השומרני                       עָלֶיךָ יְהָבֵנוּ,  מַר.

בר כוכבא                      עָלָי!

                                    וכִי תֹּאמְרוּ,  אֶבְנֶה חָרְבוֹת גְּרִזִּים?

השומרני                       אִם

                                    לֹא יִבְנֶה בַיִת הוּא,  שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ!

וּמַלְכוֹּת רְשָׁעָה גָּזְרָה עַל הַתּוֹרָה.

בר כוכבא                      הֲגַם עֲלֵיכֶם אוֹתוֹ אִסָּר חָל?

מַסְבִּירִים רוֹמִים פָנִּים לשֹּׁמְרוֹנִים.

כְּבָר תָּפְשׂוּ נְעָרַי שְׁנַיִם מְרַגְּלִים,  וְהֵם

מִן הַשֹּׁמְרוֹנִים:  בְּיַבְנֶה וּבִשְׁכֶם.

השומרני                       יֵשׁ פּוֹחֲזִים וְרֵיקִים בְּעָם וָעָם,

אַךְ תִּפַּח רוֹּחָם,  יֵרְדוּ חַיִּים שְׁאוֹלָה

כְּקֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ.  הֲבִשְׁבִילָם

עַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף?  נְקִיִּים אָנוּ;

לֹא הָיו עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים.

בר כוכבא                      בּוֹ

בַיּוֹם שֶׁאֶתְפֹּס אֶחָד מִשֹּׁמְרוֹנִים

מִיּוֹשְׁבֵי בֵיתָר מְרַגֵּל לָרוֹמָאִים,

תִּכְרְעוּ לַקּוֹפִיץ;  וּמִנְהַג רוֹמִים

בָּכֶם גַּם אֶנְהַג:  כֻּלְּכֶם תִּצָלֵבוּ.

השומרני                       שָׁמְרֵנִי,  אֵל!

בר כוכבא                      הֲלֹא שָׁמְעָתָּ?

השומרני                       כֵּן.

בר כוכבא                      בְּנֵי תַעֲרוּבוֹת תִּתֵּן.

השומרני                       תַּעֲרוּבוֹת...

בר כוכבא                      לִי תִתֵּן.  וְאַתָּה כֹהֵן בְּעַמְּךָ– הֵן?

                                    וּּבָנִים לְך יֵשׁ?

השומרני                       יֵשׁ בָּנִים...  בֵּן.

בר כוכבא                      אָמַרְתָּ:  בָּנִים.

השומרני                       גַּם בַּת לִי.

בר כוכבא                      הָבִיאָה

                                    לִי אֶת הַבֵּן.

השומרני                       אַל יִחַר אַף אֲדוֹנִי:

                                    הַיֶּלֶד אֵינוֹ,  יָצָא אֶת הָעִיר.

בר כוכבא                      עַד יָשׁוֹּב הוּא,  תֵּאָסֵר אַתָּה,  זָקֵן.

                                    כִּי חוֹשֵׁד אֲנִי בְכֻלְּכֶם,  וְגַם בָּךְ!

השומרני                       בִּכְשֵׁרִים אַתָּה חוֹשֵׁד.

בר כוכבא                      עַד שֶׁיָּשׁוּב

                                    זֶה בִנֵךָ,  אַתָּה פֹּה תֵאָסֵר.

השומרני                       מַר,

                                    אֲנִי זָקַנְתִּי,  כֹּחִי תָשׁ;  בַּכֶּלֶא

                                    יְבֻלַּע לִי:  אִישׁ חוֹלֶה,  לֵחִי נָס...

תֵּעָצֵר בִּתִּי.  עַד שֶׁיָּשׁוּב בְּנִי;

הַנַּעֲרָה הִיא...

בר כוכבא                      לַכֶּלֶא תּוּבָל?

השומרני                       לָמָּה

                                    לַכֶּלֶא פֹּה עִם שִׁפְחוֹת מַר,   תֵּעָצֵר,

עַד יָשׁוּב בְּנִי.  אֲנִי אִישׁ זָקֵן,  חוֹלֶה,

מִכְּבָר יְדוּעַ חֹלִי,  וְכֹחִי תָשׁ,

מְשַׁעֵל תָּמִיד.  כְּחָה!  כְּאוֹתָה כִּבְשָׁה

יִתְבּוֹנֵן מַר,  יִתְבּוֹנֵן נָא אֵלָי,

בְּבַקָּשָׁה:  זָקֵן...  חוֹלֶה,  כֹּחוֹ תָשׁ...

בר כוכבא                      וּבְכֵן,  הַבַּת.

השומרני                       הַבַּת.

בר כוכבא                      הַבַּת תָּבִיאָה.

                                    עַד יָשׁוּב בְּנֶךָ.

השומרני                       הֵנָּה?

בר כוכבא                      הֵנָּה,  לֵךְ!

השומרני                       וְיִתֶּן לְךָ בּוֹרֵא הַשָּׁמַיִם

אֶת בִּרְכַּת יוֹסֵף בְּנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב...

בר כוכבא                      שָׁלוֹם.

[השומרוני יוצא,  אחריו יוצא גם בר-כוכבא.  הפגיון נשאר מונח על הספה]

מעמד שני

                                    [נכנסים השומרוני,  חביבה בתו ונער משרת]

הנער המשרת                 הִכָּנֵס.  אַךְ תִּכָּנֵס הֵנָּה,  מַר.

                                    תְּחַכֶּה פֹה,  עַד יָבוֹא שִׁמְעוֹן.

השומרני                       אַל תִּקְרָא:  שִׁמְעוֹן,  אֶלָּא:  שִילֹה.

                                    [הנער יוצא]

בִּתִּי!

חביבה                          אַבָּא?

השומרני                       תִּשָּׁאֲרִי פֹה,  תִּתְבּוֹנְנִי

                                    אֶל כָּל הַנַּעֲשֶׂה:  מִי בָא,  מֵאָין,

אַף תַּטִּי אֹזֶן פֹּה וּמֵאֲחוֹרֵי

הַפַּרְגּוֹד תִּשְׁמְעִי לִפְעָמִים,  מָה אִישׁ סָח:

חֲדָשׁוֹת,  אִם תִקְרֶינָה,  מַה יֵשׁ אוֹמְרִים,

אוֹ עֵצָה אֲשֶׁר תּוּעָץ.

חביבה                          אַבָּא,  לָמָּה

                                    לִי אֵלֶּה?

השומרני                       כָּךְ,  יוֹנָתִי,  כָּךְ,  בִּשְׁבִיל

אָבִיךְ אִם יָבוֹא וְאִם יִרְצֶה לִשְׁאֹל,

מַה יֵּשׁ חֲדָשׁוֹת פֹּה בַבּיִת.  אַךְ

אַל יָבִין אִישׁ,  כִּי לְאֵל תָּשִׂימִי לִבֵּךְ.

אַל יֵדַע אִישׁ!  בִּינוֹת?  חַס וְחָלִילָה.

כִּלְאַחַר יָד,  אַגַּב דְּבָרַיִךְ אֶל הַשְּׁפָחוֹת.

הַשְּׁפָחוֹת אֲשֶר עַל הַבַּיִת – הֵן

מְשׁוֹחֲחוֹת,  כָּךְ,  לְפִי תֻמָּן.

חביבה                          אַבָּא,  הֵן

                                    לֹא אַרְבֶּה פֹּה לָשָׁבֶת?

השומרני                       לֹא,  יוֹנָתִי,

                                    סַנְבַלַּט יָשׁוּב אַךְ בְּעוֹד שָׁבוּעַ,

כַּמּוּבָן...  אֶפְשָׁר,  יְאַחֵר קְצָת – הֲלֹא?

זֶה יָפֶה מְאֹד לָדַעַת,  מִי הַבָּאִים

מִמֶּרְחָק,  מֵאֲרָצוֹת זָרוֹת – שְׁמָם,

הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ,  הַכֶּסֶף

מֵאַיִן יֶאֱתֶה,  וְכַמָּה?  וְאִם

יֵשׁ מִי שֶׁאֵינוֹ תְמִים-דֵּעִים אִתָּם.

הֲלֹא בִינוֹת?  כָּךְ,  דְּבָרִים בְּעָלְמָא,

שֶׁאוֹהֲבִים לְדַעְתָּם אָנוּ זְקֵנִים,

שֶׁאֵינָם נוֹטְלִים חֵלֶק בַמִּלְחָמָה.

הַלָּה,  זֶה שִׁמְעוֹן שַׂר-הַצָּבָא,  צָעִיר,

וְאַתְּ הֵן רִיבָה נָאָה,  אַל תִּשְׁכָּחִי;

אוֹיְבֵנוּ הוּא...  אַךְ צָרִיךְ לַסְבִּיר פָּנִים,

לְשִׁמְעוֹן זֶה – רַק לַסְבִּיר פָּנִים לוֹ,

אַךְ קְצָת,  כְּשֵׁם שׁמַּסְבִּירִים...  אַתְּ מְבִינָה...

כְּדי שֶׁלֹא יַחְשְׁדֵךְ,  שֶׁלֹּא יַרְשֶׁה,

שֶׁיַּחְשְׁדוּ אֲחֵרִים בָּךְ.

חביבה                          אֲבָל

                                    אֵינֶנִּי רוֹצָה,  אַבָּא.

השומרני                       לֹא,  בִּתִּי,  לֹא.

לֹא בַנְתְּ לְרֵעִי,  חַס וְחָלִילָה.  אוּלָם

מַה גָּדוֹל כֹּחָה שֶל בַּת-צְחוֹק בִּשְׁעָתָהּ,

וּמֶבָּט חַם כִּלְאַחַר יָד אוֹ מִלָּה,

שׁנִּזְרְקָה כְּאִלּוּ מִבְּלִי מֵשִׂים.

חביבה                          אֲנִי אֵינֶנִּי יוֹדְעָה,  כֵּיצַד.

השומרני                       שַׁטְיָא

קְטַנָּה![לנפשו] פּוֹתָה גְדוֹלָה זוֹ עוֹד לֹא

הֵבִינָה דָבָר.

[נכנס הנער המשרת]

הנער המשרת                 יָבוֹא אַחֲרַי,  מַר.

חביבה                          [מתבוננת פראות סביב]   וְאָנִי?

הנער המשרת                 תִּשָּׁאֲרִי,  וּמַה תִּירָאִי,  עִזָּה?

                                    [המשרת והשומרוני יוצאים]

 

מעמד שלישי

                                    [נכנס שמעון בר-כוכבא]

בר כוכבא                      מִי אַתְּ?  מַלָּךְ?

חביבה                          בְּנֵי תַעֲרוּבוֹת..  אָבִי

                                    נָחַנִי הֵנָּה.

בר כוכבא                      בַּת הַשֹּׁמְרוֹנִי אַתְּ?

חביבה                          בַּת הַשֹּׁמְרוֹנִי,  בַּת הַכֹּהֵן אָנִי.

בר כוכבא                      וְאָבִיךְ אֵינוֹ פֹה?

חביבה                          אֵינֶנּוּ.

בר כוכבא                      וְאָבִיךְ הוּא

                                    אִישׁ זָקֵן חוֹלֶה?

חביבה                          אָבִי זָקֵן.

                                    [דממה]

בר כוכבא                      מַה שְּׁמֵךְ?

חביבה                          חֲבִיבָה.

בר כוכבא                      כִּשְׁמֵךְ גַּם אָתְּ.

                                    שְׁמֵךְ יָאֶה לָךְ וְאַתְּ לִׁשְמֵךְ– חֵי רֹאשִׁי,

                                    חֲבִיבָה וְנִפְלָאָה אָתְּ.

                                    [אוחז בידה,  שומטת ידה]

חביבה                          יָדָעְתִּי.

בר כוכבא                      מִי הִגִּיּד לָךְ?

חביבה                          מִי הִגִּיּד לִי?   לֹא אִישׁ.

בר כוכבא                      נָעַמְתְּ,  יָפִית,  בְּעֵינַיךְ קֶסֶם.

חביבה                          וְכִי כָךְ?

בר כוכבא                      עֵינַיִךְ עֵינֵי יַעֲלָה נָאוֹת.

                                    בִּיהוּדָה אֵין כְּמוֹתָן!  בְּכָל הָעוֹלָם.

חביבה                          בְּכָל הָעוֹלָם?

בר כוכבא                      כְּמוֹהֶן לֹא רָאִיתִי עוֹד.

חביבה                          וּכְבָר הֲלֹא רָאִיתָ הַרְבֶּה.

בר כוכבא                      אֲרֻכִּים עַפְעַפַּיִךְ,  מַאֲרִיכִים צֵל.

חביבה                          שָׁמָעְתִּי.

בר כוכבא                      שָׁמַעַתְּ כְּבָר?  מִי הִגִּיד לָךְ,

תַּגִּידִי.

חביבה                          מִן הַבַּחוּרִים.

בר כוכבא                      מִן הַבַּחוּרִים?  מִי?

חביבה                          בַּחוּרִים סְתָם.

בר כוכבא                      אוֹ אֶחָד בָּחוּר הָיָה

                                    וְאַתְּ אֲהַבְתִּיו?

חביבה                          [מושכת בכתפיה]  אֶת מִי?

בר כוכבא                      אֶת מִי,  אֶת...  אוֹתוֹ!

חביבה                          אֲנִי?  לֹא,   לֹא אָהָבְתִּי.

בר כוכבא                      אָהַבְתְּ!  אָהָבְתְּ!

חֲבִיבָה,  אֱהָבִינִי,  אֱהָבִינִי,   אוֹתִי.

חביבה                          עַל שׁוּם מָה?

בר כוכבא                      עַל שׁוּם שֶׁאֲנִי אוֹהֵב

חביבה                          חַה-חַה!  חַה-חַה!

בר כוכבא                      מַה תִּצְחָקִי?

חביבה                          וְכִי...

וְכִי אַתָּה אוֹהֵב?

בר כוכבא                      אוֹהֵב.

חביבה                          אוֹתִי?  אוֹתִי?

בר כוכבא                      אַך אוֹתָךְ.

חביבה                          אֶתהַשֹּׁמְרוֹנִית?

בר-כוכבא                     אוֹתָךְ.

חביבה                          אֶת הַכּוּתִית?

בר-כוכבא                     אוֹתָךְ.

חביבה                          שַׂר בּיִשְׂרָאֵל –––

בר-כוכבא                     אָנֹכִי אוֹהֵב אוֹתָךְ.

                                    [תופס בה]

                                    אַתְּ...  חֲבִיבָה

                                    אַתְּ...

חביבה                          חַה-חַה,  הוּא מִן הַזְּרִיזִים.

בר-כוכבא                     אַתְּ,  חֲבִיבָה...

חביבה                          סוּר!

[היא נאבקת עמו,   הוא מושכה אל הספה,   היא תופסת את הפגיון,   בר-כוכבא תופס בשמאלו בפגיון,  פוצע את כפו,  ומרפה ממנה]

בר-כוכבא                     אַה,  אוֹי!

                                    [שניהם נושמים בכבדות,  הדם נוטף על הקרקע]

חביבה                          הַמָּיִם!  אֵיפֹה מָיִם?

בר-כוכבא                     לָמָּה?

חביבה                          שִׂים בָּם הַכַּף,  ואַחַר אֲנִי אֶחֱבֹשׁ,

                                    הֲיִכְאָב?

בר-כוכבא                     יִכְאָב.

חביבה                          יִכְאַב מְאֹד?

בר-כוכבא                     לֹא,  אֲבָל,ּ

                                    עוֹד טוֹב כִּי שְׂמֹאלִי הִיא,  וּשְׁתֵּי אֶצְבְעוֹתָי.

חביבה                          [אוחזת בכפו]

                                    מָה רַב הַדָּם!  וּבַמֶּה לַחֲבֹשׁ?  מַטְלִית?

                                    [קורעת מחלוקה מטלית]

                                    וּמַיִם אֵי?  הַגֵּד:  אֵי מָיִם.

בר-כוכבא                     שָׁם הָצַפַּחַת.    שָׁם!

                                    [מביאה את הצפחת,  שניהם מתבוננים בה]

חביבה                          דָּם!   דָּם!  מְלֵאָה הַצַּפַּחַת דָמִים.

בר-כוכבא                     בְּוַדַּאי,  עַד גוּּף הָעָצֶם.

חביבה                          וְזֹאת אָנִי...

בר-כוכבא                     לֹא אָתְּ!  אֲנִי תָפַסְתֵּי כֵּן בַּלַּהַב.

                                    פּגְיוֹנִי חַד,  הֲלֹא,  חֲבִיבָה?

חביבה                          חַד.

הַבֵּט,  הַדָּם קוֹלֵחַ...  כְּנָחָשׁ קָטָן

וְאָדֹם,  אָדֹם,  לְאִטּוֹ הוּא מִתְפַּתֵּל.

בר-כוכבא                     הַדָּם כְּבָר אֵינוֹ שׁוֹתֵת.

חביבה                          תֵּן וְאֶחֱבֹשׁ.

הוֹי,  אֵלִי,  אֵלִי,  חִתּוּך עָמֹק-עָמֹק.

עַד גּוּף הָעֶצֶם – יַעֲלֶה אֲרֻכָה?

בר-כוכבא                     בְּוַדַּאי יַעֲלֶה.

חביבה                          אַך הָס!  עֲמֹד

ואַל תָּזוּעַ,  פְּשֹׁט אֶת יָדְךָ,  שִׁמְעוֹן!

לֹא,  כִּי לֹא כָך!  הַדָּם עוֹדֶנּוּ שׁוֹתֵת.

אֲלֻנְטִית יֵשׁ?

בר-כוכבא                     אֲלֻנְטִית?  יֵשׁ.  פֹּה יֵשׁ.

חביבה                          אֵי הָאֲלֻנְטֵית,  פֹּה הִיא.  רְחֵימָאִי.

                                    [שניהם עסוקים בחיבוש הפצע]

                                    [המסך נופל]

 

מעמד רביעי

[אולם גדול.  עדה גדולה באולם:  אנשים ונשים,  זקנים וצעירים,  תלמידי חכמים והדיוטות,  חיילים.  באולם בימה]

                                    [נכנסים שניים]

האחד                           לְאָן אָנוּ בָאִים?

השני                             אל הָאֲסֵפָה?

האחד                           לְאָן?

השני                             למָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם בְּנֵי אָדָם

מתְאַסְּפִים כְּדֵי לִשְׁמֹעַ מָה הֵם סְבוּרִים.

הראשון                         מִי?  מִי הַסְּבוּרִים?

השני                             בְּנֵי-אָדָם

הראשון                         מִי?

השני                             הָעֵדֶר אֲשֶר תְּיָשָׁיו בְּנֵי-אָדָם.

                                    [עוברים]

                                    [נכנסים שניים אחרים]

הראשון                         נָחִישָׁה,  אָחִי!  כִּי יוֹם בְּשׂוֹרוֹת לָנוּ.

השני                             שָׁמַעְתִּי,  כְּבָר שָׁמָעְתִּי.

הראשון                         וְיֵשׁ לִשְׁמֹעַ.

השני                             שׁוּב נִגְּפוּ הָרוֹמָאִים?  נִכְבְּשָׁה מְצוּדָה.

הראשון                         הִסְכַּנּוּ כְבָר לְמוֹ אֵלֶּה!  מָתַי שָׁלוֹם?

כִּי בָאָה עֵת.

השני                             הֲלֹא מַה טּוֹב,  אִם נִכְרֹת

                                    בְּרִית שָׁלוֹם עַתָּה – כִּי נָצַחְנוּ ּ– לֹא?

הַשָּׁעָה מְשַׂחֶקֶת לָנוּ – עַתָּה

עֵת לִקְרֹא שָׁלוֹם.

הראשׁון                         כָּל רוֹדְפֵי-שָׁלוֹם בְּכָךְ.

השני                             לֹֹא כֵן קַנָּאִים...  הֵם וְרַבִּי עֲקִיבָא

                                    וְכָל הָאִסְטְרַטְיָא...

האחד                           הַס!   הֵם בָּאִים,  הָס!

                                    [עוברים]

                                    [נכנסים חיילים]

חייל  ראשׁון                  שׁוּב נִכְבְּשָׁה מְצוּדָה...

חייל שני                        וְעוֹד נִכְבּשׁ.

חייל  ראשׁון                  עוֹד יֵשׁ מַה לִּכְבּשׁ

חייל שני                        אֶת יְרוּשָׁלָיִם!

חייל  ראשׁון                  גַּם אֶת יְרוּשָׁלָיִם.  וְעוֹד נִזְכֶּה

                                    וְנִרְאֶה בְמוֹנִיטִין זֶה:  לְחֵרוּת.

                                    יְרוּשָׁלָיִם.

                                    [ניגש אחד העם]

אחד העם                      אֵיזֹה מְצוּדָה כָבָשׁוּ?

שני                               מִי עָלָה עַל המְּצוּדָה?

שלישי                           שִמְעוֹן?

חייל ראשׁון                   שִמְעוֹן!

אחד העם                      בֶּן חַיִל זֶה!

חייל שני                        אֵין-עוֹד כְּמוֹתוֹ.

חייל ראשון                   שִמְעוֹן

                                    מְקַבֵּל אַבְנֵי בַּלִּיסְטְרָאוֹת בְּאַחַת

                                    מֵאַרְכֻּבּוֹתָיו – כָּךְ– וְזוֹרְקָן וְהוֹרֵג

                                    בָּהֶן ּכַמָּה נְפָשׁוֹת.

אחד העם                      פִּלְאֵי פְלָאוֹת.

                                    אַל תִּשְׁלֹט עַיִן-רָעָה בּוֹ.

                                    [עוברים]

זקן                               עוֹד מְעַט וְנִפְרֹק

                                    עֹל אֱדוֹם

צעיר                             כְּבָר פְּרַקְנוּהוּ,  אַבָּא.

זקן                               כֵּן,  כְּבָר פְּרַקְנוּהוּ,  בְּנִי.

צעיר                             נַחֲזִיק בַּמִּלְחָמָה.

זקן                               כֵּן,  נַחֲזִיק...  אֲבָל גַּם הַשָּׁלוֹם טוֹב.

                                    הַשָּׁלוֹם והַמִּלְחָמָה יָרְדוּ כְרוּכִים

                                    לָעוֹלָם.

צעיר                             עַד רִדְתָּה.

זקן                               כֵּן,  בְּנִי,  כֵּן – עַד רִדְתָּה.

                                    [עוברים]

                                    [נכנס בר-כוכבא]

קולות קוראים               הַס!  הִנֵה שִמְעוֹן! – הִנֵה שִמְעוֹן – הָס!

אשה א                          מַה יָּפֶה שִמְעוֹן זֶה!

אשה ב                          מַה יָּפֶה,  שׁוּרִי.

אשה א                          כְּיוֹסַף בִּשְׁעָתוֹ.

אשה ב                          כְּיוֹסֵף.

אשה א                          בְּרוּכִים.

                                    שָׁדַיִם,  שֶהֵנִיקוּ כְגוֹן זֶה.

אשה ב                          וּמִי לִימִינוֹ?

אשה א                          זֶה?

אשה ב                          הַלָּה.

אשה א                          בַּר-דְּרוֹמָא הוּא.

אשה ב                          עוֹד יָפֶה הוּא מִשִּמְעוֹן

אשה א                          לֹא,  כִּי שִמְעוֹן.

אשה ב                          מְבִינָה אָתְּ.

אשה א                          כְּלוֹם אַתְּ הַמְּבִינָה?

אשה ב                          אָתְּ...

                                    [עוברות]

אשה ג                           אֲבָל כִּי יָפֶה הוּא!

אשה ד                          מַה יֶּשׁ בּוֹ יֹפִי?

                                    אֵינֶנּוּ יָפֶה כְּלָל וּכְלָל.

אשה ג                           מְאֹד!

אשה ד                          כָּמֹהוּ כַּמָּה אִכָּה בְּשׁוּקָא.

                                    כָּמוֹך כְּאוֹתָה כּוּתִית.

אשה ג                           אֵיזֶה כוּתִית?

אשה ד                          זוֹ– בַּת הַכֹּהֵן הַשֹּׁמְרוֹנִי,  זוֹ.

אשה ג                           מָה?

                                    מַה לּוֹ וְלַכּוּתִית?

אשה ד                          וְכִי לֹא יָדָעַתְּ?

אשה ג                           יוֹנָתִי,  נָא הַגִּידיִ לי,  סַפֵּרִי;  לֹא יָדָעְתִּי.

                                    [עוברות]

קולות                           יְחִי הַמַּצְבִּיא! –  יְחִי שִמְעוֹן!  יֶחִי!  חֲזַק,  חֲזָק!

                                    יְחִי פוֹדֵנוּ מוֹשִׁיעֵנוּ !   מְשִׁיחַ אֲדֹנָי!

                                    [נכנס עקיבא עם עוד חכמים]

קולות                           עֲקִיבָא!  הַס!  רַבִּי עֲקִיבָא!  רַבִּי עֲקִיבָא,  אָבִינוּ,

                                    רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָיו!  יְחִי עֲקִיבָא!

כְּמַלְאַךְ אֲדֹנָי אַתָּה בְתוֹכֵנוּ!

תלמיד חכם א                הִנֵּה רַבִּי עֲקִיבָא...  הִנֵּה הַקֵּרֵחַ.

תלמיד חכם ב                אֵיךְ נִשְׁבָּה לְבֵין עַכּוּ"ם גְּדוֹל הַדּוֹר?

                                    תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כָּל זְמָן שֶׁמַּזְקִינִים

                                    דַּעְתָּם מִתְיַשֶּׁבֶת עֲלֵיהֶם.

תלמיד חכם א                מֵשִׁיב חֲכָמִים אָחוֹר וְדַעְתָּם יְסַכֵּל.

                                    [עוברים]

יהושע הגרסי                 מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה,  רַבִּי!

ר' טרפון                        כָּל הַפּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כְּפוֹרֵשׁ מִן הַחַיִּים!

                                    [עוברים]

קולות                           הַס!  הָס!  – הַמַּזְכִּיר עוֹמֵד.

                                    הַמַּזְכִּיר רוֹצֶה לוֹמַר – בְּבַקָּשָׁה,  הָס!

                                    הַמַּזְכִּיר רוֹצֶה לְדַבֵּר –הַס,  רַבּוֹתָי.                          

                                    רַבּוֹתַי,  הָס!

                                    [המזכיר עולה על הבימה]

המזכיר                         רַבּוֹתַי,  בֵּית יִשְׂרָאֵל!

הַיּוֹם תִּמָּלֵא שָׁנָה לְמִיּוֹם בּוֹ

הָכְרְזָה חֵרוּת עַם יִשְׂרָאֵל,  יוֹם

בּוֹ גָזְרוּ אֹמֶר רָֹאשׁי כָל הַגְּדוּדִים

וַיַּעֲשׂוּ אֲגדָּה אַחַת וְנִשְׂבָּעוּ:

מִלְחָמָה בִּבְנֵי אֱדוֹם עַד כַּלּוֹתָם

מִתַּחַת שְמֵי יְהוּדָה.  שִׁשִּׁים שָׁנָה

הָיִינוּ עַבְדֵי רוֹמָא,  זֶה שִׁשִּׁים שָׁנָה

שֶׁחָרַב בֵּית-הַבְּחִירָה,  וְהַר הַבַּיִת – שָׁמֵם.

