_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

חינוך

צבי פרץ חיות

לתוכן הענינים

 

השאלה שבה אנו רוצים לדון היום, בשבת בראשית, בשבת של ראשית עבודתנו הממשית, היא הבעייה החשובה והקשה ביותר, אבל הכדאית והראויה, שמתן שכרה בצידה, כוונתי לחינוכו היהודי של הנוער שלנו.   בשמונה השבועות של פעולתי בווינה כבר היתה לי ההזדמנות לשוחח על בעייה בוערת זו עם נציגים של כל חוגי האוכלוסיה, עם פרנסים ומורים, הורים ומנהיגים של הנוער.

באחדות-דעות הראויה לתשומת-לב בא אגב-כך לידי ביטוי אי-הרצון מן המצב הקיים.   כפי שהמצב הוא עכשיו, כך שומע אני מכל העברים, אי-אפשר שיישאר; ומן ההכרח שיחול שינוי.   ככל שהדבר יישמע באזניכם מוזר ומתמיה, אני מרוצה מאי-הרצון הזה; שכן הוא משמש לי הוכחה להתעניינות מחודשת בבעיות החינוך שלנו, והוא גם מוכיח לנו, כי קיים הרצון וכי ישנה המשאלה ליצור משהו טוב יותר.   ומקום שמופיע בו רצון חזק, לא תחסר הדרך לריפוי ולתיקון.

הרבה יותר מסוכנת היתה ההסתפקות המעציבה בלימוד הדת, כפי שהיתה שוררת לפני עשרות שנים אחדות בעירנו, אף-על-פי שהלימוד הזה לא היה טוב יותר, אלא ככל האפשר עוד יותר דל וזעום.   עם כל זה הכול היו מרוצים.   ההורים היו מרוצים, משום שחפצו כי ילדיהם ידעו ככל האפשר פחות מן היהדות; צריכים היו לדעת רק כי יהודים הם, מבלי לדעת על שום מה הם יהודים ועל שום מה עליהם להישאר יהודים.   התלמידים היו מרוצים, משום שיכלו לראות מקצוע אחד כבלתי-קיים, יכלו לבטל שתי שעות בשבוע בדברי הבאי, להתקלס במורה ובתלמודו.   אבל גם ועד הקהילה היה מרוצה, משום שלא היה צריך להתייגע יגיעה יתירה בתכניות-לימוד ובתיקוניהן.

עם הסתפקות כללית זו במועט הגענו כמעט עד עברי פי תהום, ועוד מעט קט ועמדנו להפסיד ולהאביד את עתידנו.   היה זה הזמן, שבו יכלו היהודים להשפיע על הממשלה, כי תאסור את הוראת העברית בבתי-הספר הממשלתיים.   הדברים לא הגיעו עד כדי כך, תודות לתכונת-טבעו הישרה של הנוער.

לנוער ולשיבתו אל חיק היהדות חייבים אנו תודה על כך, שלמדו שוב להיות בלתי-מרוצים, לחשוף את הליקויים ולחשוב על תיקונם.   התלמידים הם הכופים על הורים ומורים ופרנסי ציבור לפרוש את הבעייה בכל היקפה.   הרי זה זמן כמו זה שניבא עליו הנביא לאמור: והשיב לב על בנים; בשל הבנים מוכרחים האבות לשוב ולחזור לבית היהדות.

שינוי גדול התחולל בשנים האחרונות בנפש הנוער שלנו.   אין הוא מסתפק עוד בזה שיתלהב מסיסמאות, הוא מתאווה סוף סוף לדעת מה זה להיות יהודי, ובשלמה ולמה כדאי להילחם ולסבול למען היהדות.

בני-נעורים אלה יש עם לבם להכיר ולדעת את מעיין תעצומותיהם.   הם דורשים מאתנו במפגיע, שנמציא להם את האפשרות להתייהד ייהוד פנימי.   ואנחנו, ידידי, עומדים כמו ביום הראשון לבריאת-העולם בתוך התוהו ובוהו, בתוך המערבולת של המחשבות והשאיפות.   הציווי "יהי אור!" בנו הוא תלוי, שכן עלינו להכניס בתוך תוהו זה את השיטה.

כאן השעה הנכונה והמקום הנכון, לחשוף בגלוי לעין-רואים וללא רחם את הפצעים ולהמציא להם תרופה.   עלינו לדעת אחת ולתמיד בבירור, כי בלי פניית-עורף גמורה לאותן הדרכים והשיטות, שהיו רווחות עד עתה משך מאה שנים כמעט, לא ייתכן ומן הנמנע להשיג הטבה ממושכת.   כשניגשו בתקופה שלאחר מנדלסון להסדרת לימוד הדת, חשבו ומצאו כי ראשית חכמה היא להעתיק את הקאטכיזמים הנוצריים ולהעבירם לתחומו של ישראל.   הנסיונות המעציבים של עשרות השנים שעברו כבר הועילו אולי לעורר אפילו דעתם של ערלי-הלבב בתוכנו ולהעמידם על כך, שדרך-לימוד מעין זה מוליכה בהכרח לסילופה של היהדות ולריקונה מכל תוכן יהודי.   אילו היתה יד המסיתים הנוצריים באמצע, לא היו הללו ממציאים תחבולה טובה מזו כדי לאסור את רוח בנינו בכבלי ימי-הבינים, לשעבדם למאווייה ולרצונותיה של הסביבה הלא-יהודית ולגזול מהם את חירותה וזוהר-תפארתה של היהדות.   מה שחשבו אז לבערות חשוכה לא היה למעשה אלא האינסטינקט היהודי הטוב, שהשניא על אבותינו את הירץ הוֹמבּרג, יצרנם המושבע והמהימן של ספרי-לימוד נוצריים אלה, בתכלית השנאה מעומק לבם ונפשם.   לימוד הדת, או יותר נכון, החינוך היהודי – שכן דת אי-אתה יכול ללמד, אפשר לכל היותר להראות את הדרך שהיהדות הולכת בה, כדי לבוא בה לתפישת האלוהיי – ובכן, ההוראה היהודית מחובתה לשים לה למטרה, להחיות את היהדות בלב ילדינו.   אין לנו כאן עסק בחכמה ללא רוח-חיים, לא חשוב לנו כלל שיהיו מלעיטים את הנשמות הספיגות בתאריכים ובשמות שאינם נספגים ואינם מתעכלים ומאכילים אותם אבנים במקום לחם; אלא חשוב שהנוער שלנו ירגיש ויחיה את המשותף המקשר אותו עם העבר הרחוק.   דברי חז"ל: בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, חשיבות מכרעת נודעת להם לגבי מפעל-החינוך שלנו.   בכל פרק של דברי-ימי עמנו, בכל פסוק מכתבי-הקודש שלנו, צריך התלמיד לדעת: tua res agitur (עניינך שלך הוא), פרק זה ופסוק זה בך הם מדברים; הוא צריך לדעת, כי הכוח שפיעם את אבותינו מפעם ופועל גם בו; הוא צריך לשחר ולמצוא את מקור הכוח והעוצמה, שעשה את ישראל לעם הנבחר; הוא צריך לדעת ולהבין את ההווה כגשר המוביל מן העבר אל העתיד.   הוא חייב ללמוד להאמין בעתיד עמו מתוך עברו.   הכרח הוא, שכבר בבית-הספר יוודע לילד על המאבקים והשאיפות של ההווה, שההוויה שלנו לא ייראה בעיניו כמשהו לחוד, נפרד ומנותק מן העבר.

אולם השינוי היסודי מן ההכרח שיחול בלימוד העברית.   לא ייתכן עוד שהלימוד הזה יהיה עינוי ממושך ומיותר לבני-הנעורים שלנו, וכי יעזבו את בית-הספר לאחר שתים-עשרה שנות-לימוד, בלי שיהיה להם מושג כלשהו מן השפה.   בלי ידיעת לשון-התנ"ך, לשון נשמתנו, אין שום אחד מאתנו יכול להיות יהודי שלם.   בלעדיה הוא מכיר את נשמתו רק בתרגומים, מכלי שני.   כשם שאנו מתאווים לטפח ולגדל בבנינו ובבנותינו יהדות חיה.   כך אנו רוצים ותאבים לעשות להם את שפתנו שפה חיה.   ולא תהיה בכך הכבדת-יתר, אלא אדרבה: יהיה בכך שיחרור רוחני בשביל הנוער שלנו, אם יוכל לכבוש לעצמו את דעת הלשון העברית בדרך חדשה, נוחה וקלה, דבר שלא הצלחנו להשיגו עד עתה למרות כל מאמצינו המרובים.   ועלה יעלה בידנו על נקלה לאפשר את הבנתם וידיעתם של כתבי-הקודש ותפילות ישראל בבית-הספר, אם נחדיר רוח חדשה ומרעננת בלימוד השפה העברית; שכן ילדינו, המתייגעים עתה מתוך מורת-רוח בטכסטים זרים ובלתי-מובנים להם, יתענגו בשמחה וברוב עניין על יופיה המופלא והיחיד-במינו של ספרותנו העתיקה והחדשה.

מה שנראה לנו עתה כחלום, לגדל נוער שירגיש את היהדות לא כמשא אלא ככלי חמדה, לא כשיעבוד אלא כגאווה רמה – דבר זה נוכל להשיג, אם נדע להביא לידי הכרתו את היהדות ככוח חי וחיוני.

אנו עוד רחוקים מן המטרה, אבל אנו יודעים, כי הכרח הוא לנו להשיגה, אם חפצי חיים אנחנו.   קשה היא המלאכה המחכה לנו, אבל אם תרצו, ידידי, אין זו אגדה.

שבת בראשית תרע"ט

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה