_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

אחימן ושולמית

טוביה כהן

לתוכן הענינים

 

שמות המדברים

אחימן אוהב שולמית

שולמית אוהבת אחימן

דואג אוהב שולמית

רֵעַ דואג

רעית שולמית.

 

יָשׁוּב  עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ

וְעַל קָדְקֳדוֹ חֲמָסוֹ יֵרֵד:

                                                        (תהלים  ז'  י"ז)

 

מערכה ראשונה

מחזה ראשון

(אחימן ושולמית בשדה בבקר עת צאת השמש)

 

אחימן (יאחז ביד שולמית)

מה נעמת אהובתי ומה מאד מצאת חן בעיני מחמד נפשי!  גיל ועֹנג תרויני עת אשים עליך עין!  כלפיד תבער לך אהבתי, כאש להֵט תלהט בקרבי, בכל לב ונפש אהבתיך!  הן אם כל גבר את אהובתו יאהב אך באהבה כאהבתי מי זה יתהלל?  המה אךְ למראה עין ישפֹטו, עת אהובתם באִבֵי היופי, עת יפיה זיקי אש במו ישלח, אז יחבקוה וינשקוה, מבין זרועותם חפשי בל ישלחוה, אולם בחלוף יפיה זקנה ושיבה כי תלביש, ופניה לא יהיה לה עוד, הלא אז עֹרף יפנו להן ולא יכירון עוד, מהם תגֹרש ואחרי גֵוָם ישליכוה, מתאותם לא זרו, לאחרת יתחברו;  לא כן אנכי לא כן הנני, אם אמנם יפיפית מבני אדם, חן הוצק בשפתותיך, לא בגלל זאת לבד קרבתך חפצתי, לא זאת לבד שמתי לי למטרה, על תכונת נפשך שמתי עין, זך נפשך ויֹשר לבבך ראיתי, לכן גם לימי כלח כי תבואי, אם גם יפי תארך יחלוף, צדקותיך ותֻמך יעמדו לעולמים, הם הציתו בי אש האהבה, עד עולם תוקד, ואִשָׁהּ לא תכבה!

שולמית

מה יקרה לי אהבתך דודי, ידידותך מה נעמה!  כמוך גם בי תשתרר האהבה בכל תֹקף ועֹז, מאז הכרתיך נפשי בנפשך קשורה, ואהבת נפש אהבתיך, עתה לא אדע דאגה, לא אדע עצב אך ששון ושמחה חלקי!  שתים זו שאלתי, לאהבתך צמאה נפשי, קרבתךְחפצתי, שתי אלה נתת לי ומה אשאל ואבקש עוד?  בצלך אשב, בצל קורתך אתלונן, ותחת כנפיך אחסה סלה!

ירצדון הרים, ממקומם ינתקו, ארזים יחלופו, אבני קיר ישֹרָשו, אבל אהבתי לך דודי לעולם תעמוד, חדשים לבקרים תפרח כשושנה!  בין זרועך דודי מה מתקו לי חיי, חלדי מה נעים!

אחימן

נפת תטופנה שפתותיך מה נמלצו לחכי המה ואיך משיבים את נפשי!  לולא העבֹדה עתא תקראני, הלא אז כמעט רגע לא עזבתיך כי לקולך ולמדברותיך תאות נפש ולב!  אך השמש יצאה האירה תבל מברק קרניה, עת לעבוד הגיע, עתה אלכה אל כרמי אראה אם הבשילו אשכולותיו, הֲפָרחה הגפן, הניץ הזית, והיה לעת ערב עת מעבֹדתי ארגיע, אבוא ואשובה אליך, ופה תחת האלון תמצאיני, ומזמרת הארץ לך שי אובילה.

שׁולמית

לך לשלום אחימן מחמד נפשי!  האח!  מה ימתק פריך לחכי אם אחרי הפרדך מעלי עוד אשוב אראה פניך!