עוֹד לִפְנֵי שָׁנָה וַאֲנַחְנוּ עַבְדֵי רוֹמָא.

נִכְנָעִים לַמַּשְׁגִּיחִים – וְהַיּוֹם

מִלְבוֹא יָם-יָפוֹ וְעַד הַיַּרְדֵּן לָנוּ

חֲמִשִּׁים עָרֵי מִבְצָר וּסְתָם מְצוּדוֹת[xi]

מֻקָּפוֹת חוֹמָה,  נֶשֶׁק וּמַכֹּלֶת,

בַּגָּלִיל וּבִיהוּדָה וּבְשֹׁמְרוֹן –

                                    חֲמִשָּׁה וּשְׁמוֹנִים וּתְשַׁע מֵאוֹת עָרִים

                                    הַפְּרָזִים והַכְּפָרִים,  שְׁלַל מִלְחָמָה,

אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר מִנִּי רֹב.

מַכֹּלֶת,  נֶשֶׁק,  כֵּלִים,  בַּלִּיסְטְרָאוֹת,

לִגְיוֹנוֹת רוּפוּס נִגְּפוּ וְלֹא עָמְדוּ

בִּפְנֵי יִשְׂרָאֵל,  וְלִגְיוֹנוֹת חֵיל-

מַרְקֶל נְסוֹגִים אָחוֹר וּנְמוֹגִים

מִפְּנֵי אִסְטְרַטְיָא קְדוֹשָׁה,  הַמְחָרֶפֶת

אֶת נַפְשָׁהּ עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל תּוֹרָתוֹ

בִּידֵי מַצְבִּיאָהּ שִמְעוֹן.

קולות                           יְחִי שִמְעוֹן,  יֶחִי;  וְיִנּוֹן שְׁמוֹ לְעוֹלָם!

                                    שִמְעוֹן יֶחִי!

המזכיר                         וְהִנֵּה עַתָּה,  שָׁב בַּר-דְּרוֹמָא,  שָׁב

מִלְּכֹד אֶת מְצוּדַת עֹז – טוּר-מַלְכָּא.

קולות                           בַּר-דְּרוֹמָא יֶחִי!  – יְחִי בַּר-דְּרוֹמָא!

הַשָּׂרִים בְּיִשְׂרָאֵל יִחְיוּ! – יִחְיוּ!  יִחְיוּ!

המזכיר                         וְיַד הַשָּׂרִים עוֹד נְטוּיָה,  וְחַרְבָּם

                                    לֹא תָשׁוּב עַד לְכֹד יְרוּשָׁלָיִם

עַד יֵשׁ רוֹמָאִי אֶחָד בְּכָל יְהוּדָה.

[מחיאות כפיים רועשות]

קולות                           תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים וְחָמֵשׁ עִיר!  טוּר-מַלְכָּא!

                                    בְּשָׁנָה אַחַת כָּךְ!  כָּעֵת יֵש לִקְרֹא שָׁלוֹם!  שָׁלוֹם,

שָׁלוֹם!  – עַד כְּלוֹתָם!  – שָׁלוֹם!  עַד רִדְתָּהּ!

כִּי,  אִם לֹא עַכְשָׁו אֵימָתַי?  – הַס,  רוֹדְפֵי שָׁלוֹם!

לְחֵרוּת צִיּוֹן!  כַּלֶּךְ לְךָ,  רוֹדֵף שָׁלוֹם!  לִקְרֹא שָׁלוֹם!

לְמִי?  הוֹי,  מוּגֵי לֵב – הוֹי,  חוֹבְשֵׁי בֵית הַמִדְרָש!

החיילים                        בָּרוּךְ אֲדֹנָי צוּרִי,  הַמְלַמֵּד יָדַי לַקְרָב,  אֶצְבְּעוֹתַי

לַמִּלְחָמָה.  חַסְדִּי וּמְצוּדָתִי,  מִשְׂגַּבִּי וּמְפַלְטִי לִי,

מָגִנִּי וּבוֹ חָסִיתִי,  הָרוֹדֵד עַמִּי תַחְתָּי[xii]

[רבי עקיבא קם ממושבו ועולה על הבימה]

קולות                           רַבִּי עֲקִיבָא עוֹלֶה עַל הַבִּימָה!  – עֲקִיבָא רוֹצֶה

                                    לִדְרשׁ!  הַס,  הָעָם!  יְחִי עֲקִיבָא – יִחְיֶה שִמְעוֹן!

יִחְיוּ שְׁנֵיהֶם!

עקיבא                           אַחֵינוּ,  יִשְׂרָאֵל,  שְׁמָעוּ!  אֲפִלּוּ חֶרֶב וָדָם בָּאָרֶץ,

מְנֻחָם אֲנִי בִּשְׁבִיל הַכָּבוֹד וְהנִּצָּחוֹן שֶׁנָּחָלְנוּ.  לֹא

שֶׁאָנוּ חֲכָמִים – יֵשׁ חֲכָמִים מִמֶּנּוּ,  לֹא שֶׁאָנוּ

גִבּוֹרִים – יֵשׁ גִּבוֹרִים מִמֶּנּוּ;  לֹא שֶׁאָנוּ הָרַבִּים

יֵשׁ רַבִּים מִמֶּנּוּ,  וְלֹא בִשְׁבִיל שֶׁאָנוּ מַכִּירִים

אֶת הַתּוֹרָה –תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מַכִּירִים אֶת

הַתּוֹרָה –עַם הָאָרֶץ מֵאַיִן מַכִּירִים?  הָאֲנָשִׁים

מַכִּירִים אֶת הַתּוֹרָה – הַנָּשִׁים וְהַטַּף מֵאַיִן

מַכִּירִים?  וְאִם בִּשְׁבִיל עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ– כַּמָּה

אֻמּוֹת בָּעוֹלָם.  אֶלָּא שֶׁיּוֹדֵעַ אֲנִי,  שֶׁלֹּא עָשָׂה כָּל

מַה שֶּׁעָשָׂה לָנוּ אֶלָּא למַעַן שְׁמוֹ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ,

וּלְמַלֵּא אֶת הַבְטָחָתוֹאֲשֶׁר הִבְטִיחַ לַאֲבוֹתֵינוּ,

לְאַבְרָהָם,  לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב;  וּלְהָקִים אֶת הַשְׁבוּעָה

אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם אָבִינוּ;  וּלְקַיֵּם אֵת כָּל אֲשֶׁר

דִּבֶּר בְּפִי נְבִיאָיו לֵאמֹר:  לֹא יִכָּרֵת שְׁמֵנוּ מֵעַל

פְּנֵי הָאֲדָמָה;  וּמִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה,  וּדְבַר אֲדֹנָי

מִירוּשָׁלָים.  וּלְקַיֵּם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִי משֶׁה

עַבְדּוֹ:  דָּרַך כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל;

וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת.  וְהָיָה

אֱדוֹם יְרֵשָׁה,  וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו;  וְיִשְׂרָאֵל

עֹשֶׂה חָיל.

וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּאדֹנָי,  הִנֵּה מְשִׁיחַ אֲדֹנָי

מִתְהַלֵּךְ בְּתוֹכֵנוּ!

[יוחנן בן-תורתא ושאר החכמים קופצים ממקומם]

שִׁמְעוֹן בְּנִי!  לֹא שִׁמְעוֹן יֵאָמֵר

עוֹד שִׁמְךָ,  כִּי אִם בַּר-כּוֹכְבָא,  כִּי שָׁרִיתָ עִם

אֱדוֹם ותּוּכָל.

בָּרוּךְ אַתָּה,  בַּר-כּוֹכְבָא,  לַאדֹנָי!

בָּרוּךְ אַתָּה הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ!

בָּרוּךְ אַתָּה,  יְיָ אֱלֹהֵינוּ,  מֶלֶךְ הָעוֹלָם,  שֶׁחָלַק

מִכּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ לְבָשָׁר וָדָם,

יְחִי הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ!

[משתחווה לעומתו,  כל העם קמים ומשתחווים לבר-כוכבא;  בר-כוכבא קם ומשתחווה לכל ארבע רוחות השמים]

ר' יוחנן בן תורא                        עֲקִיבָא יַעֲלוּ עֲשָׂבִים בִּלְחָיֶיךָ וַעֲדַיִן אֵינוֹ בָא!

קולות                           הָס!  הַס,  הָרַבִּי – מֵאֲדנָי יָצָא הַדָּבָר!

                                    יְחִי בַר-כּוכְבָא!  יְחִי עֲקִיבָא!  יְחִי מֶלֶךְ

הַמָּשִׁיחַ! – יִחְיוּ שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶך, אֲשֶׁר הַבַּיִת

נָכוֹן עֲלֵיהֶם!

ר' יוחנן בן-תורתא         אִם אֲדֹנָי לֹא יִבְנֶה בַיִת – שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ!

בר-דרומא                     הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ וְלֹא תֵצֵא אֱלֹהֵים

                                    בְּצִבְאוֹתֵינוּ!

קולות                           הִכְשִׁילוֹ פִיו לְבַר-דְּרוֹמָא!  פִּיו הִכְשִׁילוֹ!  עֲקִיבָא,

הֲשָמָעְתָּ? –עֲקִיבָא!

חיילים                          לֹא,  לֹא הִכְשִׁילוֹ!  לֹא יִסְעֹד ולא יִסְכֹּף!  לא יִסְעֹד

                                    ולֹא יִסְכֹּף!

[קול חצוצרות]

[העם נפוץ אחד אחד,  חבורות נשארות באולם.  חביבה

מתקרבת אל בר-כוכבא מכוסה בצעיף]

חביבה                          [בלחש] הוֹי,  שִׁמְעוֹן,  שִׁמְעוֹן!  שְׁמַע נָא,  שִׁמְעוֹן

בר-כוכבא                     מִי אָתְּ?

חביבה                          אֲנִי חֲבִיבָה,  כְּלוּם לֹא תַּכִּיר?

בר-כוכבא                     הַאַתְּ חֲבִיבָה?  תַּחַת צְעִיפֵךְ אָתְּ!

חביבה                          וּכְלוּם אֶת קוֹלִי לֹא הִכָּרְתָּ?

בר-כוכבא                     לָמָּה תִתְכַּסִּי?

חביבה                          יַעַן

                                    יָרֵאתִי שֶׁמָּא קַנָּאִים פּוֹגְעִים בִּי.

בר-כוכבא                     אַתְּ,  אַל תִּירָאִי,  לֹא יִפְגַּע אִישׁ בָּךְ,  בְּיַלְדָּתִי.

חביבה                          אַף הִתְחַפַּשְׂתִּי,  הִתְפָּרַקְתִּי עֶדְיִי

                                    וְדֶרֶךְ הַסִּמְטָאוֹת רַצְתִּי וְנַחְבֵּאתִי לָבוֹא.

                                    נֶחְפַּזְתִּי רַצְתִּי בַּמְּבוֹאוֹת הָאֲפֵלִים

בִּשְׁבִיל לִרְאוֹתְךָ,  מָה אֻשַּׁרְתִּי,  שִׁמְעוֹן.

הַנְּעָרוֹֹת בָּאוּ וְהִגִּידוּ לֵאמֹר:

הַיּוֹם יִמָּשַׁח שִׁמְעוֹן לְמָשִׁיחַ.

אֵיךְ הֵם יָגִילוּ לְךָ,  אֵיךְ יֶאֱהָבוּךָ.

כִּכְבוֹד מְלָכִים כְּבוֹדְךָ כְּבָר,  הֲלֹא?

הוֹי מָה אֻשַּׁרְתִּי – מָה אֻשָּׁרְתִּי.

בר כוכבא                      הַשְׂמֵחָה אַתְֹ לִכְבוֹדִי – וְכִי בֶאֱמֶת

אוֹהֶבֶת אַתְֹ לִי?

חביבה                          שִׁמְעוֹן! וְאֵיךְ?

בר-כוכבא                     אָמַרְתִּי

כִּי אַךְ...  משּׁוּם... בְּעַל כָּרְחֵךְ אַתְּ לִי.

חביבה                          הוֹישִׁמְעוֹן,  וְכִי כָךְ?

בר-כוכבא                     אֲחוֹתִי כַלָּה.

חביבה                          לֹא!  כִּי רְאֵה אֶת גִּיל הָעָם וּשְׂשׂוֹנוֹ.

                                    הוֹי מָה אֻשַּׁרְתִי,  מָה אֻשּׁרְתִי!

בר-כוכבא                     מָה

                                    הַדְּמָעוֹת אֲשֶׁר בְּעֵינַיךְ,  יַלְדָּה?

חביבה                          כִּי עַתָּה וַדַּאי תִּפְרשׁ מִמֶּנִּי.

בר-כוכבא                     וּמִשּׁוּם מָה?  לְעוֹלָם לֹא נִפָּרֵד.

חביבה                          לֹא,  כִּי נִפָּרֵד – אַתָּה הַמָּשִׁיחַ,

נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל,  בַּיִת לְךָ תִבְנֶה.

מֶמְשַׁלְתְּךָ תִכּוֹן,  וּבָנֶיךָ יִירָשׁוּ.

בר-כוכבא                     לֹא,  אִשְׁתִּי אָתְּ.

חביבה                          אֲנִי הַכּוּתִית?!

בר-כוכבא                     אָתְּ.

חביבה                          וּפְרוּשִׁים מָה הֵם יֹאמֵרוּ?

בר-כוכבא                     פְּרוּשִׁים?  לֹא כְלוּם.

רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה בָּנְתָה אֶת בֵּית-יִשָׁי.

