לֵיל הָיָה וְזָרַח יָרֵחַ בִּטְהוֹר הַשָּׁמַיִם

בִּקְהַל מְאוֹרוֹת קְטַנִּים,

רֶגַע בּוֹ אַהֲבָה לִי אַתְּ נִשְׁבַּעַת לַשֶּׁקֶר,

נָשָׂאת שֵׁם אֵלִים גְּדוֹלִים.

בִּזְרוֹעוֹתַיִךְ עָלַי הַגְּמִישׁוֹת מִתְרַפֶּקֶת —

קִיסוֹס רַךְ עַל אֹרֶן חָסִין:

"עַד שֶׁזְּאֵב זוֹעֵם הַבְּעִיר וּכְסִיל¹ — עֹבְרֵי-מַיִם,

מַרְתִּיחַ יָם סוֹעֵר וָגָל,

כָּל עוֹד תְּזַעְזֵעַ קְוֻצּוֹת אַפּוֹלוֹן הָרוּחַ —

גַּם אַהֲבָתֵנוּ תָּקוּם."

הוֹי, כִּי אֲצַעֲרֵךְ מְאֹד, תִּתְחָרְטִי, נֶאֶרָה![^ftn2]

בַּגְּבָרִים אִם פְלַקוּס² יָדוּן,

לֹא יִשָּׂא זֶה תִּתֵּךְ לְאִישׁ לְאַחֵר דּוֹדַיִךְ,

אִם יִקְצֹף — אַחֶרֶת יִמְצָא.

אִם נֶעֱלַב עַד מְאֹד, יָפְיֵךְ שׁוּב לֹא יְפַיְּסֶנּוּ,

צַעֲרוֹ כִּי יִגְדַּל וּכְאֵבוֹ.

אַךְ גַּם אַתָּה, הֱיֵה מִי שֶׁתִּהְיֶה הַמְנַצֵּחַ,

כִּי טוֹב לְךָ בְּרָעָתִי,

אִם יִפְרֹץ מִקְנְךָ וְאִם תַּרְחִיב גְּבוּלוֹת שָׂדֶיךָ,

וּלְךָ עַפְרוֹת-זְהַב פַּקְטוֹל³

וּמִסְתְּרֵי פִּיתָגוֹר⁴ (נוֹלַד בַּשֵּׁנִית) גַּם יָדָעְתָּ,

גַּם יָפְיָפִיתָ מִנִּירֶס,⁵

אוֹי אוֹי, כִּי עוֹד תָּמֵר, אַחֵר כִּי יִירַשֹ מְקוֹמֶךָ,

וְאָנֹכִי, בְּשַׁעְתִּי, אֶצְחָק.

25.1.38