הַחוֹלֶה בְּעֵינָיו / מולייר, תרגם שאול טשרניחובסקי

הנפשות שבקומדיה

אַרְגַּן     חולה בעיניו

בֶּלִינָה     אשתו השניה של ארגן

אַנְגֶ’לִיקָה     בתו של ארגן, אוהבת את קליאנט

לוּאִיזוֹן     בתו הקטנה של ארגן, אחות אנג’ליקה

בֶּרַלְד     אחי ארגן

קְלֵיאַנְט     אוהב את אנג’ליקה

מַר דִּיאַפוּאַרוּס     רופא

תּוֹמַשׂ דִּיאַפוּאַרוּס     בנו, אוהב את אנג’ליקה

מַר פּוּרְגוֹן     רופאו של ארגן

מַר פְלֵירַן     רוקח

מַר בּוֹנְפוּאַ     נוטריון

טוּאַנֶטָה     שפחה

הנפשות באינטֶרמדיה

במערכה ראשונה

פּוֹלִישִׁינֶל

זְקֵנָה

כַּנָּרִים

בַּלָּשִׁים     מזמרים ומרקדים

במערכה שנייה

אַרְבַּע צוֹעֲנִיּוֹת     מזמרות

צוֹעֲנִים וְצוֹעֲנִיוֹת      מזמרים ומרקדים

במערכה שלישית

מְצַפֵּי כְתָלִים     מרקדים

יוֹשֵׁב רֹאשׁ     בפקולטא לרפואה

דּוֹקְטוֹרִים

אַרְגַּן      בַּכַּלַבְר

רוֹקְחִים     אוחזים בידיהם מכתשות ועלי

נוֹשְׂאֵי מַזְלֵף

כִירוּרְגִים

מקום המעשה – העיר פָּרִישׂ

 

מערכה ראשונה    🔗

מחזה ראשון    🔗

ארגן:

שְׁלֹשָה וּשְׁנַיִם הֲרֵי הֵם – חֲמִשָּׁה, וְעוֹד חֲמִשָּׁה

הֲרֵי הֵם – עֲשָׂרָה. וְעוֹד עֲשָׂרָה הֲרֵי הֵם –

עֶשְׂרִים. שְׁלשָׁה וּשְׁנַיִם הֲרֵי הֵם – חֲמִשָּׁה.

"וְעוֹד, מִיּוֹם הָעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה – חֹקֶן קָטָן

מַכְנִיס, מֵכִין וּמְרַכֵּךְ כְּדֵי לְרַכֵּךְ וּלְהַרְטִיב וּלְחַדֵּשׁ

אֶת מֵעָיו שֶׁל מַר". מִדָּה יָפָה אֲנִי מוֹצֵא בְּמַר

פְלֵירַן הָרוֹקֵחַ שֶׁלִּי, שֶׁחֶשְׁבּוֹנוֹתָיו כְּתוּבִים תָּמִיד

בְּסִגְנוֹן מְנֻמָּס כָּל-כָּךְ, "מֵעָיו שֶׁל מַר –

שְׁלשִׁים זוּז". כֵּן; אֲבָל, מַר פְלֵירַן, אֵין אָדָם יוֹצֵא

יְדֵי חוֹבָתוֹ בְּנִימוּס בִּלְבָד; אֶלָּא חוֹב הוּא

לִהְיוֹת גַּם מָתוּן בְּמַעֲשָׂיו וְלִבְלִי לִפְשֹׁט אֶת

עוֹר הַחוֹלִים מֵעֲלֵיהֶם. שְׁלשִׁים זוּז הֲדָחָה אֶחָת!

הִנְנִי עַבְדְּךָ לְשָׁרְתֶךָ; הֲלֹא כְבָר אָמַרְתִּי לְךָ

זֹאת: בְּחֶשְׁבּוֹנוֹתֶיךָ הַקּוֹדְמִים לֹא הֶעֱלֵיתָ לִּי

אֶלָּא בְעֶשְׂרִים זוּז, עֶשְׂרִים זוּז בִּלְשׁוֹן רוֹקְחִים

מַשְׁמָעוֹ עֲשָׂרָה זוּזִים, הִנֵּה הִנָּם: עֲשָׂרָה זוּזִים.

"וְעוֹד בּוֹ בַיּוֹם חֹקֶן טוֹב מַנַּקֶה, מְרַכֵּךְ, עָשׂוּי

עַל קַתּוֹלִין¹ כָּפוּל, רוֹבִיָּה, דְּבַש בִּוְרָדִים וְכַיּוֹצֵא

בָאֵלֶּה… כְּמִצְוַת הָרוֹפֵא, כְּדֵי לְטַאטֵא וּלְהָדִיחַ

וּלְטַהֵר אֶת כְּרֵסוֹ שֶׁל מַר – שְׁלשִׁים זוּז".

בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל מַר – עֲשָׂרָה זוּזִים. "וְעוֹד, בּוֹ

בַיּוֹם, בָּעֶרֶב, סַמִּים, רְפוּאוֹת שֶׁל כָּבֵד מְיַשְּׁנִים

וּמַרְדִּימִים, עֲשׂוּיִים כְּדֵי לִנְסֹךְ שֵׁנָה עַל מַר

– שְׁלשִׁים וַחֲמִשָׁה זוּז". כְּנֶגֶד סַמִּים אֵלֶּה

אֵין אֲנִי טוֹעֵן, כִּי אָמְנָם יָשַׁנְתִּי יָפֶה. עֲשָׂרָה,

חֲמִשָּׁה-עָשָׂר, שִׁשָּׁה-עָשָׂר וְשִׁבְעָה-עָשָׂר זוּז וְשֵׁשׁ

דֶּנְיֵאוֹת². "וְעוֹד בַּיּוֹם הָעֶשׂרִים וַחֲמִשָּׁה אָסוּתָא

יָפָה מְנַקָּה וּמְאַמְּצָה, עֲשׂוּיָה עַל קְצִיעָה רַעֲנַנָּה

וַאֲסָנָה לַוַנְטִית וּשְׁאָר עִקָּרִים, כְּמִצְוַת מַר פּוּרְגוֹן,

כְּדֵי לְגָרֵשׁ וּלְסַלֵּק מָרָתוֹ שֶׁל מַר – אַרְבַּע

לִיטְרוֹת" ³הוֹי, מַר פְלֵירַן, לְהָתֵל בָּנוּ אַתָּה

אוֹמֵר? צָרִיךְ לִחְיוֹת עִם הַחוֹלִים. מַר פּוּרְגוֹן לֹא

צִוָּה לְךָ לִכְתֹּב אַרְבָּעָה פְרַנְקִים; שְׁלשָׁה, בְּבַקָּשָׁה

מִמְּךָ, עֶשְׂרִים זוּז וּשְׁלשִׁים זוּז. "וְעוֹד בּוֹ בַיּוֹם

סַמִּים מַשְׁקִיטִים כְּאֵב וְצוֹפְדִים כְּדֵי שֶׁיָּנוּחַ לְמַר

– שְׁלשִׁים זוּז". טוֹב, עֲשָׂרָה וַחֲמִשָּׁה-עָשָׂר.

"וְעוֹד בַּיּוֹם הָעֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה – חֹקֶן מֵקֵל

נְפִיחָה, כְּדֵי לְגָרֵשׁ אֶת רוּחוֹתָיו שֶׁל מַר –

שְׁלשִׁים זוּז". עֲשָׂרָה זוּזִים, מַר פְלֵירַן. "וְעוֹד

חֹקֶן שֵׁנִי, בִּשְׁבִיל מַר בּעֶרֶב עָשׂוּי כַּנַ"ל –

שְׁלשִׁים זוּז". מַר פְלֵירַן – עֲשָׂרָה זוּזִים. "וְעוֹד

בַּיּוֹם הָעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה – אָסוּתאָ יָפָה מֻרְכָּבָה,

כְּדֵי לְהָקֵל עָלָיו לַעֲשׂוֹת צְרָכִים גְּדוֹלִים וּלְסַלֵּק

אֶת הָרוּחוֹת הָרָעִים שֶׁל מַר – שָׁלשׁ לִיטְרוֹת".

טוֹב, עֶשְׂרִים זוּז וּשְׁלשִׁים זוּז. שָׂמֵח אֲנִי, כִּי

אֲדוֹנִי נָבוֹן, "וְעוֹד בַּיּוֹם הָעֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה –

מָנָה אַחַת שֶׁל נַסְיוּב חָלָב מְזֻקָּק וּמָמְתָּק כְּדֵי

לְהָקֵל וּלְהַשְׁקִיט וּלְצַנֵּן וּלְחַדֵּשׁ אֶת דָּמָיו שֶׁל מַר

– עֶשְׂרִים זוּז". טוֹב, עֲשָׂרָה זוּזִים. "וְעוֹד שִׁקּוּי

מְחַזֵּק-לֵב וְשׁוֹמֵר מֵרָע, עָשׂוּי עַל שְׁנֵים-עָשָׂר

גְּרַן שֶׁל בֵּזוֹאַר⁴, עֲסִיס-לִימוֹנִים וְרִמּוֹנִים וּשְׁאָר

מִינִים, כְּמִצְוַת הָרוֹפֵא – חָמֵשׁ לִיטְרוֹת". אֲבָל,

מַר פְלֵירַן, לְאַט לִי, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, כִּי אִם תִּהְיֶה

נוֹהֵג כָּךְ, אֵין אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה רוֹצֶה לִהְיוֹת

חוֹלֶה, דַּי לְךָ בְּאַרְבָּעָה פְרַנְקִים. עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה

זוּז, שְׁלשָׁה וּשְׁנַיִם, הַרֵי הֵם – חֲמִשָּׁה, וְעוֹד

חֲמִשָּׁה הַרֵי הֵם עֲשָׂרָה, וְעוֹד עֲשָׂרָה – הֲרֵי

הֵם עֶשְׂרִים. שִׁשִּׁים לִיטְרוֹת, אַרְבָּעָה זוּז וְשֵׁשׁ

דֶּנְיֵאוֹת. וּבֵכן, בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה קִבַּלְתִּי אַחַת, שְׁתַּיִם,

שָׁלשׁ, אַרְבַּע, חָמֵשׁ, שֵׁשׁ, שֶׁבַע, שׁמוֹנֶה אָסוּתוֹת;

וְאַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלשׁ, אַרְבַּע, חָמֵשׁ, שֵׁשׁ, שֶׁבַע,

שְׁמוֹנֶה, תֵּשַׁע, עֶשֶׂר, אַחַת-עֶשְׂרֵה וּשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה

הֲדָחוֹת; וּבַחֹדֶשׁ שֶׁעָבַר שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה אָסוּתוֹת

וְעֶשְׂרִים הֲדָחוֹת. מִכָּאן אֵין הַדָּבָר תָּמוּהַּ כְּלָל, כִּי

בְחֹדֶשׁ זֶה אֵינֶנִּי חָשׁ אֶת עַצְמִי יָפֶה כְּמוֹ בַחֹדֶשׁ

שֶׁעָבָר. אֹמַר זֹאת לְמַר פּוּרְגוֹן וִיסַדֵּר אֶת הַדָּבָר.

יִקְחוּ מִמֶּנִי כָּל זֹאת. [מתבונן כי אין איש בא ואין איש

בחדר] אֵין אִישׁ פֹּה, וַאֲנִי אוֹסִיף וְאֹמַר, הֵם לְעוֹלָם

עוֹזְבִים אוֹתִי לְנַפְשִׁי, אֵין כָּל תַּחְבּוּלָה לְעָצְרָם

פֹּה. [לאחר שצלצל במצילה העומדת על השולחן] אֵינָם

שׁוֹמְעִים כְּלָל. הַמְּצִלָּה שֶׁלִּי אֵינָהּ מַשְׂמִיעָה קוֹל

כָּרָאוּי. דְּרֵלֵין, דְּרֵלֵין, דְּרֵלֵין! אֵין כְּלוּם! דְּרֵלֵין,

דְּרֵלֵין, דְּרֵלֵין. חֵרְשִׁים הֵם. טוּאַנֶטָה! דְּרֵלֵין,

דְּרֵלֵין, דְּרֵלֵין! הַרֵי הֵם כְּאִלּוּ לֹא צִלְצַלְתִּי כְלָל.

כַּלְבָּה! נוֹכֶלֶת! דְּרֵלֵין, דְּרֵלֵין, דְּרֵלֵין! הַרֵינִי

יוֹצֵא מִגִּדְרִי! [אינו מצלצל אלא קורא בקול] דְּרֵלֵין,

דְּרֵלֵין, דְּרֵלֵין! בַּת-בְּלִיַּעַל! לַעֲזָאזֵל! הֲנִשְׁמַע

כַּדָּבָר הַזֶּה לַעֲזֹב חוֹלֶה, אֻמְלָל שֶׁכְּמוֹתִי יְחִידִי?

דְּרֵלֵין, דְּרֵלֵין, דְּרֵלֵין. הִנֵּה אִישׁ הָרָאוּי לְחֶמְלָה!

דְּרֵלֵין, דְּרֵלֵין, דְּרֵלֵין! הוֹי אֵלִי, אֵלִי! הֵם יַעַזְבוּנִי

פֹּה לָמוּת. דְּרֵלֵין, דְּרֵלֵין, דְּרֵלֵין!

מחזה שני    🔗

[ארגן וטואנטה]

טואנטה     [בשעת כניסתה לחדר] הִנְנִי בָאָה!

ארגן     הוֹי, כַּלְבָּה! הוֹי, בַּת נַעֲוַת הַמַּרְדוּת!

טואנטה     [עושה עצמה כאילו נחבט ראשה] יִקָּחֶנּוּ שֵׁד מִשַּׁחַת

        קֹצֶר-רוּחוֹ שֶׁל מַר! אַתָּה כָל-כָּךְ מֵצִיק לִבְרִיוֹת,

        עַד כִּי נֶחְבַּט רֹאשִׁי בִּתְרִיסוֹ שֶׁל הַחַלּוֹן.

ארג     [בחמה] הוֹי, אֲרוּרָה!…

טואנטה     [מפסיקה את דבריו] אוֹי!

ארגן     הִנֵּה…

טואנטה     אוֹי…

ארגן     הִנֵּה שָׁעָה תְמִימָה…

טואנטה     אוֹי…

ארגן     אֲשֶׁר עֲזַבְתִּינִי…

טואנטה     אוֹי…

ארגן     דֹּמִי, בַּת-בְּלִיַּעַל, וּתְנִי לִי לָרִיב אִתָּךְ!

טואנטה     חֵי נַפְשִׁי, דָּבָר בִּעתּוֹ לְאַחַר שֶׁהֲרֵעוֹתִי לִי כָךְ…

ארגן      הֲרֵי בִשְׁבִילֵךְ נִחַר גְּרוֹנִי, בַּת נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת.

טואנטה     וּבְעֶטְיוֹ שֶׁל מַר נֶחְבַּט רֹאשִׁי. זֶה לְעֻמַּת זֶה.

           עַכְשָׁיו אָנוּ נְקִיִּים זֶה מִזֶּה, אִם רְצוֹנְךָ בְּכָךְ.

ארגן       מָה? מָה, בַּת-בְּלִיָּעַל!

טואנטה     אִם תָּרִיב עִמִּי – אֶבְכֶּה.

ארגן      לְעָזְבֵנִי, נְבֵלָה!

טואנטה     [מפסיקה שנית את ארגן] אוֹי…

ארגן     כַּלְבָּה! רוֹצָה אַתְּ…

טואנטה     אוֹי…

ארגן     מָה? גַּם אֶת הֲנָאָתִי לָרִיב אִתָּךְ אֶחְשׂךְ מִנַּפְשׁי?

טואנטה      יָרִיב מַר כְּאַוַּת נַפְשׁוֹ. אֲנִי מְרֻצָּה בַדָּבָר.

ארגן      אַתְּ מַפְרִיעָה אוֹתִי, כַּלְבָּה; אַתְּ מַפְסִיקָה אֶת

          דְּבָרַי בְּכָל רָגַע.

טואנטה      אִם טוֹב בְּעֵינֵי מַר לָרִיב, הֲלֹא רָאוּי הוּא שֶׁתִּהְיֶה

           לִי הֲנָאַת בֶּכִי. אִישׁ אִישׁ וְחֶלְקוֹ שֶׁלּוֹ. כֵּן נָאֶה

        וְכֵן יָאֶה. אוֹי…

ארגן      נֶחְדַּל מִזֶּה. יְהִי כָךְ. קְחִי מִמֶּנִּי אֶת זֶה,

          בַּת-בְּלִיַּעַל, קְחִי אֶת זֶה. [לאחר קומו ממושבו]

          הֲפָעַל חָקְנִי הַיּוֹם יָפֶה?

טואנטה       הַהֲדָחָה שֶׁל מַר?

ארגן      כֵּן, הַרְבֵּה מָרָה הָיְתָה בָּהּ?

טואנטה      חֵי נַפְשִׁי, אֵינִי מִתְעָרֶבֶת בְּעִנְיָנִים כָּאֵלֶּה! יַכְנִיס

           מַר פְלֵירַן חָטְמוֹ הוּא בָזֶה, שֶׁיֶּשׁ לוֹ מִזֶּה טוֹבַת הנָאָה.

ארגן     שִׂימִי לֵב שֶׁיִּהְיֶה לִי מוּכָן לְפָנַי מְרַק-בָּשָׂר

        לִסְעֻדָּה שְׁנִיָּה שֶׁעָלַי לִסְעֹד מִיָּד.

טואנטה     אוֹתוֹ מַר פְלֵירַן וְאוֹתוֹ מַר פּוּרְגוֹן יָשִׂישׂוּ עָלֶיךָ

           מְאֹד. פָּרָה חוֹלֶבֶת מָצְאוּ בָךְ. מְאֹד הָיִיתִי רוֹצָה

            לִשְׁאֹל אוֹתָם, מַה-הִיא מַחֲלָתְךָ, שֶׁהֵם כָּל-כָּךְ

           מַרְבִּים בִּרְפוּאוֹת?

ארגן      דֹּמִּי, הֶדְיוֹטִית, לֹא לָךְ לִמְתֹּחַ בִּקֹּרֶת עַל פְּקֻדָּתָם

         שֶׁל רוֹפְאִים. תָּבֹא הֵנָּה בִּתִּי אַנְגֶ’לִיקָה, יֶשׁ לִי

          לְהַגִּיד לָהּ דָּבָר.

טואנטה       הִנֵּה הִיא בָאָה מֵעַצְמָהּ. בְּרוּחַ נְבוּאָה רָאֲתָה אֶת

           מַחֲשֶׁבֶת לִבֶּךָ.

מחזה שלישי    🔗

[ארגן, אנג’לקה, טואנטה]

ארגן      קִרְבִי לָגֶשֶׁת, אַנְגֶ’לִיקָה. בָּאת בְּעִתֵּךְ, לְדַבֵּר אִתָּךְ

רָצִיתִי.

אנג’ליקה      הִנְנִי לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרֶיךָ.

ארגן      חַכִּי. [לטואניטה] תְּנִי לִי אֶת מַטִּי. כְּרֶגַע אָשׁוּב.

טואנטה       יְמַהֵר מַר, יְמַהֵר! הוֹדוֹת לְמַר פְלֵירַן יֵשׁ לָנוּ

עֲבוֹדָה.

מחזה רביעי    🔗

[אנג’ליקה, טואנטה]

אנג’ליקה     טוּאַנֶטָה!

טואנטה      מָה?

אנג’ליקה     חֲזִי בִי מְעָט.

טואנטה      וּבְכֵן, הִנְנִי מַבִּיטָה בָךְ.

אנג’ליקה      טוּאַנֶטָה!

טואנטה       וּבְכֵן, מַה מַּשְׁמָע, טוּאַנֶטָה?

אנג’ליקה      כְּלוּם אֵינֵךְ מְבִינָה עַל דְּבַר-מָה אֲנִי רוֹצָה

לְדַבֵּר?

טואנטה     אֲנִי מְבִינָה. עַל אוֹדוֹת מְאַהֲבֵנוּ הַצָּעִיר. כִּי זֶה

            שִׁשָּׁה יוֹם, שֶׁאֵין אָנוּ מְדַבְּרִים אֶלָּא עַל אוֹדוֹתָיו.

            וְאִם לֹא דִבַּרְתְּ עַל אוֹדוֹתָיו רֶגַע, אֵין אַתְּ חָשָׁה

            אֶת עַצְמֵךְ יָפֶה.

אנג’ליקה    מִכֵּיוָן שֶׁאַתְּ יוֹדַעַת אֶת הַדָּבָר, מִפְּנֵי-מָה אֵינֵךְ

           מַתְחִילָה תֵכֶף לְדַבֵּר עַל אוֹדוֹתָיו? וּמַדּוּעַ אֵינֵךְ

           חוֹשֶׂכֶת נַפְשִׁי מֵעָמָל לַהֲבִיאֵךְ לִידֵי כָךְ?

טואנטה     מִשּׁוּם שֶׁאֵינֵךְ נוֹתֶנֶת לִי שָׁהוּת לְכָךְ וְדוֹאֶגֶת אַתְּ

           שֶׁלֹא יַקְדִּימֵך זָר.

אנג’ליקה     מוֹדָה אֲנִי לְפָנַיִךְ, שֶׁלֹּא אִיעַף וְלֹא אִיגַע לְסַפֵּר

            עִמָּךְ עַל אוֹדוֹתָיו, וּמִתְגַּעְגַּעַת אֲנִי לְכָל רֶגַע כְּדֵי

           לְגַלּוֹת לָךְ לִבִּי. הַגִּידִי לִי, טוּאַנֶטָה, כְּלוּם אֵין

           רוּחֵךְ נוֹחָה מֵאַהֲבָתִי?

טואנטה     יִשְׁמְרֵנִי הָאֵל!

אנג’ליקה     כְּלוּם רַע הוּא הַדָּבָר, שֶׁאֲנִי מִתְמַכְּרָה לְרִגְשִׁי זֶה

הַמָּתוֹק?

טואנטה      אֵין אֲנִי מַגִּידָה זֹאת.

אנג’ליקה      שֶׁמָּא רוֹצָה אַתְּ, שֶׁאֶתְיַחֵס בְּשִׁוְיוֹן נֶפֶשׁ לְכָל

             שְׁבוּעוֹת אַהֲבָתוֹ הַלּוֹהָטֶת?

טואנטה        חַס וְחָלִילָה!

אנג’ליקה       הַגִּידִי נָא לִי, כְּלוּם אֵינֵךְ מוֹצֵאת כָּמוֹנִי אֶצְבַּע

              אֱלֹהִים, מֵעֵין מַעֲשֵׂה הַהַשְׁגָּחָה, בִּמְאֹרָע בִּלְתִּי

              צָפוּי זֶה, שֶׁהֵבִיא לִידֵי הִתְוַדּעוּתֵנוּ?

טואנטה      כֵּן.

אנג’ליקה      כְּלוּם אֵינֵךְ מוֹצֵאת מַעֲשֵׂה-לֵב-אֲצִילִים בָּזֶה,

              שֶׁגּוֹנֵן עָלַי וּבְטֶרֶם יֵדַע מִי אֲנִי?

טואנטה      כֵּן.

אנג’ליקה     שֶׁאֵין לָךְ נְדִיבוּת-לֵב גְּדוֹלָה מִזּוֹ?

טואנטה     אָמְנָם.

אנג’ליקה     וְכִי נָהַג מִנְהָג, שֶׁאֵין יָפֶה מִמֶּנּוּ?

טואנטה     אָמְנָם וְאָמְנָם.

אנג’ליקה     אֵינֵךְ מוֹצֵאת, כִּי יָפָה גִזְרָתוֹ?

טואנטה     כַּמּוּבָן.

אנג’ליקה     וְיָפֶה מַרְאֵהוּ!

טואנטה      אֵין סָפֵק.

אנג’ליקה     וְרוּחַ אֲצִילוּת נְסוּכָה עַל כֹּל מַה שֶּׁהוּא אוֹמֵר

             וְעוֹשֶׂה?

טואנטה      וַדַּאי.

אנג’ליקה      וְכִי אִי-אֶפְשָׁר לְבַטֵּא  בְּאֹפֶן יוֹתֵר נָאֶה מַה שֶּׁהוּא

          אוֹמֵר עַל דְּבַר אַהֲבָתוֹ?

טואנטה      צָדָקְתְּ.

אנג’ליקה      וְאֵין דָּבָר יוֹתֵר מַדְאִיב

            מִמְּצוּקָתִי בָּהּ אֲנִי נְתוּנָה,

            שֶׁאָסוּר לִי לְהַבִּיעַ בְּמוֹ פִי אֶת מֶתֶק-לַהַב

             אַהֲבָתֵנוּ, הַנְּתוּנָה לָנוּ מִן הַשָּׁמָיִם?

טואנטה      אֱמֶת וְיַצִּיב.

אנג’ליקה       אֲבָל, טוּאַנֶטָה הַיְקָרָה,

              מַאֲמִינָה אְּת שֶׁהוּא אוֹהֵב

             אוֹתִי בְלִבּוֹ, כְּמוֹ שֶׁהוּא אוֹמֵר בְּפִיו?

טואנטה     אָכֵן, דְּבָרִים אֵלֶּה יֵשׁ

           פְּעָמִים מָקוֹם לַחֲשֹׁד בָּהֶם

            קְצָת, שֶׁהַמִּתְחַפֵּשׂ לְאַהֲבָה דּוֹמֶה כָּל-כָּךְ לְאוֹהֵב

            בֶּאֱמֶת. אַף רָאִיתִי כַּמָּה אָמָּנִים מֻמְחִים לְאוֹתוֹ דָבָר.

אנג’ליקה     אוֹי, טוּאַנֶטָה, מָה אַתְּ סָחָה? מִי שֶׁמְּדַבֵּר בְּנֻסָּח

            שֶׁכְּמוֹתוֹ, כְּלוּם אֶפְשָׁר שֶׁאֵין אֱמֶת בְּפִיו?

טואנטה      בְּכָל אֹפֶן תֵּדְעִי מִיָּד דָבָר בָּרוּר. וּמַה שֶׁכָּתַב

            תְּמוֹל, כִּי הֶחְלִיט לְבַקֵּשׁ אוֹתָךְ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה,

           זוֹהִי הַדֶּרֶךְ הַמְּהִירָה בְיוֹתֵר לָדַעַת, אִם הוּא

           מְדַבֵּר אֶמֶת אוֹ לֹא.

אנג’ליקה      הוֹי, טוּאַנֶטָה, אִם סְבָבַנִי בְכַחַש, שׁוּב לֹא אֶתֵּן

             אֵמוּן בְּגֶבֶר כָּל יְמֵי חַיָּי.

טואנטה       הִנֵּה אָבִיךְ שָׁב.

מחזה חמישי    🔗

[ארגן, אנג’ליקה, טואנטה]

ארגן     בִּתִּי, הִנְנִי לְבַשְּׂרֵךְ חֲדָשׁוֹת, אֲשֶׁר וַדַּאי לֹא חִכִּית

        לִשְׁמֹעַ. הִנֵּה בָא אִישׁ וּמְבַקֵּשׁ לְקַחְתֵּךְ לֹו לְאִשָּׁה.

         הָא כֵיצַד? אַתְּ צוֹחָקֶת? כֵּן, כֵּן הַמִּלָּה נִשּׂוּאִין

        מְשַׂמַּחַת לֵב. אֵין לָךְ דָּבָר הַגּוֹרֵם קוֹרַת-רוּחַ

        לִנְעָרוֹת צְעִירוֹת יוֹתֵר מִזֶּה. הוֹי הַטֶּבַע, הַטֶּבַע!

        כְּפִי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה, בִּתִּי, אֵין לִי לִשְׁאוֹל אוֹתָךְ, אִם

        רוֹצָה אַתְּ לְהִנָּשֵׂא.

אנג’ליקה     אָבִי, עָלַי לַעֲשׂוֹת כֹּל מַה שֶּׁתּוֹאִיל לְצַוּוֹת עָלָי.

ארגן     שָׂמֵחַ אֲנִי כִּי יֶשׁ לִי בַת מַקְשִׁיבָה כָל-כָּך. וּבְכֵן,

        תַּם וְנִשְׁלָם, אֲנִי אֵרַסְתִּיךְ לְאִישׁ.

אנג’ליקה     עָלַי לַעֲשׂוֹת כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ, אָבִי, בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת.

ארגן       אִשְׁתִּי, כְּלוֹמַר אִמֵּךְ-חוֹרַגְתֵּךְ, אַדִּיר חֶפְצָה הוּא

         שֶׁתִּהְיִי לִנְזִירָה; גַּם אַתְּ גַּם אֲחוֹתֵך הַקְּטַנָּה

        לוּאִיזוֹן. כָּל הַיָּמִים הָיְתָה לְהוּטָה אַחַר זֶה.

טואנטה     [פונה הצדה] כִּבְשָׂה תַמָּה זוֹ טַעְמָהּ וְנִמּוּקָהּ עִמָּהּ.

ארגן     הִיא לֹא רָצְתָה בְשׁוּם אֹפֶן לְהַסְכִּים לְנִשּׂוּאִים

         אֵלֶּה; אֲבָל אֲנִי שִׁדַּלְתִּי אוֹתָהּ בִּדְבָרִים, וַהֲרֵי

         הַסְכָּמָתִי נְתוּנָה.

אנג’ליקה     הוֹי, אָבִי, מוֹדָה אֲנִי לְךָ עַל כָּל תַּגְמוּלֶיךָ עָלָי.

טואנטה     [לארגן] אָכֵן שְׂמֵחָה אֲנִי לִרְאוֹת אֶת אֲדוֹנִי בְכָךְ;

           הֲרֵי זֶה הַמַּעֲשֶׂה הַמְחֻכָּם בְּיוֹתֵר שֶׁעָשָׂה מַר בִּימֵי חַיָּיו.

ארגן      אֶת אֲרוּסֵךְ עוֹד לֹא רָאִיתִי; אֲבַל אוֹמְרִים לִי, כִּי

         יִמְצָא חֵן בְּעֵינַי וְגַם בְּעֵינָיִךְ.

אנג’ליקה     בְּוַדַּאי, אָבִי.

ארגן     הָא כֵיצַד? כְּלוּם רָאִית אוֹתוֹ?

אנג’ליקה     מִכֵּיוָן שֶׁהַסְכָּמָתְךָ נוֹתֶנֶת לִי אֶת הַיְכֹלֶת לִפְתֹּחַ

             לְפָנֶיךָ אֶת סְגוֹר לִבִּי, לֹא אַעְלִים מִמְּךָ כְלָל,

             שֶׁהַמִּקְרֶה הִזְמִין אוֹתָנוּ יַחַד לִפְנֵי שִׁשָּׁה יָמִים,

             וּבַקָּשָׁתוֹ שֶׁהִשְׁמִיעַ בְּאָזְנֶיךָ הֲרֵיהִי פְרִי נְטִיַּת

             לִבֵּנוּ זֶה לָזֶה מֵרְאִיָּה רִאשׁוֹנָה.

ארגן     דָּבָר זֶה לֹא הִגִּידוּ לִי, אֲבָל אֲנִי שָׂמֵחַ עַל הַדָּבָר,

         וַהֲרֵי יָפֶה יוֹתֵר שֶׁכָּךְ הָיָה מַעֲשֶׂה. אוֹמְרִים הֵם,

         שֶׁהוּא בָחוּר צָעִיר, נָאֶה וּבַעַל קוֹמָה.

אנג’ליקה     כֵּן, אָבִי.

ארגן     יְפֵה-קוֹמָה.

אנג’ליקה     בְּלִי סָפֵק.

ארגן     פַּרְצוּף נָאֶה.

אנג’ליקה     נָאֶה מְאֹד.

ארגן     נְבוֹן לֵב וּבֶן-טוֹבִים.

אנג’ליקה     אֱמֶת וְיַצִּיב.

ארגן      מְנֻמָּס עַד מְאֹד.

אנג’ליקה      הַמְנֻמָּס שֶׁבָּעוֹלָם.

ארגן     מֵיטִיב לְדַבֵּר יְוָנִית וְרוֹמִית.

אנג’ליקה     דָּבָר זֶה נֶעְלַם מִמֶּנִּי.

ארגן     וּבְעוֹד יָמִים שְׁלשָׁה יְקַבֵּל תְּעוּדַת רוֹפֵא.

אנג’ליקה     הוּא? אָבִי!

ארגן      כֵּן. כְּלוּם לֹא הִגִּיד לָךְ?

אנג’ליקה     לֹא! בֶּאֱמֶת? וּמִי אָמַר לְךָ אֶת הַדָּבָר?

ארגן     מַר פּוּרְגוֹן.

אנג 'ליקה      כְּלוּם מַכִּיר אוֹתוֹ מַר פּוּרְגוֹן?

ארגן     שְׁאֵלָה יָפָה שָּאָלְתְּ. מִן הַדִּין שֶׁהוּא מַכִּיר אוֹתוֹ,

          מִכֵּיוָן שְׁהוּא בֶן-אֲחוֹתוֹ.

אנג’ליקה     קְלֵיאַנְט הִנֵּהוּ בֶן-אֲחוֹתוֹ שֶׁל מַר פּוּרְגוֹן?

ארגן     אֵיזֶה קְלֵיאַנְט? אָנוּ מְסַפְּרִים בָּזֶה שֶׁרוֹצֶה לְקַחְתֵּךְ לְאִשָּׁה.