וְעוֹד יֵשׁ עֲקִיבָא,  וְהִנֵּה הוּא מִתְקָרֵב.

                                    [חביבה מתכסה בצעיף]

חביבה                          תֵּכֶף,  תֵּכֶף אֲנִי הוֹלְכָה,  שִׁמְעוֹן,

                                    הֲלֹא הַבַּיְתָה תָסוּר –––  וְאִם גַּם תְּאַחֵר,

                                    חֲבִיבָה לְךָ מְחַכָּה – כָּל הַלַּיְלָה

                                    תְּחַכֶּה לָךְ.

                                    [הולכת]

בר-כוכבא                     בְּוַדַּאי אָבֹא.

                                    [אל עקיבא]        אַבָּא!

                                    עֲקִיבָא אָבִי,  יֵשֵׁב פֹּה לִימִינִי.

                                    [עקיבא יושב]

עקיבא                           שִׁמְעוֹן,  אַשְׁרַי שֶׁרְאִיתִךָ בְכָךְ

בר-כוכבא                   כֹּל  אֲשֶׁר לִי שֶׁלְּך,  מִיָּדְךָ אָתָּה,

                                    וְכָל  אֲשֶׁר לָנוּ – לְךָ,  רַבִּי עֲקִיבָא.

                                    הָיִיתָ לִי לְאָב,  נִהַלְתַּנִי תָמִיד

בְּמוֹ עֲצָתְךָ וְהוֹרֵיתָ דַרְכִּי;

מֵרוּחֲך עָלַי אָצָלְתָּ.  לִבְּךָ

הוּא הָרָה וְהָגָה אֶת גְּדָל פָּעֳלֵנוּ, 

אֶת כָּל הַגְּדוֹלוֹת,  וְהוּא גַם הִתְוָה דֶרֶךְ,

נַגִּיעַ בּוֹ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ – אַתָּה

בְּשִׁמְךָ זֶה הַטָּהוֹר וְהַנָּאוֹר

קִדַּשְׁתָּ אֶת הַדֶּרֶךְ בָּהּ הָלָכְנוּ.

עקיבא                           לֹא,  שִׁמְעוֹן בְּנִי,  שָׁוְא הַחֲלוֹם – לֹא הָיָה

                                    וְלֹא לָבַשׁ בָּשָׂר וְלֹא נָטַף דָּם.

אַךְ חֶזְיוֹן הֶבֶל – הֶזְיוֹן נָשָׂא רוּחַ,

אַךְ מִשְׂחַק תַּעְתּוּעֵי-מֹחַ.

עַד אִם הַסִיעַ חָרָשׁ אֶת אֲרִיחָיו

לֹא נִבְנֶה בָיִת,  חֶזְיוֹן אַרְדִּיכַל הוּא.

אִם אַרְדִּיכַל אֲנִי הָיִיתִי,  אַתָּה

הַבַּיִת תִּבְנֶה – אַרְדִּיכַל וּבוֹנֶה.

ואִם נַבְקִיעַ אָנוּ פֶּרֶץ רִאשׁוֹן

בְּהֵיכַל רוֹמָא – וְנִבְעוּ כָל מַצְפּוּנוֹתֶיהָ, 

וְתִבָּקַע כַּאֲשֶׁר תִּבָּקַע כּוֹס שֶׁל זְכוּכִית,

וְיָצָא כָל הָעוֹלָם לְחֵרוּת,

מֵעַבְדוּת בְּנֵי-הַזְּאֵבָה – וְגַם אָנוּ, –

אָז אָשׁוּב,  אֶגַּשׁ שׁוּב אֶל הָעֲבוֹדָה,

שׁוּב אַרְדִּיכַל – אַךְאַרְדִּיכַל וּבוֹנֶה.

וּבְהַרְחִיב לָנוּ נִדְרֹש ׁאֶת הַתּוֹרָה

לֹא בַעֲליּוֹת שֶׁל בֶּן-גּוֹרְיוֹן,  וְלֹא

מִתּוֹךְ כַּוָּנוֹת יוֹחָנָן בֶּן-זַכַּאי.

אַרְבָּעָה אָנוּ נִכְנַסְנוּ לַפַּרְדֵּס:

אֲנִי,  בֶּן עַזַּאי,  וּבֶן זוֹמָא וְאַחֵר.

אֲרָזִים אַרְזֵי אֵל בַּפַּרְדֵּס.  רֹאשָׁם

בּוֹקֵעַ שְׁחָקִים וְשָׁרְשָׁם מוֹסְדוֹת-תֵּבֵל.

בֶּן עַזַּאי מֵת,  בֶּן זוֹמָא הֵצִיץ וְנִפְגָּע,

בַּנְּטִיעוֹת קִצֵּץ בֶן אֲבוּיָה,  אַךְ

אֲנִי הָאֶחָד,   אֲשֶׁר יָצָא בְשָׁלוֹם.

הֲתֵדַע בְּשַׁלָּמָה?  שְׁלוֹשָׁה אֵלֶּה

הֵם נִכְנְסוּ וּבְיָדָם – אֱמוּנָתָם,

וְאֶת הָאַהֲבָה לֹא יָדְעוּ – הֵם.

הָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה...  לְכָל הָעָם,

לְכָל הַנִּבְרָא בְצֶלֶם...  לְכָל הָעוֹלָם.

פִילוֹסוֹף אֶחָד הָיָה – אַפְּלָטוֹן,

מֵחַכְמֵי עוֹלָם וַחֲסִידָיו בְּיֹפִי,

הוּא יָדַע סוֹד הָאַהֲבָה, –הוּא!

וְהֵם לֹא יָדָעוּ!  בְּתוֹרָתָם חָיוּ.

הַפַּרְדֵּס נָאֶה – נָאֶה – גַּן אֲדֹנָי

בְּתוֹךְ הַזֻּהֲמָה הַיְּוָנִית וְהָרוֹמִית

וְחָכְמָה בוֹ,  וּמֶחְקְרֵי-עַד וָיֹפִי,

בֶּן עַזַּאי מֵת וְלֹא יְשַׁקֵּר בְּנִצְחוֹ,

בֶּן-זוֹמָא הֵצִיץ וְלֹא עָמַד – נִפְגָּע,

אֱלִישָׁע הֻכָּה בַסַּנְוֵרִים,  שׁוּב

לֹא רָאָה אֶת גַּן אֲדֹנָי מַה יָּפֶה;

אֲבָל אֲנִי אָהַבְתִּי אֶת הַגָּן;

אֲנִי אָהַבְתִּי אַהֲבָה רַבָּה, – לוּלֵא

הָאַהֲבָה לֹא בָאתִי עַד הֲלוֹם!

אָהַבְתִּי אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הָאָרֶץ

וְאֶת הָעָם – וּמְלֹא הָעוֹלָם כֻּלּוֹ,

מְצוּדָת-פֶּלֶד לָנוּ זֹאת הַתּוֹרָה

כְּמְצוּדָה צָרָה,  זְעוּמָה וַחֲסֻנָּה,

וּבְנוּיָה אַבְנֵי שָׂדֶה וְאַבְנֵי גִיר,

עַל אָשְׁיוֹת סֶלַע וחֲשׁוּקֵי-בַרְזֶל;

הֵיכָלוֹת בּוֹנִים שַׁיִשׁ וְאַבְנֵי גָזִית!

לְהֵיכָל שְטוּף הָאוֹר גַּם נַהַפְכֶנָּה,

לְהֵיכַל פְּלָאִים – לְכָל הָעוֹלָם כֻּלוֹ.

הֵן חִידוֹת סְתוּמוֹת לְךָ דְבָרַי,  שִׁמְעוֹן,

אֲני לְךָ אַחֲוִירֵם עוֹד,  בַּר-כּוֹכְבָא,

בְנֵה אַתָה מְצוּדָה,  הָקֵם הֵיכַל נוֹי,

וְנִטַּע סָבִיב לוֹ גַּם גַּן גַּם פַּרְדֵּס!

[משתחווה לעומתו ויוצא]

בר-כוכבא                     אֲנִי הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ!  עַד

                                    הֲלוֹם נָחַנִי כּוֹכַב אוֹר זוֹרֵחַ.

כְּלוּם בִּשְִׁבִיל זֶה עָזַבְתִּי אֶת בֵּית אָבִי?

עֵת נַסְתִּי הֶרָה עִם אֲחֻזַּת רֵעָי.

אַיֵּכֶם,  רֵעַי,  אֵיפֹה אַתֶּם?  כֻּלְכֶם

נְפַלְתֶּם בְּחֶרֶב אֱדוֹם...  רַק אֲנִי

הָאֶחָד אֲשֶׁר אֱלֹהִים נְצָרַנִי

לִגְדוֹלוֹת,  כִּי לָהֶן נוֹצַרְתִּי בְגִיחִי

מֵרֶחֶם אִמִּי.  אִמִּי,  לֹא זָכִית

                                    לִרְאוֹתי בְכָךְ,  לרְאוֹתִי בְּהַדְרַת מֶלֶךְ

וְעַל לַהַב סֵיפִי חֵרוּת עַם יִשְׂרָאֵל.

עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל,  עוֹד המְּלָאכָה רַבָּה.

יְרוּשָׁלַים,  עֵבֶר-הַיַּרְדֵּן,  גְּלִיל-הַגּוֹיִם –

אֶת כֻּלָם אֶאֱסֹף,  וִיהוּדָה תִּשְׁכֹּן

לָבֶטַח כְּבִימוֹת דָּוִד וּבֵית חַשְׁמוֹנָאִים

מִדָּן וְעַד בְּאֵר-שֶׁבַע,  לִי יְכַחֲשׁוּ

פַּרְלָמֶנְטוֹרֵי רוֹמָא,  שְׁלִיחֵי פַרְתִּים.

עֲקִיבָא,  אֲנִי אֶבְנֶה,  אֶבְנֶה בָיִת.

אֶת בֵּית הַבְּחִירָה וְאֶת בֵּית- שִׁמְעוֹן – שְׁנָיִם.

[המסך נופל]

 

 

עלילה רביעית

 

מעמד ראשון

[מחנה רומאים.  מועצה באוהל המצביא.  כל שרי הצבא עומדים]

המצביא                                    וּבְטֶרֶם נִפָרֵדָה אֹמַר שׁוּב:

                                    סֻגְּרָה הָעִיר,  אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא;

                                    וּבְאַסְמֵיהֶם שֶׁבֶר וְגַם לַבְּעִיר.

אֵין זֹאת כִּי לֹא הִשְׂכַּלְנוּ לֶאֱרֹב;

וְדֶרֶך הַמִּנְהָרוֹת יוּבָא לָמוֹ.

וְלוּ יָדַעְנוּ דַרְכָּם זוֹ הֲלֹא

זֶה כְבָר נִלְכְּדָה בֵיתָר הַמְצֻיֶּנֶת,

וְסוֹף הַמִּלְחָמָה בָּא.

מטלוס                          וּצְרִיכִים אָנוּ

לִמְרַגְּלִים,  אַךְ לִמְרַגְּלִים.

המצביא                                    לִמְרַגְּלִים,  הֵן.

אַך מִי הֵם?

רופוס                            סוּרִי,  כוּשִׁי,  אוֹ אֱדוֹמִי –

הַכֶּסֶף יַעֲנֶה הַכֹּל,  אַךְ לֹא לְקַמֵּץ.

המצביא                                    לֹֹא,  יֵלֵךְ זַרְזִיר אֵצֶל עוֹרֵב,

מִכֵּיוָן שֶׁהוּא מִינוֹ,  בֶּן-הַנֵּכָר

מִמֶּנּוּ יִקְשֶׂה,  כִּי לֹא יֵחַד בִּקְהִלָּתָם.

שֹׁמְרוֹנִי,  כּוּתִי נִשְׁלָח.

שר אלף                         אַךְ לֹא אֵלֶּה!

מטלוס                          גַּם הַשֹּׁמְרוֹנִי,  גַּם כָּל אֵלֶּה

הַמַּאֲמִינִים בְּאוֹתוֹ צָלוּב,  אֵין בֵּינָם

לְבֵין הַיְּהוּדִי וְלֹא כְלוּם – נִמּוֹלִים כֻּלָּם.

המצביא                                    אַךְ משּׁוּם זֶה.  מֶטֶל!  משּׁוּם שֶׁאֵין בֵּין אֵלֶּה

וּבֵין אֵלֶּה וְלֹא כְלוּם.  יַקִּירִי,  וַדַּאי כְּבָר

רָאִיתָ שַׁחַל וְעוֹרֵב עַל מַפֶֹּלֶת?

וּצְבוֹעַ וְכֶלֶב כְּלוּם יְחַלְּקוֹ עַד?

משּׁוּם שֶׁהֵמָּה קְרוֹבִים גַם יִרְחָקוּ,

וּכְשֵׁם שֶקְּרוֹבִים הֵם,  כֵּן תִּגְדַּל תָּמִיד

מַשְׂטֵמָה זֶה אֶל זֶה.

שר האלף                      מַשְׂטֵמָה לְדוֹרוֹת

לְכוּתִים וְלִיהוּדִים,  וּבִלְבַד

שֶׁיָּאִיר זָהָב למְרַגְּלֵינוּ אֵלֶּה.

אַךְ נִפְלָא הוּא הַשֶּׁמֶשׁ למְאוֹר הַיּוֹם,

וְלַלַּיְלָה  אוֹר מִסַּהַר,  בְּמַאְפֵּלְיָה

יַחְדֹּרוּן קַרְנֵי זָהָב...

המצביא                                    וְגַם יֵשׁ

                                    לִי זָקֵן כּוּתִי שָׁם.

אופוס                           וּבְכֵן?

המצביא                                    אַךְ דַּלָּה

הַצֵּידָה  אֲשֶׁר בְּפִיו.

