_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

ספר יהודית

צבי פרץ חיות

לתוכן הענינים

 

גם אלה מבין קוראינו, שלא קראו את הספר החיצוני המספר על יהודית הגיבורה, מכירים בודאי את תוכנו, שהזכירו אותו לעתים כל-כך קרובות אמנים ומשוררים גדולים.   יספיק להזכיר את הדראמה הכבירה של פרידריך הֶבֶּל, שעוד לפני ניטשה קבע באולופרנס של הטרגדיה שלו את הטיפוס של על-אנוש.

אף-על-פי שבודאי נכתב מקורו של ספר יהודית בעברית, לא נכלל בין כתבי-הקודש שלנו, אבל נמצא בין הספרים של המקרא היווני.   בכתבי הרבנים לא נשאר אלא הד קלוש מן הסיפור, ואנו חייבים תודה לכנסייה על שמירת הסיפור, אם כי בתרגום יווני.   לפי מה שאפשר לשער, לא נראה ראוי בעיני חז"ל להכניס בין כתבי-הקודש סיפור המהלל אשה רוצחת, ולו תהיה אוהבת מולדתה ואמיצת-לב.   ואין למצוא סתירה לסברה זו בסיפור שבמקרא על יעל, כי האשה הזאת, אף-על-פי שהרגה את אויב ישראל, היתה עובדת-אלילים.

הספר החיצוני שעליו אנו דנים הוא רומאן על רקע היסטורי, ומטרתו היתה לעודד את העם היהודי הנדכא בסיפור שהתכוון להוכיח, באמצעות הדוגמה של איש אדיר שנהרג בידי אשה חלשה ואמיצת-לב, כי מספר דל של אוהבי מולדתם יכולים להכריע את הגייסות רבי-המספר של האויב החזק ביותר.

בעובדה שהספר הזה הוא רומאן כבר הודו כל החוקרים החשובים.   כל-כך רבים הם הפרטים שאינם יכולים להיות היסטוריים, והדוחים את האפשרות שהספר יהיה תיאור-מעשה שהיה במציאות, שרק האמונה העיוורת בתורה הקאתולית היתה יכולה להניע איש חכם מאוד כמו האב ויגורו להגן עוד בימינו על אמיתות הסיפור.   אדרבה, הדעה הנראית לנו מבוססת יותר והשתדלנו לחזק אותה באחד ממחקרינו., היא הקובעת כי ספר יהודית שייך לימי יהודה המכבי.   ובגלל זאת אנו כותבים עליו בימים אלו שהם מוקדשים למעשי-הגבורה הנערצים של בני מתתיהו.

אבל ראשית-כול יש לתת תמצית קצרה של תוכנו; נבוכדנאצר המלך שולח את שר צבאו אולופרנס עם צבא עצום, להחריב את הארצות שלא רצו להיכנע לשלטונו.   אולופרנס מציית למצוות מלכו, ומביא לכל מקום חרבה ושמה, ומגיע בתוכניות אלו של נקמה עד גבולות ארץ יהודה.   ממשלת ירושלים שולחת מלאכים לערי הגבול, היושבות על ההרים, להניע אותן לחזק את מבצריהן ולמנוע על-יד כך את גישת האויב לבירה.   אחת הערים הללו, בתוליה, מוקפת על-יד צבאו הרב של אולופרנס.   לאחר זמן קצר נשארת העיר בלי אוכל ובלי מים ורוב האוכלוסייה מבקש את כניעת המבצר.

אין המנהיגים יכולים לעמוד עוד, ומבטיחים להמון העם הרועש להיכנע בפני אולופרנס, אם במשך חמשת הימים הקרובים לא יעזור להם האלוהים בנס.