אנג’ליקה     כֵּן, אָבִי.

ארגן     וּבֵכן הוּא בֶן-אֲחוֹתוֹ שֶׁל מַר פּוּרְגוֹן, בְּנוֹ שֶׁל

         גִּיסוֹ, הָרוֹפֵא מַר דִּיאַפוּאַרוּס, וּשְׁמוֹ – תּוֹמַשׂ

         דִּיאַפוּאַרוּס וְלֹא קְלֵיאַנְט. הַיּוֹם בַּבֹּקֶר הֶחְלַטְנוּ

         בִּדְבַר נִשּׂוּאִין אֵלֶּה: מַר פּוּרְגוֹן, מַר דִּיאַפוּאַרוּס

         וָאָנִי. וּמָחָר יוּבָא לְפָנַי עַל יְדֵי אָבִיו, זֶה שֶׁעָתִיד

         לִהְיוֹת חֲתָנִי, וַאֲנִי אַכִּירֶנּוּ. מַלָּךְ, אַתְּ נִרְגָּזָה?

אנג’ליקה     אָכֵן, אָבִי, רוֹאָה אֲנִי, שֶׁסִּפַּרְתָּ בְאֶחָד, וַאֲנִי

             נִתְכַּוַּנְּתִי לְשֵׁנִי.

טואנטה     כֵּיצַד, הַאֻמְנָם עָשָׂה מַר אִוֶּלֶת זוֹ? בַּעַל הוֹן

          שֶׁכְּמוֹתוֹ יֵלֵךְ וְיִתֵּן אֶת בִּתּוֹ לְאִשָּׁה לְרוֹפֵא?

ארגן      כֵּן, אַתְּ מַה תִּתְעָרְבִי בַדָּבָר, אַתְּ רֵיקָנִית, בַּת בְּלִי

            בשֶׁת שֶׁכְּמוֹתֵךְ!

טואנטה     אֵלִי! לְאַט לְךָ. מִיָּד אַתָּה מַתְחִיל בַּחֲרָפוֹת.

            כְּלוּם אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וְלֹא

            נִתְקַצֵּף? הָבָה וּנְדַבֵּר בְּנָחַת. מָה רָאִיתָ שֶׁבָחַרְתָּ

            בְּשִׁדוּךְ שֶׁכָּזֶה?

ארגן      טַעְמִי וְנִמּוּקַי עִמִּי, מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֶת

         עַצְמִי חַלָּשׁ וְחוֹלֶה, לְפִיכָךְ רוֹצֶה אֲנִי שֶׁיִּהְיֶה

         חֲתָנִי רוֹפֵא וּקְרוֹבַי רוֹפְאִים, שֶׁיִּהְיוּ לִי כִתְרִיס

         בִּפְנֵי מַחֲלָתִי, שֶׁיִּהְיֶה בְתוֹךְ מִשְׁפַּחְתִּי אוֹתוֹ

         מַעְיַן-הָרְפוּאוֹת לִישׁוּעָתִי, שֶׁיִּהְיוּ מוּכָנִים תָּמִיד

         לָבֹא לְהִתְיַעֵץ עַל דְּבַר מַחֲלָתִי וְלִכְתֹּב לִי תְרוּפָתָם.

טואנטה     טוֹב מְאֹד, הִנֵּה זֶהוּ טָעַם. וּמַה-נָּעִים לְדַבֵּר אִישׁ

            אֶל רֵעֵהוּ בְּנָחַת. אוּלָם יַעֲנֶה לִי מַר בֶּאֱמוּנָתוֹ,

            כְּלוּם חוֹלֶה הוּא?

ארגן      כֵּיצַד, בַּת-בְּלִיָּעַל? כְּלוּם חוֹלֶה אָנִי? כְּלוּם חוֹלֶה

          אֲנִי, אִשָּׁה, בּשֶׁת לֹא תֵדָע!

טואנטה      טוֹב, טוֹב! מַר הֲרֵיהוּ חוֹלֶה. אַל נָא נָרִיבָה

            עַל אוֹדוֹת זֹאת. כֵּן, חוֹלֶה מְסֻכָּן הוּא, גַּם

             אֲנִי מַסְכִּימָה לָזֶה. חוֹלֶה יוֹתֵר מְסֻכָּן מִשֶּׁהוּא

            מְשַׁעֵר – חֲסַל! אֲבָל בִּתּוֹ צְרִיכָה לְהִנָּשֵׂא לְאִישׁ

            בִּשְׁבִילָהּ, וְכֵיוָן שֶׁאֵינָהּ חוֹלָה, אֵין הֶכְרֵחַ בַּדָּבָר

            שֶׁתִּנָּשֵׂא לְרוֹפֵא.

ארגן      הֲלֹא בִשְׁבִילִי אֲנִי מַשִּׂיאָה לְרוֹפֵא. כָּל בַּת טוֹבָה

         צְרִיכָה לִהְיוֹת שְׂמֵחָה לְהִנָּשֵׂא לְאִישׁ הַמּוֹעִיל

         לְבַרְיוּת גּוּפוֹ שֶׁל אָבִיהָ.

טואנטה      חֵי נַפְשִׁי, אֲדוֹנִי. רוֹצֶה מַר שֶׁאַשְׁמִיעַ לוֹ עֲצָתִי עֲצַת-רֵעַ?

ארגן      וּמַה הִיא הָעֵצָה?

טואנטה     לַחְדֹּל מֵאוֹתוֹ שִׁדּוּךְ.

ארגן      מֵאֵיזֶה טָעַם?

טואנטה     מִטַּעַם זֶה, שֶׁבִּתְּךָ לֹא תַּסִכִּים כְּלָל לְשִׁידּוּךְ זֶה.

ארגן     בִּתִּי לֹא תַסְכִּים כְּלָל לְאוֹתוֹ שִׁדּוּךְ?

טואנטה      לֹא!

ארגן     בִּתִּי?

טואנטה     בִּתּוֹ שֶׁל מַר. הַגֵּד תַּגִּיד, כִּי אֵין לָהּ כָּל עֵסֶק עִם

            מַר דִּיאַפוּאַרוּס וְלֹא עִם בְּנוֹ תּוֹמַשׂ דִּיאַפוּאַרוּס

            וְלֹא עִם שׁוּם דִּיאַפוּאַרוּס שֶׁבָּעוֹלָם.

ארגן      אֲבָל אֲנִי יֶשׁ לִי עִמָּהֶם עֵסֶק. וְיֶתֶר עַל כֵּן,

          הַשִּׁדּוּךְ טוֹב יוֹתֵר מִשֶּׁאַתֶּם מְשַׁעֲרִים. אֵין לוֹ

          לְדִיאַפוּאַרוּס אֶלָּא בֵן יָחִיד לִירשׁ אוֹתוֹ. מַר

          פּוּרְגוֹן שָׁרוּי בְּלִי אִשָּׁה, וּבָנִים אֵין לוֹ, וְהוּא

          יִירָשֶׁנּוּ עַל-יְדֵי שִׁדּוּךְ זֶה. וּמַר פּוּרְגוֹן יֶשׁ לוֹ

           שְׁמוֹנַת אֲלָפִים פְרַנְקִים תְּקִילִין וְטָבִין הַכְנָסָה קְבוּעָה.

טואנטה      וַדַּאי שֶׁהָרַג כַּמָּה וְכַמָּה אֲנָשִׁים זֶה, אִם נַעֲשָׂה

            עָשִׁיר כָּל-כָּךְ!

ארגן      שְׁמוֹנַת אֲלָפִים פְרַנְקִים הַכְנָסָה קְבוּעָה זֶהוּ דָבָר

          שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ! מִבְּלִי לְהָבִיא בְּחֶשְׁבּוֹן אֶת רְכוּשׁוֹ

          שֶׁל אָבִיו.

טואנטה     אָכֵן, אֲדוֹנִי, כָּל זֶה טוֹב וְיָפֶה. אוּלָם אֲנִי בְשֶׁלִּי.

            בֵּינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ, עֲצָתִי לִבְחֹר לָהּ אִישׁ אַחֵר,

            שֶׁלֹּא נִבְרְאָה לִהְיוֹת אִשְׁתּוֹ שֶׁל דִּיאַפוּאַרוּס.

ארגן       אֲבָל אֲנִי, אֲנִי רוֹצֶה בְּכָךְ.

טואנטה      הוֹי, תּוּף! אַל יֹאמַר אֲדוֹנִי כָּךְ!

ארגן       הָא כֵיצַד, לֹא אֹמַר כָּךְ?

טואנטה       לֹא.

ארגן      מִפְּנֵי-מָה לֹא אֹמַר?

טואנטה      מִשּׁוּם שֶׁיֹּאמְרוּ, שֶׁאֵין אַתָּה עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ

          בְּמַחֲשָׁבָה תְחִילָּה.

ארגן     יֹאמְרוּ מַה שֶׁיֹּאמְרוּ; אֲנִי אוֹמֵר לָךְ, שֶׁרוֹצֶה אֲנִי

        שֶׁתְּקַיֵּם אֶת דְּבָרִי.

טואנטה     לֹא, בְּטוּחָה אֲנִי, שֶׁלֹּא תַעֲשֶׂה.

ארגן      אֶכְפֶּה אוֹתָהּ עַד שֶׁתַּעֲשֶׂה.

טואנטה      אַחַת אָמַרְתִּי: לֹא תַעֲשֶׂה.

ארגן     תַּעֲשֶׂה. וְאִם לֹא, אֲנִי מְבִיאָהּ לְמִנְזָר.

טואנטה     אָתָּה?

ארגן     טואנטה     יָפֶה!

ארגן     הָא כֵיצַד יָפֶה?

טואנטה     אֶל הַמִּנְזָר לֹא תְבִיאֶנָּה.

ארגן     אֶל הַמִּנְזָר לֹא אֲבִיאֶנָּה?

טואנטה      לֹא!

ארגן        לֹא?

טואנטה      לֹא!

ארגן      אֲהָהּ! אַךְ זֶה יָפֶה. אֶת בִּתִּי    לֹא אָבִיא לְמִנְזָר – לִכְשֶׁאֶרְצֶה.

טואנטה     וַאֲנִי אוֹמֶרֶת: לֹא.

ארגן       וּמִי יַעְצֹר בַּעֲדִי?

טואנטה     אֲדוֹנִי בְעַצְמוֹ.

ארגן      אֲנִי בְעַצְמִי?

טואנטה     כֵּן, לְבָבְךָ לֹא יִתְּנֶךָ.

ארגן      יִתְּנֵנִי.

טואנטה     הֲתוּלִים עִמָּךְ.

ארגן     אֵין הֲתוּלִים עִמָּדִי.

טואנטה      אַהֲבַת אָב תִּתְקֹף עָלֶיךָ.

ארגן     לֹא תִתְקֹף עָלָי.

טואנטה     דִּמְעָה אַחַת קְטַנָּה אוֹ שְׁתַיִם, זְרוֹעוֹת מוּטָלוֹת

            עַל צַוָּאר, אִמְרָה רַכָּה: אָבִי, מַחְמַל נַפְשִׁי, דַיָּם

            לְרַכֵּךְ אֶת לִבֶּךָ.

ארגן       כָּל זֶה לֹא יוֹעִיל כְּלוּם.

טואנטה      יוֹעִיל וְיוֹעִיל.

ארגן      וַאֲנִי אוֹמֵר לָךְ: לֹא יְזִיזוּנִי מִמְּקוֹמִי.

טואנטה      דְּבָרִים בְּטֵלִים.

ארגן     אַל תֹאמְרִי: דְּבָרִים בְּטֵלִים.

טואנטה     חֵי רֹאשִׁי! אֲנִי מַכִּירָה אֶת אֲדוֹנִי. לְבּוֹ טוֹב מִטִּבְעוֹ.

ארגן     [בקצף] אֵינֶנִּי טוֹב-לֵב, אֲנִי אִישׁ רָע – לִכְשֶׁאֶרְצֶה.

טואנטה     בְּנַחַת, אֲדוֹנִי, הִסַּחְתָּ אֶת דַּעְתְּךָ, כִּי חוֹלֶה אָתָּה.

ארגן     הִנְנִי גוֹזֵר עָלֶיהָ בְּמַפְגִּיעַ, כִּי תִתְכּוֹנֵן לְהִנָּשֵׂא

         לָאִישׁ שֶׁאֲנִי רוֹצֶה בוֹ.

טואנטה     וַאֲנִי אוֹסֶרֶת עָלֶיהָ בְּמַפְגִּיעַ גַּם לַחְשֹׁב בְּעִנְיָן זֶה.

ארגן     אֵיפֹה אָנוּ חַיִּים? אֵיךְ תָּעֵז פָּנֶיהָ שִׁפְחָה

         בַת-בְּלִיַּעַל לְדַבֵּר כָּךְ אֶל אֲדוֹנֶיהָ הַחוֹלֶה?

טואנטה     אִם אֲדוֹנִי אֵינוֹ נוֹתֵן דַּעְתּוֹ עַל מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה,

         הָרְשׁוּת לְשִׁפְחָה נְבוֹנָה לַעְצֹר בַּעֲדוֹ.

ארגן      [רץ אל טואנטה] הוֹי, חֲצוּפָה. אֲנִי אַכֵּךְ נָפֶשׁ.

טואנטה     [מתחמקת מפניו] הֲרֵי    זוֹ חוֹבָתִי לְהִתְנַגֵּד לְכָל דָבָר

           הֶעָלוּל לַעֲטוֹת עָלֶיךָ קָלוֹן.

ארגן     [רץ אחרי טואנטה מסביב לכסאו ומקלו בידו] גּׁשִׁי, גּשִׁי

         וַאֲלַמְּדֵךְ לְדַבֵּר.

טואנטה     אַחַת רָצִיתִי, שֶׁלֹּא יִוָּאֵל אֲדוֹנִי.

ארגן      כַּלְבָּה!

טואנטה      לֹא! לְעוֹלָם לֹא אַסְכִּים לְאוֹתוֹ שִׁדּוּךְ.

ארגן       חֲצוּפָה!

טואנטה     אֵין אֲנִי רוֹצָה, שֶׁתִּנָּשֵׂא לְתוֹמַשׂ דִּיַאפוּאַרוּס

          שֶׁלָּךְ!

ארגן      נְבָלָה!

טואנטה     לִי תִשָּׁמַע יוֹתֵר מִשֶּׁתִּשָּׁמַע לְךָ!

ארגן     [עומד מרוצו] אַנְגֶ’לִיקָה, תִּפְשִׂי בְּאֹותָה בַּת-בְּלִיָּעַל!

אנג’ליקה     אַל נָא יַעֲשֶׂה אָבִי עַצְמוֹ חוֹלֶה,

ארגן      [לאנג’ליקה] אִם לֹא    תִתְפְּשִׂי בָהּ – אֲקַלְלֵךְ.

טואנטה      [הולכת משם] וַאֲנִי אֲנַשְּׁלֵנָּה מִירֻשָּׁה, אִם תִּשְׁמַע בְּקוֹלֶךָ.

ארגן     [מטיל עצמו לתוך כסא]    אוֹי, אוֹי, כַּלְכֵּל לֹא אוּכַל.

       הִנְנִי נוֹטֶה לָמוּת.

מחזה שישי    🔗

[בלינה, ארגן]

ארגן      הוֹי, אִשְׁתִּי, קִרְבִי נָא אֵלָי.

בלינה      מַה לְּךָ, אִישִׁי, הָאֻמְלָל?

ארגן      בּוֹאִי לְעֶזְרָתִי.

בלינה     מַה לְךָ, בְּנִי?

ארגן     יוֹנָתִי!

בלינה      מַחְמַל נַפְשִׁי.

ארגן      זֶה אַךְ הִקְצִיפוּנִי.

בלינה      אַלְלַי, אִישִׁי הַיָּקָר! הָא    כֵיצַד, תּוֹרִי?

ארגן     טוּאַנֶטָה שֶׁלָּךְ, זוֹ    בַת-הַבְּלִיָּעַל, מֵעוֹלָם לֹא נָהֲגָה

         בַחֲצִיפוּת כַּיּוֹם.

בלינה     הֶרֶף מֵאָף.

ארגן     לִידֵי כַעַס הֱבִיאַתְנִי, יוֹנָתִי.

בלינה     הֵרָגַע, בְּנִי.

ארגן     שָׁעָה תְמִימָה עָמְדָה וְהִתְנַגְּדָה לְמַה שְּׁאֲנִי רוֹצֶה.

בלינה     אָנָּא הֵרָגַע.

ארגן     מְעִיזָּה הִיא לֵאמֹר, שֶׁאֵינֶנִּי חוֹלֶה כְלָל!

בלינה     עַזּוּת פָּנִים כָּזוֹ!

ארגן      מִי כָמוֹךְ יוֹדֵעַ עַד הֵיכָן הַדְּבָרִים מַגִּיעִים?

בלינה     כֵּן, לִבָּתִי, אֵין הַצֶּדֶק עִמָּהּ.

ארגן      יוֹנָתִי, בַּת-בְּלִיַּעַל זוֹ תַצְעִידֵנִי עַד מָוֶת.

בלינה     אֲבָל, אֲבָל!

ארגן      בְּשֶׁלָּה אֲנִי מַרְבֶּה כָךְ מָרָה.

בלינה     אַל נָא תִצְטַעֵר כָּךְ.

ארגן     וַאֲנִי אָמַרְתִּי לָךְ כַּמָּה פְעָמִים: גָּרְשִׁי אֶת הָאָמָה!

בלינה     אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, בְּנִי! אֵין    לְךָ עֶבֶד וְאֵין שִׁפְחָה

          שֶׁאֵין בָּהֶם מוּם. יֵשׁ שֶׁאָנוּ אֲנוּסִים לִסְבּוֹל

          תְּכוּנוֹתֵיהֶם הָרָעוֹת בִּשְׁבִיל הַטּוֹבוֹת שֶׁלָּהֶן.

          אוֹתָהּ אָמָה זְרִיזָה הִיא, שׁוֹקֶדֶת עַל מְלַאכְתָּהּ,

          חָרוּצָה, נֶאֱמָנָה בְיוֹתֵר; וְאַתָּה יוֹדֵעַ, כַּמָּה צָרִיךְ

          לְהִזָּהֵר כָּעֵת מִפְּנֵי הַבְּרִיוֹת שֶׁאָנוּ מַכְנִיסִים

          לְבֵיתֵנוּ. טוּאַנֶטָה, אַיֵּךְ?

מחזה שביעי    🔗

טואנטה     גְּבִרְתִּי!

בלינה     לָמָּה אַתְּ מְבִיאָה אֶת אִישִׁי לִידֵי כָעַס?

טואנטה     [בנחת] גְּבִרְתִּי, אָנִי?    אֵינִי יוֹדַעַת מָה רוֹצָה גְּבִרְתִּי

           לֵאמֹר. אֵין רְצוֹנִי אֶלָּא לִגְרֹם קוֹרַת רוּחַ לַאֲדוֹנִי

           בְּכָל דָּבָר.

ארגן     הוֹי, אֵשֶׁת תַּהְפּוּכוֹת!

טואנטה     אֲדוֹנִי אָמַר שֶׁרוֹצֶה הוּא    לְהַשִּׂיא אֶת בִּתּוֹ לִבְנוֹ

            שֶׁל מַר דִּיאַפוּאַרוּס. עָנִיתִי לוֹ, שֶׁבָּדַקְתִּי וּמָצָאתִי

            כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת בְּשִׁדּוּךְ זֶה, אֶלָּא שֶׁסְּבוּרָה

            אֲנִי, כִּי יֵיטִיב לַעֲשׂוֹת אִם יִתֵּן אוֹתָה בְּמִנְזָר.

בלינה      אֵין עֲוֹנָהּ גָּדוֹל כָּל-כָּךְ, וּמוֹצֵאת אֲנִי שֶׁטּוֹב יָעָצָה.

ארגן     יוֹנָתִי, כְּלוּם מַאֲמִינָה אַתְּ    בִּדְבָרֶיהָ? מִרְשַׁעַת זוֹ,

        כַּמָּה וְכַמָּה דִבְרֵי חֻצְפָּה אָמְרָה לִי.

בלינה     מַאֲמִינָה אֲנִי לָך, מַחְמַדִּי,    הֵרָגַע. שִׁמְעִי נָא,

         טוּאַנֶטָה, אִם תָּבֹאִי שׁוּב לְצַעֵר אֶת אִישִׁי, גָּרֵשׁ

         אֲגָרְשֵׁךְ מֵעַל פָּנָי. מַהֲרִי הָבִיאִי הֵנָּה אַדֶּרֶת

         הַשֵּׂעָר שֶׁלּוֹ וְכָרִים כְּדֵי שֶׁיֵּשֵׁב בִּרְוָחָה בְכִסְאוֹ.

         מַה טִּיבָה שֶׁל יְשִׁיבָתְךָ זוֹ אֵין אֲנִי יוֹדָעַת. שַׁלְשֵׁל

         אֶת כּוֹבָעֲךָ עַל אָזְנֶיךָ, שֶׁאֵין לְךָ גּוֹרֵם חָזָק לְנַזֶּלֶת

         מֵרוּחַ עוֹבֶרֶת דֶּרֶךְ הָאָזְנָיִם.

ארגן     יוֹנָתִי, מָה אוֹדֶה לָךְ עַל כָּל תַּגְמוּלַיִךְ עָלָי.

בלינה      [מטפלת בכרים, שהיא מניחה מסביב לארגן] הִזְדַּקֵּף

           קְצָת כְּדֵי שֶׁאָשִׂים תַּחְתֶּיךָ כָּר. זֶה אַנִּיחַ כְּדֵי

           שֶׁתִּשָּׁעֵן עָלָיו. כַּר זֶה אָשִׂים מֵעֵבֶר מִזֶּה, זֶה

           מֵאֲחוֹרֵי גַבֶּךָ וְזֶה כְּדֵי שֶׁתִּסְמֹךְ עָלָיו רֹאשֶׁךָ.

טואנטה     [שמה בגסות כר על ראשו] וְעוֹד אֶחָד כְּדֵי שֶׁיְּהִי תְרִיס

             בִּפְנֵי רוּחַ עַרְבַּיִם, אֲדוֹנִי.

ארגן       [מתרומם בקצף, זורק את הכר בטואנטה] בַּת-בְּלִיַּעַל,

         לְחָנְקֵנִי אַתְּ אוֹמָרֶת!

מחזה שמיני    🔗

[ארגן, בלינה]

בלינה     אֲבָל, אֲבָל מַלָּךְ?

ארגן     [נופל לתוך הכסא] כַּלְכֵּל נִלְאֵיתִי!

בלינה     לָמָּה לְךָ לְהִתְקַצֵּף כָּל-כָּךְ? לְטוֹבָתְךָ נִתְכַּוַּנָה.

ארגן      יוֹנָתִי, אֵין אַתְּ יוֹדַעַת אוֹתָהּ, מִרְשַׁעַת שֶּכְּמוֹתָהּ!

         מִגִּדְרִי הוֹצִיאָה אוֹתִי. כְּדֵי לְתַקֵּן אֶת הַקַּלְקָלָה

         זָקוּק אֲנִי כָעֵת לִשְׁמֹנֶה אָסוּתוֹת וּתְרֵיסַר

         הֲדָחוֹת.

בלינה      אֲבָל אֲבָל, מַחְמַדִּי, הֵרָגַע!

ארגן     אַתְּ נֶחָמָתִי בַּצַּר לִי.

בלינה     בְּנִי יְחִידִי שֶׁלִּי.

ארגן     כְּדֵי לְהוֹדוֹת לָךְ עַל אַהֲבָתֵךְ אֵלַי, רְצוֹנִי לִכְתֹּב

        צַוָּאָתִי, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי לָךְ כְּבָר.

בלינה     אֲבָל, יַקִּירִי, אַל נָא נְדַבֵּר    בְּעִנְיָּן זֶה, בְּבַקָּשָׁה

          מִמֶּךָּ. אֲנִי אֵינֶנִּי יְכוֹלָה לִנְשׂא מַחֲשָׁבָה זוֹ. דַּי לִי

          בְּמִלָּה זוֹ – צַוָּאָה – וְחַלְחָלָה אוֹחֶזֶת אוֹתִי.

ארגן       הֲלֹא אָמַרְתִּי לָךְ לְדַבֵּר בְּעִנְיָן    זֶה עִם הַנּוֹטַרְיוֹן

         שֶׁלָּךְ.

בלינה     הִנֵּה הוּא, זֶה אַךְ הֲבִיאוֹתִיו אִתִּי.

ארגן     יִכָּנֵס, יוֹנָתִי.

בלינה      אֲהָהּ, אִישִׁי, כְּשֶׁאִשָּׁה    אוֹהֶבֶת כָּל כָּךְ אֶת אִישָּׁהּ,

          אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַרְהֵר בְּעִנְיָן זֶה.

מחזה תשיעי    🔗

[מר בונפוא, ארגן, בלינה]

ארגן      יִקְרַב, מַר בּוֹנְפוּאַ, יִקְרָב!    שֵׁב-נָא. אִשְׁתִּי אָמְרָה

           לִי, כִּי אָדָם יָשָׁר אַתָּה וְאֶחָד מִידִידֶיהָ הַטּוֹבִים

          שֶׁלָּהּ, לָכֵן מִלֵּאתִי אֶת יָדָהּ לְדַבֵּר אִתְּךָ בְּעִנְיַן

           הַצַּוָּאָה, שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לִכְתֹּב.

בלינה     אוֹיָה לִּי, אֵינִי יְכוֹלָה לְדַבֵּר בְּעִנְיָנִים כָּאֵלֶּה.

מר בונפוא       אֲדוֹנִי, הִיא הִסְבִּירָה לִי כָּל מַה שֶּׁאֲדוֹנִי רוֹצֶה

              הלַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִילָהּ, וְעַל זֶה עָלַי לַעֲנוֹת, שֶׁעַל יְדֵי

               הַצַּוָּאָה אִי-אֶפְשָׁר לָתֵתֵ דָּבָר לְאֵשֶׁת אֲדוֹנִי.

ארגן           אֲבָל מַדּוּעַ?

מר בונפוא     דָּבָר זֶה כְּנֶגֶד הַמִּנְהָג. אִלּוּ הֱיִיתֶם בְּאֵיזוֹ אֶפַּרְכִיָּה,

              שֶׁשָּׁם נוֹהֶגֶת חֻקָּה שֶׁבִּכְתָב, אֶפְשָׁר הָיָה לַעֲשׂוֹת

             זֹאת; וְאוּלָם בְּפָרִישׁ וּבִמְדִינוֹת שֶׁשָּׁם חֹק שֶׁבְּעַל

             פֶּה נוֹהֵג, לְכָל-הַפָּחוֹת בְּרֻבָּן, הַדָּבָר אִי-אֶפְשָׁר,

             וְאֵין כֹּחַ לְתַקָּנָתֶךָ. כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לָהֶם לְבַעַל

             וְאִשְׁתּוֹ לַעֲשׂוֹת בְּנִדּוֹן זֶה הוּא לָתֵת בְּמַתָּנָה

             אִישׁ לְרֵעֵהוּ בְּעוֹדָם בַּחַיִּים. אֲבָל גַּם זֶה לֹא

             יִתָּכֵן, אֶלָּא כְּשֶׁאֵין לָהֶם בָּנִים, בֵּין מִנִּשּׂוּאֵיהֶם

             הַקּוֹדְמִים בֵּין מִנִּשּׂוּאֵיהֶם אֵלֶּה, לְאַחַר שֶׁנִּפְטַר

             הַמֵּת הָרִאשׁוֹן.

ארגן     הֲרֵי זֶה מִנְהָג שֶׁל שְׁטוּת, שֶׁאֵין הַבַּעַל רַשַּׁאי

         לְהוֹרִישׁ דָּבָר לְאִשְׁתּוֹ הָאוֹהֶבֶת אוֹתוֹ בְּכָל מְאוֹדָהּ

         וְהַדּוֹאֶגֶת לוֹ כָל-כָּךְ! אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְיַעֵץ עִם

         עוֹרֵךְ הַדִּין שֶׁלִּי וְלִשְׁמֹעַ מִפִּיו, מָה אֶפְשָׁר לִי

         לַעֲשׂוֹת בְּנִדּוֹן זֶה.

מר בונפוא     אֵין צֹרֶךְ לָלֶכֶת אֶל    עוֹרְכֵי דִין בְּעִנְיָן זֶה, כִּי הֵמָּה

              עַל פִּי רֹב מַחְמִירִים בַּדָּבָר. סְבוּרִים הֵם, כִּי חֵטְא

             גָּדוֹל הוּא לַעֲבֹר עַל הַחֹק. בְּכָל מָקוֹם הֵם רוֹאִים

             קשִׁי וְאֵינָם יוֹדְעִים, כֵּיצַד מְטַהֲרִים אֶת הַשָּׁרֶץ.

             יֶשֶׁנָם עוֹד בְּנֵי-אָדָם, שֶׁאֲלֵיהֶם צָרִיךְ לִפְנוֹת,

              כְּשֶׁיֵּשׁ שְׁאֵלָה, בְּנֵי אָדָם יוֹתֵר נוֹחִים וְיוֹדְעִים

              אֶל נָכוֹן, כֵּיצַד לְהַמְתִּיק אֶת הַדִּין וּלְטַהֵר

              אֶת הַשֶּׁרֶץ בְּקַ"ן טְעָמִים, אֲנָשִׁים הַיּוֹדְעִים

             כֵּיצַד מִתְגַּבְּרִים עַל הַמִּכְשׁוֹלִים בְּדָבָר וְלִמְצֹא

             תַחְבּוּלוֹת לְהִשְׁתַּמֵּט מִן הַחֹק עַל יְדֵי אֳרָחוֹת

             עֲקַלְקַלּוֹת. וְכִי מֶה הָיִינוּ עוֹשִׂים אִלְמָלֵא זֹאת?

              צָרִיךְ לָדַעַת כֵּיצַד לְהִמָּלֵט מִצָּרָה, לוּלֵא זֹאת לֹא

             הָיִינוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת דָּבָר, וְאֻמָּנוּתֵנוּ לֹא הָיְתָה

             שֹׁוָה פְרוּטָה.

ארגן      אֲדוֹנִי, אִשְׁתִּי אָמְרָה לִי, כִּי    אָדָם זָרִיז אַתָּה וְאִישׁ

          יָשָר, וּבְכֵן יְבִינֵנִי, מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לָתֶת לָהּ

          כָּל הוֹנִי וּלְהַעֲבִיר אֶת בָּנַי מִנַּחֲלָתָם?

מר בונפוא     מֶה עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת? יָכוֹל אַתָּה לִבְחוֹר בַּחֲשַׁאי

              אִישׁ מִידִידֶיהָ שֶׁל אִשְׁתְּךָ, אֲשֶׁר תוֹרִישֶׁנּוּ

              בִּשְׁטַר-הַצַּוָּאָה כַּחֹק וְכַדִּין כַּמָּה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה,

               וִידִידָהּ זֶה יְשַּׁלֵם לָהּ אַחֲרֵי כֵן הַכֹּל. אַף גַּם

              יָכוֹל אַתָּה לָתֵת כַּמָּה שִׁטְרֵי-חוֹב, כְּתוּבִים כַּדָּת

              וְכַדִּין, בִּידֵי מַלְוִים שׁוֹנִים, שֶׁיִּתְּנוּ אֶת שְׁמָם

              לְאִשְׁתְּךָ וְגַם יִמְסְרוּ בְיָדֶיהָ מוֹדָעָה, שֶׁכָּל מַה

              שֶּׁיַעֲשׂוּ לֹא יַעֲשׂוּ אֶלָּא לְטוֹבָתָהּ. וְעוֹד יָכוֹל

              אַתָּה לִמְסֹר לָהּ בְּעוֹדְךָ בַחַיִּים כֶּסֶף מְזֻמָּן, אוֹ

              שִׁטְרֵי-חוֹב עוֹבְרִים לַסּוֹחֵר.

בלינה     אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אַל יְצַעֶרְךָ    דָּבָר זֶה. אִם יִקְרְךָ

          דָבָר, מַחְמַדִּי, אֵינִי רוֹצָה לְהִשָּׁאֵר בָּעוֹלָם.

ארגן     יוֹנָתִי!

בלינה     כֵּן, מַחַמִּדי, וִאם יְבוֹאֵנִי אָסוֹן, וְתֻקַּח מִמֶּנִּי…

ארגן       אִשְׁתִּי הַיְקָרָה!

בלינה       לָמָּה לִי חַיִּים?

ארגן      יוֹנָתִי!

בלינה      אֲנִי אֵלֵךְ אַחֲרֶיךָ לְמַעַן תִּוָּכַח כַּמָּה אֲהַבְתִּיךָ.

ארגן        אֶת לִבִּי אַת קוֹרַעַת לִגְזָרִים, אָנָּא הִנָּחֵמִי.

מר בונפוא     [אל בלינה] דַּיָּהּ    לַצָּרָה בִּשְׁעָתָה! לֹא הִגִּיעוּ הַדְּבָרִים

              עַד כָּאן.

בלינה      אֲבָל אֵין אֲדוֹנִי יוֹדֵעַ מַה זֶּה אִישׁ, אֲשֶׁר נֶפֶש

          אִשְׁתּוֹ נִקְשְׁרָה בוֹ.

ארגן     מַה שֶּׁמֵּצֵר לִי בְיוֹתֵר הוּא שֶׁאֵין לִי יֶלֶד מִמֵּךְ,

         נֶחָמָתִי. מַר פּוּרְגוֹן אָמַר, כִּי יוֹשִׁיעֵנִי גַם בָּזֶה.

מר בונפוא      עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד.

ארגן      כָּעֵת נַעֲשֶׂה, יוֹנָתִי, אֶת    הַצַּוָּאָה, כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר מַר

          בוֹנְפוּאַ. אוּלָם מִשּׁוּם זְהִירוּת יְתֵרָה אֶמְסֹר לָךְ

          עֶשֶׂרִים אֶלֶף פְרַנְקִים זָהָב הַנִּמְצָאִים בִּירִיעוֹת

          הַקִּיטוֹן שֶׁלִּי וּשְׁנֵי שְׁטָרוֹת לְשַׁלֵּם לַמַּלְוִים,

          הָאֶחָד מֵאֵת מַר דָּמוֹן וְהַשֵּׁנִי מֵאֵת מַר גֵ’ירוֹנְטְ.

בלינה      לֹא, לֹא! אֵינִי רוֹצָה לָדַעַת    כְּלוּם. הוֹי… כַּמָּה

          אָמַרְתָּ יֵשׁ לְךָ בַּקִּיטוֹן שֶׁלָּךְ?

ארגן     עֶשְׂרִים אֶלֶף פְרַנְקִים, יוֹנָתִי.

בלינה     אַל נָא תּוֹסִיף לְדַבֵּר אִתִּי    בְּעִנְיְנֵי כְסָפִים, בְּבַקָּשָׁה

          מִמְּךָ. הוֹי… וּשְׁנֵי הַשְּׁטָרוֹת בְּכַמָּה עוֹלִים הֵם?

ארגן     יוֹנָתִי, הָאֶחָד בֶּן אַרְבַּעַת אֲלָפִים פְרַנְקִים, וְהַשֵּׁנִי

          בֶּן שֵׁשֶׁת אֲלָפִים.

בלינה      כָּל הַכֶּסֶף שֶׁבָּעוֹלָם לֹא יְסֻלֶּה בִמְחִירְךָ, מַחְמַדִּי!

מר בונפוא      [לארגן] רְצוֹנְךָ שֶׁנַּתְחִיל בַּצַּוָּאָה?

ארגן      כֵּן, אֲדוֹנִי. אֲבָל מוּטָב    שֶׁנַּעֲשֶׂה זֹאת בַּחֲדַר-

         הָעֲבוֹדָה הַקָּטֹן שֶׁלִּי. אָנָּא, יוֹנָתִי, נַהֲגִינִי לְשָׁם.

בלינה      נֵלְכָה, בְּנִי יְחִידִי הָאֻמְלָל!

מחזה עשירי.    🔗

[אנג’ליקה, טואנטה]

טואנטה      הִנֵּה הֵם מִתְיַחֲדִים עִם הַנּוֹטַרְיוֹן, וְשָׁמַעְתִּי

       אוֹתָם מְסַפְּרִים בְּאֵיזוֹ צַוָּאָה. אִמֵּךְ-חוֹרַגְתֵּךְ אֵינָהּ

       חוֹבֶקֶת יָד בַּעֲצַלְתַּיִם, וַדַּאי שֶׁהִיא מַשִּׁיאָה שׁוּב

       אֶת אָבִיךְ לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה דָבָר לְרָעָתֵךְ.

אנג’ליקה      יַעֲשֶׂה בְכַסְפּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינָיו וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה

       בִלְבָבִי כִּרְצוֹנוֹ. רוֹאָה אַתְּ, טוּאַנֶטָה, כֵּיצַד כּוֹפִין

       אוֹתִי; אַל תַּעַזְבִינִי בְצָרָתִי, מְאֹד מְאֹד אֲבַקְּשֵׁךְ.

טואנטה     אֲנִי אֶעֶזְבֵךְ? טוֹב לִי מוֹתִי מֵעָזְבֵךְ. תַּעֲשֶׂה

       אִמֵּךְ-חוֹרַגְתֵּךְ מַה שֶּׁתַּעֲשֶׂה כְּדֵי שֶׁאֶהְיֶה מִמְּתֵי

       סוֹדָהּ, מֵעוֹלָם לֹא אֲהַבְתִּיהָ וְתָמִיד הָיִיתִי בַעֲלַת

       בְּרִיתֵךְ. הַנִּיחִינִי לַעֲשׂוֹת; אֶעֱשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אוּכַל

        לְשָׁרְתֵךְ. אֲבָל כְּדֵי שֶׁאָבִיא לָךְ תּוֹעֶלֶת מְרֻבָּה,

       רוֹצָה אֲנִי לְשַּׁנּוֹת אֶת תַּכְסִיסִי, לְהַסְתִּיר אֶת

       שְׁקִידָתִי, שֶׁאֲנִי שׁוֹקֶדֶת לְתַקָּנָתֵךְ, כְּאִלוּ גַם אֲנִי

       מִתְכַּוֶּנֶת לְדַעַת אָבִיךְ וְאִמֵּךְ-חוֹרַגְתֵּךְ.

אנג’ליקה     הִשְׁתַּדְּלִי נָא, הֲרֵי אֲנִי מַשְׁבִּיעָתֵךְ, לְהוֹדִיעַ

       לִקְלֵיאַנְט עַל דְּבַר הַנִּשּׂוּאִים שֶׁכְּבָר גָּמְרוּ לַעֲשׂוֹתָם.

טואנטה      אֵין לוֹ לְאָדָם שֶׁיְּמַלֵּא שְׁלִיחוּת זוֹ זוּלָתִי הַמַּלְוֶה

       בְרִבִּית, הַזָּקֵן פּוֹלִישִׁינֶל הָעוֹגֵב עָלָי. הַדָּבָר

        יַעֲלֶה בְּכַמָּה דִבְרֵי חִבָּה, וּבְכָל לִבִּי נְכוֹנָה אֲנִי

       לְהוֹצִיאָם בִּשְׁבִילֵךְ. הֲרֵי כְבָר הַשָּׁעָה מְאֻחֶרֶת;

       וְאוּלָם מָחָר אֶקְרָאֶנּוּ בַבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, וּמָחָר יִשְׂמַח וְיָגִיל.

מחזה אחד-עשר    🔗

[בלינה (בבית פנימה), אנג’ליקה, טואנטה]

בלינה     טוּאַנֶטָה!

טואנטה     [לאנג’ליקה] הִנֵּה קוֹרְאִים לִי. עַרְבָא טָבָא, סִמְכִי עָלָי.

 

אִינְטֶרְמֶדִיָּה רִאשׁוֹנָה    🔗

[מראה העיר]

[פולישינל בא בלילה לכבד את יפתו במזמור. מתחילה

באים כלי-זמר ומפריעים אותו, הוא מתקצף. אחרי כן

באים שומרי לילה ומפריעים אותו שוב, מהם מזמרים

ומהם רקדנים].

מחזה ראשון    🔗

פולישינל     הוֹי, אַהֲבָה, אַהֲבָה, אַהֲבָה, אַהֲבָה! הוֹי פּוֹלִישִׁינֶל

     הָאֻמְלָל! אֵיזוֹ רוּחַ רָעָה עָבְרָה עָלֶיךָ לְהַעֲלוֹת

     דִּמְיוֹן כּוֹזֵב זֶה בְּמֹחֶךָ. אֵינְךָ דוֹאֵג לְמִסְחָרְךָ

     וּמַנִיחַ אַתָּה אֶת עֲסָקֶיךָ שֶׁיֵּלְכוּ לְאִבּוּד. אֵינְךָ

     אוֹכֵל כִּמְעָט, אֵינְךָ שׁוֹתֶה, אֵין לְךָ מַרְגּוֹעַ בַּלָּיְלָה

      – וְכָל זֶה בִּשְׁבִיל מִי? בִּשְׁבִיל דְּרָקוֹן, דְּרָקוֹן

     מַמָּשׁ! שֵׁד בְּתַבְנִית אִשָּׁה, הַנּוֹעֶלֶת בְּפָנֶיךָ דַּלְתָּהּ

     וּמְלַגְלֶגֶת עַל כָּל דְּבָרֶיךָ. וְאוּלָם, כָּל חַקְרָנוּת לֹא

     תוֹעִיל פֹּה, זֶה דַרְכָּהּ שֶׁל אַהֲבָה. צָרִיךְ לִהְיוֹת

     מְטֹרָף כִּשְׁאָר הַבְּרִיוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. אֵין זֶה הַטּוֹב,

     שֶׁיַּעֲשֶׂה אָדָם בֶּן-גִּילִי. אֲבָל מַה לַּעֲשׂוֹת? אֵין

     אָדָם חָכָם לִכְשֶׁיִּרְצֶה. טַעַם זְקֵנִים כְּטַעַם נְעָרִים.

     אֵצֵא וְאֶרְאֶה שֶׁמָּא אוּכַל לְרַכֵּךְ בְּשִׁירִים לִבָּהּ

     שֶׁל בַּת-נְמֵרִים זוֹ. לִפְעָמִים אֵין לָך יוֹתֵר מֵעִיר

     רַחֲמִים כְּפָנָיו שֶׁל אוֹהֵב, הַבָּא וְשָׁר עַל יְגוֹנוֹ

     לִפְנֵי בְרִיחֵי דַלְתָּהּ שֶׁל יָפָתוֹ וּמַנְעוּלֶיהָ. [תופש

     [בנבלו] זֶה יְלַוֵּנִי בְּשִׁירִי. הוֹי, לַיְלָה, לַיְלָה יָקָר,

     שָׂא אֶת שִׁירִי אֶל מִטַּת יָפָתִי הָאַכְזָרִיָה.

מחזה שני    🔗

[פולישינל ואשה זקנה]

אשה זקנה [בחלון מתקלסה בו ושוררת]

מחזה שלישי    🔗

[פולישינל, כנרים לפנים מן הקלעים]

המנגנים [מתחילים בניגון]

פולישינל     אֵיזֶה נִגּוּן גָּרוּעַ בָּא לְהַפְרִיעַ קוֹל שִׁירָתִי?

המנגנים [מוסיפים לנגן]

פולישינל     הָס! דֹמוּ, כַּנָּרִים! תְּנוּ לִי וְאֵילִיל עַל אַכְזְרִיוּת

     לֵב יָפָתִי.

המנגנים [כמקודם]

פולישינל     אֲבָל, הָס!

המנגנים [כמקודם]

פולישינל      הוֹי!

המנגנים [כמקודם]

פולישינל     לוֹעֲגִים אַתֶּם לִי?

המנגנים [כמקודם]

פולישינל     מַה קּוֹל הָרָעַש?

המנגנים [כמקודם]

פילישינל     יִקָּחֲכֶם שֵׁד מִשָּׁחַת!

המנגנים [כמקודם]

פולישינל     אֵינְכֶם עוֹמְדִים מִנַּגֵּן? אַה, מְהֻלָּל שֵׁם אֱלֹהִים!

המנגנים [כמקודם]

פולישינל       שׁוּב?

המנגנים [כמקודם]

פולישינל     דָּבָר יָחוּל עַל רֹאשְׁכֶם!

המנגנים [כמקודם]

פולישינל     אַךְ זוֹ הִיא מַנְגִּינָה חַסְרַת טָעַם!

המנגנים [כמקודם]

פולישינל     [שר כדי ללעוג למנגנים] לַ-לַ-לַ-לַ-לַ-לַ.

המנגנים [מנגנים]

פולישינל     [שר] לַ-לַ-לַ-לַ-לַ-לַ.

המנגנים [מנגנים]

פולישינל      ל-ל-ל-ל-ל-ל.

המנגנים [מנגנים]

פולישינל      לַ-לַ-לַ-לַ-לַ-לַ.

המנגנים [מנגנים]

פולישינל      חֵי נַפְשִׁי, הַדָּבָר מַתְחִיל מוֹצֵא חֵן בְּעֵינָי. לְכוּ

            בְּדַרְכְּכֶם זוֹ, אֲדוֹנַי הַכַּנָּרִים. נַחַת רוּחַ אַתֶּם

           עוֹשִׂים לִי. [שוב עומדים המנגנים מנגן] אָנָּא, הוֹסִיפוּ,

           בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם.

מחזה רביעי    🔗

פולישינל     זוֹהִי תַחְבּוּלָה לַהֲבִיאָם לִידֵי שְׁתִיקָה. טִבְעָם שֶׁל

             מְנַגְּנִים שֶׁלֹא לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אֲחֵרִים. טוֹב, וּבְכֵן

             בָּא תוֹרִי אָנִי. טֶרֶם שֶׁאֶפְתַּח פִּי בְּשִׁיר, צָרִיךְ

             לְנַגֵּן קְצָת כְּדֵי לְכַוֵּן אֶת הַקּוֹל [תופש בנבל, עושה

             עצמו מנגן, מוציא בלשונו ולחייו קולות דומים לקולו

             של נבל] פְּלֵן-פְלֵן, פְּלֵן, פְלֵן, פְלֵן. מֶזֶג הָאֲוִיר

             רַע, אֵינוֹ יָאֶה כְלָל לְכַוֵּן נֵבֶל. פְלֵן, פְלֵן, פְלֵן,

             פְלֵן, פְלֵן, פְלֵן. אֵין הַנִּימִים מַחֲזִיקוֹת מַעֲמָד

             בַּאֲוִיר שֶׁכָּזֶה. פְלֵן, פְלֵן. קוֹל שָׁאוֹן עוֹלֶה בְאָזְנָי.

             אַעֲמִיד אֶת נִבְלִי אֵצֶל הַדָּלֶת.

מחזה חמישי    🔗

[פולישינל, בלשים עוברים ברחוב, נחפזים ובאים לקול

השאון]

בלש     [בקול זמרה] מִי פֹה? מִי פֹה?

פולישינל     [בלחש] לַעֲזָאזֵל! מִי הוּא? כְּלוּם מוֹדָה הִיא לְדַבֵּר בְּנִגּוּן?

בלש      מִי פֹה? מִי פֹה? מִי פֹה?

פולישינל     [נבהל] אֲנִי! אֲנִי! אֲנִי!

בלש      מִי פֹה? מִי פֹה? אֲנִי שׁוֹאֵל.

פולישינל     אֲנִי – אָנֹכִי, אוֹמֵר אָנִי.

בלש       וּמִי אַתָּה, וּמִי אַתָּה?

פולישינל     אֳנִי, אֲנִי, אֲנִי, אֲנִי,אֲנִי,אֲנִי.

בלש      מַה שִּׁמְךָ? מַה שִּׁמְךָ? אַל תִּתְמַהְמַהּ עַד בּוֹשׁ.

פולישינל     [עושה עצמו אמיץ-לב] שְׁמִי – “לֵךְ וְהִתָּלֵה!”

בלש      הֵנָּה, עֲמִיתַי, מַהֲרוּ לָבֹא!

           חוּשׁוּ תִּפְשׂוּהוּ לַמֵּעֵז לִי כֹּה.

הופעה ראשונה של הבלט

[כל הבלשים נכנסים ומחפשים אחרי פולישינל, מנגנים ורקדנים]

פולישינל     מִי פֹה?

[מנגנים ורוקדים]

פולישינל     מִי הֵם הָרֵיקָנִים הַמַּשְׁמִיעִים קוֹלָם?

[מנגנים ורוקדים]

פולישינל     הוֹי, הוֹי!

[מנגנים ורוקדים]

פולישינל     הוֹי, נְעָרַי וּמְשָׁרְתָי!

[מנגנים ורוקדים]

פולישינל     חֵי הַמָּוֶת!

[מנגנים ורוקדים]

פולישינל      חֵי הַדָּם!

[מנגנים ורוקדים]

פולישינל     כֻּלְּכֶם אֲמַגֵּר לָאָרֶץ!

[מנגנים ורוקדים]

פולישינל     שַׁמְפֵּן, פּוֹרְטְוֵין, פִּיקַר, בַּסְק, בְּרֵיטוֹן!

[מנגנים ורוקדים]

פולישינל     מַהֲרוּ לִי אֶת הַמּוּסְקֵיטוֹן! ⁵

[מנגנים ורוקדים]

פולישינל     [עושה עצמו יורה] פּוּ!

[כולם נופלים ואחרי כן נסים]

מחזה שישי    🔗

פולישינל       חַה, חַה, חַה! הִפַּלְתִּי עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפָחַד.

              הִנֵּה טִפְּשִׁים הַמְפַחֲדִים מִפָּנַי, וַאֲנִי הֲרֵי מְפַחֵד

              מִפְּנֵיהֶם. חֵי נַפְשִׁי, אֵין לְךָ דָבָר הָעוֹמֵד בִּפְנֵי

              הָעָרְמָה. אִלּוּ לֹא הִתְחַפַּשְׂתִּי לְאַחַד הַגְּדוֹלִים וְלֹא

              עָשִׂיתִי עַצְמִי לְאַמִּיץ לֵב, וַדַּאי שֶׁהָיוּ תוֹפְשִׂים

              בִּי. אוֹי, אוֹי, אוֹי!

[הבלשים קרבים אליו, שומעים את דבריו ותופשים אותו

בצווארונו]

מחזה שביעי    🔗

[פולישינל, בלשים שרים]

הבלשים     [תופשים בפולישינל]

      הִנֵּה תְפַשְׂנוּהוּ; קִרְבוּ, חֲבֵרִים, לָבֹא!

      מַהֲרוּ הָבִיאוּ אוֹר.

[כל הבלשים באים ובידיהם נרות]

מחזה שמיני    🔗

[פולישינל, בלשים שרים ורוקדים]

בלשים      נָבָל, בְּלִיַּעַל, נִתְפַּשְׂתָּ בַכָּף!

             פּוֹחֵז, רַמַּאי, זֵד-יָהִיר, מְחֻצָּף,

              עַז פָּנִים, אַשְׁמַאי, עוֹשֵׂה-רָע!

             מֵעֵז אַתָּה לְהַבְהִילֵנוּ, גַּנָּב!

פולישינל     אָכֵן, אֲדוֹנַי, יֵינִי פָּרַץ פָּרֶץ.

הבלשים     לֹא! לֹא! בְּמִלֶּיךָ עֲצֹר,

          צָרִיךְ לְלַמֶּדְךָ מִנְהַג דֶּרֶךְ אָרֶץ:

          הַבְהִילוּהוּ אֶל הַבּוֹר! אֶל הַבּוֹר!

פולישינל     אֲדוֹנַי, אֵינֶנִּי גַנָּב.

הבלשים     אֶל הַבּוֹר!

פולישינל      אֲנִי מֵאַנְשֵׁי הָעִיר!

הבלשים     אֶל הַבּוֹר!

פולישינל     מַה פִּשְׁעִי וּמַה חַטָּאתִי?

הבלשים      מַהֲרוּ הַשְׁלִיכוּהוּ אֶל הַבּוֹר!

פולישינל     אֲדוֹנַי, הַנִּיחוּ וְאֵלֵכָה.

הבלשים     לֹא!

פולישינל     אָנָּא, אֲדוֹנָי.

הבלשים     לֹא!

פולישינל     אָנָּא.

הבלשים     לֹא!

פולישינל     יִכָּמְרוּ רַחֲמֵיכֶם!

הבלשים     לֹא וָלֹא!

פולישינל     אֲדוֹנָי…

הבלשים     לֹא, לֹא, לֹא!

פולישינל     בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם!

הבלשים     לֹא, לֹא!

פולישינל      חוּסוּ עָלָי!

הבלשים     לֹא, לֹא!

פולישינל     בְּשֵׁם הַיּוֹשֵׁב בַּשָּׁמָיִם!

הבלשים     לֹא, לֹא!

פולישינל     רַחֲמָנִים, בְּנֵי רַחֲמָנִים!

הבלשים      לֹא, לֹא! בְּמִלֶּיךָ עֲצֹר!

            צָרִיך לְלַמֶּדְךָ מִנְהַג דֶּרֶךְ אָרֶץ.

             חִישׁ נַבְהִילֶנּוּ אֶל הַצִּינוֹק וְהַבּוֹר.

פולישינל    הַאֵין דָּבָר לְעוֹרֵר רַחֲמֵיכֶם?

הבלשים     נָקֵל לְעוֹרֵר רַחֲמֵינוּ, אֶחָא!

             הֲלֹא לֵב אָדָם נָטוּעַ בְּתוֹכֵנוּ.

             שִׁשָּׁה שֶׁקֶל כֶּסֶף תִּתְקַע בְּכַפֵּינוּ.

             וְנַרְפֶּה מִמֶּךָּ!

פולישינל     אַלְלַי, אֲדוֹנַי, אַף פְּרוּטָה אֵין בְּיָדִי.

הבלשים     בְּאֵין שְׁקָלִים לְךָ בַּכָּף,

             קוּם וּבְחַר בֵּין שְׁנֵי אֵל:

             אִם שְׁלשִׁים תֻּכֶּה בְאֶצְבַּע עַל אַף,

            אוֹ שְׁנֵים-עָשָׂר בְּמַקֵּל.

פולישינל     בְּאֵין כָּל בְּרֵרָה, בּוֹחֵר אֲנִי בְמַכּוֹת עַל גַּב הָאָף.

הבלשים     קוּמָה, קוּמָה וְהִכּוֹנָה,

              סְפֹר כָּל מַכָּה, אַךְ נְכוֹנָה.

הופעה שנייה של הבלט

[הבלשים מכרכרים ומכים אותו על אפו לפי קצב הנגינה]

פולישינל     אַחַת, אַחַת וְאַחַת, אַחַת וּשְׁתַּיִם, אַחַת וְשָׁלשׁ,

            אַחַת וְאַרְבַּע, אַחַת וְחָמֵשׁ, אַחַת וָשֵׁשׁ, אַחַת

            וָשֶׁבַע, אַחַת וּשְׁמוֹנֶה, אַחַת וָתֵשַׁע, אַחַת

            וָעֶשֶׂר, אַחַת וְאַחַת-עֶשְׂרֵה, אַחַת וּשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה,

            אַחַת וּשְׁלשׁ-עֶשְׂרֵה, אַחַת וְאַרְבַּע-עֶשְׂרֵה, אַחַת

            וַחֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה.

הבלשים      רְאוּ, מֶה עָרוּם אוֹתוֹ אִישׁ,

           נַתְחִיל שׁוּב מֵחָדָשׁ – חִישׁ!

פולישינל     אֲדוֹנַי, כַּלְכֵּל לֹא אוּכָל. כְּבָר נֶהְפַּךְ רֹאשִׁי לְתַפּוּחַ

           צָלוּי, מוּטָב וְאֵחָבֵט בְּמַקֵּל מִלְּהַתְחִיל מֵחָדָשׁ.

הבלשים     כִּדְבָרֶיךָ, אִם בְּמַקֵּל תִּבְחַר נַפְשֶׁךָ,

              לֹא נִמְנַע הַטּוֹב מִמֶּךָּ.

הופעת הבלט בשלישית

[הבלשים מרקדים וחובטים אותו במקל לפי קצב הניגון]

פולישינל     [מונה את חביטות המקל] אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלשׁ, אַרְבַּע,

            חָמֵשׁ, שֵׁשׁ… אוֹי, אוֹי, אֵלִי! כַּלְכֵּל לֹא אוּכָל.

            אֲדוֹנַי, הֵא לָכֶם שֵׁשֶׁת הַשְּׁקָלִים.

הבלשים     הוֹי, אָדָם נָדִיב, אָצִיל וּבְרוּךְ אֵל!

          לֶכְתְּךָ לְשָׁלוֹם, מַר פּוֹלִישִׁינֶל!

פולישינל     לֵילָא טָבָא לְכֻלְּכֶם, אֲדוֹנָי!

הבלשים     שָׁלוֹם לְמַר, שָׁלוֹם לְמַר פּוֹלִישִׁינֶל.

פולישינל     אֲנִי עַבְדְּכֶם לְשָׁרֶתְכֶם.

הבלשים     שָׁלוֹם לְמַר, שָׁלוֹם לְמַר פּוֹלִישִׁינֶל!

פולישינל     אֲנִי עַבְדְּכֶם בֶּן אֲמַתְכֶם.

הבלשים     שָׁלוֹם לְמַר פּוֹלִישִׁינֶל!

פולישינל     לְהִתְרָאוֹת!

הופעת הבלט ברביעית

[כולם שמחים ורוקדים משמחה על הכסף]

 

מערכה שנייה    🔗

מחזה ראשון    🔗

חדר ארגן

[קליאנט, טואנטה]

טואנטה     [שלא הכירה את קליאנט] אֲדוֹנִי, מָה רוֹצֶה?

קליאנט      מָה אֲנִי רוֹצֶה?

טואנטה הוֹי הוֹי, הֲלֹא אַתָּה זֶה. הִפְתַּעְתַּנִי, וּמָה אַתָּה

          עוֹשֶׂה פֹה?

קליאנט     רוֹצֶה אֲנִי לָדַעַת אֶת גּוֹרָלִי, לְדַבֵּר אֶל אַנְגֶ’לִיקָה

             הַיְקָרָה, לָדַעַת מַה יְּרַחַשׁ לִבָּהּ, לִשְׁמוֹעַ אֶת

             הַחְלָטָתָהּ בִּדְבַר הַשִּׁדּוּךְ הַבָּזוּי, שֶׁהִגִּידוּ לִי עַל

             אוֹדוֹתָיו.

טואנטה     טוֹב וְיָפֶה! אֲבָל לְדַבֵּר עִם אַנְגֶ’לִיקָה לֹא כָל-כָּךְ

             נָקֵל. אֶפְשָׁר לְדַבֵּר אִתָּהּ אַךְ בְּסֵתֶר. הֲלֹא יָדַעְתָּ

            כֵּיצַד שׁוֹמְרִים עָלֶיהָ. אֵינָהּ יְכוֹלָה לָצֵאת מִן

            הַבַּיִת אוֹ לְדַבֵּר עִם אִישׁ, וְאַךְ סַקְרָנוּתָהּ שֶׁל

            דּוֹדָה אַחַת זְקֵנָה נָתְנָה לָנוּ הַיְכֹלֶת לִרְאוֹת

            בַּמַּחֲזֶה אֲשֶׁר שָׁם הִתְלַקְּחָה אַהֲבַתְכֶם. מְאֹד מְאֹד

             זְהִירִים אָנוּ לִבְלִי לְדַבֵּר בְּאוֹתוֹ מְאֹרָע.

קליאנט     אֵינֶנִּי בָא בְּתוֹר קְלֵיאַנְט אוֹ אוֹהֲבָהּ, אֶלָּא

           בִּבְחִינַת יְדִידוֹ שֶׁל הַמּוֹרֶה לְמוּסִיקָה, שֶׁנָּתַן לִי

           רְשׁוּת לְהִתְיַצֵּב לְפָנֶיהָ כִּמְמַלֵּא מְקוֹמוֹ.

טואנטה      הִנֵּה אָבִיהָ בָּא, הִסּוֹג קְצָת לְאָחוֹר וְהַנִּיחָה לִּי

           לְהַגִּיד לוֹ כִּי אַתָּה פֹה.

מחזה שני    🔗

[ארגן, טואנטה]

ארגן     [מדמה כי הוא יחידי כאן ואינו רואה את טואנטה]

            מַר פּוּרְגוֹן צִוָּה עָלַי לְטַיֵּל בַּבֹּקֶר בְּחַדְרִי

            שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה לְפָנִים וּשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה לְאָחוֹר,

            וְשָׁכַחְתִּי לִשְׁאֹל אוֹתוֹ אִם לְאֹרֶךְ חַדְרִי אוֹ

            לְרָחְבּוֹ.

טואנטה     מַר אַרְגַּן! הִנֵּה כָאן…

ארגן     דַּבְּרִי בְלַחַשׁ, רֵיקָנִית! הֲלֹא זִעְזַעַתְּ כָּל מֹחִי.

           כְּלוּם אֵין אַתְ מַעֲלָה עַל דַּעְתֵּךְ, שֶׁאֵין זוֹ מִן

           הַמִּדָּה לְדַבֵּר עִם חוֹלִים בְּקוֹל רָם כָּל-כָּךְ?

טואנטה      לֹא חָפַצְתִּי, אֶלָּא…

ארגן      דַּבְּרי בְלַחַשׁ, אוֹמֵר אֲנִי לָךְ.

טואנטה     אֲדוֹנִי…

ארגן     הָה?

טואנטה אֲנִי אוֹמֶרֶת [עושה עצמה מדברת]

ארגן     מָה אַתְּ אוֹמָרֶת?

טואנטה     [בקול רם] אוֹמֶרֶת אֲנִי: אִישׁ בָּא וְרֹוצֶה לְדַבֵּר אִתָּךְ.

ארגן      יָבֹא.

[טואנטה רומזת לקליאנט להתקרב]

מחזה שלישי    🔗

[ארגן, קליאנט, טואנטה]

קליאנט     אֲדוֹנִי…

טואנטה     [לקליאנט] אַל יָרִים אֲדוֹנִי כָּל-כָּךְ קוֹלוֹ וְלֹא יְזַעְזַע

            אֶת מֹחוֹ שֶׁל מַר אַרְגַּן.

קליאנט     אֲדוֹנִי, שָׂמֵחַ אֲנִי לִמְצֹא אוֹתְךָ עוֹמֵד עַל רַגְלֶיךָ

            וְלִרְאוֹת, כִּי הוּטַב מַּצַב בְּרִיאוּתֶךָ.

טואנטה     [עושה עצמה כועסת] הָא כֵיצַד הוּטַב מַצַּב בְּרִיאוּתוֹ?

            שֶׁקֶר הַדָּבָר, אֲדוֹנִי עוֹדֶנּוּ חוֹלֶה.

קליאנט     שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים, כִּי הוּטַב לַאֲדוֹנִי, וּמוֹצֵא אֲנִי

           שֶׁפָּנָיו טוֹבִים.

טואנטה     מָה, אַתָּה סָבוּר בֶּאֱמֶת שֶׁפָּנָיו טוֹבִים? פָּנָיו

             רָעִים, מְאֹד רָעִים. כָּל הָאוֹמֵר שֶׁפָּנָיו טוֹבִים

            אֵינוֹ אָּלא שׁוֹטֶה. מֵעוֹלָם לֹא הִרְגִּישׁ אֶת עַצְמוֹ

             כָּל-כָּךְ בְּרָע.

ארגן       הַצֶּדֶק אִתָּהּ.

טואנטה     הוּא מִתְהַלֵּךְ, אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה כִּשְׁאָר בְּנֵי-אָדָם,

            וְאַף עַל פִּי כֵן הֲרֵיהוּ חוֹלֶה מְאֹד.

ארגן      אֱמֶת וְנָכוֹן הָדָּבָר.

קליאנט     צַר לִי מְאֹד, אֲדוֹנִי. בָּא אֲנִי מִטַּעַם מוֹרֵה-הַזִּמְרָה

            שֶׁל בִּתּוֹ הָעַלְמָה. אָנוּס הָיָה לָצֵאת אֶל הַכְּפָר

           לְיָמִים מִסְפָּר; וַאֲנִי יְדִידוֹ, וַיְשַׁלְחֵנִי לְמַלֵּא אֶת

           מְקוֹמוֹ, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַשִּׁעוּרִים, מִיִּרְאָה

            שֶׁמָּא תִשְׁכַּח כָּל מַה שֶּׁלָּמְדָה כְבָר.

ארגן     טוֹב מְאֹד. [לטואנטה] קִרְאִי לְאַנְגֶ’לִיקָה.

טואנטה     סְבוּרָה אֲנִי, אֲדוֹנִי, שֶׁמּוּטָב וְאוֹלִיכֶנּוּ אֶל חַדְרָהּ

           שֶׁל הַגְּבֶרֶת.

ארגן     לֹא, לֹא! קִרְאִי לָהּ וְתָבֹא.

טואנטה    לֹא יוּכַל לְלַמְּדָהּ כָּרָאוּי, אִם לֹא יִהְיוּ לְבַדָּם.

ארגן     כֵּן, כֵּן!

טואנטה     אֲדוֹנִי, הֲלֹא תֶחֱרַשְׁנָה אָזְנֶיךָ. דַּי בְּמַשֶּׁהוּ בְמַצָּבְךָ

            עַתָּה, כְּדֵי לְזַעְזֵעַ אֶת מֹחֶךָ.

ארגן     לֹא, לֹא! חוֹבֵב אֲנִי אֶת הַמּוּסִיקָה, וּמְאֹד יִנְעַם

           לִי… אַה! הִנֵּה הִיא בָאָה. [אל טואנטה] לִכי וּרְאִי,

           אִם כְּבָר לָבְשָה אִשְׁתִּי אֶת בְּגָדֶיהָ.

מחזה רביעי    🔗

[ארגן, אנג’ליקה, קליאנט]

ארג     בּוֹאִי, בִּתִּי! מוֹרֵה-הַזִּמְרָה שֶׁלָּךְ יָצָא אֶל הַכְּפָר,

          וְהִנֵּה אִישׁ אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ הֵנָּה לָתֵת לָךְ אֶת הַשִּעוּר.

אנג’ליקה     [מכירה את קליאנט] הוֹי, אֵלִי!

ארגן     מַלָּךְ, לָמָּה זֶּה נִבְהָלְתְּ?