(אחימן ישק ידה וילך)

 

מחזה שני

שולמית  (לבדה תביט אחריו)

אלעג לשרים רוזנים משחק לי!  כספם וזהבם אפס ואין!  אהבת דודי ונשיקות פיהו יעלו על כלם, בסגלת זהב וכסף באוצרות נדיבים לא אמירם, תהי לנדיבים אוצרותם ואני לדודי ודודי לי!  עטרת ראשי הוא עשרי ורכושי!

פי ושפתי יביעו תודה לאל חי כי הגדיל חסדו עמדי, השקני ממעיני טובו ומנחל עדנו השביעני,  יהי שמו מבֹרך לעולמי עולמים!  (תלך)

 

מחזה שלישי

דואג  (לבדו בשדה ואֵתו ומקלו בידו)

נקטה נפשי בחיי כי בהבל יכלו ימי ושנותי באנחה!  ולמה אני עמל ולמי אני עובד?  כל היום עובד אנכי מבקר עד ערב בלי הרף, ולעת ערב כי אשוב מעבֹדתי בתוך ארבע פנות ביתי בדד אשב כצפור בודד על גג, אין דורש לנפשי ואין פונה לשאול לשלום לי, לבדי אֹכֵל לחמי אין איש אתי, עוד אָכלי בפי אֵרָדֵם ואישן למען השכם בבקר ליום מחר לשוב עוד הפעם למלאכתי ולעבֹדתי, ומה יתרון בכל עמלי?  אעבוד למען אֹכַל, אֹכַל למען אעבוד, הלזה חיים יקרא?  חיים כאלה אך עמל הוא בעיני, לא על הלחם לבדו יחיה האדם, עוד רבות תאות שונות באדם הטבעו, מלאות חפצם ולהשביע רעבונם גם הם יְשַוֵעו, ולמה זה יגרע חלקם?  מדוע זה אך מעיו ישבעו והם ירעבו?  הלא גם להתענג ולהתעלס חפצי ורצוני, ומדוע זה יכבד עלי למלאותם?  הלא בלעדיהם חיינו אך הבל וריק אפס ואין!

ואם אמרתי אראה בבנות העיר, אבחרה לי אשה יעלת חן ותהי לעזר כנגדי, אִתָּה אתעלס באהבים והיא מעצבוני תנחמני, והנה מכל עבר ופנה שטן ומפריע לבא למטרה לא יתנני!  כי הנה זה כמה על שולמית שמתי עין, היא מצאה חן בעיני ואהבת נפש אהבתיה, יפיה הצית בי אש ותבער כלהבה בקרבי, זכרתיה על יצועי נדדה שנתי מעיני, גם ביום מנוחה לא היתה לי, תָאֳרָהּ הנאהב והנעים בכל עת ורגע על פני יחלוף ולא יסור מנגד עיני, כל היום וכל הלילה שעיפי מֶנָה מלאים, כן אהבתי לה בוערה ותיקד כיקוד.

בכל עת הייתי חורש מחשבות איך לבא אליה לדבר על לבה למען אמצא חן בעיניה ותהי לי לאשה, אך טרם החלותי מלאכתי והנה פתאום נודע לי כי שטן עומד על ימיני, כי זה אחימן בחלק שפתיו ובנעים מדברותיו הצליח להטות לבבה אליו ותאהבהו, דודיה נתנה לו ותכרות עמו ברית נצח, ועתה כסכל אנכי עומד, חרב מתהפכת הוא לי ותקותי להבל, וכל מזמותי לאל הושמו!

(ישים ידו על מצחו)

אולם האין עזרתה בי ותושיה נדחה ממני?  האין בידי לפנות דרך ולהרים מכשול?  אך לפתאים שך דרכם ואך לאוילים שטן ומפריע, אבל לא לחכמים כמוני!  הלא אם בדרך אלך וגל אבניםאמצא, לעבור הלאה יעצרני, הלא אז אחת אסיר האבנים אזרם הלאה, שמתי העקוב למישור והמכשלה סרה;  ואם דוב או אריה ביער יפגשני ואין מנוס ממנו, הלא אז זרועי תושיעני, אדרוך קשתי חִצַי כְּבֵדוֹ יפלחו, מת יפול ארצה, סר הפחד והמכשלה סרה;  ואם שפיפון על אֹרח יחרידני, בברזל אקדם פניו, את ראשו ארוצץ, שאונו אשכיח והמכשלה סרה;  וגם אם שודד ביער יפול עלי ומבקש להמיתני, גם הוא לא ינקה, נפשו בנפשי אתן, מידי ימות, פגר מובס ישכב והמכשלה סרה!

