_ ספר/י לנו מה שגוי

דואל:

זכרו שאין משמעות למספרי שורה או עמוד בטקסט רציף באינטרנט. אנא ציינו מספר פסקה, ו/או העתיקו כמה מלים סביב כל שגיאה, כדי להקל עלינו למצוא את הטעון תיקון.

רשימת הגהות:

נודיע לך בדואל כשנעיין בהגהות ונתקן את הטקסט.

_ נשמע לשמוע מה אהבת!

דואל:

ההמלצה שלך:

(אנו מפרסמים המלצות ביומן הרשת שלנו)
פרויקט בן-יהודה: בפייסבוק | ב-YouTube
יומן הרשת של פרויקט בן-יהודה

מראשית מלכות בית דוד עד מות חזקיהו: ימי חזקיהו

זאב יעבץ

לתוכן הענינים

 

מראדך – בלאדן ותרחקה עוינים את אשור.  חזקיהו פורק עול אשור.  פני סנחריב אל מצרים ואל יהודה.  מעבר הררי הלבנון.  חזקיהו מתבצר ומתאזר.  החסות בצל מצרים.  חפזון ובהלה.  מרך וטפשות לב ביהודה.  מזמות שבנא הסוכן.  הגות לב חזקיהו ומדברתו.  סנחריב בלכיש.  ברית בינו ובין חזקיהו.  סנחריב מחלל בריתו ושבועתו.  רבשקה לפני שערי ירושלם.  גדופיו והליכות שרי חזקיהו עמו.  עצבון בעיר ובבית המלך.  עז ישעיהו.  יד אשור בפלשתים בעמון ובמואב.  סנחריב בצפון מצרים.  שמועת תרהקה.  רשעת רבשקה ומדברת ישעיהו.  סנחריב מגיס מפני תרהקה את שביו ארצה יהודה.  שבויי ערי ישראל.  ירושלים במצור.  יאוש ואין תקוה.  מראה נוראות.  תשועה פתאם.  רעש אש.  מגפה ןמבוסה במחנה האויב.  פחד ורעדה.  ששון ושמחה בירושלם.  מנוסת פליטי אשור.  בזה במחנהו.  מחלת חזקיהו ורפואתו.  חסדו אל שבויי סנחריב.  דברי הנביאים ושירי הקדש.  מפלת סנחריב.  שובע ועושר בארץ.  בנין ערים.  רום קרן העבודה ומרבית המקנה.  בית נכאת.  הכסף הזהב ושמן האור.  בית הנשק.  כבוד חזקיהו בעיני מלכי דורו.  מלאכי מראדך – בלאדן.  ברית מראדך – בלאדן עם חזקיהו.  חזקיהו מגלה כל מצפוניו למלאכי מראדך.  הוכחת ישעיהו וחזיונו.  חליפות ברוח המלך.  רעה נשקפה.  תוכחת מיכה המורשתי.  תשובה ורוחה.  אחרית סנחריב.

3043 – 3067

ובימים אשר התברך מלך אשור בלבבו להאביד כל זכר לישראל באדמת אפרים בהושיבו עליה פליטי עמי נכר;  בעצם הימים ההם החל ה' להקים לממלכה האדירה ההיא אויבים מבית ומחוץ.  הן בימי יותם החל נבונאַצר[1] נציב בכל לפרק את עֹל מלכי אשור ארץ ממשלתו וידיו לא עשו תושיה.  ובכל זאת לא חת מראדך בלאדן המושל בכל בימי חזקיהו, ויֵעוֹר גם הוא להרים יד באדוניו, בסנחריב המֹלךְ תחת שלמנאסר ולהתחזק ולשום את הארץ ההיא אשר היתה לאשור למס, לממלכה כימי קדם.  ומצרים אשר כמעט כלה כחה מזֹקן, בראותה כי רצועת הארץ, אשר בינה ובין ממלכת אשור הצעירה ורבת האונים, הולכת הלוך וצר, בקשה מעֹז מן המלך האדיר תרהקה מלך כוש.  וישש תרהקה להעתר לשואליו, כי התברך בלבבו, כי בשומו מעצור ביד חזקה לרוח מלכי אשור, ובהדפו אותם אחורנית הרחק מעל גבול מצרים ומעל גבול הארצות הקרובות[2], ופרש ידו, הוא, על ארץ מצרים.  ולשני אויבי מלך אשור אלה היה דבר עם חזקיהו מלך יהודה[3], והמלך אשר בטח בה'[4] בכל לבבו ראה את כל המסבות האלה כאצבע אלהים הרומזת לו, כי טוב בעיני אלהי ישראל להסיר מעל עמו את אשור שבט אפו, ככל אשר הסיר מעליו את שבט ארם.  ולא הוסיף עוד לעבוד את מלך אשור, ולא השיב לו מנחה.  וישמע סנחריב, וישם פניו הנגבה להכות את מצרים ויהודה, ויאסף חיל  (3055 - 706)  כבד מאד מבני אשור, ומבני קיד אנשי מגן ורמח ומבני עילם מושכי קשת[5].  ויעש לו שם, ויתהלל מאד בעֻזו ובגבורתו, בהעבירו את כל עם המלחמה, גם את חיל הרכב והפרשים את הררי הלבנון[6] המלאים שלג וקרה וחלקלקות על כל מדרך כף רגל, ויעל עד מרום קצו.  וירא חזקיהו כי סנחריב הולך וקרב, ויסתם את מוצאי מי גחון העליון, הלא הוא מעין השילוח השוטף בארץ, ויעש בֵרכה חדשה בין החומותים ויחפֹר תעלה, ויסב את מימיו דרך התעלה אל הברכה העירה, למען כלכל את העיר במים, ולמנוע את המים מן חיל אשור הבאים לצור על העיר, ואת כל המעינות, אשר מחוץ לעיר סתם חזקיהו[7].  ויבצר את חומת עיר דוד אשר הכו אותה רצין ופקח בקיעים[8].  ויבן עליה מגדלות[9]  ויחזק את כל בית המלוא ויעש חרבות ומגנים לרוב, ויתן אותם באוצר הנשק אשר בבית יער הלבנון, אשר בנה המלך שלמה[10]  "ויתן שרי מלחמות על העם ".  אך ברכב ופרשים היתה יד חזקיה ועמו על התחתונה, ויבטח העם כי בדבר הזה תחיש להם מצרים עזרה.[11]

ואת כל העם אשר בירושלם לבשה רוח חפזון ובהלה.  לב רבים ממרום העם חלל בקרבם, וימס ויהי למים, ולא בקשו כי אם מחבא או מנוס לנפשם[12].  ורבים מהם טפש כחלב לבם, ולא נחלו על שכר עמם, וישתו וישכרו ויקראו: אכלו ושתו כי מחר נמות[13].  ושבנא הסוכן חורש מחשבות אּון לסבב את פני כל הדברים להות נפשו ושרירות לבו[14].  ואנשי החיל בעם שמו את כל עיניהם ואת כל לבם, רק לבצר את העיר ולהרבות את הנשק.  וישכחו דבר אחד, כי לא בחרב לבדה יוָשע עם, כי לב בוטח בה' יאזור את האדם חיל להשליך נפשו מנגד, על עמו ועל קדשיו[15].  אך חזקיהו ירא האלהים לא שכח את הדבר, ויאסף את העם וידבר את דבריו באזניהם ויחזק את ידם באלהים ויאמר "אל תיראו ואל תחתו מפני מלך אשור ומלפני כל ההמון אשר עמו, כי עמנו רב מעמו, עמו זרוע בשר ועמנו ה' אלהינו לעזרנו ולהלחם מלחמותינו".  ויחזק לב העם וימלאו עז לשמע הדברים הטהורים והנמרצים[16].  ועד כה ועד כה וסנחריב הולך וכובש את כל ערי יהודה הבצורות, והחיל אשר ברגליו שם את פניו "לשלול שלל ולבז בז" ולשום את כל הארץ  "מרמס כחמר חוצות".  ועם הארץ חש לו מפלט באשר ימצא מפחד האויב הנורא.  וייראו לצאת השדה לחרוש חרישם ולזרוע את זרעם, ותהי כל הארץ צפויה לרעב[17].  ויהי בחנות סנחריב  על לכיש העיר הבצורה[18]   "הוא וכל ממשלתו עמו".  ויך לב חזקיהו אותו על אשר התגרה ברעה וישלח את מלאכיו אל סנחריב לאמר:  "חטאתי שוב מעלי, את אשר תתן עלי אשא".  וישם סנחריב על חזקיהו שלש מאות ככר זהב וישבע [19] לו כי בהנתן על ידו הכֹפר הזה והשלים עם חזקיהו, ונעלה מעל הארץ.  וימהר חזקיהו למלא את הכסף ואת הזהב למלך אשור ויקח את כל הכסף והזהב הנמצא בביתו ובבית ה' וישלחם אל סנחריב לכישה.

ויהי אך לרוח לקח סנחריב את המנחה מיד המלאכים, ויאטֹם את אזנו אל תחנוני חזקיהו, ויפר את שבועתו.  וילך בדרך כל מלאכי אשור אשר לפניו, לקחת מנחה ושחד מיד מלכי ישראל ולבלתי עשות את שאלתם.  ותחת העתר לחזקיהו להעלות מעל יהודה שלח את תרתן שר צבאו ואת כל סריסיו[20]  ואת רבשקה בחיל כבד ירושלימה לצור ולהלחם עליה.  וימלאו העמקים רכב, והפרשים כוננו את כלי מפצם אל שערי העיר[21].  ויציבו להם שרי סנחריב יד על יד תעלת הברכה העליונה, וכל העם עלו על גגות הבתים[22]  ועל החומה[23], ולבם הגה אימה למראה האויב הנורא, ושרי אשור קראו את חזקיהו לצאת אליהם.  וישלח המלך תחתיו את אליקים בן חלקיהו תחת שבנא לשר הבית[24], ואת שבנא הסופר ואת יואח בן אסף המזכיר, ויצו עליהם להטות אזן ולשמוע את דבריהם, אך לבלתי ענות אותם דבר ולבלתי התעבר.  וידבר רבשקה יהודית, ויאמר להטות את לב העם היושבים על החומה להכנע מפני מלך אשור, אשר אין בלבו רעה עליהם, כי אם לקחת אותם אל ארץ טובה כארצם, ולהטיב להם שם, ואל שרי יהודה מלאכי חזקיהו דבר רבשקה עזות.  ויגֵדל וינשא בגאון עריצים את סנחריב אדוניו ואת כחו ואת גבורתו לבלי חק.  וישם לצחוק את חזקיהו ואת חילו ואת קֹצר ידו ברכב ובפרשים, ולמצרים מחסה הכזב ערך דמות כאשר היא, כי מפח נפש היא לכל הבוטחים בה.  אך בכל הצחוק והלעג אשר לעג רבשקה כאב לבו על המשגב האחד, אשר לא במהרה תשלוט בו יד רָשע, הלא הוא הלב האחד אשר נתן חזקיהו לכל עמו, מאז הסירו את הבמות; והבטחון אשר בטחו למיום חזק מלכם את לבם, כי יצילם ה' מיד מלך אשור[25].  אך התוכחות, אשר הוכיח הנכרי הזה בחסר לבו כי לא יוכל ה' להציל את עמו, נתנו אותו לצחוק בעיני קהל שומעיו אנשי יהודה.  אך לא עת צחוק היתה העת ההיא להם, וישובו שרי יהודה ויבאו קרועי בגדים אל אדוניהם, ויגידו לו את דברי רבשקה.  וישלח המלך אותם ואת זקני הכהנים מתכסים בשקים אל ישעיהו לדרוש את האלהים, והוא עלה בית ה' לשפוך את שיחו.  ויאמץ ישעיהו את לב חזקיהו בחזון, אשר חזה על סנחריב.  ורבשקה שב אל אדוניו וימצאהו כי נסע מלכיש בֹאַכה ירושלמה, והוא נלחם על לבנה.  משם הסיע סנחריב את מרבית צבאו מצרימה ואת שאריתם הציג ביד רבשקה ביהודה להוחיל עד שובו ולכבוש את ירושלם הבצורה שכם אחד[26].  ולבלתי היות הפלשתים זרוע למצרים שכנתה ואחותה שלח תרתן וילכד אותה[27], ויסחף עמו גם את העמונים והמואבים[28]. וסנחריב בא ארצה, מצרים ויחל להכות בה וישב שביה גדולה מן המצרים ומן הכושים[29] המתגוררים בצפון הארץ.  הוא עודנו נלחם והנה שמועה באה, כי תרהקה הגבור מלך כוש נוסע לקראתו.  ותעש לה השמועה כנפים ותבא גם ארצה יהודה, ויהי לישראל כמים קרים על נפש עיפה.  ותרע עין רבשקה בישראל, כי השיבו נפשם רגע ויכתב מכתב אל חזקיהו, אשר שם שנה את כל דברי העמל והאון אשר דבר במו פיו באזני שרי יהודה, וישלחהו אליו ומען הודיעהו, כי עוד ידו נטויה להחרים את ארצו.  אז שלח ישעיהו הנביא להגיד לחזקיהו את הדבר, אשר היה אליו מאת ה' לנחמו ולחזק את לבו.  וסנחריב ראה, כי תרחקה הולך וקרב, וישב את לבו רק להחזיק את השביה הגדולה בידו.  אך מן המלחמה הרפה את ידו וימהר וישב ארצה יהודה וכל השבי נערים וזקנים נהוגים אחריו ערומים ויחפים[30] אסורים בזקים.  וחיל מלך אשור הרב והעצום מאד שם פניו אל המצור בעצם יום בואו, ויכבד את ידו על בני יהודה יושבי הערים אשר כבש לצור גם הם על ירושלם עיר ממלכתם.  ולירושלם לא היתה עוד כל מנוס ומפלט, ועיני העם לא היו נשואות בלתי אם אל ה' לבדו, אשר בשמו חזק ישעיהו את המלך ביום ההוא במשא מלא עֹז וגאון.  והנה[31]  חליפות נראו ברקיע השמים, והמאורות שנו את פניהם ומראיהם, אך מי ישים לב לחליפות כאלה בהיות מגור מסביב.  ויהי ערב, ויהי הלילה ותתגורר רוח סערה עזה ויֵּעור נפץ זרם וברד, ויהי לפנות בקר והנה קול רעם אדיר וחזק מאד, ויהי רעש ותרגז הארץ, ויחץ הר הזתים לשנים, ומעינות ונחלים נבקעו פתאם במקומות אשר לא עלה על לב איש, וכל מי הימים אשר בארץ התגעשו ויהמו ויחמרו.  ובעמק יהושפט ובגיא בן הנום מקום מחנה מלך אשור פתחה הארץ את פיה ותקיא נהרי נחלי אש ותשרף את כל מחנה חיל המצור.

שָׁמָּה שִׁבֵּר רִשְׁפֵי-קָשֶת

מָגֵן וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה סֶלָה[32];

 

ותהי מהומה וחתת אלהים במחנה, וכל השרידים אשר לא היו למאכולת למוקדי העולם אשר פרצו מבטן שאול, הֻכו בדבר כבד ותמקנה עיניהם ולשונם וימותו.  ורבים מהם היו למרמס לכפות רגלי סוסיהם אשר הכו בתמהון ובעורון.  ויכחדו ויתמו בלילה ההוא מאה וחמשה ושמונים אלף איש.

אֶשְתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב נָמוּ שְנָתָם

וְלֹא מָצְאוּ כָל אַנְשֵׁי-חַיִל  יְדֵיהֶם;

מִגַּעֲרָתְךָ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב נִרְדָּם וְרֶכֶב וָסוּס[33];

 

ובירושלם רבה המהומה כל הלילה.  חזקיהו המלך החסיד, ישעיהו הנביא וכל העם הדבקים באלהיהם ובמולדתם ראו, כי ה' נלחם לישראל, ואל נפשם לא חדרו ולא שמו לב פן יספו גם הם, אחרי ראותם כי יד ה' הטה באויבי עמם וארצם, אשר יקרה להם מכל חמדה.  ואת רכי הלב, אשר עיניהם רק על נפשם ואל רכושם, אחזה רעדה, אך שוא פחדו, כי סככה יד ה' על עירו ועל  כל מושבות בני ישראל והרעה לא נגעה אליהם.  ומכל החליפות אשר נהיו בליל המהפכה לא התחדש דבר בירושלים הקרובה מאד בלתי עם מקור אחד אשר נפתח בתוך העיר.  ויעמוד הרעש מזעפו לעת בקר, אז ידעו כל ישבי ירושלים, כי הגדיל ה' לעשות לעמו.

 

עַל-כֵּן לֹא-נִירָא בְהָמִיר אָרֶץ

וּבְמוֹט הָרִים בְּלֵב יַמִּים;

יָהֱמוּ מֵימָיו יִרְעֲשׁוּ הָרִים בְּגַאֲוָתוֹ סֶלָה;

נָהָר פְּלָגָיו יְשַׂמְּחוּ עִיר-אֱלֹהִים קְדֹש מִשְכְּנֵי עֶלְיוֹן;

אֱלֹהִים בְּקִרְבָּה בַּל-תִּמּוֹט

יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר[34];

 

ויהי בבקר, ויעלו בני ישראל על החומה, ויראו את כל אויביהם פגרים מתים שרופים באש כסוחים ויתבוננו לסדי ה', כי המשמה אשר הֵשֵם את מסבי ירושלם היתה לפליטה גדולה, לדם ולארצה וישמחו[35] ורֹנו.

לְכוּ- חֲזוּ מִפְעָלוֹת יְיָ אֲשֶׁר-שָׁם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ;

מַשְבִּית מִלְחָמוֹת עַד-קְצֵה הָאָרֶץ

קֶשֶׁת יְשַׁבַּר וְקִצֵּץ חֲנִית עֲגָלוֹת יִשְׂרֹף בָּאֵש[36];

וירם את לב העם בשמעם כי גם מואב הכה הרעש[37], וידעו כי רק אותם הותיר ה' לטובה באהבתו את ישראל.

הָמוּ גוֹיִם מָטוּ מַמְלָכוֹת נָתַן בְּקֹולוֹ תָּמוּג אָרֶץ;

יְיָ צְבָאות עִמָּנוּ מִשְׂגַּב לָנוּ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה[38];

ותהי התשועה גדולה מאד לישראל, אשר לא היתה כמה מיום עלותו מארץ מצרים.  ושערי ירושלם הסגורים מבית והנצורים מחוץ נפתחו והמון יושבי העיר פרצו כשטף מים ויעטו אל שלל מחנה אשור ויהי השלל רב מאד.

אָז חֻלַּק עַד-שָׁלָל מַרְבֶּה פִּסְחִים בָּזְזוּ בַז[39];

וסנחריב ופליטי חילו הנחשלים אחריו, נסו מן המחנה בדרך אשר באו משם.  וימֹג מאד לב העריצים הקשים בני אשור, ויהי להם ברק חרב שלופה, או מראה נֵס נִשא למחתה ולאימת מות.  וישובו הגאים האלה בבושת פנים אל ארצם.  ובכל המקום בארץ ישראל אשר הפליטים הנכלמים עוברים, והנה קול ששון ושמחה ושירים, והמון תפים וכנורות כי העם הנס נהפך אל הרודף.

אך בשמוח כל הארץ היה יגון בבית המלך, כי חלה המושל הצדיק הזה, לפני בא יום הישועה, בשחין רע, וחליו היה חזק מאד, ויהי צפוי אל המות.  וישמע ה' את תפלתו ואת תפלת בני עמו אשר אהבוהו ויעריצוהו.  ויהי בקומו מחליו ויכתב על ספר שיר תודה אשר יאמר לו מכתב לחזקיהו[40].  המכתב הזה ינחילו כסא כבוד בין משוררי הקדש.  ויהי ביום עלותו אל בית ה' להודות לו על אשר הציל נפשו מאויב וממות וישירו הלוים מזמור שיר אשר בו נשנו מרבית דברי המלך אשר העלה על מכתבו[41].

ואת שבי מצרים וכוש אשר הביא סנחריב לא יכול עוד להוליכם עמו בהיותו נחפז לנוס ולהמלט על נפשו, וישארו אסורים בזקים במחנה.  ויהי המעט מחזקיהו, כי לא התעמר בם, וישלח ויפתח את הזקים מעליהם, וישלחם לשלום לנפשם.  ויראו האמללים האלה את חסדי המלך הצדיק, ואת התשועה אשר הפליא לו ה' וישליכו את גלולי אבותם ויעבדו את אלהי ישראל מן היום ההוא והלאה[42].

ותרבינה הנבואות אשר נבא ישעיה הנביא על אחרית סנחריב בטרם בוא עוד תבוסתו, והתהלות אשר הלל ה' אחרי נפול העריץ הזה.  גם יואל בן פתואל ומיכה המורשתי הנביאים דברו על אודות עלילות מלך אשור ועל הגמול אשר השיב ה' בראשו[43].  והלוים בני קרח משוררי הקדש אשר היו בימים ההם שרו על עלמות שיר[44]  ובני אסף שרו בנגינות מזמור שיר[45]  ויתנו את השירים האלה על יד המנצח, למען יזמרו אותם לפני ה' בחצרות קדשו לזכר עולם.

ולמן היום אשר נשבר על אשור מעל צוארי ישראל ומעל צוארי מלכו התחדשו הימים הטובים ימי אסא ויהושפט, ימי עזיהו ויותם, וירב העשר בקרב הארץ.  וילך חזקיהו בדרך אבותיו מלכי החיל, ויבן ערים ביהודה וישם את לבו אל הכלכלה, וישחר את עבודת האדמה ואת מרבית הבהמה למינה.  ויֶרב את מקנה הצאן והבקר לרוב מאד בארצו, ויבן "בתי מסכנות לתבואת דגן ותירוש ויצהר", ומכלאות ורפתים לבהמה.  ובירושלים עשה לו אוצר[46]  חמדה אשר קרא לו בית נכאת[47], ויבא אל תוכו את הכסף ואת הזהב ואת הבשם ואת שמן המור הגדֵל ביריחו, אשר לא נמצא כמהו בכל הארצות[48]  ואבן יקרה וכל כלי חמדה[49], ויעש כלי מלחמה ומגנים[50], וימלא את בית הנשק הוד והדר[51], ויהי המעט כי נתנה מנוחה לחזקיהו למן היום אשר נעלה מעליו מחנה אשור, וינשא מאד גם בעיני הגוים[52]  ויהי בעיניהם כבחיר אלהים, כי בארצו רב ה' את ריב חרפתו מיד אשר אויבו ויביאו לו מלכי ארצות אשר מסביב מנחה ומגדנות ויאהבובו מאד, כי למיום שוב סנחריב אל ארצו, סר שבט הנוגש גם מעליהם, כי לא שב עוד המלך הזה לשטוף אל הארצות אשר מנגב ללבנון[53].

ומכל המלכים אשר מסביב המבקשים קרבת חזקיהו, נכבד מראדך בלאדן אשר זה כמה החל לשלח רסן מפני סנחריב אדוניו ולהרים עול אשור מעל לחיי בבל אשר כבד עליה זה מאות שנים.  מראדך בלאדן בשמעו את עֹז חזקיהו, לבלתי ירוא את אשור, ואת אחרית חיל סנחריב על אדמת ישראל חזקו ידיו, ולבו הוסיף אֹמץ.  ויכשר בעיניו חזקיהו המלך האמיץ להיות לאיש ברית עמו, לארוב לממלכת אשור ולהכשיל את כחה בכל אשר תמצא ידם.  ויהי כי ירא עוד מפני סנחריב לשלוח אנשיו לחזקיהו לכרות עמו ברית לעין כל ויבקש וימצא תֹאנה, ותהי לו מחלת חזקיהו וקומתו לכסות עינים.  וישלח מלאכים אשר למראה עין, אין דבר בידם, בלתי אם מכתב ברכה ומנחה למלך ישראל ביום הרפאו, ויבאו ירושלמה ויקדם המלך את פניהם בכבוד גדול, ויראם את בית נכותו אשר עשה, ואת כל מחמדי עין אשר בתוכו, את בית הנשק, ואת כל שכיות החמדה אשר נמצאו בארצו, ואת בריתו נתן לאדוניהם שלום, וַיָשֶת את ידו עמו לצרור את אשור[54], וישלחם וילכו וישובו אל ארצם.  וחזקיהו שמח מאד על הברית הזאת, כי ראה כי גדולות נכונו לבבל בעלות בריתו.  אך לא כאלה הגה ישעיהו הנביא, כי אותו הראה אלהים עוד אחת, כי הממלכה הזאת אשר תגדל, תדכא את ישראל עד עפר, ואת כסא בית חזקיהו תמגר ארצה, ויבא הנביא אליו בדבר ה' ולא כחד את החזון תחת לשונו.  וירע הדבר הזה גם בעיני הנביאים אשר קמו לישראל בדורות הבאים[55].

ולב חזקיהו גבה מעט אחרי הִוָשעו מיד אשור, ואחרי הכבדו בעיני הגוים ובעיני מלך בבל.  ותשעינה עיניו אל תפארת מלכותו, ולא שעו אל משפט העם ואל צעקת הדל מפני עושקו כבראשונה[56]. ולא ארכו הימים ותתעתד צרה גדולה לבא על חזקיהו ועל כל עמו.  ויקם מיכה הנביא המורשתי, ויוכח בדברים קשים את השרים "ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט" וגם את בטחונם בה' חשב להם לעון[57]  כל עוד לא השליכו את העול אשר בכפיהם.  ויכל את דבריו לאמר: "לכו בגללכם צאן שדה תחרש וירושלם עוון תהיה והר הבית לבמות יער[58].  וירך מאד לב המלך והעם לשמע החזות הקשה הזאת ויכנע חזקיהו ויושבי ירושלים, וינחם ה' על הרעה ולא בא עליהם הקצף[59].  וסנחריב אשר ישב בננוה לא נָשָה עוד את כלימתו אשר העטתה עליו מלחמתו בחזקיהו ותהי הרעה נשקפה על ישראל עד יום מותו.

ויהי היום והוא משתחוה בבית נסרֹך אלהיו ושראצר ואדרמלך בניו נפלו עליו ויכוהו וימיתוהו, וינוסו שניהם אל ערי אררט.  ואסר-חַדֹן אחיהם תפס את המלוכה וימלך תחת סנחריב אביו.  ויהודה ישבה לבטח כתמול שלשום[60].

 

לתוכן הענינים

לדף הראשי של פרויקט בן-יהודה

 



[1]      NABONASSAR

[2]      עיין דברי ימי העמים שלאססער I בתולדות בבל ואשור

[3]      על מראדך בלאדן,  כי בקש אהבת חזקיהו מפורש במקרא (מ"ב כ',  י"ב.  ישעיה ל"ט,  א'.  ודהי"ב ל"ב,  ל"א)

[4]      מדת הבטחון נזכרה הרבה בחזקיהו (מ"ב י"ח,  ה'.  י"ט.  כ',  כ"כ.  ל. י"ט, י') וכנגדן בישעיה פרשה ל"ו ול"ז.

[5]      ישעיה כ"ב, ו'.

[6]      ל"ז,  כ"ד – כ"ה.  מ"ב י"ט,  כ"ג – כ"ד.  כל המתבונן בפסוקים האלה יראה כי היו דברים אלה הנתונים בפי

       סנחריב דברי תהלת נפשו על גבורתו.  ועל מליצת "ושתיתי מים" (ישעיה שם)  נוספה במלכים מלת "זרים" ושם

       "מים זרים"  יקרא למי שלג לבנון (ירמיה י"ח,  י"ד)  ומליצה זו אמר המלך סנחריב : "אני עשיתי גדולות בעברי

      בגבורתי את המעבר הקשה והמסוכן הזה את מרומי הלבנון,  עד כי זכיתי לשתות את המים האלה,  בעצם

      מקומם. ואם כן היה מסע זה דומה למעבר חניבעל הקרתני בימי קדם,  ולמעבר סֻוָרָף הרוסי בדורותינו,  את הררי

       אלף.

[7]      מ"ב כ',  כ'.  ישעיה כ"ב,  ט'.  י"א.  דהי"ב ל"ב ג' – ד'.  ל'.  ועיין רד"ק דהי"ב ל"ב ד'.

[8]      ישעיה כ"ב,  ט' – י'.

[9]      "ויעל על המגדלות  (דהי"ב שם) תרגם המתרגם הארמי "ואסק עליה מגדליא" ובכן פירש "ויעל עליה מגדלות"

        לאמר : על החומה.

[10]      ישעיה כ"ב,  ח'.  דהי"ב ל"ב,  ה'.

[11]      ישעיה ל"א,  א'.  ל"ו,  ח' – ט'.  מ"ב י"ח,  כ"ג – כ"ד.

[12]      ישעיה כ"ב,  ג'.

[13]      י"ב – י"ג.

[14]     ישעיה כ"ב,  ט"ו – י"ט.  חטאת שבנא נזכרה בסתמה ולא בפירושה ואין ספק,  כי עקר חטאתו היתה כונתו לקנות

       הנאה או גדולה  לעצמו בצרת הכלל.

[15]     ולא הבטתם וגו' (י"א).

[16]       דהי"ב ל"ב,  ז' – ח'.

[17]     עיין רש"י ורד"ק מ"ב י"ט,  כ"ט.    וגם פסוק "ונחן מטר זרעך וגו'"  (ישעיה ל',  כ"ג)  "והאלפים ןהעירים...  ירעו

        כר נרחב" (כ"ד) דברי נחמה הם,  כי עוד מעט ישובו האכרים והרועים לחרישם ולמערותם.

[18]     עיין ירמיה ל"ד ,  ז'.  דהי"ב י"א,  ט'.

[19]      קדמוניות 1 , 1 X ועל זה נאמר "הפריברית (ישעיה ל"ג ,  ח')  "הפך : האויב ברית שכרת לישראל " (רש"י).

[20]     מ"ב י"ח,  י"ז.  "רב סריס" לפי הנראה אינו שם מיוחד,  כי אם שם הפקודה,  ואפשר שרבשקה אינו שם מיוחד, 

        כי אם שם פקודת שר המשקים המתורגם רַב-שָקֵי (אונקלס בראשית מ',  ב').

[21]      ישעיה כ"ב, ז'.

[22]      א'

[23]      ל"ו,  י"ב.  מ"ב י"ח,  כ"ו.

[24]     את חזון ישעיהו אשר חזה על שבנא הסוכן,  כי יהדף ממצבו ואליקים בן חלקיהו יקום תחתיו (ישעיה כ"ב,  י"ט –

       כ')  קים חזקיה באמונה,  כי בתוך מלאכיו ששלח לרשבקה אנו מוצאים את אליקים בן חלקיהו בשם "אשר על

       הבית" (ל"ו,  ג'.  מ"ב י"ח,  י"ח.) ונוטים אנחנו לקבל את דברי גראץ בענין זה.  כי שבנא הסופר הנמנה עם

       אליקים ויואח לא שבנא הסוכן הוא (גראץ 247 II)

[25]     בה' אלהי ישראל בטח (מ"ב י"ח,  ה')  "וכי תאמרון אלי אל ה' אלהינו בטחנו" (כ"ב)  "ואל יבטח אתכם חזקיהו...

       הצל יצילנו ה'..."  (ל')  "ואל תשמעו אל חזקיהו כי יסית אתכם לאמר ה' יצילנו " (ל"ב)  "כי יציל ה' את ירושלם

       מידי " (ל"ה)  "אל ישיאך אלהיך אשר אתה בוטח בו " (י"ט, י')

[26]      "ונשאו בדרך מצרים :  שהיה דרכו למצרים כי היה הולך לכבוש את מצרים,  ובדרכו חשב לכבוש את ארץ

       יהודה".  (פי' שד"ל ישעיה י',  כ"ו)  ועיין דברי ימי העמים של שלוסר 70 I.

[27]      ישעיה כ',  א'.  ולדעתנו הטיב ראב"ע לשער,  ורד"ק להחליט,  כי סרגון הוא סנחריב כי החי"ת והגימ"ל לא

       רחוקות הן בלשונות בני שם.  ואם כן יהי סרגון רוב מנין האותיות של סנחריב ותרתן הוא משרי סנחריב (מ"ב

       י"ח,  י"ז)  ופלשת הלא נשאה את עיניה אל מצרים להיות לה למגן (ישעיה כ',  ה' – ו');

[28]      "באותה שעה שלח תרתן לאשדוד וכו' שטף עמונים ומואבים וכו' " (ס"ע כ"ג)  ודבר זה הנפרט פה בספר בדרך

        כלל ככתוב : "ובאסוף בצים עזובות כל הארץ אני אספתי וגו' וגו' " (ישעיה י',  י"ד).

[29]      השביה הזאת שהוליך סנחריב ממצרים היתה לשמועה ולמופת בפי הנביאים כי לא לעולם תוקף.  וכי גם על

       ממלכה אדירה ועתיקה כמצרים תעבור כוס "כוש עצמה ומצרים ואין קצה...  גם היא לגולה הלכה בשבי וגו' וגו'" 

       (נחום ג',  ט' – י' ).

[30]      ישעיה כ', ד'.

[31]      על דבר אחרית מחנה אשור וכל תולדותיה וכל התלוי בה עיין מוצא דבר "מפלת סנחריב".

[32]     תהלים ע"ו,  ד'.

[33]      שם ו' – ז'.

[34]      תהילים מ"ו,  ג' – ו'.

[35]      יש להרגיש היטב את טעם העולה ממאמר "וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים" (מ"ב י"ט,  ל"ח.  ישעיה ל"ז, 

        ל"ו).

[36]    תהילים מ"ו,  ט' – י'.

[37]      עיין מוצא דבר "מפלת סנחריב".

[38]      תהלים מ"ו,  ז' – ח'.

[39]      ישעיה ל"ג,  כ"ג.

[40]      ישעיה ל"ח,  ט.

[41]      עיין מוצא דבר "בירורי מאורעות וכו'".

[42]      עיין מוצא דבר "הכנסת גרים בימי חזקיהו".

[43]      עיין מוצא דבר "מפלת סנחריב".

[44]      תהלים מ"ו,  א'.

[45]      ע"ו, א'.

[46]      "ואוצרות" דהי"ב (ל"ב,  כ"ז).

[47]      מ"ב כ',  י"ג.  ישעיה ל"ט , ב'.

[48]      עיין בשלשת פסוקי מ"ב ישעיה ודהי"ב המובאים לאחרונה ועוין רש"י,  רד"ק,  רלב"ג,  ואברבנאל למלכים.

[49]     דהי"ב שם 

[50]     שם.

[51]     "ואת כל בית כליו"  (מ"ב וישעיה שם)  הטיבו תורגמני אשכנז לתרגם "ציגנהויל" שוא "בית נשק" "ובית כליו"

       נמנה בין הדברים היקרים שהראה חזקיהו למלאכי בבל.

[52]      דהי"ב  ל"ב,  כ"ג.

[53]     ישעיה כ"ה,  ג' – ד' ומקראות אלה שוו את השבח שמשבחות האומות למקום על הושיעו את עמו הנדכה ובדבר

       הזה נצולו גם הם מרוח עריצים הדומה לזרם.

[54]     "וישמע אליהם חזקיהו" :  "ר"ל ששמע אליהם והסכים עמהם להיותם שונאים ואויבים לכל בית סנחריב"

       (אברבנאל מ"ב כ',  י"ג).

[55]      ירמיה י"ג,  כ"א.  ועיין ד"א לרש"י ומליצת "נגלו שוליך" (כ"ב)  תכון מאד על גלוי מצפוני אוצרות חזקיהו

       מראדך בלאדן.

[56]      דהי"ב ל"ב כ"ה.  מיכה ג'.

[57]      "ואל ה ישענו..  לא תבא עלינו רעה" (י"א)

[58]     י"ב.

[59]      ירמיה כ"ו,  י"ח – י"ט.  דהי"ב ל"ב,  כ"ה – כ"ו.

[60]     לדעתנו היתה הצרה נעלמה הנקראה "הרעה"  (ירמיה שם) "קצף  (דהי"ב שם)  מזמת סנחריב לעלות עוד הפעם

       על חזקיהו למען התנחם על מפלתו.  ואולי נודעה לו ברית מראדך שונאו עם חזקיהו ועל כן בערה בו חמתו.  ואם

       כן היתה מיתת סנחריב המשונה הָרֶוַח שעמד פתאם לישראל שעליו דברו ירמיהו ובעל פ' דה"י.  אולם יען כי דבר

       זה המתקבל מאד,  לא הוכרע עוד בידנו,  כל צרכו,  הזכרנו את הרעה הזאת רק בסתמה.,  ולא חברנוה אל מיתת

       סנחריב רק בחבור רפה של סמיכות המאמרים בלבד,  אומדן דעתנו זה עוד יתבאר גם בדברי ימי מנשה.