_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

ארץ-ישראל והתפוצות

צבי פרץ חיות

לתוכן הענינים

 

כמה ימים לאחר יום-הכיפורים, שבו דרשתי על תחיית עמנו בארץ-ישראל ועל ההשפעה רבת-הברכה העתידה לצאת ושכבר התחילה יוצאת ממאורע זה על היחסים שבין ישראל והעמים, קיבלתי מכתב ובו שאלה מאת אחד מבני קהילתנו, שאינני מכיר אותו אישית.  נוכח האפשרות של נסיעתי הקרובה מכאן, נתבקשתי לדון בשאלה זו בנאום בהקדם האפשרי.  השאלה נראית לי חשובה למדי, כדי להיענות לבקשה זו בנאום.  כותב האיגרת, המתייחס למשפחה שיש לה שם בתולדות יהודי אוסטריה וגם בתנועת-השיחרור הגרמנית, כותב אלי בערך כך: עד לפני שנים מועטות רחוק היה מן התנועה הציונית, אולם מאז הוא שומע זה שנים אחדות במקום הזה בימי חג ומועד על תחייתו של עמנו, שאני רואה אותה, כידוע לכם, כמאורע הגדול-ביותר בתולדות עמנו מאז מאות ואלפי שנים, הריהו רוחש אהדה ולבסוף גם הבנה לבעייה זו.  הוא אמנם עדיין לא הצטרף אל התנועה הציונית והולך לו בדרכים משלו, אבל הוא רוחש לה, כאמור, אהדה וגם הבנה.

והנה, ידידי האלמוני מעיקה עליו השאלה, שמא בעטיה של ארץ-ישראל היהודית יתגלע קרע ביהדות, מתוך שיהיו יהודים שלימים, יהודי ארץ-ישראל, ויהודים פחות שלימים, יהודי התפוצות, יהודים מדרגה ראשונה ויהודים במעלה שנייה – חזיון הידוע לנו היטב, למרבה הצער, מן ההוֹוה שלנו.  אך קודם שאני ניגש להשיב תשובה, רצוני להעיר שכל אלה ששמעו את דרשותינו כאן יודעים, כי אין חלקִי עִם שוללי-הגלות, ואינני סובר כי על-ידי יצירת מרכז יהודי בארץ-ישראל תרד הגולה ותהיה חסרת-חשיבות.  אדרבה, אני סבור אפילו, שלא תהיה זאת המעטת כוחנו, אם יהיו לה לארץ-האבות שלנו מושבותיה שלה ברחבי העולם, ועל-ידי כך תישמר מסכנה של ליבאנטיניות ונדע את התרבויות הזרות מכלי שני ושלישי.  המושבות תשאבנה בשביל ארץ-ישראל את היקר בתרבויות העמים שכניהן, וימסרוהו לה בדרך ישירה, והן עצמן תחוזקנה מצד שני על-ידי מרכז האומה.

ועתה רצוני לברר את השאלה על כל מסקנותיה: אנחנו היהודים הננו עם עתיק-ימים.  גם בעיה זו של יהדות חצויה אינה זרה לנו, ואין אנו רוצים כלל להזכיר את הדוגמאות מתולדותינו העתיקות, אלא את אלו של העבר הקרוב.  בתחילת הזמן החדש נתגלה קרע כזה.  היהודים הספרדיים הביטו אז על יהודי אשכנז ביוהרה, מלמעלה למטה.  יוהרתם זו מוצדקת היתה בזמנים מסוימים, כשהיו להם מרכזיהם הפורחים בספרד ובפורטוגאל, ולאחר הגירוש – באמסטרדאם, בלונדון ובטורקיה.  היחס הזה מותנה היה, בין שאר הגורמים, בתנאים התרבותיים, המדיניים והכלכליים הנוחים, שהיהודים האלה חיו בהם, ועוד לפני כמה עשרות שנים היה יהודי ספרדי רואה את נישואיו עם בת-ישראל מעדת האשכנזים כירידה.  אולם המצב נשתנה, מזה מאה שנים ויותר חיים יהודי אשכנז בתנאים תרבותיים, מדיניים וכלכליים נוחים כל-כך, עד שעלו לבסוף על יהודי ספרד.  ועתה היו יהודי אשכנז מביטים ביוהרה על היהודים הספרדים.

ובשביל להביא דוגמה נוספת מן השנים האחרונות, הריני להזכיר רק את הניגוד שבין יהודי המזרח והמערב.  עד לפני שנים מועטות היו יהודי מערב-אירופה בתנאים תרבותיים, מדיניים וכלכליים נוחים יותר מאחיהם יהודי אירופה המזרחית, וראו עצמם גדולים מהם.  אך הואיל ובשנים האחרונות, אין עוד מצבם של יהודי המערב במובנים הנזכרים עדיף משל יהודי המזרח, מתחילה להסתמן תזוזה.  ממילא מפכים מקורות התרבות היהודית אצל יהודי המזרח ביתר כוח מאצל יהודי המערב, ואי-אפשר היה שיהודי המזרח לא יתחילו לאט-לאט לראות עצמם חשובים יותר, המרכזים היהודיים הגדולים בפזורה מונהגים על-יד יהודי-המזרח, באפריקה הדרומית, באמריקה, או, כדי שנישאר בקירבת מקום – קהילת היהודים בפאריס מתרכבת זה מאה שנים מיהודים אֶלזאסיים.  לא יעברו שנים רבות, ויהודי המזרח יהיו שליטים גם בקהילה זו.  ככל שיש להצטער על קרע ביהדות,יכולה בכל זאת להיות לנו לנחמה הקביעה, שחילוקי-דעות אלה שבתפוצות לעולם אינם יכולים להתמיד לאורך-ימים, משום שיסודם בתנאים שהם מחוץ לתחום רצונו של העם היהודי.

אולם מה שנוגע לארץ-ישראל, ניתן להניח בצדק, כי היהודים החיים שם, שיהיו מדברים עברית וחושבים עברית, יהיו למשך מאות-שנים שלימים יותר מיהודי התפוצות, משום שהפעם התנאים לא יהיו תלויים בסביבה הלא-יהודית.

ועתה אני ניגש לעצם התשובה: אמנם, לא נביא אנוכי וגם מצבי אינו נוח כשל נביא, שכן אותו אי-אפשר להעביר תחת שבט הביקורת, ואילו אנחנו כפופים לשבט הביקורת.

אנחנו, המדברים כנביאים הניבּאים לאחור, כהיסטוריונים, אנו נתונים לשבט הביקורת.  ההיסטוריה שלנו יודעת את הבעיה הזאת של ארץ-ישראל והתפוצות.  בימי הבית השני חי בארץ-ישראל רק חלק קטן של העם היהודי, ואילו בגולה ישב לא רק החלק הגדול אלא גם החלק העשיר שבעמנו.  מה היה היחס שבין שני החלקים האלה? את התשובה לכך אנו מוצאים בתהילים פרק פ"ז, שהוא מזמור נוגע עד הלב.  המזמור הזה הושר לכבוד עולי-הרגל בירושלים, שעלו אליה ממצרים, מבבל, מצור, ומכוש.  הוא פותח במלים: "אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב".כלום אין דבר זה מובן מאליו? אך אם נמחיש לנגד עינינו את המצב המתואר, נבין את החרוז הזה.

ארץ-ישראל היא המרכז בתוך תחום כל ארצות-מגוריהם של היהודים.  ועתה, כך נאמר במזמורנו, אם יערכו בתפוצות הגולה מפקד של כל היהודים החיים שם, יימצא כי זה יוּלד פה וזה יוּלד שם, "ולציון ייאמר: איש ואיש יוּלד בה".  השבעים קראו כאן ביתר דיוק: "ולציון אַם ייאמר".  כשם שהאם המשגחת על ילדיה אינה מפלה ביניהם וגם אינה מזלזלת בהם כך צופיה ירושלים ומשגחת על מושבותיה בתפוצות.

בדברי חז"ל אנו מוצאים מאמר נפלא: "בכל אדם מתקנא, חוץ מבּנו ותלמידו".  מורה כהלכה לעולם לא ישנא את תלמידו משום שלפי שעה אין ידיעותיו מרובות כשלו, ולא יתקנא בו אם תלמידו ירבה לדעת ממנו.  כאם וכמורה כך משגחת ירושלים על התפוצה.  ועוד דבר אנו למדים ממזמור זה, לא רק איך התייחסה ירושלים אל התפוצה, אלא גם מה היתה עמדתה של התפוצה כלפי ארץ-ישראל.  ארץ-ישראל היא המולדת, המכורה, מה שבנימין זאב הרצל אמר באמת קולעת כל-כך: "אנחנו היהודים ארצות-מכורה רבות לנו, אבל ארץ מולדת אין לנו"; מארה זו אינה רובצת על יחס ממין זה.  ומעניין שלאחר חורבן המדינה היהודית לא יכול בשום מקום בעולם להתפתח עוד מרכז בר-קיימא לאורך-ימים.  בבבל קיים היה משך זמן ממושך מרכז יהודי, אבל כשהתחילו יהודי צפון-אפריקה וספרד להתפתח במידת-מה, מיד השתחררו מן ההגמוניה של ארץ-המוצא.  ובדומה לכך היה גם בכל הנוגע למרכזים המאוחרים.

בפתח דברי שכחתי להזכיר עוד הערה אחת מן האיגרת שנשלחה אלי.  שם נאמר: כבר עכשיו אנו רואים, כי יהודי ארץ-ישראל מביטים בזלזול על התפוצה.  נכון הדבר, אבל אל תשכחו, אנו עומדים עדיין בעצם התקופה ההירוֹאית, והחלוצים שהשאירו אחריהם בגולה את כל היפה והנאה מבחינה אסתיטית ונותנים את כל עצמם לארץ-ישראל, הללו רשאים בצדק לבוז לה לתפוצה המעונגת מרוב רווחה.  אך אַל תחשבו משום כך, כי יהודי ארץ-ישראל יהיו תמיד מושפעים מרגש זה.  כשתעבור התקופה ההירוֹאית וההתפתחות תעלה למסלולה הטבעי, יזרימו המושבות במישרין אל המולדת את ערכי-התרבות היקרים, שיצמחו להן כתוצאה מן היחסים שבינן לבין סביבתן הלא-יהודית, וארץ-ישראל תהיה לתפוצה אם ומורה.

ואז יגביר הגניוס של עמנו את אברות-כנפיו תוך חופש ללא מעצור, לברכה לנו ולכל האנושות.

שבת פרשת וירא, תרפ"ה

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה