_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

מֶקְבֶּת / ויליאם שקספּיר / שאול טשרניחובסקי

 

 

הנפשות

דּוּנְקֶן                 מלך שוטלנד

 

מַלְקוֹלְם             }

                        }  בניו

דּוֹנַלְבֵּין              }

 

מֶקְבֶּת                }

                        } שרי צבאו

בֶּנְקוֹ                  }

 

מֶקְדּוּף               }

לֶינוֹקְס               }

רוֹס                   }אלופי שוטלנד

מֶנְטֵית                }

אַנְגּוּס                }

קֵיְתְנֵס                }

 

פְלֵיַנְס                בנו של בנקו

סִיווֹרְד               נשיא נורתומברלנד, מצביא חיל אנגליה 

סִיטוֹן                 שלישו של מקבת

בנו של מקדוּף

רופא אנגלי

רופא שוטלנדי

שַׂר

שׁוֹעֵר

זָקֵן

לֵידִי מֶקְבֶּת

לֵידִי מֶקְדּוּף

אשה מרואות-פני-לֵידי מֶקְבֶּת

הֵיקַטָה

שָׁלֹש מכשפות

לוֹרדים, שוֹעִים, שָׂרֵי צבא, חַיָּלִים, רוֹצְחִים, רואי פני-המלך ומלאכים.

מחזות.

המחזה בשׁוֹטלנד ואַנְגְּלִיָה 

 

 

מערכה ראשונה

מחזה א

ערבה

[רעם וברקים.  נכנסות שלוש מכשפות]

מכשפה א

מָתַי שׁוּב נִפָּגֵשׁ פָּעַם?

בְּמָטָר אוֹ בַחֲזִיז וָרָעַם?

מכשפה ב

כְּשֹׁךְ הֲמֻלָּה וְשָׁאוֹן רָב,

עִם גְּמַר-תְּבוּסָה וְנִצְחוֹן-קְרָב .

מכשפה ג

עַד יֵט שֶׁמֶשׁ לַעֲרֹב.

מכשפה א

אֵיפֹה?

מכשפה ב

עַל הַתֵּל הָרָם

מכשפה ג

עִם מֶקְבֶּת נִפָּגֵשׁ שָׁם.

מכשפה א

חֲתוּלִי, הִנֵּנִי!

מכשפה ב

צְפַרְדְּעִי קוֹרֵא לִי.

מכשפה ג

מִיָּד!

כולן יחדיו

הָרָע – טוֹב, וְהַטּוֹב אַךְ רָע!

נֵצֵא בְּעַב-עֲרָפֶל זָע .

 

[המכשפות נעלמות]

 

 

מחזה ב

 

מחנה בקרבת פורס*

 

[קול שאון קרב.  נכנסים דונקן המלך, מלקולם, דונלבין, לינוקס ושלישיו ונפגשים עם חיל פצוע]

                                                                                 

דונקן

פָּצוּעַ זֶה מִי הוּא?  פָּנָיו מְעִידִים:

יֵשׁ בְּשוֹרָה בְּפִיו, גַּם יַגִּיד הַחֲדָשׁוֹת

בִּדְבַר הַמֶּרֶד.

 

מלקולם

הֲלֹא הוּא הַשָׂר, **

שֶׁנִּלְחַם בְּעֹז וּגְבוּרַת גִּבּוֹר-חַיִל

לִפְדּוֹתִי מִן הַשְׁבִי.  הוֹי, אִישׁ-הֶחָיִל,

הַגֵּד לַמֶּלֶךְ מִשְׁפַּט הַמַּעֲרָכָה. 

 

השר

סָפֵק-סָפֵק סָפֵק-בָּרִי!

כְּאוֹתָם שְׁנַיִם שָׁטִים חַסְרֵי-כֹּחַ,

שֶׁלָפְתוּ זֶה אֶת זֶה, מְעַכְּבִים שְׁנֵיהֶם

אִישׁ בְּיַד רֵעֵהוּ.    מֶקְדּוֹנַלְד הָאַכְזָר

(לוֹ יָאֶה לִהְיוֹת מוֹרֵד, כּי עַל כֵּן

הֲמוֹן תּוֹעֵבוֹת שׁוֹקְקוֹת בְּלִבּוֹ)

וּמִן הָאִיִּים אֲשֶׁר מַעֲרָבָה

לְעֶזְרָתוֹ הֵבִיא קֶרְנִים*** וְגַלוֹגְלַסִים****

אַף הַהַצְלָחָה לוֹ הֵאִירָה פָּנִים

בַּקְרָב הָאָרוּר כְּזוֹנָה; אַךְ לַשָׁוְא.

 מֶקְבֶּת הַגִּבּוֹר (כִּי לֹא שָׁוְא לוֹ שְׁמוֹ זֶה)

בָּז לַהַצְלָחָה, עוֹפֵף חֶרֶב-פֶּלֶד

הַמַּעֲלָה עֲשָׁנָהּ בְּמִשְׁפַּט-דָּמִים,

דּוֹמֶה לִידִידָה שֶׁל הַגְבוּרָה, בָּקַע

לוֹ דֶרֶך עַד שֶׁפָּגַע בְּנָבָל זֶה,

לֹא פָשַׁט יָדוֹ אַף לֹא אָמַר שָׁלוֹם*

עַד בְּקָעוֹ: מִסַנְטֵרוֹ עַד מַפְרַקְתּוֹ,

וַיִתְקַע רֹאשׁוֹ עַל שִׂיא חוֹמוֹתֵינוּ.

דונקן

הוֹי, אָח** לִי גִבּוֹר!  אָצִיל יְקַר-רוּחַ!

השר

וּכְשֵׁם שֶׁיֵּשׁ וּמִמְּקוֹם מִזְרַח-שֶׁמֶשׁ

יִתְפָּרְצוּ רְעָמִים, וְסַעַר מְפָרֵק צִים,

כֵּן הָפַךְ מַעְיָן זֶה אָמַרְנוּ בְרָכָה בּוֹ –

וְהִנֵּה צְוָחָה! הַסְכֵּת, מֶלֶךְ שׁוֹטְלַנְד:

אַךְ אָכַף צֶדֶק נֶאֱזָר בּגְבוּרָה

אֶת קְהַל הַקֶּרְנִים לַחֲזֹר עַל עֲקֵבָם,

וְהִנֵּה נְסִיךְ-נוֹרְבֶגְיָה הִכִּיר יִתְרוֹן

נֶשֶׁק מְמֹרָק וְחַיִל כֹּחוֹ חָדָשׁ

וַיֶאֱסֹר שׁוּב הַקְּרָב.

דונקן

וְלֹא נָמֵס לֶב-מַצְבִּיאֵי-חֵילִי?  לֶב-מֶקְבֶּת , לֶב בֶּנְקוֹ?     

השר

הֵן,  כְּהָמֵס אַנְקוֹר – נֶשֶׁר,  וְאַרְנֶבֶת – אַרְיֵה ,

אִם אַַךְ אֵיטִיבָה לוֹמַר, הֵן כֹּה אַגִיד:

דוֹמים לְתוֹתָחִים טְעוּנֵי-מִלּוּאַת-מִשְׁנֶה

כִּפְלַיִם הִלְקוּ אֶת הַצַר כְּפוּלוֹת מַכּוֹת.

הַאָמְרוּ לִטְבֹּל בַּדָּם הֶעָשֵׁן אוֹ

לְהַחֲזִיר שׁוּב כָּל-בַּלְהוֹת הַר-גֻּלְגָּלְתָּא –

זֶה נֶעְלַם מֶנִּי;

אַךְ עָיַפְתִּי, פְּצָעַי קוֹרְאִים לְעֶזְרָה.

 

דונקן

לְנוֹי הֵם לָךְ וְכָל דְּבָרֶיךָ נוֹי לָךְ.

אוֹת כָּבוֹד אֵלֶה וְאֵלֶּה.  הַבְהִילוּ

לוֹ רוֹפְאִים.

 

[השר יוצא]

 

[נכנס רוס]

 

מִי הַבָּא?

מלקולם

הוּא אַלּוּף רוֹס.

דונקן

מָה הַחִפָּזוֹן אֲשֶׁר נִשְׁקָף בְּעֵינָיו!

אַךְ מַרְאֵה מַגִּיד פְּלָאִים.

רוס

אֵל, מֶלֶך נְצֹר!

דונקן

מֵאַיִן תָּבֹא, הוֹי ,אַלּוּף נִכְבָּד?

רוס

מִיַרְכְּתֵי פַיְף, * הוֹי, מֶלֶךְ גָּדוֹל מְאֹד!

שָׁם לוֹעֲגִים דִּגְלֵי-נוֹרְבֶגִים לַשְׁחָקִים,

וּבְכַנְפֵיהֶם קָרָה לְעַמֵּנוּ.

וּמֶלֶךְ הַנּוֹרְבֶגִים בְּעַצְמוֹ, וְאִתּוֹ

צָבָא לֹא יִסָּפֵר מִנִּי רֹב, 

וּגְדוּדֵי תַּן-*קוֹדוֹר** – בּוֹגֵד זֶה בַבּוֹגְדִים –

לְעֶזְרָה בָאוּ, אָסְרוּ קְרָב-אֲיֻמּוֹת

עַד שֶׁפְגָשָׁהוּ זֶה חֲתַן-בֶּלוֹנָה***

עֲטוּף סוֹחֵרָה תִשְׂחַק לִכְלֵי-לָחֶם,

הִשְׂתָּעֵר אָלָיו וַיִּתְחַר אִתּוֹ, נָשָׂא

קֵן מוּל קֵן-מֶרֶד,  זְרוֹעַ כְּנֶגֶד זְרוֹעַ.

וַיִּשַׁח גַּבְהוּת רוּחוֹ.  קִנְצֵי לְמִלִּין-

נִצַּחְנוּ, מַלְכִּי!

 

דונקן

מַה מְּאֹד אֻשַׁרְתִּי!

רוס

וּסְבִינוּ מֶלֶךְ הַנּוֹרְבֶגִים עַתָּה

פָּנֶיךָ יֶעְתַּר,  כִּי תִרְצֶנּוּ שָׁלוֹם.

אַף לֹא נִרְצֵינוּ לוֹ לְקַבֵּר מֵת מִלְּפָנָיו

עַד שִׁלֵּם קְנַס עֲשֶׂרֶת אֶלֶף דוֹלָאר,

בְּסֵיְנט-קוֹלְם**** הֵם יָרְדוּ לַטִמְיוֹן.

דונקן

אַלוּף קוֹדוֹר לֹא יוֹסִיף לְהָתֵל בְּלִבִּי

לְעָתִיד;  לֵךְ וְצַו וְהִכּוּ אוֹתוֹ נָפֶשׁ,

וְיִירַשׁ שְׁמוֹ מֶקְבֶּת , גְּדֻלָּתוֹ יִנְחָל.

רוס

הִנְנִי לַעֲשׂוֹת רְצוֹנֶךָ.

דונקן

מֶקְבֶּת הִתְעַשֵׁר מִן הֶפְסֵדוֹ שֶׁל הַלָּז!

 

[יוצאים]

 

 

מחזה ג

 

צִיָּה בקרבת פורֶס

 

 

[רעם.   שלוש מכשפות נכנסות]

מכשפה א

אֲחוֹתִי, אֵי הָיִית?

מכשפה ב

חָנַקְתִּי חֲזִירִים.

מכשפה א

אִשְׁתּוֹ שֶׁל מַלָּח מְלֹא חֵיקָה עַרְמוֹנִים

וְהִיא פִּצְחָה, פִּצְחָה, פִּצְּחָה.  "תְּנִי לִי", בִּיקַּשְׁתִּי.

"כְּלַךְ לָךְ, מְכַשֵׁפָה!"  קָרְאָה הַמְנֻוֶּלֶת הַשְׁמֵנָה .

אִישָׁהּ הָלַךְ לְחַלֵבּ, הוּא רַב חוֹבֵל בַּ"נָּמֵר".

בִּכְבָרָה אַחֲרָיו אָשׁוּט וְאָבֹא,

כְּעַכְבָּר זֶה שֶׁנִטַּל זְנָבוֹ. *

כֵּן אָעַשׂ, כֵּן אָעַשׂ, כֵּן אָעַשׂ.

מכשפה ב

אֲצַו לָךְ רוּחַ.

מכשפה א

בָּךְ לִבִּי בָּטוּחַ. 

מכשפה ג

וּשְׁנִיָּה מִיָּדִי.

מכשפה א

וְיִתְרָן עִמָּדִי.

אַחֲרָיו יִסֲערוּ לְאֵין-סוֹף

בְּכֹל אֲתָר וְחֹוף וְחוֹף

וּבְכָל רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם

נִרְשְׁמוּ עַל פְּנֵי הַמַּפָּה.

כֶּחָצִיר יָבֵשׁ אֲיַבְּשֶׁנוּ ,

ׁשְׁנַת-יוֹם, שְׁנַת-לֵיל אֶקַּח מֶנּוּ.

אָנִיס מֵעַל גַּב שְׁמֻרוֹתָיו,

יָנוּד כְּמָחֳרָם בְּחַטּאוֹתָיו,

יִדַּל, יִמַּק בְּעָנְיוֹ, כְּתֹם

תִּשְׁעָה כֶפֶל תִּשְעָה יוֹם.

וְאִם לֹא אוּכַל לְהַטְבִּיעוֹ,

בְּסַעַר עַז אֲנִי אֲנִיעוֹ.

רְאִי מַה בְּכַפִּי.

מכשפה ב

מַה לָּךְ? מַה לָּךְ?

מכשפה א

בֹּהֶן יָדוֹ זֶה שֶׁל מַלָּח,

שָׁב אֶל בֵּיתוֹ וֹבַמְּצוּלָה

טָבַע, אָבַד בֵּין הַחוֹפִים.

 

[קול תופים]

מכשפה ג

תֻּפִּים! תֻּפִּים!

מֶקְבֶּת  בָּא.

כולן

הוֹי, אֲחָיוֹת-קוֹסְמוֹת, תְּנֶינָה

יָד אֶל יָד בְּמָחוֹל תֵּצֶאנָה,

נִדְאֶה עַל פְּנֵי יָם וְיָבֶּשֶׁת

מַעֲשֵׂה עִגּוּל, מַעֲשֵׂה קֶשֶׁת.

שָׁלֹש לִי, שָׁלֹש לָךְ, נָחִישָׁה,

נוֹסִיף שָׁלֹש לְמִנְיַן תִּשְׁעָה,

הָס! נְכוֹנָה הַהַשְׁבָּעָה.

 

[נכנסים מקבת ובנקו]

מקבל

יוֹם יָפֶה וְאָיֹם כָּזֶה עוֹד לֹא רָאִיתִי.

בנקו

מָה רַב הַדֶּרֶך עַד בֹּא פוֹרֶס.  מִי אֵל?

מַרְאֵיהֶן דַּל, וּמַלְבּוּשֵׁיהֶן פֶּרֶא.

מַה שׁוֹנוֹת פְּנֵיהֶן מִפְּנֵי שׁוֹכְנֵי אֶרֶץ,

אַף-עַל-פִּי-כֵן הֵן כָּאן.  הַחַיּוֹת אַתֶּן?

הֲיֵשׁ לְשָׁאָלְכֶן?  מְדֻמַּנִי, שִׂיחִי

אַתֶּן מְבִינוֹת.  הִנֵּה אֶצְבַּע-גֶּרֶם

עַל שָׂפָה רָזָה אִשָׁה אִשָׁה תָשִׂים,

וַדַּאי נָשִׁים אַתֶּן, אַף כִּי זִקְנֵיכֶן

הֵם יִמְנְעוּנִי מִחֲשֹׁב זֹאת.

מקבת

נָא,

אמרנה אם תוכלנה, מי אתן.

מכשפה א

יְחִי מֶקְבֶּת! יְחִי אַלּוּף גְּלֶמִיס!

מכשפה ב

יְחִי מֶקְבֶּת! יְחִי אַלּוּף קוֹדוֹר!

מכשפה ג

יְחִי מֶקְבֶּת! יְחִי הַמֶּלֶךְ לֶעָתִיד!

בנקו

אֲדוֹנִי, מַה תִּבָּהֵל, נִדְהָם לְמִשְׁמַע

קוֹל עָרֵב זֶה?  בָֹאֱמֶת אַשְׂבִּיעֲכֶן:

הַיְצוּרֵי דִמְיוֹן אַתֶּן אוֹ הַאָכֵן

אַךְ מַרְאֵה-עֵינָי?  הֵן לִידִידִי יֵשׁ

בְּפִיכֶן כָּבוֹד חָדָשׁ, נְבוּאוֹת גְּדוֹלוֹת,

נִכְבָּדוֹת צוֹמְחוֹת, תִּקְוָה לְהַדְרַת-מֶלֶךְ,

כִּי עַל כֵּן נִדְהָם.  לִי לֹא תֹּאמְרוּ כְלוּם.

וְאִם עֵינְכֶן חָדְרָה מִזְּרַע יָמִים בָּאִים

וִידַעְתֶּן גַּרְעִין זֶה אִם יָנֵץ אוֹ לֹא יָעַל,

הַגֵּדְנָה – לֹא אֲבַקֵּשׁ אַף לֹא אִירָא

גַּם אֶת חִבַּתְכֶן גַּם שִׂנְאַתְכֶן.

מכשפה א

תְּהִלָּה!

מכשפה ב

תְּהִלָּה!

מכשפה ג

תְּהִלָּה!

מכשפה א

קָטָן מִמֶקְבֶּת וְגָדוֹל מִמֶּנוּ!

מכשפה ב

לֹא מְאֻשָּׁר כְּמוֹתוֹ וּמְאֻשָּׁר מְמֶּנוּ!

מכשפה ג

מִמְּךָ מְלָכִים יֵצְאוּ, וְאַתָּה לֹא תִמְלֹךְ!

יִחְיוּ גַם שְׁנֵיהֶם: בֶּנְקוֹ וּמֶקְבֶּת!

מכשפה א

יִחְיוּ גַם שְׁנֵיהֶם: בֶּנְקוֹ וּמֶקְבֶּת!

מקבת

חַכֶּינָה, מְנַבְּאוֹת לְקוּיוֹת וְהַגֵּדְנָה עוֹד:

יָדָעְתִּי: מִשֶּׁמֵת סֶנֶיל, אֲנִי

תַּן גְּלֶמִיס;   אַךְ תַּן-קֹודוֹר כֵּיצַד?

עוֹד קוֹדוֹר חַי מְאֻשָּׁר.  וְלִמְלֹך אֶפְשָׁר

אַךְ כְּשֵׁם שֶׁאֶפְשָׁר לִהְיוֹת אַלּוּף קוֹדוֹר.

מֵאַיִן נְצוּרוֹת אֵל יְדַעְתֶּן – אִמְרוּ?

וְלָמָה עִכַּבְתּוּנוּ פֹה בַּצִּיָה

בְּבִרְכַּת-נְבוּאָה?  הִשְׁבַּעְתִּיכֶן אִמְרוּ!

 

[המכשפות נעלמות]

בנקו

יֵשׁ בּוּעוֹת בָּאֲדָמָה כְּשֶׁם שֶׁיֵשׁ בָּמָיִם,

מֵהֶן גַּם אֵל,  אַךְ בּוּעוֹת.  אָנָא בָאוּ?

מקבת

הִתְנַדְּפוּ בָּאֲוִיר.  וּמַה שֶּׁנִדְמֶה חֹמֶר

נָמֵק כְּהֶבֶל פֶּה בָּרוּחַ.  וַחֲבָל

שֶׁנֶּעְלָמוּ.

בנקו

הַאָכֵן הָיוּ בְּרוּאִים בָּם שׂוֹחַחְנוּ?

אוּלַי טָעַמְנוּ מִשָׁרָשִׁים שׁוֹטִים

הַלוֹקְחִים מֶנּוּ בִּינָתֵנוּ?

מקבת

יִהְיוּ

בָּנֶיךָ מְלָכִים.

בנקו

אַתָּה תִהְיֶה מֶלֶךְ.

מקבת

וְגַם אַלּוּף-קוֹדוֹר; לֹא כֵן הַדָּבָר?

בנקו

עַל מַנְגִּיָנתוֹ וְעַל טָפְסוֹ,  מִי פֹה? 

 

[נכנסים רוס ואנגוּס]

רוס

מֶה עָלַץ לֵב הַמֶּלֶך, אֲשֶׁר שָׁמַע

נִצְחוֹנוֹ שֶׁל מֶקְבֶּת!  אַךְ כְּבֹא הָרִנָּה

אֵיךְ נֶאֱבַקְתָּ עִם הַבּוֹגֵד, עָמַד

יֵשׁ מְהַלְלֶךָ וְיֵשׁ מַחֲשֶׁה מִשְׁתָּאֶה

מַה יֵשׁ שֶׁלְּךָ וּמַה שֶׁלוֹ.  אַךְ דַּי!

וּכְשֶׁהִתְבּוֹנֵן לַעֲלִילוֹת אוֹתוֹ יוֹם,

רָאֲךָ בְחֵיל נוֹרְבֶגִים הָאַדִּירִים

עָשׂוּי לִבְלִי חָת וּפַחַד זָר לְךָ

מִמַּרְאוֹת-מָוֶת אֵל יָצַרְתָּ אָתָּה.

צִיר אַחַר צִיר, זֶה אַחַר זֶה כַּבָּרָד,

אִישׁ אִישׁ וּבְפִיו הֲמוֹן תְּהִלּוֹתֶיךָ

בִֹקְשִׁי מִלְחַמְתְּךָ עַל הַמַּמְלָכָה

לְשָׁפְכָן כֻּלָּן לְפָנָיו.

 

אנגוס

אֲדוֹנֵנוּ

הַמֶּלֶךְ הוּא שְׁלָחַנוּ לְהוֹדוֹת לָךְ,

אַף לְלַוּוֹתְךָ אֵלָיו, לֹא לָתֵת פְּרָס.

רוס

אַךְ כַּעֲרֻבָּה לְכָבוֹד יוֹתֵר גָּדוֹל

צִוַּנִי לְבָרֶכְךָ בְתוֹר אַלּוּף קוֹדוֹר.

חֲיֵה אַלּוּף, כִּי ָנֶאה לְךָ שְׁמֶךָ

וּלְךָ הוּא!

בנקו

כֵּיצַד? נֶאֶמְנוּ דִבְרֵי שָׂטָן?

מקבת

אַלּוּף קוֹדוֹר עוֹד חַי!  מַה תַּלְבִּישֵׁנִי

בִּבְגָדִים שְׁאוּלִים?

אנגוס

הֵן, מִי שֶׁהָיָה תַּן

עוֹד חַי, אַךְ רִגְעֵי חַיָּיו סְפוּרִים לוֹ.

כִּגְמוּלוֹ הוּשַׁב לוֹ.  וְלֹא יָדַעְתִּי:

הֲנָתַן חֶרֶשׁ יָדוֹ לַנּוֹרְבֶגִים,

אוֹ נָפַל אֶל הַמּוֹרְדִים, וְאוּלַי שִׁחֵת

עםִ זֶה וְעִם זֶה לִפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּאַרְצוֹ;

אַךְ עֲווֹן-בֶּגֶד נִמְתַּח עָלָיו וְגַם הוֹדָה,

וּבְפִשְׁעוֹ נָפָל.

מקבת

[הצדה] תַּן-קוֹדוֹר וְאַלּוּף גְּלֶמִיס!

וְהַנַּעֲלֶה עֲלֵיהֶם עוֹמֵד וּבָא.  [אל רוס ואנגוס]  לָכֶם

תּוֹדָתִי בְּעַד טִרְחַתְכֶם.

[אל בנקו]  וְאֵינְךָ

מְקַוֶּה אֲשֶׁר יִמְלְכוּ בָנֶיךָ,

הֲלֹא הָאוֹמְרוֹת לִי אַלּוּף קוֹדוֹר

הִבְטִיחוּ זֹאת, לֹא פָחוֹת?

בנקו

הָאֱמוּנָה

יְכוֹלָה לְהַשִׂיאֲךָ, תַּן-קוֹדוֹר ,

וְתִשְׁאַף לְכֶתֶר.  מוּזָר מְאֹד הַדָּבָר!

וּלְעִתִּים קְרוֹבוֹת יֹאמְרוּ לָנוּ אֱמֶת

שְׁלִיחֵי-תֹּפֶת כְּדֵי לְהָדְפֵנוּ לְמַדְחֵפוֹת,

וּבְשַׁעֲשׁוּעֵי תֹּם גַּם יִמְשְׁכוּנוּ

לְהַסְגִּירֵנוּ לְעֻמְקֵי-תְהוֹם.

אַחַי, אַךְ מִלָּה אַחַת בְּבַקָּשָׁתִי.

מקבת

[הצדה]  אֲמִתּוֹת שְׁתַּיִם נִבְּאוּ לִי, וְהֵן

פְּתִיחָה מֻצְלָחָה לְמַעֲרָכָה,

שֶׁתָּכְנָהּ מְלוּכָה.  [בקול רם]

תּוֹדָתִי נְדִיבֵי-עָם!

[לעצמו] לֹא,  אוֹתוֹ קוֹל-קוֹרֵא מִחוּץ לַטֶּבַע

לֹא יוּכַל לִהְיוֹת רַע –  וְגַם טוֹב.  אִם רַע הוּא,

מַדּוּעַ צְפוּנָה בוֹ עֲרֻבַּת-הַהַצְלָחָה,

כִּי הִתְחִיל בָּאֱמֶת?  הִנְנִי קוֹדוֹר.

וְִאִם טוֹב, מַה תְּבִיאֵנִי לְנִסָּיוֹן,

וּשְׂעָרִי סִמֵּר לְמַרְאֵה-בַלְהוֹתָיו,

לִבִּי הָעַז כְּבָר הוֹלֵם עַל צַלְעוֹתָיו,

שֶׁלֹּא כְדֶרֶך טִבְעוֹ? זְוָעוֹת הֹווֹת

הֵן רָפוֹת מִבַּלָּהוֹת שֶׁבַּדִּמְיוֹן,

וְרֶצַח זֶה, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא פְּרִי-שְׂעִפַּי,

כְּבָר זִעֲזַע עוֹלָמִי זֶה שֶּלִּי

עַד כְּדֵי לְדַכֵּא כָּל פְּעֻלָּה, וְאֵין

לִי כְלוּם מִלְּבַד מַה שֶׁהוּא לֹא-כְלוּם.

בנקו

רְאוּ חֲבֵרֵנוּ אֵיךְ הוּא נִדְהָם מְאֹד.

מקבת

[לעצמו] אִם אָמַר זֶה גוֹרָלִי וְאֶהְיֶה מֶלֶךְ,

הוּא יַעַטְרֵנִי בְּלִי שֶׁאָזוּז.

בנקו

כְּבוֹדוֹ זֶה

הֶחָדָשׁ כְּבֶגֶד חָדָשׁ זֶה, שְׁאֵינוֹ

הוֹלְמֶנּוּ אֶלָּא מִתּוֹךְ שִׁמּוּשׁ רַב.

מקבת

[לעצמו]  יִהְיֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה,  הַזְמַנִים יִנְקֹפוּ

עַל שְׁעוֹתֵיהֶם, וְאִם קָשֶׁה הַיּוֹם מְאֹד.

בנקו

מֶקְבֶּת נִכְבָּדִי

אַךְ לְךָ נוֹחִילָה.

מקבת

אִתְּכֶם הַסְּלִיחָה.  מֹחִי זֶה הַנּוֹאָל

נִשְׁכָּחוֹת מִנִּי קֶדֶם פָּקָד. רֵעַי,

טִרְחַתְכֶם רְשׁוּמָה פֹה.  יוֹם יוֹם זֶה דַרְכִּי

לַחֲזֹר עַל הָעַמּוּד לִקְרֹא אוֹתוֹ.

הָבָה נָחוּשָׁה אֶל הַמֶּלֶךְ.  [אל בנקו]  אַתָּה

שִׂים לִבְּךָ לְמַה שֶׁקָּרָה.  וּבְיֵשׁ פְּנַאי

לְהַעֲמִיק וְתַחְקֹר בּוֹ, נְדַבֵּר

בְּלֹא לֵב וָלֵב אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ.

בנקו

בְּחֵפֶץ-לֵב.

מקבת

אֲבָל עַד אָז דַּיֵנוּ! נֵלְכָה רֵעָי!

 

[יוצאים]

 

 

מחזה ד

 

פורֶס. חדר הארמון

 

[קול חצוצרות.  נכנסים דונקן, מלקולם, דונלבין, לינוקס ורואי פני המלך]

דונקן

גְּזַר דִינוֹ שֶׁל קוֹדוֹר הַהוּצָא כְבָר

לַפֹּעַל וְהַמַּלְאָכִים שָׁבוּ?

מלקולם

מַלְכִּי,

הֵם טֶרֶם שָּבוּ; אַךְ אֲנִי דִבַּרְתִּי

עִם אֶחָר שֶּרָאָהוּ בְּמוֹתוֹ, וְסִפֵּר:

בְּגִלּוּי לבֵ גַּם הוֹדָה עֲווֹן בָּגְדוֹ,

סְלִיחָתְךָ בִקֵּשׁ וַיִנָחֵם מְאֹד

עַל כָּל רָעָתוֹ.  וּבְכָל חַיָּיו דָּבָר

לֹא הָלַם אוֹתוֹ יָפֶה מִמִּיתָתוֹ.

הוּא מֵת כְּאִישׁ שֶׁחָקַר כֵּיצַד מֵתִים,

וַיַּשְׁלֵךְ אֶת הַיָּקָר לוֹ מִכֹּל,

כְּהַשְׁלִיךְ אִישׁ כְּלִי אֵין בּוֹ חֵפֶץ.

דונקן

אֵין יֵשׁ בְּיָדֵינוּ הָאֳמָנוּת לַכִּיר

מִתּוֹךְ הַכָּרַת פָּנָיו נֶפֶשׁ אִישׁ.

זֶה הָיָה שׁוֹעַ אֲשֶׁר בּוֹ בָטַחְתִּי

וֶאֱמוּנָתִי רַבָּה.

 

[נכנסים מקבת, בנקו, רוס ואנגוס]

 

אָח לִי נִכְבָּד!

אֲבָל עֲווֹנִי זֶה, עֲווֹן כְּפוּיֵי טוֹבָה,

גָּדַל, לְהָעִיק לִי מִנְּשׂא,  כִּי אַתָּה

כֹּה מַרְבֶּה מַקְדִימֵנִי, אֲשֶׁר גַּם

אֵל אֶבְרוֹת כָּל תַּגְמוּלַי הַמְמַהֲרִים

כְּבָר נִלְאוּ מֵהַשִּׂיגְךָ.  וְלוּ קָטְנוּ

עֲלִילוֹתֶיךָ וְגָדְלוּ כָל שִׁלוּמַי

וְתוֹדָתִי, זֶה כְּנֶגֶד זֶה, וְלוּ יִשָׁקְלוּ,

חוֹבִי לְךָ עוֹלֶה עַל כָּל שִׁלוּמִים בָּעוֹלָם!

מקבת

שֵׁרוּתִי וְחוֹבָתִי כֵּיוָן נַעֲשׂוּ,

עַל שְׂכָרִי בָאתִי כְּבָר.  וּלְהוֹד מַלְכוּתוֹ

יָאֶה לְקַבֵּל חוֹבוֹתֵינוּ, הֵמָּה

בָּנִים וַעֲבָדִים לְכִסְאֲךָ,  לְמַלְכוּתְךָ.

וְאִם עָשׂוּ מִתּוֹךְ אַהֲבָה וְכָבוֹד,

לֹא עָשׂוּ אֶלָּא מַה שֶּׁהֵם חַיָּבִים.

דונקן

הֱיֵה לִי בָרוּךְ פֹּה!

הַיּוֹם זֶה הַחִלּוֹתִי לְנָטְעֲךָ

אַף אֶדְאַג וְתַעֲלֶה וּתְשַׂגְשֵׂג.  בֶּנְקוֹ,

גַם אַתָּה לֹא קָטֹנְתָּ, וְגַם שְׂכָרְךָ

הוּא לֹא יְקֻפַּח.  בֹּא וַאֲחַבְּקֶךָ,

אֶל לִבִּי אֲאַמְצֶךָ.   

בנקו

וְאִם אַעַל

הַיְבוּל, אַךְ לְךָ, מָלְכִּי.

דונקן

זֶה חֶפְצִי

לְהַחְבִּיא ְּגָדל שְׂשׂוֹנִי בְּאֶגְלֵי-יְגוֹנִים.

הוֹי, בָּנַי, שְׁאֵרֵי-בְשָׂרִי, וְאַלּוּפַי

וְכָל הַקְּרוֹבִים בְּיוֹתֵר,  דְּעוּ,  אֶת בְּנִי מַלְקוֹלְם

אָנֹכִי שָׂם עַל כִּסְאִי, יִירָשֶׁנּוּ

זֶה בְכוֹרִי.  וּמֵעַתָּה לוֹ יִקָּרֵא

נְסִיךְ-קַמְבֶּרְלֶנְד,  ְולֹא אֶחָד הוּא יִכָּבֵד,

כִּי אוֹתוֹת כָּבוֹד כְּכֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם

יִבְרְקוּ עַל כֻּלְכֶם, כָּל הָרְאוּיִים.

מכאן לאינורנס.   [אל מקבת]  הוסף וחיבנו עוד.  

מקבת

הַנֹּפֶׁשׁ אֵינֹו אֶלָּא עָמָל,   בָּא

שֶׁלֹא בִּשְׁבִילְךָ.   אֶהְיֶה בְעַצְמִי מַלְאָךְ

כְּדֵי לְשַׂמֵּחַ אֹזֶן אִשְׁתִּי,

כִּי אַתָּה בָא.  וּמִתּוֹךְ יִרְאַת-כָּבוֹד

מִמְּךָ אֶפָּרֵד.

דונקן

קוֹדוֹר הַנַּעֲלֶה שֶׁלִּי!

מקבת

[לעצמו]   נְסִיךְ קַמְבֶּרְלֶנְד!  וּמַעֲלה זוֹ,אִם לֹא

עָלֶיהָ אֶפְסַח,  הַפֵּל תַּפִּילֵנִי –

עַל דַּרְכִּי תִּשְׁכָּב!  אוֹר כּוֹכָבִים דְּעָךְ!

אַל אוֹר עַל שְׁחֹרִים סִתְרֵי –מַאֲוַיַּי. 

תִּתְעַלֵּם עַיִן מִן הַיָּד וְהָיָה

מַה שֶּׁהָעַיִן תִּפְחַד לִרְאוֹת לְאַחַר אֲשֶׁר הָיָה.

[יוצא] 

דונקן

כִּדְבָרְךָ, נָדִיב הוּא, יַקִּירִי בֶּנֱקוֹ!

מָה אָגִיל מְאֹד לְשַׁבְּחוֹ.  חַג הוּא לִי.

נָחִישָׁה אַחֲרָיו.   יָצְאָה אַהֲבָתוֹ

לְפָנֵינוּ לְקַדְּמֵנוּ שָׁלוֹם.

אֵין כָּמוֹהוּ בְכָל הָאָרֶץ!

 

[קול חצוצרות,   יוצאים] 

 

 

מחזה ה

 

אִיְנְוֶרְנְס  . ארמון מקבת

 

[נכנסת לידי מקבת,  בידה מכתב]

לידי מקבת

"הֵן פָּגְעוּ בִי בְּיוֹם נִצְחוֹנִי.  וּמִתּוֹךְ הַבְּשׂוֹרָה

הָאֲמִתִּית אֲנִי לָמֵד,   שֶׁדַּעְתָּן עוֹלָה עַל דַּעַת

בְּנֵי תְמוּתָה.   כְּשֶׁגָּדַל חִשְׁקִי לְהוֹסִיף וְלִשְׁאֹל,

נַעֲשׂוּ אֲוִיר וְנֶעְֶלְמוּ בְּתוֹכוֹ.   עוֹדֶנִּי עוֹמֵד נִדְהָם

מִמַּרְאֵה הַמוֹפֵת,  וּמַלְאֲכֵי הַמֶּלֶךְ בָּאוּ וַיְבָרְכוּנִי  

לִהְיוֹתִי אַלּוּף-קוֹדוֹר,  שֶׁכָּךְ קָרְאוּ לִי קֹדֶם

הָאֲחָיוֹת הַקוֹסְמוֹת.  ְוגַם גִּלּוּ לִי שֶׁמֶץ מֵעֲתִידוֹת

תָּבאנה, בְּאָמְרָן: יְחִי הַמֶלֶךְ לְעָתִיד.  מָצָאתִי

לְנָכוֹן לְהוֹדִיעַ לָךְ מִכָּל אֵלֶּה, חֲבֶרְתִּי הַיְקָרָה

לִגְדֻלָּה,  בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִגָּרַע חֶלְקֵךְ הַמַּגִּיעַ לָךְ

בַּשִׂמְחָה,   אִם לֹא תֵּדְעִי אֶת הַגְּדֻלָּה הָעוֹמְדָה לָךְ

לָבֹא.  שִׂימִי זֹאת אֶל לִבִּךְ וַהֲיִי שָׁלוֹם".

גְּלֶמִיס וְקוֹדוֹר הִנְּךָ וְגַם תִּהְיֶה

מַה שֶּׁהִבְטִיחוּ לְךָ.   לְטִבְעֲךָ יָרֵאתִי,

פֶּן רַב בְּךָ חֲלֵב אַהֲבַת-אָדָם,

וְלֹא תִבְחַר אֶת הַקְּרוֹבָה שֶׁבַּדְרָכִים.

לִגְדֻלּוֹת תִּשְׁאַף אַף לִתְהִלָּה;   אַךְ

בְּלִי הָרַע הַכָּרוּךְ בַּעֲקֵבָן.

תִּתְאַו לְמַלֵּא רְצוֹנְךָ בְמִדָּה גְדוּשָׁה

וְגַם בִּקְדֻשָּׁה;   רְצוֹנְךָ בְּמִשְׂחָק כָּשֵׁר

וּבְרֶוַח שֶׁל רַמַּאי.   נִצְרָךְ גְּלֶמִיס

לְקוֹרֵא: "כֹּה עֲשֵׂה, אִם אַךְ תִּרְצֶה בָזֶה",

וְאוֹתָהּ לַעֲשׂוֹת אַתָּה יָרֵא יוֹתֵר,

מִכְּפִי יִרְאָתְךָ וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּלָל.

בּוֹא הֵנָּה וְאֶשְׁפֹּך רוּחִי לְתוֹךְ אָזְנֶיךָּ,

אֲגָרֵשׁ מִפָּנֶיךָ בְאֹמֶץ-לְשׁוֹנִי

כָּל עוֹצֵר בַּעַדְךָ מִנֶּזֶר-פַּזְּךָ

עִטְּרוּךָ בוֹ, אֵין סָפֵק, כְּבָר גּוֹרָלְךָ

וְכֹחוֹת טְמִירִין. 

 

 

[נכנס מלאך]

 

אַתָּה, מַה תְּבַשֵּׂר?

המלאך

הַמֶּלֶךְ בָּא הַלַּיְלָה הֵנָּה.

לידי מקבת

כְּלוּם

נִטְרְפָה עָלֶיךָ דַּעְתְּךָ, וְאֵין

אֲדוֹנְךָ אִתּוֹ?  כִּי אָז וַדַּאי הָיָה

מוֹדִיעַ לִי לְהִכּוֹן.

המלאך

כֵּן דִּבַּרְתִּי.

מִיָּד בָּא הָאַלוּף;  וְגַם הִבְהִיל

מִנְּעָרַי הֵנָּה.  כָּל עוֹד בּוֹ הַנְּשָׁמָה

הִגִּיעַ פֹּה לְבַשֵׂר.

לידי מקבת

דַּאֲגוּ לוֹ.

כֵּן, גְּדוֹלוֹת הִגִּיד.  [המלאך יוצא] גַּם יִחַר גְּרוֹן

הָעוֹרֵב הַמְבַשֵּׂר אֶת בֹּא דוּנְקֶן, בֹּא רַע-מַזָּל

בְּצֵל קוֹרַת בֵּיתִי. וְאַתֶּן, רוּחוֹת

מְסַיְעוֹת לְשְׂעִפֵּי-רֶצַח בֹּאנָה,

הַשּׁוּנִי טֶבַע-נָשִׁים וּמַלְאוּנִי

מִבֹּהֶן רַגְלִי וְעַד קָדְקֳדִי קְשִׁי-

אַכְזְרִיוּת שֶׁבְּאַכְזְרִיּוּת.   הַקְשׁוּ דָמַי.

סִגְרוּ בַּעֲדִי מֵעֲבֹר מֵהִכָּנֵס

כָּל מוּסַר-כְּלָיוֹת בִּי, כָּל רְגָשׁוֹת שֶׁל

חֲרָטָה טִבְעִיִּים,  לְזַעְזֵעַ

קְשִׁי-מְזִמָּתִי וְלָשִׂים שָׁלוֹם בֵּינָהּ

וּבֵין גְּמַר פָּעֳלִי.  הוֹי,שֵׁדֵי-רֶצַח,

הַמְסַיְּעִים לְכָל מַזִּיקֵי-עוֹלָם.

בַּאֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְאֵין עַיִן רוֹאָה,

הִכָּנְסוּ לְתוֹךְ שָׁדַי, אֵל שְׁדֵי-אִשָּׁה,  

וְהָפָךְ זֶה חֲלָבִי מָרָה.  בּוֹאָה לַיְלָה,

הִתְעַטֵּף בַּעֲשַׁן-שְׁאוֹל הֲכִי אָפֵל,

וְלֹא תִרְאֶה מַאֲכַלְתִּי פֶצַע תָּעַשׂ,

וְלֹא יַחְדְּרוּ שְּחָקִים צְעִיף-הַמַּאְפֵּלְיָה

וְקָרְאוּ: "הֶרֶף, הֶרֶף!"

 

[נכנס מקבת]

 

גְּלֶמִיס, קוֹדוֹר!

וְגָדוֹל מִשְּׁנֵי אֵלֶּה בְיַד הַקוֹל הָאַחֲרוֹן.

הֲלֹא אִגַּרְתְּךָ טִלְטְלַתְנִי הַרְחֵק

מֵעֵבֶר הֹוֵה-קְטַנּוֹת זֶה.   וּכְבָר

עֲתִידוֹת אָחוּשׁ עוֹד נָכוֹנוּ. 

מקבת

אַהֲבָה,

הַלַּיְלָה דּוּנְקֶן הֵנָּה בָא!

לידי מקבת

וּמָתַי יֵלֵךְ?

מקבת

עוֹד מָחָר.  כֵּן יְשַׁעֵר.

לידי מקבת

הָה! לְעוֹלָם

לֹא יִרְאֶה שֶׁמֶשׁ מָחָר זֶה, לְעוֹלָם!

פָּנֶיךָ, הוֹי, אַלּוּפִי, כִּפְנֵי סֵפֶר

בָּם יִקְרְאוּ בְנֵי-אָדָם דְּבָרִים זָרִים.

לְהַתְעוֹת פְּנֵי הַזְּמַן יִהְיוּ פָנֶיךָ

כִּפְנֵי הַזְּמַן,  וְיִשְׂאוּ שָׁלוֹם שָׁלוֹם

עֵינֶיךָ, יָדְךָ וְגַם לְשׁוֹנֶךָ.

הַבֵּט כְּהַבֵּט פֶּרַח תָּמִים,  אוּלָם

הֱיֵה הַנָּחָשׁ יִרְבַּץ תַּחְתָּיו, דְּאַג

לַבָּא אֵלֵינוּ, אַךְ בְּיָדַי תַּפְקִיד

עֲלִילוֹת גְּדוֹלוֹת בְּלַיְלָה זֶה, וְשֶׁכָּל

יָמֵינוּ וְלֵילוֹתֵינוּ לְעָתִיד לָבֹא יָרִים

בִּגְאוֹן-מְלָכִים וְשִׁלְטוֹן בְּלִי מְצָרִים.

מקבת

עוֹד נָשׁוּב לְדַבֵּר בְּעִנְיָן זֶה.

לידי מקבת

פָּנֶיךָ לְךָ מְאִירִים יִהְיוּ הֵמָּה:

בְּשִׁינּוּי סֵבֶר פָּנִים תָּלִין אֵימָה.

לַשְּׁאָר אֶדְאַג אָניִ.  

 

 

מחזה ו

 

לפני ארמון מקבת

 

 

[קול חלילים.  אבוקות.  נכנסים דונקן, מלקולם, דונלבין,

בנקו, לינוקס, מקדוף, רוס, אנגוס ובני-לוויה]

דונקן

מַה נֶּחְמָד מְקוֹם-הָאַרְמוֹן, וַאֲוִירוֹ

הָרַךְ וְהַקַּל בָּא וּמִתְחַבֵּב עַל

חוּשֵׁינוּ הַמִּתְרַכְּכִים.

בנקו

וְאוֹתָהּ סְנוּנִית

שׁוֹכֶנֶת-הֵיכָל, אוֹרְחוֹ שֶׁל הַקַּיִץ,

מְעִידָה בְּנֹעַם שִׁכְנָהּ עַל נִיחוֹחוֹ

שֶׁל רוּחַ-הַשָּׁמַיִם פֹּה.  כִּי לָכֵן

אֵין כַּרְכּוֹב, פִּנָּה, עַמּוּד אוֹ אַפְרִיזָה,

אֲשֶׁר אֵין עָלָיו קֵן מְרַחֵף בָּנְתָה צִפּוֹר

וְעָשְׂתָה עֶרֶשׂ-אֶפְרוֹחֶיהָ.  זֹאת

רָאִיתִי: מָקוֹם אֲשֶׁר תִּבְחַר לְקַנֵּן

וְלִדְגֹּר בּוֹ, אֲוִירוֹ עָרֵב תָּמִיד.  

 

 

[נכנסת לידי מקבת]

דונקן

חֲזוּ אֶת בַּעֲלַת-הַבַּיִת הָעֲדִינָה!

הָאַהֲבָה הַיּוֹצֵאת בְּעִקְּבוֹתֵינוּ הִיא

לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אַךְ לְמַשָּׂא לָנוּ;

אַךְ נוֹדֶה לָהּ, כִּי אַהֲבָה הִיא. ִ מִכָּאן,

עֲלֵיכֶם לְהִתְפַּלֵּל וְיִגְמֹל לִי

עַל כָּל אֵל טִרְחוֹתֵיכֶן וְלִהְיוֹת לִי

אֲסִירֵי תוֹדָה עַל שֶׁהֶלְאֵיתִיכֶן.

לידי מקבת

וְלוּ הָיָה שֵׁרוּתֵנוּ שֵׁרוּת-מִשְׁנֶה,

וְשׁוּב כָּפוּל, הֵן לֹא יִהְיֶה אֶלָּא

פְּעֻלָּה דַלָּה וְגַם פְּשׁוּטָה מְאֹד

לְגַבֵּי אוֹתוֹ כָבוֹד גָּדוֹל וְנֶהְדָּר,

הִשְׁפִּיעַ הוֹד מַלְכוּתוֹ עַל בֵּיתֵנוּ.

וּבַעֲלֵי חֹוב אֲנַחְנוּ לוֹ לְעוֹלָם

עַל כָּל הַכָּבוֹד, אֲשֶׁר בּוֹ כִבְּדָנוּ

מִלְּפָנִים וְעָתָּה;  וְנוֹדֶה לוֹ בִּתְפִלָּה.

דונקן

וְאַלּוּף  קוֹדוֹר אֵיפֹה הוּא?

הֲלֹא יָצָאנוּ בְעִקְּבוֹתָיו, סְבוּרִים

שֶׁנַּקְדִּימֶנוּ לָבֹא, * אַךְ הוּא מְאֹד מֵיטִיב לִרְכֹּב.

אַךְ רַבָּה אַהֲבָתוֹ שִׁנְּנָה דָרְבָנוֹ,

הִקְדִּימָׂה לַהֲבִיאוֹ לְבֵיתוֹ, טֶרֶם

הִגַּעְנוּ אָנוּ.  בַּעֲלַת-בַּיִת נָאָה,

אוֹרְחֵיכֶם נִהְיֶה לַיְלָה זֶה.  

לידי מקבת

בְּכָל עֵת

בְּיַד עֲבָדֶיךָ אָנוּ וְכָל אֲשֶׁר לָנוּ

פִּקָּדוֹן לָתֵת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן כִּרְצוֹנֶךָ

וּלְהַחֲזִיר אֶת שֶׁלְּךָ לְךָ. 

דונקן

תְּנִי יָדֵךְ לִי,

וְאֶל בַּעַל בַּיִת זֶה נַהֲגִינִי.ֶ

מְאֹד אֲהַבְתִּיו, תָּמִיד אֵט לוֹ חֶסֶד.

בִּרְשׁוּתֵךְ גְּבִרְתִּי.

 

[הכול יוצאים]

 

 

מחזה ז

 

ארמונו של מקבת

 

 

[קול חלילים.  לפידים.  נכנס עורך השולחן ועוד משרתים

עם קערות ועוברים על פני הבימה.  אחרי כן נכנס מקבת]

מקבת

מַה טּוֹב לוּ נִגְמַר דָּבָר כֵּיוָן נַעֲשָׂה,

כִּי אָז מִהַרְנוּ לִפְעֹל.  וְאִלּוּ קָלַט

הָרֶצַח כָּל תּוֹצְאוֹתָיו,  וְלוּ עִם גְּמַר

פָּעֳלוֹ קִצּוֹ בָא,  וּבְמַכָּה אַחַת

רֹאשׁ-הֲוָיָתוֹ וְקִצָּהּ יִהְיוּ פֹה,

אַךְ פֹּה,  עַל חֻלְיַת-זְמַן  זֶה וְעַל גּוּשׁוֹ, 

כִּי אָז גַּם בַּזְנוּ לְעוֹלָם הַבָּא;   אוּלָם

עֲלִילוֹת אֵל כָּל תַּגְמוּלוֹתָן פֹּה.

