_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

קדמת ישראל: מעשה אבות

זאב יעבץ

לתוכן הענינים

 

רוח אברהם ודרכיו, נוסע ע"פ ה' לכנען ולוט עמו, בונה שם מזבחות וקורא בשם ה', יורד מצרימה מפני הרעב, תעלולי פרעה, אברהם ולוט מתפרדים, לוט הולך סדומה ואברהם חברונה, אברהם מציל את סדום ובנותיה ואת לוט מיד מלך עילם, נוער כפיו מן השלל, ברית בין הבתרים, הגר וישמעאל,  תולדות דעת אלהים עד אברהם, שם הקדש אל שדי, מצות המילה, הדעת הנשגבה של אברהם אבינו, מהפכת סדום, ראשית עמון ומואב, אברהם הולך ארצה פלשתים, יצחק נולד, ראשית הישמעאלים, באר שבע, אשל אברהם, עקדת יצחק וערכה, קדושת הר המוריה, מיתת שרה וקבורתה, מערת המכפלה, רבקה בת בתואל נשאת ליצחק, בני קטורה וראשית המדינים, מיתת אברהם וקבורתו, יעקב ועשו לידתם ודרכיהם, עשו מוכר בכורתו ליעקב, ערך הבכורה, יצחק בגרר, עבודת אדמתו, עשרו, רוח רעה בינו ובין הפלשתים, בריתו עם מלך פלשתים, יצחק אומר לברך את עשו ומברך את יעקב, שנאת עשו ליעקב, יעקב בורח חרנה, עובד את לבן ברחל בתו, יושב שם עשרים שנה ומוליד אחד עשר בנים ובת אחת, שב לארץ מולדתו, יעקב ועשו נפגשים, שֵם ישראל, בנין בית ועבודת אדמה, בנין מזבח לאל אלהי ישראל, מלחמת שמעון ולוי בשכם, לידת בנימין, מיתת רחל וקבורתה בדרך אפרת, מושב יעקב בחברון, מיתת יצחק וקבורתו במערת המכפלה, תרבות יושבי ארץ כנען ונימוסיהם בימי האבות, אחי יוסף מקנאים בו ומשליכים אותו הבורה בדותן, המדינים גונבים אותו ומוכרים אותו מצרימה, צדקתו ועניו, חכמתו וגדולתו, קם למשנה למלך במצרים, שבע ורעב שם, יוסף מתודע אל אחיו מקץ שתים ועשרים שנה, מביא את אביו ואת ביתו מצרימה, געגועי יעקב על ארץ כנען, יעקב ובניו לפני פרעה, יעקב ובניו מתישבים בארץ גשן.

 

ואברם ידע את ה' מנעוריו וימאס בכל גלולי בית אביו ובשקוצי כל הגוים ותגעל נפשו באלילים האלמים.  ויבז בלבו את משמרי הבלי שוא המתהוללים באימים ויעבוד את ה' אל אמת ויאהבהו בכל לבבו ובכל נפשו.  ויחכם ויצדק וילך בדרכי ה' ויעש משפט וצדקה הרבה מאד.  וירא ה' את אברם כי כמוהו לא היה עוד קדוש וטהור מיום היות אדם על הארץ ויבחר בו להקים מזרעו עם קדוש שומר אמונים.  ויאמר אליו לך לך מבית אביך והיית לאב לגוי גדול בארץ אשר אֹמַר אליך.  ויקח את אשתו ואת לוט בן אחיו ואת הנפש ואת כל הרכוש אשר ברגליו וילך ארצה כנען.  ויבא עד אלון מורה הוא המקום אשר נבנתה עליו אחרי כן עיר שכם[1].  ויסע מאלון מורה כי לא אבה לשבת עם הכנעני היושב שם.  וירא אליו כבוד ה' ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת.  ויהי מחנהו הראשון בין בית אל ובין העי אך פניו היו הנגבה.  ויבן אברם מזבחות בכל המקומות אשר חנה בארץ כנען לאות ולעד לה' הנראה אליו.  ויקרא בשם ה' ויודע את חסדו ואת אמתו בקהל רב.

ולא ארכו הימים לשבת אברם בארץ ויבא רעב כבד מאד.  וירד אברם ולוט עמו מצרימה והמצרים והפלשתים אשר יצאו מהם אנשים רעים מאד וגם מעט המוסר אשר נהלו היה מוסר אכזרי מלא דמים.  ויהי כי הצניעו לכת מעבר מזה בדרך הישרה לבלתי נגוע איש באשת רעהו וישחיתו את דרכם הַתְעֵב והשחת מעבר מזה להמית את האיש בעל האשה אשר ישרה בעיניהם למען התירה להם ואברם ידע את הדבר ויצו את אשתו לאמר כי אחותו היא[2].

ויהי כבואם מצרימה וכראות המצרים אותה ויקחוה ביתה פרעה.  ויבא ה' נגעים גדולים על פרעה ועל ביתו ויירא את ה' וישלח את אברם ואת אשתו ברכוש גדול.

וישב אברם ולוט ההולך עמו אל מקומו הראשון אשר בין בית אל ובין העי.  ויתגלע ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט.  ויאמר אברם אל לוט אל נא תהי מריבה בינינו כי אנשים אחים אנחנו.  הפרד נא מעלי אם טובה בעיניך ארץ השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה.  וישמע לוט לקול אברם ויפרד מעליו ומעל ביתו וישם פניו קדמה ויאָחז בסדום אשר בעמק השדים, והארץ טובה מאד בימים ההם כגן ה'.  וירא ה' אל אברם לנחמו ולחזק את לבו אחרי הפרד ממנו לוט השריד האחד לבית אביו ויאמר להרבות זרעו ולתת להם את הארץ הזאת עד עולם.

ולא טובו בעיני אברם הכנעני והפריזי יושבי המקום ויסע הנגבה וישב בקרית ארבע היא חברון, וישמחו לקראתו ענר אשכל וממרא נשיאי האמרי יושב הארץ ויכרתו עמו ברית וישב באלוני ממרא האמרי.

בימים ההם פשעו מלכי סדום ובנותיה מתחת יד כדרלעמר מלך עילם אחרי עבדם אותו שתים עשרה שנה.  ויבא הוא ושלשה מלכים אתו ויך את הרפאים ואת האימים אשר בעבר הירדן מזרחה ואת החורי היושב בהר שעיר מנגב לארץ כנען.  ויסב ויבא אל עבר הירדן ימה ויך את עין גדי אשר לאמרי[3].  ויך גם את סדום ואת בנותיה וַיִשְבּ ממנה שביה גדולה ולוט בן אחי אברם בשֶבי.  וַיַסַּע משם כדרלעמר את מחנהו וישם פניו אל מקומו צפונה.  ויֻגד לאברם כי נשבה אחיו ויקם ויאסוף את עבדיו ילידי ביתו שלש מאות ושמונה עשר.  ויחזק גם את ענר אשכל וממרא ויאספו גם הם את אנשיהם[4] וילכו אחריו וירדף אברם את כדרלעמר וישיגהו משמאל לדמשק ויכהו מכה רבה.  ויצֵל מידו גם את לוט ואת כל קנינו וגם את שבי סדום ואת כל רכושה.  ויצאו מלכי סדום ובנותיה לקראת אברם לברכו ויתן מלך סדום לאברם את כל הרכוש אשר הצילה ידו מיד כדרלעמר.  וירם אברם את ידו לה' ויאמר חלילה לי לקחת מחוט ועד שרוך נעל לבד מן הצֵּדה אשר אכלו נערי מן השלל המושב.  ויקחו רק נשיאי אמורי את חלקם מן השלל ואברם לא לקח מאומה.  ויצא לקראתו גם מלכי צדק מלך שלם היא ירושלם והוא מבני שם[5].  ויהי כי גדל מלכי צדק על כל אנשי הדור בדעת אלהים ויהי להם לכהן ויברך את אברם בשם אלהי שם ויכבדהו אברם ויתן לו מעשר מכל.  ויכָּבד אברם בעיני יושב הארץ ויהי כנשיא אלהים בתוכם[6] ותהי המלחמה הזאת אשר נלחם אבינו הראשון במלך עילם למען הצדק.  למלט עשוקים מיד עריצים, מבלי קחת מן השלל מחוט ועד שרוך נעל, לתפארת ולזכרון לימי עולם.

 

מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח?                      צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ!

יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם                           וּמְלָכִים יַרְדְּ..

מִי פָעַל וְעָשָׂה?                          קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת מֵרֹאשׁ[7]..

 

אך ככל אשר גדל אברם העשר ובכבוד כן דוה לבו בראותו כי הולך הוא ערירי כי סגר ה' את רחם שרי אשתו.  ושרי כשמה כן היא שרתי[8] בכל דרכיה יפת מראה ויראת אלהים ואברהם אֲהֵבָהּ וה' מנע ממנה פרי בטן.  ותקח שרי את הגר שפחתה המצרית ותתנֶהָ לאברם לאשה כי אמרה אולי אִבנה ממנה.  ותלד הגר לאברם בן ותקרא שמו ישמעאל הוא אבי כל בני ערב, ואברם בן שמונים שנה ושש שנים בעת ההיא.

אחר הדברים האלה כרת ה' את אברם ברית לתת לו זרע אמת משרי אשתו ולתת לו את הארץ הזאת מנהר מצרים אשר בנגב ועד נהר פרת אשר בצפון.  ותקרא הברית ההיא ברית בין הבתרים כי עבר מראה דמות כבוד ה' כתנור עשן ולפיד אש בין בתרי עגלה עז ואיל אשר בתר אברם על פי ה'.  ויראהו ה' במחזה את הרעות אשר תמצאנה את זרעו בארץ לא להם ואת הגאולה אשר יגאלם ה' מכף נוגשיהם.  ותהי הברית בין הבתרים לאות לעם ישראל כי עם עולם הוא, עם התעודה אשר ידע ה' את כל מעשיו ואת כל תולדותיו מראש בטרם נוצר עוד.

ואלה הדברים אשר יספרו חכמי ישראל על אדות דעת אלהים הנודעת בארץ מימי אדם אבי כל חי עד הגלות דבר ה' אל אברם אבי כל בני ישראל לאמר:  רוח ה' אשר נחה על האדם נעלה מעל קין בנו בהרגו את הבל אחיו.  ויולד האדם בשנת השלשים ומאה לימי חייו בן ויקרא את שמו שת הוא החל לקרוא בשם ה'[9]. ויוָלד לשת בן ויקרא את שמו אנוש.  בימיו החלו בני האדם ללכת אחרי מראה עיניהם, וישאו את עיניהם השמימה ויראו את כל צבאה את כל הצומח ואת כל החי אשר עליה.  ויבינו אל לב האדם והנה רוח האהבה תשוה עליו חן, ורוח הגבורה תאזרנו עז.

וישכחו את רוח אלהים חיים המחיה את כלם ויערכו דמות לרוח רוח לבדה ולכל היצורים למיניהם אשר ראו עיניהם לבדם.  ויפסלו להם את הדמות אשר חזה לבם בעץ ובאבן וישתחוו לפסילים אשר עשו אצבעותיהם ויקטרו להם ויזבחו להם ויאמרו אלהים אתם.  ותמלא כל הארץ אלילים ויעבדו כל הגוים את מראה עיניהם ואת מעשה ידיהם.  ויעבוד הכושי את הרמש הנבזה אשר תגעל בו כל נפש.  והיוני עבד את תבנית האדם המחוטבת הדק היטב תאוה לעינים.  וילכו כלם יחד אחרי ההבל גוי גוי אחר שקוצי עיניו ויש אשר לא סרו מאחריהם עד היום הזה.  ויהי כי נדחו העמים ללכת אחרי אלהים אחרים מעשה ידי אדם ויקומו אנשים ויעשו שקר בנפש העמים ויאמרו כי כהנים הם לאמר אנשים העומדים לפני אלהים ההם לשרתם.  ויתעום בכזביהם ובפחזותם ויורו אותם לעבוד את אלהיהם אשר עשו להם, בזמה ובדמים ובהבלי שוא.  ותשחת הארץ ותמלא תועבה עול ונבלה, וגם אנשי הצדק אשר קמו בכל דור ודור לא מצאה ידם להטות את העם אל הדרך הטובה והישרה כי אל המראות אשר יֵרָאו בקרב הארץ שעו עיני העמים וישימו את המראות לאלהים.  על כן היו בעיניהם גם הזמה והדמים הנראים גם הם בארץ דרכי אלהים וילכו בהן.  ויהיו אנשים ממשפחות בני שם וישא אותם לבם בחכמה ויעמיקו להתבונן כי שרש אחד לכל היקום וכל מעשיו תמים יחדו אל ראש אחד.  וישאו עיניהם אל אֵל אחד ויתנוהו עליון[10] וישביתו מפניהם יחידי סגולת בני שם את האלהים הרבים ויקדישו אל אחד.  ויביע השם הזה שם אֵל, את החפץ האחד המחיה את כל ככל אשר הביע השם אלהים[11] את היד הגדולה והחזקה המושלת בכל והנראה בכל.  ויחשב היקום בעיני האדם כבית חמר לרוח אלהים כאשר יחשב הבשר לגויה לרוח האדם.  ויער ה' את רוח אברם אשר לפניו לא היה כמהו איש אשר רוח אלהים בו, וילמד תועים בינה כי היקום לא גו לרוח אלהים כי אם קנין בידו.  ויקראו לאלהים אדני[12] לאמר שליט בעולמו לעשות בו כטוב בעיניו.

וירא ה' אל אברם בשנת התשעים ותשע לימי חייו ויאמר לו אני אל שדי[13] לאמר אל שֶׁדַּי לי גם בלא יקום ובלא תבל, ולתבל אין די בלעדיו[14].  ויכרות ה' ביום ההוא, ביום הודעו לו באל שדי, ברית לו ולזרעו לדורות עולם להיות לו לאלהים, מלבד הברית הראשונה אשר כרת עמו בין הבתרים על בשורת הזרע ועל בשורת הארץ.  ויבדל אברם הוא וזרעו קדש קדשים בהודיע לו אלהים את שם קדשו אשר לא עשה כן לכל גוי.  ויהי ביום קדש ה' את אברם להקים לו מזרעו גוי קדוש ויקרא לאברם ולאשתו שם חדש ויקרא לאברם אברהם ולשרי שרה למען דעת כי חדש ה' את רוח אבות עמו בהגלותו עליהם בשם קדשו ויצוהו למול כל זכר מזרעו לדורותיו לאות ברית קדש.  ויאמר ה' הנה שרה יולדת לך בן וקראת את שמו יצחק והקימותי את הברית אשר כרתי עמך לו ולזרעו לברית עולם.  ויקם אברהם וימל את בשר ערלתו ואת ישמעאל בנו ואת כל זכר באנשי ביתו.

וחטאת סדום ובנותיה כבדה מאד לפני ה' ויאמר ה' לשחתה.  ויהי כי ידע אברהם את דרכי ה' כי חסד ורחמים המה, ויתחנן ויקרא:  חלילה לך להמית צדיק עם רשע השופט כל הארץ לא יעשה משפט? ויהי המאמר הקדוש והנעלה הזה אשר יצא מפי אברהם אבינו למקור תורת חסד[15] בארץ כי כל גויי הקדם וכל חכמיהם לא ידעו בלתי אם אלהי חמה וחוזק יד אשר לא ידעו רחם.  ויאמר ה' אם ימצאון עשרה צדיקים ונשאתי לכל המקום בעבורם.

ואדם אין צדיק בסדום ועמורה אדמה וצבוים וימטר ה' עליהן גפרית ואש ויהפוך אותן ואת כל הככר, ויהי עמק השדים לים המלח עד היום הזה.  ויזכור ה' את אברהם וימלט את לוט אחיו מן ההפכה.  ויולדו ללוט שני בנים שם האחד מואב ושם השני עמון.  וירבו הימים ויהיו עמון ומואב לגוים וילכו המואבים ויכו את האימים הלא המה הרפאים היושבים מנחל הערבים עד נחל יבק וישמידום וישבו תחתם[16].  ובני עמון הכו את הזמזומים המה הרפאים אשר מעבר לנחל יבק צפונה וירשו את ארצם[17].

ויסע אברהם מחברון גררה אשר לפלשתים והפלשתים בני שבט מצרי המה[18].  ויהי אברהם בן מאה שנה ויתן לו ה' את שאלתו ותלד שרה לאברהם בן ותקרא את שמו יצחק וימל אותו אברהם בן שמונת ימים ויגדל הילד ויהי לנער ותרא שרה את בן הגר המצרית מצחק את בנה וירע הדבר בעיניה כי יראה פן יסיר הנער את לב בנה.  ותדבר על לב אברהם לשלחהו וירע בעיניו על אדות ישמעאל בנו.  ויאמר אליו ה' כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע.  ויקם אברהם וישלחהו וישב במדבר פארן ויגדל ויהי רבה קשת.  ויהיו לו שנים עשר בנים וישכנו מנגב לארץ כנען על פני ארץ מצרים, ויחזיקו אנשים מן הישמעאלים בדרכי עם כנען ויהיו גם הם לסוחרים עושי מקנה וקנין.  ויהי כאשר ישבו בין ארצות כנען והגלעד ובין ארץ מצרים, ותהיינה ארחותיהם באות הגלעדה וקנו ונשאו משם על גמליהם נכאת צרי ולוט והורידו מצרימה[19] ויפרצו הישמעאלים הנגבה.  ויהי מקץ ימים רבים מאד ויגיעו עד ירכתי תימן ויהיו המה ובני יקטן בן עבר השוכנים שם לגוי אחד עצום ורב הלא הוא עם בני ערב.

ויחפור אברהם באר מקדם לעיר גרר ויתן לאבימלך מלך גרר שבע כבשות בעבור תהיה לאברהם לעדה כי לא הבאר.  ויכרתו שניהם ברית ויקרא אברהם שם המקום באר שבע.  ויטע שם אשל ויהי מקום האשל בית מועד לאדם רב ויקרא אברהם באזניהם בשם ה' אל עולם.

וה' אמר אל אברהם קח את יצחק בנך יחידך והעלהו לי לעולה על הר המוריה.  וילך אברהם שמה ויעקד את בנו וישלח ידו לשחוט אותו.  וקול ה' האלהים קורא אליו מן השמים אל תשלח ידך אל הנער כי רק לבעבור הודיע את אשר בלבבך צויתי לך לעשות הדבר הזה ולמען יתברכו בזרעך כל גויי הארץ וידעו כי שמעת בקולי.  ויקח אברהם את האיל אשר מנגד הנאחז בסבך ויעלהו לעולה תחת בנו, למען דעת כל שוכני ארץ, כי מעביר את בנו באש לאלהיו תועבת ה' הוא[20].  ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, לאמור ירא ה' ויזכור את עקדת יצחק.  ויקדש ההר הזה אשר הוא קדמת עיר ירושלם, קדש עולמים, כי הוא המקום אשר בחר ה' לשכן בו שמו ולהיות עיניו ולבו שם עד עולם.

ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בת שבע ועשרים ומאה שנה.  ויספוד לה אברהם ויבך אותה, ויתנו בני חת אנשי המקום את מבחר קבריהם לאברהם כי לנשיא אלהים נחשב בעיניהם.  ולא אבה אברהם לקחת מתנת חנם מידם, ויקן מיד עפרון החתי את מערת המכפלה לאחֻזת קבר בארבע מאות שקל כסף ויקבור שמה את שרה אשתו.  ותהי מערת המכפלה הנחלה הראשונה לאבינו הראשון בארץ כנען.

ויהי אחרי מות שרה וישלח אברהם את אליעזר עבדו זקן ביתו ארם נהרים אל בית אביו לקחת מבנות אחיו אשה לבנו ולהביאה אל ביתו כי לא היה טוב בעיני אברהם להתחתן בבנות עם כנען.  ויבא אליעזר אל בית בתואל אשר ילדה מלכה לנחור.  וירא את רבקה בתו כי טובת מראה וטובת עין היא וידבר על לב אחיה ואמה לתתה לאשה ליצחק.  וישאלו את פי הנערה ותוֹאֶל להנשא לו.  ויקח העבד את רבקה לאשה לבן אדוניו ותלך רבקה ודבורה מינקתה[21] ונערותיה ותבאנה ארצה כנען.  והנערה טובת מראה מאד תמה וברה, טובת טעם וטובת שכל.

ומלבד יצחק וישמעאל היו עוד ששה בנים לאברהם אשר ילדה לו קטורה אשר היתה לו לאשה אחרי מות שרה.  ויהי מדין הבן הרביעי לקטורה הוא אבי עם המדינים הרוכבים על הגמלים[22] והנוסעים בעדר אשר היו להם ערים[23] בקדמת ארץ מואב.  ויהיו בתוכם גם אנשים סוחרים עושי מקנה וקנין כמשפט בני עמי כנען[24].  ויהי לפני מות אברהם ויתן לכל בניו מתנות וישלחם ארץ הקדם ואת כל אשר לו נתן ליצחק בנו.  ויחי אברהם חמש ושבעים ומאת שנה וימת בשיבה טובה ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה.

ויצחק ישב עם באר לחי ראי אשר בין קדש ובין ברד בנגב הארץ.  ותלד לו רבקה תואמים מקץ עשרים שני לקחתו.  ויקראו את שם הבכור עשו ואת שם השני קרא יעקב.  ויגדלו שניהם ויהיו נבדלים בכל דרכיהם ובכל מעשיהם.  ויהי עשו איש יודע ציד ויעקב איש תם רועה צאן.

ויצחק איש תם וישר, ועמל לא ראה מעודו כי בבית אביו ראה אך טוב וחסד וכל חבר רע הרחיקו אביו ואמו ממנו.  ויהי כאשר הערים עשו לדבר חלקות באזני אביו ולהביא לו מצידו ויאמן בו אביו ויאהב יצחק את עשו מיעקב, ורבקה אשת חן ושכל טוב אוהבת את יעקב בנה בכל לבבה ובכל נפשה כי אִמֵנו הרכה וטובת הטעם אשר גָדלה בבית אביה כשושנה בין החוחים ראתה הרע ותבחנהו ותדע להבדיל בין רע לטוב.  וילך עשו אחרי עיניו ויעקב שם לב ויבן לאחריתו וירא יעקב את אחיו כי בשרירות לבו הוא הולך וכי בזויה בכורתו בעיניו – והבכור בימים ההם היה גם כהן-מורה ואיש מופת לכל נפשות בית אביו – וידבר יעקב על לב אחיו וימכור לו עשו את בכורתו בכסף ויאכילהו נזיד עדשים לקים את דבר המכר[25].

ויהי רעב בארץ ויאמר יצחק ללכת מצרימה וירא ה' אליו ויחדש עמו את הברית אשר כרת את אברהם אביו ויברכהו ויצו עליו לבלתי רדת מצרימה.  ויצא יצחק מעם באר לחי ראי וישב בגרר ויהי לו גם מקנה רב ועבֻדָּה רבה[26] וַיָחֶל יצחק לשלוח את ידו גם אל עבודת האדמה וגם מן המקנה לא הניח ידו.  ויהי הוא הראשון לאבותינו אשר עָבַד עָבוד את האדמה אשר נשבע אלהים לתתה לו ויצלח לו בעבודתו וימצא מאה שערים.  ותצר בו עין הפלשתי יושב הארץ ויסתמו את הבארות אשר חפר אברהם אביו.  ויאמר לו מלך פלשתים צא לך מזה כי עצמת ממנו.  ויצא יצחק מגרר ויחן בנחל גרר ויציקו לו הפלשתים ויסתמו את הבארות אשר חפרו עבדיו שם ויפן משם קדמה וישב בבאר שבע.  ויבא אליו שמה מלך פלשתים אחרי כן ויחדש עמו את הברית אשר כרת המלך אשר לפניו במקום ההוא עם אברהם אביו[27].

ועיני יצחק כהו מִשֵּׂבו ויהי היום ויקרא אל עשו ויאמר לו צא נא השדה והביאה לי ציד ואכלתי וברכתיך בטרם אמות.  ותשמע רבקה ותמהר ותעש מטעמים ותתן ביד יעקב להביא אליו למען ישא הוא את הברכה מאת אביו.  וימאן יעקב התם להיות כמתעתע ולגנוב את לב אביו.  ויחזק עליו דבר אמו ולא מְלָאוֹ לבו למרות את פיה ויבא אל אביו וישק לו ויברכהו.  וישב עשו וירא והנה לקח יעקב את הברכה ויחר אפו בן ויתנכל להמיתו.  ויֻגד לרבקה ותקרא ותדבר על לבו לברוח אל לבן אחיה חרנה.  ותצר לה מאד פן יוָּדע הדבר ליצחק והתעצב אל לבו וקרהו אסון.  ותבוא אל יצחק בחכמתה ותאמר אם לוקח יעקב אשה מבנות חת הכנעניות כאשר לקח עשו למה לי חיים.  ויקרא יצחק ליעקב ויברכהו בשם אל שדי אשר נראה לאברהם וישלחהו פדנה ארם אל לבן אחי רבקה לקחת מבנותיו אשה.  ותקם עצת רבקה למלט את יעקב מידי עשו ולהסתיר עמל מעיני יצחק.

וילך יעקב פדנה ארם הוא ארם נהרים.  ויבא יעקב לוזה אשר מים לעי וילן שם.  וישכם בבוקר ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה.  ויקרא יעקב את שם המקום בית אל כי אלהים נראה לו שם בחלום הלילה ויברכהו.  ויבא יעקב שדה חרן וימצא את רחל בת לבן אחי אמו בשדה ברעותה את צאן אביה.  וַיִרְאֶהָ ותדבק נפשו בה ויאהבֶהָ אהבה עזה מאד.  ויצא לבן לקראתו וישק לו וישב יעקב אמו חדש ימים.  ויאמר יעקב ללבן תנה לי את רחל בתך לאשה אשר אהבתי בעבודה אשר אעבדך שבע שנים ויאות לבן.  ולבן איש מחליק לשון ובעל מזמות.  ויהי מקץ שבע שנים ויתן את לאה בתו ליעקב באמרו לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה, ועתה אם תעבוד עמי עוד שבע שנים לא אמנע גם את רחל ממך.  ויתן לבן את רחל בתו ליעקב.  ויעבוד יעקב את לבן עוד שבע שנים.  וירא ה' כי אהב יעקב את רחל מלאה ויתן ללאה בנים ורחל עקרה.  ותלד לאה ליעקב את ראובן ואת שמעון את לוי ואת יהודה.  ותקנא רחל בלאה ותתן את בלהה שפחתה ליעקב לאשה למען תבָנה ממנה.  ותלד בלהה ליעקב את דן ואת נפתלי.  ותת גם לאה את זלפה שפחתה ליעקב לאשה ותלד לו את גד ואת אשר.  ותלד עוד לאה את יששכר ואת זבלון ואת דינה אחותם.  ואחרי כן ילדה רחל בן ליעקב ותקרא את שמו יוסף.  ויעבד יעקב את לבן עוד שש שנים ויתן לו לבן בעבודתו את כל שה נקוד וטלוא בכשבים ובעזים אשר ילדו הצאן.  ויהי מקץ עשרים שנה וישב אל ארץ מולדתו אל יצחק אביו.

ועשו נחם על הרעה אשר חרש על אחיו ויהי בשמעו כי יעקב בא וירא כי לא תוכל הארץ לשאת גם את מקנהו גם את מקנה יעקב אחיו.  ויקח את כל נפשות ביתו ואת כל קנינו ויסע הנגבה וישב בהר שעיר אשר ים המלח נגבה מזרחה לו.  וישכח עשו את איבתו[28] ליעקב ויסע וילך לקראתו וארבע מאות איש עמו ולא האמין יעקב לעשו ויירא מפניו ויחץ את העם ואת הרכוש אשר אתו לשני מחנות ויתפלל לה'.  וישלח לעשו מלאכים ודברים טובים בפיהם ומנחה בידם מקנה בקר וצאן גמלים וחמורים לכפר את פניו.  ויעקב העביר כל נפשות ביתו את נחל היבק וימצאהו איש פלאי ויאבק עמו ותקע כף ירך יעקב בהאבקם יחד ויגד האיש ליעקב כי מלאך ה' הוא ויקרא את שמו ישראל ויברכהו.  ויקרא יעקב שם המקום פניאל לאמר את פני אל ראיתי.  ויסע יעקב משם ועשו בא לקראתו וירץ עשו לקראת יעקב ויפל על צואריו ויבכו שניהם.  ולא אבה עשו לקחת את המנחה מיד יעקב ויפצר בו ויקח ויפרדו איש מעל אחיו בשלום ביום ההוא.  וישב עשו לדרכו ארצה שעיר.  ויעקב העתיק צפונה ויבן לו בית.  ויהי הוא ראש לבוני בתים בבית אביו בארץ ככל אשר היה יצחק הראשון בבית אביו לעובדי אדמת הארץ הזאת[29].  ויעש סכות למקנהו ויקרא שם המקום סכות.  ויבא עד שכם ויקן חלקת שדה מיד בני חמור החוי לעבוד את האדמה כאשר עבד יצחק אביו ויט לו שם אהלו ויבן שם מזבח ויקרא בשם אל אלהי ישראל.

ולחמור החוי נשיא הארץ בֵּן ושמו שכם.  ותדבק נפש שכם בן חמור בדינה בת יעקב ויקחה אל ביתו ויענהָ.  ויצא חמור אבי שכם אל יעקב אל חלקת שדהו וידבר על לבו לתת את בתו לבנו לאשה ולהיות עם עמו לגוי אחד ולסחור עמהם את הארץ.  וידברו בני יעקב אל חמור בערמה ויאמרו אך בזאת נאות לתת לך את אחותנו בהמול לכם כל זכר כמנו.  וידברו חמור ושכם אל אנשי עירם וישמעו להם כי עיני עמי כנען ועמי חם היו להרבות את המסחר בארץ[30] וימלו כל זכר באנשי העיר.  ויהי ביום השלישי ויקומו שמעון ולוי וינקמו את נקמת אחותם ויהרגו כל זכר ואת חמור ואת שכם ויוציאו את דינה מבית שכם.  ויבוזו את אשר בשדה ואת אשר בעיר ואת כל אשר בבית וַיֵרַע הדבר בעיני יעקב מאד לפקוד עון איש אחד על כל יושבי העיר.  ויהי כאשר ירא יעקב לשבת עוד במקום הזה ויקם וילך על פי ה' לוזה היא בית אל אל המקום אשר נגלה לו אלהים בלכתו חרנה.  ויבן שם מזבח לאל העונה אותו ביום צרתו אשר היה עמו בכל הדרך אשר הלך ואשר נתן חתַּת אלהים על הכנעני והפרזי יושב הארץ לבלתי נקום מידו נקמת אחיהם.  וירא אליו ה' באל שדי במקום הזה ויברך אותו.  ויהי בנסוע יעקב מבית אל בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה ותלד רחל ותקש בלדתה.  ותרא רחל כי מתה היא ותקרא את שם בנה בן אוני ואביו קרא לא בנימין.  ויקבור אותה יעקב בדרך בית לחם ויצב עליה מצבה ולא מש זכר רחל האם הרחמניה מכל זרע יעקב.  ותהי בעיניהם כאם בישראל המבכה על בניה בצר להם[31].  ויבא יעקב אל יצחק אביו חברונה ויגר שם.  ויחי יצחק מאה ושמונים שנה וימת ויקברו אותו בניו בקבר אביו ואמו במערת במכפלה ובמערה ההיא נקברה גם רבקה אשתו[32].

וארץ כנען היתה ארץ נושבת אשר לא חסר כל בה.  ויפרץ בה גם עשר הכסף והזהב, מלבד עשתרות מקנה הצאן והבקר ותבואת האדמה אשר עצמו בה מאז.  ותהי המטבע מהלכת בארץ הכסף או שקל הכסף[33] והבקע[34] הזהב[35] והקשיטה[36].  ותעודה כתובה ואמָנָה כתובה לא ידעו עוד בימים ההם, והיה בקנות איש נחלה מיד רעהו והיתה המקנה לעיני כל באי שער עירו[37] למען יהיו כל אנשי המקום עדים ולמען שים זכרון לדבר, או מתנה יתן לאדוני הארץ בעבור תהיה לו לעדה[38], כי לו נסבה הנחלה הזאת.  ובתים לא נמצאו עוד בארץ כי באהלים ישבו.  אך בנגב הארץ היו בתים[39], וגם לסוסים לפרדים ולמרכבות לא היה זכר עוד.  ויעשו מרבית בני העם את דרכם ברגליהם והיה מדי סור האורח אל בית איש ונתנו לפניו מים ורחץ את רגליו מאבק הדרך[40] ויש אשר עבדו בחמור ובגמל גם עבודת מֻרכב[41] מלבד עבודת המשא אשר עברו בם כל יושבי הארץ.  ומאכל העם היה עגות מצות[42] אפיות קמח או סלת[43] חמאה וחלב[44] נזיד[45] גם יין[46] ושמן[47] ובשר הציד[48] או צלי גדי עזים[49] נחשב למטעמים[50].  ובטוב לב איש ועשה משתה לאוהביו[51] וילבשו גדולי העם בגדי חמודות[52] שָׁני[53] וכתנות פסים[54] ויחגרו חרב[55] וקשת[56] וישימו פתילים על צניפיהם אשר בראשיהם וטבעות מפֻתחות פתוחי חותם על אצבעותיהם[57] והנשים תתכסינה בצעיף[58] ושמו נזם זהב על אפן וצמידים על ידיהן[59].  ובנשוא איש אשה מבנות נכבדי ארץ והרבה לה מהר ומתן[60] כלי כסף כלי זהב ובגדים.  ומגדנות יתן לכל בית אביה[61] ואסף אל ביתו גם אותה גם את מינקתה[62] גם את נערותיה[63] לעמוד לפניה ולשרתה.  ובמות להם נפש וקברוה אל אחֻזת הקבר אשר למשפחתה[64].  ויהיו בני תרבות בכל דבר דרך ארץ אך הצנע לכת לא ידעו ויהי קָדֵש בארץ[65].  ונערה אשר לא ידעה איש יקרה היתה בימים ההם[66].  ובכל זאת לא עלתה עוד רעתם לפני ה' כי עיני איש היו אל מעשהו ואל עבודתו[67] ולא הרבו עוד לשחת את דרכם.  ויען כי לא שלם עוד עון האמורי[68] לא לֻקחה עוד מידם הארץ ולא נתנה בעת ההיא לזרע יעקב.  ויקם ה' את דברו אשר דבר אל אברהם במחזה להביא את זרעו אל ארץ אחרת ולתת להם את ארץ כנען ביום אשר תקיא את יושביה[69] מפני חטאתם אשר תכבד מאד.  וישם ה' את יוסף לראש מסִבי הדבר הגדול הזה דבר רֶדֶת אבותינו מצרימה.

ויוסף היה נזיר אחיו יפה מראה וחכם לב, ואביו אֲהֵבו כי בן זקונים הוא.  ויגבה לב יוסף על אחיו ויספר להם את חלומותיו אשר חלם, כי מושל הוא עליהם ויקנאו בו.  ויהי היום וירעו בני יעקב בשכם ויחרד לב אביהם פן יפקדו עליהם יושבי המקום דמי אחיהם אנשי שכם[70].  וישלח את יוסף מעמק חברון לראות את שלומם וילך וימצאם בדותן אשר מצפון לשכם.  ויהי בראותם את יוסף מרחוק בא אליהם ויאמרו אנשים מהם להמיתו.  וראובן בכור יעקב היה איש טוב ורחום מאד אף כי לא היה מושל ברוחו[71].  ויתחנן להם ראובן ויאמר להם אל תחטאו בילד[72] ויהי כאשר הכבידו אזנם ויאמר אליהם בערמה השליכוהו הבורה כי אמר בלבו ישוב נא אפם והשיבותיהו אל אביו.  ויהי כבוא יוסף ויפשטו אחיו את כתנתו וישליכוהו הבורה.  הם יושבים אל הלחם ומתיעצים והנה סוחרים מדינים עוברים וימשכו המדינים את יוסף מן הבור וימכרוהו לארחת הישמעלים בעשרים כסף ואחי יוסף לא ראו[73].  ויקם ראובן מתוך אחיו ויסר אל הבור לראות והנה יוסף איננו ויקרע את בגדיו.  ויטבלו את כתנת הפסים אשר ליוסף בדם שעיר עזים וישלחו אל אביהם ויקרא יעקב כתנת בני היא!  חיה רעה אכלתהו!  וימאן יעקב להתנחם ויתאבל ימים רבים.

והישמעאלים הביאו את יוסף מצרימה וימכרוהו לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים וימצא חן בעיני אדוניו.  ויהי ה' את יוסף ויפקדהו פוטיפר על כל אשר לו ויברך ה' את בית המצרי בגללו.  ותשא אשת פוטיפר את עיניה ותאמר למשכו ברשתה וימאן יוסף הַצָנוּעַ ויאמר הן אדוני לא חשך ממני מאומה כי אם אותך ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים.  ויחר לה עד מות ותהפך לו לאוֹיֶבֶת ותתנקש בנפשו ותשם לו עלילות דברים כי שָׁת הוא מוקשים לתֻמתה.  ויאמן לה פוטיפר ויחר אפו ביוסף ויקחהו ויתנהו אל בית הסהר אשר למלך.  ויתן ה' את חנו בעיני שר בית הסהר ויתן את משמרת כל בית הסהר ביד יוסף.

ויהי מקץ שנתים ימים ויחלום פרעה חלום והנה שבע פרות דלות בולעות שבע פרות בריאות ושבע שבלים שדופות בולעות שבע שבלים מלאות ומכל חרטֻמי מצרים אין פותר את החלום לפרעה.  וידבר שר המשקים אל פרעה הנה לשר הטבחים עבד נער עברי יודע חלום לפתור אותו.  וישלח פרעה ויביאו את יוסף ויספר לז פרעה את חלומו ויפתר יוסף את דבר מראות הלילה אשר ראה פרעה בחלומו לאמר הנה שָׂבָע גדול בא על מצרים שבע שנים וקמו אחריו שבע שני רעב והשכיחו את כל שנות השבע וכי אות הוא החלום מעם ה' לפרעה כי יצבור אכל בערים והיה לפקדון לשבע שני הרעב.  וייטב הדבר מאד בעיני פרעה וימצא הנער העברי חן בעיניו מאד כי המלכים המושלים בימים ההם במצרים מבני שם היו.  להם יקראו סופרי מצרים הקדמונים מלכי הרועים[74].

ויתן פרעה את טבעתו על יד יוסף ויפקידהו למשנה על כל ארץ מצרים ויקרא את שמו צפנת פענח.  ויצלח יוסף מאד ויעש חיל ויהי לברכה לממלכת אדוניו.  ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה ותלד לו אשתו אסנת בת פוטיפרע כהן און, אשר נתן לו פרעה, שני בנים את מנשה ואת אפרים.  ויצבור יוסף בר כחול הים בשני השבע.  ותכלינה שני השבע ויכבד הרעב מאד בארץ צידון בארץ כנען ובארץ ערב[75] וישבור יוסף בר לכל הארצות ההן.  ויבואי בני יעקב עשרה לשבור בר ואת בנימין לא שלח יעקב עמם.  ויכר יוסף אותם והם לא הכירוהו ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות למען דעת את אשר בלבבם.  וישאל להם היש לכם אח ויאמרו אחינו הקטן את אבינו והאחד איננו.  ויאמר להם לא תשובו לראות פני אם אחיכם הקטן אין אתכם ויתן להם את שברם וישלחם וילכו ולמען ישובו עוד הפעם עצר את שמעון אחיהם במצרים.  ויהי כאשר כלו לאכול את שברם בבתיהם בארץ כנען ויפצרו ביעקב מאד ויתן להם את בנימין וירדו מצרימה.  ויהי בבואם וישאל יוסף לשלום אביהם ויגש לבנימין ויאמר אלהים יחנך בני.  וימהר יוסף החדרה ויבך כי נכמרו רחמיו אל בן אמו אשר אהב בכל לבבו ויצא ויתאפק ויקרא לאחיו אל הלחם ויאכלו וישתו עמו.

ויצב יוסף לשים את גביע הכסף באמתחת הבר אשר לבנימין.  ויהי בצאתם את העיר וירדפם האיש אשר על בית יוסף וישיגם ויחפש וימצא הגביע באמתחת בנימין ויבהלו ויקרעו כלם שמלותם ויבאו לפני יוסף.  ויאמר יוסף לכו כלכם לשלום והאיש אשר נמצא בידו הגביע יהיה לי עבד.  ויגש יהודה וידבר אל יוסף בלשון למודים דברים נכוחים ונמרצים ויכל את דבריו ויקרא ויאמר איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי פן אראה ברע אשר ימצא את אבי.

והמון רחמי יוסף אשר התאפקו נכמרו כרגע ויתן קולו בבכי גדול ויקרא אני יוסף העוד אבי חי?  ותפול חתת אלהים על אחיו ולא יכלו להשיב אותו דבר.  ויגש אליהם ויפול על צואריהם וישק להם ויבך וידבר להם דברים טובים ונחומים.  וימהר וישלח את אחיו בעגלות להביא את אביהם ואת בתיהם וילכו ויבאו ארצה כנען ויגידו ליעקב אביהם כי עוד יוסף בנו חי.  ויפג לבו ויקרא האמנם עוד בני חי!  ובשוב רוחו אליו קרא בהמון לבו רב לי!  עוד יוסף בני חי!  אלכה ואראנו בטרם אמות!

ויסע יעקב וכל אשר לו מחברון מצרימה.  ויבא באר שבע ותהי עליו שם יד ה' לחזק את לבו לאמר אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, כי כל געגועי אבינו הזקן לבן שעשועיו לא עמדו לו להסב עיניו מנגד הארץ אשר נשבע ה' לתת לו ולהפיר יראתו אשר ירא מרדה מצרימה.  ויהי כאשר קרב לבא ויצא יוסף לקראת אביו ויפול על צוארו ויבך בכי גדול מאד.  ויעקב אמר אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי.  וישם יוסף את לבו להטות את לב מלך מצרים להושיב את אחיו בארץ גשן למען יוכלו ללכת בדרכי אבותיהם באין מכלים דבר.  ויקח מאחיו חמשה אנשים וישם דברו בפיהם ויציגם לפני פרעה.  וישמח פרעה לקראתם ויצו את יוסף להושיבם בטוב בעיניהם אף אמר לשומם לו לשרי מקנה.  ויהי יוסף כלא שומע את הכבוד ואת החסד אשר אמר פרעה באחרונה לעשות לאחיו כי גם הוא גם הם דבקו באלהיהם ובמולדתם ויבחרו לשבת לבדם לבלתי הִנָקֵש בניהם אחרי הַמִצְריִים ולבלתי היות עמם לעם אחד. אחרי כן העמיד יוסף את יעקב אביו לפני פרעה ויאר פרעה פניו אליו ויברכהו יעקב ויצא מלפניו.

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 



[1] „עד מקום שכם“ (בראשית י"ב, ו').

[2] עיין רמב"ן בראשית י"ב, י"א.

[3] בראשית י"ד, ז'.  ועיין דהי"ב כ', ב'.

[4] מוצא דבר ג'.  מלחמת כדרלעמר.

[5] לדעתנו, זאת היא כונת רבותינו האומרים:  מלכי צדק, זה שם בן נח.

[6] בראשית כ"ג, ו'.

[7] ישעיה מ"א, ב' – ד'.  והפסוקים אלה חוזרים על אאע"ה ולא על אחר, כאשר יסתייע מפסוק ח', ט' שם „אברהם“ אוהבי:  אשר החזקתיך מקצות הארץ [כפל לשון על „מי העיר ממזרח“] „קראתיך“ [כפל לשון למלת יקראהו].

[8] ב"ר ריש מ"ז.

[9] בראשית ד', כ"ו.  המאמר „ולשת גם הוא ילד בן ויקרא את שמו אנוש“ הוא מאמר מיסגר, ומלת „גם הוא“ מוכחת על זאת, ובכן חוזר „אל הוחל“ עד דור שת ופרושו לפי פשוטו תחלה ולא חלול.

[10] מלכי צדק זה שם אמרו רבותינו וכונתם:  בן שם, כמו שאמרו בלשונם „ישראל“ לכל בן ישראל ומפיו שמענו לראשונה שם „אל“ ושם „עליון“ (בראשית י"ד, י"ט) והוא היה כהן לו וא"א תקן שם זה, בהקדימו אליו שם נעלה ממנו כעין שם הויה – כי שם הויה נמסר למשה – ומחסידי בני שם בא מין דת עליון, שאולי השתבשה ובאה אחרי כן, גם לצידון גם לקרתגו לפי דברי פילון האלכסנדרוני.

[11] „אלהים השם שהיה נודע בעולם לפני משה שהכל מודים בו“ (ראב"ע שמות י"ח, א') „אלהים בעל הכחות כלם“ (רמב"ן בראשית א', א').  ונבנה שם זה בלשון קבוץ, בעבור מה שהיו נוהגים בין האומות שהיו עושים צלמים, והיו מאמינים שכ"א מהם יחולו בו כחות...  והיו קוראים כללם אלהים וכו' (כוזרי ד', א').

[12] בראשית ט"ו, ב'.  ברכות ז'.

[13] בראשית י"ז, א'.  ופירוט מנין שנות אאה"ע בעל ההיא תעיד על גדולת ערך הענין בעיני התורה.

[14] מורה נבוכים א', ס"ג.

[15] רבותינו התבוננו היטב במקרא זה ובערכו הגדול.  עיין דבריהם בראשית רבה, ע"ט.

[16] דברים ב', ט' – י"ב.

[17] שם י"ט – כ"א.

[18] בראשית י', י"ד.

[19] שם ל"ז, כ"ח.

[20] רמז גדול רמזה לנו תורה בשמשה בכל דברי ספור הנסיון בשם אלהים ובדברי ספור ההצלה בשם ההויה.  ועיין מיכה ו', ז'.  ירמיה י"ט, ה'.  ועיין פי' פסוק זה שבירמיה במאמר המדובר של רבותינו (תענית ד'.).

[21] בראשית ל"ה, ח'.

[22] שופטים ו', ה'.  ז', י"ב.  ח', כ"א, כ"ו.  ישעיה ס', ו'.

[23] במדבר ל"א, י'.

[24] בראשית ל"ז, כ"ח.

[25] עי' רשב"ם וספורנו (בראשית כ"ה, ל"ג – ל"ד).

[26] שלשה פרטים יש בפסוק זה (בראשית כ"ו, י"ד) „מקנה בקר, מקנה צאן ועבֻדה רבה“.  שומע אני מזה, כי עבדה פרט שלישי היא לשני הפרטים שלפניה והוא"ו המחברת מוכחת כן על כן תרגם אונקלוס:  פלחנא.  ורש"י פי' בל' צרפת Ourage ובדעתו העמוקה הוא מרגיש, כי עבודה בחולם, היא עבודה אחת, ובקבוץ היא פעולה רבה, ווירטהשאפט בל"א, רש"י שם.  ורשב"ם מפרש:  עבודת שדה וכרם.

[27] עיין מוצא דבר, ה'.

[28] „ויקח עשו..  וילך אל ארץ מפני יעקב“ (בראשית ל"ו, ו')  „שפינה את כל כליו מפני יעקב אחיו“ (פרקי דר"א ל"ח)  „ועל דרך הפשט לא חשב עשו לעשות רע לאחיו, והעד:  ויבכו“ (ראב"ע בראשית ל"ב, ל"ג)  „זה הוא עקר פשוטו“ (רשב"ם בראשית ל"ב, ז').

[29] מעיו רמז של מדרגות הישוב בימי האבות במאמר זה:  „לא כאברהם שכתוב בו הר..  ולא כיצחק שכתוב בו שדה, אלא כיעקב שכתוב בו בית“ (פסחים פ"ח.).

[30] מוצא דבר, ו'.

[31] ירמיה ל"א, י"ד.

[32] בראשית מ"ט, ל"א.

[33] שם כ"ג, ט"ו.

[34] שם כ"ד, כ"ב.  והוא מחצית השקל כמפורש (שמות ל"ח, כ"ו).

[35] בראשית כ"ד, כ"ב.  והוא מין מטבע, ותרגומו:  סלעין דרהבא.

[36] שם ל"ג, י"ט.  ולפי העולה מאיוב מ"ב, י"א, מטבע יקרה היתה.

[37] כ"ג, י"ח.

[38] כ"א, ל'.

[39] בגרר נזכר „חלון“ כ"ו, ח'.  וחלון אינו מצוי כלל באהל, ובסדום יסופר, כי נגשו לשבור את הדלת (י"ט, ט'), וכי נסבו על הבית ולא יכלו לפרוץ אל תוכו וזאת אי אפשר אלא בבית אבנים.

[40] י"ט, ב'.

[41] בראשית כ"ב, ג'. כ"ד, ס"א.

[42] י"ט, ג'.

[43] י"ח, ו'.

[44] שם ח'.

[45] כ"ה, כ"ט.

[46] כ"ז, כ"ה.

[47] כ"ח, י"ח.

[48] כ"ז, ג'.

[49] שם ט'.

[50] שם שם.

[51] י"ט, ג'.  כ"א, ח'.  כ"ו, ל'.  כ"ט, כ"ב.

[52] כ"ז, ט"ו.

[53] ל"ח, כ"ח.

[54] ל"ז, ג'.

[55] ל"ד, כ"ה.

[56] כ"ז, ג'.

[57] „החותמת והפתילים“ (ל"ח כ"ה)  והפתיל נהוג עד היום אצל הערבים (ועיין אוצה"ש).

[58] כ"ד, ס"ה.  ל"ח, י"ד.

[59] כ"ד, כ"ב.

[60] ל"ך, י"ב.

[61] ב"ר, נ"ג.  מגדנות הם ממתקים משרש מגד.

[62] שם נ"ט.

[63] שם ס"א.

[64] כ"ג, ד'.

[65] ל"ח, ט"ו.

[66] י"ט, ח'.

[67] „עסוקין בשעת הגיבוש ובעידור בשעת העידור“ (בראשית רבה ל"ט).

[68] ט"ו, ט"ז.

[69] ויקרא י"ח, כ"ד – כ"ה.

[70] רשב"ם בראשית ל"ז, י"ג.

[71] בראשית ל"ה, כ"ב.  מ"ט, ד'.

[72] מ"ב, כ"ב.

[73] עי' מוצא דבר, ז'.

[74] Hyksos ועיין בספרנו דברי ימי העמים ח"א 13.

[75] „בכל הארצות, בשלש ארצות:  בפיניקא בערביא ובפליסטיני“ (ב"ר צ'.  רמב"ן בראשית מ"א, נ"ד).