והנה נודעה ההחלטה הזאת הראויה לאנשים יראים ורכי-לבב, לאלמנה צעירה ואצילה, ושמה יהודית; היא יצאה מביתה, שבו ישבה מאז מות בעלה, בהתבודדה מחיי העיר, ובדברי-אש ניסתה להעלות נגד עיני בני עמה את זכרונות הגבורות הקדומות ולהוכיח להם שאין הגינות בעצתם, הבאה כביכול לקבוע גבולות לחסדי ה'.   אבל לא עלה בידי יהודית לשכנע את ההמון הרעב והצמא, והחליטה לשמש היא עצמה מכשיר לעזרת ה'.

בלווית שפחה נאמנה יצאה מהעיר הנצורה; את יופיה המזהיר הבליט לבוש הדור.   התקרבה אל מחנה האויב; ושם ציוותה כי ילוו אותה לאוהל אולופרנס, באומרה כי יש לה למסור לו ידיעה חשובה.

לבו של שר הצבא נלכד ביפי מראֶהָ של יהודית; היא הבטיחה לו להביאו בדרכים נסתרות עד לב העיר, והצדיקה את הצעת בגידתה זו בכך, שתושבי בתוליה החליטו לחלל את תורת האלוהים, ועל-כן היא רוצה להביא עליהם עונש למופת.   באחד הערבים, אחרי סעודה דשנה ישב אולופרנס לבדו בחדרו עם היהודיה היפה, ונרדם בשכרותו.   יהודית כרתה את ראשו, ובשלל זה חזרה לבתוליה עם שפחתה, ושם ציוותה להוקיע את ראש האויב על חומת העיר.   למחרת בבוקר, כשנמצא במחנה שר הצבא כרות הראש, השתלטה בהלה גדולה על כל הצבא, והיהודים התגברו בקלות על גיסות האויב המפוזרים.   הספר מסתיים בשיר-תהילה של יהודית.

זהו הרומאן.   ומה הוא הרקע ההיסטורי?

אחרי הנצחונות הראשונים של יהודה המכבי, ואחרי חידוש עבודת ה' במקדש ירושלים המחולל (בספר יהודית ב', ג', נאמר כי המאורע קרה זמן קצר אחרי שטוהרו כלי הקודש והמזבח אחרי חילולם) שלח דמטריוס מלך סוריה את מצביאו הנערץ ניקנור לשבות את מפקד-המורדים הגיבור.   ביום י"ג באדר שנת 161 לפני ספה"נ, בסביבות העיר עדשה, התחולל הקרב שהיה עתיד להיות המכריע לא רק בגורלו של יהודה, אלא אף בגורל הארץ כולה.

הנצחון שיחק למכבי ולכיתת הגבורים שלו; ניקנור נפל חלל בקרב, ואנשיו, בראותם כי מנהיגם נהרג, נסו בבהלה; יהודה ציווה להעמיד לראווה על חומות ירושלים את ראשו ואת זרועו של האויב.   כל-כך חשוב היה הנצחון, שיום י"ג באדר הוחג במשך זמן רב כחג לאומי, יום ניקנור, וכך נאמר גם בתרגום הרומי של ספר יהודית: "ויעשו בני ישראל את יום נצחון יהודית ליום שמחה, ויחוגו אותו עד היום הזה".

נדמה לי, שאין ספק כי מחבר הרומאן בחר בשם יהודית בשביל גיבורת הסיפור כדי לרמוז על שמו של הגיבור האמתי, הוא יהודה המכבי.   ואם היום נראה לנו כדבר של טעם פגום להלל גיבור מלחמה בדמות אשה, אל לנו לשכוח כי למחבר היה חשוב להעיר: "אין המלך נושע ברוב-חיל, גבור לא-יינצל ברוב-כוח (תהלים ל"ג, ט"ז), וכי האלוהים נותן לחלשים, אם הם שומרים אמונים לו, נצחון על החזקים הרשעים.   ולשם כך מעמידים את דמות האשה החלשה מול שר הצבא שגיא הכוח.

23 בדצמבר 1910

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה