עֶשֶׁת בַּרְזֶל וַחֲצֹצְרָה
מֵחֹמֶר אַחַד
הֵן קֹרַצְנוּ יַחַד
– אֶת פִּי הָעֶשֶׁת
הַחֲצֹצְרָה שָׁאָלָה –
וּמַדּוּעַ כֹּה
אַתְּ מֶנִּי נִבְדָּלָה?
אֲנִי כִּמְעַט
רוּחַ
צַח בִּי יָפוּחַ
וּבְקוֹל פְּחָדִים
חִישׁ הִנְנִי צוֹלֵלָה;
וָאַתְּ לוּ
בַּמַּטֶּה אוֹתְךָ יַחְבֹּטוּ,
לוּ גַּם
לִפְתוֹתִים אֶת גֵּוֵךְ יִכֹּתּוּ,
לֹא תַשְׁמִיעִי
קוֹל אַךְ תִּדֹּמִּי סֶלָה.
זֶה פֵּשֶׁר
הַדָּבָר לָדַעַת תִּשְׁאָלִי
– עָנַתָּהּ
הָעֶשֶׁת
לֹא יָדְעָה בּשֶׁת
–
יַעַן כִּי רֵקָה אַתְּ לָכֵן תִּצְלָלִי.