_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

אֵידִיפּוּס הַמֶּלֶךְ / סופוקלס / שאול טשרניחובסקי

 

מבוא

שלוש אנחות נאנחה האנושות. אותה אנושות הנתונה בין מוראי הגְזֵרה מן העולם, שאין לשנותה, שאין מנוס ומפלט ממנה, ובין חבלי הבחירה החופשית כביכול, שבעטיה עליה לתת דין וחשבון על כל מעשיה.  ואותן שלוש האנחות היו לשלוש מרגליות בספרות העולם – הלא הן: "עלילות גילגמש" של הבבלים, "קהלת" – אצלנו ו"אידיפוס המלך" של היוונים.  כל אומה ואומה נתנה אותה מרגלית בתוך משבצת מקבילה ביותר לכל מהלך רוחה שלה ובצורה הולמת דרכה שלה. אֶפּוֹס זועם ומלא און-בראשית אצל הבבלים, הבונים הגדולים שמלכו גם הם פעם בכיפה, צירופי מחשבות והגיונות-סתם אצל עם הספר, וצורת מחזה אצל היוונים, שרצו קודם כול להזין עינם, עין צייר אמן – צורת הטרגדיה.

  מקורה של הטרגדיה היוונית בפולחן דּיאוֹנִיסוֹס, אלוהות של עוצר כוחות הטבע הבורא, המתגלים באילנות וביותר – בגפן.  לדברי האגדה, היה דיאוניסוס בנם של זֶבְס וְסֶמֶלָה. וכשמתה זו ברעמו של זבס, היה דיאוניסוס בן שישה חודשים, והצפינו אביו בירכו ואחרי כן מסרהו לנימפות.

  גדל דיאוניסוס ויטע את הגפן.  הוא וקהל מיניקותיו,

נימפות-סתם, סַטירים (שעירים), סֵילֵנים ושאר מיני דימונים הלכו ונסעו בארץ בריקודים ושירים, מתהוללים ומשתובבים ביין. מכאן שמו Lenaeos – "דורך הפורה", Lyaeos– "הפודה מן הדאגה, משמח לבב אנוש", Bacchos – "הקורא", Bromios – "המרעיש עולמות", Euios – נגזר מקול הקריאה euoi, שהיו בני-לווייתו קוראים.

  בחודש מרס היו חוגגים באתונה את חג-דיאוניסוס הגדול – ששה ימים כסדרם.  והיו חוגגים אותו מתוך שירי-תהילה (דִּיתִירַמְבִּים)  וזמירות במקהלה choros)) בעניין כל המוצאות אותו.

  מתוך דבריו של אַרִיסְטוֹטֶלֶס, האומר, שאת הטרגדיה הראשונה יש ליחס למנצח על המקהלה, אנו למדים, שמקורה באותן השיחות, שנבראו בה בשעה ושלא במחשבה תחילה בין המנצח ובין המקהלה, שיחות בעניין הזמרה.  היו תחילה חברי המקהלה לובשים עורות תיישים (tragoi), זכר לסַטירים (שעירים) בני-לווייתו של דיאוניסוס, ומכאן – טרגדיה (tragdia) , כלומר "שירה של תיישים".

  יש מייחסים לתֶסְפִּיס, שחי בימיו של סוֹלוֹן, שהוא הנהיג שיהיה משַׂחק מיוחד נכנס בשיחה עם מנצח-המקהלה, מספר ומסביר את הנעשה על הבימה, וכך התהווה הדיאלוג.  תספיס עצמו היה משורר ומשַחק.  אומרים עליו, שהוא המציא גם את האֲפֵר התיאטרוני, שתפס מקום כל כך חשוב בתיאטרון הקדמון ונתן אפשרות למְשַחק למלא כמה תפקידים.

  ולאחר שהגבילו בששת ימי החג שלושת ימי הצגה לטרגדיות חדשות, הכניס פְּרַטִּינַס איש פְלִיאוּס את דרמת-הסַטירים, כדי לבדח את דעת הקהל, שלא יבוא לידי מרה שחורה אחרי הטְרִילוֹגיה הטרגית.  בשעת המלחמה הגדולה שנלחמו היוונים בפרסים, הכניס פְרִינִיכוֹס איש אתונה גם תפקיד של נשים.  אולם לא נתנו דריסת רגל לנשים על הבימה, וגברים לבשו שמלות נשים.  אותה שעת חרום  לא היה אפשר שלא לנגוע בנעשה בעולם הגדול.  ומטעם זה יש בדרמות שלו (Foinissai, Milhton alwsiV)  זכר למלחמות זמנו.  ופעם קנסו אותו על שהזכיר "אסון המולדת".

  היצירה הדרמטית הגיעה ביוון למרום גובהה עם ימי פריחתה של אתונה, שאז חיו הגדולים במחברי הטרגדיות ביוון: אֵיסְכִילוֹס (456-525), סוֹפוֹקְלֶס (406-496) ואֶבְרִיפִּידֶס (406-484).

  האגדה היוונית, היודעת להלביש שירה כל הבא לידה, מספרת כי בשוב העם מהכות את הפרסים במלחמת סַלַמִיס (480 קודם הנוצרי), נמצא סופוקלס במקהלת הנערים השרים שירי-תהילה ויצא לכבודם במחולות מחניים, ובה בשעה היה איסכילוס בגדוד היוצא למלחמה, ואבריפידס נולד בו ביום שהייתה המלחמה.

  איסכילוס הכניס משַׂחק שני (Deuteragonistes), וסופוקלס - משַׂחק שלישי (Tritagonistes), ומתוך זה הלך והשתכלל והתרחב הדיאלוג.  בשאפו להגיע קודם כל לידי ייחוד הפעולה ולידי תיאור אפייני של הפועלים על הבימה, קיצץ סופוקלס בתפקידה של המקהלה, אף כי זו נשארה עומדת על הבימה בתור קהל-רואים אידיאלי, שוקט וסוקר.

יש שגם היא הייתה מביאה לידי ביטוי – בלי כל משוא פנים – את רגשותיה ואת דעתה, דעת הקהל, ואת המוסר הרווח באומה, אך הוא שם בפיה שירים, שהם מרגליותיה של הספרות היוונית – בבחינת השפה, יפי הבטוי ועומק הרעיון.

  אשר לתולדותיו של סופוקלס, לא קבלנו הרבה. הוא נולד בשנת 496 לאביו סוֹפִילוֹס בגליל KolwnoV ippioV אשר באַטיקה ונתן לארצו שם-עולם על ידי הטרגדיה "אידיפוס בקוֹלוֹנוֹס".  אביו היה איש אמיד בעל בית-חרושת של כלי-זין ונתן לבנו חינוך מצוין לפי טעם זמנו.  סופוקלס למד גם מוסיקה אצל לַמְפִּרוֹס.  כבר בהיותו בן עשרים ושמונה קיבל פרס ראשון בעד טרגדיה שלו ונחל ניצחון על איסכילוס הזקן.  קִימוֹן ותשעת חבריו האסטרטגים, שאך שבו ממלחמת אֶבְרִימֶדוֹן, היו השופטים.  אומרים, שבזכות הטרגדיה "אַנְטִיגוֹנָה", שהציג בשנת 441, נבחר לחבר אסטרטגוס לפֵּרִיקְלֶס והיה מצביא הצי העולה על סַמיס. אחרי כן, בשנת 435, נבחר ליושב ראש לחברי Ellhnotamiai; כלומר למנהל קופת ברית הערים, שהייתה שמורה באַקְרוֹפּוֹלִיס.  יש אומרים, כי שוב נבחר לאסטרטגוס בימי מלחמת פֶּלוֹפּוֹנֵסוֹס. אחרי מותו הקימו אנדרטא שלו בתיאטרון שבאתונה, והוא זכה לפולחן גיבורים, בהסב שמו לשם דֶּכְּסִיוֹן,  ומקדש לו בנו להקריב בו פעם בשנה קרבן.

  בימי חייו קיבל עשרים פעם פרס ראשון, כמה פעמים פרס שני, ואף פעם לא קיבל פרס שלישי.  לא היה סופר טרגיקון שהרבה לכתוב כמוהו.  יש מעריכים מספר דרמותיו עד 123 ועד 130.  לידינו הגיעו שמותוהם של שבעים טרגדיות וי"ח משחקי-סַטירים, מלבד כמה שירים קטנים ומחברת בפרוזה "על המקהלה".

  בשלמותן יש לנו שבע טרגדיות משֶלו, בסדר זה: "אַיַס", "אֶלֶקְטְרָה", "אֵידִיפּוּס המלך", "אַנְטִיגוֹנָה", "הַטְּרַחִינְיּוֹת"  (מותו של הֵרקְלֵס), "פִילוֹ קְטֵטֶס", "אֵידִיפּוּס בקוֹלוֹנוֹס".

  גם בימי קדם וגם עתה נחשב סופוקלס למעולה שבמחברי הטרגדיה ביוון ולמשכללה.  מה בינו לבין איסכילוס שקדמהו ולאבריפידס שבא אחריו?

  את החומר קבל גם הוא כאיסכילוס מהומֵירוס  ומאלה האֶפִּיקִים שחיקו אותו (לערך 30 דרמות משלו דורשות במחרוזת אגדות טְרוֹיָה); שימשו לו חומר חורבן בית-טַנְטַלוֹס ובית-לַבְּדַקוֹס, מסעות האַרְגּוֹנַבְטִים, המיתוס על אודות הרקלס, מִינוס, בֶּלֵרוֹפוֹן, אַנְדְּרוֹמֶדָה, נִיאוֹבָה, דַּנָאָה, ואולם הוא עזב לגמרי את האלוהים ובני-האלוהים – גיבורי הטרגדיה של איסכילוס, ובמאורעות זמנו לא נגע.  גיבוריו של איסכילוס עומדים למעלה ממידת בני אדם, אלה של אבריפידס – בני אדם מן השוק, סופוקלס דרכו בתווך.

  הוא קרוב עוד לאיסכילוס, אבל שרטוטים מסוימים, קווים אפייניים הוא נותן לגיבוריו.  יש כבר מן התיאור הצרוף והאופי האינדיבידואלי בנפשות, שאינן סמלים למידה זו או זו בלבד, וחן של אצילות חופף עליהן.  סופוקלס היה אומר: אבריפידס מתאר בני אדם כמות שהם באמת, ואני, להיפך, איך שהם צריכים להיות.

  גם בשפתו פרש מן הפָּתוֹס הנהדר של איסכילוס ולא אחז במליצה המשופרת והרֶטוריקה של אבריפידס.   בטרגדיות של איסכילוס משמשים במידה ידועה פועל ראשון כוחות איתנים סתם, שקובעים מקום לפעולה אֶפִּית, אצל סופוקלס תופסים מקום בראש פעולות יוצאות מתוך כוחות פנימיים, שאיפותיהם של הגיבורים ומאווייהם, והניגודים והחיכוכים, כלאמר היסוד הדרמטי גובר, ומכאן גם הכרקטריסטיקה הבולטת.

  בהכניסו את המשַׂחק השלישי, ידע להשתמש בו כדי להדגיש עוד יותר את השרטוטים האפייניים מתוך הקבלה לצד שכנגד.  זה כנגד זה.  חַרִיסוֹתֶמִיס מכאן ואלקטרה מכאן, אִיסְמֶנָה מכאן ואנטיגונה מכאן.

  באמנותו לטוות את מטווה המאורעות והמסיבות הוא עולה ועולה על איסכילוס, וגם יודע הוא להמשיך את חוט הפעולה מתוך חליפות הרפתקאות, להגביר בנו את ההתעניינות – עד הגיע הקץ הנורא, עד בוא הקטסטרופה ההכרחית.  מחזות איסכילוס הם ברובם חסרי פעולה.  "הַפַּרְסִים", למשל, כמעט שאינם אלא קינה אחת.  בטרגדיותיו של אבריפידס הפעולה לעתים קרובות פגומה, לאין חיבור יפה ולאין חיתוך פרקים מעולה, כזה שביצירות קודמיו.  מתוך סבך  המאורעות אי אפשר לו לסיום הכרחי, והוא אנוס לבוא מן החוץ ובחוזק יד – Deus ex machina (אצל סופוקלס רק פעם אחת, עיין "פילוקטטס").  גם סופוקלס היה מציג ארבע דרמות זו אחר זו, אלא שכל אחת מהן עשה חטיבה בפני עצמה.

  את מספר חברי המקהלה קבע 15 וקנה על ידי זה אפשרות יותר גדולה בתנועות המקהלה בשעת הזמרה.

 

  לכמה טרגדיות של סופוקלס שימשו חומר תלאות בית קַדְמוֹס.

  לפי דברי האגדה, בא קדמוס בן אַגֵנוֹר מלך כנענים, בנודו בארץ כדי למצוא את אחותו אֶבְרוֹפה אשר גזל זֶבְס, עד ארץ הבּוֹיוֹטִים, ושם בנה את המצודה קַדְמֵיָה ושם מלך.  אשתו הַרְמוֹנְיָה (בתם של אָרֶס ואַפְרוֹדִיטָה) ילדה לו ארבע בנות.  כולן סבלו מתלאות, וגם על הזכרים בא האסון, החל מנינו לַיוֹס.  ליוס זה מלך בעיר תֶּבֵּי אצל קדמיה עם אשתו אִיוֹקַסְטָה בת מֶנֵיקֵס.  מכיוון שבנים לא היו להם, דרש באַפולון אשר בדֵלְפֵי והתפלל שם לבנים.  אפולון ענה לו: :יהיה לך בן, ואולם אתה תמות בידו, כי כן חרץ זֶבְס למלא קללת פֶּלוֹפְס אשר ארר אותך, כי גזלת ממנו את בנו".  וכשנולד לו בן, ניקבו את רגליו, אסרון, ונתנו אותו בידי עבד רועה צאן בהררי קִיתֵרון להשליכו במדבר שממה.  אך העבד חמל עליו ומסרהו לרועה מקוֹרִינְתוֹס, וזה מסרהו לאדוניו, למלך פּוֹלִיבּוֹס, איש עקר, אשר אמצהו לבן לו וקראהו אֵידִיפּוּס, כלומר: "צְבֵה-הרגליים".  על חטאו זה של ליוס שילחו האלים בעירו את הסְפִינְכִּס (כלומר "החונקת"), שהייתה מקננת בסלע לפני העיר ואוכלת כל אדם, אשר לא ידע לפתור את חידתה.

  ואידיפוס גדל ויהי לנער. ופעם בשעת המשתה אמר לו אחד המסובים מה שאמר, והתחיל אידיפוס מפקפק, אם באמת פוליבוס המלך אביו, וילך בשלי לדלפי לדרוש באלוהים ולדעת דבר בהחלט.  ושם קיבל מענה: "הישמר לך מהרוג את אביך ומשאת לאשה את אמך".

  כדי שלא יבואו דברי הנבואה, לא שב אידיפוס ביתה וילך באשר הלך.  ובנודו פגע באחד המצָרים באיש זר בא בכרכרה, ואתו ארבעה עבדים.  אלה לא נהגו בו כבוד, ותהי ביניהם מריבה, ואידיפוס הכה את כולם נפש.  אותו האיש היה ליוס המלך, שהלך לדרוש באל דלפי, איך להפטר מן הספינכס.

  כשבאה לתבי השמועה על דבר מותו של המלך ליוס, הכריז קְרֵיאוֹן אחי איוקסטה המלכה, כי מי שיפתור את חידת הספינכס, לו יהיה כיסא המלוכה, ואיוקסטה תהיה אשתו.  בא אידיפוס ויפתור את החידה.  נעשה מלך, ואיוקסטה הייתה אשתו. ונתקיימו דברי הנבואה: אידיפוס הרג את אביו ונשא את אמו.  הרבה שנים מלך בתבי, ואיוקסטה ילדה לו שני בנים ושתי בנות.  והנה פרצה מגפה בעיר, והעם בא לשאול את המלך, שיעזרהו בצר לו. כאן מתחילה הטרגדיה "אידיפוס המלך".

  בן אדם גולה מארצו, נכרי שהגיע למלכות, בעל לאשה אהובה והגונה, אב לארבעה בנים, שליט אהוב על הבריות – והנה נמצא פתאום, שהוא הורגו של המלך שקדם לו.  ולא זו בלבד, הורגו של אביו, ובניו גרועים מממזרים, כי אמו ילדה לו אותם.

מאיגרא רמא לבירא עמיקתא!

מפסגת אושרו – לעמקי תהום של פורענות.

  הנה לפנינו תמונת גבר נתון בכף-הקלע: הנה הוא רואה את האמת בכל מוראיה, ושוב רגע – ושוב משחקת לפניו התקוה לפתרון יפה – – –

  ואידיפוס המלך, גיבור הטרגדיה האיומה באיומות, כלום באמת אשם הוא במה שקרה אותו?

  ליוס מלך תבי גזל את חַרִיסִיפּוֹס, והאלים פוקדם עוון אבות על בניהם;  ניבאו לו לליוס, כי בנו יהרגנו, כלומר נגזר על אידיפוס, שיהרוג את אביו ויעלה יצוע אמו.  וכדי שלא יבוא לידי כך יוצא אידיפוס בגולה.  ודווקא בזה הוא אך מקרב את הקץ: הוא פוגש באיש נכרי, ומתוך עמידה על נפשו, אמנם מופרזה, הוא הורג את הנפש.  לא ידע, כי אביו הוא.  הלא מאת אביו הלך.  אך רצח זה, לפי השקפתם אז, לא היה חטא שאין לו כפרה.  הוא נושא לו לאשה את אלמנת המלך – ודאי שחשב, כי מתוך כך לא יבוא לעולם לשאת אשה אחרת, ומה גם אמו, שנשארה בארץ, אשר משם יצא.  כל דבר ודבר היוצא מפי המלך האומלל מעיד על מוסר כליותיו האיום על חטאו, שחטא בלי יודעים על אפו ועל חמתו, בגזרה הרעה, שאין לשנותה, כי מוראה של ה- moira היה גם  על אלוהי יוון.

  ואידיפוס מצדיק על עצמו את הדין: הוא עוזב את מלכותו, את ארצו, את ביתו, את בניו, יוצא בגולה ברצונו, מסמא את עיניו.  הבאמת גמולו כחטאו הוא, אשר "אם עוד יש מכאוב ממכאוב גדול, זכה אידיפוס בו"? – – – ואף מלה אינו מוציא כלפי אותם כוחות איתנים, שהמיטו עליו רעה, שלא נשמעה כמוה.

  כי זוהי הטרגדיה של האנושות, שאולי החוטא – חוטא ללא חטא, והטוב – טוב שלא ברצונו, והכל בידי שמים, בידי הגזרה.  אנו מִשחק בידיה, באין יודעים, והיא תזרקנו כאותו כדור – אימתי ולאן?

  נדמה לנו, פסוק אחרון חסר:

  סוף דבר, את הגזרה ירא ואת מצוותיה שמור כי זה כל האדם.

 

Fichtengrund, עשרת ימי תשובה תר"ץ

 

הנפשות

אֵידִיפּוּס            מלך תֶּבֵּי

אִיוֹקַסְטָה           אשתו

אַנְטִיגוֹנָה

אִיסְמֵנָה           בנותיהם הקטנות

קְרֵיאוֹן             רוזן, אחי איוקסטה

טֵירֶסִיאַס           הרואה, עיוור ישיש

כֹּהֵן                 לְזֶבְס

[אֵפוֹרְבּוֹס]        מלאך מִקּוֹרִינת

רוֹעֵה               צאנו של לַיוֹס

מְשָׁרֵת              בביתו של אידיפוס

מַקְהֵלָה             זקנים מִתָּבֵּי

 

 

כיכר גדולה לפני היכל המלך אשר בתֶבֵּי הָעִיר. במצודה לפני ההיכל תמונות האלים ומזבחותיהם, צלמי זבס, אפולון, פלס, עלמים וילדים וכוהנים לפניהם עולים במעלות ויושבים על המעלות סביב למזבחות. בידיהם ענפי זית כנונים בצמר (סימן לבאים בתחינה), והם שמים את הענפים על גבי המזבחות.

 

 

אֵידִיפּוּס  נכנס עם בני לווייתו. כוהנים

 

אידיפוס

בָּנַי,[i] הוֹי, חֹטֶר קַדְמוֹס הַקַּדְמוֹן,

מַדוּעַ הֵנָּה נֶאֱסַפְתֶּם כֻּלְּכֶם,

בְּכַפְכֶם עַנְפֵי הַזַּיִת, כִּמְבַקְשֵׁי עֶזְרָה?[ii]

עֲתַר עֲנַן הַקְּטֹרֶת מְמַלֵּא הָעִיר

עַם נְאָקוֹת, תְּפִלּוֹת-תַּחֲנוּנִים... בָּנַי,

אֲנִי אָמַרְתִּי: טוֹב וְלֹא מִפִּי שְׁלִיחִים,

מִפִּי זָרִים, אֶשְׁמָע, וּבָאתִי פֹה אֲנִי

אֵידִיפּוּס הַמְהֻלָּל בְּפִי כָּל בְּנֵי עַמִּי.

[פונה אל כוהן זקן]

אֲבָל הַגֵּד, זָקֵן, כִּי מְאֹד לְךָ יָאֶה

דָּבֵּר: הֲמִיִּרְאָה וְאִם בְּבַקָּשָׁה

הֵנָּה בָאתֶם? בְּכָל נַפְשִׁי וּמְאֹדִי

אֵצֵא לִישׁוּעַתְכֶם; כִּי לֹא לֶב אֶבֶן לִי,

אֲשֶׁר בַּצַּר לָכֶם וְלֹא יֵצַר גַּם לוֹ.

הכהן    אֲבָל, אֵידִיפּוּס הַמּוֹשֵׁל בְּאַרְצִי!

עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת פֹּה, מִי וָמִי בָאֵי

מִזְבְּחוֹתֶיךָ: אֵל רְפֵי-כְנָפַיִם עוֹד

לְהַרְחִיק עוּף, וְאֵל כִּבְדֵי-יָמִים

הַכֹּהֲנִים (אֲנִי כֹהֵן לְזֶבְס), וּפֹה

קְהַל-עֲלָמִים בָּחוּר; וְיֶתֶר כָּל הָעָם

הֵם בַּשְּׁוָקִים, צוֹבְאִים עַל שְנֵי הֵיכְלֵי הַפַּלַס

וְעַל עֲפַר אִיסְמֵנוֹס[1] זֶה רַב-הַנְּבוּאָה.

רוֹאֶה אַתָּה הָעִיר תָּחוּג תָּנוּעַ,

וְזֵידוֹנִים גַּלִּים וּמִשְבְּרֵי-רֶצַח

עָבְרוּ רֹאשָׁה, וְלֹא תָרִים מִתְּהוֹם הָאֲבַדוֹן,

אֻמְלַל כָּל צִיץ מַצְמִיחַ פְּרִי-הָאָרֶץ,

אֻמְלַל הַבְּעִיר בְּהַדָּבְרוֹ, לָרִיק

חִבְּלָה הַיּוֹלֵדָה; וְאֵל-הָאֵשׁ[2]

פָּרַץ כַּצָּר, נָגַף הָעִיר בַּדָּבֶר,

הִשּׁׂם יִשּׁׂם בֵּית-קַדְמוֹס, אַךְ שְׁאוֹל שָׁחֹר

הוּא יְבַצַּע בִּצְעוֹ וַאֲנָקוֹת וָבֶכִי.