רופוס                            אַךְ כֶּסֶף,  כָּסֶף.

המצביא                                    נִסִּיתִי.

רופוס                            וְלֹא הוֹעִיל?

מטלוס                          נַסֵּה עַתָּה

                                    וְאַיֵּם עָלָיו,  אֲשֶׁר אִם לֹא יָבִיא

                                    הַשֹּׁוֶה אֶת הַכֶּסֶף – וְנַסְגִּירֶנּוּ

                                    בִּידֵי הַיְּהוּדִים.

קולות                          יָפֶה!  יָפֶה!

המצביא                      שָׁלוֹם.

                                    [יוצאים]

 

 

מעמד שני

בבית בר-כוכבא

[השכם בבוקר.  הדלתות פתוחות.  קול קרנות הרומאים.נכנס בר-כוכבא]

בר-כוכבא                     כֵּן,  שְׁמוֹנִים אֶלֶף תּוֹקְעֵי קְרָנוֹת צָרִים

עַל בֵּיתָר!  שָׁלשׁ שָנָׁה וָחֵצִי כְּבָר

לִגְיוֹנוֹת הִקִּיפוּנִי.  יוֹם יוֹם תּוּצַר

הָעוּגָה אֲשֶׁר עָגוּ בְּדָרְבוֹנוֹת בַּרְזֶל,

בְּנַפְשׁוֹ יָבִיא לִי הָעָם אֶת לַחְמִי,

וּמֵימַי אֵינָם נֶאֱמָנִים לִי.

מַה צַּר לִי,  מַה צַּר לִי,  וּתְשׁוּעָתִי רְחוֹקָה,

רְחוֹקָה עוֹד מהְיוֹתָהּ אָז – אֲנִי

עִם גְּדוּדַי נֶחְבָּא בַמִּנְהָרָה,  אֲשֶׁר

עָשׂוּהָ בִימֵי שְׁפֹט הַשּׁוֹפְטִים,  אָז.

הָיִיתִי צִפּוֹר  אֲשֶׁר נֶאֱחָזָה

בַּפָּח,  ועוֹדָהּ מְפַרְפֶּרֶת בּוֹ,

וּמִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ:  עֶרֶב עֶרֶב

וּבֹקֶר בֹּקֶר יִשְׂחֲקוּ קַרְנוֹת-

רוֹמָאִים עַל מִשְׁבַּתִּי,  יִלְעֲגוּ לִי :הוֹי

מְשִׁיחָם שֶלׁ יְהוּדִים,  עוֹדְךָ פֹה?

מְשִׁיחָם שֶׁל יְהוּדִים...  מִי אָנֹכִי?

מָשִׁיחַ!  הַמָּשִׁיחַ,    אֵי גְבוּרָתֶךָ?

וְאוּלַי מוֹרֵד בְמַלְכוּת,  אֲשֶׁר שִׁחֲקָה

הַשָּׁעָה לוֹ.  אוֹי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ,

הֵם תּוֹקְעִים,  תּוֹקְעִים...  צִפּוֹר,  נוּדִי הָרַךְ,

מָשִׁיחַ אֲשֶׁר הָיָה צִפּוֹר –  אֶפֶס

הַכֹּל פֹּה הָיָה – שֵׁם וּתְהִלָּה וָכֹחַ,

וְהַכֹּל הָיָה מִקְסַם-כָּזָב בּוֹגֵד...

לֹא הָיָה כָל מָשִׁיחַ – נִדְמֶה

גַּם לִי גַּם לָאֲחֵרִים – וְהֶאֱמִינוּ,

לְרגַע קָט אֲנִי,  אֲנִי עָלִיתִי

עַל אוֹתוֹ מִגְדָּל רָם,  אֲשֶׁר בּוֹ יַעֲלוּ

אַךְ בְּרוּכֵי אֱלֹהִים...  כְּדֵי לָדַעַת,

כִּי לֹא בִשְׁבִילִי נוֹצָר!  מוּטָב אֶלֶף

וְאַחַת פַּעַם לְהִוָּלֵד וְלָמוּת

תּוֹלַעַת-אָדָם,  בִּשְׁפַל הַמַּדְרֵגָה,

וְלֹא לְהָרִיחַ בְּטָעוּת – לוּ אַךְ פָּעַם,

מֵרֵיחַ הַנִּיחוֹחַ אֲשֶׁר יָקְטַר

לֶאֱלֹהִים...  הוֹי כֹּתֶל,  כֹּתֶל,  תַּגִּיד

לִי מִי אָנִי:  הַסּוֹחֵר אֲשֶׁר פָּשַט

הָרֶגֶל לְכָל נוֹשָׁיו,  אוֹ אַךְ גַּנָּב

מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתָגָא וְלֹא לוֹ.  הוֹי כֹּתֶל,

הֲיֶשְׁךָ קָשֶׁה עַד כְּדֵי לְרוֹצֵץ

אֶת רֹאשׁוֹ שֶל מָשִׁיחַ?  כֹּתֶל,  כֹּתֶל!

 

 

מעמד שלישי

בבית בר-כוכבא

[אחדים מראשי הצבא,  נערים משרתים,  בר-כוכבא ור' אלעזר המודעי]

בר-כוכבא                     הוֹי,  רַבִּי,  יָדְךָ תִכּוֹן עִם רוֹמָאִים!

רִמּוּךָ רוֹדְפֵי שָׁלוֹם כְּאֶת יֶתֶר הַחֲכָמִים.

הֲלֹא כִיהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה

גַּם יוֹחָנָן בֶּן-תּוֹרְתָא,  רַבִּי.

אִם לֹא כְבֶן-קִסְמָא חַכְמֵי יַבְנֶה כֻלָּם?

ולוּ אַךְ מַרְפִּים אֶת יְדֵי הָעָם הֱיִיתֶם,

כִּי אָז הֶחֱרַשְׁתִּי,  וְאוּלָם אַתָּה סוֹד לְךָ

עִם מַחֲנֵה רוֹמָא – וּשְׁלִיחֲך כּוּתִי.

ר' אלעזר                       אַל תִּרְגַּז,  בְּנִי;  אַל תִּרְגַּז,  בְּנִי בַר-כּוֹכְבָא,

הֲרֵי אֲנִי כְבֶן שְׁמוֹנִים וְלַגְּבוּרוֹת.

מַה לִּי בְעוֹלָמִי פֹּה – כִּי אִם תְּפִלָּתִי,

בְּשַׂקִּי וּבְתַעֲנִיתִי אֲנִי עָסוּק,

מִתַּחַת סֵבֶל הַטּוֹטֶפֶת רֹאשִׁי יִשָּׂח;

וּלְעִסְקֵי קְרָב וּמְדִינָה לִבִּי כְבָר לֹא אָשִׁית.

בְּנִי בַר-כּוֹכְבָא,  שׁוּב עַל דְּבָרַי אֲנִי חוֹזֵר:

שָׁפַכְתִּי שִׂיחִי כְּדַרְכִּי יוֹם יוֹם – פִּתְאֹם

קוֹל שָׁאוֹן וַהֲמֻלָּה.  כְּשֶׁהִפְנֵיתִי לִשְׁאֹל

וְאָמְרוּ לִי:  שֹׁמְרוֹנִי לָחַשׁ מַה שֶּׁלָּחַשׁ

עַל אָזְנִי בִּתְפִלָּתִי.

בר-כוכבא                     וּמַה לָּחָשׁ?

                                    אֵין רַבִּי אֶלְעָזָר רוֹצֶה לוֹמַר?

ר' אלעזר                       עַד שֶׁלֹּא אָמְרוּ לִי גַּם לֹא יָדַעְתִּי,

                                    כִּי לָחָשׁ.

בר-כוכבא                     וְגַם דּוֹדִי אֵינוֹ רוֹצֶה

אֲשֶׁר יִתְפּרְסְמוּ מִסְתּוֹרִין מֶלֶךְ.

ר' אלעזר                       מַה לִּי וּלְמִסְתּוֹרִין?

בר-כוכבא                     רַבִּי רוֹצֶה

                                    וְיִמְסֹר מְדִינָה זוֹ לְיַד אַדְרִיָּנוּס.

ר' אלעזר                       וְאֶמְסֹר מְדִינָה?  בְּנִי,  בַּר-כּוֹכְבָא!

בר-כוכבא                     זָקֵן,  וְאוֹתוֹ כוּתִי אַתָּה מַכִּיר?

ר' אלעזר                       שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים:  הוּא אֲחִי חֲבִיבָה.

בר-כוכבא                     [במבוכה]  וּמַה שֶׁלָּחַשׁ תֹּאמַר?

ר' אלעזר                       בְּנִי,  לֹא שָׁמַעְתִּי,

                                    אַךְ יַגִּיד הוּא אֶת אֲשֶׁר לָחָשׁ.

בר-כוכבא                     הוֹי...

חֲבָל,  כִּי מִהֲרוּ הַנְּעָרִים קְצָת לְהָרִיק

אֶת תַּעֲרוֹתָם – וְלוּ גַם רָצָה עַתָּה

לְהַגִּיד הֵן לְעוֹלָם יִדֹּם,  אַתָּה

אֱמֹר עַל מַה נּוֹעַצְתּ עִם שֹׁמְרוֹנִי,

עִם זֶה אוֹיְבֵנוּ אֲשֶׁר בְבֵיתֵנוּ?

ר' אלעזר                       נְכוֹנִים דִּבְרֵי בְנִי הֵם,  אוֹיְבִים בְּבָתֵּינוּ

                                    וגַם בְּבֵיתְךָ,  בְּנִי...

בר-כוכבא                     אַךְ דֹּם,  הַזָּקֵן!

הוֹי,  תַּרְנְגֹלֶת מִתְגַּעְגַּעַת בְּאֵפֶר!

[בועט בו ברגלו]

הֲיָא הֲרִימוּהוּ!  כִּמְדֻמַּנִי  אֲשֶׁר

בִּשְׁבִילוֹ קָשְׁתָה קְצָת פְּגִיעָתִי.  הִיא!

[הנערים נחפזים אל רבי אלעזר]

אחד הנערים                  מֵת!

נער שני                         הָרַבִּי מֵת.

נער ראשון                     הוּא מֵת.

בר-כוכבא                     לֹא מֵת,

                                    אֲבָל הִתְעַלֵּף;  מִהֲרוּ הַחֲלִימוּהוּ.

                                    [יוצא]

נער שני                         אֲבָל מֵת רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי.

נער שלישי                     מַהֲרוּ הַיָּיִן.

נער שני                         הוּא לָמָּה?  מֵת!

                                    [דממה]

נער ראשון                     לֹֹא טוֹב,  הֲלֹא הֲמוֹן הָעָם בוֹ הֶאֱמִין:

בִזְכוֹתוֹ וּתְפִלָתוֹ עָמְדָה בֵיתָר.

נער שני                         לֹא טוֹב!  אַךְ הָבָה נוֹצִיאֵהוּ

                                    גַם מִן הַבַּיִת – סֹב

                                    [אוחזים בו ומוציאים אותו בדממה,  יתר העם יוצאים אחריהם]

קול מן העם                   הוֹי,  רוֹעִי הָאֱלִיל,  עוֹזְבִי הַצֹּאן,  חֶרֶב עַל זְרוֹעוֹ

                                    וְעַל עֵין יְמִינוֹ.  זְרוֹעוֹ יָבושׁ תִּיבָשׁ וְעֵין יְמִינוֹ

                                    כָּהֹה תִכְהֶה.  

                                    [ההמון מתאסף]

קולות מן העם               שִׁמְעוֹן,  שִמְעוֹן!  בַּת-קוֹל הִיא אוֹמָרֶת:  אַתָּה

שָׁבַרְתָּ זְרוֹעָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְסִמֵּיתָ אֶת עֵין

יְמִינָם,  לְפִיכָךְ זְרוֹעוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ יָבוֹשׁ

תִּיבָשׁ וְעֵין יְמִינוֹ כָּהֹה תִכְהֶה.

קול אחר                       גָּרְמוּ הָעֲוֹנוֹת,  גָּרָמוּ!

                                    [נכנס בר-כוכבא]

בר-כוכבא                   אֵינֶנוּ?  אֵין אִישׁ – הַאֻמְנָם?!

 

 

מעמד רביעי

חדר בבית בר-כוכבא

                                    [חביבה עסוקה,  נכנס שומרוני זקן]

הכותי                           חֲבִיבָה בִּתִּי!

חביבה                          אַתָּה,  אָבִי?

הכותי                           וְהוּא?

חביבה                          אֵינֶנּוּ יֵשֵׁב אָבִי,  שֵׁב.

הכותי                           חֲבִיבָה,  יֶשׁ מָה חָדָשׁ?

חביבה                          אֵין דָּבָר,  אָבִי.

הכותי                           חֲבִיבָה,  צָרִיךְ לִהְיוֹת.

חביבה                          דָּבָר לֹא שָׁמָעְתִּי.

הכותי                           חֲבִיבָה.  צָרִיךְ אֲנִי לָדַעַת

                                    אֶת דֶּרֶךְ הַמִּנְהָרָה,  אֶת הַנִּקְרָה,

אֲשֶׁר בָּהּ יֵלְכוּ וְיָבִיאוּ שָׁבֶר.

חביבה                          וְאֵיךְ זֶה אֵדָע?  וּכְלוּם יַגִּיד?

הכותי                           אִם תִּרְצִי – תֵּדָעִי;  אִם תַּחְפֹּצִי – יַגִּיד.

חביבה                          אֵינֶנִּי יְכוֹלָה...

הכותי                           אַתְּ יְכוֹלָה.