אַךְ נוֹרֶה תּוֹרַת-דָּמִים, וְהִיא שָׁבָה

לָרַב לְרוֹעֵץ.  וְצֶדֶק נְקִי-כַפַּיִם

בָּא וְתוֹקֵעַ בִּשְׂפָתֵינוּ כוֹס

בָּהּ שַׂמְנוּ רָעַל.   זְבוּל-מִבְטַחִים מִשְׁנֶה

לוֹ פֹה:   אֲנִי שְׁאֵר-בְּשָׂרוֹ גַּם נְתִינוֹ,

שְׁנֵי טַעֲמֵי-אוֹן כְּנֶגֶד פָּעֳלִי, וְגַם

הוּא אוֹרְחִי,  וְעָלַי גַּם לִנְעֹל דֶּלֶת

בִּפְנֵי רוֹצֵחַ וְלֹא לָשֵׂאת סַכִּין בְּעַצְמִי,

וְגַם רַכּוֹת יִשְׁלֹט דּוּנְקֶן.  וּמֶמְשַׁלְתּוֹ

בְּטָהֳרָה יִשְׁפֹּךְ.   וְעָנְתָה בוֹ צִדְקָתוֹ

כְּמַלְאֲכֵי-אֵל,  בִּלְשׁוֹנוֹת שֶׁל חֲצוֹצְרוֹת

עָלַי יָרִיעוּ עֲווֹן רֶצַח אָיֹם.

וּבָאָה חֶמְלָה, כְּיֶלֶד זֶה אַךְ נוֹלַד,

עַל כַּנְפֵי סַעַר, אוֹ כִּכְרוּבִים רוֹכְבִים

עלַ גַּב סוּסֵי-אֲוִיר בִּלְתִּי נִרְאִים,

וְנָפְחָה אֵימַת פָּעֳלִי בַּכֹּל

לַטְבִּיעַ רוּח בְּתוֹךְ הַדְּמָעוֹת.  אֵין לִי

כָּל דָּרְבָן לִמְחֹץ כַּוָּנָתִי בִּלְתִּי

זוֹ אַהֲבַת-הַכָּבוֹד תִּקְפֹּץ-תָּעַל –

תִּכְשַׁל וְנָפְלָה לְעֵבֶר זֶה.    

 

[נכנסת לידי מקבת]

 

מַה יֵשׁ?

לידי מקבת

כִּמְעַט וְגָמַר לִסְעֹד.  לָמָה נְטַשְׁתּוֹ?

מקבת

הֲדָרַשׁ לִי?

לידי מקבת

אֲבָל כְּלוּם לֹא יָדָעְתָּ?

מקבת

אַל נוֹסִיף לַרְחִיק לֶכֶת בְּעִנְיָן זֶה.

זֶה עַתָּה רַק כִּבְּדַנִי, וְגַם קָנִיתִי

לִי הַעֲרָכַת פָּז מֵאֵת כָּל קְצוֹת הָעָם.

יֵשׁ לָשֵׂאת אוֹתָן תְּחִלָּה בְּהוֹד תִּפְאַרְתָּן

וְלֹא לְמַהֵר וּלְהִתְפָּרְקָן.  

לידי מקבת

כְּלוּם

שִׁכּוֹרָה הָיְתָה תִּקְוָה שֶׁלְּבַשְׁתָּהּ

אִם יָשְׁנָה?  וְנֵעוֹרָה מְאֹד חִוֶּרֶת.

תַּשׁ כֹּחָהּ לְמַרְאֵה אֲשֶׁר עָשְׂתָה בְאוֹן.

מֵעַתָּה אֵדַע לַעֲרֹךְ אֶת אַהֲבַת מֶקְבֶּת .

הֲתִירָא לִהְיוֹת בִּפְעָלֶיךָ וְאוֹנְךָ

אֶת אֲשֶׁר אַתָּה מוֹצֵא פְּאֵר-הַחַיִּים

וְלִהְיוֹת בְּעֵינֵי עַצְמְךָ מוּג-לֵב?

וְכוֹרֵךְ "רוֹצֶה אָנִי" וְ"יָרֵאתִי",

כְּאוֹתָהּ שׁוּנְרָא שֶׁבַּמָּשָׁל. *

מקבת

נָא, הַסִּי!

כִּי אָעֵז לַעֲשׂוֹת הַיָּאֶה לְאָדָם;

הַמַּרְבֶּה –  אֵינוֹ אִישׁ.

לידי מקבת

מִי הִיא הַחַיָּה

הִכְרִיחָה אוֹתְךָ לְגַלּוֹת זְמָמְךָ לִי?

עַד שֶׁהִרְהַבְתָּ עֹז– הָיִיתָ גֶבֶר.

הֱיוֹתְךָ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר הָיִיתָ –  מַשְׁמַע

עַל-אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה אִישׁ.   גַּם זְמַן גַּם מָקוֹם

לֹא הִתְאִים אָז.  רָצִיתָ לִבְרֹא שְׁנֵיהֶם

וְהִנֵּה נַעֲשׂוּ מֵעַצְמָם;  וְהַהַתְאֵם

עֲכָרְךָ עָתָּה.  שָׁד חָלַצְתִּי וְאֵדַע

מַה יָּקָר לָנוּ תִינוֹק יוֹנֵק שָׁד;

וְאוּלָם, גַּם כְּשֶׁהוּא מְחַיֵּךְ בְּפָנַי,

מִפִּיו הָיִיתִי מָשָׁה אֶת פִּטְמָתִי

וְרוֹצְצָה גֻּלְגָּלְתּוֹ לוּ נִשְׁבַּעְתִּי,

כְּשֵׁם שֶׁנִּשְׁבַּעְתָּ אַתָּה לַעֲשׂוֹת.

מקבת

אַךְ אִם לֹא נַצְלִיחַ?

לידי מקבת

לֹא נַצְלִיחַ!

דְּרֹךְ אֶת גְּבוּרָתְךָ עַד מְקוֹם-הַתְּפִיסָה**

כִּי אָז נַצְלִיחַ. לִכְשֶׁיִּישַן דּוּנְקֶן

(הֲלֹא תַרְדֵּמָה תִתְקְפֶנּוּ אַחֲרֵי

עֲמַל הַמַּסָּע) וַאֲנַצֵּח אֶת

שְׁנֵי שׁוֹמְרֵי-סִפּוֹ בְתִירוֹשׁ וּבְיֵין-רֶקַח,

וְכָלָה כָּל זְִכְרוֹנָם שׁוֹמֵר מֹחָם

ִויִהי כֶעָשָׁן, וּבֵית-קִבּוּל שִׂכְלָם

לִכְלִי שֶׁל חֶרֶס, וּבִהְיוֹתָם שְׁקוּעִים

בִּשְׁנַת-בְּהֵמוֹת, סְפוּגֵי סָבְאָם מֵתִים,

הַאִם יִבָּצֵר מֶנִּי וּמִמְּךָ

דָּבָר לַעֲשוֹׂת לְדוּנְקֶן, בְּאֵין לוֹ שׁוֹמֵר?

וְלֹא יָחוּל זֶה עַל רֹאשׁ הַנְּעָרִים סָפְגוּ

הַיַּיִן כְּאוֹתוֹ סְפוֹג,  וְהֵמָּה יִשְׂאוּ

עֲווֹן רָצְחֵנוּ זֶה הַגָּדוֹל?    

מקבת

בָּנִים

הֵינִיקִי לִי לְהַבָּא!  אֹמֶץ חָמְרֵךְ

הֵן יַעֲשֶׂה אַךְ זְכָרִים.  מִי לֹא יֹאמַר,

שֶׁהֵמָּה עָשׂוּ זֹאת,  אִם בַּדָּמִים נִמְשַׁח

אֶת שְׁנֵי הַשׁוֹמְרִים הַנִּרְדָּמִים וְגַם

נַכֶּנּוּ בְּחַרְבוֹתֵיהֶם?

לידי מקבת

אִישׁ לֹא יָעֵז

לַחְשֹׁב אַחֶרֶת, אִם מִגֹּדֶל צַעַר

נֵילִילָה מַר לְמוֹתוֹ.

מקבת

אָנֹכִי לִבְלִי חָת,

עֲצַבַּי מְתוּחִים לְמִפְעַל-הַבַּלָּהוֹת.

קוּמִי וְנַתְעֶה בְמַרְאֵה-אוֹר דּוֹרֵנוּ

וּפְנֵי-הַשֶׁקֶר יְכַסּוּ עַל שֶׁקֶר בִּלְבָבֵנוּ.

 

[יוצאים]

 

 

מערכה שניה

 

מחזה א

 

חצר בארמון מקבת

 

[נכנסים בנקו ופליַנס.  משרת נושא אבוקה לפניהם]

בנקו

הַנַּעַר, אֵיזוֹ שָׁעָה כְּבָר?

פלינס

הַלְּבָנָה בָאָה;  קוֹל-הַפַּעֲמוֹן לֹא שָׁמָעְתִּי.

בנקו

וְהִיא בַחֲצִי הַלַּיְלָה בָאָה.

פלינס

אָבִי,

דוֹמַנִי, שָׁעָה יוֹתֵר מְאֻחֶרֶת עָתָּה.

בנקו

טֹל חַרְבִּי, בְּנִי! קַמְצָנִים הַשָּׁמַיִם,

אֶת כָּל הַנֵּרוֹת כִּבּוּ;  קַח גַּם זֶה!

עֲיֵפוּת כְּבֵדָה כְעוֹפֶרֶת תִּלְחָצֵנִי,

וּבְכָל זֹאת לֹא הָיִיתִי רוֹצֶה לִישֹׁן. 

הוֹי, כֹּחוֹת-אֵל, קְחוּ מֶנּוּ שְׂעִפֵּי-זְוָעָה,

הַתּוֹקְפִים אִישׁ בְּמַרְגּוֹעַ-לַיְלָה.

 

[נכנס מקבת עם משרת נושא אבוקה]

 

תֵּן

לִי חַרְבִּי.   מִי שָׁם?

מקבת

אִישׁ שְׁלוֹמֵנוּ.

בנקו

הֲטרֶם תִּישַׁן?  כְּבָר שָׁכַב מלְכִּי.

שְׁבַע-רָצוֹן מְאֹד הָיָה הַמֶּלֶך, גַּם

מַתָּנוֹת גְּדוֹלוֹת הֶעֱנִיק לִמְשָׁרְתֶיךָ

אַף יַהֲלוֹם זֶה לְאִשְׁתְּךָ נָתַן לְאוֹת

שֶׁהִיא הַטּוֹבָה בְּכָל מַכְנִיסוֹת-אוֹרְחִים.  

וּפָרַשׂ לִישֹׁן בְּלֵב-טוֹב.

מקבת

רְצוֹנֵנוּ

הָיָה עַבְדּוֹ שֶׁל פְּגָם,  כִּי לֹא הִתְכּוֹנֵן –

וְלוּלֵא זֹאת הִתְגַּלָּה יָפֶה.

בנקו

הַכֹּל עָלָה יָפֶה!

חָלַמְתִּי אֶמֶשׁ שְׁלָֹשׁ אֲחָיוֹת-רוֹאוֹת.

הֲלֹא לְגַבֶּיךָ מִקְצָת אֱמֶת נִבְּאוּ.

מקבת

אֲנִי שְׁכַחְתִּין.  אַף-עַל-פִּי-כֵן, אִם יֵשׁ

לְךָ פְּנַאי, נְסַפֵּר קְצָת בְּעִנְיָן זֶה,

אִם תּוֹעִיד אֶת הַשָּׁעָה.

בנקו

כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ.

מקבת

אִם תִּהְיֶה בְעֵצָה אַחַת עִמִּי, אִם

אַצְלִיחַ, יָרוּם כְּבוֹדְךָ.

בנקו

וּבִלְבַד

שֶׁלֹא אַפְסִיד בִּרְצוֹתִי לְהַגְדִּילוֹ,

אִם אַךְ יִשָּׁאֵר לִבִּי חַף וְנֶאֱמָן

לְמַלְכִּי, אֵלֵךְ בַּעֲצָתְךָ.

מקבת

יְשַׁן בַּטּוֹב!

בנקו

תּוֹדָתִי לְךָ.  גַּם אַתָּה שְׁלֵה!

 

[בנקו ופלינס יוצאים]

מקבת

לֵךְ וֶאֱמֹר לַגְּבִירָה:  לִכְשֶׁיִּהְיֶה

שִׁיקּוּיִי מוּכָן תְּצַלְצֵל לִי.  לֵךְ שְׁכָב.

 

[המשרת יוצא]

 

הַחֶרֶב הִיא שֶׁעֵינַי רוֹאוֹת לְפָנַי

נִצָּבָהּ נָטוּי כְּלַפֵּי כַפִּי.  אֶתְפְּשֵׂךְ.

בְּיָדַי אֵינֵך, אַךְ לְעוֹלָם בְּעֵינַי,

הוֹי ,מַרְאֵה זְוָעוֹת,  לֹא נִתַּתָּ לְמִשּׁוּשׁ

כְּשֵׁם שֶׁנִּתַּתָּ לְרַאֲוָה?   וְאוּלַי אֵינְךָ

אַךְ חֶזְיוֹן-רוּחַ,  יְצִיר-תַּעְתּוּעִים,

שֶׁצָּמַח בְּמֹחִי מִתּוֹךְ חֹם קַדַּחְתּוֹ?

כִּי אֶרְאֶה זוֹ תַבְנִיתֵךְ בְּמִשּׁוּשׁ, כְּזוֹ

שֶׁאֲנִי שׁוֹלֵף עָתָּה.

תַּנְחֵנִי בְדֶרֶךְ לֶכֶת בָּהּ אֶשְׁתּוֹקֵק,

הוּא הוּא הַכְּלִי אָמַרְתִּי בוֹ אֶשְׁתַּמֵּשׁ.

וְעֵינַי מְשַׁמְּשׁוֹת לְיֶתֶר חוּשַׁי לֵיצָן

אוֹ עוֹלוֹת עַל כֻּלָּמוֹ.  תָּמִיד אֶרְאֵךְ

וּרְסִיסֵי דָם עַל לַהֲבֵךְ וְעַל נִצָּבֵךְ,

לֹא הָיוּ קֹדֶם כָּךְ!  וְאֵין כְּלוּם, אֵין דָבָר.

מִפְעַל-הַדָּם הַלָּז הוּא הוּא הַמְתָאֵר

דְּמוּת זוֹ לְעֵינָי, נִדְמֶה כְּאִלּוּ מֵת

חֲצִי הַתֵּבֵל, וַחֲלוֹמוֹת רָעִים

מְצַעֲרִים הַשֵּׁנָה הָעֲטוּפָה.

וְקוֹסְמוֹת זוֹבְחוֹת לְהֵיקַטָה הַחִוֶּרֶת.

וְהֶרֶג אָיֹם,  שֶׁעוֹרְרָהוּ שׁוֹמְרוֹ

בְּצַעֲדֵי טַרְקְוִינְיוּס הַתַּאֲוָנִים

כְּרוּח זוֹ.  אַתְּ, אַדְמַת-בֶּטַח הַמּוּצָקָה,

אַל תִּשְׁמְעִי קוֹל צְעָדַי בְּדַרְכִּי

פֶּן תְּסַפֵּרְנָה אֲבָנַיךְ חֶפְצִי

וְלָקְחוּ מִן הַזְּמַן דּוּמִיַּת-זְוָעָה

הַיָּאָה לוֹ.   בְּאַיְּמִי- חַי עוֹדֶנּוּ;

הַמִּפְעָל חַם – הַנִּיב יִפְקְדֶנּוּ בְּצִנָּה.

 

[קול הפעמון]

 

הִנְנִי הוֹלֵךְ,  נֶחֱרָצַה!   הַמְּצִלּוֹת קוֹרְאוֹת.

אַל תַּאֲזִינָה, דּוּנְקֶן, אֶל קוֹל הֵדָן

הוּא יְלַוְּךָ לְתָפְתֶּה אוֹ לְגַן עֵדֶן.

 

[יוצא]

 

 

מחזה ב

 

 

[נכנסת לידי מקבת]

לידי מקבת

הַמַּשְׂכִּיר אוֹתָם נָסַךְ קִרְבִּי גְבוּרָה,

הַמְכַבָּם הִצִית אֵשׁ בִּי.  שִׁמְעָה, הָס!

הֵילִיל הַיַּנְשׁוּף,  אוֹתוֹ שׁוֹמֵר אָיֹם,

הָאוֹמֵר לַיְלָה טוֹב בְּזַעַף.   פֹּה הוּא,

הַדְּלָתוֹת פְּתוּחוֹת, נַחֲרַת הַנְּעָרִים,

שִׁכּוֹרִים סְבוּאִים, תִּלְעַג לְמִשְׁמַרְתָּם.

רָקַחְתִּי יֵינָם וַעֲלֵיהֶם נִצִּים

הַחַיִּים וְהַמָּוֶת: לְמִי הֵם.

מקבת

[בפנים]   מִי פֹּה?  מָה, הוֹי!

לידי מקבת

אֲהָהּ, יָרֵאתִי פֶּן  נֵעוֹרוּ

וְטֶרֶם נֶעֱשָׂתָה;  לֹא הַמַּעֲשֶׂה

אַךְ הַנִסָּיוֹן בְּעוֹכְרֵנוּ. שְׁמָע!

מֻנָּחוֹת הַחֲרָבוֹת –  כְּלוּם לֹא יִרְאֶה?

וְלוּלֵא פָנָיו כִּפְנֵי-אָבִי בְּיָשְׁנוֹ,

כִּי אָז עָשִׂיתִי זֹאת בְּעַצְמִי.   [נכנס מקבת]   אִישִׁי!

מקבת

הַמַּעֲשֶׂה נָעַשׂ!  לֹא שָׁמַעַתְּ כָּל שָׁאוֹן?

לידי מקבת

שָׁמַעְתִּי יְלֵל-הַיַּנְשׁוּף וְקוֹל-הַצִּרְצוּר.

כְּלוּם לֹא דִבַּרְתָּ? 

מקבת

מָתַי?

לידי מקבת

עָתָּה.

מקבת

בְּרִדְתִּי?

לידי מקבת

הֵן!

מקבת

שִׁמְעִי!

מִי יָשֵׁן בְּחֶדֶר שֵׁנִי?

לידי מקבת

דּוֹנַלְבֵּין. 

מקבת

[מתבונן בכפיו]  אַךְ מַרְאֶה נוּגֶה זֶה!

לידי מקבת

אַךְ טִפְּשׁוּת הִיא לְהַגִּיד:  מַרְאֶה נוּגֶה.

מקבת

הָאֶחָד שָׂחַק מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ,  שֵׁנִי

קָרָא "רֶצַח"!  וְהֵעִירוּ זֶה אֶת זֶה.

עָמַדְתִּי מַקְשִׁיב,   אַך הֵם עָשׂוּ אֶת תְּפִלָּתָם

וְשָׁבוּ לְהַמְתִּיק שְׁנָתָם.

לידי מקבת

שְׁנַיִם שָׁכְבוּ יַחַד.

מקבת

זֶה קָרָא: "אֵל בָּרְכֵנוּ!"  וְזֶה: "אָמֵן" .

כְּרוֹאִים אוֹתִי וִידֵי-תַּלְיָן אֵלֶּה.

בִּרְאוֹתִי פַּחְדָּם, לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲנוֹת

"אָמֵן", כְּשֶׁאָמְרוּ הֵמָּה: "אֵל בָּרְכֵנוּ!"

לידי מקבת

אַל תַּעֲמִיק לַחְשֹׁב בָּזֶה. 

מקבת

אֲבָל

מַדּוּעַ לֹא יָכֹלְתִּי לוֹמַר: "אָמֵן"?

אֲנִי נִצְרַכְתִּי יוֹתֵר אָז לִבְרָכָה,

וְ "אָמֵן" נִתְקַע לִי בִגְרוֹנִי.

לידי מקבת

אֵין יֵשׁ

לַחְשֹׁב בִּפְעָלִים כָּאֵלֶּה כָּךְ,

וְאִם אַיִן נֻכֶּה בַשִּׁגָּעוֹן.

מקבת

נִדְמָה

לִי קוֹל קוֹרֵא: "אַל תּוֹסִיפוּ לִישֹׁן!

הָרַג מֶקְבֶּת הַשֵּׁנָה" שְׁנַת-הַתְּמִימִים,

זוֹ הַסּוֹתֶרֶת צְרוֹר-דְּאָגוֹת מְעֻרְבָּב,

מוֹת חַיֵּי-יוֹם, אַמְבָּטֵי לַיָּגֵעַ,

וּבֹשֶׂם לְנֶפֶשׁ חוֹלָה, מַאֲכָל שֵּנִי

בְּמִשְׁתֵּה-הַתּוֹלָדָה, רֹאשׁ מְזוֹנוֹת

לֶחֶם-הַחַיִּים.

לידי מקבת

מָה אַתָּה סוֹבֵר?

מקבת

שׁוּב הַקּוֹל

בְּכָל הַבַּיִת: "אַל תּוֹסִיפוּ לִישֹׁן!

גְּלֶמִיס הָרַג הַשֵׁנָה, כִּי עַל כֵּן

לֹא יוֹסִיף קוֹדוֹר לָנוּם וּמֶקְבֶּת

לֹא יֵדַע שְׁנָת לְעוֹלָם!"

לידי מקבת

מִי וָמִי

הַקוֹרֵא לְךָ כָּךְ, אַלוּפִי? מַרְפֶּה

אַתָּה אֶת כֹּחֲךָ הַנַּעֲלֶה

בִּשְׂעִפֵּי מֹחַ חוֹלֶה.   קַח הַמַּיִם

לִרְחֹץ מֵעַל כַּפֶּיךָ תְעוּדָה צוֹאָה זוֹ.

מַדּוּעַ תָּבִיא הֵנָּה הַחֲרָבוֹת?

אַךְ שָׁם מְקוֹמָן.  שָׂאֵן שָׁם וּמְשַׁח

בַּדָּם אֶת פְּנֵי הַנְּעָרִים, אֶת הַיְשֵׁנִים.

מקבת

לֹא אוּכַל לְהִכָּנֵס שָׁמָּה שֵׁנִית

יָרֵאתִי לַחְשֹׁב עַל אֲשֶׁר עוֹלַלְתִּי,

וְלִרְאוֹת שׁוּב לֹא אַרְהִיב בְּלִבִּי.

לידי מקבת

רַךְ-לֵב!

תֵּן לִי הַחֲרָבוֹת.  הַיְשֵׁנִים וְהַמֵּתִים

אֵינָם אֶלָּא תְּמוּנוֹת!  עֵינֵי יֶלֶד

אַךְ הֵן יְרֵאוֹת מִפְּנֵי צֶלֶם-שֵׁד.

אִם יָזוּב דָּמוֹ אַזְהִיב בּוֹ פְּנֵי נְעָרָיו,

וְעָנָה בָם עַל פִּשְׁעָם.  

 

[יוצאת.   קול דופק מבחוץ]

מקבת

מֵאַיִן בָּא הַקּוֹל?

מֶה הָיָה לִי?  כָּל שָׁאוֹן יְבַהֲלֵנִי.

וּמַה כַּפַּיִם אֵל?  אוֹי,  הֵן מְנַקְּרוֹת עֵינָי!

הֲיַסְפִּיק לִי מְלֹא-יָם אוֹקְיָנוֹס, מֵי נֶפְּטוּן,

וְאֶרְחַץ כַּפַּי לְמִשְׁעִי מִן הַדָּם?  לֹא, לֹא!

כִּי הֵן תַּקְדֵּמְנָה לַאְדִּים הֲמוֹן יַמּים

וְהָפְכוּ שָּנִי תַּחַת יָרֹק.

 

[לידי מקבת נכנסת]

לידי מקבת

לְכַפִּי צֶבַע כַּפְּךָ;  אוּלָם בּשְׁתִּי

כִּי לִבִּי מַלְבִּין כָּךְ. [  קול דופק ]

קוֹל דּוֹפֵק בְּאָזְנַי.

קוֹל בְּשַׁעַר-נֶגֶב.  נָבוֹא בְּחַדְרֵנוּ.

מְעַט מַיִם יְנַקוּנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ.

אֲבָל מַה קַּל הוּא!  לְפִתְאֹם פֶּתַע

עֲזָבְךָ אֹמֶץ-לִבֶּךָ.  [קול דופק]

שְׁמַע:  שׁוּב דּוֹפְקִים.

לְבַשׁ בִּגְדֵי-לַיְלָה,  וְהָיָה כִּי נִקָּרֵא,

לֹא יִמְצָאוּנוּ עֵרִים.  אַל נָא תִּשְׁקַע

בִּשְׂעִפֶּיךָ כְּאוֹבֵד-עֵצוֹת.  

מקבת

לָדַעַת

אֶת פָּעֳלִי, לְוַאי נַפְשִׁי לֹא יָדָעְתִּי!

 

[קול דופק]

 

עוּרָה אֶת דּוּנְקֶן בְּדָפְקְךָ!  לוּ יָכֹלְתָּ!

 

[יוצאים]

 

 

מחזה ג

 

 

[קול דופק. נכנס שוער]

השוער

אָמְנָם, לָזוֹ יֵאָמֵר דְּפִיקָה!  וְלוּ הָיִיתִי שׁוֹעֵר

בְּשַׁעֲרֵי-תָּפְתֶּה,  כִּי  אָז הָיָה לוֹ דַי וְהוֹתֵר לִסְגֹּר.

[קול דופק]   הַךְ!הַךְ,הְַךְ!  מִי כָּאן?  בְּשֵׁם בַּעַל-זְבוּב!

וַדַּאי בַּעַל אֲחֻזָּה, שֶׁהָלַךְ וְתָלָה עַצְמוֹ מִתּוֹךְ

צִפִּיָה לְאֹסֶם רָב.  כִּוַּנְתָּ אֶת הַשָּׁעָה לָבֹא! אַךְ אַל

תִּשְׁכַּח לָקַחַת אִתְּךָ דֵּי מִטְפָּחוֹת,  כִּי פֹה תַּזִּיעַ

עַל הַדָּבָר.   [קול דופק]   הַךְ, הַךְ,הָךְ!  בְּשֵׁם הַשָּׂטָן

הַשֵׁנִי, בְּנֶאֱמָנוּת, הֲפַכְפַּךְ הַנִּשְׁבָּע לִשְׁתֵּי כַּפּוֹת

הַמֹּאזְנַיִם, כְּנֶגֶד זוֹ וּכְנֶגֶד זוֹ.   וּמָעַל כַּמָּה וְכַמָּה

בְּשֵׁם אֲדֹנָי, אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלָה לוֹ לְהִכָּנֵס בַּשָּׁמַיִם.  

אֲבָל הִכָּנֵס, הַהֲפַכְפָּךְ;   [קול דופק]  הַךְ, הַךְ, הָךְ!  מִי

כָּאן?  בְּנֶאֱמָנוּת, חַיָּט אַנְגְּלִי,  שֶׁגָּנַב חֲתִיכַת בַּד

מִמִּכְנָסָיו שֶׁל צָרְפָתִי.   הִכָּנֵס, הַחַיָּט!  פֹּה תּוּכַל

לִצְלוֹת אֶת הָאֲוַז* שֶׁלְֹךָ.   [קול דופק]   הַךְ, הָךְ!

אֵין מַרְגּוֹעַ!  מִי אַתֶּם?  קַר הַמָּקוֹם מִכְּדֵי הֱיוֹתוֹ

גֵּיהִנּוֹם.  אֵינֶנִּי רוֹצֶה יוֹתֵר לִהְיוֹת שׁוֹעֲרוֹ שֶׁל

שָׂטָן!  אֲנִי אָמַרְתִּי לְהַכְנִיס לְכָאן מִכָּל בַּעֲלֵי

אֻמָּנוּת שֶׁבָּעוֹלָם, הַהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ זְרוּעָה שׁוֹשַׁנִּים

בּוֹאֲכָה שַׁלְהֶבֶת לֹא תִּכְבֶּה לְעוֹלָם.  [קול דופק]

תֵּכֶף וּמִיָּד!  בְּבַקָּשָׁה לִבְלִי לִשְׁכֹּח אֶת הַשּׁוֹעֵר.

 

[פותח שער]

 

[נכנסים מקדוף ולינוקס]

מקדוף

הֲכָךְ אֵחַרְתָּ,  דּוֹדִי, לִשְׁכַּב לִישֹׁן, שֶׁכָּכָה  תַרְבֶּה

לִשְׁכַּב?

השוער

בְּנֶאֱמָנוּת, אֲדוֹנִי, הִרְבֵּינוּ לִשְׁתּוֹת עַד שֶׁקָּרָא

תַרְנְגוֹל בַּשְּׁנִיָּה, וְהַשְּׁתִיָּה, אֲדוֹנִי, טוֹבָה לִשְׁלֹשָׁה

דְבָרִים.

מקדוף

וּמָה הֵמָּה שְׁלֹשֶׁת הַדְּבָרִים שֶׁבִּשְׁבִילָם הַשְּׁתִיָּה

טוֹבָה בְיוֹתֵר?

השוער

חֵי נַפְשִׁי, אֲדוֹנִי: חֹטֶם סָמוּק,  שֵׁנָה וּמֵי-רַגְלַיִם.

הִיא מוֹלִידָה אֶת הָאֲבִיּוֹנָה וְהִיא עוֹצֶרֶת בַּעֲדָהּ.

הִיא מוֹלִידָה אֶת הַתַּאֲוָה וְנוֹטֶלֶת אֶת הַכֹּחַ

לְקַיְמָהּ.  מִשּׁוּם זֶה, אֲדוֹנִי, יֵשׁ לוֹמַר: רֹב שְׁתִיָּה

הֲפַכְפַּךְ לְגַבֵּי הָאֲבִיּוֹנָה:  הִיא תוֹבַעַת

וְהִיא  מוֹנַעַת;  הִיא יוֹצְרָה וְהִיא עוֹצְרָה;  מְקִימָה וְאֵינָהּ

מְקַיְּמָה.  סוֹף דָּבָר: לְשׁוֹן תַּהְפּוּכוֹת לָהּ עַד לִיֵדי

שֵׁנָה תְּכַחֵשׁ לָהּ וְתַעַזְבֶנָּה.

מקדוף

דּוֹמַנִי, הַלַּיְלָה הַזֶּה כִחֲשָׁה  גַם לְךָ הַשְּׁתִיָּה .

השוער

אָכֵן כֵּנִים דִּבְרֵי אֲדוֹנִי. בִּגְרוֹנִי הִיא.  אֲבָל שִׁלַּמְתִּי

לָהּ גְּמוּלָהּ בְּרֹאשָׁה וּמְדֻמַּנִי עָצַמְתִּי מִמֶּנָּה. וְיֵשׁ

שֶׁהָיְתָה מְרִימָה אֶת רַגְלַי וְגָבַרְתִּי תֵכֶף לְהוֹרִידָן

מָטָּה.

מקדוף

אֲדוֹנְךָ כְבָר קָם?

 

[נכנס מקבת]

 

קוֹל דְּפִיקָתֵנוּ הֶעִירָהוּ.  הִנֵּה הוּא בָא.

לינוקס

בֹּקֶר טוֹב, אֲדוֹנִי!

מקבת

בֹּקֶר טוֹב לִשְׁנֵיכֶם!

מקדוף

אַלּוּף יָקָר, הַכְּבָר קָם הַמֶּלֶךְ?

מקבת

לֹא עוֹד.

מקדוף

הֲלֹא צִוַּנִי לְהַשְׁכִּים וּלְהַעִירוֹ.

כִּמְעַט אֵחַרְתִּי אֶת הַשָּׁעָה.

מקבת

בֹּא,

אֶנְהָגְךָ אֵלָיו.

מקדוף

אֲנִי יָדַעְתִּי,

חֲבִיבָה טִרְדָּה זוֹ עָלֶיךָ; אוּלָם

אַךְ טִרְדָּה הִיא.

מקבת

עֲבוֹדָה נְעִימָה תֵצֵא

יְגִיעָתָהּ בְּמַנְעַמֶּיהָ.  פֹּה הַדֶּלֶת.

מקדוף

הִנְנִי מֵעֵז לְהַעִירוֹ, כִּי כֵן

צֻוֵּיתִי.   [יוצא]  

לינוקס

הַאוֹמֵר מַלְכִּי לָצֵאת עוֹד הַיּוֹם?

מקבת

הֵן!

כֵּן צִוָּה.

לינוקס

אַךְ לֵיל-חֲרָדוֹת הָיָה

הַלָּיְלָה;  הֵילִיל רוּחַ בַּמַּעֲשֵׁנָה.

שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים: נִשְׁמְעוּ אֲנָחוֹת

בָּאֲוִיר,  קוֹלוֹת-פֶּלֶא מְבַשְּׁרִים מָוֶת

וּמְנַבְּאִים שְׂרֵפוֹת רָב וּמְהוּמוֹת גְּדוֹלוֹת,

שְׁגַר עֵת כִּי תָחִיל לָלַת.   עוֹרֵב צָרַח

מְלֹא כָל הַלַּיְלָה.  וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אֶרֶץ

אֲחָזָהּ חִיל  וַתִּרְעָד.    

מקבת

הֵן, לֵיל זְוָעוֹת.

לינוקס

שָׁוְא חִפֵּשׂ זֶה זִכְרוֹנִי עוֹדוֹ צָעִיר

עוֹד דּוֹמֶה לוֹ.

 

[נכנס מקדוף]

מקדוף

הוֹי נוֹרָא, נוֹרָא!  לֵב וְלָשׁוֹן

לֹא יָבִין זֹאת, לֹא יִקְרָא שֵׁם לוֹ!

מקבת ולינוקס

מַה יֵשׁ?

מקדוף

אֲבַדּוֹן חָרַק צֵידוֹ וַיִּרְדֶּנּוּ!

וְרֶצַח רוֹצְחִים חִלֵּל אֶת הַקֹּדֶשׁ,

בָּא אֶל הַדְּבִיר וַיִּקַּח מֶנּוּ חַיָּיו.

מקבת

מָה אַתָּה סָח?  אֶת חַיָּיו?

לינוקס

הַכְּלַפֵּי מַלְכִּי

תִּתְכַּוֵּן?

מקדוף

הַחַדְרָה בֹּא, וַחֲדָשָׁה גּוֹרְגוֹנָה

תְּסַמֵּא עֵינְךָ.  אַל תְּאַלִּצֵנִי לֵאמֹר:

הִכָּנְסוּ – אַחַר תְּדַבֵּרוּ.

 

[מקבת ולינוקס יוצאים]

 

קוּמוּ ,עוּרוּ!

צַלְצְלוּ בַּפַּעֲמוֹן-לְסַכָּנָה!  בֶּגֶד!  רֶצַח!

דּוֹנַלְבֵּין, בֶּנְקוֹ, מַלְקוֹלְם, עוּרוּ!

נַעֲרוּ רֹך-שֵׁנָה דְּמוּת-הַמָּוֶת!

צְאוּ וַחֲזוּ בַמָּוֶת עַצְמוֹ!  קוּמוּ, רְאוּ

אֶת מַרְאֵה יוֹם הַדִּין הַגָּדוֹל!  קוּמוּ,

מַלְקוֹלְם, בֶּנְקוֹ, כְּמִתּוֹך קִבְרֵיכֶם,

וּלְכוּ כְּרוּחוֹת לִרְאוֹת מַחֲזֵה-הַבַּלָּהוֹת!

יַרְעִימוּ הַפַּעֲמוֹנִים!

 

[קול פעמונים]

 

[נכנסת לידי מקבת]

 

מַה נִּהְיָתָה,

כִּי אוֹתוֹ קוֹל-חֲצוֹצְרוֹת אָיֹם יָעִיר

יְשֵׁנֵי בַיִת זֶה?  הַגֵּד, הַגֵּד!

מקדוף

לֹא לָךְ, לֹא לָךְ, הוֹי גְּבִרְתִּי הָעֲדִינָה,

לִשְׁמֹעַ אֶת אֲשֶׁר יָכֹלְתִּי לוֹמַר,

כִּי אֶחֱזֹר עַל דְּבָרַי בְּאָזְנֵי אִשָּׁה,

בָּם תָּמוּת, נַפְשָׁה אֶרְצָח.

 

[בנקו נכנס]

 

בֶּנְקוֹ, בֶּנְקוֹ!

הַמֶּלֶךְ אֲדוֹנֵנוּ נִרְצַח!

לידי מקבת

אֲהָהּ!

פֹּה בְּבֵיתֵנוּ?

בנקו

מְאֹד אַכְזָר, יִהְיֶה

הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה. יְדִידִי דּוּף,

נָא סְתֹר דְּבָרֶיךָ, סְתֹר – וֶאֱמֹר:

אַךְ שֶׁקֶר הֵם!

 

[נכנסים מקבת ולינוקס]

מקבת

הַלְוַאי וּמַתִּי שָׁעָה אַחַת קֹדֶם,

הֲלֹא אֻשַּׁרְתִּי!  כִּי כְלוּם יֵשׁ בָּעוֹלָם

מֵעַתָּה בִלְתִּי הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ,

אַךְ מִקְסַם-כָּזָב, אָפֵס חֶסֶד וְכָבוֹד,

נִשְׁפַּךְ יֵין-הַחַיִּים;  אַךְ עַל שְׁמָרָיו

יִתְהַלֵּל מַרְתֵּף זֶה.

 

[נכנסים מלקולם ודונלבין]

דונלבין

מַהּ קָּרָה?

מקבת

אָסוֹן

קָרָה לְךָ, וְאַתָּה לֹא יָדָעְתָּ!

מְקוֹרְךָ, מָבּוּעַ-דָּמְךָ פָּסַק,

זֶה מַעְיַן-חַיֶּיךָ פָּסָק!

מקדוף

אֲבִיכֶם הוּא, הַמֶּלֶך – הוּמָת!

מלקולם

הָהּ, בְּיַד מִי?

לינוקס

יְדֵי שׁוֹמְרֵי-סִפּוֹ הָיוּ בּוֹ, כַּנִרְאֶה.

פְּנֵיהֶם וְכַפֵּיהֶם נְגֹאֲלוּ בְדָם

גַּם עַל חַרְבוֹתָם דָּם, לֹא נִגְּבוּ אוֹתָן

מֻנָּחוֹת עַל מִשְׁכְּבוֹתָם.

הֵם לָטְשׁוּ עַיִן, נְבוֹכִים...  כְּלוּם אֶפְשָׁר

לְהַפְקִיד בְּיָדָם חַיֵּי אִישׁ?

מקבת

אֲבָל נִחַמְתִּי כִּי הֲרַגְתִּים בְּאַפִּי.

מקדוף

שַׁלָּמָה זֶה עָשִׂיתָ?

מקבת

כְּלוּם יֵשׁ בָּעוֹלָם אָדָם, אֲשֶׁר יִהְיֶה

נְבוֹן-לֵב וּבָהוּל, מָתוּן וְקַל-לִכְעֹס,

גַּם נֶאֱמָן וְקַר-רוּחַ – בְּבַת אֶחַת?  אָדָם!

סוֹעֶרֶת אַהֲבָתִי הֶעֱבִירָה

אֶת שִׂכְלִי זֶה הַמְפַגֵּר.  שָּם דּוּנְקֶן שׁוֹכֵב:

וְכֶסֶף עוֹרוֹ בְמִשְׁבֶּצֶת זְהַב-דָּמוֹ,

לִפְצָעָיו מַרְאֵה קְרָעִים בְּתוֹךְ הַטֶּבַע,

כִּמְבוֹאוֹת לָאֲבַדּוֹן;  וּפֹּה רוֹצְחָיו

חֲמוּצִים בְּצֶבַע אֻמָּנוּתָם, חַרְבוֹתֵיהֶם

מְגֹאָלוֹת בַּדָּם הַנִּקְרָשׁ.  וּמִי יוּכַל

לְהִתְאַפֵּק,  אִם יֵשׁ לוֹ לֵב לְאַהֲבָה

וּבְלִבּוֹ אֹמֶץ לְגַלּוֹת אַהֲבָתוֹ?  

לידי מקבת

נָא עִזְרוּנִי! אוֹי!

מקדוף

שִׂימוּ לֵב לַגְּבֶרֶת.

מלקולם

[לדונלבין]  מַדּוּעַ זֶה מַחֲרִישִׁים אָנוּ?  לְמִי

עוֹד דָּבָר זֶה נוֹגֵע אִם לֹא לָנוּ?

דונלבין

מַה יֵּשׁ פֹּה לוֹמַר,  בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר אֶפְשָׁר

זֶה גוֹרָלֵנוּ נֶחְבָּא אֶל הַסְּדָקִים

יִשְׂתָּעֵר וְיִתתפְּסֵנוּ? נִרְחָק!

עֲדֶן לֹא גָמְלוּ דִמְעוֹתֵינוּ.

מלקולם

וְצַעֲרֵנוּ

הַגָּדוֹל טֶרֶם דְּרוֹר לוֹ לָזוּז.

בנקו

דַּאֲגוּ לַגְּבִירָה!

 

[מוציאים את לידי מקבת]

 

וּכְכַסּוֹתֵנוּ

אֶת מַעֲרוּמֵי-רִפְיוֹנֵנוּ יִדְווּ,

כִּי יִתְגַּלּוּ, אֲזַי נִפָּגֵשׁ שׁוּב

וְנַחְקֹר אֶת מַעֲשֵׂה-הַדָּמִים

לְדַעְתּוֹ עַל בֻּרְיוֹ.   סְפֵקוֹת וְאֵימָה

יְזַעְזְעוּנוּ.  בְּיַד אֱלֹהִים הַגְּדוֹלָה

אֲנִי לְהִלָּחֵם בְּכָל כַּוָּנָה כְּמוּסָה

שֶׁל רֶשַׁע-בּוֹגְדִים.   

מקדוף

גַּם אָנִי!

כולם

כֻּלָּנוּ!

מקבת

נָחוּשָׁה לְהֵלָחֵץ כְּדֶרֶך גְּבָרִים,

בָּאוּלָם שׁוּב נִפָּגֵשׁ.

כולם

בְּחֵפֶץ-לֵב!

 

[כולם יוצאים, חוץ ממלקולם ודונלבין]

מלקולם

מַה תֹּאמַר לַעֲשׂוֹת?  לֹא אִתָּם נֵחָד.

לֹא יִקְשֶׁה לְעַוָּל לְהַרְאוֹת צַעַר

לֹא יָחוּשׁ, וְהִיא חָכְמָתוֹ.  אֵלֵּךְ לְאַנְגְּלִיָּה.

דונלבין

אֲנִי לְאִירְלַנְד.  נַפְרִיד גּוֹרָלֵנוּ

אָז יִיַטב לָנוּ.  כָּל מָקוֹם אָנוּ שָׁם

חֲרָבוֹת צְפוּנוֹת בְּבַת-צְחוֹק גֶּבֶר.

כַּאֲשֶׁר יִקְרַב לָנוּ שְׁאֵר-בְּשָׂרֵנוּ

כֵּן יִצְמָא לְדָמֵינוּ.

מלקולם

חֵץ הָרוֹצֵחַ, אֲשֶׁר יָרָה, טֶרֶם

חָלָף,  מוּטָב לָנוּ אֲשֶׁר נֵט

מִן הַמַּטָּרָה.  נָחִישׁ אֶל סוּסֵינוּ.

אַל נִנְהַג מִנְהַג בִּרְכַּת-פְּרֵדָה רַכָּה.

חִישׁ-חִישׁ מִפֹּה! בִּשְׁעַת סַכָּנָה וְאֵין  פְּקַח-קוֹחַ

הֵן  צָדַק גַּנָּב נֶחְבָּא לִבְרֹחַ.

 

[יוצאים]

 

 

מחזה ד

 

מחוץ לארמון מקבת

 

 

[נכנסים רוס וישיש]

הזקן

ֹהֲרי אֲנִי בֶן-שִׁבְעִים לְזִכְרוֹנוֹת

וּבְמֶשֶׁך יָמִים אֵלֶּה גַם רָאִיתִי

שְׁעֹות-בַּלָּהוֹת וְנִפְלָאוֹת;  אוּלָם

זֶה לֵיל-הַזְּוָעוֹת שָׂם לְאַל כָּל-אֲשֶׁר

יָדַעְתִּי קֹדֶם.

רוס

וְרוֹאֶה, אָבִי,

כְּאִלּוּ זֶה הִתְעַבְּרוּ הַשָּׁמַיִם

עַל פֹּעַל אָדָם וְהֵמָּה מְיָרְאִים

עַל בָּמַת-דָּם זוֹ.   לְפִי הַשָּׁעוֹת יוֹם כְּבָר,

וְלֵיל-מַחְשַׁכִּים חוֹנֵק אֶת הַחַמָּה.

הֲגָבַר לַיְלָה אוֹ בֹּשׁוּ פְּנֵי הָיּוֹם?

הַמַּאְפֵּלְיָה כִּסְּתָה פְנֵי-הָאָרֶץ

עֵת אוֹר מְחַיֶּה צָרִיךְ הָיָה לְנַשְׁקָהּ.

הזקן

כְּנֶגֶד חֻקֵּי-טֶבַע! כָּעֲלִילָה

שֶׁנֶּעֶשְׂתָה פֹּה בַּיּוֹם הַשְׁלִישִׁי;

וְהִנֵּה נֵץ הִגְבִּיהַּ לָעוּף הִמְרִיא,

הִשְׂתָּעֵר עָלָיו כּוֹס וּטְרָפוֹ.  

רוס

וְסוּסֵי דּוּנְקֶן (דָּבָר זָר, אַךְ נָכוֹן)

הַקַּלִּים וְהַיָפִים – פְּאֵר בְּנֵי מִינָם,

אֶת טַעְמָם שִׁנּוּ וְשִׁבְּרוּ אֶת אֻרְוָתָם

וְנָסוּ, מָרְדוּ בַּמִּשְׁמַעַת, כְּאִלּוּ

נִלְחֲמוּ בֶּאֱנוֹשׁ.

הזקן

וְאוֹמְרִים: טָרוֹף

טָרְפוּ זֶה אֶת זֶה.

רוס

כֵּן עָשׂוּ.  הִשְׁתּוֹמַמְתִּי לְמַרְאֵה עֵינַי,

בִּרְאוֹתִי זֹאת. 

 

[נכנס מקדוף]

 

וְהִנֵּה מֶקְדּוּף בָּא.

מֶה חָדָשׁ יֵשׁ בְּעוֹלָם זֶה, אֲדוֹנִי?

מקדוף

כְּלוּם אֵינְךָ רוֹאֶה?

רוס

הֲנוֹדַע כְּבָר יַד מִי

בְּמַעַל דָמִים שֶׁבַּדָּמִים זֶה? 

מקדוף

אַךְ אֵלֶּה אֲשֶׁר הִכָּה מֶקְבֶּת .

רוס

אֲהָהּ!

לָהֶם מַה בֶּצַע?

מקדוף

שִׁחֲדוּם.

וְגַם בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, מַלְקוֹלְם וְדוֹנַלְבֵּין,

נֶחְבְּאוּ לִבְרֹחַ.  וּמִשּׁוּם זֶה

עֲלֵיהֶם נָפַל הַחֲשָׁד.

רוס

שׁוּב כְּנֶגֶד

חֻקֵּי הַטֶּבַע!  אַהֲבַת-כָּבוֹד

בּוֹלַעַת אַתְּ בְּעַצְמֵךְ אוֹן-חַיַּיִּךְ!

וְהַמַּלְכוּת תִּפֹּל וַדַאִי בְּידֵי מֶקְבֶּת ?

מקדוף

כְּבָר נִבְחַר, וְגַם הָלַךְ לְעִיר סְקוֹן

לָשִׂים עָלָיו הַכֶּתֶר.

רוס

אֵי גְּוִיַּת דּוּנְקֶן?

מקדוף

הֵבִיאוּ אוֹתָהּ לְקוֹלְם-הִיל לַקֶּבֶר

עִם עַצְמוֹת כָּל אֲבוֹתָיו אֲשֶׁר הָיוּ

לְפָנָיו.

רוס

תֵּלֵךְ סְקוֹנָה?

מקדוף

לֹא, אָחִי,

כִּי אָשׁוּב לְפַיְף.

רוס

וַאֲנִי אֵלֵךְ שָׁמָּה.

מקדוף

שָׁלוֹם! וְהָיָה הַכֹּל טוֹב לְעוֹלָם!

הַלְוַאי לֹא יֵיטִיב בֶּגֶד יָשָׁן לִהְיוֹת הוֹלֵם.

רוס

שָׁלוֹם לְךָ, אָבִי!

הזקן

וִיהִי אֲדֹנָי עִמְּךָ וְִעִם כָּל יְשַׁר-לֵב,

הַהוֹפֵךְ צַר לִידִיד וְרַע לְטוֹב.

 

[יוצאים]

 

 

מערכה שלישית

 

מחזה א

 

פורֶס, חדר בארמון

 

 

[נכנס בנקו] 

בנקו

הִגַּעְתָּ!  מֶלֶךְ, גְּלֶמִיס וְקוֹדוֹר – כָּל

אֲשֶׁר לְךָ הִבְטִיחוּ אָז הַקּוֹסְמוֹת;

יָרֵאתִי, שֶׁמָּא הָיְתָה יָדְךָ בָּאֶמְצַע,

אַךְ נֶאֱמַר:  לֹא תָקוּם לְבָנֶיךָ,

אֲבָל אֲנִי יַךְ שָׁרְשִׁי, וְאָנֹכִי 

אַב הֲמוֹן מְלָכִים.   וְאִם דְּבַר אֱמֶת בְּפִיהֶן

(וְעָלֶיךָ, מֶקְבֶּת , נֶאֶמְנוּ דִבְרֵיהֶן)

הלֹא אִם נֶאֶמְנוּ בְּךָ אִמְרוֹתָן,

מַדּוּעַ לֹא תִתְקַיֵּם נְבוּאָתָן בִּי,

וְאֵין תִּקְוָה לִי?  אַךְ הָס! לֹא אוֹסִיף.  

 

[קול חצוצרות. נכנס מקבת בתור מלך,  לידי מקבת –

מלכה,  לינוקס, רוס, לורדים, לידיות ורואי פניהם]

מקבת

הִנֵּה רֹאשׁ אוֹרְחֵינוּ!

לידי מקבת

וְאִלּוּ שְׁכַחְנוּהוּ,

הָיָה קֶרַע בְּמִשְׁתֵּה שִׂמְחָתֵנוּ,

וְהַכֹּל לֹא כִדְבָעֵי.

מקבת

הַלַּיְלָה מִשְׁתֵּה-פֻּמְבֵּי לָנוּ, וְגַם

רְצוֹנִי אֲשֶׁר תִּהְיֶה בֵּין הַבָּאִים.

בנקו

יְצַוֶּה הוֹד-מַלְכוּתְךָ לְשָׁרְתֶךָ!

זֶה חוֹבִי, לֹא יִנָּתְקוּ כָּל מוֹסְרוֹתָיו,

לְעוֹלְמֵי עַד.

מקבת

הֲתִרְכַּב אַחֲרֵי הַצָּהֳרָיִם?

בנקו

הֵן, אֲדוֹנִי.

מקבת

אִם אַיִן, וְאֶדְרֹש לְעֲצָתְךָ גַּם

הַיּוֹם (כִּי כָל הַיָּמִים הָיְתָה מְאֹד

פּוֹרִיָּה וְטוֹבָה).   טוֹב! נִדְחֶנָּה לְמָחָר.

הֲתַרְחִיק לִרְכֹּב?

בנקו

עַד כְּדֵי לְמַלֵּא זְמַן בֵּין עַתָּה

לַסְּעוּדָה.  וְאִם לֹא יֵיטִיב סוּסִי לֶכֶת,

הֲרֵינִי לֹוֶה מִן הַלֵּיל הָאָפֵל

עוֹד שָׁעָה, שָׁעוֹתָיִם.

מקבת

וּבִלְבַד

שֶׁלֹּא יִפָּקֵד מְקוֹמְךָ עַל מִשְׁתֵּנוּ.

בנקו

חַס וְחָלִילָה, מַלְכִּי!

מקבת

גַּם שָׁמַעְתִּי,

כִּי אַחַי – אַנְשֵׁי-דָמִים אֵלֶּה –  שׁוֹהִים

בְּאַנְגְּלִיָה וְאִירְלַנְדִּיָה;  לֹא הוֹדוּ

עַל רָצְחָם נֶפֶשׁ-אָב וְסִפְּרוּ בְאָזְנֵי

כָּל שׁוֹמְעֵיהֶם נְצוּרוֹת אֲשֶׁר בָּדוּ

מִלִּבָּם הֵם.   לָזֶה עוֹד מָחָר זְמָן,

לִכְשֶׁנָשׁוּבָה לְעַיֵּן בְּעִסְקֵי מְדִינָה.

מַהֵר וּרְכָב!  שָׁלוֹם!  לְהֵרָאוֹת בָּעֶרֶב.

הֲגַם פְלֵיַנְס בִּנְךָ הוֹלֵךְ?

בנקו

הֵן!  הִגִּיעַ זְמַן רָכְבֵנוּ.

מקבת

 יָחִישׁוּ סוּסֵיכֶם וְיַעֲשׂוּ בֶטַח דַּרְכָּם!

שָׁלוֹם!  [בנקו יוצא]

ִיהְיֶה כָּל אָדָם שׂוֹרֵר בְּעִתּוֹ עַד

שֶׁבַע שָׁעוֹת.  וּבִכְדֵי שֶׁתִּנְעַם

עָלַי חֶבְרַתְכֶם יוֹתֵר עֶרֶב, הִנְנִי

מִתְיַחֵד עַד הַסְּעוּדָה.  אֵל יִשְׁמָרְכֶם!

 

[כולם יוצאים חוץ ממקבת ומשרת אחד]

 

הֲיָא!  דָּבָר לִי.  בָּאוּ הָאֲנָשִׁים?

המשרת

אֶל הַשַּעַר הֵם מְחַכִּים.

מקבת

הוֹבִילֵם לְפָנָי.  [המשרת יוצא]  עַד כָּאן – אֵין זֶה

כְּלוּם;  אַךְ עַד כָּאן בֶּטַח.  עָמֹק בְּנַפְשִׁי תְּקוּעָה

אֵימַת בֶּנְקוֹ.  בִּנְדִיבוּת מְלָכִים בּוֹ

יֵשׁ שׂוּמָה לִירֹא.   הַרְבֵּה תָעֵז נַפְשׁוֹ,

לְלִבּוֹ – לֶב-אַדִּירִים זָר כָּל פַּחַד,

וְחָכְמָה נְטוּעָה בוֹ,  הִיא תִנְהַג בִּגְבוּרָתוֹ

לִפְעֹל בְּטוּחוֹת.  אַךְ הוּא, וְאֵין בִּלְתּוֹ.

מִמֶּנוּ יֵשׁ לִי לִפְחֹד,  אַךְ לְפָנָיו

יִכָּנַע רוּחִי,   כְּהִכָּנַע מַארְק-

אַנְטוֹנְיוּס לִפְנֵי קֵיסָר.   וְגַם חָרַף

מִיָּד אֶת הָאֲחָיוֹת, בְּקָרְאָן מֶלֶך לִי,

וַיְצַו לָהֶן לְדַבֵּר אִתּוֹ;   וְנִבְּאוּ

כִּי יִהְיֶה הוּא אָב לְשׁוֹשֶׁלֶת מְלָכִים.   

לְרֹאשִׁי עִטְּרוּ כֶתֶר-מְלַכִים עָקָר,

וּבְכַפִּי תָקְעוּ שַׁרְבִיט-סְרָק וְיָבֵשׁ,

אֲשֶׁר יַד נָכְרִי תִגְזְלוֹ מִמֶּנִי,

לֹא בֵן יוֹצֵא-חֲלָצַי יִירָשֵׁנִי.

בְּעַד צֶאֱצָאֵי בֶּנְקוֹ טֻמְּאָה נָפְשִׁי, 

הָרַגְתִּי אֶת דּוּנְקֶן הֶעַדִין לְמַעֲנָם,

שָׁפַכְתִּי לַעֲנָה בְכוֹס מְנוּחָתִי

בִּשְׁבִילָם הֵם.  וּסְגֻלוֹת עֲדֵי-עַד

נָתַתִּי שָׁלָל לְאוֹיֵב כָּל-הָאָדָם

לְהַמְלִיךְ אוֹתָם,  אֶת זְרַע בֶּנְקוֹ מְלָכִים.

עַד הָיָה זֶה,  בּוֹא גוֹרָל לְתוֹךְ סְיָגָיו,

לְחַיִּים וְלַמָּוֶת נָשׂר.   מִי שָׁם? 

 

[הנער שב עם שני רוצחים]

מקבת

כְּלַךְ לְךָ!  חַכֵּה בַּחוּץ עַד אִם קָרָאתִי.

 

[הנער יוצא]

 

הֲלֹא אַךְ תְּמֹל דִּבַּרְתִּי אִתְּכֶם?

הרוצחים

הֵן, רוּם מַלְכוּתוֹ.

מקבת

וּבְכֵן, חֲשַׁבְתֶּם

עַל כָּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי? דְּעוּ, כִּי הוּא,

הוּא וְלֹא אַחֵר, עָמַד תָּמִיד לְשָׂטָן

עַל דַּרְכְּכֶם;  אַךְ שָׁוְא אֲמַרְתֶּם – אָנִי;

נַפְשִׁי נְקִיָּה.   וְגַם כָּל זֹאת סָתַרְתִּי,

וְגַם הוֹכַחְתִּי, בְּדַבְּרֵנוּ אָז,

אֵיךְ שָׂמוּ כְבָלִים עַל יְדֵיכֶם, עִכְּבוּ, 

אֶת הַתַּחְבּוּלוֹת –  וְיֶתֶר כָּל הַדְּבָרִים.

גַּם בַּעַל-נֶפֶשׁ לְמֶחֱצָה חֲסַר-תְּבוּנָה

הֵן יֹאמַר:  בֶּנְקוֹ עוֹלֵל זֶה.

רוצח א

זֹאת הֶרְאֵיתָ לָנוּ.

מקבת

הֶרְאֵיתִי וְגַם הוֹסַפְתִּי וְהִיא מַטְּרַת

זוֹ שִׂיחָתֵנוּ.   הַאִם יֶאֱרַךְ אַפְּכֶם

אֲשֶׁר תּוֹסִיפוּ לִסְבֹּל בְּנֶפֶשׁ תְּמִימָה,

תִּתְפַּלְלוּ בִּשְׁלוֹם הָאִישׁ הַטּוֹב וּבָנָיו,

אֲשֶׁר בְּיָד קָשָׁה הֵשַׁח נַפְשְׁכֶם שְׁאוֹל

לִהְיוֹתְכֶם דַּלִים לְעוֹלְמֵי-עַד?

רוצח א

 אֲבָל, אֲדוֹני, הֵן אֲנָשִׁים אָנוּ.  

מקבת

אָכֵן, בָּרְשִׁימָה אִישׁ לָכֶם יֵאָמֵר.

כַּכְּלָבִים אֵלֶּה: פּוּדֶל, זַרְזִיר, מַמְזֵר,

דַּכְּס, דּוֹג וּמוֹפְס וּזְאֵב-לְמֶחֱצָה – לְכֻלָּם

יֵאָמֵר כֶּלֶב, וּמַדְרֵגָתָם נַבְחִין

בֵּין קַל רַגְלַיִם לְנָבוֹן וְלִמְפַגֵּר,

בֵּין כַּלְבי-בַיִת לְכַלְבֵּי-צַיִד וְחָצֵר.

כָּל אֶחָר לְפִי כִּשְׁרוֹנוֹ, אֲשֶׁר נָטְעָה

בּוֹ יַד הַטֶּבַע, וְעַל פִּיהוּ שְׁמוֹ,

לִהְיוֹת אַךְ לוֹ, עַל יָדוֹ גַם יִבָּדֵל

מִיִּתְרָם שֶׁבָּרְשִׁימָה,  בָּהּ הֵם שָׁוִים –

כֵּן גַּם הָאִישׁ.   וְאִם מָקוֹם אַתֶּם תּוֹפְסִים

בַּתּוֹר וְאֵינְכֶם אַחֲרוֹניִם שֶׁבָּאַחֲרוֹנִים,

הַגִּידוּ, וְאֶטַּע בַּחֲזוֹתֵיכֶם עִנְיָן.

אִם תּוֹצִיאוּהוּ לַפֹּעַל וְאֵין אוֹיִבְכֶם,

וְנִקְשְׁרָה נַפְשְׁכֶם בְּנַפְשִׁי בְּאַהֲבָה.

כִּי אִם חָלִיתִי, אַךְ בְּפֶשַׁע-חַיָּיו,

וּבְמוֹתוֹ שָׁלוֹם לִי.    

רוצח ב

אֲנִי הַגֶּבֶר

נָחַל בְּעוֹלָמוֹ מַכּוֹת וּמַהֲלֻמּוֹת,

וְהִרְגִּיזוּנִי עַד כְּדֵי שֶׁאַחַת לִי

מָה אַעַשׂ לוֹ לְהַכְעִיס.

רוצח א

וַאֲנִי שֵׁנִי.

יָגַעְתִּי בְעָנְיִי, מִדְרָס לְגוֹרָלִי

עַד כְּדֵי לְסַכֵּן חַיַּי בְּכָל אֹפֶן

לְשַׁפְּרָם אוֹ לְהִפָּטֵר.

מקבת

שְׁנֵיכֶם יוֹדְעִים,

כִּי בֶּנְקוֹ אוֹיִבְכֶם הוּא? 

רוצח ב

כֵּן, אֲדוֹניִ.

מקבת

גַּם אוֹיְבִי לִי וְאֵיבַת-דָּם בֵּינֵינוּ.

כָּל רֶגַע חַיָּיו מִתְכַּוֵּן כְּלַפֵּי

תּוֹךְ-תּוֹכִי,  יִרְעָץ;  וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ

לְאֶל יָדִי לְפַנּוֹת אוֹתוּ גַּם בְּגָלוּי

מֵעַל פָּנֵינוּ – וּרְצוֹנֵנוּ יִצְדָּק,

אַךְ אָסוּר לִי, כִּי כַמָּה וְכַמָּה רֵעִים

שֶׁהֵם גַּם לִי וְגַם לוֹ;  וְגַם לֹא אוּכַל

וְאֶחְסַר אַהֲבָתָם.   אֶבְכֶּה בְּנָפְלוֹ,

אִם גַּם אֲנִי הִפַּלְתִּיו.  וְגַם לָכֵן

אֲבַקֵּשׁ, כִּי תַעַזְבוּ אִתִּי.

מֵעֵינֵי כָּל-הָעוֹלָם אַעְלִים דְּבָרִי

מִכַּמָּה וְכַמָּה טְעָמִים.

רוצח ב

מַלְכִּי, נַעֲשֶׂה

כָּל אֲשֶׁר תְּצַוֶּה.

רוצח א

וְאִם גַּם חַיֵּינוּ...

מקבת

פְּנֵיכֶם יַעֲנוּ בָכֶם.   בְּעוֹד שָׁעָה

לֹא יְאֻחַר,  לָכֶם אָעִיד מָקוֹם, ׁשָׁם

תַּעַמְדוּ.  כַּוְנוּ אֶת הַשָׁעָה, גַּם

הָרֶגַע.  צָרִיךְ וְתֵעָשׂ עוֹד הַלָּיְלָה.

וְגַם הַרְחֵק מִן הָאַרְמוֹן קְצָת, רְאוּ

וְלֹא יִמְתְּחוּ עָלַי כָּל  חֲשָׁד.   וְאִתּוֹ

(וְלֹא יִהְיֶה פְּגָם – וְתִשְׁלַם הָעֲבוֹדָה)

אֶת פְלֵיַנְס בְּנוֹ,  שֶׁיֶּאֱרַח אִתּוֹ.

כִּי יָקָר לִי הִפָּקְדוֹ כְּהִפָּקֵד

מְקוֹם אָבִיו.  יִהְיֶה גוֹרָל אֶחָד לָמוֹ

בִּשְׁעַת חֲשֵׁכִים זוֹ.  הַחְלִיטוּ אַתֶּם

הַדָּבָר.  תֵּכֶף אֲנִי שָׁב.

הרוצחים

נְכוֹנִים

אָנוּ, אֲדוֹנֵנוּ.

מקבת

תֵּכֶף אֶקְרָאֲכֶם שׁוּב.  חַכּוּ שָׁם.

 

[הרוצחים יוצאים]

 

נֶחֱרַץ!  בֶּנְקוֹ, נַפְשְׁךָ מְרַחֶפֶת:

אִם זֶה גוֹרָלָה אֲשֶׁר תִּסַּק מָעְלָה,

אֶת אֶבְרוֹתֶיהָ תִּפְרֹשׂ עוֹד הַלָּיְלָה.

 

[יוצא]

 

 

מחזה ב

 

בארמון

 

 

[נכנסים לידי מקבת ומשרת]

לידי מקבת

הֲיָצָא בֶּנְקוֹ אֶת הֶחָצֵר?

המשרת

הֵן, גְּבִרְתִּי,  אוּלָם עוֹד הַלַּיְלָה יָשׁוּב.

לידי מקבת

שְׁאַל אֶת הַמֶּלֶךְ, אִם יֵשׁ לוֹ פְּנַאי

וְאַגִּיד בְּאָזְנָיו מִלִּים מִסְפָּר.  

המשרת

הִנְנִי הוֹלֵךְ.

 

[יוצא]

לידי מקבת

הַכֹּל נָתַנּוּ וְאֵין כְּלוּם בְּיָדֵינוּ,

אִם סוֹף-סוֹף לֹא שָׂבַע רָצוֹן לְבָבֵנוּ

מוּטָב הֱיוֹת מַה שֶּׁבְּיָדֵינוּ נִמְחָה,

מִמָּחֹה וְלֵהָנוֹת מִסָּפֵק שִׂמְחָה.

 

[נכנס מקבת]

 

אַלּוּפִי, לָמָה אַתָּה בּוֹדֵד לְנַפְשָׁךְ?

חֶזְיוֹנוֹת נוּגִים שִׁית שָׁתוּ עָלֶיךָ

וּשְׂעִפִּים, שֶׁעֲלֵיהֶם הָיָה לָמוּת

עִם נוֹשֵׂא זֶה עִנְיָנָם.  אֵין לְעַיֵּן

בְּמֻפְלָא לְהֵרָפֵא.  מַה שֶּׁנַעֲשָׂה נַעֲשָׂה.

מקבת

הַנָּחָשׁ נִפְצַע,   אַךְ לֹא הֻכָּה נָפֶשׁ.

יֵרָפֵא לוֹ וָחַי;   אַךְ זַעְמִי הֵעָלוּב

כְּקֶדֶם צָפוּי לְסַכָּנַת-שִׁנּוֹ.

אֲבָל יִתְפּוֹרֵר בִּנְיַן-כָּל-הַיֵּשׁ עַל עוֹלְמוֹתָיו

עַד נֹאכַל סְעוֹדָתֵנוּ מִתּוֹךְ יִרְאָה

אַף נִישַׁן וּמְצוּקוֹת חֲלוֹם זְוָעוֹת

יְזַעְזְעֵנוּ לָיְלָה.  טוֹב לִהְיוֹת עִם מֵתִים,

שְׁלַחְנוּם לִמְנוּחָתָם לִרְכּשׁ מְנוּחָתֵנוּ,

מִלִּסְבֹּל כָּל עִנּוּיֵי נֶפֶשׁ קָשִׁים

וְיִסּוּרִים לְלֹא סוֹף.  דּוּנְקֶן יָרַד קָבֶר,

שָׁם יַמְתִּיק שְׁנָתוֹ כְּתֹם קַדַּחַת חַיָּיו,

וּבֶגֶד בּוֹגְדִים הֵרַע לוֹ מְאֹד

גַּם רַעַל,   גַּם פֶּלֶד גַּם אֵיבָה מִבַּיִת,

גַּם מֶרֶד מִחוּץ – לֹא יִירָא דָבָר לְעוֹלָם.    

לידי מקבת

נָא, יַקִּירִי,

שַׁוֵּה פָנֶיךָ אֲשֶׁר קֻמְּטוּ קְמָטִים.

הֱיֵה שָׂמֵחַ וְטוֹב-לֵב הַלַּיְלָה

בִּקְהַל אוֹרְחֶיךָ.

מקבת

כֵּן אַעַשׂ וְכֵן עֲשִׂי גַּם אַתְּ, יוֹנָתִי,

וְגַם שִׂימִי הַרְבֵּה לִבֵּךְ לְבֶּנְקוֹ,

רוֹמְמִיהוּ גַם בִּלְשׁוֹנֵךְ גַּם בְּעֵינַיִךְ.

כָּל עוֹד אֵין אָנוּ בְּטוּחִים,

אֲנוּסִים אָנוּ לְכַבֵּס אֶת כְּבוֹדֵנוּ

בְּמֵי-חֲלָקוֹת, וּפָנֵינוּ מַסְוֶה

לַלֵּב לְכַסּוֹת מַה שֶּׁנָחְנוּ.  

לידי מקבת

הֶרֶף!

מקבת

מְלֹא נַפְשִׁי קִנְּנוּ עַקְרַבִּים, אִשְׁתִּי.

יוֹדַעַת אַתְּ:  עוֹד בֶּנְקוֹ וּפְלֵיַנְס חַיִּים.

לידי מקבת

אַךְ לֹא בְרִית עוֹלָם כָּרְתוּ עִם הַטֶּבַע!

מקבת

זוֹ נֶחָמָתִי! נִתַּן לְהִתָּפֵשׂ. 

אַךְ גִּילִי, טֶרֶם כִּלָּה הָעֲטַלֵּף

מְעוּפוֹ זֶה הַבּוֹדֵד, טֶרֶם הִכְרִיז

לְצַו הֵיקַטָה הַחִוֶּרֶת חָסִיל

כְּבַד כָּנָף קָשָׁה בְּזִמְזוּם מַרְדִּים

עַל לַיְלָה, מַעֲשֶׂה אָיֹם יֵעָשׂ.  

לידי מקבת

אֵיזֶה?

מקבת

הִנָּקִי, אַתְּ יוֹנָתִי, מִבְּלִי דַעַת

עַד תּוּכְלִי לְהַלְלֵנִי אַתְּ.  בֹּא לַיְלָה,

עֲטֹף בְּצָעִיף עַיִן רַכָּה שֶׁל יוֹם רַחֲמָן,

וּבַטֵּל בִּזְרוֹעַ דָּמִים נַעֲלָמָה,

לִגְזָרִים קְרַע זֶה שְׁטַר-הַחוֹב הַגָּדוֹל,

הַמַּחֲוִיר פָּנַי.   הָאוֹר יוּעַם, עוֹרֵב

בָּא פּוֹרֵשׂ אֶת אֶבְרוֹתָיו אֶל הַיָּעַר,

כָּל יְצִיר טוֹב שֶׁל יוֹם כּוֹרֵעַ נִרְדָּם,

מַזִּיקִי-לַיְלָה שְׁחֹרִים מְשַׁחֲרִים לַטָּרֶף.

מִשְׁתָּאָה אַתְּ לִדְבָרַי – חַכִּי מְעָט!

כָּל דָּבָר מַתְחִיל בְּרַע מִתְחַזֵּק בְּחֵטְא.

אָנָּא, לְכִי אִתִּי. 

 

[יוצאים]

 

 

מחזה ג

 

גן בקרבת הארמון

 

 

[נכנסים ג' רוצחים]

רוצח א

מִי צִוָּה לְךָ לְהִלָּוֵה אֵלֵינוּ?

רוצח ג

מֶקְבֶּת !

רוצח ב

מִכֵּיוָן שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בְּדִיּוּק

אֶת מִשְׁמַרְתֵּנוּ גַּם אֶת שְׁלִיחָתֵנוּ,

אֵין לַחְשֹׁד בּוֹ.

רוצח א

אִם כָּךְ, הִשָׁאֵר פֹּה.

רְצוּעַת-יוֹם עוֹד מְהַבְהֶבֶת בְּמַעֲרָב.

וְרוֹכֵב אֲשֶׁר בּוֹשֵׁשׁ מֵאִיץ בְּסוּסוֹ בְּדָרְבָן

וּבָא בְּעוֹד מוֹעֵד לְפוּנְדָק.  כְּבָר קָרֵב

הָאִישׁ נְחַכֶּה לוֹ.

רוצח ג

הָס! שַׁעֲטַת סוּסִים!

בנקו

[מעבר לבימה]   הַדְלִיקוּ אוֹר, הֲיָא!

רוצח ב

הֲרֵיהוּ זֶה!

כָּל שְׁאָר הַקְּרוּאִים אֲשֶׁר חִכּוּ לָמוֹ

בֶּחָצֵר כְּבָר.

רוצח א

הֵן סוּסָיו הוֹלְכִים סוֹבְבִים.

רוצח ג

לְעֶרֶךְ פַּרְסָה.   הוּא נוֹהֵג מִנְהָג

שֶׁל כֻּלֵּי עָלְמָא:  רַגְלִי יַעֲשֶׂה דַּרְכּוֹ

מִכָּאן עַד שַׁעַר הָאַרְמוֹן.

רוצח ב

הַב אוֹר!  הַב אוֹר!

 

[נכנסים בנקו ופלינס,  משרת ובידו לפיד הולך לפניהם] 

רוצח ג

הוּא!  הוּא!

רוצח א

פְּגַע בּוֹ!

בנקו

הַלַּיְלָה יֵרֵד גֶּשֶׁם.

רוצח א

יֵרֵד אָרְצָה.*

 

[מתנפל על בנקו]

בנקו

הוֹי, בֶּגֶד, בֶּגֶד!  נוּס, בְּנִי פְלֵיַנְס!  וְנָקוֹם תִּקֹּם!

נָבָל!

 

[הוא מת.  פלינס ומשרתו נמלטים]

רוצח ג

מִי כִּבָּה אֶת הָאוֹר?

רוצח א

שֶׁמָּא לֹא טוֹב?

רוצח ג

אַךְ אֶחָד פֹּה – הַבֵּן הוּא נִמְלַט.

רוצח ב

כִּי אָז

הִפְסַדְנוּ רֻבּוֹ שֶׁל פָּעֳלֵנוּ.

רוצח א

טוֹב, נֵלְכָה וְנַגִּיד מַה שֶּׁנַּעֲשָׂה.

 

[יוצאים]

 

 

מחזה ד

 

אולם בארמון

 

 

[ערוך משתה.  נכנסים מקבת, לידי מקבת, רוס, לינוקס, לורדים ורואי פניהם]

מקבת

אִישׁ אִישׁ יוֹדֵעַ מַדְרֵגָתוֹ, שְׁבוּ!

אַךְ פַּעַם אֹמַר וְלֹא אוֹסִיף: שָׁלוֹם!

לורדים

רוּם מַעֲלָתוֹ – תּוֹדָה!

מקבת

וַאֲנִי

אִפָּרֵד עִם הָאוֹרְחִים וְאֶנְהַג

מִנְהַג בַּעַל-בַּיִת פָּשׁוּט.

כְּבָר תָּפְסָה בַּעֲלַת-הַבַּיִת מְקוֹמָהּ,

וּבְשָׁעָה נְכוֹנָה תִדְרְשֵׁנוּ שָׁלוֹם.  

לידי מקבת

שָׂא שָׁלוֹם רַב בִּשְׁמִי לְכָל יְדִידֵינוּ.

מִלִּבִּי הוּא נוֹבֵעַ: לְכֻלָּם שָׁלוֹם.

 

[נכנס רוצח א בדלת]

מקבת

רְאִי, תּוֹדָתָם שְׁטוּחָה לְפָנַיִךְ.

מִכָּאן וּמִכָּאן אוֹרְחִים – אֵשֵׁב בָּאֶמְצַע.

הֵיטִיבוּ לִבְּכֶם אִישׁ כִּרְצוֹנוֹ.  כּוֹס הַיַּיִן

תִּסֹּב הַשֻּׁלְחָן.  [קרב אל הדלת]

דָּמִים עַל פָּנֶיךָ.

רוצח

אֲבָל דַּם-בֶּנְקוֹ. 

מקבת

יָפֶה הוּא עָלֶיךָ,מִבַּחוּץ,

מִשֶּׁהוּא בּוֹ בִּפְנִים.  הֲנִשְׁלַח?

רוצח

מַלְכִּי,

גַּרְגַּרְתּוֹ בֻּקְעָה לוֹ.  אֲנִי שִׁמַּשְׁתִּיו.

מקבת

הַטּוֹב בֵּין בּוֹקְעֵי-הַגַּרְגֶּרֶת אָתָּה.

אֲבָל טוֹב גַּם הָעוֹשֶׂה זֹאת לִבְנוֹ לִפְלֵיַנְס

אִם זֶה פָּעָלְךָ –  אֵין דּוֹמֶה לָךְ. 

רוצח

אֲדוֹנִי מַלְכִּי, פְלֵיַנְס נָס וְנִמְלַט.

מקבת

כִּי אָז שׁוּב חַלְתִּי!  וַאֲנִי אָמַרְתִּי:

הִנְנִי בָרִיא כַּשָּׁיִשׁ, מוּצָק כְּסֶלַע,

רַב עַל סְבִיבִי כָּאֲוִיר וְהַכֹּל כּוֹלֵל.

כָּעֵת אָנֹכִי עָצוּר, כָּלוּא, סֻגָּר, רֻתָּק

בְּיַד סְפֵקוֹתַי.  אוּלָם בֶּנְקוֹ בֶּטַח? 

רוצח

הֵן, מַלְכִּי, בֶּטַח.  יִשְׁכַּב בְּתוֹךְ הַתְּעָלָה,

וְעֶשְׂרִים פְּצָעִים בְּרֹאשׁוֹ מַעֲמִיקִים,

הַקָּטָן שֶׁבָּהֶם – סַכָּנַת מָוֶת.   

מקבת

רַב תּוֹדוֹת לְךָ!   זֶה נָחָשׁ גָּדוֹל מֵת;

אַךְ הַתּוֹלַעַת נָסָה.  בְּעִתָּה תִתֵּן

אַרְסָה,  עַתָּה תֶּחְסַר שֵׁן.  לֶךְ לְךָ

וּמָחָר נְדַבֵּר שׁוּב.

 

[הרוצח יוצא]

לידי מקבת

אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ,

אֵין שִׂמְחָה בִּמְעוֹנְךָ.  אָבַד חֵן

הַמִּשְׁתֶּה בְּאֵין מַזְמִין וְחוֹזֵר-מַזְמִין.

כָּל זְמַן יֵשׁ זֶה – הוּא מַתָּן.  אַךְ לֶאֱכֹל

חָבִיב עַל אָדָם בֵּיתוֹ,  הֵן רַק הַטֶּקֶס

מְתַבֵּל אֶת הַסְּעוּדָה, וְאִם חָסֵר,

עֲלוּבָה כָּל אֲסֵפָה.   

מקבת

מַזְכִּיר נָאֶה!

בַּאֲתַר תֵּאָבוֹן עִכּוּל טוֹב! לִשְׁנֵיהֶם

הַבְּרִיאוּת!

לינוקס

נָא יוֹאִיל הוֹד מַלְכוּתוֹ וְיֵשֵׁב.

 

[רוחו של בנקו מופיע ותופס מקומו של מקבת]

מקבת

וְאִלּוּ פֹּה גַם בֶּנְקוֹ אִישׁ-הַיְקָר –

הֲלֹא כָּל קְהַל אֲצִילַי בְּצֵל קוֹרָתִי.

מוּטָב וְאוֹכִיחֶנוּ עֵקֶב אַל-יְדִידוּת

מִלָּנוּד לוֹ בַאֲסוֹנוֹ.

רוס

זֶה הִפָּקְדוֹ

מַטִּיל בִּדְבָרוֹ מוּם.  הֲיֵשׁ לֵב מַלְכִּי

לְכַבְּדֵנוּ וְיִלָּוֶה לָנוּ?

מקבת

מָלֵא

הַשֻּׁלְחָן.  

לינוקס

פֹּה יֵשׁ מָקוֹם, מַלְכִּי.

מקבת

אֵיפֹה?

לינוקס.

פֹּה , מַלְכִּי.  מַה נִּבְהַלְתָּ?

מקבת

מִי מִכֶּם עוֹשֶׂה זֹאת?

לורדים

כְּלוּם מָה, אֲדוֹנִי?

מקבת

לֹא תוּכַל לוֹמַר,  כִּי אֲנִי עָשׂיתִי.

הוֹי, אַל תָּנִיד כְּנֶגְדִּי בְּצַמָּתְךּ

הַמְגֹאֲלָה בַדָּם. 

רוס

אֲדוֹנַי, קוּמוּ!  הוֹד מַלְכוּתוֹ חוֹלֶה.

לידי מקבת

אֲדוֹנַי הַמְכֻבָּדִים!  לְעִתִּים קְרוֹבוֹת

כָּךְ לוֹ עוֹד מִיַּלְדוּתוֹ.  אָנָּא,  שְׁבוּ!

אַךְ רֶגַע תִּתְקְפֶנוּ.  כְּהֶרֶף-עַיִן

וְרָפָא לוֹ.  כִּי אִם תִּתְבּוֹנְנוּ אֵלָיו,

תַּעֲלִיבוּהוּ וְאָרַךְ גַּם מְחוֹשׁוֹ.

אִכְלוּ וְאַל תִּתְבּוֹנֵנוּ.   הַאִישׁ אָתָּה?  

 

הֵן!  וְגַם אִישׁ-חַיִל,  הָעוֹרֵב לִבּוֹ

לְהַבִּיט בְּמַה שֶּׁיַחֲוִיר פְּנֵי הַשָּׂטָן.

לידי מקבת

אֲבָל מַה יָּפֶה!

כִּי אָמְנָם אַךְ חֶזְיוֹנוֹת-פַּחְדְּךָ הֵם,

כְּאוֹתָהּ חֶרֶב-אֲוִיר שֶׁנְּחָתְךָ

אֶל דּוּנְקֶן, כִּדְבָרֶיךּ.  הוֹי עֲוִית

וְשָׁבָץ זֶה!  אַךְ פַּחַד-שָׁוְא.   וְיָאִים מְאֹד

לְסִפּוּר בַּדֵּי אִשָּׁה עַל הָאָח בַּסְּתָו,

שֶׁאֻשַּׁר בְּפִי סַבְתָּא,  בּוֹשׁ וְהִכָּלֵם!

לָמָּה לְךָ פָּנֶיךָ אֵלֶּה?  סוֹף-כָּל-סוֹף

הֵן אֵינְךָ רוֹאֶה אֶלָּא כִּסֵּא.   

מקבת

אָנָּא

הִתְבּוֹנְנִי, שׁוּרִי פֹּה, חֲזִי.  מַה תֹּאמְרִי?

מַה לִּי וְלָזֶה?  אִם תּוּכַל לִרְמֹז,  גַּם דַּבֵּר!

אִם בָּתֵּי-הָעֲצָמוֹת וּקְבָרֵינוּ

יָשִׁיבוּ כָּל אֲשֶׁר קָבַרְנוּ בָם,

יִהְיוּ לְמֻרְאוֹת-עַיִט צִיּוּנֵינוּ.  

 

[הרוח נעלמה]

לידי מקבת

אֵיךְ תַּשׁ כֹּחֲךָ מִתּוֹךְ טִפְּשׁוּת זוֹ.

מקבת

נָכוֹן,  כְּשֵׁם שֶׁעָמַדְתִּי פֹה – רְאִיתִיו.

לידי מקבת

טוּף!  אוֹתָהּ בּוּשָׁה! 

מקבת

גַּם בִּיְמֵי קֶדֶם נִשְׁפַּךְ דָּם, וּבְטֶרֶם

יְכַפְּרוּ חֻקֵּי-אֱנוֹשׁ מְדִינָה-תַמָּה.

גַּם אַחֲרֵי-כֵן – יֵשׁ נַעֲווּ מִשְּׁמֹעַ

מִרֶצַח רוֹצְחִים;   וְנָהֲגוּ אֲזַי:

אִם רוֹצְצוּ גֻּלְגֹּלֶת – מֵת הָאִישׁ,

וְתַם וְנִשְׁלָם!  עַתָּה שׁוּב יְקוּמוּן

עִם עֶשְׂרִים פִּצְעֵי מָוֶת בְּקָדְקֳדָם, וְזֶה

עוֹד אָיֹם מֵרֶצַח שֶׁכְּמוֹתוֹ.

לידי מקבת