ומה יתרון לאחימן כי אשא פניו?  הלא גם הוא לנפשי יארוב, כי אם לא תהיה לי שולמית, מת אנכי, והוא אך הוא לשטן לי עומד, ידע להטות לבה אליו, והוא על המשמר עומד לבלי תת לאיש אחר קְרוֹב אליה, אך גם נגדו תחבולות אמצא!

לא תאריך עוד ימים עלי תבל אחימן!  בא קצך, שברך אתי, חצי ידיחוך מתבל, מארץ חיים ישרשוך, ארים מכשול מדרך ולא תהיה עוד לשטן לי, אז אך לי שולמית תהיה ואמצא מנוח!

אכן אפוא זאת אעשה, הן עת הצהרים שם בכרמו בדד הנהו, בסתר אבוא אליו, שם ימות תחת ידי, שם ארים מכשול מדרך ושם חפץ לבבי אבצע!  (ילך)

 

מחזה רביעי

(כרם אחימן, בבואו ילך מגפן אל גפן)

אחימן

עֲלֵי כַרְמִי כִּי אָשִׂים עַיִן

   הֶאָח!  אֵיךְ אֶשְׂמַח שָׂמוֹחַ

קוֹץ וְדַרְדַּר אַיִן

   סְבִיבַי יִפְרַח פָּרוֹחַ

פֹּה אֵין שָׁמִיר אֵין שַׁיִת

יִפְרַח הַגֶּפֶן יָנֵץ הַזַּיִת

פֹּה הִבְשִׁילוּ פֹּה יִפְרָחוּ

שָׁם יְבֻכְּרוּ פֹּה יִצְמָחוּ.

               (ילך אך גפן אחר)

פֹּה עֲנָבִים מְלֵאִים יַיִן

   זְמוֹרָה לָאָרֶץ תָּשׁוּחַ

הֶאָח!  מַה נֶּחְמָד לָעַיִן

   תַּאֲוָה לְנֶפֶשׁ וָרוּחַ.

 

אכן לא לשוא עמלתי, לא לשוא יגעתי, עבדתי בזעת אפי אולם פרים אוכלה, אָמֹץ יין גפני, ודם ענב אשתה לרויה!

(דואג יבא מאחריו וישמע דבריו)

 

מחזה חמישי

(דואג ואחימן)

דואג (ידרוך קשתו אל אחימן, אחימן נופל)

לשוא עמלת!  לשוא יגעת!  פרי אדמתך לא תאכל אך היא אותך תבלע!

אחימן

הה! ... נקם אשיב לך ... אויבי ... נקמה אקח ... ממך ... שבעתים ... (ימות)

דואג

הן בעודך בחיים לא יראתיך, אף כי עת גועת עת ידיך כמו אסורות ורגליך כבנחשתים!

(ימהר לברוח)

המסך נופל

 

מערכה שניה

מחזה ראשון

(שולמית ורעיתה לעת ערב)

שולמית (בבואה)

אחימן! אחימן אהובי!  איכה איפה?

תפנה ימין ושמאל ותחפשהו, תלך אל האלון אשר הגיד לה כי שם תמצאהו לעת ערב.

האיננוּ פה?  אך מדוע אחרו פעמיו היום?הן אמר כי לעת ערב פה אמצאהו, ומדוע בושש הוא?

(בחרדה אל רעיתה)

פחד ורגז לבי פלצות תאחזני! הביטי נא וראה איך יפעם לבי כהולם פעם, מחרדת לבי מעי יהמיון, רגש בקרבי לא ידעתי שחרו, מאד יראה אנכי!

רעיה

אך מה כל החרדה הזאת?  ומה זה הפחד יחרידך?  הלבעבור כי אך רגעים יתמהמה לנפשו את יראה?  הן לא ביער הנהו, לא במקום אריות ונמרים הלא אך בכרמו הנהו ולמה זה לשוא נפשך תעציבי, נמהרת לב את, לכן מחשבות הבל וריק כמו אלה תחשובי;  הן שימי נא אל לבך הלא תחלת בציר היום, רבה שם העבודה בכרמו ואת ידעתיו היטב כי הוא אשר לעשות מחר ימהר לעשות היום ואיך תשאלי כי יעזוב הכל וימהר לבוא אליך?  הרגעי נא בתי כתרי נא זעיר אך רגעים יחלופו, יכלה מעשהו, אז בוא יבוא ולא יאחר.

שולמית

ידעתי כי צדקו דבריך ידידתי, אולם בכל זאת לא תנוח נפשי ולבי יהגה אימה, רגעים לשנים אלי נחשבו ועיני אך מכשול ופוקה תחזינה.

הואילי נא ידידתי מהרי אל כרמו, הוָדעי אפוא מה זה יעצרהו מבוא.

רעיה

ידעתי כי לשוא נפשך תאדיבי, אולם למען הרגיעך אמלא חפצך ואלכה אל כרמו.  (תלך)

שולמית   (תלך אנה ואנה מלאה שפק)

לבי חלל בקרבי, אימה חשכה נופלת עלי, בכל עֹז אמשול ברוחי אך לשוא!  לבי סחרחר נפוגותי עד מאד ונפשי מאנה לשקוט ולנוח.  הן אני אמרתי הוא יקדמני לבוא הֵנה ועתה אנכי על בואו אחכה ועדין איננו, אין זאת כי אם אסון קראהו ואוי לנפשי אם רעה תאֻנהו!

אך מדוע זה עומדת אני פה ואתאפק?  אלכה נא גם אני לבקשהו, מי יתן עוד בחיים אמצאהו ואשוב עוד לראות הוד פניהו.

(תקום ללכת ותפגוש רעיתה, על פניה עצבת ומעיניה דמעות יזולון)

מה זאת רעיתי האם בוכה אַתְּ? . . .

רעיה (תבכה בקול)

הה שולמית!  ידע לבך מרת נפשך!  לא לחנם פחדת פחד!  אשר יגֹרת בא לך, הה!  דודך! אחימן ...

שולמית

מה דודי?  מהרי הגידי איה איפה הוא?

רעיה

הה! בכי בָּכוֹ!  כי מת ואינהו.

שולמית

(תרוץ אנא ואנה כמשתגע)

דודי! ... אחימן ... הה! ...  (תפול ותתעלף)

המסך נופל

 

מערכה שלישית

מחזה ראשון

שולמית ורעיתה בחדר שולמית, מרב חלישותה לא תוכל לעמוד על רגליה.

שולמית

תמכיני רעיתי תמכיני לבל ימעדו קרסֻלי, ברכי כשלו, במתני מועקה עֲמוֹד לא אוכלה!           

(רעיתה תושיבֶהָ על הכסא אשר שם)

גדול שברי!  מכתי אנושה!  מי ירפא כאבי?  לא אוסיפה לחזות בנֹעם פניו ולא אראנו עוד!  זרועותיו בל יחבקוני שפתותיו לא ישקוני, וקולו הנעים אזני לא יקשיבו עוד!

חלף הלך לו ואיננו!  מר לי מר!  שבתה מני מנוחה, גאוני הורד שאול, שבת משושי!  (בוכה)

אך מי זה הזֵד הֵעֵז לבו לגשת אליו להרע לו?  ומי זה ערב לבו לנגוע בו לרצחו נפש?  מה עולה מצא בו?  מה חטאו ומה פשעו כי משפט מות לו?  הלא הוא חף היה מכל פשע, לא הרע לרעהו, הלך בתמים, וצדק נר לרגלו תמיד, ולמה זה משפט מות חרץ עליו?  מי יתנני וידעתי את הנבל הזה הלא נקם השיבותי לו וכגמולו גמלתיווירוח לי!  אך עתה יגדל הפצע ולא ירפא הכאב!

אולם אתה אלהים!  הלא אין נסתר מנגד עיניך, ואם יסתר הרוצח אתה תראהו, ומפניך לא יחבא, דרוש אתה דמי נקיים אלה מיד האכזר אשר במסתר וכֶסֶה נפש יקרה לקח!  שלם לו כגמולו ונקום נקמת אמתך האֻמללה, תמונת דודי מתבוסס בדמו שים תמיד לנגד עיניו, רעיונות מבהילים יחרידוהו, ממורא ופחד ירוץ ממקום למקום מבלי מצוא מנוחה!  תחת רגליו יקד יקוד, בעצמותיו שלהבת, ובלבו שרף ועקרב יקננו, בל ידע מרגוע לנצח!    (דממה)

שוא לך בן אדם!  לשוא הצלחה פה בתבל תבקש, תרדוף אחריה תבקשנה ותחפשנה, עדיך לא תבוא!  ואם לרגעים תקרב ותחפוץ לאחוז בה, חיש מהר תנוס מפניך כצפור מפח ותחתיה צרה ויגון ירדפוך!

הן גם אנכי עת האהבה במתק שפתיה בחלקות פיה השיאתני בבריתה כי אבוא, אז אמרתי אך ששון באהלה, גיל וענג במעונתה, אל נפת צוף אמריה אֹזן הטיתי שמעתי וָאֶפָּת!  את דודי אהבתי בכל לב, באהבתו ראיתי תבל כלה ולפני שחקה הטבע!  אולם הה!  לפצעי אהבתיו כי עתה לארץ ישכון, אֲדָמָה אֵרַשׂ ובחיקה ישכב, ובלבבי אך יגון ובנפשי עצב!

הַרְעִיפוּ עֵינַי דְּמָעוֹת, עַפְעַפַּי יִזְּלוּ מָיִם

הָלוֹךְ אֵלֵךְ וּבָכֹה לֹא אֶתְּנָה פוּגָה לְבַת עָיִן

חָשְׁכָה תֵבֵל בַּעֲדִי חָלַף הָלַךְ יוֹמִי וְשִׁמְשִׁי בָאָה

נִכְרַת גְּאוֹן תִּפְאַרְתִּי וְקַרְנִי לָנֶצַח נִגְדָּעָה.

 

רעיה

שכחי יגונך שולמית שכחי צרותיך!  חזקי לבך, נפשך אמצי, אל תלאי מהכיל!  האמנם מתים יחיו, רפאים יקומו סלה?

שולמית

למה זה הבל תנחמיני?  שברי לא תרפאי, מכתי לא תחבושי, גדול כאבי ואיך אנחמה?  ואם אמנם מתים בל יחיו, אולם חיים ימותו!  לו אגועה גם אני הלא אז אסק שמים אל דודי ארחפה, אך שם מיגונות תבל בין זרועות דודי אמצא מנוח.  (בוכה)

(תלך אנה ואנה)

למה אלהים מעפר הארץ עד גבהי שמים הרימותני?  בין כוכבים שמת קני, אך למען יגדל היום כאבי, וירבה יגוני משמחתי הה כפלים!

(השקטה)

אולם לא אעזבך דודי!  לא אוסיפה עוד פה בארץ החיים להסתפח, אעזוב תבל הנשחתה, אחריך ארוצה, שם על קברך בשברון רוח אשתטח, שם אֲרַיָוֶךְ דמעתי אבכה מאין הפוגות, ועל מקום דמעותי בורות יחצובון, שם אמותה ושם אקברה!

(הולכות)

 

מחזה שני

המחזה יתחלף לבית עולמים, קברים רבים יראו, בתוכם גם קבר אחימן, שולמית לבדה תבוא, תלך מקבר אל קבר עד כי תבוא אל קבר אחימן.

שולמית (בבואה)

פה שקט ודממה, כולם הוזים שוכבים בחיק האדמה, יישנו שנת עולם, תמתק למו שנתם, כלם שלוים ושקטים, ואנכי לבדי בין ישֵׁנים אלה עֵרה אנכי, בין שקטים אלה, השקט לא אוכלה, בקרבי תבער אש, בלבבי ישך נחש, שֵנה לא יתנני, כי איך תנעם תנומה לעפעפי ואיך שקטה אשכנה אם הודי ותפארתי לארץ ישכב, ועל חדות נפשי אבן ומצבת!  גלמודה ובודדה הנני, מה לי פה ומי לי עוד בתבל אם יקרת נפשי איננה, אנה אפנה אנהאלכה בלעדיך דודי?  ואנה אמצע מרגוע לנפשי האֻמללה?  אך לבכות ולילל זה גורלי!  ארבה בכי ארבה דמעות עד כי לאגמים ונהרות יהיו, תהומות ישטפוני ובמצולותם אטבעה!  אך למענך דודי חייתי ובלעדיך למה לי חיים?

(השקטה)

ולו כמת כל אדם מַתָּ הלא אז החשיתי מדבר, דומה שכנתי, כי אז ידעתי כי כן צוה אל, ומי יערב לבו לריב עם אל ולבוא במשפט עמו?  בחפצו יצרך ובחפצו לקחך אליו, אבל אותך ידי רשע הרגו, במסתר וכֶסֶה נפשך לקחו מבלי תת לי לנקום דמיך הנקיים ולהשיב להם גמולם, לזאת יגדל כאבי ולהַוָתי אין קץ!   (השקטה)

אך אם כנים הדברים אשר בצאתנשמת אדם ממנו תעלה שמימה ותתלונן בצל אל, וקרבת אלהים לה ומחזה שדי תחזה, הלא אז קרוב אתה דודי אל כֵּס אל, על פניך תפול והעתירה בעדי, אמצא חן בעיניו ויקחני גם אותי השמימה, ובאשר תשכון אתה אשכנה גם אני ולא אעזבך נצח, כי בלעדיך חשך סביבותי ועל פני כסה ענן וערפל!

תסב פניה אל השמים, תביט והנה חשכה,

אדים ועננים כסו פני שמים.

הה תבל חשכה, קדרות לבשה, גם שמש אספה נגהה, שמים  בעבים התקדרו, כסילי מעלה תמול נוצצו קרנים עתה אספו נגהם, תחת ענן וערפל התחבאו, גם הם על מות דודי מתאבלים, מספד מר יילילו, אֵבֶל כבד יעוררו.   (תבכה מר)

אך שוא לך תבל, לשוא תרבי בכי, מות לא יקיאנו, ממעון רפאים לא ישוב סלה!  חכלילי עינים לא יאירו לי עוד, ונעים מדברותיו שמחה לא עוד ישביעני, ונֹפת צוף אמריו בל תשב נפשי ורוחי!  אפסה כל שמחה ואיננה, עמך דודי לקבר הצלחתי הלכה!

אהה מות!  אתה הסבות לי כל מכאוב לבי, אך לך אקרא ישע!  אתה מחצתני, לך לעזרה אנוסה!  קח נפשי ממני, המיתני גם אותי!  למען דודי חייתי למענו אמותה הפעם!  (השקטה)

אהה ה' אלהים!  בידך החזקה תשביח שאון ימים, ותקים סערה לדממה, רעמים כי ירעמו, ברקים כי יברקו, אתה תרגיעם, גם שאון נפשי האֻמללה הרגיעה!  שלח אורך והעלה ארוכה גם לרוחי הנשברה!  או גם בדודי נשמת חיים תפיח או אגועה גם אני!

(קבר אחימן יפתח, אחימן יקום מקברו)

 

מחזה שלישי

שולמית תראה את אחימן תבהל תנוע ותסב לאחור

שולמית (בחרדה)

אהה! אחימן! האתה זה? ...  האמנם חיה תחיה?  תשוב עוד עלי חלד למעוני בני אדם?!

(אחימן יעמוד דומם ולא יענה)

לא יענה דבר?  אולי אך חזיון הוא, אך חלום?

תשים ידה על עיניה, תחפןץ לדעת אם בהקיץ היא רואה,אחימן ישלוף חרב, שולמית תבהל, תסוג לאחוריה,

אחימן

לא שגית ברואה ידידתי!  אנכי אחימן ידידך!  אל תיראי רעיתי אל תֵּחַתִּי! הן אם חרבי הנפתי לא עליך הרימותיה!  עוד תבער לך אהבתי כמאז ומקדם!  שאול מתחת רגזה עת קולך הערב שמעתי, משנתי עוררתני ידידתי, והנני פה כי קראתני!

אולם אל נְוַת אדם אל מעוני אריות משכן נמרים, שמה לא אשוב עוד, מקום משחת הוא, כלם דרכם השחיתו יחדו נאלחו!  קנאת אדם מרעהו זה חלקם, רצוח והרוג אך למען מלאות חשקם ותאותם!  געלה נפשי בתבל הנשחתה, שמה לא אשוב סלה!

אולם אחת שאלתי, וזו מטרת בואי אליך הנה, ואם זאת תעשי לי, וייטב גם לך בגללי!

ועתה הטי אזנך רעיתי הסכת ושמעי!

לא כמות כל אדם מַתִּי, אולם דואג הנבל והבליעל הן תדעהו, הוא חשקה נפשו בך, וירא כי אין תקוה ואין תוחלת, יען כי אך בי שמת מעיניך, ולי אהבת עולם נשבעת, ויעץ עלי רע, ויכל בי חציו ויסיעני מארץ חיים;  ועתה שׁמעי נא רעיתי!  אל דברתי הטי אֹזן!  הא לך חרבי, שריון נקמה תלבשי, לא תשקטי ולא תנוחי, עד תנקמי דמי תנקמי שבעתים!

שולמית תקח ממנו חרבו אך עומדת מבלי דעת מה לעשות.

הבה רעיתי!  חושי אל תעמודי, מהרי השדה שמה תמצאנו, שם עוד הלל רשע על רוע מעלליו, שם בסתר בואי אליו, עד הַחֹמֶש תכנו ולא תחוסי!

(הקבר יפתח ואחימן ירד מטה)

(שולמית חרבה בידה שלופה תחשוב מה לעשות)

שולמית

אלכה?  דם אשפֹכה?  אולי משגה הוא אך מראה עינים?  אולי דם נקי אשפֹכה, וחטאתי כל הימים?

(קול מתחת ישמע)  לֵכִי

אכן אנסה הפעם, השדה אלכה, אראה אם אפגשהו אשמעה מה ידבר, ואם יאמנו הדברים אשר הגיד לי דודי אז בלי רחם אשיב לו נקם!

(קול מתחת)  מהרי לֵכִי!  (תלך)

(המחזה יתחלף למחזה השדה)

 

מחזה רביעי

דואג לבדו בשדה, שולמית ממרחק עומדת מאחוריו מבלי ראות אותה דואג, ותשמע דבריו.

דואג

עתה נפוצו ענני אֹפל, עבי חשכה התפזרו!  בל יהיה לי עוד הסכל הזה לשטן ופגע, גוע וימת ואנכי על מקומו אבוא!  האח!  התקוה לבדה בחיקי תשכב שולמית, גיל וענג תרוני, אף אם אמנם כי בוכה היא עדנה על אבדן אחימן, נטפי דמעותיה כטל יזולון וכפנינים יערופו, אולם גם כפנינים יקרים הנמו, בל תוסיף לשפכם חנם כמים, יעברו נא ימי אבל גם ימי מספד יחלופו, ישכח אחימן דודה מלבבה, תשוב ותנחם אחריו, אז אבוא אנכי, אשפוך לפניה שיח, אדבר על לבה ותרצני, אותי תאהב את דודיה לי תתן.

שולמית

(תבוא מאחריו בלאט ותדקרהו)

אותך אאהב?  לך אתן את דוֹדי?  רדה קבר בן בליעל!

(דואג נופל ארצה)

משמים ירד ענן ומהענן אחימן יושיט ידו ויכניס את שולמית אל תוכו ויחדו יעלו שמימה.

(המסך נופל)

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה