_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

ימי הבית הראשון: ראשית המלוכה

זאב יעבץ

לתוכן הענינים

 

קלקלת בני שמואל.   העם מבקשים מלך.   שאול בן קיש הימיני.   מולדתו, כשרונו ודרכיו.   שמואל ממליך אותו.   נטות שאול אל הנבואה.   קהל העם במצפה.   מימינים ומשמאילים במלוכת שאול.   התשועה בבני עמון בידי שאול.   תגבורת המימינים על המשמאילים.   חדוש המלוכה בגלגל.   מדברת שמואל.   צבא תמיד.   אבנר בן נר שר הצבא.   יונתן בן שאול.   יקרת רוח יונתן.   גבורתו ואמץ לבו.   התשועה בפלשתים במכמש.   מלחמות שאול באדום ובמואב ובמלכי צובה.   מלחמות הראובני והגדי בשבטי ההגרים ותשועתם.   כבוד בית המלך.   חרדת שאול לדברי התורה.   עקירת האובות והידעונים.   כובד ידו על הגבעונים.   קנאתו היתרה.   מלחמתו בעמלק במצות שמואל ותשועתו.   חמלתו על אגג האכזרי נחשבת לו לחטאה.   תוכחת שמואל את שאול.   דוד בן ישי נמשח בסתר למלך, רוח רעה על שאול.   דוד בבית שאול.   טיב דוד ואפיו ודרכי רוחו.   מלחמת פלשתים בעמק האלה.   ארבעת בני הרפא.   גלית הפלשתי ומוראו, נופל ביד דוד.   התשועה בידי דוד.   דוד נושא כלי המלך.   אהבת דוד ויונתן.   דוד ראש על אנשי המלחמה.   כבודו בעיני העם ובעיני השרים.   שיר הנשים.   קנאת שאול בדוד.   דוד מתמנה לשר אלף ומשתלח מבית המלך.   אהבת דוד ומיכל.   מיכל נתנה לדוד לאשה.   מנוסתו ברמה בנוב ובגת.   ארבע מאות איש חיל מתלקטים אל דוד במערת עדלם.   אביו ואמו באים אליו.   אבישי, אחימלך החתי, גד החוזה.   דוד ואנשיו במצפה מואב.   עלילות דברים על אחימלך וכהני נוב ומותם ביד דואג במצות שאול.   חרבן נוב.   גבעון עיר הכהנים תחת נוב.   אביתר בן אחימלך נמלט אל דוד.   כהן ואפוד במחנה דוד.   תשועת יושבי קעילה בפלשתים בידי דוד.   חדוש ברית יונתן ודוד בסתר.   שאול ודוד נפגשים במדבר עין גדי.   שאול נופל ביד דוד ודוד חס עליו.   שאול נעלה מעליו בשלום.   דוד במדבר פארן.   מיכל נתנה בחיק איש אחר.   שאול ודוד בגבעת החבילה.   שאול נופל ביד דוד עוד הפעם.   דוד חס עליו ושאול עולה מעליו בשלום.   נסיבות דוד.   דוד בגת ובצקלג.   אכיש בוטח בדוד והפלשתים חושדים אותו.   שרפת צקלג ביד עמלק.   נקמת דוד מן העמלקים.   מלחמת הגלבוע.   ישראל נגף.   אחרית שאול ושלשת בניו.   נדבת רוח אנשי יבש גלעד ואמץ לבם.

 

ובני שמואל לא הלכו בדרכי אביהם ויטו אחרי הבצע.   וירע הדבר בעיני העם ויתקבצו זקני ישראל אל שמואל הרמתה ויאמרו:  הנה בניך לא הלכו בדרכיך ועתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים, וילחם את מלחמותינו גם בנחש העמוני[1] גם בכל הקמים עלינו לרעה.   וירע הדבר בעיני שמואל אשר הורה את העם כל ימיו כי ה' לבדו הוא המלך בישראל ומשפט תורתו הוא משפט המלוכה.   ויערוך לעיניהם את העול הכבד אשר יתן עליהם המלך ולא שמעו בקולו.  

וישמע שמואל בקול העם ויבחר בשאול בן קיש בן אביאל איש ימיני ממשפחת המטרי[2] להיות למלך על כל ישראל.   ושאול בן נכבדי עם כי קיש אביו היה איש עשיר ואביאל אבי אביו ראש בית אב לבני הימיני יושבי גבעון[3].   ושאול איש חמֻדות וגבור חיל ומראהו נכבד מאד וגבוה משכמו ומעלה מכל העם ובכל גבול ישראל לא נמצא איש יפה תאר כמוהו.   ויהי ענו מאד וחרד לדבר ה' ולא סר מן התורה אשר צוה משה ימין ושמאל[4].   ויהי היום ויסר שאול לתמו הרמתה בלכתו לבקש את האתונות האובדות לאביו.   ויצא שמואל לקראתו ויביאהו אל הזבח אשר הכין ויתן לו מקום בראש הקרואים ויכבדהו מאד מאד.   ויפלא הדבר בעיני שאול כי קטן היה בעיניו מכל הכבוד הזה.   ויהי בבקר בהשכם שאול לדרכו וישלחהו שמואל ויצא עמו את העיר ויצק על ראשו את שמן המשחה וישקהו ויקרא:  הנה משחך ה' על נחלתו לנגיד!   ותדבק נפש שמואל מאד בשאול כי רוח אלהים נוססה בו, ויהי בפגעו בחבל נביאים וצלחה גם עליו רוח ה' והתנבא גם הוא על כן היתה למשל הגם שאול בנביאים.   ויהי בהפרד שאול מעל שמואל ויהפוך לו אלהים לב אחר כי שמואל אצל עליו מרוחו הרוממה בדברו עמו.   וכל האותות אשר דבר שמואל באו לשאול בדרך אשר הלך לשוב אל בית אביו.   ויהי בן כפר זה לבעל בעמיו אשר גורל עמו לימים הבאים מבחר הגיוניו הוא.   בכל זאת לא גבה לבו להיות לנגיד על עמו ולא גלה אזן איש מבית אביו על דבר המלוכה.   אך שמואל הזעיק את העם אל המצפה ויוֹכח את העם על שאלם להם מלך.   וַיַפֵּל גורלות וילכד שאול בן קיש ויבקשוהו והנה הוא נחבא אל הכלים ויוציאהו משם ויצג אותו שמואל לפני העם ויקרא כל העם יחי המלך!   וישלחו לו נכבדי העם מנחה ויהי שאול למלך על ישראל.   וידבר שמואל אל העם את המשפט אשר למלך מאת העם ולעם מאת המלך ויכתבהו בספר וינח אותו במקום קדוש.   ויהי בשוב שאול אל ביתו הגבעתה וילוו עליו אנשי החיל יראי האלהים וילכו עמו וישימו את נפשם אל משמעתו.   ואנשי בליעל היו בקרב העם אשר המעט מהם כי לא הביאו לו מנחה ויבזוהו ויאמרו מה יושיענו זה.   ועל נטות רוחו אל הנבואה קראו אחריו "הגם שאול בנביאים".  

אך שאול בענוָתו היה כלא שומע וגם אחרי אשר המליכוהו כל ישראל במצפה לא התהדר ולא התכבד.   ויפן אל חרישו ואל עבודתו בשדה וילך אחרי הבקר כתמול שלשום.   ויהי היום ויבא ממעשהו מן השדה והנה קול בכי בעיר וישאל ויֻגד לו כי באו אנשי יבש גלעד לאמר:   הנה נחש מלך בני עמון האכזרי אומר לנקור כל עין ימין ליושבי העיר למען שים חרפה על ישראל.   ותצלח רוח אלהים על שאול ויתנשא כארי וישכח כרגע את כל עַנְוָתו ויתאזר פתאֹם עֹז מלך ויוֹצא דבר שלטון וינתח את בקרו אשר לפניו וַיְשַׁלַח בכל גבול ישראל לאמר כל אשר איננו יוצא אחרי שמואל ואחרי שאול כה יעשה לבקרו.   ויאספו אליו שלש מאות אלף איש מישראל ושלשים אלף איש יהודה ויעברו את הירדן.   וישם שאול את העם שלשה ראשים ויכו את עמון מאשמורת הבקר עם חום היום מכה גדולה ויפיצום לכל רוח.   ורוח עז לבשה את העם למראה התשועה הזאת ויקנאו מאד לכבוד שאול מושיעם ויאמרו להמית את בני הבליעל אשר בזו את שאול המלך ביום המלֵך אותו שמואל במצפה ויצילם שאול ולא נתן בענותו לגעת באויביו אלה לרעה.  

ושמואל ראה כי החנֻכה אשר חנך את שאול במצפה לא עוללה דַיָּהּ לנפש העם.   ויקהל את כל העם הגלגלה, אשר נחשבה גם היא בימים ההם לעיר קדש, לחדש שם את המלוכה בכבוד ובתפארת.   וימליכו שם את שאול עוד הפעם ויזבח העם זבחי שלמים וישמח שם כל העם מאד.  

וידבר שמואל את דבריו לפני העם ויעד את ה' ואת משיחו ואת כל העם על דרכו אשר התהלך עם העם ועל נקיון כפיו כל ימי היותו להם לשופט.   ויעבר לפניהם את המוצאות את ישראל מיום בואם מצרים עד היום ההוא.   ויער אזנם למוסר לבלתי סור עוד מאחרי ה' ללכת אחרי התהו ואז יהיו גם הם גם המלך אחרי ה'.   ויגד לעם כי גם אחרי אשר חדל מהיות לשופט לא יחדל מהיות מורה להם להורותם את הדרך הטובה והישרה ומהיות להם לפה לפני אלהים.   ותהי הַמִדְבֶּרֶת הנמרצה הזאת מתן שבט מושלים מיד השופט האחרון ליד המלך הראשון.  

אך בכל היות שאול איש גבור חיל וענו ראה בו שמואל כי ינוע לבו כנוד הקנה במים ואין לרוחו מעצר.   ויאמר לנחותו בדבר ה' אשר בפיו לבלתי סור שאול מדבריו ימין ושמאל.   ויצו לו להוחיל לו בגלגל שבעת ימים עד אשר יבא הוא והעלה שם זבח שלמים אז יודיעהו בשם ה' את אשר יעשה[5].  

וראשית מעשה שאול היתה לכונן לו צבא תמיד ויהי בטרם שִלח[6] לאהליו את העם אשר נאסף בגלגל ויבחר מהם שלשת אלפים איש בחור להיות עמו תמיד.   וישם לו לחק לאסוף אליו כל איש גבור חיל וכל איש חיל להוסיף אותם על חילו[7].   וישם את בן אחי אביו את אבנר בן נר לשר צבא ישראל.   ויהי אבנר איש חסד ואוהב שלום.   אולם בגבורה ובתחבולות מלחמה לא עשה לו שם גדול[8]               .  

ויונתן בן שאול איש נוח וטוב עין מאד נחמד וטהר לב אוהב דבק מאח וכל דרכיו חן ונדיבות.   אך ככל אשר היו דרכיו דרכי נעם בימי שלום כן היה אמיץ לב בגבורים אדיר ונאור ביום מלחמה.   ויֵאָמן בו הדבר הנמרץ מאד אשר דבר דוד עליו ועל שאול אביו:  

                    מִנְּשָׁרִים קַלּוּ וּמֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ[9].

ויהי יונתן ראש גבורי ישראל בדור ההוא ויגדל בגבורתו גם על שאול אביו גם על אבנר.   ושאול ידע את אמץ לב בנו ויתן בידו אלף איש בחור משלשת אלפי האיש אשר הביא עמו מן הגלגל.   ושאול הוחיל עד היום השביעי לשבתו בגלגל וירא כי לא בא שמואל ותקצר נפשו ויעל הוא את העולה ואת השלמים.   ויהי ככלות שאול להעלות את העולה והנה שמואל בא ויוכיחהו שמואל על בלי היותו שליט ברוחו לשמוע אל דבר ה' אשר ידבר אליו הנביא וינבא לו כי ממלכתו לא תקום.  

ויונתן בן המלך ראה כי במעט החיל אשר עמו לא תקום רוח בעם להרים יד בפלשתים ויתחכם למצוא תחבולה להכריע ביד חזקה את כל העם מקצה לפרוק עֹל פלשתים מעל צואריו פעם אחת.   ויהי היום וישם את נפשו בכפו וילך אל נציב פלשתים היושב לבטח בגבע ויכהו וימיתהו, ויפשע בדבר הזה מתחת יד פלשתים לעיני השמש.   וימהר שאול ויתקע בשופר בכל הארץ כי פשע ביד רמה מתחת יד פלשתים.   וישמע העם את הדבר הזה כי נבאש בן מלך ישראל בפלשתים וכי אין להם כל תקוה עוד להנצל מכף אויביהם ויקהלו הגלגלה אל שאול.   ויעברו גם בני גד וחצי שבט המנשה את הירדן ויחרדו גם הם אחרי שאול.   ופלשתים שמעו כי פשעו בהם ישראל ויאספו את מחניהם שלשים אלף בעלי רכב[10] וששת אלפים פרשים ויחנו במכמש אשר מצפון לגלגל.   ויהי כאשר קרבו הפלשתים לבא אל מכמש ויצר המקום לישראל ויתנגשו מאד ויתחבאו במערות ובסלעים ויחתוּ ויפל לבם בראותם את הרכב ואת הפרשים במחנה ולהם אין חרב ואין חנית כי לא נתנו הפלשתים חרש ברזל לשבת בגבולם ורבים מן העם נפוצו.   ויעבר שאול מן הגלגל אל גבעת בנימין אשר חנה שם יונתן בנו.   ומצב הפלשתים אשר לא היה להם עוד תקומה למיום הכות יונתן את אדונם את נציב פלשתים עברו אל מכמש אל מחנה אחיהם[11].   ויונתן ראה כי נפל לב העם ויחשב מחשבה לאמץ את לבם באמץ לבו ככל אשר עשה בראשונה.   ויתגנב מן המחנה הוא ונושא כליו ויעבור מן הגבעה אל המכמש במעבר המלא מעקשים כֵּפים ונקיקים אשר בין שְׁני שִׁנֵי הסלע בין בוצץ ובין סֶנֶה ויעל בידיו וברגליו ויפל בהם פתאם כאריה משחית ויך כעשרים איש.   ויקם שאון רב ומהומה גדולה במחנה פלשתים  "ותרגז הארץ"  ותהי כל המחנה  "לחרדת אלהים".   וישמע שאול ויקם גם הוא וכל העם אשר אתו וימהרו גם המה אל מחנה האויב ותהי המהומה גדולה מאד בפלשתים ויבהלו ויחפזו ותהי חרב איש ברעהו וכל העם המתחבאים שמעו את הגבורה ואת התשועה אשר עשה יונתן ויצאו ממחבואיהם וירדפו גם הם אחרי פלשתים ויהדפום ימה עד בית אָון.   ויתחזקו עוד בני ישראל ויכו בהם מכה רבה וירדפו אותם רדוֹף והכה עד איָלוֹן אשר בקצה גבול דן.   ויגרשו ביום ההוא את הפלשתים מגבולם וישביתום מהיות מושלים בם, וילכד שאול את המלוכה בישראל[12].   ויהי הוא המושל בעמו תחת הערלים אשר רדו בם.   ויפרוק שאול מעל צוארי בני ישראל את עֹל בני עמון ואת על פלשת אשר כבד עליהם מאד מימי יאיר הגלעדי.   אך בכל זאת נסו עוד הפלשתים פעם בפעם לשאת ראש והמלחמות בין פלשתים ובין ישראלל לא סרו כל ימי שאול[13].  

ותהיינה לשאול מלחמות גם באדום אשר מנגב ארץ כנען גם במואב אשר מנגב ארץ הגלעדי[14].   ובני הראובני[15] הגדי וחצי שבט המנשה נלוו יחד ארבעה וארבעים אלף איש יוצאי צבא  "נושאי מגן וחרב דורכי קשת ולמודי מלחמה"[16], ויתאזרו עוז בימי שאול ויכו את ההגרים הלא הם הישמעאלים השוכנים מקדם לגלעד ואת יטור ונפיש ונודב וירחיבו את גבולם מקדם.   וקרוב הדבר כי שאול היה עוזר להם, כי שמרו את בריתם לבית שאול גם אחרי מותו, וגם לשבטי הצפון הלא המה נפתלי ואָשר היתה רוָחה כי נלחֹם נלחם שאול במלכי צובה אשר בצפון הארץ ויצלח[17].  

ויהי כי נכונה המלוכה ביד שאול וירחֵב את כבוד ביתו למען גדל את כבוד המלוכה בעיני העם.   וַיִקָדֵש בעיניהם ויחשב למשיח ה' וכל השולח ידו בו לא ינקהו ה' אשר משח אותו בשמן קדשו[18]  וישם נזר על ראשו ואצעדה על זרועו[19]  וחנית היתה בידו תמיד[20]  תחת שבט מלכות.   וישם את קיש אביו ואת נר אחי אביו לראשי השרים[21].   ויעמד עליו גדוד רצים לשומרי ראשו[22]  וכי יבא איש לפני המלך או בצאתו מאת פניו וקרא האיש יחי המלך[23].   ובדברו עמו לא יקרא לו בשמו כי אם יאמר לו אדוני המלך[24].   ויאהב שאול לשבת תחת עץ רענן[25]  ועבדים נצבים עליו וילבשו בני המלך מעילים וחגורות וחרב מצמדת על ירכם[26]  ותהיינה אומנות בבית שאול[27]  אשר גדלו את ילדי בית המלך.   אך נשים לא הרבה שאול המלך לקחת[28]  כמשפט מלכי הגויים או כמשפט גדעון אבצן ועבדון השופטים.   ותהי לו רק אשה אחת אשר נשא בטרם היה עוד למלך הלא היא אחינעם בת אחימעץ[29]  ויגדל כבוד המלך מאד גם בעיני מרום העם ותהי משפחתו נעלה מאד, ויאָמר:  "הנקלה התחתן במלך"[30].   וירבו אנשי בית המלך להכנע מפניו ולשים נפשם כעפר[31]  כמשפט העומדים לפני מלכי הקדם.   והאיש אשר מצא חן בעיניו ועשה אותו לשר מאה או לשר אלף[32].   ואיש כי יעשה תשועה לעמו במלחמה ועשה המלך את ביתו חפשי לאמר לבית שרים[33] ולאשר ייטב בעיניו יתן שדות וכרמים[34].   וביום החדש יעשה משתה לכל שריו ועבדיו וישב איש איש על מושבו וכאשר יפקד האיד והיה מושבו ריק.   וירב מקנה שאול מן המלקוח הרב אשר עלה בחלקו וַיַפְקֵד על רועי מקנהו איש אדומי ושמו דואג לאביר הרועים[35] ומן השלל אשר נשא שאול הקדיש כסף וזהב רב אל אוצר בית ה'[36] אשר לֻקח אחרי כן לבנין המקדש.   אך את כל לבו שם שאול אל מצות התורה להקים אותה לכל חקותיה, ויהי כאשר הֻגד לו במלחמה כי חוטא העם לאכול על הדם וירגז מאד ויקרא:  בגדתם!   ולא הרפה מן העם עד אשר הביאו לו את בהמתם וישחטן כמשפט[37].   ואת האובות ואת הידעונים העביר מן הארץ[38] וישם משפט מות על מעונן ומנחש ומכשף[39].   אך מעט מעט החלה ענותו ללכת הלוך וחסור ותלבשהו רוח עזה ותפעמהו גם בדברי התורה והמצוה גם בדברי הממלכה.   ויכבד את ידו על הגבעונים ויאמר להשמידם בקנאתו יען כי סבבו אבותיהם בכחש את יהושע ואת ישראל.   ויהי כי המית מתי מספר מהם ויקומו ויברחו על נפשם וייראו להתיצב בכל גבול ישראל.   ותרע הקנאה היתרה הזאת בעיני יראי אלהים ותהי אחרי כן למוקש לבית שאול[40]  ויש אשר גזר שאול על עם המלחמה גזרות אשר נלאו לעמוד בהן וירע הדבר בעיני יונתן בנו הנוח והעניו[41].  

ויהי אחרי אשר פרק שאול מעל צואר עמו את עֹל בני עמון מקדם ואת עֹל הפלשתים מים, ויהי דבר ה' אליו ביד שמואל לשום פניו הנגבה ולאַבד כל זכר לעמלק אשר היה לשוטט בצדי ישראל ולבלתי השאיר לו כל שריד ולהחרים את כל אשר לו.   כי עזה מאד מאד היתה איבת העם ההוא הקטן והבזוי בגוים לישראל למן היום אשר יצא ממצרים, ויהי שת את ידו תמיד עם כל אויביו ורודפיו.   ויַסע שאול מאתים אלף ועשרת אלפים איש רגלי מבני ישראל ומבני יהודה אל נגב יהודה ויפקדם בטלאים, היא טֶלֶם אשר על קצה גבול אדום[42].   וישלח מלאכים אל בני הקיני חותן משה היושבים בתוך העמלקי להחלץ מתוכם פן יסופו עמו.   וישמעו אליו בני הקיני ויעתיקו משם וימלטו, ושאול עבר את הגבול ויבא עיר עמלק וילחם עמו בנחל ויך את העם מכה רבה מאד וַיִּשְׁבְּ ממנו שביה גדולה.   אפס כי לא הקים את דברי שמואל ויחמול על אגג מלך עמלק הַמְרַצֵּחַ הצורר הגדול לבני ישראל[43] ואת העם לא החרים כלו.   ויאמר שאול לכפר את חטאתו, אשר עבר את מצות שמואל הנביא, בהעלותו בגלגל זבח גדול לה' מן המלקוח אשר נהג מן העמלקי.   ויצא שמואל לקראת שאול הגלגלה ויער את אזנו כי הענוה הרכה הנאוה מאד לאַחַד העם יש אשר לא טובה היא למושל[44].   ויוכיחו בדברים נמרצים מאד על אשר עבר את מצות ה' אשר צוה ביד משה ולא הכרית את השטן הזה האורב לישראל, ועל אשר אמר לכפר את החטאת הזאת אשר חטא לעמו בעולה ובזבח[45].   ויכל את תוכחתו בדבר הקשה והמר הזה לאמר:  "יען מאסת את דבר ה' וימאסך ממלך".   וילך עוד שמואל עם שאול להשתחות עמו לה' למען כבדהו נגד זקני עמו ולמען העלם מן העם את הדברים הקשים אשר דבר לו, ואת אגג אשר הרבה חללים כל ימי חייו המיתו על פי שמואל בגלגל.   ויקח שמואל עגלת בקר וילך ביתה לחם אשר ליהודה למען שים לו כסות עינים לאמר לזבוח לה' בא שמה.   וימשח שם בסתר את הנער דו בן ישי בית הלחמי, ממשפחת נחשון בן עמינדב נשיא בני יהודה[46], למלך אשר ימלוך על ישראל אחרי שכב המלך שאול עם אבותיו.   ולמן היום אשר הוכיח שמואל את שאול על דבר אגג לא נכונה עוד רוח המלך בקרבו ותבעתהו לרגעים רוח רעה.   ויבקשו לו עבדיו איש יודע נגן למען ירוח לו בשמעו קול כנור נעים.   וימצאו את דוד בן ישי בית הלחמי ויביאֻהו לפני המלך ויאהבהו שאול מאד.   ושאול לא ידע כי הנער הרועה הזה נמשח תחתיו זה מעט למלך על עמו.  

ויהי דוד, האיש אשר בחר בו ה', נער רועה צאן, ככל אשר היו אברהם ךויעקב אבותינו ומשה איש האלהים.   ותהי תֻּמת הרועים הטהורה הזאת נשקפת מכל דבריו ומכל מעשיו אשר דבר ואשר עשה בהיותו לאיש, וַייף תארו מאד וימלאו סופרי הדורות ההם את פיהם תהלת יפי מראהו וזרוע כחו.   ויאמרו לו:   אדמוני יפה עינים טוב רואי[47] ואיש תאר[48].   ויגדל כחו ויהי איש גבור חיל ואיש מלחמה[49] אשר לבו כלב האריה[50].   כי בעודנו נער ורך הכה בזרוע עזו את הארי ואת הדוב הבא אל צאן בית אביו לשאת שה מהעדר[51].   ובתמתו נבחר לו בימי בחֻרותיו גם ביום מלחמה הַקֶּלע מן הקשת וילקוט רועים מלא חלוקי אבנים מאשפה מלאה חצים שנונים[52] ויהי קולע באבן אל השערה ולא יחטיא[53].   ובלבשו בפעם הראשונה מַדי איש צבא מִהר ויסירם מעליו באמרו לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי[54]  ובכל זאת עשה גדולות ונפלאות במלחמתו הראשונה.   אך בכל משושו אשר שש בכח ידיו לא בטח מעודו גם בזרוע בשר גם בחרב ברזל כי אם בשם ה'[55].   ויאמן בלב שלם כי לה' המלחמה[56] כי הוא הדַין אשר ישפוט בין העשוק ובין העושק[57] ואשר ישיב לאיש את צדקתו[58] ולעושה הרעה ישלם כרעתו[59].   והאיש אשר תיקר נפש רעהו בעיניו, תיקר נפשו בעיני ה'[60].   וכי יעֻנֶּה איש בידי רעהו על לא חמס בכפו וראה ה' בעָניוֹ והשיב לו טובה תחת הרעה אשר באה עליו[61].   על כן התחזק דוד בה' אלהיו[62] ולא נואש בבא עליו צרה.   וביראתו את ה' מאד לא גבה לבו גם בעצם רום תפארתו[63].   וידבר טובות ורכות לאנשים אשר סרו אל משמעתו גם בבואם לעשות את הדבר אשר לא ישר בעיניו[64].   ואם עשה לו איש פעם אחת חסד לא שכח עוד כל ימיו להשיב לו את גמולו בעין טובה ובכבוד גדול[65].   ומדי הוכיח איש צדיק את דרכו על פניו גם אחרי עלותו על כסא ישראל וקרא ואמר חטאתי[66]  העויתי[67] נסכלתי[68] ותכבד כמשא כבד על לבו הדעת כי בשלו נאספה נפש נקי אף כי לא ידיו שפכו את הדם ולא באשמתו נעשתה זאת[69].   ויָגל מאד גם ברעש המלחמות אשר שסבבוהו בהצל ה' אותו מבא בדמים[70]ומשלוח ידו ברעה[71], כי חיי האדם היו קדש קדשים בעיני גבור מלחמה זה[72].   על כן דבקה בו נפש כל איש טהר לב לאהבה אותו כנפשו[73], ובינתו הרבה[74] ותבונות כפיו לנגן בכנור ומתק שפתיו לשיר בשירים הוסיפו עליו לוית חן.  

אלה הן קצות דרכי האיש אשר בחר בו ה' לשבת על כסא עמו ולהיות לאב לכל מלכי ישראל ולמופת לכל אדיריו ומושיעיו עד אחרית הימים.  

ולא ארכו הימים וַיּקָרֶה דבר אשר נתן ידים לבן ישי להושיע את ישראל ולהודיע את ראשית גבורתו ואת ידו החזקה לאויבי עמו.   כי הפלשתים אשר הכו בידי שאול במכמש לא נחו ולא שקטו, ויראו כי ברוב חיל לא יוכלו עוד לישראל כי רוח שמואל ושאול קבצו את כל שבטיהם מדן ועד באר שבע וישראל ויהודה היו לגוי אחד, וכל צבאותיהם מלומדי מלחמה חמושים כובע ושריון חרב וקשת, ויערימו להפיל על עם המלחמה את פחד הרפאים אשר שמם היה למחתה לכל העמים.   ובעיר גת ישבו ארבעה אחים ממשפחת הרפאים אשר גבה ארזים גבהם, ויהי שֵׁם ארבעת האחים ילידי הרפא[75] אשר בגת לחגא גם בימי שאול ככל אשר היה שֵׁם שלשת האחים בני הענק אחימן ששי ותלמי אשר בחברון בימי משה ויהושע[76].   ויקחו הפלשתים את גלית אחיהם הגדול איש אשר קומתו שש אמות וזרת וישימוהו להם לראש.   ויאַספו את מחניהם אל אפס דמים אשר בין שׂכֹה ובן עזקה בשפלה אשר ליהודה[77].   ושאול וחילו חנו בעמק האלה ויעמדו פלשתים וישראל ארבעים יום אלה נוכח אלה.   ובכל יום ויום גלית יוצא ומחרף את מערכות ישראל וקורא בגאוה ובוז לאיש גבור מבני ישראל אשר יבא להלחם עמו אחד בְּאֶחָד.   ולא מצא איש את לבבו להתגרות ברעה, גם לב שאול ויונתן הגבורים לא עמד להתגרות בענק הזה.   ויעבר המלך קול במחנה לאמר:  מי האיש אשר יכה את הפלשתי הזה ונתן לו המלך את בתו לאשה והעשיר אותו המלך עשֶׁר רב ואת כל בית אביו ישים לבית שרים בישראל.   ולא מצא איש את לבבו להרים יד ולהניד רגל לקראת הפלשתי.   ויהי היום ויבא דוד בן ישי מבית לחם אשר שמה שב לרעות את צאן אביו ביום צאת המלך אל המערכה.   ויבא עד המלך ויתנדב להלחם בפלשתי הערל הזה.   וירא שאול כי לא תעלה בידו להזהירו מהשלך נפשו מנגד ויצו לשום על דוד מַדי איש מלחמה כובע שריון וחרב ולא מצא הרועה התמים את ידיו ואת רגליו בנשק הכבד ויסירם מעליו.   ויצא מאת פני המלך וירץ אל הנחל ויבחר לו חלוקי אבנים ויתן בילקוטו ויוצא וישם אחת מהן בקלע ויצא לקראת הפלשתי הגס והמוצק וישב לו את חרפתו ברוח גבורה ובאמץ לב יודע את כחו ובוטח בה'.   ויהי ככלותו את דבריו ויקַלַע את האבן אשר בידו אל ראש הפלשתי ותטבע האבן במצחו ויפל מלא קומתו ארצה.   וימהר דוד וישלוף את חרב הפלשתי מתערה ויכרות בה את ראשו ותהי מהומת מות במחנה פלשתים וינוסו ויפוצו.   ובני ישראל הריעו וירדפו אחריהם עד גת ועד עקרון וירבו את חלליהם וישֹׁסו את מחניהם.   ולא ידע שאול כי יצא דוד למלחמה על גלית אחרי אשר הסיר דוד הנשק מעליו וילך.   ויהי בראותו מרחוק נער יוצר לקראת הפלשתי וישאל את אבנר בן מי הוא, וגם על לב אבנר לא עלה כי דוד הוא.   אך אחרי אשר הכה דוד את הפלשתי הביא אבנר את דוד לפני שאול וראש הפלשתי בידו.   ושאול אשר רוח רעה בעתתוּ הֻכה מעט בתמהון בבֹא התשועה פתאֹם ולא הכיר כרגע את דוד.   ביום ההוא יצא שם דוד לגבור בישראל ושאול לא נתנו עוד לשוב אל בית אביו ויהי לו לנושא כלים[78] ונפש יונתן דבקה בו מאד ויכרות עמו ברית אהבת עולם.  

ויהי כאשר הצליח דוד במלחמות אשר הוסיפו הפלשתים להתגרות בישראל וישימהו שאול לראש על אנשי המלחמה ויגדל כבודו מאד בעיני העם ובעיני השרים.  

ויהי היום ויערוך שאול לקראת פלשתים ויפלֵא דוד את מכותיהם.   ותצאנה הנשים בתפים ובמחולות לקראת המלך בשובו מן המלחמה ותענינה ותאמרנה:  הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו.   ויבא השיר הזה כרצח בעצמות המלך כי נפקחו עיניו לראות כי נעלה עליו דוד בעיני עמו ויהָפך לאויב לדוד מן היום ההוא והלאה.   ויהי ממחרת ותצלח עליו רוח רעה וַיָטֶל בחמתו את חניתו על דוד להמיתו ויסוב דוד מפניו וינצל.   ויפטר שאול את דוד וישם אותו לשר אלף וישלחהו מפניו ויצא ויבא לפני העם ולא ישב עוד בבית המלך.  

ויֻגד לשאול כי דבקה נפש מיכל בתו הנערה בדוד ויצו את עבדיו לדבר על לבו לאמור:  במאה חללי פלשתים תתחתן במלך, כי אמר בלבו יתגרה נא ברעה ונפל בידם, ויתחזק דוד ויך בפלשתים מאתים איש.   ולא יכול שאול להשיב עוד את דברו ויתן את מיכל בתו לדוד לאשה, ויוסף עוד לשנוא אותו ולירא מפניו.   ויהי מדי סור מעליו הרוח הרעה ודִבֶּר יונתן טובות על דוד באזני אביו והוכיח את צדקתו.   ויהי היום וַיִשָּׁבע שאול בתֹם לבבו לבלתי התנקש עוד בנפשו וישמח יונתן מאד וַיָבֵא את דוד אל בית המלך ויהי טוב בעיניו וישכח את קנאתו, ודו ינגן לפניו ורָוַח לשאול כתמול שלשום.   ולא ארכו הימים ותקם עוד מלחמה בפלשתים ויצא דוד ויכם מכה רבה ויפיצם ויניסם.   ותוסף רוח קנאה לעבור על שאול ותצלח עליו הרוח הרעה וישכח את שבועתו.   וַיָּשָׁב וַיָּטֶל עליו את חניתו להכותו נפש וימלט דוד מפניו וחמת שאול לא שככה.   וישלח שאול מלאכים בלילה ההוא להמית את דוד בביתו ותמלטהו מיכל אשתו ותורידהו בעד החלון ויברח אל שמואל הרמתה.   וירדף שאול אחריו וינס דוד גם משם וַיִּוָּעֵד עם יונתן בשדה.   וַיְחַו יונתן את דעתו כי לא שונא שאול לדוד תכלית שנאה, וכל חמת אביו רק פרי רוח עוברת היא, פרי רוח רעה אשר תבעתהו, ודוד החליט בכל תוקף כי שומה היא מעם שאול להמיתו[79].   וייעץ יונתן את דוד להחבא אצל אבן האזל הקרובה לגבעת שאול, ולבלתי בא ביום החודש לאכול לחם על שולחן המלך ואז יחקור את אביו לדעת את אשר עם לבבו ויעש דוד כן.   ויהי ביום החדש וַיְנַס יונתן דבר אל אביו ותצלח כאש חמת שאול וידבר אליו קשות ונאצות ויפקוד עליו בקול מושל:  שלח וקח אותו אלי כי בן מות הוא.   ויתחנן יונתן ויקרא:  למה יומת מה עשה?   ויחר אף המלך מאד ויטל עליו את החנית.   ויקם יונתן נעצב ונכלם וילך אל דוד ויפלו שניהם איש על צוארי רעהו ויבכו ויחדשו עוד הפעם את ברית אהבתם.   וישלח יונתן את רעהו לשלום.   אז החלו לדוד ימי טלטלה ונדודים.  

וישם דוד את פיו אל אחימלך הכהן אשר בנוב ויבא אליו וישאל ממנו לחם וחרב ויתן לו את חרב גלית הפלשתי אשר היתה לוטה בשמלה אחרי האפוד וישאל לו באורים.   ואחימלך לא ידע כי מלפני חותנו המלך בורח דוד.  

וילך דוד אל גת להמלט שם מפני שאול.   ויֻגד לאכיש מלך גת כי דוד המכה בפלשתים בא אל ארצו ויתפשוהו[80] עבדי אָכיש.   וירא דוד כי אבדה עצה ממנו למלט נפשו ויתהולל וישתגע בידם ויקצוף אָכיש על עבדיו ויאמר:  הנה תראו איש משתגע למה תביאו אותו אלי?   ויגרש[81] אָכיש את דוד מארצו וילך דוד משם וימלט אל מערת עדֻלם אשר בשפלה הקרובה אל עזֵקה ואל שׂכֹה[82] אשר שם הכה דוד את גלית הפלשתי.   ויהי תועה ובודד, גולה ונרדף, בעצם המקום, אשר עשה תשועה לכל ישראל בזרוע תפארתו.   וישפוך נפשו לפני ה' בתפלה זכה כי יצילהו מרודפיו אשר אָמצו ממנו ואשר טמנו פח לו על כל ארחותיו ויקרא בצר רוחו:  

      הַבֵּט יָמִין וּרְאֵה וְאֵין לִי מַכִּיר

      אָבַד מָנוֹס מִמֶּנִּי אֵין דּוֹרֵשׁ לְנַפְשִׁי[83]. 

וישמע ה' אל תפלתו ויתקבצו אליו ארבע מאות איש מצוק ומר נפש וַיָּסֹכּו בנפשותם למן היום ההוא לראשו ויהי להם לשר.   וישמע שאול כי רבו האנשים המתחזקים עם דוד ותעל חמתו עד להשחית.  וייראו בני משפחת דוד לשבת עוד בבית לחם עירם, וירדו אל דוד.   ויהיו בתוך אחי דוד הבאים אליו גם בני צרויה אחותו, הגבורים אשר יצא להם אחרי כן שם גדול בישראל.   ויהי אבישי בכור האחים מעוז לראש דוד למן היום ההוא ונאמן לו מאד מאד כל הימים, ויהי נכון בכל רגע להשליך נפשו מנגד על כבוד דוד ועל שלומו ולעשות כלה כרגע בכל הקרב לנגוע בו לרעה.   וירע הדבר בעיני דוד וגער בו והחזיק עליו דבריו תמיד להשיב חמתו מהשחית ולמנוע חרבו מדם.   ויעש לו אבישי שם גדול בגבורתו כי עורר עת חניתו על שלש מאות חלל[84].   ויהי עוד איש מן האנשים האלה אשר היה נכבד בעיני דוד ושמו אחימלך החתי[85].   ומלבד האנשים האלה אנשי הזרוע נלוָה אל דוד גם איש מאנשי הרוח הלא הוא גד הנביא[86].   וקרוב הדבר מאד כי שמואל שלחו אליו להיות לו לרוח עצה בכל דרכיו.   ויהי כי נגלה דבר אלהים בפי גד פעם בפעם אל דוד ויקרא העם לגד אחרי כן חוזה דוד[87].   ויתהלכו כל האנשים האלה ברגלי דוד, אך את אביו ואת אמו[88] אשר באו אליו לא אבה דוד להניע ללכת עמו למסעיו כי ירא פן יקרם אסון, כי זקנים היו באים בימים[89].   ויביאם אל מלך מואב ויחל את פניו כי יתנם לשבת במצפה מואב, ודוד ואנשיו ישבו בארץ מואב באחת המצדות.   ויהי בשבת דוד במואב בעבר הירדן ויבאו ממטה גד אליו אל המצודה אחד עשר איש גבורי חיל אנשי צבא למלחמה עורכי צנה ורומח ופני אריה פניהם וכצבאים על ההרים למהר[90] וגם מיהודה ובנימין באו שרי חילים ושָׁלִשים להלָּוֹת על גדודיו ולא האמין בהם דוד, וַיַּבַּע להם את מגוֹרתוֹ ויאמר:  ירא אלהי אבותינו ויוכח.   ותלבש הרוח את עמשי ראש השלישים ויקרא:  לך דוד ועמך בן ישי!   ויאספם דוד אליו ויתן גם אותם בראשי הגדוד וילָּוו אל דוד ואל אנשיו וישימם דוד אחרי כן לשרי מאות ושרי אלפים.   ויהי דבר גד הנביא אל דוד לצאת משם ולבא ארצה יהודה כי לא שלם עמו לב מלך מואב[91] וישמע דוד בקולו ויבא יער חרת[92].   ושאול שמע כי התלקטו אל דוד ארבע מאות איש גבורי חיל[93] וַתֵּכה רוחו מאד כי אמר עוד מעט ופשע בי כל עמי.   ויזעף לבו ויבט און גם באנשיו בני הימיני העומדים לפניו וישם את כל האשמה בראש יונתן בנו ויקרא במר נפשו:   כלכם קשרתם עלי ואין גֹלה את אזני בִכְרָת בני עם בן ישי ואין חולה מכם עלי כי הקים בני את עבדי עלי לאורב.   ודואג האדומי אביר הרועים אשר לשאול היה בתוך הנצבים על שאול בעת ההיא.   ויך דואג את אחימלך הכהן בלשון ויספר לשאול כי ראה את דוד בא אליו, ואחימלך תומך בידו בצדה ובנשק וגם במשפט האורים.   וימלא שאול חֵמה וישלח ויבא את אחימלך ואת כל בית אביו הכהנים.   ויגד אחימלך הכהן התמים לפני המלך בדברי תום וישר את צדקתו כי ביום היות דוד בביתו לא ידע דבר גדול וקטן כי מלפני המלך הוא בורח, ולא שעה שאול אליו ואל דברי תחנוניו וישם את לבו כחלמיש ויחרץ משפט ויקרא:   מות תמות אחימלך אתה וכל בית אביך.   ויצו לרצים הנצבים עליו להמיתם ולא אבו הרצים לשלוח את ידם לפגוע בכהני ה'.   וישם שאול את פניו אל דואג ויקם האדומי עז המצח האכזרי הזה וימת ביום ההוא את אחימלך הכהן הנאמן והתמים ואת כל בית אביו שמונים וחמשה כהנים נקיים אשר לא נמצא כל אָון בידיהם וְעַולה בשפתיהם.   ותקטן עוד זאת בעיני שאול וישלח את עבדו האדומי עירה נוב ויך שם מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק ושום ושה וחמור.   ההרג האכזרי הזה אשר עולל במצות המלך אשר חָמַל על אגג ראש צוררי ישראל עד נאמן הוא, כי דבר ה' בפי שמואל אמת כי לא יצלח שאול למלוכה כי אין מעצור לרוחו, רגע יֵרַך לבו ורחם על האכזרים צוררי עמו, ורגע תעבור עליו רוח קנאה ושחת רחמיו על אנשים צדיקים טהורי לב ונקיי כפים.   ותחרב נוב עיר הכהנים בידי דואג, ואת שארית כלי משכן ה' הביאו אנשי המלך גבעונה.   ויבן שם שאול במה גדולה[94]ותהי גבעון למן העת ההיא לעיר מקדש תחת נוב[95].   וימלט בן אחד לאחימלך הכהן האומלל ושמו אביתר, וינצל מדואג האדומי וימלט את האפוד שארית תפארת בית אביו ככל אשר נצל אחיטוב אבי אביו וימלט את האפוד מן הפלשתים אשר החריבו את שילה.   ויברח אביתר וירץ אחרי דוד וימצאהו בקעילה[96] אשר ליהודה אשר שמה הלך להושיע את יושביה מיד הפלשתים אשר פשטו עליהם וַיָּשֹׁסוּ את גרנותיהם.   ויגד אביתר לדוד את אשר קרה את בית אביו ויהמה לב דוד ותצר לו מאד כי בשלו באה הרעה הגדולה הזאת על כהני הצדק.   ויאסוף דוד את אביתר הכהן אל קהל אנשיו, ויגדל כבודם כי גם נביא גם כהן, בן כהנים משוחים, היו להם לעינים.   ודוד הכה בפלשתים השוסים את הגרנות מכה רבה ויקח מהם את מקניהם ויעש תשועה ליושבי קעילה.   וקעילה היא עיר דלתים ובריח[97], ונַחַם הגַּרְמִי[98] למטה יהודה יסד אותה בראשית ימי השופטים ויצא לה שם בתאֵניה ובדבליה אשר שִׁכרו את אוכליהן כאשר ישֶׁכֵּר היין והשֵּׁכָר את שותיו[99].   וידרוש דוד באורים אשר ביד אביתר הכהן ויגד לו כי יצא מהמקום הזה כי שאול יצא לצור עליו על העיר ואנשי קעילה יבגדו בו והסגירוהו בידו.   ויצא דוד משם ויתהלך ממקום אל מקום למען אשר לא ידע שאול את מקומו ויחדל שאול לצאת אחריו.   וילך דוד מדבר זיף[100] אשר ליהודה ומספר העם אשר עמו בעת ההיא נוסף ויעל עד שש מאות איש.   וישבו במצדות סלעים בגבעת החכילה בחורש ויקם לו שאול אורבים וילאו לבקשו כי מלט ה' אותו מידם.   ויונתן האוהב את דוד בכל נפשו לא שעה אל מעשי אביו ויבא אל דוד החורשה בסתר ויחזקהו וינחמהו ויחדש את בריתו עמו, וַיִּגָל את אזנו בלאט כי גם שאול אביו יודע כי תסוב המלוכה לבית דוד.  

והזיפים עלו אל גבעת שאול וידברו על לבו לרדוף אחרי דוד וישיתו ידם עמו להסגיר אותו בידו.   וישמח שאול לקראתם ויברכם וישמע להם וירדף אחרי דוד.   ויֻּגד לדוד ואנשיו וילכו מפניו אל מדבר מעון.   ויקרבו אנשי שאול אל דוד ואנשיו לעטור אליהם לתפשם.   והנה מלאך בא ומבשר לאמר פשטו פלשתים על הארץ ויעל שאול מעל לדוד לערוך מלחמה לקראת פלשתים ויקראו שם המקום סלע המחְלקות.  

ויסע דוד משם קדמה, ויחן במצדות סלע בעין גדי אשר על פני ים המלח.  

ושאול כלה את מעשהו בפלשתים וַיָּשָׁב לרדוף אחרי דוד ויעבר על פני הכֵּפים השנונים המצוקים שם, אשר יאמר להם צוקי היעלים.   ודוד ואנשיו יושבים בירכתי מערה רחבת ידים מאד ושאול לא ידע, ויסר אל המערה ההיא להסך את רגליו.   ויפגיעו אנשי דוד בדוד לעשות כלה באויבו המבקש נפשו לאמור:  הנה היום אשר אמר ה' אליך הנני נותן את אוֹיְבְךָ בידך, וישאפו האנשים לפגוע בו ולקחת נפשו כרגע.  ויאַמץ דוד את כל כח שפתיו ולא נתן את האנשים מרי הנפש האלה לקום ממקומם ויאמר:   חלילה לי לשוח יד באדוני כי משיח ה' הוא.   ויקרב לבדו בלט ויכרות את כנף הבגד אשר לשאול ויך אחרי כן לבו גם על עשותו את הדבר הזה לשאול.   ויהי בצאת המלך מן המערה וילך ויקרא אחריו ויפן שאול אליו ויקד דוד וישתחו ויראֵהו את כנף מעילו אשר כרת ויוכח לו כי בידו היה ובכל זאת לא שלח ידו לנגוע בו.   ויעזוב עליו שיחו וידבר אליו במר נפשו דברים נכוחים מאד.   ורחמי שאול נכמרו וישא קולו ויבך ויקרא:   הקולך זה בני דוד?   וַיֵּהָפך לבו רגע לשוב ולאהבה את דוד באמת כבראשונה וירומם מאד על לשונו את צדקת דוד את נדיבות לבו ואת חסדו בחוסו על נפש אויבו ויגד לו כי יודע גם לבו כי בידו תקום ממלכת ישראל.   ויַּשבע את דוד כי לא ישלח את ידו לרעה בבית שאול אחרי מלכו ויעל שאול מעליו.   ודוד לא האמין עוד בשאול, ויירא לשבת בגבול ישראל ויָשט במדבר פארן וישמע שאול ויתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן ליש מגלים אשר לבנימין.   ויקח לו דוד אשה מעיר יזרעאל[101] אשר ליהודה ושמה אחינועם.   ואחרי מות נבל הכרמלי אשר שלם לו רעה תחת טובה לקח דוד גם את אביגיל אשתו, אשה טובת שכל ויפת תאר, לו לאשה.   ויצר לדוד מאד להתגורר בארץ הנכר[102] וישב הוא ואנשיו בלאט ויסתתר עוד הפעם בגבעת החבילה וישובו הזיפים וישיתו ידם עם שאול וילכו ויודיעֻהו את מקום דוד.   ויקח שאול שלשת אלפים איש בחור וירדוף אחריו.   ויבא שאול וכל האם אשר אתו עיפים ויגעים וישכבו ויתנו שנה לעיניהם.   ושאול שוכב במעגל בתָּוֶך ואבנר והעם סביבותיו.   ויקח דוד את אבישי ויבאו שניהם בלאט במעגלה ויפצר אבישי בדוד למלא ידו להמיתו ויגער בו דוד ויאמר:  מי שלח ידו במשיח ה' ונקה.   ויקרב דוד בלאט ויקח את חנית שאול המעוכה בארץ מראשותיו ואת צפחת המים וימהר ויצא מן המחנה ויעמד על ראש ההר מרחוק ויקרא בקול גדול.   ויקיצו כל העם וייקץ גם המלך ויירא את דוד, ויכמרו רחמיו עוד הפעם.   ויוכיחהו דוד גם בפעם הזאת ויתאונן מרה באזניו על האנשים אשר הסיתו את מלכם בו לרדפו ולגרשהו מהסתפח בנחלת ה' לנוע במדבר פארן ולהיות בעיניו כבן נכר עובד אלהים אחרים.   ויהמה לב שאול בדַבֵּר דוד את הדברים האלה ויקרא בנהמת לבו:  חטאתי, הסכלתי ואשגה הרבה מאד, שוב בני דוד כי לא ארע לך עוד תחת אשר יקרה נפשי בעיניך היום הזה.  

ואמנם מה גבהו ומה נעלו דרכי דוד עם שאול אשר שתי פעמים הטיל עליו את החנית להכותו וישַׁלַח עליו אורבים לשמור עליו את הבית להמיתו ויגזל ממנו אשת חיקו אשר אהבת נפש אהבתהו ויתנה בחיק איש זר ולכף רגלו לא נתן מנוח.   ובכל זאת לא שלח דוד את ידו לנגוע בו ויאַמץ את כל כחו למנוע את האנשים הקשים אשר עמו לבלתי עשות לו כל רע, אף כי ידע כי שם שמואל את נזר שמן משחת אלהיו על ראשו, וכל ישראל ויהודה אהבוהו, וכי נקעה נפש העם מעם שאול למן היום אשר שלח ידו בכהני ה', וכי גם שאול ויונתן ידעו כי לא להם תהיה המלוכה, וגם בגוים אשר מסביב יצא לו שם כי הוא מלך הארץ[103].   ועתה לוּ שלח דוד את ידו בשאול כי עתה לא פצה איש פה כי כהנה וכהנה קרו בימי הקדם גם מידי אנשי רֶשע למלכי חסד, ודוד הלא היה טוב בעיני העם מאד ושאול נבאש בעיני עמו.   אך דוד היה איש חסיד והוֹשֵׁעַ ידו לו היה תועבה בעיניו, על כן גלל על ה' דרכו וישם אותו לשופט בינו ובין צוררי נפשו[104] ואת ידו חשך מרעה.  

ודוד ראה כי לא תהיה לו תקומה בארץ אבותיו כל ימי מלוך שאול, ויקם דוד וביתו ואנשיו וילכו אל אַכיש מלך גת ויאספם אל עירו.   וישאל דוד לתת לו אחת מערי השדה למושב לו ולאנשיו ויתן להם אכיש את צקלג עיר קטנה על גבול מטה בני שמעון אשר היתה בעת ההיא לפלשתים, וישב שם דוד ואנשיו איש וביתו.   ויהי אך נמלט דוד מחמת שאול וישב לבטח בארץ פלשתים.   ויאָמנו דברי המלך שאול אשר חדש כי גם בקרב אחיו בני הימיני נמצאו אנשים אשר ידם עם דוד, כי אמנם באו אליו אנשים ממשפחת שאול גבורים נושקי קשת מימינים ומשמאילים באבנים ובחצים[105] וישיתו ידם עמו ויבֹאו עמם אנשים גם מן הקרחים[106] ממשפחת שמואל אשר רבים מהם הקים שמואל לנביאים ולמשוררים.  

ויקו אָכיש כי יד דוד תכון עמו להכשיל את כח ישראל[107] אשר המלך שאול צודה את נפשו, וכי יפשוט דוד ואנשיו הגבורים על ערי יהודה הקרובות לצקלג והכה אותם ונהג את מקניהם ואת שללם מנחה למלך פלשתים.   ויערם דוד ויפשַט על שבטי העמלקי המשוטטים במדבר שור והכה אותם ונשא את שללם אל אכיש מלך גת ואמר:  על נגב יהודה פשטנו היום על נגב הירחמאלי ועל נגב הקיני.  

ופלשתים קבצו את מחניהם עירה אפק אשר בנחלת אָשר[108] לצאת למלחמה על בני ישראל, אשר תקעו גם הם את מחניהם בעַיִן אשר ביזרעאל בגבול בני יששכר[109].   ויקרא אָכיש אל דוד ואנשיו שמה ללכת עמו כי האמין אכיש כי הבאיש דוד בעמו ויהי לו לעבד עולם.   אך סרני פלשתים הטיבו העמיקו לראות מאדוניהם ויאיצו בו להשיב את האיש הזה למקומו פן יהיה להם לשטן במלחמה באמרם:  במה יתרצה זה אל אדוניו הלא בראשי האנשים ההם.   וירע הדבר מאד בעיני אָכיש אך לא יכול לעבור את פי סרני פלשתים וישלח את דוד ואת אנשיו וישובו צקלג.   ויהי בעברו על פני ארץ מנשה וַיִּלָּוו עליו שבעה גבורי חיל שרי אלפים וישימו את נפשם אל משמעתו וישם אותם אחרי כן לשרים בצבא[110].  

המה באים למחוז חפצם והנה צקלג שרופה באש וכל הבהמה וכל הרכוש אשר בתוכה נָדדו הלכו כי פשט העמלקי על נגב הכרֵתי אשר לפלשתים[111] ועל נגב כלב אשר ליהודה בימי היות דוד בגת, ואת צקלג שָׂרְפו וַיִּשְׁבּוּ את כל הנפש ואת כל הרכוש אשר בתוכה וינהגו וילֵכו.   ותהי המעט מדוד כל הרעה אשר מצאה את אנשיו ואת ביתו כי גם אחינועם ואביגל לֻקחו ממנו ויזעף עוד לב אנשי דוד על אדוניהם מאד, ויאמרו לסקלו כי מרה נפשם על בניהם ועל בנותיהם.   ויתחזק דוד באלהיו ויקרא לאביתר וישאל לו באורים וירדפו וישיגו את גדודי העמלקי נטושים על פני השדה אוכלים ושותים ומטיבים את לבם בשלל.   ויפל דוד עליהם ויכם ולא הותיר מהם איש בלתי אם ארבע מאות פלטים אשר נסו על נפשם ויָּשֶׁב דוד את כל הנפש ואת כל הרכוש אשר בזז העמלקי וַיָּבָז גם את מקנה עמלק ויחלק בין אנשיו.   ומשלל העמלקי שלח מנחה לזקני ערי יהודה אשר התהלך שם בימי עניו.  

והפלשתים העתיקו ממקומום מאפֵק ויסעו ויתקעו את מחניהפ על יד עיר שוּנֵם אשר ליששכר.   ויעתיקו גם ישראל ויחנו בהר גלבֹּעַ, באמרם כי בהרים לא יוכלו הפלשתים למצוא ידיהם ברכבם ובפרשיהם.   וירא שאול את מחנה פלשתים ויחרד לבו מאד.   ושמואל מת ומן הנביאים אשר דרש שאול בצר לו לא מצא חזון, והאורים והתומים אין עוד במחנהו למן היום אשר השם את נוב ויהי בעיניו כאיש אשר נסתרה דרכו מה'.   ויתמכר בצרת נפשו לעשות דבר אשר שַׂם משפט מות על כל עושהו וידרש בבעלת אוב.   אך גם בחזון הזה לא מצא המלך האומלל תנחומים לנפשו ויהי במלחמה ותהי רוחו ורוח כל העם סרה מאד.   ויהי אך הָחֵל הֵחֵלו הפלשתים להפיל חללים במערכה בגלבע וישיגו הפלשתים את שאול ואת בניו ויכו את יונדב ואת אבינדב ואת מלכישוע בני המלך.   ויקרבו בעלי הקשתות אל שאול וַיְחָל מאד פן תהיה ידם בו והתעללו בו ויצו את נושא כליו לדקרהו ולא אבה האיש לשלוח יד במלכו וימהר שאול ויִּפֹּל על חניתו וַיָּמֹת.   ונושא כליו הנאמן ראה כי מת אדוניו וישלח גם הוא יד בנפשו וימת גם הוא.   ויראו בני ישראל כי מת המלך ובניו וַיֵחַתו ויבהלו וינוסו מן המערכה ותהי המנוסה גדולה מן המגפה[112].  

ויהי ממחרת בבֹא הפלשתים לפשט את החללים וימצאו בתוכם גם את גְוִיַּת שאול ואת גְוִיּוֹת בניו ויכרתו את ראש שאול וישימו את כליו בבתי אלהיהם ואת גְוִיָּתוֹ הוקיעו[113] בחומת בית שאן אשר למנשה.   ויחרפו אנשי יבש גלעד את נפשם למות כי זכרו את חסד אלהים אשר עשה להם שאול בהצילו אותם מחרב נחש העמוני[114].   ויבאו ביתה שאן ויקחו משם את גְוִיּוֹת שאול ובניו ויביאום יָבֵשָׁה וישרפו אותם שם ויקברום בכבוד ויצומו שבעה ימים.  

כן היתה אחרית הגבור הנדיב והטהור, אשר לוּ היה כאחד העם כי עתה היה בצדקתו ובענותו לתפארת באדם ולמופת לעמו.   אך לשלטון וגדולה לא הצליח.   ויהי המעט ממנו כי המלוכה לא רוממה את רוחו כי עכור עכרה את טהרתה.   אך בכל זאת כבדו הדורות הבאים אותו מאד ויחליטו כי לא חסרונו כי אם יתרונו ונקיונו[115] עמדו לו לשטן על דרך המלוכה.   ותהי אחרית מלחמת פלשתים בגלבוע רעה לישראל ככל אשר היתה אחרית מלחמתם בראשית ימי שמואל בימי חרבן שילה כי הערים בעבר הירדן אשר עזבו אותם בני ישראל מפחד האויב אשר הכה את מלכם, באו אנשים מן הפלשתים וַיֵּאָחזו בהן.   ותֹּאבדנה בימים מספר[116] ותחלופנה כצל עובר כל התשועות אשר עשה שאול בגבורתו לישראל כל ימי מלכותו.   אך גואל ישראל היה חי,  הלא הוא דוד בן ישי אשר אותו הקים ה' להושיע את ישראל מיד כל אויביו.  

תם חלק ראשון

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 

 



[1]    ש"א י"ב,  י"ב.  

[2]    ש"א י',  כ"א.  

[3]    דהי"א ה',  כ"ט-ל"ג.   ט',  ל"ה-ל"ט.   ועיין מוצא דבר כ"ז  "יחס בית שאול".  

[4]    יתבאר להלן.  

[5]   מצוה זו נאמרה לו ביום המשחו אך תחלת שבעת הימים היה יום בואו הגלגלה.  

[6]   כן נשמע מסדר הכתוב:  ויבחר לו...  ויתר העם שלח לאהליו (ש"א י"ג, ב').   המאורע הסמוך לו לפניו הלא הוא חדוש המלוכה בגלגל.  

[7]   "ותהי המלחמה חזקה כל ימי שאול וראה שאול וגו'"  (י"ד,  נ"ב)  גם צרוף שני המאורעות,  גם מליצת  "וראה" המורה על עבר נמשךיוכיחו כי כן היה מנהגו הקבוע.  

[8]   כל זה עולה ממעשהו עם דוד בהביא שר צבא זה את הנער הרועה בלי שום קנאה ובעין טובה אל אדוניו המלך (י"ז,  נ"ז) ומדבריו לעשהאל  (ש"ב ב',  כ"א-כ"ב)  וליואב (כ"ו)  ודברי גרץ כי היה חרב מבתקת  "הוידענען" לא זכינו למצא מקורם גם גבורה יתרה אין אנו מוצאים בו.   ובכלל הדבר יזכר שם אבנר רק מעט מזער כל ימי שאול.  

[9]   ש"ב א',  כ"ג.  

[10]   דעתנו פי שלשים אלף רכב:  שלשים אלף כלי רכב כי שלשים אלף רכב כפשוטו גוזמא גדולה מאד.   [הכיתוב במקור לא ברור]

[11]   ש"א  י"ג,  כ"ג.  

[12]   ש"א  י"ד,  מ"ז.   ופירושו לפי עומק פשוטו  "לכד את ממלכת ישראל מיד נציב פלשתים"  ובכן היה חדוש המלוכה בגלגל אחרי מלחמת עמון,  ולכידת המלוכה מיד הפלשתים היתה אחרי מלחמת פלשתים ולפי זה היה החדוש והלכידה שני מאורעות נפרדים,  ונמצאו דברי גרץ שסרס את סדר הפרשיות בהקדימו מלחמת פלשתים למלחמת בני עמון,  בטלים מאליהם.  

[13]   ש"א  י"ד,  נ"ב.  

[14]   מ"ז.

[15]   דהי"א  ה',  י'.  

[16]   י"ח – כ"ב.  

[17]   ש"א  י"ד,  מ"ז.  

[18]   ש"א כ"ד,  ז'.   י"א.   כ"ו,  ט'.   ש"ב א',  י"ד.  ט"ז. 

[19]   ש"ב  א',  י'...

[20]   ש"א י"ח,  י'.   י"ט,  ט'.   כ"ב,  ו'.  

[21]   ועל כן נמנו אחר אבנר בתוך גדולי בית המלך  (י"ד,  נ"א).  

[22]   כ"ב,  י"ז.  

[23]   ש"ב  ט"ז,  ט"ז. 

[24]   ש"א  כ"ד,  ט'.  ועוד ועוד.   

[25]    "תחת הרמון"  (י"ד,  ב').   "תחת האשל"  "כ"ב,  ו').  

[26]   י"ח,  ד'.   ואין ספק,  כי מתנת בגדים וכלים האמורים שם סמן גדול היתה בהיותם מיוחדים רק לבני המלך.  

[27]   ש"ב  ד',  ד'.  

[28]   רבותינו הטיבו לבאר את פסוק  "ואתנה את בית אדוניך ואת נשי אדוניך"  (ש"ב י"ב,  ח'),  כעין:  נשי בית אדוניך לאמר מיכל שהיא מבנות המלך  (סנהדרין י"ט:).   

[29]   ש"א  י"ד,  נ'.  

[30]   י"ח,  כ"ג.  

[31]   כ"ד,  ט"ו.   כ"ו,  כ'.   ש"ב ט',  ח'.   י"ט,  כ"ט.  

[32]   ש"א כ"ב,  ז'.  

[33]   י"ז,  כ"ה.  

[34]   כ"ב,  ז'.  

[35]   כ"א,  ח'.  

[36]   דהי"א כ"ו,  כ"ח.  

[37]   ש"א י"ד,  ל"ב-ל"ד.  

[38]   כ"ח,  ג'.  

[39]   ט'.   

[40]   ש"ב כ"א,  א'-ה'.   כתוב אחד אומר  "אשר המית את הגבעונים"  וכתוב אחד אומר  "ויבקש שאול להכותם"  והכתוב השלישי בא ואומר  "נשמדנו מהתיצב בכל גבול ישראל"  כיצד יתקיימו שלשה מקראות אלו?   שאול בקש להשמיד את כלם אך אחרי אשר המית בפעל מתי מספר מהם ברחו כלם מגבול ישראל.   

[41]   ש"א י"ד,  כ"ד-כ"ט.  

[42]   יהושע ט"ו,  כ"ד.  

[43]   "כאשר שכלה נשים חרבך"  (ש"א ט"ו,  ל"ג).   

[44]   "הלא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה"  (י"ז).  

[45]   כ"ב.  

[46]   גרץ אומר להוכיח מספר מיכה (ה',  א') כי דוד היה ממשפחה שפלה,  ותחת למוד מן המפורש על הסתום למד חכם זה מן הסתום על המפורש,  כי יחס דוד לנחשון הופרט בדהי"א ב',  ח'-ט"ו.  ובספר ר"ת ד',  י"ח-כ"ב.   אינו נאמן כי אינו אלא יפוי לבית דוד  "נלאראפיקאטציאן"  (געשיכטע דער יודען 195,  I  הערה 1).   על זה יערב לבנו לשאול:  אם אמנם אמרו סופרי הקדש ליפות את מוצא בית דוד ח"ו בזיופים גסים,  מדוע בחרו דוקא בגיורת מואבית,  לשומה לאם הבית הנכבד הזה.   בגיורת מן העם,   שנאמר בו גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם?  אתמהה!  

[47]   ש"א ט"ז,  י"ב.   י"ז,  מ"ב.  

[48]   ט"ז, י"ח.  

[49]   שם.  

[50]   ש"ב י"ז,  י'.  

[51]   ש"א י"ז,  ל"ד.  

[52]   ש"א י"ז,  מ'.  

[53]   מ"ט.  

[54]   ל"ט.  

[55]   ש"א י"ז,  מ"ה. 

[56]   מ"ז.  

[57]   כ"ד,  י"ג.  ט"ז.   

[58]   כ"ו,  כ"ג. 

[59]   ש"ב ג',  ל"ט.  

[60]   ש"א כ"ו,  כ"ד.  

[61]   ש"ב ט"ז,  י"ב.  

[62]   ש"א ל',  ו'.  

[63]   ש"ב ו',  כ"ב.  

[64]   ש"א ל',  כ"ג-כ"ד.  

[65]   ש"ב ט',  א'-ג'.  י',  ב'.   י"ט,  ל"ד.   ל"ט.    

[66]   י"ב,  י"ג.   כ"ד,  י'.  י"ז.  

[67]   שם.

[68]   י'.  

[69]   ש"א כ"ב,  כ"ב.  

[70]   כ"ה,  ל"ג.   ש"ב ג',  כ"ח.  

[71]   ש"א כ"ד,  י"ב.  כ"ה,  ל"ט.  

[72]   ש"ב ד' י"א.   כ"ג,  י"ז.  

[73]   ש"א ט"ז,  כ"א.   י"ח,  א'.   ג'.   ט"ז,  כ'.  

[74]   "ונבון דבר"  (ט"ז  י"ח).  

[75]   עיין היטב ש"ב (כ"א,  ט"ו-כ"ב).   וכון היטב פסוקים אלה לפסוקי דהי"א (כ',  ד'-ח').   ותן את האמור של זה בזה,  ויצא לך יחס גלית הגתי ודבר ילידי הרפה.   בדברי הימים נכתב הרפא באלף והוא הנכון בהיות שם זה לשון יחיד ממלת רפאים.   והרפאים ענקים (דבריםג',  י"א) וגלית ואחיו ילידי הרפא,  היושבים בגת היו ממשפחות הענקים אשר נותרו מימי יהושע "בעזה" בגת ובאשדוד (יהושע י"א,  כ"ב).  

[76]   במדבר י"ג,  כ"ב.   יהושע ט"ו,  י"ד.   שופטים א',  י'.  

[77]   יהושע ט"ו,  ל"ג.  ל"ה.  

[78]   ש"א ט"ז,  כ"א.   ואם אינו ענין למקומו שהרי לא יצא עם שאול במלחמה תנהו ענין לכאן.  

[79]   אין ספק כי לא הכחיש יונתן את גוף מעשה רדיפת שאול את דוד ואת דבר הטלת החנית עליו כי אם בדעתו את רוח אביו הנדיבה,  תלה את המעשים האלה רק ברוח הרעה ולא בשנאה כבושה,  ויקו  "להטיב אל אביו את הרעה"  (ש"א כ',  י"ג) הטבת עולם,  ככל אשר הטיב פעם אחת רק לזמן מועט (י"ט,  ו').  

[80]   עולה ממאמר "ויתהולל בידם" (כ"א,  י"ד)  למה תביאו אותו (ט"ו),  באחוז אותו פלשתים בגת (תהלים נ"ו,  א'). 

[81]   תהלים ל"ד,  א'.   על מזמור נ"ו שבתהלים נרשם:  "כאחוז אותו פלשתים בגת"  ופסוק אחרון שבו נשנה עוד הפעם במזמור אחר  (קט"ו,  ז'-ח'),  ולפי הנראה יש גם במזמור האחר עוד רמזים על המאורע שאירע לדוד בגת.   שם נאמר תחת "באור החיים":  "בארצות החיים" שהטיבו רבותינו לפרש "זו ארץ ישראל" כי אחרי אשר נצל מיד פלשתים שמח על שובו לא"י.   ועל זה כון את רגלי מדחי לאמר:  מגלות ועל אשר עמדה לו תחבולת השתגעו אמר:  שומר פתאים ה' (קט"ו,  ו').   

[82]   יהושע ט"ו,  ל"ג-ל"ה.    

[83]    תהלים קמ"ב,  ה'.   ועיין כל דברי המזמור.   ומזמור זה אי אפשר לו להאמר על המערה במדבר עין גדי (ש"א כ"ד,  ב')  כי אם על כרחו הוא נאמר על מערת עדולם.   כי בימי שבתו בעין גדי לא יכול לאמר "אין דורש לנפשי" בהיות עמו  "שש מאות איש" (כ"ג,  י"ג)  אשר נתנו נפשותם תחת נפשו ואשר ברוב כח חשך אותם מבא בדמים ולשלוח יד שאול.   לא כן במערת עדלם אז נאמנו דבריו "אין לי מכיר"  בבואו שמה,  כי שם החלו להתקבץ אליו בית אביו וארבע מאות איש (כ"ב,  א'-ב').     

[84]   כ"ג,  י"ח.  

[85]   ש"א כ"ו,  ו'.   ומי יודע אולי אחימלך החתי ואוריה החתי שני שמות הם לאדם אחד.   

[86]   כ"ב,  ה'. 

[87]   ש"ב כ"ד,  י"א.   דהי"א כ"א,  ט'.  

[88]   מסורת עלתה בידי אבותינו,  כי שם אם דוד מלך ישראל  "נצבתבת עדיאל"  (ב"ב  צ"א).  

[89]   ישי...  בימי שאול זקן  (ש"א י"ז,  י"ב).  

[90]   דהי"א י"ב,  ט"ו-י"ז.  זמן התחברות בני גד ובני בנימין ויהודה אלה לדוד לא יוכל להיות,  כי אם בשבתו במצודה במואב כי כתוב בבני גד נבדלו "למצד" לאמר "למצודה" ונחלת גד הלא קרובה למואב,  המקום המוכשר ביותר להתחברות זו.    

[91]   ידע גם כי היה רוצה מלך מואב למסרו ביד שאול,  ואמר לו שילך לארץ יהודה ששם קרוביו ולא ימסרהו  (רבינו ישעיה ש"א כ"ב,  ה'),  והדברים מתקבלים ומתישבים היטב על פי המאורעות הבאים.  

[92]   את מקום היער הזה לא ידענו לכון אך שמו יעיד על טבעו,  כי מראה עציו היה שחור,  כי כן אנו מוצאים "חרת" שם לשחרורית (נדה י"ט) ויהיה תרגומו:  שווארצוואלד.   

[93]   עיין רד"ק  ש"א כ"ב,  ו'.  

[94]   דהי"א כ"א,  כ"ט.  

[95]   "חרבה נוב ובאו לגבעון"  (זבחים קי"ח:).   

[96]   ש"א כ"ג,  ו'.  

[97]   שם כ"ג,  ז'.  

[98]   דהי"א ד',  י"ט.  

[99]   נזיר ד'.  

[100]   זיף זאת היא המנויה בספר יהושע (ט"ו,  נ"ה)  ולא זו המנויה שם קודם לכן  (כ"ד) כי בפסוק נ"ה נסמכו אליה מעון כרמל.   ודו הלא הלך "ממדבר זיף אל מדבר מעון"  (ש"א כ"ג,  כ"ד) ויתגורר בין מעון ובין עיר הכרמל  (כ"ה,  ב'),  ואין להחליף עיר כרמל זאת שבקצה נגב יהודה בהר הכרמל אשר מצפון בנחלת אשר.  

[101]   יהושע ט"ו,  נ"ו.  

[102]   ש"א כ"ו,  י"ט.  

[103]   שם  כ"א,  י"ב.  

[104]   ש"א  כ"ד,  י"ג ט"ו.  

[105]   דהי"א י"ב,  ב'.  

[106]   ז'.

[107]   ש"א כ"ז,  י"ב.  

[108]   יהושע י"ט ל'.  

[109]   גרץ יחליט כי בעין אשר ביזרעאל  (ש"א כ"ט,  א')  הוא "עין דאר" דוקא אך אפשר כי הוא "עין גנים" או "עין חדה"  (יהושע י"ט,  כ"א)  כי ארץ הגליל ויזרעאל ומסביה מרובים הם במעינות.  

[110]   דהי"א י"ב,  כ'-כ

[111]   ש"א ל',  ט"ו.  

[112]   ויראו...  כי מתו שאול ובניו...  וינוסו  (ש"א ל"א,  ז').   נם העם...  וגם הרבה נפל  (ש"ב  א',  ד').  

[113]   תקעו  (ש"א ל"א,  י')  תרגם יונתן  "צלבו".  

[114]   אמרו אנשי יבש גלעד האיש שהצילנו מחרפת בני עמון אין אנו חייבים לגמול לו חסד?   ועמדו כל הגבורים שלהם...  (פר"א  י"ז).  

[115]   המנין המתמיה של ימי חייו בתחלת מלכותו ומשך ימי מלכותו:  בן שנה שאול במלכו ושתי שנם מלך על ישראל  (ש"א י"ג,  א')  אי אפשר לו להתישב ולהתקבל על הדעת.   אך קבלה היתה ביד הראשונים כי בן חמשים ושתים היה במלכו ואחת עשרה שה מלך וכו'  (רב סעדי' אבן דנאן ת' הרמב"ם דפ' ליפסיא ס"ד)  וטיבה ומקורה של קבלה זו לא זכינו לדעת.   

[116]   מן היום אשר שלח אכיש על כרחו את דוד מן המחנה,  עד בא העמלקי לבשר את דוד כי מת שאול לא עברו בלתי אם ימים מעטים,  כי כן כתוב ביום הפרד דוד מעל אכיש:  וישכם דוד...  לשוב...  (ש"א כ"ט,  י"א) ואח"כ כתוב ויהי בבוא דוד ואנשיו צקלג ביום השלישי (ל',  א')  ימי מושב דוד בצקלג בשובו מאכיש ומלחמתו בעמלק היו ימים מעטים מאד,  כי דוד היה ממהר המלחמה למען השך מעליו תלונת אנשיו והמלחמה לא נמשכה כ"א שני ימים מהנשף ועד הערב למחרתם (ל',  י"ז)  ואחרי מלחמת עמלק לא ארכו ימי שבתו בצקלג עד בא אליו שמועת מות שאול כי אם שני ימים  (ש"א א',  א').