יָדַעְתִּי בְּבוֹאִי – אֲנִי וְהַיְלָדִים –

אֱלֵי כִירַת בֵּיתְךָ, כִּי לְאֵל לֹא תִדָּמֶה,

אֲבָל אַתָּה רִאשׁוֹן לַכֹּל בַחֲלִיפוֹת

חַיִּים וּבִגְזֵרָה בָאָה מֵאֵת אֵלִים;

וּבְבוֹאֲךָ עִיר-קַדְמוֹס פְּדִיתָנוּ

מִמַּס נָשָׂאנוּ לָהּ, זֹה זַמְרָנִית קְשַת-לֵב.[3]

מִמֶּנוּ לֹא גִלָּה אִיש אזְנְךָ וְלֹא

לִמֶּדְךָ דָּעַת, אַךְ בְּעֶזְרַת הָאֵל

הוֹשַׁעְתָּ לָּנוּ, כִּי עַל כֵּן גַּם נְכַבְּדֶךָּ.

עַתָּה, הוֹי, רֹאשׁ-אֵידִיפּוּס, רֹאשׁ נָגִיד,

רְאֵה, אָתִינוּ לְפָנֶיךָ בִתְחִנָּה:

נָא רֶוַח, הַצָּלָה מְצָא, אִם בִּדְבַר-אֵל,

אֲשֶׁר גִּלָּה לְךָ, אוֹ אִישׁ הוֹרֶךָ;

יָפֶה אֲנִי יָדַעְתִּי: בַּעֲצַת

אִישׁ בַּעַל נִסָּיוֹן שְׁרוּיָה תָמִיד בְּרָכָה.

הַטּוֹב בִּבְנֵי אָדָם, נָא קוּם עֲזֹר לָעִיר!

שְׁמֹר תְּהִלָּתְךָ, הֲלֹא קְרָאוּךָ

מַצִּיל הָאָרֶץ עֵקֶב פְּעָלֶיךָ אָז;

לָמָּה זֶּה נֹאמַר לְזֵכֶר מַלְכוּתֶךָ:

"קַמְנוּ בְיָמָיו, בְּיָמָיו פְּלָאִים יָרָדְנוּ".

אֲבָל הַצֵּל, קוֹמֵם הָעִיר לְבַל תִּמּוֹט;

כִּי בַסִּימָן הַטּוֹב נִגְלֵיתָ לָּנוּ, שׁוּב

הֱיֵה לָנוּ לְאוֹר, כִּהְיוֹתְךָ לָּנוּ קֶדֶם.

אִם רְצוֹנְךָ לִמְלֹךְ, כְּמָלְכְךָ בָעִיר,

הֵן טוֹב לִמְשׁׂל בָּעָם מִמְשׁׂל עֲלֵי צִיָּה;

כִּי מַה מִּגְדָּל וּמָה הָאֳנִיָה, בְּאֵין

בָהֶם מְתִים, בְּאֵין יוֹשְׁבִים בָּהֶם.

אידיפוס

הוֹי, הוֹי, בָּנָי!  יָדַעְתִּי גַם יָדַעְתִּי,

מַה חֶפְצְכֶם כִּי פֹה בָאתֶּם, וְגַם

תִכַּנְתִּי צַעַרְכֶם וּמַה גָּדַל, אֲבָל

אֵין אִישׁ בָּכֶם לוֹ צַר, כְּשֵׁם שֶׁיֵּצַר לִי.

כְּאֵבְכֶם – כְּאֵב הָאֶחָד, אִישׁ אִישׁ לִבּו יִכְאַב

אַךְ לוֹ, לוֹ לְבַדּוֹ, אֲבָל לִבִּי יִצְעַק

יִכְאַב לָעִיר, לַמְּתִים, גַּם לִי גַּם לָךְ.

לּא מִן הַתַּרְדֵּמָה הַעִירוֹתֶם אוֹתִי,

וּדְעוּ, כִּי כְבָר הַרְבֵּה דָלְפוּ דָלְפוּ עֵינָי,

דְּרָכִים רַבּוֹת עָשִׂיתִי בְּשׁוּט עֶשְׁתּוֹנוֹתָי;

אַךְ דֶּרֶךְ יֶשַׁע לִי אַחַת מָצָאתִי,

אָחַזְתִּי בָהּ: שָׁלַחְתִּי כְבָר אֶת קְרֵיאוֹן

גִּיסִי, אֶת בֶּן-מֶנֵיקֵס, אֶל בֵּית פֶבּוֹס

שֶׁבְּדֵלְפֵי,[iii] וְיִשְׁאַל, מָה אֶעֱשֶׂה וּמֶה

עָלַי לֵאמֹר – וְאֶת הָעִיר אַצִּילָה.

וּכְשֶׁאֲנִי מוֹצִיא בְמִסְפָּר כָּל הַיָּמִים

אֲשֶׁר הָלַךְ, אֶדְאַג: מַה לּוֹ הָיָה.

אֵחַר, אֵחַר הַרְבֵּה הָאִישׁ מוֹעֵד שׁוּבוֹ.

אוּלָם חוֹטֵא אֶהְיֶה, אִם בְּשׁוּבוּ

לֹא אֶעֱשֶׂה הַכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה הָאֵל.

 

 

[קריאון מופיע. בראשו כליל דפנה, וענפיה מרובים ונושאים

פרות. נערים מבשרים את בואו]

 

הכוהן

בְּסִימָן מְאֹד טוֹב!  אַתָּה שׁוֹאֵל, וְהֵם

מְבַשְּׂרִים, כִּי קְרֵיאוֹן בָּא קָרֵב.

אידיפוס

אַפּוֹלוֹן הַמּוֹשֵׁל, לְוַאי וְהָיוּ בְּפִיו

יֶשַׁע וָאוֹר כָּאוֹר אֲשֶׁר בְּעֵינָיו!

הכוהן

טוֹב יְבַשֵּׂר! כִּי לוּלֵא-כֵן לֹא בָא,

וְזֵר כֶּבֶד דַּפְנָה רַבַּת-פֵּרוֹת בְּרֹאשׁוֹ.

אידיפוס

עוֹד מְעַט וְנֵדָע!  קָרַב עַד כְּדֵי לִּשְׁמֹעַ.

נָסִיךְ, שְׁאֵר-בְּשָׂרִי, בְּנוֹ-מֶנֵיקֵס,

הַגֵּד, מַה דְּבַר הָאֵל הֵבֵאתָ, וְנֵדַּע.

 

הקודמים. קריאון

 

קריאון

אַךְ טוֹב! כִּי גַם הָרָע, אָמַרְתִּי, אִם

אַחֲרִיתוֹ טוֹבָה – יֵחָשֶׁב לִבְרָכָה.

אידיפוס

אֲבָל מַה דִּבֶּר אֵל? הֲלֹא דְבָרְךָ

גַּם לֹא אִמֵּץ לִבִּי גַּם לֹא הִרְפָּה יָדִי.

קריאון

רוֹצֶה אַתָּה – וַאֲדַבֵּר בִּפְנֵי הָעָם,

וְאִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ – הַבַּיְתָה אֶכָּנֵס.

אידיפוס

דַּבֵּר בִּפְנֵי הָעָם: כִּי צַר לִי עֲלֵיהֶם

הַרְבֵּה מִכְּפִי שֶׁצַּר לִי עַל נַפְשִׁי אָנֹכִי.

קריאון

אֲשֶׁר דִּבֵּר הָאֵל הֲלֹא אַגִּידָה.

אַפּוֹלוֹן כֹּה צִוָּה, וּבְרוּרִים דְּבָרָיו:

"הָסֵר הַנֶּגַע מִן הָעִיר, אֲשֶׁר טִפְּחָה

פֹּה אַדְמָתָהּ, עַד לֹא פָשָׂה לְאֵין מַרְפֵּא".

אידיפוס

בַּמֶּה זֶה נִתְחַטֵּא?  וּמָה הַנָּגַע?

קריאון

בִּגְלוֹת הָאִישׁ אוֹ בְתֵת הַנֶּפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ,

כִּי מְסָעֵר הָעִיר אוֹתוֹ הַדָּם שֻׁפָּךְ.

אידיפוס

אַךְ אֶל דְּמֵי מִי דִּבְרֵי הַאֵל יִרְמֹזוּ?

קריאון

הוֹי מֶלֶךְ, הֵן מָשַׁל בָּאָרֶץ לַיוֹס,

עַד שֶׁמָּלַכְתָּ עַל הָעִיר אַתָּה, אֵידִיפּוּס.

אידיפוס

אָזְנִי שָׁמְעָה, אַךְ לֹא עֵינַי רָאוּהוּ.

קריאון

הוּא מֵת, וּבַעֲלִיל דּוֹרֵשׁ עַתָּה הָאֵל

אֲשֶׁר נִקֹּם נִקְמַת דָּמוֹ מִידֵי הוֹרְגָיו.

אידיפוס

וְהֵם אַיָּם?  אֵיפֹה נִמְצָא עִקְּבוֹת

זֶה חֵטְא יָשָׁן וְנֶעֱלָם מֵעָיִן?

קריאון

הִגִּיד: הוּא פֹה!  כָּל הַמְבַקֵּשׁ יַגִּיעַ,

הַמִּתְמַהְמֵהַּ לֹא יִמְצָא לָעַד.

אידיפוס

וְלַיוֹס מֵת אֵיפֹה: הֲבַהֵיכַל,

אִם בַּשָּׂדֶה, אוֹ בְאֶרֶץ נָכְרִיָּה?

קריאון

לִדְרֹשׁ אֶל אֱלֹהִים, לָנוּ אָמַר, יָצָא

וּמִדַּרְכּוֹ הֲלֹם לֹא עוֹד יָסַף לָשוּב.

אידיפוס

וְאֵין מַלְאָךְ, אֵין אִישׁ, אֲשֶׁר אָרַח

עִמּוֹ אָז לְחֶבְרָה, רָאָה וְיוֹדִיעֵנוּ?

קריאון

כֻּלָּם נָפְלוּ, אַךְ הָאֶחָד, הַנָּס

מִפַּחַד, הוּא אֲשֶׁר יָדַע הִשְׁמִיעַ.

אידיפוס

מַה שָּׂח? יֵשׁ פְּרָט אֶחָד – וְרַב הוּא וְגִלָּה,

וְשֶׁמֶץ שֶׁל תִּקְוָה – וּבִכְנָפֶיהָ אוֹר.

קראון

בְּיַד לִיסְטִים נָפַל, סִפֵּר הַלָּה,

וְלֹא בְיַד אֶחָד: רַבִּים עָלָיו כִּי שָׁתוּ.

אידיפוס

הֲיַעֲרֹב לִבּו רוֹצֵחַ בְּעַזּוּתוֹ,

אִם לֹא שֻׁחַד בְּכֶסֶף בָּא מִפֹּה?

קריאון

גַּם לִי נִדְמָה אָז כָּךְ; אַךְ כֵּיוָן לַיוֹס מֵת,

וּבָרָעָה לֹא קָם גַּם אִישׁ לִנְקֹם דָּמָיו.

אידיפוס

אֵיזֹה רָעָה שָׂטְנָה?  בִּנְפֹל הַמֶּלֶךְ

מַדּוּעַ לֹא דָרְשׁוּ עַד חֵקֶר הַדָּבָר?

קריאון

כִּי סְפִינְכְּס שָׁרַת-חִידוֹת הָיְתָה בְּעוֹכְרֵינוּ,

לִבֹנֵוּ שַׂמְנוּ לַבָּרִי וְלֹא לַסָּפֵק.

אידיפוס

אֲנִי אוֹצִיא לָאוֹר תַּעֲלוּמוֹת מִקֶּדֶם;

כִּי פֶבּוֹס כָּרָאוּי וְכָרָאוּי אַתָּה

הַעִירוֹתֶם זֹה הַדְּאָגָה לַמֵּת.

חָבֵר אֱהִי לָכֶם בָּעֲבוֹדָה הַזֹּאת

לִנְקֹם אֶת הַמְּדִינָה וְאֶת הַאֱלֹהִים.

כִּי לֹא מֵעַל זָרִים אֲנִי מֵסִיר הָרָע,

כִּי מֵעַצְמִי אֲנִי מֵסִיר הַנָּגַע.

יְהִי אֲשֶר יְהִי מַכֵּהוּ, עוֹד לִבּוֹ

הוּא יַשִּׂיאוֹ, וְגַם עָלַי יָנִיף יַד-רֶצַח.

כִּי אִם אֶדְאַג לַמֵּת, הֲלֹא אֶדְאַג גַּם לִי.

קוּמוּ אַתֶּם, בָּנַי, חִישׁ מִן הַמַּעֲלוֹת,

הָרִימוּ אֶת עַנְפֵי-הַתַּחְנוּנִים.

אַחֵר יַזְעִיק עַם-קַדְמוֹס לַעֲצֶרֶת,

כִּי אֲנַסֶּה הַכֹּל, וְעִם הַאֱלֹהִים

נַצְלִיחַ עַד מְאֹד אוֹ נֵרֵד שָׁחַת.

הכוהן

בָּנַי, נָקוּמָה, כִּי הִבְטִיחַ לָנוּ

חַסְדּוֹ הַמֶּלֶךְ, בָּאנוּ לְחַנְּנוֹ.

וּפֶבּוֹס, הוּא אֲשֶׁר שָׁלַח דְּבָרוֹ,

פּוֹדֶה יוֹפִיעַ וְגוֹאֵל מִן הַמַּחֲלָה.[iv]

 

[הקהל יוצא.  מקהלה נכנסת]

 

אידיפוס.  המקהלה

 

המקהלה                       [סטרופה א]

 

הוֹי אִמְרֵי-זֶבְס מְתוּקֵי-הַצְּלִיל, מַה תָּבִיאוּ לְתֶבֵּי

מִדֵּלְפֵי זוּ זְבוּל כֶּבֶד-פָּז?

פַּחַד קְרָאַנִי, חֲתָת; לִבִּי צָפַד בַּבְּעָתָה;

הוֹשַׁע נָא, מוֹשִׁיעַ מִדֵּלְפֵי!

אֶפְחַד, כִי אֶגַּשׁ עָדֶיךָ, מָה תִּפְקֹד לִי,

אוֹ מַה יַעֲבֹר עַל נַפְשִׁי בִּרְצוֹנְךָ

שׁוּב לִתְקוּפוֹת הַיָּמִים.  נָא הַגִּידִי לִי,

בַּת-הַתִּקְוָה הַזְּהוּבָה, אִמְרֵי-נֶצַח!

 

                            [אנטיסטרופה א]

קֹדֶם אֶקְרָא אֵלַיִךְ, אַתֵנָה בַּת-זֶבְס, בַּת-הַנֶּצַח,

וְאֶל אֲחוֹתֵךְ שׁוֹכֶנֶת הָעִיר,

הִיא הָאַרְטֶמִיס, יוֹשֶׁבֶת עַל כֵּס תְּהִלָּה בְחוּג שׁוּקֵנוּ,

וְאֶל פֶבְּ הַמַּרְחִיקִי לִפְגֹּעַ:

בּוֹאוֹ אַתֶּם הַשְּׁלֹשָׁה וְּתְפַלְטוּ לִי.

אִם הֲסִירוֹתֶם כְּבָר פַּעַם הַשֶּׁבֶר הַזֶּה,

בָּא וּפָקַד אֶת הָעִיר הַנֶּעֱטָרָה,

וְהִטְרַדְתֶּם בְּעֵרַת הַפֻּרְעָנוּת –

נָא אֱלֹהַי, נָא הוֹפִיעוּ כַיּוֹם!

 

                                     [סטרופה ב]

אֲהָהּ, גְּדוֹלִים עִנּוּיֵינוּ מִנְּשׂא!

כּוֹאֵב כָּל הָעָם, אֲנוּשָׁה מַכָּתוֹ,

חֲנִית-הֲגִיגָיו הַדּוֹאֶגֶת

לְלֹא-תוֹעֶלֶת כְּלָל, כִּי לֹא יְשַׂגְשֵׂג פְּרִי

הָאֲדָמָה הַמְצֻיָּנָה, לֹא תַּעֲמֹדְנָה בְלִדְתָּן

נָשִׁים יוֹלְדוֹת,

כִי אֲחָזוּן צִירִים מָרִים,

זֶה אַחֵר זֶה

בָּא וְנֶחְפָּז כְּצִפּוֹר יְפַת-כְּנָפַיִם,

מְהִירִים בִּמְעוּפָם מֵאֵשׁ אוֹכֶלֶת

אֶל חוֹפֵי אֵל-הָעָרֶב.

 

                            [אנטיסטרופה ב]

הַקִּרְיָה הָיְתָה לְקֶבֶר גָּדוֹל.

לֹא נִסְפְּדוּ שׁוֹכְבִים רַבִּים

וַעֲזוּבִים, נוֹשְׂאֵי מִיתָה, לְלֹא-קָבֶר;

נָשִׁים וְאִמָּהוֹת בֵּינֵיהֶם

צוֹבְאוֹת וּמְבַקְשׁוֹת עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבְּחוֹת

בְּצָרָתָן

עֶזְרָה וָיֵשַׁע בִּתְפִלָּה וַאֲנָחָה.

צִלְצֵל הַשִּׁיר,

שִׁיר אֲנָחָה גְּדוֹלָה, מָרָה.

אָנָּא, בַּת-זֶבְס הַנֶּהְדָּרָה, אַתְּ

יֶשַׁע שִׁלְחִי נָא בַּצָּר!

ֹ

[סטרופה ג]

וְאָרֶס זֶה,     שׂוֹרֵף הָעִיר,

שָׂשׂ עֲלֵי הָאֲנָקוֹת

וּבְלִי מָגֵן וּבְלִי כִידוֹן יָרֹע,

אוֹתוֹ גָרְשִׁי מִגְּבוּל אַרְצִי

לְעִמְקֵי הֵיכַל     הָאַמְפִיטְרִיטָה,

אֶל מִפְרְצֵי-יַמִּים לְלֹא-זְבוּל,

יָם-תְּרַקְיָה הַשָּׁמֵם.

כִּי אֶת אֲשֶׁר     יוֹתִיר הַלֵּיִל,

הוֹי, זֶבְס אָבִינוּ

הָאָיֹם בְּלֶהָבָה,

פְּגַע בּוֹ בִזְרוֹעֲךָ, וּבַבָּרָק יָמוּת.

 

[אנטיסטרופה ג]

הוֹי, שַׂר-לִיקְיָה,      אֶרְאֶה-נָּא

הֲמוֹן חִצֶּיךָ הָאַדִּירִים,

לִי לְעֶזְרָה טָסִים וּמִמֵיתַר-זָהָב;

וּבְלַפִּידִים, בָּהֶם תָּאִיר אַרְטֶמִיס

הַרְרֵי לִיקְיָה     מִדֵּי לֶכְתָּהּ,

לוֹ תָרֵע.

אֶקְרָא לְנוֹשֵׂא צְנִיף-הַכֶּתֶם,

אֲשֶׁר עָלָיו שָׁם אַרְצִי,

לְבַּקְחוֹס הַוַּרְדִּי כַיָין

בְּמַקְהֵלוֹת הַמֵּינַדות:

קַח מִן הָאֵשׁ

אֲשֶׁר בְּלַפִּידְךָ וּפְגַע

בָּאֵל זֶה שְׂנוּא-נַפְשִׁי בֵין הָאֵלִים כֻּלָם!

[קריאון הולך;  קהל מתאסף]

 

אידיפוס.  מקהלה

 

אידיפוס

אַתָּה אַךְ מִתְפַּלֵּל וּמִתְפַּלֵּל; וְאִם

תֵּט אָזְנְךָ גַּם לִי, וְסָרָה הַמַּחֲלָה,

וּתְהִי זֹאת לַישׁוּעָה וְרֶוַח בַּצָּרָה.

אֲנִי זָר לַדָּבָר, אֲשֶׁר אַגִּיד,

גַּם לַמִּפְעָל – וְלֹא אוּכַל לָבוֹא

עַד חֵקֶר הַדָּבָר, כִּי בְיָדַי אֵין כְּלוּם.

אֲנִי הַמְאֻחָר בְּכָל הָאֶזְרָחִים.

הִנֵּה אֲשֶׁר צִוִּיתִי לְכָל בְּנֵי-קַדְמוֹס:

אִישׁ אִישׁ בָּכֶם אֲשֶׁר שָׁמַע, בְּיַד מֵי מֵת לַיוֹס

בְּנוֹ-לַבְּדַקוֹס, הוּא אֵלַי יָבִיא דְבָרָיו,

גַּם אִם יִפְחַד, כִּי הוּא עַצְמוֹ מֵעִיד

בְּעַצְמוֹ, אַל יִירָא רָע, כִּי מִן הָאָרֶץ

הוּא אַךְ יָגְלֶה וּבְשָׁלוֹם יֵצֵא.

וְאִם זֶה אִישׁ אַחֵר מֵעִיר אַחֶרֶת,

וְהוּא יֵדַע – אַל יַחֲרִישׁ, וּמִלְּפָנַי

יִשָּׂא מַשְׂאֵת, וְלוֹ גַם אַחֲזִיק טוֹבָה.

אַךְ אִם תַּחֲרִישׁוּן, כָּל הַיָּרֵא לְנַפְשׁוֹ

אוֹ לִידִידוֹ יָדַע וְאֶת דְּבָרִי בָזָה,

שִׁמְעוּ אֲשֶׁר אֲנִי גָּזַרְתִּי לַעֲשׂוֹת:

הוּא מְנֻדֶּה יִהְיֶה – יִהְיֶה מִי שֶּׁיִּהְיֶה –

בָּאָרֶץ פֹּה וּבְכָל אֲשֶׁר דָּתִי מַגָּעַת;

אֶל יַכְנִיסֵהוּ אִישׁ, אַל לִשְׁלוֹמוֹ יִדְרֹשׁ,

אַל חֵלֶק לוֹ בְזֶבַח וּתְפִלָּה,

וּמַיִם קְדוֹשִׁים הוּא לֹא יִזְרֹק אִתְּכֶם.

כֻּלְּכֶם גָּרְשׁוּהוּ מִבֵּיתְכֶם, כִּי הוּא

חֶלְאַת הָאָרֶץ, כַּאֲשֶׁר גִּלָּה

לִי אֵל-פִּיתוֹן בְּמַאֲמָר נָבִיא.

הִנֵּה אֲנִי נוֹתֵן אֶת בְּרִיתִי הַיּוֹם

גַּם לוֹ לָאֵל, גַּם לוֹ לָאִישׁ הַמֵּת;

וְתַעֲשׂוּ כֻלְּכֶם אֲשֶׁר צִוִּיתִי

לְמַעֲנִי וּלְמַעַן פֶבְּ וּלְמַעַן

זֹאת הַמְּדִינָה, עֲזוּבַת-אֵל וְאוֹבָדֶת.

וְגַם לוּלֵא צִוָּה הָאֵל וַעֲשִׂיתֶם,

הָיָה לָכֶם לִנְקֹם נִקְמַת דְּמֵי

הַטּוֹב בָּכֶם, הָאִישׁ הַמֶּלֶךְ שֶׁאָבָד,

לִדְרֹשׁ וְּלַחֲקֹר.  אֲבָל כַּיּוֹם אֲנִי

יוֹרְשׁוֹ, כִּי לִי הַכֹּל אֲשֶׁר עָלָיו מָלָךְ,

לִי יְצוּעוֹ וְלִי אִשְׁתּוֹ הָאֲהוּבָה,

וְגַם בָּנָיו, לוֹ אַךְ פָּרַח שִׁבְטוֹ,

הָיוּ גַּם הֵם אָז מִצְטָרְפִים אֵלָי –

עַתָּה אָקוּמָה וְאָרִיבָה לּוֹ,

כְּאִילּוּ לְאָבִי, בְיַּד חָרוּצִים לֹא תִרֶף,

עַד אִם תָּפַסְתִּי בְיָּדִי מַכֵּה נַפְשׁוֹ

שֶׁל לַיוֹס בֶּן-לַבְּדַקוֹס בְּנוֹ שֶׁל פּוֹלִידוֹרוֹס,

נִין קַדְמוֹס הַקַּדְמוֹן מִזֶרַע אַגֵנוֹר.

כָּל הָעוֹבֵר עַל זֶה – וּפָקַד אֵל,

וְלֹא תִתֶּן לוֹ הָאֲדָמָה פִרְיָהּ,

לֹא תִּתֶּן לוֹ אִשְׁתּוֹ בָנִים, וּמֵת

בְּמִיתָה תָשֹׁד הָעִיר אוֹ בְעוֹד רָעָה מִזֹּה.

אָרוּר וְאָרוּר מַכֵּה הַנֶּפֶשׁ, אִם

אֶחָד הוּא אוֹ בֵין הָרַבִּים נֶחְבָּא,

יִהְיוּ חַיָּיו מָרִים, וּמַמְרֹרִים יִשְׂבָּע.

וְאִם אִתִּי יָלִין וּבְצֵל קוֹרַת בֵּיתִי –

וְגַם יָדַעְתִּי זֹאת – עָלַי תָּחוּל

כָּל הַקְּלָלָה, אֲשֶׁר אוֹתוֹ קִלָּלְתִּי.

וְאַתֶּם, כָּל יֶתֶר בְּנֵי בֵית-קַדְמוֹס,

כָּל הַמּוֹדִים פֹּה לְדְבָרַי, יֶהִי בְּעֶזְרַתְכֶם

הַצֶּדֶק, וּמְצָאתֶם חֵן בְּעֵינֵי אֵלִים.

 

[הקהל יוצא]

המקהלה

כִּי הִשְׁבַּעְתַּנִי, מֶלֶךְ, אֲדַבֵּר.

אֲנִי לֹא הֲרַגְתִּיו וְלֹא אֵדַע הוֹרְגוֹ

כִּי אֲכַנֶּה.  הָאֵל אֲשֶׁר שָׁלַח דְּבָרוֹ

הֲלֹא יַגִּיד, מִי הוּא הָאִישׁ פָּעָל.

אידיפוס

כֵּן תְּדַבֵּר; אֲבָל מִי יְצַוֶּה לְאֵל

עֲשׂוֹת אֶת לֹא יֶחְפָּץ – אֵין אִישׁ בָּאָרֶץ.

המקהלה

אִם כֵּן, הֲלֹא לִי יֵשׁ הַדֶּרֶךְ הַשְּׁנִיָּה.

אידיפוס

וְאַף אִם שְׁלִישִׁית, אַל תַּעֲלֵם מִמֶּנִי.

המקהלה

אֶת יֶחֱזֶה הַמֶּלֶךְ פֶבּוֹס,

טֵירֶסִיאַס הַמֶּלֶךְ יֶחֱזֶה גַּם הוּא,

מַה טּוֹב לִשְׁאֹל אוֹתוֹ לָדַעַת פֵּשֶׁר כָּל.

אידיפוס

גַּם זֹאת עֲשׂוֹת אֲנִי הֵן לֹא נִמְנָעְתִּי,

וּבַעֲצַת קְרֵיאוֹן הַצִּיר אַחַר הַצִּיר שֻׁלָּח;

אֶתְמַהּ, מַדוּעַ אֵחֲרוּ פְעָמָיו.

המקהלה

עוֹד יֵשׁ שְׁמוּעָה, דָּבָר עָמוּם עַתִּיק...

אידיפוס

וְאֵיזֹה שְׁמוּעָה? אָזְנִי תִקְלֹט כָּל הֶגֶה.

המקהלה

אוֹמְרִים אָמֹר: נָפַל בְּיַד עוֹבְרֵי-דָרֶךְ.

אידיפוס

שָׁמַעְתִּי גַּם אֲנִי, אַךְ אֵין לִרְאוֹת רוֹאָם.

המקהלה

אִם בְּלִבּו יָלִין אַף שֶׁמֶץ פַּחַד, הֵן

יִטּשׁ הָאָרֶץ, כִּי שָׁמַע אֶת אָלָתֶךָ.

אידיפוס

עוֹרֵב לִבּו לִפְעֹל לא יֶחֱרַד מִקּוֹל.

 

[טירסיאס מופיע, נער נוהג אותו]

המקהלה

הִנֵּה הָאִישׁ יַרְאֶנּוּ!  שָׁם הֵם נוֹהֲגִים

אֶת הַנָּבִיא הַאֱלֹהִי, שֶׁאֵין

בִּלְתּוֹ בִבְנֵי אָדָם לָדַעַת הָאֱמֶת.

אידיפוס

טֵירֶסִיאַס, יוֹדֵעַ כָּל הַתַּעֲלוּמוֹת,

רָזֵי הָאָרֶץ וּמִסְתְּרֵי שָׁמָיִם,

אֵינְךָ רוֹאֶה הָעִיר, אֲבָל יוֹדֵעַ

אַתָּה מְצוּקָתָהּ.  אַתָּה מוֹשִׁיעַ

לָהּ וּמִפְלָט, וְאֵין אַחֵר בִּלְתֶּךָ.

כִּי פֶבּוֹס הוּא (אִם לֹא מִפִּי צִירַי שָׁמַעְתָּ)

שָׁלַח דְּבָרוֹ – כִּי לוֹ דָרַשְׁנוּ – כָּכָה:

לֹא תַּעֲמֹד הַמַּגֵּפָה, בִּלְתִּי

אִם יִמָּצֵא לוֹקֵחַ נֶפֶשׁ לַיוֹס

וּנְמִיתֵהוּ אוֹ יִגְלֶה מִן הַקִּרְיָה.

אַל תַּעֲלֵם מִמֶּנּוּ אֶת אָמְרָה צִפּוֹר

אוֹ דֶרֶך נְחָשִׁים אַחֵר יָדָעְתָּ,

פַּלֵּט רֹאשְׁךָ, פַּלֵּט הָעִיר, פַּלְּטֵנִי,

הָסֵר מִמֶּנּוּ אֶת עֲוֹן הַדָּם הַזֶּה!

בְּךָ בָטַחְנוּ; לַעֲזֹב עִם אָח

בְּכָל מְאֹדְךָ – הֵן אֵין עָמָל יָפֶה מִזֶּה.

טירסיאס

[מדבר לנפשו]

אֲהָהּ, מָה נּוֹרָאָה הַדַּעַת, וְלַשָּׁוְא

לוֹ לַיּוֹדֵעַ.  וְגַם יָדַעְתִּי,

אַךְ שׁוּב שָׁכָחְתִּי; לוּלֵא זֹאת לא בָאתִי.

אידיפוס

מָה לָּךְ, כִּי נְכָאִים אַךְ תֶּהֱגֶה, הַגֵּד?

טירסיאס

שַׁלְּחֵנִי אֶל בֵּיתִי, וְיֵקַל לָשֵׂאת אָז לִי

שֶׁלִּי וּלְךָ שֶׁלָּךְ, אִם בְּקוֹלִי תִשְׁמַע.

אידיפוס

לֹא בְּחִבָּה וְלֹא כַחֹק דִּבַּרְתָּ.

עִיר זֹה גִדְּלָה אוֹתְךָ, וּנְבוּאָתְךָ תִכְלָא?

טירסיאס

רוֹאֶה אֲנִי דְבָרֶיךָ לְרָעָה

לְךָ, וְלֹא יְהִי חֶלְקֵי כְּחֶלְקֶךָ.

[רוֹצֶה לָלֶכֶת]

אידיפוס

בָּאֵל אַשְׁבִּיעֲךָ, נָא אַל תִכְלָא

אֶת עֲצָתְךָ, כֻּלָּנוּ נְחַנְּנֶךָּ.

טירסיאס

חִסְרֵי-בִינָה כֻלְּכֶם!  וּלְעוֹלָם אֶדֹּם,

כִי אִם פָּתַחְתִּי פִי – וְאָבְדָנְךָ יָבוֹא.

אידיפוס

מָה זֹּאת?  יָדַעְתָּ וְתַחֲרֵשׁ? הֲלֹא

רָעָה אַתָּה מֵבִיא עָלֵינוּ וְעַל הָעִיר.

טרסיאס

נַפְשִׁי אֵין לְהָרֵעַ גַּם לְךָ גַּם לִי.

מַה בִּי תִפְצֹר לַשָּׁוְא, כִּי לֹא אֶפְתָּח שְׂפָתָי.

אידיפוס

זָקֵן נִקְלֶה, אַתָּה אֵינְךָ עוֹנֶה – הֲלֹא

תַּרְגִּיז גַּם אֶת הָאָבֶן! – תַּחֲרֵשׁ

בְּקַשִׁיוּת עָרְפְּךָ וּבְרֹעַ לְבָבְךָ?

טירסיאס

תֹּאמַר – אֲנִי כוֹעֵס; אוּלָם חֲרוֹן אַפְּךָ

אוֹתוֹ אֵינְךָ רוֹאֶה – וְתוֹכִיחֵנִי.

אידיפוס

מִי כַעֲסוֹ יִכְבֹשׁ, כִי אָזְנָיו תִּשְׁמַעְנָה

דְבָרֶיךָ וַאֲשֶׁר תִּנְאַץ הָעִיר הַזֹּאת?

טירסיאס

בְּעַצְמוֹ קָרַב לָבוֹא, וְאִם גַּם אַחֲרִישׁ.

אידיפוס

אֲשֶׁר יִקְרַב יָבוֹא – אוֹתָהּ הַגֵּד לִי.

טירסיאס

לֹא עוֹד אוֹסִיף דַּבֵּר; אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ,

הֱיֵה לְמַאֲכָל כֻּלְּךָ לַחֲמָתֶךָ.

אידיפוס

לֹא אַחֲרִישׁ! אֲשֶׁר גִּלִּיתִי בְּאַפִּי

אוֹתָה אַגִּיד; רְאֵה, הִנֵּה אֲנִי אוֹמֵר:

לִבְּךָ חָרַשׁ כָּל זֹאת, אַךְ לֹא אַתָּה

אוֹתוֹ הָרַגְתָּ, וְלוּלֵא עִוֵּר אַתָּה,

כִּי אָז אָמַרְתִּי: גַּם יָדְךָ שָׁלַחַתָּ!

טירסיאס

הֲבֶאֱמֶת? הִנֵּה אֲנִי מְצַוֶּךָּ:

עֲמֹד בְּדִבּוּרְךָ וּבְתֹקֶף חֹק חַקּוֹתָ,

אַל עוֹד תּוֹסִיף דַּבֵּר אֵלַי וְאֶל אֵלֶּה פּה,

כִּי חֶטְאֲךָ שֶׁלְּךָ חִלֵּל הָאָרֶץ.

אידיפוס

בְּמֵצַח נְחוּשָׁה אֵלַי אַתָּה דוֹבֵר.

אֶת נַפְשְׁךָ תַשְׁלֶה, כִּי הִנָּקֵה גַּם תִּנַקֶה?

טירסיאס

גַּם אִנָּקֶה! כִּי הָאֱמֶת – צוּר מִשְׂגַּבִּי.

אידיפוס

מִי לִמֶּדְךָ אוֹתָהּ?  הַאִם חָכְמַת חוֹזִים?

טירסיאס

אַתָּה!  לֹא מֵחֶפְצִי הוֹצֵאתָ מִלָּתִי.

אידיפוס

אֵיזֹה מִלָּה?  שַׁנֵּה, וְאֵיטִיב לָבִין.

טירסיאס

לֹא הֲבִינוֹתָ?  וְאוּלַי תְּנַסֵּנִי?

אידיפוס

אֵינִי מֵבִין עַד כְּדֵי הַגֵּד אוֹתָהּ; שַׁנֵּה!

טירסיאס

אַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ.

אידיפוס

לֹא לְטוֹבָה לְךָ נְאַצְתַּנִי פַעֲמָיִם.

טירסיאס

הַעוֹד אַגִּיד, וַחֲרוֹנְךָ עוֹד יָעַל?

אידיפוס

דַּבֵּר כְּאַוַת נַפְשֶׁךָ! אֵין שׁוֹמֵעַ לָךְ.

טירסיאס

בְּלֹא יוֹדְעִים כָּרַתָּ בְּרִית מַחְפִּירָה

עִם בְּשָׂרְךָ שֶׁלְּךָ וְלֹא תִרְאֶה אָוֶן.

אידיפוס

הַאִם תִּבְטַח, כִּי לֹא יְבוֹאֲךָ כָּל רָע?

טירסיאס

גַּם לֹא יָבוֹא, אִם יֵשׁ עוֹד כֹּחַ בָּאֱמֶת.

אידיפוס

בָּהּ יֵשׁ, אֲבָל בְּךָ אֵינֶנּוּ, כִּי עִוְרוֹת

אָזְנֶיךָ, בִּינָתְךָ וְגַם עֵינֶיךָ.

טירסיאס

אֻמְלָל, אוֹתִי תְנָאֵץ, וּבִמְהֵרָה

יְנָאֲצוּךָ כָּל הַנִּצָּבִים עָלָי.

אידיפוס

אַךְ לַיְלָה לְלֹא-הַפְסֵק גִּדְּלֶךָ, וּמַה לִּי

וּלְרוֹאֵי-שֶׁמֶשׁ כִּי נִירָא אוֹתְךָ.

טירסיאס

גַּם לֹא נִגְזַר אֲשֶׁר תִּפֹּל, וּמִיָּדִי,

עַז אַפּוֹלוֹן, וְזֶה נוֹגֵעַ לוֹ.

אידיפוס

דְּבָרֶיךָ הֵם, אוֹ קְרֵיאוֹן שָׂם אוֹתָם בְּפִיךָ?

טירסיאס

לֹא קְרֵיאוֹן עוֹכֶרְךָ, כִּי אִם אַתָּה אַךְ אָתָּה.

אידיפוס

הוֹי, עֹשֶׁר וְשִׁלְטוֹן וְאַתְּ, חָכְמָה, אֲשֶׁר

דּוֹמָה אֵין לָךְ בְּתוֹךְ חַיִּים מְלֵאֵי קִנְאָה,[v]

כַּמָּה רַבָּה צָרוּת-הָעַיִן בְּכַנְפֵיכֶם,

אִם בְּשֶׁל זֶה שִׁלְטוֹנִי – מַתְּנַת עִירִי

וּמֵרְצוֹנָם הַטּוֹב – אֲנִי הֵן לֹא בִקַּשְׁתִּי –

אוֹרֵב לִי קְרֵיאוֹן זֶה הַנֶּאֱמָן בַּשֶּׁלִי,

הַטּוֹב בִּמְיֻדָּעַי לִי מִתְנַכֵּל לְגָרְשֵׁנִי

וְהִנֵּה גַּם שָׁלַח קוֹסֵם נוֹכֵל

רַב-מְזִמּוֹת, אֲשֶׁר לִבּו הוֹלֵךְ

רֵק אַחֲרֵי בִצְעוֹ וְרֵיק מֵחָכְמָתוֹ.

הַגֵּד, מָתַי כְּבָר נֶאֶמְנוּ דְבָרֶיךָ?

בִּהְיוֹת מִפְלֶצֶת-הַשִּׁירָה בָאָרֶץ,

מַדּוּעַ לֹא הוֹדַעְתָּ אִמְרֵי-פְדוּת?

הֲלֹא לֹא כָל הַבָּא יִפְתֹּר אֶת הַחִידָה,

אִם לֹא תְפַעֲמוֹ גַּם רוּחַ נְבוּאָה.

אֲבָל הַצִּפֳּרִים הֵן לֹא גִלּוּ אָזְנֶיךָ,

קוֹל-אֵל לֹא בָא, וּבָאתִי אָנֹכִי

אֵידִיפּוּס – אִישׁ לְלֹא-דַעַת – וּפָתָרְתִּי,

רוּחִי אוֹתָהּ מָצְאָה, לּא בְצִפּוֹר נִחָשְׁתִּי.

וְאוֹתִי תֹּאמַר מַגֵּר, כִּי בְלִבְּךָ תׂאמַר,

שֶׁלַּמַּלְכוּת קָרוֹב תִּהְיֶה, לְכִסְאוֹ שֶׁל קְרֵיאוֹן.

לַפִּיד לְךָ וְלַאֲשֶׁר שָׁלַח אוֹתְךָ

גַּם אֲמַרְתֶּם גָּרֵשׁ הָרָשַׁע, וְלוּלֵא

נָשָׂאתִי פְנֵי זָקֵן – וְיָדַעְתָּ אֶת תְּנוּאָתִי.

המקהלה

וְאָנוּ הַמִּתְבּוֹנְנִים נֹאמַר: הַקֶּצֶף

גַּם בִּדְבָרָיו גַּם בִּדְבָרֶיךָ, מֶלֶךְ.

וְלָמָּה זֶה? אֵיכָה נִפְתֹּר דְּבַר-אֵל,

אֵיךְ נְמַלֵּא אוֹתוֹ,  רְאוּ הָבִינוּ.

טירסיאס     אַתָּה, הַמֶּלֶךְ, בַּד בְּבַד יִשְׂאוּ

דְּבָרֶיךָ וּדְבָרָי, וּמַלְכוּתִי דְבָרִי.

לֹא עַבְדְּךָ אֲנִי, כִּי עֶבֶד אַפּוֹלוֹן,[4]

מָגֵן לֹא אֲבַקֵּשׁ וּקְרֵיאוֹן יִתֶּן לִי.

עוֹד זֹאת אֲנִי אוֹמֵר (כִּי גַם עִוֵּר קְרָאתַנִי):

עֵינַיִם יֵשׁ לְךּ וְאֵינָן רוֹאוֹת הָרָע,

אֵיפֹה תָגוּר וְאֶת מִי זֶה תִּתְרוֹעָע.

מִי אֲבוֹתֶיךָ, הֲתֵדַע? שׂוֹנְאָם בְּלִי דַעַת

אַתָּה פֹה עַל הָאָרֶץ וּבַשְּׁאוֹל.

יֵשׁ יוֹם וְתִהְיֶה בְךָ בְּמִשְׁנֵה פְגָעִים

קִלְלַת אָבִיךָ וְאִמְּךָ לַהֲנִיסְךָ

מֵאֶרֶץ זֹה, וְכָהֲתָה עֵינֶךָ.

יָחוּשׁ הַיוֹם, וְאֵי מִפְרָץ שֶל יָם, אֵי קִיתֵירוֹן,

אֲשֶר לֹא יַעֲנֶה קוֹל אֶנְקוֹתֶיךָ,

כְּשֶתַּכִּיר אֶת קַרְקַע-נִשּׂוּאֶיךָ לְלֹא

כָּל אֲחִיזָה, בְּרִית בָּהּ נִכְנַסְתָּ בְשָלוֹם?

אֵינְךָ מֵרְגִּישׁ גַּם שְׁאָר הַתּוֹעֵבוֹת עָצְמוּ,

תִּהְיֶינָה לְזַעֲוָה לְזַרְעֲךָ וָלָךְ.

עַל כֵּן גַּדֵּף כְּאַוָּתְךָ אֶת קְרֵיאוֹן

וּמוֹצָא-פִי, כִּי אֵין בָּשָׂר-וָדָם מִסְכֵּן

כָּמוֹךָ עוֹד, אֲשֶׁר יִטְרֹף יֹאכַל בְּשָׂרוֹ.

אידיפוס

אֵיכָה אוֹסִיף אֶשָּׂא אֶת כָּל דִּבְרֵי הַלָּז?

יִמַּח שְׁמֶךָ! כְּלַךְ-לְךָ מִכַּאן

אֶל מְעוֹנֶךָ! מַה תִּתְמַהִמַהּ פֹּה?

טירסיאס

לֹא בָאתִי פֹה לוּלֵא קְרָאתַנִי אָתָּה.

אידיפוס

הֵן לֹא יָדַעְתִּי, כִּי אִוֶּלֶת תְּדַבֵּר,

וּמְסֻפְּקַנִי, אִם הָיִיתִי קוֹרֵא לָךְ.

טירסיאס

אִוֶּלֶת נִקְשְׁרָה בִּי, אֲנִי בְעֵינֶיךָ

אֱוִיל; אֲבָל הוֹרֶיךָ לִי קָרְאוּ חָכָם.

 

[רוצה ללכת]

אידיפוס

מִי קְרָאֲךָ? עֲמֹד! מִי יְלָדָנִי?

טירסיאס

יוֹם יוֹלִידְךָ – יוֹם יַעַשְׂךָ כָלָה.

אידיפוס

אֲבָל חִידוֹת דְּבָרֶיךָ! מִי יָבִין?

טירסיאס

הֲיֵשׁ כָּמוֹךָ אִישׁ לִפְתֹּר חִידָה?

אידיפוס

נְאַץ אֶת חָכַמְתִי, אֲנִי בָהּ אֶתְגָּאֶה.

טירסיאס

מִקְרֵה-מַזָּל, וְהוּא גַם יַעַכְרֶךָּ.

אידיפוס

אֲבָל הִצַּלְתִּי אֶת הָעִיר, לֹא אֶדְאַג לִי.

טירסיאס

אֲנִי הוֹלֵךְ; הַנַּעַר, נַהֲגֵנִי!

אידיפוס

יִנְהָגְךָ זֶה!  בְּאוֹר פָּנֶיךָ – לָנוּ

אוֹר לֹא יָאִיר, כְּלַךְ לָךְ, וְהוּנַח לָנוּ.

טירסיאס

אֲנִי אֵלֵךְ, אֲבָל אַגִּיד, כִּי עַל כֵּן בָּאתִי,

גַּם לֹא אִירָא, יָדְךָ כִּי לֹא תִהְיֶה בִּי.

הִנֵּה דְבָרָי: הָאִישׁ, אֲשֶׁר זֶה כְּבָר

אַתָּה מְבַקְשׁוֹ לִפְקֹד עַלָיו עֲוֹן

מוֹת לַיוֹס, פֹּה הוּא, כָּאן, וְאִם יְכֻנֶּה

גֵּר וְנָכְרִי – תּוֹשַׁב עִיר תֶּבִּי נֹאמַר לוֹ,

אַךְ לֹא יָשִׂישׂ אֶל גִּיל, בְּהִשְׁתַּנּוֹת גּוֹרָל.

סוּמָא יִהְיֶה – וּגְלוּי-עֵינַיִם בָּא –

וְדַל מִסְכֵּן, לֹא עוֹד אִישׁ כֶּבֶד-הוֹן,

בְּמַטֵּה גוֹלִים יִדְרֹשׁ שְׁבִיל אֶרֶץ הַנֵּכָר.

וּלְיוֹצְאֵי חֲלָצָיו יוֹפִיעַ בַּקָּהָל

גַּם אָח לָהֶם גַּם אָב, וְלַאֲשֶׁר חִבְּלַתּוּ,

לָהּ לָאִשָּׁה, גַּם בֵּן גַּם אַלּוּפָהּ, הוֹרֵג

אָבִיהוּ וִיחַלֵּק עִמּוֹ אֶת יְצוּעוֹ.

וְקוּם וָלֵךְ, הַרְהֵר, אִם שֶׁקֶר בְּפִי,

קְרָא לִי אֱוִיל, לִבּו רֵיק מִנְּבוּאָה.

 

[טירסיאס ונערו הולכים.  אידיפוס נכנס אל היכלו]

המקהלה               [סטרופה א]

מִי הוּא אֲשֶׁר      לוֹ סֶלַע דֵּלְפֵי

לוֹ יִתְכַּוֵּן הַפַּעַם,

אֲשֶׁר יָדוֹ,      יוֹדַעַת רֶצַח,

הָאָוֶן פָּעֲלָה?

כְּבַר בָּאָה עֵת וְיֵחָפֵז,

כַּסוּס הַטָּס בְּסַעֲרוֹ

יִשָּׂא רַגְלָיו לָנוּס.

וּבְנוֹ שֶׁל זֶבְס עָלָיו כִּי יִשְׂתָּעֵר,

חֲמוּשׁ בָּרָק וְאֵשׁ אוֹכָלֶת,[vi]

אַחֲרָיו הַקֵּרוֹת[vii]

קָהָל אָיֹם לֹא יִטְעֶה.

 

[אנטיסטרופה א]

הִזְהִיר וּבָא     מֵרֹאשׁ פַּרְנַסוֹס,

אָתָא מֵהַרְרֵי שֶׁלֶג

זֶה דְבַר-הָאֵל,      עִקְּבוֹת הַגֶּבֶר

הַנֶּעֱלָם יָתוּר.

בְּיַעַר-בָּר תָּעֹה יִתְעֶה

וּבְמַעֲרוֹת-הָרִים יָנוּד,

דּוֹמֶה לְשׁוֹר נִרְדָּף,

וּבְרֶגֶל בּוֹדְדָה יִיגַע לָנוּס

מִצַּו יָבוֹא מִלֶּב-הָאָרֶץ[viii];

אַךְ הוּא חַי וְקַיָּם,

עָלָיו חוֹפֵף כָּל הַיּוֹם.

 

[סטרופה ב]

אָיֹם הַחֲשָׁד,     אָיֹם מְאֹד,

אֲשֶׁר הֵעִיר     רוֹאֶה חָכָם,

גַּם לֹא וַדַּאִי     גַּם לֹא סָפֵק;

הִנֵּה גַם אֵין     מִלִּים בְּפִי,

שָׁתוּ דְאָגוֹת עָלָי; מָה לְּפָנִים, מַה לְּאָחוֹר?

מֵעוֹלָם עוֹד לֹא שָׁמַעְתִּי

עַל רִיב בֵּין בֵּית-לַבְּדַקוֹס

וּבֵין בְּנוֹ שֶׁל פּוֹלִיבּוֹס,

וְאֵין אֶבֶן בֹּחַן בְּיָדִי, כִּי לְחַלֵּל אֵצֵא אֶת כְּבוֹד

שֵׁם אֵידִיפּוּס בְּכָל הָעָם,

כִּי אֶקֹּם אֶת בֶּן-לַבְּדַקוֹס,

נִרְצַח, וְאֵין יוֹדֵעַ, אֵיךְ.

 

[אנטיסטרופה ב]

רַק זֶבְס רַק הוּא     וְאַפּוֹלוֹן

לָהֶם נָהִיר     גּוֹרַל אָדָם,

אַךְ אִם אֱנוֹשׁ    לְהִנָּבֵא

יֵיטִיב מִנִּי –      בָּזֹאת אֲנִי

מְסֻפְּקָנִי, אַךְ בַּדַעַת וּבַשֵּׂכֶל עוֹלֶה אִישׁ,

גֶּבֶר מֵרֵעוֹ יִגְבָּר.

אֲבָל עַד אִם בְּעֵינַיִם

אֶרְאֶה דָבָר, וּבְטֶרֶם

הָיָה, אֲנִי לְעוֹלָם הֵן לֹא אַסְכִּים עִם הַמְגַנִּים.  בָּרוּר

נִגְלְתָה לּוֹ בַת-הַכָּנָף,[ix]

הוּא נָבוֹן, חוֹבֵב הַקָּרֶת;

עַל כֵּן בּוֹ לֹא אֶחְשֹׁד לָעַד.

[קריאון בא]

 

המקהלה.  קריאון

 

קריאון

אַנְשֵׁי עִירִי, שָׁמַעְתִּי, כִּי אֵידִיפּוּס

עָלַי יָגֹל עָוֹן כָּבֵד, וְלֹא אוּכַל

נְשׂא, הִנֵּה אַתִיתִי.  אִם בְּיוֹם צָרָה

הוּא יַחֲשֹׁב לְרָעָתוֹ עוֹלַלְתִּי,

אִם בִּדְבָרִים וְאִם בְּמַעֲשִׂים,

אֵין לִי כָל חֵפֶץ לְהַאֲרִיךְ יָמִים

עִם סֵבֶל הַשְּׁנִינָה הַזֹּאת.  הַמְּעַט

אֲשֶׁר אֶשָּׂא בִּגְלַל אוֹתוֹ חֲשָׁד, הֲלֹא

נוֹסָף עַל זֶה אֱהִי בְּפִי כָל בְּנֵי עִירִי,

גַּם בְּפִיךָ וּבְפִי כָל יְדִידַי אִישׁ רָע.

המקהלה

אוּלַי הַתּוֹכֵחָה בָאָה אַךְ בַּעֲקֵב

חֳרִי הָאַף וְלֹא מִן הַלֵּב יָצְאָה.

קריאון

וּמִשּׁוּם מָה נִרְאָה, כִּי בְשֶׁלִּי אָמְנָם,

בַּעֲצָתִי יִשָּׂא פֹה הָרוֹאֶה כָזְבוֹ?

המקהלה

הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹה; מַדוּעַ – לֹא יָדָעְתִּי.

קריאון

בְּדַעַת צְלוּלָה, בְּעַיִן צְלוּלָה

בָּנָה הַטַּעֲנָה אֲשֶׁר עָלַי טָעָן?

המקהלה

אֵינִי יוֹדֵעַ; פֹּעַל מֶלֶךְ לֹא אֶרְאֶה.

אֲבָל הִנֵּה הוּא בָא, מֵהֵיכָלוֹ יָצָא.

 

[אידיפוס בא]

 

הקודמים.  אידיפוס

 

 

אידיפוס

אַתָּה!  אַתָּה שׁוּב פֹּה? וּבְמֵצַח נְחוּשָׁה

תִּמְצָא לִבְּךָ לָבוֹא אֵלָי?  אַתָּה,

הוֹרֵג אוֹתוֹ הָאִישׁ וְהָרוֹצֶה בְגָלוּי

לָבוֹא לִגְזֹל מִמֶּנִּי מֶמְשַׁלְתִּי?

הַגִּידָה: מֶה הָיִיתִי בְעֵינֵיךָ –

סָכָל אוֹ רַךְ-לֵבָב, וְזַמּוֹתָ לַעֲשׂוֹת?

אוּלַי אָמַרְתָּ בְלִבְּךָ, כִּי בְעָרְמָתְךָ

אֵינִי מַרְגִּישׁ, אוֹ לֹא אָרִים יָדִי כְנֶגְדֶּךָ?

כְּלוּם לֹא הִסְכַּלְתָּ לַעֲשׂוֹת, כִּי הַחִלּוֹתָ

לִשְׁאֹף מִמְשַׁל מוֹשְׁלִים (וּבְלֹא רָב-עָם וְרֵעִים),

שֶׁאֵין לִקְנוֹת כִּי אִם בָּעָם וּבַזָּהָב?

קריאון

וַהֲיָדַעְתָּ, מַה לְּךָ יָאֶה עֲשׂוֹת?

כְּשָׁאָלְךָ אֶעֱנֶה, חֲרֹץ מִשְׁפָּט תֶּחְרָץ!

אידיפוס

אַתָּה מָהִיר לִנְאֹם, אֲבָל אֲנִי רָפֶה

לִשְׁמֹעַ; הֵן אַתָּה שֹׁוֹנְאִי בְנָפֶשׁ.

קריאון

אַךְ קֹדֶם שְׁמַע נָא אֶת אֲשֶׁר אַגִּידָה לָךְ.

אידיפוס

אֲבָל אַל תֹּאמַר לִי אֲשֶׁר אֵינְךָ נָבָל.

קריאון

וְאִם תֹּאמַר: הָעַקְשָׁנוּת שֶׁאֵין עִמָּהּ בִּינָה –

דָּבָר יָפֶה הִנָּהּ, אֵינְךָ אֶלָּא שׁוֹגֶה.

אידיפוס

וְאִם תֹּאמַר: שְׁאֵר-בָּשָׂר לֹא יִירָא עֹנֶשׁ,

וְהוּא לוֹ רָאוּי, אֵינְךָ אֶלָּא טוֹעֶה.

קריאון            מוֹדֶה אֲנִי, כִּי נְכוֹנִים דְּבָרֶיךָ;

אַךְ מָה הַצַּעַר צִעַרְתִּיךָ, לִי הַגֵּד.

אידיפוס

יָעַצְתָּ לִי אוֹ לֹא יָעַצְתָּ שְׁלֹחַ

אֶל הָרוֹאֶה הַמְכֻבָּד צִירִים?

קריאון

כַּעֲצָתִי אֲזַי הֵן עֲצָתִי גַּם עָתָּה.

אידיפוס

כַּמָּה יָמִים עָבְרוּ מִיּוֹם בּוֹ לַיוֹס...

קריאון

וּמֶה עָשָׂה? לְרֵעֲךָ אֵינִי מֵבִין.

אידיפוס

...נָפַל בְּיַד רוֹצְחִים וְנֶעֱלָם?

קריאון

מֵאָז עָבְרוּ יָמִים רַבִּים מְאֹד.

אידיפוס

וְהָרוֹאֶה גַּם אָז שִׁמֵּשׁ בִּכְהֻנָּתוֹ?

קריאון

כְּחָכְמָתוֹ עַתָּה וְכִכְבוֹדוֹ זֶה עָתָּה.

אידיפוס

הַאִם הִזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָז – בַּיָּמִים הָהֵם?

קריאון

לֹא, מֵעוֹלָם, וּבְפָנַי אַף פָּעַם.

אידיפוס

לֹא חֲקַרְתֶּם וְלֹא דְרַשְׁתֶּם, מִי הַהוֹרֵג?

קריאון

אָכֵן, דָּרֹשׁ דָרַשְׁנוּ, אַךְ לֹא גִלִינוּ כְלוּם.

אידיפוס

מַדוּעַ לֹא גִלָּה זֹאת הֶחָכָם הַזֶּה?

קריאון

זֹאת לֹא אֵדָע.  אִם לֹא אָבִין דָּבָר – אֶשְׁתֹּק.

אידיפוס

עַל כָּל פָּנִים, הַגֵּד אֲשֶׁר יָדַעְתָּ.

קריאון

לְמָה תִתְכַּוֵּן? כִּי אִם אֵדַע – לֹא אֲכַחֵד.

אידיפוס

לוּלֵא תִכּוֹן יָדוֹ אִתְּךָ, הֵן לֹא כִנַנִּי

הוּא לְעוֹלָם מַכֵּה נַפְשׁוֹ שֶׁל לַיוֹס.

קריאון

אִם זֹאת אָמַר – אַתָּה תֵדָע; אֲנִי רוֹצֶה

לַחֲקֹר עַתָּה אוֹתְךָ כְּחָקְרְךָ אוֹתִי.

אידיפוס

שְׁאָל, כִּי לֹא אוֹתִי תִמְצָא רוֹצֵחַ.

קריאון

וּבְכֵן, הֵן אֲחוֹתִי אֵרַשְׂתָּ לְאִשָּׁה?

אידיפוס

אָמְנָם כֵּן הַדָּבָר, לֹא אַעַן בִּשְׁלִילָה.

קריאון

וּמֶמְשַׁלְתָּהּ כְּמֶמְשַׁלְתְּךָ בָּאָרֶץ?

אידיפוס

אֲשֶׁר לִבָּה יֶחְפָּץ – אֲנִי אֶעָתֵר לָהּ.

קריאון

אִם לֹא נִמְשַׁלְתִּי לִשְׁנֵיכֶם אֲנִי שְׁלִישִׁי?

אידיפוס

אָכֵן בָּזֶה נִגְלֵיתָ רֵעַ-שָׁקֶר.

קריאון         לֹא,לֹא! אִם אַךְ הִנְּךָ חוֹשֵב כָּמוֹנִי.

חֲקֹר וּבְדֹק, הַאִם זֶה טוֹב, לְדַעְתְּךָ,

לִמְשֹׁל מִמְשָל מִתּוֹךְ אֵימָה וּדְאָגָה

מִלַּעֲצֹר בָּעָם עִם עֲרֵבָה שֵנָה?

נַפְשִׁי אֲנִי כִּי לֹא תִבְחַר בַּעֲטֶרֶת מֶלֶךְ

מִשֶּׁתִּבְחַר וְתִהְיֶה בְיָדִי הַמֶּמְשָלָה

וְכֵן כָּל אִישׁ, אִם אַךְ יִנְהַג בְּרֹב תְּבוּנָה.

עַתָּה יֶשׁ לִי הַכֹּל בְּלִי פַחַד מִיָּדֶךָ,

וְאִם אֶמְלֹךְ אֲנִי – וַאֲוַתֵּר עַל רָב.

הַאִם תִּמְתַּק לְחִכִּי מְלוּכַת מְלָכִים

גַּם מִמִּמְשָׁל תָּמִים, גַּם מִשִּׁלְטוֹן שָקֵט?

לֹא עוֹד הֻכּוּ עֵינַי בַּסַּנְוֵרִים, וְלֹא

אֶשְׁאַף אַךְ אֶל אֲשֶׁר יֶשׁ בּוֹ גַם טוֹב גַּם יֹפִי.

עַתָּה כָל הַצְּרִיכִים לְךָ יַשְׁכִּימוּ לְפִתְחִי,

כִּי פֹה הַכֹּל אֲשֶׁר לִבָּם יִשְׁאָל.

וְאֹחֲזָה בָזֶה וַהֲנִיחוֹתִי זֶה?

לֶב-תְּבוּנָה הַאִם יַסְכִּיל עֲשׂה?

אוּלָם לִבִּי אֲנִי אֵינוֹ נוֹטֶה לָזֶה,

גַּם לֹא תִּכּוֹן יָדִי עִם אֲחֵרִים לִפְעֹל.

וְלֵךְ חֲקֹר דְּבָרָי, שְׁאַל אֶת אֵל-פּיתוֹן[5] ,

אִם נְכוֹנָה בְּפִי, וּבְשׂוֹרָתִי אֱמֶת,

וְאִם תִּמְצָא, אֲשֶר חָמַסְתִּי מְזִמּוֹת

עִם הָרוֹאֶה, אָז קוּם וְלֹא בְמִשְפָּט אֶחָד,

כִּי אִם בִּשְׁנַיִם – בְּשֶׁלְךָ וּבְשֶׁלִּי – הָרְגֵנִי.

אוּלָם בְּדִמְיוֹן-שָוְא עָלַי אַל תָּמִיט חֵטְא.

כִּי לֹא בְצֶדֶק הוּא, אִם לָרְשָׁעִים תֹאמַר –

טוֹבִים, וְהַטּוֹבִים תְּכַנֶּה רְשָׁעִים.

גּוֹרֵשׁ רֵעוֹ הַטּוֹב מִזְּבוּל-בֵּיתוֹ דּוֹמֶה

אַךְ לִמְגָרֵשׁ חַיָּיו הַחֲבִיבִים מִכֹּל.

וְאֵין סָפֵק, אֲשֶר הַזְּמָן יוֹרֶךָּ, כִּי

אַךְ בּוֹ אָדָם יָשָׁר יוּכַל וְיֵאָמֵן,

כִּי אֶת הָאִישׁ הָרָע תַּכִּיר בְּיוֹם אֶחָד.

המקהלה

 אָכֵן הֵיטִיב לָעוּץ לְאִישׁ יָרֵא לִנְפֹּל,

הַמֶּלֶךְ; כָּל הָאָץ לַחְלִיט – אָץ לִכָּשֵׁל.

אידיפוס

וְאִם יָאוּץ יִקְרַב אֵלַי חוֹמֵס מְזִמּוֹת

בַּסֵּתֶר, גַּם אֲנִי אָץ לְטַכֵּס עֵצָה;

כִּי אִם אֶשְׁקֹט אֲנִי – הוּא יְבַצַּע מְזִמָּה

אֲשֶׁר זָמָם, וּפָעֳלִי מֵאָפַע.

קריאון

וּמַה תִּרְצֶה? הַלְגָרְשֵׁנִי מִן הָאָרֶץ?

אידיפוס

אַךְ לֹא!  תָּמוּת, גָּזַרְתִּי, לּא תִבְרָח.

קריאון

אִם אַךְ תּוֹכִיחַ, מָה אֲנִי פָעַלְתִּי אָוֶן.

אידיפוס

הַכְּדַבֵּר סוֹרֵר-מוֹרֵד תְּדַבֵּר?

קריאון

לֹא בְמֵישָׁרִים תִּשְׁפֹּט.

אידיפוס

                            אַךְ בְּשֶׁלִּי הֵיטַבְתִּי.

קריאון

שְׁפֹט כָּךְ גַּם בְּשֶׁלִּי.

אידיפוס

                            נָבָל אֵינוֹ רָאוּי לְכָךְ

קריאון

וְאִם שָׁגִיתָ?

אידיפוס

                           עָלֶיךָ אַךְ לְהִכָּנֵעַ.

קריאון

לֹא לַמּוֹשֵׁל הָרָע!

אידיפוס

                           אֲהָהּ, עִירִי, עִירִי!

קריאון

לֹא רַק לְךָ, גַּם לִי חֶלְקִי בָעִיר.

המקהלה

חִדְלוּ, רוֹזְנִים, מֵרִיב!  הִנֵּה בְעִתָּהּ

בָּאָה פֹה אִיוֹקַסְטָה מִן הַבַּיִת,

וּבְעֶזְרָתָהּ תַּשְׁלִימוּ בֵינֵיכֶם.

 

הקודמים.  איוקסטה

 

איוקסטה

זֶה רִיב-לָשׁוֹן, רִיב-הֶבֶל, לָמָה עוֹרַרְתֶּם?

אֲמֵלָלִים, הֲלֹא תֵבוֹשׁוּ: עַד

שֶׁהַמְּדִינָה בָרָע, אַתֶּם רִיבְכֶם תָּרִיבוּ?

אַתָּה בוֹא בַהֵיכָל; שׁוּב מְעוֹנֶךָ, קְרֵיאוֹן,

וְלֹא יַהְפֹּךְ צָרָה גְדוֹלָה דָבָר פָּעוּט.

קריאון

הוֹי אֲחוֹתִי, דָּבָר נוֹרָא עָלַי זָמַם

אִישֵׁךְ אֵידִיפּוּס, מִשְּׁתֵּי אֵל אֶחָת:

אוֹ יְגָרְשֵׁנִי מִן אַרְצִי אוֹ יַהַרְגֵנִי.

אידיפוס

כֵּן הַדָּבָר; מְצָאתִיו וְהוּא חוֹרֵשׁ רָעָה;

לִּי יִתְנַכֵּל, אִשְׁתִּי, בְּתַחְבּוּלוֹת רָעוֹת.

קריאון

אַל בְּחַיַּי בְּרָכָה, יוּאַר יוֹמִי, אֱהִי

לְאוֹבֵד, אִם יֵשׁ בִּי הָאַשְׁמָה עָלַי תָּגֹל!

איוקסטה

אֵידִיפּוּס, הִשְׁבַּעְתִּיךָ, הָאֲמִינָה לִּי

וְשָׂא פָנָיו בִּגְלַל שְׁבוּעָה נִשְׁבַּע בָּאֵל

וּבִגְלָלִי, בִּגְלַל הַנִּצָּבִים עָלֶיךָ.

המקהלה  [סטרופה]

נָא הֵעָתֵר,     הַמּוֹשֵׁל!

שֶׁאֱלָתִי     נָא מַלֵּא.

אידיפוס

שְׁאֵלָתֵךְ מַה הִיא?

המקהלה

אֶת מֵעוֹלָם     לֹא סָכַל

וּבִשְׁבוּעָה      זֹה גָדַל –

אוֹתוֹ כַּבֵּד.

 

אידיפוס

הַאִם תָּבִין אֵת שֶׁתִּשְׁאָל?

המקהלה

אָבִין.

אידיפוס

דַּבֵּר.

המקהלה

אַל תָּגֹל אַשְׁמָה     עַל יְדִיד נִשְׁבָּע,

זֹה אַשְׁמָה נִבְזָה     יְסוֹד תֶּחְסָר,

אידיפוס

דַּע לְךָ: אִם תִּדְרֹשׁ זֹאת,      אַתָּה דוֹרֵשׁ

אֶת אָבְדָנִי וְאֶת גְּלוֹתִי מֵאָרֶץ.

המקהלה

לֹא, לֹא! עֵד     הֶלְיוֹס, בָּאֵלִים רִאשׁוֹן![x]

וְתֹאבַד נַפְשִׁי     בְלֹא אֵל, בְּלֹא יְדִיד,

אִם אַךְ מֵעוֹלָם     זֹאת זָמַם לִבִּי.

אַךְ צַר לִי,     צַר מְאֹד     עַל אַרְצִי,

הָאָרֶץ     הַנּוֹטָה עַתָּה לָמוּת,

לַצַּעַר     זֶה מִכְּבָר – יִוָּלֵד אָח.

אידיפוס

יֵלֵךְ לוֹ, וְאִם גַּם עָלַי לָמוּת בְּעֶטְיוֹ,

וְאִם עָלַי לָצֵאת וּבַגוֹלָה בְחֶרְפָּה.

אוֹתוֹ נַפְשִׁי שָׂנְאָה, יִהְיֶה בַאֲשֶׁר יִהְיֶה;

אוּלָם דְּבָרֶיךָ הֵם יָעִירוּ רַחֲמָי.

קריאון

וְאִם כִּי תֵעָתֵר, תִּשְׂנָא; אַךְ תִּנָּחֵם

עַל דְּבָרְךָ, בְּסוּר אַפֶּךָ, מַה קָּשֶׁה

לְךָ לָשֵׂאת זֹה תְכוּנַת רוּחֶךָ.

אידיפוס

הַנִּיחָה לִּי וָלֵךְ!

קריאון

                       אֲנִי הוֹלֵךְ;

טָעִיתָ בִּי, אַךְ בְּעֵינֵיהֶם אֲנִי טָהוֹר.

                   [הולך]

 

אידיפוס.  איוקסטה.  המקהלה

 

המקהלה  [אנטיסטרופה]

אֲבָל, אִשָּׁה,      לָמָּה זֶּה

כֹּה בוֹשַׁשְׁתְּ     לְהַכְנִיסוֹ?

איוקסטה

חֶפְצִי לָדַעַת, מֶה הָיָה.

המקהלה

אָתָא חֲשָׁד     יְסוֹד אֵין לוֹ;

אַךְ גַּם חֵטְא     שֶׁטָּפְלוּ

יַכְאִיב הַלֵּב.

איוקסטה

וַאֲשֵׁמִים הַשְּׁנָיִם?

המקהלה

כֵּן.

איוקסטה

מַה יֵּשׁ?

המקהלה

אַךְ דַּי לָנוּ, דָּי,     הֵן סָבַלְנוּ כֹה,

בַּמָּקוֹם נִפְסַק     יַעֲמֹד הָרִיב.

אידיפוס

רוֹאֶה אַתָּה, לְאָן הִגַּעְתָּ, אִישׁ נָבוֹן?

זְנַחְתָּנִי אַף לִבְּךָ תַקְשֶׁה אֵלָי.

המקהלה

הוֹי מַלְכִּי,     כַּמָּה הָיוּ דְּבָרַי אֵלֶיךָ!

דַּע: טִפֵּשֵׁ וָרֵיק    זֶה לִבִּי מִדַּעַת

גַּם הָיָה, מִמְּךָ     אִם פָּנַי אַפְנֶה.

הֵן אַתָּה     בְחֹזֶק-יָד     גַּם נִהַלְתָּ

בַּצָּרָה     אֶת אַרְצִי זוּ אָהַבְתִּי

בַּדֶּרֶךְ     הַנְּכוֹנָה, וְלוּ תּוּכַל

הֱיוֹת לָהּ     שׁוּב זֶה מַנְהִיגָהּ הַטּוֹב!

איוקסטה

מַלְכִּי, בָּאֱלֹהִים אַשְׁבִּיעֲךָ, הַגֵּד

לִי, מֶה חֳרִי-הָאַף, עַל מַה זֶה וּמַדּוּעַ?

אידיפוס

שִׁמְעִי, אִשְׁתִּי, אוֹתָךְ כִּי אֲכַבֵּד עַל פְּנֵי

כֻּלָּם, אֲשֶׁר יָזַם לִי קְרֵיאוֹן לַעֲשׂוֹת.

איוקסטה

דַּבֵּר, וְאֶרְאֶה בָרוּר, כִּי הוּא פוֹטֵר מָדוֹן.

אידיפוס

הֲלֹא יֹאמַר: אֲנִי רוֹצְחוֹ שֶׁל לַיוֹס.

איוקסטה

הֲמִדַעְתּוֹ דִבֵּר אוֹ כָךְ שָׁמַע אוֹמְרִים?

אידיפוס

 אֶת הָרוֹאֶה הַלָּה אֶת הַפְּתַלְתֹּל שָׁלָח,

אַךְ הוּא שׁוֹמֵר שְׂפָתָיו וְלֹא יִפְתַּח אֶת פִּיו.

איוקסטה      אֲבָל אַל תָּשֶׂם לֵב אֶל הַדְּבָרִים

וּשְׁמַע אֲשֶׁר אַגִּידָה: דַּע, כִּי מֵעוֹלָם

עוֹד לֹא חֻנַּן חָכְמַת-רוֹאֶה בָּשָׂר-וָדָם.

מוֹפֵת חוֹתֵךְ אֲנִי לְךָ פֹּה אֲגַלֶּה.

הָיָה דְבַר-אֵל לְלַיוֹס, וְאֵינִי אוֹמֶרֶת,

כִּי בָא מִפִּיו שֶׁל פֶבּוֹס, אַךְ מִפִּי עוֹבְדָיו,

לֵאמֹר: גְּזֵרָה הִיא, וְעָתִיד הַמֶּלֶךְ

לָמוּת בְּיַד בְּנוֹ, אֲשֶׁר יִוָּלֶד לִי וָלוֹ.

וְהִנֵּה, כֵּן יְסֻפַּר, אוֹתוֹ הָרְגוּ שׁוֹדְדִים

זָרִים עַל פָּרָשַׁת שָׁלֹש דְרָכִים.

וּבְטֶרֶם עוֹד רָאָה הַיֶּלֶד שְׁלֹשָה

יָמִים, וְלַיוֹס הוּא עָקַד רַגְלָיו וּבְיַד

נָכְרִים הִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ עַל יְשִׁימוֹן-הָרִים.

וְאַפּוֹלוֹן לֹא מִלֵא דְבָרָיו,

אֲשֶר יַכֶּה הַלָּה אָבִיהוּ, וְלַיוֹס הוּא

יֹאבַד וּבַגוֹרָל אֲשֶׁר יָגֹר – בְּיַד בְּנוֹ.

הִנֵּה כֵן יְדַבְּרוּ אוֹתוֹת רוֹאִים,

לָהֶם אַל תָּשֶׂם לֵב; אוּלָם אֲשֶׁר יִמְצָא

הָאֵל טוֹב לְגַלוֹת – בְּנָקֵל גַּם יְגַלֶּה.

אידיפוס

הוֹי הָאִשָּׁה, לְשֵׁמַע דְּבָרִיִךְ

דִּמְיוֹן עִוְעִים תּוֹקְפֵנִי וּמְזַעְזְעֵנִי.

איוקסטה

הַדְּאָגָה הַחֲדָשָׁה מַה הִיא?

אידיפוס

נִדְמֶה לִי, כִּי אָמַרְתְּ: עַל פָּרָשַׁת

שָׁלֹשׁ דְּרָכִים הִכּוּ אֶת לַיוֹס.

איוקסטה

אָמְרוּ כֵן הַבְּרִיּוֹת גַּם לֹא חָדֵלּוּ.

אידיפוס

אַיֵּה הָאָרֶץ בָּהּ קָרָהוּ הָאָסוֹן?

איוקסטה

הִיא אֶרֶץ פוֹקִיס, שָׁם יֵשׁ פָּרָשַׁת דְּרָכִים

בָּאוֹת מִדֵּלְפֵי וּמִדַּבְלִיס.[xi]

אידיפוס

כַּמָּה יָמִים מֵאָז וְעַד עַתָּה עָבָרוּ?

איוקסטה

יָמִים מְעַטִּים עַד שֶׁמָּלַכְתָּ פֹּה

בָּאָרֶץ, הַכְּרוֹזוֹת הִכְרִיזוּ הַדָּבָר.

אידיפוס

הוֹ זֶבְס, מָה זֶּה חָרַצְתָּ וְיַעֲבֹר עָלָי?

איוקסטה

אֵידִיפּוּס, מָה הַחֲרָדָה בָּאָתְךָ?

אידיפוס

הַרְפִּי מִשְּׁאֹל, אַךְ תָּאֲרִי מַרְאֵה

פְּנֵי לַיוֹס, וְכַמָּה הָיוּ שְׁנוֹת חַיָּיו.

איוקסטה

אִישׁ גְּבַהּ-קוֹמָה, זֶה אַךְ זָרְקָה שֵׂיבָה בְרֹאשׁוֹ;

אַךְ חוּץ מִזֶּה לֹא בַּהַרְבֵּה שׁוֹנֶה מִמֶּךָּ.

אידיפוס

אוֹי וַאֲבוֹי! דּוֹמֶה אֲנִי, שֶׁלֹּא מִדַּעַת

הֵמַטְתִּי עָלַי קְלָלוֹת כֹּה אֲיֻמּוֹת.

איוקסטה

מָה שַּׂחְתָּ?  בְּלֵב חָרֵד אַבִּיט אֵלֶיךָ, מֶלֶךְ.

אידיפוס

נַפְשִׁי פּוֹחֶדֶת, פֶּן רָאָה שְׁתוּם-הָעָיִן;

אֲבָל אֵיטִיב אֵדַע, אִם עוֹד דָּבָר תַּגִּידִי.

איוקסטה

יָרֵאתִי, אַךְ אַגִּיד, אִם לְהָשִׁיב אֵדָע.

אידיפוס

הַלְדַרְכּוֹ יָצָא, וַאֲנָשָׁיו מְעַטִּים,

אוֹ בְּרָב-עָם וּכְדֶרֶךְ הָרוֹזְנִים?

איוקסטה

חֲמֵשֶׁת אֲנָשִׁים אִתּוֹ, מֵהֶם אֶחָד

כָּרוֹז, וְכִרְכָּרָה אַחַת בָּהּ לַיוֹס.

אידיפוס

אַלְלַי!  כָּל זֶה עַתָּה בָרוּר.  וּמִי

הֵבִיא אֶת הַבְּשׁוֹרָה לָּכֶם, אִשָּׁה?

איוקסטה

מְשָׁרֵת אֶחָד, מִלֵּט נַפְשׁוֹ אַךְ הוּא וּבָא פֹה.

אידיפוס

הַאִם עוֹדֶנּוּ פֹה בַבַּיִת עַד הַיּוֹם?

איוקסטה

לֹא עוֹד!  אַךְ הֵנָּה שָׁב וּבְעֵינָיו רָאָה

אוֹתְךָ מוֹלֵךְ, וְלַיוֹס מֵת אָבָד,

תָּפַשׂ כַּפִּי וּבִתְחִנָּה אֵלַי הֶעְתִּיר

וַאֲשַׁלְּחֶנּוּ הַשָּׂדֶה לִשְׁמֹר הָעֲדָרִים,

תִּרְחַק עֵינוֹ מְאֹד מֵרְאוֹת הָעִיר.

וָאֲשַׁלְּחֵהוּ – עֶבֶד נֶאֱמָן,

רָאוּי הָיָה וְאֵט לוֹ חֶסֶד עוֹד יוֹתֵר.

אידיפוס

וְאֵינוֹ יָכוֹל לָחוּשׁ לָבוֹא אֵלֵינוּ הֵנָּה?

איוקסטה

יָכוֹל יוּכַל.  אַךְ לָמָּה תִרְצֶה זֹּאת?

אידיפוס

יָרֵא אֲנִי, אִשְׁתִּי, פֶּן רַב מְאֹד הֻגַּד

לִי כְבָר בִּכְדֵי תִרְצֶה נַפְשִׁי רְאוֹתוֹ.

איוקסטה

יָבוֹא, אֲבָל הֵן רְאוּיָה אֲנִי

לָדַעַת, מַה יָּצִיק לְךָ, מַלְכִּי.

אידיפוס    לֹא אֲכַסֶּה מִמֵּךְ, וּבְיַעַן זֶה פַּחְדִּי

גָּדַל עַד כָּאן. מִי עוֹד יָקָר וְלֹא אַתְּ –

כִּי בִתְעוֹתִי בַמַּתְּלָאָה לוֹ אֲסַפֵּר?

אָבִי – פּוֹלִיבּוֹס אִישׁ קוֹרִינְת, אִמִּי –

מֵרוֹפָּה מִדּוֹרִיס. רֹאשׁ וְרִאשׁוֹן

הָיִיתִי, עַד קָרָה מִקְרֶה אֲשֶר

אִם גַּם רָאוּי לְהִשְׁתָּאוֹת לוֹ, אַךְ

אֵינוֹ רָאוּי אֲשֶׁר אִיגַע בַּעֲבוּרוֹ.

לִי בַמִּשְתֶּה קָרָא אִישׁ עֲבָרוֹ

הַיַּיִן, כִּי אָבִי אֵינוֹ אָבִי. מְאֹד

קָצַפְתִּי, בְּדֵי-עָמָל כָּבַשְׁתִּי אֶת עַצְמִי

אוֹתוֹ הַיּוֹם וּלְמָחֳרָתוֹ הָלַכְתִּי

לִשְׁאֹל אֶת פִּי אָבִי וְאִמִּי; וַיִּזְעֲמוּ

אוֹתוֹ הָאִיש, מִפִּיו יָצָא אָז הַדָּבָר.

עַל דִּבְרֵיהֶם שָׂמַחְתִּי, אַךְ תָּמִיד

כִּרְסֵם לִבִּי דְבָרוֹ, כִּי הֶעֱמִיק קַנֵּן.

הוֹרַי הֵם לֹא יָדְעוּ, וָאֵלֶךְ עִירָה

פִּיתוֹן. אוּלָם הָאֵל פֶבּ לֹא כִבְּדַנִי,

לֹא עָנָה לִי; אֲבָל אָיֹם, נוֹרָא,

מְלֵא-זַעֲוָה הָיָה אֲשֶר גִּלָּה לִי:

עָתִיד אֲנִי לָשֵׂאת אִמִּי, לְהַחֲיוֹת

לִי זֶרַע, לֹא תוּכַל נְשׂא אוֹתוֹ עֵין-אִישׁ,

לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ אֶת אָבִי זֶה הוֹלִידָנִי.

שָׁמַעְתִּי זֹאת – יָצָאתִי אֶת קוֹרִינְת,

מַרְחִיק, עוֹשֶׂה דַרְכִּי עִם כּוֹכָבִים

אֱלֵי מָקוֹם, אֲשֶׁר לְעוֹלָם שָׁם לֹא אֶרְאֶה

בְּבוֹא דְבַר-הָאֵלִים הָרָע וְהַמַּחְפִּיר.

וּבִנְדוּדַי הִגַּעְתִּי עַד הָאָרֶץ, שָׁם

מֵת, כִּדְבָרֵךְ אָמַרְתְּ, אוֹתוֹ מוֹשֵׁל.

וְלָךְ, אִשְׁתִּי, אֲנִי אֶת הָאֱמֶת אַגִּיד.

אֲנִי עִם פָּרָשַׁת אוֹתָן שָׁלֹש דְּרָכִים –

פָּגַעְתִּי בְכָרוֹז, וְעִם סוּסִים בַּצָּב

בָּא גֶבֶר כְּאוֹתוֹ אֲשֶר תֵּאַרְתְּ לִי.

מִן הַמְסִלָּה אָמַר לִדְחֹף אוֹתִי אֲזַי

נוֹהֵג סוּסָיו וְגַם אוֹתוֹ זָקֵן גַּם הוּא.

חָרָה אַפִּי וָאַךְ אֶת הַנּוֹהֵג הַלָּה,

אֶת מְגָרְשִׁי; וּכְשֶׁרָאָה הַשָּׂב

אוֹתִי עוֹבֵר עַל יַד הַמֶּרְכָּבָה,

הֵנִיף עָלַי מַלְמַד-בָּקָר מִשְׁנֶה,

הִכָּה אוֹתִי עֲלֵי רֹאשִׁי – בָּאֶמְצָע.

וְלֹא הָיָה חֶלְקִי חֶלְקוֹ, בִּן-רֶגַע

פָּגַעְתִּי בּוֹ וּבַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּכַפִּי זֹאת,

וּמִכִּסֵּא הַכִּרְכָּרָה נָפַל אָחוֹר.

וָאַךְ גַּם אֶת יִתְרָם. וְאִם אוֹתוֹ נָכְרִי

שְׁאֵר-בָּשָׂר שֶׁל לַיוֹס, אִם גַּם מְאֹד רָחוֹק,

מִי עוֹד כָּמוֹנִי אִישׁ אֻמְלָל בָּאָרֶץ,

מִי עוֹד כָּמוֹני אִישׁ שְׂנוּא-הָאֵלִים?

אָסוּר לַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב לְהַכְנִיס

אוֹתִי לְבֵיתוֹ אַף לְבָרְכֵנִי לְשָׁלוֹם,

וּמִזְבוּלֹו גַם יְגָרְשֵׁנִי – וַאֲנִי

אֲנִי בְעַצְמִי קַבּוֹתִי אֶת נַפְשִׁי.

וּזְרוֹעוֹתַי, אֲשֶׁר הִכּוּהוּ נֶפֶשׁ,

מְחִלְלוֹת אִשְׁתּוֹ. הַאִם אֵינֶנִּי זֵד?

הַאִם לֹא בִי תָחוּל כָּל הַקְּלָלָה, כִּי הֵן

עָלַי לִבְרֹחַ, גַּם לֹא לְהוֹסִיף לִרְאוֹת

אֶת בְּנֵי-בֵיתִי וְלֹא לָבוֹא לְאַרְצִי,

פֶן אֶת אִמִּי אֶשְכַּב וְאֶהֱרֹג אָבִי

פּוֹלִיבּוֹס, זֶה גִּדְּלַנִי וְהוֹלִידָנִי.

כָּל הָאוֹמֵר: קָשְׁתָה עָלַי יַד דֵּימוֹן רַע,

הֲלֹא יוֹצִיא מִשְׁפָּט בְּצֶדֶק.

אַךְ לֹא, אַךְ לֹא, הוֹי, אֱלֹהִים טְהוֹרִים!

אֵין אֶת נַפְשִׁי לִרְאוֹת הַיוֹם הַהוּא, אֲנִי

רוֹצֶה לְהֵעָלֵם מֵעֵין אָדָם, וּבְטֶרֶם

אֱהִי אָנוּס לִרְאוֹת אוֹתוֹ קָלוֹן אָיֹם.

המקהלה

יָרֵאתִי מְאֹד, הַמֶּלֶךְ.  וְאוּלָם עַד לֹא

חָקַרְתָּ אֶת הָעֵד, עוֹד יֵשׁ לְךָ תִקְוָה.

אידיפוס

הִיא הִיא כָל תִּקְוָתִי, גַּם אֲחַכֶּה

אַךְ לוֹ לָאִישׁ בָּא מֵאַחַד הָעֲדָרִים.

איוקסטה

וְאֵם יָבוֹא, מַה יֵשׁ בָּזֶה מִנֶּחָמָה?

אידיפוס

אַגִּידָה לָךְ גַּם זֹאת, אִם יֵאָמְנוּ

דְּבָרַיִךְ, וְנִגְאַלְתִּי מִן הַצָּעַר.

איוקסטה

מָה הַדָּבָר מִפִּי שָׁמַעְתָּ, וְרַב עֶרְכּוֹ?

אידיפוס

הֲלֹא אָמַרְתְּ: שׁוֹדְדִים הִכּוּהוּ נָפֶשׁ,

כָּךְ הַפָּלִיט סִפֵּר.  וָאֵם יָשׁוּב יַגִּיד

אוֹתוֹ מִסְפָּר, הֲלֹא הוֹרְגוֹ לֹא אָנִי,

כִּי הָאֶחַד וְהָרַבִּים לֹא הַיְנוּ הָךְ;

וְאִם יַגִּיד: הָיָה אֶחָד – הֲלֹא בָרוּר,

כִּי הַדָּבָר יוֹכִיחַ כְּנֶגְדִּי.  

איוקסטה            כִּהְיוֹת אָז הַשְּמוּעָה כֵּן גַּם שָׁמָעְתָּ,

גַּם הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לִסְתֹּר אֶת דְּבָרָיו:

הָעִיר כֻּלָהּ שָּׁמְעָה, לֹא רַק אָנֹכִי.

וְאִם גַּם דְּבָרָיו אֲשֶׁר דִּבֵּר יָשִׁיב,

הוּא לְעוֹלָם הֵן לֹא יָפִיץ אוֹר נֶאֱמָן

עֲלֵי מוֹת לַיוֹס, לוֹ נִבָּא אַפּוֹלוֹן,

אֲשֶׁר יָמוּת מִיַּד הַבֵּן אֲנִי יָלָדְתִּי.

כִּי לֹא הָרַג אוֹתוֹ וּמֵעוֹלָם

אוֹתוֹ אֻמְלָל, אֲשֶׁר בְּעַצְמוֹ קִדְמוֹ וָמֵת.

לָכֵן אֲנִי עֵינַי גַּם לֹא אָסֵב לְעוֹלָם

בְּשֶׁל נְבוּאָה לֹא לְכָאן וְלֹא לְכָאן.

אידיפוס

יָפֶה סָבָרְתְּ; וְאַף עַל פִּי כֵן שִׁלְחִי

קִרְאִי לִי הָרוֹעֶה – וְאַל תִּתְמַהְמָהִי.

איוקסטה

אֶשְׁלַח מִיָּד; אֲבָל נֵלְכָה הַבָּיְתָה;

דָּבָר גַּם לֹא אַתְחִיל, אִם לֹא יִיטַב בְּעֵינֶיךָ.

                                     [שניהם יוצאים]

המקהלה    [סטרופה א]

 

יְהִי רָצוֹן     מִגּוֹרָלִי,

וְאִמְרֵי-פִי יִהְיוּ וּפָעֳלִי טְהוֹרִים,

אֶצֹּר, אֶשְׁמֹר אֶת כָּל חֻקֵּי עוֹלָם,

אֶת הַיּוֹרְדִים מִמְּרוֹמֵי שְׁחָקִים,

וּבַחֲלַל     אֵיתֶר צַח נוֹצְרוּ,

אָדָם לֹא הוֹלִידָם;

אַךְ זֶבְס – אֲבִיהֶם, אַךְ הוּא.

וּלְנֵצַח נְצָחִים      אֵין כָּל שִׁכְחָה     לָמוֹ;

וְאֵל גָּדוֹל בְּתוֹכָם, זִקְנָה לֹא יֵדָע.

 

                            [אנטיסטרופה א]

בְּנֵי-גַאֲוָה           שָׂר וָמֶלֶךְ.

הַגַּאֲוָה כִי תִמָּלֵא שִׁגְעוֹן-גָּאוֹן,

וּבְטִפְּשׁוּתָהּ לְלֹא הוֹעִיל וּזְמָן,

בַּעֲלוֹתָהּ עֲלֵי שִׂיא פִסְגָּתָהּ,

פִּתְאֹם תִּפֹּל     מִמְּרוֹמִים לְפֶתַח

תְּהוֹם הָאֲבַדּוֹן,

תִּמְעַד רַגְלָהּ, תֹּאבֵד.

וְלֹא יַעַמְלוּ לַשָּׁוְא     כָּל חוֹבְבֵי קָרֶת,

וּמִשְׂגַּבִּי יְהִי לְעוֹלָם אֵלִי.

 

                            [סטרופה ב]

אֶפֶס אִישׁ, יָדָיו וּפִיהוּ

מַעַגְלֵי זָדוֹן יֵדְעוּ,

הוּא לֹא יֵחַת מִפְּנֵי אֵל-צֶדֶק,

לּא יֶהְדַּר פְּנֵי הָאֵלִים –

יְהִי חֶלְקוֹ הַשֶּׁבֶר

עֵקֶב גַאֲוָה רָעָה.

עֵינָיו לַבֶּצַע, אַף יָבוּז לַיֹּשֶׁר,

וּפֹעַל אָוֶן פָּעֲֳלוֹ,

אַף יְחַלֵּל כָּל קֹדֶשׁ וּבְקַלּוּת-רֹאשׁוֹ.

מִי הוּא הָאִישׁ     לֹא יִשְׁלַח בְּלֵב הַזֵּד

חֵץ כַּעֲסוֹ, זֶה חֵץ הַקָּצֶף?

אִם כָּבוֹד וָשֵׁם יִנְחַל עוֹשֵׂה כָל זֹאת –

אָז מָה אִכַּף לָאֵל?

 

                            [אנטיסטרופה ב]

בִּתְפִלָה גַם לֹא אָבוֹאָה

אֶל קָדְשֵׁי לֶב-אֲדָמָה,

הֵיכַל אַבֵּי[xii] לֹא אִכָּנֵסָה,

אֶל בֵּית-אֵל בְּאוֹלִימְפִּיָה –

עַד הַדְּבָרִים יָבוֹאוּ,

וְכָל הָעָם עֵינָיו רוֹאוֹת.

הוֹי, זֶבְס אַדִּיר, אִם אַךְ נִקְרָא בְצֶדֶק

לְךָ אֲדוֹן-עוֹלָמִים,

אַל יֵעָלֵם מִמְּךָ, מִמֶּמְשַׁלְתְּךָ לָעַד,

אֵין אֱמוּנָה     עוֹד בִּנְבוּאָתוֹ שֶׁל פֶבּ,

אֵין לָהּ דּוֹרֵשׁ, וְכָל תִּפְאֶרֶת

הָאַפּוֹלוֹן וּכְבוֹדוֹ גָלוּ וְאֵינָם.

אָבְדָה אֱמוּנָה מֵעָם.

                            [איוקסטה באה מן ההיכל]

 

המקהלה.  איוקסטה

 

איוקסטה

הוֹי, נְדִיבֵי אַרְצִי, הִנֵּה אַתֶּם רוֹאִים,

אֲשֶׁר אָתִיתִי מִקְדְּשֵׁי אֵלִים,

וּבְכַפַּי כְּלִיל-זַיִת זֶה וּקְטֹרֶת.

נִרְגַּז מְאֹד לְבַב אֵידִיפּוּס בְּעֹצֶר

הַיְגוֹנִים וְלֹא בְהַשְׂכֵּל יוֹצִיא מִשְׁפָּט

דְּבַר-אֵל חָדָשׁ עַל פִּי דְּבַר-אַל יָשָׁן.

נַפְשׁוֹ שָׁלָל לְכָל דּוֹבֵר דִּבְרֵי-פְחָדִים.

[פונה כלפי מזבח אפולון]

לְלֹא-הוֹעִיל כָּל תַּנְחוּמָי, עַל כֵּן

אֵלֶיךָ, פֶבּוֹס, בָּאתִי עִם מְנָחוֹת,

כִּי אֵין קָרוֹב מִמֶּךָּ, נָא הֵעָתֶר לִי,

נָא יַעֲבֹר פָּחְדֵּנוּ לְאֵין עָוֹן;

כֻּלָּנוּ פוֹחֲדִים, כִּי מְבוּכָתוֹ נִרְאֶה,

וּבְיָדָיו הֵן הֶגֶה סְפִינָתֵנוּ.

[אפורבוס השליח בא]

 

הקודמים.  אפורבוס.

 

אפורבוס

הוֹי יְדִידַי, הֲלֹא תַגִּידוּ לִי אַיֵּה

בֵּית-זְבוּל הַמֶּלֶךְ פֹּה, הֵיכַל אֵידִיפּוּס?

וְעוֹד מוּטָב – אֵי הוּא, אִם זֹאת תֵּדָעוּ.

המקהלה

זֶה הֵיכָלוֹ, רֵעִי, וְהוּא בַבָּיִת;

וְהָאִשָּׁה – אֵם הַבָּנִים, בָּנָיו.

אפורבוס

תִּהְיִי מְאֻשָּׁרָה וְעִם מְאֻשָּׁרִים

חֶלְקֵךְ תָּמִיד, עֲקֶרֶת בַּיִת זֶה!

איוקסטה

כְּבִרְכָתְךָ, נָכְרִי, גַּם לָךְ; רָאוּי אַתָּה

לְכָךְ עַל שׁוּם הַטּוֹב יֻצַּק מִפִּיךָ.

אֲבָל הַגֵּד, הֲלֹם מָה בָּאתָ לַשְׁמִיעֵנוּ?

אפורבוס

טוֹבוֹת לְכָל בֵּיתֵךְ וּלְאַלּוּפֵךְ, אִשָּׁה.

איוקסטה

מָה הֵן?  וּמִי שְׁלַחֲךָ הֲלֹם?

אפורבוס

אֲנִי בָא מִקּוֹרִינְת, וְלִדְבָרַי יָגִיל

לִבֵּךְ (מַדּוּעַ לֹא?) אוֹ גַם יִכְאָב.

איוקסטה

מָה הַדָּבָר?  וְאֵיךְ לוֹ כֹח זֶה כָּפוּל?

אפורבוס

לְמֶלֶךְ בּוֹ רוֹצִים בְּנֵי הָאָרֶץ

כָּל חֶבֶל אִיסְתְּמוֹס, כְּפִי שֶׁשָּׁם נִדְבָּרוּ.

איוקסטה

אֵיכָה?  וּכְלוּם הַשָּׂב פּוֹלִיבּוּס לֹא יָשֹׂר?

אפורבוס

לֹא עוֹד, כִּי הוֹרִידוֹ הַמָּוֶת  קָבֶר.

איוקסטה

מַה שַׂחְתָּ, הַזָּקֶן?  פּוֹלִיבּוֹס מֵת?

אפורבוס

אִם לֹא

חִכִּי יֶהְגֶּה אֱמֶת, תֵּרֵד נַפְשִׁי שְׁאוֹלָה.

איוקסטה

נָא הֵחָפְזִי, שִׁפְחָה, וּמַהֲרִי בַשְּׂרִי

לַאֲדוֹנֵךְ. [השפחה יוצאת] הוֹי, נְבוּאוֹת אֵלִים,

אַיֵּה אַתֶּן? וְהָאִישׁ, שֶׁבִּגְלָלוֹ בָרַח

אֵידִיפּוּס מִיִּרְאָה פֶּן יַהַרְגֵהוּ, הֵן

נָפַל בְּיַד גּוֹרָלוֹ וְלֹא מִידֵי אֵידִיפּוּס.

[אידיפוס בא מן ההיכל]

 

הקודמים.  אידיפוס

 

אידיפוס

הַגִּידִי לִּי, אִשְׁתִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי,

וְלָמָּה זֶה קָרָאת לִי הֵנָּה מִבֵּיתִי?

איוקסטה

הַט אָזְנְךָ לִדְבַר אוֹתוֹ הָאִישׁ וּרְאֵה,

אַיֵה כָּל הַנְּבוּאוֹת אֲשֶׁר נִבָּא הָאֵל.

אֵידִיפּוּס

וּמִי הָאִישׁ הַזֶּה וּמַה לִי יְבַשֵּׂר?

איוקסטה

הוּא מִקּוֹרִינְת, וְהַבְּשׁוֹרָה בְּפִיו:

לֹא עוֹד פּוֹלִיבּוֹס חַי, כִּי אֶל עַמּוֹ נֶאֱסָף,

אידיפוס

בְּפִיךָ מָה?  בַּשֵּׂר בְּשׂוֹרָתְךָ לִי אָתָּה!

אפורבוס

אִם יֵשׁ לִי לְבַשֵּׂר אֶת זֹאת תְּחִלָּה, אָז דַּע:

גָּוַע וְנֶאֱסַף אֶל אֲבוֹתָיו הַלָּז.

אידיפוס

הַבְּיַד בּוֹגֵד נָפַל אוֹ מֵת בַּמַּחֲלָה?

אפורבוס

גַּם דְּחִיפָה קְטַנָּה תוֹרִיד זָקֵן שְׁאוֹלָה.

אידיפוס

תַּחֲלוּאִים כֹּחוֹ הִתִּישׁוּ, כַּנִּרְאֶה.

אפורבוס

וּלְפִי יְמוֹת שְׁנוֹת חַיָּיו שֶׁרַבּוּ,

אידיפוס          הוֹי הוֹי, אִשְתִּי, וּמִי יִשְׁעֶה אֶל בֵּית

הַמִּתְנַבֵּא בְדֵלְפֵי, אֶל צִוְחַת

הַצִּפֳּרִים בָּרוֹם, אֲשֶׁר בִּנְבוּאָתָן

עָתִיד הָיִיתִי לַהֲרֹג אָבִי? אַךְ מֵת,

טָמוּן בָּאָרֶץ הוּא, וְאָנֹכִי פֹה וְלֹא

שָׁלַחְתִּי יָד לֶחָרֶב, אִם לֹא מֵת

בְּגַעֲגוּעִים עָלַי, כִּי אָז בְּעֶטְיִי.

דִּבְרֵי הָאֱלֹהִים יָנוּחוּ בְטֵלִים,

יָרְדוּ שְׁאוֹל-תַּחַת עִם פּוֹלִיבּוֹס יָחַד.

איוקסטה

הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ עוֹד קֹדֶם כֵּן?

אידיפוס

אָכֵן אָמָרְתְּ, אֲבָל פַּחְדִי הִתְעָנִי.

איוקסטה

וְאַל יוֹסִיף כָּל זֶה לִבְּךָ לְזַעֲזֵעַ.

אידיפוס

וּמִשְׁכְּבֵי אִמִּי לֹא יַפְחִידוּנִי?

איוקסטה

כִּי מַה יִפְחַד אָדָם, אִם רַק יַד הַמִּקְרֶה

תִּמְשֹׁל בַּכֹּל, וְאֵין מֵרֹאשׁ דָּבָר יָדוּעַ?

הַחַי כְּהָעוֹלֶה בְיָדוֹ – מֵיטִיב לִחְיוֹת.

מִמִּשְׁכְּבֵי אִמְּךָ אַל עוֹד תּוֹסִיף לִפְחֹד.

רַבִּים בְּנֵי אָדָם בַּחֲלוֹמָם רָאוּ,

אֲשֶׁר עָלוּ יְצוּעַ אֵם.[xiii] אַךְ קַלּוּ

חַיֵּי הָאִישׁ לֹא שָׂם לִבּו לָזֹאת.

אידיפוס

יָפֶה הָיָה כָל מַה שֶּׁלִּי אָמַרְתְּ, לוּלֵא

הָיְתָה אִמִּי חַיָּה; אֲבָל חַיָּה הִיא,

וְאִם יָפֶה דִבַּרְתְּ, הֲלֹא עוֹד יֵשׁ לִפְחֹד.

איוקסטה

אַךְ אוֹר גָּדוֹל לְךָ הֵן בּוֹר אָבִיךָ.

אידיפוס

גָּדוֹל, יָדַעְתִּי, אַךְ אִירָא אֶת הַחַיָּה.

אפורבוס

אַךְ מִי הִיא הָאִשָּׁה, אֲשֶׁר תִּירְאוּ אוֹתָהּ?

אידיפוס

מֵרוֹפָּה הִיא, הַשָּׂב, הִיא אֵשֶׁת חֵיק פּוֹלִיבּוֹס.

אפורבוס

וּמִפְּנֵי מָה אַתֶּם אוֹתָהּ כֹּה יְרֵאִים?

אידיפוס

בִּגְלַל דְּבַר-אֵל אָיֹם מְאֹד, אָבִי.

אפורבוס

מֻתָּר לָדַעַת זֹאת?  אוֹ אֵין לְהַגִּידָהּ?

אידיפוס

מֻתָּר.  הָיָה אֵלַי בְּשַׁעְתּוֹ דְבַר אַפּוֹלוֹן:

עָתִיד אֲנִי לָדַעַת אֶת אִמִּי,

וְזֹאת יָדִי תִשְׁפֹּךְ דְּמֵי אָבִי.

וּמִשּׁוּם זֶה רָחַקְתִּי זֶה יָמִים רַבִּים

מִשֶּׁבֶת בְּקוֹרִינְת;  אָכֵן אֻשַּׁרְתִּי פֹה;

אֲבָל הֲיֵשׁ נָעִים מֵרְאוֹת עֵינֵי הוֹרָיו?

אפורבוס

מִיִּרְאָתְךָ אֶת זֶה מִשָּׁם הָלָכְתָּ?

אידיפוס

וְשֶׁלֹּא לִהְיוֹת הוֹרֵג אָבִי, זָקֵן.

אפורבוס

מְפַּחַד זֶה עַד כָּאן מַדוּעַ לֹא גְאַלְתִּיךָ,

וּבְכַוָּנָה טוֹבָה הֵן בָּאתִי, הַמּוֹשֵׁל?

אידיפוס

וּכְפָעָלְךָ גַּם עַל שְׂכָָרְךָ תָבוֹא.

אפורבוס

כִּי עַל כֵּן גַּם בָּאתִי הֵנָּה, וְיִיטַב

גַּם לִי בַעֲבוּרְךָ בְּשׁוּבְךָ לְאַרְצֶךָ.

אידיפוס

אֲבָל עִם אֲבוֹתַי לֹא אֶפָּגֵשׁ לְעוֹלָם.

אפורבוס

בָּרוּר, אֵינְךָ יוֹדֵעַ, בְּנִי, אֵת שֶׁתִּפְעַל.

אידיפוס

מָה רְצוֹנְךָ לֵאמֹר, נָא, הַזָּקֵן, הַגֵּד!

אפורבוס

אִם אַךְ עֵקֶב זֶה אֵינְךָ רוֹצֶה לָשׁוּב,

אידיפוס

אָכֵן אִירָא, פֶּן יֵאָמֵן דְּבַר-פֶבּ אֵלָי.

אפורבוס

וְלֹא תִקַּח עָלֶיךָ חֵטְא תֶּחְטָא לְהוֹרֶיךָ?

אידיפוס

הִיא הִיא, יָשִׁישׁ, אוֹתָהּ תָּמִיד יָרֵאתִי.

אפורבוס

וְאֵינְךָ יוֹדֵעַ, כִּי אַךְ שָׁוְא אַתָּה פוֹחֵד?

אידיפוס

לַשָּׁוְא?  הֲלֹא אֲנִי הַבֵּן נוֹלַד לָהֶם!

אפורבוס

הֱיוֹת וְאֵין אַתָּה שְׁאֵר-בְּשַׂר פּוֹלִיבּוֹס.

אידיפוס

אַתָּה מָה שָּׂח?  פּוֹלִיבּוֹס לֹא הוֹלִיד אוֹתִי?

אפורבוס

כָּמוֹנִי, לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר.

אידיפוס

וְאֵיךְ נִדְמוּ מוֹלִיד וְזֶה שֶׁלֹּא הוֹלִיד?

אפורבוס

כִּי לֹא הוֹלִידְךָ הוּא וְלֹא אָנֹכִי.

אידיפוס

וְלָמָּה זֶּה וְעַל מָה קְרָאַנִי בְנוֹ?

אפורבוס

דַּע, מִיָּדִי אַתָּה לוֹ מַתָּנָה.

אידיפוס

וְכָךְ אָהַב אוֹתִיֹ, וְאִם אֲנִי לוֹ זָר?

אפורבוס

מִהְיוֹת הָאִישׁ עָקָר לְלֹא-בָנִים.

אֵידִיפּוּס

אוֹתִי קָנִיתָ אוֹ מָצָאתָ וְנָתָתָּ?

אפורבוס

בַּיַּעַר בְּנִקְרוֹת הַקִּיתֵירוֹן מְצָאתִיךָ.

אֵידִיפּוּס

אֵיכָה רַגְלֶיךָ הוֹבִילוּךָ שָׁם?

אפורבוס

אֲנִי

אַבִּיר רוֹעִים בְּעֶדְרֵי הָהָר הָיִיתִי.

אידיפוס

רוֹעֶה שָׂכִיר נוֹדֵד בְּעִסְקֵי בְעָלָיו?

אפורבוס

אָכֵן, אֶת נַפְשְׁךָ הִצַּלְתִּי אָז, בְּנִי.

אֵידִיפּוּס

מִמָּה הִצַּלְתָּ אָז נַפְשִׁי, הוֹשָׁעְתָּ?

אפורבוס

פִּרְקֵי רַגְלֶיךָ אֵל – לְךָ יְסַפְּרוּ הֵם.

אֵידִיפּוּס

אוֹי לִי, צָרָה עָבְרָה מַדוּעַ לִי תַּזְכִּיר?

אפורבוס 

עִקְּבוֹת רַגְלֶיךָ הַנְּקוּבִים חִלָּצְתִּי.

אידיפוס

קָלוֹן גָּדוֹל הוּא לִי עוֹד מֵרֵאשִׁית יָמָי.

אפורבוס

עַל כֵּן קָרְאוּ לְךָ שִׁמְךָ עָלֶיךָ.

אֵידִיפּוּס

רְאֵה הִשְׁבַּעְתִּיךָ: מִי קָרָא – אִמִּי?  אָבִי?

אפורבוס

זֹאת לֹא אֵדָע; מִי שֶׁנְּתָנְךָ יֵיטִיב לָדָעַת.

אידיפוס

מִיַּד אַחֵר קִבַּלְתָּ וְלֹא אַתָּה מְצָאתָנִי?

אפורבוס

לֹא, כִּי רוֹעֶה אַחֵר נְתָנְךָ לִּי.

אידיפוס

מִי הוּא?  אוּלַי תֵּדַע דָּבָר יוֹתֵר בָּרוּר?

אפורבוס

אָמְנָם, עַל בְּנֵי-בֵית לַיוֹס הִתְחַשָּׁב.

אידיפוס

מוֹשֵׁל הָאָרֶץ פֹּה לִפְנֵי יָמִים?

אפורבוס

אָכֵן, רוֹעוֹ שֶׁל מֶלֶךְ זֶה הָיָה הָאִישׁ.

אידיפוס

הַחַי עוֹדֶנּוּ, וְעוֹד אוּכַל לִרְאוֹת אוֹתוֹ?

אפורבוס

אַתֶּם, תּוֹשְׁבֵי הָעִיר, תֵּיטִיבוּ זֹאת לָדָעַת.

אידיפוס

הֲיֵשׁ מִכֶּם, אַתֶּם כָּל הָעוֹמְדִים עָלַי,

אֲשֶׁר רָאָה אוֹתוֹ רוֹעֶה, עָלָיו סִפֵּר,

אִם בַּשָּׂדֶה וְאִם בָּעִיר פֹּה?

הַגִּידוּ: בָּאָה עֵת לִמְצוֹא פִתְרוֹן דָּבָר.

המקהלה

דּוֹמַנִי, כִּי אַךְ הוּא, אַךְ הוּא וְלֹא אַחֵר

אֲשֶׁר רָצִיתָ כְּבָר לִרְאוֹת אוֹתוֹ; אֲבָל

מִי עוֹד יֵיטִיב לָדַעַת וְלֹא אִיוֹקַסְטָה?

אידיפוס

[אל איוקסטה, העומדת שקועה במחשבותיה]

אִשְׁתִּי, סוֹבֶרֶת אַתֹ, אְוֹתוֹ הָאִישׁ אֲשֶׁר

לְכָאן יוּבַל מִן הַשָּׂדֶה – הָאִישׁ אָמַר הַלָּה?

איוקסטה

אוֹתוֹ אֲשֶׁר אָמַר הַלָּה... אַל תָּשֶׁת לֵב

לְכָל אֲשֶׁר דִּבֵּר, אַל תַּחֲקֹר לַשָּׁוְא!

אידיפוס

הֲיִתָּכֵן, כִּי לֹא אֶחְקֹר לָדַעַת

בַּסִּימָנִים נָתַן לִמְקוֹר זֹה מַחְצַבְתִּי?

איוקסטה

אַךְ לֹא, חֵי אֱלֹהִים, אִם נָעֲמוּ לְךָ

חַיֶּיךָ, אַל תִּדְרֹשׁ!  דַּי בְּצַעֲרִי שֶׁלִּי.

אידיפוס

נָא הֵרָגְעִי! וְאִם שְׁלָשְׁתַּיִם עֶבֶד אָנִי,

בֵּן לְשָׁלֹשׁ שְׁפָחוֹת – הֵן אַתְּ לֹא נְקַלּוֹת.

איוקסטה

אֲבָל, רְאֵה בִקַּשְׁתִּיךָ, נָא אַל תַּעַשׂ זֹאת!

אידיפוס

כִּי לֹא תְפַתִּינִי, עַד דָּבָר בָּרוּר אֵדָע.

איוקסטה

מֵהִתְכַּוְּנִי לְטוֹבָה טוֹבוֹת לְךָ אִיעָצָה.

אידיפוס

אוֹתָן טוֹבוֹת הֵן הֵן לִי מְצִיקוֹת מִכְּבָר.

איוקסטרה

אֻמְלָל, לוּ לֹא תֵדַע לְעוֹלָם מִי אָתָּה!

אידיפוס

הֲיֵלֶךְ אִישׁ, יַבְהִיל אֶת הָרוֹעֶה הֲלֹם?

וְהִיא תָּשִׂישׂ לָהּ הִיא עֲלֵי יִחוּס אָבוֹת!

איוקסטה

אוֹי וַאֲבוֹי לְךָ, אֻמְלָל!  אַךְ זֹאת

אֶקְרָא לְךָ וְשׁוּב לֹא עוֹד לְעוֹלָם דָּבָר.

[יוֹצֵאת]

 

אידיפוס.  אפורבוס.  המקהלה

 

המקהלה

מַדּוּעַ בְּעֹצֶר צַעֲרָהּ מִכָּאן הָלְכָה,

אֵידִיפּוּס, אִשְׁתֶּךָ?  אָכֵן יָרֵאתִי,

פֶּן מֵאוֹתָהּ שְׁתִיקָה תִצְמַח רָעָה.

אידיפוס

יִצְמַח אֲשֶׁר יִצְמָח!  אֲנִי רוֹצֶה לַחֲקֹר

וְלָדַעַת אֶת שִׁבְטִי, וְאִם דַּל בַּשְּׁבָטִים,

וְאִם תֵּבוֹשׁ אִשְׁתִּי כְּבֹשֶׁת בַּת-טוֹבִים

וְתִכָּלֵם מְאֹד אֲשֶׁר אֲנִי נִקְלֶה.

אֲנִי בַר-הַמַּזָּל וּבֶן-הַהַצְלָחָה,

וּבִרְכָתָהּ עָלַי, אֲנִי אֵינִי נִכְלָם

מֵהִוָּלְדִי מִזֹּה אִמִּי, קְרוֹבַי – הַיְּרָחִים,[xiv]

אֲשֶׁר עָשׂוּ אוֹתִי קָטָן וְגַם גָּדוֹל.

מִזֹּה מְכוֹרָתֵי לֹא יַרְחִיקֵנִי כְלוּם,

שֶׁיִּמְנָעֵנִי מֵחֲקֹר שִׁבְטִי.

המקהלה  [סטרופה]

אִם עוֹד חָיָּה     הַנְּבוּאָה בִי,

רוּחַ תְּפַעֲמֵנִי עוֹד,

חֵי אוֹלִימְפּוּס, כִּי עוֹד תִּרְאֵנוּ,

הוֹי הַקִיתֵירוֹן, בַּכֶּסֶא,

כִּי מָחָר נָבוֹא אֵלֶיךָ,

אֶרֶץ מְכוֹרַת אֵידִיפּוּס,

אֵם נִקְרָא לְךָ, מֵינֶקֶת,

בְּשִּׁיר וּבִמְחוֹלוֹת מַחֲנָיִם,

כִּי אַתָּה רֹב טוּב הִשְׁפַּעְתָּ

וְאֹשֶׁר עַל בֵּית אֲדוֹנֵנוּ,

מְאֹד רַבִּים חֲסָדֶיךָ.

וְאַתָּה, הוֹי, פֶבּוֹס הַמּוֹשִׁיעַ,

נָא הַבֵּט וְּרְצֵנוּ.

                            [אנטיסטרופה]

מִי הוֹרָתְךָ,     מִי, הַיֶּלֶד,

מִי בֵין הַחַיּוֹת לָעַד,

שֶׁהָיְתָה לְפַּן אָבִינוּ,

לְאֵל-הָהָר, וְלוֹ הָרָתָה,

אוֹ יָלְדָה לָאֵל לוֹקְסִיאַס,[xv] 

יַעַן הוּא אָהַב מְאֹד

כָּל נְאוֹת-הָהָר, נְאוֹת-יֶרֶק?

וְאוּלַי לְשַׂר-קִילֶנָה,

וְאוּלַי לְדִיאוֹנִיסוֹס,

אֵל שׁוֹכֵן רָמוֹת וָגֶבַע,

מַתַּן אָהֲבָה מִנִּימְפָה

אַחַת מֵהַרְרֵי הֶלִיקוֹן,

מַקְהֲלוֹתֵיהֶן אָהֵב?

אידיפוס      הוֹי הַזְּקֵנִים, אִם אַךְ יֵשׁ לִי רְשׁוּת לִשְׁפֹּט,

כִּי מֵעוֹלָם אֲנִי לֹא פְגַשְׁתִיהוּ – שָׁם

עֵינַי רוֹאוֹת אֶת הָרוֹעֶה, זֶה כְּבָר נְחַפְּשׂוֹ:

יְמוֹת שְׁנוֹת חַיָיו כִּימוֹת שׁנוֹת הָאִישׁ;

 

וְגַם רוֹאֶה אֲנִי, הַנּוֹהֲגִים אוֹתוֹ

הֵם נְעָרָי.  אֲבָל אַתָּה תֵיטִיב לִשְׁפֹּט

מִמֶּנִי, יַעַן כְּבָר רָאִיתָ הָרוֹעֶה.

המקהלה

אָכֵן וְאָכֵן, גַּם אַכִּירֶנּוּ, לֹא הָיָה

כָּמֹהוּ נֶאֱמָן בְּרוֹעֵי צֹאן לַיוֹס.

אידיפוס

אוֹתְךָ אֶשְׁאַל רִאשׁוֹן, הַגֶּבֶר מִקּוֹרִינְת:

הֲתִתְכַּוֵּן אֵלָיו?

אפורבוס

אֶל זֶה אֲשֶׁר תִּרְאֶה.

 

הקודמים.  הרועה

 

אידיפוס

אַתָּה, הַשָּׂב, עֵינֶיךָ הֵנָּה שָׂא,

אֵת אֶשְׁאָלְךָ הַגֵּד.  הַעֶבֶד לַיוֹס אָתָּה?

הרועה

עַבְדּוֹ יְלִיד-בֵּיתוֹ וְלֹא מִקְנַת כַּסְפוֹ.

אידיפוס

וּמָה הָעֲבוֹדָה לְךָ הָיָתָה?

הרועה

מַרְבִּית יָמַי עִם עֲדָרִים הָיִיתִי.

אידיפוס

וְהַמָּקוֹם אֵיפֹה, אֲשֶׁר שָׁם הִתְהַלָּכְתָּ?

הרועה

עֲלֵי הַקִּיתֵירוֹן וְהַשָּׂדוֹת סָבִיב.

אידיפוס

עוֹדְךָ זוֹכֵר, אֲשֶׁר רָאִיתָ שָׁם אִישׁ זֶה?

הרועה

מָה הַדָּבָר? וְאֶל מִי אַתָּה פֹה מִתְכַּוֵּן?

אידיפוס

אֶל הַנִּצָּב עָלָי.  אִתּוֹ הַהִתְהַלָּכְתָּ?

הרועה

אֵינִי יָכוֹל לֵאמֹר מִיָּד כִּי אֶזְכְּרֶנּוּ.

אפורבוס

אַל נָא תִתְמַהּ, מַלְכִּי; אֲנִי אַזְכִּירָה לּוֹ

הַנִּשְׁכָּחוֹת.  אֲנִי יוֹדֵעַ, כִּי

עוֹדוֹ זוֹכֵר לֶכְתֵּנוּ עַל הַקִּיתֵירוֹן,

לוֹ שְׁנַיִם עֲדָרִים, וְלִי אֶחָד,

לֶכְתֵּנוּ יַחַד שָׁם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים שִׁשָּׁה

יַרְחֵי שָׁנָה, מִן הָאָבִיב עַד בּוֹא הַסְּתָו.

אוּלָם בַּחֹרֶף עֲדָרַי נָהַגְתִּי

אֱלֵי דִירַי, וְהוּא לְחַצְרוֹת בֵּית לַיוֹס.

הָיוּ דְבָרַי אוֹ לֹא הָיוּ וּמֵעוֹלָם?

הרועה

כֵּנִים דְּבָרֶיךָ, אֵךְ שָׁנִים רַבּוֹת עָבָרוּ.

אפורבוס

אִם כֵּן הַגֵּד: עוֹדְךָ יוֹדֵעַ, כִּי

נָתַתָּ יֶלֶד לִי, וְהָיָה אִתִּי בַאָמְנָה?

הרועה

מַה יֵּשׁ, כִּי תַּחֲקֹר לָדַעַת זֹאת?

אפורבוס

הִנֵּה הִנֵּהוּ, יְדִידִי, הַיָּלֶד.

הרועה

תִּבְלָעֲךָ שְׁאוֹל!  הֲלֹא יֵאָלֶם פִּיךָ?

אידיפוס

אַל תַּעֲנֹשׁ אוֹתוֹ, זָקֵן, כִּי עַל דְּבָרֶיךָ

עֹנֶשׁ חַיָּב אַתָּה חָמוּר עוֹד מֵעָנְשׁוֹ.

הרועה

מָה אַשְׁמָתִי, הַגֵּד, הַטּוֹב בָּאֲדוֹנִים.

אידיפוס

כִּי תִתְכַּחֵשׁ לַיֶּלֶד, לוֹ יִשְׁאָל.

הרועה

בִּבְלִי כָל דַּעַת שָׂח, לַשָּׁוְא כָּל עֲמָלוֹ!

אידיפוס

אִם לֹא בְרָצוֹן תֹּאמַר, עַל כָּרְחֲךָ תֹּאמַר.

הרועה

אַל תָּרַע לִי – לִי לַזָּקֵן – כִּי הִשְׁבַּעְתִּיךָ.

אידיפוס

הִזְדָּרְזוּ לַעֲקֹד כַּפָּיו אֶל מוּל עָרְפּוֹ!

הרועה

וּמַה פִּשְׁעִי, אוֹי-לִי, מָה עוֹד תִּרְצֶה לָדָעַת?

אידיפוס

נָתַתָּ לּוֹ אֶת הַתִּינוֹק, עָלָיו סִפֵּר?

הרועה

נָתַתִּי לוֹ.  וְלוּ מַתִּי אָז בַּיּוֹם הַהוּא!

אידיפוס

וְגַם תָּמוּת, אִם לֹא תַגִּיד לִי דְבַר-אֱמֶת.

הרועה

וְעוֹד בָּרִי מִזֶּה מוֹתִי, אִם אֲדַבֵּר.

אידיפוס

דּוֹמַנִי, כִּי הָאִישׁ אַךְ לְבוֹשֵׁשׁ יַחְשֹׁב.

הרועה

לֹא, לֹא!  הֲלֹא אָמַרְתִּי כְבָר: נָתָתִּי.

אידיפוס

אֵיפֹה לְקַחְתָּהוּ?  שֶׁלְּךָ אוֹ שֶׁל אַחֵר?

הרועה

לֹא מִשֶּׁלִּי, כִּי מִמָּקוֹם אַחֵר.

אידיפוס

מִיַּד אֵיזֶה אֶזְרָח?  מֵאֵיזֶה בָּיִת?

הרועה

נָא אַל תּוֹסִיף, מַלְכִּי, לַחֲקֹר, רְאֵה הִשְׁבַּעְתִּיךָ!

אידיפוס

הִנְּךָ בֶּן-מָוֶת, אִם אָשׁוּב אֶשְׁאָל.

הרועה

כִּי אָז אַגִּיד: הוּא מִילִידֵי בֵית לַיוֹס.

אידיפוס

בֶּן-עֲבָדִים אוֹ מִשְּׁאֵרֵי-בְשָׂרוֹ?

הרועה

אֲהָהּ, עַתָּה עָלַי לֵאמֹר אֶת הַנּוֹרָא!

אידיפוס

וְעָלַי אוֹתוֹ לִשְׁמֹעַ!  גַּם אֶשְׁמָעֶנּוּ!

הרועה

קָרְאוּ לַיֶּלֶד בְּנוֹ.  אֲבָל כָּל זֹאת

תֵּיטִיב תְּסַפֶּר לָךְ שָׁם הָאִשָּׁה.

אידיפוס

הִיא נְתָנַתּוּ לָךְ?

הרועה

אַךְ הִיא, מַלְכִּי.

אידיפוס

וּלְאֵיזֹה מַטָּרָה?

הרועה

לְמַעַן אֲמִיתֶנּוּ.

אידיפוס

יוֹלֶדֶת הַתִּינוֹק?

הרועה

אֵימַת דְּבַר-אֵל עָלֶיהָ

הָיָתָה.

אידיפוס

אֵיזֶה הַדָּבָר?

הרועה

אֲשֶׁר יָמִית הוֹרָיו.

אידיפוס

מַדּוּעַ עֲזַבְתּוֹ בִידֵי אוֹתוֹ זָקֵן?

הרועה

מֵעַי הָמוּ לוֹ, אֲדוֹנִי, אָמַרְתִּי:

הוּא יִקָּחֶנּוּ אֶל אַרְצוֹ;  אֲבָל

הִצִּיל אוֹתוֹ לָאֵיד.  וְאִם אַתָּה הָאִישׁ,

אֲשֶׁר עָלָיו סִפֵּר, דַּע, כִּי אֻמְלָל נוֹלָדְתָּ.

אידיפוס

אֲהָהּ, אֲהָהּ!  הַכֹּל עַתָּה בָרוּר!

הוֹי שֶׁמֶשׁ, אַל תּוֹסִיף לְהָאִיר לִי לַנּוֹלָד

מֵרֶחֶם לוֹ אָסוּר, אָסוּר גַּם לְדַעְתּוֹ,

לַהוֹרֵג נֶפֶשׁ זוּ אָסוּר לוֹ לַהֲרֹג.

                            [כולם יוצאים חוץ מן המקהלה]

המקהלה  [סטרופה א]

 

שִׁבְטֵי אָדָם, בָּשָּׂר וָדָם,

אֲהָהּ, אַתֶּם כָּל הַחַיִּים,

מַה בְּעֵינַי נְקַלּוֹתֶם!

כִּי מִי הַגֶּבֶר, מִי הָאִישׁ,

אֲשֶׁר נָשָׂא דִמְיוֹן אָשְׁרוֹ,

אִם לֹא סוֹפוֹ – נָפוֹל נָפָל?

אֹמַר, עֵת גּוֹרָלְךָ אֶרְאֶה,

זֶה גּוֹרָלְךָ הַמַּר שֶׁלְּךָ,

הוֹי, אֵידִיפּוּס הָאֲמֵלָל:

אֵין אשֶׁר בָּעוֹלָם.

 

[אנטיסטרופה א]

 

הֲלֹא הֵטַלְתָּ הַחֲנִית,

קָלַעְתָּ אֶל הַמַּטָּרָה

וּבִבְרָכָה וּבְשֶׁפַע

אֲזַי בְּהַכּוֹתְךָ (הוֹ זֶבְס!)

זֹה הָאִשָּׁה הַמִּתְנַבֵּית

וּמֵאָבְדָן אָיֹם מִגְדָּל

הָיִיתָ לְאַרְצֵנוּ.

מֵאָז נִקְרֵאתָ מֶלֶךְ לִי,

נִכְבָּד וּמְרוֹמָם מֵעָם

בֵּתֶבֵּי זוּ הָאַדִּירָה,

בָּהּ הַמּוֹשֵׁל לְבַדֶּךָ.

 

 

[סטרופה ב]

מִי כָמוֹךָ     יֵשׁ בָּאָרֶץ עוֹד אֻמְלָל

וּבִקְלָלָה     וְצָרָה יוֹתֵר רָעָה

בַּחֲלִיפוֹת גּוֹרַל חַיָּיו?

אֲהָהּ     לְךָ, לְאֵידִיפּוּס הַמְהֻלָּל!

חוֹף הַנִּישּׂוּאִים,

בּוֹ הָאָב וְהַבֵּן,

הוּא מָצָא לְךָ,

בַּעַל הָאִשָּׁה!

אֶפֶס אֵיכָה, אֵיכָה זֶה יָכֹל

סְבֹל אוֹתְךָ, אֻמְלָל, זְמָן כֹּה רַב

יְצוּעַ אָבִיךָ     וְהַחֲרֵשׁ הֶחֱרִישׁ?

[אנטיסטרופה ב]

אֲבָל פִּתְאֹם     בָּא הַזְּמָן רוֹאֵה הַכֹּל

וְאֵרַר הַבְּרִית     בְּרִית לֹא נִכְרְתָה כַדָּת,

בְּרִית מוֹלִידִים וְנוֹלָדִים.

אֲהָהּ     לְךָ, לִבְנוֹ שֶׁל לַיוֹס!

טוֹב לִי, טוֹב לִי, לוּ

לֹא רָאוּ אוֹתְךָ

מֵעוֹלָם עֵינָי!

מַר אֶבְכֶּה, מֵעַי

יֶהֱמוּ לָךְ.  אַךְ לֹא אֲכַסֶּה,

כִּי בְּיָדְךָ שָׁאַפְתִּי רוּחַ,

וּשְׁנַת הַמַּרְגּוֹעַ      יָדְעוּ שְׁמוּרוֹת עֵינָי.

 

[משרת בא מן ההיכל]

 

המקהלה.  המשרת

 

המשרת

הוֹי, נִכְבַּדֵּי הָעִיר, נוֹרְאוּ הַמַּעֲשִׂים

אֲשֶׁר תִּרְאוּ עַתָּה, הָעֲלִילוֹת תִּשְׁמְעוּ,

וְהַקִּינָה תִשְׂאוּ, אִם אַךְ בֶּאֱמֶת

לִבְּכֶם עוֹד נֶאֱמָן עִם בֵּית לַבְּדַקוֹס.

דּוֹמַנִי, כִּי מֵי פַסִיס וְאִיסְטְרוֹס לֹא

יְטַהֲרוּ הַבַּיִת מִן הַתּוֹעֵבוֹת,

הָיוּ כְמוּסוֹת בּוֹ וְכָל אֲשֶׁר עוֹד תִּגָּלֶינָה,

מִצַּעַר מֵרְצוֹנָם, לֹא בְעַל כָּרְחָם.  וְאֵין

גָּדוֹל כְּצַעַר בּוֹ בְעַצְמָם בָּחָרוּ.

המקהלה

קָשְׁתָה עָלֵינוּ יַד הָאֲנָחוֹת עַל כָּל

אֲשֶׁר יָדַעְנוּ כְבָר.  וּמָה עוֹד יֵשׁ בְּפִיךָ?

המשרת

וְכַאֲשֶׁר אָחִישׁ לֵאמֹר אֶת מִלָּתִי,

כֵּן לְהַגִּיד יֵקַל וְכֵן יֵקַל לִשְׁמֹעַ:

אָבֹד אָבַד רֹאשׁ אִיוֹקַסְטָה הַנֶּהְדָּר.

המקהלה

אֲהָהּ לָאֻמְלָלָה! וּמִי הוּא הָאָשֵׁם?

המשרת      הִיא בְעַצְמָהּ. אֲבָל אֶת הַנּוֹרָא בְיוֹתֵר,

אֲשֶר אֵרַע שָׁם, לֹא תֵדְעוּ, כִּי לֹא רְאִיתֶם.

אוּלָם כָּל עוֹד בִּי יֵשׁ מִזִּכְרוֹנוֹת, שִׁמְעוּ,

אֲשֶר נָשְׂאָה אוֹתָה אִשָּה אֲמֵלָלָה.

בְּהִתְרַגְּשׁוּת עַזָּה נִכְנְסָה אֶל הַפְּרוֹזְדוֹר

וַתֵּחָפֵז עֲשׂוֹת דַּרְכָּה עֲדֵי מִשְׁכַּב דּוֹדֶיהָ,

בִּשְׁתֵּי כַפֶּיהָ שָׁם תָּלְשָׁה שַׂעֲרוֹתֶיהָ.

בָּאָה סָגְרָה דַלְתָּהּ אַחֲרֶיהָ

וּבְקוֹל אֶל לַיוֹס – אֶל הַמֵּת זֶה כְּבָר – קָרְאָה,

כִּי נִזְכְּרָה בִּבְרִית הַנִּשּׁוּאִים מִקֶּדֶם,

אֲשֶר בּוֹ מֵת, הִשְׁאִיר לִבְנוֹ הָאֵם

לִהְיוֹת יוֹלֶדֶת זֶרַע מְקֻלָּל.

אֵרְרָה אֶת יְצוּעָהּ, עָלָיו הָאֻמְלָלָה

יָלְדָה לְאִישָׁהּ – לָהּ בַּעַל, וּבָנִים – לִבְנָהּ.

אוּלָם אֵיךְ מֵתָה, אֵין אֲנִי יוֹדֵעַ.

קוֹרֵא בְּקוֹל רָם אָז הִתְפָּרֵץ אֵידִיפּוּס,

וְלֹא רָאִינוּ עוֹד קֵץ יִסּוּרֶיהָ, כִּי

רַק בּוֹ תָלִינוּ – בַּמְשׁוֹטֵט – עֵינֵינוּ.

תּוֹעֶה דָרַשׁ מֵאִישׁ וָאִישׁ הֶחָרֶב,

דָּרַשׁ לְאִשְׁתּוֹ, וְהִיא לֹא אִשְׁתּוֹ, וּלְאוֹתוֹ

חֵיק-אֵם כָּפוּל, עָלָיו צָמַח הוּא וּבָנָיו.

וְאֶחָד מִן הָאֵלִים הֶרְאָה לוֹ לַזֹּוֹעֵם,

כִּי מִן הַנִּצָּבִים אִישׁ לֹא הֶרְאָהוּ.

בְּקוֹל אָיֹם, כַּבָּא נָהוּג בְּיַד מִי שֶהוּא, 

בָּא רָץ אֶל הַדְּלָתָיִם, שָׁם עִקֵּר

אֶת צִירֵיהֶן וְהִתְפָּרֵץ אֶל הַלִשְׁכָּה,

רָאוּ עֵינֵינוּ בָה תְלוּיָה שָׁם הָאִשָּׁה,

שׂוּמָה בְּמִקְלַעַת לוּלָאוֹת. וְהוּא

רָאָה אוֹתָהּ וַאֲיֻמּוֹת נָהָם,

פִּתַּח הַחֶבֶל הַתָּלוּי. וּכְשֶׁהָיְתָה

מוּטֶלֶת עַל הָאָרֶץ – נוֹרָאוֹת רָאִינוּ:

פָּרוֹק פָּרַק מֵעַל פְּנֵי שִׂמְלוֹתֶיהָ

אֶת אַבְזְמֵי הַפָּז, בָּם הִתְקַשְּׁטָה,

וַיִּתְקֳעֵם בְּגַלְגַּלֵי עֵינָיו,

קוֹרֵא אוֹמֵר: עַל שׁוּם שֶׁלֹא רָאוּ

כָּל הָרָעוֹת סָבַל וְכָל אֲשֶר עוֹלֵל –

עַתָּה תִרִאֵינָה בְּמוֹ-אֹפֶל אֶת

הָאֲסוּרִים לוֹ[6] וְלֹא תַּכֵּרְנָה אֵת אֲשֶׁר

רָצָה לְהַכִּיר.[7] הֵילִיל וְתָקַע בְּעֵינָיו

לֹא פַעַם, אַךְ כַּמָה וְכַמָּה פְעָמִים;

דְּמֵי גַלְגַּלֵי עֵינָיו הִרְטִיבוּ לְחָיָיו,

וְלֹא טִפּוֹת טִפּוֹת נָטְפוּ זָלָגוּ,

אַךְ גֶּשֶׁם שֶׁל בָּרָד מְלֵא-דָם יָרַד שָׁחֹר.

פָּרַץ כָּך אֵיד שְׁנֵיהֶם: אֵיד הָאִשָּׁה

וְאֵיד הָאִישׁ חֻבְּרוּ, הָיוּ לְאֵיד אֶחָד.

אָכֵן לִפְנֵי יָמִים הָיְתָה בִרְכַּת-קְדוּמִים

בִּרְכַּת-אֱמֶת; אֲבָל עַתָּה אֵין לָנוּ

אַךְ אֲנָקָה, מְאֵרָה, קָלוֹן וָמָוֶת –

כַּמָּה שֵׁמוֹת שֶיֵש, אֶחָד לֹא נֶעֱדָר.

המקהלה

וְאֵיךְ נִרְגַּע עַתָּה אֻמְלָל זֶה בְּאֵידוֹ?

הֹמשרת

בְּקוֹל יִקְרָא לִפְתֹּחַ שַׁעַר וּלְהַרְאוֹת

אוֹתוֹ לְכָל בְּנֵי-קַדְמוֹס – הָאִישׁ הָרַג אָבִיו,

וְאֶת אִמּוֹ... אֲבָל לא אֲנַבֵּל אֶת פִּי.

וּמֵאַרְצוֹ הֶגְלָה עַצְמוֹ, אֵינוֹ רוֹצֶה

לִשְׁהוֹת בַּבַּיִת, כִּי עָלָיו קִלְלַת עַצְמוֹ.

אֲבָל לוֹ חֲסֵרִים מִשְׁעָן חָזָק וְיָד

נוֹהֶגֶת, כִּי אֵידוֹ עָצַם מִכֹּחַ אִישׁ.

תִּרְאֶה בְעֵינֶיךָ זֹאת; בְּרִיחֵי הַשַּׁעַר

שָׁם נִפְתָּחִים, וּמַחֲזֶה תֶחֱזֶה, אֲשֶׁר

בִּרְאוֹת אוֹתוֹ יֵרַךְ גַּם לֶב-שׂוֹנֵא קָשֶׁה.

                                       [אידיפוס מופיע, נערים נוהגים בו]

135

 

הקודמים.  אידיפוס

 

המקהלה

הָהּ, נוֹרָא וְאָיֹם לְעֵיִן אָדָם לִרְאוֹת זֹאת!

הָהּ, הַצַּעַר אֲשֶׁר לֹא רָאִיתִי עֲדֶן

כָּל יָמַי, כָּל חַיַּי!  הוֹי אֻמְלַל, שִׁגָּעוֹן

זֶה אַיֶּכָּה עָבָרֵךְ?  מֵי הָאֵל הָאָיֹם,

אֶל אֲשֶׁר הִתְנַפֵּל עֵז מִסַּעַר מֵעֵז,

הממך כְּסוֹפָהּ, הכריעך?

כִּי, אֲהָהּ, לֹא אוּכַל אֶת פָּנֶיךָ לִרְאוֹת,

וְאִם הַרְבֵּה יֶשׁ לִשְׁאָל וְעַם הַרְבֵּה לִי לִדְרָשׁ

וְהַרְבֵּה יֶשׁ לֵרָאוֹת; כִי עֵינָי לֹא תִּשָּׂא

אֶת מַרְאָה הַזְּוָעָה וְהַשַּׁעַר.

אידיפוס

אוֹיָה לִּי, אוֹיָה לָאֲמֵלָל! הָהּ, לְאָן

וְאֶל אֵיזֶה מָקוֹם יִנְהֲגוּנִי, אֲבוֹי?

וּלְאָן יְמַהֵר יִנָּשֵׂא זֶה קוֹלִי?

הָהּ, לְאָן תְטַלְטְלֵנִי, הַדֵּמוֹן?

המקהלה

חַדְרֵי אֵימָה; נוֹרָא לִרְאוֹת, נּוֹרָא לִשְׁמֹעַ!

אידיפוס  [סטרופה א]

 

הוֹי חֲשֵׁכָה!

עַב-הָאֲפֵלָה,      עָב מְּאֹד נוֹרָא,

גַּם לֹא לְנִצְחוֹ,      גַּם לְלֹא-מוֹצֵא!

אֲבוֹי לִי!

וְשׁוּב אוֹי לִי, כִּי חֲדָרַנִי אַף

כָּל הַקּוֹצִים וְזִכְרוֹן כָּל הָרָעוֹת.

המקהלה      לֹא אֶתְמַהּ לָךְ, אִם בְּרָעָה כָזֹה

 

יְלֵל מִשְׁנֶה תֵילִיל, מַכְאוֹב מִשְׁנֶה תִשָּׂא.

אידיפוס  [אנטיסטרופה א]

 

הוֹי יַקִּירִי!

אַךְ אַתָּה אֶחָד      נֶאֱמָן עוֹד לִי,

הַתּוֹמֵךְ בְּיַד      הַסּוֹמָא בְּאַהֲבָה!

אֲבוֹי לִי!

אֵינְךָ צָפוּן לִי, גַּם בַּחֲשֵׁכָה

אֲנִי הִכַּרְתִּי אֶת קוֹלְךָ הַבָּא.

המקהלה

פּוֹעֵל הַנּוֹרָאוֹת!  אֵיכָה כִבִּיתָ אוֹר

עֵינֶיךָ?  אֵיזֶה אֵל עוֹרֵר אוֹתְךָ לָזֶה?

אידיפוס  [סטרופה ב]

 

אַפּוֹלוֹן אַךְ הוּא,      אַפּוֹלוֹן, רֵעַי,

הָרָעָה הַזֹּאת     הוּא הֵבִיא עָלָי.

אֲבָל לּא יַד זָרִים הָיְיתָה בָהֶן – יָדִי שֶׁלִּי.

אוֹר עֵינַי – לְמָה?

כִּי אֵין דָּבָר אֲשֶׁר יִנְעַם לְעֵינָי.

המקהלה

אַךְ כִּדְבָרְךָ אָכֵן הָיָה.

אידיפוס

כִּי מַה לִרְאוֹת,      מַה לַחֲמֹד

לִי נִשְׁאַר, וּבִרְכַּת מֵי

לִבִּי, רֵעַי, יָגִיל לִשְׁמֹעַ עוֹד?

נַהֲגוּנִי נָא,      יְדִידַי, מִכָּאן,

חוּשׁוּ מַהֲרוּ,      כִּי אֲנִי מַזִּיק,

קִלְלַת אֵל עָלַי,      אַף הַאֱלֹהִים

הֵם שְׂנָאוּנִי עַד מְאֹד.

המקהלה

אֲבָל, אֻמְלָל, גָדוֹל זֶה הַמַּכְאוֹב תִּשָּׂא!

לוּ מֵעוֹלָם לֹא רְאִיתִיךָ פֹּה!

 

אידיפוס  [אנטיסטרופה ב]

 

לוּ אָבֹד יֹאבַד     הַמַּצִּיל אוֹתִי

מֵרַגְלַי הֵסִיר      כֶּבֶל אַכְזָרִי,

מִמָּוֶת גַּם הִצִּיל, אִתּוֹ נָהַג, אַל לוֹ בְרָכָה!

כִּי לוּ מַתִּי אָז –

הֵן לֹא הָיִיתִי לִי וְלִידִידַי מַכְאוֹב.

המקהלה

זֶה רְצוֹנְךָ גַּם רְצוֹנִי.

אידיפוס

כִּי אָז הֲלֹא      דְמֵי אָבִי

לֹא שָׁפְכוּ יָדַי, וְלֹא

כִנּוּנִי בַעֲלָהּ שֶׁל הוֹרָתִי.

הָאֵלִים שָׂנְאוּ      בֶן אָבוֹת חוֹטְאִים

עַל יָצוּעַ זֶה,     בּוֹ נוֹלַד, עָלָה.

אִם עוֹד יֵשׁ מַכְאוֹב     מִמַּכְאוֹב גָּדוֹל

זָכָה אֵידִיפּוּס בּוֹ.

המקהלה

אֲבָל טוֹב לֹא אֹמַר גַּם לָעֵצָה יָעָצְתָּ,

כִּי טוֹב שֶׁלֹּא לִהְיוֹת מִחְיוֹת חַיַּי סוּמָא.

אידיפוס

כִּי לֹא בַטּוֹב אֲנִי לִבְחֹר יָדַעְתִּי –

אַל לְהַגִּיד תּוֹסִיף וְאַל תָּעוּץ עֵצָה.

הַגֵּד: אֵיכָה אֶשָּׂא עֵינַיִם אֶל אָבִי,

עֵת גַּם אֲנִי אָבוֹא זְבוּל-הָרְפָאִים,

אוֹ אֶל אִמִּי הָאֻמְלָלָה, וְעַל חֶטְאִי לָהֶם

אֲנִי חַיָּב מִיתָה רָעָה מֵחֲנִיקָה?

וְאוּלַי מַשְׂאַת נַפְשִׁי תִהְיֶה לִרְאוֹת בָּנַי,

אֲשֶׁר צָמְחוּ לִי צֶמַח כֹּה אָיֹם?

אַךְ לֹא תִּרְאֶינָה לְעוֹלָם אוֹתָם עֵינַי,

גַּם אֵת הָעִיר, גַּם הַמְּצוּדָה, גַּם עֲצַבֵּי

קָדְשֵׁי אֵלִים, אֲשֶׁר אֲנִי וְלֹא אַחֵר

(הָאִישׁ הַמְּאֻשָּׁר אֲשֶׁר בְּתֶבֵּי זֹה)

גָּזַלְתִּי מֵעַצְמִי, כִּי כֵן אֲנִי צִוִּיתִי:

גָּרֵשׁ גָּרְשׁוּ אוֹתִי כֻלְּכֶם וּמִבֵּיתְכֶם,

אוֹתִי הַזֵּד, מִשֵּׁבֶט לַיוֹס אָנִי.

וּכְגַלּוֹתִי כַיּוֹם אֶת חֶרְפָּתִי שֶׁלִּי,

אֵיכָה אוּכַל אֶשָּׂא עֵינַי אֶל בְּנֵי הָעִיר?

לֹא, לֹא! וְלוּ יָכֹלְתִּי גַם לִסְתֹּם מְקוֹר

שְׁמִיעָתִי, כִּי אָז אֶסְגֹּר עֲלֵי גּוּפִי –

וְאֶהְיֶה סוּמָא וְגַם חֵרֵשׁ, כִּי מַה

נָּעִים בְּאֵין כָּל חוּשׁ בִּמְרִי הַכְּאֵב.

הָהּ קִיתֵירוֹן, מַדּוּעַ אֲסַפְתָּנִי,

וּבְאָסְפְּךָ לֹא הֲרַגְתָּנִי, לְמַעַן

לֹא אֲגַלֶּה לְעוֹלָם וּלְאִישׁ אֶת מַחְצַבְתִּי?

אֲהָהּ, פּוֹלִיבּ וְקוֹרִיְנת וְאַרְמוֹן עַתִּיק, לוֹ בֵית

אָבִי אָמַרְתִּי, גִּדַלְתּוּנִי לְרֹב נוֹי

וְתִפְאֶרֶת, בָּם יָלִין הָאֵיד וְהַמְּאֵרָה!

כִּי רַע אֲנִי וּבֶן-רָעִים הִנֵּנִי.

הוֹי, זֶה מְקוֹם שָׁלשׁ דְּרָכִים, גֵּיְא-סֵתֶר,

חֹרְשָׁה, בֵּין-הַמְּצָרִים עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים,

אֲשֶׁר שָׁם מִיָּדִי קְלַטְתֶּם דְּמֵי אָבִי!

הַעוֹד אַתֶּם זוֹכְרִים אוֹתִי וְאֶת כָּל אֲשֶׁר

עוֹלַלְתִּי שָׁם וְכָאן עֲשׂוֹת הוֹסַפְתִּי?

הוֹי, יְצוּעַ-דּוֹדִים, הוֹי, יְצוּעַ-דּוֹדִים!

אוֹתִי נָטַעְתָּ, אַף הִצְמַחְתָּ שׁוּב

אוֹתוֹ הַזֶּרַע, וְגַם הֶעֱמַדְתָּ

אָבוֹת, בָּנִים, בָּנוֹת, שְׁאֵרֵי-בָשָׂר,

כַּלּוֹת, נָשִׁים, גַּם אִמָּהוֹת וְכָל גְּמַר

הַתּוֹעֵבוֹת, אֲשֶׁר יוּכַל יִפְעַל אָדָם.

אַךְ דַּי, כִּי פֹעַל-גְּנַאי גַּם גְּנַאי לַפֶּה.

בָּאֵל אַשְׁבִּיעֲכֶם, נָא חוּשׁוּ הַצְפִּינוּנִי

בְּקַרְקַע זָר, מוֹתְתוּנִי, הֲטִילוּנִי

בַּיָּם, וְאַל תּוֹסִיף עֵינְכֶם לִרְאוֹת אוֹתִי.

אַךְ קוּמוּ תִפְשׂוּ בִי, בַּגֶּבֶר הָאֻמְלָל!

מָה תִּפְחֲדוּ, עֲשׂוּ! כִּי בִלְעָדַי

אֵין אִישׁ אֲשֶׁר יוּכַל יִשָּׂא כְאֵב כִּכְאֵבִי.

המקהלה

בִּקַּשְׁתָּ, וְהִנֵּה בְעִתּוֹ בָא קְרֵיאוֹן,

וְלוֹ עַתָּה עֵצָה וְתוּשִׁיָּה, כִּי הוּא

אַךְ הוּא נוֹטֵר יָחִיד לְאַרְצִיֹ תַחְתֶּיךָ.

אידיפוס

אֲהָהּ, אֵיךְ אֶפְתַּח פִּי וּמָה אַגִּידָה לּוֹ?

אֵיכָה אַצְדִּיק נַפְשִׁי עַתָּה בְעֵינָיו,

כִּי קֹדֶם עֲלַבְתִּיו וְלֹא בְצֶדֶק?

[נכנס קריאון.  העם מתאסף]

 

הקודמים.  קריאון

 

קריאון

לֹא בְאתִי פֹה לִלְעֹג לְךָ, אֵידִיפּוּס,

וְלֹא לְנָאָצְךָ, כִּי עֲלַבְתָּנִי.

אֲבָל אַתֶּם, אִם לֹא תְכַבְּדוּ פְנֵי בְנִי-אָדָם,

כַּבְּדוּ לַהֶבֶת הֵלְיוֹס הַמֶּלֶךְ,

אֵשׁ מְכַלְכֶּלֶת כֹּל, וְאַל תַּרְאוּ בְלִי כְסוּת

לוֹ שַׁעֲרוּרִיָּה, אֲשֶׁר לֹא יִקְלְטוּ

גַּם מֵי מָטָר קָדוֹשׁ, גַּם אוֹר, גַּם אֲדָמָה.

אַךְ מַהֲרוּ וּנְהַגְתֶּם אוֹתוֹ הַבָּיְתָה.

אַךְ בְּנֵי-הַבַּיִת הֵם יִרְאוּ וְיִשְׁמְעוּ

רַק הֵם נִגְעֵי הַבַּיִת כְּמִשְׁפַּט-תְּמִימִים.

אידיפוס

בָּאֵל אַשְׁבִּיעֲךָ, כִּי מִמָּגוֹר פְּדִיתָנִי,

הַטּוֹב בִּבְנֵי-אָדָם לָרַע בָּהֶם קָרָבְתָּ,

הֵעָתֶר לִי, כִּי לְמַעַנְךָ וְלֹא לְמַעֲנִי

דְּבָרָי.

קריאון

                           וּמָה שֶּׁאֱלָתְךָ תִּשְׁאָל?

אידיפוס

גָּרְשֵׁנִי חִישׁ מַהֵר מִכָּאן אֱלֵי מָקוֹם,

שֵׁם לֹא אֶפְגֹּשׁ בְּבֶן-אָדָם.

קריאון

נָא הָאֲמִינָה לִּי, הָיִיתִי זֹאת עוֹשֶׂה,

לוּלֵא רְצוֹנִי לִשְׁאֹל בָּאֵל, מָה יֵּעָשֶׂה.

אידיפוס

אֲבָל הֲלֹא עַתָּה גְלוּיִים דִּבְרֵי הָאֵל:

אָבֹד יֹאבַד הַזֵּד, אֲשֶׁר הָרַג אָבִיו.

קריאון

אָכֵן זֶה דְּבָרוֹ; אֲבָל בַּצַּר לָעָם

מוּטָב וְנִדְרֹשׁ בָּאֵל, נֵדַע, מַה נַעֲשֶׂה.

אידיפוס

עָלֵי, עַל דְּבַר אָדָם אוֹבֵד, תִּדְרשׁוּ?

קריאון

כִּי גַם אַתָּה כָעֵת בָּאֵל הֵן תַּאֲמִין.

אידיפוס

וִיהִי נָא חַסְדְּךָ גַּם זֶה אִתִּי: אֶת זֹה

בַּבֵּיִת – תִּקְבְּרֶנָּה וְכַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ,

כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ, כְּמוֹ לִבְנֵי בֵיתֶךָ.

וְאַל יֹאמַר לְעוֹלָם גַּם אִישׁ מִכָּל אַנְשֵׁי

הָעִיר הַזֹּאת לִרְאוֹת אוֹתִי חַי בָּהּ.

נָא תְנֵנִי וְאֶחְיֶה עַל הֶהָרִים, בְּמָקוֹם

יֹאמְרוּ: לִי – קִיתֵירוֹן, אֲשֶׁר שָׁם לִי, לַחַי,

בֵּרְרוּ אָבִי וְאִמִּי הַקֶּבֶר הַיָּאֶה,

וּבַמָּקוֹם שָׁם הֵם רָצוּ וְאָמוּת – אָמוּת.

אַךְ גַּם יָדַעְתִּי זֹאת: לֹא בְמַחֲלָה וְלֹא

בִּכְאֵב אַחֵר יָבוֹא קִצִּי; כִּי מִמּוֹתִי

אֲזַי נִמְלַטְתִּי אַךְ לְקֵץ מְאֹד אָיֹם.

אַךְ יַעֲבֹר עָלַי כָּל רֹעַ הַגְּזֵרָה!

אַל, קְרֵיאוֹן, לְבָנַי תִּדְאַג, כִּי הֵם

גְּבָרְים וְלֹא יֵדְעוּ מַחְסוֹר בְּכָל

מָקוֹם אֲשֶׁר יִהְיוּ וְלֹא כָל דְּאָגָה;

אֲבָל בְּנוֹתַי, אֵל הַנְּעָרוֹת הָעֲלוּבוֹת,

אֲשֶׁר גַּם מֵעוֹלָם עוֹד לֹא אָכַלְנוּ

וְלֹא עַל שֻׁלְחָן אֶחָד, וְכָל אֲשֶׁר

אֲנִי טָעַמְתִּי מֶנּוּ הֵן חִלְּקוּ אִתִּי –

לָהֶן הֱיֶה מָגֵן, וְעַל כֹּל – תֶּן לִי לְחַבְּקָן

בִּזְרוֹעוֹתַי, וְאֶת אֵידֵנוּ נְבַכֶּה.

                           לֵךְ, מֶלֶךְ,

לֵךְ, שָׂר בֶּן-עֲדִינִים! כְּשֶׁהֵן בִּזְרוֹעוֹתַי,

נִדְמֶה לִּי – וַאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָן כְּקֶדֶם.

                           אַךְ מַה זֶּה?

חֵי אֱלֹהִים!  הַאִם הִנְנִי שׁוֹמֵעַ כְּבָר

שְׁתֵּי יוֹנוֹתַי תָּמֵרְנָה מָר?  וּקְרֵיאוֹן

רִחֵם עָלַי, שָׁלַח לִי יְלָדַי אָהָבְתִּי?

                           הַאֻמְנָם?

[הילדות באות]

קריאון

אָמְנָם, אֲנִי, אֲנִי עוֹשֶׂה זֹּאת, כִּי אֵדַע

אֶת מְשׂוֹשְׂךָ שֶׁעֲלֵיהֶן תָּשִׂישׂ תָּמִיד.

אידיפוס

הֱיֶה בָרוּךְ, וּבִשְׂכַר זֶה הָאֵל

הוּא יִשְׁמָרְךָ יָפֶה מִשֶּׁשְּׁמָרַנִי אָנִי!

הוֹי, אַיֵּכֶן, בְּנוֹתַי?  קְרַבְנָה הֵנָּה,

גַּשְׁנָה אֶל יָדַי, אֶל יְדֵי-אָח,

שֶׁעוֹלְלוּ כָךְ לְעֵינָיו, עֵינֵי-אוֹרָה

אֲשֶׁר הָיוּ לַאֲבִיכֶן לְיוֹלֶדְכֶן,

זֶה לֹא רָאָה וְלֹא חָקַר, בְּנוֹתַי,

וַיְהִי לָכֵן לְאָב מִבּוֹר נֻקַּר גַּם הוּא.

לָכֶן אֶבְכֶּה – וְלֹא אוּכַל רְאוֹתְכֶן –

כִּי אֶזְכְּרָה יְמֵי חַיִּים מָרִים בָּאִים,

אֲשֶׁר לָכֶן נָכוֹנוּ מִידֵי בְנֵי-אָדָם.

אֵיפֹה תָבֹאנָה בְקֶרֶב קָהָל רַב,

אֵיפֹה מוֹעֵד מִמֶּנּוּ לֹא תְשׁוּבֶינָה

הַבַּיְתָה בְדִמְעָה, וְתַחַת שִׂמְחַת-חָג?

מִי הוּא הָאִישׁ, בְּנוֹתַי, מִי יַעֲרֹב לִבּו

לְהַעֲמִיס עָלָיו קָלוֹן, אֲשֶׁר דָּבַק

ְהִשְׁחִית בֵּית אֲבוֹתַי וּבֵית אֲבוֹתֵיכֶן?

כִּי מָה הַתּוֹעֵבָה אֲשֶׁר תֶּחְסָר?  הָרַג

זֶה אֲבִיכֶן אָבִיהוּ וְעָלָה יָצוּעַ,

אֲשֶׁר עָלָיו נוֹלַד, וְאֶתָכֶן הוֹלִיד יָצַר

בְּחֵיק, אֲשֶׁר מִמֶּנוּ הוּא עַצְמוֹ נוֹצָר.

כְּבוֹדְכֶן יָמִירוּ בְקָלוֹן, מִי יֶאֱרֹס אֶתְכֶן?

אִישׁ לֹא יִקַּח אֶתְכֶן, בְּנוֹתַי, אֲבָל וַדַּאי,

כִּי עֲקָרוֹת תִּבֹּלְנָה וְלֹא תִהְיֶינָה לְאִישׁ.

אַךְ, בֶּן-מֶנֵיקֵס, כִּי אַתָּה נִשְׁאַרְתָּ

לָהֵנָּה תַּחַת אָב – כִּי אָנוּ יוֹלְדֵיהֶן

גַּם שְׁנֵינוּ מַתְנוּ – אַל תִּתֵּן לִשְׁאֵרֵי

בְּשָׂרְךָ לַחֲזֹר עַל הַפְּתָחִים לְלֹא-אִישׁ,

וְאַל יְהִי רֹעַ מַזָּלִי גַם מַזָּלָן.

חֲמָל-נָא עֲלֵיהֶן, וְהֵן כֹּה צְעִירוֹת

וַעֲזוּבוֹת מִכָּל וְרַק לְךָ תוֹחַלְנָה.

תְּקַע לִי כַפְּךָ, נָדִיב, כִּי אֶת דְּבָרִי תָקִים!

וְלוּ לָכֶן, בְּנוֹתַי, כְּבָר לֶב-בִּינוֹת, כִּי אָז

מוּסָר הִטַּפְתִּי, אַךְ עַתָּה תְפִלָּה הֱיֶינָה –

וְאֶחְיֶה כַּאֲשֶׁר אֶחְיֶה בְּכָל מָקוֹם אֶחְיֶה,

וְגוֹרַלְכֶן כִּי יִיף מֵחֶבֶל אֲבִיכֶן.

קריאון

דַּי לְךָ בְדִמְעוֹתֶיךָ!  אֶל בֵּיתְךָ עַתָּה תָּשׁוּב!

אדיפוס

עַל אַפִּי לְךָ אִשָּׁמֵעַ.

קריאון

                          כִּי הַכֹּל יָפֶה בְעִתּוֹ.

אידיפוס

תְּנַאי לֶכְתִּי אַתָּה יוֹדֵעַ?

קריאון

                          אַךְ הַגֵּד לִי – וְאֵדָע.

אידיפוס

נָא גָרְשֵׁנִי מִן הָאָרֶץ.

קריאון

                          זֹאת יִשְׁפֹּט אַךְ אֱלֹהִים.

אידיפוס

אַךְ שְׂנֵאַנִי אֱלֹהִים.

קריאון

                          כִּי לְכֵן יָחִישׁ יִשְׁפֹּט.

אידיפוס

כָּךְ אַתָּה סָבוּר?

קריאון

                           אֵינֶנִּי שָׂח אַךְ אֵת אֲשֶׁר אָבִין.

אידיפוס

בִּי, מִפֹּה כָעֵת נְחֵנִי!

קריאון

                            מִבְּנוֹתֶיךָ הִפָּרֵד!

אידיפוס

אַל תִּגְזְלֵן לָעַד מִמֶּנִי!

קריאון

                             אַל תֹּאמַר לִתְפֹּס הַכֹּל!

הֵן גַּם זֶה אֲשֶׁר תָּפַסְתָּ בְּיָדְךָ לֹא נִתְקַיָּם.

[כולם הולכים.  נשארים רק המקהלה והעם]

המקהלה

הוֹי עַם תֶּבֵּי מְכוֹרָתֵנוּ, אֶת אֵידִיפּוּס צְאוּ וּרְאוּ,

הוּא מָצָא חִידוֹת-רָזֶיהָ אַף מָלַךְ נֶאְדָּר בָּעֹז,

בְּנֵי-עִירוֹ בּוֹ הִתְקַנָּאוּ, בְּאָשְׁרוֹ זֶה הַגָּדוֹל –

וּבִתְהוֹם אָיֹם שֶׁל רֹעַ גּוֹרָלוֹ עַתָּה טָבָע!

בֶּן-תְּמוּתָה, עַל כֵּן חַכֵּה נָא, אַל תְּהַלֵּל מַזַּל כָּל אִישׁ,

טֶרֶם תֶּחֱזֶה הַגֶּבֶר, כִּי קָרַב וּבָא יוֹמוֹ,

וּמִלֵּא צְבָאוֹ עַל אֶרֶץ, שֶׁבֶר לֹא יָדַע וָאֵיד.

 

 

בפיכטנגרונד,  באניה ובאמריקה

1929-1928

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 



3  על מעיינות נהר איסמנוס עמד על אחד הגבעות היכלו של אפולון   איסמנוס.

4  אל-האש הוא אפולון, שהיה גם משלח הדבר.

5  כלומר הספינכס, שהיתה אוכלת את כל אשר לא פתר את חידתה.

[4]  במקור              [לוֹקסיאַס]   כינוי לאפולון, ביחוד בפי הטרגיקים, כשהם מזכירים אותו בתור מגיד-עתידות.  

[5]   פיתון בפי המשוררים שמה של העיר דלפי.

[6]    כלומר, את בניו.

[7]    את הוריו.



[i] לקרוא בנגינה הנכונה

[ii] הבאים בתחינה היו בידיהם זמורות זית, וחוטי צמר כנונים על הזמורות.

[iii] Τα πυθικά  – האורים והתומים אשר בדלפי העיר.

[iv] היוונים הקדמונים היו מעריצים את אפולון גם בתור פודה ומציל מכל.

[v] כלומר, חכמת הנהגת המדינה.

[vi] משום שהיה סוכך על היכלו בדלפי ברעם ובברק.

[vii] khreV  אלילות המות.

[viii] אבן-שיש לבנה, שנמצאה בדלפי, נחשבה לטבור הארץ  (ghV)

[ix] הספינכס.

[x] דרכם של הקדמונים הייתה לגדל ולרומם על יתר האלים את האלוהים שהיו פונים אליו בתפילה ותחינה.

[xi] הדרך העולה מדלפי לתבי והעוברת על קורוניה מתפלגת במרחק שני מילים מדלפי קדמה לשתיים: האחת פונה כלפי דבליס (צפונית-מזרחית).  על פרשת דרכים זו פגש אידיפוס בבואו מדלפי את ליוס הבא מתבי.  עד היום דרך זו שבין ההרים ושיפועיהם שוממה ועזובה וגם מסוכנה.  יש בה מקומות שרק רוכב על סוס יוכל לעבור בהם, אך לא מרכבה.

[xii] גם באבֵּי היו אורים ותומים של אפולון.

[xiii] על חלומות כאלה מספרים, למשל, הרודוטוס (על אודות היפיוס)  פלוטארך וסביטון (על אודות יוליוס קיסר).

[xiv] הירחים שנמנו עם בניה של אלילת ההצלחה, שארי-בשרו הם,  מפני שאין לו אחרים.

[xv] כינויו של אפולון.