_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

מראשית מלכות בית דוד עד מות חזקיהו: ימי ברית הממלכות

זאב יעבץ

לתוכן הענינים

 

מלכות יהושפט.  חיל רכב ופרשים נציבים ושרי צבא.  המלך מכניע את הפלשתים והערבים.  משביח את מרבית המקנה.  מטהר את ארצו מכל תועבה.  הבטות.  יהושפט משחר את דעת ההורה.  בריתו עם אחאב.  אוּפְיֵת אחאב.  זדון איזבל.  הבעל והאשרה ונביאיהם באפרים.   אליהו התשבי ואש קנאתו.  רעב באפרים.  מטבח בנביאי האמת.  דריסות מזבחות ה' אפרים.עובדיה שר הבית.  מלוט שרידי הנביאים.  אליהו על נחל ברית ובצרפת של צידון.  אליהו ואחאב.אליהו בהר הכרמל.  אבדן נביאי הבעל וראשית נביאי השקר בשם ה'.  אליהו בהר חורב.  אלישע נמשח  לנביא.  בית אחאב ורוב בניו.  עושר ורפיון באפרים.  מצור ארם על שומרון.  רוחב  נפש בן הדר.  רוח אחאב הנכאה.  העזובה בצבאותיו.  זרוז הנביאים לאמץ ולמלחמה.  מלחמה.  מנוסה במחנה ארם ותשועה לישראל.  עצת הנביאים להתאזר עוד.  מלחמת  אפק.  מחנה ארם נגף כלו.  וַתְּרָנוּת אחאב היתרה.  הוכחת הנביא.  מות נבות.  מעמד  מוסר בני אפרים.  יהושפט בשמרון.  הליכות מיכיהו בן ימלא ונבואתו.  מלחמת רמות  גלעד.  מות אחאב.  מלכות אחזיה בנו.  יהושפט משחר משפט צדק ביהודה.  ממשלת דוד ומסחר שלמה לה למופת.  בנין אניות תרשיש.  שתופו עם אחזיה.  שברון אניות.  תוכחת אליעזר ממרשה.  ברית מסחר יהושפט ואחזיה מופרת.  מות אחזיה ומלכות יהורם.  מלחמת יהורם ויהושפט במואב.  איבת אדום.  איבת צר ומזמתה.  עמון מואב ואדום פושטים על יהודה ומפלתם.  מות יהושפט.  מלכות יהורם בנו.  אכזריותו וצרותיו.  הערבים והפלשתים מבקיעים ירושלמה.  מטבח בבני המלך.  מותו מלכות אחזיה בנו.  גדודי ארם.  מצור ורעב באפרים.  ברית מלכי יהודה ואפרים.  אלישע מעשיו ודרכיו.  מלחמת רמות גלעד.  קשר יהוא.  מות מלכי יהודה ואפרים בידו.  אבדן בית אחאב.  יהוא מולך באפרים.  מטבח בבית מלך יהודה בידי עתלית.  מלכות עתליה.  מלכות עתליה ביהודה.  פלטת בית דוד.

2843 – 2877

ויהושפט בן שלשים וחמש במלכו, מלא כח עלומים ואיש גבור[1]  חיל התחזק על כסא  אביו ויהי ה' עמו לכונן את לכונן את הממלכה בידו[2], ויאהבו כל העם מאד.  ויוסף על חיל המצב אשר שמו אבותיו בערי המבצר, ויתן נציבים גם ביהודה ובערי אפרים אשר לכדו אבותיו.  וילמד את כל העם מלחמה, ויגדל את כלם ליוצאי צבא.  ויהי מספר הגברים אשר בארץ מספר אנשי מלחמתו[3], ויהי לו גם סוסים[4] ופרשים, ויהיו לו חמשה שרי צבאות מפקדי צבא רב מאד ושמותם עֵדנה לבית יהודה, ועל ידו יהוחנן השר, ועמסיה בן זכרי המתנדב ואלידע שר צבא מטה בנימן ועל ידו יהוזבד השר.  ויבן ערי מסכנות ומגדלי עז, ויבצר את הארץ.  ויכבד את ידו על הפלשתים ועל הערבים ויהיו לו למס.  ויהי לו עֹשר וכבוד[5]   והביאו לו הפלשתים מנחה משאת כסף רבה, והערבים ישיבו לו מנחה שבעת אלפים ושבע מאות אילים ושבעת אלפים ושבע מאות תישים מדי שנה בשנה.  וַיַּרְבַּע בהם את הכבשות ואת העזים אשר בארץ למען הַשְבֵח את מינן, כי אוהב עבודה ומקנה היה[6]. 

ואל תורת ה', אשר החל אסא אביו לרומם את קרנה ולא כלה מחרות אפו בנביאים, שם יהושפט את כל לבו.  ויירא את ה' מאד, וילך בתורתו וישמור את מצותיה.  ויסר את הבמות ואת האשרים מיהודה, ויבער מן הארץ את יתר הקָדש אשר נשאר בימי אביו, כי למן היום אשר התבאֵש אסא עם חממי הרואה הזניח את משמרת דבר התורה בקרב העם, והאשרים והבמות שבו להראות בארץ.  ויקם יהושפט ויכל את אשר החל אביו, ויבער את כל השקוצים האלה מן העם, אך הבמות לא סרו עוד מקרב העם ויהיו עוד מזבחים ומקטרים בבמות לה' ככל אשר הקטירו עליהן לפני הבנות בית ה'.  אך מלבד הדבר הזה אשר לא עלתה בידי יהושפט, שם את כל לבו להשיב את לב העם אל התורה ואל המצוה.  ותקטן עוד כל זאת בעיני המלך ויעמק להתבונן, כי בלי דעת דברי התורה לא תִכון משמרת המצוה בקרב העם.  ויפקד אנשים מן הכהנים ומן הלוים וישם מתי מספר משריו אל משמעתם ויצו אותם ויסבו יחדו (2845 – 916) בערי יהודה ללמד את קהל העם, את ספר תורת ה'.  ומי יודע את הפרי אשר עשה הדבר הגדול הזה לרוח ישראל, לולא קם שטן מעבר מזה וילַקש את קצירו עוד כחמש מאות שנה.  כי בכל אשר נטה יהושפט מדרך אביו, וישב את לבו באמת ותמים אל הנביאים מורי הצדק לטוב לו ולרוח עמו, כן נטה מדרכי אבותיו אשר רחקו מעל מלכי בית אפרים, ויֵשלם עם בית אחאב לרע לו ולרוח עמו.  ולא ארכו הימים ויתחתן בו ויקח את עתליהו בת אחאב[7]  ליהורם בנו לאשה, ויהי הדבר הזה למוקש לו ולביתו אחריו.

ואחאב בן עמרי אשר מלך על אפרים לא היה כבד לב ורע מעללים, ונהפוך הוא, כי היה כל ימיו איש שומע עצה ומקבל מוסר[8].  ויש אשר ירא גם את דבר הנביאים[9], ויחרד פן תהיה יד ה' בו ובביתו[10].  ובדברי הממלכה ידע לכלכל את דברו ולהשיב את חמת אויבו התקיף ממנו במענה רך[11], וגם בדבר הזה ידע חק וגבול לבלי תת את נפשו ואת ארצו למרמס[12].  ויהי גבור במלחמה[13], אפס כי נמהר לבו, ויאהב רגע את שפת האמת וישב וישנאה אם לא היה דברה כאשר עם לבבו[14], ויהי הפכפך בדרכיו[15], ויתעבר כרגע[16], וכרגע התרצה וישב מאף, וישמע לקול רעהו, אשר החזיק את דברו עליו[17].  ומי יודע אם לא הטיב דרכו מעט מעט ויהי למושל טוב וישר, לולא נִתנה בחיקו אשה אכזריה ומרשעת אשר ברוחה העזה משלה ברוחו ותדיחהו מדחי אל דחי.  ויהי בראשית מלכו וילך בחטאות ירבעם בן נבט, ויעבד את העגלים וישתחוה להם[18]. אולם למן היום אשר נתן לו אתבעל מלך צידון את איזבל בתו לאשה הוסיף על חטאו הרבה מאד;  כי אשתו המרשעת הזאת אשת הזנונים והכשפים[19], הוליכתהו שולל אל כל אשר היה רוחה ללכת.ויתנקש  אחרי הבעל אלהי אשתו הצדונית, ויקם לו בית בעל בשמרון ויבן לו בתוכו מזבח.  וַיֶזֶן וידח את ישראל אחרי השקוץ השומם הזה, וילך גם אחרי הגלולים אשר עשה האמורי[20].  ויוסף אחאב בישראל את עון זמה, אשר בו יעבדו הצידונים את הבעל על חטאת הבלי נכר אשר החטיא ירבעם את עמו בשומו להם את העגל אלהי מצרים לאלהים.  ויהי ככל אשר החלו להראות בימי שלמה התרבות המצרית והצרית בגבול ישראל לכל דבר מלאכת עבודה ומלאכת מחשבת, כן נראו בימי אחאב בגבול אפרים שקוצי מצרים וצר.  ותרא איזבל, כי לא דבק לב העם אחרי הבעל אלהי הבשת ותערם לעשות שקר בנפשו, כי נביאי ה' אויבי אחאב הם[21]  החורשים עליו רעה[22], ותקם את כהני הבעל, אשר העמיד לפניו למאות, לנביאים[23]  להטות ברוב לקהם את לב העם אל הבעל.  ויהיו לה ארבע מאות נביאי הבעל וארבע מאות וחמשים נביאי האשרה אוכלי שלחנה.  ויהי כי נלאו להוכיח את אמתת הבעל בדבר פיהם, ויאמרו להכות את רוח העם בתימהון במעשיהם הזרים.  ויהי משפטם כמשפט כהני הצידונים להתגודד בחרבות וברמחים עד שפך דם לקנות את לב העם באמת ובתמים.  וגם קצות העם אשר נדחו אחריהם היו "פוסחים על שתי הסעפים אם ה' הוא האלהים ואם הבעל".

