_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

קשר בן נתניה

יהודה לודוויג פיליפזון

תרגם צבי אלעזר טלר

לתוכן הענינים

 

 

לחץ כאן כדי לדלג על ההקדמות וההסכמות, אל תחילת המחזה עצמו.

 

 

קשר בן נתניה

חזות קשה

בדברי הימים לבני ישׂראל

 

בבוא צר ואויב בשערי ירושלים והחריבו מקום מקדשנו הראשון.

______________

 

מעשה ידי הרב החכם המליץ המפואר, מגיד מישרים ודורש טוב לעמו, זקן בית ספרותנו,

מו"ה יהודה פיליפזאן הי"ו

בן הרבני המנוח מו"ה משׁה ז"ל.

_______________

 

מתרגם לשפת עבר

 

מאת

 

צבי אלעזר טעללער בן הרבני המנוח מו"ה יהודה הלוי ז"ל

אחד מגולי רמניה, מתגורר בעיר לבוב.

_______________

 

קראקא

בדפוס של ר' יוסף פֿישער. – בהוצאת המתרגם.

שנת תרמ"ח לפ"ק.

 

______________________________________________________________

 

KESCHER BEN NETHANIAH

DIE ENTTHRONTEN

 

TRAUTER-SPIEL

 

von

 

Dr. Ludwig Philipson

 

ins Hebräische übersetzt

 

von

 

H. L. Teller

 

in

LEMBERG

___________________

 

KRAKAU.

Druck von Josef Fischer in Krakau. – Selbstverlag des Übersetzers.

1888.

 

 

מַזְכֶּרֶת כָּבוֹד.

_______

                                                                        אספרה שמך לאחי

                                                                        בתוך קהל אהללך (תהלים כ"ב כ"ג).

 

לשם איש חמודות דגול מרבבה מופת לדורו הרב החכם השלם, ידיד אלהים ואנשים, זקן בית ספרותנו מו"ה אליעזר הלוי הי"ו המכנה

דר. לעווי

עוד ינוב בשיבה טובה לאורך ימים א"ס.

 

 

מֻגש באותות כבוד ואהבה

מאת

מכבדו ומוקירו בלב תמים

צבי אלעזר טעללער הלוי.


לְשִׁמְךָ אֶתֵּן כָּבוֹד!

 

לְמשֶׁה נְשִׂיאֵנוּ סִפְרִי זֶה הִקְדַּשְׁתִּי

וְנִקְדַּש בִּכְבוֹדוֹ עֵת בְּחַיִּים עוֹדֶנּוּ

כָּתַבְתִּי שַׁרְתִּי וּלְשִׁכְנוֹ דָרַשְׁתִּי

וְהִנֵּה אֲהָהּ הָאִישׁ משֶׁה אֵינֶנּוּ

מִי יַעֲמוֹד תַּחְתָּיו וְיִקַּח אֵת בִּרְכָתוֹ

מִי יִנְחַל אֵת כְּבוֹדוֹ עַל מִי גַאֲוָתוֹ?

 

אַתָּה רַב עַמְּךּ רֵעֵהוּ רוֹעֵהוּ

בִּכְבוֹדְךָ הִתְיַמֵּר בְּךָ הִשְׁתַּעֲשֵׁעַ

אַתָּה נֶאֱמַן בֵּיתוֹ אִישׁ סְגֻלָּה מִשְׁנֵהוּ

בְּכֹל הִתְהַלֶּכְךָ אִתּוֹ כְּאָח כָּרֵעַ[1]

יְדיד אֱלֹהִים כָּמֹהוּ נְזִיר אַחֶיךָ

עַל נְדִיבוּת תָּקוּם עֲטֶרֶת חָכְמָתֶךָ.

 

חָכְמָה וּנְדִיבוֹת בָּכֶם הִתְאַחָדוּ

אַנְשֵׁי קֹדֶשׁ כִּשְׁנֵי מַלְאֲכֵי שָׁמָיִם

הֵם לְהָרִים קַרְנֵינוּ בְּכָבוֹד נוֹעָדוּ

שְׁנֵי מְאוֹרֵי אוֹר מִיָּדָם לָנוּ קַרְנָיִם

לְמַלְאֲכוּת קֹדֶשׁ הִצְטַיַּרְתֶּם בָּאָרֶץ

כְּמשֶׁה וְאַהֲרֹן אָז עָמְדוּ בַפָּרֶץ!

 

וְאִם גְּוִיַּת קָדְשׁוֹ בְּחֵיק אִמָּהּ שׁוֹכֶבֶת

רוּחַ קָדְשׁוֹ הִיא עָלֶיךָ תָנוּחַ

שְׂפַת קָדְשׁוֹ שָׁם הִיא בַקֶּבֶר דּוֹבֶבֶת[2]

בַּעֲשׂוֹתְךָ פֹה מַלְאֲכוּתְךָ בְּאֹמֶץ רוּחַ

הוּא מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ עָלֵינוּ מַשְׁגִּיחַ

וְאַתָּה בָאָרֶץ יִשְׁעֵנוּ תַצְמִיחַ.

 

בְּחָכְמָה וְתוּשִׁיָּה זָקַנְתָּ וָשַׂבְתָּ

וְעַל נְדִיבוֹת תָּקוּם נָדִיב רַב לְהוֹשִׁיעַ

וּבְאֹהֶל תּוֹרָה חָמַדְתָּ וְיָשַׁבְתָּ[3]

בּוֹ חָכְמָה וְתוּשִׁיָּה לָרֹב תּוֹדִיעַ

מִמַּעְיְנֵי הַחָכְמוֹת שׁאַבְתָּ דַיֶּךָ

וּבֶאֱמוּנָתְךָ תִחְיֶה כִּי הִיא חַיֶיךָ!

 

משֶׁה עָלָה אֶל אֱלֹהִים מֵעָלֶיךָ

וַיְהִי בְּרוּחוֹ עָלֶיךָ פִּי שְׁנָיִם

כְּהִתְאַבְּלֵנוּ בְמוֹתוֹ נִשְׂמַח בְּחַיֶּיךָ

לְךָ חָכְמָה וּנְדִיבוֹת מָנָה אַפָּיִם

לֹא פָנָה עוֹד הוֹדוֹ זִיווֹ וַהֲדָרוֹ

כִּי עוֹדְךָ חַי עוֹדֶנּוּ חַי בִּיקָרוֹ.

 

עַתָּה סִפְרִי זֶה אַקְדִּישׁ לִכְבוֹדֶךָ

גַּם כְּבוֹד הַשַּׂר משֶׁה עָלָיו זוֹרֵחַ

וְאָצַלְתָּ גַם אַתָּה עָלָיו מֵהוֹדֶךָ

וּבַהֲדַר כְּבוֹדְכֶם הוּא נְפָשׁוֹת לוֹקֵחַ

קַח נָא מִנְחָתִי הַשִּׁיר וְהַמַּחְבֶּרֶת

רְצֶהָ וּתְהִי לִי לְכָבוֹד וּמַזְכֶּרֶת!

 

                                                        לעמבערג, ב' אדר ה תרח"ם למב"י.

 

לוית חן[4]

Bonn, den 14-ten Febr. 1875

 

Geehrter Herr!

 

Mit aufrichtigem Vergnügen habe ich Ihre Übersetzung meines Drama entgegengenommen.  Überhäufte Geschäfte und der Umstand, dass ich meiner Augenschwäche wegen alles vorlesen lassen muss verhinderte mich das Manuskript schneller wieder zurück zu senden.  Meiner Ansicht nach ist Ihre Übersetzung vorzüglich gelungan.  Die Sprache ist korrekt und flüssig und Sie haben es verstanden sich in den Geist des Stückes zu versenken und überall das richtige Verständniss zu gewinnen.  Wie es nicht anders sein konnte, ist hier und da der Ausdruck des Gedankens etwas weitschweifig gerathen.  Wenn Sie der Veröffentlichung Ihrer Übersetzung diesen Brief voransetzen wollen, so habe ich nicht dagegen.  Im Nr. 9 der A. Z. d. J. habe ich einen Notiz über Ihre Arbeit gegegen Indem ich Ihnen besten Erfolg wünsche zeichne ich

 

achtungsvoll

Dr. L. Philipson.

 

------------

 

Bonn, 5 April 1888

 

Geehrter Herr!

 

Empfangen Sie meinen herzlichen Dank für Einsendung eines Exemplars Ihrer trefflichen Übersetzung meines Drama "die Entthronten";  e. z.. Es ist mein lebhafter Wunsch dass Ihnen bald eine befriedigende Stellung für Verwendung Ihrer schönen Kräfte werde, und dass Ihre schöne Arbeit recht viel Abnehmer finde!  Es versteht sich dass ich über diese in der Allg. Zeit. d. Judenthums berichte, was im Nr. 15 der Fall sein wird.

 

Nehmen Sie mit diesen wenigen Zeilen bei meiner Augenschwäche vor lieb, und seien Sie inniger Theilnahme gewiss von Ihrem

 

Hochachtungsvollen

 

Dr. Ludwig Philipsan [sic]

 

-----------------

 

Herrn H. L. Teller, Schriftsteller

Lemberg.

 

Dresden-Altstadt, 10. April 1888.

 

Sehr geehrter Herr!

 

Empfangen Sie meinen herzlichsten Dank für Ihr freundliches Geschenk.  Es ist wahrhaft erstaunlich, wie einzelne jüdische Gelehrte die hebr.  Sprache zu handhaben verstehen und wie in dem Geiste derselben leben und schaffen.

 

Ich habe Ihren "קשר בן נתניה" gelesen und auch das Original dagegen gehalten, ich gestehe, dass das Werk im hebräischen Idiom mir noch besser gefallen hat.  Ihr hebräisch ist rein und schön, der Stil fließend.  Namentlich haben Sie es verstanden modern Gedachtes dem Geiste der hebr.  Sprache anzupassen und Abstractes entsprechend zu concretisiren.  Wie Sie Sich in den "תנ"ך" eingelesen und wie Ihnen der Inhalt desselben lebendig gegenwärtig ist, beweisen die vielen biblischen Anspielungen, die sich in Ihrer Übertragung finden.  Es wird nicht viele geben, die Ihnen das nachzumachen vermögen.  Möge Ihrer Arbeit ein recht schöner Erfolg zutheil werden!  Nochmals besten Dank.  שכר פעולתך הרבה ישֻלם לך!

 

Ihr sehr Ergebener

 

Prof. Dr. Aug. Wünsche.

 

 

אמרות טהורות מאת הרב הגאון החכם השלם הנודע לשם ולתהלה מו"ה מרדכי דר. דושאק הי"ו רב ומטיף אמרי שפר בק' קראקוי'

_________

 

האיש המשכיל השלם הנודע בשער בת רבים ע"י ספרותו בשפה העבריה כבדני בערכו לפני את ספרו "קשר בן-נתניה" למען אחרץ עליו משפטו.  ויען שם האיש עלה בכבוד על זכרוני, נדרשתי לאשר שאלנו, נמצאתי לאשר בקשני ואקרא את הספר מתון וחסון.  ובטרם אחרץ משפטי אדבר על הענין בכלל ואחר הדברים האלה בפרט מה שנוגע בספר.  והנה מלאכת השיר מצאה קן גדול ורם בספרי קדשנו.  שירי מעשה הגבורה (עפאס) מזהירים במליצת אז ישיר ובשיר דבורה, שירי רגשת הנפש (לירישע געדיכטע) יעוררו את רוח הקוראים בשירי דוד מנעים זמירות ישראל.  שירי מוסר השכל (דידאקטישע געדיכטע) היה לנו מקור נובע ממשלי שלמה וקהלת ובן סירה.  אולם שירים המצירים מעשה אדם ופעלותיו נגד עינינו, אשר יקומו האנשים ויפעלו פעולתם לפנינו, לאחד בצע ולאחד פצע, לאחד רוחה ולאחר אנחה עד אשר תצמח האמת לפנינו ויצא כאור משפט, או סוף האמת לא לחסד כי אם לשבט (דראמא) לא מצאו מקום בספרות העברית, ואדם אין לעבוד את העבודה הזאת, ומדוע נפקד מקום הדראמא בספרותנו הרוחה והישנה? יען במות יצחק היו לאבותינו לזרא ותועבה ונפשם בחלה בהן... יען הבמות האלה הציעו לפני הקורא עבודה זרה ועגבים, כמו שאמר ר' מאיר (ע"ז י"ח) אין הולכין לתרתראות ולקרקסאות מפני שמזבלין שם זבולי עכו"ם כפירש"י לשון יזבלני אישי, ענין חגיה של חבה ואסיפה, ויפה פירש רש"י כדי לחזק ע"ש שלהם הי' מביאין תועבותיהם על קרשי במות ישחק והיו להם אלה להיכל ע"ז.  ואפשר שזה כונת הגמרא: (מגלה ו') והוה כאלוף ביהודה ועקרון כיבוסי, אלו תרתריות וקרקסאות שבאדום שעתידים צוררי יהודה ללמד בהם תורה ברבים. – אפשר שזה הפירש לעתיד לבוא האלילים כרות יכרתון והעצבים כליל יחליף ותתקן העולם במלכות שדי, וכל בני בשר יקראו בשמו, ואז יבואו דברי מוסר צדק ומשפט ומישרים לעיני כל על הקרשים, והדראמא לא יוסיף עוד להיות לזמה, ולא יהי' התרתראות לאתר תהו ובהו.  וכבר נמצא בישראל איש אחד בימי בית שני שחבר דראמא והוא עצעחיאל באלכסנדריא בימי הקיסר פֿילאָמעטא, וכתב ספרו נגד היונים אַשר רק גלילי ע"ז שמו לפני הרואים. (עיין פיליפזאן עצעחיאל עט פילא 1830); אולם לפניו ולאחריו אין לנו מחבר חבור דראמא.

בשנת 1619 למספרם כתב שלמה אוסקווע אשר הלך לפאָרטוגאַל לווענעדיג ואַנקאָנאַ את הדראַמאַ תחת שם "אסתר" בלשון ספרד, יחד עם המשורר לאַקאַראָגראַציאַן.  וספור יוסף כתב בערמאַן משימבורג בתבנית דראַמא, ובתחלת מאה הח"י נראה בפראַנקפורט דמיין על במת-ישחק על ידי תלמידים עברים ביום הפורים, אבל הממשלה אסרה זאת יען שגם נוצרים יבואו שם.  ובעת החדשה חברו דראַמען: המליץ המפואר משה חיים לוצאַטי אשר לו גאוה תהלה ביתר שאת ועוז בספריו "לישרים תהלה" ו"מגדל עוז"; והרב הגאון ר' שלמה ליב ראַפפאַפאָרט את שיר החזיון "אסתר" (בבכורי העתים) ו"שארית יהודה"; אדם הכהן לעבענזאָהן "אמת ואמונה"; ר' יצחק הכהן "בעז ורות"; ר' יוסף איש אפרתי טראָפלאָוויץ "מלוכת שאול"; ה' משה קוניטצער "בית רבי"; רמ"ל מלבים "משל ומליצה"; ר' זיסקינד ראָשקאָח "יוסף ואסנת"; ר"נ פישמאַן "ססרא"; ר' שלום הכהן "עמל ותרצה"; ורי"ל לאַנדא "אחרית ירושלים" ו"בר ככבא; וישכר בער שלעזינגער החשמנאים ור"ל זילבערשטיין "צדק ורשע"; רא"ב גאָטלאָבער "תפארת לבני בינה" ר' מה"ל לעטטעריס "שלום אסתר" וכן כתבו דראַמען: דוד פראַנקאָ מענדעץ, סאמועל ראָמאַנעשי, קלמן קאָהן לעאָפאָלד שטיין ולודוויג פיליפזאָהן.  ומאת האיש המצוין הגדול הזה יצא לאור הדראמא "דיא ענטראנטען" אשר החכם טעללער העתיק משפת אשכנזי בחן ויופי לשפתנו הקדושה.  וכל קורא ימצא טעם כי ההעתקה היא נכונה מאוד, וכבר נודע האיש הזה עם לשונו ועטו עט סופר מהיר.  עם הדברים מעטים האלה אפטר, ואעורר לב הקורא לקנותו ולקרות בו ויתענג על טובו כמוני המדבר לכבוד שפת קדשנו

                                                                                                דר. מרדכי דושאַק.


 

בשם ה'!

יום ה' בעשירי לראשון שנת "ויש אוהבים דבקים מאחים" לפ"ק באטושאן יע"א.

__________

     ד' מציון יסעדך ידידי החולני המשכיל המליץ העושה מטעמים בשפת קשש כבוד מו"ה צבי אלעזר טעללער היו' לאיו"ש:

_______

 

יקירי! בנך בכורך זה אשר יצא ראשונה מרחם עטך עט סופר מהיר, אשר שלחתהו אלי מעיר פֿאָקשאן לשום עיני עליו ולבקרהו בטרם יאחז דרכו לבוא באהל ישרון, עומד לפני היום יפה עינים וטוב רואי, הוצק חן בשפתיו ומדברו נאוה ומלא השכל ודעת.  בראותי אותו, בא לפני זכר כל התלאות אשר מצאוך בעת אשר ישבת על המשבר להמליטו, לא צירים וחבלים אשר יאחזו את היולדה אחזוך אז גם עתה, כי חי אתה להוליד גם בלי עצב, רק הרעות הרבות אשר צררוך כל ימי הקיץ משנת תרל"ב – בעת אשר כהנת פה בקדש בבה"ס אשר מיום יסדי אותו, עמלתי אנכי והמורים להגדיל בו התורה והדעת ולהאדיר התושיה, זה תשע שנים, ועומד ויעמוד לברכה לנערי ב"י מעירנו, וגם לתהלה ולשם בכל המדינה – כי אנשי מדון הפיחו הקריה וריב פרץ בעדה ונסכר המעיין ממוצא הכסף אשר היה לכל צרכי העדה ותקנותיה הטובות, וגם שכר המורים לא נהיה, ולא מצאת אז מחיה לכלכל את ביתך, אבל עם כל החסר והכפן אשר כתרוך, בכל זאת אף חכמתך – תורה שלמדת באף – עמדה לך וראית על האבנים את הבן החי כי יהיה לילד שעשועים, והמו מעיך עליו להלביש אותו מחלצות ובגדי חמודות ולמשחו בשמן תמריקי המליצה מכתבי הקדש ותשם צניף טהור על ראשו, כאשר הוא נצב עתה לפני בתפארת ויקר, וכל שומעי קולו יאמרו: הקול קול יעקב, מילדי העברים זה!

עתה ידיד יקר! לא בחידות אדברה עמך, בספרך זה נתת משנה שמחה בלבי: האחת ששתי לראות בטנא קדש את פרי התבונה אשר הרו והגו מלב מבין הרב החכם המפואר, הדורש טוב לעמו הדר. מו"ה יהודה פיליפזאָן הי"ו ואשר באהבתו אתימר זה עשרים וארבע שנה! הוא האיש הרם אשר בשמונה עשר לימי חייו, החל להפיץ רעיוני שכלו חוצה, והיה יהודה לקדשו, כי אזר חיל אח"כ לצאת חמוש בעטו חץ שנון לפני מערכות ישראל, ללחום ברוחו הכביר מלחמת מצוה נגד כל מחרף וכותב שטנה עלינו, כחומה הוא לנו במכתב-עתו A. Z. d. J. היוצא לאור זה שלשים ותשע שנה, ומלבד ספריו הרבים בדת ובדעת המשיבים נפש, הן גם המליצה בשפת אשכנז שוכנת חיקו היא, ויפרוט בכנורה דברי שיר, אשר נושא ענינם בקדש יסודתו, מהם כבר השכיל להעתיק החכם המליץ המפואר מוֹ"ה שמעון בכרך היו' את הספר "יהויכין" ועתה היטבת גם אתה להעתיק את הס' הנדחים (דיא ענטראנטען) מוסב שם: "קשר בן-נתניה" לשפת קדש באמרות טהורות ומזקקות, לרדות את הדבש הזה אל פינו.  ושנית יעלז לבי לראות אשר ההשכלה לא היתה לך לרועץ, להניף על מזבחה עט שקר סופרים, לחללה בלשון תרמית, לבטא בשפתים להרע למען עור במלאכת אחיזת עינים את עיני קלי-הדעת; רק לסם חיים, לרקח מרקחת ממלח טהור קדש, להעשיר את ספרות ישראל בטוב ובמועיל, כאשר רואות עינינו היום, לכן למותר הוא בעיני, להלל את ספרך בקהל עם, כי כל רואיו יאמרו עליו כי טוב הוא, והקורא ירוץ בו מבלי לדעת אם נעתק הוא משפה אל שפה, כי רוח מליצת שפת קדש מרחפת על כל פניו ולא אחת ולא שתים התעוררת ותדרוך נפשך עז להגביה עוף על גפי מרומי המליצה ותנח עליך רוחה ביתר שאת ועז.  ומה נעמה העתקתך דברי בעשא במערכה ב' מחזה ג' "תִשְׂחַק אֲדוֹנִי מִשְׂחָק כִפְלָיִם, לוֹ מְחִתָּה קְרוֹבָה בְכָל-מִצְעַד רַגְלָיִם עַל נְקַלָּה בְלֹא רְאוֹת יָרַט הַדֶרֶךְ, וְהַמְשַׂחֵק מִשְׂחָק לְמִשְׂחָקוֹ הִנֵהוּ!" ומה נמלצות מליצותיך ורעיונותיך הנשגבים אשר שמת בפי זבידה בישבה בדודה כלואה בחדר אשר השליכוה שם ישמעאל וחמוטל! את המחזה הזה הוספת והיטבת אשר הטפת! וכן נעימים נאומיך אשר הנעמת כל שיחת-לב (מאנאלאג) ותשת עליהן הוד והדר החרוזים!

עתה הא לך גם אשר מצאתי לפי דעתי לנכון להעיר א) אף כי במס' ר"ה י"ח בתלמוד בבלי ובמס' תענית פ"ד הלכה ה' בירושלמי נאמר כי ביום ג' תשרי נהרג גדליהו בן אחיקם, בכל זאת כתב הרד"ק בפירושו לס' ירמיהו מ"א, מ', "ויהי בחדש השביעי" כמו מחר חדש, ובר"ה נהרג גב"א, וקבעו התענית במוצאי ר"ה, מפני שהוא יו"ט, וכן הביא גם הב"י בטור א"ח סי' קמ"ט בשם רבנו ירוחם: אמרו כי בר"ה נהרג גב"א, ונדחה תעניתו ליום חול.  ב) אשרי מי ששגיאותיו ספורות, שגגה אחת יצאה מעטך, אשר לא שמת לבך עליה, והיא במערכה ב' מחזה א': זאת תכלכל בני עמון ויחליפו כח "העתקת את שם העיר "Emauis" לעברות בשם "עמון"; מלבד כי לא נמצאה בכל המקרא עיר ששמה עמון, רק ארץ בני עמון, הלא בני עמון הי' מצוררי ישראל, אשר חפץ מלכם להרחיב את ממלכתו בעבר הירדן ויכהו גדליהו אחור ויכריעהו וישב צולח נעטר בעז וחיל, ואיך יבוא תנחומת העמוני לשלם לגדליהו תודה על מעשהו וישבע לו להיות לו עבד נאמן? אולם באמת שם העיר הזאת לדעתי במקרא הוא "אמם"[5] ומקומה היה בחלקו של יהודה כמו יתר הערים: "יגור עדעדה, סכה, ומדון" מהגבורים: ירמות, שריה, עיפי ואלישמע, הנזכרות במחזה זה למעלה, כלן הנה ערים בחלק יהודה, והן נזכרות בס' יהושע (ט"ו, כ"א, כ"ב, כ"ו; מ"ח ס"א)[6].

ג) חז"ל אמרו: הנביאים סיימו בתנחומין (ברכות ל"א); ולכן גם בספרי הנביאים: ישעי' ומלאכי, ובכתובים: מגלת איכה וקהלת הכפילו אחר הפסוק האחרון את הכתוב הקדם לו למען גמור בטוב ועי"ז גם הראשונים דקדקו לסיים בדבר טוב; לזאת איפוא איעצך אם ייטב בעיניך, ואם לעצתי תשמע תכלה גם אתה את ספרך זה באיזה מליצה מבשרת טוב; הוסיפה בסופה איזה מחזה אשר האל הטוב "בקול ממרום" ישמיע דברים טובים דברים נחומים, לנחם לאבלי ציון, לחזק ידים רפות, להחיות רוח נדכאים ולבשרם כי עוד יעלו מושיעים לציון ברנה ושבו בנים אל נחלת יעקב אביהם לרומם בית אלהינו בבי"א[7].  ועתה אאצילה את ברכתי הנאמנה, הנובעת ממקור לבי לבנך זה: כי יצא ויבוא באהלי יעקב וינצל בדרכו מעין רעה מלב רע ומלשון רעה, וכל רואיו ישמחו בו ובך ויצלח להביא גם ברכה אל ביתך למען תוכל להוציא את יתר ילדי רוחך לאור – כי ידעתי כי רב זרעיך – ולהפיצם בישראל, ויוסיפו לך הון ועשר ויהי לאל ידיך לעבוד בספרות ישראל בגדלה בעשר ובכבוד, דרכי נעם בדרכיה "(לפ"ק)" "וירום וגבה ונשא" (לפ"ק) כחפץ ידידך דורש שלומך ואשרך מוקירך בלב נאמן

                                                                 הלל כהנא.

 


                                                                             ב"ה בערלאד בירח שבט התרל"ה.

ישאו הרים שלום לידיד לבי משכיל איש חמודות השלם במעלות ומאשר במדות, ימינו ימין עז מהמושכים בשבט סופר מהיר מו"ה צבי אלעזר טעללער יהי כזית הודו וברכת שמים בכל  מעשי ידיו.

______________

 

ראה! מלאתי שאלתך ידיד נפשי אשר שאלת מאתי, ואשים עיני על ספרך "קשר בן-נתניה" הוא העתקת הדראמא; (דיא ענטהראנטען) הכתובה בשפת אשכנז מאת חכם זמננו הרב הגדול דר. פיליפזאָן היו' לשפת קדשנו, אשמח לראות כי כביר מצאה ידך במליצת השפה הקדשה וגם במלאכת ההעתקה אליה מלשון אשכנז ידיך תעשינה תושיה, אם דבריך יישרו לכת מסלות מחשבות פילפזאן ושני הכחות – המקורי והעתקי – יתלכדו יחד בהשתות נאמנה, זאת לא אוכל דעת, יען האשכנזית איננה כעת בידי: אך משבחת היא עיסתך שהנחתום – פיליפזאן – מעיד עליה שלא שנית מדעתו ובאת עד תכונתו כאשר היה עם לבבו.

בקשת ממני לאמור: האצל נא מהודך על ספרי וכבדני במכתב תעודתך אשר ילונו בצאתו ולא יירא ללכת יחידי, והוא בני בכורי (בהעתקה)! מה לך ידידי לבקש את תעודתי? בלי שפת חנף אומר לך כי לשונך צחה ומזקקה, ואת ספרך זה אף אני בכור אתנהו! בן יקר ונחמד מלא חן ונעם! ותקותי חזקה כי תנחל כבוד ותודה, תהלה וברכה מכל אלה אשר יבינו את הכתוב בו וישכילו על תועלתו ותכליתו המוסרית; וגם לבבי ירחש תודות לך על רב טובך אשר עשית לאחיך בעמלך, לתת להם ספר יקר כזה בשפתם כלשונם, למען יתבוננו לדעת מימי הנעורים כי כאשר נבזה הוא האיש החושב רק רע מזלתו, כה רעה היא הנטיה מן הדרך הממוצע להאמין בכל אדם, ואחריתה מרה; ורעה עוד יותר אחרית נבל ומרע וכרעתו יצמיתנו ד'!

אני שולח לך בחזרה את ספרך היקר עם תודתי מקרב לבבי וקבל בזה גם את מחברתי "זכרון דברים ליום הזכרון" והוא אמרתי אשר הטפתי לפני התקיעות בבהכ"נ הגדול דפה והוצאתיה לאור זה לא כביר, והיתה לך למנחה מזכרת אהבה ועדות נאמנה אשר יקרת בעיני נכבדת, אני אוהבך מכבדך ומוקיר חכמתך

                                                                             יצחק אייזיק טויבעס

                                                                             רב דק"ק בערלאד והגליל.

 

            בשם ד'!

יום א' כ"א לשני שנת "ברן אז יחד כוכבי הבקר" לפ"ק באטושאן.

_________

 

   יברכך ד' מציון ידידי היקר והנכבד המשכיל המליץ המפואר תופש עט סופר מהיר ונותן אמרי שפר לעשות מעטמים בשפת קדם תכ"ש מו"ה צבי אלעזר טעללער היו' לאיו"ש.

___________

 

הכל תלוי במזל! גם ספרי המחברים חרוצה עתם וחק יושת להם מתי יצאו לאור יום.  זה שתים עשרה שנה חלפו מעת אשר שלחת לי מעיר פֿאָקשאן את ספרך "קשר בן-נתניה", כדי לקרוא בו ולחות משפטי עליו, כי היה בדעתך אז להוציאו לאור; אנכי שמתי אז עיני עליו וקראתיו מהחל ועד כלה, ואח"כ שלחתי לך בחזרה עם מכתבי אשר בו הגדתי לאחי, אחרי כי מצא חן בעיני, את דעתי ומשפטי עליו, וגם הערות אחדות אשר מצאתי לנכון להעיר עליו, כי אמרתי הלא בנך בכורך – בהעתקה – הוא, ויצא ראשונה; אבל הנה פרצו עליו פרץ אחיו הצעירים ממנו – המה ספריך היקרים: "תעודת ישראל, היהודים, לשון למודים" וכמה מאמרים יקרים המפזרים במ"ע שונים – ויקחו את בכורתו, אולם בכל זאת עוד פי שנים לו בפרי עשתונותיך הנעלים ובמליצותיך הנעימות, ואף כי עתה, אחר שענדת לו עטרה בראשו "מבוא המחזה" (פראלאג) אשר לוית חן הוא לספרך היקר הזה.  מה יקרו רעיך ומה נעמו דבריך אשר שמת בפי גדליהו בסופו! אנכי קראתי, שניתי ושלשתי, ובכל פעם ערבו דבריך לחכי יותר ויותר, כי בם נחה עליך הרוח ועלית למרום והקשבת תרועת ורנן בני אלהים ושבית מהם שבי, רעיוני קדש והגיונים נשבים לתתם מתנה לבני אדם.

כן ששתי לראות אשר מלאת אחר עצתי שיעצתיך במכתבי הראשון להשלים את ספרך "בקול אלהים ממרום שכנית בשם "אחרית המחזה" (עפילאג) בדברים נחומים; כי עוד יכנס ד' נדחי ישראל ויביאם לציון ברנה ושמחת עולם על ראשם.  קול ד' מתהלך עתה בכח במחנה העברים, הרעיון יא"י הולך ודופק בחזקה בלבות אלפי עם ישרון בעת אשר כתבתי "סוף דבר" לספרי "גלילות הארץ" וגמרתי אותו באמרי תקוה אלה לאמור: "וגם את הבת ירושלים": אשר שוממה "ואבלה הנך מבלי בניך זה שנות מאות, עוד ישיב ד' את שבותך "ותקראי עיר דרושה, ובשעריך יבוא צדיק אסיר-תקוה, ועריך ציון "תפוצינה מטוב מלאות בכל רחובותיהן צאן אדם, אש קנאה ומריבה "אשר נשקה ביעקב, הרסה בית מקדשו, ואש אהבה אחוה ושלום "תחיינה לאבני פנות יקרות אשר מהן יבנה בית ישראל (כמאמר חז"ל) "הוצתה אש בציון, שנאמר ויצת אש בציון ותאכל יסודתם ואני עתיד "לבנותה באש, שנאמר ואני אהיה לה חומת אש סביב ולכבוד אהיה "בתוכה (בבא קמא), וירושלים תעמוד כלילה בהדרה וכל מלכי ארץ "יראו את כבודה, כי יכוננה ד' עולם, וזאת העיר מיום ד' שמה, "ועינינו תחזינה בנחמתה בב"א!" בעת כתבי אז דברי אלה לא פללתי כי עוד בתקופה קטנה מעשרים וחמש שנה, יגבר הרעיון מיא"י, עד אשר יקרים עור ויעלה בשר ויתגשם ע"י יסוד מושבות לאחינו ב"י "בנחלת יעקב" אבינו העולם כפורחת, שם אחינו ינירו להם ניר, יחרשו וישדדו אדמתם וקוצרים ונושאים ברנה אלמותיהם, ופרי שדותיהם וכרמיהם המה להם לגאון ולתפארת, אזכור כאשר ראה אז אחד מן המתחכמים ולא בחכמה, את דברי אלה אשר כתבתי מלבי בסוף ספרי והיה בעיניו כמצחק, כאשר הרעיון הקדוש הזה עוד עתה לדאבון נפשנו למשחק בלבות אלה הנקפאים והנקררים מני קרח המינות, או גם באלה הנלהבים והנחרים מני אש זרה, אבל למרות אנשים כאלה, כבר תפש הרעיון מיא"י הזה מקום בלב רבבות ישראל, ומתרבה יום יום ושלומי אמוני ישראל הנאמנים לעמם – יהי נעם ד' עליהם לכונן מעשיהם! – יעלו במאמריהם בעצתם ובמעשיהם, להגדילו ולהרחיבו בכל קהלת ישראל, ולכן ידיד יקר גם אתה היה ברוך על אשר הוספת לדבר בסוף ספרך זה מהענין הנכבד הזה.

משני הגליונות הנדפסים אשר שלחת לי ראיתי כי בנך היקר הזה החל להוציא ראשו לאויר העולם, יהי רצון שיצא כלו שלם בכל אבריו בלי אסון פגע רע, וכל רואיו ישמחו בו ויפתחו צרור כספם לאורח הנכבד הזה, למען יביא ברכה לביתך, ותוכל לעבוד בכרם ספרות ישראל במנוחת הנפש ובשמחת הלב כאות נפש אוהבך החפץ באשרך מוקירך ומכבדך בלב נאמן

 

                                                                             הלל כהנא.


ראש דבר.

______

 

אחד מהדברים הקדושים בעיני העם, יען עברו עליהם שנות מאות או אלפים, והזקן הקדישם ויכו שרש בלבם כיתר חקי אלהים ומצותיו אשר צונו בידי משה, היה גם היום בו נהרג גדליהו בן אחיקם.  דור הולך ודור בא, דברים רבים יחלופו ואין עוד זכר למו, כמה מנהגים בטלו והוסרו ונשכחו, וזה עומד באיתנו, וכל ישראל יצומו בו שנה שנה, ושם גדליהו הוא למזכרת נצח, לא ימחה מישראל וזכרו לא ימוש מקרבנו.

יום הצום הזה נקדש מאז ועד היום הזה, יותר מאלפים שנה.  הוא הנקרא בפי הנביא זכריהו: צום השביעי.  הספור והסבה מדוע נעשה ליום צום תספר בדברי ירמיהו ובספר מלכים בדברים קצרים.  על דברי הספור הזה נוסד המחזה הזה אשר אנכי נותן לפניכם היום קוראים נכבדים, אשר נכבדות מדבר בו מכל קורות העת ההיא.  יקרת ערך הספר הזה, מעלתו ותועלתו ידע כל קורא משכיל.  מחוללו הוא הרב החכם זקן בית הדעת הנודע לשם ולתהלה בחבוריו היקרים והמועילים מו"ה יהודה פיליפזאָן הי"ו עוד ינוב בשיבה טובה לארך ימים בתוכנו.

הענין הוא יקר מאד.  את האיש גדליהו בחיר אלהים אשר הומת מיד הבליעל ישמעאל בן נתניה מות רצח, על אשר גדלו המלך נבוכדנצר וישימהו לנגיד על דלת העם אשר השאיר בארץ; את גבור החיל הזה בחר לו המליץ ויציבהו למטרת מליצתו ויתאר לפנינו תמונה נשגבה ושלמה מן המקרה הזר הזה וימלא כמה חסרונות להבנת כל הענין.  זה האיש גדליהו אשר שמו וזכרו קדוש עוד היום בקרב כל ישראל, ולו הוחק יום הצום השביעי לדורות עולם, וכל איש ישראל ידע מה הוא לו, וכבכותנו על שרפת בית אלהינו וחרבת עיר הקדש ירושלים וגלות עם קדש מארצם נבכה גם על מותו; מעשיו, משרתו הקצרה, מזמת הבליעל בן נתניה והתנכלו אותו להמיתו נזכר בכתבי הקדש בדרך קצרה מאד, והקורא יעבור על הדברים המעטים האלה בלי השאר כל רשם בלבו, ולא כל איש יחוש וידע מדוע נבחר רק יום מותו ליום צום משאר כל ימי מות גדולים וידועים בישראל? המליץ הזה הפליא לעשות במליצתו להציב לעינינו את גבור החיל הזה בהודו והדרו, בתמתו וישרו ואמץ רוחו יחד, ואת פעלתו הגדולה לעמו, אשר לו הקדיש חייו להרימו מעפר, להקימו ולתת בו רוח, לשים לו שארית בארץ הריסותו וליסד לאמותו אחרי נפלו פלאים.  ומה גדלה האבדה אשר אבדנו במותו בחצי ימיו! איכה עלה בתהו רעיון נשגב ונעלה ברדת האיש המצוין הזה קבר בעצם תמו, בראשית החלו לעשות, בתחלת התפתח כחו וגבורתו! במליצתו זאת השלים כל החסרונות בספור הזה בדברים נכונים והציב לפנינו ציור אמת ושלם, כמו רוח ד' דבר בו לגלות נסתרות ולהאיר תעלומות, ויעורר בלב הקוראים ענג ותוגה גם יחד, ובקראנו את דבריו נדע ונכיר את ערך היום הזה ומה יקר הוא להבחר ולהצטין מכל הימים.

הרב המליץ הזה כתב את ספרו כדרכו בשפת אשכנז; ואנכי בקראי אותו ואתענג ואשמח לראות כי ברכה בו ואתאו ואומר: הנה הוא ספור אמת מספורי מקראי קדשנו, ויסודתו בקדש ומה נעים היה להכתב גם בשפת קדשנו כי שם מקומו ומקורו? מדוע יסתר מרבים מאחינו אשר לא יבינו שפה אחרת בלתי שפתנו? ובכל הספרים הנכתבים או הנעתקים לשפתנו ממליצים יקרים, אשר מקורם במקראי קדשנו הידועים לנו, המביאים תועלת רבה להשלמת שפתנו, ראוי גם הוא להמנות בתוכם ללבוש סות קדש כי קדש הוא.  ומאהבתי העזה לשפתנו חשתי וגשתי אל המלאכה היקרה הזאת ואגישנה היום לפניכם קוראים יקרים, והיה אם תמצא חן בעיניכם ותכירוה ישמח לבי גם אני.

במחזה זה יתיצבו לפנינו שני אנשים זה לעמת זה.  זה בתם לבו וישר רוחו וענות צדקו, וזה בערמתו ובנכליו הרעים וזדון לבו וגאות רוחו.  גדליהו בתמתו לא ידע ולא יכיר תרמית לב בליעל אשר בפיו ידבר שלום ומפתח שפתו אהבה ומשרים ובקרבו ישים ארבו.  בנפשו לא תמצא ערמת נוכל בתחבולותיו מסלות.  הוא אשר היה גבור חיל באמץ רוח, והראה עזו ותקפו וגבורתו על שדה קטל, ואיש אמונים דובר אמת בלבבו מאין כמוהו, אשר על כן אהבהו מלך בבל ויכבדהו וינשאהו ויברח בו לשימו לשר ולקצין על דלת העם אשר השאיר בארץ הנחרבת מידו.  הוא האמין כי חובה קדושה היא לכפר עון האיש אשר המיט עליו און ובאף ישטמהו, ואף כי לרחמהו בעניו, אחרי לקחו כפלים בכל חטאותיו, כי בלי תפוגה לקח מושר להשכיל ולהיטב ולשוב מרעתו.  הוא בלכתו משרים וכל מעשהו באמונה, איך ידמה בנפשו כי הפליט האורח אשר קדם פניו בשמחה ויחבקהו בזרועות אהבה ויביאהו חדריו וימשכהו בעבותות אחוה, כי רעה נגד פני האורח המעול הזה ועליו יחריש רעה ובסתר עליו ינקש ואת נפשו יבקש? וגם דברי הרואה ורעיו ועבדיו הנאמנים, אשר הזהירוהו להשמר ולהזהר מבני בליעל אשר יקראו אל ביתו ויטמנו לו שחת רשתם, לא יכלו להעבירו מדעתו ולעורר בלבו רעיון חשד נגד רעהו זה, אשר בחלקת לשונו פתהו ויסובבהו בכחש עדי נפל בעצומיו וירצחהו נפש!

ישמעאל בן נתניה, שר מזרע המלוכה נבל ובליעל, אשר גאותו וזדון לבו השיאהו לעשות את התועבה הנוראה הזאת, להמית את איש שלומו אשר בא בצל קורתו וחומה היה לו מכל צריו ויקשיח את לבו לכבות את הזיק האחרון מתקות עם יהודה! הוא היה כלי חפץ ביד בעלים מלך בני עמון ללכת אל גדליהו להתנכל אותו להמיתו, להרים את המכשול הזה מדרכו, למען הרחב את גבולו, לקחת לו מארץ יהודה ככל אות נפשו למשול ממשל רב אשר כקוץ מכאיב היה גדליהו בעיניו, אשר הוקם על להרים את עם יהודה שנואי נפשו מעפר ולהשיב שבותם.  הוא בצע מזמתו באיש עברתו ויתנפל על טרפו כחיה רעה, ובאחרונה נפל גם הוא במכמרתו ועל קדקדו ירד חמתו; אך את רשעתו כלה אבל את זממו לא הפיק כי ברשעתו ידחה רשע וברשתו ילכד.

על חיי גבור החיל הזה, מצבתו ומחצבתו ומולדתו הטיב הרב המליץ כותב הספר מלתו בהוספה אשר נלוה אל ספרו באחרונה; ואנכי ראיתי נכון לפני להעתיק גם מדבריו אלה את הדרוש לענינו להכיר את יקר ערך האיש המצוין הזה, גבור המחזה, לרגל המלאכה אשר לפני, אשר שאב ממקור נאמן וברוח בקרתו קלע אל מטרת האמת וגלה תעלומות, וכה דבריו:

לפני סערת גבורי חיל נבוכדנצר ואנשי מלחמתו נפלה ירושלים.  נוגה להבת חרבותיה כבה בקדרות השמים.  והנה זרח שנית אור בהיר בשחקים בנעם יפעתו וברק זהרו; אולם עד מהרה נדעך שנית, וישאיר אחריו רק אור כהה אשר ימשך זה שנות מאות.  זה האיש גדליהו אשר הפקידו נבוכדנצר לשר ולקצין על דלת העם אשר השאיר בארץ יהודה והומת מיד מעול ומרצח, אחרי עבור שני ירחים למשרתו.  לו הציב העם ציון ומצבה אשר תעמוד מאז ועד היום הזה, זה כאלפים וחמש מאות שנה, יען איננה מצבת אבן או נחשת, כי בקרב לב העם מצאה קן לה, לבבם הוא עושה ויוצרה; היום אשר בו נרצח גדליהו נעשה ליום אבל ונהי מימים ימימה לדור דור, והוא אחד מחמשת ימי צום השנה.  חכז"ל בעשותם את יום הצום הזה בשלישי לחדש השביעי יבארו דבריהם יען בו נרצח גדליהו מיד ישמעאל, וצום הרביעי וצום החמישי וצום העשירי נעשו על מצור ירושלים וחרבן בית אלהינו; הלא כה מליצתם: להודיעך ששקולה מיתתן של צדיקים לשרפת בית אלהינו (ר"ת, י"ח, ב').  ומדברי הנביא זכריהו נראה כי הצום הזה נעשה עוד לפנים מימים רבים כי יזכירהו יחד בין יתר ימי הצום (זכריהו, ח', י"ט).  מות גדליהו נודע ככה לאסון לאום כלו למרחקים, עד כי יום אבלו הושם לחק לדורות עולם.  ישנם ימי צום הרבה לעשות לבני ישראל, יום בו מתו שני בני אהרן, מרים, יהושע בן נון, עלי, שמואל ועוד כאלה (או"ח סי' תק"פ), אבל אין החובה לעשותם; יום אבל גדליהו הוא חובה, ויהי לחק בישראל, ובכל זאת לא זכרוהו הכתובים רק בדרך קצרה ובמלים מעטות מאד.  יוסף הכהן (בספר תשיעי, פרק ט'), יספר באריכות דברים רק הנזכר בקצר מלים במקרא (מ"ב כ"ת.  ירמיהו מ', ה').  גם בעלי ההגדה לא שמו אל לבם למלאות את החסרון הזה בדברי חידותם, או לקשר ולתלות כמה משלי מוסר בשם גדליהו כדרכם.  ואשר יותר נפלא הוא כי המליצה לא עשתהו עוד לכלי חפצה, להציג ולתאר לפנינו בתארים נעימים את המקרה הנורא הזה, עד היום הזה כתבנית ספרנו.  לזאת ננסה נא אנחנו איפוא ללכת בעקבי הספור ולהציב לפנינו תמונת חיי גדליהו בדורו כאשר יש לאל ידינו לעשות.

מאז חברו מלכי אשור ואחריהם מלכי בבל ממזרח ומלכי מצרים ממערב ויחלו להלחם על דבר ארצות החף באַזיאַ על יד הים התיכון, אז נחלקה ממלכת יהודה הקטנה והיתה לשתי מפלגות.  מחלקת המפלגות הזאת היתה מכבר, כי זה ימים רבים מלחמה עצומה בין מאמיני אל אחד ותורתו ובין חבורי עצבים והולכי בחקות הגוים בקרב ישראל פנימה, ועתה היתה למלחמה מדינית.  המפלגה הנאמנת את אלהים, ההולכת אחרי נביאי ד' חפצה לענות תחת ממשלת בבל הנדיבה, ותתן את העמים אשר לכדה להחזיק בדתם ואמונתם וכל חקותיהם, כי ילכו כלם איש בשם אלהיו.  כל חפץ והשתדלות המפלגה הזאת היתה רק תקומת הלאום, ללכת בדרכי אמונתה באור ד' באין מפריע.  אבל המפלגה השנית האפרתית (דיא אריסטאקרטישע פארטייא), לה נלוה גם חבר הכהנים הנבלים אשר השחיתו דרכם והעשירים השאננים אוהבי תענגות בני אדם וכל תועבות הגוים, המה בקשו להתחבר עם ממשלת מצרים, אשר הבטיחה לתת להם כל חרותם להיות ממלכה לבדה, בלתי נתונה תחת ממשלה זרה.  ככה היתה מלחמה עזה ועצומה בקרב העם הקטן הזה ותכשיל את כחו הדל, מאז סור אפרים מעל יהודה.  לב המלך יאשיהו הישר והתם נטה אחרי עצת המפלגה הראשונה; אולם הוא קדם ומהר לשלוף החרב ויצא למלחמה לקראת מצרים טרם בא מועד ויאבד נצחו וחייו במלחמה במגידו.  המלכים אשר מלכו אחריו, כלם היו אחר עצת מצרים; ואם כרעו ברך לפני חרב נבוכדנצר וישבעו לו אמונה, הפירו את אלתם ויערימו סוד בסתר את מצרים נגד בבל ולא אבו שמוע את דברי הנביא ירמיהו ואת תוכחתו במועצות ודעת, ועוד יסרוהו והכוהו וירעו אותו על נבואותיו ועל דבריו הנאמנים.  המרד הזה הסב את שבר ממלכת דוד ומפלתה ומהפכת העיר ירושלים ובית אלהים וגלות העם מארצו.  משפחת גדליהו היתה עם המפלגה הראשונה, היא מפלגת הנביאים והחרדים על דבר ד', נאמנים עם אל לעמוד בברית מלך בבל.

גדליהו היה בן אחיקם בן שפן.  המלך יאשיהו, בשנת שמונה עשר למלכו, שלח את שפן הסופר אל חלקיהו הכהן הגדול בבית ד' לצותו לחזק את בדקי הבית.  חלקיהו נתן לשפן, אשר בלי תפוגה המתיקו סוד יחדו בלט, את ספר התורה אשר נשכחה בימי המלכים עובדי הבעל, אשר מלכו לפניו, לתתה למלך.  ויקרא שפן את ספר התורה לפניו, ויהי כשמוע המלך ויתעצב אל לבו ויקרא את בגדיו.  וישלח את שפן ואת אחיקם בנו ועוד אנשים ידועים אל חלדה הנביאה לדרוש את אלהים ולשאול ממנה עצה מה לעשות בדברי הספר הזה הנמצא.  מזה הוכחה נאמנה כי שפן היה נאמן בית המלך הישר הזה, ולבבו היה ישר כלבבו וכלב בנו אחיקם, ומשמות שניהם נראה כי זה האיש שפן היה אבי אבי גדליהו, כי כן נקרא אביו בשם אחיקם.  ולשפן היה עוד בן ושמו גמריהו סופר המלך יהויקים, ולו בן ושמו מיכיהו.  בשלוח ירמיהו את סופרו ברוך בן נריהו אל בית ד' בשנה החמישית למלך יהויקים לקרוא את המגלה אשר כתב באזני העם בבית ד' ביום הצום, ויקראה ברוך בלשכת גמריהו, ובנו מיכיהו הגיד זאת לפני השרים בבית המלך והמה הגידו למלך את הדברים האלה, וישלח המלך ויקרא להביא לפניו את ברוך ואת המגלה ויקרעה יהויקים בתער הסופר וישליכה אל האש אשר על על האח, וגם גמריהו ועוד שרים אחרים הפגיעו בו לבלתי שרף אותה.  הוא העיד בירמיהו להסתר עוד בטרם הגיד זאת למלך ולשרים, וכאשר צוה המלך להביאם לפניו לא נמצאו.  הקריאה אשר היתה בלשכת גמריהו, הסתירו את ירמיהו וחפצו לעצור את המלך ולמנעו משרף את המגלה, עדות נאמנה וחזקה כי גם החטר הזה ממשפחת שפן היה עם עצת הנביא (ירמיהו, ל"ו).  ולפי דברי ירמיהו (שם, כ"ו, י"ד) הוא אחיקם בן שפן אבי גדליהו אשר הציל את הנביא ירמיהו מיד יהויקים בבקשו את נפשו לספותה.

זאת היתה משפחת גדליהו גבור החיל.  ואם אמנם לא נודעו לנו דרכי חייו משך העת טרם נפלה ירושלים, והוא יופיע אלינו פתאום ויתיצב לפנינו מחשכת עלטה ויעל כיונק מארץ ציה בתאר והדר, אחרי האסון והשבר הנורא הזה, והוא לא נודע לנו מתמול שלשלום, נעלמים מעשיו ותהלוכותיו וערפל חתולתם; הנה זאת ידועה לנו כי גדליהו היה ממשפחה גדולה ורמה אשר עשתה גדולות עוד בימי יאשיהו, וכי תמיד נטתה אחרי עצת נביאי ד' אנשי הסגלה להחזיק במעוז בבל.  גדליהו הלך מנגד למפלגות המלך, ועצת כל הזונים אחריה אחקה ממנו, ובכל פעולותיו ומעשיו השתדל לטובת מלך בבל כאחד מאנשי מעשהו, הלא נבוכדנצר האמין בו ויפקד בידו את ירמיהו.

אלה המה קצות דברי הרב המליץ להפיץ אור על דרכי חיי האיש הנפלא גדליהו גבור המחזה הזה.  וכל משכיל על דבר יראה כי כנים ואמתים כל דבריו, ונכונות השערותיו.  הלא גם מדברי הכתובים המעטים נראה כי היה איש מצין וירא אלהים ותמים דרך וגבור חיל.  ומי כמוהו בכל אנשי השם הידועים זכה לשם טוב ולמזכרת נצח בישראל? קורות הימים הם משפט עולמים (דיא וועלמנעשיכטע איזט דאס וועלטגעריכט) אמר המשורר שילער, וכל אשר בהם לזכר עולם נרשמים הם אמת ותמים.  וכן הוחק זכר הצדיק הזה לברכה בקרב הארץ, ושם תפארתו לדורות עולם.  על יום מותו יתאבלו אחרונים וראשונים בכו ויילילו!

עתה נראה נא עוד מה בפי הרב אודות הבליעל ישמעאל אשר לא שם ולא זכר לו בכל המקרא, ולא נודע מאין בא ולאן הלך, ורק על מעשה התועבה והשערורה הזאת נקרא לחרפות ולדראון עולם.  וכה דבריו:

בין היהודים אשר שבו מכל הארצות הקרובות אל ארץ יהודה המצפתה אל גדליהו בן אחיקם פחת הארץ, אחרי עבור סערת המלחמה הנוראה, היה גם ישמעאל בן נתניה, בן אלישמע, חטר מגזע בית המלכות.  מי הוא ואיך היתה מחצבתו מזרע המלוכה לא נודע, כי אין זכר בכל המקרא לא ממנו ולא מאבותיו.  הוא בא בחדש השביעי ביום השלישי לחדש מארץ בני עמון (סדר עולם רבה פ' כ"ו.  מגלת תענית פ' י"ב), הוא ועשרה אנשים אשר אתו.  הוא עשה חוזה עם בעלים מלך בני עמון, ושנימו יחדו המתיקו סוד לרצוח את גדליהו נפש.  מה זה הניע את לב בעלים לקום כאויב ומתנקם על בני יהודה ועל גדליהו קצינם עתה? אם נשים עין ולב על קורות הימים לאחור נראה כי העמונים היו צוררים לישראל ואויביהם בנפש כל עת.  עוד בימי שפט השופטים שלחו הם יד בגבולות ישראל הקרובים אליהם לרשת להם לאחזה, לא רק מעבר לירדן, כי אם גם מאחזות יהודה ובנימין, עד אשר הכום יפתח בחרבו הקשה ויכניעם (שופטים י"א, ל"ב.  י"ב, ב').  וכן הכו אותם גם שאול ודוד מכה רבה, והאחרון דוד הכביד להכותם ולגרשם כלה מארצו וינוסו (ש"א, י"א, י"א.  י"ד, מ"ז; ש"ב ח', י"ב.  י', י"ד.  י"א, א').  ובימי המלך יהושפט חברו עם המואבים והם יחדו התגרו מלחמה ביהודה, אבל הכו ויכנעו ויהיו למלך עזיהו ויותם למס (דהי"ב כ', א'.  כ"ו, ח'.  כ"ז, ה').  ואחר אשר נשבתה ממלכת ישראל מיד שלמנאסר מלך אשור ועשרת השבטים גלו מעל אדמתם וילכו שבי לפני צר, לקחו להם העמונים את הארצות אשר מעבר לירדן, ארץ גד לרשת אחזה; ובנפול הבבלים על ארץ יהודה ללכדה, נספחו גם הם אליהם (ירמיהו כ"ט, א'.  כ"ז, ג').  כה היה מצב הדברים בין עמון ובין יהודה משך העת הזאת אשר נדבר ממנה עתה פה, ובזה נראה גם תהפוכות לב בני עמון, אשר אם אמנם הם עזרו לבבלים להכות את יהודה ולא ערבו את לבם להלחם את נבוכדנצר, ובכל זאת בשבת המלך צדקיהו על כסא מלכותו, השיאו הם אותו ואת האדומים והכנענים לקשר קשר על בבל, עד אשר הוכיח ירמיהו את צדקיהו על זאת בדברים נמרצים (ירמיהו כ"ז, ג').  מזה נראה כי מלך בני עמון שח ונכנע לפני נבוכדנצר מיראתו אותו בהיותו קרוב לארצו, ובהרחיקו ללכת התנכל ויחריש עליו רעה למען יהיה לאל ידו להכין ממשלתו בידו ולהרחיבה בכל עת מצוא.  גם נודע כי בשוב שבות יהודה מבבל ירושלימה, אז הוסיפו העמונים להראות שנאתם ומשטמתם העזה לבני יהודה, והם בברית עם הערבים והאשדודים קשרו קשר להלחם בם ולהשביתם מלבנות חומת ירושלים, ורק באמץ רוח נחמיה שבו אחור ויבושו (נחמיה ד', א').  גם בימי מלחמת החשמונאים התחברו אל אויבי יהודה והכו מיד יהודה בן מתתיהו פעמים רבות מכה רבה (מכבי א', ה').  מן העת ההיא אבדו ויתערבו בתוך שבטי הערבים.  ועתה נקל הוא לראות איך היה רע בעיני בעלים כי ממשלת יהודה תחדש אונים, ובבל תהיה סתר לה לעשות חיל ועז.  גדליהו היה בעיניו כקוץ מכאיב ואבן נגף בדרכו, כי בו ראה אבן בוחן פנת יקרת ממלכת יהודה, ואליו ינהרו ויתאספו שרידי כל עם יהודה מכל המקומות אשר נדחו שם ומעט מעט יתאחדו ויתאזרו חיל להיות עם עצום ורב להפיר כל מחשבותיו ומועצותיו לזאת התחכם לדכא את רוח אנשי חיל יהודה ולהכניעם בראשית החלם לעשות, טרם יתאזרו חיל, לבל תהיה תקומה לעם השפל והנדכא הזה.  אולם מיראתו לצאת למלחמה ביד רמה לקראת גדליהו מפני חמת מלך בבל וחילו הרבים והעצומים, לזאת עשה קשר בלי תפונה בסתר את ישמעאל ונועצו לב יחדו להרוג את גדליהו בערמה.  אלה הן הסבות אשר הניעו את לב בעלים לעשות את הדבר הזה.  גם נכלי לב ישמעאל הנתעב והנאלח ואכזריותו יתגלו לנו על ידי פעולותיו, ובידענו כי היה גם מזרע המלוכה, נוכל להחליט כי תאות הכבוד וחפץ השתרר ולמשול היו סבות מעשה תועבתו אחרי אשר כל משפחת המלך נכחדה מן הארץ, נפתה לבו להאמין כי הוא יורש העצר עתה ולו משפט המלוכה וירשת פלטת הממשלה בצדק והוא ימלוך.  זדון לבו השיאו לבלתי חכות עד אשר תחזק משרת גדליהו בידו, וכל ישראל ידעו כי נאמן הוא לשר ולקצין בישראל, בידעו כי בהמשך לב העם אחר דבר חדש היקר בעיניו לא נקל הוא להניא לבו ממנו עד מהרה.  וכה טחו עיניו בתשוקתו ועברתו, עד אשר שכח כי הבבלים עוד קרובים המה אף כי נסעו רבים מזה.  איש מלמד תחבולות המלוכה ויודע דעת רוחב לב מלכים לא היה ישמעאל, כי לו חכם וישכיל זאת לא האמין באיש בריתו בעלים, והיטב לראות ולדעת את אשר בלבבו, כי הוא רק לכלי חפצו בחר בו עתה לכלות בידו חצי זעמו באיש עברתו ולא יסכיל עשה לתת אותו להיות לשר ולקצין ביהודה.

ישמעאל בא איפוא במרמה אל גדליהו המצפתה וגדליהו בידעו אותו לשר מזרע המלוכה, חרד לקראתו ויחבקהו ויאספהו אל ביתו באהבה וידידות.  אמנם שרי החילים אשר אתו לא האמינו בישמעאל ויחליטו כי הוא בא בקשר עם הנמלך בעלים על גדליהו ומבקשים את נפשו, ויבואו אל גדליהו ויאמרו אליו: הידוע תדע כי בעלים מלך בני עמון שלח את ישמעאל בן נתניה להכותך נפש? ולא האמין להם גדליהו.  וכן הצליח חפץ לב ישמעאל בידו ויבצע את מזמתו הרעה.

רגע קטן פרחה תקות יהודה לשוב לחיות תחת משרת גדליהו בן אחיקם בחיר אלהים נזיר אחיו, כמעט התעודדו בני יהודה הנפזרים ויתאספו אליו בלב אחד וברוח אמץ לבנות חרבות ציון לשבת על אדמת הקדש לעבדה ולשמרה, לזרוע שדותיה לנטוע את כרמיה ולהיות לעם.  והנה תרמית אנשי רשע בני בליעל טמנה שחת רשתה לגדליהו גבור מושיענו ותעש ברגע אחד לאל כל תקותנו ותשם האדמה ורבה העזובה בקרב הארץ! אך שם גדליהו ינון לברכה ולזכר עולם בקרבנו וזכרו לא ימוש מפינו עדי עד!

 

פֿאָקשאַן בירח מרחשון התרל"ה.

 

                                                צבי אלעזר טעללער

                                    בן הרבני מוהר"ר יהודה הלוי הי"ו.

 

 

ואלה שׁמות האנשׁים.

 

ירמיהו.............................................................................. הרואה

גדליהו בן אחיקם................................................................ פחת ארץ יהודה

ישמעאל בן-נתניה............................................................... שר מזרע המלוכה

חמוטל.............................................................................. אם המלך צדקיהו

זבידה............................................................................... נכדה בת צדקיהו

יוחנן................................................................................ עבד ואיש אמונים לגדליהו

אתם................................................................................. שר צבא כשדים

עגלון................................................................................ שר צבא בני עמון

בעשא............................................................................... עבד ישמעאל.

 

שריה.......... |

רמות........... |

עיפי............ |    שרי צבא

אלישמע....... |

תנחומת....... |

 

קול ממרום.........................................................................................................

 

אנשים, נשים ונערות, כשדים ועמונים.

 

עת המעשה: קרוב אחר חרבת ירושלים בפעם הראשונה.

מקום המחזה: מצדת מצפה ובאחרונה המדבר.

 


דגל-יה.

 

מִי אַתָּה גְּדַלְיָהוּ גִּבּוֹר הַחַיִל בְּרָב-עֻזְּךָ וּכְבוֹדֶךָ? מִי אַתָּה שַׂר צְבָא אֱלֹהִים נְזִיר אַחֶיךָ בְּאֹמֶץ רוּחֲךָ וַהֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ? מִיַ ָּאתה בֶּן-אֲחִיקָם בְּחִיר אֱלֹהִים אֲשֶׁר כְּמַלְאָךְ מוֹשִׁיעַ הוֹפַעְתָּ עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ אָז בַּהֲרָס-צָרִים אֶת מִקְדָּשֵׁנוּ הֵיכַל תִּפְאַרְתֵּנוּ, לְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים, לְהָשִׁיב שְׁבוּת עַם אֱלֹהִים אֲשֶׁר הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר? מִי אַתָה צִיר צוּרֶךָ רַב לְהוֹשִׁיעַ אֲשֶׁר לְמַלְאֲכוּת קָדְשְׁךָ הִצְטַיַּרְתָּ, וְרוּחַ אֱלֹהִים לְבָשָׁתְךָ לָצֵאת לְיֶשַׁע עַמֶּךָ וּבִגְבוּרוֹת יֶשַׁע יְמִין עֶלְיוֹן הִתְאַזַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת חַיל לְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל, לָפַחַת רוּחַ חַיִּים בְּלֵב אַחֶיךָ הַמּוּמָתִים בְּהִשְׁתַּפֵּךְ נַפְשָׁם תַּחַת יַד הוֹרֵג עַל בָּמַת מַטְבֵּחַ וַתַּעַשׂ לְךָ שֵׁם כְּהַיּוֹם הַזֶה?

נִפְלָא אַתָּה וְנִפְלָאִים דְּרָכֶיךָ, וַד' הִפְלָה אוֹתְךָ חָסִיד לוֹ וַיִּתֵּן חִנְּךָ בְעֵינֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר הִפְלִיא מַכּוֹת זֶרַע יְהוּדָה וַיְרוֹמִמְךָ לִמְשׁוֹל מֶמְשַׁל רַב בְּאֶרֶץ הֲרִיסוּתֵנוּ.  דָּגוּל מֵרְבָבָה מְצָאֲךָ וַיְנַשְּׂאֶךָ לִהְיוֹת דֶּגֶל-יָהּ בְּמַחֲנֵה יְהוּדָה, נֵס לְהִתְנוֹסֵס עַל אַדְמַת צִיּוֹן.  אוּלָם אֲהָהּ! רֶגַע קָטָן זָרַח אוֹרְךָ אֲפֵלַת אַרְצֵנוּ, כְּשֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִכְנָפֶיהָ, וַתָּפֶץ אוֹר נָעִים וָצַח סָבִיב בֵּאָסֵף נֹגַהּ מַלְכוּתֵנוּ, עֲדֵי שָׁבוּ הֶעָבִים פִּתְאוֹם וַיַּקְדִּירוּ אֶת שְׁמֵי אַרְצֵנוּ וַיְהִי חשֶׁךְ אֲפֵלָה וַחֲשֵׁכָה נוֹרָאָה! כְּנֹגַהּ הַבָּרָק הַמֵּאִיר רֶגַע אֶחָד חֶשְׁכַּת הַלַּיְלָה לָחוּשׁ הָאֲפֵלָה אַחֲרָיו שִׁבְעָתַיִם, נֶאֱסַף אוֹרְךָ עַד מְהֵרָה וְאֵינֶנּוּ!

אֶחָד הָיִיתָ מִשְּׂרִידֵי אַנְשֵׁי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בָּם וּמִבֶּטֶן וּמִלֵּדָה הִקְדִּישֵׁם לַעֲשׂוֹת גְּדוֹלוֹת בָּאָרֶץ, הֵם מַלְאָכָיו עוֹשֵׂי רְצוֹנוֹ לַעֲשׂוֹת מַלְאֲכוּתוֹ לְהַצְלִיחַ אָדָם רָב, וּבְךָ בָחַר אֱלֹהִים לְקוֹמֵם חָרְבוֹתֵינוּ בְּאָבְדַן כָּל-מַחֲמַדֵּינוּ, לְיַסֵּד לְאֻמּוּתֵנוּ לְחַדֵּשׁ רוּחַ עַמֵנוּ, אַךְ הָהּ! כִּמְעַט הַחִלּוֹתָ לַעֲשׂוֹת, טֶרֶם כִּלִּיתָ מְלַאכְתֶּךָ וְהָאוֹרֵב קָם מְהֵרָה מֵאַחֲרֶיךָ וַיִּרְצְחֶךָ נָפֶשׁ, וְכִנְפֹל לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה נָפָלְתָּ! כְּרוֹעֶה נֶאֱמָן הוֹאַלְתָּ לְנַהֵל צֹאן מַרְעִיתֶךָ שֶׂה פְזוּרָה יִשְׂרָאֵל, וַיַעַל מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיָּה מַלְאָךְ מַשְׁחִית כְּשֵׁד מִשַּׁחַת וַיַעֲרוֹב אֶת-לִבּוֹ לִשְׁלוֹחַ אֵת יָדוֹ בְךָ מְשִׁיחַ אֱלֹהִים וַיִּתְקַע חֶרֶב נוֹקֶמֶת בְּלִבֶּךָ וּבְעֶצֶם תֻּמְּךָ נִתַּק פְּתִיל חַיֶּיךָ!

אוּלָם שֵׁם עוֹלָם עָשִׂיתָ לְךָ בִּימֵי מִשְׂרָתְךָ הַקְּצָרִים וְדוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרוֹתֶיךָ! יוֹם מוֹתְךָ הוּחַק לְיוֹם צוֹם וְאֵבֶל נֶצַח בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל, וְכִבְכּוֹתֵנוּ עַל שְׂרֵפַת בֵּית קָדְשֵׁנוּ וְתִפְאַרְתֵּנוּ וְשִׁמְמַת אַרְצֵנוּ וְגָלוּת חֵילֵנוּ, נִבְכֶּה אֶַת-הַיּוֹם בּוֹ הוּמַתָּ מִיַּד מְרַצֵּחַ בְּלִיַּעַל אֲשֶׁר הִצְמִית חַיֶּיךָ וְחַיֵּי עֲדָתֶךָ וַיַּהֲפוֹךְ לְאֵבֶל תִּקְוַת מְשׂוֹשֵׂנוּ כַּצָּר אֲשֶׁר הָרַס בְּעֶבְרָתוֹ כָּל-מִבְצְרֵי בַת-יְהוּדָה! לְאָלָה וְלִקְלָלָה וּלְדֵרָאוֹן עוֹלָם יִהְיֶה שֵׁם מְרַצֵּחֲךָ זֶה וְשֵׁם קָדְשְׁךָ לִבְרָכָה וְלִתְהִלָּה וּלְמַזְכֶּרֶת נֶצַח עֲדֵי עַד וְזִכְרְך לְדוֹר דוֹר סֶלָּה!

 

 

מבוא המחזה

(פראָלאָג).

__________

ירמיהו גדליהו יוחנן ועוד מתי מספר אנשי חיל מן הפלטה הנשארת אשר השאיר נבוזראדן יושבים על הארץ, מקוננים על שרפת המקדש.

________

 

ירמיהו.

 

אֵיכָה הָיְתָה לְחָרְבָּה קִרְיָה נֶאְדֶּרֶת

הָעִיר רַבָּתִי עָם בַּמְּדִינוֹת גְּבֶרֶת!

אֵיכָה הִיא שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה יוֹשֶׁבֶת

בְרֹאשׁ כָּל-הוֹמִיּוֹת אַךְ שְׁמָמוֹן וְעַצֶּבֶת!

הָהּ גָּלָה כָל-כָּבוֹד מִירוּשָׁלָיִם!

בָּנֶיהָ בָאוּ בָּאֵשׁ וּבַמָּיִם!

 

כלם.

 

הָהּ גָּלָה כָל-כָּבוֹד מִירוּשָׁלָיִם

בָּנֶיהָ בָאוּ בָּאֵשׁ וּבַמָּיִם!

 

ירמיהו.

 

בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים חֶרֶב אֻכָּלוּ

גִּבּוֹרֵי הַחַיִל בְּיַד צָר נָפָלוּ!

שָׂרֵינוּ תַמּוּ אֵין עוֹד מֶלֶךְ לָנוּ

כְּבוֹדֵנוּ גָלָה נִגְזַרְנוּ כֻּלָּנוּ

הֵיכַל קָדְשֵׁנוּ אַכְזָרִים טִמֵּאוּ

אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ חֲלָלִים מִלֵּאוּ!

 

כלם.

 

הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ אַכְזָרִים טִמֵּאוּ

אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ חֲלָלִים מִלֵּאוּ!

 

ירמיהו.

 

הָהּ מִבַּת צִיּוֹן יָצְאָה כָּל-תִּפְאֶרֶת

כָּל-כְּלֵי תִפְאַרְתָּה אָכְלָה אֵשׁ בּוֹעֶרֶת!

כֹּהֲנֵינוּ נְשִׂיאֵינוּ בַּגּוֹלָה נִגְזָרוּ

שָׁם לְעַבְדֵי עוֹלָם לִצְמִיתֻת נִמְכָּרוּ

חֲכָמֵינוּ נְבִיאֵינוּ וְכָל-אַנְשֵׁי הַקֹּדֶשׁ

רֻטְּשׁוּ בַחֲמִישִׁי בַּתִּשְׁעָה לַחֹדֶשׁ!

 

כלם.

 

כֹּהֲנֵינוּ נְבִיאֵינוּ כָּל-אַנְשֵׁי הַקֹּדֶשׁ

רֻטְּשׁוּ בַּחֲמִישִׁי בַּתִּשְׁעָה לַחֹדֶשׁ!

 

ירמיהו.

 

בַּחוּרֵי הַחֶמֶד כְּמַלְאֲכֵי שָׁמָיִם

הַבְּתוּלוֹת הָעֲדִינוֹת חֶמְדוֹת עֵינָיִם

בְּאַכְזְרִיּוּת חֵמָה בַּגּוֹלָה נִסְחָפוּ

הָלְכוּ בְלֹא-כֹחַ עַל צַוָּאר נִרְדָּפוּ

כָּל-אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל

נִדְמוּ הִתְעַלְּפוּ בְּחֶשְכַּת הַלָּיִל

 

כלם.

 

כָּל-אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל

נִדְמוּ הִתְעַלְּפוּ בְּחֶשְׁכַּת הַלָּיִל!

 

ירמיהו.

 

צִיּוֹן מִכְלַל יוֹפִי מוּסַד אָשְׁרֵנוּ

גֵּי-חִזָּיוֹן הַר-מוֹעֵד נְבוּאָתֵנוּ

מִשָּׁם יָצְאָה תוֹרָה מְאִירַת עֵינָיִם

חָכְמָה תּוּשִׁיָּה זֹהַר שִׁבְעָתָיִם

צֶדֶק יָלִין בָּהּ וּמִשְפָּט בַּשָּׁעַר

חֻקִּים צַדִּיקִים לַזָּקֵן וָנָעַר

שָׁם מוֹשַׁב הַזְּקֵנִים אַנְשֵׁי הָרוּחַ

רוּחַ אֱלֹהִים עֲלֵיהֶם תָּנוּחַ

שֶׁשָּׁמָּה כִּסְאוֹת לַמִּשְׁפָּט יָשָׁבוּ

לְהַרְבּוֹת כְּבוֹדָהּ וְאָשְׁרָהּ יוֹם יוֹם חָשָׁבוּ.

אֵיכָה כְמוֹ רָגַע הָיְתָה לְגֵי צַלְמָוֵת

לִמְעִי מְעוֹן תַּנים מְשַׁכֶּלֶת וָמָוֶת!

 

כלם

 

אֵיכָה כְמוֹ רָגַע הָיְתָה לְגֵי צַלְמָוֵת

לִמְעִי מְעוֹן תַּנים מְשַׁכֶּלֶת וָמָוֶת!

 

ירמיהו.

 

הַחוֹזִים אַתֶּם! כֹּל אַנְשֵׁי הֶחָיִל!

אֲשֶר הֻגַּד לָכֶם אָז בְּחֶזְיון לָיִל

הַשְּׁפָטִים הָרָעִים טֶרֶם נִבְרָאוּ

אֲשֶׁר הֵם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִקְרָאוּ

עַתָּה נַעֲשׂוּ הָהּ כֻּלָּמוֹ בָאוּנוּ

הַשְּׁאֵת וְהַשֶּׁבֶר הֲלָמוּנוּ בְּלָעוּנוּ!

אֲשֶר רְאִיתֶם אַתֶּם בַּמַּחֲזֶה בָרוּחַ

רָאִיתִי אֲנִי בְעֵינַי וְנַפְשִׁי תָשׁוּחַ!

אֲנִי רוֹאֶה עַתָּה אֲנִי הַגֶּבֶר

עֳנִי בְשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ שוֹד וָשֶׁבֶר!

לְבָמַת יַעַר הָהּ הָיָה הַר הַבָּיִת

כָּל-אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ לַשָּׁמִיר וְלַשָּׁיִת!

 

כלם.

 

לְבָמַת יַעַר הָהּ הָיָה הַר הַבָּיִת

כָּל-אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ לַשָּׁמִיר וְלַשָּׁיִת!

 

ירמיהו.

 

שִׁמְעוּ אֵלַי אַחַי פְּלֵיטָה נִשְאֶרֶת

הַשָּׂרִיד הַמְּעַט הַאֲזִינוּ וַאֲדַבֵּרָה!

בְּשֵׁם אֱלֹהֵינוּ אַטִּיף אִמְרֵי יֹשֶׁר

וְאוֹרֶה לָכֶם אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ וְתַשְׂכִּילוּ.

אֲנַחְנוּ חָטָאנוּ בְּרוֹעַ מַעֲלָלֵינוּ

שִׁחַתְנוּ דַרְכֵּנוּ בְּמֶרֶד וּבְמַעַל

וּבְקוֹל נְבִיאֵינוּ לֹא אָבִינוּ שְׁמוֹעַ

אֲשֶׁר מוּסַר הַשְׂכֵּל לָנוּ הִטִּיפוּ

הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר רְתֵת לְהֵיטִיב דַּרְכֵּנוּ!

עַתָּה בָאָה כָּל-הָרָעָה עָלֵינוּ

לָקַחְנוּ כִפְלַיִם בְּכָל-חַטֹּאתֵינוּ

אַרְצֵנוּ שְׁמָמָה מַמְלַכְתֵּנוּ נִשְׁבָּתָה

מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ נִטְמָא בִּידֵי רֶשַׁע

בְּפַחֲזוּת מְלָכֵינוּ שׁוֹכְחֵי אֱלוֹהַּ

בְּרִשְׁעַת כֹּהֲנֵי אָוֶן נְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר

בְּגַאֲוַת לֵב נְשִׂיאֵינוּ נְבָלִים תּוֹעֵי רוּחַ

בִּזְדוֹן שָׂרֵי סוֹרְרִים לִמּוּדֵי הָרֵעַ!

אֵת הָעָם מֵאַחֲרֵי אֱלֹהִים הִדִּיחוּ

וְתוֹרָתוֹ וְחֻקּוֹתָיו מִלִּבָּם הִשְׁכִּיחוּ!

אֶת-נְבִיאֵי אֵל אֱמֶת הִכּוּ בַשַּׁעַר

מַטִּיפֵי מוּסַר הַשְׂכֵּל הָרְגוּ בֶחָרֶב

גַּם אוֹתִי הֵרֵעוּ הִכּוּנִי פְצָעוּנִי

הִשְׁלִיכוּנִי הַבּוֹרָה וְאֶל הַמַּהְפֶּכֶת

עַל נְבוּאוֹתַי וְעַל דְּבָרַי בֶּאֱמֶת וָצֶדֶק,

נָאֲצוּ כָל-תּוֹכַחְתִּי בְּלַעַג שְׂפָתָיִם.

עַל מֶה הוֹכַחְתִּים עוֹד סָרָה הוֹסִיפוּ

וַתְּיַסְּרֵם רָעָתָם בְּרֹב פִּשְׁעָם נִדָּחוּ!

וַיָּבוֹא צַר וְאוֹיֵב בְּחוּצוֹתֵינוּ

וְזָרִים אַכְזָרִים אַרְצֵנוּ הֶחֱרִיבוּ!

אֱלֹהִים בְּקִצְפּוֹ מִכַּעַס בְּנֵי בְלִיַּעַל

נִאֵר מִקְדָּשּׁוֹ מִשְׁכַּן כְּבוֹדוֹ בָּאָרֶץ

סֵמֶל הַקִּנְאָה וְכָל-תּוֹעֵבָה וָפָסֶל

לְהַשְׁמִיד מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ!

הַמַּמְלָכָה הַחֲטָאָה תָּכְנִית הָרֶשַׁע

לֹא יָכְלָה לַעֲמוֹד עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ

לֹא נָשְׂאָה אוֹתָהּ הָאָרֶץ לָשָׁבֶת!

אֵל שׁוֹכֵן אֶת-דַּכָּא שׂוֹנֵא רוּם עֵינָיִם

רְחַב לֵבָב רוֹדֵף תִּפְאֶרֶת תֹּהוּ!

מַלְכוּתוֹ אֲשֶׁר עַל אַהֲבָה נוֹסָדָה

עַל נְדִיבוֹת תָּקוּם וְעַל יֹשֶׁר עוֹמֶדֶת

שִׁחֲתָה וַתְּהִי לְמַדְהֵבָה נוֹגֶשֶׂת

לְדַכֵּא תַחַת כִּסְאָהּ כָּל דַּכְּאֵי רוּחַ!

עַל כֵּן הִשְׁלִיכָהּ מַעַל פָּנָיו בְּזָעַם

וַתֵּקַע נַפְשׁוֹ בַּחֲרוֹנוֹ מִמֶּנָּה

וַיִּתֵּן לְבוֹזְזִים יְהוּדָה וְיַעֲקֹב לְחֵרֶם!

אֲבָל גַּם בְּאַפּוֹ בִּרְצוֹנוֹ חָסֶד!

הוּא גָרֵשׁ מֵאַרְצוֹ אֵת מַלְכֵי הָרֶשַׁע

וַיִּתֵּן לָנוּ בְּחַסְדוֹ פָּקִיד אִישׁ חָיִל

שַׂר אִישׁ תָּם זֶה אוֹהֵב צֶדֶק וָישֶׁר.

אֵת גְּדַלְיָהוּ בֶן-אֲחִיקָם זֶה הַבִּיטוּ

בּוֹ בָחַר אֱלֹהִים כִּי אֵין כָּמוֹהוּ

אוֹתוֹ הִפְלָה פָקִיד לוֹ בְּאַרְצוֹ עָתָּה

לְרוֹעֶה נֶאֱמָן לִפְלֵיטָה הַנִּשְׁאֶרֶת.

הוּא יְנַהֵל אֶתְכֶם מִישׁוֹר בְּעַנְוָה צֶדֶק

וְתַאֲרִיכוּ יָמִים עַל אַדְמַת הַקֹּדֶּשׁ

וְלֹא תִהְיֶה הָעֲזוּבָה רַבָּה בָאָרֶץ!

תְּכוֹנְנוּ עָרֵי מוֹשָׁב וּבָתִּים לָשָׁבֶת

תִּטְּעוּ כְרָמֶיהָ תִזְרְעוּ שְׂדוֹתֶיהָ

תַּעֲשׂוּ פְרִי תְבוּאָה וְתֹאכְלוּ לָשׂבַע

וְלֹא תָקִיא עוֹד הָלְאָה אֶתְכֶם הָאָרֶץ

בִּהְיוֹתְכֶם לָהּ נֶאֱמָנִים עַם שְׁפַל רוּחַ

שׁוֹמְעִים בְּקוֹל אֱלֹהִים וְעַבְדּוֹ גְדַלְיָהוּ!

 

יוחנן.

 

מַה-טּוֹבִים דְּבָרֶיךָ רוֹאֶה גְּלוּי עֵינָיִם

נֶאֱמָרִים בֶּאֱמֶת וּמֶתֶק שְׂפָתָיִם!

בְּתָם-לְבָבֵנוּ וּבְחֵפֶץ כַּפֵּינוּ

נַעֲבוֹד אַדְמָתֵנוּ נְשַׂדֵּד שְׂדוֹתֵינוּ!

בֵּאלֹהֵינוּ נִדְבָּק בִּשְׁמוֹ נִשָּׁבֵעַ

וּבְמַלְאָכוֹ גְדַלְיָהוּ נַאֲמִין וְנִוָּשֵׁעַ.

יְחִי גְדַלְיָהוּ נְשִׂיאֵנוּ לָנֶצַח!

תִּנָּשֵׂא מִשְׂרָתוֹ וְנָרִימָה מֵצַח!

 

כלם.

 

שְׂפָתַיִם יִשַּׁק נוֹתֵן אִמְרֵי שֶׁפֶר

לָעֵד בֵּינֵינוּ יוּחָקוּ בַסֵּפֶר!

הֵמָּה יְאַמְּצוּנוּ יִתְּנוּ בָנוּ רוּחַ

וּבָאֵל לִבֵּנוּ נָכוֹן בָּטוּחַ!

כֵּן יָקִים דְּבָרֶיךָ אֵלֶּה אֵלֵינוּ

וְיִתֵּן עז לִגְדַלְיָהוּ פְקִידוֹ שָׂרֵנוּ

וּתְהִי מִשְׂרָתוֹ כָבוֹד בְּעַנְוָה צֶדֶק

וְעַל מִשְׁמַרְתּוֹ יָקוּם לְחַזֵּק כָּל-בֶּדֶק!

יַנְחֵנוּ בְשֵבֶט מִישׁוֹר כְּגִבּוֹר צוֹלֵחַ

וּכְבוֹד אֱלֹהֵינוּ עָלָיו זוֹרֵחַ.

בּוֹ נַעֲשֶׂה חַיִל לֹא נִדְכֶּה נָשֹׁחַ

נַעַבְדֶנּוּ אֱמוּנָה וְנַחֲלִיפָה כֹּחַ!

 

ירמיהו.

 

הֵיטַבְתֶּם אֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּטוּב טַעַם,

הִגַּדְתֶּם הַיּוֹם כִּי תְאֵהֲבוּ אִמְרֵי ישֶׁר

בְּכָל-מַכּוֹתֵיכֶם לְמַדְתֶּם מוּסָר וְתוֹכַחַת

וּבַשֶּׁבֶר נִשְׁבַּר לִבְּכֶם לֶאֱלֹף דָּעַת.

מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבַבְכֶם זֶה לָכֶם עָתָּה

תָּמִים כָּל-הַיָּמִים עִם אֱלֹהֵינוּ!

עַתָּה הִתְחַזְּקוּ וִהְיוּ לְאַנְשֵׁי חָיִל

אַל תֹּאמְרוּ נוֹאָשׁ אַל תִּשְׁתְּעוּ אַל תִּיָראוּ

עַל כִּי מְתֵי מִסְפָּר אַתֶּם הַפָּעַם!

הֱיוּ לְעַם אֶחָד בִּבְרִית אֱלֹהֵינוּ

הִתְקַשְּׁרוּ לְעֵדָה אַחַת אַל תִּתְפָּרֵדוּ.

הַאֲמִינוּ בְאֵל אֶחָד וּבוֹ תִדְבָּקוּ

אֱמוּנָתֵנוּ בוֹ תְאַזְּרֵנוּ חָיִל.

אֱהָבוּהוּ בְתָמִים נֶאֶמְנֵי רוּחַ

אָז תַּצְלִיחוּ דַרְכֵיכֶם אָז תַּשְׂכִּילוּ.

הִתְאַחֲדוּ בָאָרֶץ לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ

אָז תְּהִי לָכֶם תְּקוּמָה וְתִמְצְאוּ מַרְגּוֹעַ!

 

גדליהו.

 

מַה-נִּמְרְצוּ אִמְרֵי יֹשֶׁר בְּפִי דוֹבֵר צֶדֶק

וּבְרוּחַ אֱלֹהִים אֹמֶר יַבִּיעַ!

הָבָה נַשְׂכִּילָה נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ

וּבְחָכְמָה וֶאֱמוּנָה יִכּוֹן פָּעֳלֵנוּ.

בָּאַהֲבָה נַעֲזוֹר אִישׁ אֵת רֵעֵהוּ

כְּאִישׁ אֶחָד חֲבֵרִים בִּתְבוּנוֹת כַּפָּיִם

נִהְיֶה תָמִים עִם אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ

וְהוּא יַעַזְרֵנוּ וִיאַזְּרֵנוּ יֶשַׁע

יְקוֹמֵם הֲרִיסוּתֵנוּ וְיָשִׁיב שְׁבוּתֵנוּ

יִרְפָּא שְׁבָרֵינוּ וְקַרְנֵנוּ יַצְמִיחַ!

אַל תֹּאמְרוּ הֵן אֲנַחְנוּ עַם פָּרוּעַ

גּוֹי מְמֻשָּׁךְ וּמֹרָט לָעַמִּים מַלְקֹוחַ

אֵיכָה נֶחֶזַק נַעֲשֶׂה חַיִל בְּלֹא-כֹחַ?

בְּרִית יְהוּדָה לֹא עַל חַיִל רָב עוֹמֶדֶת

לֹא בְכֹחַ יָד יָקוּם יַעֲקֹב בָּאָרֶץ

לֹא בְנֵשֶׁק וְיָד חֲזָקָה יִפְרָץ-פָּרֶץ

לֹא בְקַשְׁתֵּנוּ נִבְטָח לְאַמֵּץ רוּחֵנוּ

כִי אִם רוּחַ אֱלֹהִים הִיא תְחַיֵּנוּ.

בְּעז שַדַּי נִתְעוֹדֵד נָשׁוּב וְנֶחִי

וְנָקוּם וְלֹא נִדַּח מִדֶּחִי אֶל דֶּחִי.

בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרַד יַעֲקֹב מִצְרָיִם

וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל כְּכוֹכְבֵי שָׁמָיִם!

בִּשְלָשׁ-מֵאוֹת אִישׁ שֶׁלֹּא כָרְעוּ לַבַּעַל

הִכָּה גִדְעוֹן בַּאֲלָפָיו כָּל-בְּנֵי בְלִיַּעַל!

נָפְלָה נָפְלָה זֹאת מֶמְשֶׁלֶת הָרֶשַׁע

אֲשֶׁר רוּחָהּ זָרָה לְרוּחַ עַמֵּנוּ.

חָדְלָה מַמְלָכָה גֵּאיוֹנָה חָדֵלָה

וְעַל חָרְבוֹתֶיהָ תָקוּם מַלְכוּת אַחֶרֶת

מֶמְשֶׁלֶת אֵל אֶחָד בְּאַהֲבָה וָחֶסֶד

כַּאֲשֶׁר הָיְתָה מֵרֹאשׁ מֵאָז לְגוֹי הָיִינוּ

מְלוּכַת בֵּית יַעֲקֹב לֹא בְיַד אִישׁ נִתֶּנֶת

לֹא יַד בֶּן תְּמוּתָה בִּיהוּדָה מוֹשֶׁלֶת!

לֹא כִבְכֹל הַגּוֹיִם בִּישֻׁרוּן מֶלֶךְ

דְּ' מַלְּכֵּנוּ! הוּא אֲדוֹנֵינוּ!

לוֹ הַמְּלוּכָה בְיִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ!

אֲנָשִׁים אַחִים אֲנַחְנוּ כֻלָּנוּ

בְּנֵי אֵל אֶחָד מְשָׁרְתָיו בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ

אֲצִילִים וּשְׁפָלִים בְּקִרְבֵנוּ אָיִן

יִשְׂרָאֵל לֹא יֵדַע אָדוֹן וָעֶבֶד

כִּי כֹל הָעֵדָה כֻּלָם קְדוֹשִׁים יַחַד

וּמִי זֶה יִתְנַשָּׂא עַל קְהַל אֵל אֵלֶּה?

תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָט אֶחָד לְכֻלָּנוּ

חֻקָּה אַחַת לִמְלָכֵינוּ נְשִׂיאֵינוּ!

תּוֹרָתֵנוּ לֹא נִתְּנָה בְּיַד מְנַהֲלֵינוּ

לַעֲשׂוֹת בָּהּ כִּרְצוֹנָם לָחֹק חִקְקֵי אָוֶן

לֹא לְמוֹשְׁלִים אַדִּירִים נָסַךְ נְסִיכֵינוּ

לִמְשׁוֹל בְּיָד חֲזָקָה לִשְׁלוֹט בִּזְרוֹעַ!

מִי הָיָה רֹאשׁ מְנַהֲלֵינוּ? רוֹעֶה עֵדֶר!

אֵיפֹה נִרְאָה אֵלָיו דְ' בַּקֹּדֶשׁ?

עַל הַסְּנֶה בּוֹעֵר בְּאֵשׁ מִתְלַקַּחַת!

עַל אֵיזֶה הָר אָז אֵלֵינוּ הוֹפִיעַ

לָתֵת לָנוּ תוֹרָה מְאִירַת עֵינָיִם?

זֶה סִינָי! אֲדוֹנָי בּוֹ בַקּדֶּשׁ!

אֶת-מִי פָקַד משֶׁה לְאִישׁ עַל הָעֵדָה?

יְהוֹשֻׁעַ מְשָׁרְתוֹ עָלָיו יָדוֹ הִנִּיחַ!

כֹּהֲנִים מוֹרִים שִׂפְתוֹתֵיהֶם יִשְׁמְרוּ דָעַת

הֵקִים לָנוּ אֱלֹהֵינוּ בְאַרְצנוּ,

מִקִּרְבֵּנוּ נָשִׂים עָלֵינוּ מֶלֶךְ,

וְכָתַב לוֹ סֵפֶר הַתּוֹרָה עַל לוּחַ

וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בָהּ יוֹמָם וָלָיִל

לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים וְסוּסִים וָכֶסֶף

וְלֹא יִגְבַּה לְבָבוֹ בְשִׁלְטַן שָׁוְא וָתֹהוּ,

בְּעַנְוָה צֶדֶק יִמְשׁוֹל בְּשׁוּבָה וָנַחַת

אָז תָּקוּם מַלְכוּתוֹ מַלְכוּת נִצַּחַת.

כֻּלָּנוּ אֶזְרָחִים כָּעָם כַּמֶּלֶךְ

לֹא לוֹ יֶתֶר שְׂאֵת בְּכָל-עִיר וָפֶלֶךְ.

לְכֻלָּנוּ נִתְּנָה הָאָרֶץ לָשָׁבֶת

וּבְאַהֲבָה נַטֶּה לוֹ אֹזֶן קַשָּׁבֶת.

וְאִם יְעַוֵּת מִשְׁפָּט בְּעֻזּוֹ יִפְרָץ-פָּרֶץ

עֲוֹנוֹ יִשָּׂא כְּכָל-בֶּן עַם הָאָרֶץ

עַתָּה בוֹאוּ אַחַי נְחַדֵּשׁ בְּרִית צֶדֶק

וּבִבְרִית שְׁלוֹמֵנוּ נְחַזֵּק כָּל-בֶּדֶק!

 

כלם.

 

בְּיָדְךָ נַפְקִיד רוּחֵנוּ כִּלְבָבֶךָ.

כְּבָנִים נְכַבְּדֶךָ כְּאַחִים נֶאֱהָבֶךָ!

 

מלאך (בא בחפזון הביתה).

 

גְּדוּדֵי עַמּוֹנִים הֲמוֹנִים נֶאֱסָפוּ

וַיִּפְשְׁטוּ בְעָרֵי יְהוּדָה וַיָּבוֹזוּ!

 

גדליהו.

 

הוֹי גּוֹי-נָבָל לֹא-עָם לֹא יֵדְעוּ בשֶׁת!

זֶרַע מְרֵעִים אֲסַפְסוּף בְּנֵי בְלִיַּעַל!

עוֹד לֹא כָלוּ אָז מִתִּגְרַת יָדֵנוּ

עַתָּה יִרְהֲבוּ בָנוּ יִתְחֲרוּ לְהָרֵעַ

יִשְׂמְחוּ בְנָפְלֵנוּ וְלָשֵׂאת רׁאשׁ יֹאמֵרוּ

נָחִישָׁה נְקַדְּמָה פְנֵיהֶם נַכְרִיעֵמוֹ!

כִּי עוֹד יְהוּדָה חַי יִרְאוּ וְיִבָּהֵלוּ!

קוּמוּ נֵלְכָה! בֵּאלֹהִים נַעֲשֶׂה חָיִל

הוּא יָבוּס צָרֵינוּ יָשׁוּבוּ יֵבוֹשׁוּ.

גַּם יַד הַכַּשְׂדִּים תִּכּוֹן עִמָּנוּ

גַּם הֵמָּה לֹא יִתְּנוּ לְהָרַע אוֹתָנוּ

וְאַחַר נָשׁוּבָה נְחַדֵּשׁ בְּרִית שְׁלוֹמֵנוּ

וֵאלֹהֵינוּ יְחַדֵּשׁ כְּקֶדֶם יָמֵינוּ!

 

כלם.

 

לְכוּ וְנֵלְכָה בְשֵׁם דְּ' אֱלֹהֵינוּ!

נַכֵּם וְנַכְּתֵם וְיֵבוֹשׁוּ וְיִבָּהֵלוּ

יִכְרְעוּ וְיִפֹּלוּ וְכָשֹׁל יִכָּשֵׁלוּ!

 

(הולכים).

 

המסכה נופלת.

 

 

מערכה ראשׁונה.

________

 

מקום בבירת מצפה, לשמאלה שער מקורה; קרוב לו בית גדול נחמד למראּה, בירכתים ימה מקום גבוה, משם עין רואה למרחוק ונשקף על פני הישמון וההרים וקצה העיר ירושלים השוממה.

 

מחזה א.

להקת נשים ונערות מלקטות פרחים וצצים ומקשרות כותרות וצרורי פרחים.

 

יוחנן בא מפתח הבית, אחריו שליח.

 

יוחנן (אל הנשים).

 

מַהֵרְנָה נָשִׁים לַעֲשׂוֹת הֲחִישֶׁנָה

וּבְחֵפֶץ כַּפַּיִם אֵת מְלַאכְתְּכֶן כַּלֶּינָה

אַל תִּשְׁתַּעֲנָה לִבְחוֹר כָּל-פֶּרַח פַּעֲמָיִם

לְקַשֵּׁר צְרוֹרֵי הַפְּרָחִים בַּעֲצַלְתָּיִם

מַה-תְּנַסֶּינָה הַצְּבָעִים בְּעֵינַיִם שֶׁבַע

אִם לֶעָלִים נָעִים מַרְאֵה הַצֶּבַע?

פֶּן יָבוֹא הַשַּׂר מֵאֵת הַמַּעֲרֶכֶת

עוֹד טֶרֶם כִּלִּיתֶן אַתֶּן הַמְּלֶאכֶת

בָּרֶגַע הַזֶּה רָץ הֵנָּה שָׁלוּחַ

כִּמְעַט שָׁב מֵהַקְּרָב טֶרֶם שָׁאַף רוּחַ

וַיְבַשֵּׂר בּוֹא הַגִּבּוֹר וְיָדוֹ רָמָה

וּכְבָר נָסְעָה מֵרָמָה הָאוֹרְחָה שָׁמָּה.

 

(הנשים קמו ותחלנה לקשר את צרורי הפרחים על הפתח).

 

שריה.

 

מַה-זֹּאת תַּעֲשֶׂינָה הַנָּשִׁים הָאֵלֶּה?

מַה-כָּל-הַחֲרָדָה הַזֹּאת פֹּה הַפָּעַם?

 

יוחנן.

 

הֲלֹא תָבִין שְׁרָיָה מַרְאֵה עֵינֶיךָ?

הַנָּשִׁים תְּפָאֵרְנָה בָזֶה הַבַּיִת

לְקַדֵּם פְּנֵי שָׂרֵנוּ בְּכָבוֹד וְתִפְאָרֶת

וּלְבָרְכֵהוּ בְשׁוּבוֹ כְּגִּבּוֹר מְנַצֵּחַ

נֶאְזָר בִּגְבוּרָה וְתַעֲצוּמוֹת יָדָיִם

גְּדַלְיָהוּ אֲדוֹנֵנוּ שָׁב הַבָּיְתָה.

 

שריה.

 

הַנֶּאְזָר בִּגְבוּרָה כְּגִבּוֹר מְנַצֵּחַ?

אֶת-מִי אֵיפוֹא נִלְחַם וַתָּעָז יָדֵהוּ?

עַתָּה בָאתִי הֶאָח וְעַל יוֹם טוֹב בָּאתִי

זֹאת אוֹת לְטוֹבָה וְנַפְשִׁי שְׂמָחוֹת שׂוֹבָעַת

סַפְּרָה-נָּא לִי כִּי זֹאת אֶכְסוֹף לָדָעַת.

 

יוחנן.

 

הָעַמוֹנִים נָפְלוּ עַל פְּנֵי אַרְצֵנוּ

בַּעֲלִיס מַלְכָּם יִתְהַלֵּל בְּרָע עַתָּה

לְהַרְחִיב בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵן גְּבוּל אַרְצֵהוּ

בְּאֵין יוֹשֵׁב מִמּוּלוֹ לִתְגוֹר מִלְחֶמֶת. –

אֲהָהּ עֵת שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ

יִתְקַע הוּא חֶרֶב לְטוּשָׁה בִּלְבָבֵנוּ

וַאֲנַחְנוּ כִי נִדּוֹם נַעֲוֵינוּ מִשְּׁמוֹעַ

יֹאמֵר נָפַלְנוּ אַךְ תַּמְּנוּ לִגְוֹעַ

וְיַחְפּוֹץ לְנַפֵּץ וּלְחַלֵּל חֲלָלֵינוּ

וּלְנַבֵּל כִּנְבָלִים אֵת נִבְלָתֵנוּ.

 

שריה.

 

הַאֻמְנָם כְּרֵעַ כְּאָח לָנוּ יִגְמְלֵנוּ?

הָהּ לַנּוֹפֵל לוֹ אֵין מֵקִים וּמוֹשִׁיעַ!

 

יוחנן.

 

לָכֵן בְּרוּחוֹ יִתְאַמֵּץ אִם מֵקִים אָיִן

בְּאוֹנוֹ יִשְׂרֶה אֵת אוֹיֵב וְיַעֲשֶׂה חָיִל

הָעֹז הַזֶּה נָתַן אֵל לִגְדַלְיָהוּ.

הַקּוֹשְׁרִים רָאוּ כִּי אִישׁ לוֹחֵם אָיִן

וַיִּפְשְׁטוּ עַל הַחֲצֵרִים בְּחֶרֶב נוֹקֶמֶת

וּבַכְּפָרִים וְאֹהָלִים שָׁלְחוּ יָדָיִם

וּבְכָל-מְקוֹם בּוֹאָם גֵּזֶל תַּבְעֵרָה רֶצַח.

 

שריה.

 

הַלְהַשְׁמִיד הַשָּׂרִיד הָאַחֲרוֹן יֹאמֵרוּ?

וּלְהַכּוֹת אֵת יֶתֶר הַפְּלֵטָה לָנוּ?

 

יוחנן.

 

בְּמוֹת הָאֲרִי לְבָרוֹת לְשׁוּעָלִים הִנֵּהוּ

אַךְ עוֹדֶנּוּ חַי בְּרָב-כֹּחַ מִי יְקִימֶנּוּ?

רַק פָּצוּעַ כָּרַע שָׁכַב כִּמְעַט רָגַע

נֶאֱסַף אֶל סֵתֶר סִכָּתוֹ לָנוּחַ

הַשּׁוּעָלִים נִגְשׁוּ נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ

עַד מְהֵרָה קָם לִטְרָף-טֶרֶף בְּרָב-כֹּחַ

וַיֵּצֵא בְתָקְפוֹ לִתְגָר-בָּם מִלְחֶמֶת

לֹא יָחוּשׁ מַכָּה חַבּוּרָה וָפָצַע

לֹא יֵחָת מִכֹּל לֹא יִמַּס לִבֵּהוּ

וְעַתָּה שָׁב אֵיתָם כְּגִבּוֹר עַז מְנַצֵּחַ!

גְּדַלְיָהוּ שָׁמַע אֶנְקַת חַלְּלֵי עַמֵּהוּ

וַיֹּאמֶר עַתָּה אָקוּם אֶחְגּוֹר חֶרֶב

אִנָּקְמָה מֵאוֹיְבַי יָדִי תוֹרִישֵׁמוֹ

וַיִּתְנַפֵּל עִם חֵילוֹ בְּאֹמֶץ רוּחַ

עַל גְּדוּדֵי הָעַמּוֹנִים אֲשֶׁר פָּשָׁטוּ

וַיַּכֵּם מַכָּה רַבָּה וַיָּנוּסוּ

וַיִּרְדְּפֵם אֶל הַנָּהָר וְאֶל הַשַּׁלְהֶבֶת

אֲשֶׁר הֵמָּה בְאֶגְרוֹף רֶשַׁע הִבְעִירוּ

וְהַנִּשְׁאָרִים נָסוּ הַמִּדְבָּרָה

שָׁם בְּזַלְעֲפוֹת רָעָב יָמוּתוּ וְיִתַּמּוּ

וְעַתָּה יַשׁוּב שָׁלֵם כְּגִבּוֹר צוֹלֵחַ

בּגְבוּרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ כִּמְנַצֵּחַ

הֲלֹא נָחֹג בְּשׁוּב גִּבּוֹר מוֹשִׁיעֵנוּ?

הֲלֹא נְקַדְּמָה-פָּנָיו בְּשִׁיר תְּהִלָּתֵנוּ?

 

שריה.

 

צָדַקְתָּ יוֹחָנָן יוֹם יְשׁוּעָה הוּא לָנוּ

זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ד' לַעֲשׂוֹת חָיִל

לִבְחִירוֹ גְדַלְיָהוּ רָב וּמוֹשִׁיעַ.

לוֹ שִׁירֵי תְהִלָּה בְּקוֹל רִנָּה יוּשָׁרוּ

לְמַעַן יִשְׁמַע הָעָם עַל פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ

עֹז וּגְבוּרָה קִרְאוּ רָנֵי פַלֵּט שִׁירוּ!

אַשְׁרֶיךָ יְהוּדָה כִּי נָפַלְתָּ קַמְתָּ

עוֹד תָּעֹז כִּימֵי קֶדֶם חַיִל עָצַמְתָּ!

 

_____________

 

מחזה ב.

 

גדליהו עם אנשי הצבא אשר אתו באים על יד השער הביתה. אנשים ונשים קראו:

 

יְחִי גְדַלְיָהוּ! יְחִי גִבּוֹר מוֹשִׁיעֵנוּ!

 

גדליהו (יפנה כה וכה).

 

הַסּוּ אַחַי הַסּוּ נָשִׁים הַחֲרֵשְׁנָה!

אַרְצָה אֵת צְרוֹרוֹת הַפְּרָחִים הַשְׁלִיכוּ

הַעֵת הִיא לְהִתְפָּאֵר בִּגְבוּרוֹת יֶשַׁע

לְהָרִיעַ וְלַעֲדוֹת כָּל-עֱדִי תִפְאָרֶת

וַעֲשַׁן לַהֲבַת הָאֵשׁ הַמִּתְלַקַּחַת

אֲשֶׁר אֵת מִקְדַּשׁ בַּת צִיּוֹן אָכְלָה

עוֹד עוֹלֶה שָׁם מֵחָרְבוֹת הֵיכָלֵנוּ?

חוֹמוֹת צִיּוֹן הַהֲרוּסוֹת תִּתְפַּלֵּצְנָה

מִקּוֹל מַפָּלַת קוֹרוֹת הַסִפֻּן בְּרַעַשׁ

וּפְאֵר וְאֵפֶר יַחַד עַל עָפָר נָחַת. –

וְאַתֶּם תָּרֹנּוּ בִּזְמִירוֹת תָּרִיעוּ?

הֲלֹא רִוְּתָה בְרִבְלָה חֶרֶב מְרַצֵּחַ

מִדְּמֵי זֶרַע הַמְּלוּכָה עַל הַמַּטְבֵּחַ?

זַעֲקוּ מָרָה עַל שֶׁבֶר בַּת עַמֵּנוּ

עֵינֵיכֶם עֵינֵיכֶם תֵּרַדְנָה מָיִם

עַד אֲשֶׁר כָּהוּ וְעָשְׁשׁוּ מִבֶּכִי

כְּעֵינֵי מַלְכְּכֶם בְּאֵשׁ פְּלָדוֹת עֻוָּרוּ!

הֲלֹא תִרְאוּ אֹרְחַת הַגּוֹלִים שָׁמָּה

גֹּרְשָׁה מֵאַרְצָהּ בְּלִי חָשָׂךְ מֻרְדֶפֶת!

כָּל-זְרוֹעַ פְּצוּעָה רֻתְּקָה בִּנְחֻשְׁתָּיִם

כָּל-רֹאשׁ לָחֳלִי תַּחַת מוּעָקָה שְׁחוֹחַ

מֻגְלִים לְמֵרָחוֹק עַד לְחֹף פְּרָת וְחִדֶּקֶל

נִמְכָּרִים לִצְמִתֻת מֶמְכֶּרֶת עָבֶד?

לִבְשׁוּ שַׂקִּים מַעֲטֵה אֵבֶל וָנֶהִי!

הָהּ שָׁם עַל גַּפֵּי מְרוֹמֵי קִרְיַת מְשׂוֹשֵׂנוּ

עַל מְרוֹמֵי צִיּוֹן וְחוּצוֹת יְרוּשָׁלָיִם

בְּכָל-עָרֵי יְהוּדָה בִּגְבוּלוֹת בִּשְׂדֵי יָעַר

שׁוֹכְבִים חֲלָלִים פְּזוּרִים בְּלִי מְצֹא קֶבֶר

מַאֲכָל לְשׁוּעָלִים טֶרֶף לִבְנֵי עָיִט!

פֹּה עַל שְׁדֵי אִמּוֹ שׁוֹכֵב הַיֶּלֶד

וְאִישׁ שֵׂיבָה בִּזְרוֹעוֹת בְּנוֹ חָגוּר נֶשֶׁק

שָׁם אִשָּׁה עַל גְּוִיַּת אִישָׁהּ נוֹפֶלֶת

מִמַּדְקְרוֹת חֶרֶב מְנֻתַּחַת לִנְתָחֶיהָ!

חִגְּרוּ שַׂקִּים הִתְפַּלְּשׁוּ בָאֵפֶר

זִרְקוּ עָפָר עַל רֹאשְׁכֶם וְהִתְאַבָּלוּ

אַרְצָה הַכּוֹתָרוֹת נִזְרֵי תִפְאֶרֶת

רֵיחָם רוּחַ רַעַל לְזָרָא בְאַפָּיִם

יְפִי צְבָעָם דוֹפִי חֶרְפָּה לְעֵינָיִם!

 

(הנשים לקחו את כל עדיי הפרחים והכותרות ותשלכנה אותם ארצה, וכל העם החרישו).

 

יוחנן.

 

שָׂא נָא אֲדוֹנִי וְאַל יִחַר אַפֶּךָ

הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אַךְ הַפָּעַם

אִם אַחַר חֶשְׁכַּת לֵיל אוֹפֶל וְצַלְמָוֶת

קַרְנֵי שַׁחַר יַבְרִיקוּ וְאוֹר יוֹפִיעַ

אֵיךְ תָּשׁוּב רוּחַ אִישׁ בְּחָלְיוֹ נָגוּעַ

אֵיךְ שְׂפָתָיו הַלְּבֵנוֹת רִנָּה תַּבַּעֲנָה!

אִם הַתָּמָר שׁוֹכֵב מֻשְׁלַךְ לָאָרֶץ

אֲשֶׁר גָּבַהּ בְּקוֹמָתוֹ עַד לֵב הַשָּׁמָיִם

וַיִּיף בְּגָדְלוֹ וַיִּתֵּן לְמַכְבִּיר פֶּרִי

וּבְצִלּוֹ יֶחֱסוּ כָל-עָיֵף וְיָגֵעַ

וַיִּתַּשׁ בְּחֵמָה הֻשְׁלַךְ לָאָרֶץ

וְשָׁרָשָׁיו הֻכּוּ מֵחֹרֶב וָסָעַר

וְיוֹנֵק אֶחָד רַךְ וְקָטָן לֹא לוֹ תֹאַר

יִצְמַח וִישַׂגְשֵׂג לְתָמָר אַדִּיר לַיוֹפִי

הֶאָח אֵיךְ בּוֹ יֶלֶד הַיוֹגֵב שָׂמֵחַ

וּלְפִרְיוֹ וּלְצִלּוֹ נַפְשׁוֹ מְיַחֶלֶת!

לָכֵן שָׂא נָא אֲדוֹנִי הַפָּעַם

אִם אַחֲרֵי הָאָסוֹן הַשְּׁאֵת וְהַשֶּׁבֶר

הִתְאַמֵּץ מְעַט יְהוּדָה וַיַּעַשׂ חָיִל

אֶת-מַר גּוֹרָלֵנוּ עַל רֶגַע שָׁכַחְנוּ

וּבְיוֹם הַתְּשׁוּעָה בִּזְמִירוֹת שָׂמַחְנוּ

וְיַעַן תּוּגָה וּכְאֵב מָלֵא כָל-רוּחַ

נָגִיל עֵת יָדֵנוּ עַל אוֹיֵב תָּנוּחַ.

 

גדליהו.

 

הַיְהוּדָה גָבַר? אִם זְרוֹעוֹ נִצָּחָה?

הַכַּשְׂדִּים הַכַּשְׁדִּים הֵמָּה עָזְרוּנוּ!

כַּדּוֹב מִתְנַפֵּל עַל גִּדְרוֹת צֹאן לַטֶּרֶף

יְגָרֵשׁ הַזְּאֵב בְּבוֹאוֹ גַם הוּא אַחֲרֵיהוּ

אֵיךְ אָרִיק אֵת יְהוּדָה לַקְּרָב הַפָּעַם

וְאוֹצִיא אֵת בְּנֵי עַמִּי לִלְחוֹם מִלְחֶמֶת

וְהַכַּשְׂדִּים עוֹדָם הֵם חוֹנִים בְּאַרְצֵנוּ?

בַּמְּצוּדָה הַזֹּאת עוֹד עוֹמְדִים נְצִיבֵמוֹ?

כֵּן מֶלֶךְ בָּבֶל לַפֶּחָה שָׂמַנִי

עַל יֶתֶר הַפְּלֵטָה שְׁאֵרִית עַמֵּנוּ

הַנִּפְזָרִים זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם בָּאָרֶץ

כְּצֹאן אוֹבְדוֹת נִפְרָשׁוֹת מֵהָעֵדֶר

לִהְיוֹת עֲלֵיהֶם סִתְרָה וּלְכַלְכְּלֵמוֹ

אַךְ עוֹד יוֹתֵר לְצוֹפֶה עַל כָּל-מַר נֶפֶשׁ. –

אֲמָנָה[8] כְּאֵד קַל בּוֹרֵחַ הִנֶּהָ

בִּנְגוֹעַ בּוֹ רוּחַ כְּרֶגַע יִדְפֶנּוּ

כְּמַסְוֵה קַל עַל פָּנִים מַעֲשֵׂה הָרֶשֶׁת

מִבַּעַד לוֹ חוּצָה תִצְפֶּינָה עֵינָיִם

אֲמָנָה הִיא חֶשֶׂד[9] תְּפוּנָה וָשֶׂפֶק

אִישׁ הָפְקַד בְּיָדֵיהוּ גַּם חָשׂוּד הִנֵּהוּ. –

אֲמָנָה הִיא הַזָּג הַגַּרְגַרִים חֶשֶׂד

בְּהִבָּקַע הַזָּג אָז אָפֵס כָּל-חֶסֶד!

__________

 

מחזה ג.

 

גדליהו יוחנן.

 

יוחנן.

 

פָּנֶיךָ זוֹעֲפִים שַׂר בְּלִבְּךָ עֲצָבֶת!

אַתָּה אֲשֶׁר בְּאֹמֶץ רוּחֲךָ תַנְחֵנוּ

וּבְעָזְךָ וּבְעֹצֶם יָדְךָ תְנַהֲלֵנוּ

אַתָּה זוֹרְעֵנוּ וּבְךָ תוֹחַלְתֵּנוּ!

 

גדליהו.

 

וְאִם עַל שְׂדֵה סְלָעִים יִזְרַע הַזּוֹרֵעַ

שָׂדֶה חֲרוּלִים כִּסּוּ אֵת פָּנֵיהוּ

הֲלֹא תֶחֱרַד יָדוֹ נוֹשֵׂאת הַזָרַע

לִזְרוֹעַ זַרְעוֹ אֲשֶׁר יִדְפֶנוּ רוּחַ

וְלֹא לְשִׁבָּלִים מְלֵאִים וְטוֹבִים יַצְמִיחַ?

 

יוחנן.

 

הֲתָפוּן אֵיפוֹא – בְתוֹחֶלֶת עַמֵּנוּ?

הֲתֵדַע כִּי כֵן מַפַּלְתּוֹ נִצַּחַת?

הֲלֹא אֵת דִּבְרֵי הַחוֹזֶה יָדַעְתָּ

נְאוּם נָעִים לְאַמֵּץ כָּל-דַּבְּאֵי רוּחַ:

אַחֲרֵי כִשְׁלוֹן שְׂאֵת רוּם אַחֲרֵי שֶׁבֶר?

אִם תְּכֻפַּר חַטָּאתוֹ בְלָקְחוֹ כִפְלַיִם

וְסָר עֲוֹנוֹ בְּהִוָּסְרוֹ שִׁבְעָתָיִם

וּמְזֻקָּק אֶל אַרְצוֹ יָשׁוּב לָשֶׁבֶת

וְתִנָּשֵׂא מַלְכוּתוֹ לִיקָר וְתִפְאָרֶת!

אֲשֶׁר אֶת-דְּבַר אֵל יִשָּׂא בְלֵב וָרוּחַ

הוּא כִדְבַר אֵל יָקוּם נֶצַח בָּטוּחַ

וּלְזֹאת נִבְחַרְתָּ גְדַלְיָהוּ אַתָּה

לַחֲרוֹשׁ וּלְשַׁדֵּד אַדְמַת הַסְּלָעִים עַתָּה

עֲדֵי יַד אֵל זֶרַע חָדָשׁ תַּזְרִיעַ!

וּבַהֲדַר כְּבוֹדוֹ עָלֵינוּ יוֹפִיעַ!

 

גדליהו.

 

וְאִם פִּי נָבִיא אַחֵר יְדַבֵּר אֲחֶרֶת

דְּבַר מִי יֵאָמֵן לְמִי נַאֲמִין לָדָעַת?

גְּשָׁה-נָּא יוֹחָנָן אֲמָרַי הַקְשִׁיבָה

לְךָ אֵת הַדָּבָר שָׁמַעְתִּי אַגִּידָה

אַתָּה תִקַּח חֶבֶל בְּחֶבְלִי רֵעַ

וְכָל-דְּאָגָה תַשְׁחֵנִי אַתָּה יוֹדֵעַ.

 

יוחנן (נגש אליו).

 

נְאֻם חוֹזֶה? דְּבַר נָבִיא אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ?

מִי אֵיפוֹא הוּא? מָתַי דִּבֶּר אֵלֶיךָ?

 

גדליהו.

 

דֶּרֶךְ חָרְבוֹת רָמָה הָאֵלֶּה שָׁמָּה

נִפְרָד מִגְּדוּדֵי צִבְאוֹתַי עָבַרְתִּי

הֵם שְׂמֵחִים בִּשְּׁלָלָם לְפָנַי עָבָרוּ

וַאֲנִי דַרְכִּי בָדָד לָשׂוּחַ הָלָכְתִּי

וְרוּחַ חָדָשׁ אֵת נַפְשִׁי שִׂמֵּחַ

בָּרְגָעִים בָּם רִאשׁוֹנוֹת לֹא זָכָרְתִּי

גַּם הָאוֹתִיוֹת לְאָחוֹר לֹא הִתְבּוֹנָנְתִּי

רַק הַחֲדָשׁוֹת נֶגֶד עֵינַי רָחָפוּ

וּבְחַנְפֵי לַעַג לְפָנַי צָחָקוּ.

וּבְיוֹם הַתְּשׁוּעָה אֱלֵי-גִיל שָׂמַחְתִּי

וּמֵרֹב שָׂשׂוֹן כָּל-אָסוֹן שָׁכָחְתִּי. –

וּפִתְאוֹם וָאֵרֶא אֵת יִרְמְיָהוּ

עוֹלֶה מִמְּעָרָה עַל שֵׁן סֶלַע גָּבֹהַּ

וַיַּעֲמוֹד מְלֹא קוֹמָתוֹ בְהַדְרַת קֹדֶשׁ

אַךְ רֹאשׁוֹ שָׁח מָטָה הִשְׁפִּיל לָאָרֶץ

וְעֵינָיו קְדוֹרַנִּית מֵחוֹרֵיהֶן הִבְרִיקוּ

קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים לְבֵנוֹת כַּשֶּׁלֶג

יוֹרְדוֹת עַל צַוָּארָיו נָעוֹת בָּרוּחַ

גַּם מִצְחוֹ קֻמָּט וּפָנָיו חָוָרוֹּ

וּכְמַזְּהִיר הֵנִיף אֵלַי יָדוֹ כְרָגַע

וַיִּקְרָא אֵלַי בְהוֹד קוֹלוֹ בַכֹּחַ:

"שְׁמוֹר צוּר יְהוּדָה הָאַחֲרוֹן אֶת-נַפְשֶׁךָ

הִזָּהֵר גְּדַלְיָהוּ פְּקַח נָא עֵינֶיךָ

עָלֶיךָ כוֹנַן חֵץ רַעַל עַל יֶתֶר

מִמְּאוֹרָתוֹ יִזְחַל נָחָשׁ בָּרִחַ

יַחֲרֹק עָלֶיךָ שֵׁן עָקֵב יְשׁוּפֶךָ!

נָמֵר שׁוֹקֵד רוֹבֵץ לְזַנֵּק עָלֶיךָ

אֵת צִפָּרְנָיו יִדְקוֹר בְּחַדְרֵי לִבֶּךָ!

עַב עָנָן כָּבֵד עַל בֵּיתְךָ יִשְׂתָּרֵעַ

בּוֹ חִצֵּי בָרָק וְלַהֲבוֹת אֵשׁ יְקַלֵּעַ!

הִזָּהֵר גְּדַלְיָהוּ הִשָּׁמֵר לְנַפְשֶׁךָ

הִנֵּה רַגְלֵי קוֹשְׁרִים יִקְרְבוּ אֵלֶיךָ

עַד מְהֵרָה עַל מִפְתַּן בֵּיתְךָ יִדְרוֹכוּ

הִזָּהֵר, הִנֵּה הֵם יִגְּשׁוּ יָבוֹאוּ

וְנָס אָז כְּיוֹנִים מוּדָחוֹת עַמֶּךָ

אַרְצָה מִצְרַיִם לַאֲבַדּוֹן וְלַמָּוֶת!"

כֹּה קָרָא בְקוֹל גָדוֹל בְּמֹעַל יָדָיִם

וַיָּשָׁב אֶל מְעָרַת סִתרוֹ וְאֵינֶנּוּ

"הִזָּהֵר" אֶת-קוֹלוֹ שֵׁנִית שָׁמַעְתִּי

וּתְמוּנָתוֹ זוּלָתִי קוֹל לֹא רָאִיתִי

וְאַחֲרָיו הַשְּׁקָטָה וְדוּמִיַּת מָוֶת.

אָנֹכִי לִדְבָרָיו נִדְּהָם נִצַּבְתִּי

וּבְשֶׁבֶר רוּחַ אֶל דַּרְכִּי שַׁבְתִּי!

 

יוחנן (משתומם רגעי מספר).

 

דְּבַר אֱלֹהִים זֶה אַזְּהָרָה[10] הִנֶּהָ

אֱלֹהִים דִבֶּר בְּיַד הָרוֹאֶה אֵלֶיךָ!

 

גדליהו.

 

מַה-זֶּה יוֹעִילֵנִי? מַה הוֹדִיעֵנִי?

אִם לְהַזְהִירֵנִי אֱלֹהִים לוֹ הוֹפִיעַ

מַדּוּעַ עוֹד יוֹתֵר לֹא הִגִּידַנִי?

לָמָּה שֵׁם הַבּוֹגֵד יַכְחִיד מִמֶּנִּי?

 

יוחנן.

 

לְהַזְהִירְךָ דִבֶּר לָךְ לְאַלֶּפְךָ דָּעַת

לְבִלְתִּי בְתָם-לְבָבְךָ בְּכָל-אִישׁ תְּהִי בוֹטֵחַ

לְבַל תַּאֲמִין לְכָל-דָבָר בְּתֻמַּת נַפְשֶׁךָ!

 

גדליהו.

 

עוֹד יוֹתֵר רַב מִזֶּה אָבָה לְהוֹדִיעַ

לֹא דְבַר שְׂפָתָיִם כִּי פֹּעַל כַּפָּיִם

מִיַּד אִישׁ מְתַעְתֵּעַ מְחַשֵּׁב לְהָרֵעַ

רָאָה בַמַּחֲזֶה הָרוֹאֶה יִרְמְיָהוּ

וּמַדּוּעַ אֵיפוֹא לֹא הוֹדִיעֵנִי?

הֲלֹא אֶשָּׂא כְאֵב רַב בִּלְבָבִי אָנִי;

הַמְעַט כִּי תוּגָה רַבָּה תְדַכְּאֵנִי

הֲגַם עוֹד אִירָא אִבָּהֵל מִפַּחַד?

אֲנִי לֹא אֶפְחָד אֵימָה לֹא תְבַעֲתֵנִי!

הָהּ אֵימָה אֵם מְחִתָּה מַסֶּכֶת רַעַל!

בִּשְּׂאֵתָהּ הִיא תְמָרֵר כָּל-רוּחַ שְׂפָתָיִם

וּבְכָל-אֹכֶל לַעֲנָה וָרוֹשׁ נוֹתֶנֶת!

הַהִיא גַם אֶת-גִדֵּי זְרוֹעַי תְגַדֵּעַ?

וּתְאַסֵּר רַגְלַי בָאזִיקִים מִלֶּכֶת?

אָז פַּחַד פָּחַדְתִּי לִפְנֵי בוֹאוֹ הִנֵּהוּ

וְהָעָם נֶעְזָב אָז בְּאֵין מְנַהֵל עִם מְנַהֲלֵהוּ!

 

יוחנן.

 

זֹאת יָדַעְתִּי כִּי לְחַשֵּׁד לֹא יָדַעְתָּ

כִּי רָב אָדָם כּוֹזֵב לֹא תֹאמֵר בְּתֻמֶּךָ

לְזֹאת קָחֵנִי נָא לְשׁוֹמֵר עַל רֹאשֶׁךָ.

הֵן זֶה רַבּוֹת לְוִיתִיךָ עַל שְׂדֵה-קָטֶל

בְּלֵילוֹת אֹפֶל בַּמַּחֲנֶה שָׁם לְךָ נִצַּבְתִּי

עֵת בְּרִגְּעֵי מַרְגּוֹעַ לָנוּחַ שָׁכָבְתָּ

עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה תַּחַת הַשָּׁמָיִם. –

קְחָה-נָּא אוֹתִי לְצוֹפֶה גְלוּי-עֵינָיִם

וַאֲנִי שׁוֹמְרֶךָ צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ

אֶשְׁמוֹר כָּל-צְעָדֶיךָ מִמְּחִתָּה וָשֶׁבֶר

אַרְחִיק כָּל-נֶגַע מִנְּגוֹעַ אֵלֶיךָ

בְּכָל-רָעָה אוֹרֶבֶת אֲגַל אֶת-עֵינֶיךָ

עֲדֵי נָגַשְׁתָּ וַתְּקַדֵּם פָּנֶיהָ

וַתַּפֵּל כֹּל כְּלִי זַעֲמָהּ מִכַּפֶּיהָ!

פֹּה לִבִּי זֶה בֵּינָהּ וּבֵינֶךָ

וְשָׁדוּד אֶפֹּל אָנִי טֶרֶם תַּשִּׂיגֶךָ!

 

גדליהו.

 

יָדַעְתִּי רֵעִי אֱמוּנַת רוּחֶךָ

וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמוֹתָר הַפָּעַם

הָבָה! עַל אֱלֹהִים נָגֹל דַּרְכֵּנוּ

וַעֲצָתוֹ יְבַצֵּעַ וּמִי יְשִׁיבֶנָּה?

אַךְ נִשְׁמוֹר נַפְשֵׁנוּ וְנָחִישָׁה מַעֲשֵׂנוּ

וְאַחַר עֵצָה אֱמוּנָה נַעֲשֶׂה וְנַצְלִיחַ

כַּצֵּל יִרְדֹּף אוֹר יַחְדָּו יִתְלַכָּדוּ

אָז נַעֲשֶׂה חַיִּל וַעֲצַת צַר נַפְרִיעַ

וֵאלֹהִים עַל עֲצָתֵנוּ יוֹפִיעַ!

אֲבָל רְאֵה נָא מִי זֶה הוּא בָא שָׁמָּה?

___________

 

מחזה ד.

 

כשדי והקודמים.

 

כשדי.

 

אֵת הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת לְךָ הֵבֵאתִי

אֲשֶׁר שָׁלַח נְבוּזַרְאֲדָן אֵלֶיךָ

הַחוֹנֶה עוֹד עַתָּה בִירוּשָׁלָיִם

קוּם קְרָא.

גדליהו (פותח את האגרת וקורא).

"נָכוֹן לְמַסָּע מִירוּשָׁלָיִם

אֶל הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל אַרְצָה בָּבֶלָה

אֶשְׁלַח לְךָ נָשִׁים מִבֵּית צִדְקִיָּהוּ

אֲשֶׁר מָצָאתִי אוֹתָן בְּחֶבְרוֹן עַתָּה

עֲלֵיהֶן חָמַל בְּחַסְדּוֹ אֲדוֹנֵינוּ

אַחֲרֵי אֲשֶׁר הָאֲחֵרוֹת הוּבְאוּ בָּבֶלָה

קָחֵן נָא אַתָּה תַּחַת מִשְׁמַרְתֶּךָ

אַתָּה תֶעֶרְבֵן וְחִיַּבְתָּ רֹאשֶׁךָ

לְבַל תָּזֵדְנָה לְעוֹרֵר מְהוּמָה שָׁמָּה

לִהְיוֹת כְּלִי חֵפֶץ בִּידֵי קוֹשְׁרֵי קָשֶׁר

עֵזֶר לְתַרְמִית בְּנֵי בְלִיַעַל לְהָרֵעַ".

(הכשדי הולך).

 

יוחנן.

 

מַה-זֹּאת אֵיפוֹא הַהֵטַבְתִּי לִשְּׁמוֹעַ?

נָשִׁים מִבֵּית צִדְקִיָּהוּ מַלְכֵּנוּ?

מִי אֵיפוֹא הֵנָּה הַנָּשִׁים הָאֵלֶּה?

מַה-שְּׁמוֹתֵיהֶן כִּי אֵדַע הַפָּעַם?

 

גדליהו.

 

זֹאת לֹא יָדַעְתִּי אֵיפוֹא גַם אָנֹכִי (אל לבו)

אוּלַי הֵנָּה אֲשֶׁר דִּבֶּר יִרְמְיָהוּ?

עִם נָשִׁים לֹא אִלָּחֵמָה – תָּבֹאנָה.

____________

 

מחזה ה.

 

נשים מובלות מכשדים מכסות בצעיפים ומסות על פניהן באות על יד השער בתוכן גם חמוטל וזבידה.

 

חמוטל (עוברת לפניהן ותסיר המסוה מפניה).

 

גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם – בָּרוּךְ אַתָּה!

 

גדליהו.

 

חֲמוּטַל אֵם הַמֶּלֶךְ פֹּה?

 

חמוטל.

 

אָנֹכִי!

הֲתִשְׁתָּאֶה אֵיפוֹא לְמַרְאֵה עֵינֶיךָ?

אוּלָם הֲלֹא תִכְרַע עַל בִּרְכָּיִם

כַּאֲשֶׁר לִפְנֵי רֹאשׁ מָשׁוּחַ יָאָתָה?

אַפַּיִם אֶרֶץ הִשְׁתַּחֲווּ הִכָּנֵעוּ

לִפְנֵי אַלְמְנַת מַלְכְּכֶם וְאֵם מְלָכִים שְׁנָיִם!

אִם שְׁבִיָּה אָנֹכִי וְגוֹלָה עַתָּה

לֹא סָר הֲדַר כְּבוֹד מַלְכוּתִי מִמֶּנִּי.

אַל תִּרְאוּנִי שֶׁמַּמְּלַכְתִּי אָבָדְתִּי

אַל תִּשְׁאֲלוּ וְתֹאמְרוּ בְלַעַג שְׂפָתָיִם:

"הֲשָׁכְחָה וְלֹא תִזְכֹּר כָּל-אֲשֶׁר נִהְיָתָה?"

הַאַתֶּם חֹזֶק יַד מֶלֶךְ הוֹד תִּקְרָאוּ!

אִם לְחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה כָּבוֹד תֹּאמֵרוּ?

אִם בֵּית הַסֹּהַר אוֹ בָמַת הַמַּטְבֵּחַ

אֲשֶׁר יָכִין לַאֲסִירָיו כַּטּוֹב בְּעֵינֵיהוּ?

אִם כֶּסֶף אוֹ פְקוּדוֹת וְכָל-כְּהֻנַּת תִּפְאֶרֶת

אֲשֶׁר יָדוֹ הַמְּלֵאָה לָכֶם נוֹתֶנֶת?

לֹא אֵלֶּה הֵם יְקָר וְגֹדֶל מַלְכֵי אָרֶץ!

הַנֵּזֶר מֵעָל מֵאֵל מִשְׁחַת קֹדֶשׁ

זֶה מִשְׁפַּט הַנְּסִיכִים מֵאֵל עָל הוּקָמוּ

נְזִירֵי אֲחֵיהֶם הֵמָּה שָׂרֵי קֹדֶשׁ

כָּל-נֶגַע לֹא יִקְרַב בְּמַלְכוּתָם לִנְגוֹעַ!

כֵּס מֵעֵץ וְזָהָב יִשָּׁבֵר לָעֵינָיִם

אַךְ כִּסְאָם יִכּוֹן עַד כְּכוֹכְבֵי שָׁמָיִם!

לָכֵן אַל נָא תְדַמּוּ כִּי אִכָּנֵעַ

כִּי אֶמְחוֹל כְּבוֹדִי וְהוֹדִי יִגָּרֵעַ!

 

גדליהו.

 

עַד נֶצַח כְּבוֹד מַלְכוּתֵךְ לֹא אֲחַלֵּלָה

וַאֲכַבְּדֵךְ וַאֲנַשְּׂאֵךְ בְּכָל-יְקָר וְתִפְאָרֶת

כַּאֲשֶׁר לָךְ מַלְכָּה עֲדִינָה יָאַָתָה

אֲסוֹנֵךְ הִקְדִישֵׁךְ בְּעֵינַי שִׁבְעָתָיִם

מִכָּל-יְקָר הַנְּסִיכִים וְהוֹד מַלְכֵי אָרֶץ –

כָּל-אֲשֶׁר אִתִּי לָךְ הוּא מֵעַתָּה

כָּל-אַנְשֵׁי בֵיתִי לְשָׁרְתֵךְ יַעֲמוֹדוּ

אוּלָם שָׂאִינִי מַלְכָּה טוֹבַת טָעַם

כִּי לֹא אֶשְׁתַּחֲוֶה לְפָנַיִךְ הַפָּעַם

אֲנִי לֹא אֶקּוֹד לֹא אֶכְרַע עַל בִּרְכָּיִם

רַק לִפְנֵי אֵל הַיּוֹשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם

כֵּן לֹא כָּרַעְתִּי גַם לִפְנֵי בָּנָיִךְ

אִישֵׁךְ הַצַּדִּיק הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ

הוּא תִעֵב אֶת-דַּרְכֵי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה

אֲשֶׁר הֵם עוֹשִׂים לֶאֱלִילֵי הַבְלֵמוֹ.

 

חמוטל.

 

נוֹאַלְתִּי כִּי שָׁכַחְתִּי וְלֹא זָכַרְתִּי

כִּי מִן הַחֲשֻׁכִּים הַמְּקַנְּאִים אַתָּה

אֲשֶׁר אָבְדַן הַמַּלְכוּת הַזֹּאת הֵסַבּוּ!

הֵמָּה בְקַנְּאָם אֵת קִנְאַת אֱלֹהֵימוֹ

אֵת מְעוֹן קָדְשׁוֹ לֶעָפָר הוֹרִידוּ

וּבְמַלְכָּם מְשִׁיחַ ד' נָתְנוּ דוֹפִי.

כֹּה עָרוּ עָרוּ אֵת מוֹסְדֵי הַבַּיִת

עֲדֵי בַסַּעַר הָרִאשׁוֹן נֶהֱרַס כְּרָגַע.

אַתֶּם לֹא הַכַּשְׂדִּים הִרְבֵּיתֶם הָרֵעַ

וְשִׁחַתֶּם לְכָל-הָעָם לְהַגְלוֹתָם בָּבֶלָה

וְגָלְתָה יְהוּדָה לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ

אֵת עֲטֶרֶת דָּוִד נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ

הִגְאַלְתֶּם בַּדָּם דַּם חַלְּלֵי חֶרֶב

עֲשִׂיתֶם מְהוּמָה וּמְבוּכָה בָאָרֶץ

וְנֶחֱלַק הָעָם לִפְלַגּוֹת לוֹחֲמוֹת שְׁתָּיִם

עֲדֵי הָיְתָה חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ

וְכֹה בָאתָ עַד הֲלוֹם וְלַמִּשְׂרָה הִגַּעְתָּ

נֶאֱזָר בִּגְבוּרָה צוֹעֶה בְרָב-כֹּחַ

עֶבֶד כְּלָאִי שׁוֹמֵר בֵּית הַסֹּהַר

וְלַמּוֹעֵד גַּם טַבָּחִי עַל הַמַּטְבֵּחַ –

זֹאת מָנָתְךָ חֵלֶף עֲבוֹדָתֶךָ

אֲשֶׁר לְאֶרֶץ בָּבֶל בְּצִיּוֹן עָבָדְתָּ

וּכְבוֹגֵד נִכְנַע בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ

בְּעַמְּךָ נִבְאַשְׁתָּ וְאַהֲבַת בָּבֶל בִּקַּשְׁתָּ

וַתָּבֵא עַל יְהוּדָה חֶרֶב נוֹקֶמֶת

וּמַמְלַכְתּוֹ נִשְׁבָּתָה וְאַרְצוֹ שׁוֹמֶמֶת!

כְּרַע אוֹ חֲדָל אַחַת הִיא לִי עַתָּה.

 

גדליהו.

 

תִּשְׁגִּי אַתְּ מַלְכָּה עֲדִינָה הַפָּעַם

מֵעוֹדִי אֵת חַרְבִּי לֹא הֲרִיקוֹתִי

עַל אַרְצִי וּמוֹלַדְתִּי כְּצַר מְתַעְתֵּעַ

וְעוֹד אֵת אוֹיבֶיהָ לָהּ רַבּוֹת לָחַמְתִּי

כְּעֶבֶד נֶאֱמָן לְאַרְצִי בְקֶשֶׁת וּבְחֶרֶב.

שָׁגִית אֵיפוֹא מַלְכָּה וַתִּשְׁכָּחִי

כִּי בְנֵךְ צִדְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ שְׁלָחָנִי

בֵּין הָאֲסִירִים לָעֵרָבוֹן בָּבֶלָה –

אֵין אֶת-נַפְשִׁי לְהַזְכִּיר עֲוֹנוֹ עַתָּה

לְהַאֲשִׁימוֹ וְהִנֵּהוּ אֻמְלָל וְגֹוֵעַ

וּבְיוֹם אֶחָד אָבַד כָּל-יְקָר וְתִפְאֶרֶת

עֲטֶרֶת מְלוּכָה חֹפֶשׁ וְאוֹר עֵינָיִם

כְּמוֹ בְאַחַת הַסְּגֻלּוֹת הַחֲמוּדוֹת הָאֵלֶּה

אֵין דֵּי עֲוֹן כָּל-חַטָּאתוֹ כֹפֶר –

הֲשָׁכַחַתְּ כִּי עֶבֶד נִקְלֶה קְרָאָנִי

וְאֵיךְ לִבִּי לָשֵׂאת עַיִן בְּבִתּוֹ מְלָאָנִי?

וַיָּמֶר אֵת כְּבוֹדִי בְּקָלוֹן וּבשֶׁת

וַיִּקַּח כָּל-הוֹנִי וּרְכוּשִׁי מִמֶּנִי

וּמִזְרוֹעוֹת אִמִּי בְמוֹתָהּ מְשָׁכָנִי

לְשַׁלְּחֵנִי בְּחָזְקָה לְעֵרָבוֹן בָּבֶלָה?

אִמִּי מֵתָה עֲזוּבָה וּמָרַת נָפֶשׁ

וְאנֹכִי עַל קִבְרָהּ בְּכוֹת לֹא יָכֹלְתִּי –

וְאָז הָלַךְ הוּא עִם מֶלֶךְ בָּבֶל בְּקֶרִי

וַיְחַלֵּל אָלָתוֹ בְּמֶרֶד וּבְמַעַל

וַיַּעֲזוֹב אֲסִירָיו בְּיַד צָר מְרַצֵּחַ

לְכַלּוֹת בָּם חֲמָתוֹ עַל הַמַּטְבֵּחַ.

 

חמוטל.

 

הַבְלֹא מִשְׁפָּט וָצֶדֶק עָשָׂה מַעֲשֵׂהוּ?

הֲשׁוֹפֵט כָּל-עַמּוֹ הֲלֹא יוֹכִיחַ

לְיַסֵּר אֵת כָּל-אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיהוּ?

הֲלֹא אַתָּה עֶבֶד פָּנֶיךָ הֵעַזְתָּ

לִמְשׁוֹךְ לֵב בַּת מֶלֶךְ בְּעָרְמָה אַחֲרֶיךָ?

פִּתִּיתָהּ וַתִּפָּת לְעֶרְוָה וָבשֶׁת

וַתִּשְׁכַּח אֵת כְּבוֹדָהּ וּבֵית אָבִיהָ

וַתַּעֲשֶׂה נְבָלָה לְחֶרְפַּת בֵּית הוֹרֶיהָ?

 

גדליהו.

 

לֹא אֹבֶה אֵיפוֹא אִתֵּךְ לְהִוָּכֵחַ

כִּי הִתְעוֹרְרוּת לֵב עוּל יָמִים אֵין פֶּשַׁע;

הֲכִי יִתְנַשָּׂא בְיִשְׂרָאֵל כֵּס הַמֶּלֶךְ

עַל כָּל-הָעָם אֲשֶׁר לְדִגְלוֹ נִשְׁבָּעוּ

שֶׁבְּשִׁפְלֵמוֹ לֹא עָלָיו סָבִיב יָגֹדּוּ?

הֲתֵחָשֵׁב לְמֶלֶךְ יְהוּדָה לְבשֶׁת

הִתְחַתֵּן בְּעַמּוֹ מִקֶּרֶב אַחֵיהוּ

וּבְנוֹתָיו אַחֲרֵי זָרִים תִּזְנֶינָה?

וּמִקְּטַנֵּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֵינֶנִּי

וְעַל שְׂדֵה קָטֶל עָשְׂתָה יָדִי חָיִל

וָאַצִּיל אֵת מַלְכִּי מִמְּחִתַּת מָוֶת.

אַךְ מַכְאוֹבִי עִמָּדִי וְאֶשָּׂאֶנּוּ.

לִבִּי לְבַדּוֹ מָרַת נַפְשׁוֹ יוֹדֵעַ –

אָז עֵת כָּל-אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ הֹרָגוּ

בְּחֶרֶב רַב הַטַּבָּחִים עַל הַמַּטְבֵּחַ

בַּעֲוֹן צִדְקִיָּהוּ בְחַלְּלוֹ דְבַר פִּיהוּ

בֵּין הַהֲרוּגִים הַמּוּבָלִים לָטֶבַח

רָאַנִי נְבוּכַדְנֶצַר וַיַּכִּירֵנִי

וָאֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו וַיַּצִילֵנִי

וַיֵּט אֵלַי חֶסֶד וַיַּקְרִיבֵנִי

וַיְרִימֵנִי לְשַׂר צְבָאוֹת בְּאוֹר פָּנֵיהוּ.

שָׁלשׁ שָׁנִים אֵת לוֹחֲמָיו לוֹ לָחַמְתִּי

בְּצָפוֹן בְּמִזְרַח בְּהוֹדוּ וּבְצוֹר וָאַצְלִיחַ

עַד עֵת לָחֲמוֹ בְצִיּוֹן וַיַּכְרִיעֶהָ

וַיִּבְחָרֵנִי וַיְשַׁלֵּח אוֹתִי הֵנָּה

וַיְשִׂימַנִי פֹה לְפָקִיד עַל הָאָרֶץ

לִרְעוֹת מְתֵי הַמִּסְפָּר פְּלִיטֵי הַחֶרֶב.

אֵת פְּקֻדָּתִי זֹאת אֲמַלֵּא בְּאֹמֶץ רוּחַ

הַיּוֹנֵק הָרַךְ הַזֶּה אֶשְׁמוֹר אָנִי

כְּיוֹגֵב נֶאֱמָן לַיְלָה וָיוֹם אֶצְּרֶנּוּ

עֲדֵי יָקוּם יִגְדַּל יְשַׂגְשֵׂג וְיַעֲשֶׂה פֶרִי

וְיֵרוֹמֵם וְיִנָּשֵׂא לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת

כָּל-חַיַי אַקְדִּישׁ כָּל-יָמַי אַקְרִיבָה

לֵאלֹהַי וּלְעַמִּי כָּל-חֶפְצִי בָמוֹ!

שִׁפְטִי נָא אַתְּ אֵיפוֹא כַּטּוֹב בְּעֵינָיִךְ

אֲנִי אֵת חוֹבָתִי אֵדַע אֵלָיִךְ

וְלֹא אמְנַע מִמֵּךְ יִרְאָה כָּבוֹד וְתִפְארֶת

כִּי לֹא בִשְׂפָתַי בְּלִבִּי הִיא לִי מִשְׁמֶרֶת!

 

חמוטל.

 

הַאֶשְׁכּוֹן עִם כָּל-נְשֵׁי בֵיתִי עַתָּה

בְּבַיִת קָטָן זֶה לוֹ לֹא הָדָר לֹא תֹאַר?

אֵיזֶה בַיִת אֲשֶׁר לִי הֲכִינוֹתָ?

אַיֵּם הָעֲבָדִים וְהַשְּׁפָחוֹת לְשָׁרְתֵנִי?

אַיֵה שּׁוֹמֵר הַסָּף עַל מִפְתַּן הַחֶדֶר

לְבַל יִתֵּן כָּל-הַבָּא לָגֶשֶׁת פְּנִימָה

וּבְבוֹאִי וּבְצֵּאתִי בְּכָל-צְעָדַי יִלְוֵנִי?

 

גדליהו (מראה על יוחנן).

 

כָּל-אֲשֶׁר יֵשׁ לִי בְּשִׂמְחָה לָךְ אֶתֵּנָה

הֵא לָךְ פֹּה אֶת הָאִישׁ הַזֶּה קָחִיהוּ

הוּא עַבְדִּי נֶאֱמַן בֵּיתִי גִּבּוֹר חַיִל

הוּא יְשָׁרְתֵךְ בֶּאֱמוּנָה בְּכָל-אֲשֶׁר תְּצַוִּיהוּ

לְכִי אֵיפוֹא מַלְכָּה נִכְבָּדָה הַבָּיְתָה

וְעִרְכִי לָךְ הַחֲדָרִים כְּטּוֹב בְּעֵינָיִךְ

וְכָל אֲשֶׁר תִּמְצְאִי שָׁם שִׂימִי לְפָנָיִךְ.

 

חמוטל והנשים עם יוחנן הולכים והוא נשאר עודנו שם לבדו.

___________

 

מחזה ו.

 

זבידה וגדליהו.

 

זבידה.

 

גְּדַלְיָהוּ רְאֵה! הִנֵּה פֹה גַם אָנִי!

 

גדליהו.

 

זְבִידָה עוֹדֵךְ חַיָּה? לִי קְרוֹבָה עַתָּה!

רַבִ לי הֶאָח! בָּרוּךְ אֵל שָׁמָיִם:

הָהּ! אֵיךְ הָמָה לָךְ לִבִּי כַּמָּה בָכִיתִי

לֹא עַל יְמֵי נְעוּרַי כִּי גַלְמוּד בִּלֵּיתִי

נֶעֱזָב וּמְשֻׁלָּח אֻמְלָל וְגֹוֵעַ

לִי חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ קָדְרוּ הַשָּׁמָיִם

וְכָל-פֶּרַח בְּעֵינַי בְּלִי כָל-צֶבַע וָרֵיחַ,

לֹא כָל-אֵלֶה הֵם אֵת רוּחִי עָצָבוּ

אַךְ יַעַן בֵּין נוֹפְלֵי עַל הַמַּטְבֵּחַ

דִּמִּיתִיּךְ רַעֲיָתִי וְעֵינִי דוֹמָעַת!

אָמַרְתִּי נָפַלְתְּ מִתִּגְרַת הַחֶרֶב

וְלִצְמִיתֻת נִצְמַתְּ לֹא תִרְאִי אוֹר שָׁמֶשׁ

אָנָּה? לִשְׂאוֹל אֶת לִבִּי לֹא עָרָבְתִּי

וְלוּ גַם שָׁאַלְתִּי מִי זֶה הוּא יַעֲנֵנִי?

עַתָּה אֵיפוֹא לְפָנַי פֹּה אַתְּ נִצֶּבֶת

בְּהוֹדֵךְ וַהֲדָרֵךְ אֶרְאֵךְ בְּעֵינָיִם

בְּעֵינַיִךְ יוֹנִים מְפִיקוֹת חֵן לִבַּבְתִּנִּי!

וְאִם זוֹעֲפִים פָּנַיִךְ מִתּוּגָה וָכָעַס

וְעַל שְׂפָתַיִךְ שׁוֹשַׁנִּים תּוּגָה מְרַחֶפֶת

אַךְ גַּם לִשְׂחוֹק לִרְגָעִים נִפְתָּחוּ

וּשְׂחוֹק נָעִים מְעַנֵּג מְרַחֵף עָלֵימוֹ!

 

זבידה.

 

הָבָה לִי יָדְךָ דוֹדִי גְּדַלְיָהוּ

אֵת יָדְךָ הַחֲזָקָה תְּנָה-לִּי אֹחֲזֶנָּה

כֹּה אָז בְּעָזְבִי אוֹתָךְ יָדִי לְךָ נָתַתִּי

עֵת אָבִי בְּאַפּוֹ מִמְּךָ הִפְרִידַנִי

וְכֹה אֶתְּנֶנָּה לְךָ לִשְׁלוֹם בּוֹאִי עַתָּה

אַחֲרֵי אֲשֶׁר יַד אֵל לְךָ הֱבִיאַתְנִי –

נִשְׁכְּחָה אֵיפוֹא הָעֵת הָרָעָה עַתָּה

תַּמּוּ יְמֵי הָאָסוֹן חָלְפוּ עָבָרוּ

וּמִנִּי אָז יָמִים אֵין חֵפֶץ בָּמוֹ

בִּכְבֵדוּת כְּעֹפֶרֶת הִתְגַּלְגְּלוּ עָלֵינוּ

עַתָּה כְלֹא הָיוּ גָזוּ וְאֵינֵמוֹ

וּשְׁנֵי קְצוֹת עִתּוֹתֵי הָאָז וְהָעָתָּה

יַחְדָּו מְשֻׁלָּבִים הֵם לְאֶחָד נִקְשָׁרוּ

וְשָׁמֵינוּ מִכָּל-הֶעָבִים נִטְהָרוּ.

 

(תתן את ידה לו והוא יאחזנה בידיו באהבה עזה).

 

גדליהו.

 

קְחִי נָא תוֹדָתִי מִלִּבִּי נוֹבָעַת

עַל נֹעַם דְּבָרַיִךְ כִּי נִחַמְתִּנִי!

מֵעוֹדִי בְאַהֲבָתֵךְ לִבִּי בָטוּחַ

אֱמוּנָתֵךְ וּטְהָר-לִבֵּךְ יָדָעְתִּי

אוּלָם הֲיָכֹלְתִּי מֵרׁאשׁ לָדָעַת

כָּל-אֲשֶׁר בְּיַד הַתַּרְמִית לְהָרֵעַ

מַה-לַּעֲשׂוֹת קְשֵׁה לֵב אָבִיךְ יַשִּׁיאֶנּוּ

מַה-בְּתַרְמִית לֵב נְשֵׁי רֶשַׁע לְהַרְשִׁיעַ?

עַתָּה בְיָדְעִי כִי הָיִית לִי נֶאֱמֶנֶת

הֶאָח מַה-שָּׁפְרָה נַחֲלָתִי הַפָּעַם

מַה-נָּעִים גּוֹרָלִי מַה-מְּאֻשָּׁר אָנִי!

הָהּ זְבִידָה אֻמְלָלָה וַעֲצוּבַת רוּחַ

כַּמָה נָשָׂאת אֵיכָה נַפְשֵׁךְ תָּשׁוּחַ!

 

זבידה.

 

אַל נָא דוֹדִי רִאשׁוֹנוֹת תַּזְכִּירֵנִי

רַבַּת סָבַלְנוּ שְׁנֵינוּ – גַּם יָכׁלְנוּ

כְּמו חֹרֶב חֹם שֶׁמֶשׁ בְּחַרְבוֹנֵי קַיִץ

יַחֲרִיב מַעֲיָנוֹת נִכְבַּדֵּי מָיִם

אַךְ גַּל אֶחָד טָהוֹר יִשָּׁאֵר עוֹדֶנוּ

וּפִתְאוֹם הָהּ יִפְרְצוּ נַחֲלֵי בְלִיַעַל

הָלְאַה עַל פְּנֵי כָרִים שָׂדֶה וָיַעַר

וּלְמִדְבָּר שָׁמֵם פְּנֵי עֵדֶן יֵהָפֵכוּ!

אֲהָהּ גְּדַלְיָהוּ מַה-זֹּאת רָאִיתִי!

מַה רָאֲתָה עֵינִי וְלֹא עָשְׁשָׁה מִכָּעַס!

(תניח ראשה על כתפיו).

 

גדליהו.

 

גַּם אָנֹכי כָּמוֹךְ רַבּוֹת סָבָלְתִּי

כָּל-נִגְעֵי לִבֵּךְ גַּם לִבִּי נִגֵּעוּ!

וּכְמוֹ עֵת בְּמַכְאוֹבִים יוּכַח לִבֵּנוּ

וַחֲבָלִים רָעִים וְנֶאֱמָנִים יְדַכְּאוּנוּ

חֵבֶל אֶחָד נִמְרָץ יַעֲצִים עַל כֻּלָּמוֹ

וּבְהַכְאִיבוֹ יַרְבֶּה עוֹד כָּל-מַכְאוֹבֵינוּ

כֹּה אַלְפֵי פְצָעִים אֶת-לִבִּי מָחָצוּ

עַל עָזְבִי אוֹתֵךְ גַּלְמוּדָה נֶעֱזֶבֶת

וּלְהָרִיק חַרְבִּי בַעֲדֵךְ לֹא יָכֹלְתִּי

לְהָשִׁיב יַד אַחַד אוֹיְבַיִּךְ מִבַּלֵּעַ

שֶׁכֶם אֶחָד מִמַּשָּׂא שִׁכְמֵךְ לָקַחַת!

כֹּה עָמַדְתִּי אֲנִי הַגֶּבֶר גְּדָל-כֹּחַ

רַב עֲלִילִיָּה גְבוּרָתוֹ יוֹדֵעַ

כְּגֶבֶר אֵין אֱיָל לֹא יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ!

נִדְהָם מִשְׁתּוֹמֵם רוֹאֶה בְעֵינָיִם

אֵיכָה בַת נָדִיב חֶרְפָּה שׂוֹבָעַת

גֵּוָהּ לַמַכִּים נוֹתֶנֶת גֹּוָעַת

לְהַכּוֹתָהּ מַכָּה רַבָּה בְּיַד מְרַצַּחַת

מַכַּת בִּלְתִּי סָרָה לָרֶדֶת שַׁחַת!

 

זבידה.

 

הֵרָגַע נָא דוֹדִי הַשְׁקֵט רוּחֶךָ

עַתָּה לִימִינִי עוֹמֵד הִנֶּךָ

מֹאְזֵני הַחַיִּים אֲשֶׁר מַטָּה יָרָדוּ

יִנָּשְׂאוּ אֵיפוֹא עָל יַעֲלוּ מַעְלָה מָעֲלָה

וּבְעַד עָבֵי שְׁחָקִים עַנְנֵי הָאֹפֶל

קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ אֶל לִבִּי יְגֻנָּבוּ.

שָׂדֶה נֶעֱזָב לֹא נִזְרָע הִנֵּה רָאִיתִי

וְעַתָּה נִטְעֵי נַעֲמָנִים בּוֹ צָמָחוּ

אֶרְאֲךָ דוֹדִי וְלִבִּי עָלֵז וְשָׂמֵחַ

עוֹד עוֹד אֶרְאֶךָ וְאוֹרֵנוּ זוֹרֵחַ!

 

גדליהו.

 

הַאֻמְנָם זְבִידָה תַמָּתִי תֶּאֱהָבִינִי?

הֲתֶאֱהָבִינִי כְקֶדֶם הֶאָח אֱמוֹרִי!

נָעַמְתְּ לִי מְאֹד בְּדַבֵּר אַהֲבָה שְׂפָתַיִּךְ!

 

זבידה.

 

אֶרְחָמְךָ דּוֹדִי מִדּוֹד אֱהָבֶךָ!

עוֹד לְךָ אַהֲבָתִי כְּקֶדֶם נֶאֱמָנֶת

הַגִּידָה-נָּא לִי דוֹדִי גַּם אַתָּה

אִם לֹא סָר אֵיפוֹא גַם לִבְּךָ מִמֶּנִּי

בְּכָל-הַתְּלָאָה אֲשֶׁר בַּעֲדִי סָבָלְתָּ?

 

גדליהו.

 

לֹא רַעֲיָתִי בִּבְרִיתֵךְ לֹא שִׁקַּרְתִּי

בְּכָל-מְקוֹם לֶכְתִּי רַק אוֹתֵךְ זָכַרְתִּי

עַל עַרְשִׂי בַחֲלוֹמִי בְחֶזְיוֹנֵי לַיִל

תְּמוּנָתֵךְ בַּהֲדָרָהּ לְפָנַי רִחָפָה

הֱקִיצוֹתִי בְהָקִיץ תְּמוּנָתֵךְ שָׂבַעְתִּי

וְעֵינַיִךְ מְפִיקוֹת חֵן הֵן הִרְהִיבוּנִי.

לבת אש בוערת נראתה בירכתי הבית ותעלה מעלה מעלה.

 

זבידה.

 

מַה-זֹאת שָׁמָּה? אֲהָהּ אֵל שָׁמָיִם!

 

גדליהו.

 

זֹאת הִיא עִיר הָאֱלֹהִים יְרוּשָׁלָיִם

צִבְאוֹת בָּבֶל נוֹסְעִים מִמֶּנָּה עַתָּה

וּבְטֶרֶם יַעַזְבוּ אֵת גְּבוּלוֹתֶיהָ

יַצִּיתוּ בָהּ אֵשׁ עַד תֹּם עִיר הַהֶרֶס –

וּמַה חֵפֶץ עוֹד בָּהּ? מַה-תּוֹעֶלֶת?

בָּתֶּיהָ בָתִים שְׁעָרֶיהָ שָׁמֵמוּ

בָּנֶיהָ יִתְעַלְּפוּ בַגּוֹלָה כֻלָּמוֹ

וְכָל-רְכוּשָׁהּ הָיָה לְאוֹיְבֶיהָ מַלְקוֹחַ!

זְבִידָה רְאִי בַּלַּהַב הַזֶּה שָׁמָּה

גַּם כִּסֵּא דָוִד הוּא עַתָּה לְמַאֲכֹלֶת

וַעֲטֶרֶת קָדְשׁוֹ לְזָהָב חֹל נִתֶּכֶת –

 

זבידה.

 

יָדַעְתִּי זֹאת יָדַעְתִּי וְאֶדֹּם סֶלָה –

אֲהָהּ לוּלֵא עֵינֵי אָבִי נֻקָּרוּ

לוּ זְרוֹעוֹתָיו לֹא בָאזִיקִים אֻסָּרוּ

וְאַחַי לוּ לֹא נָפְלוּ עַל הַמַּטְבֵּחַ...

אַךְ מַה חֵפֶץ בִּיקָר רֵיק פְּאֵר אֵפֶר?

וְכָל-הוֹד מַרְהִיב עַיִן אַךְ אֶפֶס וָאָיִן!

לֹא עֲלֵיכֶם עַתָּה עֵינִי דוֹמָעַת

כִּי בֶּעָשָׁן תִּכְלוּ נַפְשִׁי יוֹדָעַת.

 

גדליהו.

 

וּכְהִנָּתֵךְ הַנֵּזֶר שָׁם בַּלַּהֶבֶת

כֹּה זְבִידָה תְּזֻקָּק גַּם אַהֲבָתֵנוּ

וְתִטָּהֵר כְּקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ לָטֹהַר

וִידִידוּת נַפְשֵׁנוּ תְחֻזַּק לָנֶצַח

מוּצָקָה כְּסַלְעֵי חֶרְמוֹן בְּאֹמֶץ וָחָיִל –

הֲתׁאבִי אֵיפוֹא רַעֲיָתִי טוֹבַת טָעַם

הֲתִשָּׁבְעִי לִי בַלֶּהָבָה הֵנָּה

בָּאֵשׁ אֲשֶׁר פְּאֵר עַמֵּנוּ אוֹכֶלֶת?

 

זבידה.

 

הַנְחוּצָה בֵינֵינוּ שְׁבוּעַת שְׂפָתָיִם?

הֲלֹא אֵת בְּגָדַי הַחֲמוּדוֹת פָּשַׁטְתִּי

וְאֵת מִצְוַת אָבִי הַמֶּלֶךְ נָאַצְתִּי

וָאֶתֵּן אֵת דּוֹדַי לְךָ דוֹדִי גְדַלְיָהוּ?

הִתְנַשְּׂאִי לֶהָבָה עַד לֵב הַשָּׁמָיִם?

בִּשְׁמֵי לְבָבִי לֹא תַהַרְסִי לִנְגוֹעַ!

(מתחבקים).

עַתָּה עָזְבֵנִי וְאָשׁוּבָה הַבָּיְתָה

כִּי כְבָר הִתְמַהְמַהְתִּי אִתֵּךְ לָשָׁבֶת

וְאֵם אָבִי תַבִּיט בִּי בְּעַיִן עוֹיֶנֶת

כִּי עֵינָהּ רָעָה בְאַהֲבַת נַפְשֵׁנוּ

וְתָשׁוּב תָּכִין לָנוּ שָׂטָן וּמַפְרִיעַ.

חֲיֵה בְשָׁלוֹם דּוֹדִי גִבּוֹר צוֹלֵחַ

עוֹד נִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּלֵב עָלֵז וְשָׂמֵחַ.

(הולכת הביתה).

_______

 

מחזה ז.

 

גדליהו לבדו.

 

זֹאת הִיא עֲרֻבַּת אָשְׁרִי אֵל שָׁמָיִם

אוֹת הַצְלָחָתִי זֹאת חֶמְדַת עֵינָיִם

אַתָּה נְתַתָּה לִי עֵת תּוּגָה מָלֵאתִי

הֵבֵאתָהּ חֲדָרִי עֵת בְּחָפְזִי נִדְכֵּיתִי!

סוּר עַתָּה שֶׂפֶק סוּרוּ שְׂעִפֵּי עֲצָבֶת

הָלְאָה הָלְאָה שָׁמָּה לִמְקוֹם הַלֶּהָבֶת!

פֹּה יִשְּׂאוּ גַלֵּי הַחַיִּים דָּכְיֵמוֹ

פֹּה יַרְאוּ אֵת מַחֲמַדֵּי שַׁעֲשׁוּעֵימוֹ!

בַּעֲרֵי צִיּוֹן שָׁלֵם בְּעָפָר הִשָּׁקֵעִי

אֵינֵךְ יְהוּדָה לֹא יִשְׂרָאֵל תִּקָּרֵאִי

רַק עִיר דָּוִד אַתְּ קִרְיָה מָחֳרָבֶת

עֵינִי לֹא תֶחֱזֵךְ עוֹד עַל תִּלֵּךְ יוֹשָׁבֶת

כָּל-יָמַי אֱדַדֶּה עַל חָרְבוֹתַיִּךְ

הַשּׁוֹכְבוֹת נֶעֱזָבוֹת עַל הֲרָרַיִךְ!

אַךְ יְהוּדָה חַי אִם רוּחוֹ כֵהָה עוֹדֶנּוּ

בְּלִבּוֹ הַנִּדְכֶּה עוֹד אָשׁוּב אֲחַיֶּנּוּ

עַד יִתְנָעַר מֵעָפָר יִפְקַח עֵינָיִם

יִתְפָּאֵר בְּכֹחוֹ וּבְאֹמֶץ יָדָיִם

וְרַגְלָיו תַּעֲמוֹדְנָה אֵיתָן עַל הָאָרֶץ

יִתְעוֹדֵד יִתְגַּבָּר גַּם יִפְרָץ-פָּרֶץ

הֶאָח אֵיךְ יִגְבַּהּ לִבִּי בַתּוֹחֶלֶת

אֶתְגַּבֵּר כַּאֲרִי אַרְאֶה יַד מוֹשֶׁלֶת!

עוֹד מַטָּרָה אַחַת לְפָנַי עוֹמֶדֶת

בָהּ אַרְאֶה כֹּחִי רוּחַ מִתְעוֹדֶדֶת

הָאָב הַנּוֹדֵד שָׁמָּה קֹדֵר שְׁחוֹחַ

לֹא יַעֲמוֹד בֵינֵינוּ לְשָׂטָן בְּרָב-כֹּחַ

גַּם לֹא עוֹד גַּאֲוַת הַזְּקֵנָה הַגְּבֶרֶת

אֲשֶׁר עוֹד כְּבוֹדָהּ מִקֶּדֶם זוֹכֶרָת

גַּם הִיא בְגֹבַהּ אַפָּהּ עוֹד לֹא תַפְרִיעֵנִי

לָשׂוּם תִּקְוָתִי לְאַל וּלְדַכְּאֵנִי.

וְאִם מֶלֶךְ בָּבֶל יִתְעוֹרֵר הַפָּעַם

לְהָפֵר עֲצָתִי בְעֶבְרָה וָזָעַם

וִיבַהֲלֵנִי בְתָקְפוֹ בְּחֵמָה וְתוֹכַחַת

לְבִלְתִּי אִשָּׁה מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה קַחַת

לְהָסֵב אֵלַי מִשְׁפַּט מְלוּכָה גוֹבֶרֶת

לְהַשִּׁיא לֵב הָעָם שֵׁנִית בְּכֵס שֵׁבֶט וַעֲטֶרֶת

הָבָה גְּדַלְיָהוּ לְחַם כְּגִבּוֹר צוֹלֵחַ

הַיּוֹם הִנֵּה זֶה בָא אוֹרוֹ זוֹרֵחַ!

________

 

תמה המערכה.


מערכה שׁניה.

 

המקום כבמערכה הקודמת.

 

מחזה א.

 

יוחנן שריה ירמות עיפי אלישמע תנחומה ועוד אנשים מתאספים בחצר אחרי כן גדליהו.

 

גדליהו.

 

בְּרוּכִים הַבָּאִים בְּשֵׁם אֵל שָׁמָיִם

בְאַהֲבָה וְשָׁלוֹם אֵיפוֹא נִתְקַע כַּפָּיִם!

שִׂמַּחְתּוּנוּ אַחַי וַתִּתְּנוּ בִי רוּחַ

וַתְּחַיּוּנוּ עַתָּה עֵת נַפְשִׁי תָשׁוּחַ

כַּהוֹלֵךְ בַצִּיָּה עָיֵף וְיָגֵעַ

מִבְּאֵר מַיִם חַיִּים יִשְׁתֶּה שָׂבֵעַ!

 

ירמות.

 

מִקֶּרֶב לְבָבֵנוּ נוֹדְךָ כֻלָּנוּ

וּנְבָרֶכְךָ אֵיפוֹא רוֹעֵנוּ גוֹאֲלֵנוּ

בְּעַד דְּבָרֶיךָ הַנְּעִימִים בָּם שִּׁמַחְתָּנוּ

וּבְתַנְחוּמֶיךָ אֵת נַפְשֵׁנוּ שִׁעֲשַׁעֲתָּ

כְּיָד חֲזָקָה תִקְרַע חוּטֵי מַכְמֹרֶת

עֵת אֵת רַגְלֵי צִפּוֹר בְחָזְקָה אוֹחֶזֶת.

דַּכְּאֵי רוּחַ וּשְׁחוֹחַ בָּאנו אֵלֶיךָ

בִּרְאוֹת פָּנֶיךָ שַׂר רָב וּמוֹשִׁיעַ

כִּרְאוֹת פְּנֵי אֱלֹהִים נָגִיל נָרִיעַ

עַל כֵּן נָרִים רֹאשׁ וְיָדֵינוּ תַעֲשֶׂה חָיִל

וּבְאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר בְּחֶשְׁכַּת הַלָּיִל

עַתָּה יָדַעְנוּ כִּי שַׁבְתָּ שָׂמֵחַ

כִּבְיוֹם צֵאתְךָ בָעֹז גִּבּוֹר מְנַצֵּחַ:

 

גדליהו.

 

וּמַה-זֶּה אֵיפוֹא מִמֶּנִּי תִשְׁאָלוּ

מַה-שְּׁאֵלַתְכֶם? בְּכָל-לִבִּי אֲמַלְּאנָה.

 

ירמות.

 

הֻגַּד לָנוּ וְשָׁמַעְנוּ לְשִׂמְחַת לִבֵּנוּ

כִּי מֶלֶךְ בָּבֶל שָׂמְךָ קְצִין עַמֵּנוּ

וְכִּי הַחִתּוֹתָ בִזְרוֹעַ עֻזֶּךָ

אֵת גְּדוּדֵי הָעַמּוֹנִים אוֹיְבֵינוּ בְנֶפֶשׁ

וַנֹּאמַר אֵין עֵת בְּבָתֵּינוּ לָשֶבֶת

וַנָּבוֹא הַיּוֹם לְהֵרָאוֹת פָּנֶיךָ

וּלְהָבִיא לְךָ גֹדֶל וִיקָר וְתִפְאֶרֶת

וּלְהִשָּׁבַע אֱמוּנָה לְדֶגֶל הוֹדֶךָ!

 

גדליהו.

 

קְחוּ נָא תוֹדָתִי מִלִּבִּי נוֹבַעַת

יְקַרְתֶּם לִי בְהִתְנַדֵּבְכֶם לַעֲשׂוֹת חָיִל

כִּפְנִינִים נִדְבַת פִּיכֶם לִי הִנֶּהָ

אֲשֶׁר לִדְלוֹתָם מִזֶּרֶם הַמָּיִם

יְחָרֵף הַשּׁוֹחֶה נַפְשׁוֹ לָרֶדֶת

וּבְעֹז רוּחוֹ לֹא יִירָא מְחִתָּה וָשַׁחַת.

 

ירמות.

 

הָבָה נוֹאִילָה פֹּה אִתְּךָ לָשֶׁבֶת

תְּהִי נָא אָלָה בֵינֵנוּ וְנַעַבְדֶךָ

וּבְכָל-אֲשֶׁר תֵּלֵךְ נִלָּוֶה אֵלֶיךָ

בְּכָל-מִלְחֲמוֹתֶיךָ נִלָּחַם לְךָ בְרָב-כֹּח

בְּכָל-מְחִתַּת מָוֶת בַּקְּרָב עַל שְׂדֵה קָטֶל

נֵלֵךְ אַחֲרֶיךָ לֹא יֵחָת לִבֵּנוּ.

עִם כָּל-אַחֵינוּ נִתְקַבֵּץ אֵלֶיךָ

אִתְּךָ לְנַצֵּחַ אוֹ אִתְּךָ לְהֵרָצֵחַ!

מִ"יָּגוּר" אָנִי בִּנְטוֹת יָדִי שָׁמָּה

יִתְאַסְּפוּ מֵאָה אִישׁ נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי קָשֶׁת.

 

שריה.

 

עַדְעָדָה מוֹלַדְתִּי בְּנַחֲלַת יְהוּדָה נֶגְבָּה

הִיא תִתֵּן חֲמִשִּׁים אִישׁ חֲמֻשִּׁים נֵשֶׁק

הֵם יְקַלְּעוּ אֶל הַשַּׂעֲרָה וְלֹא יַחֲטִיאוּ.

 

עיפי.

 

שׂכֹה שָׁמָּה בְּמֹרַד הָהָר שׁוֹכֶנֶת

בָּנֶיהָ הֵם תּוֹפְשֵׂי חֲנִית וָרוֹמַח

בָּם גַּם אֵת הָאֲרִי וְאֵת הַדּוֹב יְשַׁסֵּעוּ

מָאתַיִם יַעַמְדוּ נְכוֹנִים לְשָׁרְתֶךָ.

 

אלישמע.

 

שָׁמֵם הַמִּדְבָּר וְדַלִּים הָרוֹעִים שָׁמָּה

אַךְ הֵם לֹא יִירְאוּ סוּפָה וְחֹרֶב הַשָּׁמֶשׁ

גַּם לֹא חֲמַת הָאֲרִי וְחֶרֶב עַרְבִי נוֹסֵעַ

אַנְשֵׁי מְדִין הֵמָּה לֹא יָגוּרוּ מָוֶת.

 

תנחומת.

 

דְּשֵׁנָה הַבִּקְעָה אַדְמָתָהּ מְבֹרֶכֶת

שְׂדוֹתֶיהָ לְמַכְבִּיר אֹכֶל יִתֵּנוּ

פְּרִי תְבוּאוֹת וְרֹב דָּגָן וְתִירוֹשׁ וָשָׁמֶן

אֵלֶּה בְנֵי חֲמָת יֹאכְלוּ וְיִשְׂבָּעוּ

יִתְעַנְּגוּ עַל רַב טוּב וְיַחֲלִיפוּ כֹחַ

אֶל כָּל-אֲשֶׁר אֵת חַרְבוֹתָם יְשַׁלֵּחוּ

יִמְחֲצוּ רֹאשׁ אוֹיֵב וּכְבֵדוֹ יְפַלֵּחוּ.

 

כלם.

 

כֻּלָּנוּ מוּעָדִים וְעוֹמְדִים לְצַוֶּךָ!

 

ירמות.

 

אַל תִּרְאֵנוּ כִּי מְתֵי מִסְפָּר אֲנַחְנוּ

מֶה הֹוֶה בַצְּבָאִים אִם עַם עָצוּם הֵמָּה

מִשַּׁאֲגַת הָאֲרִי יָנוּסוּ כֻלָּמוֹ?

וּכְפִירִים אֲנַחְנוּ עֵת דְּבָרְךָ יְנַהֲלֵנוּ.

אִם נְפוּצִים אֲנַחְנוּ לִילָדִים דָּמִינוּ

אוּלָם אִם בְּצַוְּךָ יַחַד תְּקַבְּצֵנוּ

אָז נֶגֶד כָּל-אוֹיֵב נָקוּם בְּאֹמֶץ רוּחַ.

הֲלֹא כֹה דְבַר משֶׁה לְעַם מַרְעִיתֵהוּ:

"אֶחָד מִכֶּם יִרְדוֹף אוֹיְבִים אֶלֶף

"וּמִתְקוֹמְמִים רְבָבָה יָנִיסוּ שְׁנָיִם

"אִם נָכוֹן לִבְּכֶם בֵּאלֹהֵיכֶם בָּטוּחַ".

וְעַתָּה דַבֵּר אֵלֵינוּ צַוֵּה צַוֶּךָ

וְלַעֲשׂוֹת מִצְוָתְךָ נְמַהֵר נָחִישָׁה

כְּמַהֵר הַחֵץ מִיֶּתֶר הַקֶּשֶׁת.

 

גדליהו.

 

שְׁמָעוּנִי אַחַי לִרְצוֹנְכֶם הִנֵּנִי

אוֹקִיר נִדְבַת פִּיכֶם מִלֵּב תָּם נוֹבַעַת

וְגַם אָנֹכִי אֵיפוֹא לָכֶם אִשָּׁבֵעַ:

תִּשְׁכַּח יְמִינִי וּלְשׁוֹנִי תֵאָלֵמָה

עֵינַי תִּכְהֶינָה בְחוֹרֵיהֶן תּוּמַקְנָה

טֶרֶם אֵת בְּרִיתִי אֵת עַמִּי אָפִירָה

טֶרֶם אֵת לִבִּי מֵהֶם אָסִירָה!

וְכֵן אֶקְשׁוֹר אֶתְכֶם וַאֲחֵיכֶם לִי עַתָּה

בַּעֲבוֹתוֹת אֱמוּנָה לֹא יִנָּתֵקוּ

וּבְרִית שְׁלוֹמֵנוּ לֹא תוּפַר לָנֶצַח!

וְאַתֶּם שׁוּבוּ לָכֶם לְבֵיתְכֶם הַפָּעַם

וּשְׁלֵוִים בְּחַצְרֵיכֶם וְאָהֳלֵיכֶם שֵׁבוּ

עֲדֵי אֵת דְּבָרַי אֶתְכֶם אַשְׁמִיעַ.

כְּסוּפָה וּבָרָד וְעָנָן חַשְׁרַת מַיִם

עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה יִשְׁטְפוּ וְיַעֲבוֹרוּ

חֶלְקָה אַחַת לְשַׁמָּה וּשְׁאִיָּה יַהֲפוֹכוּ

וּבְחֶלְקָה אַחַת לֹא יִגְעוּ לְהָרֵעַ

כֵּן הַקְּרָב הַזֶּה בְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ

וְכֵן לֹא הָיְתָה בְרָכָה בִפְרִי הָאָרֶץ

זֶה שְׁנוֹת הַרְבֵּה כְבַשָּׁנָה הַזֹּאת עַתָּה

שְׁנַת חֶרְפָּה וָבוּז עֵת שֶׁבֶר וָאֵבֶל!

סְעוּ נָא אַחַי עַתָּה שׁוּבוּ הַבָּיְתָה

לִקְטוּ פִּרְיֵיכֶם וּתְבוּאַתְכֶם אֱסוֹפוּ

וּבִצְרוּ כַרְמֵיכֶם בְּלֵב עָלֵז וְשָׂמֵחַ

כְּעַם שׁוֹקֵט וּבוֹטֵחַ בָּאָרֶץ

בָּה תְּרוּעַת מִלְחָמָה לֹא הֱבִיאָה קָרֶץ:

 

ירמות.

 

מַה-זֶּה דִבַּרְתָּ? הֲכָזֹאת יָעַצְתָּ?

הֲנָשׁוּב נִפָּרֵד אַחֲרֵי הֵאָסְפֵנוּ?

הַיְהוּדָה לֹא יוֹסִיף עוֹד לָקוּם עַד נֶצַח?

הֲיִמּוֹט כְּקִיר נָטוּי חוֹמָה נוֹפֶלֶת?

כְּבִנְיָה מֵרוֹב יָמִים נוֹעַ תָּנוּעַ?

בָּהּ זֶה שְׁנוֹת מֵאוֹת מִתְחוֹלֵל הַסַּעַר

וְהָרוּחַ יֶהֱדוֹף הָרְסִיסִים לְכָל-רוּחַ?

הֲנִהְיֶה לִמְשִׁיָּסה לְכָל-מְבַקֵּשׁ נַפְשֵׁנוּ?

הֲלֹא טוֹב לָנוּ נְסוֹעַ אַרְצָה מִצְרָיִם

לְהִמָּלֵט כַּאֲבוֹתֵינוּ לְפָנִים שָׁמָּה?

זֹאת אֲדוֹנִי לֹא תִהְיֶה עֲצָתֶךָ.

 

גדליהו.

 

חָלִילָה לִי מֵעֲצַת אָוֶן כָּמוֹהָ!

הַיְשַׁלַּח רַב חוֹבֵל שַׂר אַנְשֵׁי חַיִל

מֵאֳנִיָּתוֹ בְלֶב-יָם רְחַב יָדָיִם

אֵת מַלָּחָיו עוֹשֵׂי מְלַאכְתּוֹ בַמָּיִם?

אוּלָם הָעֵת הַנְּכוֹנָה עוֹד לֹא בָאָה

בְּמִסְתָּרִים תִּסָּתֵר עוֹד אֳנִיָּתֵנוּ

בַּל נִפְרשׁ נֵס בַּל מָשׁוֹט נִתְפֹּשָׂה

בַּל נְחַזֵּק כֵּן תָּרְנָהּ לְעֵינֵי מְשַׂנְאֵינוּ

עַד בּוֹא עֵת יֶשַׁע אָז נַחֲלִיף כֹּחַ

כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר אַחֲרֵי חֶשְׁכַּת לָיִל.

וְאִם יִפְתֶּה לִבִּי וּתְשׁוּקָה תַטֵּנִי

לֶאֱסוֹף אֵלַי אֵת יֶתֶר פְּלֵטַת עַמֵּנוּ

חֲלוּצֵי נֵשֶׁק וּכְלֵי מִלְחָמָה עַתָּה

מַהֵר יִתְעוֹרֵר מֶלֶךְ בָּבֶל עָלֵינוּ

וְעַד מְהֵרָה בַחֲמָתוֹ יְכַלֵּנוּ כֻלָּנוּ

וְחִצֵּי זַעֲמוֹ יְכַלֶּה בַּחֲרוֹת אַפּוֹ בָנוּ.

חֲבוּ אֵיפוֹא רֵעַי עַד יַעֲבָר-זָעַם

שְׁבוּ בֶטַח בְּעָרֵיכֶם רָע אַל תִּירָאוּ

הִנֵּה בָבֶל עֲלֵיכֶם מָגֵן וָסֵתֶר

אִם שְׁלֵמִים וּשְׁלֵוִים בְּבָתֵּיכֶם תִּשְׁקוֹטוּ

אִם תֹּאבוּ וְשִׁלַּמְתֶּם בְּלֵב שָׂמֵחַ

אֵת הַמַּס הַמִּצְעָר וְשִׁלּוּמֵי הַמֶּכֶס

אֲשֶׁר יָשִׁית עֲלֵיכֶם בְּמִשְׁפָּט וָצֶדֶק.

הֶחָכָם הוּא יוֹחִיל עַד יַחֲלִיף כֹּחַ

עֲדֵי חָלְפָה הַמְּחִתָּה הָאוֹרֶבֶת.

עֵקֶב הַמֶּרִי כִּלָּיוֹן וָשַׁחַת

עַל גְּבוּרָתוֹ נִשְׁעָן יִפֹּל לַפַּחַת

לֹא רַק בְּהִתְאַסֵּף עַם רָב גִּבּוֹרֵי כֹחַ

יָקוּם עַם עָצוּם לַעֲשׂוֹת עֹז וָחָיִל

אַךְ אִם הָרוּחַ אֲשֶׁר עָשָׂהוּ

יְחַיֶּה וִיאַמֵּץ לֵב כָּל-אַנְשֵׁי הֶחָיִל

וּבְעֹז וְתַעֲצוּמוֹת אָז יַעֲשֶׂה וְיַצְלִיחַ

לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בָּרוּחַ!

הִיא הָאֶבֶן הַיְקָרָה בִּיקָר וְתִפְאֶרֶת

לֹא יְפוֹצְצֶנָּה כָל-פַּטִּישׁ וְהוֹלֶם פָּעַם

בַּאֲפֵלָה וַעֲלָטָה הִיא אוֹר תּוֹפִיעַ

וּבְנֹגַהּ צָהֳרָיִם תַּבְרִיק לָזֹהַר

אֵת הָרוּחַ הַזֶּה נָעִיר בְּקִרְבֵּנוּ

וּבְקֶרֶב בָּנֵינוּ וְנֶכְדֵינוּ אַחֲרֵינוּ

זֹאת תִּהְיֶה מְלַאכְתֵּנו מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ

וְזֹאת כָּל-יִשְׁעֵנוּ וְכָל-חֵפֶץ לִבֵּנוּ!

לְזֹאת אַחַי פְּנוּ לָכֶם וּסְעוּ הַבָּיְתָה

וְלִתְקוּפַת הַיָּמִים בְּבוֹא יְמֵי חַגֵּנוּ

אָז הֵאָסְפוּ שֵׁנִית יַחַד וָבוֹאוּ

וְנָקִימָה לֵאלֹהֵינוּ פֹה מִזְבֵּח

וּנְחַדֵּשׁ אִתּוֹ אֵת הַבְּרִית מִקֶּדֶם.

עַתָּה הִנָּפְשׁוּ פֹה יוֹם אוֹ יוֹמָיִם

לַחֲמוּ בְלַחֲמִי תְּבוּאַת גֹּרֶן וָיָקֶב

וְקַמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם הַבָּיְתָה

וִהְיוּ נְכוֹנִים לָבוֹא בְּקָרְאִי כָרָגַע

בִּקְרוֹב לִגְבוּלֵנוּ מְחִתָּה וָנָגַע

אָז נֶחֱרָץ וְנֵחָלֵץ חֻשִּׁים לַמִּלְחֶמֶת

וְנִתְנַפֵּל עַל אוֹיְבֵינוּ בְּחֶרֶב נוֹקֶמֶת!

גדליהו הולך הביתה וגם האנשים הלכו להם איש איש לדרכו לאהליהם.

 

מחזה ב.

 

ישמעאל עגלון בעשא

 

עגלון.

 

הֲתִבְטַח שָׂר בַּמַּאֲרָב בּוֹ הֵבֵאתָנוּ?

הֲתֵדַע כִּי נִמְצָא שָׁם מַחֲסֶה וָסֵתֶר

וְלֹא נִירָא כָל-רָע בֶּגֶד אוֹ קֶשֶׁר?

אֲנִי מֵעִם מַלְכִּי צִבְאוֹתֶיו עָרַבְתִּי

וְחִיַּבְתִּי אֵת רֹאשִׁי-אַתָּה יָדָעְתָּ.

 

ישמעאל.

 

אֵת כָּל-הָאָרֶץ הַזֹאת יָדַעְתִּי

כַּשּׁוּעָל אֵת כָּל-מְעוֹנָתוֹ יוֹדֵעַ

וְאִישׁ לֹא יִמְצָא בְנִקְרוֹת הַצּוּרִים הָאֵלֶּה

אֵת עִקְבֵי הָאָרְחוֹת הָעֲקַלְקַלּוֹת שָׁמָּה.

הֲלֹא יְדַעְתֶּם לַמְּצוּדָה הַזֹּאת הַדֶּרֶךְ?

וְאַתֶּם רַק עַל דִּבְרֵי פִי תִּבְטָחוּ

בְּיַד עַבְדִּי בַעֲשָׁא כָּל-עֵת לָכֶם אוֹדִיעַ

הוּא יַגִּיד לָכֶם כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ

אֵלָיו חַכּוּ שָׁם בְּמַאֲרָבְכֶם כָּל-רֶגַע

אִם יִתְמַהְמֵהַּ חַכּוּ לוֹ בְמוֹ אָרֶב.

הֲלֹא יֵשׁ לָכֶם בִּכְלֵיכֶם דֵּי לָחֶם?

 

עגלון.

 

אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה אֵיפוֹא כִדְבָרֶיךָ

עַתָּה אֶל אַנְשֵׁי צְבָאִי אָשׁוּבָה

וְעַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמוֹדָה עַד בּוֹא דְבָרֶיךָ

עַד בּוֹא עֵת לַעֲשׂוֹת אָז לַעֲשׂוֹת אָחִישָׁה.

(הולך).

_________

 

מחזה ג.

 

ישמעאל בעשא.

 

ישמעאל.

 

הַפְּתִילִים נִטָּווּ לְמַעֲשֵׂה הָרֶשֶׁת

הֲיִצְלְחוּ לְמִכְמֹרֶת חֲזָקָה וְנֶאֱמֶנֶת

לִלְכוֹד דֵּי טֶרֶף וְלֹא תִקָּרֵעַ?

 

בעשא.

 

הֲלֹא יֵרָכְסוּ גַם לְמוֹקֵשׁ לְרַגְלֵינוּ

אֲשֶׁר מִבְּלִי מֵשִׂים יִלְכְּדֵנוּ גַם אָנוּ?

 

ישמעאל.

 

אָנֹכִי לֹא אִירָא וְלִבִּי בָטוּחַ.

הִנֵּה סַלּוֹתִי לִי דְרָכִים שְׁנָיִם

אִם יֵאוֹת לִי גְדַלְיָהוּ וְאִם יִרְצֵנִי

אָז בְּעֶזְרָתוֹ הָעַמּוֹנִים יִגָּרֵשׁוּ

הֲלֹא אֶרְאֶה פֹה רַבִּים אַנְשֵׁי חַיִל.

וְאִם יְמָאֵן וְיַמְרֶה וְיַקְשֶׁה אֵת עָרְפֵּהוּ

תְּבוֹאֵהוּ שׁוֹאָה לֹא יֵדָע בְּיָד מְרַצַּחַת

בְּעֶזְרַת הָעַמּוֹנִים אֶטְמוֹן לוֹ שַׁחַת.

 

בעשא.

 

תִּשְׂחַק אֲדוֹנִי מִשְׂחָק כִּפְלָיִם

לוֹ מְחִתָּה קְרוֹבָה בְּכָל-מִצְעַד רַגְלָיִם

עַל נְקַלָּה בְּלֹא רְאוֹת יָרַט הַדֶּרֶךְ

וְהַמְשַׂחֵק מִשְׂחָק לְמִשְׂחָקוֹ הִנֵּהוּ

 

ישמעאל.

 

אֵיכָה יְשַׂחֵק בִּי מַה-זֶּה לִי יָרֵעַ?

אִם בֶּאֱמוּנָה גְדַלְיָהוּ יַעַזְרֵנִי

וְיִתְמְכֵנִי לִתְמוֹךְ שֵׁבֶט הַמֶּמְשֶׁלֶת

כַּאֲשֶׁר עָלָיו לַעֲשׂוֹת בְּמִשְׁפָּט וָצֶדֶק

אָז בַּעֲלִיס אֵת גַּאֲוָתוֹ יִוָּדֵעַ

וַאֲשַׁלֵּם לוֹ כְפָעֳלוֹ אֲשֶׁר כִּעֲסָנִי;

וְאִם גְּדַלְיָהוּ יְמָאֵן וְלֹא יֹאבֶה שְׁמוֹעַ

אָז בְּזַעַם אַפִּי אִנָּקְמָה מִמֶּנּוּ

וַאֲנִי וּבַעֲלִיס נְחַלֵּק אֵת הָאָרֶץ

עַד אֲשֶׁר יָבוֹאוּ יְמֵי חֵפֶץ וָיֶשַׁע

אז בְּיָד חֲזָקָה אֶל אַרְצוֹ אֲגָרְשֶׁנּוּ.

 

בעשא.

 

וְאִם בְּכָל-עָרְמָתְךָ בְּרוֹב עֵצוֹתֶיךָ

גַּם זֹאת גַּם זֹאת לֹא תִצְלַח בְּיָדֶיךָ?

 

ישמעאל.

 

אָז נְמַהֵר נָנוּסָה אַרְצָה מִצְרָיִם

וַאֲנַחְנוּ כְבֵדִים בִּרְכוּשׁ רָב דַּיֵּינוּ

שָׁם נֵשֵׁב שְׁלֵוִים בְּלֵב נָכוֹן בָּטוּחַ

לֹא נִירָא רָע שָׁם שַׁאֲנָן נָנוּחַ.

עַתָּה לֵךְ הַבָּיְתָה וְהַגֵּד לִגְדַלְיָהוּ

"אֲנִי רֵעֶךָ יִשְׁמָעֵאל בָּא אֵלֶיךָ".

(בעשא הולך).

________

 

מחזה ד.

 

ישמעאל לבדו.

 

שְׁעוּ מִנִּי שְׂעִפֵּי שֶׂפֶק רַעֲיוֹנֵי רוּחַ

כָּל-רַעֲיוֹן נֹחַם לֹא בְלִבִּי יָנוּחַ

אֲשֶׁר יָזַם הָרוּחַ בְּאוֹנוֹ לְבַדֵּהוּ

וְיִתְאַמֵּץ לְהָחֵל וּלְכַלּוֹת מַעֲשֵׂהוּ

זֹאת פְּעֻלָּה יְקָרָה גְּדָל-הַתּוֹעֶלֶת

זֹאת עֵצָה אֱמוּנָה מְזִמָּה מְהֻלֶּלֶת.

הַמִּקְרֶה גַם הוּא הָיָה לִי לָעֵזֶר

כִּי נוֹלַדְתִּי לִנְחוֹל כִּסֵּא וָנֵזֶר

וְאִם שִׁבַּר הַכִּסֵא בְּיָד זוֹעֶמֶת

וַיַּשְׁבֵּת הַמְּלוּכָה בְּחֶרֶב נוֹקֶמֶת

יְעוֹרְרֵנִי יְחַזְּקֵנִי וְיִתֵּן בִּי רוּחַ

"קוּמָה עֲשֵׂה חַיִל שַׂר מָשׁוּחַ!

"בְּאוֹנְךָ חַדֵּשׁ כֵּס מַלְכוּת וַעֲטֶרֶת

"וַעֲשֵׂה נָא מְלוּכָה לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת!

"אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וִיאַמֵּץ לִבֵּהוּ

"יָדִי תוֹשִׁיעַ לוֹ זְרוֹעִי תְאַמְּצֵהוּ!"

הֶאָנֹכִי אָנוּד לֹא אָלִין שָׂבֵעַ

כְּרָש הוֹלֵךְ בְּתֻמּוֹ בְּצִדְקָתוֹ גֹוֵעַ

לָבוּשׁ בִּבְלוֹיֵ סְחָבִים תִּלְבֹּשֶׁת

אֲבַקֵּשׁ נְדָבוֹת שְׂבַע קָלוֹן וּבֹשֶׁת

אֶקַּח שְׂכַר תֹּם נַפְשִׁי בְּיָשְׁרָהּ הוֹלֶכֶת

מִיַּד כָּל-כֶּלֶב עֶצֶם יְבֵשָׁה מְלֻחֶכֶת?

הַאֲדַבֵּר תַּחֲנוּנִים כְּרוֹעַ עַל בִּרְכָּיִם

"תְּנוּ פַת לֶחֶם לְשַׂר אוֹבֵד נְקִי כַפָּיִם

אֲשֶׁר בְּחֶפְצוֹ מִאֵן בִּגְדוֹלוֹת לָלֶכֶת

לְבִלְתִּי שְׁפֹךְ דָּם נָקִי לַעֲשׂוֹת מַמְלֶכֶת?"

יִסָּחֵף הָלְאָה מִזֶּרֶם וְשִׁבֹּלֶת

אֲשֶׁר לַעֲמוֹד יֶחֱסַר לוֹ אוֹן וִיכֹלֶת

יִדָּחֶה וְיִצְלַל מִגֵּאוּת הַמָּיִם

בַּעֲבוֹר אֳנִיָּתִי בְּיָם רְחַב יָדָיִם!

________

 

מחזה ה.

 

גדליהו ישמעאל.

 

ישמעאל.

 

אֲחַבְּקְךָ יְדִיד יָקָר רֵעִי מִנֹּעַר

הֶאָח אֵיךְ אֶשְׂמַח בִּרְאוֹת פָּנֶיךָ עַתָּה

אַחֲרֵי הִפָּרְדְּךָ זֶה עֵת רַבָּה מִמֶּנִּי!

עָלִיתָ רֵעַ בַּהֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ

כַּיּוֹנֵק בַּצִּיָּה לוֹ הוֹד לוֹ תֹאַר

זֶה לִי יָמִים רַבִּים תּוֹעֶה הָיִיתִי

נֶעֱזָב וְגַלְמוּד כְּגֵר עֲצוּב רוּחַ

וְהִנֵּה זֶה פִלְּסָה רַגְלִי מַעְגְּלוֹתֶיהָ

אֶל אַלּוּף נְעוּרַי בּוֹ נַפְשִׁי נִקְשֶׁרֶת

בְּאַהֲבָתוֹ אֶשְׁגֶּה בְּחֵיקוֹ אֶשְׁתַּעֲשֵׁעַ

וְאֶשְׁכַּח כָּל-עֶצֶב בְּבֵית אוֹהֵב וָרֵעַ.

 

גדליהו.

 

בָּרוּךְ אַתָּה בְּבוֹאֶךָ בָּרוּךְ טַעֲמֶךָ!

רֵעַ יַקִּיר לִי יְדִיד שַׁעֲשׁוּעִים מִנֹּעַר

עַתָּה בָאתָ הֶאָח מָה רַב טוּבֶךָ

בְּאָשְׁרִי כִּי יְבָרְכֵנִי דְ' לְרַגְלֶךָ!

גְּשָׁה-נָּא וּשְׁקָה-לִּי וְאֶשָּׁקְךָ גַם אָנִי!

 

ישמעאל.

 

הָהּ לוּ לֹא נִפְרַדְנוּ וְיַחַד הִשְׁתַּעֲשַׁעֲנוּ!

הֲלֹא אָנֹכִי אָז רָחֹק הָיִיתִי

בִּשְׁלוֹחַ אוֹתְךָ צִדְקִיָּהוּ בָבֶלָה.

לוּ הָיִיתִי אָנֹכִי אָז אֶצְלֶךָ

כִּי אָז לֹא נְתַתִּיהוּ לְהָרַע אִתֶּךָ

והראֵיתִי צִדְקְךָ כִּי חַף אַתָּה מִפֶּשַׁע

וְהִצַּלְתִּיךָ מִכַּף זֵדִים אַנְשֵׁי רֶשַׁע!

 

גדליהו.

 

נִשְׁכַּח נָא אֵיפוֹא יְמֵי רָעָה עָבָרוּ

אָנֹכִי אֶשְׂמַח עַתָּה בְּבוֹאֶךָ

בְּאַהֲבָה נֶאֱמָנָה וּבִפְרֹשׂ כַּפָּיִם

אֶקְרָא לְךָ שָׁלוֹם וּבִרְכַּת שְׂפָתָיִם!

 

ישמעאל.

 

אֲבָל אַתָּה גַם אַתָּה מְעַט אָשַׁמְתָּ

כִּי עֵת רַבָּה מִנֶּגֶד לִי הָלַכְתָּ

וְלֹא בָטַחְתָּ בִי בְּאַלּוּף נְעוּרֶיךָ

וּבַעֲלוּמֵינוּ זֶה רַבּוֹת שִׁעֲשַׁעְנוּ.

לוּ חֵפֶץ לִבְּךָ לִי אָז גִּלֵּיתָ

כִּי אָז הַדֶּרֶךְ לְפָנֶיךָ סַלּוֹתִי

בּוֹ הָלַכְתָּ בֶטַח אֶל מַטְּרַת חֶפְצֶךָ

אַתָּה יָדַעְתָּ

 

גדליהו.

 

אֲנִי לֹא אָפוּנָה

וְאֵדַע כִּי אַתָּה שַׂר כָּזֹאת עָשִׂיתָ.

 

ישמעאל.

 

אַל נָא גְדַלְיָהוּ שַׂר תִּקְרָאֵנִי

קְרָא-לִּי מֶלֶךְ-הַמֶּלֶךְ אָנֹכִי

וּמֶלֶךְ אֶהֱיֶה כָּל-עוֹד בְּאַפִּי רוּחַ

יָד חֲזָקָה גָזְלָה עֹז מִשְׁפָּטִי פָעַם

אַךְ עַתָּה לְהָרַע אֵין עוֹד בָּהּ הַיְּכֹלֶת

כָּל-אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵין כִּסְאִי עָמָדוּ

אֵין אוֹנִים הֵם עַתָּה אוֹ שׁוֹכְנֵי קֶבֶר.

מֵאָז הוּסַר יוֹיָכִין מִכִּסְּאֵהוּ

וְרִגְעֵי מִשְׂרָתוֹ בְּכִלְּאוֹ יִוָּדֵעַ

לִי מִשְׁפַּט הַמְּלוּכָה לִי הוּא הַכֶּתֶר

לִי לְנֶכֶד יֹאשִׁיָּהוּ עֹז וּמֶמְשֶׁלֶת!

מֵאִשְׁתּוֹ הַשְּׁלִישִׁית לִמְלוֹךְ נוֹלַדְתִּי

אַךְ לְמֹרַת רוּחִי לֹא אֵדַע מַדּוּעַ

בְּעֵינֵי נְבוּכַדְנֶצַר חֵן לֹא מָצָאתִי

וַיִּבְחַר בְּצִדְקִיָּהוּ וַיֵּט לוֹ חֶסֶד

זֶה דוֹדִי עֵינָיו עַתָּה נִקָּרוּ

נָסַע בָּבֶלָה אַסּוּר בִּנְחֻשְׁתָּיִם

אַחֲרֵי רְאוֹתוֹ בָאַחֲרוֹנָה בְעֵינֵיהוּ

אֵת בָּנָיו נִשְׁחָטִים עַל הַמַּטְבֵּחַ –

כֹּה סָפוּ תַמּוּ כֻּלָּמוֹ וְאֵינֵמוֹ

הַנֵּצֶר הָאֶחָד מִבֵּית דָּוִד אָנִי

לִי כֵס הַמְּלוּכָה לִמְלוֹךְ אֵל הֶחֱיָנִי!

 

גדליהו.

 

הֲלֹא הָיָה גַם כֵּס דָּוִד וְהַנֵּזֶר

לְמַאֲכֹלֶת אֵשׁ בָּאֵשׁ הַמִּתְלַקַּחַת

אֲשֶׁר אָכְלָה צִיּוֹן וִירּוָׁשָלִים?

 

ישמעאל.

 

הַכֵּס אָנִי אִתִּי מַלְכּותִי הוֹלֶכֶת

בַּאֲשֶׁר שָׁם אֲנִי גַּם הַכֵּס שָׁמָּה!

קַל מְהֵרָה יֵעָשֶׂה הָעֵץ לְכֵס מַמְלֶכֶת

יְפֻתַּח פֻּתּוּחִים יְצֻפֶּה זָהָב וּמֶשִׁי

אַךְ רַק בִּהְיוֹת מֶלֶךְ עָלָיו לָשֶׁבֶת

אָז כִּסֵא כָבוֹד כֵּס מְלוּכָה הִנֵּהוּ –

הַכֵּס מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם פֹּעַל כַּפָּיִם

הַמֶּלֶךְ מֵאלֹהִים הוּא יָדוֹ תִמְשְׁחֶנּוּ

מִשְׂרָתוֹ נַאְדָּרָה מִשְׁחָתוֹ קֹדֶשׁ

כָּל-עֵת רֹאשׁ נִזְרוֹ עָלָיו זוֹרֵחַ

וְיָדוֹ לֹא תָסִיר עֲטֶרֶת רֹאשֵׁהוּ.

בַּאֲשֶׁר יִתְהַלֵּךְ מַמְלַכְתּוֹ הוֹלֶכֶת

וְתִפְאֶרֶת גְּדוּלָתוֹ לֹא תַעַזְבֶנּוּ

אִתּוֹ קְשוּרָה הִיא כַּגֵּו בָּרוּחַ.

 

גדליהו.

 

אָמְנָם צָדַקְתָּ זֹאת אֹמַר גַּם אָנִי

אוּלָם בְּלֹא-עָם מָה הִיא הַדְרַת מֶלֶךְ?

בְּאֶפֶס לְאֹם מַה-כְּבוֹד הֲדַר מַמְלֶכֶת

צַמֶּרֶת עֵץ בְּאֵין שֵׁבֶט וָגֶזַע

בַּבֹּקֶר רַעֲנָנָה בָּעֶרֶב אֻמְלֶלֶת

חֵץ אֲשֶׁר לֹא כוֹנַן עַל הַיֶּתֶר

אֲפִיק נָהָר מֵי נַחַל לֹא יַעַבְרוּהוּ

רַעַם בְּלֹא בָרָק בְּלֹא אֵשׁ לַהֶבֶת.

הֲלֹא יַשְׂכִּיל לַעֲשׂוֹת מֶלֶךְ כָּמוֹהוּ

לְהַצְפִּין הוֹדוֹ לְיָמִים טוֹבִים מֵאֵלֶּה

כִּי יַסְגִּיר גְּדֻלָּתוֹ בְּתֵבָה מְסֻגֶּרֶת

עַד בּוֹא הָעֵת הַמַּסְגֵּר לְהִפָּתֵחַ

וּלְהוֹצִיא הַסְּגֻלָּה שָׁם מִסְתַּתֶּרֶת

נְקִיָּה וּשְׁלֵמָה מִכָּל-פֶּגַע נִשְׁמֶרֶת –

תִּשָּׂא זָהָב וְאַבְנֵי חֵפֶץ לְמִדְבַּר תֹּהוּ

כְּחַרְסֵי אֲדָמָה הֵם עָפָר כָּמוֹהוּ;

תִּזְרַע זֶרַע עַל גַּלֵּי יָם רְחַב יָדָיִם

יִשְׁטְפוּהוּ הַגַּלִּים זִרְמֵי הַמָּיִם!

 

ישמעאל.

 

אֲבָל לֹא כֵן יְדַמֶּה לִבְּךָ אַתָּה

אֲשֶׁר אַתָּה יָדְךָ אָשְׁרְךָ כוֹנַנְתָּ!

כָּל-אֲשֶׁר לְמַטָּרָה יַחְפֹּץ לְהַגִּיעַ

הוּא יָחֵל לַעֲשׂוֹת וְלֹא יִירָא כָל מַפְרִיעַ

אִם גַּם מוֹקֵשׁ לְפָנָיו בְּדַרְכּוֹ יָנוּחַ

הוּא יֵלֵךְ בֶּטַח דַּרְכּוֹ בְּאֹמֶץ רוּחַ

אָנָה רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ אַחַת בְּעֵינֵיהוּ

לֹא יַחֲקֹר אַךְ יְמַהֵר וְיָחִישׁ מַעֲשֵׂהוּ.

 

גדליהו.

 

אוּלָם לְהָחֵל בַּאֲשֶׁר אֵין רֵאשִׁית שָׁמָּה

אֵין דֶּרֶךְ וְאֵין מַטָּרָה לָעֵינָיִם

מִי זֶה רֵעַ יִיעַץ יְדַבֵּר אִוֶּלֶת?

פֹּה רַק קָלוֹן תַּחַת כָּבוֹד וְתִפְאֶרֶת

אָסוֹן וּמְחִתָּה תַּחַת תִּקְוַת יֶשַׁע

שֶׁפֶל תַּחַת שְׂאֵת תַּחַת יְקָר בּשֶׁת

וּמִרְמָה תִזְרֶה רַק לַעֲנָה וָרַעַל –.

הָהּ הִוָּסֵר נָא יִשְׁמָעֵאל עוֹד עַתָּה

מִפִּי אוֹהֵב נֶאֱמָן קְחָה מוּסָר וְתוֹכַחַת!

יַעַן הַזֶּרַע הָאַחֲרוֹן עוֹד אַתָּה

נֵצֶר מִבֵּית דָּוִד הָאֶחָד נִשְׁאַרְתָּ

אַל תְּעוֹרֵר הַסַּעַר אֲשֶׁר יְסַעֲרֶנּוּ.

עַם יְהוּדָה חָדַל מַמְלַכְתּוֹ אָפָסָה

אַל תַּחֲמוֹד וְתִפָּת לִהְיוֹת לְלֹא-עָם מֶלֶךְ

כִּי לֹא לְמַעַן מֶלֶךְ עָם יִלָּקֵח

כִּי רַק עַל הָעָם מֶלֶךְ יִמָּשֵׁחַ!

 

ישמעאל.

 

הֶרֶף נָא וְאַגֵּדְךָ מַה-נַּפְשִׁי שׁוֹאֶלֶת:

הִנֵּה עוֹד נִשְׁאַר עַם רַב בָּאָרֶץ

אִם נְפוֹצִים הֵמָּה מְפֻזָּרִים לְכָל-רוּחַ

חֲלוּצִים יָגֹדּוּ וְיִקָּבְצוּ אֵלֶיךָ

אַתָּה קְצִינָם וּבְקוֹלְךָ יִשְׁמָעוּ

עֲבָדַי הֵם עַתָּה אַתָּה יָדַעְתָּ

תְּנָה-נָּא אוֹתָם לִי לְמַלְכְּךָ וַאֲדוֹנֶיךָ

לַעֲשׂוֹת פְּקֻדָּתִי וּבְקוֹלִי לִשְׁמוֹעַ –.

הַקְהִילֵם וְיֶהֱבוּ נָא גֹדֶל לְמַלְכֵּמוֹ

יִשָּׁבְעוּ לְדִגְלִי וּבְרִית לִי יִכְרוֹתוּ

וּבְסוּר אָז הַכַּשְׂדִּים מֵעַל גְּבוּלֵנוּ

נֶאֱסֹף חֵיל כָּבוֹד כָּל-גִּבּוֹרֵי חָיִל

וּבְעַם עָצוּם וָרָב וּבְאֹמֶץ רוּחַ

חִישׁ נַכֶּה אֵת הָעַמּוֹנִים אוֹיְבֵינוּ

אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֵת חִתִּיתָם עָלֵינוּ

וְנָשׁוּבָה וְנִבְנֶה צִיּוֹן הַנֶּחֱרֶבֶת

וְנוֹשִׁיב שָׁם אֵת יֶתֶר פְּלֵטַת עַמֵּנוּ

וְעַד מְהֵרָה תִּבָּנֶנָּה חוֹמוֹתֶיהָ

לְמַחֲסֶה וּמָעֹז מִפְּנֵי כָל-אוֹיְבֶיהָ!

 

גדליהו.

 

הֲיִשָּׁנֶה אֵיפוֹא הַמִשְׂחָק פַּעֲמָיִם?

הֲיַקְרִיב הָעָם הַזֶּה שְׁאֵרִית כֹּחֵהוּ

אַחֲרִית נֵטֶף דָּמוֹ לְחֵפֶץ רַעֲיוֹן רוּחַ?

הֲלֹא עַד מְהֵרָה הַבַּבְלִים יָשׁוּבוּ

וּבְקִנְאָתָם כָּל-חַמָתָם יָעִירוּ

וְיַשְׁמִידוּ אֵת כֹּל הַהוֹלְכִים עִמָּם קֶרִי

אֲשֶׁר בְּכָל-מַכּוֹתָם מוּסָר לֹא לָקָחוּ

וְיִנָּקְמוּ בְלִי חֶמְלָה בַּחֲרוֹת אַפֵּמוֹ

מִכָּל-הַאֻמְלָלִים הָאֲסוּרִים בְּאַרְצֵמוֹ

פַּלָצוּת!

 

ישמעאל.

 

צָדַקְתָּ לֹא עֵת עוֹד לְמִלְחֶמֶת

נְחַכֶּה אֵיפוֹא – הַיָּמִים לֹא יִמָּשֵׁכוּ –

עַד אֲשֶׁר הַבַּבְלִים לָלֶכֶת יַרְחִיקוּ

וּבְמָקוֹם אַחֵר לַעֲשׂוֹת דַּיָם יִמְצָאוּ

בָּאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת חֵילָם יִלָּחֵמוּ

מָדַי וּפָרָס הֲלֹא נְכוֹנִים הֵמָּה

לִשְׁבּוֹר מֵעָלֵימוֹ מוֹטוֹת עֻלֵּמוֹ –

אַךְ נֵחָלֵץ חוּשִׁים עַתָּה לַעֲשׂוֹת חַיִל

וּלְזֹאת תְּנָה-לִּי אֵת שֵׁבֶט הַמֶּמְשֶׁלֶת.

 

גדליהו.

 

לִי נְתָנוֹ נְבוּכַדְנֶצַר וּלְשַׂר שָׂמַנִּי

בִּי הֶאֱמִין כִּי לוֹ רוּחִי נֶאֱמֶנֶת

הַאָתֵל בּוֹ אָנִי הַאֶגְנוֹב לְבָבֵהוּ?

הַאֲחַלֵּל בְּרִיתִי כְּבוֹגֵד וּפוֹשֵׁעַ?

הֲלֹא מִלֵּט הוּא אֵת נַפְשִׁי מִמָּוֶת

אֲשֶׁר לוֹ מֶלֶךְ יְהוּדָה הִכְרִיעָנִי?

 

ישמעאל.

 

זֹאת לֹא פִשְׁעִי הִיא זֹאת לֹא עָשִׂיתִי אָנִי

אַךְ הֲלֹא קֶדֶם לְמֶלֶךְ יְהוּדָה נִשְׁבַּעְתָּ

אָלָה רִאשׁוֹנָה וּקְדוֹשָׁה לְמַלְכֶּךָ

טֶרֶם לְמֶלֶךְ בָּבֶל אַחֲרֶיהָ נִשְׁבַּעְתָּ?

שְׁבוּעַת אֱלֹהִים זֹאת אֱמוּנָה נִצַּחַת

אֲשֶׁר בְּלֵב כָּל-בֶּן יְהוּדָה שֹׁרֶשׁ הִכָּתָה

וּמִי זֶה יְפִירֶנָּה לִמְעוֹל בּוֹ מַעַל?

 

גדליהו.

 

הַטֵּה נָא שַׂר לִי אֹזֶן קַשֶּׁבֶת

הָבָה וְאַרְאֶךָ אֵת שַׁחַת הָרֶשֶׁת

בָּהּ עַל נְקַלָּה נִלָּכֵד כֻּלָּנוּ:

יָמִים רַבִּים הָיוּ לִיהוּדָה בְּאֵין מֶלֶךְ

שׁוֹפְטֵיהֶם הֵם שְׁפָטוּם אֲשֶׁר בָּחָרוּ

בְּעֵת קְרָב וְשָׁלוֹם הֵם אוֹתָם נִהֵלוּ

אַךְ חֻלַּק לֵב הָעָם וַיְפֹרָדוּ

וַיָּמֹכּוּ מֵעֹצֶר רָעַת צָרֵימוֹ

כִּמְעַט עוֹד לַאֲגֻדּוֹת מְפֻזָּרוֹת נֹאחָזוּ

אָז צָעַק הָעָם וַיִּשְׁאֲלוּ לָהֶם מֶלֶךְ

לְנַהֲלֵם בְּשִׁבְטוֹ וּלְחַזֵּק לִבָּם יַחַד

וּבְיָד חֲזָקָה יִמְשָׁל-בָּם לַעֲשׂוֹת חָיִל.

הֵם הִמְלִיכוּ וַיִּהְיוּ לְעַם עָז גְּדָל-כֹּחַ

וְכָל-הָעַמִּים סָבִיב נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ

מִפְּנֵי עֹז הַמֶּלֶךְ וְתֹקֶף הַמֶּמְשֶׁלֶת

אַךְ מְהֵרַה הָיְתָה הַמְּלוּכָה לְנוֹגֶשֶׂת

וּפְנִימָה לָקְחָה אֲשֶׁר בַּחוּץ נָתָנָה

אֵת חֹפֶשׁ הָעָם עָשְׁקָה בְּעֹז יָדָיִם

וְכָל-מִשְׁפָּט וָצֶדֶק הִשְׁבִּיתָה מִשָּׁעַר

וַתַּעַשׂ נְבָלָה עַל פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ

וַתָּקֶם לָהּ צָבָא רָב כָּל אַנְשֵׁי חַיִל

וְרָאשִׁים עַל הָעָם עוֹשְׁקִים בְּרָב-כֹּחַ

וְכֹהֲנִים נְבָלִים שָׂרִים אַנְשֵׁי רֶשַׁע.

אָז פָּרַע הָעָם וַיִּנָּזְרוּ לַבֹּשֶׁת

סָרוּ מַהֵר מִדֶּרֶךְ הַקֹּדֶשׁ

וַיֹּאמְרוּ לְאֵל צוּרָם סוּר מִמֶּנּוּ

וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ!

הָהּ בְּבֵית יִשְׂרָאֵל שַׁעֲרוּרָה נֶעֱשָׂתָה

תַּהְפּוּכוֹת וּנְבָלָה לְלַעַג וּלְקֶלֶס:

הַשּׁוֹפְטִים שֹׁחַד וְשַׁלְמוֹנִים לָקָחוּ

אֵת הָעָם דִּכְּאוּ פְּנֵי עֲנִיִּים טָחָנוּ

הֶחָמָס קָם לְמַטֶּה רֶשַׁע וָזָעַם

לַחַלָּשׁ לַחַץ לַדָּל נֵטֶל מֶכֶס

לְדוֹבֵר אֱמֶת רְדִיפָה כֶּלֶא וָמָוֶת.

וְעַתָּה מַמְלָכוֹת עֲצוּמוֹת נֶאֱסָפוּ

וּלְאֻמִּים עָרִיצִים בְּעֹז הִתְיַצָּבוּ

וַיִּפְשְׁטוּ כְאַרְבֶּה עַל פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ –

וְאֵיךְ יָקוּם וְיִתְעוֹדֵד עַם הוֹלֵךְ שְׁחֹחַ?

מַלְכֵיהֶם אֵת שֵׁם אֵל אוֹתָם הִשְׁכִּיחוּ

וַיְרַפּוּ אֵת רוּחָם וְיֵלְכוּ בְלֹא כֹחַ

כָּכָה בְמַלְכּוֹ הָעָם הַזֶּה פָּרוּעַ

וְאֵיךְ עַתָּה יִתְגַּבֵּר וְיִתְאַזֵּר חָיִל?

לוֹ יֶחֱסַר אֹמֶץ וְהִתְנַשְּׂאוּת הָרוּחַ

הוּא נִכְנַע עוֹד טֶרֶם אוֹיְבוֹ הִכְנִיעֵהוּ

וּמַלְכּוֹ בִשְׂאֵתוֹ וְתַאֲוַת נַפְשֵׁהוּ

יוֹצִיאֵהוּ לַקְּרָב בּוֹ לֹא יַצְלִיחַ

נִשְׁאֶה בָהֶבֶל הַאֲמֵן בַּתֹּהוּ

כִּי מֵהֲדַר נִזְרוֹ הַנּוֹשָׁן מִזֹּקֶן

אוֹיְבוֹ עַד מְהֵרָה יֶחֱרַד וְיִכָּנֵעַ!

רַק אֶת-הַנֵּס הָיָּשָׁן מִימֵי קֶדֶם

יִפְרֹשׂ עַל שְׂדֵה הַקְּרָב וְיַעֲשֶׂה חָיִל!

בִּכְרוֹת אִתּוֹ מִתְקוֹמְמוֹ בְּרִית נֶאֱמֶנֶת

יְפִירֶנָּה בִרְמִיָּה וְיִמְעוֹל בּוֹ מַעַל

וְיֹאמַר לְהִתְחַכֵּם לוֹ וּלְסָבְבוֹ בְכַחַשׁ –

הִנֵּה הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ

הִצְמִית אֵת עַמּוֹ וְאֵת אוֹנוֹ הִכְנִיעַ

בְּיָדָיו עֲכָרָהוּ וַיָּכֶן לוֹ שַׁחַת

וַיַּהֲרוֹס מִבְצָרָיו מַעֲשֵׂה יָדֵיהוּ

וְעַתָּה כִי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁהוּ

רֶצַח בְּעַצְמוֹתָיו מֻכֶּה וּפָצוּעַ

כִּמְעַט הֹרָג מִתִּגְרַת יַד מְרַצֵּחַ

אֵין בּוֹ מְתֹם וּבְעָנְיוֹ מִתְיַפֵּחַ

הֲיָשׁוּב יִקְרָא לְמַלְכּוֹ מְרַצְּחֵהוּ

יַפְקִיד בְּיָדוֹ רוּחוֹ כְּעֶבֶד דַּכֵּא רוּחַ

וּכְנַעֲנֶה תַּחַת שִׁבְטוֹ יֵאָנֵחַ

לְמַעַן יֵרֵד שַׁחַת יִתֹּם לִגְוֹעַ?

הֵן מִמְאַת אֶלֶף אַךְ מֵאָה נוֹתָרוּ

הַאִם הַמֵּאָה הָאֵלֶּה יִתְגַּלֵּעוּ

וְיִפְּלוּ בְעַד צֶלֶם מַמְלָכָה נוֹפֶלֶת?

חָדְלָה הַמְּלוּכָה בְיִשְׂרָאֵל חָדֵלָה!

הַמֶּמְשָׁלָה לְבַדָּה מִשְׁפָּטָהּ הֶאֱבִידָה

רַק לְמוֹשֵׁל אַדִּיר אַחֵר נִשְׁמַע מֵעַתָּה

נִהְיֶה מַמְלָכָה שְׁפָלָה נִכְנַעַת

לְמֶמְשָׁלָה גְבֶרֶת גְּדוֹלָה מִשְׁמַעַת

אֵבֶר מַמְלָכָה גְדוֹלָה בְּעֹז וָכֹח

בְּצִלָּה נַעֲשֶׂה חַיִל וְנִמְצָא מָנוֹחַ!

 

ישמעאל.

 

זֹאת הִיא מֶרִי וּמֶרֶד גְּדַלְיָהוּ!

קֶשֶׁר הֵרִים יָד בִּמְשִׁיחַ אֱלֹהַּ!

הֲלֹא בָחַר לוֹ יָהּ אֵת דָּוִד לְמֶלֶךְ

וּבְזַרְעוֹ אַחֲרָיו מְלָכִים קְצִינֵי אֶרֶץ

וַיִּשָּׁבַע לוֹ שְׁבוּעָה נִצַּחַת:

"לֹא יָסוּר מִבֵּית דָּוִד תּוֹמֵךְ שֵׁבֶט

"יוֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ נָשִׂיא מָשׁוּחַ!"

אֲנִי הוּא הַחֹטֶר תּוֹמֵךְ הַשֵּׁבֶט

לִי מִשְׁפַּט הַמְּלוּכָה לְרֹאשִׁי הַנֵּזֶר

הַנּוֹגֵעַ בִּי נוֹגֵעַ בֵּאלֹהַּ!

 

גדליהו.

 

תָּאִיץ בִּי לְהָעִירְךָ וּלְהַזְכִּירֶךָ

כִּי תִקְרָא שֵׁנִית מְפֹרָשׁ בַּסֵּפֶר:

כֹּה אָמַר דְ' לִמְשִׁיחוֹ לְדָוִד:

לֹא יֶחֱסַר לְךָ מִזַּרְעֲךָ מֶלֶךְ מָשׁוּחַ

עוֹשֵׂה מְלוּכָה בְיִשְׂרָאֵל עַד נֶצַח

כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים עוֹלָם וָעֶד בָּאָרֶץ

אִם אַתָּה וְזַרְעֶיךָ דַּת אֵל תִּשְׁמוֹרוּ

נֶאֱמָנִים בִּבְרִיתוֹ וּבוֹ תִדְבָּקוּ

וַאֲהַבְתֶּם מֵישָׁרִים מִשְׁפָּט וָצֶדֶק".

וַתְּהִי לְהֶפֶךְ הֵם אֵת בְּרִיתוֹ חִלֵּלוּ

לָכֵן אָבְדָה מַלְכוּת יְהוּדָה מֵאַרְצֵהוּ

וְהַמֶּלֶךְ מַה-יַעֲשֶׂה כִּי נִשְׁאַר לְבַדֵּהוּ?

 

ישמעאל (אל לבו).

 

הָהּ בּוּז וְחֶרְפָּה! הַנָּבָל יִוָּדֵעַ!

רַגְלִי תִרְמְסֶנּוּ כְּרִמָּה וְתוֹלַעַת!

אַךְ עוֹד תַּחַת הַמַּסְוֶה אֶתְנַכֵּרָה

אֶמְשׁוֹל בְּרוּחִי אֶתְאַפֵּק הַפָּעַם

לֹא אָעִיר חֲמָתִי לֹא אֶזְעֹם זָעַם –

 

גדליהו.

 

הַאֲסַפֵּר לְךָ אֵיפוֹא אֵת כֹּל וְאוֹכִיחֶךָ?

הָהּ אֵיךְ תִּכְבַּד עָלַי זֹאת וּתְדַכְּאֵנִי!

אַתָּה לֹא תִסְלַח לִי לֹא תֹאבֶה לִסְלוֹחַ!

בְּכָל-לִבִּי שַׂר אַלּוּפִי אֲקָרְבֶךָ

כָּל-אֲשֶׁר לִי לְךָ הוּא בֵּיתִי בֵיתֶךָ

כָּל-הוֹנִי עֲשֵׂה בוֹ כָּל-עֵת כְּחֶפְצֶךָ

לֹא אִירָא חֲמַת בָּבֶל כִי יִזְעֹם זָעַם.

הִנֵּה כָל-בֵּיתִי לְפָנֶיךָ פָתוּחַ.

בּוֹ גַם חֲמוּטַל וזְבִידָה תִשְׁכֹּנָּה.

 

ישמעאל.

 

הַחֲמוּטַל הַמַּלְכָּה הַזְּקֵנָה בְּבֵיתֶךָ?

וְגַם זְבִידָה אִתָּה פֹּה הִיא יוֹשֶׁבֶת?

אָנָּא הוֹבִילֵנִי נָא מַהֵר שָׁמָּה

 

גדליהו.

 

אֶנְהָגְךָ אֲבִיאֲךָ אֲלֵיהֶן בּוֹאָה!

 

______________

 

מחזה ו.

 

חדר בתוך הבית פנימה.

 

חמוטל וזבידה.

 

חמוטל.

 

בּוֹאִי נָא זְבִידָה הֵנָּה הַבַּיְתָה

דְּבַר סֵתֶר יֵשׁ לִי לְדַבֵּר אִתֵּךְ עַתָּה

(הולכות החדרה).

שְׁמָעִינִי בִתִּי כָּאֵם לָךְ אֲדַבֵּרָה

אַל נָא תֶהְגִי אֵיפוֹא כָּל-רַעֲיוֹן רוּחַ

עִזְבִי אֵת הָאִישׁ אֲשֶׁר נַפְשִׁי תְתַעֲבֶנּוּ.

 

זבידה.

 

מַדּוּעַ תְּתַעֲבִיהוּ מֶה עָשָׂה עָוֶל?

הֲלֹא יַרְאֶה לָךְ רַב אֱמֶת וָחֶסֶד

אֱמוּנָה וְאַהֲבָה וְכָבוֹד שִׁבְעָתָיִם?

מַה-לַּעֲשׂוֹת עוֹד וְלֹא יַעֲשֶׂה בְּכָל-לֵב וָנֶפֶשׁ?

הֲלֹא יֶחֱרַד לְמַלְּאוֹת חִישׁ כָּל-מַאֲוַיֵּינוּ

וְכָל-חֵפֶץ לִבֵּנוּ עוֹד הוּא עַל שְׂפָתֵינוּ?

גַּם הַטֶּבַע זֹאת הָאֵם הַמְּפַנֶּקֶת

בְּיָדָהּ הַנְּדִיבָה לֹא כֹה נוֹתֶנֶת

כָּל-חֵפֶץ בָּנֶיהָ טֶרֶם יִשְׁאָלוּ

כָּמוֹהוּ כָל-רֶגַע כְּבֵן נֶאֱמַן רוּחַ!

וְאַתְּ תִּגְמְלִיהוּ שִׂנְאָה וְאֵיבָה נוֹקֶמֶת

תְּשַׁלְמִיהוּ תַחַת טוֹבָה קִנְאָה זוֹעֶמֶת?

מַה-נַּעֲשֶׂה אָז אֵיפֹה נִמְצָא מָנוֹחַ

אִם גַּם הוּא יַעַזְבֵנוּ דַּלוֹת רְפוֹת כֹּחַ?

 

חמוטל.

 

הִנֵּה שְׂכָרוֹ אִתּוֹ בְּהִכָּבְדוֹ בָנוּ

כִּי הַמַּלְכָּה בְּבֵיתוֹ הִיא שׁוֹכֶנֶת

כִּי סָרָה אֶל בֵּיתוֹ לוֹ רַב מַשְׂכֹּרֶת!

וְעַל זֹאת יִקָּרֵא גַם שְׁמוֹ לְמַזְכֶּרֶת

בְּסֵפֶר דִבְרֵי הַיָּמִים בָּאָרֶץ.

מִמְּלָכִים לֹא תְשֻׁלַּם תּוֹדַת שְׂפָתָיִם;

לְשָׁרֵת אוֹתָם דֵּי תוֹדָה שִׁבְעָתָיִם.

וְיַעַן הוּא עֶבֶד הַכַּשְׂדִּים אוֹיְבֵינוּ

לְזֹאת אֲתַעֲבֶנּוּ וְהוּא נִבְזֶה בְעֵינֵינוּ.

 

זבידה.

 

שִׁמְעִי נָא אֵיפוֹא אַחֲוָתִי גַם אָנִי:

אָנֹכִי אֱהָבֶנּוּ לֹא אֶעֶזְבֶנּוּ

אַחַת לוֹ נִשְׁבַּעְתִּי אֱמוּנָה נִצַּחַת

וּבְרִיתִי זֹאת לוֹ נֶצַח נֶאֱמֶנֶת.

 

חמוטל.

 

הֲזֹאת אֶשְׁמַע מִפִּיךְ אֵם אָבִיךְ אָנִי

וַאֲנִי מְצַוָּה עָלָיִךְ לְבַל תִּזְכְּרִיהוּ?

אָנֹכִי פֹה תַחַת אָבִיךְ נִצֶּבֶת

בִּשְׁמוֹ אֲצַוֵּךְ וּלְקוֹלוֹ תִשְׁמָעִי!

הַכְהָתֵל בִּי גַּם בִּדְבָרוֹ תְהָתֵלִי?

 

זבידה.

 

הָהּ אַל תִּשְּׂאִי בִנְאָצוֹתַיִךְ אֵלֶּה

אֵת שֵׁם אָבִי הָאֻמְלָל עַל שְׂפָתָיִךְ!

רַב נָשָׂא וַיִּוָּסֵר בְּבֵית הַסֹהַר

שָׁם לָקַח בְּכָל-מְשׁוּגוֹתָיו כִּפְלָיִם

הֲתִשָּׂא זֹאת גַּם בִּתּוֹ הַנֶּעֱצֶבֶת?

אָנָא הֱנִיחִיהוּ אַל נָא תִקְרְאִיהוּ!

מַה-תָּעִירִי מַה-תְּעוֹרְרִי קְלוֹנוֹ פַעֲמָיִם?

זִכְרוֹנוֹ כְבָר נִקְדָּשׁ בְּהִוָּסְרוֹ שֶׁבַע

וְחֶבְלֵי מָוֶת חֶבְלוֹ בְחַבְלֵי בֵית הַכֶּלֶא.

הֲתֹאבִי לְחַדֵּשׁ קְלוֹן מוּמוֹ לַבּשֶׁת

מַזְכֶּרֶת גַּבְהוּתוֹ סוּת גְּאוֹנוֹ תִלְבּשֶׁת

מִמֶּנָּה עַתָּה כְבָר נַפְשׁוֹ מְטֹהָרֶת

וּמִכְּאֵב נֶעְכָּר הֵן רוּחוֹ נֶעְכָּרֶת?

 

חמוטל.

 

מַה-תֶּהְגִי רִיק תְּדַבְּרִי הֶבֶל וָרוּחַ

הַמְּלוּכָה תְצַוֶּה עָלַיִךְ בְּמַפְגִּיעַ

מִתֵּת יַד-בַּת-מֶלֶךְ לְהֵחַלֵּךְ לְעֶבֶד!

כָּל-מִקְרֶה רָע כָּל-אָסוֹן וָפֶגַע

לֹא יָסִיר הַהוֹד וַהֲדַר הַתִּפְאֶרֶת

אֲשֶׁר אֱלֹהִים יְשַׁוֶּה עַל רֹאשׁ מָשׁוּחַ –

הֵן כָּל-אֵלֶּה הֵם פֹּעַל אֵל בַּקֹּדֶשׁ!

הַיְכַחֵשׁ אִישׁ בְּאָבִיו לֵאמוֹר לֹא רְאִיתִיךָ

וְאֵת אִמּוֹ לֹא יֵדַע לֹא יַכִּירֶנָּה?

הֲיִקְרָא לְזָר אָבִי לְזָרָה אַתְּ יְלִדְתִּנִי?

הֲלֹא תֵדְעִי אֵיפוֹא הֲלֹא תָבִינִי

כִּי הַמִּקְרִים הָרָעִים אֲשֶׁר יְדַכְּאוּנוּ

הֵם עָלֵינוּ חוֹבוֹת כִּפְלַיִם יָשִׂימוּ

לִתְמוֹךְ כְּבוֹדֵנוּ וְהוֹד מַלְכוּתֵנוּ

לְבִלְתִּי חַלֵּל יִפְעַת נֵזֶר קָדְשֵׁנוּ?

וּבְשׁוּב אֵלֵינוּ מַמְלַכְתֵּנוּ כְּקֶדֶם

אָז הֶאָח יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֵנוּ

וְשֶׁמֶשׁ תִּפְאַרְתֵּנוּ בְּהוֹדָהּ תּוֹפִיעַ

מִתַּחַת הָעֲרָפֶל תְּשַׁלַּח קַרְנַיִם

אָז נַעֲמוֹד הָכֵן בִּיקָר וְתִפְאֶרֶת

בְּלָבְשֵׁנוּ גֵאוּת וְעֹז וְהָדָר תִּלְבּשֶׁת

וּמָגִנֵּנוּ לֹא תְחַלֵּל עוֹד בּשֶׁת.

 

זבידה.

 

הֲלֹא תַעַזְבוּ מַחְשְׁבוֹת אוֹנְכֶם נֶצַח

וּכְלַמֹּלֶךְ תַּקְרִיבוּ בְּנֵיכֶם לַתֹּהוּ?

מַמְלַכְתְּכֶם נִשְׁבְּתָה בָּאֵשׁ הִיא נֶאֱכֶלֶת

הַסְּעָרָה פִזְּרָה עֲפָרָה לְכָל-רוּחַ

וְעוֹד תִּרְדְפוּ אַחֲרֵי צֵל זֶה תְּבַקְּשׁוּ הֶבֶל?

וְתִזְבְּחוּ לוֹ בְנֵיכֶם לִנְחוֹל כְּבוֹד תִּפְאֶרֶת?

עֲצַת הַגֵּאיוֹנִים רָחֲקָה מִמֶּנִּי!

אָנֹכִי אֲתָעֵב כָּל-רוּם עֵינָיִם.

תְּבַקְּשׁוּ כָזָב הֶבֶל-רַעֲיוֹן רוּחַ

אֲנִי אֶבְזֶנּוּ מִלִּבִּי אֲסִירֶנּוּ

גַּם כָּל הַשּׁוֹגִים בּוֹ מִלִּבִּי אָסִירָה!

תַּקְשִׁיחוּ לִי לִבְּכֶם וַעֲצָתִי תִפְרָעוּ

לֹא תָנִידוּ לִי כְּאֵבִי לֹא תֵדָעוּ

אַקְשִׁיחַ לָכֶם אֵת לִבִּי גַם אָנִי

וַאֲחַלְצֶנּוּ מִמַּשַּׂאֲכֶם כִּי הֶלְאָנִי!

 

חמוטל.

 

הַתְדַמִּי כִי אִירָא חֲמַת עֲלוּמַיִךְ?

אָנֹכִי הַגְּבִירָה וְאַתְּ לִי תִשְׁמָעִי!

 

זבידה.

 

עוֹרְרִי גְבוּרָתֵךְ גְּבֶרֶת מַמְלֶכֶת!

צַוִּי לִמְשָׁרְתַיִךְ הֵם לָךְ יִשְׁמָעוּ!

שַׁקְּצִי אֵת לֶחֶם גִּבּוֹר הַחַיִל

אֲשֶׁר תִּבְזִיהוּ וּתְכַסִּיהוּ בשֶׁת.

פַּקְּדִי וְאַחֵר תַּחְתָּיו יְנַהֲלֵךְ בַּלֶּחֶם

וְיָכִין לָךְ מַטְעַמִּים וְכָל-עֹנֶג נָפֶשׁ!

הָהּ מְזִמָּה תוֹעֵבָה עָרְמָה מַמְאֶרֶת

בְּחֻבָּה רַק מִרְמָה חֲדָשָׁה מְסֻתֶּרֶת

 

חמוטל.

 

סְפִי חֶרְפָּה עַל-חֶרְפָּה אַתְּ-בַּת-בְּלִיַּעַל

בּוֹזִי שֵׂיבַת אֵם אָבִיךְ יֵקְהַת פָּנֶיהָ!

וַאֲנִי בְתֻמִּי וֶאֱמוּנָתִי אָמַרְתִּי:

בִּגְדוֹל הָאָסוֹן וּמְחִתָּה אוֹרֶבֶת

בִּרְבוֹת סָבִיב סָבִיב מֶרִי וָמֶרֶד:

בְּחֵק קְרוֹבַי לִבִּי יִהְיֶה בָטוּחַ

בְּקֶרֶב מִשְׁפַּחְתִּי אֵשֵׁב שְׁלֵוָה מִפַּחַד!

דַּלְתוֹת הַבַּיִת תִּסְגּוֹרְנָה תִפְאֶרֶת

בְּחֶדְרִי פְנִימָה יְקָר כָּבוֹד לִי מִשְׁמֶרֶת

אִם מִחוּץ תִּקְרְעֶנָּה יַד פּוֹשֵׁעַ

וּזְרוֹעַ נָבָל אֵת קַרְנָהּ תְּגַדֵּעַ!

הָהּ הֶאֱמַנְתִּי בַשָּׁוְא בָּטַחְתִּי בַתֹּהוּ

בָּנַי יְבַקְּשׁוּ אֲסוֹנִי יְמַהֲרוּ עֲשׂהוּ.

הַמָּה הָהּ תַּחְתִּי מָזוֹר יָשִׂימוּ

וּלְהָמִיר כְּבוֹדִי יָד בִּי יָרִימוּ!

לָמָּה אַאֲרִיךְ יָמִים לְעָמָל וָכָעַס

מַדּוּעַ לֹא נִסְגְּרוּ עֵינַי וָמַתִּי

בְּטֶרֶם בָּא הָרֹגֶז וַאֲסוֹנִי קְרָאָנִי?

מַה-תְּדַבְּרִי עוֹד זְקֵנָה סָרַת טָעַם?

כְּבָר נִסְכְּלָה עֲצָתֵךְ נִבְעֲרָה מִזֹּקֶן

נִסְרְחָה חָכְמָתֵךְ נִבְעַרְתְּ מִדָּעַת!

תַּהְפּוּכוֹת וְאִוֶּלֶת עַתָּה תְדַבֵּרִי

וַאֲשֶׁר פִּיךְ: יְקָר הוֹד גְּדֻלָּה יִקָּבֶנּוּ

הֶבֶל הִנֵּהוּ עַתָּה רַעֲיוֹן רוּחַ!

פִּתְחִי לָךְ פִּתְחֵי שְׁאוֹל כְּרִי לָךְ שַׁחַת

שִׁכְבִי שְׁנַת עוֹלָם תַּרְדֵּמָה נִצַּחַת!

 

זבידה.

 

שָׂאִינִי אֵם יְקָרָה כִּי לַחֲטוֹא נוֹאַלְתִּי

וּבַחֲרוֹן אַפִּי בְּרוּחִי לֹא מָשַׁלְתִּי

וָאַבִּיעַ בְּחָפְזִי קָשׁוֹת וְאִוֶּלֶת

וָאֶהִי לָךְ מֹרַת רוּחַ בַּת מְקַלֶּלֶת!

הַדָּבָר בּוֹעֵר בְּלֵב הַמְּדַבֵּר פִּי שְׁנַיִם

מִבְּלִי שׁוֹמֵעַ וּמַקְשִׁיב בְּאָזְנָיִם!

לִבּוֹ סְחַרְחַר חָלַל בְּקִרְבּוֹ פְנִימָה

טֶרֶם יְדַבֵּר רְתֵת יְבַטֵּא כְמַדְקְרוֹת חֶרֶב

לָרֶדֶת חַדְרֵי בֶטֶן בְּלֵב הַשּׁוֹמֵעַ –

הָהּ מַה-טּוֹב לְאָדָם אֲשֶׁר לוֹ הַיְכֹלֶת

לַעֲצוֹר בְּרוּחוֹ לִשְׁמוֹר פִּיו וּלְשׁוֹנֵהוּ

וְרוּחוֹ הַכַּבִּיר בִּמְעַט אֹמֶר יַבִּיעַ

וְאַחַר יַחֲרִישׁ אִם גַּם בְּקִרְבּוֹ סֹעָרֶת!

לְזֹאת שָׂאִינִי נָא אִמִּי אֲשֶׁר קָצַפְתִּי

וְחָטָאתִי בִלְשׁוֹנִי בְּלֵב רַגָּז עַתָּה.

הֲמָרִיתִי עוֹד רוּחֵךְ כְּבַת בְּלִיַּעַל?

הֲנָתֶתִּי לוֹ יָדִי כְּנַעֲרָה סוֹרָרֶת?

אַךְ רוּחִי וּלְבָבִי אֵלָיו הִקְדַּשְׁתִּי

וּבְקִרְבִּי פְנִימָה לוֹ מִזְבֵּחַ עָרַכְתִּי

בּוֹ לֹא אֶתְּנָה יַד אִישׁ זָר לִנְגוֹעַ

לְכַבּוֹת הַלֶּהָבָה עָליָו בּוֹעֶרֶת

לְהַבְעִיר אֵשׁ זָרָה לֶהָבָה עוֹכֶרֶת!

לֹא אֲחַלֵּל דְּבָרִי אֲשֶׁר דִבַּרְתִּי

לִבִּי לַנָּדִיב לָנֶצַח נָדַרְתִּי!

__________

 

מחזה ו.

 

חמוטל אחריה ישמעאל.

 

חמוטל.

 

כָּכָה רַבִּים הִבִּיעוּ וַיִּתְאַמֵּרוּ

אוּלָם הַיָּמִים לֹא-כֵן דִּבֵּרוּ

בַּחֲלוֹף יוֹם-עַל-יוֹם חַגִּים יִנְקוֹפוּ

שָׁנָה עַל-שָׁנָה תַעֲבוֹר דְּבָרִים יַחֲלוֹפוּ

תַּחַת מִקְרֶה כָל-אָדָם גַּם-אַתְּ תִּפּוֹלִי

מִנֵּטֶל הָעִתּוֹת נָבֹל תִּבּוֹלִי!

עַד מְהֵרָה תִרְאִי תִּוָּכְחִי לָדַעַת

כִּי נִתְעֵית בַּשָּׁוְא הֶאֱמַנְתְּ בְּמִרְמָה מְתַעְתַּעַת

בְּדַרְכֵּךְ זֶה לֹא תִצְלְחִי לֹא תַעֲשִׂי חָיִל

וְחֶזְיוֹנֵךְ יִדֹּד כַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לָיִל!

 

ישמעאל (בא החדרה).

 

כִּקְבֻצַּת-אֳנִיּוֹת[11] מִסֹּעָה סֹעָרֶת

וְסוּפָה תִסְחֲפֶנָּה תְפַזְּרֶנָּה לְכָל-רוּחַ

אֳנִיּוֹת אֵין מִסְפָּר בָּאָסוֹן אָבָדוּ

הַמְּעַטּוֹת אֲשֶׁר מֵאֲבַדּוֹן נִמְלָטוּ

בִּצְלָעוֹת נִשְׁבָּרוֹת בְּלִי מָשׁוֹט וָתֹרֶן

בִּשְׁקוֹט הַסַּעַר עַל הַחֹף נִפְגָּשׁוּ

רָנֵּי פַלֵּט הַנִּמְלָטִים יָרֹנּוּ

וְאִישׁ אֵת רֵעֵהוּ בְּדִמְעוֹת גִּיל יְבָרֵכוּ

כֵּן יַעֲלוֹז לִבִּי מֵרֹב גִּיל וָנַחַת

בִּרְאוֹת פָּנַיִךְ עַתָּה דּוֹדָה צוֹלַחַת!

 

חמוטל.

 

הָרוּחַ נְשָׂאֲךָ וְקִדַּמְתָּ לִבְרוֹחַ

טֶרֶם בָּא הַשֶּׁבֶר בְּחֵמָה סוֹעֶרֶת

וְסַעֲרַת הַסַּעַר לֹא רָאוּ עֵינֶיךָ.

הֻגַּד כִּי לְךָ עִקְבוֹתָיו נוֹדָעוּ

וַתָּחָשׁ מִפְלָט לָךְ אֶל הַחֹף שָׁמָּה

וּבְעֵמֶק סֶלַע בְּנֵי עַמּוֹן נִסְתַּרְתָּ.

נִפְלָא הוּא בְּבֵית-צַר וְנוֹקֵם אוֹיֵב מַלְכֶּךָ

מָצָאתָ מָנוֹס וְחָסוּת מֵרוֹדְפֶיךָ!

 

ישמעאל.

 

טוֹבַת שֵׂכֶל כָּמוֹךְ תָּבִין לָדָעַת

כִּי בְדֵעָה וְהַשְׂכֵּל עָרְמָתִי זַמּוֹתִי.

בֵּית-מֶלֶךְ יִמְצָא גַם בְּבֵית-אוֹיְבוֹ עֵזֶר

אִם יִפּוֹל אָז זְרוֹעַ אַחַת תְּאַמְּצֶנּוּ –.

אַךְ הִנֵּה אֶל בֵּית גְּדַלְיָהוּ סַרְתְּ עַתָּה!

הֲזֶה הוּא לָךְ מָגֵן רַב וּמוֹשִׁיעַ?

הַבְיָדוֹ אֵיפוֹא אֵת רוּחֵךְ תַּפְקִידִי?

הַעָלָיו עַתָּה אֶת-יְהָבֵךְ תַּשְׁלִיכִי?

 

חמוטל.

 

אַל תְּדַבֵּר מִמֶּנּוּ כְּלַעֲנָה לַחֲמֵהוּ

וּמְאֻשָּׁרָה אֶהֱיֶה וְלִבִּי שָׂמֵחַ

לוּ אוּכַל וַאֲסִירֶנּוּ וְלֹא אֲשׁוּרֶנּוּ

וְאָנֹכִי לֹא אֵדַע מָה אֵיפוֹא אָנִי?

אִם אֲסִירָה וּשְׁבִיָּה בְּבֵית הַסֹּהַר

אוֹ גְבִירָה חוֹסָה בְצֵל הֵיכַל תִּפְאֶרֶת?

אִם הַבַּיִת הַזֶּה לִי בֵית-הַכֶּלֶא

אוֹ מָנוֹס לִי וּבְחֶפְצִי אֶעֱזְבֶנּוּ?

 

ישמעאל.

 

נָקֵל הוּא לְהַתְוֹת עַל-דֶּלֶת בֵּית-הַסֹּהַר:

"זֶה בֵּית מָנוֹס לְנָס נִכְבָּד פָּלִיט צוֹלֵחַ"

וּלְפָאֵר וּלְיַפּוֹת גַּם פֶּתַח הַשַּׁעַר

כִּי בוֹ יָבוֹא בְרִנָּה גִּבּוֹר מְנַצֵּח!

לַפֶּתַח יִשְׁקוֹד שׁוֹמֵר נֶאֱמַן רוּחַ

וְיַזְהִיר לְבַל יָהִין אִישׁ לָצֵאת הַחוּצָה

כִּי לַפֶּתַח שׁוֹד וּמְחִתָּה רוֹבֶצֶת.

וּלְעִתּוֹת יַחֲרִיד גַּם בִּזְרוֹעַ כֹּחַ

וְיָבִין לַכִּסִיל אִם אָשְׁרוֹ לֹא יוֹדֵעַ – –

הֲתִתְּנִי אֵיפוֹא יָדֵךְ לִהְיוֹת לְעֵזֶר

לִמְפַלְטֵךְ מוֹצִיאֵךְ מִזֶה בַּסֵּתֶר?

 

חמוטל.

 

בְּשִׂמְחַת לֵב אֶתֵּן יָדִי לִמְפַלְטֵנִי

לְהוֹצִיאֵנִי מִבֵּית נָבָל וּמְתַעְתֵּעַ

אֲשֶׁר כְּתוֹעֵבָה בִלְבָבִי אֶבְזֶנּוּ.

וְאֵיכָכָה עוֹד אוּכַל וְרָאִיתִי עַתָּה

כִּי זְבִידָה נֶכְדָּתִי אַהֲבָה לוֹ רוֹחֶשֶת?

הִיא בַּת-מֶלֶךְ בִּיהוּדָה הַגְּבֶרֶת

תֶּאֱהַב עֶבֶד הַכַּשְׂדִּים הַבְּלִיַּעַל

וְאַהֲבָתָהּ תְּחַדֵּשׁ עוֹד אוֹנִים עַתָּה

מֵאָז זֶה שֵׁנִית בְּבֵיתוֹ מְצָאָתְהוּ!

 

ישמעאל.

 

מָה-זֶה תְּדַבֵּרִי? הָהּ כְּלִמָּה וָבשֶׁת!

וְאַתְּ תֶּחֱשִׁי לַנְּבָלָה הַזֹּאת וְתַחֲרִישִׁי?

 

חמוטל.

 

מָה אֶעֱשֶׂה וּדְבָרַי כִּשְׂחֹק בְּעֵינֶיהָ?

הִיא בַעֲלוּמֶיהָ הוֹמִיָּה וְסוֹרָרֶת

תָּבוֹז לִיקְהַת אֵם כִּי פְתַיּוּת דּוֹבֶרֶת.

 

ישמעאל.

 

זְרוֹעִי תְאַמְּצֵךְ יָדִי לָךְ תּוֹשִׁיעַ!

אַךְ נְמַהֵר אֵיפוֹא נָחִישָׁה מַעֲשֵׂינוּ

וְאַתְּ עֲשִׂי אִתִּי חוֹזֶה וְתַעַזְרִינִי.

זֹאת לֹא תִהְיֶה לֹא תָקוּם בְּתוֹכֵנוּ!

לֹא אוּכַל שְׂאֵת עֶבֶד כִּי יִתְמוֹךְ שֵׁבֶט!

הֲיִקַּח לוֹ הָאִישׁ הַזֶה קַרְנַיִם

מִשְׁפַּט כֵּס וּמֶמְשֶׁלֶת בְּחֶזְקַת יָדָיִם

בְּיַד בַּת מֶלֶךְ לָהּ יִשָּׂא עֵינֵיהוּ

וִידַבֵּר לָהּ עֲגָבִים בְּחֵלֶק שְׂפָתֵיהוּ

לִנְחוֹל יְקָר וּגְדֻלָּה וְעֹז וּמֶמְשֶׁלֶת

בְּעֵינֵי דַלַּת הָעָם אוֹהֲבֵי אִוֶּלֶת?

וְעוֹד לוֹ אַךְ הַמְּלוּכָה וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת?

דְּעִי נָא מַלְכָּה עֲדִינָה אֲשֶׁר יָעַצְתִּי

אָנֹכִי לְבַעֲלִיס הַמֶּלֶךְ הִבְטַחְתִּי

זֶה יַמִים מִסְפָּר אֵת זְבִידָה לָאֵשֶּת

זֹאת הִיא עֲצָתֵנוּ הָאֱמוּנָה מִקֶּדֶם –

לְמַעַן יַעֲמוֹד לִימִינִי וְיָדוֹ תִתְמְכֵנִי

בְּקוּמִי לְהָקִים שֵׁנִית אֵת מַמְלַכְתֵּנוּ –

הָרֵי בָשָׁן וְהַכָּרִים אֶתֵּן לוֹ לְמֹהַר

הֲטוֹבָה עֲצָתִי זֹאת גַּם בְּעֵינַיִךְ?

 

חמוטל.

 

טוֹב יָעַצְתָּ כֵּן חָפֵץ גַּם צִדְקִיָּהוּ

אַךְ זְבִידָה תַקְשֶׁה עָרְפָּהּ וְתַרְבֶּה מֶרִי.

 

ישמעאל.

 

הַהִיא תַמְרֶה? הַאֵינֶנִּי הַמֶּלֶךְ?

הַאֵינֶנִּי רֹאשׁ הַבַּיִת עַתָּה?

מָתַי מָרוּ זַרְעֵי דָוִד בַּמֶּלֶךְ?

וְאִם הִיא תִקְשֶׁה אֵלֵינוּ וְלֹא תֹאבֶה שְׁמוֹעַ

אָז לָנוּ עֵצָה וּגְבוּרָה וְרָב-כֹּחַ

לְהַטּוֹתָהּ בְּחָזְקָה לְחֵפֶץ לִבֵּנוּ.

אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנָּה אַל תִּירָאִי!

אֶת-זְמָמִי אָפִיק וּבְדַרְכִּי אַצְלִיחַ

אִם גַּם יָדֵךְ תִּכּוֹן עִמִּי לְסַעֲדֵנִי

אִם בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה לְעָזְרֵנִי תוֹאִילִי.

 

חמוטל.

 

חָלִילָה-לִּי לְרַמּוֹתְךָ כִּמְתַעְתָּעַת!

לִבִּי אֶל-כָּל-אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ תַּטֶּנּוּ.

בֶּאֱמוּנָה וְלֵב תָּמִים פֹּה אִשָּׁבֵעַ

כִּי טוֹב רְאוֹתִי אוֹתָהּ מֵתָה בַעֲלוּמֶיהָ

מֵרְאוֹת בְּנַבְלוּתָהּ בְּהִנָּזְרָהּ לַבּשֶׁת

וּתְכַסֵּנִי חֶרְפָּה כְּלִמָּה תִלְבּשֶׁת!

 

ישמעאל.

 

טוֹב אֵיפוֹא-לַמִּלְחָמָה-בְּשׁוֹאָה וָזָעַם

אֶתֹּץ אֵת הַבַּיִת הַזֶּה הַפָּעַם!

 

תמה המערכה.

 

 

מערכה שׁלישית.

 

מחזה א.

 

ישמעאל. בעשא.

 

ישמעאל.

 

לְךָ-נָּא בַעֲשָׁא הַנֶּאֱמָן לִי וְאֶשְׁלְחֶךָ

הַדָּבָר נָחוּץ מְאֹד וְכֵן מַהֲרָה חוּשָׁה

כָּמוֹנִי שְׂכַר פְּעֻוּלָּתֵנוּ יָדַעְתָּ

וְאֵת כֹּל הַמַּשְׂכֹּרֶת אַךְ לְךָ אֶתְּנֶנָּה.

כִּתְאוּמֵי בֶטֶן לְכָל-מִקְרֶה אֲנַחְנוּ

וּפְקֻדָּה אַחַת תִּפָּקֵד עַל שְׁנֵינוּ

יַחְדָיו נַעֲלֶה מָעֳלָה אוֹ נֵרֵד מָטָּה.

 

בעשא.

 

עַבְדְּךָ אָנֹכִי מִלֵּדָה וּמִבֶּטֶן

וְעַבְדְּךָ אֶהֱיֶה נֶצַח עַד רִדְתִּי קָבֶר.

כְּצִלְּךָ אִלָּוֶה כָל-עֵת אֵלֶיךָ

וְאִתְּךָ אֶתֹּם וְאֹבֵד בִּקְרוֹב לָיִל.

לָכֵן בְּטַח עָלַי כִּי אֶעֱשֶׂה כָל-חֶפְצֶךָ

וְאֶל כָּל-אֲשֶׁר תִּשְׁלְחֵנִי כְּרֶגַע אָחוּשָׁה.

 

ישמעאל.

 

יָדַעְתִּי אֱמוּנָתְךָ לִי וְתֹם לִבֶּךָ.

עַתָּה אֶל מַחֲנֵה הָעַמּוֹנִים חוּשָׁה

בְּסֵתֶר נִקְרַת הַצּוּר שָׁם חוֹנִים הֵמָּה

וְאָמַרְתָּ לְעֶגְלוֹן אִישׁ בְּרִיתִי הַמֶּלֶךְ:

כֹּה אָמַר הַשַּׂר יִשְׁמָעֵאל אָחִיךָ

אַל-נָא תִקְצַר נַפְשְׁךָ שָׁם בְּמַאֲרָבֶךָ

כִּי בְעוֹד יָמִים מִסְפָּר עֵת-לַעֲשׂוֹת לָנוּ

אַךְ אַל-יוֹסֵף שְׁלוֹחַ מַלְאָכִים הֵנָּה

פֶּן יִוָּדַע סוֹדֵנוּ וּבְרָע נִפּוֹלָה

יִשָּׁמֵר וְיַשְׁקִיט וִיחַכֶּה עִם חֵילֵהוּ

עַד אֲשֶׁר יִסְּעוּ הַכַּשְׂדִּים מִגְּבוּלֵנוּ

בְּטֶרֶם... הֲתָבִין?

 

בעשא.

 

אָבִינָה מִלֶּיךָ.

וַאֲנִי אֲמַהֵר וְאַגִּיד כִּדְבָרֶיךָ.

 

ישמעאל.

 

לֹא רַבִּים הֵם אֲבָל גִּבּוֹרֵי חָיִל

וְיָצוּרוּ בָעֹז עַל הַחוֹמוֹת הָאֵלֶּה.

וְאָנֹכִי כָזֹאת מֵרֹאשׁ לֹא יַָדעְתִּי

כִּי חֵיל הַכַּשְׂדִּים עוֹד חוֹנִים פֹּה הֵמָּה.

בְּנָסְעָם הֶאָח! אָז אֶעֱשֶׂה וְאַצְלִיחַ

אָז עַל כָּל-אוֹיְבַי אָרִיעַ אַף אַצְרִיחַ!

 

בעשא.

 

כָּכָה אֲדַמֶּה בִלְבָבִי גַּם אָנִי

כִּי הֵמָּה מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה אֵינֵמוֹ

רַק אֲסַפְסוּף אִכָּרִים פֹה נוֹעָדוּ.

 

ישמעאל.

 

לֵךְ אֱמוֹר לָהֶם כִּי דוּמָם יֵשֵׁבוּ

וִיחַכּוּ עַד שָׁלְחִי וְאֶקְרָא לָהֶם: בּוֹאוּ!

אָז יָבוֹאוּ לַמּוֹעֵד אַל יְאַחֵרוּ

אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֵימוֹ.

אַךְ אִישׁ אַל יַקְדִּים לַעֲזוֹב אֵת הָאָרֶב

עַד בּוֹא דְּבָרִי וְאֶשְׁרְקָה לָהֶם לָלֶכֶת

פֶּן יִרְאֶה אִישׁ וְנוֹדַע דְּבַר סוֹדֵנוּ

וּבְפַחֲזוּתָם אָז תִּקָּרַע הָרֶשֶׁת

עוֹד בְּטֶרֶם לָכְדָה אֵת טַרְפָּהּ לָרֶשֶׁת.

 

בעשא.

 

אָבִינָה אֲדוֹנִי אֵת-כָּל-דְּבָרֶיךָ...

הֱיֵה נָא-אֵיפוֹא נָכוֹן וּבָטוּחַ

כִּי צַוְּךָ אֲמַלֵּא כְּצִיר נֶאֱמַן רוּחַ

וְצִיר אֱמוּנִים אֶהֱיֶה לְכָל-אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנִי

לֹא אַפִּיל דָּבָר מִכָּל-אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.

 

ישמעאל.

 

וְשׁוּבָה אֵיפוֹא בִּנְכוֹן הַיּוֹם הֵנָּה

אַךְ הִתְהַלֵּךְ לְאִטְּךְ וּשְׁמוֹר רַגְלֶיךָ

אַל יִוָּדַע כִּי הָלַכְתָּ וּבָאתָ.

לוּ יָכֹלְתָּ עֲשׂה בִּתְבוּנוֹת כַּפָּיִם:

הָבִיא לִי צַיִד כְּמוֹ לָצוּד יָצָאתָ

הֱיֵה מָהִיר בְּמַעֲשֶׂיךָ וְהִתְחַכֵּמָה.

(שנימו הולכים).

______

 

מחזה ב.

 

גדליהו אחרי כן זבידה.

 

גדליהו (לבדו).

 

גֶּבֶר יָמוּת וְאָבַד יִגְוַע וְאֵינֶנּוּ!

וּבְמוֹתוֹ יִשָּׁכַח אֵין אִישׁ יִזְכְּרֶנּוּ –.

צוֹלֵל בְּיַם הַחַיִּים חֲסַר אוֹן וִיכֹלֶת

חִישׁ יִזְרְמוּהוּ גַלִּים תִּשְׁטְפֵהוּ שִׁבֹּלֶת

עָלָיו הַבְּאֵר אֵת פִּיהָ אוֹטֶרֶת

עַד מְהֵרָה יִשָּׁכַח בְּאֵין כָּל-מַזְכֶּרֶת!

שָׁם בְּרֹאשׁ מְרוֹמִים בַּעֲלָטַת הַלָּיִל

נִבְלַת בְּנֵי צִיוֹן גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל

עַם-רָב מֻשְׁלָכִים מְלֹא רֹחַב הָאָרֶץ

מִתִּגְרַת יַד אוֹיֵב בָּם פָּרְצָה פָרֶץ

תְּמִימִים כְּיוֹרְדֵי בוֹר שׁוֹכְבִים לָעֵינָיִם

עוֹד לֹא מָצְאוּ קֶבֶר שָׁם זֶה יוֹמָיִם

וּפֹה יָחֵלוּ הַחַיִּים שַׁעֲשׁוּעֵימוֹ

מִרְמָה תַּאֲוָה כָּל-הַבְלֵי תַעֲתוּעֵימוֹ

הִתְעַשֵּׁר הִשְׂתָּרֵר רְחַב לֵב רוּם עֵינָיִם

לֹא לָקְחוּ מוּסָר לֹא פִתְּחוּ אָזְנָיִם!

בְּהִבָּקַע הָאֲדָמָה וְתִפְתַּח פִּי שַׁחַת

וְתָקִיא שַׁלְהֶבֶת וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת

וַתִּגְעַשׁ וַתָּבִיא שַׁמָּה וָקָרֶץ

וַתְּהִי מַהְפֵּכָה וּמְהוּמָה בָאָרֶץ

יוֹם אֶחָד כִּי יַעֲבוֹר יוֹם שֵׁנִי יַגִּיעַ

וְהִנֵּה הָאָדָם אֵת יָדָיו יָנִיעַ

וְיִבְנֶה בִנְיָנִים וְכָל-הֵיכְלֵי תִפְאֶרֶת

וְיַרְבֶּה קִנְיָנִים וְאוֹצָרוֹת לְמִשְׁמֶרֶת

וְיַעֲשֶׂה שַׁעֲשׁוּעִים וְעֹנֶג שִׁבְעָתָיִם

וּמִשְׁתֵּה שְׁמָנִים וְכָל-תַּאֲוַת עֵינָיִם

בַּמָּקוֹם שָׁם מָצְאוּ אֲבוֹתָיו קֶבֶר

וְנִשְׁכַּחַת הַשְּׁמָמָה הַשֵּׁאת וְהַשֶּׁבֶר!

 

זבידה.

 

הַאַתָּה זֶה גְדַלְיָהוּ פֹּה לְבַדֶּךָ?

הֶאָח מָה-גָּדְלָה שִׂמְחָתִי הַפָּעַם!

מָה רַב אַָשְׁרִי כִּי פֹה אֵיפוֹא מְצָאתִיךָ

וְנַפְשִׁי זֶה רַב גָּרְסָה לְתַאֲבָה אֵלֶיךָ.

הֵם יִשְׁמְרוּ עֲקֵבַי כָּל-צְעָדַי צָדוּ

יְאַסְּרוּנִי כָל-רֶגַע בְּכָל-מְלֶאכֶת יָדָיִם

לְכַלְּאֵנִי כָּל-הַיּוֹם כְּלוּאָה בַבָּיִת

לְבִלְתִּי מְצוֹא עֵת אֵלֶיךָ לָלֶכֶת

לִשְׁמוֹעַ אִמְרֵי פִיךְ נִיב שְׂפָתֶיךָ

נְאֻמִּים נְעִימִים דִּבְרֵי נִחוּמֶיךָ!

 

גדליהו.

 

מִי זֶה יְמַלְּאֶנּוֹ לִבּוֹ לִמְעוֹל מַעַל

לְעַנּוֹת נַפְשֵׁךְ כֹּה בְּבֵיתִי וְלֹא יָדָעְתִּי?

אִמְרִי נָא זְבִידָה תַמָּתִי אֱמֹרִי!

 

זבידה.

 

אֵיךְ יִכְבַּד לְדַבֵּר סָרָה בְּרִיב שְׂפָתָיִם

וּלְחַלֵּל אֵת אֲשֶׁר לְהַלֵּל תַּאֲוַת נָפֶשׁ

וּלְהַאֲשִׁים תַּחַת לֶאֱהוֹב אַהֲבַת קֹדֶשׁ!

הִיא הַזְּקֵנָה תְּלַמֵּד אֵת שִׁפְחוֹת הַבַּיִת

לִשְׁמוֹר אֵת כָּל-צְעָדַי בְּאֶלֶף עֵינָיִם

וְלָתוּר כָּל-דְּרָכַי בְּכָל-מִצְעַד רַגְלָיִם

וְכֵן תִּרְהַבְנָה לְרַגֵּל אוֹתִי כָל-פָּעַם

וְסָבִיב שָׁתוּ עָלַי לְמַשָּׂא וּלְטֹרַח

וָאֶהִי בְעֵינַי כִּכְלוּאָה בַסֹּהַר.

כֹּה תְמָרֵר חַיַּי כָּל-רֶגַע וָרֶגַע

וְתִסְפֶּה חֶרְפָּה עַל חֶרְפָּה בּשֶׁת עַל בּשֶׁת

וּבְקוֹל רַעַם בְּלֹא חֶמְלָה תַבְהִילֵנִי

וּתְדַבֵּר אִתִּי קָשׁוֹת בְּחֵמָה וָזָעַם

כְּמַדְקְרוֹת חֶרֶב לִי כָּל-חִצֵּי דְבָרֶיהָ

כְּקוֹץ מַכְאוֹב לְפִצְעֵי חַבּוּרָתִי הֵמָּה!

 

גדליהו.

 

הֲתַקְשֶׁה עוֹד רוּחָהּ בִּקְשִׁי יָמֶיהָ

וּתְאַמֵּץ אֵת לִבָּה בְּכָל-מַכּוֹתֶיהָ?

הָהּ אֵיךְ בִּנְדִיבוֹת רוּחָם יִתְהַלָּלוּ

וְתַהְפּוּכוֹת בְּלִבָּם בִּנְדִיבוֹת יִתְעוֹלָלוּ!

 

זבידה.

 

וְיִשְׁמָעֵאל גַּם הוּא בְּעַיִן עוֹיֶנֶת

יְהָתֵל בִּי כָל-פַּעַם בְּלַעַג שְׂפָתָיִם

וְיָבוֹז לְרִגְשֵׁי לִבִּי בַּחֲרֹק שִׁנָּיִם:

"הִנֵּה הַיּוֹנָה עִם צִפּוֹר מְצַפְצֶפֶת

"בֶּן-הַנֶּשֶׁר לַחֲסִידָה יִתְרוֹעֵעַ

"יְחַלֵק אִתָּהּ טֶרֶף שֶׁרֶץ וּצְפַרְדֵּעַ!"

 

גדליהו.

 

הָהּ עַלְמָה עֲנִיָּה נַעֲרָה אֻמְלֶלֶת!

אוּלָם הֲתָשִׂימִי לֵב לְדִבְרֵי בָלַע?

הֲיַעַכְרוּ רוּחֵךְ הֲתוּלֵי שְׂפָתָיִם?

הֲלֹא תִבְזִים בְּלִבֵּךְ וְהַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי?

הֲלֹא תֵדְעִי כִּי נַפְשֵׁךְ נַעֲלָה הִנֶּהָ

עַל דְּבַר שְׂפָתַיִם וּפְתַיּוּת כָּאֵלֶּה?

בִּדְרֹךְ רַגְלֵךְ עֹז וַתִּנָּשֵׂאִי

עַל גַּפֵּי מְרוֹמֵי הָאַהֲבָה מִמַּעַל

סוּגִים בַּשּׁוֹשַׁנִּים וְכָל-פִּרְחֵי נֹעַם

וְרוּחֵךְ בֵּין כּוֹכְבֵי אוֹר תָּעוּף שָׁמַיְמָה

שָׁם הָאַהֲבָה קַרְנֵי זָהֳרָה תְּשַׁלֵּחַ

הֲתִשְׁמְעִי אָז נַאֲקַת עוֹרֵב מִתָּחַת?

הֲתַטִּי גַם לְהֶמְיַת צִרְעָה אָזְנָיִךְ?

הִתְאוֹשְׁשִׁי עַלְמָה נְעִימָה הִתְחַזָּקִי

וּלְסִכְלוּת הַסְּכָלִים אָז אַתְּ תִּשְׂחָקִי!

 

זבידה.

 

זֹאת אוּכַל וְנָשָׂאתִי – כִּי אֶזְכְּרֶךָ

כִּי אֶזְכְּרָה אֵת הָאַהֲבָה הַנֶּאֱמֶנֶת

אֲשֶׁר בֶּאֱמוּנָתְךָ לִי אָז נִשְׁבַּעְתָּ

וְאֶפֶס הֶבֶל נִדָּף כָּל-רַעֲיוֹן רוּחַ –

אַךְ אֵימָה חֲשֵׁכָה תִלָּוֶה לִי עַתָּה

וְצוּקָה מְצִיקָה תִּלְחֲצֵנִי וּתְדַכּאֵנִי

כִּי אִירָא מְחִתָּה עַל בֵּיתְךָ אוֹרֶבֶת

כִּי רָעָה נֶגֶד פְּנֵיהֶם – רֶשֶׁת וָשַׁחַת –

הִזָּהֵר גְּדַלְיָהוּ שְׁמוֹר אֵת נַפְשֶׁךָ

הֵמָּה יְחַבְּלוּ אָוֶן מְזִמָּה יַחֲרוֹשׁוּ

שַׁחַת לְךָ יִכְרוּ מוֹקְשִׁים יָשׁוּתוּ

לְהַפִּילְךָ לְמַשּׁוּאוֹת פִּתְאוֹם כְּמוֹ רָגַע –

הָהּ הִמָּלֵט! הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ!

אֲנִי רוֹאָה קֶשֶׁר וּדְבַר בְּלִיַּעַל

בְּקָרְצָם בְּעֵינַיִם מְזָרוֹת אַף וָרַעַל

אֶשְׁמַע דִבְרֵי בֶלַע בְּלַחַשׁ שְׂפָתֵימוֹ

וּבֶגֶד יַעֲנוּ כָל-אוֹתוֹת פָּנֵימוֹ!

יִתְלַחֲשׁוּ וּמַחְשְׁבוֹת אוֹנָם יַעֲלִימוּ

לֹא אֵדַע מַה-זֶּה בְסֵתֶר סוֹד יַעֲרִימוּ

אַךְ לְהָרֵעַ בְּעָרְמָתָם יִתְנַכֵּלוּ

וּבְשׁוֹאָה פִתְאוֹם עָלֶיךָ יִתְנַפֵּלוּ!

 

גדליהו.

 

הֵרָגְעִי עַלְמַת חֵן אַל נָא תִירָאִי!

תֶּאֱרוֹג הַשְׁמָמִית מַעֲשֵׂה אוֹרֵג קוּרֶיהָ

רֶגֶל צִרְעָה רִשְׁתָּה הַדַּקָּה תְקָרֵעַ.

יַרְאוּ הַנְּחָשִׁים אֵת רַעַל שִׁנֵּימוֹ

יִנָּשְׂאוּ מֵעָפָר בְּעֶבְרָה וָזָעַם

לְהַפִּיל בֶּהָלָה אֵימָתָה וָפַחַד

מַלְתְּעוֹתָם נִתְצוּ שִׁנֵּימוֹ נִתָּעוּ –

אַאֲמִין כִּי יַחְשְׁבוּ מְזִמּוֹת בְּמוֹ אֹפֶל

אוּלָם בַּל יוּכְלוּ זְמָמָם לֹא יָפִיקוּ

וְיִבָּצֵר מֵהֶם לַעֲשׂוֹת אֲשֶׁר יָזָמוּ!

בִּמְזִמּוֹת זוּ חָשָׁבוּ יִתָּפֵשׂוּ

וְעַל קָדְקֳדָם יֵרֵד חֲמָסָם פִּלֵּסוּ.

 

זבידה.

 

הֲתֵדַע נָכוֹן כִּי לֹא שָׁוְא מַבָּטֶךָ?

הַאִם לֹא תִשָּׁעֵן וְתִבְטַח עַל תֹּהוּ?

מִי יוֹדֵעַ אִם יְמִינְךָ לְךָ תוֹשִׁיעַ

אִם תַּעֲשֶׂה וְתוּכַל וְאוֹיְבֶיךָ תַכְרִיעַ?

 

גדליהו.

 

אַל נָא תִירָאִי אַל נָא תִוָּאֵשִׁי

אָנֹכִי זֶה רַבּוֹת בְּיָמַי שָׂרִיתִי

רַב יָגַעְתִּי עֲדֵי דָבָר מָצָאתִי

רַב עָמָל שָׂבַעְתִּי טֶרֶם הִשַּׂגְתִּי!

אִם אָמַרְתִּי פַעַם רְאֵה זֶה מָצָאתִי

וּבְחָפְזִי הֶאֱמַנְתִּי לִמְחוֹז חֶפְצִי בָאתִי

וְהִנֵּה חֲדָשׁוֹת אֲשֶׁר לֹא פִלַּלְתִּי

פִּתְאוֹם לְשָׂטָן עַל דַּרְכִּי הִתְיַצָּבוּ

אָנֹכִי בְכָל-כֹּחִי וְאוֹנִי עָמַלְתִּי

מוּל כָּל-פֶּגַע לָחַמְתִּי וְחַיִל עָצַמְתִּי

עֲדֵי חֵפֶץ לִבִּי בְיָדִי הִצְלִיחַ

וּבָאַחֲרוֹנָה רֹאשׁ מַטְּרָתִי עָלִיתִי.

חַכִּי נָא אֵיפוֹא חֲבִי כִמְעַט רֶגַע.

עַתָּה מַטָּרָה נִשְׂגָּבָה לִי שַׂמְתִּי

אֹשֶׁר בַּת-עַמִּי וְאַהֲבָתֵךְ בַּת-שׁוֹעַ

וּלְהֲשִּׂיג מַטְּרָתִי זֹאת אֶתְאַמֵּצָה

נֶגֶד כָּל-מַעֲצוֹר בְּכָל-עֹז אִלָּחֵמָה.

בְּשׁוּב הַסְּדָרִים לְאַרְצֵנוּ הַנֶּהְפָּכָה

הַמְּהוּמָה תַמָּה הַמְּבוּכָה שָׁכָכָה

אָז אֶנָּשֵׂא אֵרוֹמֵם נָכוֹן בָּטוּחַ

מוּל גֹּבַהּ אַפָּם אָקוּם בְּאֹמֶץ רוּחַ

אֶדְרֹשׁ לִי הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי

אוֹתֵךְ רַעֲיָתִי כִּי אוֹתֵךְ קִוִּיתִי

אוֹיָה לָמוֹ אִם בִּזְדוֹן לֵב וָמֶרִי

יִרְהֲבוּ לְהִתְיַצֵּב נֶגְדִּי בַּחֲמַת קֶרִי

בְּרוּחִי הַקָּשָׁה אֶשְׁבּוֹר גְאוֹן עֻזָּמוֹ

מִתֵּגְרַת יָדִי הֵם יִכְלוּ כֻלָּמוֹ!

הֲתֹאבִי רַעֲיָתִי זְבִידָה נֶאֱהֶבֶת

הַתְחַכִּי לִי בֶאֱמֶת בְּנֶפֶשׁ תּוֹאֶבֶת?

 

זבידה.

 

אִם בְּאַהֲבָתִי לְךָ אוֹחִיל תִּשְׁאָלֵנִי?

שְׁאֵלָתְךָ זֹאת שִׁקּוּי לְעַצְמוֹתַי הִנֶּהָ

עָסִיס לְכוֹס חַיָּתִי הַמָּלֵא רַעַל

אוֹתוֹ אֶמְצֶה אֶשְׁתֶּה בְנֶפֶשׁ שׁוֹקֶקֶת!

כִּי אַתָּה מֵעֲסִיס עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵנִי

כִּי אַתָּה נַפְשִׁי הַצְּמֵאָה תַשְׂבִּיעַ!

לָכֵן יָרוּם לִבִּי עָלֵז וְשָׂמֵחַ

בְּאָשְׁרִי רַב לִי עַתָּה אוֹרִי זוֹרֵחַ!

הֵן זֶה בְּלִבִּי אָז אֱמוּנָה נִשְׁבַּעְתִּי

בִּהְיוֹתִי עוֹד לְרֶגֶל כֵּס מְלוּכָה גְבֶרֶת

זֹאת אֶקְרָא בְקוֹל נֶגְדָה נָא כָל-עָם עָתָּה!

אִם לִי לִבְחַר בַּחַיִּים אוֹ בַמָּוֶת

לִהְיוֹת לְךָ אֱמוּנָה אוֹ לְעָזְבֶךָ –

אָז יָקָר לִי הַמָּוְתָה אַךְ בּוֹ בָחַרְתִּי

אִם גַּם לָמוּת מוֹת אַכְזָרִי מֻגַּרְתִּי!

(מתחבקים).

 

גדליהו.

 

בְּרָכוֹת אֶלֶף לְרֹאשֵׁךְ עַלְמָה נֶאֱהֶבֶת!

בִּקְרוֹב יְמֵי תוֹחַלְתִּי וְעֵת תִּקְוָתִי בָאָה

אָז אֶרְמוֹס כְּפִיר וְתַנִּין שַׁחַל וָפֶתֶן!

רַק עוֹד מְעַט וְנַצְלִיחַ וְנַעֲשֶׂה חָיִל

וּלְאוֹר יוֹם תֵּהַפֵךְ חֶשְׁכַּת הַלָּיִל!

גדליהו ינהל את זבידה אל פתח הבית והיא הולכת החדרה.

____________

 

מחזה ג.

 

גדליהו יוחנן שריה ירמות.

 

גדליהו.

 

הִנְּנִי כִּי בָאתֶם אֵלַי רֵעַי עַתָּה

מַה-שְּׁאֵלַתְכֶם אֵיפוֹא וְתֵעָשׂ הַגִּידוּ.

 

ירמות.

 

נִלְאֵינוּ נְשׂוֹא לְהַבִּיט אָוֶן וָרֶשַׁע

וְסוֹד מְרֵעִים יַמְתִּיקוּ עֲצַת בְּלִיַּעַל.

לֹא בַסֵּתֶר עָלֶיךָ סוֹד יַעֲרִימוּ!

בַּגָּלוּי אֵת חֲמַס יְדֵיהֶם יְפַלֵּסוּ.

לֹא עֲלִילוֹת דְּבָרִים תִּשְׁמַעְנָה אָזְנֵינוּ

עֲלִילוֹת בְּרֶשַׁע פֹּה תֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ!

לֹא לְךָ לְבַדֶךָ נָכוֹן אָסוֹן וָפֶגַע

לְכֻלָּנוּ תְאֻנֶּה רָעָה יִקְרַב נֶגַע

לְכֻלָּנוּ קְרוֹבָה מְחִתָּה נְכוֹנָה רֶשֶׁת

לְכֻלָּנוּ יָכִינוּ פַח יִטְמְנוּ קֶשֶׁת![12]

 

גדליהו.

 

מַה-יְּעוֹרֶרְךָ יַרְמוּת כִּי תִפְחֹד פַּחַד?

מַה-יָּעִיר חֲמָתְךָ כִּי רְתֵת דִּבַּרְתָּ?

 

שריה.

 

כֻּלָּנוּ עֶבְרָה וָזַעַם מָלֵאנוּ

מִכַּעַס נְבָלִים חוֹרְשֵׁי בְלִיַּעַל

מְנַכְּרֵי כָל-טוֹבָה וְכָל-אַהֲבַת הָרֵעַ

וְיוֹעֲצִים עֲצַת אָוֶן אַךְ לְהָרֵעַ!

 

גדליהו.

 

מַה-זֶּה יְכַעֲסֵכֶם אֵיפוֹא? סַפֵּרוּ!

 

ירמות.

 

אָרוּר הַנּוֹכֵל הַזֶּה הַמְּתַעְתֵּעַ

אִישׁ צַר וְאוֹיֵב מִבֶּטֶן פּוֹשֵׁעַ

יִשְׁמָעֵאל הָרָע הַזֶּה הַבְּלִיַּעַל

שַׂר מִזֶּרַע מְלוּכָה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ

וּבִזְרוֹעוֹת אַהֲבָה לְבֵיתְךָ הִקְרַבְתָּ

הוּא הֵרִים בָּךְ יָדוֹ לִמְעוֹל בְּךָ מַעַל!

 

גדליהו.

 

מַה-פִּשְׁעוֹ מַה-חַטָּאתוֹ כִּי תַרְשִׁיעֵהוּ?

מָה עָוֶל מָצָאתָ בוֹ כִּי תַאֲשִׁימֵהוּ?

 

ירמות.

 

הוּא יִתְהַלֵּךְ לְאִטּוֹ בְקֶרֶב מַחֲנֵנוּ

וִיפַתֶּה אֵת הָעָם בְּחֵלֶק שְׂפָתָיִם

כָּל-נִיב שְׂפָתָיו רַק אַהֲבָה חֵן וָנֹעַם

אֵת כָּל-אִישׁ יִתְהַלֵּךְ כְּאָח כָּרֵעַ

יָאִיר אֵלָיו פָּנִים יִתְקַע לוֹ כַפָּיִם

וְיִנָּשֵׂא בַהֲדַר כְּבוֹדוֹ בְּגֹבַהּ רוּחַ

יַרְחִיב עָלֶיךָ פִּיו בִּלְזוּת שְׂפָתָיִם

יְהַלֵּל אֹמֶץ רוּחֲךָ גְּבוּרוֹת יְמִינֶךָ

וִיחַלֵּל חֵפֶץ לִבְּךָ לִמְשׁוֹל בְּעַמֶּךָ.

יֹאמַר כִּי לֹא לְךָ יָאֲתָה הַמֶּמְשֶׁלֶת

כִּי נִפְתֶּה לִבְּךָ וְנַפְשְׁךָ שׁוֹאֶלֶת

עֹז וּמֶמְשָׁלָה אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ

וּבְחָזְקָה לָקַחְתָּ לְךָ מִשְׂרָה וְקַרְנָיִם –

יִשְׁאַל: הֲיִפּוֹל כֹּה יְהוּדָה לָנֶצַח

הֲיֵרֵד פְּלָאִים לֹא תָקוּם בּוֹ רוּחַ

כִּי זַרְעָיו עוֹד לִמְלוּכָה לֹא יִצְלָחוּ?

הוּא הַמֶּלֶךְ יֹאמַר וְלוֹ עֹז וּמֶמְשֶׁלֶת

לוֹ מִשְׁפַּט הַמְּלוּכָה וַהֲדַר הָעֲטֶרֶת

וְלָנוּ לָסוּר לְמִשְׁמַעְתּוֹ וּלְהִכָּנֵעַ

אוֹתוֹ נַעֲבוֹד וּלְדִגְלוֹ נִשָּׁבֵעַ

לוֹ נֶהֱבֶה גֹדֶל כִּי הוּא אֲדוֹנֵנוּ

וְהוּא כְיַד הַמֶּלֶךָ יְשַׁלֵּם מַשְׂכֻּרְתֵּנוּ!

כֹּה יְסֻבְּךָ בְּכַחַשׁ וּבְמִרְמָה וְלֹא יָדָעְתָּ

וְיִטְמוֹן לְךָ שַׁחַת עֲדֵי תִפּוֹל וְכָרָעְתָּ!

זֹאת לְהַגֵּדְךָ אֲדוֹנִי עַתָּה בָאנוּ

לְמַעַן תִּזָּהֵר וּתְקַדֵּם פָּנֵיהוּ

לְהָשִׁיב לוֹ גְמוּלוֹ וְכָל-תַּרְמִית לִבֵּהוּ

וְיִפּוֹל מִמֹּעֲצוֹתָיו וּזְדוֹנוֹ יִוָּדֵעַ

וְיִלָּכֵד בְּרִשְׁתּוֹ וְחָכְמָתוֹ תִתְבַּלֵּעַ!

 

גדליהו.

 

וַאֲנָשֵׁיכֶם אֵיפוֹא מַה-יֹּאמְרוּ הֵמָּה?

אַתֶּם וְכָל-עֲדַתְכֶם מַה-לּוֹ תָשִׁיבוּ?

 

שריה.

 

אֵין אֶחָד מִמֶּנּוּ יַטֶּה לוֹ אֹזֶן

אֵינֶנּוּ סְכָלִים אֵין לֵב לְהִכָּנֵעַ

לִזְנוֹת אַחֲרֵי עֲצַת מְעַוָּל מְתַעְתֵּעַ.

 

ירמות.

 

חָלִילָה-לָּנוּ מֵהַקְשֵׁב דִּבְרֵי בָלַע!

בְּדַבְּרוֹ יִשְׁמַע לוֹ כָּל-אִישׁ בִּפְנֵי זַעַם

יֵשְׂטְ מֵעָלָיו וְיִפֶן לוֹ כָּתֵף סוֹרֶרֶת.

 

גדליהו.

 

טוֹב כִּי לֹא עַל חֲלוֹמוֹתָיו תָּשִׁיבוּ

וְכֹה לַעֲנוֹת לַנּוֹכֵל כִּנְכָלָיו תֵּטִיבוּ.

עִזְבוּהוּ לְנַפְשׁוֹ וְכִלְיוֹתָיו יְיַסְּרוּהוּ

עוֹד מְעַט וְיַעֲזוֹב מַחְשְׁבוֹת אוֹנוֹ לְבַדֵּהוּ.

 

יוחנן.

 

אַל נָא אֲדוֹנִי אַל תַּאֲמִין בַּתֹּהוּ!

זֹאת הִיא רַק מוֹרֶךְ לֵבָב רִפְיוֹן רוּחַ

לֹא בָזֶה יִוָּסֵר נָבָל כָּמוֹהוּ

כִּי יֹאמַר אִם חֶפְצִי הַיּוֹם לֹא יַצְלִיחַ

מָחָר אֶעֱשֶׂנּוּ וּדְרָכַי יָחִילוּ –

הֵן רַבִּים עַתָּה נְמוֹגֵי לֵב אֵין דָּעַת

וִיפֻתּוּ בְרוֹב דְּבָרִים בְּחֵלֶק שְׂפָתָיִם.

גַּם אֶגְלֵי מַיִם חוּר בַצּוּר יֶחֱצָבוּ

אִם נֵטֶף נֵטֶף בְּמָקוֹם אֶחָד יִפּוֹלוּ.

הֲלֹא הֵבִיא בֵית דָּוִד זֶה עָלֵינוּ

דֵּי תְלָאוֹת וְרָעוֹת וּמְחִתָּה וָשֶׁבֶר?

מֶלֶךְ אֲשֶׁר יָבִיא אוֹיֵב לְאַרְצֵהוּ

וּלְהַרְחִיקוֹ מִגְּבוּלוּ אֵין בּוֹ יְכֹלֶת

בְּמַמְלַכְתּוֹ פְנִימָה יַרְבֶּה שׁוֹד וָלַחַץ

וּבְמָעֳלוֹ אֲשֶׁר יִמְעוֹל כִּמְתַעְתֵּעַ

יִשְׁרוֹק לְאוֹיֵב עַז אַכְזָר וּמְרַצֵּחַ

מֵאֶרֶץ נָכְרִיָּה לְהַשְׁחִית וּלְהָרֵעַ

הֲיַעֲשֶׂה הוּא שֵׁנִית מְלוּכָה מְתַעְתַּעַת

לְהָבִיא חֶרֶב בָּבֶל הַקָּשָׁה עָלֵינוּ

וּלְנַפֵּץ אֵת יֶתֶר שְׁאֵרִית עַמֵּנוּ?

זֹאת הִיא בֶגֶד זֹאת הִיא מַעַל וָרֶצַח

מַעַל בָּעָם לְהָמִיט רוּחוֹ נֶצַח!

הַתְדַמֶּה כִּי יַשְׂפִּיק בִּדְבַר שְׂפָתָיִם

יְנַסֶּה לְהַסִּיתֵנוּ בְלָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת

וְיָשׁוּב מִדַּרְכּוֹ אִם לֹא יַצְלִיחַ

כַּשּׁוּעָל אֵת יוֹנֵי הָאֲרֻבָּה יַנִּיחַ

וְהָעֲנָבִים הַגְּבוֹהִים לֹא יוּכַל קַחַת

יֵלֵךְ לוֹ כִּי יִרְאֶה עֲצָתוֹ נִבְעָרָה

נִכְזְבָה תוֹחַלְתּוֹ וְתִקְוָתוֹ מַפַּח נָפֶשׁ?

כָּל-דֶּרֶךְ נוֹכֵל יָשָׁר בְּעֵינֵיהוּ

כָּל-תּוֹעֵבָה יַעֲשֶׂה לְהָפִיק זְמָמֵהוּ –

הוּא יִלְטוֹשׁ חַרְבּוֹ לָךְ מְרוּטָה לָטֶבַח

מִתַּחַת לְמַדָּיו יִתְקְעֶנָּה בְּלִבֶּךָ

וְיִתְהַלֵּל בְּצִדְקָתוֹ וְיֹשֶׁר לִבֵּהוּ

כִּי הוּא הַמֶּלֶךְ וְאַתָּה הַפּוֹשֵׁעַ –

אוּלָם אֲקַדְּמָה פָּנָיו אַכְרִיעֵהוּ.

חַרְבִּי זֹאת תָּבוֹא בְלִבּוֹ וּתְמִיתֵהוּ!

(שולף חרבו מתערו).

כְּמוֹת נָבָל יוּמָת כִּלְיוֹתָיו אֲפַלֵּחַ

בְּטֶרֶם תִּגַּע בְךָ יַד הַמְּרַצֵּחַ!

 

גדליהו.

 

הָשִׁיבָה יוֹחָנָן אֶל נְדָנָהּ הַחֶרֶב!

רְאֵה אֲצַוְּךָ וּלְקוֹלִי הַקְשִׁיבָה!

הֲתַעֲשֶׂה אֵיפוֹא רֶצַח בְּאֶגְרוֹף רֶשַׁע?

הֲיִשָּׁפְכוּ פֹה דָמִים עוֹד הַפַּעַם?

הַמְעַט לָנוּ דְמֵי רִבְבוֹת הֲרוּגֵינוּ

הֲלֹא נִגְרוּ נַהֲרֵי דְמֵי חֲלָלֵינוּ

עַל אַדְמָתֵנוּ הָאֲרוּרָה וְהַנֶחֱרֶבֶת?

אַךְ יְדֵי אוֹיֵב מִחוּץ דַּם זֶה שָׁפָכוּ

הֲתִהְיֶה גַם בָּנו חֶרֶב אִישׁ בְּרֵעֵהוּ?

הֲתָחוּל גַּם קִלְלַת דַּם אָח עַל רֹאשֵׁנוּ

וּכְקַיִן יִדְבַּק אוֹת רֶצַח עַל מִצְחֵנוּ

וְהָעָם הַזֶּה יִהְיֶה נָע וָנָד בָּאָרֶץ?

אַל נָא אַחַי וְרֵעַי לֹא בְזֹאת נִוָּשֵׁעַ

רַק בְּשׁוּבָה[13] וָנַחַת תְּהִי עֶזְרָתֵנוּ

בְּמוֹעֵצוֹת וָדַעַת תְּקוּמָה תִהְיֶה לָנוּ.

נִשְׂנָא רֶשַׁע נֶאֱהוֹב צֶדֶק וָיֹשֶׁר

כָּל-עָוֹן נִשָּׂא וְנַרְבֶּה לִסְלוֹחַ

וְלֹא נִתֵּן אֲנַחְנוּ בְּפֹעַל כַּפֵּינוּ

כְּלֵי זַעַם בְּיַד לוֹחֲמֵינוּ סְבִיבֵנוּ!

הַאֵינֶנּוּ מִגֶּזַע דָּוִד חֹטֶר

נֵצֶר אַחֲרוֹן מִשָּׁרְשֵׁי מְלָכֵינוּ

בֵּן מְשֻׁלָּח וְנֶעֱזָב שָׁדוּד כָּל-תִּפְאֶרֶת?

הֲתָרַע אֵיפוֹא עֵינְכֶם בּוֹ וְתִשְׂטְמוּהוּ

כִּי אֵת הֲדַר כְּבוֹדוֹ נַפְשׁוֹ חוֹמֶדֶת?

כִּי יְבַקֵּשׁ יְקָרוֹ הַשָּׁדוּד מִמֶּנּוּ?

הֲנוֹדַע פִשְׁעוֹ גָּלוּי לָעֵינָיִם?

מָתַי עַם יְהוּדָה אֲנָשָׁיו הִרְשִׁיעַ

בְּלֹא עֵד נֶאֱמָן רַק בַּעֲלִילוֹת שְׂפָתָיִם?

כֹּה יַעֲשׂוּ מְלָכִים עָרִיצֵי הָאָרֶץ

כִּי הֵם מָגִנֵּי כָל-אַרְצָם יִתְאַמֵּרוּ

וּבְיָד חֲזָקָה עַל אַרְצָם יִמְשׁוֹלוּ

לֹא אֲנַחְנוּ הָעָם בְּשָׁפְטֵנוּ צֶדֶק!

 

יוחנן (משיב חרבו אל תערה).

 

הֲנִדּוֹם כְּאִישׁ אֲשֶׁר לֹא שׁוֹמֵעַ

וּנְיַחֵל עֲדֵי הוּא זְמָמוֹ יְבַצֵּעַ?

 

גדליהו.

 

שִׁמְרוּ מַסָּח אֵת מִשְׁמֶרֶת הַבַּיִת

וִהְיִיתֶם כֻּלְּכֶם נְכוֹנִים עַל כָּל-צַעַד

וּבְכָל-אֲשֶׁר יִפְנֶה שִׂימוּ לֵב וָעַיִן.

וְאִם דְּבָרָיו יִמְצְאוּ גַם אֹזֶן קַשֶּׁבֶת

וַאֲשֶׁר יְשַׁלְּחֵם יַצְלִיחוּ וְיַעֲשׂוּ פֶרִי

אָז בוֹאוּ אֵלַי וְנִוָּעֵץ כֻּלָּנוּ

וּלְהָפֵר עֲצָתוֹ אָז עֵת לַעֲשׂוֹת לָנוּ.

 

ירמות.

 

לוּ יְהִי כִדְבָרֶיךָ וְלֹא בַשָּׁוְא נִתְעֵיתָ!

אָמְנָם אֲנַחְנוּ נַקְשִׁיבָה לְקוֹלֶךָ

אֲבָל אַתָּה רַק אֵת יָדֵינוּ אִסַּרְתָּ

אַךְ לֹא אֵת הָרוּחַ הַנְּכֵאָה בְּתוֹכֵנוּ

הָרוֹאָה עֲתִידוֹת נוֹרָאוֹת בְּקִרְבֵּנוּ!

(הולכים).

________

 

מחזה ד.

 

גדליהו אתם.

 

אתם.

 

עַתָּה בָאתִי לְבָרֶכְךָ לִפְנֵי צֵאתִי

וּלְהוֹדוֹת לְךָ עַל חַסְדְּךָ וְאַהֲבָתֶךָ

כִּי הֵבֵאתָנִי בְשִׂמְחָה חֲדָרֶיךָ

אֲנַחְנוּ זֶה רַבּוֹת יַחְדָּו סָבַלְנוּ

תְּלָאוֹת מִלְחָמוֹת רַבּוֹת עַל שְׂדֵה קָטֶל

וּמַסּוֹת מַסָּעוֹת בְּמֶרְחַקֵּי אָרֶץ.

עַתָּה הִנְּנִי הוֹלֵךְ לְדַרְכִּי וְאֶעֶזְבֶךָ

מִי יוֹדֵעַ אִם אוֹסִיף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ?

 

גדליהו.

 

וּמַה-זֶּה תְמַהֵר עַתָּה לָלֶכֶת?

 

אתם.

 

מֵאֵת נְבוּזַרְאֲדָן פְּקֻדָּה בָאַתְנִי

כִּי עִם צִבְאוֹתַי אֲמַהֵר לִנְסוֹעַ

לִלְכּוֹד הַמְסִלָּה הַהוֹלֶכֶת דַּמֶּשְׂקָה

שָׁם יָבוֹא לִקְרָאתִי גַם הוּא וְאֶמְצָאֶנּוּ

אַרְצָה מִדְיָן נֵלְכָה שָׁם הֵחֵל מֶרֶד

וְכַאֲשֶׁר תַּמּוּ הַמּוֹרְדִים מִן הָאָרֶץ

וְסַעֲרַת הַמֶּרֶד לִדְמָמָה נָקִימָה

אָז יִסַּע גַּם נְבוּכַדְנֶצַר אִתָּנוּ

לִקְרָב וּמִלְחָמָה לִקְרַאת מִצְרָיִם

לָשׂוּם קֵץ לִגְאוֹן לֵב פַּרְעֹה לָנֶצַח.

כֹּה יְמֵי מְהוּמָה רַבִּים עוֹד נְכוֹנִים לָנוּ

וּמִלְחֲמוֹת תְּנוּפָה לַיָּמִים יוּצָרוּ.

 

גדליהו.

 

גַּם לִבִּי יֵלֵךְ אִתְּךָ רֵעַ יְקַר רוּחַ

גַּם רוּחִי בְכָל-אֲשֶׁר תֵּלֵךְ תִּלְוֶךָ

צָפוֹנָה וָנֶגְבָּה קֵדְמָה וָיָמָּה.

אִם זְכַרְתַּנִי שָׁם בְּמֶרְחַקֵּי הָאָרֶץ

בְּחֹרֶב בְּצָיוֹן בְּמִדְבַּר שְׁמָמָה וָתֹהוּ

אוֹ בְשָׁאוֹן וּמִלְחָמָה עַל שְׂדֵה קָטֶל

אוֹ בְרִגְעֵי מַרְגֵּעָה עֵת שָׁם תָּנוּחַ

אָז בִּרְכָתִי תְקַדְּמֶךָ וּתְשַׁעְשְׁעֶךָ

תְּשׁוֹבֵב נַפְשֶׁךָ וְתַזְכִּירְךָ לָדָעַת

כִּי הִיא מִלֵּב אוֹהֵב נֶאֱמָן נוֹבָעַת!

 

אתם.

 

יְקָרָה לִי בִרְכָתְךָ וְלִבִּי שָׂמֵחַ

וּבְכָל-דַּרְכִּי אֶהֱיֶה מְאֻשָּׁר וְצוֹלֵחַ

בְּיָדְעִי נֶאֱמָנָה וְלִבִּי בָטוּחַ

כִּי נוֹבַעַת מִלֵּב אוֹהֵב יְקַר רוּחַ.

 

גדליהו.

 

אֱלֹהִים יְהִי עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל

וַעֲצָתוֹ תַנְחֶךָ יוֹמָם וָלָיִל!

רְכַב וּצְלַח וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת יְמִינֶךָ

וְתַעֲשֶׂה לְךָ שֵׁם עוֹלָם בְּכָל-מִלְחֲמוֹתֶיךָ

תָּשׁוּב מִשְּׂדֵה קְרָב כְּגִבּוֹר מְנַצֵּחַ

בַּהֲדַר כְּבוֹד הוֹדֶךָ מְאֻשָּׁר וְצוֹלֵחַ

וְהָיְתָה גַם מְנוּחָתְךָ בְּאַחֲרִית יָמֶיךָ

כָּבוֹד וְתִפְאֶרֶת בְּקֶרֶב צֶאֱצָאֶיךָ.

רַק חֲמַת קִנְאָה לֹא נִיד שְׂפָתָיִם

תְּעוֹרֵר סְבִיבֶיךָ בְּכָל-מִשְׁלַח יָדָיִם

וְכָל-מַעֲשֵׂי תָקְפְּךָ וֶעֱזוּז נוֹרְאוֹתֶיךָ

חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים בִּגְבוּרוֹת יְמִינֶךָ

יִרְאוּ שׂוֹנְאֶיךָ וְיֵבוֹשׁוּ וְיַחְפִּירוּ

וְכָל-אוֹהֲבֶיךָ יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ.

כֹּה תִלְחַם וְשָׂרִיתָ בְּאֹמֶץ הָרוּחַ

עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה וּלְכָבוֹד תָּנוּחַ.

 

אתם.

 

הִרְבִּיתָ בִרְכָתְךָ וַאֲנִי קָטֹנְתִּי

אַךְ בְּיַד אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת כֹּל הַיְכֹלֶת.

עוֹד דָּבָר אֶחָד לִי עַתָּה אֵלֶיךָ

הֻגַּד לִי כִּי עַתָּה יָגוּר בְּבֵיתֶךָ

יִשְׁמָעֵאל הַשַּׂר מִזֶּרַע בְּנֵי הַמֶּלֶךְ

גַּם אֲנִי רְאִיתִיו מֵאָז זֶה פַעֲמָיִם

הָבָה נָא אֶקָּחֶנּוּ אִתִּי דַמֶּשְׂקָה

 

גדליהו.

 

וּמַדוּעַ?

 

אתם.

 

אֵיכָה כָזֹאת תִשְׁאָלֵנִי?

הַאוּכַל עַתָּה לַעֲזוֹב אוֹיֵב מַלְכֵּנוּ

בְּקִרְבֵּנוּ בָאָרֶץ זֶה תְּמוֹל לָכָדְנוּ

לַעֲשׂוֹת פֹּה כַטּוֹב וְכַיָּשָׁר בְעֵינֵהוּ

לַצְמִיד מִרְמָה וְתַעְתּוּעִים בְּאֵין מַפְרִיעַ?

אֵת הָאִישׁ הַזֶּה וְאֵת שִׁיחוֹ יָדַעְתִּי

עָרוּם הוּא בִנְכָלָיו לְהִתְנַכֵּל בַּסֵּתֶר

וְיָרֵא וְחָרֵד לַמִּלְחָמָה לְעֵינָיִם[14]

הוּא נָס וַיִּמָּלֵט מִירוּשָׁלַיִם

עוֹד טֶרֶם לָצוּד עָלֶיהָ קָרַבְנוּ

הוּא הֵעִיר מַשְׂטֵמָה וְחֵמָה בוֹעֶרֶת

וְאֵת צִדְקִיָּהוּ הֵסִית לִמְעוֹל מַעַל

הֲיוֹסִיף עַתָּה שֵׁנִית לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂהוּ

לִפְרוֹעַ פְּרָעוֹת בָּאָרֶץ כִּמְתַעְתֵּעַ

כְּכָל-מַחְשְׁבוֹת אוֹנוֹ וּזְדוֹן לִבֵּהוּ?

לָכֵן הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכֵּנוּ

אֵת כָּל-צֶאֱצָאֵי בֵית דָּוִד בָּבֶלָה

גַּם זֶה יָבוֹא שָׁמָּה שָׁם מְכוֹן שִׁבְתֵּהוּ

וְעַתָּה הַנִּיחָה לִי וַאֲנִי אֶקָּחֵהוּ.

 

גדליהו.

 

מָתַי מָחֳצָה חֲלָלִים חֲנִיתֶךָ?

מָתַי בְּלֵב נִפְצָעִים חַרְבְּךָ תָקַעְתָּ?

הַיְמַלֵּא קוֹצֵר בַּחֲצִיר גַּגּוֹת כַּפֵּיהוּ?

הֲיָשִׁית כּוֹרֵם לְפֶרֶט נוֹפֵל לִבֵּהוּ?

עָזְבֵהוּ לְנַפְשׁוֹ אַל תְּהִי בוֹ יָדֶךָ

הַנִּיחֵהוּ וְיִשָּׂא מָרַת נַפְשֵׁהוּ

כְּפִשְׁתָּה כֵהָה הִנֵּהוּ עוֹד עַתָּה

כְּקָנֶה רָצוּץ לֹא יִתָּפֵשׂ בְּיָדָיִם.

הֲלֹא הַשַּׂר נְבוּזַרְאֲדָן גַּם הוּא עַתָּה

שָׁלַח לִי מִבֵּית-דָּוִד נָשִׁים שְׁתָּיִם

לָתֵת לָהֶן בְבֵיתִי מָקוֹם לָשֶׁבֶת.

אֲחַלֶּה פָּנֶיךָ אַל נָא עוֹד תִּזְכְּרֶנּוּ.

 

אתם.

 

לֹא כְמַחְשְׁבוֹתֶיךָ מַחְשְׁבוֹתַי אָנִי

וְאִירָא פֶן אָעִיר חֲמַת מַלְכֵּנוּ

כִּי יֹאמַר עֲבָדָיו אַךְ נִרְפִּים הֵמָּה

וְעוֹשִׂים מְלַאכְתּוֹ רְמִיָּה בַעֲצַלְתָּיִם.

עַל חֶפְצִי אָקוּם לֹא אֶרֶף מִמֶּנּוּ.

 

גדליהו.

 

הִנֵּה הוּא סָר אֶל בֵּיתִי כְּאוֹרֵחַ

וּכְרֵעַ כְּאָח לִי אֲסַפְתִּיהוּ אָנִי

וּבְעָנְיוֹ וַאֲסוֹנוֹ עָלָיו חָמַלְתִּי

רַחֲמֵהוּ נָא גַם אַתָּה וְהֶרֶף מִמֶּנּוּ

כִּי עַל כֵּן בָּא בְצֵל קוֹרָתִי הַפָּעַם.

אֻמְלָל הִנֵּהוּ נָע וָנָד בָּאָרֶץ

שַׂר אוֹבֵד וְשָׁדוּד עָנִי וְגֹוֵעַ

קָצִין מִלֵּדָה בֶּן רוֹזְנֵי הָאָרֶץ

הִתְעַתֵּד לִמְלוּכָה לִמְשׁוֹל מֶמְשֶׁלֶת

וְעַתָּה בְאַרְצוֹ וּמוֹלַדְתּוֹ יָנוּעַ

מְשֻׁלָּח וְנֶעֱזָב לִכְלִמָּה וּבֹשֶׁת.

רְאִיתִיו וְזָכַרְתִּי לוֹ אַהֲבַת נְעוּרֵינוּ

וַאֲסַפְתִּיו אֶל בֵּיתִי לְחַדֵּשׁ בְּרִיתֵנוּ.

 

אתם.

 

רֵאשִׁית כָּל-חוֹבָה עֲבוֹדַת הַמֶּלֶךְ

וְעָלֶיךָ לַעֲשׂוֹתָהּ בְּרֹאשׁ כָּל-מַעֲשֶׂיךָ.

 

גדליהו.

 

לְמַלְכִּי וַאֲדוֹנִי אֱמוּנָה נִשְׁבַּעְתִּי

וְעַד יוֹם מוֹתִי בֶּאֱמוּנָה אֶעֶבְדֶנּוּ

אַךְ טֶרֶם יִתָּפֵשׂ יִשְׁמָעֵאל כְּפוֹשֵעַ

וְלֹא אֶמְצָא בוֹ עֶרְוַת דָּבָר לְהָרֵעַ

לֹא אֶעֶזְבֶנּוּ בְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשֵׁהוּ

לֹא אֶתְּנֶנּוּ בְנֶפֶשׁ צָרָיו לְאָסְרֵהוּ.

 

אתם.

 

עֲשֵׂה אַתָּה חוֹבָתְךָ כַאֲשֶׁר יָדַעְתָּ

אָנֹכִי בְיָד חֲזָקָה אֶקָּחֶנּוּ.

 

גדליהו.

 

אָז בְּחַרְבִּי אֶלָּחֵם לוֹ וְאַצִּילֶנּוּ.

אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי הַמֶּלֶךְ בְּחָרָנִי

וּלְאָדוֹן לְכָל-הַמְּדִינָה הַזֹּאת שָׂמָנִי

וַאֲנִי פְקִידוֹ עוֹשֵׂה רְצוֹנוֹ בָאָרֶץ.

עַתָּה לֵךְ שָׁמָּה וּלְפָנָיו הַלְשֵׁנִי

הַבְאִישָׁה אֶת-רֵיחִי וְהַאֲשִׁימֵנִי

אַךְ אִם בְּיָד חֲזָקָה לִי פֹה תָרֵעַ

וְאָשַׁמְתָּ אַתָּה כְּמוֹרֵד וּפוֹשֵׁעַ.

 

אתם.

 

הָבָה אֶחְדַּל אֵיפוֹא לְדַבֵּר אֵלֶיךָ

אַךְ דְּבַר אֲשָׁמוֹ יָחוּל רַק עָלֶיךָ

אַתָּה תַעַרְבֶנּוּ אִם יִמְעוֹל מַעַל

כִּי יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבוֹ בְלִיַּעַל.

(יפן שכמו ללכת).

 

גדליהו.

 

הָהּ אִישׁ חֲמוּדוֹת אָתָם יְקַר רוּחַ

אַל נָא כֹה נִפָּרֵד אִישׁ מֵרֵעֵהוּ!

תְּנָה-נָּא אֶת יָדְךָ לִי נִתְקַע כַּפָּיִם

נִשְׁכַּח נָא אֵת כָּל-רִיבוֹת שְׂפָתָיִם.

אִם אָמְנָם מַחֲשָׁבוֹת שׁוֹנוֹת לִשְׁנֵינוּ

אוּלָם לִבֵּנוּ נִצְמָדִים בְּאַהֲבָתֵנוּ.

 

אתם.

 

יָקַרְתָּ בְעֵינַי נִכְבַּדְתָּ גְדַלְיָהוּ –

רוּחֲךָ טוֹבָה אֶרְחָמְךָ וַאֲכַבְּדֶךָ

אוּלָם אָנֹכִי אֵיפוֹא אַגִּידֶךָ

כִּי בְדַרְכְּךָ זֶה לֹא תִהְיֶה תִפְאַרְתֶּךָ.

גֶּבֶר אֲשֶׁר מָעְלָה לִצְעוֹד יַגְבִּיהַּ

אַל יַשְׁפִּיל לִרְאוֹת אַָז אַחֲרָיו מָטָּה

וְלֹא יְפֻתֶּה לִנְטוֹת אַחֲרֵי חֵפֶץ לִבֵּהוּ

פֶּן יָשׁוּב לָרֶדֶת וְיֹאבֵד דֶּרֶךְ

טֶרֶם עוֹד עָל מְחוֹז חֶפְצוֹ הִגִּיעַ.

אֱלֹהִים יָחְנְךָ רֵעִי וְיַנְחֶךָ

קַח נָא בִרְכָתִי יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֶךָ!

 

גדליהו.

 

וְאִם יִדְעַךְ נֵרִי בֶּאֱשׁוּן חֶשְׁכַּת לָיִל

וְאוֹרִי יֵאָסֵף כִּמְעַט הוֹפִיעַ

אַךְ זָהֳרוֹ כְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר

אַף אִם גָּז חִישׁ יָעוּף רֶגַע וְאֵינֶנּוּ –

אַךְ חַכֵּה נָא רֵעִי אֶלְוְךָ כִבְרַת אָרֶץ

וְאַגֵּדְךָ אֵיפוֹא שְׁאֵלוֹתַי הַשְּׁתָּיִם

אֲשֶׁר לְשַׂר הַצָּבָא אֶתְמוֹל אָמַרְתִּי.

(שניהם הולכים).

 

__________

 

מחזה ה.

 

חדר בבית.

 

חמוטל ישמעאל.

 

ישמעאל.

 

דְּעִי נָא דוֹדָתִי כִּי דְרָכַי יָחִילוּ

וְכָל-אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה כְּחֶפְצֵנוּ יַצְלִיחַ.

אָמְנָם עַד הַיּוֹם עוֹד לֹא יָכֹלְתִּי

לִקְנוֹת לִי חֶבֶר נֶאֶמְנֵי רוּחַ

בֵּין אֲסַפְסוּף הָאִכָּרִים הָאֵלֶּה

הַדְּבֵקִים בִּגְדַלְיָהוּ וּבוֹ יַאֲמִינוּ.

אוּלָם הַכַּשְׂדִּים נָסְעוּ מִזֶּה עַתָּה

וְעַתָּה עֵת לַעֲשׂוֹת וּלְהָחִישׁ מַעֲשֵׂינוּ

טֶרֶם נֵעָצֵר וְיִבָּצֵר מִמֶּנּוּ

לַעֲשׂוֹת כָּל אֲשֶׁר יָזַמְנוּ וְיָעַצְנוּ.

 

חמוטל.

 

רְאֵה דְבָרֶיךָ טוֹבִים תְּדַבֵּר כְּאִישׁ חַיִל

וְתִתְהַלֵּל כְּגִבּוֹר בְּמֶתֶק שְׂפָתָיִם

אַךְ מַה-לַּעֲשׂוֹת עַתָּה אֲשֶׁר אָמַרְתָּ?

חִידוֹת לִי דְבָרֶיךָ וְלֹא יָדַעְתִּי

סְתָרִים הָיוּ תָמִיד שַׁעֲשׁוּעֶיךָ

וְעִם נַעֲלָמִים אָהַבְתָּ לָלֶכֶת

אַךְ מַה הוֹעִילוּךָ מַה-זֶּה קָנִיתָ

אָנָה הוֹבִילוּךָ מַה חַיִל עָשִׂיתָ?

 

ישמעאל.

 

יְהִי נָא לִבֵּךְ אַךְ נָכוֹן וּבָטוּחַ

וּבֶאֱמֶת וְתָמִים לְעָזְרֵנִי הוֹאִילִי

כִּי רַק בְּעֶזְרָתֵךְ תַּעֲשֶׂה יָדִי חָיִל

כִּי אִם לֹא תַאֲמִינִי וְנוֹאָש תֹּאמֵרִי

אָז נֹאבַד דֶּרֶךְ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ.

 

חמוטל.

 

לְשׁוֹן עֲרוּמִים תִּבְחַר בְּחֵלֶק שְׂפָתָיִם

אוּלָם אִם בֶּאֱמֶת תְּבַקֵּשׁ עֶזְרָתִי עַתָּה

וְתֹאבֶה כִּי גַם יָדִי תִכּוֹן עִמֶּךָ

הוֹדִיעֵנִי נָא דְרָכֶיךָ וְהוֹרֵתָנִי

וּבַמָּה לְהוֹשִׁיעֲךָ אֵדַע גַּם אָנִי.

 

ישמעאל.

 

רֵאשִׁית תִּגְנְבִי בְמִרְמָה אֵת לֵב גְּדַלְיָהוּ

וְיַאֲמִין לְתֻמּוֹ כִּי רַק שְׁלוֹמוֹ תְבַקֵּשִׁי

וְכָל-אֲשֶׁר סְבִיבֵהוּ אוֹתוֹ יַעֲרִיצוּ

כְּאִשָּׁה רַכָּה לֹא כְמַלְכָּה קָשָׁה תְדַבֵּרִי

וּבְרַכּוֹת וְתַחֲנוּנִים לְפָנָיו הִכָּנֵעִי

כְּאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ

עָלָיו כָּל-יְהָבֵךְ בַּאֲסוֹנֵךְ תַּשְׁלִיכִי

הוּא סִתְרֵךְ וּמָגִנֵּךְ וְלוֹ תִשְׁמָעִי

בּוֹ בָטַח לִבֵּךְ וְאוֹתוֹ תוֹקִירִי

וְעַל כָּל-תַּגְמוּלֹהִי תּוֹדָה לוֹ תָשִׁיבִי

וְכָל-אֲשֶׁר יִשְׁאַל לֹא תַאַצְלִי מִמֶּנּוּ

כֹּה רַק בְּכַחַשׁ וּבְמִרְמָה תְסוֹבְבִיהוּ –.

הֲתָבִינִי לַעֲצָתִי?

 

חמוטל.

   אָבִינָה

וּזְבִידָה גַם הִיא...

 

ישמעאל.

 

   אֶרְאֶה כִי תַשְׂכִּילִי

וְעַד מְהֵרָה נֶהְפַּכְתְּ וַעֲצָתִי תוֹאִילִי.

אִשָּׁה תְמַהֵר לְהַשְׂכִּיל עַל דָּבָר כְּרָגַע

וְחִישׁ קַל תִּתְהַפֵּךְ וּתְשַׁנֶּה טַעֲמֶהָ

אוּלָם כְּסָר וְזָעֵף אֵרָאֶה אָנֹכִי

לְבַל תַּעֲנֶה בָנוּ הַכָּרַת פָּנֵינוּ.

 

חמוטל.

 

נָקֵל לִי לְהָתֵל בּוֹ וּלְסָבְבוֹ בְכַחַשׁ

אַךְ עוֹד לֹא הִגַּדְתָּ-לִּי מַה-מַּעֲשֶׂיךָ

מַה-יִּרְזְמוּן עֵינֶיךָ מַה-מַּטְּרָתֶךָ?

 

ישמעאל.

 

הֲלֹא הִגַּדְתִּי לָךְ וָאַבִּיעַ אֹמֶר:

חַיִל כָּבֵד וְיָד חֲזָקָה לְעָזְרֵנִי

נָכוֹן לָבוֹא בִּנְטוֹת יָדִי כָל-רֶגַע.

הַחֶרֶב הוּחַדָּה מְעוּטָה לָטֶבַח

אוֹתָהּ אֶתְקַע כְּרֶגַע בְּלֵב הַבְּלִיַּעַל

מַפֵּץ וּכְלֵי זַעַם אֶזְרֹק עַל נָוֵהוּ

רַגְלִי תִרְמְסֵהוּ כְּרִמָּה וְתוֹלָעַת

וְאַצְמִית בַּחֲמָתִי נַפְשׁוֹ הַפּוֹשָׁעַת!

 

חמוטל.

 

טוֹבָה עֲצָתְךָ לַעֲשׂוֹת רַב חָפַצְתָּ

אוּלָם אִם כָּל-זֹאת בְּעֵינַי רַק רַעֲיוֹן רוּחַ

הֶגֶה רִיק וָהֶבֶל וּדְבַר שְׂפָתָיִם?

לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדֹלוֹת לָמַדְתָּ

וּלְהַמְתִּיק בְּפִיךָ רָעָה יָדַעְתָּ

וּלְהִתְהַלֵּל כִּי לִגְדֹלוֹת נוֹצָרְתָּ!

 

ישמעאל.

 

לֹא תַאֲמִינִי לִי כִּי לֹא תֵאָמֵנִי

תִּשְׂחֲקִי בִי כְּנַעַר בְּמַעֲלָלָיו מְשַׁעֲשֵׁעַ.

רְאִי נָא כִּי תְרַפִּי יָדַי בִּדְבָרַיִךְ

וּבְלַעַג שְׂפָתַיִךְ לֹא תָקוּם בִּי רוּחַ.

הֲשָׁכַחַתְּ כִּי מִקְרֶה אֶחָד לִשְׁנֵינוּ

וּשְׁנֵינוּ עוֹמְדִים עַל עֶבְרֵי פִי-פַחַת

וְחַיֵּי שְׁנֵינוּ תְלוּיִם לָנוּ מִנֶּגֶד?

אִם לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה עֲצָתֵנוּ

אָז נִפּוֹל גַּם שְׁנֵינוּ מִמּוֹעֲצוֹתֵינוּ

אָז שְׁנֵינוּ בְּשַׁחַת רִשְׁתֵּנוּ אָבָדְנוּ

גַּם אַתְּ תֹּאבֵדִי אִם מִנֶּגֶד תַּעֲמוֹדִי

גַּם אַתְּ תִּפּוֹלִי אִם עַתָּה תֶחְדָּלִי!

כְּבָר מְשַׁכְתִּיךְ אִתִּי אֶל שַׁחַת רִשְׁתֵּנוּ

נִתְחַזֵּק יַחַד יִפּוֹל בָּהּ אוֹיְבֵנוּ

אִם תַּעַזְבִינִי נִלָּכֵד בָּהּ אֲנַחְנוּ.

רְאִי הִנֵּךְ מַשְׂכֶּלֶת רַבּוֹת יוֹדַעַת

בָּאת בַּיָּמִים אָלַפְתְּ חָכְמָה וָדָעַת

אוּלָם אִשָּׁה אַתְּ רַכַּת לֵב קִצְרַת רוּחַ

בַּחֲרוֹת אַפֵּךְ תַּחַרְקִי שִׁנַּיִם

אָז אֵין מַעֲצוֹר לְרּוֵחְך בִּקְצַר אַפַּיִךְ

אָז גַּם אֵין מַחֲסוֹם עַל דַּל שְׂפָתַיִךְ

בְּקִנְאַָתֵךְ רַק נָקָם וְשִׁלֵּם תְבַקֵּשִׁי

וּבְמִבְטָא שְׂפָתַיִךְ כָּל-רוּחֵךְ תּוֹצִיאִי.

לְזֹאת אַל תְּבַקְשִׁי עוֹד דַּעַת סוֹדִי עַתָּה

עוֹד שָׁעוֹת מִסְפָּר יִהְיֶה אִתִּי מִשְׁמֶרֶת

חַכִּי עוֹד מְעַט וְאָז תְּדַבְּרִי אַחֶרֶת.

 

חמוטל.

 

אַל נָא דוֹדִי בִּדְבָרִים תַּשְׁלֵנִי

סְתָרֶיךָ הֵמָּה אֵת לִבִּי יָנִיאוּ

וְאִירָא פֶּן תִּתְחַכֵּם לִי וּתְרַמֵּנִי

הֲלֹא אִם חֶפְצְךָ בְיָדְךָ לֹא יַצְלִיחַ

אַתָּה תִנָּצֵל וְתֵחָבֵא לִבְרוֹחַ

וְאָנֹכִי אִשָּׁה רַכָּה וּרְפַת כֹּחַ

בְּחַבְלֵי רִשְׁתֵּנוּ אֶתָּמֵךְ אָנִי.

אָנָה אֲנִי בָאַָה אָנָה אָנוּסָה?

אָנָה מִפְלָט וּמָנוֹס לִי אָחִישָׁה

אִם גְּדַלְיָהוּ מִבֵּיתוֹ יְגָרְשֵׁנִי?

לֹא אֹבֶה אַחֲרֵי רוּחַ מַתְעֶה לָלֶכֶת

גַּם שִׂנְאָתִי הָעַזָּה אֵת הַבְּלִיַּעַל

גַּם תְּשׁוּקָתִי לַהֲדַר כְּבוֹדִי מִקֶּדֶם

לֹא תְעַוֵּר עֵינַי לִרְאוֹת שָׁוְא וָתֹהוּ

לֹא תְפַתֶּה לִבִּי לֶהְגּוֹת רַעֲיוֹן רוּחַ!

אִם לֹא יִהְיֶה לִבִּי נָכוֹן בָּטוּחַ.

 

ישמעאל.

 

דְּעִי אֵיפוֹא כִּי כַאֲשֶׁר הֵנָּה הָלַכְתִּי

לָוַנִּי גְדוּד עַמּוֹנִים גִּבּוֹרֵי חָיִל

שָׁם בַּמַּעֲרָב עַל דְּבָרִי מְחַכִּים הֵמָּה

כִּי אֶתֵּן לָמוֹ אוֹת וְיָבוֹאוּ כְרָגַע

וּפִתְאוֹם עַל גְּדַלְיָהוּ יִתְנַפָּלוּ

מוֹת יוּמַת הַנָּבָל כְּמוֹת בְּלִיַּעַל

וְאָז לָנוּ הָעֹז וְהַמְּלוּכָה בָאָרֶץ.

כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִתְיַצֵּב לְפָנֵינוּ

הַכֵּה נַכֶּה עֲדֵי רֶגַע לְפִי חָרֶב!

עַתָּה אָרִיק חַרְבִּי חֶרֶב נוֹקֶמֶת

אַצְמִית אוֹיְבַי וַאֲכַלֶּה אוֹתָם כְּרָגַע!

עַתָּה אַרְאֶה אֵת יָדִי בְּאֹמֶץ רוּחַ

עַתָּה אֵרוֹמֵם בִּגְבוּרָה וָחָיִל!

עַתָּה תִרְאִי אֵיךְ רוּחַ עֹז יְעָטָנִי

וּבְיוֹם נָקָם וְשִׁלֵּם מַה-נּוֹרָא אָנִי!

 

חמוטל.

 

הֶרֶף עֲצוֹר בְּמִלִּים! עַתָּה יָדַעְתִּי

כִּי אִישׁ חַיִל אַתָּה וֶאֱמֶת דִּבַּרְתָּ

כִּי לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה לַעֲשׂוֹת חָיִל

מֵאָז יְדַעְתִּיךָ לֹא כֹה לְדַבֵּר הֵטַבְתָּ.

 

ישמעאל.

 

הַטִּי נָא אַתְּ לִבּוֹ בְּחֵלֶק שְׂפָתַיִךְ

וּתְלַכְּדִיהוּ בְעָרְמָתֵךְ וְיַאֲמִין בָּנוּ

חִישִׁי אַל תְּאַחֲרִי כִּי אֵין לְהִתְמַהְמֵהַּ

וְהָאוֹרֵב לֹא יוּכַל לְאַחֵר שָׁם שֶׁבֶת.

הֲלֹא תָבִינִי זֹאת זְקֵנָה מַשְׂכֶּלֶת?

הֲלֹא תֵדְעִי אֵיפוֹא מַה-נַּפְשִׁי שׁוֹאֶלֶת?

 

חמוטל.

 

אַךְ עוֹד אַחַת אֹבֶה אֵיפוֹא לָדַעַת

שָׂאֵנִי נָא וְאֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי

לָמָּה זֶה נָתַן לְךָ בַעֲלִיס הַפַּעַם

מִמִּבְחַר גִּבּוֹרֵי חֵילוֹ לְעָזְרֶךָ?

מַה-זֶּה יַמְרִיצֵהוּ לִתְגוֹר מִלְחֶמֶת?

 

ישמעאל.

 

הוּא יִתְנַכֵּל לְהִתְנַקֵּם בִּגְדַלְיָהוּ

עַל הַמַּכָּה אֲשֶׁר עַתָּה הִכָּהוּ

וּבְזֹאת יִמְצָא גַּם בְּעֵינַי חֵן הַפָּעַם –

כֵּן יַחְפֹּץ לְהַרְחִיב אֵת גְּבוּל אַרְצֵהוּ

וְיֹאמַר לְחַלֵּק גַּם אֶרֶץ יְהוּדָה אִתָּנוּ

וּלְזֹאת יְבַקֵּשׁ לוֹ אֵת זְבִידָה לִגְבֶרֶת

כַּאֲשֶׁר נִדְבַּר זֶה מֵאָז עִם צִדְקִיָּהוּ

וְזֹאת רַק בְּעֶזְרָתֵךְ אֵיפוֹא אֲבַצֵּעַ.

 

חמוטל.

 

אֲבָל לֹא עַל נְקַלָּה בְּיָדֵינוּ יַצְלִיחַ

לְפַתּוֹתָהּ וְתוֹאִיל אַחֲרֵי בַעֲלִיס לָלֶכֶת.

הִיא תִתְאַמֵּץ וְתַפְצִיר וְתַקְשֶׁה עֹרֶף

תְּמָאֵן וְתַמְרֶה לְהַטּוֹת אֹזֶן קַשֶּׁבֶת.

אַתָּה יָדַעְתָּ לְמִי נַפְשָׁהּ תּוֹאֶבֶת

וְעַתָּה גָדְלָה אַהֲבָתָהּ שִׁבְעָתָיִם

מֵאָז הִיא קְרוֹבָה לוֹ וְתִרְאֶנּוּ בְעֵינָיִם.

 

ישמעאל.

 

אִם לֹא אֶתְּנֶנָּה לְבַעֲלִיס זֹאת הַפַּעַם

אָז יָפֵר הַחוֹזֶה אִתּוֹ עָשִׂיתִי

וְיֹאכֵל רַק הוּא אָז כָּל-פְּרִי מַעֲלָלֵינוּ.

בְּיָד חֲזָקָה לְחֶפְצִי אַטֶּנָּה אָנִי

בְּכָל-כֹּחִי אֲנַסֶּה עֲדֵי תִשְׁמָעֵנִי.

 

חמוטל.

 

מַה-נּוֹאַלְתָּ כִּי עַד כֹּה בְּמִלִּים עָצַרְתָּ

וּמֵרֹאשׁ כָּל-זֹאת לִי לֹא הִגַּדְתָּ!

נְמַהֵר נָחִישָׁה אֵיפוֹא מַעֲשֵׂינוּ

חִישׁ נַבְהִילֶנָּה נַגִּיד לָהּ חֶפְצֵנוּ!

נִתֵּן לָהּ צַו לְבַל-תַּמְרֶה אֵת פִּינוּ

לֹא הִיא תִבְחַר לֹא נִשְׁאֲלָה אֵת פִּיהָ

נְצַוֶּה לָהּ וְתִשְׁמַע אַךְ לֹא נִתְמַהְמֵהַּ!

 

ישמעאל.

 

וְאִם בְּכָל-זֹאת תַּמְרֶה וּתְמָאֵן לִשְׁמוֹעַ?

 

חמוטל.

 

לָנוּ כֹחַ וּמֶמְשָׁלָה עָלֶיהָ

וְעֵצָה וּגְבוּרָה לְהַטּוֹתָהּ לְחֶפְצֵנוּ.

מֵעֵבֶר הַחֲדָרִים שָׁם בְּיַרְכָּתָיִם

עוֹמֵד חֵדֶר קָטָן בְּסֵתֶר הַבַּיִת

עִם פֶּתַח אֶחָד בְּאֵין חַלּוֹן פָּתוּחַ

רָחֹק מֵהָרְחֹב לֹא תְשׁוּרֶנוּ עַיִן

וּלְנֶכֶד מַמְרֶה מַה-טּוֹב הִנֵּהוּ

עַל יָמִים אֲחָדִים לְמִשְׁמַר וָסֹהַר

שָׁמָּה נְבִיאֶנָּה אִם לֹא תֹאבֶה שְׁמוֹעַ

שָׁם תִּסָּגֵר עַד עֵת בּוֹא דְבָרֵינוּ

עֲדֵי יִפּוֹל שָׁדוּד מִתִּגְרַת יָדֶךָ.

נִדְהָמָה וְשׁוֹמֵמָה וּנְבוּכַת רוּחַ

תַּעֲשֶׂה דוּמָם כָּל-אֲשֶׁר נְצַוֶּנָּה

וְאָז אֶל כָּל-אֲשֶׁר נַחְפֹּץ נַטֶּנָּה.

 

ישמעאל (מחריש רגעים אחדים).

 

טוֹבָה עֲצָתֵךְ דּוֹדָה מַשְׂכֶּלֶת!

כֵּן אֵיפוֹא נַעֲשֶׂה וְחֶפְצֵנוּ יַצְלִיחַ

הִיא תַאֲמִין כִּי בְּבַטְלָהּ רְצוֹנָהּ וְתִכָּנֵעַ

תַּצִּיל אֵת נֶפֶשׁ גְּדַלְיָהוּ מִמָּוֶת –.

הִשְׂכַּלְתְּ לְדַבֵּר בְּמוֹעֵצוֹת וָדָעַת

עֲצָתֵךְ זֹאת מֵעִמְקֵי שְׁאוֹל נוֹבָעַת.

עַתָּה נְמַהֵר נַשְׁכִּימָה לְפָעֳלֵנוּ

אַךְ רְאִי הִנֵּה הִיא בָאָה לִקְרָאתֵנוּ.

_________

 

מחזה ו.

 

זבידה הקודמים.

 

ישמעאל.

 

בְּרוּכָה אַתְּ בְּבוֹאֵךְ עַלְמָה טוֹבַת שֶׂכֶל!

הֲשָׁלוֹם לָךְ בִּתִּי? הֲלִבֵּךְ שָׂמֵחַ?

מַה-שְּׁלוֹם הַשּׁוֹשַׁנָּה בַּהֲדַר צְבָעֶיהָ

שְׁתוּלָה בֵין הַחוֹחִים וְשִׂיחֵי הַיַּעַר

וְלֹא תִרְאֶה הֲדַר הַשָּׁרוֹן בְּתִפְאֶרֶת?

 

זבידה.

 

חֹרֶשׁ מֵצַל רֵיחַ עֲצֵי הַיַּעַר

קוֹל עָלִים נִדָּפִים רַעַשׁ הַצַּמֶּרֶת

זִמְרַת הַצִּפֳּרִים בַּעֲפָאִים יְקַנֵּנוּ

הֵם לָהּ שִׁלּוּמִים וְעֹנֶג שִׁבְעָתַיִם

מִכָּל-הֲדַר הַשָּׁרוֹן תַּאֲוָה לְעֵינָיִם...

 

ישמעאל.

 

אַךְ יִפְעַת שָׁוְא הִיא זֹהַר מְתַעְתֵּעַ

כְּכָל-דָּבָר חָדָשׁ בְּרֵאשִׁיתוֹ מְשַׁעֲשֵׁעַ

כִּמְעַט תָּעִיף בּוֹ עַיִן וְהוֹדוֹ כְאַיִן!

כְּמַרְאֵה הַתְּכֵלֶת עֲלֵי הַר וָגֶבַע

אֲשֶׁר בַּעֲלוֹת רֶגֶל אִישׁ עַל רָאשֵׁמוֹ

רַק מַרְאֵה אֲדָמָה מַרְאֵה פָנֵימוֹ.

אַךְ הַיָּמִים הָאֵלֶּה לֹא יִמָּשֵׁכוּ

וְעוֹד מְעַט וַחֲדָשׁוֹת תִּצְמַחְנָה בָאָרֶץ

הֲלֹא אִתֵּךְ אוֹהֲבִים נֶאֶמְנֵי רוּחַ

גֹּאֲלַיִךְ מְרַחֲמַיִךְ טוֹבָתֵךְ יְבַקֵּשׁוּ

לְהָשִׁיב לָךְ הֲדָרֵךְ הֵם יִתְאַמֵּצוּ

לְהוֹשִׁיבֵךְ בֵּין נְסִיכִים חוּשִׁים יֵחָלֵצוּ.

 

זבידה.

 

מָה הֵמָּה חֲלוֹמוֹת הַשָּׁוְא הָאֵלֶּה?

חֶזְיוֹנוֹת הֶבֶל רַעֲיוֹנֵי רוּחַ?

מִי יֶהְגֶּה בָמוֹ יָשִׁית לֵב אֵלֵימוֹ?

אַךְ לְאָסוֹן וּמְחִתָּה בְּלִבְּכֶם יִסְעָרוּ

אַךְ רוּחַ עִוְעִים בְּקִרְבְּכֶם יִמְסָכוּ

וּכְאֵשׁ אוֹכֶלֶת אֵת דִּמְכֶם יַרְתִּיחוּ.

כְּבוֹדֵנוּ גָלָה תִּפְאַרְתֵּנוּ סָרָה

יְקָר רֵיק הוּא לוֹ נוֹאָשׁ אָמַרְתִּי אָנִי

לֹא אַחְפֹּץ רוּם מִרְמָה לְמַעַן הֲמִירָנִי.

 

ישמעאל.

 

תַּהְפּוּכוֹת תְּדַבְּרִי זְבִידָה טוֹבַת טָעַם!

רַק שָׁפָל מִלֵּדָה הוּא יַשְׁפִּיל לָשָׁבֶת

לַשָּׁוְא יָרוּם רֹאשׁ עֲלוֹת רוּם תִפְאֶרֶת

יִתְנַשָּׂא בְהַוָּתוֹ שִׂיאוֹ יַגְבִּיהַּ

וּמָטָּה מוֹשָׁבוֹ שֶׁפֶל יַצִּיעַ.

אַךְ נִכְבָּד מִבֶּטֶן הוּא נִשָּׂא וְגָבוֹהַּ

בְּהוֹד מַלְכוּת נוֹלָד לוֹ עֹז וְתִפְאֶרֶת

מֵרֶחֶם אִמּוֹ בְּחִיר עַמּוֹ הִנֵּהוּ

הוּא מְרוֹמִים יִשְׁכּוֹן לִמְשׁוֹל מֶמְשֶׁלֶת

נְזִיר אֱלֹהִים הוּא גִּבּוֹר צוֹלֵחַ

וּכְבוֹד אֱלֹהִים עָלָיו זוֹרֵחַ.

כָּל-פֶּגַע מִשְּׂאֵתוֹ לֹא יוֹרִידֵהוּ

גַּם לְבַדּוֹ לֹא יִמְחֶה תָוֵי הוֹד פָּנֵיהוּ.

עֹז אְלֹהִים הוּא נוֹשֵׂא עַל מֵצַח

הוּא הוֹד וְהָדָר עָלָיו יְשַׁוֶּה לָנֶצַח.

כַּאֲשֶׁר נֶפֶשׁ חַיָּה לֹא תִתֹּם לִגְוֹעַ

וְכָל-רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה יִחְיֶה לְמִינֵהוּ

וְכָל-צֶמַח הָאָרֶץ זוֹרֵעַ זֶרַע

אַף אִם אֶחָד אֶחָד יָמוּתוּ וְיַחֲלוֹפוּ.

כֵּן לֹא יֹאבֵד כְּבוֹד מַלְכוּת וְתִפְאֶרֶת

מַצֶּבֶת בּוֹ גִּזְעוֹ זֶרַע קֹדֶשׁ

אִם גַּם שָׁאוּ עָרִים וַהֲמוֹנִים תַּמּוּ

וְרַבָּה הָעֲזוּבָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ

וּרְבָבוֹת יִפְּלוּ מֵהֹוָה וָקָרֶץ.

 

זבידה.

 

נֶפֶשׁ חַיָּה תְּחַיֶּה זֶרַע וָשָׁרֶץ.

תֵּפְרֶה וְתִשְׁרֹץ וּתְמַלֵּא אֶת הָאָרֶץ

וְכָל-צֶמַח לְמִינֵהוּ זֶרַע מַזְרִיעַ

וְהָאֶָרֶץ כָּל-מוֹצָא דֶשֶׁא תַּצְמִיחַ

לֹא כֵן הָאָדָם רֹאשׁ כָּל-יְצִירֵי חָלֶד

כִּי לֹא כְּכֹל הַיְצִיר הָאָדָם יִוָּלֶד

אִישׁ וְאִישׁ יִנָּשֵׂא בְנַפְשׁוֹ הַמַּשְׂכֶּלֶת

בּוֹ רוּחַ אֱלֹהִים עַל-כֹּל משֶׁלֶת.

יִתְרוֹן כָּל-אָדָם בִּיקָר עֶרְכֵּהוּ

זֹאת תּוֹרַת הָאָדָם אִישׁ אִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ:

לֹא יַחַשׂ מִשְׁפָּחָה וְעֶרֶךְ מוֹלֶדֶת

רַק סְגֻלַּת נַפְשׁוֹ אֵת עֶרְכּוֹ מְיַחֶדֶת.

 

ישמעאל.

 

רַב לָךְ אֹמֶר וּדְבָרִים וְנִיב שְׂפָתָיִם

מַעֲשִׂים תִּרְאִי עַתָּה פֹּעַל כַּפָּיִם!

כָּל-רוֹאַיִךְ אֵלַיִךְ יִתְבּוֹנָנוּ

יֶחֱזוּ בָךְ הוֹד וְנֹעַם שִׁבְעָתָיִם

תָּאֳרֵךְ כְּעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר

עֵינַיִךְ יוֹנִים מְפִיקוֹת חֵן וָנֹעַם

שְׂפָתַיִךְ שׁוֹשַׁנִּים תִּטּוֹפְנָה נֹפֶת

קוֹמָתֵךְ כַּתָּמָר בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ.

הֶאָח מַה-יָּפִית מַה-נָּעַמְתְּ! יִקְרָאוּ!

לַמַּלְכוּת נוֹלַדְתְּ לִמְלוּכָה תִצְלָחִי

לִרְקָמוֹת לְחַדְרֵי הַמֶּלֶךְ תּוּבָלִי

הוּא יָשִׂים בְּרֹאשֵׁךְ כֶּתֶר מַלְכוּת וַעֲטֶרֶת

שָׂרָיו וּסְגָנָיו לָךְ בֶּרֶךְ יִכְרָעוּ

כָּל עַמּוֹ בַמִּנְחָה יְחַלּוּ פָנַיִךְ

וּתְרוּעַת מֶלֶךְ לִקְרָאתֵךְ יָרִיעוּ

וַעֲפַר רַגְלַיִךְ לְפָנַיִךְ יְלַחֵכוּ

בְּאוֹר פָּנַיִךְ חַיִּים וָאשֶׁר יְיַחֵלוּ

בְּכָל-עָרֵי מֶמְשַׁלְתּוֹ יָדֵךְ מוֹשֶׁלֶת

וּבְמַלְכוּתוֹ תִהְיִי מַלְכָּה מַשְׂכֶּלֶת

גְּבֶרֶת כָּבוֹד לִימִין מֶלֶךְ מְנַצֵּחַ

וְעָלַיִךְ כְּבוֹד אֱלֹהַיִךְ זוֹרֵחַ!

 

זבידה.

 

מָה הֵמָּה הַחֶזְיוֹנוֹת הָאֵלֶּה?

הָהּ נִבְהַלְתִּי נַעֲוֵיתִי מִשְּׁמוֹעַ!

 

ישמעאל.

 

בְּעֵינֵי בַעֲלִיס מָצָאת חֵן וָחֶסֶד

וַיִּתְאַו יָפְיֵךְ לְקַחְתֵּךְ לוֹ לִגְבֶרֶת

לִהְיוֹת בְּכָל-מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ שָׂרָתִי

וַיְדַבֵּר אִתִּי לְהִתְחַתֵּן בּוֹ אָנִי

וּבְיָדִי אֶתְּנֵךְ לוֹ וּתְהִי לוֹ לָאֵשֶׁת

בִּהְיוֹתִי אֲנִי רֹאשׁ מִשְׁפַּחְתִּי עַתָּה

וַאֲנִי הִבְטַחְתִּיו כִּי בְקוֹלִי תִשְׁמָעִי

וְאוֹתוֹ תְאֵהָבִי וּבוֹ תִדְבָּקִי.

אַשְׁרֵךְ זְבִידָה בַבָּנוֹת בַּת חָיִל

חֲבָלִים בַּנְעִימִים לָךְ עַתָּה נָפָלוּ

בְּשִׁפְלֵנוּ אֲנַחְנוּ אַתְּ תִּנָּשֵׂאִי

בְּמַפַּלְתֵּנוּ אַתְּ לָשֶׁבֶת תַּגְבִּיהִי

וַאֲפֵלָתֵנוּ כְצָהֳרָיִם תַּגִּיהִי!

 

חמוטל.

 

כֹּה רָצָה אָבִיךְ כֹּה צִוָּה פִיהוּ

זֹאת חֶפְצוֹ גַם חֶפְצִי לְאָשְׁרֵךְ בִּתֵּנוּ

זֹאת יָעַצְנוּ מֵאָז עֵצָה נֶאֱמֶנֶת

גַּם נַפְשִׁי תְבָרֵךְ אוֹתֵךְ לְכִי וְהַצְלִיחִי!

 

זבידה.

 

הֲתָשׁוּבוּ לְעַנֵּנִי עַתָּה פַעֲמַיִם

בַּתּוֹעֵבָה הַהִיא אֲשֶׁר מָאַסְתִּי?

לְמָסְרֵנִי לְיַד הָאַכְזָר הַבְּלִיַּעַל

כִּי אֶתֵּן יָדִי לְנָבָל וּמְרַצֵּחַ

אֲשֶׁר יָדָיו דָּמִים וָרֶצַח מָלֵאוּ?

אֶת-דַּם בְּנֵי יְהוּדָה הוּא שָׁפַךְ כַּמַּיִם

בָּם הִכָּה בְרִבְבוֹתָיו בְּחֶרֶב נוֹקֶמֶת

וַיֶּגֶל הֲמוֹנִים לְעַבְדוּת וְלַשֶּׁבִי

רַבִּים מֵאֲשֶׁר פֹּה בָאָרֶץ נִשְׁאָרוּ?

בְּעֶבְרָתוֹ הָרַס בָּתֵּינוּ וְאָהֳלֵינוּ

וַיַּבְעֶר בַּחֲמָתוֹ בְּאֵשׁ אוֹכֶלֶת

מִגָּדִישׁ וְעַד קָמָה וְעַד כֶּרֶם זָיִת

שְׁלַל הָעֲנִיִּים רְכוּשׁ דַּלַּת עַם הָאָרֶץ

וַיֶּרֶב תַּאֲנִיָּה וְדִמְעוֹת עֵינַיִם

יִלְלַת אָב אֶנְקַת אֵם אַנְחַת לֵב בָּעַל!

הִנֵּה הַכַּרְמֶל וְהַשָּׂדוֹת הָאֵלֶּה

הֲפַכְתֶּם לִשְׁמָמָה וּלְגֵי צַלְמָוֶת

וּבְאֶרֶץ הֲרִיסֻתְכֶם לֹא תַרְגִּיעוּ

וּבְחָרְבוֹתֶיהָ הַשְׁקֵט לֹא תוּכָלוּ:

אָנכִי אֲמָאֵן לֹא אֹבֶה שְׁמוֹעַ

הָבָה נָא נִוָּכְחָה נִשָּׁפְטָה יָחַד

נִרְאֶה דְבַר מִי יָקוּם בֵּינוֹתֵינוּ!

 

ישמעאל.

 

הֵרָגְעִי נָא בִתִּי אַל נָא תִתְעַבֵּרִי

זִכְרִי נָא וְהִתְעַשְּׁתִי מַה-זֶּה תִפְעָלִי?

מֵעוֹדֵךְ הָיִית עַלְמָה טוֹבַת טָעַם

רַכָּה וּנְעִימָה וְנֶאֱמֶנֶת רוּחַ

וְעַתָּה הָיְתָה אִתֵּךְ רוּחַ אֲחֶרֶת!

רְאִי נָא אֲנַחְנוּ נִתְחַנֵּן לָךְ עַתָּה

הָשִׁיבִי נָא לְעַמּוֹן אַהֲבָה לְמַעֲנֵנוּ

לְמַעַן כְּבוֹדֵנוּ אֵת יָדֵךְ לוֹ תֵנִי!

הֵן חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם הָיִינוּ

פְּלֵיטִים מְבַקְשֵׁי לֶחֶם בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּנוּ

מִיַּד אוֹיְבֵנוּ נִקַּח אֵת לַחֲמֵנוּ

וּבֶגֶד לִלְבּוֹשׁ מִיַּד מְהוֹלָלֵינוּ.

אָָנָא עֲשִׂי אִתָּנוּ בְרָכָה וָחֶסֶד

רַחֲמִינוּ וְעִזְרִינוּ לְהָרִים רֹאשֵׁנוּ

וְנָקוּמָה מֵעָפָר וְלַחַץ עָנְיֵנוּ!

 

זבידה.

 

תֵּיטִיב לְחַלֵּל עַל פִּי חָלִיל וָנֵבֶל.

בְּרֵאשִׁית תַּנְעִים זְמִירוֹת כְּשִׁירַת מְנַצֵּחַ

וְאַחַר קוֹל נֶהִי מִכְּאֵב מִתְיַפֵּחַ – –

לְמָכְרֵנִי תֹאבוּ? מְחִירִי תֹאמְרוּ קַחַת?

וּכְבוֹדִי בְחֶרְפָּה וְקָלוֹן תָּמִירוּ

בְּעַד מְלוּכָה נִקְלָה מֶמְשָׁלָה מוּעֶדֶת – ?

הַכְּסִילִים אַתֶּם! תַּהְפּוּכוֹת תְּבַקֵּשׁוּ!

בְּבֵית גְּדַלְיָהוּ תַּגְבִּיהוּ לָשָׁבֶת

וּבְצִלּוֹ שְׁלֵוִים וְחָפְשִׁים תִּתְלוֹנָנוּ

בְּבֵית עַמּוֹן כְּעַבְדֵי עוֹלָם תִּכָּנֵעוּ

וּמִשְׂחָק תִּהְיוּ לְכָל-חֵפֶץ לִבֵּהוּ.

פֹּה אַתֶּן חֳרָבוֹת וְרֹאשָׁן בַּשָׁמָיִם

שָׁם חַרְשֵׂי אֲדָמָה בּוּז לָעֵינָיִם!

 

ישמעאל.

 

הֲלֹא תַטִּי אֵיפוֹא אֹזֶן קַשֶּׁבֶת

לְקוֹל שַׁוְעַת עַמֵּךְ לְהַצָּלָה וָיֶשַׁע?

הֲכֹה טָחוּ בְהַוַּת נַפְשֵׁךְ עֵינַיִךְ

וְזָרוֹת תִּרְאִי וְתַהְפּוּכוֹת תְּדַבֵּרִי?

רַק בְּעֶזְרַת עַמּוֹן וְיָדוֹ הַמְּנַצַּחַת

יָשׁוּב שָׁלוֹם וּמְנוּחָה לְאַדְמָתֵנוּ

וְשַׁלְוָה וּבִטְחָה לְאֶרֶץ שׁוֹמְמוֹתֵנוּ

אָז תְּחַדֵּשׁ נְעוּרֶיהָ וְתִפְרַח פָּרֹחַ

וּכְבִימֵי מַחֲמַדֶּיהָ תַּחֲלִיף כֹּחַ.

 

זבידה.

 

הָהּ שְׂפַת חֲלָקוֹת הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ!

אֵת הַזְּאֵב לְרוֹעֶה הָעֵדֶר תָּשִׂימוּ

עַל יֶתֶר הַפְּלֵטָה חַיָּה טוֹרֶפֶת

אֵת צִמְרָם הוּא יִפְשׁוֹט מֵעַל עוֹרֵמוֹ

וְאַחַר יֹאכַל אֵת בְּשַׂר עַצְמוֹתֵימוֹ!

 

חמוטל.

 

הַתְמָאֵנִי אֵיפוֹא לַעֲשׂוֹת חֶפְצֵנוּ?

הֲלֹא תִירְאִי קִלְלָתֵנוּ וְאָלָתֵנוּ

וּבְקַשְׁיוּת עָרְפֵּךְ לֹא תֹאבִי שְׁמוֹעַ?

 

ישמעאל.

 

הֶחֱשִׁי נָא חֲמוּטַל וַאֲדַבְּרָה אָנִי

הַחֲרִישִׁי וְאַטִּיף מִלָּתִי אֵלֶיהָ:

טוֹבָתֵךְ וְאשֶׁר גּוֹאֲלַיִךְ וּקְרוֹבַיִךְ

כְּאַיִן וּכְאֶפֶס הֵמָּה בְעֵינַיִךְ.

שְׁמָעִינִי אֵיפוֹא עַתָּה וְהַאֲזִינִי

אוֹ אָז אוּלַי תִּתְעַשְּׁתִי וּתְדַבְּרִי אַחֶרֶת.

הִנֵּה הַכַּשְׂדִּים נָסְעוּ הָלְכוּ לָמוֹ

וְרַבִּים מֵאַנְשֵׁי גְדַלְיָהוּ עוֹד אֵינֵמוֹ

וְהָעַמּוֹנִים אֵת הַמְּצוּדָה נָסַבּוּ

שָׁם עוֹמְדִים הֵם הָכֵן לְהִתְנַפֵּל עָלֶיהָ

בִּנְטוֹת יָדִי יָחִישׁוּ הֵנָּה כְרָגַע

וְלָנוּ הַמִּבְצָר וּמִי אָדוֹן לָנוּ?

הַתְמָאֵנִי גַם עַתָּה וְתַרְבִּי מֶרִי?

הַעוֹד תַּקְשִׁי עֹרֶף וְלֹא תֹאבִי שְׁמוֹעַ?

רְאִי נָא חַרְבִּי זֹאת חֶרֶב נוֹקֶמֶת

אֵיכָה הוּחַדָּה וְגַם מְרוּטָה לַטָּבַח

הֶאָח הִיא בִלְבַב גְּדַלְיָהוּ חוֹדֶרֶת

בְּבִטְנוֹ אֶתְקְעֶנָּה כִּלְיוֹתָיו תְּפַלֵּחַ

הִיא תְמִיתֶנּוּ כְּמוֹת נָבָל וּמְרַצֵּחַ!

 

זבידה.

 

הָהּ פַּלָּצוּת!

 

ישמעאל.

 

   כֵּן הִשֹּׁמִּי הִבָּהֵלִי!

וְאִם עוֹד תָּפוּנִי אִם אֱמֶת דִּבַּרְתִּי

אִם לֹא תַאֲמִינִי לִי וְעוֹד תְּמָאֵנִי:

בְּחַיֵּי אָבִיךְ אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ

בַּעֲטֶרֶת דָּוִד נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ

כִּי אֱמֶת כָּל-אִמְרֵי פִי הַפָּעַם:

חַרְבִּי זֹאת אַשְׁכִּיר מִדָּמוֹ בְזָעַם!

 

זבידה.

 

זֹאת לֹא תֹאבֶה לֹא תוּכַל עֲשׂה אָתָּה

רַק הֲתוּלִים לְבַהֲלֵנִי דִבַּרְתָּ עָתָּה.

 

ישמעאל.

 

רְאִי נָא הַכָּרַת פָּנַי וְהִתְבּוֹנָנִי

הַבְפָנַי לֹא יָלִין עֹז וְאֹמֶץ רוּחַ

וּכְגֶבֶר אֵין אֱיָל אֲנִי בְעֵינַיִךְ?

הַאֲנִי יָדַי תּוּשִׁיָּה לֹא תַעֲשֵׂינָה

וְלֹא אֵלֵךְ בִּגְדֹלוֹת מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת?

הַאֲנִי אֲחַבֵּל מְזִמָּה וְלֹא אֶעֱשֶׂינָה

וְאֶפֹּל מִמּוֹעֲצוֹתַי מִיִּרְאָה וָרַעַד?

יָרֵא וְחָרֵד יְכַנֵּנִי כָל-רוֹאֵנִי

כִּי לֹא אֶתְגַּר מִלְחָמָה בְּלִי כָּל-תּוֹעֶלֶת

לֹא אֵצֵא לַקְּרָב לַאֲחֵרִים עַל שְׂדֵה-קָטֶל

וְלֹא אִוָּאֵל לִלְחוֹם עֵת כָּל-תִּקְוָה אָיִן.

אוּלָם עֵת לְהַרְאוֹת גָּדְלִי לְעֵינָיִם

וְעֵת לַעֲשׂוֹת חַיִל בִּגְבוּרוֹת יָדָיִם

כַּאֲרִי אֶתְנַשָּׂא כְּלָבִיא אֲנַצֵּחַ

כְּדוֹב שַׁכּוּל אֲנִי אָז גִּבּוֹר צוֹלֵחַ!

 

זבידה.

 

לֹא אָפוּנָה אֵיפוֹא הֲלֹא יְדַעְתִּיךָ.

לֹא כְפִיר עַז אַתָּה רַק חָתוּל מְתַעְתֵּעַ

אֵינְךָ נָמֵר אַךְ חוֹפֶרֶת אוֹרֶבֶת![15]

יָרֵא וְחָרֵד אַתָּה עֵת מְחִתָּה מְרַחֶפֶת

וְאִישׁ דָּמִים וּמִרְמָה עֵת לִבְּךָ בָטוּחַ

וּמְרַצֵּחַ כְּעַיִט אוֹכֵל כָּל-פֶּגֶר!

הֲלֹא יִדְבַּק בְּכַפְּךָ רֶצַח שִׁבְעָתָיִם?

הַאֵין יָדֶיךָ מְלֵאוֹת דַּם רִבּוֹתָיִם?

אָמְנָם לֹא אַתָּה לְמַשּׁוּאוֹת דְּחִיתָמוֹ

אֲבָל מוֹקְשִׁים שַׁתָּה לָמוֹ אַתָּה!

הֲלֹא טָמַנְתָּ לִיהוֹיָכִין אָחִיךָ

שַׁחַת רִשְׁתֶּךָ כְּחוֹרֵשׁ בְּלִיַּעַל?

הֲלֹא הָיָה גַם אָבִי טֶרֶף לְנִכְלֶיךָ?

וְהוּא בְּצֵל בָּבֶל יָכֹל לִמְשׁוֹל מֶמְשֶׁלֶת

בְּהַשְׁקֵט וּבִטְחָה אָז יָדַע מָנוֹחַ

וְהָיְתָה מְנוּחָתוֹ כָּבוֹד בְּלֵב שָׂמֵחַ!

הִנֵּה עֵינֶיךָ כִּבְרָקִים יְרוֹצֵצוּ

יְרַקְרַקֹּת וּמְזָרוֹת זְוָעָה וָפַחַד

וּמִי עוֹד לְהַאֲמִין יְמָאֵן הַפַּעַם

כִּי אַתָּה תִנָּשֵׂא בְּעֶבְרָה וָזַעַם?

כִּי תַחֲרִישׁ הָרָעָה וְיָדְךָ תְבַצֵּעַ?

מַה-יִשְׁאַל אִישׁ כָּמוֹךָ חוֹרֵשׁ בְּלִיַּעַל

אִם רָעָה נֶגֶד פָּנָיו אוֹ זַךְ פָּעֳלֵהוּ?

הוּא יִגְמוֹל שׁוֹלְמוֹ רָע נְקָמָה תַחַת חֶסֶד

לְמֵיטִיבוֹ וְאִישׁ חַסְדּוֹ הֶרֶג וָרֶצַח

יִיעַץ עֲצַת אָוֶן לְהַשְׁחִית לְהָרֵעַ

לְאוֹהֲבוֹ אִישׁ בְּרִיתוֹ רֵעֵהוּ כְנַפְשֵׁהוּ

אֲשֶׁר בְּתָם-לְבָבוֹ חֲדָרָיו הֱבִיאֵהוּ

וְהוּא אֻמְלָל וְגֹוֵעַ עָיִף וְיָגֵעַ!

מַה-לְּךָ אִם עַמּוֹן לְעֶבֶד יַכְנִיעֶךָ

לְעֶבֶד נִקְלֶה לְבַצַּע נִכְלֵי זְמָמֵיהוּ

וְאָז כְּעֶצֶב נִבְזֶה מִפָּנָיו יְגָרְשֶׁךָ?

מַה-תִּירָא אִם תִּמְעוֹל מַעַל בְּעַמֶּךָ

וְתִתֵּן לָמוֹ מִכְשׁוֹל כְּבוֹגֵד פּוֹשֵׁעַ

וְתִשְׁרֹק לָעוֹרֵב לְנַקֵּר הָעֵינַיִם

תַּחַת הַנֶּשֶׁר גְּדוֹל הַכְּנָפָיִם?

אֵלֶּה הַדְּבָרִים רַעַלְךָ חֲמָתֶךָ!

 

חמוטל.

 

הֲלֹא יִסָּכֵר פִּיךְ פּוֹשֶׂקֶת שְׂפָתָיִם?

 

זבידה.

 

הָהּ הֲגַם אַתְּ אֵיפוֹא בְמִלִּים תְּדַכְּאִינִי?

הֲגַם אַתְּ אֵלַי תַּהְפּוּכוֹת תְּדַבֵּרִי?

אַל נָא אִמִּי לְהַוָּתִי גַם אַתְּ תּוֹעִילִי!

אַל נָא תַּשְׁמִיעִינִי קוֹל יַנְשׁוּף הַלָּיִל

פֶּן אֶשְׁכַּח מָה אַתְּ לִי וְחָטָאתִי וְאָשָׁמְתִּי!

הֲגַם אִשָּׁה תַּהַר עָמָל תְּחַבֵּל אָוֶן?

הֲגַם לֵב אִשָּׁה יַחֲרוֹשׁ רָע וּבְלִיַּעַל?

אַכְזְרִיּוּת חֵמָה וְעֶבְרָה וָזַעַם?

הָהּ בֵּהָפֵךְ לֵב אִשָּׁה לְלֵב אָבֶן

וְלֵב אֵם כְּנָמֵר אוֹרֵב לִטְרוֹף טֶרֶף

אָז טוֹב כִּי פוֹר תִּתְפּוֹרֵר הָאָרֶץ

וְעַל כֻּלָּנוּ תָבוֹא כָּלָה וָקָרֶץ!

 

ישמעאל.

 

הַנִּיחִי לָהּ וּתְקַלֵּל בְּזַעַם שְׂפָתֶיהָ

תַּרְבֶּה מִלֶּיהָ וְהֵמָּה לֹא יוֹעִילוּ.

עַד מְהֵרָה יַחְלְפוּ כַּמֹּץ לִפְנֵי רוּחַ –

אַךְ עוֹד לֹא עָנִית לִי אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי

וּמַעֲנֵה פִיךְ עוֹד לֹא הִשְׁמַעְתִּנִי!

רְאִי בְּיָדֵךְ עַתָּה עִתּוֹתֵי גְדַלְיָהוּ

אִם תֹּאבִי וְשָׁמַעַתְּ וְלַאֲמָרַי תַאֲזִינִי

וְלַמֶּלֶךְ בַּעֲלִיס אֵת יָדֵךְ תִּתֵּנִי

אָז יִחְיֶה גְדַלְיָהוּ לֹא אֲמִיתֵהוּ

יָנוּס לְנַפְשׁוֹ לַאֲשֶׁר רוּחוֹ לָלֶכֶת

יִבְרַח לַאֲשֶׁר מוֹרְדִים דַּרְכָּם יִבְחָרוּ.

וְאִם תְּמָאֵנִי וּמָרִית וְעוֹד תַּקְשִׁי עֹרֶף

וּבְעוֹד שָׁעָה אַחַת אִם לֹא תִתְעַשֵּׁתִי

אָז פֹּה לְרַגְלַיִךְ כְּרֶגַע אֲמִיתֶנּוּ

וּפֹה יִפֹּל שָׁדוּד כְּמוֹת כָּל-בְּלִיַּעַל.

עַתָּה בַחֲרִי לָךְ וַאֲמָרַי הַכִּירִי

הַרְאִי אִם נַפְשׁוֹ אוֹ נַפְשֵׁךְ תּוֹקִירִי?

 

זבידה.

 

אֲהָהּ אֱלֹהִים! הַאֶבְחֲרָה אָנֹכִי?

מָה רַב עָנְיִי! אֵיךְ נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחֵחַ!

אֵיכָה נִדְכֶּה לִבִּי וְרוּחִי נֶעְכָּרֶת!

הָהּ אֵל רֳאִי מִמְּכוֹן שִׁבְתְּךָ תַשְׁגִּיחַ

לָתֵת בְּיָדֶיךָ לְאִישׁ אִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ

שָׂשׂוֹן וָעֹנֶג אָסוֹן וָנָגַע

לָמָּה בְלֵב הָאָדָם אַהֲבָה נָתַתָּ

אִם הִיא רַק הֹוָה וְאֵיבָה תַנְחִילֶנּוּ?

אִם אָסוֹן תַּחַת שָׂשׂוֹן תְּבִיאֵהוּ

וּמֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף רַק חֵבֶל חֶבְלֵהוּ?

קַח לְךָ מַתְּנָתְךָ זֹאת בְּאוֹצָרְךָ צָפְנֶהָ

בַּת שָׁמַיִם הִיא רַק שָׁם תַּשְׂכִּיל וְתַצְלִיחַ

וְעַל הָאֲדָמָה רַק קוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ!

כְּתֻמָּהּ תְּהִי אִתְּךָ כְּמוּסָה בַאֲסָמֶיךָ

נִצְּרֶהָ לָנוּ עַד נָבוֹאָה אֵלֶיךָ!

(אל ישמעאל וחמוטל.)

יִכָּמְרוּ נִחוּמֵיכֶם עָלַי רַחֲמוּנִי

נוּדוּ נָא לְעַלְמָה רַכָּה רְפַת כֹּחַ!

מֶה עָשִׂיתִי לָכֶם מָה הֲרִיעוֹתִי?

מֵעוֹדִי לִקְרַאתְכֶם בְּדַרְכְּכֶם לֹא נִצַּבְתִּי

לֹא חָפַצְתִּי אִתְּכֶם בִּגְדֹלוֹת לָלֶכֶת

בַּסֵּתֶר בְּתוֹךְ עַמִּי שֶׁבֶת הִשְׁפַּלְתִּי

לֹא אֶשְׁאַל מִכֶּם דָּבָר לֹא אֶדְרוֹשׁ מְאוּמָה

אַךְ הַנִּיחוּ לִי עִזְּבוּנִי וְאֵלֵכָה

אַרְחִיק נְדוֹד עַד נֶצַח לֹא אָשׁוּבָה!

הָהּ אִמִּי הֲלֹא תְרַחֲמִי יְתוֹמָה נֶעֱזֶבֶת?

הֲתִרְאִינִי כֹה שֶׁאֲנִי מִתְעַצֶּבֶת

יוֹרֶדֶת בַּבֶּכִי לְפָנַיִךְ נִצֶּבֶת

וְעֵינַיִךְ לֹא תֵרַדְנָה דִמְעָה מִבֶּכִי?

הַבְשָׂרֵךְ נָחוּשׁ אִם לִבֵּךְ לֵב אֶבֶן

כִּי דְבָרַי וְדִמְעוֹתַי לֹא יְעוֹרְרוּ רַחֲמַיִךְ?

פֹּה לִפְנֵיכֶם אֶכְרַע עַל בִּרְכָּיִם

שְׁמָעוּנִי הַטּוּ לִי אֹזֶן קַשֶּׁבֶת

אֵלְכָה לִי מִזֶּה אֶפָּרֵד מִמֶּנּוּ

אַךְ אֵת נַפְשׁוֹ שְׁמוֹרוּ בּוֹ אַל תִּגָּעוּ

וְאַל נָא תְאַלְּצוּנִי אַל תְּבַקְּשׁוּ מִמֶּנִּי

לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר לֹא אוּכַל עֲשׂהוּ

לֹא נָכוֹן לִי לַעֲשׂוֹת וְאִם בְּנַפְשִׁי הִנֵּהוּ!

 

ישמעאל.

 

מַה-בֶּצַע בִּדְבָרַיִךְ מַה-תּוֹעֶלֶת?

 

חמוטל.

 

גַּם אֲנַחְנוּ אֵלַיִךְ הִתְחַנַּנּוּ

וּשְׁנִינָה כְּמַדְקְרוֹת חֶרֶב הָיוּ דְבָרָיִךְ.

 

ישמעאל.

 

חֶפְצֵנוּ יֵעָשֶׂה לֹא נֶרֶף מִמֶּנּוּ

מַהֲרִי דַבֵּרִי אֵין עֵת לְהִתְמַהְמֵהַּ!

 

זבידה.

 

בְּשֵׂאת הָאַהֲבָה מָוֶת בִּכְנָפֶיהָ

וְחַיִּים בְּאֵין אַהֲבָה רַק מָוֶת הֵן הֵמָּה

מַה-יֵּשׁ אֵיפוֹא לִבְחֹר? מִי זֶה יוֹכִיחַ?

אִם לִבִּי לֹא יֹאבֶה וְנַפְשִׁי מֵאֵנָה

אֵיכָה בִשְׂפָתַי "הֵן אֶחְפֹּץ!" אַבִּיעַ?

אִם אֵאוֹת וּבְלֵב וָלֵב אֲדַבֵּרָה

וְאֶבְחַר לְשׁוֹן שֶׁקֶר לְהַצִּיל נַפְשֵׁהוּ

הֲיִרְצֵנִי? הֲיִיטַב פָּעֳלִי בְעֵינֵיהוּ?

הֲיֹאבֶה לְהִמָּלֵט וְלֹא יִבְזֵנִי?

הֲלֹא הִשְׁלִיךְ הוּא אֵת נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד

זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים לָצֵאת לִקְרַאת מָוֶת

בְּאַהֲבָתוֹ אוֹתִי אַהֲבָה עַזָּה מִמָּוֶת?

זֹאת הַחֶרֶב בָּהּ לְדָקְרֵהוּ אָמָרְתָּ

אִם יֵדַע בַּמָּה אֶעֶצְרֶנָּה אָנִי

לַחֲרָבוֹת רְבָבוֹת אָז תִּהְיֶה בְעֵינֵיהוּ

וּכְחִצִּים שְׁנוּנִים תְּפַלַּחְנָה כְבֵדֵהוּ –

תָּמוּת נַפְשִׁי עִמּוֹ! יַחְדָּו נָמוּתָה!

אֲזַי רוּחַ אַחַת עַל כְּנָפֶיהָ

תִּשָּׂא נֶפֶשׁ שְׁנֵינוּ עָל הַשָּׁמָיְמָה

שָׁם תִּתְאַחֵדְנָה בְצֵל אַהֲבָה נִצַּחַת

פֹּה נִפְרָדוֹת לִחְיוֹת לֹא תוּכַלְנָה

אֻמְלָלוֹת וְכָלוֹת עַל מָוֶת תּוֹחַלְנָה!

 

ישמעאל.

 

הֲתָשִׂימִי אֵיפוֹא קֵץ לִדְבָרַיִךְ

נַעֲרָה יְרֵאָה וַחֲרֵדָה וְסָרַת טָעַם!

טֶרֶם בּוֹא הַמְּחִתָּה גְּדֹלוֹת תְּדַבֵּרִי

הַרְאִי אֵיפוֹא כִּי לֹא רַק בִּדְבַר שְׂפָתָיִם

אֵת נֶפֶשׁ עוֹגְבֵךְ לְהוֹשִׁיעַ תָּהִינִי!

כִּי לְמַעַן הַצִּילוֹ בְּנַפְשֵׁךְ תִּבְגוֹדִי

וְנוֹאָשׁ תֹּאמְרִי לְכָל-אֲשֶׁר תַּחֲמוֹדִי?

 

זבידה.

 

הוּא הִשְׁבִּיעַנִּי וַאֲנִי לוֹ נִשְׁבַּעתִּי

אֱמֶת וֶאֱמוּנָה וְאַהֲבָה נִצַּחַת

הַאֲחַלְּלֶנָּה טֶרֶם פִּיהוּ צִוַּנִּי

הַאֲפִירֶנָּה אִם הוּא יִקְרָא: "נִצְּרִיהָ!"?

לְכָה אֵלָיו וּשְׁאָלֵהוּ אִם טוֹב בְּעֵינֵהוּ

אִם יִתֵּן לְמָכְרֵנִי לְיַד הַמְּרַצֵּחַ?

אִם אֶתֶּן-לוֹ אֵת דּוֹדַי בְּעַד דּוֹדִי כֹפֶר

מְחִיר זֶה גָדוֹל מֵהַחַיִּים הִנֵּהוּ

הַחַיִּים בַּעֲדוֹ מִנֶּגֶד יֻשְׁלָכוּ

כִּפְרִי רָקֹב נֶאֱכַל מִתּוֹלָעַת!

תְּבַקְּשׁוּ כִי אוֹכִיַח כִּי אֶגְזָר-אֹמֶר:

אֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אִתּוֹ אַחַת כָּרַתִּי

וֵאלֹהִים יָגֵן עַל צַדִּיק תְּמִים דָּרֶךְ!

 

ישמעאל.

 

הָהּ פּוֹשַׁעַת בְּאַהֲבָתֵךְ בּוֹגֶדֶת

כַּאֲשֶׁר בְּאָבִיךְ וּבְמַלְכֵּךְ פָּשַׁעַתְּ

בִּאִמֵּךְ בְּדוֹדֵךְ בְּכֻלָּנוּ תִּתְּנִי דֹפִי!

אַךְ אַל תַּשְׁלִי נַפְשֵׁךְ בְּתִקְוַת שָׁוְא וָהָבֶל.

בְּיָד חֲזָקָה תַעֲשִׂי אֲשֶׁר תְּמָאֵנִי

אֲשֶׁר לֹא עָשִׂית בְּכָבוֹד וְלֵב שָׂמֵחַ!

לְכִי נָא הִתְעַשְּׁתִי הַרְפִּי מְשׁוּבוֹתַיִךְ

אוֹ אִתּוֹ יַחַד שְׁנֵיכֶם תֵּרְדוּ בְאֵר שַׁחַת!

 

(זבידה פונה ללכת אל פתח הבית לימינו)

 

ישמעאל (יתיצב לקראתה לשטן)

 

לֹא פֹה תֵצְאִי מִזֶּה הַחוּצָה עַתָּה!

הֲכִילָדִים אֵין לֵב אֲנַחְנוּ בְעֵינַיִךְ?

הֲתֹאמְרִי לְהַגִּיד לְעוֹגְבֵךְ אֵת דְּבָרֵינוּ?

שָׁמָּה אֶל הַחֵדֶר הָאָפֵל סוּרִי

שָׁם אֵימָה וַחֲשֵׁכָה וּבַלָהוֹת צַלְמֳוֶת

שָׁם בָּדָד תֵּשֵׁבִי וּבְפַחְדֵּךְ תִּשֹּׁמִּי

שָׁם תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ וְאֶל לִבֵּךְ תָּשִׁיבִי

אוּלַי תְּשַׁנִּי טַעֲמֵךְ וְדַרְכֵּךְ תֵּיטִיבִי!

 

(ירדפנה אל פתח הבית אשר מעבר מזה לשמאלו).

 

מחזה ז.

 

זבידה (לבדה בחדר כלאה).

 

זֶה פְּרִי מַעֲשֵׂךְ, כָּבוֹד, רַעֲיוֹן רוּחַ!

לַעֲשׂוֹת מְזִמָּתָה בְּלֵב כְּסִילִים תָּנוּחַ!

תַּהֲפוֹךְ אַהֲבָה לְאֵיבָה וְקִנְאָה אוֹכֶלֶת

וְאוֹהֵב לְאוֹיֵב רָע רוֹעֶה אִוֶּלֶת.

תַּהֲפוֹךְ לְאַכְזָר לֵב אָבוֹת עַל בָּנֵימוֹ

תַּפְרִיד בֵּין עֲצוּמִים וְתָשַׁע עֵינֵימוֹ.

חֵפֶץ הִתְנַשֵּׂא רֶגֶשׁ-אַהֲבָה יַשְׁכִּיחַ

וּלְחַלֵּל אֵת בִּתָּהּ לֵב אֵם יַקְשִׁיחַ;

הָהּ מַה-נּוֹרָאָה אַתְּ תַּאֲוָה לְתִפְאֶרֶת

וּבְבוֹאֵךְ מָה אַתְּ אַךְ מַחֲלָה נֶעְכֶּרֶת!

לְהִתְהַלֵּל תְּפַתִּי לְכָל-זִמָּה וְאִוֶּלֶת

וּבְאַחֲרִיתֵךְ יִנְחַל אַךְ נַחֲלָה מְבֹהֶלֶת!

תַּכִּי בְסַנְוֵרִים מֵרְאוֹת עֵין פִּקֵּחַ

כִּי מָרָה תְמוּרָתֵךְ אַךְ צֵל בּוֹרֵחַ.

לְיַד מַעֲגַל יָשָׁר תִּפְרְשִׂי הָרֶשֶׁת

וְכָל-רִשְׁעָה בָּךְ מְעִיל צְדָקָה לוֹבֶשֶת

(מתאפקת רגעים אחדים).

אַךְ הֲתְתַחֲרֶה אֵת הָאַהֲבָה הַנֶּאֱמֶנֶת

לְגָרְשָׁהּ בְּתַהְפּוּכוֹתֶיהָ בְּעַיִן עוֹיֶנֶת?

הַאֲפֻתֶּה כִּפְתַיּוּת וַאֲשַׁנֶּה טָעַם

בַּחֲזֹק יַד הָאַכְזְרִיּוּת עָלַי הַפָּעַם?

הֵם נִשְּׁאוּ בַּשָּׁוְא בְּשׂוֹא גְאוֹן רוּחָמוֹ

וּבְשִׁפְלָם יֹאמְרוּ עוֹד מוֹשְׁלִים הִנָּמוֹ

עוֹד יָדָם גּוֹבֶרֶת לְכוֹנֵן מֶמְשֶׁלֶת

לְהָקִים כֵּס רָצוּץ הוֹד מַלְכוּת נוֹפֶלֶת!

וְיַאֲמִינוּ לָתֶת-גַּם בִּי רוּחַ אַחֶרֶת

לִהְיוֹת כְּלִי מְלַאכְתָּם לִנְחוֹל תִּפְאֶרֶת.

לֹא יָכְלוּ לְפַתּוֹתֵנִי בְּחֵלֶק שְׂפָתָיִם

יֹאמְרוּ בְחָזְקָה יִקְחוּ לָהֶם קַרְנָיִם!

בְּעָרְמָתָם כִּתְּרוּנִי לִמְעוֹל בּוֹ מַעַל

לְמָכְרֵנִי בְחָזְקָה לְבַעֲלִיס הַבְּלִיַּעַל

בְּמַשְׂאַת שָׁוְא תִּשְׁעוּ תִּקְוַתְכֶם אַךְ הֶבֶל

הוֹדִי לַנָּבָל לֹא יִפֹּל לַחֶבֶל!

פֹּה כלוּאָה בְּדוּדָה אֶכְרַע עַל בִּרְכָּיִם

וְאִשָּׁבַע אֲמָנָה לִפְנֵי אֵל שָׁמָיִם:

דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ בּוֹ נַפְשִׁי נִקְשֶׁרֶת

וְנַפְשִׁי לוֹ אַהֲבַת עוֹלָם אוֹמֶרֶת

בּוֹ יִנְעַם חֶבְלִי בּוֹ חַיִּים אֵדָעָה

בְּאַהֲבָתוֹ אֶחְיֶה בְּאַהֲבָתוֹ אֶגְוָעָה!

 

תמה המערכה.

 


מערכה רביעית.

 

מקום לפני הבית.

 

מחזה א.

 

גדליהו יוחנן.

 

יוחנן.

מביט אל גדליהו ובימינו הנטויה מראה אל הככר מנגד.

 

רְאֵה מִן הַבִּקְעָה שָׁם יַעֲלֶה עֲרָפֶל

הִנֵּה הוּא בִקְצֵה הַשֶּׁמֶשׁ הִגִּיעַ

פָּנֶיהָ הַצְּהוּבִים מִבַּעַד לַעֲרָפֶל

רַק עוֹד נֹגַה כֵהָה כִּמְעַט יַזְהִירוּ –

פָּנֶיךָ נִזְעָמִים אֲדוֹנִי גְדַלְיָהוּ

עָלֵימוֹ תִשְׁכּוֹן עֲנָנָה וַעֲצָבֶת

עֵינֶיךָ עָשְׁשׁוּ בְכַעַס וְהֶמְיַת נָפֶשׁ

גַּם אֶל לִבֵּנוּ חֲרָדָה חוֹדֶרֶת

מַה-לְּךָ כִּי נִפְעַמְתָּ וְרוּחֲךָ סֹעֶרֶת?

מַה-זֹּאת תַּשְׁחֶךָ כִּי נַפְשְׁךָ תִשְׁתּוֹחֵחַ?

וְלִבְּךָ אֵינֶנּוּ עוֹד עָלֵז וְשָׂמֵחַ?

 

גדליהו.

 

אֵין דָּבָר אֵין מְאוּמָה אֲשֶׁר יְפַעֲמֵנִי.

הֲלֹא יָדַעְתָּ אִם לֹא שָׁמַעְתָּ

כִּי גַם עֵינַיִם בְּהִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ

זַכּוֹת כְּעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר

מֵעָב קַל דַּק לִרְגָעִים תִּכְהֶינָה

תָּעִיף בּוֹ הָעַיִן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ.

 

יוחנן.

 

הָהּ לוּ עַד נֶצַח לֹא בָאוּ הַבָּיְתָה

קְהַל הַנִּדָּחִים וְהָאוֹבְדִים הָאֵלֶּה!

הֵן עֲתִידוֹתֵינוּ נִגְלוּ לְעֵינֵינוּ

וַנֵּדַע מַה-לַּעֲשׂוֹת לַיָּמִים יוּצָרוּ

וְדַרְכֵּנוּ הָיְתָה נְכוֹנָה לְפָנֵינוּ

עַתָּה יִינְקוּ הֵם מוֹחַ עַצְמוֹתֵינוּ

וּלְשַׁד בְּשָׂרֵנוּ יֹאכְלוּ הֵם וְיִשְׂבָּעוּ

וְעוֹד בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ אֵלֵינוּ יַבִּיטוּ

כְּעַל בְּזוּיֵי אָדָם בְּעֵינֵי בוּז יִרְאוּנִי:

אֲנַחְנוּ עָפָר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵימוֹ

אֲדָמָה אֲשֶׁר תְּכַלְכְּלֵמוֹ וְתִשָּׂאֵמוֹ

וּבְכָל-זֹאת בְּרֶגֶל גַּאֲוָה בָּהּ יִבְעָטוּ

כֹּה הֻכּוּ בְסַנְוֵרִים בְּגַאֲוָתָם הֵמָּה

כִּי גַם הָאֳנִיָּה בָּהּ מִפְלָט מָצָאוּ

אֲשֶׁר תִּשָּׂאֵם מֵעֶבְרֵי פִי-פַחַת

יֹאמְרוּ לְהַצִּיתָהּ בְּאֵשׁ מִתְלַקַּחַת!

 

גדליהו.

 

הֲתִשְׁכַּח כִּי גַם אָשְׁרִי לִי הֵבִיאוּ

אֲהוּבַת נַפְשִׁי בָּהּ נַפְשִׁי נִקְשֶׁרֶת

אִם גַּם בְּאֵין רָצוֹן בְּאֵין חֵפֶץ וָדָעַת?

וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר עַתָּה יְבַהֲלֵנִי:

אֵת זְבִידָה זֶה עֵת רַבָּה לֹא רָאִיתִי

רוּחִי תִפָּעֵם וְנַפְשִׁי תָשׁוּחַ

מַה-זֶּה הָיָה לָהּ? מַדּוּעַ לֹא אֶרְאֶנָּה?

הֲחוֹלָה הִיא עַל מִטָּתָה שׁוֹכֶבֶת?

אוֹ מַה-זֶּה דָּבָר לֹא יִתְּנֶנָּה לָלֶכֶת?

אֵיךְ צָמְאָה לָהּ נַפְשִׁי וְלִבִּי אַחֲרֶיהָ

וְעֵינַי כָּלוֹת מְיַחֲלוֹת לִרְאוֹת פָּנֶיהָ –

מִי זֶה אַכְזָר יַעֲמוֹד לְשָׂטָן בֵּינֵנוּ?

אֵיכָה אֶהֱיֶה אֵיפוֹא עָלֵז וְשָׂמֵחַ

אִם תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה כֹּה תַחֲלֵנִי

וְחֶלְדִּי כְאַיִן וּכְתֹהוּ הִנֵּהוּ

וְחַיַּי בִּלְעָדָה אַךְ אֶפֶס וָתֹהוּ?

 

יוחנן.

 

גַּם בְּעֵינַי יִפָּלֵא וְאֶתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ.

אַךְ מַה-זֶּה נָפוּנָה וְנִשְׁאַל לָרוּחַ

הֲלֹא הַדָּבָר הוּא נָכוֹן לְפָנֵינוּ

וְעוֹד טֶרֶם נִשְׁאַל נֵדַע לְהָשִׁיב אֹמֶר!

הַבְּלִיַּעַל הַהוּא יָדוֹ תַעַצְרֶנָּה –

תֹּאמַר כִּי חֲמוּטַל לְךָ הִיא נֶאֱמֶנֶת

אָז יַד הַנּוֹכֵל יִשְׁמָעֵאל בַּמָּעַל –

אַךְ רְאֵה נָא שְׁמָּה מִי-זֶה-הוּא בָא הֵנָּה?

הִנֵּה אָתָם שָׁם יוֹרֵד לִקְרָאתֵנוּ

גַּם שְׁנֵי רוֹכְבִים עִמּוֹ נֶחְפָּזִים לָלֶכֶת

הִנֵּה הֵם בָּאִים עַל יַד הַשָּׁעַר.

_________

 

מחזה ב.

 

(הקודמים, אתם ושני רוכבים העומדים בירכתי הבית).

 

גדליהו (רץ לקראת אתם).

 

אתם.

 

תִּשְׁתּוֹמֵם גְּדַלְיָהוּ כִּי לָבוֹא שַׁבְתִּי

אַחֲרֵי הִפָּרְדִי זֶה מִקָּרוֹב מִמֶּךָּ?

אִישׁ צָבָא הוּא עוֹמֵד נָכוֹן כָּל-רֶגַע

לַעֲשׂוֹת פְּקֻדּוֹת שׁוֹנוֹת בְּלִי הִתְמַהְמֵהַּ

וְלֹא יַעֲרוֹב אֵת לִבּוֹ לִשְׁאוֹל מַדּוּעַ.

אוּלָם רַק עַל רִגְעֵי מִסְפָּר עַתָּה בָאתִי

הֲלֹא רַק מְתֵי מִסְפָּר אִתִּי הָלָכוּ.

 

גדליהו.

 

הֲלֹא נִתְעַלֵּס בַּקַּיִץ בְּלֵב שָׂמֵחַ

בְּבוֹאוֹ בְתוֹךְ הַסְּתָו עַל יוֹם אוֹ יוֹמָיִם

וְיוֹפִיעַ בַּהֲדָרוֹ תַּאֲוָה לְעֵינָיִם

עֵת אַחֲרֵי עָבְרוֹ לֹא קִוִּינוּהוּ?

 

אתם.

 

מְשָׁלְךָ לֹא בְהַשְׂכֵּל דִּבַּרְתָּ הַפָּעַם

גַּם הַסְּתָו אֵת יָדוֹ הַחֲזָקָה שׁוֹלֵחַ

בְּפִרְחֵי הֶאָבִיב מַחֲמַדֵּי עֵינָיִם.

אַךְ לֹא עֵת דְּבָרִים הִיא לְהִוָּכֵחַ

בְּשׂוֹרָה טוֹבָה בְּפִי בָּהּ לִבִּי שָׂמֵחַ!

 

גדליהו.

 

נְעִימָה וִיקָרָה הִיא עוֹד שִׁבְעָתָיִם

יַעַן אַתָּה הֵבֵאתָהּ לִי בְּמֶתֶק שְׂפָתָיִם.

 

אתם.

 

הִנֵּה נָא נְבוּזַרְאֲדָן אֲדוֹנֵנוּ

צִוָּה לָךְ אֵת בִּרְכָתוֹ שָׁלוֹם וָיֶשַׁע.

אֵצֶל גִּבְעוֹן מְצָאתִיו בְּלֶכְתּוֹ בַדֶּרֶךְ

וַיְשַׁלְּחֵנִי לָשׁוּב אֵלֶיךָ כְרָגַע –

יַעַן בְּתָם-לְבָבְךָ לִבּוֹ בָטוּחַ

יֹאמַר לְמַלְּאוֹת לְךָ אֵת כָּל-מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ

וְיִתֶּנְךָ לִבְנוֹת לְךָ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ

עֶשְׂרִים עִיר חֳרָבוֹת – אַךְ לֹא יְרוּשָׁלָיִם –

לִהְיוֹת לְיוֹשְׁבֵי בְנֵי יְהוּדָה לָשָׁבֶת.

 

יוחנן.

 

הֶאָח מָה רַב גִּיל וָיֶשַׁע שִׁבְעָתָיִם!

 

גדליהו.

 

אוֹדְךָ בְכָל-לְבָבִי רֵעַ נֶאֱמַן רוּחַ!

בְּזֹאת אֵדַע כִּי אַתָּה טוֹבָתִי דָרַשְׁתָּ

כִּי אַתָּה עָלַי טוֹבוֹת דִּבַּרְתָּ.

עַתָּה בְּלֵב שָׂמֵחַ נָחֵל מַעֲשֵׂינוּ

וְכָל-אֶבֶן פִּנָּה מִכָּל-בַּיִת וּבָיִת

תִּנָּשֵׂא וְתֵרוֹמֵם לְאֶבֶן מַזְכֶּרֶת

לְמַזְכֶּרֶת רוּחַ נְדִיבַת מוֹשִׁיעֵנוּ!

סוּרִי שְׁמָמָה לְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ עַתָּה

לְתֹהוּ יְלֵיל יְשִׁימוֹן מְכֹרוֹתַיִךְ שׁוּבִי!

נְאוֹת שָׂדֶה וְכַרְמֶל פֹּה תַחְתֵּךְ יִדְשָׁאוּ

וְעָרִים וּכְפָרִים וְכָרִים יָצִיצוּ!

עוֹד אָבוֹת וְאִמּוֹת פֹּה שְׂמֵחִים יֵלֵכוּ

וְקוֹל שִׁיָרה וְזִמְרָה מִטּוּב לֵב יָרֹנּוּ.

שִׁירֵי תוֹדָה וְהַלֵּל לִכְבוֹד מַלְכֵּנוּ

כְּרַחֲמָיו וּכְרוֹב חֲסָדָיו אֵלֵינוּ!

 

אתם.

 

זֹאת לָעָם – אַךְ עוֹד דָּבָר גַּם אֵלֶיךָ:

נְבוּזַרְאֲדָן לֹא יַחֲשׂךְ גַּם הוּא אוֹתֶךָ

מִתֵּת יָדְךָ לִזְבִידָה בַת צִדְקִיָּהוּ.

בְּכָל-לִבּוֹ יִגְמְלֶךָ כְּצִדְקְךָ וּכְתֻמֶּךָ

בְּיָדְעוֹ כִּי כָל-תַּאֲוָה לֹא תַתְעֶה נַפְשֶׁךָ

וְכָל-תְּשׁוּקָה לֹא תְסַכֵּל גַּם אֵשֶׁת חֵיקֶךָ

לְבַקֵּשׁ לָהּ כְּבוֹד הֲדַר אֲבוֹתֶיהָ –.

אָמְנָם יֵצֶר לֵב אִשָּׁה רַע מִנְּעוּרֶיהָ

וּכְפַלְגֵי מַיִם לֵב אִישָׁהּ בְּיָדֶיהָ

אֶל כָּל-אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ תַּטֶּנּוּ וּתְפַתֵּהוּ

וְיִתְמַכֵּר עַל נְקַלָּה לַעֲשׂוֹת זָר מַעֲשֵׂהוּ –

אַךְ בָּכֶם יַאֲמִין כִּי בוֹ לֹא תְהָתֵלוּ

וּלְהַשְׁחִית טוֹבָתוֹ לֹא תִוָּאֵלוּ!

אָנֹכִי בְּעַד ישֶׁר לְבַבְכֶם עָרַבְתִּי.

 

גדליהו.

 

הַאֻמְנָם אֱמֶת הִיא אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ?

הֶאָח אָתָם! בְּאָשְׁרְךָ כָּל-אִישׁ יְאַשְּׁרֶךָ

כִּי מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יֶשַׁע הָיִיתָ!

תְּנָה-לִּי סוּסְךָ עָלָיו הֲלוֹם רָכַבְתָּ

עַד יוֹם מוֹתוֹ בְּיָדַי אֲכַלְכְּלֶנּוּ

אָשִׁית עֶדְיוֹ עָלָיו יוֹם יוֹם אֶצְּרֶנּוּ

הוּא נָשָׂא הַמְּבַשֵּׂר אָשְׁרִי בִשְּׂרַנִי

הוּא הֵבִיא לִי דוֹדִי מִדּוֹד הַבָּיְתָה!

אַךְ קָטֹנְתִּי מִכָּל-הַטּוֹב וְהָאשֶׁר

אֲשֶׁר כְּתֻמּוֹ בָא לִי פִתְאוֹם וְלֹא פִלָּלְתִּי!

לִבִּי צַר מֵהָכִיל אשֶׁר רָב כָּמוֹהוּ

כַּשֶּׁמֶשׁ בַּהֲדָרָהּ כְּחֹם הַיּוֹם תּוֹפִיעַ

תַּכְהֶה עֵין רֹאֶיהָ בְּזֹהַר קַרְנֶיהָ –

עַתָּה הִרְחִיב אֱלֹהִים לִי לַעֲשׂוֹת חָיִל

וְיַד בְּנֵי בְלִיַּעַל לֹא עוֹד תְּנִידֵנִי

וְכָל-חֵפֶץ לִבִּי בְּיָדִי יַצְלִיחַ!

הַדָּבָר בַּעֲדוֹ רֹב שָׁנִים שָׂרִיתִי

בְּיוֹם אֶחָד כְּתֻמּוֹ בָא לִי וַיְשַׂמְּחֵנִי!

מָה אָשִׁיב לְךָ עַל כָּל-תַּגְמוּלֶיךָ?

בַּמָּה אוֹדְךָ אֵיפוֹא כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ?

כָּל-יְמֵי צְבָאִי לֹא תִמְצָא יָדִי לְגָמְלֶךָ

עַד אֶגְוָע שַׁלֵּם לְךָ אֵת נִשְׁיִי לֹא אוּכַל!

אֵיכָה חֶסֶד וֶאֱמֶת לֹא יִפָּגֵשׁוּ

וְאַהֲבָה לֶאֱמוּנָה לֹא תִתְרוֹעֵעַ?

 

אתם.

 

כַּתֵּר נָא זְעֵיר עוֹד דְּבָרַי לֹא כִלִּיתִי

עוֹד דָּבָר בְּפִי אֵלֶיךָ צֻוֵּיתִי

לֹא כְאַוַּת נַפְשְׁךָ אַךְ הוּא לְטוֹבָתֶךָ –

צַו וְלֹא יַעֲבוֹר נָתַן לִי שַׂר צְבָאֵנוּ

לָקַחַת מִזֶּה אֵת יִשְׁמָעֵאל אִתָּנוּ

וְאַתָּה לֹא תַמְרֶה אֶת-פִּיו וְלֹא תַעַצְרֵנִי

זֹאת הָיֹה תִהְיֶה וְעוֹד עַתָּה כְּרָגַע

לְמַעַן עוֹד הַיּוֹם אֵת חֵילִי אַשִּׂיגָה.

 

יוחנן.

 

שְׂפָתַיִם יֻשַּׁק מְבַשֵּׂר טוֹב וָיֶשַׁע

אֶבֶן מַעֲמָסָה מֵעַל לִבִּי גַלּוֹתָ!

 

גדליהו.

 

אֵיכָה מְאֻשָּׁר בְּאָשְׁרִי אֶהֱיֶה הַפָּעַם

וְאֶרְאֶה רֵעִי כְנַפְשִׁי אֹבֵד בְּעָנְיֵהוּ

וַאֲנִי אֵת כְּאֵבוֹ כִּכְאֵבִי יָדָעְתִּי?

הֲלֹא תֵהָפֵךְ שִׂמְחָתִי לְאֵבֶל

לִרְאוֹת בְּרָעָה אֲשֶׁר תִּמְצָאֵהוּ?

 

אתם.

 

אֲבָל חָלִילָה-לְּךָ לַמְרוֹת אֵת פִּיהוּ

וּלְקוֹל דְּבָרוֹ כָּל-שָׂפָה נֶאֱלָמֶת –

אַךְ גַּם כַּף תִּתְקַע לִי וְתִשָּׁבֵעַ

כִּי לֹא תַגִּיד לְיִשְׁמָעֵאל אֵת דְּבָרֵינוּ

וְיִמָּלֵט עַל נַפְשׁוֹ שֵׁנִית מִיָּדֵינוּ.

 

גדליהו.

 

אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה אֵיפוֹא כִדְבָרֶיךָ

אַף אִם צַר לִי עָלָיו וְנִחוּמַי נִכְמָרוּ.

אוּלָם אַחֲלַי רֵעִי אֲחַלֶּה פָנֶיךָ

הִנָּפֵשׁ פֹּה מְעַט וְיִיטַב נָא לִבֶּךָ

וְשָׂמַחְתָּ אִתִּי בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן

אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה הַיּוֹם בְּבֵיתִי לִכְבוֹדֶךָ

בְּאָשְׁרִי אֲשֶׁר מִיָּדְךָ עַתָּה בָאַנִּי

וְכוֹס יְשׁוּעוֹת נִשָּׂא בִּתְקוֹעַ כַּפָּיִם

וּנְחַזֵּק בְּרִיתֵנוּ בְּבִרְכַּת שְׂפָתָיִם.

 

אתם.

 

חֶפְצְךָ אֲמַלֵּא אַךְ בַּל נִתְמַהְמֵהַּ

רְאֵה דֶּרֶךְ רַב רָכַבְתִּי וַאֲנִי יָגֵעַ

אָנוּחַ אֵיפוֹא מְעַט וְיַחְדָּו נִשְׁתַּעֲשֵׁעַ.

 

(הוא והרוכבים הולכים).

 

מחזה ג.

 

גדליהו יוחנן.

 

גדליהו.

 

מַהֲרָה-נָּא יוֹחָנָן אֶל נַעֲרֵי הַבַּיִת

וְיִהְיוּ נְכוֹנִים וַעֲמֵלִים כֻּלָּמוֹ

לְהָכִין אֵת הַמִּשְׁתֶּה לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת.

גַּם אֵת יִשְׁמָעֵאל קְרָא כִּי אֲכַבְּדֵהוּ

כִּי סָר אֶל בֵּיתִי וְעָלַי לְהוֹקִירֵהוּ

וְאַחַר יַעֲשֶׂה-לוֹ אָתָם כַּטּוֹב בְּעֵינֵיהוּ

אִם לֹא תֹאבֶה אַתָּה לָתֶת-לוֹ יָדֶךָ

אֲשֶׁר לַעֲשׂוֹת לֹא אוּכַל אָנֹכִי –

 

יוחנן.

 

הֲתֹאמַר...?

 

גדליהו.

 

   מַה-גָּדְלָה מְבוּכָתִי עַתָּה!

הָהּ כִּי לֹא יְבוֹאֵנוּ עֹנֶג בְּלֹא נֶגַע

וּבְכָל שָׂשׂוֹן שָׁם גַּם אָסוֹן הִנֵּהוּ

וּבַעֲקֵב הַטּוֹב יַד הָרַע אוֹחֶזֶת!

אֶרְאֶנּוּ כְדוֹדָיו בְּרִבְלָה מְטֹעַן חֶרֶב

אוֹ בְּבָבֶל עִוֵּר אֻמְלָל בְּבֵית הַסֹּהַר

אִם אַתָּה לֹא תָחִישׁ לוֹ מִפְלָט עַתָּה –

כָּמוֹנִי מִשְׁפָּטוֹ עָלָיו שָׁמַעְתָּ

וְלֹא כָמוֹנִי בְּאִמְרֵי פִיךָ נִלְכַּדְתָּ –.

 

יוחנן.

 

הַתְצַוֵּנִי אֵיפוֹא לַעֲזָר-לוֹ תַּחְתֶּךָ?

 

גדליהו.

 

חָלִילָה-לִּי כִּי אָז דְּבָרַי אֲחַלֵּלָה.

 

יוחנן.

 

בְּיָדִי אֵיפוֹא לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר חָפַצְתִּי

וַאֲנִי לֹא אֶחְפֹּץ לֹא אֹבֶה לְעָזְרֵהוּ.

אַל נָא יְעַוְּרוּ רַחֲשֵׁי לִבְּךָ אֵת עֵינֶיךָ

אָוֶן בְּעֵינַי דְּבָרְךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ

אַף אִם לֹא צִוִּיתָ רַק כִּי כֵן אִוִּיתָ

וְלוּ צִוִּיתָנִי צַוְּךָ זֶה לֹא מִלֵּאתִּי –

אַשְׁרֶיךָ גְדַלְיָהוּ אַלּוּף רֹאשֵׁנוּ

אַשְׁרֵי עַם יְהוּדָה אַשְׁרֵינוּ כֻלָּנוּ

אִם יִלָּכֵד הַנּוֹכֵל בַּמִּכְמֹרֶת

בְּשַׁחַת רִשְׁתּוֹ זוּ טָמַן לְרַגְלֵינוּ!

הֲשָׁכַחְתָּ אֵת דִּבְרֵי יִרְמִיָּהוּ

אֲשֶׁר דִּבֶּר אָז בָּרָמָה אֵלֶיךָ

וַיְצַוְּךָ לְהִזָּהֵר לִשְׁמוֹר נַפְשֶׁךָ

מִנּוֹכֵל בְּלִיַּעַל הַקָּרֵב לְבַלְּעֶךָ?

וּמִי נוֹכֵל אַחֵר מִי מַשְׁחִית לְהָרֵעַ

אִם לֹא יִשְׁמָעֵאל הַזֶּה הַמְתַעְתֵּעַ?

אַחֲלַי אֲדוֹנִי רוּחַ אַפֵּינוּ

אַל נוֹסִיף דַּבֵּר עוֹד דָּבָר מִמֶּנּוּ

אֵלְכָה-נָּא וַאֲמַהֵר לְהָכִין אֵת מִשְׁתֵּנוּ.

 

גדליהו.

 

אוּלָם מִקַּוֹּת לֹא אֶחְדַּל עוֹד אָנִי.

רַק בְּהִנָּצְלוֹ לִבִּי בְאָשְׁרִי שָׂמֵחַ

וּבִכָּשְׁלוֹ הָהּ כָּל-יָמַי אֵאָנֵחַ!

(הולך).

___________

 

מחזה ד.

 

ישמעאל בעשא.

 

ישמעאל.

 

מַהֲרָה-נָּא בַעֲשָׁא כִּי בָשַׁל הַפֶּרִי

וְגֶזַע הָעֵץ כִּמְעַט אִם יִנּוֹעַ

וְנָפַל הַפְּרִי הַמָּתוֹק אֶל פִּינוּ!

עָרְמָתִי תַעֲמוֹד לִי אוֹתָהּ אֲבַצֵּעַ

בְּחָכְמָה חִבַּלְתִּי עֲצָתִי לֹא תִתְבַּלֵּעַ.

 

בעשא.

 

אֲנִי אַאֲמִין לְךָ וְנֶאֱמָנִים דְּבָרֶיךָ.

הֲלֹא אֵדַע כִּי יָד חֲזָקָה מַחֲסֶךָ

וְעַל זְרוֹעַ עֹז נָכוֹן לִבְּךָ בָּטוּחַ –

אַךְ זֶה כַמָּה מְשַׁל קַדְמוֹנִי שָׁמָעְתִּי:

כִּי גַם עַכְבָּר קָטָן אִם קָטָן הִנֵּהוּ

יְפַתַּח מַאַסְרֵי רֶשֶׁת הָאֲרִי בְּשִׁנֵּיהוּ.

 

ישמעאל.

 

מָשָׁל חֲסַר טַעַם וְנוֹשָׁן הִנֵּהו.ּ

הֲלֹא עֹז לָעַכְבָּר גַּם לְמָשְׁכוֹ לָרֶשֶׁת

מִמֶּנָּה לֹא יִמָּלֵט בְּרָב-חֵילֵהוּ –

לָכֵן נְמַהֵר נָחִישָׁה מַעֲשֵׂינוּ

טֶרֶם מַעֲצוֹר מִבְּלִי מֵשִׂים יַפְרִיעֵנוּ

הִנֵּה שַׂר צְבָא הַכַּשְׂדִּים שָׁב הֵנָּה

מַה-לּוֹ פֹה שֵׁנִית לֹא אוּכַל לָדַעַת –

אוּלַי שָׁכַח דָּבָר וַיָּשָׁב לָקַחַת –

אוּלַי נַפְשִׁי יְבַקֵּשׁ אַחַת הִיא לִי עַתָּה

הֵן מִשְׁתֵּה שְׁמָנִים יַעֲשֶׂה גְדַלְיָהוּ

גַּם אָנֹכִי קָרוּא לוֹ אֶל מִשְׁתֵּהוּ

וְהָיָה לָהֶם זֶבַח מֵתִים זִבְחֵמוֹ

מִמֶּנוּ עַד נֶצַח עוֹד לֹא יָקוּמוּ

מַלְאַךְ מָוֶת אֶהֱיֶה בִמְסֻבָּם לָמוֹ

לַחֲמָם אֶתֵּן לָמוֹ הַשְּׁאֵת וְהַשֶּׁבֶר

יֵין מִשְׁתֵּמוֹ אֶנְקַת חַלְּלֵי חֶרֶב

חַרְבִּי מַאֲכַלְתָּם יָדִי לָמוֹ כוֹס רַעַל.

הָהּ הַבּוֹגְדִים! הֵמָּה בְלִבָּם יֹאמֵרוּ

כִּי עֹז מֶלֶךְ יִתֹּם ואָבַד נִצְחֵהוּ

וְדַלַּת הָעָם עָלָיו יָרִימוּ יָדֵימוֹ.

עַתָּה יִרְאוּ מַלְכָּם זֶה לְפָנֵימוֹ

מֶלֶךְ בְּיָפיוֹ תֶּחֱזֶינָה עֵינֵימוֹ

אֵיךְ יְכוֹנֵן לְמִשְׁפָּט וְשִׁלּוּמִים כִּסְאֵהוּ

אֵיךְ מַפֵּץ וּכְלֵי זַעַם תַּעֲשֶׂה יָדֵהוּ

וּבְמִשְׁפָּטוֹ הוּא יְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ

וִייַסֵּר בְּיָד קָשָׁה כָּל-אַנְשֵׁי מֶרִי

לְכַלּוֹת כְּרָגַע כָּל-הוֹלְכֵי עִמּוֹ קֶרִי!

 

בעשא.

 

וְאֵיכָה תִהְיֶה זֹאת? מַה-עֲצָתֶךָ?

אָנֹכי נָכוֹן כָּל-רֶגַע לְשָׁרְתֶךָ.

 

ישמעאל.

 

אַתָּה תָרוּץ חִישׁ אֶל בִּקְעַת הַסֶּלַע

וְהֵבֵאתָ הָעַמּוֹנִים הֵנָּה כְרָגַע

וּבְסֵתֶר הַשַּׁעַר בְּסִבְכֵי הַיַּעַר

תְּחַכּוּ לִי עַד בּוֹאִי אֲלֵיכֶם שָׁמָּה

שְׁלֵוִים בְּלִי כָל-פַּחַד אוֹיֵב בַּשָּׁעַר

יִתְרַפּוּ לִשְׁמוֹר הַמְּצוּדָה בַעֲצַלְתָּיִם

וּבְשִׁכְּרוֹן מִשְׁתֵּיהֶם לִבָּם יֵיטִיבוּ

אָז חִישׁ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה צִבְאוֹתַי אוֹבִילָה

וְאֶתְנַפֵּל עַל הַסּוֹבְאִים פִּתְאוֹם בְּרָב-חָיִל

וּכְסָבְאָם, סְבוּאִים שָׁם יִפְּלוּ לְפִי חָרֶב

אַךְ אַתָּה תַפְקִיד אֲחֵרִים בְּכָל-שַׁעַר

וְתַפִּיל אַרְצָה כָּל הַבָּא לִקְרָאתֶךָ

וְהֵם אִם יִתְאַמְּצוּ לְהִלָּחֵם אוֹ יֶחְדָּלוּ

כִּי תִפּוֹל עֲלֵיהֶם אֵימָה וָפַחַד

וְתִרְפֶּינָה יְדֵיהֶם וְלֹא תָקוּם בָּם רוּחַ

אִישׁ אַל יִמָּלֵט לָהֶם עַל נַפְשֵׁהוּ

וְלֹא יָנוּס לָהֶם נָס חַי מִידֵי חֶרֶב

לְהַגִּיד לָאוֹיְבִים כָּל-אֲשֶׁר נֶעֱשָׂתָה

בְּנָסְעָם שָׁם שְׁלֵוִים אֵת דַּרְכָּם דַּמֶּשְׂקָה.

כְּבוֹאָם שָׁמָּה לֹא יָשׁוּבוּ עוֹד הֵנָּה

כִּי מִלְחָמָה כְבֵדָה בְּפָרָס לִקְרָאתֵמוֹ.

 

בעשא.

 

אָנֹכִי אָרוּצָה חִישׁ כְּמוֹ רָגַע.

אוּלָם הֲיַאֲמִין לִי עֶגְלוֹן וְחֵילֵהוּ?

 

ישמעאל.

 

הֲלֹא הוּא יֵדַע אוֹתְךָ? אוּלָם בּוֹאָה

וְאֶתְּנָה-לְּךָ אוֹת אָשִׂימָה בְאָזְנֶיךָ

אֲבָל חוּשָׁה אֵיפוֹא אַל תִּתְמַהְמֵהַּ

בְּעוֹד שָׁעָה אַחַת אִם חֶפְצִי יַצְלִיחַ

תַּעַמְדוּ כֻלְּכֶם נְכוֹנִים וּקְרָב נַצְרִיחַ!

_________

 

מחזה ה.

 

חמוטל אחר כן גדליהו.

 

חמוטל.

 

נָקֵל לְרַמּוֹת אֲנָשִׁים כִּמְתַעְתֵּעַ

לְתָפְשָׂם בִּמְזִמּוֹת זוּ חָשְׁבוּ לְהָרֵעַ.

חֲמוּטַל הֲזָקַנְתְּ בִּגְבוּרָה נֶאְזֶרֶת

וּבְבוֹא עֵת לַעֲשׂוֹת אָז רוּחֵךְ סֹעֶרֶת?

וְאַתְּ הָלַכְתְּ תָּמִיד דַּרְכֵּךְ בּוֹטַחַת

בְּכָל-תַּהְלוּכוֹת הַמְּלוּכָה כִּמְנַצַּחַת?

כֵּס אוֹ שַׁחַת? הֲתִבְחֲרִי רֶדֶת מָטָּה

אִם לַעֲלוֹת עַל הַכִּסֵא יָדֵךְ מָטָּה?

זֹאת לֹא זֹאת! הִנָּצֵל אַתְּ בּוֹחֶרֶת

אִם לַהֲקִימוֹ לָךְ כָּל עֵצָה נִבְעֶרֶת.

לֹא אָסִיר תִּקְוָתִי כְּאִשָּׁה אוֹבֶדֶת

עוֹדֶנִּי בַחַיִּים וְנַפְשִׁי חוֹמֶדֶת!

לְזֹאת גַּם עִם גְּדַלְיָהוּ שָׁלוֹם אֲדַבֵּרָה

אִם גַּם אֲתַעֲבֶנּוּ – אַךְ אֶתְנַכֵּרָה

לְמַעַן אֶמְצָא מָנוֹס וּמִפְלָט בְּבֵיתֵהוּ

אִם תַּרְמִית יִשְׁמָעֵאל לֹא תִצְלַח בְּיָדֵהוּ.

סוּרִי עַתָּה גֵּאוּת חֲבִי כִמְעַט רֶגַע

הִסָּתְרִי בְמִסְתָּרִים עַד יַעֲבוֹר פֶּגַע

לְבַל תֶּחֱזֵךְ עֵינוֹ הַכֵּהָה הַפָּעַם

וְתִהְיִי לִי לְמִכְשׁוֹל וּמְחִתָּה וָזָעַם!

לוּ אוּכַל וּדְקַרְתִּיהוּ בְעַיִן חוֹדֶרֶת

לְהַצִּית בּוֹ אֵשׁ וְשַׁלְהֶבֶת בּוֹעֶרֶת.

אוֹ לוּ כַשַּׁחַל וָפֶתֶן גַּם שְׁנֵימוֹ

אִישׁ אֵת בְּשַׂר רֵעֵהוּ יֹאכְלוּ בְשִׁנֵּימוֹ!

אָז עַל פִּגְרֵמוֹ אֶרְמוֹס בְּרַגְלָיִם

הֶאָח מָה אָגִילָה בְּלַעַג שְׂפָתָיִם!

אַךְ זֹאת לֹא זֹאת! הָהּ הָגוּת לֵב אִוֶּלֶת

הַאֶחֱסַר גַּם שְׁנֵיהֶם אִשָּׁה כוֹשֶלֶת?

הָהּ כִּי זֶה חֶבְלִי חֲבָלִים שִׁבְעָתָיִם

עֲזוּבָה וּשְׁדוּדָה וַאֲסוּרַת יָדָיִם!

 

גדליהו.

 

הֶאָח מָה רַב אָשְׁרִי וְלִבִּי שָׂמֵחַ

כִּי מְצָאתִיךְ פֹּה מַלְכָּה עֲדִינָה עַתָּה

הֲשָׁלוֹם לִזְבִידָה נֶכְדֵּךְ הַנֶּאֱהֶבֶת?

מַדּוּעַ זֶה כַבִּיר עוֹד לֹא רְאִיתִיהָ?

מַה-זֶּה יַעַצְרֶנָּה בְחֶדְרָהּ מִלָּכֶת?

עַל זֹאת יֶחֱרַד לִבִּי וּדְאָגָה תַשְׁחֵנִי –

 

חמוטל.

 

הַשְׁקֵט גְּדַלְיָהוּ וְלִבְּךָ אַל יָנוּעַ

הִיא רַק בָּךְ תֶּהְגֶּה יוֹמָם וָלָיִל

וֱכָל-תַּאֲוַת נַפְשָׁהּ לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרֶךָ –

זֶה מִסְפַּר יָמִים חוֹלָה הָיָתָה

כְּדֶרֶךְ הַנְּעָרוֹת הָרַכּוֹת כָּמוֹהָ –

מִשִּׁנּוּי מִקְרֶהָ נִבְהֲלָה הִנֶּהָ

וְנַפְשָׁהּ נִבְהֲלָה מְאֹד וְרוּחָהּ נִפְעֶמֶת

אַךְ בְּכָל-רִפְיוֹנָהּ תָּעֹז בְּאֹמֶץ רוּחַ

וְלִבָּהּ יִרְחַשׁ וְיִתְנַשָּׂא בְאַהֲבָה אֵלֶיךָ

הֲלֹא תַאֲמִין לִי אֵיפוֹא גְדַלְיָהוּ?

 

גדליהו.

 

אֵיכָה לֹא אֶתֵּן אֵמוּן בִּדְבָרַיִךְ

וְאֶתְּנֵךְ לְבַת בְּלִיַּעַל כָּזָב מְדַבֶּרֶת?

חָלִילָה-לִּי מֵחֲשׁוֹב מַחְשְׁבוֹת אוֹן כָּאֵלֶּה

כִּי אִשָּׁה כָמוֹךְ הִיא שֶׁקֶר טוֹפֶלֶת

אִשָּׁה זְקֵנָה וָאֵם וּמַלְכָּה נִכְבֶּדֶת!

אַךְ מָתַי תְּחַדֵּנִי בְשִׂמְחָה אֶת-פָּנֶיהָ?

מָתַי תְּלַבְּבֵנִי שֵׁנִית בְּעֵינֶיהָ

הַמְּפִיקוֹת חֵן וְאַהֲבָה שִׁבְעָתָיִם?

 

חמוטל.

 

בִּכְלוֹת הֶמְיַת הַמִּשְׁתֶּה בְּבֵיתֶךָ

וְהַדּוּמִיָּה שָׁבָה לְכָל-חֲדָרֶיךָ

אָז אֲבִיאֶנָּה אֵלֶיךָ אָנֹכִי.

 

גדליהו.

 

הָבָה אָהִין לַעֲשׂוֹת אֶתְאַזָּר חָיִל!

אִם הַהַצְלָחָה לְךָ יָד אַחַת שׁוֹלַחַת

הִתְחַזֵּק גַּם אֵת הַשְּׁנִיָּה לָקַחַת!

אִם נָא מָצָאתִי אֵיפוֹא חֵן בְּעֵינַיִךְ

אִם תִּשְׂאִי פָנַי כִּדְבָרֵךְ וְתִרְצִינִי

מֵאָז בָּאת אֶל בֵּיתִי וַתַּכִּירִינִי

וְשָׁב אַפֵּךְ מִמֶּנִּי וְתָשׁוּבִי תְרַחֲמִינִי –

אַךְ חֶפְצִי הָעַז הֲלֹא תֵדָעִי

וְתַאֲבַת נַפְשִׁי מִמֵּךְ לֹא נִסְתֶּרֶת

בָּהּ כָּל-אָשְׁרִי וְטוֹבָתִי מְיֻסֶּדֶת –

הֵן בְּעֵינֵי מֶלֶךְ בָּבֶל חֵן מָצָאתִי

וּבְחַסְדּוֹ יִתְּנֵנִי אֵת זְבִידָה לָקַחַת

עַתָּה עַל רַב אָשְׁרִי נַפְשִׁי שׂוֹמָחַת.

כִּי עַתָּה...

 

חמוטל (אל לבה).

 

   הָהּ דַּי בִזָּיוֹן וָקָצֶף!

נִלְאֵתִי נְשׂוֹא זֹאת! עָרְמָתִי תִתְבַּלֵּעַ!

כַּעַס מָלֵאתִי בִּטְנִי תִבָּקֵעַ!

גַּם תּוֹחַלְתִּי זֹאת מַחֲלַת לֵב הִנֶּהָ

גַּם-יַד-מֶלֶךְ בָּבֶל תִּכּוֹן עִמּוֹ עָתָּה!

 

גדליהו.

 

אָנָּא אֵם זְקֵנָה טוֹבַת לֵב וּמַשְׂכֶּלֶת

הַטִּי נָא אָזְנֵךְ וְשִׁמְעִי תְחִנָּתֵנוּ

יַחְדִי נָא אַתְּ עַתָּה אֵת לִבּוֹתֵינוּ

אֲשֶׁר בְּחַבְלֵי אַהֲבָה מֵאָז נִקְשָׁרוּ

וְעַד נֶצַח יִתְלַכְּדוּ וְלֹא יִתְפָּרֵדוּ –

אַל נָא תַפְרִידִי אַתְּ בֵּין לִבּוֹת שְׁנָיִּם

אֲשֶׁר כְּלֵב אֶחָד זֶה בְזֶה יְדֻבָּקוּ

פֶּן בְּחַבְלֵי מָוֶת גַּם שְׁנֵימוֹ יִמָּקּוּ.

 

חמוטל (אל לבה).

 

זֹאת תִּהְיֶה-לִּי עֹנֶג וּמְשִׁיבַת נָפֶשׁ!

 

גדליהו.

 

הֵן אִשָּׁה הָיִית טֶרֶם לְמַלְכָּה נִמְשַׁחַתְּ

וְאֵם אַתְּ גַּם בִּנְפֹל הָעֲטֶרֶת עָתָּה.

עַל כַּפַּיִם נִשָּׂאֵךְ כְּאֵם מְפַנֶּקֶת

וּכְמַלְכָּה בַהֲדָרָהּ עָלֵינוּ תוֹפִיעִי

כַּעֲבָדִים נְלַחֵךְ אֵת עֲפַר רַגְלַיִךְ

וּכְבָנִים נֶאֱמָנִים נַנְעִים חַיַּיִךְ

וְהָיְתָה מְנוּחָתֵךְ כָּבוֹד וְתִפְאָרֶת

כְּאֵם מְאֻשֶּׁרֶת תְּבָרְכִינוּ וּתְנַהֲלִינוּ

וּמְבֹרֶכֶת אָז תָּשׁוּבִי לִמְנוּחָיְכִי

עֵת יִקְרָאֵךְ אֵל אֶל-עַל בְּקֵץ-חַיָּיכִי.

אָנָּא נַאֲמִי נְאֻמֵּךְ בְּנֹעַם שְׂפָתָיִם

וּבְעַנְוַת חֵן חָנִינוּ בְּאוֹר עֵינָיִם!

 

חמוטל (מתאמצת).

 

תָּאִיץ בִּי מְאֹד גְּדַלְיָהוּ בִּדְבָרֶיךָ

וְאָנֹכִי לֹא אוּכַל לְבַדִּי עֲשׂהוּ

אֲדַבֵּר אֵת זְבִידָה וְאֶשְׁאֲלָה אֵת פִּיהָ.

הַאֲנִי אֶתֵּן אֲשֶׁר לָתֵת רַק בְּיָדֶיהָ?

חַכֵּה נָא אֵיפוֹא עוֹד יוֹם אוֹ יוֹמָיִם

כִּי אַחַר הַמִּשְׁתֶּה הֲלוֹם אֲבִיאֶנָּה

אָז שְׁאַל אַתָּה אֵת פִּיהָ וְהִיא תוֹכִיחַ

וַאֲנִי רַע אוֹ טוֹב דַּבֵּר לֹא אוּכָלָה.

 

גדליהו.

 

רַב לִי מַלְכָּה עֲדִינָה! הֶחֱיַתִנִי!

קְחִי נָא תוֹדָתִי מִלִּבִּי נוֹבָעַת

(קול התוף נשמע מתחת המחזה).

אֵיךְ יִנָּשֵׂא רוּחַ אִישׁ בְּעָנְיוֹ גֹוֵעַ

בְּהֵאִיר הַהַצְלָחָה אֵלָיו פָּנֶיהָ

וּתְנַשְּׂאֵהוּ פִתְאוֹם עָל בִּכְנָפֶיהָ!

מָה אֶשְׁאַל עוֹד וַאֲנִי גֶבֶר צוֹלֵחַ

מַה-תִּתֵּן לִי מַה-תּוֹסִיף וְאוֹרִי זוֹרֵחַ?

(קול התוף נשמע שנית מתחת המחזה).

רַב תּוֹדוֹת לָךְ שֵׁנִית מַלְכָּה מְבֹרֶכֶת

עַתָּה אֶל מְלַאכְתִּי אֲמַהֵר לָלֶכֶת!

 

חמוטל (תרקע ברגליה).

 

לֵך לַעֲזָאזֵל וְאַל תָּשׁוּב עוֹד נֶצַח

יִקָּחֲךָ אֹפֶל וְשַׁחַת וְגֵי צַלְמָוֶת

עַל כָּל-חֲלוֹמוֹתֶיךָ וְעַל דְּבָרֶיךָ.

גֵּיהִנָם וְחֶבְלֵי מָוֶת יִהְיוּ חֶבְלֶךָ!

___________

 

מחזה ו.

 

המשתה.

 

גדליהו, אתם, ישמעאל, שריה, יוחנן ועוד קרואים אחרים יושבים על השלחן סביב סביב, ישמעאל יושב אחרון, מימין ומשמאל ובירכתים פתחים פתוחים, עבדים מבהלים משרתים את פני הקרואים.

 

אתם (קם וכוס יין בידו)

 

לֹא לִשְׂחֹק טַלְטֵלָה[16] נִדְמוּ חַיֵּינוּ

לְשַׁעֲשׁוּעֵי תַעְתּוּעִים יַדּוּ יָדֵינוּ.

עַתָּה הַגְבֵּהַּ מָעְלָה נְטַלְטְלֶהָ

וְהִיא בְמִסְפַּר קָטָן תִּתְהַפֵּךְ עַל פָּנֶיהָ.

וּמָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ וּלְרַמּוֹת יוֹדֵעַ

הוּא יְטַלְטְלֶנָּה מָעְלָה – וִיבַצֵּעַ!

לֹא כֵן! רַק לוֹחֵם בֶּאֱמֶת וְאוֹן יָדָיִם

יָחִיל וְדוּמָם[17] לַעֲלוֹת גָּבְהֵי שָׁמָיִם

נֶאֱמָן אֵת אֱלֹהָיו חוֹבָתוֹ יוֹדֵעַ

לֹא נִתְעֶה בְהַוַּת בֶּצַע מְתַעְתֵּעַ!

לֹא נְקָמָה לֹא קִנְאָה לֹא שִׂנְאָה תְעַוְּרֵהוּ

יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים לֹא יִגְבַּהּ לִבֵּהוּ

אֶל מְחוֹז חֶפְצוֹ יַגִּיעַ כְּגִבּוֹר צוֹלֵחַ

וְעַל מִתְקוֹמְמוֹ יִתְגַּבָּר כְּלוֹחֵם מְנַצֵּחַ!

וֵאלֹהִים יְמַלֵּא כָּל-מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּהוּ

וְכָל-חֶפְצוֹ יַשְׁלִים וּבַעֲצָתוֹ יַנְחֵהוּ!

רַק אֲשֶׁר תִּתֵּן הַחַיִּים לְךָ יָשִׁיבוּ

מִסַּת מַתְּנַת יָדְךָ אֵלֶיךָ יַקְרִיבוּ!

גִּבּוֹר חַיִל כָּזֶה גְּדַלְיָהוּ הִנֶּךָ

בְּמִלְחֶמֶת הַחַיִּים לוֹחֵם בְּאֹמֶץ רוּחֶךָ

בְּמַסּוֹת גְּדֹלוֹת נִבְחַנְתָּ נִסֵּיתָ

קוֹדֵר שַׁחוֹתָ מִתְּלָאוֹת עֻנֵּיתָ

אַךְ קַמְתָּ וַתִּתְעוֹדֵד וַתַּעַשׂ חָיִל

וְאוֹרְךָ הוֹפִיעַ מֵאֲפֵלַת הַלָּיִל.

בְּאָרְבוֹת יָדֶיךָ שָׁחִיתָ בְרָב-כֹּחַ

מוּל גַּלִּים וּסְעָרוֹת בְּלִי רִפְיוֹן וָנוֹחַ

וְעַתָּה עַל בָּמְתֵי אָשְׁרְךָ הִנֶּךָ

אַשְׁרֵי גְדַלְיָהוּ כֵּן הַיּוֹם אֲבָרְכֶךָ! (קול התפים).

 

גדליהו.

 

בְּמוּסָר אָב אַהֲבָה וְתוֹכַחַת דֻבָּקוּ

בְּשֵׁבֶט מוֹשֵׁל צֶדֶק וּגְבוּרָה נָשָׁקוּ

אָז מַלְכוּתוֹ לַמִּשְׁפָּט שׂוֹרֶרֶת

מֵאֵל נִבְחָרָה לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת.

בַּיִת נֶאֱמָן לְזַרְעָיו מָכוֹן לָשֶׁבֶת

כְּלִילַת יוֹפִי כָּל-זָוִית מְחֻטֶּבֶת

צֶדֶק יָלִין בָּהּ וּמִשְׁפָּט בְּכָל-עֵבֶר

שְׁמוּרָה מִפֶּרֶץ וּמְחִתָּה וָשֶׁבֶר.

מַלְכוּת כָּזֹאת יַד מֶלֶךְ בָּבֶל יָסָדָה

צְבִי מַמְלָכוֹת לְעֹז מֶלֶךְ נוֹעָדָה

לַגִּבּוֹר מָקוֹם לַעֲשׂוֹת בְּחֵפֶץ כַּפָּיִם

וּמַחֲסֶה לַחַלָּשׁ וּרְפֵה יָדָיִם.

אַשְׁרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל מֶלֶךְ מְנַצֵּחַ

תִּכּוֹן מַלְכוּתוֹ עַד בִּלְתִּי יָרֵחַ!

 

(קול התפים שנית).

 

ישמעאל.

 

לֹא אֵהַב אֵת הַשּׁוּעָל הַבְּלִיַּעַל

בַּלָּט עַל אֲרֻבּוֹת הַיּוֹנִים יַעַל.

גַּם לֹא אֵת הַזְּאֵב חִישׁ טַרְפּוֹ בוֹלֵעַ

לֹא יֵדַע שָׂבְעָה לֹא יָלִין שָׂבֵעַ –

מִשְׁפָּט אֵהַב מִימֵי קֶדֶם מוֹצָאֵהוּ

נִכְבָּד מִזֹּקֶן בּוֹ עוֹמֵד טַעֲמֵהוּ

אֲבוֹתֵינוּ לְפָנָיו בֶּרֶךְ כָּרָעוּ

מִשְּׂאֵתוֹ פָחֲדוּ לְקוֹלוֹ שָׁמָעוּ

וּבְלֵב בָּנֵימוֹ נָטְעוּהוּ יָדֵימוֹ

לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה לְזַרְעָם אַחֲרֵימוֹ.

נָהָר יַעֲלֶה שִׁפְעַת מֵימָיו תִּשְׁטְפֶנּוּ

אוּלָם עוֹד מְעַט וְהַזֶּרֶם אֵינֶנּוּ

סְעָרָה תְשׁוּפֶנּוּ אַךְ מִגִּזְעוֹ מִמַּעַל

חוֹטֶר חָדָשׁ בִּימֵי הֶאָבִיב יַעַל.

מַה-יִּשְׁוֶה צֵל עָנָן כְּאָבָק פּוֹרֵחַ

מֵרוּחַ יִנָּשֵׂא מֵרוּחַ בּוֹרֵחַ?

אַךְ בְּצֵל אֶרֶז עֹנֶג שִׁבְעָתָיִם

אֶרֶז נִטַּע זֶה שְׁנוֹת רִבּוֹתָיִם!

תִּכְרְתוּ לְמִשְׁפָּט זֶה עָנָף וְצַמֶּרֶת

וּמְלֵאַת פְּרִי מְגָדָיו מִפִּיכֶם נִגְזֶרֶת.

תְּגַדְּעוּ בְקַרְדֻּמּוֹת אֵת גִּזְעוֹ בָאָרֶץ

לֹא יִצְמַח אַחֵר תַּחְתָּיו עָלָיו בָּא קָרֶץ.

אַשְׁרֵי מִשְׁפָּט נוֹשָׁן לֹא סָר טַעֲמֵהוּ

נִכְבָּד מִזֹּקֶן לֹא נָמֵר רֵיחֵהוּ!

 

(קול התפים ופתאום יאלם).

 

גדליהו.

 

חֲצוֹצְרָה דּמִּי שׁוֹפָר הֵאָלֵמָה

אַל תְּכַבְּדוּ עַוְלָתָה כִּי יָדָהּ רוֹמֵמָה

כִּי נְאֻמִּים נְעִימִים בִּשְׂפָתָה מַטֶּפֶת

וְתַעֲטֶה מְעִיל צְדָקָה וַעֲנָוָה מְעֻלֶּפֶת.

אִם הָעֵת רֶשַׁע מִמִּשְׁפָּט תַּצְמִיחַ

הִיא בְשֵׁם מִשְׁפָּט בְּלֹא מִשְׁפָּט תוֹכִיחַ.

אִם צֶדֶק בָּרֶשַׁע הָפַךְ עֵינֵהוּ

הוּא אֵינֶנּוּ עוֹד אֲשֶׁר עוֹד אֵינֵהוּ.

מַה-מִּשְׁפַּט אֱמֶת מִשְׁפָּט יִכּוֹן נֶצַח?

מַחֲסֶה לְאֵין אוֹנִים מִיַּד עָוֶל וָרֶצַח.

יְדַכֵּא הוּא אֶת-אֵין-אוֹנִים רְפֵה-כֹחַ

אָז הֵמִיר מוֹשָׁבוֹ בְּחָמָס וְרָצֹחַ.

אִם חֻבַּלְתָּ גֶזַע יָקָר נִשְׁחַתָּ

לֹא יָקָר גְּבַהּ קוֹמָה תִּקָּרֵא עוֹד עַתָּה.

אִם עִוֵּר עֵינְךָ אוֹר מַתְעֶה זוֹרֵחַ

אַל תֹּאמַר כָּל-אִישׁ עִוֵּר וַאֲנִי פִקֵּחַ.

לְךָ קִדְּשָׁה הָעֵת מַזְכֶּרֶת תִּפְאֶרֶת

אַךְ לָקְחָה מִיָּדְךָ שֵׁבֶט וַעֲטֶרֶת!

(ישמעאל יצא מחדר בית המשתה).

לָכֵן עוּרָה עַמִּי הַחֲלִיפָה-כֹּחַ

הִתְנַעֲרָה מֵעָפָר אַל-תֵּלֵךְ שְׁחֹחַ

וְאִם לֹא יִתְּנוּךָ עַל אַרְצְךָ לָשָׁבֶת

בִּקְעָה צָרָה בֵּין יַמִּים וְהָרִים יוֹשָׁבֶת

קוּמָה הִתְאַזֵּר הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ

בְּצֵל מְלָכִים אַדִּירִים שָׁם תִּפְרָץ-פָּרֶץ!

לֹא בְחֶרֶב וָקֶשֶׁת כִּי אִם בָּרוּחַ

עַל אוֹיְבֶיךָ תִתְגַּבָּר יָדְךָ תָנוּחַ

בְּרוּחֲךָ קָמֶיךָ תַחְתֶּיךָ תַכְרִיעַ

וְכָל-מְעַנֶּיךָ בְּרֹב עֻזְּךָ תַכְנִיעַ!

הַקְהֵה הַחֶרֶב הִרְבְּתָה פְצָעֶיךָ

שַׁבֵּר הַמַּקֶּבֶת דִּמָּה לְהָלְמֶךָ!

קוּמָה הָרִימָה רֹאשְׁךָ כִּי שָׁח מָטָּה

הִתְעוֹדֵד הָעִירָה רוּחֲךָ כִּי מָטָּה

וְרָאָה כָל-עָם הוֹדְךָ גִבּוֹר צוֹלֵחַ

כִּי עָלֶיךָ כְבוֹד אֱלֹהֶיךָ זוֹרֵחַ!

אַשְׁרֶיךָ יְהוּדָה אַשְׁרֶיךָ נֶצַח

אַשְׁרֵי עַם אֱלֹהִים הָרִימָה מֶצַח!

עוּרָה עַמִּי קוּמָה הִתְאַזֵּר חָיִל

וְאֵל יַהֲפוֹךְ לְךָ לְאוֹר יוֹמָם חֶשְׁכַּת לָיִל!

 

הקרואים (כלם בקול).

 

יְחִי יְהוּדָה יְחִי עַם אֱלֹהִים נֶצַח

אַשְׁרֵי גְדַלְיָהוּ הָרִימָה מֶצַח!

 

(קול התפים).

 

(בפתחי החדרים לימין ולשמאל התאספו ובאו בחפזה עגלון ואנשי חיל רב ובתוכם ישמעאל).

 

ישמעאל.

 

יְחִי יְהוּדָה לָכֵן לִגְדַלְיָהוּ מוֹת רֶצַח

שַׁחַת וַאֲבַדּוֹן לְכָל-הַמּוֹרְדִים נֶצַח!

 

אתם, יוחנן והקרואים.

 

קֶשֶׁר קָשֶׁר!

 

גדליהו.

 

   אֵלַי אַחַי אִזְּרוּ חָיִל!

הִלָּחֲמוּ בַקּוֹשְׁרִים נֶפֶשׁ בַּנָּפֶשׁ!

 

מלחמה.  גדליהו אתם יוחנן וכל הקרואים שלפו חרבם, העמונים התנפלו עליהם ברב כח ויפזרום.  מיוחנן גזלו כלי מלחמתו וינס וימלט על נפשו דרך הפתח אשר בַתָוֶך ובנוסו יקרא:

 

לֹא יָכֹלְתִּי גְּדַלְיָהוּ לָמוּת תַּחְתֶּךָ

אוּלָם לֹא אֶשְׁקוֹט! אִנָּקְמָה נִקְמָתֶךָ! (הולך).

 

אתם וכל האנשים אשר אתו כרעו ונפלו, גדליהו נשען על עמוד אחד עודנו נלחם כמתיאש, בו פצעים רבים, עגלון הכה את חרבו לרסיסים, ישמעאל בא בחפזה ויקרא:

 

ישמעאל.

 

עֲמוֹד! אֵת הַבּוֹגֵד אֲיַסֵּר אָנֹכִי

אֲנִי אֶפְגַּע בּוֹ רַק יָדִי תְמִיתֶנּוּ!

עַתָּה הִבָּהֵל כְּרַע עֶבֶד פּוֹשֵׁעַ

לִפְנֵי מַלְכְּךָ זֶה בְּפִיךָ חֵרַפְתָּ

וַתְּמָאֵן זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים לוֹ לִשְׁמוֹעַ!

קְרָא-נָא לַאֲדוֹנְךָ מִבָּבֶל וְיוֹשִׁיעֶךָ.

הוּא לֹא יַקְשִׁיב! לֹא יָבוֹא! צְבָאָיו מֵתוּ!

עוֹד בְּעֶזְרַת זֶרַע דָּוִד רוֹכֵב שָׁמָיִם

וְכָל-אוֹיְבָיו יַלְבִּישׁ בֹּשֶׁת וְיִבָּהֵלוּ!

מֵעָפָר תִּשַּׁח אֵיפוֹא אִמְרָתֶךָ

וְהִתְחַנֵּן וּבַקֵּשׁ כֹּה עַל נַפְשֶׁךָ

אוֹ בְחַבְלֵי מָוֶת אֶלֶף אֲמִיתֶךָ!

הֲתִשָּׂא עוֹד עֵינְךָ אֶל בַּת הַמֶּלֶךְ?

הַגֵּד לָהּ עַתָּה כִּי מִדְּבָרְךָ שַׁבְתָּ

אוֹ מִפִּיךָ אַכְרִית אֵת לְשׁוֹנֶךָ!

הֲקָצִין תִּהְיֶה בְאַרְצִי כְּגִבּוֹר מְנַצֵּחַ?

אִם מָשׁוֹל תִּמְשׁוֹל בָּנוּ בְּעֶזְרַת מְרַצֵּחַ?

פֹּה לְרַגְלַי חִישׁ תִּכּוֹף כְּאַגְמוֹן רֹאשֶׁךָ

לְמַעַן בְּכַף רַגְלִי אֶרְמוֹס עַל צַוָּארֶךָ!

 

גדליהו.

 

כַּאֲשֶׁר חָיִיתִי כֵּן אָמוּתָה הַפָּעַם

לֶאֱמוּנַת לְבָבִי וּלְעַמִּי וְלֵאלֹהַּ!

הִשָּׁפֵךְ דָּמִי הִנָּגֵר כַּמַּיִם

וּתְכַפֵּר הָרָעָה הַשֵּׁאת וְהַשֶּׁבֶר

אֲשֶׁר מָצְאוּ אֵת עַמִּי עַד רִדְתּוֹ קָבֶר!

 

ישמעאל.

 

תְּמָאֵן וּתְדַבֵּר עוֹד לַעַג שְׂפָתָים

מוּת אֵיפוֹא בוֹגֵד מוֹרֵד בְּלִיָּעַל!

 

תוקע את חרבו בלב גדליהו וירצחהו נפש.

 

גדליהו (במותו).

 

גְּדַלְיָהוּ מֵת אַךְ יְהוּדָה חַי יְחִי לָנֶצַח! (מת).

 

ישמעאל.

 

כֵּן יֹאבְדוּ וְיִכְלוּ כָל-אוֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ

מֵחֶרֶב נוֹקֶמֶת יִפְּלוּ וְכֵן יִתַּמּוּ!

וְגַם כָּל-הַמּוֹרְדִים בַּחשֶׁךְ יִדַּמּוּ!

 

בעשא.

 

בא וכורע על ברכיו לפני ישמעאל.

 

אַשְׁרֶיךָ הַמֶּלֶךְ! הַמְּצוּדָה לָנוּ

הַשְּׁעָרִים נְצוּרִים[18] מְסֻגָּרִים שִׁבְעָתָיִם

כָּל-יוֹשְׁבֵיהֶם לְמֵאוֹת הוּמְתוּ לְפִי חֶרֶב

בְּאֵין פְּדוּת אִישׁ וְאִשָּׁה זָקֵן וָנַעַר

לֹא נִמְלַט אִישׁ לְהַגִּיד בַּחוּץ מַעֲשֵׂינוּ.

 

ישמעאל.

 

הֶאָח גְּבוּרוֹת יֶשַׁע! אֶעֱשֶׂה וְאַצְלִיחַ!

עַתָּה הוּקַם כִּסְאִי עַתָּה אֶמְלוֹכָה!

שֶׁמֶשׁ הַצְלָחָתִי בְּהוֹדָהּ תוֹפִיעַ

שֶׁמֶשׁ גְּבוּרָה וָיֶשַׁע בִּכְנָפֶיהָ!

שִׂישָׂה יִשְׁמָעֵאל לַעֲשׂוֹת הֱטִיבוֹתָ

אַךְ חוּשָׁה לְכַלּוֹת אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ!

מורה על החללים.

שְׂאוּ אוֹתָם מִזֶּה אַךְ אֶת-זֶה הַנִּיחוּ.

אנשיו ישאו את כל החללים החוצה רק את גדליהו השאירו על מקומו.

(אל בעשא).

לְכָה הַגֵּד לַחֲמוּטַל כָּל-הַנַּעֲשָׂה עַתָּה

וֶהֱבִיאֶנָּה הֲלוֹם אַל תִּתְמַהְמֵהַּ

הַדָּבָר הַקָּשֶׁה עוֹד לַעֲשׂוֹת לָנוּ

 

ישמעאל נתן אות ואנשי צבא נשאו לוח עץ ויניחו את גדליהו עליו ויכסוהו בשמלה שחורה וישאוהו לירכתי הבית.

_________

 

מחזה ז.

 

חמוטל זבידה הקודמים.

 

חמוטל.

 

אַךְ לָנוּ הָעֹז הוֹדֵנוּ פוֹרֵחַ

אַשְׁרֶךָ יִשְׁמָעֵאל גִּבּוֹר צוֹלֵחַ!

עַתָּה הִשְׂכַּלְתָּ עֲשׂה בְּעָרְמָתֶךָ

וְתַרְמִיתְךָ עָמְדָה לָךְ לְהַצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ

הָבָה אֶהֱבֶה לְךָ גֹדֶל וְתִפְאֶרֶת

לְךָ נָאוֶה הֲדַר כְּבוֹד מַלְכוּת וַעֲטֶרֶת!

תַּמּוּ אֲסַפְסוּף הַקּוֹשְׁרִים וְאֵינֵמוֹ

אֵין עוֹד מְאַסֵּף אֵת נִדְחֵי פְלִיטֵימוֹ.

 

ישמעאל.

 

מֵעֲפַר אֶרֶץ הֲרִימוֹתִי הָעֲטֶרֶת

הַגִּידִי לְמִי עַל רֹאשׁוֹ אֲשִׂימֶנָּה?

זְבִידָה! לָךְ הִיא אוֹתֵךְ תַּעֲדֶה עֶדִי!

עָלַיִךְ תְּשַׁוֶּה הוֹד וְהָדָר וְתִפְאֶרֶת!

זֹאת הוֹדֵךְ וַהֲדָרֵךְ לִמְלוּכָה תִצְלָחִי!

תְּחִי מַלְכַּת עַמּוֹן כַּתָּמָר תִּפְרָחִי!

 

העמונים (קראו).

 

אַשְׁרֵךְ בְּרוּכָה לִמְלוּכָה תִצְלָחִי!

 

ישמעאל (אל זבידה).

 

לָךְ יְרֻנַּן וִירֹעָע בַּת טוֹבַת טָעַם

לָךְ תְּרוּעַת שְׂפָתֵינוּ רִנַּת לְשׁוֹנֵנוּ

עוֹד מְעַט וְכָל-הָעָם לִקְרָאתֵךְ יָרִיעוּ

וּתְרוּעַת כָּל-עָם תְּסוֹבְבֵךְ בַּמִּרְכֶּבֶת

בָּהּ בֶּהָמוֹן חוֹגֵג לִרְקָמוֹת תּוּבָלִי

בָּרְחוֹבוֹת קִרְיָה מְלֵאָה תְשׁוּאוֹת יֶשַׁע

תְּבִיאֵךְ הֵיכַל מֶלֶךְ בְּהַדְרַת קֹדֶשׁ

לְהוֹשִׁיבֵךְ עַל כִּסֵא כָבוֹד וְתִפְאֶרֶת

וְתַחְתֵּךְ כֵּס דָּוִד הַנֶהְדָּר בַּקֹּדֶשׁ

יִנָּשֵׂא מֵחָרְבוֹתָיו לְמַלְכוּת נִצַּחַת!

הָבָה אַתְּנֵךְ אֶל יַד גִּבּוֹר צוֹלֵחַ

זֶה יְבִיאֵךְ בֵּית מוֹשֵׁל אַדִּיר מְנַצֵּחַ

הֵיכַל מַלְכוּתֵךְ שָׁם בְּהוֹדֵךְ תִּפְרָחִי

שָׁם לִימִין מַלְכֵּךְ לִמְלוּכָה תִצְלָחִי!

 

זבידה.

 

(אשר עד כה עמדה כנדהמת).

אַל תִּגַּע בִּי! יָדְךָ בְדָמִים מְגֹאָלֶת!

אֵיפֹה אָנִי? הַאֵין זֶה הֵיכַל גְּדַלְיָהוּ?

אַיֵּה גְדַלְיָהוּ? הַרְצַחְתָּהוּ נָפֶשׁ?

אוֹת קַיִן בּוֹעֵר עַל מִצְחֲךָ רוֹצֵחַ!

 

ישמעאל.

 

זֹאת תֵּדְעִי אֵיפוֹא אִם תֹּאבִי וְשָׁמַעַתְּ

בְּיָדְךָ עִתּוֹתָיו לְהֵיטִיב אוֹ לְהָרֵעַ

בְּאִמְרֵי פִיךְ חַיָּיו לְחַיִּים אוֹ לַמָּוֶת.

עַתָּה בְנֹעַם חֶבְלֵךְ גִּילִי וֹשְׂמָחִי

נַחֲלָת שָׁפְרָה לָךְ הֳכִינוֹתִי אָנִי

בּוֹאִי עַלְמָה יְקָרָה עֲשִׂי וְהַצְלִיחִי

וְיִשְׁעֵךְ וְיֶשַׁע כָּל-עַמֵּךְ תַּצְמִיחִי.

 

זבידה.

 

יֶשַׁע בְּבֵית עַמּוֹן אֲשֶׁר הֲכִינוֹתָ?

אֵי-זֶה אֹשֶׁר בְּבֵית עַמּוֹן יְצַרְתּוֹ אָתָּה?

הַאֵינֶנּוּ רֶצַח חֶבְלֵי שְׁאוֹל וּבְלִיַּעַל

חָרוּת עַל פְּנֵי מְעַוֵּל נָבָל וּמְרַצֵּחַ?

הַאֵינֶנּוּ רוּחַ זַלְעָפוֹת יְלֵיל תֹּהוּ

הֲרַת מָוֶת וָשַׁחַת קֶטֶב וָרַעַל?

הֲמִבֵּית הַסֹּהַר שָׁמָּה שַׂמְתָּנִי

תְּבִיאֵנִי אֵיפוֹא לְמַהְפֶּכֶת אַחֶרֶת

שָׁם בַּעֲלִיס בְּעַקְרַבִּים וְשׁוֹטִים יְחִתֵּנִי?

אַיֵּה גְדַלְיָהוּ? מַלֵּא לִבְּךָ וְהַגִּידָה!

אַתֶּם נְצַחְתֶּם? יֶדְכֶם עַזָּה תֹאמֵרוּ?

מֻכִּים אַתֶּם מְנֻפָּצִים כִּכְלִי חָרֶס!

יוֹתֵר מִבָּבֶל וְאַשּׁוּר וּמִצְרָיִם

הִכְרַעְתֶּם אַתֶּם אֵת יְהוּדָה לָטֶבַח

וְהֶעֱטִיתֶם עַל עֲדַתְכֶם כְּלִמָּה וּבשֶׁת –

עַתָּה הָהּ כָּבָה נֵר דָּוִד לָנֶצַח

עַתָּה אָסַף כּוֹכְבוֹ נָגְהוֹ בַשָּׁמָיִם

אַתֶּם הוֹרַדְתֶּם אוֹתוֹ לְגֵי צַלְמָוֶת

נִדְעַךְ נֵרוֹ עַד נֶצַח לֹא יַגִּיהַּ!

 

ישמעאל.

 

הֵרָגְעִי נָא בִתִּי וְדֹמִּי וְהַשְׂכִּילִי

לֹא נִשְׁאַר אֵיפוֹא עַתָּה לְפָנַיִךְ

בִּלְתִּי אִם הֵיכַל מֶלֶךְ עַמּוֹן לְתִפְאָרֶת.

הֲתָנוּעִי כַעֲנִיָּה מְרוּדָה בָאָרֶץ

לִפְשׁוֹט יָד רָזָה עַל כָּל-פֶּתַח בָּיִת

לְבַקֵּשׁ נְדָבוֹת מָקוֹם לָלוּן וָחָסֶד?

עִזְבִי מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ חֶזְיוֹנוֹת הֶבֶל

שִׂמְחִי בְחֶלְקֵךְ זֶה נָפַל לָךְ לַחֶבֶל!

 

זבידה.

 

אַיֵּה גְדַלְיָהוּ הֲתַגִּיד לִי זֹאת עַתָּה?

שַׁלְּחֶנּוּ לִי חָפְשִׁי אַל תַּעַצְרֶנּוּ

וְאִתּוֹ אֲסוֹבְבָה עִיר וַאֲבַקֵּשׁ לָחֶם

נָעָה וְנָדָה אֶהֱיֶה-לּוֹ בְכָל-הָאָרֶץ!

עַל עַקְרַבִּים אֵלֵךְ יְחֵפָה בְרַגְלָיִם

וְעִם חַיְתוֹ טֶרֶף אֶלָּחֵם בְּאֹמֶץ רוּחַ.

אִם פְּצַעְתָּהוּ בְרָמְחֲךָ אֲנִי אֶרְפְּאֶנּוּ