                                    [מוציא צמיד]

                                    הִתְבּוֹנְנִי וּרְאִי הַצָּמִיד...  זָהָב חָרוּץ,

וְאֵלֶּה אַבְנֵי יְקָר...  הַשֹּׁהַם וְהַיַּהֲלוֹם.

טְהוֹרִים כְּטֹהַר מֵי הַדִּמְעָה...  חֶשְׂפִּי זְרוֹעֵךְ.

והָאֶצְעָדָה...  לְמַלְכַּת שְׁבָא לֹא הָיְתָה

כְּמוֹתָהּ.

[היא לוקחת]

חביבה                          כְּלוּם זֶה הַכֹּל?

הכותי                           הַכֹּל...  עוֹד יֵשׁ מַחֲרֹזֶת

מַרְגָּלִיּוֹת...  עוֹד יֶשׁ פֹּה,  אַחַת לְאֶחָת...

תָּאֳמֵי דִמְעָה...  שִׂימִי לגַרְגְּרוֹתָיךְ...

[היא לוקחת]

חביבה                          עוֹד טִפּוֹת דָם הַנִּקְרָשׁ,  שׁוּר,  עֲלֵיהֶן:

                                    קָחֶם לָךְ,  אָבִי.

הכותי                           הֵן יָאוֹת לָךְ.

חביבה                          וּכְלוּם חָסַרְתִּי תַכְשִׁיטִין?  יֶשׁ לִי רָב.

הכותי                           חֲבִיבָה,  אָנוּ יְכוֹלִים לְאַבֵּד

אֶת כָּל הָעִיר וְאֶת כָּל גִּבּוֹרֵי יְהוּדָה –

לִנְקֹם נִקְמַת רַבִּים,  אֲשֶׁר הֵמָּה הָרָגוּ.

אֶת נִקְמַת גְּרִזִּים – כִּי אוֹיְבֵינוּ הֵמָּה,

אוֹיְבֵינוּ הֵם מֵאָז מֵעוֹלָם,  זִכְרִי

אֶת טֶבַח יְמֵי פוּלְמוּס קִיטוּס –

כִּמְעַט אָבָדְנוּ.

חביבה                          עִם חֲלֵב אִמִּי הֵן יָנַקְתִּי,  אָבִי,

מַשְׂטֵמַת עַד וְאֵיבַת גְּרִזִּים וּמוֹרִיָּה,

עָלֶיהָ סִפְּרוֹ זְקֵנֵינוּ וְכֹהֲנֵינוּ.

בַּחוּרֵי שׁמְרוֹן רַק עָלֶיהָ חָלָמוּ;  נַפְשִׁי

נִשְׁחָטָה מִן הָאֵיבָה.  כְּבָר לֹא אוּכַל,  אָבִי.

הכותי                           חֲבִיבָה,  אַךְ הַפָּעַם,  הָרוֹמָאִים

יַשְׁמִידוּם כֻּלָּם,  יְאַבְּדוּם וְיַכְּתוּם,

אַפַּיִם יִכְרְעוּ לַטֶּבַח,   תֶּחֱרַב בֵּיתָר,

וְעָלָה שֶׁמֶשׁ גְּרִזִּים.

חביבה                          אֲבָל,  אָבִי.

הכותי                           חֲבִיבָה,  בִּתִּי,  בְּעוֹד יָמִים מִסְפָּר,

                                    עוֹד חֹדֶשׁ,  שְׁנֵי חֳדָשִׁים – וְלִגְיוֹנוֹת רוֹמָא

יְפשְּׁטוּ עַל חַלְלֵי בֵיתָר,  "עִם לָבָן גַּרְתִּי",

הֲתַפְלִיא חֶרֶב בֵּין יְהוּדָה וְשֹׁמְרוֹן?

וּבַמָּה אִם לֹא בְזֹאת נְכַפֵּר פְּנֵי הָאוֹיֵב,

אִם לֹא בְרֹאשׁוֹ שֶׁל הַלָּה?

חביבה                          בְּרֹאשׁ שִׁמְעוֹן?

הכותי                           לֹא,  לֹא יָעֵל אַתְּ,  וּבֵין בִּרְכַּיךְ

לֹא יכְרַע סִיסְרָא,  וְסֶבֶרוּס יִלְכֹּד

גַּם בְּלִי עֶזְרָתֵךְ אֶת הָעִיר,  כֻּלָּנוּ

לַטֶּבַח גַּם יַכְרִיעַ עִם מַשְׂטִינֵינוּ.

חביבה                          לֹא מִשִּׂנְאָתְךָ,  אָבִי,  אֶת יְהוּדָה –

                                    מֵאַהֲבָתְךָ אֶת זְהַב רוֹמָא תֹּאמַר.

הכותי                           בַּת נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת,  דֹּמִּי,  חֲצוּפָה.

                                    אוֹהֶבֶת אַתְּ,  אוֹהֶבֶת אֶת בַּר-כּוֹכְבָא,

                                    [היא עושה אות שלילה בראשה]

                                    אֶת לִבֵּךְ לָקַח שֶׁבִי זֶה הַיְּהוּדִי.

לֹא אוֹתוֹ אַתְּ אוֹהָבֶת?  בְּשׁוֹקָיו תִּרְצִי?

חֲצוּפָה,  כַּלְבָּה...  כֶּלֶב אִם לָךְ נָחוּץ,

הַמְעַטִּים הַסַּפָּנִים בִּנְמַל יָפוֹ

שֶׁחֵילָם חָדָשׁ עִמָּם,  חֵיל לַנָּשִׁים?

חביבה                          אָבִי...

הכותי                         כְּכַלְבָּה  אֲשֶׁר תַּעֲמֹד,  תּוֹחִיל

עַד גְּמַר מִלְחֶמֶת כָּל עוֹגְבֶיהָ,  לִהְיוֹת

לְשֵׁגָל לַאֲשֶׁר הַכֹּחַ בְּמָתְנָיו

חביבה                          אָבִי,

                                    מִי הִכְנִיסַנִי לְכָאן?  – הֲלֹא זֶה אָבִי.

הכותי                           לָכֵן כְשֶׁיָּבֹא אֵלַיִךְ הַלָּיְלָה,

                                    וְלָקַקְתְּ מֵעַל כַּפּוֹתָיו כִּתְמֵי דַם סַנְבַלַּט

אָחִיךְ,  בְּעוֹדָם חַמִּים.

חביבה                          דַּם סַנְבַלַּט!

הכותי                           הֲלֹא כִכְבָרָה שָׁם עָשׂוּהוּ.

חביבה                          אוֹיָה,  אוֹיָה,  אָחִי!

הכותי                           לִכְלָבִים לְמַאֲכָל הָשְׁלַךְ מֵעַל הַחוֹמָה

                                    אֶל עֵבֶר מַחֲנֵה רוֹמִים...

חביבה                          אֲהָהּ,  לִי הָהּ.

הכותי                           [מאזין אצל הדלת]  נָא,  שִׁמְעִי,  מִי הַבָּא?

חביבה                          הִכָּנֵס לְכָאן.

                                    [שמה עליו את המכסה]

                                    [נכנס בר-כוכבא.  מסיר מעליו את חרבו ואת קובעו]

                                    הַאַתָּה?

בר –כוכבא                    חֲבִיבָה,  יוֹנָה,  הִנֵּנִי.

חביבה                          אֵחַרְתָּ שִׁמְעוֹן

בר-כוכבא                     אֵחַרְתִּי קְצָת.

                                    וּמְאֹד עָיָפְתִּי.

חביבה                          שֵׁב אֶל הָאָח.

                                    הֲתֹאכַל מָה?  חַכֵּה עוֹד רֶגַע וְאָבֹא.

                                    הַיַּיִן הִנֵּה פה!  וְגַם אָבִיא אֶת הַבָּצֵק

וְאֶעֱשֶׂה הַבִּרְיָה,  אֲלַבֵּב לְבִיבוֹת,  שְׁתֵה!

                                    [יוצאת]

                                    [בר-כוכבא שותה]

בר-כוכבא                     נִסְתַּם חָזוֹן וְנָבִיא אָיִן.  מִי

                                    וָמִי הוּא  אֲשֶׁר אָמַר:  אָמְנָם,  אַךְ

בִּזְכוּתוֹ-הוּא הָעִיר עוֹמֶדֶת,  וּתְפִלָּתוֹ

נִשְׁמַעַת בַּשָּׁמָיִם?  פַּחֲדֵי שָׁוְא...  יְחוּלוּן

עַל רֹאׁש כָּל אוֹמְרֵי כֵן.

[שותה שוב]

זֶה כַמָּה לֹא יָדַעְתִּי

עַצֶּבֶת מַה הִיא;  אַךְ הַיּוֹם תְּקָפָתְנִי.

כַּלֶךְ לְךָ מִמֶּנִּי.  זָקֵן מַמְרֶה!

[נכנסת חביבה]

חביבה                          פֹּה הַבָּצֵק.

מַה לְּךָ כִּי נֶעְצַבְתָּ,    שִׁמְעוֹן ?

[שמה את הבצק על האח]

בר-כוכבא                     לֹא נֶעְצַבְתִּי,  קַר לִי.

חביבה                          עַד שֶׁאֲנִי

                                    פֹּה לָשָׁה ומְלַבְּבָה,  טְעַם מן הַיָּיִן.

בר-כוכבא                     כְּבָר טָעַמְתִּי,  יוֹנָתִי.

חביבה                          גַם מִיָּדִִי!

אֵין רָע,  עוֹד כּוֹס,  הֵן תִּשְׁתֶּה,    שִׁמְעוֹן? 

                                    [נותנת לו כוס]

                                    חַכֵּה,  אַלּוּפִי,  הִנֵּה מִן הַצָּלִי...

                                    אֱכֹל עַד אִם עָשִׂיתִי הַבִּרְיָה.

                                    [הוא אוכל והיא מוזגת עוד כוס]

                                    אֲבָל גּוֹזָלִי עָצֵב...  עָצֵב... אֵי הַתֹּף?

                                    [יוצאת במחול ומשוררת]

[נותנת לו לשתות]

אֵין רָע,  עוֹד אֶחָת!

מַה שְּׁלוֹם הָעִיר?

וּשְׁלוֹם הָעָם?  זֶה כַמָּה סוֹגְרִים רוֹמִים

עָלֵינוּ אֶת הָעִיר,  וַאֲסָמֵינוּ

עוֹד מְלֵאִים,  וּמְזָוֵינוּ מְלֵאִים.

הָעָם  אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה עוֹדוֹ נֶאֱמָן

וּמֵבִיא לַיְלָה שֶׁבֶר לָאָדָם וְלַבְּעִיר.

בר-כוכבא                     יוֹנָתִי,  וְלוּ בְּבֵיתִי וּפֹה אִתָּךְ

                                    מָנוֹחַ לִי מִטִּרְדַּת קְרָב וְדָמִים.

חביבה                          צָדַקְתָּ,    שִׁמְעוֹן ,  צָרִיךְ כִּי תַרְגִּיע,

                                    ולוּ אַךְ פֹּה.  עָיַפְתָּ מְאֹד – עוֹד כּוֹס!

הֲלֹא אַךְ אַתָּה מִשְׂגָּב לָנוּ וְלִיהוּדָה,

וְגַם לַיְלָה לִבְָּך לֹא יָנוּחַ – הֲלֹא תִזְכֹּר

הֲשׁוֹקֵד עַל מִשְׁמַרְתּו ֹמִשְׁמָר,  אִם הַצּוֹפִים

נֶאֱמָנִים לִפְקֻדָּתָם לשְׁמֹר מִשְׁעוֹל הָרִים

וּמְבוֹאוֹת כָּל הַמְּעָרוֹת וְהַנְּקָרוֹת?...

בר-כוכבא                     לוּלֵא מְעָרוֹתֵינוּ,  כִּי זֶה כְבָר

                                    חָסַרְנוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נֹאכַל,

כִּי עָרי מִסְכְּנוֹת אֵין לָנוּ,  בִּלְתִּי

אֲשֶׁר יָבִיאוּ לַיְלָה עַם הַשָּׂדֶה.

חביבה                          מַה טּוֹב,  כּיִ שָׁנָה זו ֹאֲסוּמָה;  בְּיַד הָעָם

                                    מַכֻּלֶת רַבָּה.

בר-כוכבא                     אֲסוּמָה הָיְתָה אַךְ בַּגָּלִיל,

הַנֶּגֶב לָקָה...  וְעֵינֵינוּ תְלוּאוֹת

אַךְ לַנֶּגֶב וְהָעֲרָבָה,  וְעוֹד רָפָה

שָׁם יַד הָרוֹמִי.

חביבה                          אָמְנָם יֹאהַבְךָ

הָעָם מְאֹד וְיַעֲרִיצְךָ כָּכָה,

וְאַךְ בִּשְׁבִילְךָ יְחָרֵף אֶת נַפְשׁוֹ

וְיַחְדֹּר הֵנָּה...  דֶּרֶךְ הַמִּנְהָרוֹת.

בר-כוכבא                     וְלוּ יָדַעַתְּ – דֶּרֶך הַסַּכָּנָה,

אֲשֶׁר בַּלַּיְלָה וּבָהָר,  בַּנְּתִיבָה

עַל פִּי הַפַּחַת,  וּמִתַּחַת – מַחֲנֵה

הָאוֹיֵב...  וְהַשּׁוֹמְרִים...  וְיֵשׁ שֶׁהוּא עֵר...

בְּמוֹ אֹפֶל וּבַמֵּצַר בְּתוֹךְ הַצִּנּוֹר...

חביבה                          בְּתוֹךְ הַמָּיִם?

בר-כוכבא                     לֹא,  כִּי בַיָּשָׁן אֲשֶׁר חָרַב.

                                    מֵעֵבֶר גֵּיא-הַתְּמָרִים.  זוֹ הַבִּרְיָה –

                                    מִי לִמֵּד יָדֵךְ לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתָהּ?  טַעְמָהּ

                                    כְּטַעַם בִּרְיָה עָשְׂתָה הוֹרָתִי,

                                    וַאֲנִי עוֹד יֶלֶד רַךְ,  מִתְלַבֵּט בֵּין בִּרְכֶּיהָ.

                                    [שותה יין]

                                    הוֹי מֶה עָיָפְתִּי.

                                    [נשען אל השלחן ונרדם]

הכותי                           [יוצא ממחבואו]  כָּעֵת יָדַעְתִּי הַכֹּל,  בִּתִּי.  אָכֵן

                                    אַתְּ נבוּנוֹת.  אַךְ אֶת הַזָּהָב אַצְפִּין אִתִּי,

                                    כִּי מוּטָב יִהְיֶה שָׁמוּר בְּבֵיתֵנוּ,

                                    מִהְיוֹתוֹ פֹה.  הוּא יָשֵׁן?

                                    [מוציא פגיון]

                                    אַכֶּה פַעַם

                                    וְלֹא אוֹסִיף.  יָדִי רָפָה,  פִּגְעִי אַתְּ,

                                    הֲלֹא בַעֲלוּמֶיהָ כַּפֵּךְ.

                                    [תוקע לידה הפגיון]

                                    [הפגיוֹן נופל בשׁאוֹן.  הכותי נעלם בפתח]

בר-כוכבא                     [מתנער]  מִי כָאן?  חֲבִיבָה,  מִי?

חביבה                          אֵין אִישׁ,  הֲלֹֹא.

בר-כוכבא                     [מרים את הפגיון]  לְמִי הַפִּגְיוֹן?

חביבה                          הוּא שֶׁלִּי.

בר-כוכבא                     אָמַרְתְּ...

חביבה                          אָמַרְתִּי לְהַכּוֹתֶךָ.

בר-כוכבא                     אַתְּ,  חֲבִיבָה?

חביבה                          אָנִי!  אָנִי!  הָרְגֵנִי,  וְאִם אָיִן

                                    וְאֶהֱרָגְךָ אָנִי.

בר-כוכבא                     אַתְּ,  הַיּוֹנָה?

חביבה                          לֹא יוֹנָה: –  עֶכֶן,  אֶפְעֶה,  שָׂרָף מְעוֹפֵף...

בר-כוכבא                     [מתבונן בפגיון]

                                    לֹא לִי הַפִּגְיוֹן וְלֹא מִכִּלְיִי,  חֲבִיבָה.

                                    מִי הָיָה פֹה הָעָרֶב?

                                    [יוצא]

                                    [המסך נופל]

 

 

מעמד  חמישי

[בעיר לפני החומה,  קול ענות מלחמה ממרחק,  אור מן השׂרֵפה.  בר-כוכבא נכנס עייף,  נשען אל הקיר]

בר-כוכבא                     אֲבָל עָיָפְתִּי.

אחד הנסים                   הָבְקְעָה הָעִיר!

שני                               נִלְכְּדָה הָעִיר!

שלישי                           הַכּוּתִים בָּגְדוּ,  הֶרְאוּ הַמִּנְהָרוֹת!

הראשון                         בֵּין כָּךְ וְכָךְ וְחָדְרוּ הָרוֹמָאִים.

השני                             בֵּין כָּךְ וְכָךְ אָבָדְנוּ!  אָבָדְנוּ!

                                    נוּסוּ!

[נמלטים]

השלישי                         לֹא לָנוּס,  לַעֲמֹד עַל נַפְשֵׁנוּ,

לַהֲדֹף אוֹתָם מִן הָעִיר ונִצָּלְנוּ.

אשה א                          הִנֵּה בַר-כּוכְבָא

אשה ב                          בַּר-כּוֹֹזִיבָא,  מַעְיָן כּוֹזֵב!

                                    וּבְעֶטְיו תָּמְנוּ –   

                                    [נמלטות]

בר-כוכבא                     בַּר-כּוֹזִיבָא!

אשה ג                           הִנֵּה בַּר-כּוֹכְבָא,  דָּרַך כּוֹכָב מִיָּעֲקֹב...

אשה ד                          דָּרַךְ כּוֹזֵב מִיַּעֲקֹב.

                                    [נמלטות]

בר-כוכבא                     בַּר-כּוֹזִיבָא!

                                    עוֹד לִפְנֵי שָׁנָה – וַאֲנִי מְשִׁיחֲכֶם,

                                    מְשִׁיחַ אֲדֹנָי – אֵלַי יִחַלְתֶּם.

                                    בַּר-כּוֹזִיבָא!  רוֹמִים בָּאוּ מְצוּדָתִי...

וּכְבוֹא הַמַּגִּיד וְהֵבִיא לִי הַבְּשׂוֹרָה,

אֲשֶׁר נְעָרַי לָכְדוּ את הַמְּצוּדָה הַחֲמִשִּׁים וְאֶחָת

מְשִׁיחַ אֲדֹנָי הָיִיתִי,  הַמָּשִׁיחַ!

בַּר-כּוֹזִיבָא...  וְאִלּוּ לִפְנֵי שָׁנָה

הָשְׁלַכְתְּ אַתְּ אֵל הַרְמוֹנִי,  הֵן יִחַלְתְּ בְּרֶטֶט

מְלֵא-עֲגָבִים לִקְרַאת בּוֹא לֵיל-חִשְׁקֵךְ,

בִּשְׂמֹאלֵךְ מַרְאָה וּבִימִינֵךְ קֶרֶן-פּוּכֵךְ.

וּתְלוּיָה אָזְנֵךְ אֶל הַדָּלֶת.  מַאֲזִינָה

לְבַת קוֹל צְעָדַי אֲשֶׁר אָבֹא

לְגַלּוֹת אֶת שָׁדַיךְ,  וְאֶחְשׂף שָׁבְלֵךְ.

וּבְיַיִן רֶקַח תִּשְׁקְדִי למְשֹׁחַ

אֶת פִּטְמַת גַּל דַּדָּיךְ...  בַּר-כּוֹזִיבָא...

[נכנס עקיבא]

רַבִּי!

עקיבא                           בַּר-כּוֹכְבָא

בר-כוכבא                     לֹא,  כִּי בַר-כּוֹזִיבָא

עקיבא                           בַּר-כּוֹכְבָא אַתָּה,  מְשִׁיחַ אֲדֹנָי!

בר-כוכבא                     וְאֵלֶּה מָה?  כְּלוּם כָּךְ הֵרִיע מַחֲנִי?

כְּלוּם גָּדַל אוֹר מַשּׂוּאוֹתֵינוּ כְּגָדְלוֹ

בְּרֶגַע זֶה הָעֶרֶב בּוֹ מְשַׁחְתָּנִי

למְשִׁיחַ אֲדֹנָי?

עקיבא                           מָשִׁיח!  מְשִׁיח אֲדֹנָי!

                                    וְאוּלָם לֹא הַמָּשִׁיחַ.

בר-כוכבא                     הַכֹּל אָבָד.

עקיבא                           גְּזֵרָה מִן הַשָּׁמָיִם!  הֲכִי תֶאְשַׁם,

כִּי רוֹמָא גָבְרָה,  מְלֹא כָל הָעוֹלָם – רוֹמָא.

מִמַּעְיְנוֹת נְהַר פְּרָת בּוֹאֲכָה אֲרָרָט,

וְשַׂדְמוֹת דָּקִיָּה – מִקֶּדֶם.  מַעֲרָבָה –

מֵי-תַרְשִׁישׁ וְלוּזִיטָנִיָּה.  פָּרַשׂ נֶשֶׁר רוֹמָא

אֶבְרוֹתָיו הָאַדִּירוֹת.  בְּלֹעַ בַּלְהוֹתָיו

יָגִיחַ תֹּצְאוֹת רֵינוּס וְיָם בְּרִיטָנִיּה.

בְּצִפָּרְנֵי-זְוָעוֹת לוֹ מְפַרְפְּרוֹת בִּדְמֵיהֶן

מִצְרַיִם,  קַרְתְּ-חַדְשַת,  וְלוּב וִיהוּדָה.

אֲנַחְנוּ – טִפָּה בְּיָם שֶׁל רוֹמָא,  טִבְּרוּס

הָאֶחָד יָכִיל מֵי יְהוּדָה וְהַגָּלִיל,

הַיַּרְדֵּן וְיָם גִּנּוֹסַר וּמֵי מֵרוֹם.

כְּלוּם חֶרְפָּה הִיא לְחֹלֶד שׁוֹכְנִי-בוּל,

כִּי רְִמָסוֹ פִיל-הַמֶּלֶך בְּעָבְרוֹ עָלָיו?

דַּג רֶקֶק הֲיִכָּלֵם כִּי בְלָעָהוּ תַנִּין?

זֶה שָׁלשׁ שָׁנִים מַרְטִיב דַּם רוֹמָאִים

אֶת הַר יְהוּדָה.  לִגְיוֹנוֹת אַחַר לִגְיוֹנוֹת

נִכְנָסִים בִּנְמַל-יָפוֹ,  וְהַדְרִיָּן מִתְקַשֶּׁה

מִי בְמַצְבִּיאֵי  חֵילו הַטּוֹב בְּיוֹתֵר וּשְׁלָחוֹ

לְחַבֵּשׁ לְפִצְעֵי צְבָאו אֲשֶׁר יָזוּב

מֵעֻקְצוֹ שֶל בַּר-כוֹכְבָא...

בר-כוכבא                     נִשְׁבָּר עֻקְצוֹ!

                                    עֲקִיבָא,  שָׁלוֹם,  עָלַי לָלֶכֶת.

עקיבא                           אָנָה?

בר-כוכבא                     כְּלוּם יֵשׁ בִּמְלֹא יְהוּדָה קֶבֶר נָאֶה

וְצִיּוּן אֲשֶׁר יִיף מֵחָרְבוֹת בֵּיתָר?

וְאֵיזֶה שֵׁם מְצַלְצֵל עַתָּה בְּכָל יְהוּדָה,

בּמְלֹא הָעוֹלָם – מִמִּצְרִים וְעַד קירֵינֵי,

מִלְבֹא חֲמָת וְעַד נְהַרְדְּעָה?

אִם לֹא לַמַּגִּיד בָּא מִמַּחֲנֵה בֵיתָר

יָחִילוּ זִקְנֵי רוֹמָא בָּעֲצָרֶת?

וּלְמִי מִמַּלְכֵי קֶדֶם וְיִשְׂרָאֵל

שָׂרְפוּ כַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרְפוּ לִי?

וְאִם תֵּחָרֵשׁ שָׂדֶה בֵיתָר

וּזְרוּעָה מֶלַח תֵּשָׁם,  עוֹד דּוֹר יָבֹא

לְבַקֵּשׁ קִבְרוֹת עַם גִּבּוֹרָיו,  לִבְכּוֹת לָמוֹ.

נְשׁוּאֵי-דָם וּבַרְזֶל מִי זֶה יַפְרִיד?

בְּרִית עוֹלָם הִיא,  בְּרִית שָׁאוּל וְגִלְבּוֹעַ;

בַּר-דְּרוֹמָא וְטוּר-מַלְכָּא;  בֵּיתָר ובַר-כּוכְבָא.

הַפַּעַם אֶעֱשֶׂה לְאוֹיְבַי גַּם אָנִי.

וִיהִי סֶבֶרוּס[xiii] נָאֶה לְשַׁעַר נִצְחוֹנוֹתָיו,

וְשַׁעֲרוֹ לוֹ;  וְיִשָּׁא הַדְרִיָּן[xiv] מֵחָדָשׁ

שֵׁם אִמְפֵּרָטוֹר.  לְאָן יִמָּלֵט,  רַבִּי?

עקיבא                           לֹא לִי לְהִמָּלֵט!  הַרְבֵּה דָמִים

                                    שָׁפַכְנוּ יַחְדָּו,  צָדְקוּ בְנֵי חֲנַנְיָה.

דָּם אַחֵר צָרִיךְ הָיָה לִשְׁפֹּךְ– וְנִשְׁפֹּךְ,

וְהָיָה לְמֶלֶט עוֹלָם,  לְבִנְיַן עֲדֵי-עַד,

וּמְצוּדָה לְאַלְפֵי דוֹר וּלְאַלְפֵי שָנָה.

עַד... עַד יָבֹא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ...

פֻּרְעִנֻיּוֹת עֲתִידוֹת לָבוֹא לָעוֹלָם,

יְמֵי נִסָּיוֹן גָּדוֹל קָרְבוּ בָאוּ,

יְמֵי סַכָּנָה,  יְמֵי-שְׁמָד נוֹרָאִים.

מִימוֹת אַנְטְיוֹכוֹס אֶפִּיפַנֶס רָשָׁע

לֹֹא הָיוּ יָמִים רָעִים מֵאֵלֶּה.

וְחָדְלוּ מִן הַגּוּף,  יִתְחַכְּמוּ אַךְ לַנָּפֶשׁ,

וְנוֹאֲשׁוּ מִכֶּם,  יִתְנַכְּלוּ לְדוֹר יִוָּלֶד,

וְשַׁמּוּ בָּתֵּי מִדְרָשׁ מֵאֵין תּוֹרָה,

וְהָפְכוּ לְתֵיאַטְרָאוֹת בָּתֵּי כְנָסֶת,

רַקְדָנִים רְעֵבִים ומוּקְיוֹנִים נְכְפִּים

יָשִׁירוּ שִׁיר הִלּוּלִים מֵעַל בִּימוֹת-קֹדֶשׁ

לְשִׂמְחַת לֵב תַּגָּרִים וַחֲנִיךְ קְסַרְקְטִין;

וּנְשׁוֹת הַזִּמָּה נִטְמְאוּ בְיַתְמוּתָן

מֵעֹצֶר יָגוֹן וְרָעָב עַל הָרְחֹבוֹת.

וְהָיָה כָּל יוֹדֵע סֵפֶר וְתוֹרָה

וְכָל הַדָּבֵק בֵּאלֹהָיו – לִשְׁנִינָה.

וְאוֹיֵב-רוֹמָא לוֹ יֵאָמֵר קוֹשֵר,  בּוֹגֵד,

וְצָפוּי יִהְיֶה לְקוֹפִיץ וְלַצֶּלֶב

בִּידֵי מְרַגְּלִים מוֹסְרִים,  וְתַעֲלוּלִים

וְתינוֹקוֹת-בֵּיתָם יִמְסְרוּם לָרָשׁוּת...

[נכנסת גונדא של רומאים.  בר-כוכבא נמלט]

                       

 

 

מעמד שישי

חייל ראשון                   עֲמֹד אַתָּה,  עוֹרֵב זָקֵן!

                                    [מניף עליו חרבו]

קנטוריון                       חֲדָל.

                                    כְּלוּם אֵינְךָ רוֹאֶה – נְשׂוּא פָנִים.

                                    מִי אַתָּה,  זָקֵן?

עקיבא                           אֲנִי עֲקִיבָא

קנטוריון                       עֲקִיבָא?  אוֹתוֹ רַבִּי אֲשֶר יָדוֹ תִכּוֹן

                                    עִם קְהַל הַמּוֹרְדִים אַתָּה,  אָתָּה?

עקיבא                           אֲנִי הוּא.

                                    [הקנטוריון תופס בו]

קנטוריון                       מֶטֶלוּס,  קַח לְךָ אֲנָשִׁים,  בְּחַר

חֲמִשָּׁה,  מַהֵר וְהוֹבִילֵהוּ.  לֹא,  עֲשָׂרָה!

לַאֲשֶׁר עַל הַכֵּלִים תִּמְסְרֵהוּ.  חוּשָה

אֶל פְּנֵי הַמַּחֲנֶה,  אֶל הַשַּׁעַר הַגָּדוֹל,

שָׁם תִּמְצָאהוּ.  בְּרֹאשְׁך אַתָּה עָרֵב,

כִי חַי תִּמְסְרֵהוּ.  תֹּאמַר,  כִּי שָׁבִיתִי.

[החילים סובבים את עקיבא]

וְשׁוּב תִּסָּפֵחַ לַאֲשֶׁר תִּסָּפֵחַ,

כִּי יקְשֶׁה מִמְּךָ לִמְצֹא אוֹתִי פֹּה,

הַיּוֹם שָׁבִינוּ שֶבִי.

[יוצא]

חֶבֶל לְמִי?

חייל א                          זָקֵן  שֶׁכְּמוֹתוֹ יָנוּס?

חייל ב                           ואִלּוּ בִּשְּׁלוּ לְךָ בְרוֹמָא סְעֻדָּה,

                                    כְּאוֹתָה אֲשֶׁר יְבַשְּׁלוּ לוֹ– בְּוַדַּאי לֹא הָיִיתָ

                                    שׁוֹאֵל לְרַגְלֶיךָ:  יֵשׁ בָּהֶן כֹּחַ?

אחד הנמלטים               אוֹיָה,  עֲקִיבָא נִתְפָּס!

שני                               נִתְפַּס רַבִּי עֲקִיבָא!

                                    [נסים]

 

[נכנס בר כוכבא ועוד יהודים,  מתנפלים על הרומאים.  נופלים מאלה ומאלה.  החיילים נסוגים,  היהודים רודפים אחריהם]

יהודי א                         [חותך בחרב את החבלים]

                                    הִמָּלְטָה,  רַבִּי,  עַד יַעֲבֹר זָעַם.

שני                               רוֹעֵנוּ אָתָּה.

עקיבא                           רוֹעֶה רַע אָנִי,  פַּעֲמַיִם

נָטַשְׁתִּי עֶדְרִי,  עֵדֶר צֹאנִי וְצֹאן אָדָם,

עֵדֶר אֲדֹנָי.  נָפוֹצוּ רְחֵלַי וְאֵינָמוֹ.

אֲהָהּ כִּבְשׂוֹתַי,  לוּ יָכֹלְתִּי לִקְלֹֹט

לתוֹך בְּשָׂרִי לִי  כָּל לוֹנְכִיּות וְצוּר חֲרָבוֹת

שֶׁנָּעֲצוּ בָכֶם לִגְיוֹנוֹת רוֹמָא.

לוּ אוֹתִי דָּרְסוּ עֵיט-הֶהָרִים כְּדָרְסָם

אֶת בְּשַׂרְכֶם אַתֶּם,  לוּ עֻנֵּיתִי וְשָׂבַעְתִּי

אֶת עִנּוּיֵיכֶם וְנָשָׂאתִי אֶת פִּצְעֵיכֶם כֻּלָּם.

אֲנִי הָרוֹעֶה אֲשֶׁר הוֹצִיא עֶדְרוֹ

וּמִבְחַר צֹאנוֹ זָרַק לִפְנֵי זְאֵבִים,

וְלוּ תָקְעוּ בִי הַזְּאֵבִים מַלְתְּעוֹתֵיהֶם

וְשָׂבַעְתִּי עֲקִיצָתָם אַחַת,  אֶחָת,

וְאֵחַר מְאֹד לִקְרָאתָם,  וְאָמַרְתִּי:  אוֹתוֹ קָלַט

וְאוֹתוֹ קָלַט גְּדִי חֶמְדָּתִי זֶה הַתָּמִים,

בִּשְׂבִילִי שָׂמְמוּ גַּבַּת וְאַנְטִיפַּטְרָס.

תַּשׂ כֹּחִי,  זִקְנָה עָלַי קָפָצָה.  עַתָה

אָשׂובָה אֶל רַבּוֹתַי שֶׂבַדָרוֹם.

דַּיִּי בְמֵאִיר,  בְּיוֹסִי בֶן-יְהוּדָה,  וְשִׂמְעוֹן

וְאֶלְעָזָר בֶּן-שַׂמּוּעַ– כִּי חֲסָל.

שׂוּב אֶל הַתּוֹרָה לדְרֹשׂ תִּלֵי תִלִּים

הֲלָכוֹת,  לְהוֹצִיא מִסְפָּר לְאוֹתִיּוֹתֶיהָ,

לְהַעֲמִיד מֵחָדָשׂ בָּתֵּי כְנֶסֶת

בִּכְרַךְ וּכְרַךְ,  לְהַזְעִיק מְלַמְּדִים

תִּינוֹקוֹת שֶׂל בֵּית רַבָּן,  וְיִהְיוּ דוֹקְרִים

בְּחָטְרֵיהֶם אוֹיֵב חוֹדֵר אֶל מבְצָרָם,

כָּל אֵלֶּה יִפְּלוֹ בַחֶרֶב,  וְאַנְטְיוֹכוֹס

שׂוּב יָעִיר חַרְבּוֹ עַל הַתּוֹרָה.

אֲבָל,  בַּת-רוֹמָא,  נֶשֶׂר צָפוֹן,  רָבוּ

כָּל אוֹתִיּוֹתֶיהָ,  קְטַנּוֹת קְטַנּוֹת הֵן,

כִּי קָטֹן זַרְעִי אֲשֶׁר אֶזְרַע,  קָטָן

וּבְסִדְקֵי מַעֲנִיּוֹת יָבֹא וְיִתְחַבֵּא.

וְרַעַם יִרְעַם עָלָיו,  מָטָר סוֹחֵף

יְתוֹפֵף עָלָיו בְּזַעְפּוֹ,  וּבָרָד

יַכֶּנּוּ,  וְצִנַּת לַיְלָה תֹּאכַל אוֹתוֹ.

וְעִם רִאשׂוֹן קֶרֶן יָשׂוּב

וְיָנֵץ וְיָעַל,  וְיִגְדַּל וְיִבְשַל,

וּבְעִתּוֹ יִשְׂפֹּךְ,  וּבְבוֹא שְׂעָתוֹ,

עַל אַחַת מֵאָה פְרוּדוֹת-בְּרָכָה.

וְרוּחַ תִּצְרֹר אוֹֹתָן וּנְשָאָתַן

לְבָבֶל,  וּלְמִצְרַים,  וּלְאַסְפַּמְיָא;

וְעַד קוֹלוֹנִיּוֹת רוֹמָא  אֲשֶׁר אֶל הָרֵינוּס.

וְרוֹמָא,  אַתְּ תְפַלְּסי לָמוֹ נָתִיב,

וְקַרְקַע חָדָשׂ תִּכְבְּשִׂי אַתְּ לְזַרְעִי

וּלְבֶן גָּרְנִי.  כֹּל אֲשֶׁר בָּנִיתִי נֶהֱרָס.

וְאִם נִצְּחַנִי בֶּן-חֲנַנְיָה – וְהָיָה

נִצְחוֹנוֹ זֶה נִצְחוֹנִי גַּם שֶלִּי.

[יוצא]

 

 

מעמד שביעי

                                    [נכנסים החילות של בר-כוכבא,  נושאים אותו פצוע על אדרתו]

בר-כוכבא                     חַכֵּה!  עוֹד פַּעַם אֶפְנֶה לִרְאוֹת אֵיךְ

גּבּוֹרַי מֵתִים,  נוֹפְלִים אֶחָד אֶחָד.

כָּךְ לִמַּדְתִּיכֶם לָמוּת,  כָּךְ!  כֵּן,  כֵּן!

[נכנס חייל]

עֲמֹד!  לְאָן?

החייל                           אֶל פְּנֵי הַקְּרָב אָנִי.

בר-כוכבא                     כֵּן– לָמוּת?  טוֹב!  חַכֵּה,  קַח חַרְבִּי.

בְּקַע בָּהּ,  וְאִם... אִם תִּרְאֶה אֲשֶׁר שָׂוְא

אַך תַּחְגֹּר כֹּחַ,  כִּי הָאוֹיֵב גָּבַר,

לְפַחַת הַשְׂלֵךְ אוֹתָהּ,  אֶל הַבּוֹר.

בַּת חוֹרִין לִי תִּשָּׂאֵר – הָאַחֲרוֹנָה

בְּחַרָבוֹת בַּת-יְהוּדָה.  תַּחַת גַּל

חֳרָבוֹת וּמַפֹלֶת אָדָם תִּשְׂכַּב,

וּתְכַס חֲלוּדָה לַהֲבָהּ וְנִצָבָהּ,

עַד אִם יָבֹאוּ לַחְפֹּשׂ אוֹתָהּ,  עַד

שׁוּב ימְצְאוּ בָהּ חֵפֶץ –וְיִמְצָאוּהָ.

וּקְרָא בְּאָזְנֵי נְעָרַי הַגִּבּוֹרִים:

כּה אָמַר שִׁמְעוֹן  ,  הוּא בַר-כּוֹכְבָא,  הוּא

מְשִׁיחַ אֲדֹנָי וִיהוּדָה.  הִיא

צַוָּאַת שְׁכִיב מֵרָע,  צַו אַחֲרוֹן לוֹ:

אַל יָבֹא אִישׁ מִמְּקֻטְּעי אֶצְבַּע רוֹמָא,

אֶת הָעֲבָדִים תִּכְבּשׁ לַעֲבָדִים,

אֲשֶׁר לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת כְּבֶן-חוֹרִין

מוּת בּן-חוֹרִין...

[נופל על אדרתו,  החיילים נושאים אותו]

[סוף]

 

1923 – 1925 בית שלום                      Swinemunde,   Villa

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 



[i]            קיטוס   Quietus, עמד בראש הצבא.

[ii]           לולינוס ופפוס עמדו בראש המרד בלודקיה בימי טרַיַנוס — 117.

[iii]           טרינוס במלחמותיו בארם-נהרים (114) כבש את בבל ואת ארמניה והגיע עד אקטסיפון בירת פרתיה.

[iv]           היהודים מרדו גם באפריקה (בלוב),  והרגו לערך ר' אלף(?) איש.  בראשם עמד לוקאס הוא אנדריאשׂ.

[v]           בקפריסין עמד בראש היהודים ארטמיון והחריב את סאמאמיס.

[vi]           בשנת 132 היו בכל יהודה חבורות וכנופיות קטנות במערות ובמנהרות,  ובכל מקום סתר הכניסו כלי מלחמה,  ושמה נאספו גם אנשי חיל,  שהיו מתנפלים על חילות רומא.

[vii]          היהודים מרדו גם בנציבין,  בנהרדעה וחריב.

[viii]          רבי עקיבא הלך למסעותיו באסיה הקטנה,  בבבל ופרתיה,  כנראה לשם תעמולה.

[ix]           בר-דרומא עמד בראש המורדים בטור-מלכר.

[x]           המרד היה מוכן להתפרץ עוד קודם בבקעת בית רמון שבעמק יזרעאל,  ושם נשא יהושע בן-חנניה משלו.

[xi]           במשך שנה אחת לכדו חילות בר-כוכבא 50 מצודות,  985 ערים וכפרים ביהודה,  בגליל ובשמרון ואפשר גם את ירושלים.  ישנן מוניטות בכתובות "שמעון" מכאן.  "לחירות ירושלים" מכאן.  רופוס לא עמד בפני המורדים.

[xii]          תהלים קמ"ד ,  א' – ב'.

[xiii]          נציב סוריה היה מרקלוס,  אחריו יוליוס סברוס,  שנודע במלחמתו באיי בריטניה.

[xiv]          הדרין אחר נצחונו ביהודה קיבל עוד פעם את השם    imperator   אולם במכתבו,  שכתב לסֶנט על הניצחון,  לא הוסיף כמעשהו תמיד את המילים "לי ולצבא שלום".