למראה השערורה הזאת התנשא כארי איש נביא מלא עז וגבורה בכל דרכיו וקנאת ה' צבאות כאש בוערת בעצמותיו, הלא הוא אליהו התשבי מתושבי גלעד, אשר שם מולדתו ובית אביו לא נודעו עוד.  ויֵרָא פתאֹם אל אחאב ויוכח את דרכו על פניו בדברים מעטים עזים ונמרצים וישבע לו, כי לא יהיה טל ומטר על הארץ, כי אם על פי דברו.  ויבא דבר אליהו הנביא ויהי הרב על הארץ ויכבד הרעב גם בארץ אפרים, גם בארץ צידון אשר משם נפתחה הרעה[24].  ותרא איזבל אשת אחאב את יד נביאי ה' כי רבה היא וכי רעה נשקפה מידם לבעל ולכהניו ולנביאיו, כי מלבד אשר לב כל העם לא היה שלם עם הבעל, נוסדו יחד שבעת אלפי איש אשר נדרו נדר לבלתי זנות אחריו[25].  ותקם ותכרת בחמת אפה את כל בני הנביאים מגבול ממלכת אפרים ותהרגם ותשמידם, ואת המזבחות אשר העלו עליהם השרידים הדבקים בתורת משה עולה וזבחים לה' אלהי ישראל הרסה איזבל[26].  ולאחאב היה שר הבית ושמו עובדיהו איש ירא אלהים מנעוריו.  ויהי כשמוע עובדיהו את הכלה הנחרצה על נביאי ה' מעט איזבל, וישם את נפשו בכפו, ויחבא מאה נביאים חמשים חמשים איש במערה ויכלכלם.

ואליהו מלט את נפשו בדבר ה' ויסתתר על שפת נחל כרית המשתפך אל הירדן, ושתה איש האלהים מן הנחל והעורבים אנשי עֹרְבוּ[27]  העיר הקרובה לבית שאן אשר בגבול המקום, יביאו לו לחם ובשר בבקר ובערב, ולא ארכו הימים וייבש הנחל ולא היו עוד מים לשתות.  ויקם וילך צרפתה אשר לצידון אשר גם שם היה הרעב, וימצא שם אשה אלמנה מבנות צידון ויתגורר עמה וישב בעלית ביתה ותכלכלהו, ויברך ה' את ביתה, ותשבע לחם כל ימי הרעב.  וחמת איזבל לא שככה, בהרגה את נביאי ה' ותחזק את דברה על אישה וישלח את מלאכיו אל כל מלכי הארצות אשר מסביב לבקש את אליהו ולעשות בו כלה, ויעש כן וישלח ויבקש ולא מצא את מקומו.  ויהי בשנה השלשית לימי החרב והנה אליהו נצב פתאם לפני אחאב בשדה, אשר יצא שמה עם עובדיהו לבקש מרעה לפלטת הסוסים והפרדים, אשר לא מתו עוד מאפם חציר.  ויעז אחאב את פניו ויקרא:  "האתה זה עוכר ישראל? "  ויען אליהו בחזקת היד:  אתה ובית אביך הם העוכרים את עם ה' בלכתם אחרי הבעלים.  ויהי המעט, כי לא ערב אחאב את לבבו לתפסו ולהמיתו ויאות אל דבר אליהו וישמע לקולו וישלח ויקבוץ את כל נביאי הבעל והאשרה אל הר הכרמל, אשר שם היה מזבח גדול לה' אשר הרסה[28]  איזבל בעברתה, ויאספו שם גם עם רב מישראל.  ויגש אליהו אל העם בכבוד ועֹז ויֵמרץ את דברו וישאלם עד מתי הם פונים על ימין ועל שמאל  "אם ה' הוא האלהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו".  ולא מצא איש את לבבו להשיב אותו דבר, ויקח אליהו שני פרים ויאמר אל נביאי הבעל קחו לכם את הפר הטוב בעיניכם והעלוהו עולה לבעל, ואש לא תשימו, ואת הפר הנשאר אעשה אני עולה לה' אלהי ואֵש לא אשים, והיה האלהים אשר יענה באש, הוא האלהים, וייטב הדבר בעיני העם.  ויבחרו להם נביאי הבעל את הפר הטוב בעיניהם ויעשוהו, ויקראו בקול גדול וישתוללו ויתהוללו ויתגעשו כמשפט כהני הצידונים מן הבקר עד הערב, ואין עונה.  ויקרא אליהו לכל העם לגשת אליו ולקחת שתים עשרה אבנים כמספר שבטי ישראל ולרפא את המזבח אשר הרסה איזבל.  וימהרו ויעשו כן.  ויצקו מים סביבות המזבח, על העצים ועל העולה כאשר צוה.  ויהי לעת העלות את מנחת הערב בבית ה' בירושלים ויגש אליהו ויאמר:  "ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יוָדע, כי אתה הוא אלהים בישראל, ענני ה' ענני!"  ויהי ככלותו לדבר, ותפל אש אלהים ותאכל את העולה ואת המזבח, ותלחך את המים אשר סביבותיו.  ותצלח רוח ה' על כל העם מקצה ויפלו על פניהם ארצה ויקראו קול אחד:  "ה' הוא האלהים!"  ויפשטו על נביאי הבעל, כאשר צוה אותם אליהו ויתפשום וימיתום על שפת נחל קישון בדמי נביאי ה', אשר ידם היתה עם איזבל להרגם.  ולאחאב אמר אליהו:  עתה אכול ושתה והטיבה את לבך, כי היום יתן ה' גשם על פני האדמה ויהי כן.  וירד ביום ההוא גשם גדול מאד.

ויפרץ אליהו הנביא ביום ההוא פרץ גדול בנביאי הבעל.  ותהי עוד שארית לבעל כל ימי בית אחאב, רק לנביאי הבעל לא היתה עוד כמעט כל תקומה[29].  אך בעת ההיא קם שטן אחר לשחק בישראל, כי החלו אנשי אָון ונבלה אשר שפתם אתם להגביר ללשונם ולהתאמר לנביאי ה'[30], המה נביאי השקר אשר היו למפגע לנביאי האמת והצדק ולמוקש לישראל עד סתום החזון.וצדקיהו בן כנענה איש עז מצח ודובר שקרים היה אב וראש לכל הנביאים הנבלים ההם.  ויעשו נביאי השקר בלהטיהם אותות ומופתים לעיני העם, ויהי המעט לנביאי ה' מלחמת הרוח אשר נלחמו בעם תועי לבב להשיב את לבם אל ה/ אלהי אבותם, ותהי להם עוד מלחמה גם בנביאי השקר, אשר שמו מכשולים רבים על כל  דרכיהם.  ולב איזבל כבד מאד ולא לקחה מוסר גם מן הגדולות אשר עשה אליהו הנביא ותתנקש בנפשו להמיתו.  וימלט אליהו הנגבה דרך יום מנגב לבאר שבע.  ויקץ בחייו מפני הטלטלה אשר הֻטל עוד הפעם מעמו וממולדתו, וישאל את נפשו למות.  וילך משם ארבעים יום וארבעים לילה עד באו הר האלהים הרבה, ויהי שם במערה.  ויהי דבר ה' אליו שם לקום וללכת מדברה דמשק ולמשוח בסתר מלך אחר תחת בן הדר המולך בארם, ומלך אחר תחת אחאב המולך בישראל ולהקים את אלישע בן שפט תחתיו לנביא.  וילך ויבא עירה אָכל-מחולה, אשר לנפתלי וימצא שם את אלישבע חורש בבקרים, וישלך עליו את אדרתו, ויתן מרוחו עליו, וישק אלישע לאביו ולאמו ויקרא לאוהביו לאכל עמו לחם ויעזב את עירו וילך אחרי אליהו.

ואחאב היה מלך עשיר מאד, כי לרגלי הברית, אשר היתה בינו ובין אתבעל מלך צידון חתנו, פרץ סחר הארץ בישראל וירחב את כבוד ביתו מאד ויבן לו היכל שן[31].  וגם נשים הרבה לו שבעים בנים, רק שלשה מהם נודעו בשמותם עד היום הזה, הלא הם יואש[32]  יהורם ואחזיהו.  וגם ערים רבות בנה בארצו[33].  אולם רוח העם נבקה וגבורתם נָשְתה למן היום אשר התמכרו מרביתם לעבודת הבעל אשר כלה כח העם ויפרע מוסרו.

ולא ארכו הימים, ויעל בן הדד[34], ועמו שנים ושלשים מלך הסרים למשמעותו, בחיל גדול מאד וברכב ובפרשים על שמרון, ויצר עליה להלחם בה.  ולא קמה רוח גם במלך גם בעם להתיצב לפניו ויגזרו אל העיר וישגבו בה.  וירחב בן הדד את נפשו כשאול, וישלח אל אחאב מלאכים העירה להגיד לו, כי אין לו עוד כל חלק בעשרו וגם בנשיו ובבניו, כי שלל מלך ארם המה.  ויכנע אחאב מפניו מיראתו אותו ויאמר:  "כדבריך אדוני, לך אני וכל אשר לי".  ותקטן זאת בעיני העריץ הארמי וישב וישלח מלאכיו אל אחאב, כי המעט ממנו, כי חושב הוא את כל קנין אחאב לקנינו, כי אם שלוח ישלח את עבדיו וחפשו את בית המלך ואת בתי כל שריו ועבדיו ולקחו בידם את כל הטוב בעיניהם.  לשמע דבר הבליעל הזה, התעודד אחאב ויועץ עם זקני ביתו, וישב דבר למלאכי בן הדד בלשון רכה, כי את הדבר אשר שלח באחרונה לא יוכל לעשות.  ויהי כאשר ענה בן הדד את אחאב קשה, ויחזק גם לב אחאב, ויסר פחד ארם מעל פניו ויהי נכון למלחמה.  אולם אך יצֹא יצָא מפי מלך ארם דבר השלטון:  שימו כלי מפץ על העיר, והנה מבֻכה!  כי נבהל אחאב לראות, כי בכל אנשי צבאו, אשר נדחו אחרי איזבל אשתו ואחרי גלוליה אין איש אשר ישאהו לבו להשיב מלחמה לאויב בשער.  והנה נביא נגש פתאם אל אחאב ויצוהו בדבר ה' להתיצב בראש נערי שרי המדינות העומדים לפניו ולאסור את המלחמה בכל ההמון הגדול הזה, אשר יתנהו ה' בידו ביום הזה.  וישמע אחאב לקול הנביא ויפקוד את יתר העם ולא מצא בם בלתי שבעת אלפים איש חיל אשר נגע אלהים בלבם[35]  להשליך נפשם על עמם ועל ארצם.  ועל לב מלך ארם וחילו לא עלה כי בני ישראל, אשר ידעו את קצר ידם בימים ההם, יתגרו מלחמה בחילו הכבד מאד, וישתו וישכרו לבטח במחנה.  ובן הדד צוה בגאוה ובוז מתוך שכרונו לתפוש חי את כל היוצא מן העיר ולהביא אליו למען ענותו ולהתעלל בו.  והנה פתאם פשטו נערי שרי המדינות וחיל שבעת האלפים על מחנה האויב ויכו איש אישו, ותהי מהומה במחנה ויחל חיל ארם לנוס, ותחזקנה ידי כל העם[36]  וירדפו אחריהם.  ויעל הדר על סוס ויעלם וימלט הוא ומתי מספר מן הפרשים.  ואחאב יצא ויך מכה גדולה את יתר הפרשים ואת כל הרכב וגם בחיל הרגלי[37]  עשה הרג רב.  ויהדפו בני ישראל את האויב מפניהם (2859 – 902) ותשקוט הארץ.

אך הנביא לא נח ולא שקט ויגש אל אחאב ביום התשועה, וייעצהו לאזור את חילו ולהתחזק, כי לא ישא מלך ארם את מכאובו ואת חרפתו, ולתשובת השנה ישוב לעלות עליו.  ושרי צבאות ארם בן הדר אשר קצף עליהם אדוניהם המלך על רפיון ידיהם הערימו לעשות שקר בנפשו, כי לא בשלהם היה הנגף במחנה, כי אם באשר אלהי ישראל אלהי הרים הם, על כן חזקו עליהם בני אפרים בהלחמם בם על הרי שמרון.  וייעצוהו למנות את חסרון חיל הרכב והסוסים אשר נפלו במלחמה ולהלחם בישראל לשנה הבאה במישור.  וייעצוהו עוד להוריד את שנים ושלשים מלכי הארצות הסרות למשמעתו איש מכסאו, ולהקים פחות תחתיהם, למען יהיה כל השלטון ביד המלך האחד לבדו.  וישמע לקולם ויעש ככל אשר יעצוהו ולא עלה לתשובת השנה שמרונה ארץ ההרים.  ויבא ויחן על אפק אשר לאָשר (2860 – 901)[38]  אל המקום אשר נקהלו פלשתים להלחם בישראל באחרית ימי שאול.  ואפק ארץ מישור היא, וארץ מישור הלא טובה גם למלחמת רכב ופרשים אשר בה עשו בני אדם חיל, גם טובה היתה בעיני בן הדר, כי האמין לדברי עבדיו, כי לא אלהי עמקים ומישור אלהי ישראל.  ובני ישראל התאזרו גם הם ויחנו כשני חשפי עזים נכח המון צבא ארם הרב מאד כחול הים.  ויגש גם הפעם איש האלהים אשר נוספה לו בעת ההיא על קנאת עם קנאת דת ישראל אשר חרפו הארמים בדברם על ה' כדבר איש על אלהי גויי הארץ, כח אלהי הרים הוא ולא אלהי עמקים.  ויחזק את ידי המלך אחאב ואת ידי עמו בשם ה' להתחזק ולהלחם, כי יתן ה' את חיל ארם בידם.  ויהי מקץ שבעת ימים לחנות המחנות אלה נכח אלה, ותקרבנה למלחמה ויפלו בני ישראל בחיל הרגלי אשר לארם וישחיתו בהם ארצה מאת אלף איש ביום אחד.  ויחישו להם שרידי חיל ארם מפלט בשערי אפק ותפל חומת העיר עליהם וימותו בהם עשרים ושבעה אלף איש.  ובן הדר נס ויחבא באחד בתי העיר חדר בחדר, ותחזק יד ישראל על אדם ביום ההוא בהכותם את חיל האויב כמעט עד כלה.  ומי יודע אם יספה ארם לשאת עוד ראשה, לולא נפתה אחאב בחלקת לשון מלאכי בן הדד, אשר באו חגורי שקים וחבלים בראשיהם להתחנן על נפשו ועל ממלכתו.  ויהי המעט, כי החיה אחאב את בן הדד, ויעלהו אליו אל המרכבה.  ויתרפס אליו בן הדד ויאמר כי ישיב לו את הערים אשר לקח אביו מיד עמרי אביהו, וכי יתן לאחאב לשום חֻצות בדמשק, כאשר שם אביו בשמרון.  ויפת לב אחאב, ויבא בברית עם אויב עמו, וישלחהו בשלום וישב ויקם בעצם ידו את השטן הזה לישראל אחרי נפלו.

ובעיני הנביאים היה הדבר רע עד מאד.ויחפש איש מבני הנביאים בַאֲפַר על עניו, ויצא אל המלך בעברו לדרכו וישאל אותו כמגיש משפטו אליו לאמר:  איש הפקיד בידו בימי המלחמה את שבוי חרבו לשמרו ויעד בו, כי נפשו תהיה תחתיו אם ימלט מידו, ויהי הוא עושה כה וכה והשבוי נעלם ואיננו.  ויחרוץ המלך משפטו, כי דרכו בראשו תהיה נפש תחת נפש.  ויסר בן הנביאים פתאם את האפר מעל עיניו למען יכירהו המלך וינבא בשם ה', כי יען אשר שלח את צורר עמו מידו, לכן נפשו תחת נפש אויבו תהיה ועמו תחת עמו.  ויפן אחאב נרעש ונפעם הביתה.

והגדולות אשר עשו הנביאים, אשר היו בדבר פיהם לרוח גבורה לבית אפרים, ויעוררו באהבתם העזה כמות לעמם ולארצם, לעשות תשועות גדולות לישראל שתי פעמים בארם אויבתו בנפש, לא הפילו דבר ממעללי בית אחאב ומדרכו הקשה אשר התהלך עם אלהים ואנשים.  ודבריהם כאש אשר אזרו זקות בו ובעמו לקום במתי מספר על עם עצום ורב לא עמדו לפחת במלך ישראל רוח דעת ויראת ה'[39]  כאשר עם לבבם.

ויוסף אחאב ללכת בעצת אשתו הצידונית המרשעת.  ויהי היום ויאמר אחאב אל איש ושמו נבות לתת לו את כרמו, אשר על יד בית המלך בעיר הגדולה יזרעאל בכל מחיר אשר ישית עליו נבות.  ולא אבה האיש למכור את כרמו כי נחלת אבותיו הוא, ויפלו פני אחאב, ותבז לו איזבל ותתנכל, ותקם שני עדי שקר ויעידו לפני השופטים אשר ביזרעאל, כי ברך נבות אלהים ומלך ויסקלוהו וימת.  וגם את בני[40]  נבות, בערה איזבל לבלתי הותר איש דורש משפטו.  ויהי כשמוע אחאב כי מת נבות ויקם וירד אל כרמו לרשתו.  הוא בא אל תוך הכרם והנה אליהו הנביא אשר נעלם מקומו זה שָנים נצב לקראתו וקורא בקול רעם:  הרצחת וגם ירשת!  ואחאב נבעת מאד ויקרא: "המצאתני אויבי?"  ויאמר אליהו מצאתי!  יען התמכרך לעשות הרע בעיני ה'.  וינבא לו ולאיזבל את האחרית אשר חזו אחיה השילני ויהוא בן חנני על בית ירבעם ועל בית בעשא.

אך הנבלה הזאת אשר נעשתה בידי איזבל אשר התעוללה על נקי ותרצחהו ותירשהו.  תוכיח גם על בית אפרים ועל מלכו, אשר הרע לעשות מכל אשר לפניו ולאחריו.  כי לא נבקה עוד מהם כל רוח צדק ומוסר.  הן אחאב בחמדו את כרם נבות לו את מחירו בכסף מלא, או לתת לו תחתיו כרם טוב ממנו.  ובכן לא נָגיד רב מעשקות היה אחאב.  והדבר אשר קרא נבות כמשתומם "חלילה לי מה' מתתי את נחלת אבותי לך", יענה עד כמה גבה משפט גבר בעיני העם, עד כי מושל אדיר לא יכול לעות אותו.  על כן נפלא בעיני אחאב לעשות לנבות מאומה, בלתי אם להתעצב אל לבו ולשאת בשרו בשניו.  ועל רוח היושר הזה, אשר נחה כטל מאת ה' על ישראל ועל מושליו, שחקה לעגה איזבל הצידונית בת אלהי הנכר ותתלוצץ ותאמר:  "האתה תעשה מלוכה על ישראל?  אני אתן לך כרם נבות היזרעאלי".  לאמר, היצלח איש רפה ידים ורך לבב כמוך למלוכה, כי גם בעיניה גם בעיני כל בני הנכר נחשב מוסר לרפיון וצדקה למרך לב.  אך בכל זאת יָראה גם היא את חמת העם, ולא גזלה את הכרם לעיני השמש, כי אם התנכלה ותחשב מחשבת בליעל, ותשת ידה במסתרים עם שופטי יזרעאל אשר התמכרו לעשות את הטוב בעיניה, ואת הרע בעיני אלהים ואדם.  ואת אזן אחאב לא גלתה את מזמת החמס והדמים אשר חמסה על נבות האֻמלל[41].  וקרוב הדבר, כי גם אחרי מות נבות עשתה שקר בנפש בעלה המלך, כי אמנם משפט מות היה לנבות, וכל קנינו כפר החטאת הוא, אשר חטא למלך בקללו אותו, כי אמנם יצא שם לאחאב כי מלך חסד[42]  הוא.  ולבו לא היה קשה מאד, כי יש אשר רך לבו ויכנע רגע מפני ה' בהמרץ איש נביא את דברו באזניו[43].  ומי יודע אם לא עשה אחאב את הישר, לולא היתה לו איזבל לאשה, כי רק הסתה אותו לעשות את הרע לעבוד את הבעל[44]  ורק מידה מצאה הרעה את נביאי ה'[45].

ויהי בשנה השלישית אחרי הכות אחאב את ארם באפק וילך יהושפט ושריו ועבדיו שמרונה לבקר בבית אחאב חותן יהורם בנו, ויעש אחאב משתה גדול ליהושפט ולכל העם אשר ברגליו.  ויהי כטוב לב המלכים ביין[46], וידבר אחאב על לב יהושפט לשית ידו עמו לצאת למלחמה על ארם לקחת מידה את רמות גלעד אשר לגדי עיר מקלט הרוצח[47]  בעבר הירדן, אשר קרעה ארם מיד ישראל. כי ככל אשר רבתה העזובה בחיל אחאב, רב המשטר בצבא יהושפט, אשר היה עורך מלחמה בכל עת.  וינהו יהושפט בר הלבב "כמוני כמוך כעמי כעמך, כסוסי כסוסיך", אך נשאלה נא בה', הנצא למלחמה הזאת אם נחדל.  ויגנב אחאב את לב יהושפט ויקבֹץ ארבע מאות איש נביאי שקר, אשר התאמרו, כי נביאי ה' המה.  ויבאו ויתיצבו כלם לפני מלכי יהודה וישראל, היושבים בהדר כבודם איש על כסאו מלֻבשים בגדי מלכות במושב חצי גֹרן עגֻלה[48]  פתח שער שמרון, ויתנבאו לפניהם כטוב בעיני אחאב אדוניהם.  וצדקיהו בן כנענה ראש הנביאים האלה, איש אשר מצח נחושה לו, עשה לו קרני ברזל ויָזר לדבר שקר בשם ה' לאמר:  "כה אמר ה' באלה תנגח את ארם עד כלותם".  אך יהושפט לא נפתה לדברי אחאב, כי נביאי ה' המה, כי ידע להבחין בין נביאי האמת אשר ביהודה ארצו ובין חֶבר הנקלים והנבלים האלה, אשר ישאו את שם ה' לשוא, למען החלק ומצא חן בעיני אדוניהם.  וישאל אם אין עוד נביא ה' כאשר עם לבבו.  ויגד לו אחאב, כי יש עוד נביא ושמו מיכיהו בן ימלה אך הוא רע בעיניו על התנבאו עליו רק רע.    ויוכיחהו מלך יהודה בחן ובשפה רכה, על שנאו איש אלהים דובר אמת.  וישלחהו ויקראוהו ויביאוהו ויעמד לפני המלכים, ויעבר הנביא הנעלה הזה בחזון את הרעה אשר תמצא את מלך ישראל לבדו מן המלחמה הזאת, כי מות ימות בה.  וירע הדבר בעיני אחאב, כי מנע אותו מיכיהו מצאת למלחמה הזאת, ויט לבו אחרי דברי נביאי השקר.  ויפתח מיכיהו במשל פיו ויעבר בחזון נמלץ ונערץ עד מאד את תגברת רוח השקר השמה כיום מוקשי מות לרגלי המלך ברמות גלעד.  ויעז צדקיהו הנבל את פניו ויך את הנביא הנשגב והמרומם הזה על הלחי ויכלימהו.  ואחאב צוה לשום אותו בבית הכלא עד שובו מן המלחמה, אך לב הנביא לא נפל ויאמר ף  "אם שוב תשוב בשלום לא דבר בי ה'".

ולא שמע אחאב לקול הנביא הנעלב, אשר אמר להציל את נפשו ממות, וילך בעצת בן כנענה ויתר נביאי השקר ויצא למלחמה אל רמות הגלעד, ויתן את שלטון הארץ ביד יואש בנו[49].  אך בכל זאת הגה לבו אימה לזכר דברי הנביא.  ויפשט את בגדי מלכותו וילבש כאחד אנשי הצבא למען התחפש.  ולמלך ארם לא היתה לרצון המלחמה הזאת, אחרי אשר כשל כחו מאד במלחמותיו הראשונות באחאב.  ויהי דברו אל שרי הרכב אשר אסרו את המלחמה לבלתי הלחם עם איש בלתי עם המלך לבדו ולשוב אחרי כן מאחרי בני ישראל, כי ידע הפעם את כחו, כי דל הוא.  ויעשו שרי הרכב כן, וישובו גם מאחרי יהושפט בראותם, כי לא מלך ישראל הוא, וישימו את כל לבם רק אל אחאב לבדן, אך לא הכירוהו, כי התחפש.  וימשך איש בקשת לתֻמו וימצא חצו את אחאב מלך ישראל וימחצהו מחץ מות.  וימהר הרַכָּב להוציא את המלך במרכבתו מתוך המחנה וימת אחאב בערב.  וגם יהושפט וגם שרי הרכב אשר לארם לא הוסיפו עוד להלחם, כי ליהושפט נתעב דבר המלחמה הזאת, אשר לא היתה על פי ה', וגם שרי צבאות ארם לא אבו להלחם עוד, כי ידעו כי כחם דל עוד ולמה להם להתגרות ברעה.  ויהי כבא השמש ויעבירו קול במחנה ישראל ובמחנה ארם "איש אל עירו ואיש אל ארצו", ויעלו המחנות איש מעל אחותה וילכו לדרכם.  ויבא דבר מיכיהו אשר דבר עליו.  גם דבר הנביא אשר הוכיח את דרכו על פניו על שלחו את בן הדד מידו בא על אחאב, כי הפר בן הדד את בריתו אשר כרת עמו אחאב בחמלתו עליו וישב לו רעה תחת טובה ויצו לכונן רק אל מלך ישראל.  אשר עשה לו חסד ויחיהו, וישב לו את ממלכתו.  ויקברו את אחאב בשמרן וימלך אחיזיהו   (2863 – 898) בנו תחתיו.

ויהי בשוב יהושפט מן המלחמה ויצא לקראתו הנביא הישיש יהוא בן חנני ויוכיחהו על שיתו ידו עם אחאב אשר העמיק לשחת בישראל[50].  ויהי המעט מיהושפט כי לא השיב חרפה ליהוא הנביא, כאשר השיב אסא אבי יהושפט לחנני אבי יהוא[51], ויוסף עוד לעשות את הטוב ואת הישר בעיני ה'.  ויעבור את כל הארץ מבאר שבע קצה נגב יהודה עד הר אפרים צפון גבול ממלכתו, וידבר על לב העם להתחזק ביראת ה'.  וישם שופטים בירושלם, ובכל הערים הבצורות, וידבר על לב השופטים דברים נכוחים ונמרצים.  ויזכירם את הדבר הגדול אשר דבר משה איש האלהים, כי המשפט לאלהים הוא.  ויאמר "יהי פחד ה' עליכם שמרו ועשו כי אין עם ה' אלהינו עולה ומשא פנים ומקח שחד"[52].  ויחזק גם יהושפט בכל עז בסדרי הממלכה אשר סדר דוד אביו, ויבדל גם הוא בין המלאכה החיצונה לאמר פקודת השופטים והשוטרים[53].  ותהי פקודת המשפט ביד הלוים והכהנים תופסי התורה בימים ההם, וביד ראשי האבות לבית ישראל היושבים עמם על המשפט.  והשוטרים היו רק הלוים[54], באשר רק ידם מצאה להעלות כל דבר משפט על הכתב, כי כמעט הם לבדם היו בעלי עט סופר מהיר בימי הקדם, אף כי עצם מלאכת הכתב נפוצה בין כל העם, ולא נחה על גורל המשפט שבט המלך כדבר אשר דבר יהושפט "כי לא לאדם תשפטו כי לה'".  ותִקָרא באמת ובמשפט לפקודת השופטים "המלאכה החיצונה", כי לא היה לה דבר עם בית המלך.  אך כל דבר הכהֻנה והמקדש היה ביד אמריהו אשר כִהן בימים ההם, כי הכהן הגדול היה הראש לכל מלאכת עבודת ה'.  וזבדיהו בן ישמעאל הנגיד לבית יהודה היה ראש לכל דבר מלאכת המלך לכל דבר פקודת הצבא ולמשמרת הארץ למלחמה ולשלום ולכל דבר אשר לממלכת יהודה עם הממלכות אשר מסביב.

ויהי המעט מיהושפט, כי כלכל את כחל דברי ממלכתו מבית על פי המתכנת אשר תכן לה דוד, וישם לו גם את שלמה למופת בדבר סחר הארץ עם הארצות הרחקות.  ויבן עשר אניות כמשפט אניות תרשיש ללכת אופירה דרך ים סוף לזהב.  ואדום הסרה למשמעת מלכי בית דוד היושבת בין יהודה ובין ים סוף לא עמדה לשטן לו.

ותחת אחאב מלך אחזיה בנו על ישראל ויעש גם הוא את הרע ככל אשר עשו אביו ואמו ויֵזֵל מאד ללכת אחרי ההבל ולעבוד את הבעל בכל לבו ולהשתחות לשקוץ השומם הזה.  ותקל בעיניו עבודת הבעל אלהי צידון וידרוש גם בבעל זבוב אלהי עקרון אשר לפלשתים, אך בכל זאת לא הפר יהושפט ירא האלהים את בריתו עמו.  ויהי לבו שלם עמו ככל אשר היה תמים עם אחאב אביו.  ויהי בבנותו את האניות וישתפהו עמו גם בדבר הבנין גם בדבר המסחר.  וימלא את ידו לשלוח את עבדי אחזיה עם עבדיו ולאכול את פרי סחר אופיר חלק כחלק, ולא התבונן יהושפט, כי בדבר הזה הוא נותן למלכי בית אפרים מדרך כף רגל ומעבר בארצו ומבוא לעלילותיהם הנשחתות בקרב בני עמו.  אך ברית הימים הזאת לא האריכה ימים, כי אך הורד הורידו את האניות בעציון גבר והנה רוח קדים באה ותשברם ותהרסם, ויהי איש נביא במרשה אשר ליהודה ושמו אליעזר בן דוֹדָוָהו ויגל ביום ההוא את אזן המלך את הרעה אשר מצאה באותו בעציון גבר הרחוקה, ויאמר לו "בהתחברך לרשע פרץ ה' את מעשיך"[55].  ובעיני בני קרח משוררי הקדש אשר ידם נכונה עם הנביאים לא טובה גם ברית מלך יהודה עם מלך בית אפרים גם ברית המרכלת עם הגוים הרחוקים, כי רק ארץ יהודה וירושלם לבדן נחשבו להם למשגב אלהים[56]  וחומותיהן וארמונותיהן והיכליהן למשכן הכבוד, החיל והעז ולמעון חסדי ה'[57].  וירע בעיניהם על יהושפט אשר תחת שים לב להתבצר במקומו ולשמור על ארצו[58]  שם עיניו בקצה הארץ.  ויהי כאשר באה השמועה, כי נשברו האניות ויביעו את הגיוני לבם בשיר, וילעגו על קרית מלך רב אשר בצפון הארץ לאמר:  על שמרון בעלת ברית מלך ציון הקטנה והנאוה משוש כל הארץ[59].

            כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ עָבְרוּ יַחְדָּו                  הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ נִבְהֲלוּ נָחְפְּזוּ

            רְעָדָה אֲחָזָתַם שָם חִיל כַּיּוֹלֵדָה                     בְּרוּח קָדִים תְּשַבֵּר אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ;[60]

ויהי  אחרי כן וידבר אחזיה על לב יהושפט לחדש עמו את ברית המסחר, ולא אבה עוד מלך יהודה לשית ידו עמו בדבר הזה, אך לא חשך את ידו מתמוך את ממלכת בית אחאב, גם אחרי מות אחזיהו, כי לא האריך אחזיהו ימים, כי בשנה השנית למלכו נפל בעד השבכה מן העליה בהיכלו ויחל וימת.  וימלך יהורם (2865 – 896) אחיו בן אחאב תחתיו.  ויעש גם הוא את הרע אך לא כאביו וכאמו כי את מצבת הבעל הסיר משמרון, ובדברי הממלכה לא היה רפה ידים כאחזיה אחיו אשר ראה את פשע מואב אשר פשעה מתחת יד מלכי אפרים במות אחאב[61], ולא התבונן, כי נוקד היה מישע מלך מואב והעלה למלכי אפרים מנחה אלף כדים ומאה אלף אילים מגֻדלי צמר.  וימנע מישע את מנחתו למן היום אשר מת אחאב, ואחזיה לא הרים יד.  ויהי אך עלה עלה יורם על כסא אחיו ותהי ראשית מעשהו לפקוד את צבאו ביום ההוא[62]  ולהסיעו על מואב למלחמה.  וישלח אל יהושפט לבקש מעז ממנו ויעתר לו, ויעבר מלך אפרים ומלך יהודה את מדבר אדום, ויקח יהושפט גם את הנציב אשר הפקיד על אדום הפרה למשמעת יהודה אשר נתנו לו בני אדום כבוד מלך, ויבאו מקץ שבעת ימים ארצה מואב.  והמואבים מקדמים את פניהם על הגבול מכל חוגר חגורה ומעלה לאמר, כל זכר במואב תופש חרב.  ויכו בני ישראל את מואב מכה רבה מאד, ויהרסו הם וישיתו ארצם שממה והקלעים הכו לפי חרב את קיר הרשת עיר מואב.  וירא מלך מואב, כי לא יכול לבני ישראל ויאמר להבקיע בשבע מאות איש אל מחנה מלך אדום, ולא מצאה ידו גם לזאת, ויחר אפו.  ויהי כי עלתה בידו לתפוש את בן מלך אדום[63]  וישרפהו באש אל החומה לעיני אביו ולעיני כל המחנה.  ויגדל מאד עון מלך מואב בעיני נביאי ישראל ימים רבים אחרי כן וינבאו לו אחרית רעה[64].  ויֻכו כל בני ישראל ובני אדום בתמהון למראה האכזריות הזאת ולא יכלו עוד להלחם וישובו איש לארצו.  ותבער חמת מלך אדום למן העת ההיא על בני יהודה, כי לא רבו את ריבו וישמור את הדבר בלבו לעת מצא.

ובני מואב אשר חלו בם בני ישראל מכה רבה מאד, שמרו על כל עברתם ליהושפט על אשר עמד למעז ליורם מלך אפרים.  ויהי עוד יהודה יושבת לבטח ובני עמון ומואב חרשו רעה על ישראל להכריתו ולהשמידו עד כלה[65].

            כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ;

            עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֵיךָ;

            אָמְרוּ לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגוֹי וְלֹא –יִזָּכֵר שֵם-יִשְרָאֵל עוֹד;[66]

ויכרתו ברית בסתר עם ההגרים היושבים מקדם לגלעד, ועם אנשי נבל היושבים בהר גבול שעיר, ועם שארית העמלקים והמעונים והאשורים בני דדן אשר מנגב, וגם הפלשתים הנכנעים בידי יהושפט שתו עמם ידם בסתר בעצת צר, אשר שמרה את עברתה לבית יהודה למן היום אשר השיב יהושפט את פני מלכי בית אחאב מהשתתף בדבר אניות עציון גבר, כי כל ימי היות יד מלכי בית אחאב נכונה עם מלכי יהודה, שמו גם חלק צר בעלת ברית בית אחאב כי בדבר הזה היתה פתוחה גם לה דרך ים עד הֹדו.  אך למן היום נדרה יהודה מפניה את דרך עציון גבר היתה לבית ישראל "סלון ממאיר וקוץ מכאיב"[67]  כל ימיה.

ויקומו העמים האלה, ויסבו חרש את ים המלח, ויפשטו חיש מהר על עין גדי ויהי המחנה כבד ערב רב מאד   ויהי בהתבשר פתע ליהושפט כי הבקיע אויב אל לב ארצו, ויהי כאובד עצות, כי לא עלתה כזאת על לבו מתמול שלשום, ועל יושבי ערי יהודה נפל פחד פתאם, ויחישו מפלט להם ולנשיהם ולטפס בירושלם הבצורה.  ויהושפט קרא צום ויעל אל בית ה' ויתפלל באזני כל העם מקירות לבו אל ה', כי יושיע את עמו.  ותצלח רוח אלהים על איש הלוי מן המשוררים בני אסף ושמו יחיזיאל ויאזור את העם חיל בשם ה', כי יחלצו לקראת האויב, כי ה' ילחם להם.  ותחזקנה ידי המלך והעם וישכימו ממחרת בבקר ויתפקדו לגדודיהם ויצאו למדבר תקוע והחלוץ נוסע לפניהם והלוים עוברים לפני החלוץ בכלי שיר אלהים ונושאים רנה ותפלה.  כי מימי מלחמת אבים בירבעם היתה לחק ביהודה להוציא את כלי הקדש למלחמה ככל אשר הוציאו בימי הקדם את ארון הברית[68]  ולהזכיר את עבודת הכהנים והלוים הנעבדת בהיכל הקדש בירושלם[69].  וה' שלח רוח רעה בין בני עמון ומואב ובין יושבי הר שעיר ותקם ביניהם מלחמה עזה ותעל יד עמון ומואב ויכו בבני שעיר מכת הרג ואבדן, אך גם אחרי כלותם חמתם בעם אשר זה מעט כרתו עמם ברית לא נאספה החרב הנטושה אל תערה.  ויפרץ ריב במחנה עמון ומואב ותשכל חרב איש את אחיו בני עמו עצמו ובשרו ותרב ההרגה מאד.  ויהי בבא יהושפט וחילו אל המערכה והנה כל המחנה מלא פגרים מתים וכל יתר העם מהרו ויפֻצו איש לעברו, ולא היה עוד ליהושפט איש ריב להלחם בו.  ויעט כל העם אל השלל ותהי הבזה רבה ויבזו את המחנה שלשה ימים.  ולא היה בתוך מחנה יהודה די חמורים פרדים וגמלים לשאת את כל השלל.  ויקהלו כל העם ביום הרביעי אל עמק אחד[70]  ויברכו שם את ה' ויעלו משם ירושלמה בנבלים וכנורות וחצוצרות ותהי ראשית דרכם אל בית ה'.  ולא הוסיפו עוד העמים אשר מסביב לחשוב מחשבות מלחמה על יהושפט, כי ראו כי ה' נלחם לו.

וליהושפט היו שבעה בנים ושם בכורו יורם, ויהי כי אהב המלך את כל בניו ויתן לכלם מתנות רבות וישם אותם לנציבים בערי המצֻדות ביהודה ואת הממשלה נתן ליורם בנו כי הוא הבכור וימת בן ששים שנה  (2868 – 893)  בשנת העשרים וחמש למלכו.

ויהי אך שכֹב שכב יהושפט המלך החסיד והנאמן עם אלהי אבותיו בשנת חמש ליורם מלך אפרים, ותדֹף פתאם כעשן כל הטובה וכל הברכה אשר התענגו עליהן בני יהודה זה ששים ושש שנה כל ימי אסא ויהושפט.  כי זרע המר אשר זרעו ידי יהושפט בקחתו את בת אחאב ליורם בנו לאשה, נתן עתה את פריו, כי עתליה המרשעת בת איזבל אשת יורם הרימה עתה את ראשה;  ויהי כי צרה עין האשה העזה וכבירת כח הלב הזאת בגדולת תורת משה ובמלכות בית דוד ותתנכל כל ימיה להכרית כל שריד לבית דוד.  ויהיו אחי המלך, אשר לא נקשרו בעבותות אהבה, עם בית עמרי ושרי בית חמיה, הנאמנים עם ה'[71]  ועם בית דוד כקוץ מונד בעיניה.  ויקם יורם ויהרוג את כל אחיו הטובים ממנו ואנשים משרי בית אביו, אשר עמדו לפניו.  ויהי בשבתו על כסאו ויעזב את תורת אלהי עמו וישם את כל מעשה בית אחאב לחק בארצו, ויעש במות בהרי יהודה וידח את ירושלם ואת יהודה אחרי הבעל, כי גם בעוד יהושפט חי לא היה שלם עוד לב כל העם מקצה עם תורת אבותם[72], ומסורת הברית אשר היתה לשתי הממלכות ליהודה ואפרים הרבתה לשחת במסתרים גם ביהודה.  ותהיינה ערי הגבול הראשונות אשר החלו ללכת בדרך אפרים, ולזנות אחרי הבלי הנכר.  ויֵאָמר ללכיש עיר הגבול "ראשית חטאת לבת ציון"[73].  ותרא אדום כי כשל כח יהודה מבית ומחוץ, ותפשע ביהודה, ותמלך עליה מלך אשר פרק על מלכי יהודה מעל צואריו.  ויסע יהורם בכל חילו וברכבו ויפשט על גבול אדום לילה ויך את אנשי הגבול לפי חרב.  אך אל לב הארץ לא יכול להבקיע כי קדמו בני אדום את פניו ויכו את שרי הרכב אשר ליורם ואת כל מחנהו ויפוצו איש לעברו[74].  וישָׁבר ביום ההוא על יהודה מעל אדום ותהי אדום לממלכה כקדם.  ותהי עוד ארץ קטנה סרה למשמעת יהודה ושמה לבנה, ויהי כשמוע לבנה, כי פשעה אדום ותפשע גם היא מתחת יד יהודה.  ותהי אדום לאויבת בנפש לישראל, ותזכור את הרעות אשר מצואה מיד יואב, אף כי היא היתה המתגרה אז בראשונה בישראל, ותשמור את עברתה ותשחת את רחמיה ותטרוף באפה כל נפש מישראל אשר נפלה בידה[75].

וצֹר ופלשתים אשר נוסדו יחד בימי יהושפט עם בני עמון ומואב לא נחו ולא שקטו גם המה.  וישיתו ידם עם אדום ותָפשו את בני ישראל אשר הֻטלו אל ארצותם,והסגירו אותם המונים המונים בידי אדום לעשות בם שפטים[76], או מכרו אותם לסוחרי בני יון לעבדים[77].   ועין ה' היתה לרעה בבית יורם וישב לו כרשעתו.  ויהי המעט, כי נקרעו מידו ארץ אדום וארץ לבנה, ותִפָתח עליו הרעה מנגב ומים, אשר נשקפה גם לאסא מיד זרח הכושי גם יהושפט מיד המעונים ויושבי הר שעיר אשר שתו את ידם עם עמון ומואב.  ויתקוממו על יהורם גם הפלשתים גם הערבים אשר עבדו את יהושפט אביו וישיבו לו מנחה[78]  ויוָעצו לב יחדו ויעלו ויפשטו על יהודה מנגב וממערב, ויבקעו את ירושלם ויפרצו אל בית המלך ויבזו את כל רכושו וישבו את נשיו ויהרגו את בניו ולא נשאר לו בלתי אם בן אחד הקטן בכל אחיו.  ויבא על המלך הקשה הזה חמס אחיו ושרי בית אביו ודמם.  ותשכל חרב זרים את בניו ככל אשר שכלה חרבו את אחיו בני אביו, ובכל זאת לא שב עוד אף ה' ממנו וינפהו בחלאים רבים מאד וימת בתחלואיו הרעים בשנה השמינית למלכו.  ומה שונה היה מות המלך הזה ממות אביו הצדיק ומה עצמו ומה רבו התלאות אשר באו עליו בשמונת השנים הרעות שנות ממלכתו.  אדום ולבנה אבדו מידו, פלשת וערב הרימו בו יד, נשי בית המלך הלכו שבי ובניו נפלו לפי חרב.  והמלך כואב דָוֶה ומחלתו אנושה ומגואלת, ונפש קהל עמו נקעה ממנו ולא עשו לו כבוד במותו ולא נתנו לו קבר בתוך קברות אבותיו המלכים.

וימלך אחזיהו  (2876 – 885)  השריד האחר לבית יורם, תחת אביו ושם אשתו המלכה צביה מבאר שבע.  וירשע ויעש גם הוא את הרע ככל אשר עשה אביו.  כי עתליהו אמו היתה יועצת להרשיע, אך תחת אשר אביו לא היה דבק ביורם בן אחאב מלך אפרים ויהי בודד לנפשו[79]  נִלוֹה נלוָה אחזיה על יורם מלך אפרים, ויהיו שרי ביתו לו ליועצים.

ויורם מלך אפרים אשר התחזק בתחלת מלכותו ויך את מואב לא הוסיף להצליח, כי בן הדד, אשר אחאב אביו שלחו מידו ויחיהו, החליף כח ויצר מאד ליורם בן איש חסדו אשר נתן לו את נפשו ואת ממלכתו לשלל.  ויצק לו ויצר עליו פעמים ויפלא ה' את חסדו לישראל ויצילם שתי פעמים מיד ארם[80].  גם רעב גדול ונורא היה באפרים  כשבע שנים[81], וימת בן הדד וימלך חזאל תחתיו, הוא הרבה להכביד את ידו על בית אפרים גם מבן הדד.  ויהי בהתחדש המלחמה בין אפרים ובין ארם ברמות גלעד ויבא אחזיה מלך יהודה וחילו לעזור את יורם מלך אפרים אחי עתליה אמו. ויֻכה יורם מכה אנושה מאד ביד הארמים, ולא יכול עוד לשבת במחנה.  ויטוש את המלחמה ביד שריו פקודי החיל וילך יזרעאלה עירו להתרפא שם.  וגם אחזיהו הלך שמה לבקר את דודו החולה.

ואליהו הנביא איננו עוד, כי לקח אותו אלהים, באחרית ימי אחזיהו בן אחאב מלך אפרים.  ויקם תחתיו לנביא את אלישע בן שפט אשר משח אותו אליהו בדבר ה' ביום שובו מהר חורב.

ויהי אלישע איש מלא כח ורוח ה', איש אשר גבה לבו מאד בדרכי ה'[82]  וירחב לבו[83]  ולא חת מפני כל[84]  ולא נשא פנים לאיש[85], ויהי איש חפץ חסד[86]  שונא מתנות[87]  ונדיב רוח מאד[88], וכל שמץ דבר נבלה היה לו לגעל נפש[89].

וככל אשר היתה תוכחתו למלכי בית אחאב קשה ונמרצה כן היה להם לרוח עצה[90]  ולרוח גבורה במלחמותיהם, אך באחרונה הראהו ה', כי מלכות בית אחאב היתה כרקב לבית ישראל כלו.  וינגד גם את בית אפרים גם את יהודה בחטואתיו ובתועבותיו, כי שב גם המלך יהורם גם העם לזנות אחרי הבעל אשר הסיר בתחלת מלכותו את מצבתו מפניו.   ואחזיהו מלך יהודה הלך גם הוא בחטאות בית אחאב ולא סר מהן.  ותהי רעה גדולה נשקפה לרוח העם ולהורתו.  ויקרא אלישע לאחד מבני הנביאים וישלחהו אל המערכה לרמות גלעד למשוח את אחד שרי החיל החונים שם את יהוא בן יהושפט בן נמשי למטה מנשה[91]  למלך על אפרים.  ויהוא איש גיבור חיל אך עז ונמהר מאד ואין איש טוב ממנו להפוך את כסא ממלכת אחאב.  ויהי אך משה אותו מן הנביאים, ויתקעו שרי החיל בשופר ויקראו:  מלך יהוא!  ויוסע יהוא וגדודיו יזרעאל.  וישמע יורם מלך אפרים כי נוסע יהוא לקראתו ויהגה אימה כי כלתה אליו הרעה ויאמר לכבדה, למען השב את המת מהסחיט, וישלח מלאכים לקראתו לקדם פניו בברכה.  וישב יהוא את פניהם ולא נתנם לשוב אל אדוניהם.ויצא יורם לקראתו הוא ואחזיה איש ברכבו לקרוא לשלום לו.  וימלא יהוא את פני יורם קלון, חיך גם את יורם מלך אפרים גם את אחזיה מלך יהודה וימיתם.  וישחט בעברתו ובאכזריותו ארבעים ושנים איש ממשפחת המלך אחזיהו ומשרי יהודה, ויהי עד בא יהוא העירה ואיזבל שמעה את דבר המטבח אשר הכין יהוא, ותשם פניה כחלמיש ותיטב את ראשה למען מצא חן בעיני יהוא.  ויהי יהוא בא העירה ותשקף בעד החלון ותיטב הזקנה את דרכה לבקש אהבה ותקרא:  "השלום זמרי הורג אדוניו!"  ויצן יהוא את הסריסים אשר נשקפו אליו מבעד החלונות וישמטוה ארצה ותהי למרמס לרגלי הסוסים.  ויפיל יהוא את פחדו על שרי יזרעאל אומני שבעים בני אחאב ויומרץ את פקודתו עליהם, לשלוח לו את ראשי חניככם בדודים, ולא קמה בהם רוח למרות את פיו, ויעשו כן.  ויוסף יהוא חיך את הנשארים לבית אחאב וכל שרי ביתו וכל גידוליו וכוהניו ומיודעיו ויאבד כל שריד לבית אחאב, ויבא על בית אחאב הדבר אשר דבר אליהו, וישע יהוא בעקבה וילכד בערמתו את כהני הבעל כולם ולא נפקד מהם איש ויפשטו עליהם הרצים ויכום לפי חרב, לא הותיר מהם איש.  ויוצא את מצבת הבעל ויתצֶהָ וישרפה, וישם את הבעל למחראות.  ויגדל יהוא לעשות בהשמידו את הבעל מבית אפרים עד עולם, אך אכזריותו הגדולה אשר שהתה את כל רחמי אדם בקרבו השבו לו הנביאים לחטאת לא יוכל כפרה[92].

וישתנו פני שני בתי ישראל מן הקצה אל הקצה, כי ככל אשר השמיד יהוא את בית אחאב עד אחד, כן השמידה עתליה אחרי מות בנה את יתר פלטה בית דוד אשר השאירו הערבים והפלשתים ביום החותם את יורם ואשר השאיר יהוא ביום הכותב את בני אחזיה ושריו.  ותימלך  (2877 – 884) תחת אחזיה בנה, למען הסב ברבות הימים את ממלכת יהודה אל מלכי צידון אחי אמה.  אך בהָמֵת המרשעת הזאת את כל זרע הממלכה מלטה והושבע בת המלך יורם בלט את יואש בן אחזיה ילד בן שנה, אותו ואת מינקות ותמלטהו בית ה', ותמָלט שמה גם היא, ותתחבא שם היא והוא שש שנים מפני עתליהו.  וקרוב הדבר מאד, כי התבצרו הכוהנים שם מפניה כל ימי מלכותה, כי חומות המקדש היו בצֻרות ולא נתנו לה מדרך כף רגל בבית ה' כל ימי מלכותה.  אך בכל זאת נסתה המרשעת הזאת את כחה ותאמר ללכת את בית ה', ויפרצו בו אנשיה[93]  פרצות ולא מצאה ידם להבקיע אותו אליה, אך השג השיגה ידם לבֹז את אוצר בית ה' ויקחוהו ויעשוהו לבעלים.  ולא עלה על לב אשת הדמים הזאת, כי הבית הקדוש המרכז לתורת האלהים היה גם בית מפלט לפליט האחרון מבית דוד, אשר בכל הדם הרב אשר שפכה למען האבידו יעץ ה' כי בֵלֵה יְבֵלָה אותה ואת בית אתבעל אביה ואת צידון עמה והיה עוד בתוך עמו לתפארת ולגאון עולם.

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 

 

 

 



[1]     מ"א  כ"ב,  מ"ו.

[2]     דהי"ב י"ז,  ה'.

[3]    אם ישים החוקר אל לבו,  כי מדין תורה היו כל בני העם חיבים לעבור על הפקודים,  לא יחשב כגוזמה מספר

     חיל יהושפט הגדול מאד (דהי"ב י"ז,  י"ד – י"ח)  ואין לשכוח,  כי גם אדום היתה או לישראל עוד וצבאותיה

     יצאו גם הם לרגל צבאות בני יהודה ( מ"ב ג',  ט'),  ומי יודע אם לא נכלל גם מספרם במספר חיל יהושפט הנפרט

     בדהי"ב.

[4]     מ"א  כ"ב,  ד'.

[5]     דהי"ב  י"ח,  א'.

[6]     "ומלאה רבה היה לו"  (דהי"ב י"ז,  י"ג)  ועיין מלת "מלאכה"  (בראשית ל"ג,  י"ד).  ואם כל עצם המס היו

       אילים ותישים שהם זכרי הכבשים והעזים,  על כרחי אני אומר,  כי להשביח את המין באו.

[7]     עתליהו בת עמרי (מ"ב ח',  כ"ו)  תכיפת עתליה לעמרי לאו דוקא.  ופירוש המקרא כך הוא עתליה בת אחאב בן

       עמרי . ודבר זה מוכרע ממקרא אחר שבפרשה זו הקורא לה "בת אחאב"  (י"ח)  ואפשר לבת הבן להקרא בת, 

       אך בשום פנים אי אפשר לאחות שתקרא בת.

[8]     מ"א  כ',  י"ד – ט"ו.

[9]     מ"ג.

[10]    כ"א,  כ"ז.

[11]    כ',  ד'.  ט'.

[12]     י"א.

[13]     כ"א.

[14]     מ"א כ"ב,  ח'.  ט"ז,  י"ח.

[15]    "אחאב שקט היה" (סנהד' ק"ב:)  = "מחצה עונות ומחצה זכיות" (רש"י).

[16]    י"ח,  י"ז.  כ"א,  כ'.

[17]    "שלח קבוץ"  (י"ח,  י"ט)  "וישלח...  ויקבץ" (כ').

[18]    כן נשמע ממליצת "ויהי הנקל לכתו בחטאות ירבעם...  ויקח... את איזבל ויעבוד את הבעל וגו"  (ט"ז,  ל"א.) 

      כי בתחלת מלכותו עבד רק את העגל ואח"כ עבד גם את הבעל.  ומכאן שתי תשובות על הח' גראֶץ האומר,  כי

      השבית אחאב העגלים מפני הבעל (גד,  23 II)  והכתוב הזה עושה את הבעל לתוספת על העגל.  השנית,  כי פסוק

      זה מעיד כי בהיות אחאב מלך,  לקח את איזבל לאשה ואז הנהיג גם את הבעל,  תחת אשר עד העת ההיא עבד

      את העגל לבדו,  וגראץ אומר,  כי עמרי לקח לאחאב בנו את איזבל לאשה (22).

[19]     מ"ב  ט',  כ"ב.

[20]     מ"א  כ"א,  כ"ו.

[21]     כ"א,  כ'.

[22]    כ"ב,  ח'.

[23]     הדאקטור יוליוס פירסט העיר בתורת חוקר מובהק בקדמוניות העמים,  כי מעולם לא קמו בצידון נביאים

      לאליליהם וכל עצמם של נביאי הבעל בשמרון,  לא באו,  כי אם להתיש את כח נביאי ישראל.   (פירושו כ"א

      י"ח,  מ').

[24]     כן נשמע מהבטחת אליהו לאשה הצרפתית  (מ"א  י"ז,  י"ד)  וצרפת היא הארץ צידון (ט')  וגם מנגדר הסופר

       הקדמוני לצידונים יספר,  כי רעב גדול היה בצידון בימי אתבעל  (מובא בקדמ'  2.  13  IVII).

[25]     מ"א י"ט,  י"ח.  והמספר הקצוב והמצומצם ילמדנו כי בעין אגודה מסוימת היתה המונה מספר לחבריה.

[26]    מ"א י"ט  י.  (ועיין פרק קודם).

[27]     בגמרא (חולין ה'.)  השתדלו רבותינו האמוראים להוציא את מלת "והעורבים"  (מ"א י"ז,  ו')  ממשמעה הרגיל

      ולעשותה שם אדם או שם מקום.  והנה רבותינו התנאים באים ומושיטים לנו,  דבר זה בקנה ואומרים לנו

     דברים ברורים :  "עיר היא בתחום בית שאן ושמע ערבו"  (בראשית רבה ל"ג)  ותבנית השם הזה לדעתנו כהגגית

     שם "בוכרו"  (דהי"א ח',  ל"ח).

[28]     מ"א י"ח,  ל'.

[29]     רק פעם אחת נזכרו עוד נביאי הבעל (מ"ב י',  י"ט) אך לפי העולה מכלל המאורע אין האמור שם אלא אשגרת

      לשון בלבד בפי יהוא ובסגנון פקודתו,  וכונת הפקודה היתה על כהני הבעל,  כי פה כתוב כי כל הנביאים מתו 

      (מ"א י"ט,  א')  ואין להחזיק כי איזבל חדשה עוד הפעם את נבואת הבעל אחרי אשר היתה לבוז. 

[30]    בשנת מות אחאב הננו מוצאים הבל נביאי שקר מתנבאים תרמית לכם בשם ה' (כ"ב,  י"ב.) ודברי גראץ דברי

     רוח הם,  כי הנביאים האלה תלמידי אליהו היו שרפתה רוחם בעת ההיא ויסבירו פנים לאחאב להנבא לו כטוב

     בעיניו.  אי שמים !  המודה בדברי נביאים  (  או רק המכבדם יאמר כן ?  ומה המריצהו לזה?  והלא בפירוש

     שאל יהושפט "האין פה נביא לה' ?"  (כ"ב , ז.)  מכלל שכל הנביאים שהתנבאו לפני אחאב לא היו בני הנביאים 

     נביאי אמת.

[31]     מ"א כ"ב,  ל"ט.  ואין לברר אם היה רוב בנינו שן,  או רק קשוטיו היו שן,  אך זה ברור,  כי לא בא שן לארץ

      ישראל,  בלתי אם בידי הצדונים אשר סחרו אל ארץ הדו מקום השנהבים בעלי השן.

[32]     כ"ב,  כ"ו.

[33]     כ"ב, ל"ט.

[34]    בן הדד זה אינו בן הדד ההוא.  אשר היו לו דברים עם אסא (מ"א ט"ו,  י"ח.)  כי אם בנו אשר בימי עמרי אבי

      אחאב לא עלה עוד על הכסא,  כי בימים ההם היתה עוד המלוכה לאביו (כ',  ל"ד).

[35]      "אומר אני,  הם שנאמר עליהם : "כל הברכים אשר לא כרעו לבעל שבעת אלפים" (רש"י מ"א כ',  ט"ו.) 

      והדברים מתקבלים מאד מאד,  כי מלבד המנין המסכים בשני המקראות,  הנה הרוח החיה במלחמות אחאב

      בארם,  היו נביאי ה'  (מ"א כ',  י"ג.  כ"ב.  כ"ח.  ל"ה.  ל"ח.)  ובכן אין ספק,  כי המתחזקים ההם היו רק שבעת

      אלפים הנאמנים לה' (י"ט,  י"ח) ,  אשר רק הם לבדם שמעו לקול הנביאים.  ואולי יש מעין רמז לזה במליצת

      "כל העם כל בני ישראל"  (כ',  ט"ו)  לאמר :  האנשים אשר ראוי להם להקרא עם ישראל היו רק הם ולא יותר, 

      כי אי אפשר לאמר כי בכלל העם לא היו יותר משבעת אלפים נפש.

[36]     "וירדפם ישראל"  (מ"א  כ',  כ'.).

[37]     נאמר בראשונה "ויך את הסוס ואת הרכב"  (כ',  כ"א)  הרי רכב ופרשים אמור הוא מה אני מקיים  "והכה

      בארם מכה גדולה " (שם).  על כרחו הוא בא לרבות את חיל הרגלי.  הסוס:  אין משמעו גוף הסוסים כי בזמן

       ההוא כבר היו הסוסים נחשבים מאד באפרים וביחוד בעיני אחאב (י"ח,  ה')  והסוסים נחשבו לשלל טוב מאד, 

       כי אם את הפרשים רוכבי הסוסים הכו בני ישראל.

[38]     משנת מלחמת ארם האחרונה נדע לעמוד על שנות המלחמות שלפניה.  המלחמה האחרונה היתה שנת מות

      אחאב שהיא שנת  2863  לימות העולם ולפניה כתוב  "שלוש שנים אין מלחמה בין ארם ובין ישראל"  (מ"א

       כ"ב,  א')  ובכן היתה מלחמת אפק  מלפניה בשנת 2860 ומלחמת מצור שמרון הקודמת לה,  שנה אחת 2859.

[39]     הנביאים נהגו במדברותיהם אל אחאב בימי תחלת המלחמות,  את מנהג משה רבם עם פרעה וישימו את

      הנפלאות אשר יעשה ה' לעמו,  למכשיר להפיץ את דעתו ואת אמתו בארץ ויחתמו גם הם את דבריהם "וידעת

      כי אני ה'"  (מ"א כ',  י"ג.  כ"ח).

[40]      מ"ב  ט',  כ"ו.

[41]     מן הסתומה שסתמה איזבל את דבריה "אני אתן לך וגו'"  עולה ומתבאר כי אמרה לו אני אקבל את דבר קנית

      הכרם על עצמי ולפניך אביא דבר גמור ולך אל יהי שום עסק בזה.  וגם הסתומה השנית "אין נבות חי,  כי אם

      מת ! "  מביעה לאמר :  מת נבות וכיצד מת אם בדרך זו או זו היא אחת היא,  אחרי אשר איננו חי.  והמכתב

      הנעשה לפי דברי המקרא רק בידי איזבל נעשו ושלא מדעתו.  ועיין היטב.

[42]     מ"א כ',  ל"א.

[43]     שם כ"א,  כ"ז – כ"ט.

[44]     ויקח אשה את איזבל ויעבד את הבעל (ט"ז, ל"א).

[45]     י"ח,  י"ג.  י"ט,  ב'.

[46]      דהי"ב י"ח,  ב'.  כן עולה מן הכתוב.

[47]     דברים ד' ,  מ"ג.

[48]     AMPHITHEATER  בלי ובלשנות אירופה  (חולין ה'.)  וזה הפשט המתקבל,  כי אי אפשר לאמר ,  כי מלך

       אדיר כאחאב אשר ישב בבית שן יקדם את פני מלך אדיר ומכובד בעיניו מאד בגרן כפשוטו .    גרן איננו בנין

       בארצות הקדם,  כי אם ערמה שבלי הוגן שחשודים סובבים בו במעגל.  ומסבה כזו טובה לראות ולהראות לכל

       העומדים לפניהם.  והסנהדרין היו נוהגים לשבת בסדר זה,  יען כי פני כל יושב כן,  איש אל אחיו,  ופני כלם אל

      שלש שורות של ת"ת היושבים לפניהם.  משחקי היונים היו עומדים כן,  למען הראות לעיני הקהל הבא 

      להשתעשע במשחקם .  ואחאב ויהושפט היו יושבים אגודות בכבודם כן,  למען הראות לעיני ארבע מאות

       הנביאים שהתנבאו לפניהם.

[49]      דבר זה נראה מן הכתוב  (מ"א  כ"ב,  כ"ו).

[50]     דהי"ב  י"ט,  ב'.

[51]     ט"ז,  י'.

[52]     קרוב הוא,  כי מזמור לאסף  (תהלים פ"ב) על יסוד בתי דינים שבימי יהושפט נאמר,  ועיין מוצא דברי באורי 

      מאורעות וכו'.

[53]     עיין דהי"א  כ"ו,  כ"ט.

[54]     דהי"ב י"ט,  י"א.

[55]     דהי"ב כ',  ל"ז.  והנכונה היא,  כי נבואה זו נאמרה בעצם יום השבר האניות ועל כן יתישב היטב מלת "פרץ"

      הבאה בלי עבר.  והפלא היה כי הודיע הנביא אם אשר נעשתה ביום ההוא במרחק כמה וכמה ימים ועל כן קדם

      ספור הנבואה במקרא לספור במקרא לספור המאורע,  ועל פלא זה נאמר "  כאשר שמענו כן ראינו בעיר ה'

      צבאות"  (תהילים מ"ח,  ט)  בסירוס המקרא כאשר שמענו בעיר ה' צבאות – מפי הנביא – כן ראינו – במעשה.

[56]     ד'.

[57]     י'.

[58]     י"ג – י"ד.

[59]     ג'.  ומלת "הר ציון"  הוא סוף מחצית הפסוק הראשונה ופירושו משוש כל הארץ היא רק הר ציון אבל "ירכתי

      צפון" כלומר שומרון עיר ממלכת אפרים שהיא בצפונה של יהודה וירושלם איננה מָשוֹש כי אם "קִרְיַת מלך

      רב".  עיר מלך בשר ודם המתגאה בגדולת הקטנה.   וכן אנו מוצאים בדברי הנביאים נביא הצדק מטיף על

      ירושלם "הנני בורא את ירושלם גילה ועמה משוש –  ישע' ס"ה ,  י"ח –  "ואמציה כהן בית אל קורא את עיר

        ממלכת אפרים "מקדש מלך ובית ממלכה – עמוס ז',  י"ב –".

[60]     ה' – ח'.

[61]      בשנת תר"ל  מצאו בעבר הירדן במסכי ים המלח מצבת אבן בתבנית לוח,  113 סנטימטר ארכה 70 רחבה,  ושלשים עביה,  את מצבת הזכרון הזאת הציב לו מישע מלך מואב בחייו ויחצב בה את זכרון דברי מלחמותיו שהיו לו מלכי ישראל ועל כלם עם עמרי,  אך יען כי רבות מאותיותיה אין להכיר,  על כן אין להציל מפיה דבר נכון.  פתשנן דברי האבן ימצא בפאלאסטינא למונק תרגום אשכנזי של לוי בסוף ה"א.

[62]     מ"ב ג',  ו'.  ומליצת "ביום ההוא" אי אפשר לה לחזור על יום פשיעת מלך מואב האמורה בפסוק שלפניו,  כי

      פשיעה זו היתה כשתי שנים לפני זה במות אחאב ככתוב בעצם הפסוק ההוא ובהתחלת מלכות אחזיהו  (א',  א')  

     ובכן אין מאורע לתלות בו את מליצת "ביום ההוא"  כי אם על יום היות יורם למלך שבו דבר הכתוב.

[63]   עיין מוצא דבר סדר מלחמות יהושפט האחרונות.

[64]     עמוס ב',  א' – ג'.

[65]     דהי"ב כ',  א'.

[66]      תהלים פ"ג,  ג' – ה;

[67]     יחזקאל כ"ח,  כ"ד.

[68]     דהי"ב י"ג,  י"ב.  י"ד.

[69]     י' – י"א,  תהילים כ',  ד'.  ועיין דברינו למזמור זה מוצא דבר בירורי המאורעות.

[70]     קרוב הוא כי "עמק ברכה"  (דהי"ב כ',  כ"ו) הוא עמק יהושפט (יואל ד',  ב')  ונקרא כן על כי חנה שם יהושפט

      ומחנהו שבעה ימים מחוץ לירושלם למען התחטא בימי נדה ביום השלישי וביום השביעי  (עיין במדבר ל"א, 

      י"ט)  כי טמאי מתים היו.  כי פשטו את החללים (דהי"ב שם כ"ה)  ודרכם הראשונה היה לבית ה' (כ"ח)  אשר

      שמה לא יב כל טמא.  ונקרא גם עמק ברכה,  כי ברכו שם את ה'.  כי בדברי תורה ותפלה מותרים טמאי מתים.

[71]     דהי"ב כ"א,  י"ג.

[72]     כ',  ל"ג.

[73]     מיכה א',  י"ג.  לכיש היתה עיר מבצר הגבול ליהודה  (דהי"ב  י"א,ט').על כן חנו עליה חיל אשור  (מ"ב י"ח, 

       י"ז.  ישעיה  ל"ו,  ב'.  דהי"ב ל"ב,  ט')  וחיל בבל  (ירמיה ל"ד,  ז')  .

[74]     עיין קדמוניות  ( 1,  5  X I )  ועיין פי' הרד"ק בשם אביו  (מ"ב ח',  כ"א).

[75]     עמוס א',  י"א.

[76]    ו',  ט'.

[77]     יואל ד',  ד' – ו'.

[78]    דהי"ב  י"ז,  י"א. [תולדות ישראל]  ז   7  ח"ג.

[79]      דבר זה עולה לעיני המתבונן המעמיק מדהי"ב כ"ב,  ד'.

[80]   מ"ב  ז',  י"ח.  ז',  ו' – ז'.

[81]    ח',  א'.

[82]     מ"ב ה', ח'.

[83]     ב',  ט'.

[84]     ג',  י"ג – י"ד.

[85]     ה',  י' – י"א.

[86]     ד',  ב'.  י"ג.

[87]     ה',  ט"ז.

[88]     ו',  כ"ב.

[89]     מ"ב  ה',  כ"ו – כ"ז.

[90]     ו',  ט' –י'.

[91]    מ"ב ט',  ב'.  ומסורה עלתה בידינו מרבותינו כי בית יהוא משבט מנשה הוא.

[92]     הושע א',  ד'.

[93]      דהי"ב כ"ד,  ז'.  שם כתוב "בניה"  ולפי דעתנו בניה פה לאו דוקא ופירושו "נעריה"  לאמר עבדיה וחילה,  ופי' הרד"ק :  "בנים לה מאיש אחר לא מן המלך "  אינו מתקבל כלל.