אנג’ליקה     הֲרֵי…

ארגן     מַה זֶּה? לָמָּה חָרָדְתְּ?

אנג’ליקה     מִקְרֶה נִפְלָא קָרָה לִי, אָבִי.

ארגן     הָא כֵיצַד?

אנג’ליקה     חָלַמְתִּי הַלַּיְלָה, וְהִנְנִי בִּמְבוּכָה גְדוֹלָה. וְהִנֵּה

            לְפִתְאֹם הוֹפִיעַ אָדָם, וְתָאֳרוֹ מַמָּש כְּתָאֳרוֹ שֶׁל

            מַר. וַאֲנִי צָעַקְתִּי לְעֶזְרָה, וְהוּא גַם הוֹשִׁיעַ לִי.

            וּמַה גָּדוֹל תִּמְהוֹנִי בְּבֹאִי הֵנָּה, וְהִנֵּה אֲנִי רוֹאָה

            אוֹתוֹ שֶׁהָיָה נֶגְדָּהּ עֵינַי כָּל הַלָּיְלָה.

קליאנט     מַהּ נָעִים חֶלְקוֹ שֶׁל אָדָם, הַמִמַלֵּא הַרְהוֹרֵי לִבֵּךְ

           אִם בַּחֲלוֹם וְאִם בְּהָקִיץ. וּמַה גָּדוֹל אָשְׁרִי, אִלּוּ

            הָיָה לְאֵל יָדִי לְהוֹשִׁיעֵךְ בְּרַב אוֹ בִמְעָט. אֵין דָּבָר

           בָּעוֹלָם שֶׁלֹּא אֶעֱשֶׂה בִשְׁבִילֵךְ.

מחזה חמישי    🔗

[ארגן, אנג’ליקה, קליאנט, טואנטה]

טואנטה     חֵי נַפְשִׁי, אֲדוֹנִי, עַכְשָׁו אֲנִי עוֹמֶדֶת עַל צִדּוֹ שֶׁל

            מַר, וַאֲנִי חוֹזֶרֶת בִּי מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי תְמוֹל.

            הִנֵּה מַר דִּיאַפוּאַרוּס הָאָב וּמַר דִּיאַפוּאַרוּס הַבֵּן

            בָּאִים לְבַקְּרֶךָ. חָתָן יָפֶה יִפֹּל בְּגוֹרָלְךָ, עַתָּה

             תִרְאֶה אֶת הָעֶלֶם הַנָּאוֶה וְהַנָּבוֹן שֶׁבָּעוֹלָם. אַךְ

            שְׁתֵּי מִלִּים הִגִּיד לִי, וְהֵן לִבְּבוּנִי, וְאֶת בִּתְּךָ

            יִמְשֹׁךְ בְּחַבְלֵי קֶסֶם.

ארגן     [אל קליאנט, העושה עצמו כאומר ללכת] יִשָּׁאֵר, אֲדוֹנִי

           הִנְנִי מַשִּׂיא אֶת בִּתִּי לְאִישׁ, וְהִנֵּה מְבִיאִים לְכָאן

           אֶת הֶחָתָן, שֶׁעֲדַיִן לֹא רָאֲתָה אֶת פָּנָיו כְּלָל.

קליאנט     מְכַבֵּד אַתָּה אוֹתִי, אֲדוֹנִי, כָּבוֹד גָּדוֹל לִהְיוֹת עֵד

           פְּגִישָׁה נְעִימָה זוֹ.

ארגן     הֲלֹא הוּא בְנוֹ שֶׁל רוֹפֵא מֻמְחֶה, וְהַחֲתֻנָּה –

            בְּעוֹד אַרְבָּעָה יָמִים.

קליאנט     יָפֶה מְאֹד.

ארגן      יִכְתֹּב, מַר, לְמוֹרֵה-הַמּוּסִיקָה שֶׁלָּהּ וְיָבֹא אֶל הַחֲתֻנָּה.

קליאנט     בְּחֵפֶץ לֵב.

ארגן     וְגַם אֵת אֲדוֹנִי אֲנִי מַזְמִין.

קליאנט     כָּבוֹד גָּדוֹל אַתָּה נוֹהֵג בִּי.

טואנטה     עוּשׁוּ, פַּּנּוּ מָקוֹם, הִנֵּה הֵם.

מחזה שישי    🔗

[מר דיאפוארוס, תומש דיאפוארוס, ארגן, אנג’ליקה,

קליאנט, טואנטה, משרתים]

ארגן     [שם ידו על מצנפתו בלי לסיר אותה] מַר פּוּרְגוֹן אָסַר

            עָלַי לָלֶכֶת בְּגִלּוּי רֹאשׁ. הֲלֹא מַר בֶּן-אֻמָּנוּתוֹ

            וְיוֹדֵעַ כָּל תּוֹצְאוֹתָיו שֶׁל דָּבָר זֶה.

מר דיאפוארוס     כָּל בִּקּוּר וּבִקּוּר שֶׁלָּנוּ צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה שְׂכָרוֹ שֶׁל

           חוֹלֶה בְּצִדּוֹ וְלֹא הֶפְסֵדוֹ.

[ארגן ומר דיאפוארוס מדברים בבת אחת]

ארגן          הֲרֵינִי מְקַבֵּל, אֲדוֹנָי…

מר דיאפוארוס     הֲרֵינוּ בָאִים…

ארגן           בְּשִׂמְחָה רַבָּה…

מר דיאפוארוס     בְּנִי תּוֹמַשׂ וְאָנֹכִי…

ארגן          הַכָּבוֹד הַגָּדוֹל שֶׁאַתָּה מְכַבְּדֵנִי…

מר דיאפוארוס     לְהָעִיד בָּזֶה לַאֲדוֹנִי…

ארגן           מְאֹד אֲנִי רוֹצֶה…

מר דיאפוארוס      מַה יִּחַדְּ לִבֵּנוּ…

ארגן          לְבַקֵר אֶתְכֶם בְּבֵיתְכֶם…

מר דיאפוארוס      עַל הַחֶסֶד הַגָּדוֹל שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה עִמָּנוּ…

ארגן           כְּדֵי לְהוֹכִיחַ לָכֶם…

מר דיאפוראוס     שֶׁהוֹאַלְתָּ לְקַבֵּל אֶת פָּנֵינוּ…

ארגן          אֲבָל אֲדוֹנִי יוֹדֵעַ…

מר דיאפוראוס     בְּכָבוֹד, אֲדוֹנִי…

ארגן          מַה טִּיבוֹ שֶׁל חוֹלֶה אֻמְלָל…

מר דיאפוראוס      לָבֹא אִתְּךָ בִּבְרִית אַהֲבָה…

ארגן          שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר…

מר דיאפוארוס     וּלְהַבְטִיחַ לְךָ…

ארגן          אֶלָּא לְהַגִּיד לָכֶם פֹּה…

מר דיאפוארוס     כִּי בְּכָל דָבָר שֶׁיֶּשׁ לוֹ שַׁיָּכוּת לְאֻמָּנוּתֵנוּ…

ארגן          שֶׁיְּבַקֵּשׁ כָּל שְׁעַת-כֹּשֶׁר וְהִזְדַּמְּנוּת…

מר דיאפוארוס     וְכֵן בְּכָל שְׁאָר הַדְּבָרִים…

ארגן           כְּדֵי לְהַגִּיד לְךָ, אֲדוֹנִי…

מר דיאפוארוס     לְעוֹלָם נְכוֹנִים אָנוּ, אֲדוֹנִי…

ארגן           שֶׁאֲנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְשָׁרְתֶךָ…

מר דיאפוארוס     לְהוֹכִיחַ לְךָ אֶת שְׁקִידָתֵנוּ. [אל בנו] תּוֹמַשׂ, קְרַב

           וּבָרֵךְ אוֹתָהּ.

תומש דיאפוארוס     [לאביו] בָּאָב יָאֶה לְהַתְחִיל, הֲלֹא כֵן?

מר דיאפוארוס     כֵּן.

תומש דיאפוארוס     [לארגן] אֲדוֹנִי! בָּא אֲנִי לְבָרֶכְךָ, לְהַכִּירְךָ, לֶאֱהָבְךָ

               וּלְכַבֶּדְךָ בְּתוֹר אָב שֵׁנִי; אֲבָל אָב שֵׁנִי, שֶׁאֲנִי מֵעֵז

              לוֹמַר, כִּי חַיָּב אֲנִי לוֹ יוֹתֵר מִשֶּׁאֲנִי חַיָּב לְאָבִי

               הָרִאשׁוֹן. אָבִי הָרִאשׁוֹן הוֹלִידַנִי, אַתָּה בְחַרְתָּנִי;

              הוּא קִבְּלַנִי, כִּי הֻטַּל עָלָיו – אַתָּה קֵרַבְתַּנִי

               בְחָסֶד. מַה שֶּׁקִּבַּלְתִּי מִמֶּנּוּ, אֵינוֹ אֶלָּא מַעֲשֵׂה

               גוּפוֹ, מַה שֶּׁאֲנִי מְקַבֵּל מִמְּךָ – פֹּעַל רְצוֹנְךָ

               הוּא. וְכָל-כַּמָּה שֶׁכֹּחוֹתָיו שֶׁל הָרוּחַ עוֹלִים עַל

               כֹּחוֹתָיו שֶׁל הַגּוּף, בָּהּ בְּמִדָּה מְרֻבִּים חוֹבוֹתַי

               כְּנֶגְדֶּךָ, וּבְמִדָּה זוֹ יָקָר לִי בְיוֹתֵר לִהְיוֹת לְךָ לְבֵן

              לֶעָתִיד לָבֹא, אֲשֶׁר עַל כֵּן בָּאתִי כַיּוֹם לְהַבִּיעַ

                לְךָ מֵרֹאשׁ אֶת כָּל הַכָּבוֹד, שֶׁיִּרְחַשׁ לִבִּי מִתּוֹךְ

               הַכְנָעָה רַבָּה וּמִשְׁמַעַת גְּמוּרָה.

טואנטה     אַשְׁרֵי בֵית-הָאֻלְפָּנָא הַמּוֹצִיא תַּלְמִידֵי חֲכָמִים

           כָּמֹהוּ!

תומש דיאפוארוס     [לאביו] אָבִי מוֹרִי, הֵיטַבְתִּי לְדַבֵּר?

מר דיאפוארוס      optime.

ארגן     [לאנג’ליקה] בָּרְכִי אֶת הָאָדוֹן.

תומש דיאפוארוס     [לאביו] הַאִם עָלַי לְנַשֵּׁק לָהּ?

מר דיאפוארוס     כֵּן, כֵּן.

תומש דיאפוארוס     [לאנג’ליקה] גְּבִרְתִּי, הֲלֹא לֹא לְחִנָּם יִקָּרֵא לָךְ

            מִשָּׁמַיִם חוֹתֶנֶת, כִּי עַל כֵּן…

ארגן     [לתומש] אֵינָהּ אִשְׁתִּי, בִּתִּי הִיא.

תומש דיאפוארוס      וְזוֹ אֵיפֹה הִיא?

ארגן               מִיָּד תִּכָּנֵס.

תומש דיאפוארוס      [לאביו] אָבִי, הַאִם אֲחַכֶּה עַד שֶׁתָּבֹא?

מר דיאפוארוס     עַד שֶׁתָּבֹא בָּרֵךְ אֶת הַנַּעֲרָה.

תומש דיאפוארוס     גְּבִרְתִּי! לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר מֵאַנְדַּרְטָא זוֹ שֶׁל

                  מֶמְנוֹן, שֶׁהָיְתָה מוֹצִיאָה קוֹל הַרְמוֹנִי, כְּשֶׁהָיוּ

                  קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ מְאִירוֹת אוֹתָהּ, כָךְ מַמָּשׁ אַרְגִּישׁ גַּם

                  אֲנִי אֶת עַצְמִי נִלְבָּב מִתּוֹךְ רֶגֶשׁ נָעִים, כְּשֶׁעוֹלָה

                   שִׁמְשׁוֹ שֶׁל יָפְיֵךְ כְּנֶגְדִּי; וּכְשֵׁם שֶׁהַפֶּרַח הַנִּקְרָא

                  זְהָרִיָּה, אֵינוֹ פוֹסֵק, לְפִי דִבְרֵיהֶם שֶׁל חַכְמֵי

                  הַטֶּבַע, מִלָּסֹב רֹאשׁוֹ כָּל הַיּוֹם כְּלַפֵּי מְאוֹר-הַיּוֹם,

                  כֵּן גַּם לִבִּי לֹא יִמָּשֵׁךְ מִכָּאן וְאֵילָךְ אֶלָּא אַחֲרֵי

                  כוֹכְבֵי-נְגֹהוֹת עֵינַיִךְ הַנָּאוֹת, כְּאַחֲרֵי צִירוֹ הַיְחִידִי

                  בָּעוֹלָם. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנַיִךְ, שֶׁתַּרְשִׁינִי לְהָבִיא עַל

                  מִזְבַּח-יָפְיֵךְ אֶת קָרְבַּן-לְבָבִי, שֶׁאֵינוֹ מִתְגַּעְגֵּעַ

                   וְאֵינוֹ שׁוֹאֵף לְׁשׁוּם דָּבָר בָּעוֹלָם, אֶלָּא לַכָּבוֹד

                  הָאֶחָד, לִהְיוֹת כָּל יָמָיו מְשָׁרְתֵךְ וּבַעְלֵךְ הַנִּכְנָע

                  בְּיוֹתֵר, הַמַּקְשִׁיב וְהַנֶּאֱמָן עַד מְאֹד.ֹ

טואנטה     הִנֵּה זֶהוּ כֹחָהּ שֶׁל תּוֹרָה! הַרֵי יֵשׁ לוֹמֵד אָדָם

            לְהַשְׁמִיעַ שִׂיחָה נָאָה.

ארגן     [אל קליאנט] הָהּ. וְאַתָּה, מַה תֹּאמַר אַתָּה לָזֶה?

קליאנט     פִּלְאֵי-פְלָאִים! אִם הִנֵּהוּ רוֹפֵא נָאֶה, כְּשֵׁם שֶׁהוּא

             דַרְשָׁן נָאֶה, הֲרֵי זֶה תַּעֲנוּג לִהְיוֹת נִמְנֶה עַל

             חוֹלָיו.

טואנטה     בְּלִי תְפוּנָה. אִם הוּא מַפְלִיא בִתְרוּפוֹתָיו, כְּשֵׁם

              שֶׁהוּא מַפְלִיא בְדִבּוּרָיו – אֵין לְשַׁעֵר גָּדְלוֹ.

ארגן     מַהֲרוּ כִסְאִי הֵנָּה וְכִסְאוֹת לְכָל הַקָּהָל. [משרתים מביאים כסאות] שְׁבִי לָךְ פֹּה, בִּתִּי! [אל מר דיאפוארוס]

             רוֹאֶה, אֲדוֹנִי, כֻּלֵּי עָלְמָא מִתְפַּלֵּא עַל בְּנֶךָ. מָה

            אֻשַּׁרְתָּ, שֶׁיֶּשׁ לְךָ בֵּן שֶׁכְּמוֹתוֹ!

מר דיאפוארוס     לֹא מִהְיוֹתוֹ בְנִי אֲנִי אוֹמֵר כָּךְ. וְאוּלָם יָכוֹל אֲנִי

                לוֹמַר, כִּי בֶאֱמֶת רָאוּי לִי לְהָפִיק רָצוֹן מִמֶּנּוּ.

                    וְכָל מִי שֶׁמַּכִּיר אוֹתוֹ, גּוֹמֵר עָלָיו אֶת הַהַלֵּל,

                    כְּעַל בָּחוּר שֶׁאֵין בּוֹ כָל פְּגָם. לְעוֹלָם לא הָיָה

                    דִמְיוֹנוֹ עֵר, וְהָיָה חָסֵר אוֹתָהּ הָרוּחַ הַלּוֹהֶטֶת,

                   שֶׁיֶּשְׁנָהּ לְכַמָּה יְלָדִים; וְאוּלָם דַּוְקָא מִשּׁוּם זֶה

                   הֶאֱמַנְתִּי בְישֶׁר-מִשְׁפָּטוֹ, שֶׁהִיא תְכוּנָה נְחוּצָה

                    מְאֹד בְּאֻמָּנוּתֵנוּ. בִּהְיוֹתוֹ קָטָן, לֹא הָיָה מֵעוֹלָם

                    מַה שֶׁנִּקְרָא בִּפי הַבְּרִיוֹת זָרִיז אוֹ חָרוּץ; תָּמִיד

                 הָיָה שׁוֹקֵט וְשָׁלֵו וְשַׁתְקָנִי, מֵעוֹלָם לֹא הוֹצִיא

                  מִפִּיו מִלָּה וְלֹא שִׂחֵק מֵעוֹדוֹ בִּשְׂחוֹק יְלָדִים,

                  הַחֲבִיבִים כָּל-כָּך עַל הַקְּטַנִּים. בְּקשִׁי רַב עָלְתָה

                  בְיָדֵנוּ לְלַמְּדוֹ קְרֹא. בִּהְיוֹתוֹ בֶן תֵּשַׁע לֹא יָדַע

                   צוּרַת אוֹת. טוֹב, אָמַרִתִּי בְלִבִּי, "הָאִילָנוֹת

                   הַמְפַגְּרִים בְּגִדּוּלָם, מוֹצִיאִים אֶת הַפֵּרוֹת הַמְעֻלִּים

                   בְּיוֹתֵר". קָשֶׁה לַחֲרוֹת עַל גַּבֵּי שַׁיִשׁ מִלַּחֲרוֹת עַל

                   חוֹל; אֲבָל הַכָּתוּב עַל גַּבֵּי שַׁיִשׁ מַאֲרִיךְ יָמִים

                   יוֹתֵר. וְאִטִּיּוּת זוֹ שֶׁל הֲבָנָה, אוֹתוֹ הַקּשִׁי

                   שֶׁל דִּמְיוֹן, הוּא הוּא הָאוֹת לְבִינָה יְשָׁרָה

                  לְהַבָּא. כְּשֶׁהִכְנַסְתִּיו לְאֶסְכּוֹלָה, קָשְׁתָה עָלָיו

                  תְּחִילָה יַד-הַתַּלְמוּד, אוּלָם הוּא גָבַר עַל כָּל

                  הַמִּכְשׁוֹלִים. כָּל הַמּוֹרִים הִלְלוּהוּ בְאָזְנַי עַל

                   חָרִיצוּתוֹ וּשְׁקִידָתוֹ, וְכָךְ, מִתּוֹךְ נִגּוּד פַּרְזְלָא, בָּא

                    וְהִגִּיעַ לִתְעוּדַת בּוֹגְרוּת בְּכָבוֹד. וּבִכְלָל, יָכוֹל

                    אֲנִי לוֹמַר בְּלִי כָל יְהִירוּת, כִּי זֶה שְׁנָתַיִם, שֶׁבְּנִי

                   מֵחוֹבְשֵׁי בֵית-הַמִּדְרָשׁ, וְלֹא הָיָה מִי שֶׁעָלָה עָלָיו

                    בְּאֵיזֶה וִכּוּחַ בָּאֶסְכּוֹלָה שֶׁלָּנוּ. נוֹרָא הוּא עַל

                    כָּל סְבִיבָיו, וְאֵין לְךָ לֶקַח בָּאֶסְכּוֹלָה, שֶׁלֹא יֵצֵא

                    כְנֶגֶד הַנָּחָה כָל-שֶׁהִיא וְיוֹרֵד לַחַיִּים וְלַמָּוֶת.

                    בְּוִכּוּחַ אֵין לְהָזִיז אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ: עַז הוּא כְּתֻרְכִּי

                   זֶה בְהַנָּחוֹתָיו וְאֵינוֹ מְוַתֵּר עַל דַּעְתּוֹ לְעוֹלָם.

                    וּבְמַסְּקָנוֹתָיו הוּא יוֹרֵד עַד סוֹף כָּל מַחֲבֹאוֹתֶיהָ

                    שֶׁל הַלּוֹגִיקָה. וְאוּלָם, יוֹתֵר מִכָּל דָבָר נִרְאֶה הוּא

                    בְעֵינַי, וּבָזֶה הֲרֵינוּ לוֹ לְמוֹפֵת, בָּזֶה שֶׁהוּא הוֹלֵךְ

                    בְּסַמְיוּת-עֵינַיִם אַחַר דֵּעוֹתֵיהֶם שֶׁל הַקַּדְמוֹנִים.

                    וּלְעוֹלָם אֵינוֹ רוֹצֶה לְהָבִין וְלִשְׁמֹעַ אֶת טַעֲמֵיהֶם

                    וְנִמּוּקֵיהֶם שֶׁל הַגַּלִּילֵיִים כִּבְיָכוֹל שֶׁל הַמֵּאָה

                    שֶׁלָּנוּ בִּדְבַר מַחֲזוֹר הַדָּם וְעוֹד דִּבְרֵי רוּחַ וְכַיוֹצֵא

                    בָזֶה.

תומש דיאפוארוס         [מוציא מתוך כיסו מגילה גדולה ומוסרה לאנג’ליקה]

                  כְּנֶגֶד כָּל הָאוֹמְרִים שֶׁיֶּשְׁנוֹ מַחֲזוֹר-דָּם יָצָאתִי

                  בִמְגִלָּה זוֹ וַאֲנִי מַרְהִיב בְּנַפְשִׁי לִמְסֹר אוֹתָהּ לָךְ,

                   גְּבִרְתִּי, בִּרְשׁוּת אֲדוֹנִי [מחווה קידה לארגן] מִנְחַת

                  בִּכּוּרִים מִפְּרִי חָכְמָתִי.

טואנטה         [לוקחת את המגילה] תְּנֶנָּה! תְּנֶנָּה! טוֹב לְהִשְׁתַּמֵּשׁ

         בָּהּ בִּבְחִינַת צִיּוּר. נִתְלֶה אוֹתָה בְּחַדְרֵנוּ לְנוֹי.

תומש דיאפוארוס         [משתחווה כלפי ארגן] שׁוּב בִּרְשׁוּת אֲדוֹנִי הַרֵינִי

                  מַזְמִין אֶת גְּבִרְתִּי לָבֹא בְאֵלֶּה הַיָּמִים כְּדֵי

                   לְהִתְעַנֵּג עַל מַחֲזֵה הַנִּתּוּחַ שֶׁל אִשָּה אַחַת, שֶׁאֲנִי

                  צָרִיךְ לְהַרְצוֹת עָלֶיהָ.

טואנטה         מַה יָּפֶה עֹנֶג זֶה! יֵּשׁ מוֹבִיל יָפָתוֹ לְבָתֵּי הַקּוֹמֶדִיָּה,

                  אֲבָל לְהוֹבִיל אוֹתָהּ לִרְאוֹת בְּמַחֲזֵה-נִתּוּחַ הֲרֵי זוֹ

                  מִדָּה שֶׁל אֲדִיבוּת, שֶׁאֵין לְמַעְלָה הֵימֶנָּה.

מר דיאפוארוס         וְסוֹף דָּבָר, בְּנוֹגֵעַ לְאוֹתָן הַתְּכוּנוֹת, הַנְּחוּצוֹת

                   בִּשְׁבִיל עִנְיְנֵי אִישׁוּת וּפְרִיָּה וּרְבִיָּה, הֲרֵיִני מֵעִיד

                  עָלָיו, שֶׁלְּפִי חֻקֵּי הַדּוֹקְטוֹרִים שֶׁלָּנוּ הַרֵיהוּ נוֹצָר

                  בָּאֹפֶן הָרָצוּי בְּיוֹתֵר, וְכֹחָהּ שֶׁל הַפְּרוֹפֶקַצִיָּה שֶׁבּוֹ

                  יֶשְׁנָהּ בְּמִדָּה גְדוּשָׁה, וּמִזְגּוֹ הֲרֵיהוּ מְסֻגָּל לְהוֹלִיד

                  וּלְהָבִיא לָעוֹלָם וְלָדוֹת מְתֻקָּנִים כַּהֲלָכָה.

ארגן         הַאִם אֵין בְּדַעְתּוֹ שֶׁל אֲדוֹנִי לְהַכְנִיסוֹ אֶל חֲצַר

                   הַמֶּלֶךְ וּלְהַמְצִיא לוֹ שָׁם מִשְׂרַת רוֹפֵא?

מר דיאפוארוס         אִם עָלַי לְדַבֵּר בְּהִתְגַּלּוּת לִבִּי, הֲרֵי מֵעוֹלָם לֹא

                  הָיָה נִרְאֶה לִי שִׁמּוּשָׁהּ שֶׁל אֻמָּנוּתֵנוּ נָעִים בְּיוֹתֵר

                  אֵצֶל הַגְּדוֹלִים, לְעוֹלָם בָּדַקְתִּי וּמָצָאתִי, שֶׁטּוֹב

                  לָנוּ לִהְיוֹת מְצוּיִים אֵצֶל בְּנֵי הֶהָמוֹן. הֶהָמוֹן

                  נוֹחַ בְּיוֹתֵר. אֵין אַתָּה אַחֲרַאי לְמַעֲשֶׂיךָ, כָּל מִי

                  שֶׁחֻקֵּי אֻמָּנוּתֵנוּ לוֹ לְעֵינַיִם שׁוּב אֵין לוֹ לִדְאֹג

                   לְכָל מַה שֶׁיֶּאֱרַע; לֹא כֵן עִם הַגְּדוֹלִים בָּאָרֶץ.

                  כְּשֶׁהֵם חוֹלִים וְנוֹפְלִים לְמִשְׁכָּב, רוֹצִים הֵמָּה

                  דַוְקָא שֶׁרוֹפְאֵיהֶם יְרַפְּאוּם מִמַּחֲלָתָם.

טואנטה         כַּמָּה מְגֻחָךְ הַדָּבָר! מְחֻצָּפִים שֶׁכְּמוֹתָם, הָרוֹצִים

                   שֶׁגַּם תַּבְרִיאוּ אוֹתָם! לֹא לְכָךְ נוֹצַרְתֶּם. דַּיֵּכֶם

                  שֶׁאַתֶּם כּוֹתְבִים רְפוּאוֹת וּמְקַבְּלִים שְׂכַר-טִרְחָה,

                   לְהַבְרָאָתָם יִדְאֲגוּ הֵמָּה, אִם יֵשׁ בְּיָדָם.

מר דיאפוארוס         אֱמֶת וְיַצִּיב. אָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא לְהִתְנַהֵג עִם

הַבְּרִיוֹת כַּכָּתוּב.

ארגן         [אל קליאנט] צַוֵּה עַל בִּתִּי לָשִׁיר קְצָת לִפְנֵי

                  הַחֲבוּרָה.

קליאנט         לִפְקֻדָּתְךָ חִכִּיתִי, אֲדוֹנִי. מַחֲשָׁבָה נִצְנְצָה בְמֹחִי

                  לְבַדֵּחַ אֶת דַּעַת הַקָּהָל בְּמַחֲזֶה אֶחָד קָטָן לָקוּחַ

                  מִן הָאוֹפֶּרָה הַמֻּצָּגָה כָעֵת וְשֶׁיָּצְאָה זֶה עַתָּה

                  לְאוֹר, שֶׁאָשִׁיר לִפְנֵיכֶם עִם הָעַלְמָה. [לאנג’ליקה,

                  כשהוא מושיט לה גיליון נייר] זֶהוּ תַפְקִידֵךְ.

אנג’ליקה         אָנִי?

קליאנט         [בלחש לאנג’ליקה] אַל נָא תְּסָרְבִי, בְּבַקָּשָׁה מִמֵּךְ.

                  תְּנִי לִי לְהַסְבִּיר לָךְ טִיבוֹ שֶׁל הַמַּחֲזֶה, שֶׁאָנוּ

                  בָאִים לָשִׁיר. [בקול רם] אֲנִי אֵין לִי קוֹל יָפֶה

                  לְזִמְרָה; אֲבָל פֹּה דַּי אִם תְּבִינוּנִי. יוֹאִילוּ נָא

                  אֲדוֹנַי בְּחַסְדְּכֶם לִסְלֹחַ לִי, כִּי בָזֶה אֲנִי נוֹתֵן אַךְ

                   פִּתְחוֹן פֶּה לָעַלְמָה לָשִׁיר.

ארגן         הֲיָפִים הַחֲרוּזִים?

קליאנט          בְּעַצְמוֹ שֶׁל דָּבָר, אֵין זֹאת אֶלָּא אוֹפֶּרָה קְטַנָּה

                  בְּלִי כָּל הֲכָנָה קוֹדֶמֶת, כְּלוֹמַר פְּרוֹזָה מוּשָׁרָה

                  בְּמִשְׁקָל שֶׁל שִׁיר, מֵעֵין שִׁירָה חָפְשִׁית, שֶׁשְּׁנֵי

                   אֲנָשִׁים הָאוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה מַשְׁמִיעִים תֵּכֶף

                  וּמִיָּד אִיש לְאָחִיו מִתּוֹךְ אַהֲבָה וְהֶכְרֵחַ.

ארגן          יָפֶה מְאֹד. נִשְׁמָע.

קליאנט         וְזֶה דְּבַר הַמַּחֲזֶה: אַחַד הָרוֹעִים, שֶׁלִּבּוֹ נִמְשַׁךְ

                   אַחַר מַחֲזֶה יָפֶה שֶׁהִתְחִיל זֶה עָתָּה, וְהִנֵּה שָׁמַע

                  קוֹל שָׁאוֹן וַהֲמֻלָּה מִקָּרוֹב. הָפַךְ פָּנָיו וְרָאָה אַחַד

                   הָרֵיקִים מַלְבִּין פְּנֵי רוֹעָה בְּדִבְרֵי חֲרָפוֹת, תֵּכֶף

                   וּמִיָּד עָמַד לִימִין אוֹתוֹ הַמִּין, שֶׁכָּל הַגְּבָרִים

                  חַיָּבִים בִּכְבוֹדוֹ. לְאַחַר שֶׁשִּׁלֵּם לָרָשָׁע כְּרִשְׁעָתוֹ

                  וְקָרַב אֶל הָרוֹעָה, וְהִנֵּה לְפָנָיו נַעֲרָה צְעִירָה

                   בַּעֲלַת עֵינַיִם יָפוֹת שֶׁלֹּא רָאָה כְמוֹתָן מֵעוֹדוֹ,

                  וְהֵן שׁוֹפְכוֹת דְּמָעוֹת, שֶׁאֵין בָּעוֹלָם כְּמוֹהֶן לַיֹּפִי.

                  אֲהָהּ, אָמַר לְנַפְשׁוֹ, כְּלוּם אֶפְשָׁר לַעֲלֹב פְּנֵי

                  נַעֲרָה נְִעִימָה כָל-כָּךְ; הֲיֶשְׁנוֹ אַכְזָר, הֲיֶשְׁנוֹ פֶרֶא,

                  אֲשֶׁר לִבּוֹ לֹא יֵרַךְ לְמַרְאֵה דְמָעוֹת כָּאֵלֶּה? וְהוּא

                  מִשְׁתַּדֵּל לַעְצֹר בְּעַד אוֹתָן הַדְּמָעוֹת, שֶׁנִּדְמוּ

                  לוֹ כָל-כָּךְ נֶחְמָדוֹת, וּבְאוֹתוֹ זְמָן מִשַּׁתַּדֶלֶת גַּם

                  הָרוֹעָה לְהוֹדוֹת לוֹ בְּעַד הַחֶסֶד הַקָּטָן שֶׁעָשָׂה

                  עִמָּהּ; וְאוּלָם דְּבָרֶיהָ רַכִּים כָּל-כָּךְ, נֶחְמָדִים

                   וְלוֹקְחִים לֵב בְּיוֹתֵר, עַד שֶׁלֹּא יָכוֹל הָרוֹעֶה לַעֲמֹד

                   בְּפָנֶיהָ. כָּל הֶגֶה הַיּוֹצֵא מִפִּיהָ, כָּל מַבַט-עֵינֶיהָ

                   הֲרֵיהוּ בִשְׁבִילוֹ חֵץ לַהַב הַפּוֹלֵחַ אֶת לִבּוֹ. כְּלוּם

                  עָשִׂיתִי דָבָר, אוֹמֵר הוּא בְלִבּוֹ, שֶׁהוּא רָאוּי לְדִבְרֵי

                  תוֹדָה נֶחְמָדִים כָּאֵלֶּה? מָה הַמַּעֲשֶׂה שֶׁיַּכְבִּיד

                  עַל הָאָדָם לַעֲשׂוֹת, מָה הַחֶסֶד שֶׁיִּמְנַע עַצְמוֹ

                  מִמֶּנּוּ וּכְלוּם לֹא יָרוּץ לִקְרַאת כָּל סַכָּנָה, כְּדֵי

                  שֶׁתָּחֹלְנָה עָלָיו רֶגַע אֶחָד בִּרְכוֹתָיהָ הַנְּעִימוֹת שֶׁל

                  נֶפֶשׁ מַחֲזִיקָה טוֹבָה כָזוֹ? כָּל הַמַּחֲזֶה חוֹלֵף בְּלִי

                  שֶׁיָּשִׂים אֵלָיו לִבּוֹ, וְהוּא מִתְאוֹנֵן, שֶׁהַמַּחֲזֶה קָצָר

                  מִדַּי, מִשׁוּם שֶׁבְּהִגָּמְרוֹ יַפְרִיד בֵּינוֹ וּבֵין הָרוֹעָה

                  הַנֶּחְמָדָה. וּלְמִן הַמַּבָּט הָרִאשׁוֹן הַזֶּה, וּלְמִן הָרֶגַע

                   הָרִאשׁוֹן הַזֶּה הוּא נִמְצָא בְאוֹתוֹ מַצָּב, שֶׁבּוֹ נִמְצָא

                   אָדָם לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁל אַהֲבָה מְמֻשָּׁכָה; הוּא

                  מַרְגִּישׁ מִיָּד כָּל הַיִּסּוּרִים הַכְּרוּכִים בִּפְרִידָה זוֹ

                  וְהוּא שָׁרוּי בִּמְצוּקַת נֶפֶש שֶׁלֹּא לִרְאוֹת עוֹד אֶת

                  זוֹ, שֶׁמִּעֵט כָּל-כָּךְ לִרְאוֹת, וַהֲרֵיהוּ עוֹשֶׂה כֹּל מַה

                  שֶּׁבְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לָשׁוּב וְלִרְאוֹת אֶת פָּנֶיהָ,

                  שֶׁאֵינָם מָשִׁים מִמֶּנּוּ יוֹמָם גַּם לָיְלָה. אֶפֶס הַלַּחַץ,

                  אֲשֶׁר לוֹחֲצִים אֶת הָרוֹעָה, אֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ לַעֲשׂוֹת

                  מְאוּמָה. אַהֲבָתוֹ הָעַזָּה הִיא מְבִיאָה אוֹתוֹ לִידֵי

                  כָךְ, שֶׁיְּבַקֵּשׁ אֶת הַיְפֵהפִיָּה לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה;

                  וּבִלְעָדֶיהָ לֹא יוּכַל עוֹד לִחְיוֹת. וְעַל יְדֵי מִכְתָּב

                  קָטָן, שֶׁהִשְׂכִּיל לִמְסוֹר לְיָדָהּ בְּעָרְמָה, הוּא מְקַבֵּל

                   הַסְכָּמָתָהּ; וְאוּלָם בְּאוֹתָה שָׁעָה נוֹדַע לוֹ, כִּי

                   אֲבִי יָפָתוֹ הֶחְלִיט לְהַשִּׂיאָהּ לְאִישׁ אַחֵר, וְהַכֹּל

                  מוּכָן לְחַג כְּלוּלוֹתֶיהָ. שַׁעֲרוּ אַתֶּם בְּנַפְשְׁכֶם, מַה

                   גָּדַל הַכְּאֵב בְּלִבּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רוֹעֶה אֻמְלָל, יָגוֹן

                   עַד לָמוּת תְּקָפָהוּ. אֵינוֹ יָכוֹל לִשָּׂא אֶת הָרַעְיוֹן

                  הַנּוֹרָא לִרְאוֹת אֶת כָּל מַה שֶּׁהוּא אוֹהֵב נָתוּן

                   בִּזְרוֹעוֹתָיו שֶׁל אַחֵר. מִתּוֹךְ יֵאוּשׁ הֲרֵיהוּ מוֹצֵא

                  בְאַהֲבָתוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ בֵּיתָהּ שֶׁל

                  רוֹעָתוֹ כְּדֵי לָדַעַת אֶת רִגְשׁוֹת לִבָּה, וּלְהִוָּדַע

                  מִפִּיהָ מַה הוּא גוֹרָלוֹ הַצָּפוּי לוֹ; וְהִנֵּה אֲשֶׁר יָגֹר

                  בָּא וְנִהְיָה. רוֹאֶה הוּא וְהִנֵּה בָּא מִתְחָרוֹ הַנִּקְלֶה,

                  אֲשֶׁר אַךְ הַקַּפְּרִיזָה שֶׁל אָבִיהָ מַעֲמִידָה אוֹתוֹ

                  לְשָׂטָן לְאַהֲבָתוֹ הָרַכָּה. רוֹאֶה הוּא אֶת הַמִּתְחָרֶה

                  הַמְגֻחָךְ עוֹמֵד כִּמְנַצֵּחַ אֵצֶל הָרוֹעָה הַחֲמוּדָה,

                  וּמַרְאֶה זֶה מְמַלֵּא אוֹתוֹ כַּעַס וְחֵמָה עַד כִּי בְדֵי

                  עָמָל הוּא כוֹבְשָׁם בְּחֻבּוֹ. הוּא שׁוֹלֵחַ מַבְּטֵי דְאָבוֹן

                  כְּלַפֵּי אֲהוּבָתוֹ. מִפְּנֵי רִגְשֵׁי הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא רוֹחֵשׁ

                  אֵלֶיהָ, וּמִהְיוֹת שֶׁאָבִיהָ נִמְצָא עַל יָדָהּ, אֵינוֹ יָכוֹל

                   לְדַבֵּר אִתָּהּ אֶלָּא בְמַבְּטֵי עֵינָיו. סוֹף סוֹף הוּא

                  מַשְׁלִיךְ מֵעָלָיו כָּל הַכְּבָלִים, וְעֹז אַהֲבָתוֹ יַשִּׂיאֶנּוּ

                   לְדַבֵּר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה. [הוא שר]

                   פִילִיס הַיָּפָה, צַעֲרִי גָדוֹל מִנְּשׂא,

                  אָנָּא, פִּתְחִי פִיךְ, הַגִּידִי לִי אָתְּ:

                   הֲלָמוּת עָלַי וְאִם לֹא?

אנג’ליקה         [שרה] הֲלֹא תִרְאֶה, תִּרְסִיס, מָה אֲמוּלָה נַפְשִׁי,

                   בְּנִשּׂוּאִים בָּחַלְתִּי מַה מְּאֹד!

                  עֵינַי אֶשָּׂא אֶל עָל, אֵלֶיךָ אֲשַׁוֵּעַ.

ארגן         אֲבָל, מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי אוֹמֵר, כִּי בִתִּי

                  מֵיטִיבָה כָל-כָּךְ לִקְרֹא מִתּוֹךְ תָּוֵי-הַנְּגִינָה, וְאֵינָהּ

                  נִכְשָלֶת.

קליאנט         אֲבָל אִמְרִי, פִילִיס,

                  הַאִם אֻשַּׁרְתִּי כֹה,

                  אֲשֶׁר בְּלִבֵּךְ עוֹד יֵשׁ

                  מָקוֹם לְשִׁכְנִי בוֹ?

אנג’ליקה         תִּרְסִיס, אֲנִי, אֲנִי שֶׁלָּךְ

                   וַחֲלוֹמוֹתַי שֶׁלָּךְ.

קליאנט         מָה רַב אָשְׁרִי, מָה רָב!

                  הַאֻמְנָם כָּךְ לִי כָּךְ?

                  אִמְרִי, פִילִיס, וְאַאֲמִינָה בָךְ.

אנג’ליקה         תִּרְסִיס, אֲנִי שֶׁלָּךְ, שֶׁלָּךְ!

קליאנט         שׁוּב הַגִּידִי, פִילִיס.

אנג’ליקה          אֲנִי שֶׁלָּךְ!

קליאנט         אִמְרִי וְחִזְרִי מֵאָה פְעָמִים.

                  אַל תִּיעָפִי!

אנג’ליקה          אֲנִי שֶׁלָּךְ! אֲנִי שֶׁלָּךְ!

                  תִּרְסִיס, אֲנִי שֶׁלָּךְ!

קליאנט         אֵלֵי-מָרוֹם וּמַלְכֵי-אָרֶץ!

                   מֵרוֹם מִשְׁכַּנְכֶם הֲתַעַרְכוּ לִי?

                   אֲבָל, פִילִיס, מַחֲשָׁבָה תַּעְכֹּר כָּל אָשְׁרִי:

                  הַשֵּׁנִי הַלָּה, הַשֵּׁנִי הַלָּה!

אנג’ליקה          אֲנִי שְׂנֵאתִיו, אֲנִי שְׂנֵאתִיו

                   מִמָּוֶת מַר לִי הוּא.

                  לָשֶׁבֶת פֹּה וּבְקִרְבָתוֹ –

                   מְצוּקוֹתַי מָה רַבּוּ!

קליאנט         אֲבָל מַה תַּעֲשִׂי, וְאָבִיךְ

                  הוּא יִמְשֹׁל בָּךְ?

אנג’ליקה         תִּבְחַר נַפְשִי אֲזַי לָמוּת,

                   לֹא אֹמַר לַדֶּבֶק: טוֹב.

                  טוֹב לִי אָמוּת, טוֹב לִי אָמוּת.

ארגן          וּמָה אוֹמֵר הָאָב?

קליאנט           אֵינוֹ אוֹמֵר כְּלוּם.

ארגן          אֲבָל אָב טִפֵּשׁ שֶׁכְּמוֹתוֹ, אָב שֶׁכְּמוֹתוֹ, שֶׁהוּא

                  שׁוֹמֵעַ טִפְּשׁוּת זוֹ וְאֵינוֹ אוֹמֵר כְּלוּם.

קליאנט         [אומר להוסיף ולשיר] הוֹי, יוֹנָתִי…

ארגן          לֹא, לֹא! דַּי בָּזֶה, קוֹמֶדִיָּה זוֹ אֵינָה אֶלָּא דֻגְמָה

                   רָעָה מְאֹד. הָרוֹעֶה תִּרְסִיס חָצוּף, וְהָרוֹעָה פִילִיס

                   בּשֶׁת לֹא תֵדָע. לְדַבֵּר כָּךְ בִּפְנֵי אָבִיהָ! [לאנג’ליקה]

                  הַרְאִי לִי אֶת הַנְּיָר. אָ… אָ.. אֵיפֹה פֹּה הַדְּבָרִים

                  אֲשֶׁר זֶה שָׁרְתְּ? אֵין פֹּה אֶלָּא הַמַּנְגִּינָה בִלְבָד.

קליאנט         כְּלוּם אֵין אֲדוֹנִי יוֹדֵעַ, שֶׁזֶּה לֹא כְבָר הִמְצִיאוּ

                   תַחְבּוּלָה לִכְתֹּב אֶת הַדְּבָרִים בְּיַחַד עִם תָּוֵי

                   הַמַּנְגִּינָה?

ארגן         טוֹב מְאֹד. הִנְנִי עַבְדְּךָ לְשָׁרְתֶךּ. לְהִתְרָאוֹת.

                   אֶפְשָׁר הָיָה לָנוּ לְהִתְקַיֵּם בְּלִי אוֹפֶּרָה מְחֻצָּפָה זוֹ.

קליאנט         לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לַאֲדוֹנִי אָמָרְתִּי.

ארגן         דִּבְרֵי שְׁטוּת אֵינָם גוֹרְמִים קוֹרַת רוּחַ. הִנֵה

                  אִשְתִּי.

מחזה שביעי    🔗

[בלינה, ארגן, אנג’ליקה, מר דיאפוארוס, תומש דיאפוארוס, טואנטה]

ארגן         יוֹנָתִי, הִנֵּה בְנוֹ שֶׁל מַר דִּיאַפוּאַרוּס.

תומש דיאפוארוס         גְּבִרְתִּי, הֲלֹא לֹא לְחִנָּם יִקָּרֵא לָךְ מִן הַשָּׁמַיִם

                  חוֹתֶנֶת, כִּי עַל כֵּן נִכָּר בְּפָנָיִךְ…

בלינה         שְׂמֵחָה אֲנִי מְאֹד לָבֹא לַמּוֹעֵד הַנָּכוֹן לֵהָנוֹת מִן

                  הַכָּבוֹד לְהַכִּירֶךָ.

                                                                            =====

הערה: במהדורה המודפסת אירעה תקלת דפוס, ועמוד אחד הודפס פעמיים במקום העמוד הבא בטקסט. למרבה הצער, לא מצאנו מהדורה בלי התקלה הזו, ולכן יש כאן קטיעה באורך עמוד אחד. [הערת פרויקט בן-יהודה]

                                                                                =====

                  לִהְיוֹת אָדָם יָשָׁר וְלִרְצוֹת לְקַבְּלֵךְ מִיַּד אֲדוֹנִי

                  אָבִיךְ.

אנג’ליקה         הֲרֵי זוֹ תַחְבּוּלָה רָעָה הִיא לִקְנוֹת אַהֲבָתוֹ שֶל

                  אָדָם מִתּוֹךְ כְּפִיָּה עָלָיו.

תומש דיאפוארוס         עַל דְּבַר הַקַּדְמוֹנִים אָנוּ קוֹרְאִים, גְּבִרְתִּי, שֶׁכֵּן

                   הָיָה מִנְהָגָם לִנְהֹג בְּכֹחַ מִבֵּית אֲבִיהָן אֶת הַנְּעָרוֹת

                   שֶׁחָפְצוּ לְקַחְתָּן לְאִשָּׁה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כִּאִלּוּ

                   מֵרְצוֹנָן הֵן נִכְנָסוֹת אֶל תַּחַת כַּנְפֵי הַגֶּבֶר.

אנג’ליקה         הַקַּדְמוֹנִים – אֲדוֹנִי – קַדְמוֹנִים הֵם, וְאָנוּ יַלְדֵי

                  זְמַנֵּנוּ אָנוּ. בְּדוֹרֵנוּ אֵין לָנוּ כָּל צֹרֶךְ בְּהַעֲוָיוֹת.

                  וְאִם טוֹבִים בְּעֵינֵינוּ הַנִּשּׂוּאִין, אָנוּ יוֹדְעוֹת כֵּיצַד

                  לְהִכָּנֵס לְחֻפָּה, וְלֹא שֶׁיִּנְהָגוּנוּ לְשָׁם בְּחֹזֶק יָד.

                  אֲדוֹנִי יְחַכֶּה מְעָט. אִם בֶּאֱמֶת יֶאֱהָבֵנִי, צָרִיךְ הוּא

                   לִרְצוֹת כָּל מַה שֶּׁאֲנִי רוֹצָה.

תומש דיאפוארוס         אָכֵן, גְּבִרְתִּי, הַכֹּל, חוּץ מִכָּל הַשַּׁיָּךְ לְאַהֲבָתִי.

אנג’ליקה         אֲבָל, אֲדוֹנִי, הַסִּימָן הַמֻּבְהָק בְּיוֹתֵר לְאַהֲבָה הוּא

                  לְהִכָּנַע לִרְצוֹנָהּ שֶׁל הָאֲהוּבָה.

תומש דיאפוארוס         Distinguo, גְּבִרְתִּי בְּכָל מַה שֶּׁאֵין בּוֹ שַׁיָּכוּת

                  לִהְיוֹתֵךְ לִי – concedo; וְאוּלָם בְּכָל הַנּוֹגֵעַ

                  לְעִנְיָן זֶה – nego.

טואנטה         [לאנג’ליקה} הַרְבִּי נִמּוּקִים כְּאַוַּת נַפְשֵׁךְ, הָאָדוֹן

                   הַזֶּה אַךְ בָּא מֵהִטָּחֵן בְּבֵית מִדְרָשׁוֹ וְלֹא יַנִּיחַ

                  שְׁאֵלָה בְּלִי תְשׁוּבָה. שַׁלָּמָה תְסָרְבִי וְאֵינֵךְ רוֹצָה

                  בַכָּבוֹד לָבֹא בִּקְהַל הַפָקוּלְטָה?

בלינה         שֶׁמָּא אֵיזוֹ אַהֲבָה נְטוּעָה בְרֹאשָׁהּ?

אנג’ליקה         אִלּוּ הָיֹה הָיְתָה, וַדַּאי הָיְתָה מֵאוֹתוֹ מִין שֶׁגַּם

                  יָשִׁרי גַּם בִּינָתִי הָיוּ מַרְשִׁים לִי הַדָּבָר.

ארגן          תַּפְקִיד מְשֻׁנֶּה תַּפְקִידִי בְכָל-אֵלֶּה, יוֹנָתִי.

בלינה         אִלּוּ הָיִיתִי בִמְקוֹמְךָ, בְּחִיר נַפְשִׁי, לֹא הָייִתִי

                  לְעוֹלָם כּוֹפָה אוֹתָהּ לְנִשּׂוּאִים, וְהָיִיתִי מֵיטִיבָה

                  לָדַעַת מַה לַּעֲשׂוֹת.

אנג’ליקה         יוֹדַעַת אֲנִי, גְּבִרְתִּי, מַה כַּוָּנָתֵךְ בִּדְבָרַיִךְ אֵלֶּה,

                  וְכָל הַטֹּוב שֶׁלִּבֵּךְ רוֹחֵש לִי, וְאֶפְשָׁר שֶׁעֲצָתֵךְ לֹא

                   תֵעָשֶׂה.

בלינה          מַשְׁמָע, שֶׁנְּעָרוֹת בַּעֲלוֹת שֵׂכֶל וִישָׁרוֹת כָּמוֹךְ

                   בָּזוֹת לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל אֲבוֹתֵיהֶן לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנָם.

                  דָּבָר זֶה הָיָה יָפֶה לְפָנִים.

אנג’ליקה         חוֹבַת הַבַּת גַּם לָהּ יֵשׁ גְּבוּל, הַשֵּׂכֶל הַטּוֹב

                   וְהַחֻקִּים אֵינָם שׂוֹרְרִים בַּכֹּל.

בלינה         כְּלוֹמַר, אֵינֵךְ רוֹצָה אֶלָּא לְהִנָּשֵׂא, אֶלָּא שֶׁרוֹצָה

                  אַתְּ לִבְחֹר לָךְ אִישׁ לְפִי שְׁרִירוּת לִבֵּךְ?

אנג’ליקה          אִם אֵין אָבִי רוֹצֶה לָתֶת לִי אִישׁ כִּלְבָבִי,

                   אַשְׁבִּיעֶנּוּ וְלֹא יַשִּׂיאֵנִי לְכָל הַפָּחוֹת לָאִישׁ אֲשֶׁר

                  לֹא אוּכַל לֶאֱהֹב אוֹתוֹ.

ארגן         אֲדוֹנַי, אֲנִי מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה עַל כָּל הַנַּעֲשֶׂה פֹה.

אנג’ליקה         כֶּל אֶחָד יֶשׁ לוֹ מַטָּרָה יְדוּעָה בְּבוֹאוֹ בִּבְרִית

                   הַנִּשּׂוּאִים. אֲנִי שֶׁאֵינֶנִּי רוֹצָה לְהִנָּשֵׂא לְאִישׁ אֶלָּא

                   כְדֵי לְאַהֲבָה אוֹתוֹ בֶאֱמֶת וְרוֹצָה לִדְבֹּק בּוֹ כָּל

                  יֵמי חַיָּי, מוֹדָה אֲנִי, שֶׁאֲנִי רוֹצָה לַעֲשׂוֹת מַעֲשַׂי

                  בִּזְהִירוּת יְדוּעָה. יֶשְׁנָן רַבּוֹת שֶׁאֵינָן נְשׂוּאוֹת

                   אֶלָּא כְדֵי לְהִפָּטֵר מֵעֻלָּם שֶׁל אֲבוֹתֵיהֶן וְלִהְיוֹתָן

                  יְכוֹלוֹת לַעֲשׂוֹת כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחָן, וְיֶשְׁנָן,

                   גְּבִרְתִּי, שֶׁאֵין נִשּׂוּאֵיהֶן אֶלָּא עִנְיַן-סַפְסָרוּת,

                   וְהֵן נִשָּׂאוֹת לְאִישׁ כְּדֵי לְהַשִּׂיג דְּמֵי אַלְמְנוּת

                   וּלְהִתְעַשֵּׁר בְּמוֹת בַּעְלָן, וְהֵן נִשָּׂאוֹת מֵאִישׁ לְאִישׁ

                  בְּלִי מוּסַר-כְּלָיוֹת אַךְ כְּדֵי לָרֶשֶׁת אוֹתוֹ. נָשִׁים

                  מֵעֵין אֵלֶּה אֵינָן מְבַקְשׁוֹת נִמּוּקִים יְתֵרִים וְאֵינָן

                  שָׂמוֹת לֵב אֶל הָאָדָם וְטִיבוֹ.

בלינה         רוֹאָה אֲנִי אוֹתָךְ וְאַתְּ מְפֻלְפֶּלֶת הַיּוֹם מְאֹד. רוֹצָה

                  הָיִיתִי לָדַעַת אֶל מָה יִרְמְזוּן מִלָּיִךְ.

אנג’ליקה         אֲנִי, גְּבִירְתִּי? כְּלוּם רוֹצָה אֲנִי לוֹמַר דָּבָר מִלְּבַד

                  מַה שֶּׁאָמָרְתִּי?

בלינה         מַחְמַדִּי, אַתְּ כָּל-כָּךְ פְּתַיָּה, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר

                  לְכַלְכֵּל זֹאת יוֹתֵר.

אנג’ליקה          וַדַּאי רוֹצָה גְּבִרְתִּי לַהֲבִיאֵנִי לִידֵי מַעֲנֶה גַס; אֲבָל

                   הִנְנִי לְהַזְהִיר אוֹתָהּ, שֶׁהַדָּבָר לֹא יַעַל בְּיָדָהּ.

בלינה         אֵין בָּעוֹלָם עַזּוּת-מֵצַח גְּדוֹלָה מִזּוֹ.

אנג’ליקה         לֹא, גְּבִרְתִי; אִמְרִי מַה שֶּׁתֹּאמֵרִי.

בלינה         מִין גַּאֲוָה מְשֻׁנָּה לָהּ, מִין חֻצְפָּה שֶׁכֻּלֵּי עָלְמָא

                  יָנִיד כְּתֵפָיו.

אנג’ליקה          כָּל זֶה לֹא יוֹעִיל לָךְ,גְּבִרְתִּי. עַל אַפֵּךְ וַחֲמָתֵךְ

                  אֶדֹּם. וּכֵדי לָקַחַת מִמֵּךְ כָּל אֶפְשָׁרוּת לְהַגִּיעַ

                  לְמַטְּרָתֵךְ, אֵעָלֵם מֵעֵינָיִךְ.

מחזה שמיני    🔗

[ארגן, בלינה, מר דיאפוארוס, תומש דיאפוארוס, טואנטה]

ארגן         [לאנג’ליקה היוצאת] שִׁמְעִי, בִּתִּי. בְּאַחַת מִשְּׁתֵּי אֵלֶה

                   תּבוֹרִי: אוֹ שֶׁתִּנָּשְׂאִי בְּעוֹד אַרְבָּעָה יָמִים, אוֹ

                   תִכָּנְסִי לְמִנְזָר. [לבלינה] אַל תָּשִׂימִי לִבֵּךְ לְמוֹ

                  אֵלֶּה, אֲנִי אֲלַמְּדֶנָּה דָעַת.

בלינה          מְאֹד צַר לִי, אֲבָל אֲנוּסָה אֲנִי לְעָזְבְךָ פֹה, בְּנִי.

                  יֶשׁ לִי דָבָר בָּעִיר, וְאֵינִי יְכוֹלָה לְהִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ.

                  תֵּכֶף וּמִיָּד אָשׁוּב.

ארגן         לְכִי, יוֹנָתִי, הִכָּנִסי לַנּוֹטַרְיוֹן שֶׁלָּךְ כְּדֵי שֶׁיְּסַדֵּר

                   אֶת הַדָּבָר הַיָּדוּעַ לָךְ.

בלינה         לְהִתְרָאוֹת, מַחְמַדִּי.

ארגן          לְהִתְרָאוֹת, יוֹנָתִי.

מחזה תשיעי    🔗

[ארגן, מר דיאפוארוס, תומש דיאפוארוס, טואנטה]

ארגן         אַךְ זוֹהִי אִשָּׁה הָאוֹהֶבֶת אוֹתִי בְּאֹפֶן… שֶׁאִי

                  אֶפְשָׁר לְהַאֲמִין.

מר דיאפוארוס         אֲדוֹנִי אַרְגַּן, אָנוּ נִפָּרֵד מִמֶּךָּ.

ארגן         בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם, אֲדוֹנַי, לְהַגִּיד לִי קְצָת, מַה מַּצַּב

                  בְּרִיאוּתִי בְּעֵינֵי אֲדוֹנַי.

מר דיאפוארוס         [ממשש בדופקו של ארגן] תּוֹמַשׂ, תְּפֹס אַתָּה בִּזְרוֹעוֹ

                  הַשְּׁנִיָּה שֶׁל מַר אַרְגַּן, וְאֵדַע אִם מֵיטִיב אַתָּה

                  לִשְׁפֹּט עַל אוֹדוֹת דָּפְקוֹ. Quid dicis?

תומש דיאפוארוס         Dico, שֶׁדָּפְקוֹ שֶׁל מַר דָּפְקוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁאֵינוֹ

                  בְּקַו הַבְּרִיאוּת.

מר דיאפוארוס         טוֹב.

תומש דיאפוארוס         דּוֹפֵק durisculus, כְּדֵי שֶׁלֹּא לוֹמַר diurus.

מר דיאפוארוס         טוֹב מְאֹד.

תומש דיאפוארוס         דּוֹחֵף.

מר דיאפוארוס         Bene.

תומש דיאפוארוס         גַּם קְצָת מְקַפֵּץ.

מר דיאפוארוס          Optime.

תומש דיאפוארוס         שֶׁזֶּה סִימָן לְגֹדֶשׁ בְּתוֹךְ, Parenchyme Splenique;

                       כְּלוֹמַר בִּתְחוּמוֹ שֶׁל הַטְּחוֹל.

מר דיאפוארוס         מְאֹד מְאֹד טוֹב.

ארגן         לֹא. מַר פּוּרְגוֹן סָבוּר כִּי חוֹלֵה-כָבֵד אָנִי.

מר דיאפוארוס         כַּמּוּבָן, כֵּן! כָּל הָאוֹמֵר parenchyme תַּרְתֵּי

                  מַשְׁמָע, מִשּׁוּם אוֹתָהּ הָאַחְדוּת הַגְּמוּרָה שֶׁבֵּין

                   שְׁנֵי אֵלֶּה עַל יְדֵי אוֹתוֹ vas breve שֶׁל הַשּׁוֹעֵר

                  וְלִפְעָמִים עַל יְדֵי méats cholidoques. וַדַּאי

                   צִוָּה לֲאדוֹנִי לְהַרְבּוֹת בְּצָלִי.

ארגן         לֹא, לֹא הִתִּיר לִי אֶלָּא מְבֻשָּׁל בִּלְבָד.

מר דיאפוארוס         כַּמּוּבָן, כֵּן! צָלִי אוֹ נָא – אַחַת הִיא; הֲלֹא

                  הִשְׂכִּיל מְאֹד בְּצִוּוּיוֹ. אֵין לְךָ רוֹפֵא טוֹב מִמֶּנּוּ.

ארגן         אֲדוֹנִי, כַּמָּה גַרְעִינֵי מֶלַח מֻתָּר לָשִׂים בְּבֵיצָה?

מר דיאפוארוס         שִׁשָּׁה, שְׁמוֹנָה, עֲשָׂרָה, בְּמִסְפָּר זוּגִי. כְּמוֹ בְסַמֵּי

                  מַרְפֵּא בְּמִסְפָּר בִּלְתִּי זוּגִי.

ארגן         לְהִתְרָאוֹת, אֲדוֹנָי.

מחזה עשירי    🔗

[בלינה, ארגן]

בלינה         בְּנִי, הֲרֵינִי בָאָה לְהַגִּיד לְךָ דָבָר קֹדֶם שֶׁאֵצֵא,

                   שֶׁחַיָּב אַתָּה לָשִׂים אֵלָיו לִבֶּךָ. כְּשֶׁעָבַרְתִּי עַל

                  חַדְרָהּ שֶׁל אַנְגֶ’לִיקָה, רָאִיתִי וְהִנֵּה בָחוּר צָעִיר

                   אֶצְלָהּ; וּכְשֶׁרָאַנִי, נֶחְפַּז לִבְרֹחַ.

ארגן         אִישׁ צָעִיר מִתְיַחֵד עִם בִּתִּי?

בלינה         כֵּן, בִתְּךָ הַקְּטַנָּה, לוּאִיזוֹן, הָיְתָה אִתָּם בְּאוֹתוֹ

                  מַעֲמָד וְהִיא יְכוֹלָה לְסַפֵּר לְךָ.

ארגן          [לבדו] אֵין אֲנִי תָמֵהַּ כָּעֵת שֶׁהִיא מְסָרָבֶת.

מחזה אחד-עשר    🔗

[ארגן, לואיזון]

ארגן         לוּאִיזוֹן!

לואיזון         אַבָּא מָה רוֹצֶה? אִמִּי-חוֹרַגְתִּי אָמְרָה, כִּי קוֹרֵא

                   אַתָּה לִי.

ארגן         כֵּן, קִרְבִי הֵנָּה. גּשִׁי, סֹבִּי, הַבִּיטִי בִי!

לואיזון         מַה לְּךָ, אָבִי?

ארגן         וּבְכֵן?

לואיזון         מָה?

ארגן         אֵין לָךְ מַה לְּסַפֵּר לִי?

לואיזון         כְּדֵי לְבַדֵּחַ דַּעְתּוֹ שֶׁל אַבָּא אֲסַפֶּר לוֹ אֶת סִפּוּר

                  הַמַּעֲשֶׂה בְּעוֹרוֹ שֶׁל חֲמוֹר, אוֹ מָשָׁל בְּעוֹרֵב

                  וְשׁוּעָל, שֶׁלָּמַדְתִּי זֶה לֹא כְבָר.

ארגן          לֹא זוֹ אָמָרְתִּי.

לואיזון         וּמָה?

ארגן         הוֹי, עֲרוּמָה אָתְּ. אְּת מְבִינָה הֵיטֵב מַה שֶּׁאֲנִי

                  רוֹצֶה.

לואיזון         יִסְלַח לִי אָבִי.

ארגן          הֲכֵן אַתְּ שׁוֹמַעַת בִּקוֹלִי?

לואיזון         מָה?

ארגן         הַאִם לֹא צִוִּיתִי לָךְ לָבֹא וּלְסַפֵּר לִי כָּל מַה שֶּׁאַתְּ

                  רוֹאָה?

לואיזון         כֵּן, אָבִי.

ארגן          הֲלֹא עָשִׂית כָּךְ?

לואיזון         כֵּן, סִפַּרְתִּי לָך כָּל מַה שֶּׁרָאִיתִי.

ארגן         הַאִם לֹא רָאִית כְּלוּם?

לואיזון          לֹא, אָבִי.

ארגן         לֹא?

לואיזון         לֹא, אָבִי.

ארגן         אֶל נָכוֹן?

לואיזון          אֶל נָכוֹן.

ארגן         אִם כֵּן, אַרְאֶה לָךְ אֵיזֶה דָבָר.

לואיזון         [רואה שוטים בידי אביה] הוֹי, אָבִי!

ארגן         אֲהָהּ! רַמָּאִית קְטַנָּה, אֵינֵךְ מְסַפֶּרֶת לִי, כִּי רָאִית

                   אִישׁ צָעִיר בְּחַדְרָהּ שֶׁל אֲחוֹתֵךְ.

לואיזון         [בוכה]

ארגן         [אוחז אותה בזרועו] זֶה יְלַמְּדֵךְ דַּעַת כֵּיצַד

                  מְשַׁקְּרִים.

לואיזון         [כורעת על ברכיה ] הוֹי, אָבִי, סְלַח לִי! אָכֵן אֲחוֹתִי

                  אָמְרָה לִי לְבִלְתִּי סַפֵּר לָךְ, אֲבָל אֲנִי אֲסַפֶּר לְךָ

                  הַכֹּל.

ארגן          אֲבָל צָרִיךְ תְּחִלָּה לְהַלְקוֹתֵך עַל כְּזָבָיִךְ. אַחֲרֵי כֵן

                  נִרְאֶה אֵיךְ יִפֹּל דָּבָר.

לואיזון           אָבִי, סְלִיחָה!

ארגן          לֹא, לֹא!

לואיזון         אָבִי מַחְמַדִּי, אַל תַּלְקֵנִי.

ארגן         אֲבָל תִּלְקִי.

לואיזון         בְּשֵׁם אֱלֹהִים, אָבִי, אַל נָא תַלְקֵנִי.

ארגן          [אומר להכותה] הִנֵּה! הִנֵּה!

לואיזון         הוֹי, אָבִי, פְּצַעְתַּנִי, חֲדָל! אֲנִי מַתִּי.

                  [עושה עצמה מתה]

ארגן         אַלְלַי! מַה לָּךְ, לוּאִיזוֹן? לוּאִיזוֹן! הוֹי, אֵלִי!

                   לוּאִיזוֹן! אוֹיָה, בִּתִּי, בִּתִּי! הוֹי אָב אֻמְלָל

                  שֶׁכְּמוֹתִי. בִּתִּי הַיְקָרָה מֵתָה. מֶה עָשִׂיתִי אֲנִי

                  הָאֻמְלָל! הוֹי שֵׁבֶט נִבְזֶה, מִיתָה מְשֻׁנָּה עָלֶיךָ!

                  הוֹי, בִּתִּי הָאֲמוּלָה, בִּתִּי הַקְּטַנָּה הָאֲמוּלָה!

לואיזון         לַ-לַה, אַבָּא, אַל נָא תִבְכֶּה. אֵינֶנִּי מֵתָה מִיתָה

                  גְמוּרָה!

ארגן           עֲרוּמָה שֶׁכְּמוֹתָהּ! הַפַּעַם סָלַחְתִּי לָךְ, וּבִלְבַד

                   שֶׁתְּסַפְּרִי לִי הַכֹּל, דָּבָר לֹא נֶעְדָּר.

לואיזון         כֵּן, אַבָּא.

ארגן          אֲבָל, רְאִי, הִשָּׁמְרִי לָךְ, כִּי הִנֵּה אֶצְבַּע קְטַנָּה

                   זוֹ יוֹדַעַת הַכֹּל וְהִיא תֹּאמַר לִי תֵּכֶף אִם אַתְּ

                   מְשַׁקֶּרֶת.

לואיזון         אֲבָל אַל תֹּאמַר, אַבָּא, לַאֲחוֹתִי, כִּי סִפַּרְתִּי.

ארגן          לֹא! לֹא!

לואיזון         [לאחר שהשגיחה אם אין איש שומע] כָּך הֲוָא. כְּשֶׁהָיִיתִי

                   בַּחֲדַר אֲחוֹתִי, וְהִנֵּה נִכְנַס לְחַדְרָהּ אִישׁ צָעִיר.

ארגן         אִם כֵּן?

לואיזון         שְׁאַלְתִּיו מַה הוּא רוֹצֶה, וְאָמַר, כִּי הוּא הַמּוֹרֶה

                  שֶׁלָּהּ – לְזִמְרָה.

ארגן         [כלפי הצד] המ…המ… הִנֵּה הַדָּבָר. [אל לואיזון]

                   וּבְכֵן?

לואיזון         אַחֲרֵי כֵן נִכְנְסָה אֲחוֹתִי.

ארגן           וּבְכֵן?

לואיזון         וְאָמְרָה: "צֵא, צֵא, צֵא! הוֹי, אֵלִי, צֵא! אַתָּה

                  מְבִיאֵנִי לִידֵי יֵאוּשׁ".

ארגן         וּבְכֵן?

לואיזון           לֹא רָצָה לָצֵאת.

ארגן          מָה אָמַר לָהּ?

לואיזון         אָמַר לָהּ כַּמָּה וְכַמָּה דְבָרִים.

ארגן           וּמָה אָמַר עוֹד?

לואיזון         יֵשׁ שֶׁאָמַר זֹאת וְיֵשׁ שֶׁאָמַר זֹאת: כִּי אוֹהֵב הוּא

                  אוֹתָה מְאֹד, וְכִי הִיא הַיָּפָה בָעוֹלָם.

ארגן           וְאַחֲרֵי כֵן?

לואיזון         וְאַחֲרֵי כֵן כָּרַע לְפָנֶיהָ בֶּרֶךְ.

ארגן           וְאַחֲרֵי כֵן?

לואיזון           וְאַחֲרֵי כֵן נָשַׁק לְכַף יָדָהּ.

ארגן         וְאַחֵרי כֵן?

לואיזון          וְאַחֲרֵי כֵן בָּאָה אִמִּי-חוֹרַגְתִּי אֶל הַפֶּתַח, וּבָרָח.

ארגן           וְתוּ לֹא?

לואיזון           לֹא, אַבָּא.

ארגן           הִנֵּה אֶצְבָּעִי הַקְּטַנָּה מְפַטְפֶּטֶת עוֹד. [שם אצבעו

                   על אזנו] אַ-אִ-אַ? כֵּן? אַ, הִנֵּה אֶצְבָּעִי הַקְּטַנָּה

                   אוֹמֶרֶת, כִּי רָאִית עוֹד וְלֹא הִגַּדְתְּ לִי.

לואיזון         הוֹי, אָבִי, אֶצְבָּעֲךָ הַקְּטַנָּה כּוֹזָבֶת.

ארגן           רְאִי הִשָּׁמְרִי.

לואיזון           לֹא, אַבָּא, אַל תַּאֲמִין לָהּ. שֶׁקֶר הִיא דוֹבֶרֶת.

                  בְּנֶאֱמָנוּת.

ארגן         טוֹב, טוֹב! נִרְאֶה. לְכִי לָךְ וְהִתְבּוֹנְנִי לְכָל דָּבָר.

                   לֵכִי. [לבדו] הוֹי, אֵין עוֹד יְלָדִים בָּעוֹלָם! הוֹי,

                  כַּמָּה הִשְתָּרְגוּ עָלָי, אֵין לִי פְּנַאי לָשִׂים לֵב

                   לְמַחֲלָתִי. בְּנֶאֱמָנוּת, כַּלְכֵּל לֹא אוּכַל.

[נופל לתוך הכסא]

מחזה שנים עשר    🔗

[ברלד, בלינה, ארגן]

ברלד         מַה שְּׁלוֹמְךָ, אָחִי?

ארגן         הוֹי, אָחִי, רַע, רַע מְאֹד!

ברלד          הָא כֵיצַד רַע מְאֹד?

ארגן          כֵּן, חָלַשְׁתִּי בְּמִדָּה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר.

ברלד          צַר לִי מְאֹד.

ארגן          אֵין לִי כֹחַ לְדַבֵּר.

ברלד          אָחִי, בָּא אֲנִי לְהַצִּיעַ שִׁדּוּךְ בִּשְׁבִיל אַנְגֶ’לִיקָה.

ארגן         [בחום, מתרומם מתוך כסאו] אָחִי, אַל תּוֹסֶף לְדַבֵּר

                  לִי עַל אוֹדוֹת רַמָּאִית זוֹ, חֲצוּפָה עַזַּת-פָּנִים. עוֹד

                   מָחָר אֶסְגְּרֶנָּה בְמִנְזָר.

ברלד         מַה טּוֹב! מַה יָּגֶל לִבִּי לִרְאוֹת, כִּי בְרִיאוּתְךָ

                  שָׁבָה אֵלֶיךָ קִמְעָה, וְכִי בִקּוּרִי מֵיטִיב לִבְרִיאוּתֶךָ.

                   וּבְעִנְיָן זֶה עוֹד נָשׁוּב לְדַבֵּר. הִנְנִי מֵבִיא אִתִּי

                  מַקְהֵלָה שֶׁפָּגַשְׁתִּי בְדַרְכִּי. הִיא תָפִיג אֵת צַעַרְךָ

                   וְתַהֲפֹךְ מַצַּב רוּחֲךָ לְיוֹתֵר מַקְבִּיל לָעִנְיָנִים שֶׁעָלַי

                  עוֹד לְדַבֵּר אִתָּךְ. אֵלֶּה הֵמָּה צוֹעֲנִים מִתְחַפְּשִׂים

                   לְמַבְרִים שֶׁמְּרַקְּדִים וְשָׁרִים. מֻבְטָחְנִי, כִּי יִמְצְאוּ

                   חֵן בְּעֵינֶיךָ וְיִיטַב לְךָ בָּהֶם יוֹתֵר מִבְּסַמָּיו שֶׁל

                  פּוּרְגוֹן הָרוֹפֵא. הִכָּנְסוּ!

 

אִינְטֶרְמֶדִיָּה שְׁנִיָּה    🔗

[אחי החולה המדומה מכניס מספר צוענים וצועניות

מתחפשים למַברים והם שרים ורוקדים חליפות]

אשה מַברית ראשונה         הוֹי, בְּנֵי-הַנְּעוּרִים,

                   יְמֵי אֲבִיבְכֶם עוֹבְרִים,

                  הַיָּמִים הַטּוֹבִים.

                   הוֹי, בְּנֵי הַנְּעוּרִים,

                  יְמֵי אֲבִיבְכֶם עוֹבְרִים,

                  דְּעוּ חֶמְדַּת-אֲהָבִים!

                  כִּי אֵין בָּעוֹלָם כְּלָל,

                  אֵין קֶסֶם וְכֹחַ אַיִן

                  לִכְבּשׁ הַלֵּב וּלְסַמֵּא עַיִן

                  כִּפְעֻלַּת אַהֲבָה תִּפְעָל.

                  הוֹי, בְּנֵי הַנְּעוּרִים,

                   יְמֵי אֲבִיבְכֶם עוֹבְרִים,

                  הַיָּמִים הַטּוֹבִים.

                  הוֹי, בְּנֵי הַנְּעוּרִים,

                   דְּעוּ חֶמְדַּת- אֲהָבִים,

                  עוֹבְרִים חוֹלְפִים רִגְעֵי-דוֹדִים.

                   הַיֹּפִי עוֹבֵר,

                  הַזְּמָן לוֹ קוֹבֵר,

                   הַזֹּקֶן קָרֵב,

                  הוֹלֵךְ וְגוֹבֵר

                  וּמָחָה מִלֵּב כָּל זֵכֶר רִגְעֵי הַחֵן.

                  הוֹי, בְּנֵי-הַנְּעוּרִים,

                  יְמֵי הָאָבִיב עוֹבְרִים,

                  הַיָּמִים הַטּוֹבִים.

                   הוֹי, בְּנֵי הַנְּעוּרִים,

                   יְמֵי אֲבִיבְכֶם עוֹבְרִים,

                   דְּעוּ חֶמְדַּת-אֲהָבִים.

בלט – הופעה ראשונה

[צוענים וצועניות יוצאים במחול]

אשה מַברית שנייה         בִּתְקֹף הָאַהֲבָה עָלֵינוּ,

                  מַה תֹּאמְרוּ אַתֵּן?

                  אֲנַחְנוּ בַּעֲלוּמֵינוּ,

                  הֵן עָצַם מִמֶּנּוּ,

                  כִּי לוֹ הַכֹּחַ וְהַחֵן.

                  הָאַהֲבָה בִנְעוּרֵינוּ

                  קִסְמָהּ רַב, מְאֹד רָב;

                   אַךְ יִגַּל לְעֵינֵינוּ,

                  וְאֵלָיו תְּשׁוּקָתֵנוּ,

                  אֵיךְ נַעַמְדָה בְּפָנָיו?

                  אוֹמְרִים רַבִּים מְנַדֶּיהָ:

                  הָאַהֲבָה רָעָה חוֹלָה,

                  רַבּוֹת מְאֹד דִּמְעוֹתֶיהָ,

                   וּמַכְאוֹב בִּכְנָפֶיהָ.

                  אַשְׁרָיו – בָּהּ נַפְשׁוֹ גָעָלָה.

אשה מברית שלישית          מַה נָּעִים לֶאֱהֹב

                  בִּימֵי עֲלוּמֵינוּ;

                  אֶת אֲשֶׁר נֶאֱהָב;

                  אֲבָל אִם יְכַזֵּב,

                   מָה רַע גּוֹרָלֵנוּ!

אשה מברה רביעית         אֲבָל

                  הַבֶּגֶד אֵינֶנּוּ אָסוֹן כְּלָל,

                  אַךְ גָּדוֹל הָאַף,

                  וְנוֹרָא הַצַּעַר,

                  אִם נִקְשְׁרָה נַפְשֵׁנוּ

                  בַּבּוֹגֵד הַנָּעַר.

האשה השנייה         וּבְכֵן בַּמֶּה יִבְחַר

                  לִבֵּנוּ הַצָּעִיר?

האשה השלישית         הֲנָקוּט בְּאַהֲבַת זָר

                   וְאַהֲבָה לֹא נָעִיר?

האשה הרביעית          אוֹ אוּלַי נִדְבַּק בָּהּ,

                וְאִם כִּי פִרְיָהּ מָר?

כולן יחד           כֵּן, נֵלְכָה בְאָרְחוֹתֶיהָ

                   אֶל רָגְזָהּ וְאֶל לַהֲבָהּ.

                  וְתַהְפּוּכוֹתֶיהָ,

                  כִּי עַל צַעַר וְעִנּוּי בּּה

                   הֵן יְכַסּוּ מֵאָה

                  מַנְעַמֶּיהָ.

בלט הופעה שנייה

[כל המַברים מכרכרים ביחד וגם הקופים אשר הביאו

אתם]

 

מערכה שלישית    🔗

מחזה ראשון    🔗

[ברלד, ארגן, טואנטה]

ברלד         מָה אַתָּה סָבוּר, אָחִי, הַאִם לֹא טוֹב זֶה מִמָּנָה

                  אַחַת שֶׁל קְצִיעָה?

ארגן         הם… קְצִיעָה טוֹבָה גַּם הִיא טוֹבָה.

ברלד         רוֹצֶה אַתָּה לָשִׂיחַ עִמִּי קְצָת?

ארגן         חַכֵּה, אָחִי, מְעַט קָט. כִּרֶגַע אָשׁוּב.

טואנטה         אֲבָל, כְּלוּם אֵין אֲדוֹנִי מַעֲלֶה עַל לִבּוֹ, כִּי בְלִי

                   מַטֶּה אֵינוֹ יָכוֹל לָלָכֶת?

ארגן          הַצֶּדֶק אִתָּךְ.

מחזה שני    🔗

[ברלד, טואנטה]

טואנטה         אַל נָא יַזְנִיחַ, אֲדוֹנִי, אֶת עִנְיָנֶיהָ שֶׁל בַּת-אָחִיו.

ברלד         אֲנִי אֶעֱשֶׂה כָּל מַה שֶּׁבִּיכָלְתִּי כֵּדי שֶׁתַּגִּיעַ לְמָה

                   שֶׁהִיא רוֹצָה.

טואנטה          צָרִיךְ לְבַטֵּל תַּכְלִית בִּטּוּל אוֹתוֹ הַשִּׁדּוּךְ

                  חֲסַר-הַטַּעַם אֲשֶׁר לָקַח לִבּוֹ. וַאֲנִי סְבוּרָה, מַה

                  טּוֹב הָיָה אִלּוּ יָכֹלְתִי לְהַכְנִיס הַבַּיְתָה אֵיזֶה

                  רוֹפֵא, שֶׁהָיָה מַשְׂנִיא עָלָיו אֶת מַר פּוּרְגוֹן שֶׁלּוֹ.

                   אוּלָם בְּאֵין אִישׁ כָּזֶה בְּיָדֵינוּ, גָּזַרְתִּי אֹמֶר לְעוֹלֵל

                   עֲלִילוֹת בְּעַצְמִי.

ברלד         הָא כֵיצַד?

טואנטה         אֵין זֶה אֶלָּא מַעֲשֵׂה קֻנְדָּס. הַצְלָחָתִי תִּהְיֶה מְרֻבָּה

                  עַל חָכְמָתִי. הַנִּיחָה לִי וְאֶעֱשֶׂה. וְאַתָּה עֲשֵׂה מַה

                   שֶּׁתּוּכַל לַעֲשׂוֹת אָתָּה. הִנֵּה אֲדוֹנֵנוּ בָא.

מחזה שלישי    🔗

[ארגן, ברלד]

ברלד         רֵאשִׁית-כֹּל, אָחִי, אֲבַקֶּשְׁךָ לִבְלִי הִתְעַבֵּר בִּשְׁעַת

                  שִׂיחָתֵנוּ.

ארגן         כִּדְבָרֶיךָ.

ברלד          שֵׁנִית, הִנְנִי מְבַקֵּשׁ אוֹתְךָ לַעֲנוֹת עַל כָּל שְׁאֵלוֹתַי

          לֹא מִתּוֹךְ קָצֶף.

ארגן         כֵּן.

ברלד         וּלְדַבֵּר בְּקוֹרַת רוּחַ עַל כָּל מַה שֶּׁנְּדַבֵּר.

ארגן          חֵי אֱלֹהִים, כֵּן! לָמָה אַתָּה מַאֲרִיךְ בְּהַקְדָּמָתֶךָ?

ברלד         אָחִי, אַתָּה שֶׁיֶּשׁ לְךָ הוֹן רַב וְאֵין לְךָ אֶלָּא בַת

                  אֶחָת – בַּקְּטַנָּה הַרֵי לַא עַסְקִינָן – מִשּׁוּם מָה

                  אַתָּה רוֹצֶה לְהַכְנִיסָהּ לְמִנְזָר?

ארגן         מִשּׁוּם מָה אֲנִי שׂוֹרֵר בְּבֵיתִי לַעֲשׂוֹת כָּל—הַיָּשָׁר

          בְּעֵינָי?

ברלד         אִשְׁתְּךָ אֵינָהּ פּוֹסֶקֶת מֵהַפְצִיר בְּךָ לְהִפָּטֵר בְּאֹפֶן

                  כָּזֶה מִשְּׁתֵּי בְנוֹתֶיךָ. אֵינֶנִּי מְפַקְפֵּק, כִּי מִתּוֹךְ

                  אַהֲבָה רַבָּה הָיְתָה שְׂמֵחָה לִרְאוֹת אֶת שְׁתֵּיהֶן

                  נְזִירוֹת אֲדוּקוֹת.

ארגן         הִנֵּה הִגַּעְנוּ עַד כָּאן. הִנֵּה קֹדֶם לַכֹּל יָדָהּ שֶׁל

                  הָאִשָּׁה הַמִּסְכֵּנָה בְּאֶמְצָע. הִיא הָאֲשֵׁמָה בְכָל רָע.

                  כֻּלֵּי עָלִמָא שׂוֹנֵא לָהּ.

ברלד         לֹא, אָחִי, נַנִּיחַ לָהּ. הֲרֵי הִיא אִשָּׁה, שֶׁאֵין לָהּ

                  בְּעוֹלָמָהּ אֶלָּא טוֹבָתָה שֶׁל מִשְׁפַּחְתֶּךָ, וְאֵין לָהּ

                  שׁוּם פְּנִיָּה אַחֶרֶת. וְיֶשׁ לָהּ עֲדִינוּת נִפְלָאָה

                  לְגַבֶּיךָ, וְאַהֲבָתָהּ אֶת בְּנוֹתֶיךָ – אַהֲבָה שֶׁאֵין

                   לְמַעְלָה הֵימֶנָּה. בָּזֶה אֵין לְפַקְפֵּק כְּלָל וּכְלָל.

                  בְּעִנְיָן זֶה לֹא נְדַבֵּר שׁוּב; אַךְ נָשׁוּב לְדַבֵּר עַל

                  אוֹדוֹת בִּתֶּךָ. מָה אַתָּה סָבוּר בִּכְלָל, כְּשֶׁאַתָּה

                  מַשִּׂיא אוֹתָהּ לִבְנוֹ שֶׁל רוֹפֵא?

ארגן          סָבוּר אֲנִי לָקַחַת לִי אוֹתוֹ חָתָן שֶׁצָּרִיךְ לִי.

ברלד         אֲבָל לֹא אוֹתוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְבִתֶּךָ. וְיֵשׁ שִׁדּוּךְ יוֹתֵר

                  מַתְאִים בִּשְׁבִילָהּ.

ארגן         אֶפְשָׁר. אֲבָל זֶה יוֹתֵר מַתְאִים בִּשְׁבִילִי.

ברלד          אֲבָל הָאִישׁ, שֶׁהִיא נִשֵּׂאת לוֹ, הֲבִשְׁבִילְךָ אוֹ

                  בִשְׁבִילָהּ תִּנָּשֵׂא לוֹ?

ארגן          צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה בִּשְׁבִילִי וּבִשְׁבִילָהּ. וְרוֹצֶה אֲנִי

                  לְהַכְנִיס לְתוֹךְ מִשְׁפַּחְתִּי אֲנָשִׁים נְחוּצִים לִי.

ברלד         אִי מִשּׁוּם זֶה, אִלּוּ הָיְתָה בִתְּךָ הַקְּטַנָּה בּוֹגֶרֶת,

                  הָיִיתָ לוֹקֵחַ לָהּ רוֹקֵּחַ לְאִישׁ?

ארגן          וּמַדוּעַ לֹא?

ברלד         כְּלוּם אֶפְשָׁר, שֶׁכָּל יְמֵי חַיֶּיךָ תִּהְיֶה כָרוּךְ אַחֲרֵי

                  רוֹפְאֶיךָ וְרוֹקְחֶיךָ וְתִהְיֶה רוֹצֶה לִהְיוֹת חוֹלֶה עַל

                   אַפָּם וַחֲמָתָם שֶׁל כֻּלֵּי עָלְמָא וְהַטֶּבַע?

ארגן          מָה אַתָּה רוֹצֶה לוֹמַר, אָחִי?

ברלד         רוֹצֶה אֲנִי לוֹמַר, שֶׁאֵין אֲנִי יוֹדֵעַ בָּעוֹלָם אָדָם

                  פָּחוֹת חוֹלֶה מִמֶּךָּ. וְאֵין אֲנִי רוֹצֶה בִשְׁבִילִי בַּרְיוּת

                   גּוּפָא טוֹבָה מִשֶּׁלָּךְ. וְאֵין לְךָ רְאָיָה יוֹתֵר טוֹבָה

                  שֶׁבְּרִיאוּתְךָ טוֹבָה וְגוּפְךָ אֵיתָן מִזּוֹ, שֶׁעַד הַיּוֹם

                  לֹא עָלָה לְךָ, לַמְרוֹת כָּל עֲמָלְךָ, לְהָרְסוֹ וְעוֹד לֹא

                  מַתָּ מֵעֹצֶר-סַמִּים שֶׁהִלְעִיטוּךָ בָהֶם.

ארגן         אֲבָל, אָחִי, כְּלוּם אֵינְךָ יוֹדֵעַ, שֶׁלּוּלֵא הֵם כְּבָר

                  מַתִּי. וּמַר פּוּרְגוֹן אוֹמֵר, כִּי לָמוּת אֲנִי נוֹטֶה, אִם

                   לֹא יִדְאַג לִי שְׁלשָׁה יָמִים.

ברלד         אִם לֹא תִשָּׁמֶר לְךָ, יִדְאַג לְךָ עַד שֶׁיִּשְׁלָחֲךָ לְעוֹלָם

                  אַחֵר.

ארגן          אֲבָל, אָחִי, נְדַבֵּר בְכֹבֶד רֹאשׁ. אַתָּה אֵינְךָ מַאֲמִין

                  בְּחָכְמַת הָרְפוּאָה?

ברלד          אֵינֶנִּי מַאֲמִין וְאֵינֶנִּי רוֹאֶה כָל צֹרֶךְ לְהַאֲמִין בָּהּ

                  כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת נַפְשִׁי.

ארגן          הָא כֵיצַד? אַתָּה אֵינְךָ מַאֲמִין בְּדָבָר, שֶׁכֻּלֵּי

                  עָלְמָא מַסְכִּים לוֹ, וְהָיָה מְכֻבָּד עַל כַּמָּה דוֹרוֹת?

ברלד         מְאֹד מְאֹד רָחַקְתִּי מֵהַאֲמִין בָּזֶה. וּמוֹצֵא אֲנִי

                  אוֹתָהּ לָאִוֶּלֶת הַגְּדוֹלָה בְיוֹתֵר שֶׁבָּאָדָם. וְאִם

                  נַבִּיט עַל כָּל הָעִנְיָן בְּעֵינֵי פִילוֹסוֹפִים, אֵין לְךָ

                  צְבִיעוּת גְּדוֹלָה מִזּוֹ, וְאֵין לְךָ דָבָר מְגֻחָךְ יוֹתֵר

                  מִזֶּה, שֶׁאָדָם רוֹצֶה לְטַפֵּל בִּרְפוּאָתוֹ שֶׁל חַבֵרוֹ.

ארגן         מַדּוּעַ זֶה אִי אֶפְשָׁר לוֹ לָאָדָם לְרַפֵּא לַחֲבֵרוֹ?

ברלד         מִשּׁוּם שֶׁקְּפִיצֵי מַגְּנוֹנֵנוּ נִסְתָּרִים מֵעֵינֵינוּ עַד

                  הַיּוֹם, עֵין אָדָם לֹא רָאֲתָה אוֹתָם, וְהַטֶּבַע נָסַךְ

                  עֲלֵיהֶם צָעִיף עָבֶה, וְאֵין לַחְדֹּר בּוֹ.

ארגן         לְדִידָךְ, אֵין הָרוֹפְאִים יוֹדְעִים כְּלוּם?

ברלד          כֵּן, אָחִי. הֵם יוֹדְעִים יָפֶה אֶת רֻבָּם שֶׁל מִקְצוֹעוֹת

                  הַהַשְׂכָּלָה, מְדַבְּרִים הֵם יָפֶה רוֹמִית, וְיוֹדְעִים

                  לְסַמֵּן בִּיוָנִית כָּל-מִינֵי הַמַּחֲלוֹת, לְתָאֵר אוֹתָן

                  וְלַהֲבִיאָן בְּסֵדֶר; אֲבָל כֵּיצַד לְרַפֵּא אוֹתָן –

                  חָכְמָה זוֹ אֵינָם יוֹדְעִים כְּלָל.

ארגן         מִכָּל מָקוֹם, אָחִי, מֵיטִיבִים הָרוֹפְאִים לָדַעַת

                   יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַבְּרִיּוֹת.

ברלד         יוֹדְעִים הֵם, אָחִי, כָּל מַה שֶּׁאָמַרְתִּי קֹדֶם.

                   וּבָזֶה אֵין מְרַפְּאִים הַרְבֵּה. וְכָל הֲדַר חָכְמָתָם,

                  כִּבְיָכוֹל, אֵינוֹ אֶלָּא הֲבָלִים נְפוּחִים וּמְלִיצוֹת

                  רָמוֹת כְּדֵי לָתֵת מִלִּים תַּחַת נִמּוּקִים וְהַבְטָחוֹת

                   תַּחַת מַעֲשִׂים.

ארגן          אֲבָל, אָחִי, יֶשְׁנָם בָּעוֹלָם בְּנֵי-אָדָם חֲכָמִים כָּמוֹךָ

                  וּנְבוֹנִים כָּמוֹךָ, וּכְשֶׁהֵם חוֹלִים וְנוֹפְלִים לְמִשְׁכָּב

                  הֲלֹא יִדְרְשׁוּ בָרוֹפְאִים?

ברלד         מִכָּאן רְאָיָה לְחֻלְשָׁתָם שֶׁל בְּנֵי-אָדָם וְלֹא לַאֲמִתַּת

                  חָכְמָתָם שֶׁל אֵלֶּה.

ארגן         אֲבָל הָרוֹפְאִים צְרִיכִים לְהַאֲמִין בְּחָכְמָתָם, מִפְּנֵי

                  שֶׁהֵם מִשְׁתַּמְשִׁים בָּהּ לְצָרֵכי עַצְמָם?

ברלד         מַשְׁמָע, שֶׁיֵשׁ מֵהֶם הַשְּׁקוּעִים בְּהַבְלֵי הֲמוֹן הָעָם

                  וּמִזֶּה הֵם נֶהֱנִים, וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁנֶּהֱנִים וְאֵינָם

                  שְׁקוּעִים בָּהֶם. הִנֵּה מַר פּוּרְגוֹן שֶׁלְּךָ לְמָשָׁל,

                  אֵינוֹ מִצְטַיֵּן בְּפִקְחוּת יְתֵרָה. רוֹפֵא הוּא מִכַּף

                  רַגְלוֹ וְעַד רֹאשׁוֹ. וּמַאֲמִין הוּא בְמִצְווֹתָיו יוֹתֵר

                  מִשֶּׁהוּא מַאֲמִין בְּכָל רְאָיוֹת חָכְמַת הַמָּתֶמָטִיקָה.

                  וְאִם יֹאמַר אָדָם לְבָחֳנָן, יַחְשְׁבֶנָּה לוֹ לְחַטָּאת.

                  אֵינוֹ רוֹאֶה כָל סָתוּם בִּרְפוּאָה, כָּל דָבָר מְעוֹרֵר

                  פִּקְפּוּק, כָּל קשִׁי. וְהוּא הוֹלֵךְ וּמַקִּיז דָּם וְעוֹשֶׂה

                  הֲדָחוֹת מִתּוֹךְ הִתְלַהֲבוּת שֶׁל מִשְׁפָּט קָדוּם, מִתּוֹךְ

                  קִפָּאוֹן שֶׁל בִּטָּחוֹן, מִתּוֹךְ גַּסּוּתוֹ שֶׁל שֵׂכֶל-טוֹב

                   וּבִינָה וְאֵינוֹ נוֹטֶה יָמִין וּשְׂמֹאל. אֵין לְהוֹכִיחַ

                  אוֹתוֹ עַל כָּל הָרָעָה שֶׁתִּצְמַח לְאִישׁ מִזֶּה, כִּי

                  מִתּוֹךְ תָּם-לֵב הוּא מַטְרִידָם מִן הָעוֹלָם הַזֶּה.

                   וּבִשְׁעַת הָרְגוֹ אוֹתְךָ, עוֹשֶׂה הוּא מַה שֶּׁהָיָה עוֹשֶׂה

                   לְאִשְׁתּוֹ וּלְבָנָיו, וְהָיָה עוֹשֶׂה לוֹ לְעַצְמוֹ בִּשְׁעַת

                  הַצֹּרֶךְ.

ארגן         רוֹאֶה אֲנִי מִתּוֹךְ דְבָרֶיךָ, שֶׁיֶּשׁ לְךָ טִינָא בִּלְבָבְךָ

                  כְּנֶגְדּוֹ; אֲבָל נָשׁוּב אֶל עִנְיָנֵנוּ. מַה יַּעֲשֶׂה אָדָם

                   שֶׁחָלָה?

ברלד         מְאוּמָה לֹא יַעֲשֶׂה.

ארגן          לֹא מְאוּמָה?

ברלד         לֹא מְאוּמָה. אֵין לוֹ אֶלָּא לִשְׁכַּב בִּמְנוּחָה. הַטֶּבַע

                  בְּעַצְמוֹ מוֹצִיא אֶת הָאָדָם לְאַט לְאַט מִתּוֹךְ

                  הָעִרְבּוּבְיָה שֶׁנָּפַל בָּהּ. בֶּהָלָתֵנוּ וְקֹצֶר רוּחֵנוּ –

                   הֵמָּה בְעוֹכְרֵינוּ. כִּמְעַט כָּל הַבְּרִיוֹת מֵתִים בְּסַמֵּי

                  רְפוּאָתָם וֹלא בְמַחֲלָתָם.

ארגן          אֲבָל הֲלֹא תוֹדֶה, אָחִי, כִּי אֶפְשָׁר לַעְזוֹר לוֹ לַטֶּבַע

                  עַל יְדֵי כַמָּה וְכַמָּה דְבָרִים?

ברלד          מְשַׁעַשְׁעִים נַפְשֵׁנוּ. עוֹד מִקַּדְמַת דְּנָא נִשְׁרְשׁוּ

                  בְקִרְבֵּנוּ דִּמְיוֹנוֹת כָּזָב. אָנוּ מַאֳמִינִים בָּהֶם מִשּׁוּם

                  שֶׁהֵם נְעִימִים לָנוּ, וּמִשּׁוּם שֶׁטּוֹב הָיָה אִלּוּ בֶאֱמֶת

                  הָיָה כָךְ. וְאִם בָּא רוֹפֵא וְאוֹמֵר לְךָ, כִּי יוֹשִׁיעַ

                  לְךָ, יַעְזֹר לְךָ וִיסַיַּע לַטֶּבַע, יַרְחִיק מִמֶּנּוּ כָּל

                  הַמַּזִּיק לוֹ, יִתֶּן לוֹ כָּל הֶחָסֵר לוֹ לְהָקִים הֲרִיסוֹתָיו

                   וְלַהֲבִיאוֹ שֵׁנִית לִידֵי מִלּוּי כָּל תַּפְקִידוֹ, כְּשֶׁהוּא

                  מְסַפֵּר לְךָ, כִּי יְטַהֵר אֶת דָּמֶיךָ, יְשַׁכֵּךְ מֵעֶיךָ

                   וּמֹחֶךָ, יְרַפֵּא אֶת טְחוֹלְךָ הַצָּבֶה וְיָקֵל לְחָזֶךָ,

                  יֵיטִיב לִכְבֵדְךָ, יַאֲמִיץ לִבְּךָ לְהָשִׁיב חֹם גּוּפְךָ

                   כְּקֶדֶם וְשֶׁיֶּשׁ לוֹ רְפוּאוֹת-סְתָרִים כְּדֵי לְהַאֲרִיך

                   חַיֶּיךָ – אֵינוֹ מְסַפֵּר לְךָ אֶלָּא רוֹמָן בְּחָכְמַת

                  הָרְפוּאָה. וְאִם תָּבֹא לְנַסּוֹת וּלְהִוָּכַח אִם אָמְנָם

                  כָּךְ, וְהִנֵּה אֵין בְּיָדְךָ אֶלָּא חֲלוֹם יָפֶה, וּכְשֶׁאַתָּה

                  נֵעוֹר מִשְּׁנָתְךָ, אֵין בְּיָדְךָ אֶלָּא אִי-הַנְּעִימוּת

                  בִּלְבָד, מִפְּנֵי שֶׁהָיִיתָ מַאֲמִין בּוֹ.

ארגן         כְּלוֹמַר, סָבוּר אַתָּה, שֶׁכָּל הַחָכְמָה שֶׁבָּעוֹלָם

                  בְּרֹאשְׁךָ הִיא; וּכְבָר אַתָּה יוֹדֵעַ יוֹתֵר מִכָּל גְּדוֹלֵי

                  הָרוֹפְאִים שֶׁבְּיָמֵינוּ?

ברלד         אִם נִשְׁפֹּט אֶת רוֹפְאֶיךָ לְפִי דִבְרֵיהֶם וּמַעֲשֵׂיהֶם,

                  שְׁנֵי מִינֵי בְנֵי-אָדָם הֵם; כְּשֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ אוֹתָם

                  מְדַבִּרים, אֵין בָּעוֹלָם גְּדוֹלִים מֵהֶם, וּכְשֶׁאַתָּה

                  רוֹאֶה אוֹתָם עוֹשִׂים, אֵין בָּעוֹלָם עַמֵּי-הָאָרֶץ

                  כְּמוֹתָם.

