נשיקתה של רוקסנה (מתוך “סיראנו דה ברז’רק”) / אדמון רוסטאן / תרגם זאב ז’בוטינסקי

מקוֹם המעשה פַּרִיז בּמאה הי"ז. סִירָנוֹ, משוֹרר גבּוֹר־חרב מפֻרסם, אוֹהב את רוֹקסָנָה; ואוּלם מתביש לגלוֹת לה את אהבתוֹ, כי הנחילתהוּ הטבע חוֹטֶם ענקי, המעוֹרר צחוֹק הבּריוֹת. רוֹקסנה היא אחת מאלה שקראוּ להן précieuses בימי הדור ההוּא. אוֹהבת יפי מלאכוּתי, סלסולים, לִטּוּשׁ מלים וּמליצוֹת. היא אוֹהבת את כרִיסטיָן, צעיר יפה אבל “תָּם”, שאיננוּ יודע לדבּר צחוֹת. סירנוֹ, שאין לו משא־לב מלבד אשרה של רוֹקסנה, מציע לצעיר שילמדנוּ, מדי ערב וּבסוֹדי־סוֹדוֹת, חִדּוּדִים וּמליצוֹת, שזה יגיד אחרי־כן לאהוּבתוֹ.

הפּעם מאן כּרִיסטיָן בּשעוּריו של סִירָנוֹ, דבּר מה שעלה על לבּו – ולא הצליח, נראה לה כּגַס וחסר־טעם, והיא עזבתהוּ בגן ונעלמה אל תּוֹך הבּית. בּצערוֹ התחנן כּריסטין לסירנוֹ שיצילנוּ; והסכּימוּ שיתחבּא סירנוֹ בצל תּחת הגזוֹזטרה וילחש את דבריו לצעיר שיאמר אוֹתם לרוֹקסָנָה.

 

מעֲרָך ג‘, תּוֹפָעוֹת ז’־י’    🔗

רוֹקסנה (מופיעה בחלון):

מִי זֶה?

כריסטין (בגן):

אֲנִי, כּרִיסטיָן.

רוֹקסנה (בקרירות):

מַה חֵפֶץ אֲדוֹנִי?

כריסטין:

מִלָּה!

רוקסנה:

מִלָּיו – תָּפֵל שֶׁאֵין תָּפֵל מִמֶּנּוּ.

סירנו (מתחת לגזוזטרה):

דַּבֵּר בְּקוֹל נָמוּך.

כריסטין:

תִּשׁמַע נָא…

רוקסנה (פונה ללכת):

לֹא! אֵינֶנּוּ

אוֹהֵב אוֹתִי יוֹתֵר, דַּיֵּנִי.

כריסטין (מביע את אשר לוחש לו סירנו):

“לֹא יוֹתֵר”?

אוֹהֵב יוֹתֵר!…

רוקסנה (עומדת מלכת):

לֹא רַע: מַתחִיל לְהִתעוֹרֵר?

כריסטין:

אֵל אֶרוֹס בְּנַפשִׁי גָּדֵל… שׁוֹבָב פָּרוּעַ…

כִּי נְדוּדֶיהָ לוֹ… כְּעֶרֶשׂ רִעֲרוּעַ!

רוקסנה

לֹא רָע. – פָּרוּעַ זֶה אוּלַי יִגדַּל מִנשוֹא:

דַּעתִּי הִיא לְחַנֵּק אֶת אֶרוֹס בְּעַרשוֹ.

כריסטין:

נִסִּיתִי… לְחִנָּם: מִיּוֹם רִאשׁוֹן לִפקוֹחַ

עֵינָיו… הִכַּרתִּי בוֹ… אֲחִי שִׁמשׁוֹן לַכֹּחַ!

רוקסנה:

לֹא רָע!

כריסטין:

עוֹד בְּעַרשׂוֹ הֵמִית הָעֲבַריָן

זוּג אֲרָיוֹת: גֵּאוּת… וָסֵפֶק!

רוקסנה:

מְצֻיָּן!

(היא יוצאת על הגזוזטרה).

אַך לָמָּה יְדַבֵּר לְאַט, כְּמוֹ בוֹלֵעַ

מִלִּים? מָה עוֹד קָרָה, שֶׁדִּמיוֹנוֹ צוֹלֵעַ?

סירנו (בלחש):

לֹא, זֶה קָשֶׁה מִדַּי. הָס!

(הוא מחליף מקומות עם כריסטין)

רוקסנה:

מַה־הִיא הַסִּבָּה,

אֲשֶׁר קוֹלוֹ הַיּוֹם רוֹפֵף?

סירנו:

הַלַּיְלָה בָּא:

קוֹלִי יָמֵשׁ נְתִיב אָזנָהּ מִתּוֹך עַוֶּרֶת.

רוקסנה:

אֵין קֹשִׁי לִדבָרַי: מַדּוּעַ?

סירנו:

כִּי, גְבֶרֶת,

אֲנִי אוֹרֵב לָהֶם לִתפּוֹשׂ אוֹתָם שְׁבִי,

גַּם זֹאת: אֲנִי קוֹלֵט אוֹתָם אֶל לְבָבִי:

הֲלֹא לִבִּי גָדוֹל, אֲבָל אָזנָהּ קָטֹנָה.

גַּם זֹאת: בַּיְרִידָה מִלִּים מַהֵר תָּבוֹאנָה,

אַך דְּבָרַי עוֹלִים: קָשֶׁה לָהֶם מַשׂאֵת.

רוקסנה:

נִדמֶה שֶׁהֵם עוֹלִים יוֹתֵר מַהֵר כָּעֵת.

סירנו:

כִּי הָרגְּלוּ מְעַט בַּדֶּרֶך הַכַּרכֹּבָה!

רוקסנה:

אוּלַי יְצַו עָלַי לָרֶדֶת מִן הַגֹּבַהּ?

סירנו:

דַּי שֶׁתִּזכֹּר גָּבהָהּ: אָמוּת, אִם הִיא תַרשֶׁה

כִּי עַל לִבִּי מִשָּׁם יִפּוֹל דִּבּוּר קָשֶׁה!

רוקסנה:

אֵרֵד.

סירנו:

הוֹ לֹא!

רוקסנה:

סַפסָל לְמַטָּה, יַעֲלֶה־נָא.

סירנו:

לֹא!

רוקסנה (בתמהון):

לָמָּה?

סירנו:

כֵּן תִּרוֶה נַפשֵׁנוּ, עַד תִּמלֶאנָה

שְׁעוֹת הָאוֹב, מֵאוֹב – מֵעֹנֶג פְּלָאוֹת:

דַּבֵּר וְלֹא לִראוֹת!

רוקסנה:

מַדּוּעַ לֹא לִראוֹת?

סירנו:

נִהיֶה כִשׁנֵי הֵדִים לִשׁנֵי צִדֵּי גְדֶרֶת:

לְמַטָּה בַדִּמדּוּם נִכָּר שְׁחוֹר אַדֶּרֶת,

מַלבִּין לְמַעֲלָה צְחוֹר שִׂמלַת אָבִיב:

אֵינֶנִּי אֶלָּא צֵל, אֶינֶנָּה אֶלָּא זִיו.

תָּבֶן־נָא, רֶגַע זֶה הוּא לִי כְרֶגַע פֶּלִי.

נָאֶה לָהּ לִפעָמִים שִׂיחִי…

רוקסנה:

הוֹ כֵן, נָאֶה לִי!

סירנו:

אַך עַד הַיּוֹם לֹא בָא קוֹלִי אָמֵן, מַזֶּה

מֵעֹמֶק…

רוקסנה:

לָמָּה לֹא?

סירנו:

כִּי עַד הַלֵּיל הַזֶּה

דִּבַּרתִּי דֶרֶך…

רוקסנה:

מַה?

סירנו:

…הַשִּׁכָּרוֹן, הָרֶטֶט

שֶׁל קִרבָתָהּ. הַיּוֹם – יוֹם אֵין עָב יוֹעֶטֶת,

הַיּוֹם נִפגַּשׁנוּ פֹּה בְּפַעַם רִאשׁוֹנָה.

רוקסנה:

אֱמֶת, קוֹלוֹ שׁוֹנֶה – גַּם שְׂפָתוֹ שׁוֹנָה.

סירנו:

כִּי דְבָרַי עָטַף הַלַּילָה, וְיָהִינוּ

עֲלוֹת, הֱיוֹת שֶׁלִּי, אֲנִי… – לְאָן תָּעִינוּ –

(מושל בהתרגשותו):

שָׁכַחתִּי… סְלִיחָה – הָרֶגֶשׁ הַמָּגדָּשׁ…

כִּי זֶה כָּל־כָּך עָרֵב – כִּי זֶה כָּל־כָּך… חָדָשׁ!

רוקסנה:

חָדָשׁ?

סירנו:

לִהיוֹת עַצמִי, כָמוֹנִי, תָּם אוֹ פֶתִי!

עָצַרתִּי אֶת לִבִּי תָמִיד, וּצחוֹק יָרֵאתִי…

רוקסנה:

וּצחוֹק? עַל מָה?

סירנו:

עָלַי – עַל הָעִזִּי עֲלוֹת!

לִבִּי מִתּוֹך בּוּשָׁה לוֹבֵשׁ מַהֲתַלּוֹת:

אֲנִי עוֹלֶה לָצוּד בֵּין כּוֹכֲבֵי הַזֶּרַח, -

וּפֶן אַצחִיק – עוֹמֵד לִלקוֹט בַּדֶּשֶׁא פֶרַח!

רוקסנה:

אַך גַּם פִּרחוֹ יָפֶה.

סירנו:

הַיּוֹם אוֹתוֹ נִבזֶה!

רוקסנה:

מוּזָר – הוּא עַד הַיּוֹם עוֹד לֹא דִבֵּר כָּזֶה.

סירנו:

הוֹ, לוּ מִכָּל עֲדִי מַברִיק, נְקֹד־הַצֶּבַע,

יָכֹלנוּ הִנָּצֵל בְּרַענַנּוּת הַטֶּבַע!

בִּמקוֹם לִמצוֹץ, טִיף־טִיף, מֵאֶצבְּעוֹן זָהָב

אֶת קַהֲוֵה־תָפֵל מֵאֶרֶץ הַשֶּׁנהָב, –

הוֹ, לוּ מִטַּל הָרֵי הַנֵּצַח וְהַשֶּׁלֶג

רָוִינוּ בִגמִיאָה מִתּוֹך גַּלֵּי הַפֶּלֶג!

רוקסנה:

סוֹף לְדִבּוּר צַחוֹת?

סירנו:

“צִחצַחתִּי”, פֶּן תִברַח:

דָּי! עָתָּה הוּא עֶלבּוֹן לָאֹפֶל הַמָּזרָח,

עֶלבּוֹן לְשֶׁקֶט רָב, לַבֹּשֶׂם וְלַשֶּׁפֶר –

לוּ שַׂחתִּי מְלִיצוֹת מִפִּיּוּטֵי הַסֵּפֶר.

נִתֵּן לָרוֹם הַזֶּה, לְזֹהַר בְּרֵאשִׁית

הַכֹּחַל וְהַפּוּך מִמֶּנוּ לְהַפשִׁיט:

כִּי הוֹי, אִם בֵּין שַׁמנֵי רִקּוּחַ וּמֵרוּחַ

כָּל רֶגֶשׁ אֲמִתִּי יִמַּס כָּאֵד בָּרוּחַ,

הַנֶּפֶשׁ תִּתרוֹקֵן בִּשׂחוֹק מִלִּים עוֹקֵץ,

וַחֲרִיפוּת שֶׁל קוֹץ תִּהיֶה חֶרפָּה שֶׁל קֵץ!

רוקסנה:

גַּם סוֹף לַחֲרִיפוּת?

סירנו:

בָּאַהֲבָה הִיא פֶשַׁע.

דַּי שֶׁבִּימֵי חוּלִין בְּחֶרֶב־פַּח קִשׁקֵשָׁה:

יֵשׁ יוֹם הַנֵּס, כָּל אִישׁ יִחיֶנּוּ בִלבָבוֹ

(דַּל מִי שֶׁבְּחַיָּיו הַפֶּלֶא בַל יָבוֹא!) –

יוֹם נֵס הָאַהֲבָה, יוֹם קוֹל קוֹרֵא מִמַּעַל –

וּמַר לוֹ כָל קִשּׁוּט כָּרַעַל – לֹא, כַּמָּעַל!

רוקסנה:

וְאִם… וְלוּ קָרָא בִשׁנֵינוּ זֶה הַקּוֹל –

מַה - מַה יֹּאמַר לִי אָז?

סירנו:

הַכֹּל, הַכֹּל, הַכֹּל

שֶׁיַּעֲלֶה, בְּגוּשׁ, בְּלִי כָל פּוּך צוֹבֵעַ,

אַשׁלִיך מִלָּי: אֲנִי צָמֵא, אֲנִי גוֹוֵעַ,

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָהּ – אוֹתֵך אֲנִי אוֹהֵב.

וּשְׁמֵך הוּא בִלבָבִי כְמוֹ עַנבֹּל לוֹהֵב,

וְכִי תָמִיד, תָּמִיד נִימֵי לִבִּי תָזַענָה –

תָּמִיד רוֹעֵד עַנבֹּל וְלֵב הוֹמֶה “רוֹקסָנָה”!

אֲנִי זוֹכֵר כָּל דַּק יָמַיִך – הֵם יָמַי:

הִנֵּה, לִפנֵי שָׁנָה, בִּשׁנֵים עָשָׂר לְמַאי,

תָּלִית בְּצַמָּתֵך שׁוֹשָׁן. כִּי פַּז הַטֹּהַר

שֶׁל תַּלתַּלֵּי רֹאשֵׁך – הוּא לִי מָאוֹר וָזֹהַר;

אִם אֶל פְּנֵי חַמָּה נַבִּיט בִּמלוֹא־זִיוָן,

בַּכֹּל, בַּכֹּל נִראֶה זֵרִים שֶׁל אַרגְּוָן:

כֵּן, אִם מִנֹּגַהּ זֶה אֶת עַפעַפַּי אַרגִּיעַ,

בַּכֹּל תָּשׁוּר עֵינִי כִתרֵי זָהָב מַגִּיהַּ!

רוקסנה (כמדברת אל נפשה):

זֶה הוּא, סוֹד אַהֲבָה…

סירנו:

הוּא סַעַר הִיּוּלִי,

שׁוֹדֵד, נוֹרָא, קַנָּא, הוֹלֵל בְּגוֹרָלִי,

בּוֹעֵר נַפשִׁי כַסַּם, אוֹכֵל גּוּפִי כַחֹלִי –

וְשַׁח, כָּפוּי, עַל סַף הַגֹּבַהּ בּוֹ תִמשֹׁלִי:

יַקרִיב נִצחֵי אָשׁרוֹ לְמַעַן יוֹם גִּילֵך,

גַּם לֹא יִשׁאַל אִם אַתּ יָדַעַתּ – וְיֵלֵך,

גַּם בְּלֶכתּוֹ לָאֵשׁ יִזרֹק לִבּוֹ, שֶׁיֶּפֶר

נִצָּן עַל נְתִיבֵך – נִצָּן אֶחָד מֵאֵפֶר!

הֵבַנתּ? הֲלֹא נַפשִׁי מוּלֵך עוֹלָה בַצֵל -

הִרגַּשׁתּ אוֹתָהּ? מַה זָּר… הַקּוֹל שֶׁפֹּה צִלצֵל –

קוֹלִי, וְאַתּ הִקשַׁבתּ – אַתּ, פֹּה – גַּם אַתּ גַּם אָנִי!

מִקוֶה, הִרהוּר, חֲלוֹם עוֹד כֹּה לֹא הֲרִימַנִי:

כִּי לִי הֵן הַמִּלִּים, וְלִי גַם לִי הַקּוֹל –

וְשָׁם, בְּזֵר עַנפֵי הַגֶּפֶן הַכָּחֹל,

רוֹעֶדֶת הִיא, עָלֶה בֵין הֶעָלִים בָּאֹפֶל –

כֵּן, אַתּ רוֹעֶדֶת שָׁם עַל מַעֲקֵה הָעֹפֶל –

אֲנִי יוֹדֵעַ זֹאת, יָדֵך עַל זֶה מוֹדָה

בָּרֶטֶט הַיּוֹרֵד בְּגֶפֶן חֲרֵדָה!

רוקסנה:

כֵּן! כִּי רָעַדתִּי גַם בָּכִיתִי, וְאוֹהַב אֶת

הָרַעַד וְהַקּוֹל וְהַנּוֹאֵם!

סירנו:

הַמָּוֶת,

שָׂאֵנִי! תַּם יוֹמִי וּגבוּל הַתְּשׁוּקָה –

אֶל מָה אֶכסֹפָה עוֹד – זוּלַת אֶל…

כריסטין (מתחת לגזוזטרה, בקול רם):

נְשִׁיקָה!

רוקסנה:

מָה?

סירנו (מקלל בין שִׁנָּיו):

דֶּבֶר!

רוקסנה:

הוּא דוֹרֵשׁ…?

סירנו (בלחש לכריסטין):

פָּזִיז!

כריסטין:

דִּבּוּר הַיֹּשֶׁר,

אַל־תֵּלֶך לְאִבּוּד שָׁעָה כָזֹה שֶׁל כֹּשֶׁר!

סירנו (לרוקסנה):

דָּרַשׁתִּי… כֵּן, אֱמֶת… ִבִּקַּשׁתִּי, בְּוַדָּי…

אֲבָל אֲנִי מֵבִין – בִּקַּשׁתִּי רַב מִדָּי…

רוקסנה:

**לֵאמֹר – אֵינוֹ מַפצִיר?

סירנו:

מַפצִיר – בְּלִי תְבוֹעַ.

אִם הֶעֱלַבתִּי אֶת גַּאֲוָתָהּ בִּגבֹהַּ

מַשׂאַת עֵינַי – אָז “לֹא”, וְהַדָּבָר מָחלָט.

כריסטין (בלחש):

מַדּוּעַ?!

סירנו:

הַס, כּרִיסטיָן!

רוקסנה:

מַה יֹאמֶר שָׁם בַּלָּט?

סירנו:

קִלַּלתִּי אֶת עַצמִי עַל שֶׁנָּגַעתִּי נֶגַע

בְּעֶנוָתָהּ, וְ“הַס כּרִיסטיָן” אָמַרתִּי…

(קול חלילים מבחוץ)

רֶגַע!

(רוקסנה נעלמת. – המנגנים המה שני הנערים, שהעמידם סירנו על המשמר ברחוב, בפקודה לנַגן נגון עליז אם יראו אשה, ונגון עצוב אם יראו גבר).

מִי זֶה? נִגּוּן עַלִּיז – נִגּוּן עָצוּב – מוּזָר:

הֲגֶבֶר אוֹ אִשָּׁה?

(נכנס קַפּוּצִין)

גַּלָּח מֵהַמִּנזָר!

(אחרי השיחה עם הקַפוצין. סירנו וכריסטיָן לבַדם בגן)

כריסטין (מפציר בסירנו):

הַנְּשִׁיקָה!

סירנו:

לֹא! לֹא!

כריסטין (מושך בכתפים):

אִם לֹא הַיּוֹם, מָחָר.

סירנו:

אֱמֶת, כִּי בוֹא יָבוֹא. בְּרֶגַע סְחַרחַר

יַדִּיחַ פֶּה לָפֶה הַנֹּעַר עַז־הַמֶּרֶד –

כִּי שְׂפָמוֹ זָהָב וְשִׂפתּוֹתֶיהָ וֶרֶד.

אוּלַי גַּם טוֹב יוֹתֵר שֶׁהַסִּבָּה…

(רוקסנה מופיעה על הגזוזטרה)

רוקסנה:

נִגמָר?

דִּבַּרנוּ עַל… עַל מָה?

סירנו:

אִם לֹא תָעִיז לוֹמַר,

אִם שֵׁם – אִם פֶּטֶר צִיץ, כְּזִיק בּוֹעֵר, קָשֶׁה לָהּ –

הוֹ, מַה תִּשׂרֹף לַפֶּה דְבֶלֶת, כִּי בָשֵׁלָה!

לֹא, אַל תָּסוּג אָחוֹר כְּמִדָּבָר אָיֹם,

גָּדֵר אַחרֵי גָדֵר פָּרַצנוּ פֹּה הַיּוֹם

בַּלָּט, בְּאֵין מֵשִׂים, בְּלִי מַעצוֹר אוֹ תֵמַהּ:

מִלַּעַג אֶל עַצבוּת, וּמֵעַצבוּת לָדֶמַע,

יֵשׁ עוֹד גָּדֵר אַחַת – מַה קַּל אוֹתָהּ לִפצוֹץ:

בֵּין דֶּמַע לִנשִׁיקָה הַגֶּשֶׁר הוּא נִיצוֹץ!

רוקסנה:

הָס!

סירנו:

מַה־הִיא נְשִׁיקָה? רִאשׁוֹן מִטַּעְמֵי־זֶמֶר;

אוֹת נֵדֶר בְּעַל־פֶּה – בִּמלוֹא מוּבַן הָאֵמֶר –

מָכתָּר בַּחֲתִימָה עַל מֶשִׁי כַרמִלִּי;

דָּגֵשׁ וַרדִּי מַמרִיץ אֶת הַמִּלָּה “שֶׁלִּי”;

תַּרגּוּם לְהֵד אֵין־סוֹף בִּשׂפַת זִמזוּם צִפֹּרֶת

סוֹד שֶׁתָּעָה דַרכּוֹ לָאֹזֶן; טִיף קְטֹרֶת,

עָלָה מִּגַּן הַלֵּב וּלגַן הַלֵּב יָבוֹא;

מִפתָּן לְהוֹד כָּפוּל: לָמוּת עַל הַר נְבוֹ –

וָקוּם בְּאֶרֶץ גִּיל, מֵעֵבֶר הַיַּרדֵּנָה!

רוקסנה:

הָס!

סירנו:

זֶה דֹּרֶן כֹּה טָהוֹר, שֶׁבַּת אֵלִים סֵילֵינָה

לַנַּעַר הֶעָלוּב, נִרדָּם עַל סֶלַע־כֵּן,

הוֹפִיעָה בִנשִׁיקָה שֶׁל קֶרֶן אוֹר!

רוקסנה (מנוצחת):

אִם כֵּן…

סירנו:

כִּי גַם אֲנִי כַנָּם; כְּעֵינדִּמיוֹן הָעֶלֶם,

אָהַבתִּי אֱלִילָה; מִתּוֹך כִּבלֵי הָאֵלֶם

כָּמוֹהוּ מִתפַּלֵּל לָאוֹר שֶׁהַתִּיזֹות…

רוקסנה:

כָּמוֹהוּ – גַם יָפֶה!

סירנו (כאלו מקיץ מחלומו):

“יָפֶה” – שָׁכַחתִּי זֹאת…

רוקסנה:

אִם כֵּן, עֲלֶה־נָא, בּוֹא לַחתּוֹם חוֹתַם הַכֶּתֶר

סירנו (לכריסטין, בלחש):

עֲלֵה.

רוקסנה:

…לִלקוֹט נִדרִי בִלשׁוֹן זִמזוּם הַסֵּתֶר.

סירנו:

עֲלֵה!

כריסטין (בלחש, כמפקפק):

כָּל הָעִניָן קְצָת עָקוּם.

רוקסנה:

כִּבנֵי אֵין־סוֹף, אֵין־סוֹף…

סירנו:

עֲלֵה, עֲלֵה, הֶדיוֹט!

(כריסטין עולה…)