ארגן         רוֹאֶה אֲנִי, שֶׁחָכָם גּדוֹל אָתָּה. מְאֹד הָיִיתִי רוֹצֶה

                  שֶׁיִּהְיֶה פֹה אֶחָד מֵהֶם עָתָּה, כְּדֵי לִסְתּוֹם אֶת

                  טַעֲנוֹתֶיךָ וּלְהַשְׁפִּיל אֶת פִּטְפּוּטֶיךָ.

ברלד          אֲבָל, אָחִי, אֵין בְּדַעְתִּי לְהִלָּחֵם כְּנֶגֶד חָכְמַת

                  הָרְפוּאָה. יַאֲמִין כָּל אָדָם בַּמֶּה שֶׁיַּאֲמִין עַצְמוֹ

                  הוּא וְעַל סַכָּנַת נַפְשׁוֹ הוּא. כָּל מַה שֶּׁאָמַרְתִּי

                  לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא דְבָרִים בֵּינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ.

                   הָיִיתִי רוֹצֶה לְהוֹצִיאֲךָ קְצָת מִתּוֹךְ טָעוּתְךָ וּכְדֵי

                   לְבַדֵּחַ אֶת דַּעְתְּךָ, לְהַרְאוֹת לְךָ קוֹמֶדִיָּה אַחַת שֶׁל

                  מוֹלְיֶר.

ארגן          חָצוּף הוּא אוֹתוֹ מוֹלְיֶר שֶׁלְּךָ בַּקּוֹמֶדִיּוֹת שֶׁלּוֹ.

                  וּמוֹצֵא אֲנִי מְגֻחָךְ מְאֹד לָשִׂים לִצְחוֹק אֲנָשִׁים

                  יְשָׁרִים כְּאוֹתָם הָרוֹפְאִים.

ברלד         לֹא אֶת הָרוֹפְאִים הִצִּיג לִצְחוֹק, אֶלָּא אֶת הַמְגֻחָךְ

                   שֶׁבָּרְפוּאָה.

ארגן         אָכֵן, לוֹ יָאֶה וְלוֹ נָאֶה לְהוֹצִיא מִשְׁפָּט עַל

                  הָרְפוּאָה, חָצוּף שֶׁכְּמוֹתוֹ, עַז-פָּנִים כָּמוֹהוּ, הוּא

                  יִצְחַק לְמוֹעֶצֶת-רוֹפְאִים, לְסַמֵּי רִפְאוּת, יוֹצִיא

                  לַעַז עַל פָקוּלְטָה תְמִימָה, יַצִּיג לְרַאֲוָה אֲנָשִׁים

                  מְכֻבָּדִים כְּמוֹתָם.

ברלד         וְאֶת מִי יַצִּיג לְרַאֲוָה אִם לֹא מַעֲמָדוֹת שׁוֹנִים

                  שֶׁל בְּנֵי-אָדָם? כְּלוּם אֵין מַצִּיגִים לְרַאֲוָה בְיָמֵינוּ

                  אֶת הַנְּסִיכִים וְאֶת הַמְּלָכִים, שֶׁגַּם הֵם מִשְׁפַּחְתָּם

                   אֵינָהּ גְּרוּעָה מִמִּשְׁפַּחַת הָרוֹפְאִים?

ארגן          לַעֲזָאזֵל! אִלּוּ הָיִיתִי אֲנִי מֵאוֹתָם הָרוֹפְאִים, כִּי

                  אָז נִקַּמְתִּי מִמֶּנּוּ עֵקֶב חֻצְפָּתוֹ. וְעֵת יֶחֱלֶה,

                  הָיִיתִי נוֹתֵן לוֹ לָמוּת בְּלִי עֶזְרָה. יֹאמַר מַה

                   שֶּׁיֹּאמַר וְיַעֲשֶׂה מַה שֶּיַּעֲשֶׂה, אֲנִי לֹא הָיִיתִי

                   מַקִּיז לוֹ דָם אַף טִפָּה שֶׁהִיא, לֹא הָיִיתִי נוֹתֵן

                   לוֹ חֹקֶן כָּל-שֶׁהוּא. וְהָיִיתִי אוֹמֵר לוֹ: לֶךְ לָךְ!

                   לֶךְ לָךְ! לְמַעַן תִּזְכֹּר לְהַבָּא, אֵיךְ חוֹרְצִים לָשׁוֹן

                   לְפָקוּלְטָה.

ברלד         מְאֹד חָרָה אַפְּךָ בּוֹ.

ארגן         כֵּן, שׁוֹטֶה הוּא, וְאִם הָרוֹפְאִים חֲכָמִים, יַעֲשׂוּ

                  כַּאֲשֶׁר אָמָרְתִּי.

ברלד          וְהוּא יֶחְכַּם לַעֲשׂוֹת מֵהָרוֹפְאִים, כִּי לֹא יִדְרשׁ

                  בָּהֶם כְּלָל.

ארגן           עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה יֵרַע לוֹ, אִם אֵינֹו דוֹרֵשׁ

                   בָּהֶם.

ברלד          הֲרֵי הוּא בָא בְנִמּוּקָיו שֶׁלּוֹ. סָבוּר הוּא, שֶׁאֵין

                  לַעֲשׂוֹת זֹאת אֶלָּא לְאָדָם חָזָק, שֶׁכֹּחוֹ בְמָתְנָיו

                  וְשֶׁיֶּשׁ לוֹ דֵּי גְבוּרָה לַעֲמֹד בִּפְנֵי הָרְפוּאָה

                  וְהַמַּחֲלָה גַּם יָחַד, וְהוּא אֵין לוֹ כֹחַ אֶלָּא כְּדֵי

                  לְהִלָּחֵם בַּמַּחֲלָה בִלְבָד.

ארגן         נִמּוּקָיו שֶׁל טִפֵּשׁ שֶׁכְּמוֹתוֹ! אֲבָל, אָחִי, נֶחְדַּל

                   מִדַּבֵּר עַל אוֹדוֹת אָדָם זֶה, כִּי זֶה מַעֲלֶה אֶת

                  מָרָתִי, וְעָלוּל אַתָּה לְהָבִיא עָלַי שׁוּב מַחֲלָתִי.

ברלד         בְּחֵפֶץ לֵב, אָחִי. וּכְדֵי לְשַׁנּוֹת עִנְיַן שִׂיחָתֵנוּ אֹמַר

                  לְךָ, שֶׁאֵין אַתָּה צָרִיךְ לָשִׂים אֶת בִּתְּךָ בְּמִנְזָר עֵקֶב

                  סֵרוּבָהּ זֶה הַקָּטָן. וּכְדֵי לִבְחוֹר בְּחָתָן, אֵינְךָ צָרִיךְ

                   לְהִשָּׁמַע לְיִצְרֶךָ. בְּעִנְיָנִים שֶׁכְּמוֹ אֵלֶּה עָלֵינוּ

                   לְהִתְחַשֵּׁב קְצָת גַּם עִם לֵב הַבַּת, כִּי דְבָרִים אֵלֶּה

                  תּוֹצְאוֹתֵיהֶם לְכָל חַיֵּי אָדָם וּבָהֶם תָּלוּי אשֶׁר

                  הַזִּוּוּג.

מחזה רביעי    🔗

[מר פלירן (בידו מזלף), ארגן, ברלד]

ארגן אַ, אַ! בִּרְשׁוּתֶךָ!

ברלד כְּלוּם מָה? מָה אַתָּה אוֹמֵר לַעֲשׂוֹת?

ארגן לִקְלֹט אוֹתוֹ חֹקֶן קָטָן. זֶה לֹא יִמָּשֵׁךְ.

ברלד צְחוֹק אַתָּה עוֹשֶׂה. כְּלוּם אִי אֶפְשָׁר לְךָ רֶגַע בְּלִי

סַמִּים וּבְלִי חֹקֶן? דְּחֵה זֹאת לְפַעַם אַחֶרֶת וְנוּחָה

לְּךָ רָגַע.

ארגן         מַר פְלֵירַן, הַיּוֹם בָּעֶרֶב אוֹ מָחָר בַּבֹּקֶר?

מר פלירן         [אל ברלד] מַה לְּךָ, אֲדוֹנִי, כִּי אַתָּה בָא וּמִתְקוֹמֵם

                  כְּנֶגֶד מִצְוַת הָרוֹפֵא וּמַפְרִיעַ אֶת אֲדוֹנִי מִקַּבֵּל

                   חֹקֶן? אָדָם מְשֻׁנֶּה הִנְּךָ, שֶׁכָּך אַתָּה מֵעֵז.

ברלד         כַּלֶּךְ לָך, אֲדוֹנִי! תֵּכֶף וּמִיָּד יֵשׁ לְהַכִּיר, כִּי אֵינְךָ

                   רָגִיל לְדַבֵּר בִּפְנֵי גְדוֹלִים.

מר פלירן         אָסוּר לְהָתֵל כָּךְ בִּרְפוּאוֹת וּלְאַבֵּד אֶת עִתּוֹתָי. לֹא

                  בָאתִי לְכָאן אֶלָּא כִּי חָזְקָה עָלַי מִצְוַת הָרוֹפֵא.

                  אֵלֵךְ וַאֲסַפֵּר לְמַר פּוּרְגוֹן, שֶׁבָּאִים וּמַפְרִיעִים

                   אוֹתִי מֵעֲשׂוֹת מִצְוָתוֹ וּמִמַּלֵּא תַפְקִידוֹ. עוֹד

                  תִּרְאֶה, תִּרְאֶה…

מחזה חמישי    🔗

[ארגן, ברלד]

ארגן         בְּעֶטְיְךָ, אָחִי, יִקְרֶה פֹה אָסוֹן.

ברלד         אוֹתוֹ אָסוֹן גָּדוֹל שֶׁלֹּא לְקַבֵּל חֹקֶן כְּמִצְוַת

                  מַר פּוּרְגוֹן! וְשׁוּב, אָחִי, כְּלוּם אֶפְשָר הַדָּבָר,

                   שֶׁאֵין בָּעוֹלָם שׁוּם תַּחְבּוּלָה לְרַפֵּא לְךָ מִמַּחֲלַת

                  הָרוֹפְאִים, וְאַתָּה אוֹמֵר לְהִטָּמֵן כָּל יָמֶיךָ בְּתוֹךְ

                  פִּתְקֵיהֶם?

ארגן         אֲבָל, אָחִי, מְדַבֵּר אַתָּה, כְּדַבֵּר אָדָם בָּרִיא. וְאִלּוּ

                   הָיִיתָ בִמְקוֹמִי, כִּי אָז אַחֶרֶת דִּבַּרְתָּ. מַה נָּקֵל

                   לְסַפֵּר בִּגְנוּתָם שֶׁל רוֹפְאִים כְּשֶׁהָאָדָם בָּרִיא.

ברלד         וְאַתָּה מֶה חָסָרְתָּ?

ארגן         אַתָה מַקְנִיטֵנִי. לְוַאי וְהָיִיתָ תַחְתַּי וָהיִיתִי רוֹאֶה,

                  כֵּיצַד הָיִיתָ מַרְבֶּה לְפַטְפֵּט. אַ, הִנֵּה מַר פּוּרְגוֹן.

מחזה שישי    🔗

[מר פורגון, ארגן, ברלד, טואנטה]

מר פורגון         חֲדָשׁוֹת נָאוֹת שָׁמַעְתִּי בְּפֶתַח הַבָּיִת! לְמִצְווֹתַי

                   לוֹעֲגִים וְאֵין רוֹצִים לְקַבֵּל אֶת הַסַּמִּים שֶׁנָּתָתִּי.

ארגן          אֲדוֹנִי, אֵין זֶה…

מר פורגון         עַזּוּת פָּנִים, מֶרֶד לֹא נִשְׁמַע כָּמֹהוּ! אֲשֶׁר יִמְרֹד

                   חוֹלֶה בְּרוֹפְאוֹ!

טואנטה         נוֹרָא! אָיֹם!

מר פורגון         חֹקֶן אֲשֶׁר אֲנִי בְעַצְמִי הוֹאַלְתִי לַהֲכִינוֹ…

ארגן          לֹא אֲנִי…

מר פורגון         הִמְצֵאתִיו וַעֲרַכְתִּי לְפִי כָל חֻקֵּי הָאֻמָּנוּת…

טואנטה         עָוֶל!

מר פורגון         וְצָרִיךְ הָיָה לִפְעֹל פְּעֻלָה נִמְרָצָה בְּתוֹךְ

                   הַמֵּעָיִם…

ארגן         אָחִי הוּא…

מר פורגון         לְשַׁלְּחוֹ בְּבוּז!…

ארגן         אָחִי הוּא…

מר פורגון         מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ!

טואנטה          אֱמֶת וְיַצִּיב!

מר פורגון         הִתְנַקְּשׁוּת אֲיֻמָּה בְּחָכְמַת הָרְפוּאָה!

ארג         [מורה באצבעו על ברלד] הוּא הָאָשֵׁם…

מר פורגון          חֵטְא laese facultatis, שֶׁאֵין כִּפּוּרִים לוֹ.

טואנטה         אֲדוֹנִי צָדַק.

מר פורגון         לֶהֱוֵי יָדוּעַ לַאֲדוֹנִי, שֶׁאֵין לִי כָּל מַגָּע וּמַשָּׂא

                   עִמּוֹ!

ארגן         הַרֵי זֶה אָחִי…

מר פורגון         אֵין אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן בּוֹ!

טואנטה         טוֹב יַעֲשֶׂה אֲדוֹנִי.

מר פורגון         וּכְדֵי לְהָפֵר אִתְּךָ כָּלָה אֶת בְּרִיתִי, הִנְנִי קוֹרֵעַ

                  אֶת שְׁטַר-הַמַּתָּנָה לְבֶן-אָחִי, שֶׁנָּתַתִּי לוֹ בִּזְכוּת

                  שִׁדּוּךְ זה. [קורע את השטר וזורקו באף כלפי ארגן]

ארגן          אָחִי הוּא הָאָשֵׁם בְּכָל הָרָעָה.

מר פורגון         לָבוּז לְחָקְנִי שֶׁלִּי!

ארגן          הֲשִׁיבֶנּוּ וְאֶקָּחֵנּוּ.

מר פורגון         כִּמְעַט וְהָיִיתִי פוֹדֶה אוֹתְךָ מִכָּל רָע.

טואנטה         אֵינֶנּוּ רָאוּי לְכָךְ.

מר פורגון         אָמַרְתִּי לְטַהֵר אֶת גּוּפְךָ וּלְהוֹצִיא אֶת כָּל הַמִּיצִים

                  הָרָעִים עַד כַּלּוֹתָם מִקִּרְבֶּךָ.

ארגן          אַלְלַי לִי, אָחִי!

מר פורגון         עוֹד כְּמִתְּרֵיסַר אָסוּתוֹת וְהָיִיתָ נָקִי תַכְלִית

                  נְקִיּוּת!

טואנטה         אֵינֶנּוּ כְדַאי, כִּי תִדְאַג לוֹ.

מר פורגון         וּמִפְּנֵי שֶׁלֹּא רָצִיתָ לְהֵרָפֵא עַל יָדִי…

ארגן          לֹא בִי הָאָשָׁם…

מר פורגון         וּמִפְּנֵי שֶׁהִתְרַחַקְתָּ וְלֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹלוֹ שֶׁל רוֹפֵא,

                  כַּחוֹבָה לָכל אָדָם…

טואנטה         נָקוֹם תִּנָּקֵם בּוֹ!

מר פורגון         וּמִפְּנֵי מִרְדְּךָ בָאָסוּתוֹת שֶׁצִּוִּיתִי לָקַחַת…

ארגן         אֲבָל, כְּלָל וּכְלָל לֹא!

מר פורגון         לֶהֱוֵי יָדוּעַ לְךָ, שֶׁאֲנִי זוֹנֵחַ אוֹתְךָ לִנְפֹּל בְּיַד

                  רֹעַ-מִזְגְּךָ, קִלְקוּל מֵעֶיךָ, מָשְׁחַת-דָּמֶיךָ, חֲרִיפוּת

                  מָרָתְךָ וְכִיחַ מִיצֶיךָ!

טואנטה         כָּךְ נָאֶה לוֹ וְכָךְ יָאֶה לוֹ!

ארגן         אֲהָהּ, אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמָיִם!

מר פורגון         וְהַלְוַאי וּבְעוֹד יָמִים אַרְבָּעָה תִּהְיֶה בְמַצָּב אֲשֶׁר

                  לֹא יֵרָפֵא.

ארגן         הוֹי, יֶהֱמוּ נָא עָלַי רַחֲמֶיךָ!

מר פורגון         וְחָלִיתָ, וְהָיְתָה בְךָ הַבְּרָדִפֶּפְּסִיָּה!

ארגן         אֲדוֹנִי פּוּרְגוֹן!

מר פורגון          וְנָפַלְתָּ מִן הַבְּרָדִיפֶּּפְּסִיָּה בִּידֵי הַדִּיסְפֶּפְּצִיָּה!

ארגן          אֲדוֹנִי פּוּרְגוֹן!

מר פורגון         מִן הַדִּסְפֶּפְּצִיָּה אֶל הָאַפֶּפְּסִיָּה!

ארגן         אֲדוֹנִי פּוּרְגוֹן!

מר פורגון         מִן הָאַפֶּפְּסִיָּה אֶל הַלִּיאֶנְטֵרִיָּה!

ארגן          אֲדוֹנִי פּוּרְגוֹן!

מר פורגון         מִן הַלִּיאֶנְטֵרִיָּה אֶל הַדִּיסֶנְטֵרִיָּה!

ארגן         אֲדוֹנִי פּוּרְגוֹן!

מר פורגון         מִן הַדִּיסֶנְטֵרִיָּה אֶל הַהִידְרוֹפִיסִיָּה!

ארגן         אֲדוֹנִי פּוּרְגוֹן!

מר פורגון         מִן הַהִידְרוֹפִיסִיָּה אל הָאַגוֹנִיָּה, אֲשֶׁר שָׁמָּה

                  תְּנַהֶגְךָ אִוַּלְתֶּךָ.

מחזה שביעי    🔗

[ארגן, ברלד]

ארגן         אַלְלַי, אֵלִי, אֲנִי מַתִּי… אֲבָל, אָחִי, אַתָּה

                  עֲכַרְתָּנִי!

ברלד         כְּלוּם מַה לָּךְ?

ארגן         אֵינֶנִּי יָכוֹל נְשׂוֹא יוֹתֵר, חָשׁ אֲנִי כְבָר אֶת חָכְמַת

                   הָרְפוּאָה מִתְנַקֶּמֶת בִי.

ברלד         חֵי נַפְשִׁי, אָחִי, כִּי דַעְתְּךָ נִטְרָפָה. מְאֹד הָיִיתִי

                  רוֹצֶה, שֶׁלֹא יִרְאֲךָ זָר עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ אֵלֶּה.

                  הִתְאוֹשֵׁשׁ נָא, שׁוּבָה לִמְנוּחָתְךָ, וְאַל יִשְׁלֹט בְּךָ

                   כֹּחַ דִּמְיוֹנֶךָ.

ארגן         הֲשָׁמַעְתָּ, אָחִי, בְּכַמָּה חֳלָאִים רָעִים אִיֵּם עָלָי?

ברלד         טִפֵּשׁ שֶׁכְּמוֹתֶךָ!

ארגן         אוֹמֵר הוּא, כִּי בְעוֹד אַרְבָּעָה יָמִים מַחֲלָתִי תְּמָאֵן

                   לְהֵרָפֵא.

ברלד         וְאִם יֹאמַר, כְּלוּם צָרִיך כִּי כָך יִהְיֶה? כְּלוּם

                  דִּבְרֵי נְבוּאָה בְּפִיו? כָּל הַשּׁוֹמֵעַ דְּבָרֶיךָ יֹאמַר,

                  שֶׁבִּידֵי פּוּרְגוֹן פְּתִיל חַיֶּיךָ, וּבְיָדָיו לְהַאֲרִיךְ יָמֶיךָ

                  וּלְקַצְּרָם, וְלוֹ נִתְּנָה רְשׁוּת לַעֲשׂוֹת כַּטּוֹב בְּעֵינָיו.

                  הַרְהֶר נָא, כִּי מְקוֹר חַיֶּיךָ בְּיָדֶיךָ אָתָּה, וְכָל

                   חֲרוֹן אַפּוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל מַר פּוּרְגוֹן אֵין בְּכֹחוֹ

                  לַהֲמִיתֶךָ, כְּשֵׁם שֶׁכָּל סַמֵּי-הָרְפוּאָה שֶׁלּוֹ אֵינָם

                  יְכוֹלִים לְהַאֲרִיךְ יָמֶיךָ. הִנֵּה יֵשׁ בְּיָדְךָ אֲמַתְלָא,

                  לִכְשֶׁתִּרְצֶה, לְהָסִיר מִבֵּיתְךָ אֶת כָּל הָרוֹפְאִים.

                  וְאוּלָם אִם אַתָּה כָּךְ נוֹצָרְתָּ, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְךָ

                  בְלִי רוֹפֵא, לֹא יִקְשֶׁה מִמְּךָ לִמְצֹא אַחֵר תַּחְתָּיו,

                  שֶׁיִּהְיֶה לְךָ פָּחוֹת מְסֻכָּן מִמֶּנּוּ.

ארגן         אֲבָל, אָחִי, הַלָּה יוֹדֵעַ מִזְגִּי כֻלּוֹ, כֵּיצַד צָרִיךְ

                  לְנַהֵל אוֹתוֹ.

ברלד          אָנוּס אֲנַי לְהוֹדוֹת, כִּי תוֹעֶה כְמוֹתְךָ לֹא רָאִיתִי

                   מֵעוֹלָם, וְאַתָּה רוֹאֶה כָל דָּבָר בְאֹפֶן מוּזָר.

מחזה שמיני    🔗

[ארגן, ברלד, טואנטה]

טואנטה         [לארגן] אֲדוֹנִי, הִנֵּה רוֹפֵא רוֹצֶה לִרְאוֹתֶךָ.

ארגן         אֵיזֶה רוֹפֵא?

טואנטה         רוֹפֵא שֶׁל חָכְמַת הָרְפוּאָה.

ארגן          שׁוֹאֵל אֲנִי אוֹתָךְ, מִי הוּא?

טואנטה         אֵינִי מַכִּירָה בּוֹ, אֶלָּא דּוֹמֶה הוּא לִי כְּטִפַּת מַיִם

                  זוֹ לַחֲבֶרְתָּהּ, וְאִלּוּ לֹא הָיִיתִי בְטוּחָה, כִּי אִמִּי

                  כְשֵׁרָה, הָיִיתִי אוֹמֶרֶת: אָחִי הוּא, שֶׁנָּתְנָה לִי אַחַר

                   פְּטִירָתוֹ שֶׁל אַבָּא.

ארגן         יִכָּנֵס.

מחזה תשיעי    🔗

[ארגן, ברלד]

ברלד         הַכֹּל כִּרְצוֹנֶךָ. רוֹפֵא אֶחָד עֲזָבְךָ – בָּא הַשֵּׁנִי

                  לְמַלֵּא מְקוֹמוֹ.

ארגן         מִתְיָרֵא אֲנִי שֶׁבְּעֶטְיְךָ קָרָה אֵיזֶה אָסוֹן.

ברלד         שׁוּב אַתָּה בָא בְשֶׁלָּךְ! אֲבָל חֲדָל.

ארגן         רוֹאֶה אַתָּה, כָּל אוֹתָן הַמַּחֲלוֹת שֶׁלֹא יָדַעְתִּי

                  מַכְבִּידוֹת עַל לִבִי. כָּל אוֹתָן…

מחזה עשירי    🔗

[ארגן, ברלד, טואנטה מתחפשת לרופא]

טואנטה         בִּרְשׁוּת אֲדוֹנִי אֲבַקְּרֶנּוּ, כְּדֵי לְהַצִּיעַ לְמַר אֶת

                  עַצְמִי לְשָׁרֵת אוֹתוֹ בְּכָל הַקָּזַת דָּם וְכָל חֹקֶן

                  שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהֶם.

ארגן         אֲסִיר תּוֹדָה אֲנִי לְךָ, אֲדוֹנִי. [לברלד] חֵי נַפְשִׁי, אֵין

                   זֶה אֶלָּא טוּאַנֶטָה בְּעַצְמָהּ.

טואנטה         אֲדוֹנִי, סְלַח לִי, שָׁכַחְתִּי לְצַוּוֹת דָּבָר לִמְשָׁרְתִי.

                  תֵּכֶף וּמִיָּד אֲנִי שָׁב.

מחזה אחד-עשר    🔗

[ארגן, ברלד]

ארגן         כְּלוּם לֹא הָיִיתָ אוֹמֵר, כִּי טוּאַנֶטָה הִיא?

ברלד         אָמְנָם וְאָמְנָם, מְאֹד דּוֹמֶה הוּא לָהּ. אוּלָם זוֹ לֹא

                  הַפַּעַםַ הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁאָנוּ רוֹאִים דָּבָר מֵעֵין זֶה,

                  וְכַמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים דְּבָרִים מֵעֵין אֵלֶּה נִשְׁנִים

                  וְחוֹזְרִים.

ארגן          אֲנִי, תָּמֵהַּ אֲנִי…

מחזה שנים-עשר    🔗

[ארגן, ברלד, טואנטה]

טואנטה         הִנְנִי לִפְקֻדָּתְך, אֲדוֹנִי.

ארגן         הָא כֵיצַד?

טואנטה         כְּלוּם לֹא קָרָא לִי אֲדוֹנִי?

ארגן         אָנִי? לֹא!

טואנטה         אֵין זֶה כִּי אָזְנַי הִטְעוּנִי.

­­ארגן         חַכִּי רֶגַע וְתִרְאִי, מַה דּוֹמֶה לָךְ אוֹתוֹ רוֹפֵא.

טואנטה         [כשהיא יוצאת] כֵּן, נָכוֹן הַדָּבָר! דָּבָר לִי שָׁם.

                  רְאִיתִיו דַּי וְהוֹתֵר.

 

מחזה שלושה-עשר    🔗

[ארגן, ברלד]

ארגן         לוּלֵא רָאִיתִי אֶת שְׁנֵיהֶם, הָיִיתִי אוֹמֵר אֶחָד

                  הוּא.

ברלד         בִּסְפָרִים קָרָאתִי דְּבָרִים מַתְמִיהִים כְּגוֹן אֵלֶּה

                  בְּעִנְיַן הִדַּמּוֹת אִישׁ לְאִישׁ; וּכְמוֹתָם רָאִינוּ גַם

                  בְּיָמֵינוּ וְכֻלֵּי עָלְמָא הָיָה טוֹעֶה.

ארגן         הַפַּעַם הָיִיתִי טוֹעֶה גַּם אֲנִי, וְגַם הָיִיתִי נִשְׁבָּע, כִּי

                  אֵינוֹ אֶלָּא הִיא.

מחזה ארבעה-עשר    🔗

[ארגן, ברלד, טואנטה (בצורת רופא)]

טואנטה         יִסְלַח לִי, אֲדוֹנִי, כְּרֹב חַסְדוֹ.

ארגן         [בלחש אל ברלד] פִּלְאֵי פְלָאִים!

טואנטה         אַל תִּתְרָעֵם, כִּי רָצִיתִי לִרְאוֹת פְּנֵי חוֹלֶה מְצֻיָּן

                  כְּמוֹתוֹ; שִׁמְךָ נוֹדָע לְמֶרְחַקִּים, וּבְעֶטְיוֹ הִרְשֵׁיתִי

                  לִי מַה שֶּׁהִרְשֵׁיתִי.

ארגן         הִנְנִי לְשָׁרֶתְךָ, אֲדוֹנִי.

טואנטה         רוֹאֶה אֲנִי, שֶׁאֲדוֹנִי אֵינוֹ גוֹרֵעַ עֵינָיו מִמֶּנִּי. בֶּן

                  כַּמָּה אֲנִי לְפִי דַעְתּוֹ?

ארגן         סָבוּר אֲנִי, כִי מַר בֶּן עֶשֶׂרִים וָשֵׁשׁ אוֹ בֶּן עֶשְׂרִים

                  וָשֶׁבַע.

טואנטה         חַ-חַ-חַ! בֶּן תִּשְׁעִים אָנִי.

ארגן         בֶּן תִּשְׁעִים?

טונאטה         כֵּן, רוֹאֶה מַר, זוֹ הִיא פְעֻלַּת סַמֵּי-הַסְּתָרִים

                  הַיְדוּעִים לִי, שֶׁהֵמָּה שְׁמָרוּנִי עַד הַיּוֹם רַעֲנָן וְחָזָק

                  כִּהְיוֹתִי עָתָּה.

ארגן         חֵי נַפְשִׁי, זֶהוּ יָשִׁישׁ יָפֶה וְצָעִיר לְגַבֵּי בֶּן

                  תִּשְׁעִים.

טואנטה          רוֹפֵא נוֹסֵעַ אֲנִי, הַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם לִמָקוֹם, מֵעִיר

                  לְעִיר, מִפֶּלֶךְ לְפֶלֶךְ, מִמְּדִינָה לִמְדִינָה, בִּשְׁבִיל

                  חוֹלִים רְאוּיִים לְחָכְמָתִי, כְּדֵי לִמְצֹא חוֹלִים

                  רְאוּיִים שֶׁאֶדְאַג לָמוֹ, שֶׁיִּהְיֶה כְדַאי לְנַסּוֹת לָהֶם

                  בַּסּוֹדוֹת הַגְּדוֹלִים וְהַיָּפִים שֶׁמָּצָאתִי בְּחָכְמַת

                  הָרְפוּאָה. בָּז אֲנִי לְכָל אוֹתָם חֳלָאֵי יוֹם יוֹם, אוֹתָן

                  קְטַנּוֹת מֵעֵין רֶבְמַתִּיקוֹת, אוֹ מַחֲלוֹת נוֹזְלִים,

                  אוֹתָם מִינֵי קַדַּחַת-קְטַנָּה; רוֹצֶה אֲנִי בָחֳלָאִים

                   שֶׁיֶּשׁ בָּהֶם מַמָּשׁ: קַדַּחַת מַמְאֶרֶת, דַּלֶּקֶת הַמֹּחַ,

                  קַּדַחַת שֶׁל אַסְכָּרָה כִדְבָעֵי, דָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ

                  מַמָּשׁ, הִידְרוֹפִיקוֹן עוֹמֵד וּמִתְפַּתֵּחַ, מְחוֹשֵׁי צֵלָע

                  כִּדְבָעֵי עִם דַּלֶּקֶת בֶּחָזֶה. בָּאֵלֶּה אֲנִי מוֹצֵא

                  קוֹרַת-רוּחַ, פֹּה אֲנִי מוֹצֵא מָקוֹם לְנַצֵּחַ בּוֹ,

                  וְרוֹצֶה הָיִיתִי שֶׁאֲדוֹנִי יֶחֱלֶה בְּכָל הַמַּחֲלוֹת הָאֵלֶּה

                   וְכָל הָרוֹפְאִים יַעַזְבוּהוּ וְיֹאמַר נוֹאָשׁ וְיֵט לָמוּת,

                  כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהַרְאוֹת לוֹ מַה טּוֹבוֹת רְפוּאוֹתַי

                  וּלְהַרְאוֹת לוֹ מָה אֵחַד לְשָׁרְתוֹ.

ארגן         אֲסִיר תּוֹדָה אֲנִי לַאֲדוֹנִי בְּעַד כָּל הַטּוֹב שֶׁאֲדוֹנִי

                  רָחַשׁ לִי.

טואנטה          יַרְאֶה לִי אֲדוֹנִי אֶת דָּפְקוֹ. אֲבָל יִדְפֹּק הַלָּה כְּמוֹ

                  שֶׁצָּרִיךְ, הִנְנִי עָלֶיךָ וְדָפַקְתָּ, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי מְצַוֶּה

                   לָךְ. דֹּפֶק זֶה מֵעֵז פָּנָיו. רוֹאֶה אֲנִי, שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ

                  עֲדַיִן אוֹתִי. מִי הוּא רוֹפְאֶךָ?

ארגן         מַר פּוּרְגוֹן.

טואנטה         הַלָּה אֵינוֹ רָשׁוּם אֶצְלִי בַּסֵּפֶר בֵּין הָרוֹפְאִים

                  הַגְּדוֹלִים. אֵיזוֹ מַחֲלָה חָלָה אֲדוֹנִי לְפִי דְבָרָיו שֶׁל

                  זֶה?

ארגן         אוֹמֵר הוּא, כִּי חָלִיתִי בְּמַחֲלַת הַכָּבֵד. וַאֲחֵרִים

                   אוֹמְרִים, כִּי חוֹלֵה-טְחוֹל אָנִי.

טואנטה          גַּם אֵלֶּה וְגַם אֵלֶּה הֶדְיוֹטוֹת. חוֹלֵה-רֵאָה אָתָּה.

ארגן         חוֹלֵה-רֵאָה?

טואנטה          כֵּן, מָה אַתָּה חָשׁ?

ארגן          יֵשׁ שֶׁאֲנִי חָשׁ בְּרֹאשִׁי.

טואנטה          נָכוֹן הַדָּבָר – חוֹלֵה-רֵאָה.

ארגן           יֵשׁ שֶׁאֲנִי רוֹאֶה צָעִיף פָּרוּשׁ לִפְנֵי עֵינָי.

טואנטה         חוֹלֵה-רֵאָה.

ארגן         יֵשׁ שֶׁאֲנִי חָש עֲיֵפוּת בְּכָל אֵבָרָי.

טואנטה         חוֹלֵה-רֵאָה.

ארגן          וּלְעִתִּים יֵשׁ לִי מֵחוֹשׁ בְּבִטְנִי מֵעֵין קֹלֶס.

טואנטה          חוֹלֵה-רֵאָה. תַּאֲוַת אֲכִילָה יֵשׁ לָךְ?

ארגן          כֵּן, יֶשְׁנָּה.

טואנטה         חוֹלֵה-רֵאָה. אוֹהֵב אֲדוֹנִי לִשְׁתּוֹת מְעַט יָיִן?

ארגן         כֵּן, אֲדוֹנִי.

טואנטה         חוֹלֵה-רֵאָה. וְתֵכֶף לְאַחַר אֲכִילָה תַּחֲטָפָך מְעַט

                  שֵׁנָה, וְאַתָּה חוֹמֵד לִישֹׁן קְצָת?

ארגן         כֵּן, אֲדוֹנִי.

טואנטה          חוֹלֵה-רֵאָה! חוֹלֵה-רֵאָה! אֲנִי אוֹמֵר. מַה צִּוָּה

                   רוֹפַאֲךָ לֶאֱכוֹל?

ארגן          צִוָּה לִי לֶאֱכֹל מָרָק.

טואנטה         הֶדְיוֹט!

ארגן         בְּשַׂר עוֹף.

טואנטה         הֶדְיוֹט!

ארגן         בְּשַׂר עֵגֶל.

טואנטה          הֶדְיוֹט!

ארגן         מְרַק בָּשָׂר.

טואנטה          הֶדְיוֹט!

ארגן         בֵּיצִים בְּנוֹת יוֹמָן.

טואנטה         הֶדְיוֹט!

ארגן         וּבָעֶרֶב שְׁזִיפִים מְבֻשָּׁלִים, כְּדֵי לְהָקֵל עַל הַבָּטֶן.

טואנטה         הֶדְיוֹט!

ארגן         וּבְיוֹתֵר לִשְׁתּוֹת יֵינִי מָזוּג כַּהֲלָכָה.

טואנטה          Ignorantus, ignoranta, ignorantum!

                  צָרִיךְ אַתָּה לִשְׁתּוֹת יֵינְךָ בְּלִי מָיִם, דָּמֶיךָ

                  מְעָטִּים, וּכְדֵי לְהַרְבּוֹת אוֹתָם צָרִיךְ אֲדוֹנִי לֶאֱכֹל

                  בְּשַׂר שׁוֹר, נֵתַח טוֹב וְגָדוֹל, מִבְּשַׂר חֲזִיר נֵתַח

                  טוֹב וְגָדוֹל, גְּבִינָה טוֹבָה מֵהוֹלַנְדְּ, דַּיְסָה וָאֹרֶז,

                  עַרְמוֹנִים וּבָצֵק. בְּקִצוּר, כָּל דָּבָר מְהַדֵּק וּמַדְבִּיק.

                  רוֹפְאוֹ שֶׁל מַר – טִפֵּשׁ גָּמוּר. הִנְנִי שׁוֹלֵחַ לְךָ

                  אֶחָד מֵחֲנִיכַי וּבִזְמַן מִן הַזְּמַנִים אָבֹא בְעַצְמִי

                  וַאֲבַקְּרֶנּוּ בִּהְיוֹתִי בָעִיר.

ארגן          אֲסִיר תּוֹדָה אֲנִי לַאֲדוֹנִי.

טואנטה         אֲבָל, שֵד מִשַּׁחַת! זְרוֹעַ זוֹ לָמָּה לוֹ?

ארגן          מָה אֲדוֹנִי סָבוּר?

טואנטה         לוּ הָיִיתִי תַּחַת אֲדוֹנִי, הָיִיתִי מַתִּיז אוֹתָהּ תֵּכֶף

                  וּמִיָּד.

ארגן         עַל שׁוּם מָה?

טואנטה          כְּלוּם אֵין אֲדוֹנִי רוֹאֶה, כִּי הִיא לוֹקַחַת לָהּ

                  מִמְּזוֹנוֹתָיו וְאֵינָהּ נוֹתֶנֶת לַצד זֶה לֵהָנוֹת מֵהֶם?

ארגן         כֵּן, אֲבָל זְרוֹעִי נְחוּצָה לִי.

טואנטה         וְגַם עֵין-יָמִין יֵשׁ לוֹמַר, אִלּוּ הָיִיתִי תַחְתָּיו

                  הָיִיתִי מַנֵּקר אוֹתָה.

ארגן         לְנַקֵּר עֵינִי?

טואנטה         כְּלוּם אֵין אֲדוֹנִי רוֹאֶה, שֶׁהִיא מַזִּיקָה לַשְּׁנִיָּה?

                   לוֹקַחַת מִמֶּנֶּה מְזוֹנוֹתֶיהָ! יַאֲמִין לִי אֲדוֹנִי וִימַהֵר

                   לְנַקֵּר אוֹתָה, וְיֵיטֵב לִרְאוֹת בְּעַיִן שְׂמָאלִית.

ארגן         אֵין הַשָּׁעָה דּוֹחָקֶת.

טואנטה         שָׁלוֹם! צַר לִי לְעָזְבֶךָּ; אֲבָל צָרִיךְ אֲנִי לְהִשְׁתַּתֵּף

                   בְּמוֹעָצָה אַחַת בִּשְׁבִיל חוֹלֶה אֶחָד שֶׁמֵּת תְּמוֹל.

ארגן         בִּשְׁבִיל חוֹלֶה אֶחָד שֶׁמֵּת תְּמוֹל?

טואנטה         לִמְצֹא מַה שֶׁצָּרִיךְ הָיָה לַעֲשׂוֹת לוֹ כְּדֵי שֶׁיֵּרָפֵא.

                   לְהִתְרָאוֹת!

מחזה חמישה-עשר

[ארגן, ברלד]

ברלד          אָכֵן זֶה הוּא רוֹפֵא מֻמְחֶה!

ארגן         כֵּן, אֶלָּא שֶׁהוּא קָצת מַרְחִיק לָלֶכֶת!

ברלד         כָּל גְּדוֹלֵי הָרוֹפְאִים נוֹהֲגִים כָּךְ.

ארגן           לְהַתִּיז לִי זְרוֹעַ וּלְנַקֵּר עַיִן אַחַת בִּשְׁבִיל שֶׁיִּיטַב

                  לַשְּׁנִיָּה. מוָּטב וְאֶהְיֶה כְּמוֹ שֶׁאָנִי. נִתּוּחַ יָפֶה זֶה

                  כְּדֵי שֶׁאֶהְיֶה גִּדֵּם וּבַעַל עַיִן אֶחָת!

מחזה שישה-עשר    🔗

[ארגן, ברלד, טואנטה]

טואנטה         [עושה עצמה מדברת עם איש] הִנְנִי לְשָׁרֶתְךָ, אֲדוֹנִי!

                  אֵינֶנִּי רוֹצָה לִצְחֹק.

ארגן         מַה קָּרָה?

טואנטה         רוֹפְאוֹ שֶׁל אֲדוֹנִי רָצָה לְמַשֵּׁשׁ בְּדָפְקִי.

ארגן          צְאוּ וּרְאוּ, זֶה בֶּן הַתִּשְׁעִים!

ברלד          וּבְכֵן, הֱיוֹת שֶׁמַּר פּוּרְגוֹן חָזַר מִן הַשִּׁדּוּךְ,

                  כְּלוּם אֵינְךָ רוֹצֶה שֶׁאֲדַבֵּר אִתְּךָ בְּשִׁדוּךְ אַחֵר

                  לְבַת-אָחִי?

ארגן         לֹא, אָחִי! רוֹצֶה אִני לְהַכְנִיסֶנָּה לְמִנְזָר יַעַן כִּי

                  סֵרְבָה לִי. מֵיטִיב אֲנִי לִרְאוֹת, כִּי דְבָרִים בְּגוֹ,

                   מֵעֵין אַהֲבָה, וְגַם גִּלִּיתִי פְּגִישָׁה בְסוֹד, וְאֵין אִישׁ

                   יוֹדֵע, כִּי יְדוּעָה הִיא לִי.

ברלד         אֲבָל, אָחִי, וְלוּ הָיְתָה פֹה אַהֲבָה כָּל-שֶׁהִיא, הֲכֹה

                  גָדוֹל הַחֵטְא? כְּלוּם יֵרַע בְּעֵינֶיךָ הַדָּבָר מִפְּנֵי

                  שֶׁנִּתְכַּוְּנוּ לְעִנְיָן יָפֶה וְיָשָׁר כְּשִׁדּוּךְ?

ארגן         יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, אָחִי; נְזִירָה תִּהְיֶה, אַחַת

                  חָרָצְתִּי.

ברלד          רְצוֹנְךָ לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְמִי שֶׁהוּא?

ארגן         מֵבִין אֲנִי עַל מָה יִרְמְזוּן מִלֶּיךָ. תָּמִיד אַתָּה שָׁב

                  עַל מַחֲשַׁבְתָּךְ. לְאִשְׁתִּי אַתָּה מִתְכַּוֵּן.

ברלד          כֵּן, אָחִי, יַעַן כִּי צָרִיךְ לְדַבֵּר בְּהִתְגַּלּוּת לֵב,

                   אֶל אִשְׁתְּךָ כַּוָּנָתִי. וְעוֹד יוֹתֵר מִשֶּׁאֲנִי שׂוֹנֵא

                  אֶת אַהֲבָתְךָ לִרְפוּאוֹת, אֲנִי עוֹיֵן לֶכְתְּךָ אַחֲרֶיהָ

                  בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת לִפֹּל בָּרֶשֶׁת טָמְנָה לָךְ.

טואנטה         אַל נָא יֹאמַר אֲדוֹנִי כָּךְ עַל גְּבִרְתִּי. זוֹ הִיא אִשָּׁה,

                   שֶׁאֵין לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ כְּלָל, אִשָּה רְחוֹקָה מִכָּל

                   עָרְמָה, וְאוֹהֶבֶת אֶת אֲדוֹנִי… אוֹהֶבֶת אֶת אֲדוֹנִי

                  אַהֲבָה שֶׁאֵין לְשַׁעֵר אוֹתָהּ.

ארגן         שְׁאַל נָא אוֹתָהּ, כֵּיצַד הִיא מְפַנֶּקֶת אוֹתִי.

טואנטה         אֱמֶת הַדָּבָר.

ארגן         כֵּיצַד הִיא דוֹאֶגֶת לִשְׁלוֹמִי.

טואנטה         אֱמֶת וְיַצִּיב.

ארגן         וְכַמָּה הִיא מַרְבָּה בְטִפּוּלָהּ עִמִּי.

טואנטה         נָכוֹן הַדָּבָר. [לברלד] רוֹצֶה מַר וְאוֹכִיחַ לוֹ וְאַרְאֶה

                  לוֹ תֵכֶף וּמִיָּד, כֵּיצַד גְּבִרְתִּי אוֹהֶבֶת אֶת אֲדוֹנִי.

                  [לארגן] יַרְשֶׁה לִי מַר וְאוֹכִיחַ לוֹ, שֶׁכְּדַבֵּר תִּינוֹק

                   יְדַבֵּר. אוֹצִיאֶנּוּ מִכְּלַל טָעוּת.

ארגן         הָא כֵיצַד?

טואנטה         הִנֵּה גְּבִרְתִּי שָׁבָה, יִשְׁכַּב אֲדוֹנִי וְיִשְׂתָּרַע עַל סַפָּה

                  זוֹ וְיִתְחַפֵּשׂ לְמֵת. וְרָאָה מַר אוֹתוֹ הַצַּעַר, שֶׁתִּגְרֹם

                  לָהּ הַבְּשׂוֹרָה, כִּי אַגִּיד לָהּ.

ארגן          בְּחֵפֶץ לֵב.

טואנטה          כֵּן, אֲבָל אַל יַרְבֶּה אֲדוֹנִי לְהַשְׁאִירֶנָּה בְצַעַר, וְלֹא

                  תָמוּת בִּיגוֹנָה.

ארגן         כֵּן אֶעֱשֶׂה.

טואנטה         [לברלד] הִתְחַבֵּא בְּפִנָּה זוֹ.

מחזה שבעה-עשר    🔗

[ארגן, טואנטה]

ארגן         וְאֵין כָּל סַכָּנָה בַדָּבָר, כְּשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה עַצְמוֹ

                  מֵת?

טואנטה         כְּלָל וּכְלָל לֹא! אֵיזוֹ סַכָּנָה אֵפְשָׁרִית בָּזֶה? יִשְׁכַּב

                   מַר. [חרש] מַה נָּעִים יִהְיֶה לְבַיֵּשׁ פְּנֵי אָחִיו. הִנֵּה

                  גְבִרְתִּי.

מחזה שמונה-עשר    🔗

[בלינה, ארגן (משתרע על ספה), טואנטה]

טואנטה         [עושה עצמה כאילו אינה רואה את בלינה] הוֹי, אֵלִי

                  שֶׁבַּשָּׁמַיִם, אָסוֹן כָּזֶה! מְאֹרָע אָיֹם כָּזֶה!

בלינה         מַה קָּרָה, טוּאַנֶטָה?

טואנטה         הוֹי, גְּבִרְתִּי!

בלינה         מַה נִּהְיָתָה?

טואנטה         אִישֵׁךְ מֵת.

בלינה         אִישִׁי מֵת?

טואנטה         הוֹי, אֵלִי! כֵּן הַדָּבָר, אֲדוֹנִי הַיָּקָר מֵת.

בלינה         וְנָכוֹן הַדָּבָר?

טואנטה         כֵּן, נָכוֹן הַדָּבָר. אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ. אֲנִי לְבַדִּי הָיִיתִי

                  פֹה. בִּזְרוֹעוֹתַי נִפְטָר. הִנֵּהוּ מוּטָל סָרוּחַ בְּכִסְאוֹ.

בלינה         מְהֻלָּל שֵׁם אֲדוֹנָי! נִטַּל סֻבֳּלִי הַגָּדוֹל וְנָפַל מֵעָלָי.

                  כַּמָּה טִפְּשָׁה אַתְּ, טוּאַנֶטָה, וְלָמָּה זֶּה יֵצַר לָךְ

                   כָּךְ?

טואנטה         סְבוּרָה הָיִיתִי, גְּבִרְתִּי, כִּי עָלַי לִבְכּוֹת.

בלינה         חִדְלִי לָךְ, שֶׁאֵינוֹ כְדַאי לְטִרְחָתֵך זוֹ. מַה בֶּצַע הָיָה

                  בוֹ? אֵיזוֹ תוֹעֶלֶת הָיְתָה לָעוֹלָם בּוֹ? אָדָם שֶׁהָיָה

                  לְמַשָּׂא לְכֻלֵּי עָלְמָא, מְזֹהָם, מְעוֹרֵר גֹּעַל נֶפֶש,

                  וְלֹא הָיְתָה שָׁעָה שֶׁלֹּא הִכְנִיס לְתוֹךְ בִּטְנוֹ חֹקֶן אוֹ

                  סַמִּים, תָּמִיד הָיָה מְנַקֶּה חָטְמוֹ, מִשְׁתַּעֵל וְרוֹקֵק.

                  אָדָם חֲסַר כָּל חֲרִיפוּת וּמְשַׁעֲמֵם, סָר-רוּחַ,

                  טַרְחָן, יוֹם וָלַיְלָה לֹא שָׁבַת מִזְרֹק מָרָה בְּכָל

                  הַמְשָׁרְתִים.

טואנטה         הֶסְפֵּד נָאֶה!

בלינה         טוּאַנֶטָה, עָלַיִךְ לַעְזֹר לִי עָתָּה. הֲיִי בְטוּחָה

                  שֶׁתָּבוֹאִי עַל שְׂכָרֵךְ, כִּי תַעַבְדִי לִי. הִנֵּה, לְאָשְׁרֵנוּ,

                  אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ כִּי מֵת. נְבִיאֵהוּ לְמִטָּתוֹ וְנַסְתִּיר

                  אֶת דְּבַר מוֹתוֹ עַד שֶׁאַסְפִּיק לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁנָּחוּץ

                  לִי. יֶשְׁנָם שְׁטָרוֹת וְיֵשׁ כְּסָפִים, וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ

                  בְיָדִי. וְאֵין זֶה מִן הַיּשֶׁר שֶׁלְּאַחַר שֶׁהָיִיתִי שׁוֹהָה

                  אֶצְלוֹ מִבְחַר שְׁנוֹתַי וְלֹא אָבֹא עַל שְׂכָרִי. בּוֹאִי,

                  טוּאַנֶטָה, תְּחִלָּה נִקַּח אֶת כָּל הַמַּפְתְּחוֹת…

ארגן         [קם פתאום] לְאַט לָךְ!

בלינה         [מופתעת ונבהלה] אוֹיָה! אֵלִי!

ארגן         כֵּן, גְּבִרְתִּי, זוֹהִי אַהֲבָתֵךְ. כֵּן אַתְּ אָהַבְתְּ אוֹתִי?

טואנטה         הוֹי, הוֹי! הַנִּפְטָר לֹא מֵת!

ארגן         [לבלינה בצאתה] שָׂמֵחַ אֲנִי לִרְאוֹת סוֹף סוֹף, עַד

                   הֵיכָן יְדִידוּתֵךְ מַגַּעַת וְלִשְׁמֹעַ אֵת הֶסְפְּדֵךְ. תּוֹרָה

                  זוֹ מִמֶּנָּה אֶחְכַּם לְהַבָּא לָדַעַת מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת.

מחזה תשעה-עשר    🔗

[בלרד (יוצא ממקום מחבואו] ארגן, טואנטה]

ברלד         וּבְכֵן, אָחִי, רוֹאֶה אָתָּה.

טואנטה         חֵי נַפְשִׁי, לְעוֹלָם לֹא הָיִיתִי מַאֲמִינָה בָזֶה. הִנְנִי

                  שׁוֹמַעַת, כִּי בִתְּךָ הוֹלֶכֶת וּבָאָה. שׁוּב וּשְׁכַב,

                  כַּאֲשֶׁר שָׁכַבְתָּ, וְנִרְאֶה מַה תֹּאמַר הִיא לַבְּשׂוֹרָה,

                  כִּי מֵת אֲדוֹנִי. לֹא רַע לָדַעַת כָּל זֹאת בְּבֵרוּר,

                   וּמִשּׁוּם שֶׁכְּבָר הַחִלּוֹתָ, תֵּדַע מַה יִּרְחַש לֵב כָּל

                   בֵּני מִשְׁפַּחְתֶּךָ.

[ברלד נחבא שנית]

 

מחזה עשרים    🔗

[ארגן, אנג’ליקה, טואנטה]

טואנטה         [עושה עצמה כאילו אינה רואה את אנג’ליקה] אִי שָׁמָיִם!

                  מָה אָיֹם! יוֹם מוּכָן לְפֻרְעָנוּת!

אנג’ליקה         מַה לָּךְ,טוּאַנֶטָה?

טואנטה         בְּשׂוֹרָה רָעָה עָלַי לְבַשֵּׂר לָךְ.

אנג’ליקה         כְּלוֹמַר?

טואנטה         אָבִיךְ מֵת.

אנג’ליקה         אָבִי מֵת, טוּאַנֶטָה?

טואנטה         כֵּן, הִנֵהוּ; זֶה עַתָּה מֵת מֵחֻלְשַׁת פִּתְאֹם שֶׁתָּקְפָה

                  עָלָיו.

אנג’ליקה         הוֹי, אֵלִי, מַה גָּדַל שִׁבְרִי, אֲנוּשָׁה מַכָּתִי! אוֹיָה

                  לִי, הַאֻמְנָם נִגְזַר עָלַי וְאָבַד אָבִי, וּבִלְתּוֹ אֵין לִי

                  כְּלוּם בָּעוֹלָם. וְנוֹסָף עַל אֵלֶּה מֵת בְּכַעְסוֹ עָלָי.

                   מַה יִּהְיֶה בְסוֹפִי, אֲנִי הָאֲמוּלָה? הֵיכָן אֶמְצָא

                   תַנְחוּמִים עַל אֲבֵידָה זוֹ?

מחזה עשרים ואחד    🔗

[ארגן, אנג’ליקה, קליאנט, טואנטה]

קליאנט         מַה לָּךְ, אַנְגֶ’לִיקָה הַנָּאָה? אֵיזֶה אָסוֹן קָרָה לָךְ?

אנג’ליקה         הוֹי, מְבַכָּה אֲנִי אֵת הֲכִי יָקָר לִי, אֵת הֲכִי אָהוּב

                   לִי בִּמְלֹא תֵבֵל, אֶת אָבִי אֲנִי מְבַכָּה.

קליאנט         הוֹי, אֵלִי, אֵיזֶה אָסוֹן! שֶׁבֶר פִּתְאֹם! בִּקַּשְׁתִּי אֶת

                  דּוֹדֵךְ לְהַצִּיעַ אֶת הַשִּׁדּוּךְ וְאָמַרְתִּי אָבֹא אַחֲרָיו,

                  אֶרְאֶנּוּ, אֶשְׁתַּדֵּל לְעוֹרֵר רַחֲמָיו בְּבַקָּשָׁתִי וּנְתָנֵךְ

                  לִי.

אנג’ליקה         הוֹי, קְלֵיאַנְט, נֶחְדַלּ מִדַּבֵּר בְּעִנְיָן זֶה; נֶחְדַּל

                  בִּכְלָל מִן הַחֲתֻנָּה. נַפְשִׁי בָּחֲלָה בָכל הָעוֹלָם, כִּי

                   מֵת אָבִי. לְעוֹלָם לֹא אֶנָּשֵׂא לְאִישׁ. הוֹי, אַבָּא,

                  סֵרַבְתִּי לָךְ; אֲבָל עַתָּה אֶעֱשֶׂה לְכָל-הַפָּחוֹת אֶת

                   רְצוֹנְךָ הָאֶחָד כְּדֵי לְכַפֵּר עַל כָּל הַצַּעַר שֶׁגָּרַמְתִּי

                  לָךְ. [כורעת ברך] אָנָּא, אָבִי, קַבֵּל פֹּה הֵן צִדְקִי,

                  וַאֲחַבְּקָה לְךָ לְאוֹת תּוֹדָתִי…

ארגן         [חובק לבתו] הוֹי, בִתִּי!

אנג’ליקה         אוֹי!

ארג         גְּשִׁי נָא אֵלַי וְאַל תִּבָּהֲלִי, לֹא מַתִּי, קִרְבִי אֵלַי,

                  אָכֵן עַצִמי

                   וּבְשָׂרִי אָתְּ. מַה שָּׂמֵחַ אֲנִי, כִּי הִכַּרְתִּי

                  אֶת רוּחֵךְ הַנְּדִיבָה.

מחזה עשרים ושניים    🔗

[ארגן, ברלד, קליאנט, טואנטה]

אנג’ליקה         אַךְ זוֹ הַפְתָּעָה נְעִימָה! אָבִי, אִם רָצוּ הַשָּׁמַיִם

                  וֶהֱשִׁיבוּךָ לִי לְאָשְׁרִי הַגָּדוֹל, הוֹאִילָה נָּא וְאֶכְרַע

                  לְפָנֶיךָ בִּתְחִנָּה וּשְׁאֵלָתִי הָאַחַת, אִם אֵינְךָ רוֹצֶה

                  בִּבְחִיר לִבִּי, אִם אֵינְךָ חָפֵץ שֶׁאֶנָּשֵׂא לִקְלֵיאַנְט,

                  הִנְנִי מַשְׁבִּיעָתְךָ, אַל נָא תָכֹף אוֹתִי, לְכָל הַפָּחוֹת,

                  לְהִנָּשֵׂא לְאַחֵר, הַרְאֵנִי אֶת חַסְדְּךָ זֶה.

קליאנט          [כורע על ברכיו לפני ארגן] יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ אֲדוֹנִי,

         וְתָבֹא לְפָנֶיךָ תְּחִנָּתִי וּתְחִנָּתָהּ, אַל תָּשֶׁב רֵיקָם

         פְּנֵי אַהֲבָה יָפָה כָּזוֹ.

ברלד         אָחִי, וְאַתָּה עוֹדְךָ מוֹסִיף לְסָרֵב?

טואנטה         וְלֹא נָגָעה עַד לִבְּךָ אַהֲבָה זוֹ?

ארגן          הֱיֵה לְרוֹפֵא, וְאֹמַר לַשִּׁדּוּךְ טוֹב. [אל קליאנט] כֵּן,

          תִּהְיֶה לְרוֹפֵא וְאֶתֵּן לְךָ אֶת בִּתִּי.

קליאנט         בְּחֵפֶץ-לֵב, אֲדוֹנִי, אִם אַךְ בָּזֶה תָּלוּי הַדָּבָר

                   לִהְיוֹת חֲתָנֶךָ, אֶהְיֶה לְרוֹפֵא וְלוּ גַּם לְרוֹקֵחַ, אִם

                  אַתָּה רוֹצֶה. אֵין כְּדַאי לְדַבֵּר בְּעִנְיָן זֶה. וְעוֹד

                  כַּמָּה וְכַמָּה דְבָרִים אֶעֱשֶׂה, וּבִלְבַד שֶׁתִּהְיֶה לִי

                  אַנְגֶ’לִיקָה הַיָּפָה.

ברלד         אֲבָל, אָחִי, נִצְנְצָה בְלִבִּי מַחֲשָׁבָה: הֱיֵה אַתָּה

                  בְעַצְמְךָ לְרוֹפֵא, וְגָדְלָה הַתּוֹעֶלֶת עַל אַחַת כַּמָּה

                  וְכַמָּה, שֶׁתִּהְיֶה אַתָּה בְעַצְמְךָ כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לָךְ.

טואנטה         כֵּן, אֱמֶת וְיַצִּיב! אַךְ זוֹ הִיא תַחְבּוּלָה לְהֵרָפֵא

                  תֵכֶף. אֵין לְךָ מַחֲלָה בָעוֹלָם, שֶׁתָּעֵז לִדְבֹּק

                  בְּרוֹפֵא.

ארגן         סָבוּר אֲנִי, כִּי לְהָתֵל בִּי אַתָּה אוֹמֵר. כְּלוּם אֵלֶּה

                   הֵן שְׁנוֹתַי לְתַלְמוּד?

ברלד         תַּלְמוּד זֶה לָמָה הוּא בָא? דַּי לְךָ בַּמֶּה שֶׁיֵּשׁ

                   בְּיָדֶיךָ. וְרַבִּים מֶהם, שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים יוֹתֵר מִמֶּךָּ.

ארגן         אֲבָל צָרִיךְ לְדַבֵּר רוֹמִית, לְהַבְחִין בְּמַחֲלוֹת

                   וְלָדַעַת אֶת סַמֵּי-הָרְפוּאוֹת.

ברלד         תֵּכֶף לְקַבָּלַת שִׂמְלַת הָרוֹפֵא וּצְנִיפוֹ, תִּלְמַד כָּל

                  זֹאת; אַחֲרֵי כֵן תֵּדַע יוֹתֵר מִשֶּׁתִּרְצֶה לָדָעַת.

ארגן          כֵּיצַד זֶה דַי בִּבְגָדִים אֵלֶּה, כְּדֵי לְדַבֵּר עַל אוֹדוֹת

                  הַמַּחֲלוֹת?

ברלד         כַּמּוּבָן, אֵין צֹרֶך אָּלא לְדֵּבר מִתּוֹךְ מְעִילוֹ שֶׁל

                  רוֹפֵא וּצְנִיפוֹ, וְהֶדְיוֹט – חָכָם יִקָּרֵא, וּשְׁטוּת –

                  לְחָכְמָה תֵּחָשֵׁב.

טואנטה         דַּיּוֹ לְאָדָם בְּזָקָן שֶׁכָּזֶה – וְזֶה הַרְבֵּה. רֻבּוֹ שֶׁל

                  דוֹקְטוֹר – זְקָנוֹ שֶׁלּוֹ.

קליאנט          מִכָּל מָקוֹם, אֲנִי נָכוֹן לַכֹּל.

ברלד         [לארגן] רוֹצֶה אַתָּה, וְתֵכֶף וּמִיָּד נַעֲשֶׂה זֹאת?

ארגן          הָא כֵיצַד: תֵּכֶף וּמִיָּד?

ברלד          כֵּן, בְּבֵיתְךָ פֹּה.

ארגן         בְּבֵיתִי?

ברלד          אֲנִי מַכִּיר פָקוּלְטָה, וְשָׁם יְדִידַי, תֵּכֶף יָבֹאוּ וְאָז

                   יֵעָשֶׂה כָּל הַטֶּקֶס בָּאוּלָם פֹּה. לֹא יַעֲלֶה לְךָ

                  בְּמָמוֹן כְּלָל.

ארגן         וְאוּלָם אֲנִי מָה אֹמַר, מָה אָשִׁיב?

ברלד         הַכֹּל יְלַמְּדוּךָ, בִּשְׁתַּיִם מִלִּים בִּכְתָב, כֹּל מַה

                   שֶׁאַתָּה צָרִיךְ לַעֲנוֹת. אֶשְׁלַח וְאֶקְרָא לָהֶם.

ארגן         נֵצֵא וְנִרְאֶה.

מחזה עשרים ושלושה    🔗

[ברלד, אנג’ליקה, קליאנט, טואנטה]

קליאנט         מָה רוֹצֶה אֲדוֹנִי לְהַגִּיד וּמַה כַּוָּנָתוֹ בְּעִנְיַן

                  הַפָקוּלְטָה, זוֹ אֲשֶׁר שָׁם יְדִידָיו?

טואנטה         מָה אֲדוֹנִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת?

ברלד          לְבַדֵּחַ אֶת דַּעְתֵּנוּ קְצָת הָעָרֶב! הַמּוּקְיוֹנִים

                  חִבְּרוּ אִינְטֶרְמֶדִיָּה קְטַנָּה, כֵּיצַד מַכְתִּירִים רוֹפֵא.

                   אִינְטֶרְמֶדִיָּה עִם מְחוֹלוֹת וּנְגִינָה. וְרוֹצֶה אֲנִי

                   שֶׁנְּשַׁעֲשַׁע נַפְשֵׁנוּ בָהּ, וְאָחִי יִקַּח חֵלֶק בְּרֹאשׁ.

אנג’ליקה          אֲבָל, אֲדוֹנִי, כִּמְדֻמַּנִי, כִּי מְהַתֵּל אַתָּה בְאָבִי

                  יוֹתֵר מִדָּי.

ברלד         אֲבָל, יַלְדָּתִי, אֵין זֶה אוֹמֵר לְהָתֵל בּוֹ. אַךְ

                   לְהִסְתַּגֵּל אֵלָיו וְלַהֲלָךְ-רוּחוֹ. אֵלֶּה הֵם דְּבָרִים

                  בֵּינֵינוּ לְבֵין עַצְמֵנוּ, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵאִתָּנוּ יוּכַל

                  לָקַחַת לוֹ תַּפְקִיד מְסֻיָּם וּלְשַׂחֵק אִישׁ לִפְנֵי רֵעֵהוּ.

                  בְּעוֹנַת הַקַּרְנָבָל הַכֹּל מֻתָּר. מַהֲרוּ לְהָכִין אֶת

                  הַכֹּל.

קליאנט         [לאנג’ליקה] הֲיָשַׁר בְּעֵינָיִךְ?

אנג’ליקה         כֵּן, כִּי הֲלֹא דוֹדִי מְנַהֵל כָּל הָעִנְיָן.

אִינְטֶרְמֶדִיָּה שְׁלִישִׁית    🔗

[טקס מעשה-קונדס של אדם, שמכתירים אותו

בתואר רופא. מנגנים ורקדנים. באים מדביקי שטיחים להכין

את האולם ולערוך ספסלים. אחריהם באים בסדר שמונה

נושאי-מזלף, שישה רוקחים, עשרים ושניים רופאים

והאחד העתיד להיות רופא, שמונה כירורגים, רקדנים

ושניים מזמרים נכנסים ויושבים בסדר, איש לפי מעלתו]

בלט ראשון

יושב ראש

דוקטור ראשון בכלבר המקהלה דוקטור שני

בכלבר

המקהלה דוקטור שלישי

בכלבר

המקהלה

דוקטור רביעי

בכלכר

דוקטור חמישי

בכלכר

המקהלה

יושב ראש

בכלבר

יושב ראש

בכלבר

יושב ראש

בכלבר

בלט, מחזה שני

[כל הכירורגים והרוקחים משתחווים לרופא החדש במשקל המנגינה]

המקהלה

בלט, הופעה שלישית

[כל הכירורגים והרוקחים יוצאים בריקוד לקול שיר וצלצול כליהם, מוחאים כף ומקישים במכתשות]

כ ירורג

המקהלה

כירורג

המקהלה

בלט, הופעה רביעית

[כל הכירורגים והרוקחים יוצאים בסדר, איש לפי מעלתו, כאשר נכנסו]

[סוף]