מילון העברית הישנה והחדשה מאת אליעזר בן-יהודה (2318 ערכים)

מוגש בעמל מתנדבי פרויקט בן-יהודה

.
.
.

קישורית קבועה 

אָ

* , — הברה טבעית, להגות התרגשות הנפש, לצער, לפחד וכדומה, ô! ah!‎: אמר לו גבריאל (לאדם הראשון) זכור יום אשר נתת ע' שנה לדוד בן ישי אמרו לו מיכאל ושרפיאל אנחנו נעיד עליך אמר אדם לפניהם אָ בזאת השעה אמות על פי שלשתכם (מד"ר, הובא בספר אלדד הדני, מהד' א' אפשטיין).


קישורית קבועה 

א"א

, — ר"ת: אדוני אבי, אי אפשר, אין אומרים, אשת איש.


קישורית קבועה 

אא"ב

 - ר"ת: אי אמרת בשלמא.


קישורית קבועה 

אא"ז

, — ר"ת: אדוני אבי זקני.


קישורית קבועה 

אא"כ

, — ר"ת: אלא אם כן.


קישורית קבועה 

אב

, אולי ממנו אָב.


.
.
.

קישורית קבועה 

אב

אֲבִי, – משמש להרכבת שמות, בפרט שמות עצמים פרטיים, לזכרים וגם לנקבות: אֶבְיָסָף, אֶבְיָתָר, אַבְנֵר, אַבְרָהָם, אַבְשַׁי, אַבְשָׁלוֹם, אֲבִיאֵל, אֲבִיאָסָף, אֲבִיגַיִל, (שם אשה), אֲבִידָן, אֲבִידָע, אֲבִיהוּא, אֲבִיהוּד, אֲבִיחַיִל, אֲבִיטוּב, אֲבִיטָל (שם אשה), אֲבִיָּה, אֲבִיָּם, אֲבִימָאֵל, אֲבִימֶלֶךְ, אֲבִינָדָב, אֲבִינֹעָם, אֲבִינֵר, אֲבִי-עַד (שם מליצי), אֲבִיעֶזֶר, אֲבִי-עַלְבוּן, אֲבִירָם, אֲבִישַׁג (שם אשה), אֲבִישׁוּעַ, אֲבִישׁוּר, אֲבִישַׁי, אֲבִישָׁלוֹם.


קישורית קבועה 

א. אָב

1, ש"ז,  – חפץ, מאוה, Wunsch; désir; wish: אָבִי יבחן איוב איוב לד לו.  –ואמר הפיטן: ותאמר (אסתר) אבי וחפצי יבא המלך והמן, אל המשתה לו מזומן ר"י נאגארה, זמיר' למגלה.



1 משקל צָו, מן אבה, עפ"י דעת המפרשים הקדמונים על הפסוק באיוב ועי' אַבי.


קישורית קבועה 

ב. אָב

* 1 ש"ז, — חדש החמשי מהחדש שבו חג הפסח. Name des 5 -ten Monats; nom dn 5-me mois; n. of fifth month: משנכנס אב ממעטין בשמחה תענ' ד ו. אמר רבי שמעון  בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיוה"כ שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו שם ח . ר' אליעזר הגדול אומר כיון שהגיע חמשה עשר באב תשש כחה של חמה ב"ב קכא:. בארבעה שבילין חמה מהלכת ניסן אייר וסיון מהלכת בהרים כדי לפשר את השלגין תמוז אב ואלול מהלכת בישוב כדי לבשל את הפירות פסח' צד:.  — ושם המלאך הממונה על חדש אב °ברקיאל עי' זה .



1 נזכר במגלת תענית פרק ה: בט"ו באב זמן אעי כהניא — באשור' אַבֻ. רל' סובר מלשון איבה, מפני להט השמש; והויפט אומר כי  נקרא חדש זה אב ע"ש שבו היו כורתים קנים. באשור' אַבֻ, לבנין, וזה אחד משלשה החדשים שהיו מקדשים אצל הבבלים לבנין, והם: סיון, אב, מרחשון. והסכים לזה מוס ארנולד JBL XI, 72. וכן שם חדש זה גם בסורית וערבית.


.
.
.

קישורית קבועה 

אַב

° ש"ז, – כמו אֵב : שלום לשר הוא להמון גוים ומשפחות לאב, משקה צמאיהם במי ידו כמו נחל לְאַב 1 רמב"ע תרשיש, א קפא.



1 כך נקוד בהתרשיש הנדפס, והוא מוכרח מפני החרוז עם לאב במשמ' אב לבנים. ועי' הערה לאֵב.


קישורית קבועה 

אֹב

, – עי' אוֹב.


קישורית קבועה 

א"ב

, – ר"ת: אלף בית.


קישורית קבועה 

אַבָּא

*, ש"ז, —  קריאה של קרבת משפחה בפי הילדים לאביהם, במשמ' אָבִי, Mein Vater; mon père; my father: אמר רבן גמליאל נוהגין היו בית אבא שהיו נותנין פאה אחת (פאה ב ד). יכולה היא (הבת שפסק אביה מעות לחתנו ולא נתן לו) שתאמר אילו אני פסקתי לעצמי אשב עד שילבין ראשי עכשיו שאבא פסק עלי מה אני יכולה לעשות (כתוב' יג ה). הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא על מנת שתניקי את בני (גיט' ז ו). מעשה באחד בבית חורון שהיה אביו מודר הימנו הנאה והיה משיא את בנו ואמר לחבירו חצר וסעודה נתונים לך במתנה ואינן לפניך1 אלא כדי שיבוא אבא ויאכל עמנו בסעודה (נדר' ה ו). קונם שאינני נהנית לאבא ולאביך וכו' אם עושה אני על פי אבא ועל פי אביך (שם יא יא). אמר ר' אלעזר בר' צדוק תינוק הייתי והייתי רכוב על כתיפו של אבא (תוספתא סנה' ט יא). למלך בשר ודם שכעס על בנו והלך לו הבן ההוא אצל אוהבו של מלך אמר לו צא ובקש לי מאבא (ספרי במד' פו). שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן (ברכ' מ.). כשם שאבדתי מבית אבא כך אובד ממך (מגי' טו.). א"ל (ר' שמעון לר' חייא) אתה הוא שציערת לאבא א"ל לא תהא בזאת בישראל (סנה' יא.). אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כולכם אסורין חוץ מאבא (נדר' כה:). אמרתי לו (להעלם היפה שנדר נזירות) בני מה ראית להשחית את שערך זה הנאה אמר לי רועה היית לאבא בעירי וכו' (שם ט:). א"ל רבי אל תצטער לבודקני אם קטן אני אהיה בשביל אבא אם גדול אני אהיה בשביל עצמי (נזיר כט:). אמר לה (יעקב לרבקה) וכך הוא הדרך שאצא חוץ מדעתו של אבא (תנחומא ויצא א). ויאמר קין אל ה' וכו' גדול עוני משל אבאאבא על מצוה קלה עבר ונטרד וכו' אתמול גרשת את אבא ועכשיו את מגרשני (מד"ר בראש' כב). משל לתינוק שהיה רכוב על כתיפו של אביו וראה חבירו של אביו אמר לו ראית את אבא אמר לו אביו אתה רוכב על כתיפו ואתה שואל עלי (שם שמות כו). אמר ישמעאל עכשיו יקריב אבא את יצחק ואני אירש כל הנכסים שישארו מאבא (מדר' ויושע.). — וגם כשהמדברים הם רבים: שבועה שלא פקדנו אבא ולא אמר לנו אבא (שבוע' ז ז). אם אמרו (הבנים הגדולים) ראו מה שהניח לנו אבא (ב"ב ט ג). — ובפרט מהילד לאביו בנוכח: אמר לו (בנו של עקביה לאביו בשעת מיתתו) אבא פקוד עלי לחביריך (עד' ה ז). אמר ר"א בר צדוק פעם אחת נכנסתי אחר אבא לבית רבן גמליאל וכו' אמרתי אבא לא כך אמרו חכמים (פסח' לז ו). כבן שמתחטא על אביו ועושה לו רצונו ואומר לו אבא הוליכני לרחצני בחמין שטפני בצונן (תענ' כג.). אמרה לו בתו (לעמרם) אבא קשה גזירתך יותר משל פרעה (סוט' יב.). אמר לו יהודה (ליעקב) אבא אם הולך בנימין עמנו ספק נתפ' ספק לא נתפ' (מד"ר בראש' צא). מה עשה (הקב"ה) נגלה עליו (על משה) בקולו של אביו אמר משה הנני מה אבא מבקש (שם שמות ג). משל למלך שאמר לבנו צא לפרקמטיא אמר לו אבא מתיירא אני בדרך מהלסטים (שם ויקר' כה). אמר לו יצחק (לאברהם) אבא אוסרני בידיי וברגליי (פסיק' רבתי, בחדש השביעי). כשראה כהן גדול שנשרף (ביהמ"ק) נטל את המפתחות וזרקן לשמים וכו' תפסו אותו שונאים ושחטו אותו אצל המזבח וכו' יצתה בתו בורחת וצווחת אוי לי אבא חמדת עיני תפשו אותה ושחטו אותה וערבו דמה בדם אביה (שם, ויהי בעת שסרחה). משל לגיבור שהיה עובר בנהר ובנו עמו היה הגבור תופס בידו של בנו וכו' אלא שהיתה השיבולת עוברת על ראש הבן בתחיל הבן צועק מלמטן אבא אילולי שאתה מחזיק בי כבר הייתי שטוף ביד השיבולת ומת (שם, ותאמר ציון). אמר יצחק לאביו אבא  לאן אנו הולכים לבדנו (מדר' ויושע). ואמר יצחק אבא זרז עצמך וחשוף זרועך (שם). ולא יקרא לו (הבן לאביו) בשמו לא בחייו ולא במותו אלא אומר אבא מרי (רמב"ם ממרים ד). וקטנים מישראל מתבעתים והולכים ונטמנים כאו"א תחת אביו ותחת אמו ואומרים ווי ווי אבא (אבק' רוכל א א). — וגם לאבי האב ולאבי האם: שהתינוקות קורין לאבי אביהן אבא (ספרי ופסיק' זוט' טו). — ב) הוספה מנכרים לא מבנים לשם עצם פרטי של אדם, "אבא פלוני" לחבה וקצת בהתול של חבה, Papa...; papa tel: עבדים ושפחות אין קורין אותם אבא פלוני2 ואמא פלונית (ברכ' טז:). של בית רבן גמליאל היו קורין לעבדיהן ולשפחותיהן אבא טבי (ירוש' ניד' א מט:). דרש רבי יוסי בציפורי אבא אליהו (אליהו הנביא) קפדן הוה (שכעס על אחאב ואמר חי יי' אם יהיה השנים האלה טל ומטר) (סנה' קיג, ורש"י שם). אבא תחנא חסידא נכנס לעירו ערב שבת עם חשיכה (מד"ר קהל', לך אכול). 



1 כך הנוסחה במשנה שבגמרא. — 2 אמר רש"י: לא בבניהם קאמר אלא בשאר בני אדם כעין שאנו קורין עכשיו מר פלוני מרת פלונית כך היו רגילין לומר אבא פלוני ואמא פלונית. 


קישורית קבועה 

אבאס

° , — עי' אכאס .


קישורית קבועה 

אבב

1, ממנו אֵב, אָבִיב, °אָבַב.



1 שרש שמי במשמעות מתחלפות. בארמ' וסור' הצמיח, בשל הפרות. בערב' כבר נזכר למעלה בהערה לערך אֵב.


קישורית קבועה 

אָבַב

°, – קל לא נהוג.

 – הִפע', °הֶאֱבִיב, מַאֲבִיב, פ"י, – הצמיח אִבִּים, Sprossen hervorbringen; produire des plantes: שעירים להרביב, חזיזים להעביב, שיחים לְהַאֲבִיב1, עד זמן אביב (ר"א קליר, תפלת גשם, אפיק מען). ממגיד ומַאֲבִיב (שמואל בן יהודה, יוצר לשמיני עצרת).



1 כך הנקוד במחזור איטלקי ישן.


.
.
.

קישורית קבועה 

אַב-בֵּית-דִּין

* , ש"ז, מ"ר אָבוֹת-בֵּית-דִּין, אָבוֹת בָּתֵּי דִּינִים, – תאר כבוד לראש השני בבית הדין לפנים, zweiter Vorsitzender des Jüd. Gerichtsh.; second président du tribunal juif; second President of the Jew. Tribunal: הראשונים היו נשיאים ושניים להם אבות בתי דינין (חגי' ב ב). כשהנשיא נכנס כל העם עומדים ולא ישבו עד שיאמר להם שבו כשאב בית דין נכנס עושין לו שתי שורות מיכן ומיכן עד שנכנס וישב במקומו (תוספתא סנה' ז ח). אב ב"ד בפני נשיא מי מורה הלכה (חגי' טז:). באושא התקינו אב בית דין שסרח אין מנדין אותו (מו"ק יז.). אבטליון ושמאי אבות בתי דינים (ר"ח חגי' טז:).


קישורית קבועה 

אבג

° , — צרוף ר"ת, חלק משם מ"ב אבגיתץ שלקמן: ואותיות אב"ג הם ו' בגימ' והם ו"ק דז"א (מהרח"ו, ע"ח, שביר' הכלים ב), והוא ר"ת תפלת: אנא בכח גדולת וכו'.


קישורית קבועה 

אַבְגָא

°, ש"ז, – שם שטן מצוי בביה"מ, Name eines Dämons; nom d'un démon; N. of a Demon:  מלשון הגמרא1 ההוא אבגא דבי רב פי' השטן שהיה נמצא בביה"מ ההוא ע"ח לרח"ו, היכ' נקוד', שבי' הכל' ב



1 לא מצאתי זה בשום מקום בגמרא.


קישורית קבועה 

אַבְגִיתַץ

°, - אחד מצרופי שמות הקדש של האלהות בקבלה:  וזה בן מ"ב אותיות אעפ"י שאותיותיו ידועות אין מסור בהגיונו וקריאתו אלא בקבלה י"א אַבְגִיתַץ וי"א אַבִיגְתַץ (תש' רב האי, טעם זקנ' נז.).  השכינה פועלת בכח י"ב הויות ובמ"ב אותיות הנקרא שם בן מ"ב ואלו הן אבגיתץ (ספ' הקנה פא:).


קישורית קבועה 

אַבְגַּר

°1, ש"ז, — שם עשב,    agrimonia, eupatoria, Odermennig; aigremoine: (אסף הרופא ק), ושמש לפנים ברפואה.



1 לפי דעת לֶו (שה"ל) על שֵם אבגר מלך אֱדסה.


.
.
.

קישורית קבועה 

א. אֹבֵד

1, מקור או ש״ז, כְלָיָה,  Untergang; perte; destruction: ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אֹבֵד2 (במד' כד כ). וגם הוא עדי אֹבֵד (שם כד).



1 אמר רד״ק: והביא החכם רבי יעקב בן אלעזר שם במשקל אחר ואחריתו עדי אוֹבֵד בפלס ואת היותר החרמנו, נטעתיך שורק. ע״כ. וכן החדשים, אעפ״י שאין משקל זה רגיל במשמ׳ מפשטת. והביא אולסה׳ דמיון לזה חֹזֶה (ישעי כח יה), במשמע׳ ברית, ורֹאֶה (שם ז), במשמ׳ ראי'. ברט (מה"ש סי' 89) הביא עוד השם יוֹבֵל, ג״כ במשמ׳ מפשטה. - 

2 לפי קצת נוסח׳ אולי משובש.


קישורית קבועה 

ב. אֹבֵד

 — עי' אוֹבֵד


קישורית קבועה 

אָבֵד

* 1, אָבָד, שת"ז,—דבר שעלול להֵאבד, להשחת, להתקלקל ולהפסד, was verloren geht; ce qui se perd: דבר האבד עושין אותו במועד ושאינו אבד אין עושין אותו במועד במה דברים אמורים בתלוש אבל במחובר אפילו דבר האבד אין עושין אותו במועד (תוספתא מו"ק א יא). שינוי במועד בדבר האבד2 (גמ' שם יב.). דבר האבד מותר לעשותו בחול המועד (טור ושו"ע או"ח, חוה"מ תקלז).



1 נקוד לוי ודלמן אָבֵד, וכך קריאת הספרדים. והרשי״סטקסט מחוק במקור. אולי רשי"פ?, לפי הקריאה המסורה של האשכנזים, אָבָד. — 2 כך בנוסחʹ ובר״ח שם וברי״ף.


קישורית קבועה 

אב"ד

, - ר"ת: אב בית דין.


קישורית קבועה 

אֲבֵדָה

ש"נ, סמי' אֲבֵדַת, מ"ר אֲבֵדוֹת,  דבר שנאבד, etwas Verlorenes; perte, qqch. perdue; something lost: או מצא אַבֵדָה וכחש בה (ויקר' ה כב). והשיב את הגזלה וכו' או את הָאֲבֵדָה אשר מצא (שם כג). וכן תעשה לכל אֲבֵדַת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה (דבר' כב ג).   ובתו"מ: איזו היא אבידה מצא חמור או פרה רועין בדרך אין זו אבידה חמור וכליו הפוכין פרה רצה בין הכרמים הרי זה אבידה (ב"מ ב ט). אבדתו ואבדת אביו  אבדתו קודמת (שם יא). א"ר יוחנן שלשה מכריז עליהן הקב"ה בכל יום על רווק הדר בכרך ואינו חוטא ועל עני המחזיר אבידה לבעליה ועל עשיר המעשר פירותיו בצינעה (פסח' קיג.).   ובהשאלה: בכו לאבלים ולא לאבידה (לאמר המת) שהיא למנוחה ואנו לאנחה (מו"ק כה:).


קישורית קבועה 

אֲבַדֹּה

ש"נ, — כמו אֲבַדּוֹן: שאול וַאֲבַדֹּה1 לא תשבענה ועיני האדם לא תשבענה (משלי כז כ). — ואמר המשורר : ולא הביט (האדם) סוף חלדו, וכי סוף כל לאבדה (ר"י הלוי, רודפים אחרי הבל).



1 כך הכתיב, ובמס' אבדו קרי (כן נראה מדברי ריב"ג שלקמן, וכן בפרוש במ"ש וז"ל: ואבדו קרי וכו' וי"ס שכתוב ואבדון בפסוק ואחרים שכתוב ואבדה וקרי ואבדון וכולם משובשים). ואמר ריב"ג : וכבר הפילו הנון ממנו (מן ואבדון) בשאול ואבדו. ע"כ.  וכן רד"ק, וכן המדקדקים החדשים, והביאו דמיון לזה קצת שע"כ בסוף     -וֹן שנתקצרו כנראה לסוף  -וֹ, כמו מגדוֹ — מגדוֹן ואולישלמֹה — שלמוֹן. ואמר.Böt  כי אפשר שגרמה בנפילת נון אבדון במקום זה הלמד שבמלה שאחריה. אבל Barth (מה"ש, סי' 194 וסי' 224)  דחה אפשרות התקצרות הסוף -וֹן בשע"פ לסוף -וֹ.


קישורית קבועה 

אֲבַדּוֹ

 — עי' הערה לערך הקודם.


קישורית קבועה 

אבדומה

*, — עי' אברומה .


קישורית קבועה 

אֲבַדּוֹן

1 ש"ז, – א) כְּלָיָה, חרבן, Untergang; perdition; destruction: והחכמה מאין תבוא ואי זה מקום בינה ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה אֲבַדּוֹן ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה (איוב כח כ=כב).   – ב) כנוי לקבר, ונרדף עם קבר, שאול,  Ort des Unterg.; lieu de perdition; pl. of destruction:  היספר בקבר חסדך אמונתך בַּאֲבַדּוֹן (תהל' פח יב). שאול וַאֲבַדּוֹן נגד יי' אף כי לבות בני אדם (משלי יה יא). כי אש היא עד אֲבַדּוֹן  תאכל (איוב לא יב).   –*ואחד משמות הגהנום, Abbadon: א"ר יהושע בן לוי ז' שמות יש לגיהנם ואלו הן שאול ואבדון ובאר שחת ובור שאון וטיט היון וצלמות וארץ התחתית (ערוב' יט.).   –ובסהמ"א: שלא מצאה הנפש לא כוכב ולא מזל שיעזור להם על זה להצילם מן האבדון (תגמ' הנפ' לא). ולאחר י"ב חדש מורידין אותן (את הרשעים) לאבדון  ודנין אותן באבדון  י"ב חדש (ס' רזיאל לה.). ואחרי אבדון יש עוד שאול  תחתית ועמקו שלש מאות שנה (שם). והגהנם הוא כמו ספוג השואב אליו כל הזוהמא וכל הזוהמא נופלת למדור התחתון הנקרא אבדון  ושם הם דרגין הנקראים צואה רותחת וכו' ובו כל הנפשות הטמאות (עמה"מ, תיק' התשובה א). לילית היא תמיד בסדין המטה של איש ואשה המזדווגים לקחת ניצוצי טפות הזרע ההולכים לאבדון (שם יא). כאש מתלקחת באבדון תאכל (ש"ב, שבי"ע ג , כוש).



1 משק' פְּרָזוֹן בדגשות ל"פ.


קישורית קבועה 

אַבְדָּלָה

* 1, ש"נ, מ"ר אַבְדָּלוֹת, – א) שה"פ מן הבדיל, הבדלה בין שני דברים, das Unterscheiden;das  Absondern; séparation: ויבדל אלהים אבדלה ודאי (ירוש' ברכ' ח  יב ג) . – ב) ברכה שמברכים היהודים במו"ש על כוס יין וכדומה להבדיל בין הקדש ובין החול: יין ואבדלה וכ' הואיל ואבדלה גרמה ליין שיבוא (ירוש' פסח' י לז ג). ובלבד שלא יפחות משלש אבדלות (שס ברכ' ה ט:).



1) משק' אזכרה.


קישורית קבועה 

אַבְדָן

1, (אַב=דָן), שפ"ז, - פעולה של כליון והשמדה, Vertilgung; extermination; destruction: ויכו היהודים בכל איביהם מכת חרב והרג וְאַבְדָן ויעשו בשנאיהם כרצונם (אסת' ט ה).



1 המדקדקים הקדמו' החליטו מלה זו וכן אָבדן שלקמן למקור. אמר ריב"ג בס' ההשגה (סבב) וז"ל: ותוספת הנון על הסבובים שהם מקור כמו באבדן מולדתי. וכן בהרקמה (ד) : ויוסיפוה על המקורים באבדן מולדתי. ורד"ק (מכל' דה"פ יח): ומצאנוהו (את המקור) גם בתוס' נון באבדן מולדתי והרג ואבדן. ע"כ. וכן רידו"ר (מעשה אפד י), ואבלמ'. והבדיל רד"ק בין אַבְדָן לְאָבְדָן, אמר וז"ל: וְאַבְדָן מהדגש כי משפטו וְאַבְּדָן בדגש הבית כי הוא יוצא והוקל כמו שהוקלו רבים מהדגוש. ע"כ.  וכן גזנ' דיטר', ומפני זה לפי דעתו ד רפויה, ואָבְדן לפי דעתי מן אֻבַּד. בטכ', שטדה, קניג, ברוין, גזנ' בוהל לא הבדילו, ורפיון הדלת באר ברט (מה"ש סי' 200) מפני שנגזר מהמקור ולכן רפה כמו אָבדוֹ, מָלכוֹ. והנה BÖ. §494, Olsh. §215,3 וכן  Kö. 2, 471 מונים גם אבדן בין המלים שלקו בפרידת הדבקים מפני סבות צרוף האותיות וכדומה, ומשמע מדבריהם שהם סוברים כי צריך לקרא אָ=בְדן. וכתב Olsh. שם בפרוש: mit Ablösung des zweiten Radicals von der ersten Sylbe. אך הקריאה המקֻבלה של הספרדים היא אָבְ=דן, אעפ"י שהדלת רפה, וכמו שמעיד רד"ק (מכל', שער השוא) בפרוש כי הקריאה המקֻבלה של מַלְכֵי היא מַלְ=כֵי ולא מַ=לְכי, כמו שמעתיקים כל המדקד' הלועזים החדשים mal`khé, וכן עַבְדֵי, כַנְפֵי, וכן נראה שכך היתה באמת קריאת הקדמונים, כמוכח ממשקלי שיריהם, כמו הבתים שהביא ראב"ע בצחות למשל למשקל ב' תנועות ויתד: כַּנְ-פֵי רְנָ-נִים וכו', וכן ר"י הלוי שיר לא מתמול, משקל ב' תנועות ויתד: כַנְ-פֵי נְשָׁ-רִים ולא כַּ-נְפֵי.


קישורית קבועה 

אָבְדָן

1, (אָב-דָן), סמי׳ אָבְדַן, שפע״ז, — א) כְלָיָה: Untergang; ruine, perte; destruction: כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי ואיככה אוכל וראיתי בְּאָבְדַן מולדתי (אסת׳ ח ו). — ובתו״מ: כשם ששמחה לפני המקום בקיומן של צדיקים כך באבדן של רשעים (תוספתא סנה׳ יד י). — ב) *קלקול ופְסֵדָה והשחתת דבר: מפני אבדן קדשים (ירוש׳ פסח׳ ז לה.). — ועם ו אחרי א, אובדן: ונוטלין ממנו (מן היין) לידים אמר רבי אבא אין בו משום אובדן אוכלין (שם ברכ׳ ו י.). — ומצוי בשתי המשמ׳ בסהמ״א: כבר קרה לה (להלשון) ההפסד ונאבדה באבדן שאר החכמות באומתנו (ר״י דוראן, מעשה אפד ח). — ומ״ר: רב ריבם יי׳, על חושבי אָבְדָנַי (שבת א חנכה, אין צור). — ובכנ׳: ויראה ברעתם ואבדנם ושפלותם (מ׳ אלבילה, ראש׳ דעת א א).



1 עי' הערה אחרונה לאַבְדָן.


קישורית קבועה 

אבה

1, ממנו אָבָה, ולפי דעת רוב החכמ׳ אֶבְיוֹן, ולפי דעת קצת גם אָב, ויש מיחסים לו גם אֵבֶה.



1 שרש שֵמי. באשורית אַבִיתֻ, לפי דעת חל״א חֵפץ, ובהשאל' מִצְוה, ואַבוּתֻ רצון ונטיית חסד (מלון אשורי, דל' ומ' ארנ'). בערב׳ אַבַי, מֵאֵן, לא רצה. וכן בכושית. אך בקצת מקומות בארצות ערב, בתונס, בנג'ד יאמרו הערבים אבה במשמ׳ רצה, ושער 2‎ Landb.‎ (Arabica III, 10) כי זה מקור ב המשמשת בערב' החדשה לסי' עתיד.


.
.
.

קישורית קבועה 

אַבְהוּת

* , ש"נ, – המעמד של אב, המשפט והזכות של אב, Vaterchaft; paternité, fatherhood: שאין אבהות לגוי (רש"י בראש' כ יב, גרס' כ"י סרוול, מובאה בהערה לרש"י מהד' דר' א. ברלינר).


קישורית קבועה 

אַבְהַל

°1, ש״ז,—פרי אילן הערער, גרגרים ישמשו ברפואה להזיע וכדומה, Sevenbaum; sabine; savin; (Juniperus sabina):  ואלה הם התחבושות יוקח אבהל מאגוז סיפרי ומהעצמות השרופים וכו׳ (קאנון ג כב ב ה). אגוז אבהל (פרקי משה ט). אבהל גיני פירוש שוינא המהות פרי הערער דומה לעוזרדין (יוסף וידאל, רשימ׳ הרפואʹ, גרם המעלות).



1 בערב׳ אבהל  ابْهَل. 


.
.
.

קישורית קבועה 

אֲבוֹבְיָה

* , ש"נ, – כמו בַּבּוּאָה, בּוּבְיָה: ואשר במים מתחת לארץ להביא אבוביא וכו' הצורות שהן מתחלפות ונראות במים ובגופות הנוצצות שהן מוצהבות כעין נחשת קלל והוא אבוביא1 (ר"י ברצלוני, פי' יציר' 14).



1 כך שם פעמים, ובגוף המכילתא בוביא.


קישורית קבועה 

אִבּוּד

* , ש"ז, – שה"פ מן אִבֵּד: משקה העומד לאיבוד (שבת קמה.). מהו לכבות את הדליקה ביו"ט וכו' משום אבוד ממון (ביצה כב.).  משום איבוד נשמה (חול' יא:).  –ואמר המליץ: אין אבוד כאבוד הזמן (שלמ' אוליוירו, סוף יד לשון).


קישורית קבועה 

אֲבוֹי

1, — מלה להגות רגש של צער ומצוקת הנפש, והיא בת זוגה של המלה אוי, wehe!; malheur à...!; alas!‎: למי אוי למי אֲבוֹי למי מדונים למי שיח למי פצעים חנם למי חכללות עינים למאחרים על היין לבאים לחקר ממסך (משלי כג כט=ל). — ובסהמ"א: אבוי לחדש החמישי (רסע"ג, סליח' ת"ב). אבוי לאיש אשר נעור ולא ראה נתיבתו (ר"ש הנגיד, משל קכו). ואבוי על ימים קווצותי בטל ילדות ימי השחרות נמלאו (רמב"ע, דיואן). אבוי לדור לפי כספו כבודו (מנח' יהוד', שונא נשים). אבוי עולם רחב הים ותכיל לרבבות עם ונפשי לא תכילה (עמנ', מחבר' ז). — ויאמרו אוֹי ואבוֹי: עברו שנותי וחלפו ימי אוי ואבוי כאשר ידאה הנשר (מנחם, מחברת). מי יתן ראשי מים ועיני מקור נוזלַי, ואבכה כל ימותי ולילַי, את חללי טפי ועוללַי, וישישי קהלַי, ואתם ענו אבוי אוי ואללי (ר' קלוני' בר"י, קינ' לת"ב). אשריהם משכילים כרקיע זוהרים, במנוחות שלום נחו ישרים, אוי ואבוי שוד ושבר לנותרים, למדיבת נפש וחבלים וצירים (קינה, החרישו ממני). קול זעקת לבי וקול זעמי, סבו בכל חצר בכל מבוי, אבוי אוי (ר"ע פרנס', הוס' למתק שפת' סה). אוי ואבוי כי הגביר הסגירני (צרור המור, לך לך יח). ישראל הוי ואבוי קורא מן המצר (פיוט יוה"כ, אילת השחר). — *ועם ה הידיעה: למי האוי והאבוי לנואף המשלח מדנים בין איש לאשתו וכו' למי הם באות הקללות שאמרנו האוי והאבוי וכו' (מד"ר במד' י). שהאוי והאבוי הוא להם (ראש' דעת, ר"מ אלבילא ד ו). ומזה המין היה האוי והאבוי הנאמר בימי אחשורוש (מגל' ספ' לרשב"צ דוראן).



1 צורה קצת זרה והמקור ומשמעת המלה קצת מסופקה. התרגומים הקדמונים תרגמוה במשמ' בלבול, קצת המפרשים פרשוה במשמ' עני, מן אביון (מנחם, ר"י חיוג, ראב"ע ועוד). אך רש"י פרש צעקה ויללה, ורד"ק ואחריו רוב המפרשים והחדשים ראו בה מלת קריאה כמו אוי, אעפ"י שהאות ב אינה מצויה באותיות קריאה של רגש. ובמשמעה זו נשתמשו בה בספרות.


קישורית קבועה 

אַבּוּל

*1, אֲבוּל, ש"ז, מ"ר אַבּולִים, אַבּוּלֵי, אֲבוּלִים, אֲבוּלֵי, – מבוי מפולש מקורה ומלמעלה בנינים, משער העיר פנימה, ;gewölbter Gang; passage vôuté : אין חולקין את אבולים2 עד שיהא בה כדי שיעור לזה וכדי שיעור לזה (תוספתא ב"מ יא י). הלכו כל האבולים עד מגדל צבעים ומתו שם (מד"ר רות א ה).



1 באשורית אַבּוּל, שער העיר (מוס' ארנ', מלון אשורי), וכן בארמ' וסורית.  – דלמן: אֲבוּל, אך אשכנזים וספרדים קוראים אבּוּל, וכן לפי הסורית.  –

2 כן בנוסחא' הישנות, ובצוק' איבולים.  ופרש ר"ח בגמ' עירוב ו': אבולי מבוי, וכן נראה בפרט מהמאמר במד"ר רות המובא בפנים.


קישורית קבועה 

אִבּוּל

* ש"ז, --שה"פ מן אִבֵּל: האלמנה (לא תתארס לפני ג' חדשים ממות בעלה) מפני האיבול (יבמ' ד י).


קישורית קבועה 

אֵבוּס

1, ש"ז, מ"ר אֲבוּסִים, בכנ' אֲבוּסֶךָ, סמי' אֵבוּס — כלי יתנו בו מספוא ומים לבהמה, Krippe; crèche; manger: ידע שור קנהו וחמור אֵבוּס בעליו (ישע' א ג).  באין אלפים אֵבוּס בר2 (משלי יד ד).  היאבה רים עבדך אם ילין על אֲבוּסֶךָ (איוב לט ט). — ובתו"מ: עריבה גדולה שנפחתה וכו' עשאה אבוס לבהמה אף על פי שקבעה בכותל טמאה (כלים כ ד). קירות האבוס וקירות המחיצה (נגע' יב ד). השואל את הפרה ובא והעמידה על איבוס בעליה (תוספתא ב"מ ח ז).במקור המודפס כתוב בטעות כ ולא ז נוטל הוא (קיסם) מן האבוס שלפני בהמה (שם יו"ט ג יח). ולא ימלא אדם מים ויתן לפני בהמתו וכו' באיבוס העומד בר"ה גבוה עשרה ורוחב ארבע (ערוב' כא.). סוסי אש וכו' העומדים על אבוסי אש ומלאים גחלי רתמים ואוכלים גחלים מתוך אבוסיהם וכו' ונהרי אש בצד אבוסיהם (היכל' רב' טז, ביהמ"ד ילינק ג). — וכמו"כ גומה בקרקע בצורת אבוס לתת בה אוכל לבהמה: אמר רב חסדא מחלוקת (בין החכמים שבמשנה אם מותר לגרוף מלפני הבהמה היא) באיבוס של קרקע אבל באיבוס של כלי דברי הכל מותר (שבת קמ:). — וגם המקום בהרפת שהבהמה עומדת שם: היתה (הבהמה) עומדת באבוס (ירוש' שבוע' ז לז ד). רב יהודה התיר ליטול ציפורנים של חמור (בחו"ה) וכו' ולבנות איבוס (הלכ' פסוק', מועד). — וערבה שהפועלים אוכלים ממנה יחד: לא יאכל עמו מן האבוס שלפני הפועלים (נדר' ד ד). במאכילו (את הפועל) מן האבוס (ירוש' דמאי ב כג:).כנראה צ"ל פרק ג'



1 משק' אֵטוּן, אֵסוּר, וחסר: אֵמֻן, ועין חלומה: אֵזוֹר, אֵפוֹד. ואמרו המדקדקים החדשים כי עקרו הוא פְעול, ונתארך חטף סגול של האלף, אעפ"י שבשמות אחרים, אֱליל, אֱנוֹש, אֱשוֹן, לא נתארך. — בלשונות האחיות אין חבר למלה זו, זולתי באשורית אַבֻסֻ (מוס ארנו', מל"א). ועי' אבס. — 2 התרגום ורוב המפרשים הקדמונים פרשו האבוס הוא ריק, ויש משערים שצ"ל אפס במקום אבוס.


קישורית קבועה 

אָבוּס

,— בינוני פעול מן אבס, עי״ש.


קישורית קבועה 

אִבּוּק

*, ש"ז, - שה"פ מן אבק.


קישורית קבועה 

אֲבוּקָה

* 1, ש"נ, מ"ר אֲבוּקוֹת  – קסמי עץ או סמרטוטים וכדומה דולקים יחד להאיר אור גדול, Fackel; flambeau; torch: חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין לפניהם באבוקות של אור שבידיהן (סוכ' ה ד).  איש הר הבית היה מחזר על כל משמר ומשמר ואבוקות דולקות לפניו (מדות א ב).  ונכנסו (הכהנים) אחריו ושתי אבוקות של אור בידם (תמיד א ג).  מבערב מבקרין אותו (את הקרבן) לאור האבוקות (שם ג ד).  אין בודקין לא לאור החמה ולא לאור הלבנה ולא לאור האבוקה אלא לאור הנר (פסח' ז:).  למה צדיקים דומין בפני שכינה כנר בפני האבוקה (שם ח.).  אבוקה כשנים וירח כשלשה (ברכ' מג:).  לעולם שוחטין בין ביום ובין בלילה וכו' כשאבוקה כנגדו (חול' יג:).  משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה ומתיירא מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים ומחיה רעה ומן הליסטין ואינו יודע באיזה דרך מהלך נזדמנה לו אבוקה של אור ניצול מן הקוצין ומן הפחתים וכו' (סוט' כא.).  ואבוקות של אור דולקות לפניהם כל הלילה כולה (מגל' תענ' ט).  שבלילה מבקשין בני אדם הרבה ומבקשין אבוקות של אור (הלכ' פסוק', מועד).  ואבוקה של שעווה  (רא"ש, שבת ב א, בשם ספ' העתים).



1 לא נתברר מקור מלה זו.  ואולי נצטמצמה מן אַבְהוּקָה, מן בהק, הבהיק.


קישורית קבועה 

אָבוּת

°, ש"נ, — כמו אַבְהוּת: יצא כותי שאין לו אב דאין אבות לכותי (רש"י נזיר סא.). למאי הלכתא אמרת דאין אבות לכותי (שס). אחים (גרים) מהאב לבד מותרין בנשיהן דאין אחוה לגוי מן האב וכן נושא בתו ואחותו מאביו ואשת בנו דאין אבות לגוי (ראב"י, האשכול, הלכ' גרים). אעפ"י שאין אבות לנכרי מ"מ אסור לגר להכות או לקלל אביו הנכרי (שם). מצד האבוּת והבניוּת (אמונה רמה א ו, ועוד שס א ז). — °אָבוּת בית דין, משרת אב בית דין: ואף מר יוסף אזדעזע וקם ברבים ואמר סליקת נפשאי מן גאונות והדר לאבות בית דין1 (אגר' ר' שרירא גאון).



1 אעפ"י שהמאמר הוא בארמית, מ"מ המלים: אבות בית דין הם בעברית, ואין ספק בדבר כי השם הזה היה נהוג אצלם גם בדבור העברי. והנה שער פרופ' בכר כי המלה אבדינות שבס' המליצה של ר"ש בר"ש הפרסי הוא שם מפשט למשרת אב בית דין. אבל אין זה מפרנס פרושו של הר"ש בעצמו "מחמנה של טבחים".


קישורית קבועה 

אָבות

* , – שם מסכת ממסכתות התלמוד, נקבצו בה מאמרי החכמים במדות ומוסר.


קישורית קבועה 

אָב זָקֵן

°1, ש"ז, - אבי האב, אבי האם: לקרוע שטר זה ולכותבו בשילוש השמות של אביהם זקנם (לבוש חו"מ, שטר' מט ז).  דודך אבי זקני הישיש  (מא"ג, דביר ב לד).  אבי זקנם ר' חיים פרחי (שם, מכתבי לוי א).



1 כך בארמ': אבא סב  (תרג' אסת' ז).


קישורית קבועה 

אבח

1, ממנו אִבְחָה, °אֶבַח, °אִבַּח.



1 שרש מסופק בלשון העברית. בערב' יש אמנם פעל אבח', במשמ' נתן דפי באיש, ובאשור' יש, לפי דעת חל"א, השם אַבֻחֻ, שפרושו לפי דעתם ענוי ויסורים.


קישורית קבועה 

אֶבַח

° 1, ש"ז, מ"ר אֲבָחִים, אִבְחֵי, — ברק להב החרב, וחרב מרוטה, מחֻדדה, Schwert; glaive; sword: וישתמשו בהשם הזה במליצה, בדבור הנשגב: בזבח אם נינו שוסה, חרב יד תסיר אבח (רסע"ג, עבודה). בתק מריקי אבח מתער, יהירים המלטשים תותח ותער (ר"י בן אביתור, נעילה, מחזור תלמסן). גמול נמלט מאבח נשחז, בפשטו צוארו דמו לא נפחז (רשב"ג, אז בהר המור). עמוד נא אבי וקשור הטבח, פן אגור מפני האבח (שם). מאכלת שנונה מרוטה לטבח, נדנה נתן מלהבעיתו באבח (ר' מאיר בר"י, סליח' ב' עי"ת, אל הר המור). חנניה וחבריו מסרו נפשם לאבח, רבי עקיבא וחבריו בעלי הטבח, כורתי בריתי עלי זבח (יעקב בן הלל, סליח' כ' סיון, שלומי אמוני). חרבו שלף אויב עלינו לטבח, להיות זוקף עיניו ורואה את האבח (פיוט ר"ה של בני פאס, סדור אהבת קדמונים). שאונם (של צבאות אוליפרני) נכנע ותברח רוחם, שחחו וחגרו בפחד אֶבְחָם (יוסף ב"ר שלמה, שבת חנכה, אודך כי אנפת). — ונרדף לטבח: חרבו שלף אויב עלינו לאבח, להיות עוללים ויונקים מוכנים לטבח (סליח' י"ז בתמוז, אתאנו לך). — ומ"ר: לאמותם נואמים הננו נשחטים ונטבחים, בהקדישם לטבח והתיקום לַאֲבָחִים (קינ' לת"ב, אמרתי שעו מני).



1 יצירת הפיטנים מן אבחה שלקמן.


קישורית קבועה 

אִבַּח

°, פ"י, -- הרג באבח, בחרב, töten; tuer; to slay: אשיחה צרות ונקמת אנטיוכס, אִבַּח חסידי ומשיחי נכס (יוסף בן שלמה, יוצר חנכה, אודך).


קישורית קבועה 

אִבְחָה

1, ש"נ, סמי אִבְחַת, - ברק וצחצוח דבר מלֻטש וממורט, למשל של להב חרב מרוטה,    das Blinken; vif éclat; gleam: למען למוג לב והרבה המכשלים על כל שעריהם נתתי אִבְחַת2 חרב אח עשויה לברק מעטה לטבח (יחזק' כא כ). - ואמר הפיטן: גדע רום קרנם ועלומם הקציר, ובאבחת חרב שעריהם הציר (ר"א  קליר, קינות, איכה תפארתי). - ובמשמ' זו השתמשו בו הסופרים האחרונים: לא תראה אבחת חרב ולא תשמע קול רעש כידונים (א' מפו, אהב"צ כז). - ויש שהשתמשו בו במשמ' עצם להב החרב: עליו תרנה אבחת כל מגל וחרמש (ש' פפנה', ארבע כוסות, כוס ישוע' א). - ומ"ר °אֲבָחוֹת, במשמ' חרבן: עמודים וגוילים לַאֲבָחוֹת, ואותיות קדושות פורחות (שבת א' אחה"פ, אין כמוך).  



1 לא ידוע מקורה, ויש מפקפקים באמתותה, עי' ההערה לקמן.  - 

2 הביא מנחם בן סרוק בשם יהודה בן קריש הגהה אבעת במקום אבחת והשיב עליו, ופרש אבחת כמו אימת, בלי יסוד, כי אם לפי ענינו.  וריב"ג אמר, וז"ל: אין למלה זו גזרה ממה שבידינו  מהלשון והראוי בו שיהיה ברק החרב ולהטו.  רש"י הביא יש פותרין טבחת, והוא בעצמו פרש קול זעקת הרוגי חרב, ואבחת כמו נביחת.  ויונ' תרגם קטלי חרבא.  ויש סברים כי המלה אבחת מיותרה כלה ומנסחים הכתוב כך:  נתתי חרב מרוטה לברק הוחדה לטבח. - וקצת החדשים פרשוה במשמ' המלה האשור' אַבֻחֻ שלמעלה.


קישורית קבועה 

אָב-חוֹרֵג

°1, ש"ז, בכנ' אָבִי חוֹרְגִי, מ"ר אָבוֹת חֹרְגִים, — בעל האם ביחס להילדים שילדה לאיש זולתו, Stiefvater; beau-père; step-father: עוד יבכו עליך ימים רבים יתומים מעונים תחת ידי אבות חורגים (מא"ג, דביר, ריב משפחה ט).



1 עי' חורג.


קישורית קבועה 

אַבְחֶמֶץ

§1, ש"ז, - גוף אוירי, בלי טעם וריח, אחד מיסודות הרכבת המים ואויר הנשימה, ופועל שריפת הגופים,   Sauerstoff; oxygène: בלי אבחמץ בכמות מספקת  לא יחיו בעלי חיים (השקפה שנה ג' גליון לג, קדמ' המדעים).  והנה ידוע כי הפרדת המים על ידי החשמל נותנת שני חלקים אבמים לכל חלק אחד של אבחמץ (שם, גליון כג, הרי אש).



1 מורכב מן אב ומן חמץ, על שם שהוא מוליד החמצים, לפי השם בלעז oxigéne, שנתן לו החכם הצרפתי לבואזיה, מפני שהאמינו אז החכמים שכל החמצים מרכבים ביחוד מהגוף הזה. ובניתי שם מרכב זה בצורת השמות הפרטים המרכבים מן אַב, אֲבִי, עם מלה אחרת, שהובאו למעלה אחרי ערך אָב הראשון, והוא בנין נאות לשמות לכל הגופים כיוצא בזה, שהם כמו אבות לסגולה מהסגולות, למשל גוף האוירי השני שבהמים: אַבְמַיִם, ולגוף האוירי שהוא אחד מהיסודות שהאויר מרכב מהם, אַבְחֶנֶק מפני סגולה ידועה, וכדומה. וכבר שבח הרכבה זו החכם דר' י' קצנלסון מחבר ספ' רמ"ח אברים.


קישורית קבועה 

אַבְחָנָה

°, ש"נ, סמי' אַבְחָנַת, מ"ר אַבְחָנוֹת, - כמו הבחנה, בחינה, שה"פ מן בחן, הבחין, Prüfung, éxamen: אבחנת מומים מלהגיש בעל מום (ר' אליהו הזקן, אזהר' א שבוע'). 


קישורית קבועה 

אַבְחֶנֶק

§ 1, ש"ז, — בחכמת הכמיה, שם לגוף אדי, אחד מהיסודות שהאויר מרכב מהם, Stickstoff; azote; nitrogen.במקור, "asate; ritogen; Stickstoff", והוא בלי ספק שיבוש



1 מרכב מן אב ומן חנק, על שם סגולתו, שבתוך האויר הזה תפסק הנשימה, ועי' הערה לאַבְחֶמֶץ


קישורית קבועה 

אבט

1



1 בעברית וארמ' שיש בידינו אין הצרוף הזה. באשור' לפי דעת חל"א, משמעת אֻבֻטֻ היא מצוקה, ובפרט מצוקת רעב. בערב' אבט, בית השחי.


.
.
.

קישורית קבועה 

אבטח

עי' אַבְטִי.


קישורית קבועה 

אֲבַטִּחַ

1, אֲבַטִּיחַ, ש"ז, מ"ר אֲבַטִּחִים, אֲבַטִּיחִים, — פרי אדמה מלא משקה, ממין הקשואים והדלועים, wassermelone; melon, pastèque; water Melon: זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם את הקשאים ואת הָאֲבַטִּחִים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים (במד' יא ה). — ובתו"מ: איזהו גרנן למעשרות וכו' אבטיח משישלק (מעשר' א ה). האומר לחבירו הילך איסר זה וכו' באבטיח שאבור לי סופת ואוכל (שם ב ו). ובירק הקשואים והדלועים והאבטיחים (שם א ד). —  שריק, מי האבטיח, עי' זה. — °אֲבַטִּיחַ הוֹדִי, מין צמח יגדל בהודו ופריו דומה קצת בצורתו לאבטיח, ומלא משקה משיב נפש, melocactus: או יעשה האמבטי כלו מסחיטת הדלעת וכו' או מאבטיח הנדי (קאנון ג ב ג). וישתה העלול החלב החלוב שיעור נכון אם לא יהיה שם קדחת ומי השעורים ומי הדלעת ומי האבטיח ההנדי (שם).



1 מארמית וסורית וערבית נראה שהתנועה האחרונה ארוכה. בארמ' אֲבַטִּיחָא, מ"ר -חַיָּא, בסור' בטיחא, בערב בִטִּיח' (بِطِّيخ) ובפי ההמון גם בַטִּיח' (بَطِّيخ). ויש סֹברים כי זה שם שאול מלשון מצרית, ולפי דעת פרנקל (Aram. Frembw.) השם בטִיח' בערב' שאול מארמית, וקצת סימן לדבר שהוא שאול הוא שנהוג בערב' גם השם המסורס טִבִּיח', כאלו נגזר מן שרש טבח' ממשמעת בשל. — ואין חבר למשקל זה זולתי אֲבַעְבּע. ואם האלף אינה סי' המשקל אלא נוספה או מהשרש, יש קצת דמיון למשקל זה בהשמות חֲנָמָל, חֲבָצֶלֶת.


קישורית קבועה 

אַבְטָחָה

*, ש"נ, מ"ר אַבְטָחוֹת,  — כמו הבטחה: אנשי אמת אלו בעלי אבטחה (מכי' יתרו ב).


.
.
.

קישורית קבועה 

אָבִי

1,-- מלת הקריאה להגות רצון ותשוקה: אָבִי יבחן איוב עד נצח (איוב לד לו).



1 מנחם בן סרוק פרש: רצוני ומאויי שיבחן איוב. רש"י, ראב"ע ואחרים פרשו שהוא קריאה לאלהים במשמ' אב לבנים. וקצת החוקרים החדשים (וטשטין ואחרים) העידו כי הערבים בחורן אומרים אַבִי תַבִי וכו' במשמ' אבקש, תבקש וכו'. --אולסה' סובר כי אבי במשמעת אב לבנים קבל בשמוש הדבור הרגיל משמעה של בקשה והגיית מאוה. ויש מפרשים במשמעה זו גם: אבי דבר גדול דבר הנביא (מ"ב ה יג). 


קישורית קבועה 

אֲבִי

-- סמי' מן אָב.


קישורית קבועה 

אָבִיב

1, ש"ז, מ"ר אֲבִיבִים, — השבלים כשהן כבר בקנה ועודן ירקות, grüne Aehre;  épi vert; green ear: והפשתה והשערה נכתה כי השערה אָבִיב והפשתה גבעל שמות ט לא.  ואם תקריב מנחת בכורים ליי' אָבִיב קלוי באש גרש כרמל תקריב את מנחת בכוריך ויקר' ב יד. —  ובתו"מ: הזורע וכו' סיערתו הרוח (את הזרע לתוך הכרם) לפניו ר"ע אומר אם עשבים (עלו) יופך ואם אביב ינפץ ואם הביאה דגן תדלק כלא' ה ז. על שלשה סימנין מעברין את השׁנה על האביב ועל פירות האילן ועל התקופה תוספתא סנהד' ב באביב קצור ירוש' יומא ו מג ג. —  °ומ"ר: כח תת באביבים רכים, כרמל לחקליא אביב פרוכים מוס' פרש' החדש, הנם ימים.  זורזו להקדים שלוחים דיני גיא נבואות, צאת מבערב עשות כריכות מאביבי תבואות ר' מאיר נהוראי. מער' ב פסח, אור יום הנץ. לפי שעדיין אינם (החרובים) אביבים אמרי יושר לר"מ דיין, סי' ג. —  ב) חדש הָאָבִיב, החדש שבו הדגן אביב, הוא חדש ניסן, Monat April; mois d'Avril: שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתך למועד חדש הָאָבִיב כי בו יצאת ממצרים שמות כג יה. —  ג) °עונת השנה אחרי הסתו מן ניסן ועד תמוז, Frühling; printemps; spring: וברוב שיקרה (חלי הפלָג) יקרה בחוזק קור הסתו וגם יקרה באביב בתנועות הליחות קאנון ג ב ב. ואם יוקדם סתו צפוני וילוה אליו אביב דרומי גשמיי וקיץ בלתי נשיבת הרוחות ירבה הרמד שם ג א ו.  והנה ירבה השעול בסתו ובאביב הסתויי שם י ג א.  וכבר כתבו הטבעיים שארבעת תקופות השנה הם כנגד הארבעה זמנים ששיערו בחיי האדם הזמן הראשון שהוא האביב הוא כנגד הילדות והשחרות וימי הנערות והקיץ הוא כנגד זמן הבחרות ר"י אברבנאל, זבח פסח, בסוף.  ימי ניסן ואייר וסיון זמן האביב האויר יותר מזוג ר"י צהלון, אוצה"ח א ב ג.  לד' זמני השנה שהם האביב והקיץ והחרף והסתו ראש' דעת לר"מ אלבילה א ו א. —  ומשל: דרור אחד לא יבשר האביב אבר' שלוס, נוה שלום א ו. והוא הזמן הממוצע בין הקור והחום והוא זמן האביב מ' אלדבי, ש"א ב ד. —  ואמר המשורר: רק את (השמש) כי שבת צפונה, עת אביב קראת לנו, ארצנו בך נכונה, ותהי רוח כלנו אד"מ שש"ק, האביב.  ופרחים בדוד אשנבי יצלו, מתגרת יד הסתיו נבלו קמלו, מריח האביב חיו כלהם יל"ג, חג ליי'.  אך שוא הוד האביב כל תלמי רקמה, לא תחז בם עיני אך קוץ עם שקמה מיכ"ל, כנור בת ציון, האביב. —  ובהשאלה לשני הילדות, הבחרות: אהה! ימי הילדות אביב החייים מא"ג, אביעזר ג.  מדוע לא ימשך אביב נעורי כל ימי צבאי על הארץ ארבע כוסות, התרעלה ד.  ושערותי הלבינו לשחור תשובנה אביב נצח יהי אבר' גוטלבר, ממצרים 179באביב התבל בעלומי הארץ, עת היא עוד לא מלאה מטה ופרק יל"ג, הסוס המתנקם.



1 מן אבב.


קישורית קבועה 

אֲבִיבִי

°, שת"ז, לנק' אֲבִיבִית, --א) מה שהוא מזמן האביב: ושיהיה זמנו (של האביב) זמן מה שבין השווי האביביי או לפניו או לאחריו מעט עד הגיע השמש לחצי שור (קאנון א ב ב ג). דע כי אלו הפרקים (של השנה) וכו' אצל חכמי הכוכבים הם זמני העתקת השמש ברובע רובע מגלגל המזלות מתחילים מהנקודה האביבית (שם). --ב) שיש בו מטבע האביב, לא חם ביתר ולא קר, כמו האביב: ואם יהיה הקיץ אביבי תהיינה הקדחות רפות בענינם (שם א ב ב ו). יש מן הארצות שהן שוות אביביות ומהן חמות קייציות ומהן קרות סתויות ומהן יבשות חרפיות (שם ג ב ד). 


.
.
.

קישורית קבועה 

אֲבִיּוֹן

°, ש"ז,-- מן אֲבִיּוֹנָה שלקמן (רד"ק מכלול, ב"ז תל"ע, בֶטכר,  ועי' הערה לאֲבִיּוֹנָה. --ומ"ר: תמלאו כריסו מתמרות אֲבִיּוֹנָיִךְ (עזר' הבבלי, תוכח' מוסר יא). 


קישורית קבועה 

אֶבְיוֹנָה

*1, ש"נ, מ"ר אֶבְיוֹנוֹת, – הפרי הרך של הצלף, משמש לתבּל המאכל, Kaper; câpre; caper berry: הצלף מתעשר תמרות ואביונות2 וקפרס ר"ע אומר אין מתעשר אלא אביונות מפני שהן פרי (מעשר' ד ו).  אמר רב יהודה אמר רב צלף של ערלה בחוצה לארץ זורק את האביונות ואוכל את הקפריסין (ברכ' לו.).  על מיני נצפה על העלים ועל התמרות אומר בפה"א ועל האביונות ועל הקפריסין אומר בפ"הע (שם).  מעשר מקפרס על התמרות ומן התמרות על הקפרס אבל לא מהן על האביונות ומן האביונות עליהן אביונות נותנין עליהן חומרי אילן וחומרי זרעין (ירוש' מעשר' ד נא ג).  – ובסהמ"א: פרי האביונה הוא קפר חם וטוב לטחול (אסף הרופא, כ"י מינכן, דף כז).  צלף הוא מין אילן ויש בו קפריסין ועלין ואביונות (ערוך, ערך צלף).  וכן האביונות של צלף חייבים (בתרומה) מפני שהן פרי (רמב"ם, הלכ' תרומ' ב ד).  והאביונות של צלף הן הפרי שהן בצורות תמרים דקים קטנים (הוא, ברכ' ח ו).



1 בסי' היחיד לא נזכר בשום מקום כ"א הרבים, וספרדים ואשכנזים קוראים אֶבְיוֹנוֹת. וכן נִקודה בכל משנ' המנֻקד' הנדפסות.  בוקשד' וכשתלי אַב-, צ"ד אֶב-, וכן נקדוה לוי, קוה' ודלמן, ואעפ"י שחלק על זה דר לֶו (שהצ"מ), והחליט כי צריך לקרא אֲביּוֹנָות, כמו אֲבִיּוֹנָה שלקמן,  כמו שנקודה מלה זו בה"ג הוצ' הילדסה' על אבִיוֹנוֹת, אין לדחות הקריאה המקֻבלה. – ובדבר מקור השם הזה לא מצאו חוקרי הלשון דבר יתר מתקבל מדעת הקדמונ' שפרשוה מלשון אבה במשמ' חפץ מפני שהפרי הזה גורר ומעורר התאבון לאכילה.  –

2 וז"ל הרמב"ם בפרוש המשנה:  צלף הוא בערבי' אלכבר וכו' ויש ממנו פרי מבושל כל צרכו ושמו הידוע אצלנו בלשון ערבי פרוע (כצ"ל במקום אלפרס, וקוהוט נשתבש בזה מאד) אל כבר והוא הנקרא אביונות.  ע"כ.  ופרוע בערב' הוא כעין כפתורים הצומחים על האילן.


קישורית קבועה 

אֲבִיּוֹנָה

1, ש"נ, – כמו אֶבְיוֹנָה שלמעלה, והוא פרי הצלף, ומפני שהאמינו שפרי זה מעורר התאבון והתאוה2 השתמשו במלה זו במשמעה של תשוקה ותאבון ותאות בשרים, Gelüste; appétit, désir charnel; sexual desire: וינאץ השקד ויסתבל החגב ותפר הָאֲבִיּוֹנָה3 כי הלך האדם אל בית עלמו (קהל' יב ה).  – והשתמשו הסופרים הרבה במשמעה מיוחדה זו של תאוה: עד ימי הזקנה שתופר האביונה (שו"ת בשמ' ראש קכ).  הנה בן נולד לך אחרי הפרת האביונה (אגר' איל' אהב' לר"ש אוליוירו).  מכח המחלה ומעצבונה, גבר בי כח הצנה, והופרה האביונה (בגיד' הזמן י).  רשע עבד לַאֲבִיּוֹנָה (ר"י סטנוב, אסף ב, יז ד).  וכסיל יצוה את הָאֲבִיּוֹנָה לנגיד (שם א, נא ח).  השט על פני הים כבר הרגיע המית נפשו ותפר האביונה וכו' תמו כל כוסף ותשוקה (א' גוטל', ממצרים).  גם הָאֲבִיּוֹנָה תפר מפחד המות (יל"ג, משל' א יד).  – והשתמש ר"א קליר במלה זו במשמ' כח אבות, זכות אבות: אודה כהופרה  הָאֲבִיּוֹנָה4 (ר"א קליר, קינ' לת"ב, אאדה).



1 אין חבר למשקל זה זולת שע"פ מגדּוֹן ועם י נראה שְׁפִיפוֹן, יְשִׁימוֹן.  והיתה דעת ר' אדונים בן תמים, כי אֲבִיּוֹנָה הוא הקט' מן אֶבְיוֹנָה, אמר וז"ל: ואֶבְיוֹנָה לשון נקבה ואם תצעירנה תהי' אֲבִיּוֹנָה וכן מלת אֲמִינוֹן (ראב"ע קהל' יב ה), ואעפ"י שהראב"ע דחה דקדוק זה, מכל מקום, כיון שרוב המדקדקים הסכימו שאֲמִינוֹן היא הקטנה מן אַמְנוֹן, שכן היא צורת ההקט' בערבי' למשקל פעלון, אפשר לקבל דעת ר' אדונים בדקדוק מלה זו.  קניג (ב רג) סֹבר כי החפץ להבדיל בין מלה זו ובין התאר אֶביוֹנה במשמ' עני גרם שנוי הצורה.  – 

2 אמר אבן סינא והוא חריף חד וכו' ויוסיף במשגל (קאנון לוח הסמים, ערך כבר).  ואמר דאוד אלצריר אלאנטאכי: יפתח התאוה וישיבה אחרי נפלה (תזכרה, ערך כבר).  וזו תשובה על פקפוקיו של דר' תוד שהזכיר פרופ' מור במחקרו בפרוש אביונה (,Prof. Moore JBL X, 55).  

3 השבע' וכן ולג' תרגמו במשמ' פרי הצלף.  מד"ר: זו התאוה המטילה שלום בין איש לאשתו שהיא בטלה.  רסע"ג פרש מלשון המשנה אביונות.  ר"י גיאת תרגם אל שהוה, ר"ל התאוה.  וכן מנחם, ריב"ג, רש"י, רד"ק, רלב"ג, וכמו"כ רוב החדשים במשמ' חפץ ותאוה ותאות בשרים.  ראב"ע מלשון בינה, והכונה לרוח האדם.  ויש פרשו הנפש, הנשמה.  –

4 מד"ר על פסוק זה: האביונה זו זכות אבות.


קישורית קבועה 

אביונות

*,  - כמו חביונות.


קישורית קבועה 

אֶבְיוֹנוּת

*, ש"נ, - מעמד איש אביון, Dürftigkeit indigence: אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע חשוב לי עניותי ואביונותי ואתה חש לגאלני (מדר' תהל' ע).


קישורית קבועה 

אֲבִיכָה

°, ש"נ, -- שה"פ מן אבך משמע' א: להורות ההסתבכות והאביכה שהיה לאחד עם האחר הפך טבעם (של הברד והאש) (נוה שלום י ח).


קישורית קבועה 

אביל

עי' אבל.


קישורית קבועה 

אֲבִילָה

*, ש"נ, --שה"פ מן אבל: אנינה מבפנים ואבילה מבחוץ (מד"ר איכה, פתיחה). 


קישורית קבועה 

אֲבִיסָה

°, ש"נ,-- שה"פ מן אבס: וההיא אביסה היינו הלעטה (תוספ' שבת קנה:).


קישורית קבועה 

אביפיור

°  -- עי' °אפיפיור.


קישורית קבועה 

אָבִיק

*1, אֲבִיק, ש"ז, מ"ר אֲבִיקִים; ואַבִּיק, מ"ר אַבִּיקִים, וגם אֶבֶק, – פתיחה וצנור בשולי האמבט או בדפנות, להביא לתוכה המים הקרים והחמים, ויפתחוה להוציא דרך בה המים המאוסים, Rinne; canal : האביק2 שבמרחץ בזמן שהוא באמצע פוסל מן הצד אינו פוסל וכו' אם מקבלת האמבטי רביעית עד שלא יגיע לאביק כשר (מקוא' ו י).  הנוגע באבק טהור שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע (תוספתא שם ה ז). 



1 כך מנֻקד במשנ' מנֻקדות כ"י פרמה במשנה  מקוא':  הָאָבִיק לָאָבִיק, וכן הקריאה המקֻבלה של אשכנזים וספרדים, וכן מער' המער'. ובוקשד', כשתלי וצ"ד אֲבִיק, וכן במשנ' המנֻק' הנדפסות.  וכן לשון רבנן.  לוי נקד אָבִיק, קוה' אַבִּיק, וכן דלמן. ובדבר מקור המלה הנה שי"ר בערך מלים החליט כי היא עברית והיא היא המלה אָפִיק, אך רמב"ם אמר כי היא בערבית אלאנביק, שמקורה מיונ', וכן הסכימו פלישר, קוה' ודלמן.  וקרויס רואה בה מלה שמית.  – 

2 רה"ג:  אותה האמה שיבואו המים החמים והקרים בה ויורדים אל האמבטי שמו אביק. ע"כ. וכבר נזכר למעלה כי הרמב"ם תרגם אותה אלאנביק בערבית. 


קישורית קבועה 

א. אֲבִיקָה

° , ש"נ , — שה"פ מן א. אָבַק: מצד האביקה וההשתדלות (דרך אמונה לר"א ביבאגו ג ד). וענין האביקה היא השתדלותו עמו לנצחו (מ' אלדבי, ש"א ח).


.
.
.

קישורית קבועה 

אַבִּיר

1, שת"ז, מ"ר אַבִּירִים, גדול, חזק, אמיץ, tapfer, stark; brave, vigoureux; strong, mighty: — א) בפרט השור הגס, החזק, der Stier; le taureau; the bull: כי זבח ליי' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום וירדו ראמים עמם ופרים עם אַבִּירִים (ישע' לד ו=ז). סבבוני פרים רבים אַבִּירֵי בשן כתרוני (תהל' כב יג). — וכנוי להסוס החזק, החד, das Ross; le cheval; the horse: אז הלמו עקבי סוס מדהרות דהרות אַבִּירָיו (שופט' ה כב). מדן נשמע נחרת סוסיו מקול מצהלות אַבִּירָיו רעשה כל הארץ (ירמ' ח יו). מקול שעטת פרסות אַבִּירָיו מרעש לרכבו המון גלגליו לא הפנו אבות אל בנים (שם מז ג). — ב) כנוי להשור אפיס שעבדו לו המצריים, Apis: הגידו במצרים והשמיעו במגדול והשמיעו בנף ובתחפנחס אמרו התיצב והכן לך כי אכלה חרב סביביך מדוע נסחף אַבִּירֶיךָ לא עמד כי יי' הדפו (שם מו יד=יה). — ובהשאלה לאנשים, לגבורים לחשובים ואנשי מעלה: סלה כל אַבִּירַי אדני בקרבי קרא עלי מועד לשבר בחורי (איכה א יה). — וכנוי ליצורים עליונים, למלאכים: ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכל ודגן שמים נתן למו לחם אַבִּירִים אכל איש (תהל' עח כג=כה). — ואמר הפיטן: אשר אימתך באראלי אמן באבירי אמץ (ר"א קליר, מוס' יוה"כ, אשר אימתך). — ובכלל, *גדול וחשוב: ואפילו קל שבקלין ונתמנה פרנס על הצבור הרי הוא כאביר שבאבירים (ר"ה כה:). הקיש ג' קלי עולם (ירבעל, בדן ויפתח) לג' אבירי עולם (משה, אהרן ושמואל) (ירוש' שם ב נח:). — ואמר הפיטן: עשרת אבירי ברית החרימו (שבת זכור, אלהים אל דמי). גבורי החכמה ואבירי המזימה אשר לא ירעשו מרוח סערות התלאות (רש"ט פלקירא, צרי היגון). ובך אבירי הזמן סליתי (ר"ע פרנס', הוספ' למתק שפת' 77). — אַבִּיר לֵב, מי שלבו חזק, קשה, בלי רגש, שאינו מתפעל משום דבר, verstockt; dur de coeur; stubborn: שמעו אלי אַבִּירֵי לב הרחוקים מצדקה קרבתי צדקתי לא תרחק ותשועתי לא תאחר (ישע' מו יב).כך במקור, אך צ"ל: ישעיהו מו יב=יג — ולשבח, °אמיץ הלב: ושיהיו הדיינים אבירי לב להציל העשוק מיד גוזל (סמ"ג מ"ע צז). מי יתנני אביר לב לנתק עבותות אהבתי אותך (א' מפו, אהב' ציון ו). — ה)כך במקור, ונראה שצ"ל: ג) עליון, ראש, Oberer; chef; chief: אַבִּיר הרעים אשר לשאול (ש"א כא ח). — ובסהמ"א: המלך נקתניבור (היה) משכיל וחכם וראש על כל חרטומי מצרים ואביר המכשפים ומורידי כחות הכוכבים (יוסיפון, פרק ו). והרופא המדקדק השלם אביר המדקדקים ר' יונה בן גנאח (ר"י דוראן, הקד' מעשה אפוד). כן הוא (ישעיהו) אביר הנביאים וכן הוא לשון למודים אשר חננו ה' (א' מפו, אהב' ציון ח).



1 משרש אבר, עי' זה.


קישורית קבועה 

אַבִּירוּת

°,ש"נ, - מדת ותכונת אַבִּיר הלב: ויענהו יוסף (להבחור היוני נכד אלכסנדר מוקדון) האמת אתך לאמר כי אתה מזרעו (של אלכסנדר) לאבירות הלב אשר נראה בך אמנם דע לך כי אבירות הלב צריכה לסמך הגבורה (יוסיפון, פרק פו).  והמוקדמין שלחו בעד ר' יהושע הנזכר ואמרו לו מדוע אתה עובר את הסכמת השלשים וכו' והוא ענה להם עזות ובאבירות לב השיב להם (שו"ת ריב"ש תצז). או במתון ואבירות לב (יהוד' מסיר ניאון, נפת צופ' יב).  אבירות לב להיות עז כנמר כנגד המעליבים  (ר"י אבוהב, נהר פישון יב ו).  - ובלי השם לב: פעולת האבירות גוררת חוזק האבירות (ר"י סטנוב, המדות לאריסטו ב ב).


.
.
.

קישורית קבועה 

אבל

ממנו אָבַל, אֵבֶל, אָבֵל, *אִבּוּל, *אֲבִילָה, *אֲבֵלוּת, °הִתְאַבְּלוּת.


.
.
.

קישורית קבועה 

ב. אָבֵל

1, ש"נ, בכנ' אֲבֵלִי, מ"ר אֲבֵלוֹת, סמי' אַבְלוֹת, --מָשקה, רטוב, עטוף דשא, Wiese; pré; meadow: מעיר מבצר ועד כפר הפרזי ועד אָבֵל2 הגדולה (ש"א ו יח). --ותשמש לקריאת שמות מקומות: אָבֵל בית מעכה, אָבֵל כרמים, אָבֵל מחולה, וכדומה. 



1 משק' חָצֵר. -

2 כך פרש ריב"ג, וכן רוב שאר המפרשים. ויש סברים כי צריך לקרא אכן במקום אבל. ולא נתברר מקורו.


קישורית קבועה 

אֵבֶל

, ש"ז, בכנ' אֶבְלִי, אֶבְלָם, מ"ר אֲבָלִים, – א) צער ויגון גדול בסבת צרה ואסון, בפרט על מת, Trauer; deuil; mourning:  ותהי התשעה ביום ההוא לְאֵבֶל לכל העם כי שמע העם ביום ההוא לאמר נעצב המלך על בנו (ש"ב יט ג). והעליתי על כל מתנים שק ועל כל ראש קרחה ושמתיה כְּאֵבֶל יחיד (עמוס ח י).  בת עמי חגרי שק והתפלשי בעפר אֵבֶל יחיד עשי לך מספד תמרורים (ירמ' ו כו).  – ולתוגה בכלל:  ויהי לְאֵבֶל כנרי ועגבי לקול בכים (איוב ל לא).  ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע אֵבֶל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד (אסת' ד ג). והפכתי אֶבְלָם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם (ירמ' נא יב).  – ב) המנהגים שנוהגים בהם המתאבלים על מת:  ויעש (יוסף) לאביו אֵבֶל שבעת ימים (בראש' נ י). אֵבֶל לא תעשה פארך חבוש עליך ונעליך תשים ברגליך ולא תעטה על שפם (יחזק' כד יז).  – ג) הזמן שנוהגים בו להתאבל על מת:  ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אֵבֶל אבי ואהרגה את יעקב (בראש' כז מא).  ותשמע אשת אוריה כי מת אוריה אישה ותספד על בעלה ויעבר הָאֵבֶל וישלח דוד ויאספה אל ביתו (ש"ב יא כו-כז).  – ובתו"מ:  מי שהפך את זיתיו ואירעו אבל או אונס (מו"ק ב א).  מפני שאבל הוא להן (תוספתא תענ' ב ג).  היה הולך לבית האבל או לבית המשתה (שם ב"ב ו יג).  אין הבוגרת רשאה לנוול את עצמה בימי אבל אביה (תענ' יג:).  –  ועי' מות.


.
.
.

קישורית קבועה 

אַבְמַיִם

§1 ש"ז, - גוף אוירי אחד מחלקי הרכבת המים והוא יותר קל מכל הגופים הידועים, Wasserstoff; hydrogène: הפרדת המים על ידי החשמל נותנת שני חלקים אבמים לכל חלק אחד של אבחמץ ׁ(השקפה, שנה ג כט, הרי האש.).



1 עי' הערה לאבחמץ.


קישורית קבועה 

אבן

1, ממנו אֶבֶן, °אִבֵּן °אַבְנִי, °אַבְנִיָּה, °הִתְאַבְּנוּת.



1 שרש שמי, ובכל הלשונות זולתי הערבית, במשמע' אחת. באשורית אַבְנֻ, בכנעני' אבן, בכלל וגם במשמ' ציון על קבר; מצוי הרבה בהכתבות הכנעניות והפוניות: טנא אבן לאחתי מלכת בת בעמלך (לידזברסקי, הכתבות השמיות, הפוניות החדש' סו). וכן עוד הרבה. -- בארמ' וסורית אבנא. באתפאי' אֶבן. --רק בערבית משמש שרש זה במשמעות אחרת. 


.
.
.

קישורית קבועה 

אֶבֶן שָׂדֶה

מ"ר אַבְנֵי הַשָׂדֶה,  – מין בריה אגדית, אדם בצורת חיה או חיה בצורת אדם, כמו אדני השדה, או כעין הבריה האגדית אדם זאב וכדומה: לשד ולכפן תשחק ומחית הארץ אל תירא כי עם אַבְנֵי הַשָׂדֶה1 בריתך וחית השדה השלמה לך (איוב ה כב-כג).



1 פרש רש"י וז"ל: אבני השדה מין אדם הן וחית השדה שנקרא גרוש"ה בלע"ז וזו היא חית השדה ממש ובלשון משנה תורת כהנים נקראים אדני השדה.  ע"כ.  והנה אין ספק בהבלעז גרוש"ה שכונתו להמלה הצרפ' garou, כמו שבאר הרמ"ל במרפא לשון, והוא האדם זאב שכבר היונים והרומאים ספרו עליו שהוא צמא לדם, וגוזל ילדים ובפרט ילדות.  ונראין דברי רמ"ל שלשון רש"י משובש פה וצ"ל אבני השדה מין אדם גרוש"ה בלע"ז וחית השדה היא חית השדה ממש. וממה שהשוה אותו עם אדני השדה ותרגמו גרוש"ה שהוא אדם זאב, נראה כי שני השמות היו אצלם כנויים לכל מיני הבריות האגדיות המרכבות מאדם וחיה ומזיקות לבני אדם, אדני השדה למיני בריות מתחלפות. ואעפ"י שגם פשוטו של כתוב היא מליצה יפה, מ"מ מפרוש רש"י נראה שהיה בקבלה אצלם גם השם אבני השדה גם במשמעה זו של הבריות האגדיות שיצרו דמיוני כל העמים.


.
.
.

קישורית קבועה 

אֹבֶן

°, ש"ז, מ"ר אָבְנִים, - שארית בעלי חיים קדומים עפ"י רוב מְאֻבָּנִים, שמוציאים מבטן האדמה, Versteinerung; fossille: כל החיות אשר חיו על פני האדמה בטרם ברא ה' את האדם בחיר היצורים נקראות חיתו קדם ויתר פליטות גויותיהם נמצא ברגבי אדמה ואבנים אלה שנהיו מרפש וטיט יון ונקראים אָבִנִים (תוה"ט, סוג החי, א, 39).


.
.
.

קישורית קבועה 

אַבְנִי

°, אבניי, שת"ז, לנק' אַבְנִית, – מטבע האבן, קשה כאבן, או שמראהו כאבן, steinartig; pierreux; stony: וכל אדם שהדם נוהג ומושל בו מראהו אבני אסף הרופא, כ"י מינכן 8. שיהיו (מעיני המים) אבניים כי אז הם יתר נכונים שלא יתעפשו קאנון א ב ב יו. ודע כי לפעמים יצא בשעול דבר אבניי כזרעון או ברד שם ג י ג א. כמו שהוא מן הנמנע המצא פעולה אשית במה שאינו אש אלא הפך אש או פעולה אבנית במה שאינו אבן אלא הפך אבן מ' אלדבי, ש"א ט.


.
.
.

קישורית קבועה 

אָבְנַיִם

1, ש"ז זוגי, בהפס' -נָיִם, סמי' אָבְנֵי,  – א) הוא האופן שיוצר חרס יוצר עליו הכלים, Scheibe; tour de potier; potter's wheel: וארד בית היוצר והנהו עשה מלאכה על הָאָבְנָיִם2 (ירמ' יח ג).  –ב) הוא מושב לאשה בעת הלדה, Gebärstuhl; chaise à accoucher; birth-stool: ויאמר (פרעה למיַלּדות) בילדכן את העבריות וראיתן על הָאָבְנָיִם3 אם בן הוא והמתן אותו ואם בת הוא וחיה (שמות א יו).



1 לפי דעת רוב חכמי הלשון, שם בשתי משמעותיו נגזר מן אבן, ולפי דעת הקדמונים, במשמעתו השניה נגזר מן בנה, בן.

2 תרגום על סדנא, והוא סדן היוצר. מנחם אמר: הפחת אשר גלגל היוצר יסוב בעברי פיהו. וריב"ג פתר אותו וז"ל: הם השני כלים אשר יקח בהם היוצר כלי החרש מן החמר והמה כרחים מעץ אחד מהן גדול והוא התחתון והשני קטן והוא העליון ונאמר להם אבנים אף על פי שאינם מאבן לדמותם לרחים העשויים מן האבן, ואינם כלי יוצרי ארצנו אבל הם כלי יוצרי ארץ המזרח אך ראיתי אותם בארצנו אצל קצת אומני ארץ המזרח אשר הם אצלנו. ע"כ. וכן החדשים פרשוהו אופן היוצר, שהיה מרכב משתי אבנים כמו שנראה בהצורות שנמצאו בחרבות מצרים.

3 מנחם פרש גם אבנים זה: הפחת העשוי ליולדת בעת לדתה. אבל אונקלוס תרגם על מתברה,  רסע"ג אלמת'בר, וכן בן קריש, ואמר כי אבנים נגזר מן בָנים. וכן ריב"ג. אבל ראב"ע ורש"י ורד"ק והבאים אחריהם החדשים החליטו כי זה שם למושב האשה בשעת הלדה שהיה מרכב משתי אבנים, והעידו קצת החכמים שעוד הדבר נהוג כך אצל קצת עמים פראים. ומקצת ציורי המצריים נראה כי היתה האשה נשענת בשתי ידיה על שתי אבנים בשעת הלדה.


קישורית קבועה 

אבס

1, ממנו אֵבוּס, אָבַס, °אֲבִיסָה.



1 לא מצאו החכמים חבר לשרש זה במשמעותו העברית בשאר לשונות האחיות.


קישורית קבועה 

אָבַס

* 1, פ"י, עתיד יֶאֱבֹס, — האכיל בהמה למען השמינה, mästen; engraisser; to fatten: אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין (שבת כד ג). גמל שראשו ורובו מבפנים אובסין אותו מבפנים (ערוב' כ:). ברבורוים אבוסים אמר רב שאובסים אותם בעל כרחן ושמואל אמר שאבוסים ועומדים מאיליהם (ב"מ פו:).

— פָעו', אָבוּס, אֲבוּסִים: טוב ארחת ירק ואהבה שם משור אָבוּס ושנאה בו (משלי יה יז).  ויהי לחם שלמה ליום אחד וכו' עשרה בקר בריאים וכו' לבד מאיל וצבי ויחמור וברברים אֲבוּסִים (מ"א ה ב-ג ). — °ובהשאלה: ואיך לא יהיו אפס ותהו עצמות בתלאות הם אבוסים (רשב"ג, רביבי דמעך). — ואמר המליץ: בן אדם כבהמה אבוסה, מעונות עמוסה (ר"י חריזי, תחכמ' מד).

— הִפע', °האביס, — השתמש בו כבר ש"ב בשבי"ע: ובם יאביסו אותו נערי המלך (כוש לז.). ישב כל א' מהקרואים בין ב' נשים אשר תאביסינה אותו חליפות (שם לה:), ואינו נכון.



1 פעל עברי, הערה שלמעלההערה לערך אֵבוּס.


קישורית קבועה 

אָבַע

*1, פ"י, צווי אֲבַע, --העלה המים מהתהום: א"ר אליעזר כשמנסכין את המים בחג תהום אומר לחבירו אבע מימיך קול שני ריעים אני שומע (תענ' כה:).



1 כנראה בנין אפעל הארמי מן נבע. אבל כל מאמרו זה של ר"א הוא בעברית צחה ויפה והפעל אבע שבתוכו כמו"כ איפוא פעל עברי.


קישורית קבועה 

אֲבַעְבֻּעָה

1, אֲבַעְבּוּעָה, ש"נ, מ"ר אֲבַעְבֻּעוֹת,   —  א) נפח בעור הבשר מלא לחה או מים, Blatter, Blase; cloche, ampoule; pustule, blister: והיה על האדם ועל הבהמה לשחין פרח אֲבַעְבֻּעֹת בכל ארץ מצרים (שמות ט ט).  ובסהמ"א: ויהיו (הצמחים) מימיים כמו אבעבועות ויהיו רוחיים כמו בועות (קאנון א ב א ה).  ב)°השתמשו האחרונים בשם זה להמחלה המפרחת אבעבועות בעור האדם, שהראשונים קראו בשם הערבי גדרי, Pocken; petite vérole; small-pox, variole : כמו השחין הכולל שהתחיל בזמנו קוראים אותו חולי אבעבועות (ר"י אברבנאל, וארא ד). כשיש אבעבועות פורחים בתינוקות יבריחו הבנים מהעיר ואם לא עשו כן הם חייבים בנפשם (שנ"ה, ושו"ע או"ח תקעו מג"א). סגולה בזמן שחולי אבעבועות שקורין וירגואילה או סאראנפיון הולך בעיר וכו' ואני תמה על אדות מכת האבעבועות ההולכת בקטנים ב"מ למה אין נזהרין להבריח התינוקות לצאת מן העיר (דרך ישרה, שער הסגולות). וגרש אסכרה ואבעבועות וכפייה ועין הרע מעל ילדי עמך בית ישראל (חמד' הימים ב א). ואבעבועות הנקראים ויראוילי (מעשה טוביה, העולם יד). ויותר מהמה בני הזהר והזהר בחדר אשר שם תינוק שיש לו אבעבועות היא המחלה הנקראת (בלעז) פאקין (ספר הברית ז כ). מחלת האבעבועות (פאקין) מורשה היא לנו מן הערביים וכו' (ש"ב, שבי"ע, רוסיה). ליעקב הקטן הרכיבו אבעבועות והימים האלה ימי יסורים לנפש יקרה זאת (ינ"ג, אגרות קנ).  בשנות המאה שעברה היתה מחלת האבעבועות מחלה משכלת עזה מאוד (דר' י' פרנקל, שומר הבריאות). — ג) שה"פ: ובתחלת אבעבועתו (של הדם) ונפיחתו יראו בו האבעבּועות שיפרד מהם הלב (נוה שלום ב ז ד).



1 מן בעבע, עי' שם


קישורית קבועה 

אֲבַעְבּוּעִי

°, ת"ז: ואם יהיה (הקרע בלחה הקרנית שבעין) נוסף על זה עד שיראה הגרגיר הענביי ומה שהוא יותר גדול יקרא האבעבועי (קאנון ג ב ג). 


קישורית קבועה 

אַבְעָיָה

*1, ש"נ, מ"ר אַבְעָיוֹת, --א) ביאת אביונים בחבורה להשדה לבקש הלקט, הפאה וכדומה: שלוש אבעיות2 ביום בשחר ובחצות ובמנחה (פאה ד ה). --ב) °שאלה למודית מפני ספק שנולד בדבר: כל האבעיות והקושיות והתירוצים (אבא מארי, ספ' הירח בספ' מנח' קנא'). כל האבעיות שבתלמוד וכו' פעמים שהאבעיות נשאלו יחד (קצור כללי התלמוד). 



1 משרש בעה במשמ' בקש, משקל אזכרה. - 

2 כן במשנה שבמשניות ושבגמרא בבלית, ובמשנה שבגמ' ירוש' ויניציה אובעיות. ופרש רמב"ם שלש בקשות. וגמ' ירוש' שם נותנת טעם לדבר: בשחר מפני המניקות בחצות מפני התינוקות ובמנחה מפני הנמושות. 


קישורית קבועה 

אבץ

§, ממנו §אָבָץ.


קישורית קבועה 

אָבָץ

§1, ש"ז, --מתכת כעין הבדיל, zinc: גפרית של אבץ (השקפה ד כז, אור גנוז). מעט מעט תחל גפרית האבץ להאיר (שם). 



1 בארמי' אַבְצָא: ית אַבָצָא (תרג' במד' לא כב), הוא בדיל, י"א ע"ש גונו הלבן. בערב' באצ'. ונמצא שרש זה בעברית בשע"פ אֶבֶץ (יהוש' יט כ). ושם לעיר מערי מטה יששכר (יהוש' יט כ). ואִבְצָן (שופט' יב ח). השרש הוא איפוא עברי, ובאין לנו צרך בשם אבץ להמתכת בדיל הרי הוא מופנה ואפשר להשתמש בו להמתכת הדומה להבדיל zinc בלעז. וכבר השתמשו בו במשמעה זו. 


קישורית קבועה 

אבק

1, ממנו אָבָק, אָבַק, אֲבָקָה, °אִבּוּק, °אַבְקִי.



1 רק בארמית וסורית משמש שרש זה כמו בעבר'. בערב' משמש במשמעות אחרות. 


.
.
.

קישורית קבועה 

א. אבק

 קל לא נמצא.

  נִפע', נֶאֱבַק, הֵאָבֵק,  נאבק עם פלוני, נתעצם והתגושש עמו והתאמץ להפילו, ringen; lutter; to wrestle : ויותר יעקב לבדו וַיֵּאָבֵק1 איש עמו עד עלות השחר וירא כי לא יכל לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בְּהֵאָבְקוֹ עמו (בראש' לב כה-כו).

 נִתפ', °נִתְאַבֵּק,  כמו נֶאֱבַק: שנים שנתאבקו יחד והפיל האחד את חבירו לארץ (תשו' הרא"ש קא, וטור ושו"ע תו"מ תקא). כיון שהתאבקו זה עם זה מדעת שניהם הזיקו זה את זה שלא בכונה וכו' כששניהם מתאבקין יחד עיקר כונתם שיפיל א' את חבירו וכו' כי בכל כחם הם מתאבקים (לבוש, חובל בחברו תכא ה).

°אִבּוּק, ש"ז,  שה"פ מן אִבֵּק, הִתְאַבֵּק: וכשתתאוה לאכול בעת שהיית נהוג תתנועע תנועה שתיגע בדרך וזה באבּוק או בהלוך או שתרכב על סוסיך (שער ההנהגה המשובחה לר"י חריזי, הצופה להמגיד יא מז).



1 פרש ר' יהושע בן לוי בשני פנים: א) כאדם שחובק את חבירו וידו מגעת לכף ימינו של חבירו, ב) מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד (שני הפרושים תול' צא.). ופרש מנחם בפרוש ב' של ריב"ל, אמר וז"ל: פתרונו ויתעפר איש עמו, נשתקשקו שניהם עד עלות אבק ועפר לשמים מרוב תקפם חגם ונענועם. ע"כ. וכן ריב"ג: העלו עפר. וכן ראב"ע: עד שעלה אבק ביניהם. ע"כ. וכן רד"ק והחדשים. ורש"י פרש בפרוש א של ריב"ל, וז"ל: ול"ג שהוא לשון ויתקשר ולשון ארמי הוא בתר דאביקו ביה וכו' שכן דרך שנים שמתעצמים להפיל איש את רעהו שחובקו ואובקו בזרועותיו. ע"כ. וכן הרמב"ן שם וגזר מזה גם השם אבוקה בעבור היותה מעצים דקים חגורים וקשורים יחד.


קישורית קבועה 

ב. אָבַק

ב.*, פ"י, - כסה באבק: אבקו בקינות בכל שנה שלוחי (ר"א קליר, קינ' לת"ב, אאביך).

- פִע', *אִבֵּק את הדבר, - א) זרה אבק עליו,  bestäuben: poudrer; to powder : מפרקין מאבקין מעשנין (את האלנות) עד ראש השנה (שבי' ב ב).  המפרק המאבק המעשן המתלע וכו' (ירוש' שבת ז י.). ולא יאבק את צמרתו באבק (רמב"ם, שמיט' א ה). - ואמר המוכיח: בעפרות חוצותיך תאביקיני, ובימינך לנצח תחבקיני (עזר' הבבלי, תוכח' מוס' פ). - ב) °עשהו  דק כאבק, zu Staub machen; réduire en poudre; reduce to powder: ואבק לעפר דק (ר"א מודינה, לב אריה)

°אִבּוּק, שה"פ, - עשיה לאבק: העבירות היותר חמורות מהעבירות אשר עונשם האבוק והפיזור תחת כפות רגלי הצדיקים (רשב"צ דורן, מגן אבות ד).

-פֻע', *אֻבַּק, מְאֻבָּק, - א) מכֻסה באבק: ענבים מאובקות ומעושנות  (ירוש' בכור' א סג ד). וענבים מאובקות ומעושנות לא  נתקדשו (רמב"ם בכור' ב ג).- ב) °עשוי דק כאבק: אגוז וכו' כרכום וכו' מאובקים (ר"א מודינה, לב אריה).

-הִתפ', *הִתְאַבֵּק,-כסה א"ע באבק, sich bestäuben; se couvrir de poussière: יוסי בן יועזר אומר יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם (אבות א ד). לא נתאבקו רגליהם אלא בזה שהוא הולך מביתו לבית הכנסת (מד"ר בראש' מג).


קישורית קבועה 

ג. אָבַק

°1, פ"י, עת' אֶאֱבֹק, --הקיף הזרוע סביב ולחצו בחזקה, umfassen; étreindre; to embrace: שכן דרך שנים שמתעצמים להפיל איש את רעהו שחובקו ואובקו בזרעותיו (רש"י בראש' לב כה). 

--נִפע' °נֶאֱבַק, --נאבק בדבר, נתחבר ונדבק בו, sich anhängen; s'attacher à; cleave to: כל המשתמדים אחר שנאבקו במינות אינם שבין רש"י ע"ז יז..



1 בארמ' אֲבַק דומה לו בערב' חַבַק ואולי גם בערבית דבק.


קישורית קבועה 

אֶבֶק

°1, ש"ז, מ"ר אֲבָקִים, – עניבה רפה שדרך שם עובר ומחליק פתיל או חבל ואפשר להרפותו וללחצו: נראה לי שלא היה מעביר דרך נקב האבק אלא שבעה חוטין לכל היותר והשמיני מניח וקושר בו דאל"ב היה יכול להעביר הציצית מן הטלית דרך האבק אחר עשייתו (תוספ' מנח' מב.).



1 מן ארמית אבקתא.


קישורית קבועה 

אֲבָקָה

1, ש"נ, סמי' אַבְקַת, מ"ר אֲבָקוֹת, -- סממנים משֻחקים הדק היטב, ישתמשו בהם לתמרוקים, לרפואה, Pulver; poudre; powder: מי זאת עלה מן המדבר כתימרות עשן מקטרת מר ולבונה מכל אַבְקַת רוכל (שה"ש ג ו).



1 אין המוכרת בתנ"ך וע"כ אין משקלה מוכרע כי לפי הנטייה אַבְקַת אפשר המוכרת אֲבָקָה, כמו צְדָקָה, צַדְקַת. וגם אַבְקָה, כמו מַלְכָּה. הראשון שנקד אֲבָקָה הוא כנראה כשתלי, ואחריו החדשים גיזנ' וכו'. 


קישורית קבועה 

אַבְקִי

°, אבקיי, שת"ז, לנק' אַבְקִית, --דק כאבק, שיש בו אבק, staubartig, staubig; poussiéreux, poudreux; dustlike, dusty: בין שתהיה הרפואה נזולת או מזור אבקיי (קאנון ג ג ב ז). או תהיה הסבה בזה המקום אבקיי (שם א ג ב טו). עפר האבקי הוא מין עפר אשר הוא דק מאד כאבק (ברוך לינדו, ראש' למודים ח). 


קישורית קבועה 

אבר

1, ממנו אֲבִיר, אַבִּיר, °אַבִּירוּת, ואולי אֵבֶר, אָבַר, אֶבְרָה, *אִבֵּר.



1 באשור' אַבַרֻ חזק, היה חזק. בערב' משמש שרש זה במשמ' אחרות.


קישורית קבועה 

א. אֵבֶר

1, ש"ז, מ"ר אֲבָרִים, --הנוצה הארוכה בכנף העוף, Schwingfeder; penne; wingfeather: הנשר הגדול גדול הכנפים ארך הָאֵבֶר מלא הנוצה (יחזק' יז ג). --ובהרחבה לכנף בכלל, Schwinge; aile; wing: וקוי יי' יחליפו כח יעלו אֵבֶר כנשרים (ישע' מ לא).  יראה ורעד יבא בי ותכסני פלצות ואֹמר מי יתן לי אֵבֶר כיונה אעופה ואשכנה הנה ארחיק נדד אלין במדבר (תהל' נה ו-ח). -- עי' לקמן אֶבְרָה, ועי' כנף.



1 באשור' אַבְרֻ, כנף


קישורית קבועה 

ב. אֵבֶר

*1, אֵבָר, איבר, ש"ז, מ"ר אֲבָרִים, אֵבָרִים, סמי' אֵבְרֵי, אֵיבָרֵי, — חלק חיצון מגוף האדם ובע"ח, מחֻבר לשאר הגוף ע"י קשרים ופרקים, Glied; membre: שמן כדי לסוך בו אבר קטן שבת ח א.  ובלבד שלא יזיזו בו אבר שם כג ה.  השדרה והגלגולת ואבר מן המת ואבר מן החי שיש עליהן בשר כראוי אהל' ב א.  ועוד שאלן ר"ע אבר המדולדל בבהמה מהו אמרו לו לא שמענו אבל שמענו באבר המדולדל באדם שהוא טהור כרית' ג ח.  כל אבר שיש בו צפורן יש בו עצם ניד' ו ב. —  ומ"ר: מאתים וארבעים ושמונה אברים  באדם אהל' א ח.  כשם שנפשי צמאה לך כן רמ"ח איברים שיש בי מד"ר בראש' סט.  יפתח מת בנשילת אברים שם ה.  ומפני מה אינו חוקר אלא כליות ולב וכו' שכל איבריו של אדם נוהגים על ידיהם א"ב דר"ע, ביה"מ ילניק ג.  על כן אברים שפלגת בנו ורוח ונשמה שנפחת באפנו ולשון אשר שמת בפינו הן הם יודו ויברכו וישבחו תפלת נשמת.  שמנה וארבעים ומאתים (מ"ע) נטועים, כמו מסמרות תקועים, כמספר אברים רשב"ג, אזהרות. —  *שמש דרך אברים, שלא הכניס את האבר באותו מקום ממש: משחקין בתינוקות וכו' אלא דרך אברים ניד' יג:. —  °בעל, בעלת אברים, מי שיש לו אברים גדולים: שהאשה נראית משובחת ובעלת אברים מפני העובר רש"י ב"ק מט.. —  ובפרט *נתח בשר מבהמה שחוטה שיש בו אֵבֶר:  אבר שיצא מקצתו וכו' פסח' ז יבאברי התמיד ניתנין מחצי כבש ולמטה שקל' ח ח.  וכך היו מושיטין לו (להכהן) שאר כל האיברין תמיד ז ד. —  ואמר הפיטן: קשוב מקראות וחין הסדרים, כעין אֵבָרִים ועכול ופדרים ר"מ בר"י, סליח' ער"ה, תפלה תקח.  רביעי להרגיש עלות אֵבָרִים , הלא מן כבש מזבח להרים רא"פ ב"י, ה' שומרי. —  ב) *אבר הזכרות, das mänl. Gleid; membre viril: האבר הזה שבאדם הרעיבתו השביעתו השביעתו הרעיבתו ([[מקור: ירוש' כתוב' ה ח:]). היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי וכו' ושוהה בלא דישה עד שימות האבר ופורש באבר מת טור ושו"ע יו"ד קפה. —  ג) *כל אחד מחלקי הכלי, כרעי המטה, וכדומה: מיטה מיטמאה חבילה וכו' וחכמים אומרים מיטמאה אברים ומיטהרת אברים כלים יח ט.  כליבה של חייטין וכו' פרש הימנה אבר אחד שם ט א.  ואין מוכרין אותה מחרוזות מחרוזות אבל מוכרין אותה איברין איברין שם שבי' ה ה.  שומע אני יעשה המנורה אברים אברים וידביקם ת"ל ממנה יהיו ברייתא, מלאכ' המשכן.  שממשיך את האיברים (של המנורה) מן העשת לכאן ולכאן בהקשת הקורנס רש"י שמות כה נא.

*אִבֵּר, °אֵבְרִי, לקמן. —  *אִטֹם, גוף אטם, שאין חתוך האברים נכר בו, וכן כל אבר שאין לו חתוך צורה: יד אטומה, רגל אטומה.

*גָּדַם, כרת יד או רגל או חוטם ועשהו *גִּדֵּם.

*זָקַף, חבר כל אברי הכלי והקימו.

יָבֵש, יבשה ידו, רגלו, שאינו יכול להניעו.

°כֶּדֶר, תרדמת האברים.

°כֶּלִי, העין הוא כלי הראות.

מוּם, חסרון טבעי או נעשה בידי אדם באיזה אבר מהאיברים הָעִוֵּר, הַפִּסֵחַ, הוא בעל מום,  עי' מוּם למיני המומים.

נָקָע, האבר נשמט ממקומו. —  °נֶתַח, אבֶר.

*פֶּרֶק, מקום חבור האברים להגוף. —  פֵּרֵק, הוציא מהפרק, הפריד האברים אחד מהשני.

*צָמַת, צמתה ידו.

קָטַע, כרת אחד מהאברים, למשל יד, רגל. —  *קִטֵּע, מי שידו או רגלו קטועה.



1 במשנה מנוקד' כ"י פרמה מנוקדה מלה זו היחיד פעם אֵבֶר אהל' ב א, ופעם אֶבֶר שם טהר' א ח.  ורבים אֲבָרִים אהלו' א ח, א ז, ז ו, ט ט.  וכן דונש בן לברט, אמר וז"ל: ואני אומר כי קיבוץ אבר אֲבָרִים תשו', סי' קיח.  וכן תנח' הירוש' אֵבֶר לקוט', בכר 139, וכן צ"ד, מער' המער', בוקשד', וכן קריאה המקובלה של ספרדים ואשכנזים היחיד אֵבֶר.  ויש נקדו היחיד אֵיבָר לחם שמים על ברכ' א, משקל אֵיתָן, וכן בקצת משניות מנקדות נדפסות.  וכן להרבים אֵבָרִים, וכבר הזכיר דונש בן לברט שם קריאה זו בשם אומרים: ואינו כשאומרים אֵיברים.  ע"כ.  וכן העיד י"א דוב בפרוש התפלות. בסדור עבודת ישראל בתפלת נשמת, שבכל הספרים הישנים נקוד אֵבָרִים.  וכן נראה ממשקל הבתים של רשב"ג המובאים בפנים, שהם ע"מ יתד וד' תנועות, וכן רבי מאיר בר יצחק בפיוטו וכן ר' אפרים בר יצחק, וכן אבר' בלמשי במקנה אברהם אֵבָרִים, והסכימו לזה גיגר או"נ א ושד"ל שם, וכן קריאה המקבלה של ספרדים.  ואשכנזים קוראים אֵבְרִים כמו בַּעֲלִים וכמו טַעֲמִים. —  בארמ' אֵיבְרָא איוב ב ד. ואֶיבְרָא בכ"י. ומ"ר אִבְרַיָא ׁאִבְרָהָא ת"א ויקר' דפוס סביוניטא, הוצ' דר' ברלינר. ובנוסחא' אֵיבָרַיָא.  בערב' אִרְב إزب אֵבֶר, ואבר הזכרות ביחוד.


קישורית קבועה 

אָבַר

– קל לא נהוג.

– הִפע', הֶאֱבִיר, עתיד יַאֲבֵר, יַאֲבִיר, die Schwingen öffnen; ouvir les ailes; spread the wings: המבינתך יַאֲבֶר-נץ יפרש כנפיו לתימן (איוב לט כו). –  ואמר המשורר:  ים ודרום יַאֲבֵרוּ, וממרום ידברו (ר"י הלוי, מכת' לר' נתן).  וככנפי שחר תפרוש (הנפש) אברותיה תאביר לשחקים תעל מעלה מעלה (יל"ג, הוי אח). – ועי' כנף.

– פע', *אִבֵּר, – כמו הֶאֱבִיר:  שמאבר שהיה פורח ומביא ממון (מד"ר בראש' מב).


קישורית קבועה 

א. אִבֵּר

*, פ"י, - חזק והקשה את לבו, hart machen; endurcir; to harden: אבירם שאיבר עצמו מעשות תשובה  (סנה' קט:). שאיבר את לבבו מעשות תשובה(שם, בעין יעקב ורש"י).

- התפ' ° הִתְאַבֵּר, - אִבֵּר את עצמו, sich verstocken; s'endurcir; harden onself: ימין ושמאל צפיתי ואין מכיר, צורר מתאבר ומתגבר עמך להעכיר (סליח' י טבת, אל דמי לך, מחזור רומני).


קישורית קבועה 

ב.אִבֵּר

*, פ"י, - עשה אברים, הוסיף אברים, עשה דבר אברים אברים: כיצד מאברין את הערים וכו' מאברין אבר אבר (ר' שמוא', ערוב' נג.). - ועי' כנף.


.
.
.

קישורית קבועה 

אֶבְרָה

ש"נ, מ"ר אֲבָרוֹת, -- כמו אֵבֶר, הנוצות הארוכות בכנף העוף, Schwingfeder; penne; wingfeather: כנף רננים נעלסה אם אֶבְרָה חסידה ונצה (איוב לט יג). הכנף עד שיש בו אברה וגף בין שיש בה אברה ובין שאין בה אברה (רה"ג טהר' א ב). -ומ"ר בכנ': כנפי יונה נחפה בכסף וְאֶבְרוֹתֶיהָ בירקרק חרוץ (תהל' סח יד). - ובהרחבה נרדף עם כנף: כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אֶבְרְתוֹ (דבר' לב יא). כי הוא יצילך מפח יקוש מדבר הוות בְאֶבְרָתוֹ יסך לך ותחת כנפיו תחסה (תהל' לא ג-ד). 


קישורית קבועה 

אֲבָרָה

°, ש"נ, - כמו אָבָר: צר עם כל שיירה, נשקעו כלם (בים סוף) יחד כַּאֲבָרָה (יוצ' אחרון פסח, אצולים). 


קישורית קבועה 

אֹבְרָה

°1, אוֹבְרָה, ש"נ, מ"ר אֹבְרוֹת --כנוי ליד: זיהרתי לגמל חסד ובל תאמץ לב ותקפוץ אוברות (רסע"ג, אזהר', קבץ מע"ג). 



1 משק' אֹרְחָה, אֹמְנָה, אֹמְנוֹת.


.
.
.

קישורית קבועה 

אֵבְרִי

°, ת"ז, - מטבע האברים, .adj. organ : כמו הזכר לעצם איברי (רמב"ע, ערוג' הבושם, ציון ב 159).  הכליות הם איבריים בשריים עצביים (מ' אלדבי ש"א ד, הכליות).


קישורית קבועה 

אַבְרֵךְ

1, ש"ז, – א) שם המשרה לכל אחד מחמשה השרים העליונים בממשלת בבל העתיקה, ובמצרים השר העליון אחר המלך, משנה למלך, הוזיר הגדול, מנהיג המדינה, Gross-Vezier; grand-vizir:  ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף וכו' וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אַבְרֵךְ2 ונתון אותו על כל ארץ מצרים (בראש' מא מב-מג).  – ובהשאלה, °קרא אברך לפני איש, נתן לו כבוד בקהל עם, שמח לקראתו, מחא לו כפים, acclamer:  חתן תנה הודך עלי כלה כלו לך לבה ועיניה, וראה עתרת תמרותיה הנושאות ריח שמניה, מלאו רחובות באבק רוכל ויקראו אברך לפניה (ר"י הלוי, דיואן ב סג).  אנשי זמנך, רֹאים צבא רום רבבותיך, קראו לפניך אברך ולפני מרכבותיך (הוא, פנו דרכינו).  כי יד גבורות הודעת, מצור עינות בקעת, פי מן ונפת השבעת, אז כל משנאי לי אברךְ קראו ותכרע כל ברך (ראב"ע, אדון על כל, מחזור והראן, על אורות לשד"ל). אברך קראו נגדו (לאלהים) למרכבתו רתום (פזמונ' תימנ', שור כי).  והמאור באמצע כולם עומד כדמיון מלך ועטרה בראשו ושאר המאורות קוראים לפניו אברך (ברית מנוחה, ניקוד ד').  –  ב) *תאר כבוד לאיש נכבד:  וכשבאו ר' שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל גזרו עליהם שיהרגו והיה ר' ישמעאל בוכה ור' שמעון אמר אברךְ בשתי פסיעות אתה ניתן בחיקם של צדיקים ואתה בוכה אמ"ל וכי אני בוכה על שאנו נהרגים אלא על שאנו נהרגים כשופכי דמים (מס' שמחות ח).  – ג) השתמשו האחרונים במשמעת °אדם בחור חשוב ונבון3,  jung. gebild. mann;  jeune homme bien élevé; educ. young man : פ"נ האברך רך בשנים ואב בחכמה ה"ה וכו' מוהר"י שאול בן הגאון וכו' (נוסח מצבות לקורות הגזרות ו).  האברך השלם (אד"מ, שש"ק ב).  לכבוד ידידי המשכיל היקר רך וטוב, אברך רב תבונות ומלא מעלות טובות (יל"ג, אגר' א סד).  עודנו זוכר את עלבון האברך שגרש מישיבתו (הוא, ספור כף רגל עגל).



1 לפי דעת קצת חל"א באשור' אַבַרַכֻּ.  מלשון מצרית במשמע' משנה למלך.  אך עוד לא באו החכמים לכלל הסכמה אדות המקור הראשון למלה זו.   –

2 הקדמונ' פרשוהו משרש ברך במשמ' כריעת בֶרֶךְ.  אונק' תרגם דין אבא למלכא.  רסע"ג:  הד'א שריף אלמלך.  ובדרך דרוש פרשוהו בעלי התלמוד:  אב בחכמה ורך בשנים.  –

3 עפ"י הדרש שנזכר למעלה.


קישורית קבועה 

אַבְרָנִי

*1, ש"ז, – אחד ממיני העוף בעלי הקב, המתהלכות בבצות, על שפת הים:  משל לאברני שקינן על שפת הים עלה הים והציף את קנו מה עשה התחיל ממלא פיהו (מים) ונותן לתוך החול וחוזר וממלא פיהו בא חבירו ועמד על גבו ואמר לו מה אתה עושה ומתיגע אמר לו איני זז מכאן עד (שאעשה זה הים חול) (ילקוט אסת' ג, פסוק ויבז בעיניו).  – ועי' עוף.



1 מהמשל המובא בפנים נראה ברור כי הכונה לאחד ממיני עופות המים, הבצה, בעלי הקב, אך לא נתברר מקור השם.  קוהוט גוזר אותו ממלה פרסית אבראנה.  קרויס (Kr. Lehnw.) הגיה קרבין ואמר שזו מלה יונית והוא העוף שקורים לו בגרמנ' סרטן הים, אך כבר דחה את זה עמנ' לֶו, והניח הדבר בספק.


קישורית קבועה 

אָבָשׁ

* 1, אֹבֶשׁ, ש"ז, מ"ר אֲבָשִׁים, — ענב הבר, שבגלל רע האדמה וכדומה לא יבשל לעולם, Heerlinge lambrusque:  מאימתי הפירות חייבות במעשרות התאנים משיבחילו הענבים והאבשים2 משהבאישו (מעשר' א ב. — ועי' ענבים.



1 לא נתברר לנכון מקור מלה זו, ועי' הערה לקמן.

2 כך במשנ' שבמשניות וגמר' בבלי.  ובמשנה בגמ' ירוש' אובשים, וכן בערוך וערוך הקצר ובפרוש ר"י מלכי צדק.  ובס' המליצה של ר"ש בר"ש (הוצ' בכר) אבישן.  ופרש ר' זעירא בגמ' ירוש' שם: משיקראו באישא, ור' אייבו בר נגרא שתהא חרצנה שלהן נראית מבחוץ.  וגם רמב"ם פרש בלשון באושים, ואמר:  וזה מין ממיני הענבים אלא שהוא מין גרוע.  ע"ב.  והערוך הביא עוד פרוש:  תפוחים קטנים.


קישורית קבועה 

אגא

* , — עי' אגה עגה.


קישורית קבועה 

אַגַּב

*1, – מלת היחס, א) תשמש להורות שדבר אחד הוא האמצע, הכלי שנותן אפשרות לדבר אחר להעשות, ונרדף עם על-ידי, באמצעות, vermittelst; moyennant; by means of : במה דברים אמורים (שכיון שקנה הקרקע נקנו המטלטלין) כשהיו אותן המטלטלין צבורין באותה קרקע אבל אם היו במקום אחר צריך שיאמר לו קנה מטלטלין אגב קרקע וכו' ואם לא אמר קנה אגב קרקע לא קנה(רמב"ם, מכיר' ג ט).  אעפ"י שאמר לו קנה המטלטלין אגב קרקע וכו' (סמ"ג מ"ע פב).  – בְּאַגַּב:  הקנאת שעבוד הפרה באגב קרקע (התרומות מג א).  בזמן שרוֹצה להיות מוקדם לטורפים שצריך להיות הקנאתו באגב (שם).  – ובכנ' אַגַּבּוֹ וכו': ראובן כתב במתנה לבתו חצי פונדק ואגבו ארבעים זהוב' (תש' גאול' בתר' ה). ואין צריך לסיים המקום שקנה אגבו המטלטלין וכו' יכתוב הקניתי לו ארבע אמות קרקע בחצרי ואגבן הקניתי לו המטלטלים (שו"ע חו"מ קיג ב).  הקניתי לך אחד מקרקעותי ואגבן כל מטלטלין שיש לי (התרומות מג א).  כל נכסינו וכו' ואגבן כל שאר נכסים (נוסח' שטר קנין, מן ה קכה, REJ 47, 58).  – ב) ומצוי הרבה שמושו הארמי:  אגב אורחא2, ע"ג הדרך, ועם פעל או ש"ת ועם ש אחריו, כמו מפני, יען,  da, weil; parce que; because :  ואגב שתקנו מלכות שמים משום בוני ירושלם תקנו מלכות משום ברכת הארץ (סמ"ג מ"ע כז).  ואגב שבארתי לך עבודת וחטא המלאכים אודיעך שאין הדבר כמו שחשבו הפלוסופים (ספ' מלכיאל יח.   וזה ביארתי לך הנה אגב דברים אחרים (שם).  – ג) והשתמשו במלה אגב גם לבדה:  עתה באתי נשען על ענותנותיה דמר להשתחוות לפניו ולבקר את שלומו ואגב אודה לאדוני כי למן היום הזמן דחפני וכו' (ר"י עובדיה, אגר' דופי הזמן).  תדמה לפני הצורה הקיימת איש נקרא משה לבוש רופא בספר על ראשו ואגב טוב שתדע כי מוטב יהיה אם הספר ההוא יהיה ספר המורה בעצמו (ר"י מודינא, לב אריה).



1 מארמית, מרכב מן אַל-גַב, אַל במקום עַל. 

2 היינו דאמרי אינשי אגב אורחך לבעל דבבך אישתמע (סנה' צה:), ובעברית:  זהו שאומרים אנשים, אגב ארח, בלכתך בדרך, לפי תמך, השתמע לאויבך, להפחידו.   – ובהשאלה: מכדי, כהנים אימת קא אכלי תרומה משעת צאת הכוכבים ליתני משעת צאת הכוכבים מילתא אגב אורחיה קמשמע לן כהנים אימת קא אכלי בתרומה משעת צאת הכוכבים (ברכ' ב.  – דבר אגב ארח משמיענו).


.
.
.

קישורית קבועה 

אָגֹד

* 1, פ"י, — כרך סביב וקשר, zusammenbinden; lier; to bind together: את שדרכו לאגוד בבית אוגדין אותו בשוק כגון הכרשין ונץ החלב (שבי' ח ג). אם אינו אוגד (את הירק) עד שימלא את הכלי (מעשר' א ה). נפרדו עליו (של הלולב) כשר ר' יהודה אומר יאגדנו מלמעלה (סוכה ג א). אין אוגדין את הלולב אלא במינו וכו' מעשה באנשי ירושלם שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות של זהב (שם ג ח). אגדו (את הירק) צינוק גדול לשדה אבל אם אגדו צינוק קטן לשוק נטבל (ירוש' מעשר' א מט.). — וכמו כן °חבר דפי החבית יחד בחשוק של ברזל: וששאלתם מהו לאגוד ולזפות חביות בחולו של מועד לכתחילה (מחזור ויטרי, פסח פג). — ובהשאלה, *חבר אנשים יחד למטרה מהמטרות: והיה בהניח יי' אלהיך לך מכל אויביך מסביב (ולא קדם) שלא תאגוד עליך אגודה (ספרי, סוף פר' תצא). — ובמשמ' °עשה שלא יוכלו להפרד זה מעל זה: שיהא הספר (הגט) מבדילן ולא שיהא בו תנאי האוגדן (רש"י קדוש' ה.).

— פָעו', *אָגוּד, — שיש עליו אגד: לולב בין אגוד בין שאינו אגוד כשר (תוספתא סוכה ב י).

— נִפע', *נֶאֱגַד, — שאגדו אותו, מי שדרכו להאגד: ירק הנאגד משיאגד (מעשר' א ה).



1 עי' הערה לערך אגד.


קישורית קבועה 

אֶגֶד

*1, ש"ז, מ"ר אֲגָדִים, — [א] עצם הקשר, Band lien; band:  לולב צריך אגד, לולב אין צריך אגד (סוכ' ל:).  הותר אגדו ביו"ט  (שם לג:). — ומ"ר:  לא יתיר אגדים שלה (של הסוכה) לסותרה (רש"י סוכ' מח.).  — [ב] חתיכת בד וכדומה שאוגדים על גבי מכה, Binde; bandage:  מכה ניתנה לאגד ולא ניתנה לאגד יתירה (ב"ק פה.).  אבל יוצא הוא באגד שעל גבי מכה ובקשישין שעל גבי השבר (שבת נג.).  בניטל באגדו וכו' בשאינו ניטל באגדו (ערוב' קא:).  — [ג] דברים אגודים יחד, ירק וכדומה, Bündel; paquet; bundle:  אגד (של ירקות) שנטמא והתירו אגדו (ירוש' תרומ' ב מא:).



1 מן אָגָד.


.
.
.

קישורית קבועה 

אַגָּדָה

*1, אֲגָדָה, ש"נ, בכנ' אַגָּדָתוֹ, מ"ר אַגָּדוֹת, אֲגָדוֹת, — א) דרושים מעורבים בשיחות וספורים, ובפרט חלק הדרושים והספורים שבתלמוד, Agada:  אמר לו (ר' יונתן לר' שמלאי) מסורת בידי מאבותי שלא ללמד אגדה לא לבבלי ולא לדרומי שהן גסי רוח ומעוטי תורה (ירוש' פסח' ה לב.).  בעלי אגדה שמושכין לבו של אדם כמים באגדה (חגי' יד.).  דברים שמושכין לבו של אדם כאגדה (שבת פז.).  אמרו עליו על רחב"ג שהיה אומר שמועה ואגדה בבית האבל (מו"ק כג.).  אמר ריב"ל חזרתי על כל בעלי אגדה שבדרום שיאמרו לי פסוק זה (מד"ר בראש' צד).  אגדת תהלים (שם לג).  צריך אדם להיות נוטל משל לומר פרקו או אגדתו או מדרשו בשעה שהוא מבקש לאמרם בצבור (שם, שמות מ).  — ומ"ר אגדות:  מקרא משנה הלכות תלמוד תוספות אגדות (מד"ר ויקר' כב).  — ב) °ספור יציאת מצרים שיקראו היהודים בליל ראשון של פסח:  אינו אומר שעשה נסים מפני שצריך לאמרו באגדה (מחזור ויטרי רצד).  — ג]) °ספור ובפרט מימים קדמונים, יאמין ההמון שהוא מעשה כהויתו ובאמת אין בו אלא מקצת אמת  mythe; Sage; myth:  (שטיינברג, מלון רוסי עברי, ושולבוים, ערך אגדה).



1 כמו הַגָּדָה.  מן הִגִּיד, שרש נגד.  וי"א מן נגד בארמ' במשמ' משיכה, עפ"י הדרש שמושכין לבו של אדם.  עכ"פ הנקוד הנכון הוא אַגָּדָה. וכן מער' המער', וכן בשתלי. אך רא"ב נקד אֲגָדָה ,ובסמי' אֲגָדַת, וכן צ"ד אֲגָדָה, וכן לוי וקוה'.


קישורית קבועה 

אַגָּדִי

°, שת"ז, לנק' אַגָּדִית, מ"ר אגדיים, – אשר מקורו הוא באגדה, שיש בו מטבע האגדה, sagenhaft; mythique; agad. mythical :  העוף הנפלא זהו שם אחד הספורים האגדיים (המגיד, יא ה, שיח' ילדים).  המאמר הזה אעפ"י שנאמר בדרך אגדי יסודתו בהררי התלמוד (החלוץ ב 43).


.
.
.

קישורית קבועה 

אֱגוֹד

*, ש"ז, מ"ר אֱגוֹדִים,-א) אגודה טבעית: וכן באגודי השום ואגודות השום והבצלים (פאה, י). ואגודי השום הוא השום המחובר חבור הטבע בשרשי צמחיו ויהיה מהם שרש אחד כולל ראשים רבים (הרמב"ם שם). - ב) °הדבר במה שאוגדים: אגודי השום שומין שליקטן לאגוד בהן שאר השומין (הר"ש שם).


קישורית קבועה 

אִגּוּד

* ש"ז,- שה"פ מן אגד: כל האגדות של כפרים הבאין מבית השוקין טמאין ולא ממקום איגוד אמרו אלא כולם מפני שהיא מתרפרפת וחוזר ואוגדה (תוספתא מכשיר' ג ה).


קישורית קבועה 

אֲגוּדָל

* 1, ש"ז, מ"ר אֲגוּדָלִים, סמי' אֲגוּדָלֵי,  – אצבע העב, הקצר, הוא גודל, הוא בהן, Daumen; pouce; thumb: הממונה אומר להן (להכהנים במקדש) הצביעו ומה הן מוציאין אחת או שתים ואין מוציאין אגודל במקדש (יומא ב א).  בן לוי וכו' היה נועץ אגודלו בתוך פיו ואגודלו אחד בקרקע  (מד"ר שה"ש, מי זאת עולה).



1 כמו גוּדָל.


.
.
.

קישורית קבועה 

אַגּוֹז

*1, ש"ז, מ"ר אַגּוֹזִים, --אחד מכלי הספינות, מין עגן קטן בעל ארבעה חרטומים, לאחז החבלים, Schliffshacken; grappin; grappling-iron: כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה רבן שמעון בן גמליאל אומר אף אגוז2 שבספינה ר' יוסי אומר אף צפורן גדולה (תוספתא שבת יד א). -- ועי' אניה.



1 מלה זו מביא הערוך בשם התוספתא המובאה בפנים, וקוהוט נקד אותה ופרש אותה במשמעה הרשומה בפנים, וגוזר אותה ממלה פרסית אַכוֹג'. - 

2 ברוב נוסחאות הדפוס הגרסה היא עיגון, עוגן, אך גרסת הערוך היא אגוז, וכן הגרסה בקצת כ"י הביא קוהוט, וכן בתוספתא שהו"ל צוקרמן. 


קישורית קבועה 

אֱגוֹזָה

*ש"נ, מ"ר אֱגוֹזוֹת, -- אילן האגוז, Nussbaum; noyer; nut tree: מה האגוזה נגזזת ונחלפת (מד"ר שה"ש ו יא). 


קישורית קבועה 

אֱגוֹזִי

°, ת"ז, — של האגוז, מטבע האגוז: ומטעם האגוזי וכל שכן האגוזי אחר בשול הבשר (קאנון ג כ א כ).


קישורית קבועה 

אגוף

* , — עי' אגף.


קישורית קבועה 

אֵגוֹר

* 1, ש"ז, — צבור קטן של אבנים, Steinhaufen; tas de pierres; heap of stones: סלע שצף על גבי הארץ ואיגור2 יוצא ממנו (תוספתא שבי' ג ג).



1 משק' אֵזוֹב, אֵפוֹד. בארמ' אוֹגַר איגר, גל אבנים. — 2 כך בתוספתא צוקמ'צ"ל צוק"מ, ובנוסח' איגד, אבל כבר הגיה בעל חסדי דוד מדעתו איגר במקום איגד.


קישורית קבועה 

אֲגוֹרָה

1, ש"נ, - א) מטבע קטנה  של כסף אצל העברים לפנים,  kleine Münze; petite monnaie; small coin : והיה כל הנותר בביתך יבוא להשתחות לו לַאֲגוֹרַת כסף וככר לחם (ש"א ב לו). - ואמר המליץ: במלח פת אכול ורעה עשבים, ואל תשאל אגורה מנדיבים (מוסר השכל, מיוח' לרה"ג)).  - ב) השתמשו הסופרים במשמ' °דברים אסופים ואגודים יחד ועושים דבר אחד שלם, Sammlung, Gruppe; groupe; collection .



1 יש גוזרים שם זה מן אגר במשמעות שכר, ויש אומרים כי האגורה היא הגֵרָה,  עי' גֵרָה.  וכבר נחלקו בזה דונש ותלמידיו עם מנחם ותלמידיו, שמנחם חבר אותו עם אגר ודונש החליט כי אגורה היא כמו גרה ונוספה א.


קישורית קבועה 

אֲגִידָה

°, ש"נ, -- שה"פ מן אגד: שהרי נקרא עליו שם הושענא פסולה בשעת אגידתו (רש"י סוכה לג:). --ובהשאלה: כנוי אלהים בסוד צרופיו מעיד אגידת הטבעים וכו' שבו נמזגו הטבעים במעשה בראשית ונתאחזו ההרכבות כולן ונתערבו בקצתם (מ' אלדבי, ש"א א).


קישורית קבועה 

אָגִין

* 1, ש"ז, מ"ר אֲגִינִים, -- י"א גן וי"א כמו הוגן והוא הקטן של הגמל: לאחד ששמר2 את אגינו שבולת נהר והקפיץ גם בנו עמו (מד"ר בראש' נו).



1 משק' גָּדִישׁ, נָזִיר, א נוספת.

2 זו גרסת הספרים וכבר התקשו המפרש' בפרוש הדברים, והגיהו הגהות מתחלפות. א"א הוסיף ששטף אחר אגינו, ויש שהגיהו ששוור במקום ששמר, ופרשו אגינו גנו, אך יותר נכון פרושו של המשביר אגין כמו הגין והוא הקטן של הגמל, ועפ"י ההגהה ששוור במקום ששמר, וכונת המשל היא: הרגיל האדם את אגינו לשַוֵר על שבלת הנהר ואגב הקפיץ את בנו אתו.


קישורית קבועה 

אגיף

*,  אגף.


קישורית קבועה 

אֲגִירָה

°, ש"נ, -- שה"פ מן אגר: העוד וכו' כלם לשון אגירה המה (מנחם בן סרוק, מחברת). אוגר אינו נופל באגירת דבר חי (אבר' בדרשי, חות' תכנ').


.
.
.

קישורית קבועה 

אגם

ממנו אֲגַם, °אֲגַמִּי, ואולי אַגְמוֹן.


.
.
.

קישורית קבועה 

אַגְמָה

*, ש"נ, --צער, יגון, Kummer; tristesse; sorrow: ומקרעין לקטן (על מת) מפני אגמת1 נפש (מו"ק כו:).



1 כך גרסת הערוך, ובנוסחאותינו עגמת, בעין.


קישורית קבועה 

אַגְמוֹן

1, אַגְמֹן, ש"ז, מ"ר אַגְמוֹנִים, – א) קנה רך, ישר, נכפך ונגמש, גדל באגמים ובצות, Binsejonc; rush: ויכרת יי' מישראל ראש וזנב כפה וְאַגְמוֹן (ישע' ט יג).  הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו הלכף כּאַגְמֹן2 ראשו ושק ואפר יציע הלזה תקרא צום (שם נח ה).  לאחד שקלקל בעיר מסרו לבעל האגמון וחבשו והיה קשה מבעל  האגמון מסרו לבעל הזמורה וחבשו (ירוש' סוט' ט כד:). – ב) כעין וו כפוף מברזל ישתמשו בו לצוד דגים,   Fishhacken; hameçon; fish-hook: תמשך לויתן בחכה ובחבל תשקיע לשונו התשים אַגְמֹן באפו ובחוח תקב לחיו (איוב מ כה-כו). למשך לבב כסיל בדג אלי אגמון (שיר על הרמב"ם, החנוך ב). – ומ"ר: והמזלג שלש השנים וכו' ומזלגותיו ענין אגמונים הם (מחבר' מנחם ב"ס, ערך זלג). – ג) מין קומקום להרתיח בו מים וכדומה,  Siedekessel; bouilliose; cauldron : מנחיריו יצא עשן כדוד נפוח וְאַגְמֹן (איוב מא יב).



1 מן אגם ב' שלמעלה, ומפני שהאגמון הרך ראשו כפוף הושאל להוו הכפוף המשמש לצידת דגים.  ואולי השם אגמון במשמ' זו הוא ע"מ אפעול, והשרש הוא גמן, דומה לגמש שפרושו כפף: דגמיש ליה לרישיה (יומא סז.), וכן דעת ר' אליעזר: מאי משמע דהאי גימון לישנא דמיכף (הוא) דכתיב הלכוף כאגמון ראשו (שבת סוף פ' במה נהמה). תרגום, מנחם בן סרוק, רש"י ורבנו תם, רד"ק ורוב יתר המפרשים הראשונים פרשו שהוא צינור כפוף, רק ריב"ג מפקפק –  ואגמון חברו של דוד נפוח כבר הזכיר ריב"ג שיש מפרשים אותו קומקום וכן פרשו רש"י: פתרונו לפי ענינו כלי חרס הוא, וכן רבנו תם ורוב המפרשים, ולא נתברר מקורו.

2 נמס' במס' שלשה חסרים.


קישורית קבועה 

אֶגְמוֹן

*כמו הֶגְמוֹן, הגמון.


קישורית קבועה 

אֲגַמִּי

°, אגמיי, ת"ז, לנק' אֲגַמִּית, אגמיית, מ"ר אֲגַמִּיִים, אֲגַמִּיוֹת,-- של אגם: יש מהם (מהצמחים) גניי ויש מהם מדברי ויש מהם פרדסי ויש הרריי ויש ימיי ויש אגמיי (רשב"צ דורן, מג"א, ח"י ב).


.
.
.

קישורית קבועה 

אֹגֶן

*1, ש"ז, מ"ר אֹגְנִים, מ"ז אָגְנַיִם, סמי' אָגְנֵי2,- שפה לפי הכלי והיא פחות או יתר רחבה, זקופה או כפופה ובולטת מהכלי חוצה או לתוכו, Rand eines Gefässes; rebord d'un vase; rim of a vase:  כלי שנטמא אחוריו במשקין אחוריו טמאין תוכו ואוגנו3 ואזנו וידיו טהורין (כלים כה ו).  צלוחית שאוגנה מעוך לתוכה וכו' לגין שאוגנו מעוך (תוספתא מקוא' ו כב).  ואלו הן גולמי כלי עץ וכו' מחוסר כן או אוגן או אוזן (חול' כה.).  אף הוא (מונבז) עשה כני כלים ואוגני כלים וידות כלים וידות סכינין של יוה"כ של זהב (יומ' לז:). - ואגנים של קופה משוכים לתוכה: אין לה (להקופה) שולים ויש לה אוגנים (נדה ג:). - ואוגנים של דלי: המדלה עשרה דליים של מים בזה אחר זה ונמצא שרץ באחד מהן הוא טמא וכולן טהורין ואמר ר"ל משום ר' ינאי לא שנו אלא שאין לה (להדלי) אוגנים אבל יש לה אוגנים כולן טמאין (שם).  ואם היו אגנים לכלי (שמצא אצלו פירות) אע"פ שפניו כלפי הפירות הרי אלו שלו (של המוצא) שאילו נשפכו מן הכלי היה נשאר מהן בתוכו מפני האגנים (רמב"ם, גזלה  טו יד). - ובהשאלה, אֹגֶן הבור, כעין מעקה סביב פיו שעליו מונחת אבן החוליה: בור שבין שתי חצרות אין ממלאין ממנו בשבת אלא א"כ עשו לו מחיצה גבוהה עשרה טפחים בין מלמעלה בין מלמטה בין מתוך אוגנו (ערוב' ח ו). - ואגן של ים, שפה זקופה סביב סביב: ימה של טבריא הואיל ויש לה אוגנים ועיירות וקרפיפות מקיפות אותה (ערוב' פז.). - ובהשאלה: יזלזלו בכבוד התורה לעשות להם אָגְנַיִם (אגר' חו"מ נדון וידל שלמה).



1 מלה עברית, ומקורה לא ידוע, משק' בֹטֶן בָּטְנִים, תֹּאַר תֹּאֲרוֹ תֹּאֲרִים, כך נקד בוקשד' וכך לוי וקוה', צ"ד אָגָן ואוֹגָן, כשתלי אָגָן ואוּגָן, וכן במשנ' מנקדות נדפסות.

2 כך נקוד במשנ' כ"י פרמה.

3 רה"ג (כנ' יא ג): מהוגני כלים פי' כמין אזנים יש לכלי אלא שהאוזן יוצא מגוף הכלי והגן הוא דבר שאינו מן הכלי אלא מסובב  עליו מן מחולות ומתרגמינן חינגין ויש הרבה דברים הפוכים והוא גג הכלי שהאזנים קבועין בהם.  ע"כ.  ור"ח (ערוב' עז.): פירוש אוגנים והם שפתים נמשכות לאחורי הספל.  ע"כ.  והביא הערוך שני הפרושים, וכן רש"י כמו ר"ח, והרמב"ם (כלים יא ג), פרש וז"ל: ואוגן מעקה הבאר, ולזה קרא כאן צואר הכלי אוגן בהדמותו למעקה הבאר לפי שיש כלי מתכות אשר להם צוארים מונחים עליהם כמו הקומקמן וכדי המים ודומיהם (תרג' דרנב').


.
.
.

קישורית קבועה 

אַגַּף

* 1 אגוף, אגיף, ש"ז,--עובי הכותל במקום הפתח ממקום הדלת ולפנים: הגודר מן העיר מותר ליכנס לתחומה של עיר ואסור ליכנס לעיבורה אבל הגודר מן הבית אסור מן האגף ולפנים נדר' ז ה. גמל שהיה טעון פשתן ועובר ברשות הרבים ונכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקה בנרו של חנוני והדליק את הבירה מן האגף ולפנים בעל גמל חייב מן האגף ולחוץ חנוני חייב תוספתא ב"ק ו כח.  מצא (מציאה) בין פסים לפסים מן האגף ולפנים כלפנים מן האגף ולחוץ כלחוץ ירוש' ב"מ ב ח ג. לא קידשו תחת האגוף שבירושלם וכו' כדי שיהו מצורעין מגינין תחתיהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים ודכוותה לא קידשו תחת האגוף של הר הבית כדי שיהו זבין מגינין תחתיהן בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים שם פסח' ז לה.. היה יושב וקורא בספר על האיסקופה ונתגלגל הספר מידו לפנים ולחוץ גוללו מיכן ומיכן ומניחו אבית אגיף תוספתא ערוב' יא יד



1 כך כנראה מדמים להם האשכנזים את נקודו ולכן קוראים כאלו היה נקוד שני פתחים, וכן קוה', צ"ד אָגָף, ובמשנ' המנֻק' הנדפסות אַגָּף, וקצת ראיה לקמצות הגימל הכתיב אגוף שהוא אולי לפי הברת הקמץ כמו חולם.


קישורית קבועה 

אָגַף

* 1, פ"י, עת' יֶאֱגֹף, — א) אגף את הדלת, סגר אותה, zumachen; fermer; to close: שאומר אדם לחברו הדלק לי את הנר הזה ואגוף לי את הדלת אחריך (ספרא, צו יא טז). — ב) *אגף את פי הכד, סתם בדבר מתדבק, בחרס וכדומה, verkleben; boucher; to seal: כדי שיפתח (את החבית) ויאגוף2 (ע"ז ה ג=ד=ה). חבית שניקבה וסתמוה שמרים וכו' אגף חצייה מהו (ב"ק קה.). חבית המוקפת צמיד פתיל שניקבה מצדה וכו' אגף חצי הנקב וסתם חציו ה"ז ספק אם הציל (רמב"ם, טומא' מת כב ח). — ועי' סתם.



1 לפי דעת רוב הה"ל הוא אפעל הארמי מן גוף, עי' זה. אך עכ"פ מהמקומות המובאים בפנים נראה ברור כי כבר נהיה בעברית לפעל מיוחד, ובפרט הרמב"ם ביד החזקה שמשנתו עברית בכל מקום השתמש בפעל זה ביחוד להבדיל מן סתם. — 2 כך במשנה שבמשניות עם גוף פרוש הרמב"ם בכ"י ברלין, ובנוסח' ויגוף.


קישורית קבועה 

אֶגֶף

°, ש"ז, -- שה"פ מן אָגַף: אגף חציה מהו וכו' לפי שהאגף של חצייה נותן בחבית טרם ינתנו בו הזיתים ויתאספו השמרים ויתיבשו תשי' ר"ת צג.


קישורית קבועה 

אֲגָפָה

°, ש"נ, מ"ר אֲגָפוֹת, -- כמו אֲגַף: הלא כעבד אל אדוניו עיני לך צופות, עד יקום עד הנאמן כי נותרתי כיונה קצוצה אגפות (מכת' מנחם ב"ס לחסדאי).


קישורית קבועה 

אגר

ממנו אָגַר, °אֲגִירָה, ואולי אֲגוֹרָה, °אֶגְרוֹן.


קישורית קבועה 

אָגַר

1, פ"י, עת' יֶאֳגֹר, – א) אסף תבואה, יין וכדומה, ושׂם למשמרת,  einsammeln; recueillir; to gather : כרמים תטע ועבדת ויין לא תשתה ולא תֶאֳגֹר כי תאכלנו התלעת דבר' כח לט. לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין שטר ומשל תכין בקיץ לחמה אָגְרָה בקציר מאכלה משלי ו ו=ח. אֹגֵר בקיץ בן משכיל נרדם בקציר בן מביש שם י ה. – ואמר המליץ: ובקיץ אגור ירח בירח, אשר תאכל ימי חרף וקרח מוסר השכל לרה"ג.  – ב) בכלל, *אסף יחד, קבץ ושמר: א"ר חנינה כל הזיתים הגשמים יורדין עליהם והן פולטין את שמנן וזה הגשמים יורדין עליו והוא אוגר שמנו לתוכו ירוש' בכור' א סג ד. רבי שמואל בר נחמן אמר מקום שאוגרין בו דמו של טלה וכו' רבי שמעון בן לקיש אמר מקום שאוגרין דמו של פר שם יומא ג מא. ר' יוחנן בשם ר' שמעון בן יוחאי (אומר) קורעה (את החתיכה שהפילה אשה) ואם נמצא בה דם אגור טמאה ואם לאו טהורה שם נדה ג נ ג. ולמה נקרא שמו (של הזית) אגורי ששמנו אגור בתוכו ברכ' לט.. – ובדברים מפשטים: זה שאוגר עליו דברים אמר לו חרשת בתוך שלי והוא אומר לא חרשתי הוא אומר המית שורך את עבדי והוא אומר לא המית ספרי דבר' יו. למה נקרא שמו אגור שאגר את התורה תנחומא וארא ב. – ובסהמ"א: ולא יתכן בנין ספר בפתרון הלשון והחקים והמשפטים והתורות כי אם לאדם אשר יאגור אלה היסודות דונש על מנחם, הקדמ'. אחת למול אחת יהיה מספר שעריה אשר אוגרת רשב"ג, ספר הענק. ידעתני במחברת פנינים אשר מאגרות חכמה אגורות ר"י הנוי, התמיר בזקונים. וימצא עם הכתב אגרת לכל חמדה אוגרת רמב"ם במכתבו לר' יהודה מלוניל. ועתה עשה לנו אגרת, כל מליצה טובה אוגרת ר"י חריזי, תחכמ' יא. ורציתי שתהיה זאת האגרת, שותקת ומדברת, וכל הענין הזה כוללת ואוגרת עמנ', מחברת יא. –  ג) °עצר דבריו בקרבו ולא הוציאם מפיו: אם החרש אחריש ואאגור דברי והיה בי חטא ח"ו תשו' מהר"י קינון פ. עם גדולים וטובים מ... שריתי ולא אגרתי דברי מפני איש יל"ג אגרות ב, רנה.  –ד) *סכין אֹגרת שיש בה פנימה, שיש לה שני עוקצים, schartig;ébréché: סכין שיש בה פנימות וכו' ושאין בה אלא פנימה אחת אוגרת2 פסולה מסוכסכת כשרה וכו' אר"א אוגרת (שהפגימה) משתי רוחות מסוכסכת מרוח אחת וכו' חול' יז:. אמר רבא ג' מידות בסכין אוגרת לא ישחוט ואם שחט שחיטתו פסולה מסוכסכת לא ישחוט זה לכתחילה וכו' שם.  –ה) *אחז יחד, למשל השערות, zusammenhaften; attacher; hold together : (במחט שאינה נקובה אין אשה יוצאת בשבת) א"ר יוסף הואיל ואשה אוגרת3 בה שערה שבת ס.. אוגרת בה שערה היוצא חוץ לקשוריה כורכתו סביב המחט ותוחבת המחט בשכבה מתחתיה רש"י שם. דאם היתה אוגרת בה שערה לא היתה מניחתה לעולם כנגד פדחתה וכו' דמחט שאוגרת בה שערה היא טהורה תוספ' שם. שתכפל המחט לתוך השבכה ואוגרת בה השבכה שלא יצאו שעריה חוץ לקשוריה וכו' כמחט שאוגרת בה שערה הרא"ש, שם. מחט שאוגרת בה השער היוצא חוץ לקישוקיה וכו' מותר לצאת בהן שאם תשלפנו קשוריה יתירו ויתגלו שערותיה ר' ירוחם, חלק אדם יב יא.

– נִפע', *נֶאֳגַר, – נאסף, ועם ל... נכנס: ולכן נראין (ישראל) מזויינין למואב והן נאגרין לעריהן מד"ר במד' כ. – ובלי ל, נאסף במקום אחד: ושם (מנחם בן סרוק) כנבל עלה, וכבגד תבלה, אשר תמיד ישלה, בחלק נאגרים תשו' דונש בן לברט. אני מוסר לכם ולרבבות בכם, בשומי הבליכם, בספר נאגרים תשו' תלמידי דונש לתלמידי מנחם.

– פִע', °אִגֵּר, – קבּץ: אאגרה בני איש המושרר בטל, אועד אתם לחנן בעד טל ר"א קליר, תפל' טל, אאגרה.



1 פעל עברי, בשאר הלשונות האחיות משמש שרש זה במשמעות אחרות. 

2 כך בכל הנוסחא'. רש"י פרש מלשון אגר, שאוספת הצפרן, והוא דחוק. ולא נתברר מקורו.

3 כך הגרסה בנוסחאותינו. ואעפ"י שבערוך הגרסה אוגדת ובקצת כ"י חוגרת ד"ס. אעפי"כ כבר נשתמשו רש"י ותוספות והפוסקים בהמלה אוגרת במשמ' זו.


קישורית קבועה 

א. אִגָּר

* 1, ש"ז, מ"ר אִגָּרִים, — גג, מכסה שטוח על הבית ישמש לתשמיש אדם: אשר לו חומה ולא שור איגר סביב (מגי' ה: ערכ' נב.). 



1 בארמית וסורית איגרא, בערבית אִגַּ'אר ( إِجَّار) ואִנְגַ'אר (إِنْجَار) בלשון שאם (סוריה) וחג'אז. ואמר אבן שידה אג'אר ואג'ארה גג שאין לו מעקה סביבו לעצור מפני הנפילה. ולא נתברר מקורה. — ומשל: קב מהארץ ולא כור מֵהָאִגָּר (בארמית: קבא מארעא ולא כורא מאגרא. — פסח' קיג.), לאמר טוב דבר מועט קרוב ונקל להשיגו מדבר גדול רחוק שצריך לטרח הרבה עד שתשיגהו. — ויאמר על דברים תמוהים, דברים אלו מרפסים (מרערעים ומשברים) אִגָּרִים (בארמית: ואמר רב אסי הנו שמעתתא דידי מרפסן איגרי. — קדוש' סג:). — ולמי שעמד במעלה עליונה והורד למדרגה שפלה, נפל מאִגָּר רם לבור עמוק: לאחר שהגביהם עד לשמים השליכם לארץ בבת אחת ולא מעט מעט מאיגרא רמא לבירא עמיקתא (רש"י איכה ב א).


קישורית קבועה 

ב. אִגָּר

°, ש"ז, – כמו אגרת, במשמ' גליון ניר: יפי הכתיבה ובאגר ודיו (צוַאת ר"י א"ת, דרך טובים).


קישורית קבועה 

אֶגְרוֹן

°1, אַגְרוֹן, ש"ז, מ"ר אֶגְרוֹנִים, אַגְרוֹנִים, אֶגְרוֹנוֹת, – קבץ, ובפרט ספר נקבצו בו שרשי הלשון, מִלּוֹן, Wörterbuch; vocabulaire, dictionnaire; dictionary, vocabulary : ספר הָאֶגרוֹן לשון הקדש אשר בחר בו אלהינו מני עד ומלאכי קדשֵהו בו יזמרוהו סלה (רסע"ג, הקד' האגרון, הוצ' הרכבי). ושת ספר אֶגְרוֹן (או אַגְרוֹן), בדעת ובכשרון, וחבר הפתרון, במלים נחברים (תשו' דונש בן לברט ). ספרי הדקדוקים ואגרונות (אשכל הכפר ליהודה הדסי). וגם אגרונים (אחימעץ, הוצ' ניבויאר קיא).



1 מן פעל אגר, ע"מ אֶבְיוֹן, חֶבְיוֹן, אַגְמוֹן, אַרְמוֹן. ובספר מאזנים לר"א אבן עזרא השם הזה נקוד אִגָּרוֹן, אך כבר העיר רשד"ל (במאמריו על מנחם בן סרוק) כי זה שבוש: ודע כי מה שנדפס בספר מאזנים לראב"ע ספר האִגָּרוֹן בחירק ודגש אינו אלא שבוש, וצ"ל האַגרון, ושיר דונש יוכיח שאמר ושת ספר אגרון ואם באנו לנקד אִגָּרוֹן נשחת משקל השיר (בית האוצר, דף יא-יב). ובתשובת תלמידי מנחם בן סרוק (דף כו)  אַגְרוֹן. ובכ"י שממנו הדפיס דר' הרכבי את הקדמת ספר האגרון של רסע"ג נקודה מלה זו אֶגרון בסגול, כמובא בפנים, והעיר המו"ל, כי בכ"י המזרחיים שכיח הסגול לבא במקום הפתח.


קישורית קבועה 

אִגְּרוֹן

°, ש"ז, מ"ר אִגְּרוֹנוֹת, -- כך קראו קצת סופרים אחרונים לספר אגרות, Briefsammlung; recueil des lettres; collection of letters.


קישורית קבועה 

אֶגְרוֹף

1, אֶגְרֹף, ש"ז, מ"ר אֶגְרוֹפִים, אֶגְרֹפִים - כף היד מקֻבצה וסגורה, Faust; poing; fist: וכי יריבן אנשים והכה איש את רעהו באבן או בְאֶגְרֹף2 (שמות כא יח).  הן לריב ומצה תצומו ולהכות בְּאֶגְרֹף רשע (ישע' נח ד). - * מְלֹא אֶגְרוֹף, במדת גדל האגרוף: ומאור שלא נעשה בידי אדם שיעורו כמלא אגרוף גדול (כלים יז יב).  מודה ר' יהודה (שנחשב אהל) במלא אגרוף (סוכ' כא.). - ומ"ר * אגרופים: והרי דלת דיש בה כמה אגרופין (סוכה כא.). - * אגרופו של בן בטיח (וגם בן אבטיח), אגרוף גדול מאד: אגרוף גדול זה הוא אגרופו של בן בטיח (כלים יז יב).  אגרופו של בן אבטיח (בכור' לז:). - ובהשאלה,  * כח הזרוע והחמס והעריצות: אוי לי מאגרופן שהן כהנים גדולים ובניהן גזברין וחתניהם אמרכלין ועבדיהן חובטין את העם במקלות (פסח' נז.).  א"ר שמעון בן חלפתא מיום שגבר אגרופה של חנופה נתעוותו הדינין ונתקלקלו המעשים (סוט' מא:). - * בַּעַל אֶגְרוֹף, בַּעֲלֵי אֶגְרוֹף, אֶגְרוֹפִים: אמרו להם אבותינו כשהקדישו לא הקדישו אלא קורות מפני בעלי אגרוף שהיו באין ונוטלין אותן בזרוע (ירוש' פאה ז ז). במקור המודפס נכתב ז כ ג  אמר רב יהודה אמר רב ד' מאות ילדים היו לו לדוד וכולן בני יפת תאר היו ומגדלי בלוריות היו וכולן יושבין בקרונות של זהב  ומהלכי בראשי גייסות היו והם בעלי אגרופין של בית דוד (סנה' כא.). - °בָּלַע אֶגְרוֹפִים, הֻכָּה: אמר רב חסדא אגרופים טובים בלעתי ממנו של רב בימי עליה של שמועה זו (הלכות פסוקות, קדוש'). - ° ולחרטה וכדומה: ויך את חזהו בשני אגרופיו (יוסיפון, פרק ל). - °מלחמת אגרוף, מלחמה והתגוששות בין שנים באגרופיהם: המשחק המלחמיי של היונים והרומיים ששחקו בימי חגיהם להרגיל את הגוף ולעורר אותו לכח ועצמה וידוע שבין החמשה משחקים המלחמיים או תנועת התערבות המלחמה היה משחק ידוע מלחמיי שהיה נקרא מלחמת האגרוף יען שלחמו באגרוף איש ברעהו (ריב"ל, שרשי לבנון, ערך גרף).         



1 מן גרף שם.  ונמס' במסורה: ב במקרא ושניהם חסרים.

2 ת"א בבורמיזא, והוא קלע.  וכן ת"י בישעי'.  ותרגום השבעים והולג' תרגמו במשמעה שהיתה בלי ספק למלה זו בימי התלמוד, והוא כף היד מקובצה וסגורה.  ובמשמ' זו פרשוה בעלי התלמוד: הקיש אבן לאגרוף וכו' ומה אגרוף בידוע אף אבן בידוע (מכי' משפט' ו ).  ובתלמוד: מה אגרוף מיוחד שמסור לעדה ולעדים וכו' (ב"ק צ:).  רסע"ג תרגם שאדך', ר"ל דבר שובר ופוצע.  מנחם במשמעה המקֻבלה: מכת יד לפי הענין.  ע"כ.  ריב"ג כמו רסע"ג: כל דבר שפוצעין ועושין בו חבורה. 


קישורית קבועה 

אֲגַרְטֵל

1, אֲגַרְטָל, ש"ז, מ"ר אֲגַרְטְלִים, סמי' אֲגַרְטְלֵי. – כלי מנחשת, כסף או זהב, פחות או יתר עמוק, וישמש להגיש מים לרחץ הידים וכדומה: והמלך כורש הוציא את כלי בית יי' אשר הוציא נבוכדנצר מירושלם וכו' ויספרם לששבצר הנשיא וכו' אֲגַרְטְלֵי זהב שלשים אֲגַרְטְלֵי כסף אלף (עזר' א ז-ט).



1 משק' צְפַרְדֵע. כך נקדה בן זאב באוה"ש.  כשתלי *טָל, מ קמוצה, וכן גיזנ'.  בֻטכר *טָל, *טֶל.  אולסה וקניג כנראה במשקל צפרדע.  ולא נתברר הדבר אם מקורה שמית או פרס'.  לפי דעת אולסה' מרכבה אולי משתי מלים שמיות כמו צפרדע.  ואמר ריב"ג: פרשוהו בלשון ערבי סטול ואכיאל והם כמו מזרק שנותנין בהם מים לידים וכמו כלי מדות.  ע"כ. וסטול פרשו המלונים הערבים שהוא: אנא' מנ אלנחאש באלמרג'ל לה עלאקה כנצפ דאירה מרכבה פי ערותינ.  ע"כ.  ור"ל כלי מן הנחשת כמו מרג'ל לו אחיזה בחצי עגול מרכב בשתי אזניו.


.
.
.

קישורית קבועה 

אַגְרַת

* אַגְרַת 1, בַּת מַחְלַת, — שם לאחת גבירות השדות, Name einer Fee; nom d'une fée; name of a fairy, והאמינו כי היא שולטת ביחוד בלילי יום ד' ויום השבת שאז היא משוטטת בחוצות במרכבתה וי"ח רבוא מלאכי חבלה מלוים אותה, וע"כ סכנה לאדם לצאת יחידי בלילות הללו:  לא יצא יחידי בלילה לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות מפני שאגרת בת מחלת היא ושמונה עשרה רבוא של מלאכי חבלה יוצאין וכל אחד ואחד יש לו רשות לחבל בפני עצמו פסח' קיב:.  לא תירא מפחד לילה מן אגרת בת מחלת ומרכבתה ולא מכל המזיקים המושלים בלילה מד"ר במד' יב, — ובסהמ"א: ודבר אגרת בת מחלת ומשפטי המזלות ראב"ע, יסוד מורא א.  השבעתי עליך אשמדאי מלכא דשדאי ולכל כת דילך ואגרת בת מחלת שלא תזיק ולא תפחיד ולא תבהיל את פלוני בן פלונית ספר רזיאל.  ותחת המרכבה הזאת כנגד עולם היצירה יש לה מרכבה שנית והיא כמין חתיכה מרובעת ושולט עליה כח קליפה אחת ואשמדאי יוצא ממנה ותחת החתיכה כלפי סופה יש עקרב ושתי צורות תחתיה ועליהן סמאל הרשע שנותן בהם רוח דוגמת הקדושה ובצורת ימין הוא אסימון רוכב על נעמה ונעמה רוכבת על אגרת בת מחלת ואגרת זו רוכבת על כמה מיני גרדינין עמה"מ, עולם הבריא' ג.  ובימינה אסימון רוכב על נעמה הרוכבת על אגרת בת מחלת וכו' ובשמאלה נחש רוכב על תנין עִוֵר משנ' חסיד', היכ' הקליפ' ד.



1 כך נקדו לוי וקוה' וכן קריאת ספרד' ואשכנ' ודומה לזה משק' בָשְמַת.  ומ"ל העתיק בלעז Jgaroth, יבן דיס' בלשון רבנן, בלי יסוד לזה.  ואין לעמד על מקור שם זה ומשמעתו.  לפי דעת קוה' מקורו בלשון זנדית ומשמעתו בלשון ההיא זעם וקצף.  ומחלת מלשון מחול, רקוד.  ולפי דעת מהרש"א שם ע"ש מחלת בת ישמעאל שילדה שדים. — ואמרו שם בגמר' פסח', שבראשונה היתה אגרת בת מחלת זו מצויה כל יום, ופעם אחת פגעה ברבי חנינא בן דוסא ותאמר לו אלמלא לא מכריזין עליך ברקיע הזהרו בחנינא ותורתו סכנתיך, ויען לה ר"ח אם חשוב אני ברקיע גוזרני עליך שלא תעבורי בישוב לעולם, ותתחנן לפניו ותאמר לו:  במטותה ממך הניחה לי הרוחה קצת, והניח לה לילי שבתות ולילי רביעיות.  ועוד פעם אחת פגעה באביי אמרה ודברה גם לו כך ויגזר גם הוא עליה שלא תעבור בישוב כלל.  ומה שאנו רואין שהיא בכל זאת עוברת, אלה רק גזיות שמשתמטין סוסיהם של מרכבתה ובאים ומחזירים אותם.


.
.
.

קישורית קבועה 

אִדָּה

° 1, פ"ע, עבר אִדִּיתִי, אִדִּיתָ, אִדְּתָה, אַדִּי, אִדִּינוּ, אִדִּיתֶם, עתי' אֲאַדֶּה, תְּאַדֶּה, תְּאַדִּי, תְּאַדּוּ, תְּאַדֶּינָה, — התנשא והתרומם באויר בכח עז ומהירות, sich in dise Höhe schwingen; s'élever dans les airs; rise in the air: אֲאַדֶּה עד חוג שמים, אאלה אתי שמים (ר"א קליר, קינות לת"ב, אאדה).  



1 יש לחשב, כי הקליר, ברצותו להתחיל קינתו בפריחה השמימה ומ"מ שיהיה פעל עם אלף בראשו סרס את הפעל דאה וייצר ממנו פעל אדה. עכ"פ, זה פעל בפ"ע, ואינו יוצא חוץ מגדר הקש הלשון ורוחה, וזכות אבות מסיעתו כי יפנו לו מקום בין כל הפעלים של הלשון העברית.


קישורית קבועה 

אדה"ר

 — ר"ת : אדם הראשון.


קישורית קבועה 

אָדום

-- עי' אָדׂם.


קישורית קבועה 

אָדוּם

°1; ש"ז, מ"ר אֲדוּמִים, - שם למטבע של זהב, Dukat; ducat: ו' אדומים וב' גדולים (פנקס פוזנא שנ"ה, חדש' גם ישנ' פ"ז 25).  ובקנס חמשים אדומים להשר יר"ה וחמשים אדומים לצדקה(פנקס קראקא, שנ"ט).  ואילולי שקנה אותם בהחבא היו מעלים אותם עד חמשים אדומים (שבחי האר"י משנת שס"ג).  מאה זהובים אדומים על עניי א"י (תקנ' המדינ' משנת שפ"ג, כנסת ישראל שפ"ר, תקנה נג).  עד שהלוה לו אלף אדומים ואז הפך הרמאי עורף ולא פנים (אורי וישעי, שער הצדקה). פי' זהובים דבאגודה (כלומר שנזכרו בספר אגודה) הם אדומים (שו"ת חוט השני צז). ולנדוניא הפרזתי מאה אדומים (ר"י עמדין, מגלת ספר קנב). לפני י"ח שנים רצו החברה קדושה לקנותו ואני רציתי דוקא אלף אדומים בזהב (שם קנג). אנכי כאשר הצליח ד' דרכי והשגתי הון ועושר כעשרת אלפים אדומים הלויתי לפלוני אלמוני חמשת אלפים אדומים (ר"י מדובנא, פיר' הגדה אמת ליעקב). כן על חלקי בשטר ההוא כן על חמשים אדומים וכו' הכל כאשר לכל ידרשו (רמא"ג, קרית ספר).



1 מן אָדֹם, ע"ש גונו, ונתחדש כנראה בפולניה לפי השם הפולני  czervoniec, שר"ל אָדֹם, ואעפ"י שהתאר אָדֹם הוא מהחלומים וחסר, מכל מקום, עפ"י ההברה הרגילה של השם הזה קבעתי לו להשם מדור פה.


קישורית קבועה 

אֲדוּמִי

-- עי' אַדֻמִּי.


קישורית קבועה 

אֲדוּמִיּוּת

° -- עי' אֲדֻמִּיוּת.


קישורית קבועה 

אֲדוּמָה

°, ש"נ, -- אחד מארבעה החלטים שבגוף, המרה האדומה: חולי המלנקוליה המתהווה משריפת הדם והאדומה השרופה (ר"י אברבנאל, ש"א יו).  והנה האדומה נפרדת מהדם והולכת אל כיס המרה (רשב"צ דורן, מג"א, ח"י ד).  ואם נסינוה (את הרפואה) בחולי חם כמו בקדחת שלישית איננו רחוק שתועיל בהרקת האדומה (קאנון ב א ב). -- והאפי שעל פני הדם: אדומה היא קצף הדם והוא אדום המראה מזהיר וקל וחד חמה ויבשה בטבעה (מכלול יפי, הוא ספר הגדרים, ערך זה).


.
.
.

קישורית קבועה 

אֲדוֹנָה

*, ש"נ, בכנ' אֲדוֹנָתִי, אֲדוֹנָתְךָ, מ"ר אֲדוֹנוֹת, אֲדוֹנוֹתַי, - שם הנקבה מן אָדוֹן הקודם, Herrin; maitresse; lady, mistress: כל דבר שנצטער יוסף עם אדונתו וכו'  (מד"ר בראש' פט).  בן שהפר לאדונתו בן שהפירה לו אדונתו (שם צח).  אבל יוסף כשהיה עבד היה ירא את ה' שאדונתו משדלתו בדברים והוא אומר לה ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת (תנחומא נשא לג ). -  ובסהמ"א: ויבואו שרי הצדוקים ועמהם אריסתובלוס בן המלכה שר צבאם וידברו אל המלכה לאמר אדונתנו המלכה לעולם תחיי (יוסיפון, פרק לד). תרבה להתרומם השפחה על אדונתה וכו' כלומר פעמים רבות מכעסת אדונתה ומקבעת אדונתה את הכל בלבה (ר"ח שבת לב.).  ועם הקב"ה היה לבך כשלא שמעת לדברי אדונתך (רש"י  בראש'  מט כה).  הריני אוסרת עלי בהנאה כהקדש כקרבן כעולה כל איש שבעולם מלבד האיש אשר יבחרו לי אדונתי אמי פלונ' והנכבד פלוני הדרים כאן (שו"ת הר"נ גירונדי לב).  ואומר אנא אדונתי גברתי בושתי וגם נכלמתי (בגידת הזמן יז).  אמרו לה (להאשה הרופאנית) אדונתנו מארץ רחוקה באנו ושמענו שמעך שאת רופאנית מעולה (ספר מעשי'  REJ 1896, 238 ).  ויבוא ר' יוחנן אל המלכה ויאמר אליה אדונתי הגידי לי אם אוכל למצוא מה שאני מבקש (שם, דף 247).  ומצד אדונתי אמי שכם משפחת השכמי (ר' קלונימוס, אבן בחן ). - ושגור השם הזה בדבור העברי של המון העם (בפרט הספרדים) בארץ ישראל כשם תאר כבוד ודרך ארץ לאשה, Madame.


קישורית קבועה 

אֲדוֹנוּת

°, ש"נ, מ"ר אֲדוֹנִיּוֹת: ופעמים יהיו אלו שתי האדוניות בסוג מה (ההתחלות לאלפרבי, האסיף לפיליפובסקי 40) ומדריגות אנשי המדינה באדונות והעבדות (שם 44). מצמית לאדונותיך את כל יצוריו (אגרת הלל החסר ליצחק הרופא, טעם זקנים ע:). וחתכו (הגוים) ספריך ונקבו שם אדונותיך (אמרר בבכי, Quell. z. Gesch. d. Jud. Deutschl. III, 313).


קישורית קבועה 

אֲדוֹנָי

- עי' אֲדֹנָי.


קישורית קבועה 

אֲדוֹנִי

°, שת"ז, בנק' אֲדוֹנִית,-- כמנהג אדון, שליט בלי גבול: לא ימשול על הכחות הנפשיות ממשלה מוחלטת אדונית אלא ממשלה מדינית (יש"ר מקדניה, אלים).


קישורית קבועה 

אֲדוֹנִיאֵל

°, ש"ז, --מלאך הממונה על חדש אלול וכסלו: ואם נולד (המוחרם) בחדש כסלו ששם מלאך ראש משמרתו שמזלו אדוניאל ארור הוא (חרם גדול, ס' הזכרו' של קהל וינה לפני הגרוש, בס' ברכת אברהם לכבוד ד"ר ברלינר).


קישורית קבועה 

אֲדוֹנִית

* 1, ש"נ,--כמו אֲדוֹנָה: אמר ר' חיננא בר פפא מה אדוניתו של יוסף תבעה אותו (מדר' תהל' ז ג). על כל איגרת היא (האגרת הזאת) גבירה ועל כל שירה שרית וכו' ועל כל בתי השיר היא אדונית (ר"י עובדיה, אגר' דפי הזמן).



1 ההוספה -ית בסוף השם משמשת לפעמים להקטנה, כאשר אעיר על זה במקומו ולכן יאות אולי לקבע וליחד השם אדונית לשם הכבוד ודרך ארץ לעלמה.


קישורית קבועה 

אָדוּק

°1, ש"ז, מ"ר אֲדוּקִים, -- מי שהוא אדוק מאד באמונתו ודתו וזהיר ומדקדק בכל מצוותיה, sehr fromm; dévot; devout: האדוקים ביותר עומדים ומקוים מתי תזרח החמה ומשתחוים מיד (ספ' הקנה, כונת ק"ש). -- ונהגו הסופרים בימינו לכנות בשם הזה את המתנגדים לכל שנוי ותקון בדת, Orthodox.



1 מן שרש אדק, עי' אדק.


קישורית קבועה 

אדוּר

-- עי' אדר.


קישורית קבועה 

אֲדוּרָה

* 1, אֲדוּדָה, עדוּּדה, עדוּרה, ש"נ, -- שארית מגוף בהמה שטרפתה חית השדה, von Thieren zerrissener Körper; corps  déchiré par une bête; body torn by beasts : אם טרף יטָרף (החמור או השור) יביאהו עד יביא עדים שנטרפה באונס ופטור אבא שאול אומרבמקור כתוב בטעות אמור יביא אדורה2 לב"ד (ב"ק יא.).



1 בכל נוסח' הדפוס של הערוך ובכ"י, ובערוך הקצר אדורה, ונקדו בוקשד' וכשת' אֲדוּרָה, משק' נְחוּשָׁה.  וכן לוי. צ"ד אֲדוּרֶא, מער' המער' אַדּוּרָא, שי"ר אַדַוֶר, קוה' אַדַוֶרָה.  ולא ידוע מקורו.

2 זו גרסת הערוך, ובכ"י ארורה, והביא גרסה זו גם הערוך, וכן תוספ', וילק' משפט' רמז שמ"ו, וכן בכ"י רי"ף.  ובנוסח' עדודה, וכן רי"ף ורש"י.  ובכ"י וקצת דפוסים ישנים עדורה, וכן ר"ח.  ופרש ר"ח: יביא הנבלה בב"ד לשומה לניזק בתשלומין.  ע"כ.  והביא הערוך דברי ר"ח כלשונם.  וכן רש"י: עדודה נבילה.  וכן שאר המפרשים והפוסקים מסכימים בעקר משמעת השם אדורה.  ובדבר מקור מלה זו אומר הערוך: י"מ עיקר הנבלה עורה על כן קראה אדורה.  אבל כבר דחה זה רי"ש בע"מ, ויגזור השם אדורה מן השם הרומי cadaver.  וגם זו השערה לא פחות דחוקה מהשערת הערוך, ואין לפקפק בשמיותה של מלה זו לפי גרסה זו או לפי גרסאות אחרות, וכן אין לפקפק בעצם משמעתה, אלא שקרוב הדבר ששמשה לא לנבלה סתם אלא ביחוד לשארית הנבלה הטרופה.  ואפשר שע"ש זה כנו היהודים לצלם האל אדוניס אדורי בשם גנאי, כמו שמספר בירוש' (ע"ז ג מג:)  ר' יעקב בר אידי הוה מיסתמיך בר' יהושע בן לוי מטון לאדורי צלמא (כך הגרסה פה בפנים, וכן בירוש' מו"ק ג פג ג , ובירוש' שקל' במז.  דארורא צילמא).  וקרובה השערתו של פרופיסור דלמן בערוך החדש שלו כי הוא שבוש בכונה של שם הצלם אדוני, מפני שכך היה מנהגם לשבש את שמות האלילים לבלתי העלות את שמם האמתי על שפתם.  ואמרו בתוספתא (ע"ז ו ד): כל מקומות שנקראו לשבח ע"ז מכנין אותן לגנאי את שקורין אותה פני אלה קורין אותה פני כלב עין כל קורין אותה עין קוץ וכו'.  וכן גם היהודים בזמננו, למשל קסח במקום פסח של הנוצרים, וכיוצא בזה.


קישורית קבועה 

אָדושׁ

1, ש"ז,  מ"ר אֲדושִׁים, -- אדם הדש את התבואה, Drescher; batteur; thresher: לחם יודק כי לא לנצח אָדוֹשׁ2 ידושנו (ישע' כח כח).



1 משק' אָדוֹן, מן דון. 

2 אחד מהכתובים הקשים שבמקרא ויש לחשוב כי הוא משובש.  אך לפי הנוסחה שבידינו, התרגומים והמפרשים הקדמונים ראו בו מקור, אדוש במקום הדוש, וכן גם רוב החדשים, אך כבר דחה זה אולסה' (סי' 245) ואמר, כי אם זה לא שבוש פשוט הוא מקור מן שרש אדש.  בטכר (סי' 988) סובר, כי זה שנוי בכונה בדרך המליצה של הנביאים לחזק הרשם ליצר צורה חדשה, לא רגילה בלשון.  ברט (מה"ש, סי' 79) רואה בו מקור הפע' ארמי מן דוש, ודחה זה קויץ (KHG, § 113 W Anm.1) וכמו"כ פקפק במציאות פעל אדש בעבר' הקדומה.  עכ"פ, לפי הנוסח המקוּבל, היותר מתישב על מליצת הכתוב, הוא מה שאמר בו קניג (ב', ברשימת המלים)  כי אָדוֹש הוא שם ע"מ אדון.


קישורית קבועה 

אֹדוֹת

1, אוֹדוֹת, אֹדוֹת, בחבור עם מלת עַל, עַל אֹדוֹת, בכנ' אֹדוֹתַי, אֹדוֹתֶיךָ, אֹדוֹתָם, - א) מלה תורה כי דבר פלוני הוא הדבר שעליו אנו מדברים, שבו אנו עסוקים, ונרדף עם על דבר, betrefss; au sujet de; concerning: ויבאו עבדי יצחק ויגדו לו על אֹדות הבאר אשר חפרו בראש' כו לב. אתה ידעת את הדבר אשר דבר יי' אל משה איש האלהים על אֹדוֹתַי ועל אֹדוֹתֶיךָ בקדש ברנע יהוש' יד ו. - ועם אֵל במקום עַל: ותאמר לו (תמר לאמנון) אַל אוֹדֹת2 הרעה הגדולה הזאת מאחרת אשר עשית עמי ש"ב יג יו. - ובמשמ' זו נהגו הסופרים מפני אהבת הקצור להשמיט המלה על: ויגד להם המעשה ויספר להם אודות קורותיו יוסיפון, פרק יא. לגלות סתרי פרושים נכבדים מאד אודות הנפש תגמ' הנפש ז:. כשהיה מרצונו יתברך אודות החלק הנתן לאדם שיהיה זך ונקי (עץ חיים לר"א הקראי) -- ואמר המליץ: ויהי היום אחר סעודת הפורים, הלכנו בכח האכילה והיין והצפרים, וכו' ונשית בנפשינו עצות, לדבר רק מאודות השירים והמליצות (עמנואל, הקדמה).  ידע כי כל הדור לעבור קדמנו, גם הם כמונו על מות דברו, ושמו אך זכרו לולי התבוננו, וכסַפר חלום אדותיו ספרו (א"ד לבנזון, הדעת והמות).  הדברים האלה אודות פרושי (רש"ד לוצאטו, אגרות טו).  דבר את דודי שיהיה אודות זה (שלום הכהן, כתב ישר ט).  ספרתי לו כל אשר שמעתי אודותיו (פרץ סמולנסקי, התועה ב ה). -- ב) תורה כי דבר פלוני הוא סבה לדבר מה ונרדף עם בגלל, wegen, à cause de; because of: וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אוֹדׁת בנו (בראש' כא יא).  והוכח אברהם את אבימלך על אׁדות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך (שם כה).  ויספר משה לחתנו את כל אשר עשה יי' לפרעה ולמצרים על אֹדות ישראל (שמות יח ח).  ותדבר מרים ואהרן במשה על אֹדות האשה הכשית (במד' יב א).  למקום ההוא קרא נחל אשכול על אֹדות האשכול אשר כרתו משם (שם יג כד). -- ועם כל, בין על ובין אֹדות: וארא כי על-כל-אֹדות אשר נאפה משובה ישראל שלחתיה ואתן את ספר כריתתיה אליה ירמ' ג ח. -- ג) °שם במ"ר במשמעת ענין, מעשה, מקרה, מסבות הענינים, Begebenheit, Angelegenheit; événement, circonstance; event, incident: ומה שרשי עיקרה ומה אודותיה (של גזרת המלך) וכו' ידענו כי יש לה אודות ומקרה (מחבר' מנחם ב"ס, לא תזרע).  וכל דבר סחורתם (של הסוחרים) וכל אודותם לא יתכן כי אם על ידו (מכת' הנשיא חסדאי למלך הכוזרי).  ויקראו הערים ההם על שמותם או על שמות בניהם או על שם אודותיהם (ספר הישר, נח. ויספר להם אליעזר את כל אודותיו (שם, חיי שרה).  כי היה כמנבא ביניהם ומגיד לכל אחד מהם אודותיהם (יוסיפון, פרק ו).  וגם חכמתי לא משלה על כל זה כי לאלהים לבדו פתרוני אודות העולם (שם).  אל תיראי כי האלוה אמון הוא יעזרך על ככה ויתקן אודותיך עם פוליפוס בעלך (שם).  וכאשר מסבות הגלגל מתחלפות בשקיעתן וזריחתן כן אודות האיש בחייו נעתקות מענין אל תמורתו (תולדות אלכסנדר דף מא, מהד' ישראל לוי).  הודיעני בחסדיך, דקדוקי אודותיך, ומסתרי קוראותיך (ר"י הלוי, מכתב לר"ד נרבוני).  ועל כל האודות, הכי לנו להודות (ראב"ע, ועל כל). להודיע סודי חבי, ולהגיד כל לבי, ולספר אודות מסתרי (רמב"ע, אגר' לגביר דעות, אוצ"ט של דר' ברלינר 1881).  שכל אודותיו של זה שאבד ממונו ולא ניתן לקבורה היו בהבל ובחשך (רשב"ם, קהל' ו ד).  כי אם התנהגתי בגאוה ובזדון והייתי בבית איש מדון הייתי מכיר את אשתי ואודותיה (משל הקדמוני' ב).  מלכי ואלהי אלה דברי אמתך נפש הדברית אשר יצרת לשחק בי לפניך בכל עת בהנהגת אודותיה (ידעי' הבדרשי, בחינ' עולם י ב).  ולו היו אודותי וקורותי בספר נצמדים, לא ישאם צמד פרדים (עמנ' מחבר' א).  ויהי כשמוע השר את אודותי ואת אשר התעלל בי הזמן (שם).  ואדרוש לשלומו וכו' ויגד לי אודותיו וקורותיו ונגליו וסודותיו (ר"ד בן סעדיה אלצ'הרי, ס' המוסר, קבץ ע"י, א כא).  כל אודות דבר זה נסיתי בחכמה (ראשית דעת לר"מ אלבילא ב ג).  כי טרדות אודות זמנו הן המה היו בעוכריו (שם ב ו).  ואם על כל אלה האודות, אבוא לשבח ולהודות, או אקריב כל התודות, כטפח מן הים לא אוכל להללו (מ' אלדבי, ש"א, חתימה).  לכן אסתיר כל אודותי במעמקים (א' מפו, אהבת ציון יב).  אל תגיד לו כי הודעתיך את אודותיו פן ירע בעיניו יל"ג, אגרות, א קנג).



1 רוב חכמי הלשון סוברים כי מלה זו נגזרה משרש אוד اَود בערב' שהם מיחסים לו משמ' סבב ואמרו כי אדות דומה למלת בגלל מן גלל, וכמו כן סבה מן סבב. אבל עקר משמעת אוד בערבית היא כפף, ובהשאלה היה כבד עליו (העסק). ואם באמת המלה אדות נגזרה מן אוד, יש לדמותה להמלה ענין מן ענה, הֵעָנֵה באיזה דבר. והחכם סוסין סובר כי אדות נגזרה מן שרש אַדַי أذى בערבית, שיש לו, לפי דברי החכם הנזכר,  גם משמעת סִבֵּב. וכל זה לא מחֻור.

2 המליצה קשה, ויש מגיהים במקום אל אדות אל אחי, וכדומה.  


קישורית קבועה 

אֵדוּת

°, אידות, ש"נ, -- שם מפשט מן אֵד: והחלק הדק שבניזון מתהוה ממנו אידות דק כמו שמתהוה בדברים שמתבשלים על האש אידות עולה והיותר זך ודק מזה האידות הוא הולך אל חלל הלב (רשב"צ דורן, מגן אבות, חלק יעקב, ד).


קישורית קבועה 

אֵדִי

°, אידי, שת"ז, לנק' אֵדִית, מ"ר אֵדִיִּים, אֵדִיּות, -- מטבע האֵד וצורתו, dunstartig; vaporeux; vaporous: לפי שהריאה היא מקור האויר האדיי בבעלי חיים בכלי הבשול (ר' נסים, פירוש יציר', קונט' המסור' דוקס, 71).  ולפעמים יהיה האויר העולה אידיי עבה (אמונה רמה א ב ).  הכאב המתחדש מרוע אידיי ירופא ביחוד מבלעדי זולתו בקרן המציצה  (פרקי משה  ח).  יעלה (החום) עם הרוח אידיי או עשניי (שם ז).  והרוח האידיי (קאנון א א, השנים).  ראשונה שתשמר מהאויר האידי הלח (באר לחי, הרופא יצחק טודרוס, שנת קלז).  וחדושה של המורסה יהיה אם מרוח האות הראשונה במלה הקודמת אינה ברורה במקור המודפס אידיי כמו שיקרה למשוקה (קיבוצי גלינוס, כ"י פריז, מאמר ב).  התחלת תנועת העצם האדיי הדק אל האיברים והתחלת התקבצותו והתפשטותו לנשימה ולדפק ( רשב"צ דורן, מג"א, ח"י ג).  לפי שהם (הכליות) ארציים הם מושכים ארציות הדם ונשאר הדם הלח האידיי ויתהוה ממנו החלב (שם).


קישורית קבועה 

אָדִיב

§ 1, שת"ז, לנק' אֲדִיבָה, מ"ר אֲדִיבִים, אֲדִיבוֹת, — מי שמתנהג עם כל אדם בַּאֲדִיבוּת, בדרך ארץ, höflich; poli; polite.



1 נהוגה עתה מלה זו בין המדברים עברית בא"י, לפי שמושו של אַדֹב (ادُب) בערב', היה בעל תרבות וד"א. ואולי גם בעברית הקדומה שמש שרש אדב במשמעה זו, וזה אולי מקורו של השם אַדְבְּאֵל.


קישורית קבועה 

אֲדִיבוּת

§ 1, ש"נ, — מנהגי דרך ארץ המקֻבלים להתנהג בהם, מפני כבוד הבריות, בין אדם לחברו, Höflichkeit; politesse; politeness. — ועי' דרך ארץ, כבוד, מוסר.



1 נהוגה עתה מלה זו בין המדברים עברית בא"י, לפי שמושו של אַדֹב (ادُب) בערב', היה בעל תרבות וד"א. ואולי גם בעברית הקדומה שמש שרש אדב במשמעה זו, וזה אולי מקורו של השם אַדְבְּאֵל.


קישורית קבועה 

אֵדִיּוּת

°אידיות, ש"נ, – הטבע, הסגולה הטבעית להעלות אדים, Verdunstung; évaporation: כל דבר שיארך עכובו באצטומכא ויאחר יקרה ממנו האידיות המוליד לליחות (קאנון ג יג א יג).  כמו שיולד מעובי הלחות כפי מזג מה עצם עב הוא האבר או חלק מהאבר כן יולד מאידיות הלחות ודקותם כפי מזג מה עצם דק והוא הרוח (שם א א יד).  כי החום כשיהיה יותר נוטה אל האידיות ופחות מזיק ומצער המשוש אז הוא מעפוש שני המררות (פרקי משה י).  ולפי שבלב הוא החום היסודי והוא בתכלית החוזק וצריך לנשב עליו כדי שיכנס בו אידיות קר לרחף עליו ולהוציאו אחר שנשתנה בתוך הלב (רשב"צ דוראן, מג"א, ח"י ג ).


קישורית קבועה 

אֲדַיִּן

*1, אדיין, — בפי היהודים בארץ ישראל אחר החרבן, גם בדבור העברי, כמו עדין: ומניין שמעברין את השנה על הגליות שעלו ואדיין לא הגיעו (ירוש' ר"ה ג נח ג). מיד הביא שמונים אלף פירחי כהונה ושחטן עליו ואדיין הדם תוסס (שם תענ' ד סט:). ר' יונתן אומר רואין שתי זרועותיו (אצל העֻבר בתחלת ברייתו) כמין שני חוטין של זהורית ושאר כל אבריו כמין גולם מצומתים ופיתוח ידים ורגלים אין לו אדיין (שם נדה ג נ ד).



1 עפ"י הנטייה, פעולת הצפון, שהלכה ופשטה יותר ויותר בקרב היהודים להחליש את הברה המיוחדה של העין ולדמותה אל הברת האלף כמו בכנענית.


קישורית קבועה 

אֲדִיקוּת

° ש"נ, - אחיזה ודבקות חזקה,-Anhänglichkeit; adhérence : מפני האדיקות אשר לכתר באין סוף (ר"מ קורדובירו, אילימה, עין הבדולח ב ו).  והמעולים שבהם (בהמלאכים) שאין להם עסק עמם כלל לרוב אדיקותם בכסא הכבוד (יש"ר מקנדיה, מצרף לחכמה לג).


.
.
.

קישורית קבועה 

אַדִּירוּת

* ש"נ, - הכח והעז של האדיר, Macht; puissance; might :מעשה בתלמיד אחד של  ר' עקיבא שאמרו לו בחלום באדר אתה מת וניסן אי אתה רואה מה שזרעת לא תקצר בא לו לפני ר' עקיבא א"ל באדירות אתה מת ואי אתה בא לידי נסיון ומה שהולדת אי אתה קובר (תנחומא בראש' מ ).  אדירות עזירות, עריצות (היכלות רבתי כד).


קישורית קבועה 

אֲדִירִירוֹן

°1, - אחד משמות הקדש בקבלה: ובשם אדירירון אלהי רופא נאמן (ספ' רזיאל).  כי צורת אדירירון קשורה כשלהבת בגחלת עם החסד (הקד' ספ' הקנה).  אדירירון הרוכב על הגלגלים ומניעם בכחו הגדול (שם).  ומן מקום תבערה יורד זיו החכמה אל מקום נחל ארנון ונקרא שמו העמוק אדירירון מקום הרנה והמופת והחכמה (ברית מנוחה, ניקוד א). אדירירון שם  הד' מהד' ראשים (של השם) שמרוב זיוו והדרו משיב הנפשות ומחכים לכל רואיו (שם, דרך ד').  ושם הנצוץ אשר מתחת לרקיע נקרא שמו אדירירון מקום הרנה (שם ז).  ויכוין (הסת"ם) במספר ראשי תיבות הפסוקים שהוא אדירירון שמספרו לילית שהוא מכניעה (משנ' חסיד', תיק' תפלין ד). 



1 לפי דעת פרלס (Zeitcshr. Graetz, 1872 260) מלשון פרסית אדר, אש.


קישורית קבועה 

אָדִישׁ

§1, שת"ז, לנק' אֲדִישָׁה, מ"ר אֲדִישִׁים, אֲדִישׁוֹת, -- אדם שאינו מתפעל משום דבר, gleichgültig, indifférent. 



1 מן אדש, זה. וכבר השתמשו הרבה במלים האלה בהעתונים ובספרים. 


קישורית קבועה 

אֲדִישׁוּת

§ 1, ש"נ, — טבע איש אָדִישׁ, Gleichgültigkeit; indifférence.



1 עי' הערה לערך  אָדִישׁ.


קישורית קבועה 

אַדְכִיר

°1 אַדְכַר, ש"ז, – צמח בשרי העלים, אדם הפרח, שמש לפנים ברפואה, Aeschynanthus: אדכיר עשב שיצמח במדבר ובערבה ושמו אדכיר והוא איסקיננטוס (אסף הרופא, כ"י מינכן 47).  אדכר ופרחו הוא אשוננטו ויש ממנו ערבי טוב ויש ממנו אגמי (קאנון ב, לוח הסמים).  – ועי' חלף הים.



1 בערב' אִדחִ'ר, אִד'חִ'ר إِدْخِر إِذْخِر


קישורית קבועה 

אָדֵל

* 1, אֲדָל, ש"ז, - מין צמח דומה בטעמו להגרגיר, Lepidium latifolium; cresson à larges feuilles; Pfefferkraut:  האטדין והאדל 2 (תוספתא שביע' פרק ה). - ועי' עדל, ועי' ירקות.



1 בסורית אדלא, ותרגם עמנ' לו (שהצ"מ סי' ה) עפ"י המקורות הסורים כרשום בפנים.  לוי וקוה' נקדו אֲדָל, ונקדתי אני אָדֵל כמו בָּצֵל. - 

2 במשנ' עוקצ' (ג ד) וכן בירוש' (שבי' ז לז ג)  עדל בעין.  אך רה"ג גרס אדל באלף, והביא גם גרסה בעין, ואמר:  מצאתי בספרי רפואות שמפרש כל שם עשבים בלשון יוני ובל' ארמי עדלא דמי לפוגלא וכו' עדלא הוא סיטרג.  ופרוש שאר הדברים שם קצת קשה, ונתקשה גם עמנ' לו והניחם בלי פרוש.


קישורית קבועה 

אַדְלָקָה

* ש"נ, מ"ר אַדְלָקוֹת, - כמו הדלקה:  מיני אדלקות (ירוש' שביע' ז לז:).


קישורית קבועה 

אדם

1, ממנו אָדָם, אָדֹם, אָדַם, אֹדֶם, אֲדָמָה, אֲדַמְדַּם, אַדְמוֹנִי, *אַדַמְדְּמָן, *אַדְמוּמִית, °אַדְמוֹן, אַדְמוּת,°אֲדֻמִּי, °אֲדֻמִּיּוּת, °אַדְמִימוּת, §אַדֶּמֶת.



1 שרש שֵמי, אך נפרדו הלשונות בשמושו. באשורית, לפי דעת חל"א:  אַדְמֻ אפרוח וגוזל, ואַדְמָנֻ בנין בית, ואֻדְמֻ דוֹר, ועוד אַדַמֻ, דומה לאדֹם בעברית, אֻדֻמֻ קוף (מל"א דל' ומ' ארנ').  בערב' רוב שמושו הוא במשמעת לפּות הפת, אך בקצתו דומה לעברית.  וארמית וסורית הסכימו רק במקצת בשמוש צרוף זה עם עברית וכנענית.


קישורית קבועה 

אָדָם

1, ש"ז אין מ"ר ולא סמי',  שם המין להאנוש, Artbenennung des Menchen; nom générique de l'homme; gener. term for man : נעשה אָדָם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים (בראש' א כו). זכר ונקבה בראם וכו' ויקרא את שמם אָדָם (שם ה ב).  ולהבדילו מיתר בע"ח: מבכר אָדָם ועד בכור בהמה (שמות יג טו). פטר כל רחם בבני ישראל בָּאָדָם ובבהמה לי הוא (שם ב). וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מֵאָדָם עד בהמה (בראש' ז כג).  *ולהבדילו מהאלהות: שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה אבל הקב"ה וכו' (סנה' לח.). — וישמש: א) שם לכל מין האנושי, Menchengeschlecht, Menschheit; genre humain, humanité; human race : ויהי כי החל הָאָדָם לרב על פני האדמה (בראש' ו א). וינחם יי' כי עשה את האָדָם בארץ (שם ו). —ב) האנשים, die menschen; les hommes; mankind: ושח גבוהות האָדָם ושפל רום אנשים (ישע' ב יז).  ועם כל: אני אמרתי בחפזי כל הָאָדָם כזב (תהל' קטז יא). כל תפלה כל תחנה אשר תהיה לכל הָאָדָם לכל עמך ישׁראל (מ"א ח לח). טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל הָאָדָם (קהל' ז ב). ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם ואת בתיהם ואת כל הָאָדָם אשר לקרח ואת כל הרכוש (במד' יז לב). — ג) פרט אחד מהאדם, כמו איש, ein mensch, jemand; quelqu'un, un homme; some one: אָדָם כי יקריב מכם קרבן (ויקר' א ב). אָדָם כי ימות באהל כל הבא אל האהל וכו' יטמא (במד' יט ד). למה תשמע את דברי אָדָם לאמר הנה דוד מבקש רעתך (ש"א כד י). וירע להם רעה גדלה אשר בא אָדָם לבקש טובה לבני ישראל (נחמ' ב י). אם יאמר לך אדם אל אני מכזב הוא (ירוש' תענ' ב סה:). — ואחרי שלילה, במשמ' שום אדם: ויאמר דוד אל שאול אל יפל לב אָדָם עליו עבדך ילך ונלחם עם הפלשתי הזה (ש"א יז לב). אל תרוב עם אָדָם חנם (משלי ג ל). — ד) יצור חלש, לא שלם בתכלית השלמות: אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם אכן כְּאָדָם תמותון (תהל' פב ו-ז). והמה כְּאָדָם עברו ברית שם בגדו בי (הושע ו ז). אם כסיתי כְאָדָם פשעי לטמון בחבי עוני (איוב לא לג). ויאמר אליה שמשון אם יאסרני בשבעה יתרים לחים אשר לא חרבו וחליתי והייתי כאחד הָאָדָם (שופט' יו ז—  ה) להפך, יצור חשוב: ותקטן זאת בעיניך אלהים ותדבר על בית עבדך למרחוק וראיתני כתור הָאָדָם המעלה (דהי"א יז יז). ויעשהו כתבנית איש כתפארת אָדָם לשבת בית (ישע' מד יג). כל יהודי שאין לו אשה אינו אדם (יבמ' סג.).  — ו) יצור משכיל: כי בער אנכי מאיש ולא בינת אָדָם לי (משלי ל ב). הן הָאָדָם הלז היה בתבל כאחד מצבא המרום במרום, לבבו מני ים רחבו גדותיו (ידע' בדרשי, בחי"ע ב ד-ה). — ז) *האנשים, הבריות בכלל, an; on; one: אדם בא מן השדה בערב נכנס לבית הכנסת (ברכ' ד:). אדם זורע ספק אוכל ספק אינו אוכל אדם קוצר ודאי אוכל (סוכ' מט:). שפעמים אדם בוש למכור על פתח ביתו (ב"ק קיט.). אדם נותן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני שכינה (ב"ב י.). שמא יאמר אדם הואיל והקנאה והתאוה והכבוד וכיוצא בהם דרך רעה הן (רמב"ם דעות ג א). לעולם לא יאכל אדם אלא כשהוא רעב (שם ד א). לעולם ישתדל אדם שיהיו מעיו רפין (שם יג). כל זמן שאדם מתעמל ויגע הרבה ואינו שבע ומעיו רפין אין חולי בא עליו וכחו מתחזק (שם יד). — ח) בחבור לשם או תאר: אָדָם בליעל איש און הולך עקשות פה (משלי ו יב).  זה חלק אָדָם רשע מאלהים (איוב כ כט). — והשם המתאר קודם: והוא יהיה פרא אָדָם (בראש' יו יב). בן חכם ישמח אב וכסיל אָדָם בוזה אמו (משלי יה כ).  אוצר נחמד ושמן בנוה חכם וכסיל אָדָם יבלענו (שם כא כ). — ט) ומפני שהאדם הראשון נקרא אדם, על כן יֵאמר לאיש אחד בֶּן-אָדָם, ולרבים בְּנֵי-אָדָם, בפרט להורות על תכונת האדם שבו, אם למעלה או לחסרון: לא איש אֵל ויכזב, בֶן-אָדָם ויתנחם (במד' כג יט). הן עד ירח ולא יאהיל וכוכבים לא זכו בעיניו אף כי אנוש רמה וּבֶן-אָדָם תולעה (איוב כה ה-ו). מה אנוש כי תזכרנו וּבֶן-אָדָם כי תפקדנו (תהל' ח ה). מי את ותיראי מאנוש ימות ומִבֶּן-אָדָם חציר ינתן (ישע' נא יב). — ולנכח: ויאמר אלי בֶּן-אָדָם עמד על רגליך ואדבר אתך (יחזק' ב א). ואתה בֶן-אָדָם שמע את אשר אני מדבר אליך (שם ח). בֶּן-אָדָם צפה נתתיך לבית ישראל (שם ג יז). בהנחל עליון גוים בהפרידו בְּנֵי אָדָם (דבר' לב ח). אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהעותו והכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בְּנֵי אָדָם (ש"ב ז יד). בְּנֵי אָדָם שִנֵּיהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה (תהל' נז ה). - ובמשמ' אנשים בכלל: משמים הביט יי' ראה את כל בְּנֵי הָאָדָם (תהל' לג יג). השמים שמים ליי' והארץ נתן לִבְנֵי אָדָם (שם קיה יו).  עשיתי לי שרים ושרות ותענגות בְּנֵי הָאָדָם (קהל' ב ח). מי יודע רוח בְּנֵי הָאָדָם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה (שם ג כא). - ובתו"מ: אמר ר יוחנן הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם (ירוש' נדר' ו לט ג). דברה תורה כלשון בני אדם (ברכ' לא:). אלו בני אדם שמניחין דברי תורה ועושין כל ימיהם כחגים (שבת קנא:). דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם וזו משונה מזו ורחוקה ממנו ביותר (רמב"ם דעות א א). כך בני אדם שנפשותיהם חולות מתאוים ואוהבים הדעות הרעות ושונאים הדרך הטובה ומתעצלים ללכת בה (שם ב א).  ושגור הדבור: פלוני אינו בֶּן-אָדָם כלל, לאמר אינו בן דעת, אינו מתנהג כמנהג בני אדם, וכדומה. ויאמרו: גם זה בֶּן אָדָם, וכדומה, ערך בֵּן לֹא-אָדָם: ונפל אשור בחרב לא-איש וחרב לֹא-אָדָם תאכלנו (ישע' לא ח).   אָדָם לְאָדָם, כמו איש לרעהו: כמים הפנים לפנים כן לב הָאָדָם לָאָדָם (משלי כז יט). — *ובצירוף עם חָבֵר: עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו (יומ' פה:).

 
קצת משלים בנוגע לאדם:
לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום (שקל' ג ב). — אדם שיש בו דעה כאילו נבנה ביהמ"ק בימיו (ברכ' לג.). — ואין אדם יודע במה משתכר (פסח' נד:). — בשלשה דברים אדם ניכר בכוסו ובכיסו ובכעסו ואמרי ליה אף בשחקו (ערוב' סה:). — אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע (יבמ' כה:). — אדם שאין לו קרקע אינו אדם (שם סג.). — אין אדם דר עם נחש בכפיפה (כתוב' עב.).  אין אדם עומד על ד"ת אלא א"ב נכשל בהן (גיט' מג.).  אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות (סוט' ג.). — אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה (ב"ק קיח: ב"מ כא:).  — אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבים של חבירו (ב"מ לח.). - אין אדם משטה בשעת מיתה (ב"ב קעה.).  אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ (ע"ז יט.).  כל אדם שאין בו דעה אסור לרחם עליו ([[מקןר: סנה' צב.]]).  —  אין אדם מת וחצי תאותו בידו (מד"ר קהל' ה ז).
 
אָב וָאֵם וכו',  למעלה— 
°אַבְרֵךְ, בחור נבון. — אָדָם הָרִאשון, אבי כל אדם. — °אָדָם קַדְמוֹן, בלשון המקֻבּלים, ראשית ההתגשמות. — 
* אַדְנֵי הַשָדֶה, קוראת ההגדה למין חיה בצורת אדם מחֻבר להאדמה בחבל של בשר היוצא מטבורה ואם אך נפסק החבל תמות. — אֶזְרָח, בן אֻמה וארץ אחת הוא אזרח הארץ ההיא. — אָח וְאָחוֹת. בני אב אחד או אֵם אחת. — אִיש וְאִשָּׁה, במקומם— *אֹכְלוֹס, אוכלוס, המון רב. — *אַמְבּוּהָה, עדת אנשים. —  *אֻמָּה, קבוץ אנשים שיצאו ממקור אחד ויש להם מסורות אבות ודברי הימים משֻתפים, לשון וספרות משֻתפות. — אֱנוֹשׁ, אדם, במקומו— °אֱנוּשׁוּת, תכונת האנוש, וכל מין האנושי.
 
* בָּגַר, בַּגְרָה, הגיעה לזמן הבַּגְרוּת, וראויה להנשא והיא *בוגרת. — בָּחוּר,אדם בימי הבחרוּת, אחרי הנערוּת. — *בָּשָׂר=וָדָם, כנוי לאדם בבחינת הגשמיות שבו.
 
גֶּבֶר, איש זכר. — גּוֹי, לְאֹם, עַם, שמות נרדפים לאֻמה.— גְּוִיָה, גּוּף, גֶּשֶׁם, ואברי הגוף, למשל הידים, הרגלים וכו' גוּף— גַּמָּד, ננס. — גֵּר, זר, נכרי, בנגוד לאזרח.
 
דִּיבֵּר, מדבר, האדם הוא ממערכת המדבר בארבע מערכות הטבע: דומם, צומח, חי, מדבר. — דּוּדָאִים, צמח שיש לו קצת צורת אדם, יחסו לו הקדמונים סגֻלה להריון. — *דַּחְלִיל, תמונה בצורת אדם שמעמידים בשדה להבריח העופות.
 
הָמוֹן, הרבה אנשים יחדיו, במקומו.
 
זָכָר וּנְקֵבָה, האיש והאשה.  — זָקֵן, זְקֵנָה. — זֶרַע האדם: כל האנשים הם זרע האדם.
 
חֶבְרִה, אגודה, אנשים שהשתתפו והתחברו יחד לאיזו תכלית. — חַוָּה, אשת אדם הראשון, אם כל האדם.
 
*טָלִי, *טַלְיָה, כמו נער, נערה. — *טֻמְטוֹם, טימטום, מי שסמן המין שלו אינו נכר.
 
יֶלֶד, יַלְדָּה, האדם בקטנותו. — יְלוּד אִשָּה, כנוי לאדם. — יוֹנֵק, ילד קטן, בעת שהוא נזון מחלב אמו. — יֵעֲלָה, °שם חבה בפי המשוררים לעלמה יפה. 
— יָשִׁישׁ, זקן.
 
מטֶּה, הוא שֵׁבֶט, — מִשְפָּחָה, האנשים הקרובים זה לזה קרבת דם, במקומו— *מִידּוֹת האדם: רחום, אכזרי, טוב, רע וכו', מדה.
 
*נֵנָּס, אדם קצר קומה ביתר. — נַעַר, נַעֲרָה, האדם בעת נערוּתו, אחר הילדות. — נֶפֶש, הכח הרוחני שבאדם. כחות הנפש, כמו חכמה, דעת, אולת וכו',נפש. — נְשָׁמָה, שם נרדף לנפש.
 
עוּל=יָמִים, בחור. — עוֹלָל, ילד. — 
*עוֹלָם קָטָן, האדם הוא עולם קטן. — עֶלֶם, עַלְמָה, האדם בימי עלומיו, מיד אחרי הנערות. — עָמִית, חבר, בן ארץ אחת עם רעהו.
 
*פָּעֹט פְּעֻטּוֹת, אדם שלא בגר עדין, שאין לו עדין כל זכות אזרח במדינה. — °פֶּרֶא אָדָם, אדם בלי דעת שאינו מהישוב.
 
צְבִי, צְבִיָּה, שם של חבה בפי המשוררים לעלם ולעלמה בבחינת יפיָם ונעמם. — צָעִיר, האח הקטן ביחס להרב, להגדול ממנו בשנים, ובכלל, אדם רך בשנים.
 
קָהָל, אספת אנשים הרבה, במקומו. — קוּף, חיה בעלת ארבע ידים וצורת אדם לה. — *קִפֵּחַ, אדם גבוה ביתר, כל השמות ממין הזה בערך מום.
 
רוּחַ, רוח האדם, נפשו, נשמתו. —
*רָוָק, גבר לא נשוא אשה. —  *רִיבִה, נערה, עלמה.
 
שָֹב, אדם שכבר הגיע לשׂיבה, שהלבינו שערותיו. — שֶׁבֶט, בני ישראל נחלקו לשנים עשר שבט, שבט ראובן, שבט שמעון וגו'.
 
* תּינוֹק, ילד.


1 בכנענית אדם, והערבים הדרומיים יאמרו אואדים  ودم להמשרתים שבבית, בערבית ההמונית אדמיה آدمِيَّة אנוֹשוּת, דרך ארץ. והנה ידוע המקור שהתורה נותנת לשם הזה, ע"ש האדמה שממנה נוצר. ואולם חכמי הלשון החדשים סוברים שהוא מדרש מלים המוני, אך לא מצאו דבר המתקבל בגזרת מלה זו. קצת החכמים (דל' ואחרים) חפשו לו דמיון בלשון אשור' אַדְמֻ אפרוח יֶלֶד וכדומ', גֶלד' בערבית אַנַאם أنَام, ר"ל בריה, אדם. וכבר דחה קניג (Kö. 3, 183) סברה זו והתקרב קצת למדרש המלה של התורה ושער כי הכונה באדם עובד האדמה , או "בונה" האדמה. אבל כל זה רחוק ודחוק.


קישורית קבועה 

אָדָם הָרִאשׁוֹן

*, (ר"ת: אדה"ר), -- הבריה הראשונה בצורת אדם שמספרת התורה שנבראה ביום הששי של ימי בריאת העולם ונקרא שמה אָדָם, Adam: היה ר' מאיר אומר אדם הראשון מכל העולם כולו הוצבר עפרו (סנה' לח.). א"ר אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה וכו' כיון שסרח הניח הקב"ה ידו עליו ומיעטו (שם:). א"ר אליעזר אדם הראשון (היה) מן הארץ עד לרקיע (חגי' יב.). לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וכו' כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך אמר מנהגו של עולם הוא (ע"ז ח.). 


קישורית קבועה 

אָדָם קַדְמוֹן

°, – בפלסופית המקֻבלים, תחלת התגשמות האצילות מהאין-סוף: אישתמודע דאית אדם קדמון לכל הקדומים (תקוני זהר, תיקון א).  עוד יש אדם קדמון וכו' ונקרא קדמון להורות כי הוא קדמון לכל האצילות (רמ"ק, פרדס רמונ', ערכי הכנוי' א).  והנה מן האין סוף נשתלשל אח"כ מציאות האצילות המאור הגדול הנקרא אדם קדמון לכל הקדומים (מהרח"ו, ע"ח, היכל א"ק א ב).  מאותה החזרה (של האור הקדמון) והוא היש מאין דהיינו ההיוּלי נתהוה איזה שרש ובאותו שרש נקפה אותו האור וכו' דהיינו אדם קדמון (קבלת תלמיד האר"י, ר"י סרוג, בתעלומ' חכמ' ליש"ר מקנדיה).  ותחלה נשתלשל ממנו (מן האין סוף) באצילותו באמצעותו אדם קדמון ובבחינת היותו שני אל האין סוף נקרא אדם דבריאה (סדר האצילות של הרשב"ק, שם).  תוך אויר קדמון יש אדם קדמון והוא כנגד עולם הבריאה וכו' ולמה נקרא אדם קדמון לפי שידוע שסוד המתקלא הוא תיקון הפרצוף של אדם (עמה"מ, שער א"ק סתימאה ח-י).  הפרק הזה הגדול והנורא בו אבאר קומת אדם קדמון (שם ח ט).  להיות שלא היה יכול העולם להשתמש באויר הגדול של כתר שבכתר לכן נתעלם בסוד אדם קדמון (שם ט ו).  ובדרך ירידתו (של האור אין סוף) האיר בחלל ההוא עגול אחד של אור רחוק מעט מאור א"ס וברדתו עוד האיר עגול שני וכו' וכללות יושר זה עומד ברוחב העגולים בצלם אדם ישר וכו' וזה נקרא אדם קדמון (משנת חסידים, מס' בריאת א"ק א-ב).  עשר ספירות פנימיות חיצוניות ודמיונם כמראה אדם הראשון שבכולם אדם קדמון (רמח"ל, חוקר ומקובל א).


קישורית קבועה 

אָדֹם

1, אָדוֹם, שת"ז, לנק' אֲדֻמָּה, מ"ר אֲדֻמִּים אֲדֻמּוֹת, — שצבעו ועינו כעין הדם, האש, וכדומה, rot; rouge; red: מדוע אָדֹם ללבושך ובגדיך כדרך בגת פורה דרכתי לבדי וכו' ויז נצחם על בגדי (ישע' סג ב=ג). והשמש זרחה על המים ויראו מואב מנגד את המים אֲדֻמִּים כדם (מ"ב ג כב). — ופני האדם: דודי צח וְאָדוֹם (שה"ש ה י). — ולגון שערות הבהמות: דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אֲדֻמָּה תמימה אשר אין בה מום (במד' יט ב). ראיתי הלילה והנה איש רכב על סוס אָדֹם וכו' ואחריו סוסים אֲדֻמִּים שרקים ולבנים (זכר' א ח). — ולגון מאכל, עדשים וכדומה: ויאמר עשו אל יעקב הלעיטני נא מן הָאָדֹם הָאָדֹם הזה (בראש' כה ל). — ובהשאלה, °כנוי לכעס וקצף, לאכזריות: הגבור הנוצח במלחמה ראוי שיתיחס אליו האדום להיות שדרכו לשפך דמים אדומים וגם כן האדום הוראתו האכזריות חמה ושטף אף (ר"מ קורדובירו, פרדס רמונ', שער הגוונים א).

°אֲדוּמָה, המרה האדֻמּה. — אֹדֶם, גון האדֹם ואבן יקרה אדֻמּה. — אֲדַמְדָּם, אַדְמוֹנִי, *אֵדְמוּת, *אַדְמִימוּת, עי' שם. — *אַדְמָה, מין אדמה נותנת צבע אדֹם, °אֲדֻמִּיִּי, אדומיי, בעל מרה אדֻמּה. — §אַדֶּמֶת, מחלה. — *אוּג, אוּגִים, גרגרים נותנים צבע אדֹם. — אַרְגְּוָן, אַרְגָּמָן, ארג צבוע אדֹם נוטה לסגול, ועצם הגון הזה. — אַלְגֹּם, אַלְמֹג, חמר אבנִי אדֹם. — אָמֹץ, אדֹם חזק. — °בָּקָם, עץ אדֹם נותן צבע אדֹם. — דִּיהֶה, כֵּהֶה. — דַּם. — §וָרֹד, °ורדי, שיש לו גון ורד. — *זְהוֹרִית, צבע אדֹם כעין הכרמיל, וארג צבוע בצבע זה. — כַּרְמִיל, צבע אדֹם פתוח. — *מַאְדִּים, כוכב מאיר באור אדמדם. — *סוּמָק, אדֹם. — *סְמוּקָה, מחלה. — *סִקְרָא, אדמה נותנת צבע אדֹם ועצם הצבע. — *סַרְטָן, אדֹם כסרטן. — *פּוּאָה, עשב נותן צבע אדֹם. — *קוּצָה, עשב כעין הפואה. — °קָנִי, אדֹם עז. — שָׁנִי. — °שָׁנִית, מחלה. — שָׁרֹק, אדֹם נוטה לצהוב. — תּוֹלַעַת שָׁנִי, וּמְתֻלָּע.



1 באשורית לגון של דם נוטה לשחור, ביחס לבגד, וכן בערבית אַדַם אַדְמַאנַה (أدَم أدمانة), ויש לחשב כי נגזר מן השם דם.


קישורית קבועה 

אָדַם

1, פ"ע, עתיד יֶאְדַּם 2, — היה אָדֹם, rot sein; êtrerouge;  be red: אָדְמוּ עצם מפנינים (איכה ד ז).

— הִפע', הֶאְדִּים, עתי' יַאְדִּים, — א) היה, נעשה אדם, rot verden; devenir rouge; become red : אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יַאְדִּימוּ3 כתולע כצמר יהיו (ישע' א יח). — ובתו"מ: היו שבריה שוין ותוכה מאדים (תוספתא כלים ב"ק ב ו). כל ימים שהיה שמעון הצדיק קיים היה לשון של זהורית (שהיו קושרים בבית המקדש ביום הכפורים בשעת שליחת העזאזל) מלבין משמת שמעון הצדיק פעמים מלבין פעמים מאדים (ירוש' יומא ו מג ג). — ובבשר: בדרוסה משיאדים בשר כנגד בני מעיים בסימנים עד שיאדימו סימנים עצמם (חול' לג:). — ובפני האדם: לשעבר היו פניה (של נעמי) מאדימות מכח מאכל ומשתה ועכשיו פניה מוריקות מן רעבון (מד"ר רות, ותלכנה). — ובלי השם פנים: היתה (הסוטה) מלובנת עושין אותה (המים המרים) שחורה (היתה) מאדמת עושין אותה ירוקה (שם במד' ט). — ובשערות: היו בה (בפרה האדומה) שתי שערות עיקרן משחיר וראשן מאדים עיקרן מאדים וראשן משחיר וכו' (פרה ב ה). — ובפֵרות: האוג והתותים (חיבים במעשרות) משיאדימו וכל האדומים משיאדימו (מעשר' א ב). — וגון פני הרקיע: כל זמן שפני מזרח מאדימות זהו יום הכסיפו זהו בין השמשות (ירוש' ברכ' א ב:). — ב) *עשה אָדֹם: מנין למאדים בשבת (תוספתא שבת ח כג). אפילו אדומים והלבינום או לבנים והאדימום (שם מקוא' ג ו). שהאדים (עובד אדום את) פני דוד (מד"ר במד' ד).

 פִע, *אִדֵּם, — עשה אָדֹם, rot machen; rendre rouge; redden : המאדם אודם בשפה חייב (ירוש' שבת ז י ג). והכבד מאדם הכילוס הלבן (קאנון ג יב א). — ואמר המשורר: וטפחת נביאי דן בככרות ובאגורה, ומאנת לאֲדֵּם ראש נביא שמרון בחבורה (ר"ש הנגיד, אחי מוסר).

 פֻע', מְאָדַּם 4, מְאָדָּמִים, — צבוע בצבע הדם, rotgefärbt; teint de rouge; dyed red : מגן גבריהו מְאָדָּם אנשי חיל מתלעים (נחום ב ד). ועשית מכסה לאהל ערת אילם מְאָדָּמִים (שמות כו יד).

 הִתפ, הִתְאַדֶּם, — א) נראה והזהיר בצבע אָדֹם: אל תרא יין כי יתְאַדֵּם (משלי כג לא). — ב) *נעשה אָדֹם, נִתְאֶדְּמוּ פניו מכעס, וכיוצא בזה: השמש מתאדמת בגבול המערב ופני מערב מאדימין בעת שקיעתה (מדר' תמורה, ביהמ"ד ילינק א). והעינים מתאדמים באדמימות (ר"מ קורדובירו, אילימה, עין שמש ב כב).



1 עי' הערה לאָדֹם— 2 מפיק אלף ודלת דגושה, כמו יַאְדִּים. — 3 כך, מפיק אלף ודלת דגושה, בהנוסח' המדיקות, וכן רד"ק. — 4 במקום מְאֻדָּם, רסוק קול   ֻ  לקול וֹ, בזמן מאוחר, כמו הרסוק מזמן קדום לפני אות גרונית, מְבֹהָל, או לפני ר, מְבֹרָךְ, והוא לפי דעת בֶטכר מפני אות דלת שלאחריה, כמו שהתחילו לאמר שָׁדַּד במקום שֻׁדַּד: שָׁדְּדָה נינוה (נתו' ג ז), אף על פי שעוד התמידו לאמר גם שֻׁדְּדָה כל הארץ (ירמ' ד כ).


.
.
.

קישורית קבועה 

אֲדַמְדַּם

1, א) ת"ז, בהפס' -דָּם, לנק' אֲדַמְדֶּמֶת, -דָּמֶת, מ"ר אֲדַמְדַּמִּים, אֲדַמְדַּמּוֹת – קצת אָדֹם, Röthlich; rougeàtre; redish : וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אֲדַמְדָּם צרעת פרחת הוא בקרחתו או בגבחתו (ויקר' יג מב).  והיה הנגע ירקרק או אֲדַמְדָּם בבגד או בעור (שם מט).  והיה במקום השחין שאת לבנה או בהרת לבנה אֲדַמְדָּמֶת (שם יט).  בהרת לבנה אֲדַמְדֶּמֶת (שם כד).  והנה שאת הנגע לבנה אֲדַמְדֶּמֶת בקרחתו או בגבחתו (שם מג).  – ובמשמ' זו משתמשים רוב הסופרים, ואולם השתמשו בה גם במשמ' אדֹם מאד: היום פנה צללי ליל ינטו, ואדמדם כדם בא ימה החרס (יל"ג, אדו"מ ח). – ב) °ש"ז, יפו אדמדמי מאוריה (ר"י הלוי, יפה תיפה שהרוניה).



1 וכן יְרַקְרַק. והנה כבר בימי המשנה נפסקה כנראה המסורה של משמעת משקל זה בזמן הקדום, אם הוא מגדיל או מצעיר את המושג, ואמרו בספרא: ירקרק ירוק שבירוקים, ואדמדם אדום שבאדומים, ורבי עקיבא במשנה (נגע' א ב) אמר: אדמדם כיין המזוג במים. רסע"ג תרג' מחמר. וכן במלה ירקרק כמו הספרא: אמר הגאון שהוכפל לקושי (שפת יתר לראב"ע). ר' אדונים בן לברט כרבי עקיבא. ר"י בן גנאח לא הכריע באדמדם וירקרק אם הוא להגדלה או להצערה. רש"י כהספרא: אדמדם, אדום שבאדומים, וכן הרמב"ם (הלכ' נגע') החליט כהספרא, ופרש ירוק שבירוקים כדעת סומכוס בתוספתא שהיא כמו כנף טוס ואדום שבאדומים כמו זהורית היפה. וכן רד"ק: כפל הלמד לרוב האדמימות. וכן נראה קצת ממלת חלקלקות שהכונה בה למקום חלק הרבה. וכן עקלקל. ומ"מ הכתוב בעצמו מכריע כדעת ר"ע שהכונה באדמדם קצת אדֹם, מפני שמראה לבן אדמדם לא יוכל להיות אדֹם שבאדומים. וכן הראב"ע: ירקרק וכו' זה כפול לחסרון וכן שחרחורת. ע"כ.  וכן בשה"ש (א ו): שחרחורת זה הכפל למעט וכן ירקרק או אדמדם. וכן הרשב"ם (פרוש שה"ש, הוצאת ילינק): שחרחורת אין בה שחרות כ"כ כמו שחורה כענין של אדמדם שאין בה אדמומית כ"כ. ומזמן המשנה והתלמוד נמסרו לנו עוד שמות על משקל זה כמו בצלצול (כלא' א ג), פלגלוגה (גמ' ירוש' שם). אבל גם בהם יש לפקפק אם הכונה בהם הקטנה של בצל, או מין אחר של בצל, וכן דעת הרמב"ם. בערבית, ארמית וסורית נהוג זה המשק' אבל גם שם אינו מוכרע. ואחדים מהחדשים במשמעת הקטנה. ברט (מה"ש, סי' 146) אינו מכריע, קניג (ב' 413): אעפ"י שעקר שמוש הכפלת אותיות השרש היא לרבוי והגדלה, אינו נמנע שירמז על פקפוק ולא ברור של המושג, ולכן – הקטנה בפרט בהגונים – כ"ז להלכה, ולמעשה בספרותנו נקבע שמוש במשקל הזה במלים של הגונים עפ"ר למעוט הגון.


קישורית קבועה 

אֲדַמְדְּמָן

* 1, - חמר מחצָבי מרכב מכסף חי וגפרית, אדֹם הגון-ונותן צבע אדֹם, Minium . 



1 מארמית: כד ינוקא מתיליד אנא גבלין ליה אדמדמני וטושין מוחיה דלא יכלוניה יתושיה (מד"ר בראש' לד).  ובערוך בזה הערך: אדמדמני שהן סממנין.  ע"כ.  ובערך דמדמניות: ואולי מלת אדמדמני מזה. וכו' ודמדמניות (ענבים) שזבות דם. ע"כ.  וכן רש"י על המדרש: אדמדמני כמו הדבדבניות וכו' והיינו ענבים שלא בשלו כל צרכם.  והסכימו לזה גם לוי וקוה'.  אך קצת קשה לחשב כי ענבים יבריחו זבובים.  ולכן יותר נראה פרושו הראשון של הערוך, שאדמדמני הם סממנים, ושער בוקשד' שהוא החמר המחצבי הנותן צבע אדֹם, בלעז minium , וכן כשתלי, וכן מוס לנדוי, והעיר שהיה מפורסם אצל הקדמונים רטיה מרכבה מחמר זה, emplastrum minium. בספרי הרפואה שלנו השתמשו בהשם הערבי זנגפר.  בסור' אדלתא במשמעה זו.


.
.
.

קישורית קבועה 

אַדְמוּמִית

*, ש"נ, מ"ר אַדְמוּמִיּוֹת - גון האדמדם, rötliche Farbe; couleur rougeâtre; redness:  אין מניחין כלי תחת בשר עד שיכלה כל מראה אדמומית שבו (חול' קיב.).  היה במראה הלובן מארבע מראות אלו מקצת אדמומיות מעורבות בו (רמב"ם, טומא' צרעת א ד).  


קישורית קבועה 

אַדְמוֹן

°1, שת"ז, לנק' אַדְמוֹנָה, מ"ר אַדְמוֹנִים, אַדְמוֹנוֹת, - מי שפניו אדֻמּים, mit rotem Gesicht; rougeau; red faced:  האדמון כבט שלא חלה, צבה לקחתה לו ונתבהלה (ר"א קליר, יוצ' א' ר"ה, אבן חוג). - ואמר המשורר:  ובן רמון יפה מראה ואדמון, אשר ינוד לכל רוח כאגמון (ר"י חריזי, תחכמ' מט).



1 משק' אַחְרוֹן, עֶלְיוֹן.


קישורית קבועה 

אַדְמוֹנִי

אדמוֹני, שת"ז, לנק' אַדְמוֹנִיָּה, מ"ר אַדְמוֹנִים, אַדְמוֹנִיּוֹת, - נוטה לאדֹם, וכמו"כ אדם בעל שערות אדֻמּוֹת, rot haaring; roux, rougeatre; red haired:  ויצא הראשון אַדְמוֹנִי (בראש' כה כה).  והוא (דוד) אַדְמוֹנִי עם יפה עינים וטוב ראי (ש"א יו יב).  ויבט הפלשתי ויראה את דוד ויבזהו כי היה נער וְאַדְמֹנִי (שם יז מב).   


קישורית קבועה 

אדמו"ר

, — ר"ת: אדוני מורי ורבי.


קישורית קבועה 

אַדְמוּת

°, ש"נ, - גון האדֹם: תאר הלבנות הרמוז במלת צח לתורה שבכתב וכו' והאדמות הרמוז במלת אדום לתורה שבע"פ (הריקנטי; פרש' יתרו).


קישורית קבועה 

אֲדָמוּת

° 1, ש"נ, — מעמד אדם עובד אדמה: אל תדמה בני כי קדוש המעמד הזה (המסחר) כמעמד האדמות (רמ"א גינזבורג, קרית ספר קכב).



1 יוצר מלה זו אומר: בשם החדש הזה הנני מסמן את מעמד עבודת האדמה.  ע"כ. אך לא עלתה יפה יצירה זו והשם °אִכָּרוּת עדיף.


קישורית קבועה 

אֲדָמִיִּי

°,ת"ז, - של האדמה, מטבע האדמה: חומר האדמיי (ר"י אברבנאל, כי תצא).


קישורית קבועה 

אֲדֻמִּי

°, אדומיי, שת"ז, לנק' אֲדֻמִּית, מ"ר אֲדֻמִּיִּים, אֲדֻמִּיּוֹת, – מהמרה האדמּה, מטבע המרה האדֻמּה, sanguinisch; sanguin; sanguine : לפעמים יתהפך הדם וישוב אדומיי או שחוריי ותהיה הקדחת ממין הג' (פרקי משה י).  שלא היה עשו אדומיי בטבעו מפאת זרע אביו שהיה חם ואדומי מאד (ר"י אברבנאל, פרש' תולדות).  מליחה חמה אדומיית (הוא, מ"א ג).  ורוב החכמים הם אדומיים (רשב"ן דוראן, מגן אבות, ח"י ה יג ).  והאדומיים כעסנים בלתי שקטים בעיון (דרך אמונה לר"א ביבאגו ב ג).  לפי שגופן (של הכליות) אדומיי לפיכך יזון בחלב האדומיי מהדם (מ' אלדבי, ש"א ד, הכליות).  הנקבה שתולדתה אדומיית יתר חמה מהזכר שתולדתו לבניית (בוטריל, פרוש יציר' ג ב). 


קישורית קבועה 

אֲדֻמִּיּוּת

°, ש"נ – טבע אדם אֲדֻמִּי, sanguin. Temperament: והכחושים יותר ראוים להקיא לאדומיותם (קאנון א ד יא).


קישורית קבועה 

אַדְמִימוּת

° , ש"נ, — כמו אֹדֶם, אַדְמוּמִית: דם המראות המורכבים מהלובן והאדמימות לפי שמה שיהיה הלובן חלוש יהיה מעט האדמימות כאשר יערבו בו יותר נראה אודם חזק (פי' המשנ' להרמב"ם, נגע' א ב). והעינים מתאדמים באדמימות (ר"מ קורדובירו, אילימה, עין שמש ב כב). 


קישורית קבועה 

אַדֶּמֶת

§1, ש"נ, מ"ר אַדֶּמוֹת, - מחלה תצטין בנקודות אדֻמּות המתהוות בעור על הגוף, Masern; rougeole; measles.



1 מן אָדֹם, במשקל שמות המחלות כמו בַּהֶרֶת וכדומה.  ורגיל השם הזה בפי מדברי עברית בזמננו, והשתמשו בו כבר הרבה בעתונים.  ובספרי הרפואות הקדמונים קראו למחלה זו בשם הערבי ג'דרי, ועי' ג'דרי.


קישורית קבועה 

אֶדֶן

1, ש"ז, בהפס' אָדֶן, מ"ר אֲדָנִים, סמי' אַדְנֵי, — פלח עץ, אבן או מתכת ישמש כתושבת ללוח, לעמוד, וכדומה, Fussgestell, Basis; base, piédestal; pedestal: ויהי מאת ככר הכסף וכו' ככר לָאָדֶן (שמות לח כז). וארבעים אַדְנֵי כסף תעשה תחת עשרים הקרש שני אֲדָנִים תחת הקרש האחד לשתי ידתיו (שם כו יט). וחמש עשרה אמה קלעים לכתף עמדיהם שלשה וְאַדְנֵיהֶם שלשה (שם כז יד). שוקיו עמודי שש מיסדים על אַדְנֵי פז (שה"ש ה טו). איפה היית ביסדי ארץ הגד אם ידעת בינה מי שם ממדיה כי תדע או מי נטה עליה קו על מה אֲדָנֶיהָ הטבעו או מי ירה אבן פנתה (איוב לח ד=ו). — ובכלל °החלק התחתון הרחב, התושבת של איזה דבר: ונבראו (האצבעות) מעצמות שאדניהם יותר רחבים וראשיהם יותר דקים (קאנון א א כג). — ובהשאלה: ושירי אדונים, לקרשי השכל אדנים (ר"י חריזי, תחכמ' ג). וכן לכל אחד ואחד סופרי שטנה אלה משיב (יוסף בן מתתיהו) דברים נחוכים כנראה צריך להיות "נכוחים" וישרים הבנויים על אדני החכמה והאמת (ריב"ל, בית האוצר, תרגום מיוסיפון נגד אפיון). 



1 מלה עברית, ר"ל מיוחדה ללשון עברית בלבדה, וביתר לשונות השמיות איננה, בפרט במשמעה זו. באשורית נמצא שרש אדן במשמעות אחרות, ובגזרת שם זה ומקורו לא מצאו חכמי הלשון דבר מתקבל. 


קישורית קבועה 

אִדָּן

* 1, אידן, אַדָּן, - הוא אחד ממיני הערבה,  עי' ערבה, Weideart; espece de saule; specie of willow: אין מדליקים (בשבת) לא בלכש ולא בחוסן ולא בכלך ולא בפתילת האידן 2 (שבת ב א). - ערבה.



1 כך לפי הכתיב אידן, יוד אחרי האלף, בכל נוסח' הדפוס, וכן בכ"י (ד"ס), וכן במשנ' שבירוש'.  ובמשנה כ"י עם גוף פרוש הרמב"ם אַדָּן (עמנו' נֶו, שהצ"מ). 

2 , ותרגמו בגמ' שם אידן באחוינה (כך בנוסח' ובכ"י אחוונא), ואמרו: רבין ואביי הוו קאזלו בפקתא דטמרוריתא חזינהו להנהו ארבתא (כך בנוסח' ובכ"י ערבתא) אמר ליה רבין לאביי היינו אידן דתנן אמר ליה האי עץ בעלמא הוא קלף ואחוי ליה עמרניתא דביני ביני.  ע"כ. - ובעברית: רבין ואביי היו מהלכים בבקעת טמרורית וימצאו שם אלה הערבות ויאמר לו רבין לאביי זהו אידן ששנינו ויראה לו בין הקליפה והעץ מין עמרנית שממנה אפשר לעשות פתילה. - אך מקור השם אידן לא נתברר.   ערבה.


קישורית קבועה 

אַדְנוּת

*, ש"נ, — א) שלטון וממשלה, Herrschaft; autorité; authority: לך והדבק בעפר רגליו וקבל מלכותו ואדנותו (מד"ר בראש' צג). — ובסהמ"א: כהלל (היו דומים הפרושים) ביראת האדנות אשר בלבם וכהלל היותם נכנעים (יוסיפון, פרק פז). כל לשון אדנות קרוי בלשון רבים ואפילו יחיד (רש"י ישע' יט ד). וכן תאמר באדון ובעבד ששנוי האדנות אין לו בטבע רק מפני שהוא מיוחס לדבר אחר והוא העבד שקנאו בדמים (ר"י א"ת, רוח חן יא). הנה א"כ היה הבזיון (שבא אל שאול) דבק במשפחתו ושבטו עם היותו בעצמו נאה לאדנות (ר"י אברבנאל, ש"א י כז). ואעפ"י שמתחלה כשמכר לו הבית התנה שיחכירנו לו אח"כ אין בכך כלום כיון שגוף הבית קנוי למחכיר והוא גדול באדנות הבית לעולם יותר מן החוכר (שו"ת ריב"ש שם). והיא (המדינה רגושה) מנוצרים ונותנין מס לתוגר והיא אדנות כמו ויניסייה (יוחסין ו דף 247).  יהיו קוראים לי בשם ה' אלהי אבותיכם שהוא לשון אדנות ומלכות כשם שאומרים יחי המלך (חזקוני, שמות ג יד). אדון לכל נמצא אשר המציא, שופט יצוריו באדנוּתוֹ (עמנו' מחבר' ד). —  מ"ר: ואדנות האיש הזה היא אדנות הראשונה ושאר האדניות האנושיות מתאחרות מזאת (ההתחלות לאלפרבי, האסיף פליפובסקי 41). ומדריגות אדנויותיהם (שם 45). — ב) °מדינה עומדת תחת שלטון אדון, Lehnsherrschaft; seigneurie; seigneury: ולקרלו נתן (הקסר) את אדונות סינומנישו (יוסף הכהן, דה"י למלכי צרפת ותוגרמה, לז). — ג) °תאר כבוד, Herrlichkeit; Seigneurie; Lordship: כבר יודעת אדנותך וכו' מה שאומר ירמיה הנביא (כתב יד, JQR VII, 414).


קישורית קבועה 

אֲדֹנָי

1, אֲדוֹנָי, — תאר הכבוד והגדולה לאלהים, Herr; mon Seigneur; Lordבמקור בצרפתית מופיע בטעות mon Seignenr: לנוכח עם שם המפֹרש אחריו: ויאמר אברם אֲדֹנָי יי' מה תתן לי (בראש' יה ב). אֲדֹנָי יי' אתה החלת להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה (דבר' ג כד). אהה אֲדֹנָי יי' למה העברת העביר את העם הזה את הירדן (יהוש' ז ז). — ובלי שם המפֹרש אחריו: ויען אברהם (אל אלהים) ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל אֲדֹנָי2 ואנכי עפר ואפר (בראש' יח כז). ויאמר משה אל יי' בי אֲדֹנָי לא איש דברים אנכי (שמות ד י). בי אֲדֹנָי מה אמר אחרי אשר הפך ישראל ערף לפני איביו (יהוש' ז ח). ויאמר אליו (גדעון לאלהים) בי אֲדֹנָי2 במה אושיע את ישראל (שופט' ו יה). אֲדֹנָי כמה תראה השיבה נפשי משאיהם (תהל' לה יז). לך אֲדֹנָי הצדקה ולנו בשת הפנים (דני' ט ז). אֲדֹנָי שמעה אֲדֹנָי סלחה אֲדֹנָי הקשיבה ועשה אל תאחר למענך אלהי (שם יט). —  ובנסתר עם שם המפֹרש אחריו: לא יעשה אֲדֹנָי יי' דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמו' ג ז). כה אמר אֲדֹנָי יי' לאדום (עובד' א א). — ובלי שם המפֹרש אחריו: נתנני אֲדֹנָי בידי לא אוכל קום (איכה א יד). ואמרתם לא יתכן דרך אֲדֹנָי שמעו נא בית ישראל הדרכי לא יתכן הלא דרכיכם לא יתכנו (יחזק' יח כה). ויאמר (אלהים) לאדם הן יראת אֲדֹנָי3 היא חכמה (איוב כח כח). ועתה נכרת ברית לאלהינו להוציא כל נשים והנולד מהם בעצת אֲדֹנָי והחרדים במצות אלהינו (עזר' י ג). יושב בשמים ישחק אֲדֹנָי ילעג למו (תהל' ב ד). ברוך אֲדֹנָי יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה (שם סח כ). — ועם בוכלם א נחה4: ויאמר (אברהם אל אלהים) אל נא יחר לַאדֹנָי ואדברה (בראש' יח ל). הנה חזק ואמץ לַאדֹנָי4 כזרם ברד (ישע' כח ב. ותאמר ציון עזבני יי' וַאדֹנָי שכחני (שם מט יד). העירה והקיצה למשפטי אלהי וַאדֹנָי לריבי (תהל' לה כג). 



1 כך, בקמץ גם שלא בהפסק, להבדיל בין קדש לחול, ונמחק מהרבים אֲדֹנַי מושג הרבים שלו וכמו"כ מושג יחס הקנין, ונהיה כמו שם מפשט, כמו רבי, וכמו גם בלשונות המערביות Madame, Monsieur. ואעפי"כ יש מפקפקים אם היה זה נהוג בימי חיי הלשון, כי כמעט בכל המקומות שבא השם אֲדֹנָי, זולתי המקומות האחדים של דניאל, אפשר לקרא אֲדֹני במשמעה פשוטה של האדון שלי. וראיה לדבר, שאין הרבים של כבוד זה נהוג שלא בכנויים, ואמרו הָאָדֹן ה' צבאות ולא האדֹנים (G. H. Dalman, der Gottesname Adonai). ולכן סֹברים החוקרים החדשים כי „תקון סופרים“ הוא בזמן מאוחר, ודעת נסטלה (ZAW XVI 325), שהיא פעולה חוזרת של נקוד שם המפֹרש בקמץ בסוף. — 2 בהרבה כ"י כתוב פה שם המפורש. — 3 בקצת כ"י שם המפֹרש. — 4 עפ"י הכלל של המסורה משה מוציא וכלב מכניס. 


.
.
.

קישורית קבועה 

אדק

* 1, ממנו, *אָדַק, °אָדוּק, °אֲדִיקוּת, °אִדּוּק.



1 רק בארמ' אֲדַק, ובשאר הלשונות אחז.


קישורית קבועה 

אָדַק

*, פ"י, פָעו' אָדוּק, לנק' אֲדוּקָה, מ"ר אֲדוּקים, אֲדוּקוֹת, – אָדוּק בדבר, אחוז ומחֻבר בדבר בכח, כמו דבוק בו, anheften; adhérer; adhere: שנים אדוקים בטלית זה נוטל עד מקום שידו מגעת וזה נוטל וכו' ( ב"מ ז.).  שנים אדוקין בשטר מלוה אומר שלי הוא ונפל ממני ומצאתיו ולוה אמר שלך הוא ופרעתיו לך (שם).  אחד אדוק בטופס ואחד אדוק בתורף זה נוטל טופס וזה נוטל תורף (שם).  מכר את הקרון מכר את הפרדות וכו' באדוקין (הפרדות) בו (ב"ב עז:).  – ובסהמ"א: וי"ב פקידים בתלי וגלגל ולב וכו' וכולם אדוקין זה בזה (ספר יצירה ו).  שכל קשקשת וקשקשת דבוקה בו ואדוקה לחברתה (רש"י איוב מא ז).  שכל הנולדים קודם נח היו ידיהם אדוקות שלימות בלי פירוד וחילוק אצבעות (פענח רזא, בראש' ה כט). – ובהשאלה, בדברים מפשטים: והפקחים בדתם, והאדוקים בטעותם, ומחניפים בחלקלקותם (ראב"ע, חזיונות, מהד' אחיאסף ב קיו).  באותם ימים שהיו אדוקין לנסך כל יינם לעז (רש"י  תשוב', בספ' תהלה לדוד קויפמן, עמ' יו).  וכל כך נעשו (ישראל) אדוקים בעבודה הסכלה ההיא (של העגלים) שהיו הולכים דרך רב עד דן (ר"י אברבנאל, מ"א יב).  במותו אחריו מלך כסיל קם והוא אדוק בדתו איש נבובי (הוא, תלונה על הזמן, או"נ ב עב).  מתחסד בתורתו אדוק בתורתו ודתו (הוא, הקד' משמיע ישועה).  הוא משומד לכל התורה כולה ואדוק יותר מן הגוים (הרוקח, הרכיל כז).  והיו אדוקים בה (בעבודת המֹֹלך) הרבה (החנוך, מצוה רח).  גויים בזמן הזה אין בקיאין בטיב ע"ז כל כך ואינן אדוקין בע"ז (התרומה, יין נסך קע).  ונהגו למכר מגע הגוי מטעם שאינן אדוקין עתה (שם).  וכבר בא משומד אחד שהיה אדוק ביותר לפני הרב ר' יוסף בכור שור (יוסף המקנא, 5 ,REJ III).  כל דבר עליוני יש לו דוגמא וענין בזה העולם והוא אליו כצל אצל המיצל ואדוק בו (הריקנטי, ויקרא).  וכן בכל המדות אל הפעולות הנאצלות מהן אף כי כולן אדוקין זה בזה (שם, וישלח).  עשרה לבושין לבש הקב"ה בבריאת העולם והענין כי הכל נבראו באמצעות אעפ"י שנקראו לבושין הם אדוקין בו כשלהבת קשורה בגחלת (שם,  בראש').  שאם לא היה נשוי מתחלה אין רבו מוסר לו שפחה כנענית וכו' שמא יהיה אדוק בשפחה כנענית (חזקוני, משפט' כא ג).  לפי שאין ע"א אדוקים עכשיו לנסך יין (שו"ת תומת ישרים קד).  כי אפילו שנחלקו לב' ראשים גם שניהם נמצאו אדוקים בכח מקורם הנעלם (ברית מנוחה, ניקוד ה).  כדי שיהיו אחדים ואדוקים כולם לעבוד עבודת הקב"ה ולהשתחוות לפני אדוניו (שם ח).  האפיקורסים דהיינו האדוקים בעבודת כוכבים וכו' שכתבו להם כתבי הקדש אין מצילים אותם ואף בחול שורפן (שו"ע או"ח שלד כא).  והם אדוקים ונאחזים בתורה שבע"פ (ספ' הקנה, ירא' המקום יט:).  וכפר באלהים חיים ועבר על אנכי ולבסוף היה אדוק בע"א ועבר על לא יהיה לך (ראש' חכמה, ענוה ז).  הוי עניי הדעת, יודע אני חסרונכם במושכלות, קול דברים אנכי שומע באין פעולות, ואתם עדיין מבחוץ אדוקים בקליפות (יש"ר מקנדיה, מצרף לחכמה ט).  וכשיוציאם (אלהים) אל הפעולה הרוחנית יהיה באמצעות המדות האדוקות בו ית' (ר"י מפיסא, מנח' קנא' 23).  ואני בכל עז נפשי בך אדוקה (יל"ג, ליעקב ריפמן).  – ובמשמ' °מתמיד , שאינו פוסק: חום אדוק וחזק (ר"י צהלון, אוצה"ח ז א).  –ובמשמ' °אחוז: אדוקי אש באימה יאפדוך (יוצ' יוה"כ, כי אדוקי ).  – הפע', °האדיק,  – עשה שיהיה אדוק, ובהרחבה לחץ, דחק, drücken; presser; to press : צר התחיל ליסר אותו להדיק, כהחל בקדוש היום להאדיק (אודך ד' כי אנפת, מחזור רומני,יוה"כ ).  נשקד עול הזמן הן יאדיק (עזר' דאויינה, REJ XXXI, 121).   – °אדּוּק, ש"ז, – כח וחֹזק: ויזהר שלא יאזור מתניו בחזק ואדוק (אוצה"ח, ר"י צהלון).


קישורית קבועה 

אֶדֶק

* 1, ש"ז, מ"ר אֲדָקִים, - כלי נקוב בקרקעיתו ופיו צר, ישימו בו משקה ויתנו תחתיו כלי מתכת יטפטפו המים טיף טיף וישמיעו קול זמזום: ומטיפין מן אדק2 לחולה בשבת (תוספתא שבת ב ח וגמ' ערוב' קד.).



1 משק' כֶבֶל, פֶלֶס, וכדומה.  צ"ד, בוקש"ד וכשת' אֲדָק, לוי אֲדַק, קוה' אַדַק.  - ולא נתברר מקורו.  הערה שלקמן

2 כך בתוספתא, וכן רה"ג ((כנים ט ב)), וכן ר"ח והערוך.  והביא רה"ג שם עוד גרסה עדק.  ובנוסח' מיארק וכן רא"ש, ובאלפסי מי ארג.  וכבר היו שתי הגרסא' לעיני ר"י ברזילי, והביא בס' העתים (145) וז"ל: ומטיפין מאדק ואית דגרסי מי ארק וכו' ופי' אדק כלי כמין כוז ופיו צר מלמעלה ונקוב בקרקעיתו נקבים דקים וכו'.  והוא פרושו של ר"ח, והביאו הערוך.  ורב האי (שם) פרש שהוא כלי כמו מניקת, רק שהאדק הוא מזכוכית.


קישורית קבועה 

אדר

1, ממנו אַדִּיר, אָדַר, אֶדֶר, אֲדָר, *אַדִּירוּת.



1 באשורית אַדַרֻ היה גדול, רחב, נהדר, אַדִרֻ, תפארת והדר.   בכנענ' אדר ש"ת להאלהים ומאדרם פעל כמו"כ לאלהים.  בערב' קדר במשמ' כח ואמץ וגדולה.


קישורית קבועה 

אָדַר

, — קל לא נמצא. 

— נִפ' נֶאְדַּר1, בינוני נֶאְדָּר, ועם יוד נוספת נֶאְדָּרִי, — היה חזק ורב היפי, mächtig, herrlich sein; être puissant, magnifique; be mighty, glorious : מי כמכה באלם יי' מי כמכה נֶאְדָּר2 בקדש נורא תהלת עשה פלא (שמות טו יא). ימינך יי' נֶאְדָּרִי3 בכח ימינך יי' תרעץ אויב (שם ו). — ובדברים לא בע"ח, במשמ' יפי והדר: ותאדר ותהדר תורת אלהים בעולמו (אשכל הכפר לר"י הדסי כט). בין צללי שושן ופרח נהדר, מה נאדר יין כוסך בימי אדר (ר"י חריזי, תחכמ' ה). מה נאוה זהרו (של השמש בזרחו) על ההרים ומה נאדר בהופיעו על פני חדקל (א' מפו, אה"צ טו). 

— פע', °אִדֵּר, — פאר את פלוני, jem. verherrlichen; glorifier; glorify some one : ואמר הפיטן: לברר לשורר, לאדּר להדר, לגבר לדבר (ר"א קליר, אקחה, א סכות). יודו פלאך השמים, ויאדרוך קולות מים (שיר היחוד ליום א). תאדרנו בישע וגילה, תאמצנו ברוח והצלה (הושע' להושע"ר, תתננו לשם). ובאדרת שער תאדרני (תוכח' מוס' לעזר' הבבלי סט:). 

— פֻע', °אֻדַּר, — א) שאדּרוּ אותו, verherrl. werden; être glorifié; to be glorified : עזוז בקדש נאדר, ומכל יציר מאודר (ר"א קליר, אקחה, א' סכות).— ובהשאלה במשמ' מיֻפה: שלח יונה מבשרת, ואם היא לא מספרת, באגרת קטנה אל כנפיה מחוברת, מאודרת במי כרכום ובלבונה מקוטרת (ר"ש הנגיד, שלח יונה). 

— הפע', הֶאְדִּיר, עתי' יַאְדִּיר, —הרבה הכח והכבוד של.., verstärken, verherrlichen; fortifier, rendre magnifique; strengthen, magnify : יי' חפץ למען צדקו יגדיל תורה וְיַאְדִּיר4 (ישע' מב כא). — וכן אמר הפיטן: ובכן אאדיר אלהי באבי (ר"י גיאת). — והניע ר"י הלוי את האלף בחטף פתח והרפה את הדלת מפני דחק המשקל ואמר במשקל ב' תנוע' ויתד: לבי מעירי, לעלות לבית קדשי ועירי וכו' הוא מַ-אֲדִירִי עד אעמד במקום דבירי (לבי). — ובמשמע' אַדֵּר: מי לא יאדיר למלך האדיר (היכלות רבתי ט). אדירי איומה יאדירו בקול יי' מלך יוצר א ר"ה, אדירי איומה. שנאני שחק באומר מאדירים (רשב"י, יוצר ב' ר"ה, כל שנאני). על כן אפארך אאדירך אברכך אגדלך אהדרך (מגיד מישר' לר"י קארו, מקץ).

— הָפע', °הָאְדַּר, יוּאְדַּר: ויואדר ויוערץ ויושגב האל הקדוש (ר"א קליר, מלך עתיק).

— התפ', °הִתְאַדֵּר,— עשה עצמו נאדר, sich verherrlichen; se rendre glorieux; to glorify oneself : מלך תהום רבה, נתאדרת בים ובחרבה (ר"א קליר, מלך אמיץ, ר"ה). ונשגבת ונערצת ונתהדרת ונתאדרת (הוא, יוצ' ב פסח, בעשר מכות). — ובמשמ' נהיה אדיר: השמים יתקדרו והמים יתאדרו ויתחזקו וידחקו את האניה (כסא' לבית דוד יב). 



1 עי' הערה לאות א אודות מפיק א בפרט לפני ד. 2 בכל הספרים המדֻיקים א בשוא לבד (מכלול ומ"ש). 3 בדקדוק מלה זו כבר התפלפל ריב"ג, אמר וז"ל: ודע כי בנאדרי בכח ענינים מחדדים השכל מהם שיתכן לומר בו שהוא תאר לשון נקבה לימין עומד במקום הספור ושהתו אשר היא סימן הנקבה נופלת ממנו כנפלה מאמרם אל בית הנשים שני רצה לומר שנית וכו' ועקרו להיות נאדרית ויתכן עוד לומר בו שהוא תאר לשון זכר לימין עומד במקום ההגדה ושיהיה הימין הנה לשון זכר ושתהיה היוד נוספת כהוספתה בהיושבי בשמים אלא שהוא לשון סתם בשני הפנים האלה אע"פ שהוא בהם תאר לנודע כי פעמים מתארין הנודע בסתם בלשון העברים כאשר נאמר את הכבש אחד וזולתו ויתכן שרוצה בו הנאדרי בכח וזה על אחד משלשה פנים אם על שיהיה תאר לימין על שני הפנים הקודמים מלשון הנקבה ולשון הזכר ושתהיה ההגדה (ר"ל הגדת ההתחלה והוא ימינך) במה שאחריו או על שיהיה תאר לבורא (ר"ל לאמרו יי') והיוד נוספת או על שיהיה קריאה והיוד נוספת בו כאשר נאמר נאדר בקדש אשר הוא קריאה בלבד ויתכן עוד להיות נאדרי הגדת התחלה נסתרת כאלו אומר היא נאדרי או הוא נאדרי. ע"כ. רש"י: היוד יתירה כמו רבתי עם, שרתי במדינות, גנבתי יום. ע"כ. וכן ראב"ע ורד"ק. והמדקדקים החדשים רואים ביוד זו וכמו כן ביוד של גנבתי, רבתי, מקימי, וכיוצא בהן, שארית מן נטיית הסמיכה שהיתה נהוגה לפנים בלשון בפרט ליחס הקנין, ביחס שממנו, והשתמשו בו אח"כ בפרט המליצים לפעמים בכל היחסים, ועפי"ר אין הנגינה נופלת עליה, אבל פעמים בנגינה עליה. כך Stade, Olsh. § 123, Ew. § 211 b § 343: ורגש ההוראה הקדומה של נטיה זו ליחס שממנו נשכח וכבה בלשון, והיתה רצויה ביחוד להמליצה מפני שהיא צורה יותר מלאה ולא רגילה. Böt. § 616 סובר שהקריאה האמתית היתה אולי נֶאְדָּרַי, בריש פתוחה, וזו אולי שארית סי' נקבה שהיתה אולי נהוגה גם בעבר' כמו שהיא נהוגה בערב'. אבל ברט אומר, כי י זו של מקימי, וכן י אהבתי, רבתי וכו' היא נוספת בעבר' בעקרה, ר"ל שנתהותה בלשון עבר' בעצמה ואיננה שארית מלשון השמית הקדומה, ונתהותה בעברית בכונה כדי לתת יותר כח להקשור בין שתי המלים עפ"י ההקש עם הנטיה של מלות הקרבה אָב-אֲבִי, אָח-אֲחִי. והסכים לדעה זו קויץ (Ges. 27 Aufl. §90 k) בכלל, ובנוגע ביחוד לנֶאְדָּרִי דעתו היא שזה אולי שבוש וצ"ל נאדרה. — 4 האלף בשוא לבדו (מ"ש).


קישורית קבועה 

א. אֶדֶר

1, ש"ז, מ"ר אֲדָרִים,-- א) שכר, מחיר, Preis; prix; price: וישקלו את שכרי שלשים כסף ויאמר יי' אלי השליכהו אל היוצר אֶדֶר2 היקר אשר יקרתי מעליהם (זכר' יא יב-יג). -- ב) מעיל רחב, weiter Mantel; large manteau; cloak: ממול שלמה אֶדֶר תפשטון מעברים בטח (מיכ' ב ח). -- ג) °תפארת, גדולה והדר, Herrlichkeit; gloire; glory: אדר מתהומות שבה ממאורות (ר' יוסי בן יוסי, סדר עבודה). צבי מהדום יעל, ואדר משעל (ר"א קליר, ר"ה, אנסיכה מלכי). -- ובמשמע' יפי: אומר היין, אין לי בעולמי כהיותי בספל אדר ביד חושקת, וחושקיה סביבה והיא עליהם מתרפקת (עמנו', מחבר' כה).



1 משרש אדר.

2 שאר הפרושים דחוקים.


קישורית קבועה 

ב. אֶדֶר

*1, ש"ז, מ"ר אֲדָרִים,--מין אילן סרק קשה מאד, מין ממיני האלון, quercus; robur; ilex: הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר (ביצ' טו:). שדה שיש בה אדר אינה נגזלת ואינה נחמסת ופירותיה משתמרין (שם). עלין של עץ ששמו אדר (רש"י גיט' סט:). אדר אילן חשוב הוא ויש לו שם למרחוק ואומרים פלוני יש לו אדר בשדה ומתוך כך היא (השדה) נקראת על שמו (הוא, ביצ' טו:).



1 משק' אֶרֶז. בארמ' אדרא, והובא בגמ' (ביצ' טו:). טעם לשם זה כמו שאומרים אנשים: כדאמרי אינשי מאי אדרא דקיימי לדרי דרי ע"כ. והוא מדרש מלים המוני. עכ"פ אנו רואים מזה כי השם היה רגיל אצל ההמון. בסורית הביאו Psm והביא לו עדות מן הקבץ המזר': אילנא רבא דאדרא. ע"כ. אבל כבר העיר על זה עמנ' לו (שהצ"מ), כי המלונים הלאומיים הסורים אינם מכירים מלה זו. ולא נתברר איזה אילן מן האילנות קראו היהודים לפנים אדר. בגמר' (ר"ה כג.) מתרגם רב את מין הארז קתרוס (או קתרום) באדרא בארמית, אבל, מלבד שיש שם עוד פרוש אחר, גם גוף מלה קתרום לא ידוע מה פרושה בדיוק. ממדרש המלים ההמוני להשם אדרא אנו לומדים כי האדר מתקים דורות הרבה. ר"ח (ביצה טו:) אומר שהוא אילן גדול ומשלח פארות וענפים הרבה. אלה סימנים כלליים ואינם מספיקים לסָים על פיהם איזה אילן מהאילנות הוא. עכ"פ, כיון שכבר תרג' פ' שמיט וברון בהשם הרומי ilex, שהוא באמת אילן קשה ומתקים לפחות בשש מאות שנה וחשוב, והואיל ואין לנו בעברית שם אחר לאילן זה, נוכל ליחד לו השם אדר. 


.
.
.

קישורית קבועה 

אַדְּרַבָּה

*1 אַדְּרַבָּא, --הפך ונגוד גמור להנאמר קודם, im Gegenteil; au contraire; on the contrary: כל הכלים ניטלין ואעפ"י שנתפרקו בשבת ולא מיבעיא בחול אדרבה בשבת מוכנין ע"ג אביהן בחול אינן מוכנין ע"ג אביהן שבת קכב:. סקילה חמורה מחנק שכן ניתן למגדף וכו' אדרבה חנק חמור שכן ניתן למכה אביו סנה' נ.. -- ובלי מלה אחרת אחריה: המנדה את חבירו שלא כדין ואמר לו הלה אדרבה נידוי של שני נידוי וכו' ת"ח שביזהו רשע על שנידהו ואמר לו הרשע אדרבה יכריזו על הרשע שהוא מנודה שו"ת יו"ד שלד לט=מ. -- אדרבה העיון ההוא הכולל השומר אמת לעולם ישפוט לפעילות אדם רמ"ע מפאנו, אמר' טהור', חקו"ד ב יז. שלא יטול (אלהים) אותה לדחותה דחייה עולמית כמו שעשה מן הגוף אדרבה  הוא חושב מחשבות שלא יקח ממנו נדרו ר"י מסיר ליאון, נופת צופים ב ג. נכחיש במה שחשבו מעלה שיהיה הענין כן אדרבה נפציר עצמנו להוכיח שהיא פחיתות שם. ומשיב זה בכללן לומר אדרבה הוא חייב לי לבוש חו"מ, דיינ' ו. אתה לא אבדת כלום אדרבה אני פרעתיך וממני נאבד השטר שם, שטרות סה יז. -- וכמו שם בהא הידיעה בראש: אפילו עם הארץ ותלמיד נגד רבו מועיל האדרבה פחד יצחק, ערך זה.



1 בארמ', ומורכב מן אד-על, והמלה רבא, רבה, ונכנסה מלה זו בשמוש בלשון העברית.


קישורית קבועה 

אַדִּרְיוֹן

°1, ש"ז, מ"ר אַדִּרְיוֹנִים, - שם צמח, Senecio vulgaris, gem. Kreuzkraut; seneςon; groundsel : (קאנון לוח הסמים, וגרם המעל' ליוסף וידל). - ועי' צמח .



1 מש' אַפִּרְיוֹן.  בערב' אד'ריון أَذريون מלשון פרסית.


קישורית קבועה 

אֲדַרְכָּל

1, אדריכל, ש"ז, מ"ר אֲדַרְכָּלִים, -- חכם במלאכת הבנין, Baumeister ; architecte; architect: משל למלך שבנה פלטין ע"י אדרכל2 ראה אותה ולא ערבה לו על מי יש לו להתכעס לא על אדרכל  (מד"ר בראש' כז). הבנאי שמסר (את האבן) לאדריכל אדריכל חייב (ב"מ קיח:). -- ומ"ר: אמר רב אסי מחיצות אדרכלין לא שמה מחיצה (ערוב' כו.).



1 כך בסור' ולא נתברר מקורו.--

2 כך גרסת הספרים, וגרסת הערוך בכל המקומות האלה היא ארדכל, ארדיכל. וכן תרגום לחרשי העץ ולבנים (מ"א יב יב): לנגרי אעיא וארדיכליא. ובסורית כמו"כ שתי הצורות אדרכלא (פשיטא מ"ב יב יבוארדיכלא (שם כב ו).


.
.
.

קישורית קבועה 

אַדְרַכְתָּה

* 1, אדרכתא, ש"נ, מ"ר אַדְרַכְתּוֹת, — שטר מעשה בית דין הנותן רשות לבע"ח לרדת לנכסי הלוה ולשלט בהם,  gericht. Dokument. zur  Besitzergreifung; saisie; writ of distress: כיצד כותבין האדרכתא אם לנכסין בני חורין הורידוהו (את המלוה) אומרים איש פלוני נתחייב לפלוני וכו' וכתבנו לו אדרכתא זו על שדה פלונית שלו (רמב"ם, מלוה ולוה כב ו). — ומ"ר אדרכתות: ושטר אדרכתא זו והורדה זו שהדרכנוהו ושהורדנו פלוני הנזכר על הקרקעות הנזכרים שריר וקיים ברור וחזק ככל שטרי אדרכתות והורדות וחזוקין (ספר השטרות לר"י ברצלוני א).



1 מפעל דרך, הדריך, במשמ' אחז, השיג, והוסיפו סי' נקבה ורבים על ת המשקל הארמי.


קישורית קבועה 

אַדֶּרֶת

1, ש"נ, בכנ' אַדַּרְתּוֹ, מ"ר אַדֶּרוֹת, — א) לבוש עליון רחב להתעטף בו, weiter Mantel; large manteau; cloak: ואראה בשלל אַדֶּרֶת שנער אחת טובה יהוש' ז כא.  — ולבשוהו הרועים:  קול יללת הרעים כי שדדה אַדַּרְתָּם2 זכר' יא ג.  — והנביאים:  ויהי כשמע אליהו (את הרעש) וילט פניו בְּאַדַּרְתּוֹ ויצא ויעמד פתח המערה מ"א יט יג.  — והמלכים:  ויגע הדבר (של נבואת יונה כי נינוה תהפך) אל מלך נינוה ויקם מכסאו ויעבר אַדַּרְתּוֹ מעליו ויכס שק יונה ג ו.  — אַדֶּרֶת שֵׂעָר, לבוש עשוי מעור כבשׂ:  ויצא הראשון אדמוני כלו כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר בראש' כה כה.  והיה ביום ההוא יבשו הנביאים איש מחזינו בהנבאתו ולא ילבשו אַדֶּרֶת שֵׂעָר למען כחש זכר' יג ד.  — °ומ"ר:  התחלנו לעשות בעיר הזאת אדרות וכו' ונתרבו הפועלים באריגה ובטויה ובכל מלאכת האדרות וכו' אחר שהאדרות רבו כמו רבו נמשך לנו נזק רב שבאות האדרות מקולקלות שו"ת מהרשד"ם יו"ד קכג.  — וסופרי זמננו קוראים אדרת שער לכל בגד עשוי בעורות חיות שעירות, Pelzrock; pelisse, fur coat: פַּרְוָה.  — ובמשמ' °שטיח של צמר Teppich; tapis; carpet:  ונתן לו אדרת גדולה שישב עליה והיא ממשי ירוק ארוגה מזהב טוב מעשה הנמלה, ביהמ"ד ילינק ה.  — [ב] יכלת ועצמה, הדר ותפארת, Macht, Herrlichkiet, Pracht; puissance, gloire; power, glory:  האדרת והאמונה לחי עולמים היכלות רבתי כו, ביהמ"ד ילינק ג. ובו מהזיו והנוגה והאדרת ש"ט פלקירא, המבקש.  עורי מליצתי ברוב תפארת, עורי לשון זהב והאדרת עמנו', מחבר' כ.  לך אדרת הקומה ואף צחות עור הגויה ש' לֵויזון, מליצת ישורון, המליצה מדברת— °אַדֶרֶת מֶמְשָׁלָה, שם אחת משלש החומות של גן העדן: שלש חומות לגן עדן של מעלה וכו' השלישית היא הנקראת משמר אדרת הממשלה ושמותיו של הקב"ה על כל חומה וחומה מדר' ג"ע, ביה"מ ילינק ג.



1 עי' שרש אדר— 2 י"מ תפארתם, ויש מגיהים מרעיתם.


.
.
.

קישורית קבועה 

ב. אָדַשׁ

*, פ"ע, - פעל ארמי סורי1, שתק, ומשמעותו היה דומם ולא חשש לכלום, schweigen, gleichgültig sein;  se taire, être indifférent; be indifferent, ומזה §אָדִישׁ, §אַדִישׁוּת, עי' הערכים הללו.



1 בלשון סורית אדש, והשם אדש, אדשותא, פרושם שתיקה ולא התפעלות.  ובארמ': ההוא דהוה קאמר ואזיל טוביה דשמע ואדיש חלפוה בישתיה מאה (סנה' ז.).  לאמר, אשרי השומע (חרפתו, קללתו)  ואֹדֵשׁ, ואינו  שׂם לבו, ואינו מתפעל.  והר"ש ורש"י: אשריו ששומע חרפתו ושותק ומרגיל בכך, ואדיש כמו דדש דש. - סבא סבא אכול ואדיש (ירוש' פאה א יה ג), זקן זקן, אכֹל וְאֶדשׁ, ולא יכפת לך שום דבר אחר.  נראה כי הכונה בהפעל אדש איננה שתיקה פשוטה, שלזה משמשות מלים אחרות כ"א שקט הרוח שאינו מתפעל ואיננו חושש למה שהוא רואה ושומע.  ועל סמך זה בניתי שני השמות אדיש ואדישות, במקומם


קישורית קבועה 

אֶדֶשׁ

° 1, ש"ז, — עצם עצמיות, Wesen; essence: מפני שאדש עקר הנפש הוא עקר שכלי וכו' ומאיר יותר מזוהר אדש הכוכבים והפלכים (ר' ברכי' הנקדן, הוצ' דר' גלנץ, פסקה ל). ואין רשות לרגש מראה להשגיח בה ובעקרה ובאדש שלה (שם). והיא עצם הנפש אדש נקי וממש מאיר (שם, פסק' מח).



1 בסורית אדשא. במשמ' צורה, עצם, אדשאתא סגולה, מיונית εἶδος.


.
.
.

קישורית קבועה 

אַהַב

°, ש"ז, מ"ר אֲהָבִים, — רגש של חבה, של נטיה חזקה לאיזה דבר, Liebe; amour, love:  וכל רז ורז גליתי לו באהב ספ' חנוך, ביהמ"ד ילינק ב.  לנוצריה באהב ומורא רשות לחתן תור'.  יוציאו לו (לכהן הגדול) באהב כף ומגיס בנועם רסע"ג, עבודה.  — ואמר המשורר:  ולך תוכה (תוך הנפש) ערוגה מן ידידות מלאה, על נהר אַהַב נטועה ר"ש הנגיד, נשמה מאשר תתאו.  ואיך בני תמול שנאת זמנים, בהטותם מתי אהב לאיבות רשב"ג, שירי שלמה לא. מי זה מהלך על כנפי לבי ועץ אהב בגן אהבה נוטע שם לב. הכון לצאת מצל בתים לישב תחת צלי שיחים, ובכוס אַהַב ייני דודים נשתה על טוב מגד שיחים רמב"ע, תרשיש ב פה. יעלה אשר לבי כחוט משכתהו, ובגחלי חשקה כיום שרפתהו, חמלי עלי חושק נפשו מכרתהו, ובמאמר אַהַב עינו נתנתהו ר"י חריזי, תחכמ' כ— ואמר הפיטן: אחרי אַהַב, כרשפי להב, בי ואוהב, צור כתבת אהבה לפ' וירא, שננו לשונם. גל לאילת אַהַב, לבוא אל רהב תמימים, קרוב' לפורים. - ומ"ר אֲהָבִים: התנו אֲהָבִים הוש' ח ט— ואמר המשורר: ונלכדה בחבלי האהבים כמו צפור אשר בפח יקושה רשב"ג, שירי שלמה ל. כי כל בחורותי אשר עברו, כלם בקברות תאוה חניתי ובאש אהבים ביקוד נהרו רע"פ, מתק שפת' פב— ועם שֵׁם קדם כמו ש"ת במשמעת נאהב: ושמח מאשת נעוריך אילת אֲהָבִים ויעלת חן משלי ה יח-יט.


קישורית קבועה 

אֹהַב

1, ש"ז, בכנ' אָהֳבוֹ2, אָהֳבָם, וכו', מ"ר אָהֳבִים, — תענוגי בשר בין זכר ונקבה, Liebeshandel, Liebhaberei; amourette, amours; love passages : כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם המה באו בעל פעור וינזרו לבשת ויהיו שקוצים כְּאָהֳבָם3 (הוש' ט י).  מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים נפתי משכבי מר אהלים וקנמון לכה נרוה דדים עד הבקר נתעלסה בָּאֳהָבִים3 כי אין האיש בביתו (משל' ז יז-יט).



1 רד"ק:  והנפרד מן אֳהָבִים אוהב בפלס אהל.  ע"כ.  ונראה שדעתו לנקד אֹהֶב.  אך החדשים כלם נקדו אֹהב, וכן ברט (מה"ש, 24a). —      

2 לפי רד"ק (מכלול, דקדוק הפעלים) קמץ האלף הוא קמץ רחב.  וכן מ"ש:  האלף בקמץ רחב וההא בחטף.  וכן הקריאה המקבלה של הספרדים.  ונקוד הבבלי, שיש בו הבדל בין קמץ ארוך וקמץ חטוף, מקים קריאה זו.  והחזיקו בדעה זו גם Baer - Delitzsch בפרושם לספר איוב.  אבל רוב המדקדקים החדשים ערערו על קריאה זו, קויץ Ges. 368 i, ובפרט קניג (kö. 1, 109).  ובאמת מדת הדין הדקדוקי בודאי נותנת שיקראו את א פ הפעל בקול של קמץ חטף, כי הוא במקום קול השורק של הפ"פ.  ואעפי"כ אי אפשר לבטל את הקריאה המסורה, ואולי זו מסורה אמתית מזמן חיי הלשון, והשפיעה על זה קרבת האות הגרונית המוּנעת בחטף קמץ והיה כבד עליהם שני קולות אלה זא"ז. עי' הערה לאהל. — 3 בכמה ספרים האלף בחטף פתח, אבל בספ' מדוייקים בחטף קמץ (מ"ש).  


קישורית קבועה 

אַהֲבָה

 א) מקור, כמו אָהֹב, lieben; aimer; to love: ועתה ישראל מה יי' אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה את יי' אלהיך ללכת בכל דרכיו וּלְאַהֲבָה אתו דבר' י יב.  ויאֹמר (יואב אל דוד) הובשת היום את פני כל עבדיך הממלטים את נפשך היום וכו' לְאַהֲבָה את שנאיך ולשנא את אהביך ש"ב יט ו-ז.  ובני הנכר הנלוים על יי' לשרתו וּלְאַהֲבָה את שם יי' ישע' נו ו . — ובסמי': לא מרבכם מכל העמים חשק יי' בכם ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים כי מֵאַהֲבַת יי' אתכם ומשמרו את השבעה אשר נשבע לאבתיכם דבר' ז ז-ח.  הגיד לך אדם מה טוב ומה יי' דורש ממך כי אם עשות משפט וְאַהֲבַת חסד והצנע לכת עם אלהיך מיכ' ו ח) — ובכנ': ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים בְּאַהֲבָתוֹ אתה בראש' כט כ.  שנאתים על רע מעלליהם מביתי אגרשם לא אוֹסף אַהֲבָתָם הושע ט טו. — ב) ש"נ, מ"ר אֲהָבוֹת, חבּה, רגש נטיה עזה של הלב ל..., Liebe; amour; love: כי פי רשע ופי מרמה עלי פתחו דברו אתי לשון שקר ודברי שנאה סבבוני וילחמוני חנם תחת אַהֲבָתִי ישטנוני   תהל' קט ב-ד.  בְּאַהֲבָתוֹ ובחמלתו הוא גאלם ישע' סג ט.  גם אַהֲבָתָם (של בני הדור העבר) גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה קהל' ט ו. — ובפרט אהבה בין זכר ונקבה: צר לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאד נפלאתה אהבתך לי מֵאַהֲבַת נשים ש"ב א כו.  זכרתי לך חסד נעוריך אַהֲבַת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה ירמ' ב ב.  השבעתי אתכן בנות ירושלם אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אַהֲבָה אני שה"ש ה ח.  מה יפית ומה נעמת אַהֲבָה בתענוגים שם ז ז.  עזה כמות אַהֲבָה קשה כשאול קנאה שם ח ו. — ומ"ר °אֲהָבוֹת, במשמ' חבּה וידידות: בשני ועדי זהב ובפוך תקשטנה נעימות הנקבות, וקשוטי נעימות הזכרים באֹרך אף ומתן ואהבות ר"ש הנגיד, בן משלי ב.  מסכתם לי אהבות עם נדבות ונפשי בעסיסיהן שכורה ר"י הלוי, שפתי היתה אתמול. — ובמשמ' אֲהָבִים: מתי עת האהבות?  לעת ערב לעת צאת השואבות עמנואל, מחבר' ו. — ג) במ"ר °אֲהָבוֹת, מה שנפשו של אדם אוהבת בעולם ומשתוקקת אליהן: כי משרשי האהבות שלשה עשר הפרישות והאכילה והמשגל והחשק וכו' או"ד לרסע"ג י ד.  ויקח מכל אחת מהאהבות הנזכרות כפי מה שסדרנו כל דבר בעתו שם יט. — ואמר הפַיָט: שש אהבות בקרב תבל אהבת טוב וערב ואהבת מועיל ר"י נאגארה, פזמון יב. — ד) °שם לפיוטים שלאחרי תפלת אהבה רבה: וכן ביוצר אור יוצרות ואהבה באהבת עולם וזולת באמת ויציב אבן ירחי, המנהיג, תפל' השחר נט.

אָהַב, אַהַב, אֲהָבִים, אֹהַב, אָהֳבִים, אֲהַבְהֵב, אָהוּב, אֲהוּבָה, אוֹהֵב, מְאַהַב,  ∞אָהַד, היתה לו לפלוני ∞אַהֲדָה, נטית הלב ורגש דומה לאהבה. — אִוָּה, חפץ באיזה דבר, והתאוה תאוה. — אַוָּה, חפץ. — אמן, נֶאֱמָן, אהבה נאמנה, מתקימת. — אַמְנוֹן, בן דוד ותמר אחותו: *אהבת אמנון ותמר, משל לאהבה התלויה בדבר, בטל דבר בטלה אהבה.— °אֱנֹכִיּוּת, אהבת האדם לעצמו. — °אֱנֹכִיִּי, °אֱנֹכִיָּה, מי שאוהב רק את עצמו. — אֵשׁ האהבה. — אֲשֵׁרָה, היא עשתרת, אלהי האהבה של הכנענים. - אֶתְנַן זוֹנָה, זנות.

בָּגַד בפלוני, לא היה נאמן באהבתו. — בְּחִירָהּ, מי שהיא בחרה בו. — בְּחִירָתוֹ, במי שהוא בחר. — בִּנְיָמִין, בן זקונים ליעקב, בנו אהובו ביותר, כנוי לכל בן אהוב ביותר להוריו.

*גִּעְגַּע, היו לו *געגועים על... תשוקה חזקה אליו.

דָּבֵק ב... והשם °דְּבֵקוּת. — דּוֹד, אהוב לאשה.— דּוֹדִים, אהבים. — דָּוִד, אהבת דוד ויהונתן, אהבה אמתית, נאמנה, חזקה. — דּוּדָאִים, צמח שהאמינו הקדמונים כי הוא מעורר אהבה. — דְּלִילָה, אהובת שמשון, בגדה בדודה, ותמכרהו לאויביו, שם כנוי לכל אהובה בוגדת. 

הַוָּה, תשוקה עזה.

זָכָר וּנְקֵבָה.  זָנָה, היה ביחס בשר עם אשה שאינה אשתו, זנתה האשה עם איש שאינו בעלה.  זְנוּת, שם הפעולה, במקומו כל השיך לזה.

חָבַב, היתה לו חבּה, אהבה לאיזה דבר. — חִבֵּק, הסגיר בתוך זרועותיו. — חָמַד, חפץ בדבר בחזקה. — נֶחְמָד, דבר שהכל חֹמדים אותו. — חָמַל, היה לו רגש רחמים לפלוני. — חֶמְלָה. — חֵן, מצא חן, נשא חן. — חָפַץ, חפץ באשה. — חֵץ האהבה. — חָשַק באשה, נולד בלבו רגש אהבה חזקה אליה, וכן חשקה באיש. — חֶרֶב, רֹחב החרב, *משל: כאשר היתה אהבתנו עזה שכבנו על רחב חרב ועתה מטה בת ארבע אמות אינה מספקת לנו. — °חוֹשֵק, חֲשׁוּקָה. — חֵשֶק, תשוקה בין איש ואשה, להיות איש לרעהו.

*טִינָה, רגש האוכל הלב מפני חשק: נתן עינו באשה והעלה לבו טינה. — טַעַם, זה יטעם לחכו.

*יַבְרוּחִים ,דודאים. — יָדִיד , אדם אהב את חברו. — יְדִידָה . — יְדִידוּת. — יוֹנָה, הגה אהבה כיונה. — יַעֲלָה, צביה, וכו', שמות חבּה לאשה אהובה.

כָּלָה, כלתה נפשו לדבר פלוני. — כָּמַהּ לפלוני, השתוקק. — לִבַּב, לִבְּבָה, אמצה את הלב. — לִבִּי, נפשי, רעיתי, תמתי, קריאה של חבה. — *לָהוּט, אחרי איזה דבר, אוהב את הדבר מאד: להוט אחרי ממון, אחרי נשים. — לָכַד, נִלְכַּד, נלכד לבו באהבתה.

מָעַל, לא היה נאמן באהבתו. — מָשַׁךְ, את הלב.

נָטָה, הלב לאיזה דבר.  נְטִיָּה, נְטִיַּת הַלֵּב   נָשַׁק, נְשִׁיקָה.  נָתוּן לאיזה דבר.

סוֹבֵב אשה, הראה לה אותות כבוד ואהבה, שרת אותה למען מצוא חן בעיניה.

עָגַב, עָגְבָה על... השתוקק ליחס בשר עם... — עֲגָבִים, תשוקה ליחס בשר. — שִירֵי עֲגָבִים, בין איש ואשה. — עֹגֵב, מְעַגֵב, עֹגֶבֶת. — עָלַס, הִתְעַלֵּס בָּאֳהָבִים, התענג תענוג בשר עם אשה.  — עִמָּנוּאֵל הָרוֹמִי, מפרסם בשירי אהבה ועגבים.  — עָרַג, השתוקק. — עַשְתֹּרֶת, אלהוּת האהבה של הכנענים.

פִּלֶּגֶּש, אשה בלי חפה וקדושים.

צָרָה, שתי נשים אהובות לאיש אחד הן צרות זו לזו.

קָדֵש, קְדֵשָׁה, איש, אשה שהָקדשו לעשתרת אֵלַת האהבה והתמכרו לזנות במקדש עשתרת. — קִנֵּא, עבר עליו, עליה, רוח קנאה, והיא דאגה וספק ביחס לנאמנות האהוב, האהובה. — קֶסֶם הָאַהֲבָה. — קָשַר, נפשו נקשרה ב...

רֶגֶש אַהֲבָה. — רִחֵם, יש בו גם משמע' אהבה. — רֵע, ידיד. — רֹעֶה נָשִׁים, מי ששועה תמיד בנשים.

שָׁבְתָה את לבו, לקחה אותו שבי. —  *שָטוּף, באיזה דבר, שטוף בדרך ארץ, נתון להדבר. — שיר הַשִּירִים, שיר אהבה. — שָׂנֵא, ההפך מאהב, במקומו. — שָעָה בדבר, עסק בו.

תַּאֵב לדבר, חפץ בו חפץ טבעי. — תַּאֲוָה.


.
.
.

קישורית קבועה 

אֲהַבְהֵב

§1 -- אהב אהבה קלה, דבר בקלות ראש דברי אהבה לאשה. 



1 גיזיניוס סובר כי במקום אָהֲבוּ הַבוּ קלון מגניה (הושע ד יח), שאי אפשר להלמו, היה כתוב לפנים אהב הבו כמו חפר פר, פקח קוח, והוא פעל בבנין פעלעל, ובהוראת רבוי הפעולה, או להפך קלותה ודלותה וזלזולה, וכמו אדמדם, אספסוף. ולסברה זו הסכימו גם קצת מחכמי הלשון החדשים, אעפ"י שאחרים הסכימו שזה שבוש וכפל מהפעל אהבו הקדם. עכ"פ, עצם הפעל אֲהַבְהֵב הוא יצירה נאה, ולפי הקש הלשון העברית ורוחה, ויאות להשתמש בו להמושג שרשמתי בפנים, וכבר השתמשו בו בדבור ובכתב, וכן השם אהבהב. 


קישורית קבועה 

אֲהַבְהָב

§1, ש"ז, מ"ר אֲהַבְהָבִים, – אהבה קלה, משחק בקלות ראש בדברי אהבה עם אשה, flirt.



1 גיזיניוס סובר כי במקום אָהֲבוּ הָבוּ קלון מגניה (הושע ד יח), שאי אפשר להלמו, היה כתוב לפנים אהב הבו כמו חפר פר, פקח קוח, והוא פעל בבנין פעלעל, ובהוראת רבוי הפעולה, או להפך קלותה ודלותה וזלזולה, וכמו אדמדם, אספסוף.  ולסברה זו הסכימו גם קצת מחכמי הלשון החדשים, אעפ"י שאחרים הסכימו שזה שבוש וכפל מהפעל אהבו הקדם.  עכ"פ, עצם הפעל אֲהַבְהֵב הוא יצירה נאה, ולפי הקש הלשון העברית ורוחה, ויאות להשתמש בו להמושג שרשמתי בפנים, וכבר השתמשו בו בדבור ובכתב, וכן השם אהבהב. 


קישורית קבועה 

אַהֲדָה

§1, ש"נ, – נטיה טבעית לאדם, לדבר מהדברים, Synpathie; sympathy.



1 מן אהֹד.  השרש הזה לא נמצא בתנ"ך בלתי אם בשם עצם פרטי, אֹהַד בן שמעון (בראש' מו י), אֵהוּד בן גרא (שופט' ג טו), ואחד מבני בנימין (דהי"א ז י).  והנה דעת רוב בעלי השרשים היא, כי אהד הוא כמו אחד, ופרוש שם אֹהַד ואֵהוּד הוא מלשון אחדות.  אך דחק פרוש זה בולט ונראה לעין, כי אם אהד הוא כמו אחד למה איפוא נקרא אהוד ולא אחוד?  ועוד על פי רוב קראו את הילדים בשם שיש בו משמעת של חבה, של סמן טוב, וכדומה, ומה טעם לשם אחוד?  הן אמנם, מצאנו אֵחוּד בדהי"א (דהי"א ח ו) לאחד מבניו של בנימין, אך בהמקום המקביל בבראשית כתוב אחי, ואין ספק כי נוסחת בראש' היא האמתית.  והנה בערב' יש פעל הַאד (השרש הוא הוד) .  והַאוַד هَاوَد פרושו:  לבו נטה לאיזה אדם, היה לו רגש של רצון אליו, בלעז aympathisieren.  והשם מֹהַאוַדַה مُهَاوَدَة, נטית הלב, רצון, Sympathie.  וחלופים כאלה בצרופי אותיות השרש בין שתי הלשונות עברית וערבית הוא דבר מצוי, עי' למשל שרש אחז, ובערבית חוז, חאז.  ואולי זו היתה משמעת השרש אהד בעברית, ובהשם אֹהַד ואֵהוּד היתה הכונה ילד שהלב נוטה אליו.  ואם באמת יסוד שרשי נטית הלב לדבר הוא הצרוף אה עי' הערה לנאהב נוספה אולי ד ליסוד זה לגון מיוחד של נטיה זו.  מכבר נתקבלה המלה אהדה ואהוּד ונתפשט השמוש בהן בין מדברי עברית וגם בספרות בזמן האחרון.


קישורית קבועה 

אֲהָהּ

, — מלת קריאה לצער ויגון, ach! wehe!; ah! hélas!; alas! woe!‎: ויאמר יהושע אֲהָהּ אדני יי' למה העברת העביר את העם הזה את הירדן לתת אתנו ביד האמורי להאבידנו (יהוש' ז ז). וירא גדעון כי מלאך יי' הוא ויאמר גדעון אֲהָהּ יי' כי על כן ראיתי מלאך יי' פנים אל פנים (שופט' ו כב). ויקרע (יפתח) את בגדיו ויאמר אֲהָהּ בתי הכרע הכרעתני (שם יא לה). ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל אל המים ויצעק אֲהָהּ אדני והוא שאול (מ"ב ו ה). וישכם משרת איש האלהים לקום ויצא והנה חיל סובב את העיר וסוס ורכב ויאמר נערו אליו אֲהָהּ אדני איכה נעשה (שם יה). ויאמר אֲהָהּ אדני יי' הנה לא ידעתי דבר כי נער אנכי (ירמ' א ו). ואזעק ואמר אֲהָהּ אדני יי' המשחית אתה את כל שארית ישראל בשפכך את חמתך על ירושלם (יחזק' ט ח). ואמר אֲהָהּ אדני יי' המה אומרים לי הלא ממשל משלים הוא (שם כא ה). — ואהה ל: אֲהָהּ ליום כי קרוב יום יי' וכשד משדי יבוא (יוא' א יה). — ועם כי אחריה: ויאמר מלך ישראל אֲהָהּ כי קרא יי' לשלשת המלכים האלה לתת אותם ביד מואב (מ"ב ג י).


.
.
.

קישורית קבועה 

אָהוּב

*, ש"ז, לנק'  אֲהוּבָה, מ"ר אֲהוּבִים, אֲהוּבוֹת, - א) איש שאשה אוהבת אותו ואשה שאיש אוהב אותה, Geliebter-te; maitresse, amant; lover: למה שאול דומה לאשה שהיתה נתונה אצל אהובה ונשבעת בחיי בעלה (ילקוט שמעוני, ש"א קלט).  - ב) בכלל °מי שאדם אוהבו: האמת ואפלטון, שניהם אהובינו והאמת יותר חביבנו  (ר"י קמחי, הקד' ספר הגלוי). - ומשל: כמו שיֹאמר משל הדיוט יותר טוב אהוב בשוק מזהב בארגז (רלב"ג משלי כב א).  


קישורית קבועה 

אָהוּד

§1, לנק' אֲהוּדָה, מ"ר אֲהוּדִים, -דות, -- שהכל חשים אליו רגש של אהדה, של נטית הנפש, sympathisch; sympathique; sympathetic.



1 עי' הערה לאָהֲדָה.


.
.
.

קישורית קבועה 

אֶהְיֶה

1, – שֵׁם, כִנָּה אלהים את עצמו בו למשה בסנה, Name Gottes; nom de Dieu; name of God:  ויאמר משה אל האלהים הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלהי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו מה אמר אליהם ויאמר אלהים אל משה אֶהְיֶה אשר אֶהְיֶה ויאמר כה תאמר לבני ישראל אֶהְיֶה שלחני אליכם (שמות ג יג-יד).  – ואמר הפַיָּט:  אהיה אשר אהיה אשר כל חפצו פעל, הממית והמחיה מוריד שאול ויעל (ר"י הלוי, אשמור' יום ב', ישן אל תרדם, מחז' אויניון). והשם הזה אהיה הוא מקור המקורות ושרש השרשים והכל תלוי בו ואלו המקורות שנכללו בשם אהיה הם כ"ו למנין יהוה (ברית מנוחה י ג).



1 עתיד מן היה.  ודרשו חכמי התלמוד את השם הזה בדרך דרש וז"ל:  א"ל הקב"ה למשה לך אמור לישראל אני הייתי עמכם בשעבוד זה ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות אמר (משה) לפניו רבש"ע דיה לצרה בשעתה א"ל הקב"ה לך אמור להם אהיה שלחני אליכם (ברכ' ט:), אמר ר' אבא בר ממל אמר לו הקב"ה למשה שמי אתה מבקש לידע לפי מעשי אני נקרא פעמים שאני נקרא באל שדי בצבאות באלהים ביי' כשאני דן את הבריות אני נקרא אלהים וכשאני עושה מלחמה ברשעים אני נקרא צבאות וכו' הוי אהיה אשר אהיה אני נקרא לפי מעשי, רבי יצחק אמר א"ל הקב"ה למשה אמור להם אני שהייתי ואני הוא עכשיו ואני הוא לעתיד לבוא (מד"ר שמות ג).  – המקֻבּלים דרשו בו דרשות של סודות ורזים.  והחוקרים החדשים הסכימו בכללו לדעת רבי יצחק, אלא שאין להכריע אם זו היתה הוראת שעה או באמת היתה בזמן קדום שם האלהוּת אצל היהודים בצורה זו. ועי' ערך יה'.  ויש מפרשים גם אֶהְיֶה שבהוש' א ט:  כי אתם לא עמי ואנכי לא אֶהְיֶה לכם במשמעה זו:  אני לא אֶהְיֶה שלכם. 


קישורית קבועה 

אֲהִילָה

* 1, ש"נ, מ"ר אֲהִילוֹת, -- א) כללות ההלכות בענין טומאת אהל שבתלמוד: דאמר רבה בר נחמני אני יחיד בנגעים אני יחיד באהילות (ב"מ פו.). -- וכן שם המסכת בהתוספתא שנקבצו בה הלכות הללו אהילות. וכן שם מסכת זו גם במשניות המנֻקד' כ"י פרמה. -- ב) °שה"פ מן אהל: וטרם מתיחת אהילת סכוכו, מאז ועד עתה בשלם סוכו (קרוב' א סכות, עד לא מצוקי). -- ג) °כמו אהל: יורה שיש לשמש אהילה למעלה ולמטה (נוה שלום, אבר' שלום ח ו).



1 מן אֹהל, עי'  אֹהל.


.
.
.

קישורית קבועה 

אָהֵל

* , ש"ז, בכנ' אֲהֵלוֹ, אהילו, -- כמו אֹהֶל: חמוּר מכולן המת שהוא מטמא באָהֵל1 (כלים א ד).  חבית שהיא מלאה משקין וכו' ונתונה באָהֵל1 המת (שם ט ב).  אלו מטמאין  באָהֵל1 המת (אהל' ב א).  מצטרף אהילו עם אוהל המת (תוספתא שם יג יב).  ועל חצי הקב עצמות (הנזיר מגלח) ועל חצי לוג דם ועל מגען ועל משׂאן ועל אהילן (נזיר ז ב).  עצם כשעורה ועל מגעו ועל משאו אין ועל אהילו לא (גמ' שם נג.).      



1 כך מנֻקד במשנ' כ"י פרמה, ומזה הכנוי אהילו.


קישורית קבועה 

אָהַל

א. 1, פ"ע, עת' יֶאֱהַל, שכן, נטע אהליו, נסע עם אהליו, Zelt aufschlagen; dresser destentes; pitch tents : אברם ישב בארץ כנען ולוט ישב בערי הככר וַיֶאֱהַל עד סדם (בראש' יג יב).  ואמר המשורר: על הערוגות הידידים אהלו היום והגגות ליפים ישבו, כי צללו כלם בענפי עץ וכי רוחי בשמים בם בנשף ישבו (רמב"ע, תרשיש ג כ).

 נִפע', °נֶאֱהַל,  היה תחת אהל: קודם שנאהל באהל (רש"י נזיר מב:).  והשמש הנאהל מהכוכבים באמצע (נוה שלום ח ו), שהכוכבים לו כמו אהל.  ובהשאלה: זכור איומה הנקהלת, חופפה ובצלך נאהלת (יוצר א סכות, אנא הושיע נא).

 פִע', אִהֵל, עת' יַהֵל,  א) כמו אָהַל: לא תשב (ארץ בבל) לנצח ולא תשכון עד דור ודור ולא יַהֵל שם ערבי ורעים לא ירבצו שם (ישע' יג כ).   ב)* היה, עשה (את עצמו) כעין אהל על דבר: הנוגע בכחצי זית וּמְאָהֵל2 על כחצי זית (אהל' ג א).  האכר עובר ומרדעו על כתפו ואיהל צדו אחת על הקבר טימאו (שבת יז.).  איהל3 על מקצתו (של הדם שנשפך על הארץ) טהור איהל על כולו טמא (מעי' יז.).  °ובהשאלה: כבודו אִהֵל כהיום ברחמים מלך (ר"א קליר, אופן א ר"ה). 

 הִפע', *הֶאֱהִיל, עתי' יַאֲהִיל. א) כמו אִהֵל משמ' ב: הנוגע בכחצי זית ומאהיל4 על כחצי זית או נוגע בכחצי זית וכחצי זית מאהיל עליו (אהל' ג א ).  הכניס מקצתו (של העצם) מבפנים והבית מאהיל עליו (שם ד).  ומעשה באחד שהיה עובר ומרדע על כתיפיו והאהיל צידו אחד על הקבר וטמאוהו ( תוספתא שם טו יב). — ב) יוצא לשלישי, עשה שדבר יאהיל: המאהיל ידיו על האבן המנוגע בין מלמעלה בין מלמטה טהור (תוספתא נגע' ז ג).   ובהשאלה: יושב בסכה תמור נוה אהלו, טלול עצי עדן יאהילוֹ (ר"א קליר, תשורת שי, ב סכות).



1 הערה לשרש אחל  2 כך בכ"י פרמה.  3 ופרש רש"י : כגון ששחה על מקצתו.  4 במשנ' מנֻק' כ"י פרמה מְאָהֵל.


קישורית קבועה 

ב. ‏‏אָהַל

– קל לא נמצא.

– הפע', הֶאֱהִיל, עת' יַאֲהִיל, – כמו יהל: הן עד ירח ולא יַאֲהִיל1 וכוכבים לא זכו בעיניו (איוב כה ה).



1 רש"י, ראב"ע, רד"ק ואחרים, וגם רוב החדשים מפרשים פעל זה כמו יָהֵל, ואלף נוספה, אך קניג מפקפק בזה ונוטה יתר לפרש מן אֹהל


קישורית קבועה 

אָהָל

1, ש"ז, מ"ר אֲהָלִים, - א) אילן טוב הריח, Aloeholz; bois d' aloès; aloe wood : כַּאֲהָלִים נטע יי' כארזים עלי מים (במד' כד ו).  - ב) * מין צמח טוב הריח, נותן שרף חריף, aloés : במים (מותר האבל לכבס כסותו) ולא בנתר ולא באהל (מו"ק יז:).



1 לפי דעת ר"י בן גנאח הוא הנקרא בלשון ערבי צנדל.  אך רוב המבארים החדשים בסמָך על התרגום להשם אהלות ואהָלוֹת (עי' הערכים האלה), ובגלל דמיון המלות, סוברים כי העברים קראו אהל אהלים להאילן הנאדר מארץ הודו ואשר נקרא בלשון הודית אגהיל.


קישורית קבועה 

אֲהָלוֹת

1, -- שרף טוב הריח, מצמח האָהָל, Aloe: נרד וכרכם קנה וקנמון עם כל עצי לבונה מר וַאֲהָלוֹת עם כל ראשי בשמים (שה"ש ד יד).



1 עי' הערה שלפני זה. 


.
.
.

קישורית קבועה 

אֲהָלִים

1, -כמו אֲהָלוֹת: נפתי משכבי מר אֲהָלִים וקנמון לכה נרוה דדים עד הבקר משלי ז יז-יח.



1 עי' הערה לאָהָל.


קישורית קבועה 

אָהַם
° 1, פ"ע, עב' אָהֲמוּ, עתי' אֶאֱהַם, תֶאֱהַם, צווי אֱהַם, אֶהֱמוּ, – הוציא קול עמק מרב צער ויגון, ächzen; geindre; to moan: אההו ישרי אָהֲמוּ כשרי, איכה כמעט נטיו רגלי כאין שפכו אשורי (ר"א קליר, קרוב' לת"ב, אאביך). איכה אהמו בחופתנו את חרפתנו (ש"ע לת"ב, זכור איכה, מחז' רומני).


1 יצירת ר"א קליר מן המ, שהיא יסוד שרש המה, בתוספ' א בראש.


קישורית קבועה 

אֹהַר

* 1, ש"ז, מ"ר אֳהָרִים, - מצודה לדגים ועופות, כמין סל של נצרים רחב למטה וצר למעלה וכעין מסגרת בפיה שע"י נדנוד הדגים או העופות תסגר מעצמה, Reuse; espèce de nasse; snare, בארמית2.



1 לא נתברר מקורו.  הערוך אומר: ואוהרי פי' כמו אוחרי, הן עשויין מן חריות של דקל כדכתיב סלי חורי.  ע"כ.  אך זה דחוק.  אך בעצם משמעת מלה זו אין ספק, כנראה מירוש' המובא לקמן, וכן פרשוה ר"ח ורש"י, והערוך תאר פרטי צורת זה האהר, כרשום בפנים. - 2   מצודת חיה ועופות ודגים יש בהן משום גזל מפני דרכי שלום ר' יוסי אומר גזל גמור וכו' באוזלי ואוהרי כולי עלמא לא פליגי (שהוא גזל גמור) כי פליגי בלחי וקוקרי (גיט' ס:).  רב שרי לחייא בר אשי למיגדל אוהרי בחולו דמועדא (מו"ק יא.).  הוהרא שרי מיעבדינא במועדא לצוד בה דגים במועדא (ירוש' מו"ק ב פא:).


.
.
.

קישורית קבועה 

אוב

ממנו אוֹב, אוּב.


קישורית קבועה 

א. אוֹב

1, אֹב, ש"ז, מ"ר אֹבוֹת, – נאד ליין, גדול כגבה קומת אדם, gross. Weinschlauch; grand outre à vin; wine-skin:  כי מלתי מלים הציקתני רוח בטני הנה בטני כיין לא יפתח כּאֹבוֹת2 חדשים יפקע (איוב לב יח-יט).



1 לא נתברר מקורו.  בערבית משמש השם אַוְב أوْب במשמ' עב, ענן.  ואין להכריע אם יש איזה יחס בין אוב העברי ומלה ערבית זו. – 2 ת"י לגינין חדתין, מנחם במשמ' נאדות: אין למלה זאת דמיון בתורה אבל הענין יורה עליה וכו' הם נבלי יין הנבקעים מפני מליאותם ונפיחתם. ע"כ. ריב"ג כמו ת"י: חביות. רש"י וראב"ע כמו מנחם, וכן החדשים.


.
.
.

קישורית קבועה 

ג. אוֹב

*1, ש"ז, מ"ר אוֹבים, -- בית הצואר של חלוק וכדומה, הפתיחה בהחלוק שסביב הצואר: לא יכניס אדם את ראשו בתוך אובו2 ויקרא את שמע אם היתה אפיקרסתו חגורה לו מבפנים הרי זה מותר (תוספתא ברכ' ב יה).



1 לא נתברר מקור מילה זו.

2 כך גרסת הראב"ע בפרושו לאיוב (לא יט) אמר וז"ל : י"א שהוא (השם כאובות חדשים) בדברי רז"ל לא יכניס אדם ראשו תחת אובו. ע"כ. וכן בפרוש מעין גנים על איוב ובנוסחאותינו קובו, ובהוצאת צוק' חיקו, ופרש מעין גנים אובו: פי החלוק שהוא פתח הצואר.


קישורית קבועה 

א. אוּב

1, ש"ז, מ"ר אוּבִים, - כל אחד ואחד מהפרות הקטנים כעין כדורי קטנים, כמו התות, האוג, וכדומה, Beere; baie; berry : הסיאה והאיזוב  והקורנית ׁ(חיבים במעשר) משיניצו וכל האובין2 אדומים משיניצו3 (תוספתא מעש"ר א ד).



1 משק' אוּג, תּוּת, ולא נתברר מקורו. -

2 כך בנוסח' הדפוס', וכן בכ"י וינה.  ובכ"י ארפ' הוצ' צוק"מ האיבין.  ורד"פ בחסדי דוד הגיה האזובים במקום האובים, אבל הגר"א לא הגיה, וכן הרש"א במנח' בכור' הניח הגרסה האובים, אך אינו מפרש מה הם.  לוי הביא מלה זו בערך אֵב, ותרגם Pflanzen, וכן דר' שוַרץ בתוספתא שלו: צמחים ופרחים או ענפים רבים ואוב או איב לשון מקרא היא עודנו באבו.  ע"כ.  וקשה למה אחזה התוספתא כאן בשם לא רגיל זה?  ועוד שנראה ברור כי הכונה בכאן היא לסוג מיוחד ולא לצמחים בכלל. והנה בבה זו של התוספתא היא הוספה על מה ששנו בהמשנה מעשר' א ב: האוג והתותים משיאדימו וכל האדומים משיאדימו.  וע"ז הוסיפה התוספתא וכל האובין  האדומין.  ולכן נראה שהכונה היא למין פרות דומין לאוג ותות , שהם גרגרים.  ולא נתברר לי אם יש איזה יחס בין מלה זו, אוב, ובין השם הערבי לכל מין פרי הגרגרים חַבּ حؘب.  כי אין סתירה ממה שהשם חבּ הוא מהכפולים, כי אפשר שגם אוב הוא מהכפולים, כמו חום וכיוצא בו בכתיב התלמודי.  ובמקור השם הערבי חבּ לגרגר יש לפקפק קצת, מפני שתמוה הוא איך נסתעפה משמעה זו מהמשמעה העקרית של שרש חבב בערבית, כמו בעברית: חִבּה, ואפשר שהוא משרש הבב אחר (ונוטה לזה גם פרופ' דלמן), וממנו נגזר אולי גם השם אוב שלנו.  - 

3 כן בנוסח' הדפוסים ובכ"י ארפ' הוצ' צוק' משיכינו, ובכ"י וינה משייבינו.  ואפשר שגרסה זו האחרונה היא הנכונה וצ"ל משיבינו וממנו נשתבש שבוש קל בכ"י ארפ' משיכינו, ונשתבש עוד יותר בנוסח' הדפוס משיניצו.  והוא אולי פעל מיוחד בעברית להתחלת התאדמות האובים, ודומה לשמוש פעל בין בערב' בנוגע לאילן: בַּיַּנ אלשג'ר بؘيؘّن الشَّجَر, התחיל להוציא עלים, ואולי מזה גם: בטרם יבינו סירותיכם וכו', ועי' בִּין.


קישורית קבועה 

ב. אוּב

עי' איב.


.
.
.

קישורית קבועה 

אוּג

*1, ש"ז, מ"ר אוּגִים, --שֵׁם אילן וגרגריו הנותנים צבע אדום, Sumach; sumac; rhus: ובאילן האוג והחרובין האגוזים והשקדים וכו' (פאה א ה). וביהודה האוג והחומץ שביהודה והכסבר (דמאי א א). האוג והתותים משיאדימו (מעשר' א ב). 



1 כך נקד צ"ד, וכך הקריאה הרגילה של ספרדים ואשכנזים. וכן במשנ' המנקּ' הנדפסות, ודיס' בלשון רבנן אֻג, וכן קוהוט. לוי אוֹג, וכן לֶו, שהצ"מ. בסור' אוגא, ופרש בר עלי: אילנא דסומקא, שג'רה אלשמאק. וכן הערוך: אילן ושמו בלשון ישמעאל בטיית אלסומק ובעליו מתקנין העורות שקורין קורטביש ואילן העולה מאליו ביער הוא ופריו דומה לשני תולעת ומבשלין אותו וחמוץ הוא ומאדים התבשיל. עכ"ל. והרמב"ם בפי' המשנה פאה המובא בפנים אומר וז"ל: אוג הוא הסומאק אשר בארץ הצבי והוא צמח שיעבדו בו העורות. ובפירושו לדמאי א א: והאוג נקרא סומאק של ארץ ישראל והם אילנות עושין אשכלות אדומות ויאכלום.


.
.
.

קישורית קבועה 

אוֹגִירָה

°1 – סימן לשבע מלים שבאו בהן בגד כפת רפויות אחרי אהוי שלא כדין: בג"ד כפ"ת ואוי"ה בדגש ורפי וכו' רפין לעולם חוץ מן אוגירה  ופסיק ודחיק ואתי מרחיק וכו' וזה הוא פירושן אוגירה יש בה שבע מלות ארבעה מהם בשירת הים (א, יא, יו, כא) וחד בירמיה (כ ט) וחד בישעיה (נד יב) וחד בדניאל (ה יא) (הורית הקורא 78). ואין על תיבה ראשונה אלא משרת והן בדגש ונקראין אוגירה ואין להם טעם אלא קבלה היא ביד הסופרים (שם 79). ארבע מלין בשירת הים משמש לשון אוגירה (מסור' גינזב' אות נ).



1 י' דרנב' בהערותיו שער כי בספר שהעתיק ממנו בעל הורית הקורא כלל זה היה כתוב בערבי' או ע'ירה, שר"ל או זולתן, וטעה בעל הורית הקורא וחשב כי זה סימן להמלים האלה. זה מחֻדד, אך קשה לחשד את בעל הורית הקורא בקלות דעת כזו ובבוּרוּת גסה כזו. וכבר חזר בו דרנב' בעצמו מהשערה זו במאמרו REJ IV 276, מפני שמצא המלה אוגירה בקבץ כללי המקרא בערב' בראש חומש תימני כ"י, כתוב שם וז"ל: פאמא אל אוגירה תפסירה אלגאמעה פהי פי סבע מואעצ'ה לא גיר פי ג'מיע אלמקרא. ע"כ. ובעבר': אמנם האוגירה ופרושה קבוץ, והיא בשבעה מקומות לא זולת במקרא. וכן היא נמצאת בהמסורה הוצא' גינזב' שהובא בפנים. ומוכח שזה סימן אמתי שהיה בקבלה בידי הסופרים לשבעה המקומות שבאו בהם בגד כפת דגושים אחרי אהוי שלא כדין. ומ"מ גם הפרוש שנתן הקבץ שהביא דרנב' במאמרו הנזכר להמלה אוגירה, במשמ' קבוץ משרש אגר, אינו מספיק, ולא נתקררה בו גם דעתו של דרנב', ואעפ"י שדר' בכר (REJ XXIII 242) נטה לפרוש זה, כבר דחה אותו דר' פורגס (במאמרו שם XXV, 148) בטענות נכונות. אך לא פחות רחוק וזר גם פרושו של דר' פורגס שפרש אוגירה – מצודה, סוללה, מפני שמצא כי בעל טעמי המקרא נשתמש במליצה: נשפך עליו כסוללה להדגיש האות. והנה כבר הרגיש י' דרנב' במאמרו הנזכר, כי במלה זו אוגירה נמצאות ארבע אותיות אהוי, ושער כי הן ד' האותיות המבטלות דגשות בגד כפת, רק לא עמד על כונת שאר שתי האותיות גר שבאוגירה, והשערתו כי פרושן הוא גֵר, זר, היא באמת זרה מאד. אבל בעצם הענין נראה לי כי דרנב' מצא את פתרון החידה. כי אוגירה איננה צורה דקדוקית, וזה מעיד כי בכאן צרוף של אותיות שנצטרפו כך כדי שתהיה להן איזו משמעה כדי להקל על הזכרון, וצרופים לזכרון כמו זה היו מצוים אז, כמו מנצפ"ך וההרכבות מאותיות השרשיות והשמושיות, וכיוצא בהן. והנה אוגירה הוא סימן לשבע מלים שהן נזכרות בכל מקום בשתי קבוצות, קבוצה אחת של ארבע מלים שבשירת הים וקבוצה אחת של שלש מלים שבמקומות אחרים, ואם נניח כי להקבוצה של שלש מלים רומזת האות ג שבאוגירה , הדבר ברור כי במקום ר שבמלה זו צ"ל ד לקבוצה האחרת, ואפשר שהסימן היה בתחלה אהוי ג ד, ור"ל בשלשה ובארבעה מקומות בגד כפת דגושות אחרי אהוי לא כדין, וצרפו האותיות הללו למלה אחת אוגידה כדי שיהיה לה משמע' אגודה, ועפ"י שבוש קל  ר  במקום  ד  נעשה אוגירה, ובהיות שגם באוגירה  מצאו משמעה, והיא של קבוץ, לא הרגישו בהשבוש, ונתקבל ונקבע הסימן בצורה זו.  – ובדבר  סבת דגשות בגד כפת של אוגירה, רואה אני את דברי דרנבורג שם, שאמר שאעפ"י שבעל הורית הקורא ובעל קבץ הכללים אומרים שניהם כי אין לה טעם, אפשר שסבת הדבר היא כי בארבעה מקומות הכף הדגושה אינה נבדלה אלא באות אחת, ובשני מקומות יש שלש מלים קטנות מתחילות בכף וגימל, ולכן הרפו רק את הכף האמצעית, ובמקום אחד רק אות אחת מבדלת בין הכף ובין ב. בכלל נכונה דעתו של דרנבורג, כי אין לחשד את בעלי המסורה שקבעו קריאת המלים בתנך ברצונם הפשוט בלי טעם וסבה לדבר, כי הנקוד שקבלנו מבעלי המסורה בכללו מעיד עליהם שהיה להם חוש דק מאד בהכרת המלים בלשון העברית, והיו זהירים בזהירות רבה למסר את ההברה, שהיתה חיה בימיהם, בכל דקדוקה.


קישורית קבועה 

אוֹגֵר

°, ש"ז, מ"ר אוֹגְרִים, --אדם האֹגֵר ומקבץ יחד: ויהי בארבע עשרה שנה ומאתים ואלף מיום נחתום חזון ונביא ויכתוב האוגר את הספר הזה (רסע"ג, הקד' העבר' להאגרון, הוצ' דר' הרכבי).


.
.
.

קישורית קבועה 

אוּדִין

* 1, (אודייני, =נא, אודניא), ש"ז, — לוח רחב או לוחות מחֻברים יחד, בלי כרעים מתחת ישמש למשכב על הקרקע או לכסוי על איזה דבר וכדומה: Planke; planche; plank: נטלה קצרה (של מִטָּה) ושתי כרעיים טמאה מפני שהיא כשירי מטה מיטה וישן עליה אם מתחילה עשאה לכן טהורה מפני שהיא כאודניא2 (תוספתא כלים ב"מ ח ו). ישב על גבי מטה על גבי כסא על גבי3 אודייני4 גדולה מכולן אמרו אפילו על גבי קרקע לא יצא ידי חובתו (מו"ק כא.). הישן על גבי ספסל או על גבי5 האודיינא חייב במטה כפויה (מס' שמח' א).



1 משק' תופין, שופין, ועי' הערה לאוּבִיל. מקור המלה אינו ידוע, ועי' הערה לקמן. — 2 כך בתוספתא כ"י אירפ' הוצ' צוק', ובנוסח' באדוניא, והגר"א הגיה בארונות. — 3 גרסת הרי"ף, והיא העקר. וטעה לוי שהביא אודייני גדולה, כי המלה גדולה שיכת להמלה מכולן. — 4 כך גרסת הספרים שלנו. ויש גרסאות אחרות אורייני, אודיני, אדוניא, וכדומה, וכמו רוב הגרסאות כן רבו הפרושים. ר"ח והערוך בשמו ורש"י במו"ק פה פרשו מכתשת גדולה, ובעל המחקר על מס' אבל בספרי השנה של בריל (Brülls Jahrb. I, 54) הביא ראיה כי המדוכה היתה משמשת לישיבה מהמאמר על מדוכה זו ישב חגי. וכן לעמידה: כפי אסיתא וקום עלה (מו"ק כב:). (להשערת נורברג שם עפ"י לשון סורית אודנא-אהל אין מקום פה). אבל מה ראו חכמים להזכיר מכתשת ולא כלי אחר? ובב"ב קמד. לא הניח להם אביהם אלא אודייני פרש"י וכן רגמ"ה בור וכסויו, ותוספ' שם הביאו גרסה אחרת אידווני ופרשו ספסל גבוה. וכן ר"י גיאת: שלחן גדול שעומדים עליו. להרמב"ם היתה כנראה הגרסה אורייני ופרש ארון. והנה משלשה המשכבים הנזכרים בכאן ובשמח' יא: כסא או ספסל, ואודייני, וקרקע, נראה כי אודייני הוא משכב נמוך מכסא וגבוה מקרקע. וכן נראה מהתוספתא שאם נטלה מהמטּה קצרה ושתי כרעים, וכו' ובכן קצה אחד נוגע בקרקע, היא כאודניא. ואפשר שבמשכב כזה השתמשו שומרי השדות כדי שלא לשכב ע"ג הקרקע מפני הטחב, וכשהיו נשכרים לבעלי השדה היו מביאים האודייני שלהם, וזהו מה שאמרו בגמ' (ב"ב שם) שאני אודייני דלנטירותא הוא דעבידא, ויהיה דומה פרוש זה לפרושו של ר"י גיאת ור"ת שם שפרשו כמו"כ אודייני כלי תשמישו של השומר. ואולי עקר משמ' אודייני אינו משכב נמוך אלא כל שטח של לוחות, וישמש למשכב או לכסוי, כגון לכסות בו בור וכדומה. ור"ש בר"ש בספ' המליצה (הוצ' דר' בכר, 37) פרש כסא קטן, וגרס אדינה. ובדבר מקור המלה לא נתקררה דעתי בכל מה שאמרו לוי וקוהוט ויסטרוב וקרויס. — 5 בספרים שלנו: אוֹ ע"ג מטלתא דכרמא אודייני. אך הגר"א הגיה והשמיט את שתי המלים מטלתא דכרמא, וכן היתה גרסת הרמב"ן ויתר הפוסקים ונראה כי הן פרוש שהוסיף לומד על הגליון ונכנסו אחרי כן בתוך גוף המאמר.


קישורית קבועה 

אוּדָן
° 1, ש"ז, מ"ר אוּדָנִים, – כלי ימלאוהו מים יכנס בו אדם וירחץ בו גופו, וישמש לכבוס בכלל, Wanne; baignoire; bath: ורחצי את בגדיך בְּאוּדָנַיִךְ (עזרא הבבלי, תוכח' מוס' ט).


1 בארמית: ר' זירא הוה יתיב באודנא דמיא בי מסותא (ברכ' כב.). חזייה (עולא) לרבה בר רב הונא דיתיב באודנא (גרסת הערוך, וכן בכ"י, ד"ס, ובנוסח' במקום הראשון אגנא, וכאן אוונא דמיא) (שבת קנז:). ולא נתברר מקורו, והמשקל אוּלָם, כּּוּמָז.


קישורית קבועה 

אוה

1, ממנו אִוָּה, אַוָּה, מַאֲוָה, תַּאֲוָה, °אִוּוּי.



1 שרש שמי, אך בשאר הלשונות לא ממש כמשמעתו בעברית, וכבר העירותי (בהערה לאהב), כי נראה שבלשוננו משמש צרוף אה... לנטית הלב. בערב' ההמונית יאמרו עַ'וַי במשמעות אוה בעברית.


קישורית קבועה 

אִוָּה

פ"י, - חפץ בחזקה בדבר מה, begehren,  wünschen; désirer, convoiter; to wish for : כי תְאַוֶּה נפשך לאכל בשר (דבר' יב כ). - ובלי ל אחריו: ונתתה הכסף בכל אשר תְּאַוֶּה נפשך בבקר ובצאן וביין (שם יד כו). קטר יקטירון כיום החלב וקח לך כאשר תְּאַוֶּה נפשך (ש"א ב יו). ויאמר אבנר אל דוד אקומה ואלכה ואקבצה אל אדני המלך את כל ישראל ויכרתו אתך ברית ומלכת בכל אשר תְּאַוֶּה נפשך (ש"ב ג כא). - ובעָבר: אין אשכול לאכול בכורה אִוְּתָה נפשי (מיכה ז א). - וביחס לדברים מפשטים: נפש רשע אִוְּתָה רע (משלי כא י). - ובלי נָשׂוּא אחריו: והוא (אלהים) באחד ומי ישיבנו ונפשו אִוְּתָה ויעש (איוב כג יג). - ובלי השם נפש: כי בחר יי בציון אִוָּהּ למושב לו זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אִוִּיתִיהָ  (תהל' קלב יג-יד). - ובתלמ': שאיוו אלוהות הרבה (סנהד' סג.).- ועתיד °מקֻצר: יְאַו היות כתר לראשם (רמב"ע, דיואן). וחברתו יְאַו כל שר ואוזן (שירי מ' אדרעי, לקו"ק צ). - וכבר השתמשו מקצת הסופרים בזמננו בפעל זה קצת בענין אחר במשמ' אִחֵל, ואמרו למשל: °אִוָּה לפלוני שנה טובה, אני מְאַוֶּה לך כל טוב: ומקירות לבי אברכהו ומאוה לו כי לא תהיה יגיעתו לריק (רח"י פאלק, הסכ' לס' ד' כוסות). - ואינו נכון.

- הִתפ', הִתְאַוָּה, - התעוררה בקרבו תאוה, היתה לו תשוקה לדבר,  begehren, sich sehnen;dèsirer, soupirer après; to wish : והאספסף אשר בקרבו הִתְאַוּוּ תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכלנו בשר (במד' יא ד). ולא תִתְאַוֶּה בית רעך שדהו ועבדו (דבר' ה יח). וַיִּתְאַוֶּה דוד ויאמר מי ישקני מים מבאר בית לחם (ש"ב כג יה). - ובינ': כי שם קברו את העם הַמִּתְאַוִּים (במד' יא לד). מִתְאַוָּה ואין נפשו עצל ונפש הרצים תדשן (משלי יג ד). - ועם את אחריו: הוי הַמִּתְאַוִּים את יום יי' למה זה לכם יום יי' הוא חשך ולא אור (עמוס ה יח). ועתי' מקֻצר יִתְאָו: וְיִתְאָו1  המלך יפיך (תהל' מה יב).  וְיִתְאָו1 דוד ויאמר מי ישקני מים (דהי"א יא יז). - ועם ל אחריו: אל תלחם את לחם רע עין ואל תִּתְאָו2 למטעמתיו (משלי כג ו). אל תקנא באנשי רע ואל תִּתְאָו2 להיות אתם (שם כד א). - ובתו"מ: להמ הדבר דומה לאחד שהיה מתאוה לבנים ונולדה לו בת נודר בחייה (מכי' בא, טז). אין אנו יודעים אם לוט נתאוה לבנותיו אם בנותיו נתאוו לו (מד"ר בראש' נא). - הִתְאַוִּיתֶם (במד' לד י),תאו



1 כך, באלף קמוצה, לפי עדות הרד"ק (מכלול דף קיח), וכן במקראות גדולות דפוס ראשון. וטעם קמצות זו לפי דעת הרד"ק מפני פעולת ההקש של צורת ידיו, רגליו, וכיוצא בזה (בקצת כ"י כתוב ויתאיו. - קניג). אולסה' ובטכר מזכירים נקוד זה ואינם נותנים טעם לדבר. שטדה רואה בזה פעולת הוו שסגולתה להאריך קול הפתח שלפניה, וכן קניג. גזניו' קויץ מפקפק. והעיד גורצי במ"ש לדהי"א יז כי במקצת ספרים מדויקים הוו בפתח והוא מסכים לזה, וכן בֶר חולק על קריאת אָו ומחזיק בקריאת אַו. - 2 כך במק"ג הראשני'.


קישורית קבועה 

אַוָּה

1, ש"נ, סמי' אַוַּת, בכנ' אַוָתִי, – תשוקה ורצון לדבר מה, Lust, Begehren; plaisir, désir; lust: בכל אַוַּת נפשך תזבח ואכלת בשר (דבר' יב טו).  ועתה לכל אַוַּת נפשך המלך לרדת רד ולנו הסגירו (את דוד) ביד המלך (ש"א כג כ).  בְאַוָּתִי ואסרם (הוש' י י).  – ולתאוה בין זכר ונקבה: פרא למד מדבר בְּאַוַּת נפשו שאפה רוח תאנתה (ירמ' ב כד).



1 מן אָוָה.  והנה קצת חכמי הלשון סוברים כי נמצא גם משקל זכר, אַו, אָו במשמע' זו: אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין ולרוזנים או שכר (משלי לא ד), שכד הוא הכתיב (כך בַט' וקניג), אבל יותר מסתבר להגיה אל שכר. 


קישורית קבועה 

או"ה

או"ה, — ר"ת : אסור והתר.


קישורית קבועה 

אוֹהֵב

אֹהֵב, ש"ז, בכנ' אוֹהֲבִי, אֹהֲבִי, אוֹהֲבְךָ, אֹהֲבְךָ, בנק' אוֹהֶבֶת, בכנ' אוֹהֲבְתִּי, אֹהֲבְתִּי, אוֹהֲבְתְּךָ, מ"ר אוֹהֲבִים, אֹהֲבִים, אוֹהֲבוֹת, אֹהֲבוֹת, – א) מי שאֹהֵב את חברו, ידיד Freund; ami; friend: נאמנים פצעי אוֹהֵב ונעתרות נשיקות שונא (משלי כז ו). אש רעים להתרועע ויש אֹהֵב דבק מאח (שם יח כד). ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אֹהֲבִי (ישעי' מא ח).  הלא אתה אלהינו הורשת את ישבי הארץ הזאת מלפני עמך ישראל ותתנה לזרע אברהם אֹהֲבְךָ (דהי"ב כ ז). אֹהֲבַי ורעי מנגד נגעי יעמדו וקרובי מרחק עמדו (תהל' נח יב). וישלח (המן) ויבא את אֹהֲבָיו ואת זרש אשתו (אסת' ה י). – ואמר בן סירא: לאוהב אמונה אין מחיר ואין משקל לטובתו (ב"ס גני' ו יה).  אל תמיר אוהב במחיר ואח תלוי בזהב אופיר (שם ז יח). אל תטש אוהב ישן כי חדש לא ידועיך יין חדש אוהב חדש וישן אחר תשתינו (שם ט י). – ובתו"מ: האוהב והשונא (פסול לעדות).  אוהב זה שושבינו (סנה' ג ה). מי שזכה בקטורת היה נוטל את הבזך מתוך הכף ונותנו לאוהבו או לקרובו (תמיד ו ג).  נראין כאוהבין בשעת הנאתן (אבות ב ג). שלשה אוהבין יש לו לאדם בחייו בניו וממונו ומעשיו הטובים (פדר"א לד). – ובסהמ"א: כשיריבו האוהבים יתישבו (ישמחו) האויבים (Brülls Jahrb.  VII, 24).  אמר החכם האוהב הנאמן מי שהתנדב לך בממונו בעת רצונך ובנפשו בעת צרתך (מבחר הפניני', בחינ' האוהבים). אמר החכם שני דברים אין בעולם יותר מעטים מהם ובכל יום ויום יוסיף מעוטם ממון מהתר שתוציא אותו לשם שמים ואוהב נאמן שתבטח בו (שם, אבדת אוהב הנאמן).  ושמע איש לגיטפשון החכם מתפלל לאל לשומרו מאוהביו וכו' (רשב"ץ דורן, מגן אבות א ו). וכן אמרו החכמים האוהב אחד הוא או הוא או אתה (שם).  ואמר החכם ד' דברים טובים יותר כשהם ישנים מחדשים היין והדג והשמן ועל כולם האוהב (ר"י מודינא, צמח צדיק ד). – ב) *איש אוהב אשה. Liebhaber; amant; lover: אוהבתו באת ואינה מוצאה אותו וכו' אוהבה בא ואינו מוצא אותה (ירוש' ע"ז ב מ ג). משל לאשה שהיתה אצל אוהבה ונשבעת בחיי בעלה (מד"ר ויקר' כו). ראו כמה חכם אדוני המלך ידע שנתתי עיני באחר ידע שיש לי אוהב ונתן לי את הגט (מדרש תהל' קלט א).


קישורית קבועה 

אוה"ח

-- ר"ת: אור החיים.


קישורית קבועה 

אוה"ע

-- ר"ת: אומות העולם.


קישורית קבועה 

אוה"שׁ

-- ר"ת: אוצר השרשים.


קישורית קבועה 

אִוּוּי

°, ש"ז, — שה"פ מן אִוָּה : או דרך הבנה וידיעה וכו' או דרך אִוּוּי וחמוד (הורי' הקורא 15). — ואמר הפיטן: וחָן בשלם סכו וכו' בבית בחירתו באהל אִוּוּיוֹ (ר"א קליר, א' סכות, אז היתה). זועמו באִוּוּיָם וממאוים נוסחו, זורו באפסים ולא נחו (סליח' ה' עי"ת, אזון תחן).


.
.
.

קישורית קבועה 

אוֹזֵן

°, ש"ז,--מי שמחבר שירים שקולים: וחברתו יאו כל שר ואוזן (משה אדרעי, לקוטי קדמ' צ).


.
.
.

קישורית קבועה 

אוֹיָה

1, -- כמו אוי: אוֹיָה לי כי גרתי משך שכנתי עם אהלי קדר (תהל' קכ ה). -- ואמר המקונן: אצבעותי שפלו, ואשיותי נפלו, אוֹיה, בני ציון גלו, וכל אויבי שלו, אוי מה היה לנו (קינות לתשעה באב, אצבעותי).



1 ה נוספה לשגב המושג, ומלעיל.


קישורית קבועה 

אֱוִיל

1, שת"ז, לנק' אֱוִילָה, מ"ר אֱוִילִים, אֱוִילוֹת, — אדם שאין לו שכל ודעת, närrish; sot; foolish: באו ימי הפקדה באו ימי השלם ידעו ישראל אֱוִיל הנביא משגע איש הרוח הוש' ט ז. כי אֱוִיל עמי אותי לא ידעו בנים סכלים המה ולא נבונים המה ירמ' ד כב. חכם לב יקח מצות וֶאֱוִיל שפתים ילבט משלי י ח. — וכמו שֵׁם: דרך אֱוִיל ישר בעיניו ושמע לעצה חכם שם יב יה. בפי אֱוִיל חטר גאוה ושפתי חכמים תשמורם שם יד ג. כי לֶאֱוִיל יהרג כעש ופתה תמית קנאה (איוב ה ב). — ומ"ר:אך אֱוִילִים שרי צען חכמי יעצי פרעה עצה נבערה ישע' יט יא. חכמה ומוסר אֱוִילִים בזו משלי א ז. — *ומשל: אם תכתוש את האויל במכתש של חרשים פסיקתא דר"כ, שקלים. אויל מפתח יביט אל בית פרקא דרבינו הקדוש בשם בן סירא. — ולנק' °אֱוִילָה: ולשון נקבה על ההקשה אוילה ע"מ גביר וגבירה ([מקור:ריב"ג. שרשים, ערך זה]]. — °אֱוִיל חַשֶק: אלך כמתהולל בלי לבב עד כי אויל חשק קראוני רמב"ע, תרשיש ד.

 אִוֶלֶת, תכונת אדם אויל, אשה אוילה. — * אָטוּם, אֲטוּם הלב, אֲטוּם הנפש, * אֲטימוּת הנפש. — אָרוּךְ, כינוי לאויל, והשם °אֹרֶךְ.

בְּהֵמָה. — בּוּר. — *בּוּרַך, אדם בלי דעה. — בַּעַר, נִבְעַר כבהמה. — *בֻּרְכָּה, דבר אולת, שאין בו טעם, ספור דברים בטלים שמספרים לאדם.


°גַלְגָל, כנוי לאויל. — * גֹּלֶם, אדם שאינו מבין מדעתו לעשות מאומה, וצריך לצוות לו כל דבר.

דַּעַת, קל הדעת, חסר דעת.

הֶבֶל, הֲבֵל הֲבָלִים. — מַהְבִּיל, אוחז, מאמין בהבלים.

חֲמוֹר, כינוי לאויל.

טֻמְטֻם, מטמטם המוח. — *טַעַם, דברים שאין להם טעם. — *טִפֵּש, אויל גדול בלי כל דעת. — °טִפְּשוּת.

יאל, נוֹאָל, היה אויל.

כְּסִיל, מי ששכלו עצל, אויל.

מוֹחַ, *אין לו מוח בקדקדו.

סַגְרִיר, °נולד ביום סגריר. — סָכָל, אדם חסר כל ידיעה. — סִכְלוּת. — *סָכִיס, *סַכְסָן, בלי דעת.

עִוֶר. —  * עָנִי, בדעת.

פֵּתִי, קל הדעת. — * פֶתִי שָחוֹר, כנוי של חבה.

שִגָעוֹן, מְשֻגָע. — *שוֹטָה, *שְטוּת.  — שֵכֶל, חֲסַר שֵכֶל, נֶגֶד הַשֵכֶל, עָב הַשֵכֶל, צַר שֵכֶל, קְצַר שֵכֶל. — *שוּפְטָנִי, פתי, אדם בלי דעת.

*תָּמִים, מי שאינו ערום, מי שמאמין מה שאומרים לו. — *תְּמִימוּת. — *תָּרָד, *תָּרוֹד, *תָּרוֹר, תָּרָר, שוטה, מבוהל.



1 משקל אֱלִיל. מלה עברית ואין לה חבר בלשונות האחיות.


קישורית קבועה 

אֱוִילִי

שת"ז, לנק' אֱוִילִית, מ"ר אֱוִילִיִים, אֱוִילִיּוֹת, - תאר מגֻבר ומנֻחץ מן אֱוִיל, ור"ל אויל מאד, sehr närrisch; très sot; foolish : ויאמר יי' אלי עוד קח לך כלי רעה אֱוִילִי כי הנה אנכי מקים רעה בארץ הנכחדות לא יפקד הנער לא יבקש והנשבּרת לא ירפא (זכר' יא יה-יו). - ואמר המשורר: הוי פרחח אוילי בן חסר טעם (יל"ג, משלים א יח). - °וללא בע"ח: אגב אעירך יקירי על דבר אחד אוילי שנהג ר"ש בלוך בכל הספר (ריב"ל, באר יצחק כג).   


.
.
.

קישורית קבועה 

אֲוִירוּת

°, ש"נ,--כמו אֲוֵירִיּוּת: ולזה כשהוא מצטנן הוא מתדקדק ומשתחר לפי שיצא ממנו האוירות ולא נשאר ממנו אלא המימיות (רשב"צ דורן, מג"א ג ד).


קישורית קבועה 

אַוֵּירִי

°1, אֲוֵירִי, אַוִּירִי, אֲוִירִי, ת"ז, לנק' אַוֵּירִית, אֲוֵירִית, אַוִּירִית, אֲוִירִית, מ"ר אַוֵּירִייִם, אֲוֵירִיִים, אַוִּירִיִים, אֲוִירִיִּים, אַוֵּירִיּוֹת, אֲוֵירִיּוֹת, אַוִּירִיּוֹת, אֲוִירִיּוֹת, - דומה להאויר, שיש בו מטבע האויר וסגולותיו, luftig, Luft...; aérien; airy : וחבר (אלהים) אליו (לגןף האדם) עצם רוחני אוירי דומה לרוחניות האישים העליונים וזה העצם הוא נפשו (חו"ה, הבחינה ה).  - ולנק' אוירית: הצורה האוירית (ראב"ד, אמונ' רמה א ב ).  החלק השני (של החמר הראשון) קבל צורה אוירית ונהיה בה יסוד האויר (ר"י א"ת, רוח חן ז).  ויש מי שחשב שהמלאכים יתלבשו בגופים אויריים ושיתעבו בקרבתם לבני אדם (ר"י אברבנאל, וירא).  להם רצון ושמחה עם נדיבות גבורה ואהבה ליסוד האַוֵירִי2 (בתי הנפש והלחש', כ"י פריז).  קצת לצורה האשיית וקצת המימית וקצתו האוירית וקצתו הארצית (ר"מ נרבוני, מו"נ א עב).  הרקיעים התחתונים שכולם מגשם זך אוירי (רמ"ע מפאנו, אמר' טהור', העתים ט ).  המקומות האויריים (רשב"צ דוראן, מג"א ג ד).  וכשהוא (העץ) מתעשן יוצאים ממנו חלקים אויריים (שם ב א).  (המזל) אשיי או מימיי או אויריי (ר"י מטוליטילא, משפ' הכוכב' ד). - ובמשמ' של האויר: וכבר כתבו בזה הטבעיים שמלהט השמש כשיתרשם בלחות האוירי שנתחדש מהמטר תראה הקשת (ר"י אברבנאל, ש"ב כב).  יש מי שאמר שהגופים בזמן התחיה לא יהיו מרכבים מהפכים אלא יהיו אויריים דקים וקלים (הוא, נחל' אבות, תחי' המתים).  המים הנמצאים מכח העב האוירי והאד מכח הליחות (ר"מ קורדובירו, אילימה א א ז). - ומ"ר: מהסבות האויריות המתהפכות מהקיץ והחורף על האדם (ר"י אברבנאל, בראש').  - ובמשמ' שמדֻבר בו אדות האויר: ואם למדת הפרשה עברי, הראית ספר האוירי (עמנ', מחבר' ח ).



1 אויר, בדבר הנקוד. - 2   כך מנֻקד שם, אך הנקוד כנראה יותר חדש מגוף כתב היד.


קישורית קבועה 

אַוֵּירִיּוּת

°, אֲוֵירִיּוּת, אוִּירִיּוּת, אֲוִירִיּוּת, -- תכונת גוף אוירי: כי הם (השדים) נעלמים מעיני בני אדם לדקותם ואויריותם (ר"י אברבאנל, וארא). שיסודם (של השדים) הגובר הוא האישיות והאויריות (נוה שלום ב א). והאויריות והמימיות בנערים יותר והעפריות בישישים וזקנים (קאנון א א, השנים).


.
.
.

קישורית קבועה 

אוֹכִיל

1, ש"ז, - דבר מזון, אֹכל, Speise; nourriture; food : ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על  זרועותיו ולא ידעו כי רפאתים בחבלי אדם אמשכם בעבתות אהבה ואהיה להם כמרימי עֹל על לחיהם ואט אליו אוֹכִיל2 (הושע יא ג-ד). - והשתמשו קצת הסופרים במשמ' אֹכל סתם: ויט אליו אוכיל לבעבור ינחה את בניו במעגלי תורה (ר"ש בלוך, מכתב, אוצה"ס ד).ִ



1 כל מרי הדקדוק שלנו, ריב"ג (בספר הרקמה), רד"ק (בשרשים), ר"י דוראן (אפודי), אברהם הבלמשי, וכו' החליטו כי היה בעברית הקדומה משקל פועיל, ואמרו כי היה השם אוכיל, ונתנו לו חברים את אוביל ואופיר.  אך שני אלה הם ש"ע פרטיים ואין ראיה מהם.  ר"י דוראן מיחס לו עוד אח, את השם בורית, אם שרשו ברת.  אך אחוָה זו מסֻפקת מאד, יען כמעט ברור הוא כי ת בורית אינה מן השרש ועפי"ר תבא מלה זו חסרה ומשקלה פעית.  יתר דמיון עם אוכיל יש לתופין (ויקר' ו יד, בקצת ספרים מלא), וגם לתומיך (תהל' יו ה) שהביא ריב"ג, אעפ"י שגם במלה תופין (אפי' אם הנוסחה נכונה) יש ספק אם שרשו הוא תפן, והמלא תומיך היא בינוני ולא שם, ויש גם מפקפקים בהנוסחה.  וקצת מהחדשים (אולסה' ואחרים) אמרו שמשקל זה הוא שארית משקל ההקטנה שהיה נהוג בלשון כמו בערבית פוּעיל.  ברט (משה"ש דף יד.) דחה מציאות הקטנה זו, וכבר טען עלין קניג (ב קיד) והוכיח כי החלטתו שבעברית הקדומה לא היתה כלל נהוגה צורת פועיל אינה מוכרחת ובעבר' בזמן המשנה בודאי היתה נהוגה צורה זו להקטנה כמו בודידה, שומירה, ולכן לא נמנע הוא כי היה נהוג בלשון, ואולי רק בישראל, המשקל אוכיל לא במשמ' מעט אכל כ"א אולי בדבור של הזערה, כמו בדבור לילדים וכדומה.

2 המדקדקים שלנו שנזכרו למעלה אמרו שזה שם ע"מ פועיל, אך הרד"ק (במכלול) סבר כי זה הפעי' מן אכל, וכן רוב החדשים: גזנ' אֶוַלַד, אולסה', שטדה וכו'.  אבל זה אינו מתישב כלל על לשון הכתוב, ואפי' אם נגיה (כמו קניג) ואט אליו ואוכיל ג"כ המליצה דחוקה.  ויתר נראה דעת המדקדקים שלנו שזה שם, ואולי היה המשקל הזה נהוג רק במקומו של הושע, ואפשר שהיה השם הזה נהוג רק בדבור לילדים, ולכן הושע שאהב לדבר בלשון ההמוני, הואיל ודמה אותם לילדים (תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי) השתמש גם בשם אוכיל כמו שמשתמשים בדבור עם הילדים וכדומה, ויש מגיהים בפסוק זה הגהות אחרות.


.
.
.

קישורית קבועה 

אוּל

1, ש"ז, מ"ר אוּלִים, סמי' אוּלֵי, – א) גוף מרכב מאברים, Körper; organisme; body: כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה כי אין חרצבות למותם 2 ובריא אוּלָם 3 (תהל' עג ג-ד). – ב) חשוב ונכבד, ראש ומנהיג, Fürst, Edler; prince, noble: ויגל (נבוכדנצר) את יהויכין בבלה ואת אם המלך ואת נשי המלך ואת סריסיו ואת אולי 4 הארץ הוליך גולה מירושלם בבלה (מ"ב כד יה).



1 משקל אוּר, גּוּף.  ולא ידוע מקורו. 

2 אולי למו תם, בשתי מלים, ופרוש תם כמו תָּמִים, בלי כל מום. 

3 דמיון צורת מלה זו עם צורת השם אוּלָם (אוּלָם הבית) הטעה רוב המפרשים והביאם לחשב כי גם כאן הכונה לאותו שם, ואנסו את הכתוב בפרוש דחוק וזר: חזק כמו אולם, מה שאי שאפשר כלל, יען נושא המשפט הוא  רשעים והיה צ"ל בריאים כמ"ר.  אך כבר הרגיש הראב"ע כי ם אוּלם היא שמוש, ורצה לאמר אוּל שלהם, ויפרש אול כח ועצמה, וכן פרש הרד"ק.  אבל גם פרוש זה אינו עולה יפה, כי אין טעם במאמר: הכח שלהם הוא בריא.  ולכן נראה יותר דעת המבארים החדשים, המפרשים אול במשמעת גּוּף.

4 כך הוא הכתיב, והקריא הוא אֵולֵי כמו אֵילֵי, כמו אִילֵי מואב.


קישורית קבועה 

אוֹלָד

* 1, ש"ז, מ"ר אוֹלָדִים, - עץ שקוצצים עליו הקולמס ומערבים בו הדיו: האולד2 והקולמוסים והמטלטלות והמשקלות (תוספתא כלים ב"ב, סוף).  עץ שבתוך העץ לערב בו הדיו ולחתוך עליו ראש הקולמוס המשופה שמו אולד ([[מקור: רב האי גאון, פרוש כלים יב ח]]).  



1 משק' כוֹכָב, עוֹלָם, ולא נתברר מקורו, ועי' אוֹלָר

2 כך בתוספ' צוק' וכך במשנ' עם גוף פרוש הרמב"ם בכ"י ברלין.  המו"ל פרוש רה"ג הגיה אולר, עפ"י גרסת הספרים.  ועי' הערה לאוֹלָר.


.
.
.

קישורית קבועה 

ב. אוּלָם

1, אֻלָם, ש"ז, מ"ר אוּלָמִים, סמי' אוּלָם, אֻלַמֵּי, (אוּלַם, אוּלָמֵי), בכנ' אוּלָמֵיכֶם,  – א) חדר גדול על פני כל הבית, Vorhalle; vestibule: וְהָאוּלָם על פני היכל הבית עשרים אמה ארכו (מ"א ו ג). בין הָאוּלָם ולמזבח יבכו הכהנים משרתי יי' (יואל ב יז). והנה פתח היכל יי' בין הָאוּלָם ובין המזבח כעשרים וחמשה איש (יחזק' ח יו). (ובבוא הנשיא) מדרך אוּלָם השער יבוא (שם מד ג). – ומ"ר: וההיכל הפנימי וְאֻלַמֵּי החצר (שם מא יה). – ב) חדר גדול מרֻוח, Saal; salle; hall : אוּלָם הכסא, אוּלָם המשפט: וְאוּלָם הכסא אשר ישפט שם אֻלָם המשפט (מ"א ז ז).  – *פֶּתַח של אוּלָם, שהיה גבהו ארבעים אמה ורחבו עשרים (מדות ג ז). – והיה למשל לפתח גדול, רחב, ולרֹחב בכלל: לבן של ראשונים כפתחו של אולם (ערוב' נג.). – °בָּרִיא כָּאוּלָם2, בריא, חזק: אשפך שיחי לפני צורי, בלב נשבר ולא כאולם בריא (סליח' מנח' יוה"כ, אשפך שיחי). יש שישכב בריא כאולם בטרם בקר ואיננו (ר' קלונימוס, אבן בחן).  –ובהשאלה: ואולם הדבר בכל הצדדים בריא כאולם שהמשפחה בהכשרה עומדת (שו"ת רשב"א א שפו). – ג) °חזק, stark; fort; strong : יפעת עפרים שאגת אריה, לא נהיתה כזאת ולא תהיה, ישאג ויטרף כארי אוּלָם3 ישק בפי טרפו עדי יחיה (ר"י הלוי, יפעת עפרים). – ועפי"ר עם בריא: היוכלו כל חכמי הגלילות ואם יֻתן להם מלא ביתי כסף וזהב לעשות ארֻבּות בשמים להזיל ולהשיל משם דרך ארֻבּה כחות אחרות ובנין חדש להשיבני רענן כברוש ובריא אולם (ידעי' בדרשי, בחי"ע ו א). ובמרוצה כאיש גבור בריא אולם עשה (אברהם) כל העבודות ההמה (ר"י אברבנאל, וירא א). שידו וכל גופו של משה היה שוה המזג ובריא אולם (הוא, שמות). והוא (שאול) היה יועץ וחכם ובריא אולם (הוא, ש"א כח). אם יהיה בריא אולם וחזק הבנין ומראה פניו יפה (צידה לדרך א ג ח). ביאור בעזר וסיוע לזכרון בריא אולם (לב האריה, א' מודינא). חלי אין מרפא כסיל חכם בעיניו כי כבריא אולם לא ידרוש ארוכה לחליו (ר"י סטנוב, אסף א, י י-יא). אל תיגע להעשיר הרבה פן תמות ברשע כסל בעודך בריא אולם (שם ב, עט ד).  – ולדבר מפשט: בהיות כח המתפעל באשה המקבלת מוכן ובריא אולם (ר"י אברבנאל, שמות, וילך איש).  – ונהג העם בארץ ישראל לברך אדם חולה או שחלה והבריא לקרא לו: בָּרִיא אוּלָם!



1 משקל כּוּמָז, עוּגָב. וקמץ ע"פ קיים גם בסמי' יחיד כמו כְּתָב, יְקָר (שד"ל, רקמה). ובסמי' רבים אֻלַמֵּי אף שעפ"י ההקש היה דינו להיות אוּלְמֵי או אוּלָמי. ומקור השם לא נתברר. קצת חכמי הלשון סוברים שהוא נגזר מן אוּל במשמעת קודם, ואינו מחֻור. ביתר לשונות השמיות אין לו חבר.

2  עי' הערה לערך אול. טעות המפרשים (ואפי' ריב"ג בעצמו) בפסוק ובריא אוּלָם (תהל' עג ג), וע"פ טעות זו נשתרש אח"כ המנהג בלשון לאמר בריא כאולם, בריא אולם, במשמ' בריא וחזק.

3 כמו זהב אוּפָז, אך לא ינֻקב ולא יתרבה, מפני שאיננו ש"ת כ"א שם, משקל פוּעָל.


.
.
.

קישורית קבועה 

אִוֶּלֶת

1, ש"נ, בכנ' אִוַּלְתּוֹ, מ"ר אִוָּלוֹת, אִוַלְתּוֹת, - א) העדר שכל, Dummheit; sottise; foolishness: ערום כסה דעת ולב כסילים יקרא אִוֶּלֶת (משלי יב כד).  אִוֶּלֶת שמחה לחסר לב (שם יה כא).  אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אִוַּלְתּוֹ (שם כז כב).  פגוש דֹב שכול באיש ואל כסיל בְּאִוַּלְתּוֹ (שם יז יב). - ובמשמ' דברי שטות, מעשה בלי דעת: לשון חכמים תיטיב דעת ופי כסילים יביע אִוֶּלֶת  (שם יה ב).  אִוֶּלֶת קשורה בלב נער שבט מוסר ירחיקנה ממנו (שם כב טו).  ככלב שב על קאו כסיל שונה בְּאִוַּלְתּוֹ (שם כו יא).  אל תען כסיל כְּאִוַּלְתּוֹ פן תשוה לו גם אתה ענה כסיל כְּאִוַּלְתּוֹ פן יהיה חכם בעיניו (שם ד-ה). - ומ"ר °אִוַּלְתּוֹת: ואינם חושבים כי כאשר הם מדברים בקצת  האולתות האל והגבוהות ימותו ויאבדו (ר"י א"ת, הקדמ' או"ד נרסע"ג). -  ב) אשה שאין לה דעת, dumme; sotte; stupid : חכמות נשים בנתה ביתה וְאִוֶּלֶת2 בידיה תהרסנו (משלי יד א).           



1 משקל אִגֶּרֶת.  ומ"ר דינו להיות אִוָּלוֹת, אִוְּלוֹת.  ור"י אבן תבון שהשתמש במ"ר אִוַּלְתּוֹת נהג בזה לא כדין המשקל, אך לא נגד הקש הלשון.  כי כבר נהגו העברים מנהג זה באשפת אשפתות, אלמנות אלמנותים, תזנות תזנותים, כמו שאברר הטעם במקומו.  וכן נתקבל אח"כ בלשון מ"ר לאדרכתא אדרכתות, אסמכתא אסמכתות, וכן תוספתא תוספתות. - 2 משקל אִלֶּמֶת, חִגֶּרֶת, חֵרֶשֶׁת.  ואמר ר"י בן גנאח וז"ל: והיתה ההקשה על הדרך הזה שיאמרו בלשון הנקבה מאויל אחר הפוך ההא תו ואחר חסר היוד אולת ע"מ גברת ממלכות ומפני שהיה קשה להם נטו אל בנין אדיר ואמרו ואולת בידיה תהרסנו והוציאו התאר מוצא השם (ספר השרשים).  וכן ת"י שַטְיְתָא.  רש"י: אשה שוטה.  וכן הראב"ע, וכן הרד"ק, והביא דמיון עִוֶּרֶת, אמר וז"ל: ויתכן להיות השם והתאר משקל אחד ויהיה אולת בידיה תואר בפלס עוּרת, ואעפ"י שזה חירק וזה פתח הכל אחד במשקל.  ע"כ.  ואולי היה לפנים בלשון משקל אִוֵּל כמו פִקֵּחַ, ומזה בא אִוֶּלֶת.  ואפשר כי חמשה אולים שנמסרו במסורה חסרים ישע' יט א, תהל' קז יז (במקום הזה יש מפקפקים באמתת הנוסחה), משלי יד ט, יו כב הם מזה המשקל.  


.
.
.

קישורית קבועה 

א. אוּם

* 1, ש"נ, --א) כמו אֵם: מה למטן עשה בת זכר כבת נקבה אף למעלן נעשה אום זכר כאום נקבה (ירוש' יבמ' יא יא ד). --ב) עקר הנגע, המכה, בנגוד להפשיון המתהוה אחרי כן: בהרת בגריס ופשתה בחצי גריס והלך מן האום בחצי גריס (נגע' ד ח). היה בו (בהשחין) פסיון והלך לו פסיון או שהלכה לה האום או שנתמעטה (שם א ה). 



1 חזרה לקריאה הקדומה, וצריך באמת לקרא אֻם,  שום--שֵם.


קישורית קבועה 

ב. אוּם

° 1, ש"נ, — חלק עצם הריאה שהאונות מחֻברות ודבוקות בו, כמו אומה שלקמן: ניקבה האום של הריאה אעפ"י שדופק סותמה טרפה (רמב"ם שחיט' ז ג). האום של ריאה שנמצאת סמוכה לדופן (שם ה).



1 סוברים, כי היא היא המלה א. אוּם, במשמעת אֵם. ואולי צמחה המלה מעצמה מהשם אונא, כדי להבדיל בין שני חלקי הריאה. וכן אומא אומה, מן אונא אונה. בארמית בתשוב' רב שרירא גאון: בתרתי אומי דריאה (תש' הגא', הרכבי שלא). 


קישורית קבועה 

אומד, אומדן

-עי' אֹמדאמדן.


קישורית קבועה 

אוּמָה

°1, אוּמָא, ש"נ, מ"ר אוּמוֹת,  – חלק הריאה שהאונות  מחֻברות אליו: אונה דריאה דסמיכא לאומה דריאה (רב צמח גאון, חמדה גנוזה סא). כשמכניס הטבח את ידו יבדוק בריאה בשתי האומות משני צדדין וכו' ואם ידבק אוזן הסמוך לאומה עם האומה (הלכ' קצובות לר"י גאון, בקבץ תורתם של ראשונים של הורויץ). ואונא הסרוכה באומא והיא אצלה וכו' לא מצינו אומא בגמרא (רש"י חונ' מו:). ולכך קראוה ראשונים אומא לפי שאינה בכלל אונות (תוספ' שס מז.). וכי בשביל שהשוטים קראוה אומה נאסור אנו הבהמה (תשובות רש"י). חמש אזנים יש לה לריאה שלש מימינה ושנים משמאלה חוץ משתי אומות גדולות שהן גופה של ריאה (ר"י הדסי, האשכול רלד). הריאה יש לה ב' אומות גדולות וה' אונין (ראב"י תותן הראב"ד, האשכול, סדר י"ח טריפות). נהגו טבחי מקומנו להתיר סירכא העולה מן האומה לדופן (שו"ת רשב"א א שעה). ז' כנפי ריאה ה' אונות וב' אומות (רמ"ק, אילימה, עין שמש ה א). נמצאת אונה יתירה בסוף שיפולי האומה כשרה (ר"י קארו, שו"ע יו"ד לה ד). שאנו רואים שהסירכות מצויות במקום חיתוכי דאונות יותר משהן מצויות למטה באומה (מגיד משנה, רמב"ם שתי' ז ג, בשם הגאונים).



1 משקל עברי מן אומא, ועי' למעלה הערה לאום.


קישורית קבועה 

אוֹמֵן

‏‏1, אֹמֵן, ש"ז, לנק' אוֹמֶנֶת, אֹמֶנֶת, מ"ר אוֹמְנִים, אֹמְנִים, אוֹמְנוֹת, אֹמְנוֹת, - מי שאֹמֵן את הילד, מגדל ומרבה אותו,Erzieher; éducateur; educator: האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא הָאֹמֵן את הינק (במד' יא יב).  ותקח נעמי את הילד ותשתהו בחיקה ותהי לו לְאֹמֶנֶת (רות ד יו).  וליהונתן בן שאול בן נכה רגלים בן חמש וכו' ותשאהו אֹמַנְתּוֹ ותנס (ש"ב ד ד).  וישלח (יהוא) שמרון אל שרי יזרעאל  הזקנים ואל האֹמְנִים (מ"ב י א).  והיו מלכים אֹמְנַיִךְ ושרותיהם מיניקתיך (ישע' מט כג). - ובפזמון: לו אהיה יונק ואתה אומני ידד שנת עיני, א"מ עראקי).      



1 מן אמן


.
.
.

קישורית קבועה 

אוּמָן

*1, ש"ז, מ"ר אוּמָנִים, — א) אדם מלֻמּד במלאכה מן המלאכות, Handwerker; artisan: ההדיוט תופר כדרכו והאומן מכליב מו"ק א ח. עושין מעקה לגג ולמרפסת מעשה הדיוט אבל לא מעשה אומן שם י. אלו כלים שאין האומן רשאי למכרם בשביעית מחרישה וכל כליה וכו' שבי' ה ו. בכפיפה מצרית (שנפחתה) שאף האומן אינו יכול להחזירה כלים כו א. הנותן כליו לאומן לעשות לו ונגמרה מלאכתו עד שלא מתקבל שכרו הרי הוא כנושא שכר תוספתא ב"מ ז יח. הילמי צריכה אומן מי מלח אין צריכה אומן ירוש' שבת ידיד גבאומן משל בית אבטינס שהיה נוטל בשכרו קטורת שם שקל' ג מח:. בנוהג שבעולם בשר ודם בונה פלטין אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן מד"ר בראש' א. —ואמר המליץ: אני גַמָּל אני חַמָּר, אני כהן אני כומר, אני שוער אני זַמָּר, ואוּמָן לעשות רשת, אני בקי במרחשת, ובחצים ובקשת, אני שוע אני בושת, אני יקיר ושעשועים, אני איש חי אביר רועים, ואוּמָן טוב בכובעים עמנ', מחבר' ט. —  ובצרוף עם שמות אחרים, אִכָּר אומן, טבּח אוּמן, אכּר וטבּח שזו אומנותם: כדי שיהא איכר אומן חורש ושונה תוספתא ב"מ יא ט. אם היה טבח אומן לא ישקול בידו ומניח מפני שידו כמשקל שם יו"ט ג ה. הנוגע בפסיקות של שתי עד שלש אצבעות חיבור מפני שהכובס2 אומן מחלידו לתוכו שם כלים ב"ב א ה. רופא אומן שריפא ברשות בית דין והזיק שוגג פטור שם גיט' ד ו. (ספר תורה כתוב) בדיו נאה בקולמוס נאה בלבלר אומן שבת קלג:. — ובית האומן: מוליכין ומביאין כלים מבית האומן פסח' ד ז.  וגיזי צמר הלקוחות מבית האומן ב"מ ב ב. תנור שבא מחותך מבית האומן כלים ה ט. — ומ"ר: האומנים קורין בראש האילן ובראש הנדבך ברכ' ב ד. נתן לאומנים לתקן וקלקלו ב"ק ט ג. השוכר את האומנין והטעו זה את זה ב"מ ו א. הלוקח כלים מאומני עם הארץ תוספתא חגי' ג לד. צילצול היה במקדש של נחושת היה. והיה קולו ערב ונפגם ושלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותיקנוהו ולא היה קולו ערב ערכ' י:. — ומשל: שבע3 שנים היה רעב בארץ ועל פתח האומן לא עבר סנה' כט.. אין אומן בלי כלים ואין חכם בלי ספרים שו"ת גבול בנימין והקד' צוה"ת. הרגל עשה אומן שם. — °אוּמַן יַד, מי שידו מהירה ופקיעה לעשות כל מלאכה: ודאי בבדיקה צריך אומן יד והרגל והרגשה שו"ת חוות יאיר קעח, מלאכה כל השיכים. —ב) מקיז דם, מוהל וכדומה, Aderlasser; saigneur; surg. barber : כל עיר שאין בה עשרה דברים הללו אין תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה בית דין מכין ועונשין וקופה של צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה ובית הכנסת ובית המרחץ ובית הכסא רופא ואומן4 לבלר ומלמד תינוקות סנה' יז:. — ומ"ר: שמשי אומנין ירוש' שבת ב ה.



1 מן אמן שם. משקל שׁוּעָל. — 2 גרסת הגר"א, וכן עמנ' לו REJ, XVI, 159. ובנוסח' הבובים.  — 3 גוף המשל בארמ': שב שני הוה כפנא ואבבא אומנא לא חליף. — 4 בארמ' אומנא: האי מאן דשתי בקרנא דאומנא מכות טז:, ר"ל בקרן של מקיז דם. האי אומנא (ר"ל מוהל) דלא מייץ סכנה היא שבת קלג:. וכן פרשו הגאונים והערוך ורש"י ורמב"ם השם אומנין במקומות האלה במשמעה זו. וכן סמ"ג: רופא והוא המוהל ואומן והוא המקיז דם.


קישורית קבועה 

אוּמָנוּת

*, ש"נ, מ"ר אוּמָנִיוֹת, – א) ידיעה לעשות מלאכה כתקונה, Kunstfertigkeit Handwerk;  métier; trade : ר' מאיר אומר לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה (קדוש' ד יד).  אם היה אומן נותנין לו שני כלי אומנות מכל מין ומין (ערכ' ו ג).  רבן גמליאל אומר כל שיש בידו אומנות למה הוא דומה לכרם שמוקף גדר ולאריס שמוקף סייג (תוספתא קדוש' א יא).  ר' יוסי אומר משום רבן גמליאל כל מי שיש בידו אומנות למה הוא דומה לאשה שיש לה בעל בין שמתקשטת ובין שאינה מתקשטת אין הכל מסתכלין בה (שם).  כל שאינו מלמד את בנו אומנות ילמדו ליסטות (שם). – ומ"ר: כל האומניות אדם הראשון למדם (מד"ר בראש' כד). – ומשל: תפשת אומנותי בוא לבוש לבושי (ילקוט שמעוני, תהל' עא).  – ובמשמ' בני האומנות: שלש אומניות עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות ואלו הן החייטים הספרים והכובסין (פסח' ד ו).  ולא היו יושבין (בבית הכנסת הגדולה באלכסנדריה) מעורבבין אלא זהבים בפני עצמן וכספין בפני עצמן וכו' כדי שיהא אכסנאי בא ומיטפל לאומנותו ומשם היתה פרנסתו יוצאת (תוספתא סוכה ד ו).  מכאן אתה למד שאם ברח ראש האומנות ברחה כל האומנות (מדר' תהל' קיד ט). – °ועצם המלאכה, הדבר העשוי: לפיכך אין בני העיר מעכבין גם על המוכרים להביא אומנותם ולמכור לנקבצים לשוק (רש"י ב"ב כב.). – ב)  *עסק שאדם עוסק בו לפרנסתו: יה"ר מלפניך ה' אלהינו שתהא תורתך אומנותנו (ברכ' יו:).  שכל אחד ואחד יפה לו הקב"ה אומנותו בפניו (שם מג:).  לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות חבירו (מכות כד.).  אין לך אדם אוהב בן אומנותו אבל החכם אוהב בן אומנותו (מד"ר בראש' לב). – ג) בהשאלה, ערמה, תחבולה, Kunst, Kunstgriff; artifice : כל הצדיקים באו באומניות על הקב"ה (מד"ר שמות מז).  – ד) עבודת המלכות, Staatsdienst; service d'état; state service : האחין השותפין שנפל אחד מהן לאומנות1 (ב"ב ט ד).  – בעל אומנות, בעלי אומניות, עי' בעל.  –  ועי' מלאכה, השיכים. 



1 באשור' אֻמָנֻ אֻמַנַתִ עבודת הצבא (ברט).


קישורית קבועה 

אוּמָנִי

°, שת"ז, לנק' אוּמָנִית, - מה שנעשה במלאכה, באומנות, Künstlich; artificiel; artificial: יהיה צלם שם משתתף או מסופק אשר הוא נאמר על הצורה המינית ועל הצורה האומנית (ר"י חריזי, מו"נ א א).  שתי הרכבות מעשי וטבעי ושניהם מראים חבור הנפרדים במקום אחד לבד כי ההרכבה האומנית מתגוררת והטבעית נמזגת (יוסף בן צדיק, עולם קטן א ד).


קישורית קבועה 

אוּמָנִית

°, ש"נ, - אשה בעלת אומנות: אומנית שאמרה ששלחה הכלי ע"י קטן (תשו' מהרמ"ט ב קיח).


קישורית קבועה 

און

1



1 שרש שמי, אך נבדלו הלשונות האחיות בשמושו במשמעות מתחלפות.


.
.
.

קישורית קבועה 

ב. אוֹן

1, ש"ז, לנק' אוֹנָה, מ"ר אוֹנִים, אוֹנוֹת, --איש אָוֶן, פשוט הדעת, פתי: במות אדם רשע תאבד תקוה ותוחלת אוֹנִים2 אבדה (משלי יא ז).



1 משקל טוב, ועי' לקמן. -

2 רש"י פרש אונים בניו, ואינו נכון, כי הכנוי חסר. וראב"ע, וכן רד"ק במכלול בשם ר"י בן אלעזר אמרו כי אונים הוא ש"ת ע"מ טובים מלשון אָוֶן, ויש מפקפקים בדיוק הנוסחה ומגיהים אֱוִילִים, עפ"י תרגום השבעים, וזהו המתישב ביתר לענין הכתוב, שר"ל כי האוילים אשר סמכו על הרשע תוחלתם אבדה במותו. 


.
.
.

קישורית קבועה 

ב. אוּן

°, ש"ז, -- כמו אוּנָה: אם האונות הקטנות סמוכין און על און וכו' ואם האון הקטנה דבוקה אל האון הגדולה אֵם הריאה (אלדד הדני, הוצ' אפשטין, הלכ' טריפ' ג ו-ט). -- ועי' אוּנָה.


.
.
.

קישורית קבועה 

אוּנָה

°1, ש"נ, מ"ר אוּנות, --בהריאה, חלקים עגולים קצת ונבדלים זה מזה כעין אזנים או כנפים, Lungenlappen; lobe du poumon; lobe of lung: אם האונות הקטנות סמוכין און אל און (הלכ' טריפ' לאלדד הדני). ונידון אותו (קרום בריאה) כאונה (תשו' רב צמח גאון, JQR, XVII, 274). וחמש אונות2 יש לה לריאה כשיתלה אותה האדם בידו ופני ריאה כנגד פניו שלש מן הימין ושתים מן השמאל (רמב"ם, שחיט' ח א). נמצאו שתי האונות כאונה אחת (שם ו). בסירכה הנמצאת בגג האונה (תשו' רשב"א א תקלא). ואנו קורין ג"כ גנב לאותה אונה התלויה בכיס (ספר החיים למהרי"ל א ד). 



1 בארמ' אונא כמו אודנא, אזן, על שם צורת החלקים האלה. - 

2 בארמ': ה' אוני אית לה לריאה אפה כלפי גברא תלתא מימינא ותרתי משמאלה (חול' מז.). ובשגרת הלשון קבלה המלה צורה עברית אוּנה. ובאה גם הצורה העברית בארמ': אונה דריאה דסמיכא לאומה דריאה (רב צמח גאון, חמדה גנוזה סא). 


קישורית קבועה 

אַוְנָה

°1, ש"נ, מ"ר אַוְנוֹת, -- מקום לנוח בו לעובר אֹרח, Station: כמה אוונות יש מכאן ועד מקום פלוני (רש"י נזיר ז.). לא היו עליו נזיריות כמספר האוונות שיש מאותו מקום עד מקום פלוני (משנ' למלך, רמב"ם נזיר ג ה). 



1 בארמ': דיתיב בארבא אי נמי דקאזיל מאוונא לאוונא (תענ' יא.). דשכיח למיטרח ולמיזבן מאוונא לאוונא (ב"מ עט:). וליהוי (נזירות אחת) כל פרסה ופרסה וכו' וליהוי כל אוונא ואוונא (נזיר ז.). ובסור' אָוָונָא, אַוָנָא, ותרגם בר עלי בערבי' אלמנזל אלמאוי, ר"ל מלון, דירה.


קישורית קבועה 

אוֹנִיאֵל

°, שם לאחד ממלאכי החבלה ממונּה  בגיהנום, Name eines Engels der Hölle; nom d'un ange infermal; name of an angel of hell: הבית החמישי (של גיהנום) נידונים בו עשרת אלפים ריבוא בכל יום וכו' והמלאך הממונה המכה אותם אוניאל שמו (מדרש כונן, ביה"מ ילינק ב).


קישורית קבועה 

אוֹנִיָּה, אוֹנִיּוֹת

- עי' אֳנִיָּה.


קישורית קבועה 

אוֹנֵן

*1, ש"ז, לנק' אוֹנֶנֶת, מ"ר אוֹנְנִים, אוֹנְנוֹת, --א) אָבֵל, ובפרט כל זמן שלא נקבר המת: אונן טובל ואוכל את פסחו לערב (פסח' ח ח). א"ר יוסי ב"ר בון דוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננין והקריבו למחר (ירוש' חגי' ב עח.). --ב) °בכלל עצב הרבה: ועל דרכים אלו שאר כל הדעות כגון מהולל ואונן וכילי ושוע ואכזרי ורחמן (רמב"ם, דעות א א). ולא יהא מהולל ושוחק ולא עצב ואונן אלא שמח כל ימיו בנחת בסבר פנים יפות (שם ד). --ג) *נוהג מנהג אנינות: אשתו ארוסה (אם מתה) לא אונן ולא מיטמא לה וכל היא (אם מת הארוס) לא אוננת ולא מיטמאה לו (כתוב' נג.). ולא היו (קרובי הרוגי בי"ד) מתאבלין אבל אוננין שאין אנינות אלא בלב (סנה' ו ו). 



1 מן אנן.


קישורית קבועה 

אוֹנְנוּת

° 1, ש"נ, — אבלות ועצב: כל אלה הם מופתים הלציים לקוחים על צד הקינה והאוננות (בן שועיב, קול בוכים סא:).



1 מן אנן.


קישורית קבועה 

אוֹנָנִי

°1, ש"ז, -- מי שעושה מעשה אונן בן יהודה, ובפרט מי שמוציא זרע ע"י פעולה בידים על האבר ([[מקור:בן זאב2, מלון גרמני עברי, ערך זעלבסט בעפלעקונג]]). 



1 על שם אונן בן יהודה, על פי המסֻפר עליו (בראש' לח ט): והיה אם בא אל אשת אחיו ושחת ארצה. -

2 בן זאב מתרגם במלה זו השם המפשט, עצם הפעולה. אך זה משקל ש"ת ולא משקל של שם מפשט. 


קישורית קבועה 

אונקיא

*, - אוקיא.


קישורית קבועה 

אוֹסֵר

°1, ש״ז,—ראש ומפקד מערכת המלחמה: וזכר שראש המלחמה שנקרא אוסר מלשון ויאסר את רכבו (ר״י אברבנאל, מ״א יא כ). 



1 ) מן אסר.


קישורית קבועה 

אוֹף

*,  – עי' אֹף.


קישורית קבועה 

אוֹפֶה

1, אֹפֶה,  ש"ז, לנק' אוֹפָה, מ"ר אוֹפִים אֹפִים, אוֹפוֹת, – מי שאומנותו לאפות לחם וכל מעשה מאפה, Bäcker; boulanger; baker :  ובסל העליון מכל מאכל פרעה מעשה אֹפֶה (בראש' מ יז).  חטאו משקה מלך מצרים וְהָאֹפֶה (שם א).  כמו תנור בערה מֵאֹפֶה2 (הוש' ז ד).  כל הלילה ישן אֹפֵהֶם2 בקר הוא בער כאש להבה (שם ו).  – ומ"ר:  ויקצף פרעה על שני סריסיו על שר המשקים ועל שר הָאוֹפִים (בראש' מ ב).  ויפקדו את ירמיהו בחצר המטרה ונתן לו ככר לחם ליום מחוץ הָאֹפִים (ירמ' נז  כא).  – ולנק': ואת בנותיכם יקח (המלך) לרקחות ולטבחות וּלְאֹפוֹת (ש"א ח יג). 



1 מן אָפָה.  וכולם חסרים מלבד שר האופים.  

2 יש אומרים כי הכתוב משֻבש ומגיהים הגהות מתחלפות.


.
.
.

קישורית קבועה 

אוֹפִיר

1, אֹפיר, - שם ארץ שמשם היה המלך שלמה מביא זהב, Ophir: וישלח חירם באני את עבדיו אנשי אניות ידעי הים עם עבדי שלמה ויבאו אוֹפִירָה ויקחו משם זהב ארבע מאות ועשרים ככר ויבאו אל המלך שלמה (מ"א ט כז-כח).  וגם אני חירם אשר נשא זהב מֵאֹפִיר הביא מֵאֹפִיר עצי אלמגים הרבה מאד (שם י יא). - זְהַב אוֹפִיר, כֶּתֶם אוֹפִיר, זהב טוב מאד: אוקיר אנוש מפז ואדם מכתם אופיר (ישע' יג יב).  שלשת אלפים ככרי זהב מזהב אופיר (דהי"א כט ד). - ובא השם אופיר לבדו כנוי לזהב: ושית על עפר בצר ובצור נחלים אופיר (איוב כב כד).    



1 לא עלה בידי החכמים עד כה לברר לאיזו מהארצות קראו הכנענים והעברים בשם זה.  יש סוברים שהיא ארץ בני אבהירה בהודו על הנהר אינדוס, ויש אומרים כי ארץ זהב היתה באפריקה באדמת סופלה אשר על חוף המזרחי, ואחרים מבקשים אותה בחוף נגב אפריקה.  ורוב החוקרים החדשים נוטים יותר להדעה כי אופיר היתה מדינה בתימן.


.
.
.

קישורית קבועה 

אוֹפֵן

§1, ש"ז, לנק' •פֶנֶת, מ"ר אוֹפְנִים, •פְנוֹת, רוכב §אָפְנָיִם, Radfahrer; .cycliste; ciclist



1 פוֹעֵל מהשם אופן ואָפְנָיִם שלקמן.


קישורית קבועה 

אוֹפַנִּי

°, ש"ז, לנק' אוֹפַנִּית, - תנועה אוֹפַנִּית:  יש לשמים ב' תנועות הא' בסבובו והשנית אופנית (ר' יהודה, בעל מדרש חכמה).


קישורית קבועה 

אוֹפַנִּיאֵל

°, ש"ז, - שם מלאך: אוֹפניאל שהוא ממונה על אופן הלבנה (ספר היכל', ביה"מ ינינק ה).


קישורית קבועה 

אופק

  ° , -  אֹפק.



 


.
.
.

קישורית קבועה 

אוּץ

1, עבר אָץ, אַצְתִּי, עתי' יָאוּץ תָּאוּץ, צווי אוּץ, אוּצִי וכו' – א) פ"ע, מהר, עשה במהירות גדולה, עזה, eilen, hastig sein; se hâter; hasten : וְאָץ להעשיר לא ינקה (משלי כח כ). חזית איש אָץ בדבריו תקוה לכסיל ממנו (שם כט כ).  – °ומ"ר: רצים ואצים ומתקבצים, וללכת עמך מתאמצים (ר"י הלוי, קדושה ליוה"כ, ברכו יי').  – ועבר:  ואיך אשקוט ואיך אשלה, ונפשי אל בני תכלה, אשר אצתי לבקש נא ארוכה לו ואין מעלה (ראב"ע, תוחלתי נכזבה). – ואמר הפיטן: אות זה החדש, אצת מכל לקדש (יוצ' פר' החדש, אות א).  אצילי מרעי נכד שעיר, תולדות אלה בני שעיר, בקַשם אצו אשי להבעיר (קרוב' פ' זכור, אציני). אצו פתח חרבות, והמציאו צרות רבות (זול' שבת חנכ', אין מושיע).  – ובשלילה לדבר שאין בו רוח חיים: ויעמד השמש בחצי השמים ולא אָץ לבוא כיום תמים (יהוש' י יג).  – וכן אמר המשורר: אקרא ימי נוער אשר רחקו מני היות שבים ולא אצוּ (רמב"ע, תרשיש ה ג). בין נערצים רצים כנחל שלוח, המונים אלה אדירי שמים, רצה גם אצה כאבק ברוח, הקטנה הצעירה ארץ המים (אד"ס , הדעת והמות).  ימים אצים סביב לך רצים (הוא, הכל הבל).  – ב) פ"י, דחק שיעשה, antreiben; presser; urge : והנגשים אָצִים לאמר כלו מעשיכם דבר יום ביומו (שמות ה יג). – והתחנן המשורר: שובו בחורי כי מאד צרו לי צעדי זקן אשר אצו (רמב"ע, תרשיש ה).  – ועם ב אחריו: אָץ (המות) בם להוציאם מבית מגוריהם (ראב"ע, בכן אזכר מעללי תבל).   כי עתה לא אצה בו לנוע עד הנה (אד"ס, אמת ואמונה י).  – ג) אָץ ל..., היה המקום וכדומה צר, דחוק, eng sein; être étroit; be narrow:  עי' אָץ.  – °וביחס להזמן: אך אָץ לי ללכת שרים שרות לשמוע (שד"ל, ציון תרא 93). הוכתב בחפזון גדול כי אָצָה לו השעה (יל"ג, אגר' ב רצ).  – ד) עם מן אחריו, ברח, השתמט מן, sich e. S. entziehen; se soustraire; withdraw from : ואני לא אַצְתִּי2 מֵרֹעֶה אחריך ויום אנוש לא התאויתי (ירמ' יז יו).  – וכן השתמש המשורר במליצה זו: ומרועה אחריך לא אצתי ולא סרתי, כי עמך דבר לא חסרתי (עמנואל, מחבר' יא).

– הִפע', הֵאִיץ3, עתי' יָאִיץ, – א) עם ב אחריו, הֵאִיץ בפלוני, דחק בו שיעשה, drängen; presser; press: וַיָּאִיצוּ4 המלאכים בלוט לאמר קום קח את אשתך (בראש' יט טו).  – ואמר המשורר: אך נוגשים המה מאיצים בי עד יתנוני אל שאול סוחר (רמב"ע, תרשיש ה סה).  – ובעבר: ובהיותו באישון לילה ואפלה לא האיצו בו לצאת כי לא יראה ללכת בדרך אבל בכמו השחר עלה אז האיצו בו (ר"י אברבנאל, וירא יט).  – ועם כנוי הפעוּל: יצרי האיצני לדבר קשות וכו' ורעיון לבי האיצני לאמר (אהרן אלבורקי, REJ 1890).  – וביחס הפעול של הדבר, °הֵאִיץ דבר לפלוני: מה תְּאִיצוּן מוסר לבן עשר, עוד מעט קט יגדל ויוסר (ראב"ע, בן אדמה).  – ב) °פ"ע, כמו אץ: והחמה בזמן הזה היא הולכת ומתרחקת מגלגל המישור מאיצה להתקרב לצד צפון (יסו"ע לר"י ישראלי ב יב).  עורו נא רעיוני עורו הקיצו, מלאו ידי ולשורר האיצו (מיכ"ל, כנור בת ציון).



1 בכל המקומות שבא שם פעל זה אין הכרע אם הוא מנע"ו או מנע"י, כי הבינוני שוה בשתי הגזרות, ובשני המקומות שבא העתיד ממנו אפשר לאמר כי הוא הפעיל מנע"ו ולכן יש לפקפק אם בעתיד קל וצווי צריך לאמר תָּאוּץ, אוּץ, אוּצוּ, או תָּאִיץ, אִיץ, אִיצוּ, כמו שִׁירוּ. אך אבי הדקדוק ר"י חיוג החליט אותו לנע"ו וכתב בפרוש כי עתידו יָאוּץ, ואחריו ריב"ג, האפודי והרד"ק החליטו גם הם לנע"ו.  ובן זאב אעפ"י שבתל"ע פקפק ונטה יתר לדעת מי שחשבוהו לנע"י, הביאו באוה"ש בכ"ז בין נע"ו, וכמו"כ גזניוס, פירסט, והאחרונים.  – עי' הערה לאיץ.

2 מליצה זו קשה להלמה, ולכן יש מגיהים בכתוב הגהות מתחלפות, אך כמו שהבאתי בפנים כבר השתמשו הסופרים במטבע זו.

3 הפעיל עבר זה נתן ר"י חיוג, ואחריו אחרים המובאים בפנים.

4 יש חֹשבים זה לעתיד קל, כמבואר למעלה.


קישורית קבועה 

אוֹץ

*1, ת"ז, לנק' אוֹצָה, מ"ר אוֹצִים, אוצוֹת, -- א) בדבר המקיף לדבר, כשהוא קצת צר ודחוק על המוקף. fest gedrängt; serré; firmly pressed: טבעת אוצה, לאמר מכֻונת ממש להאצבע ויושבת עליו חזק: והאגד שעל גבי המכה והקשקשים שעל גבי השבר והשירים והנזמים והקטלאות והטבעות אוצין חוצצין רפין אין חוצצין תוספתא מקוא' ו ח. שירים שבכרעי המטה אוצין חיבור רפין אינן חיבור ושבידי הזב אפילו אוצין אינן חיבור (שם כלים ב"מ ט ה). -- ב) קרוב וצפוף זה לזה, dicht; épais; close: סלין של גת ושל בד אוצין צריך לחטחט ורפין צריך לנער (תוספתא מקוא' ז ב). 



1 משק' טוב טובים. עי' הערה לשורש אוץ


.
.
.

קישורית קבועה 

אוֹקִיָּא

*1, אונקיּא, אוֹקִיָּה, ש"נ, מ"ר אוֹקִיאוֹת, אוֹקִיּוֹת,--א) משקל קטן, Unze; once; ounce, ובכלל דבר מועט: אין דור ודור שאינו נוטל אוקיא ממעשה העגל מד"ר שמות מג. --ב) °חלק שלשה עשר בליטרה: תשעה קבין שיעור כ"ז ליטרין במדת בבל וכל ליטרא מי"ג אוקיאות רב האי, תשו' גאו' ליק צו. --ובארץ ישראל אחד משנים עשר ברוטל, ושֵׁם למשקל הרפואות, והכסף גם הזהב מ' אלדבי, ש"א ד, ועוד, ובאוצה"ח לר"י צהלון הרבה פעמים, ומג"ע לר"י עמדין.. --ומ"ר: ראובן שעשה מקח עם שמעון שיעמוד לו ת"ר עורות שליש יהיה משקל כל אחד י"ד אוקיות ושליש משקלם ט"ו אוקיות ושליש ט"ז אוקיות שו"ת שער אפר' קכא. שתי אוקיות וחצי מכסף צרוף ולדברי המחדשים ג' אוקיות ושלשה רבעי אוקיה צידה לדרך א ה א



1 ביונית οὐνκία, וממנה ברומית uncia. בארמ' אונקיא, וכן בסורית, ובא גם בתלמוד ומדרשים אונקיא, אונקיות, ובערבית אוקיה, באה לערב' דרך לשון ארמית (ס' פרנקל).


קישורית קבועה 

אוֹקְיָנוֹס

1, (אוקיאנוס, אוקיינוס), -- המים המלוחים המקיפים את הארץ, ים הגדול, Ocean: וכי מימי אוקינוס לא מים מלוחים הן (מד"ר בראש' יג). אוקיינוס כולו מים במים (פסיק' דר"כ ט). נטל הקב"ה כל מימי בראשית ונתנם חציים ברקיע וחציים באוקיינוס (מדרש בראש' ד). ומהיכן הארץ שותה ר"א אומר ממימי אוקיאנוס (שם יג). 



1 מיוונית Ὠκεανός.


קישורית קבועה 

אור

1, ממנו אוֹר, אוֹרָה.



1 שרש משֻתף ללשונות השמיות, אשורית אוּרֻ, סורית אוּרַא ובערבית אֹוַאר חם האש, ובנון במקום האלף נוּר כמו אוֹר בעברית.


קישורית קבועה 

א. אוֹר

א., ש"ז, מ"ר אוֹרִים, — א) מה שעושה את המוחשים נראים להעין, ההפך מן החשך, Licht; lumière; light: ויאמר אלהים יהי אוֹר ויהי אוֹר וכו' ויקרא אלהים לָאוֹר יום ולחשך קרא לילה בראש' א ג-ד. אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו חגי' יב.. — אוֹר השמש והירח: והיה אוֹר הלבנה כְּאוֹר החמה וְאוֹר החמה יהיה שבעתים ישע' ל כו. — אוֹר הַבֹּקֶר: ויתחרשו כל הלילה לאמר עד אור הבקר והרגנהו שופט' יו ב. — אוֹר נֵר: והאבדתי מהם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול רחים וְאוֹר נֵר  ירמ' כה י.    — אוֹר אֵשׁ: וינחם בענן יומם וכל הלילה בְּאוֹר אֵשׁ תהל' עח יד. — יום אוֹר: והיה ביום ההוא נאם אדני יי' והבאתי השמש בצהרים והחשכתי לארץ ביום אוֹר עמוס ח ט. — ובהשאלה, אוֹר הָעֵינַיִם לחוש הרֵאות: לבי סחרחר עזבני כחי ואֹור עיני גם הם אין אתי תהל' לח יא. — אוֹר פנים, סבר פנים, רצון: בְּאוֹר פני מלך חיים ורצונו כעב מלקוש משלי יו יה. כי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעה למו כי ימינך וזרועך וְאוֹר פניך כי רציתם תהל' מד ד.  — אוֹר הַחַיִּים: כי הצלת נפשי ממות הלא רגלי מדחי להתהלך לפני אלהים בְּאוֹר החיים ([מקור: שם נו יד]]. הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר להשיב נפשו מני שחת לאור בְּאוֹר החיים איוב לו כט-ל. — ומשל לאשר ושמחה: העם ההלכים בחשך ראו אוֹר גדול ישע' ט א. ותגזר אמר ויקם לך ועל דרכיך נגה אוֹר איוב כב כח. אוֹר זרע לצדיק ולישרי לב שמחה תהל' צז יא. אז יבקע כשחר אוֹרֶךְ וארכתך מהרה תצמח ישע' נח ח. — וכנוי לדעת וחכמה: הקשיבו אלי עמי ולאומי אלי האזינו כי תורה מאתי תצא ומשפטי לְאוֹר עמים ארגיע שם נא ד. —  ובתלמ': כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו כתוב' קיא:. — מורדי אור, °כנוי מליצי למתנגדים לחכמה ודעת: והנה חם ובניו הם היו במורדי אור מסיתים ומדיחים את אנשי דורם לרדוף אחרי המלאכות המותריות ר"י אברבנאל, נח, דור הפלגה. —ובהשאלה לדבר ברי, ברור: והוציא כָאוֹר צדקך ומשפטך כצהרים תהל' לז ו. חצבתי בנביאים הרגתים באמרי פי ומשפטיך אוֹר יצא הושע ו ה. בבקר בבקר משפטו יתן לָאוֹר צפנ' ג ה. — ובסהמ"א מפקחים מוציאין לאור רש"י כתוב' ה.. שחקר הדבר וכו' והוציאן לאור פרוש יציר' לר"י ברצלוני 267. — °יָצָא לְאוֹר, נדפס, נתפרסם, °הוֹצִיא לְאוֹר, erscheinen lasssen; publier; publish: אקוה לאל מהרה הוציא החבור ההוא (המתורגמן) לאורה בדפוס ר"א בחור, הקד' ג למסורת המסורת. המכתב הזה אשר בידך הוא הקדמה ופתיחת מכתב אחר אשר יצא לאור בעוד ימים אחדים וכו' וכעת גמרו במועצותיהם להוציאם לאור על ידי הדפוס וכו' נחל הבשור של חברת דל"ע ע"ד המאסף יג ניסן תקנ"ג. חדש מקרוב הודיע חכם אחד אצלינו כי בדעתו להוציא לאור מכתב המאספים ש"י רפפורט, המגיד תרכב כז. בדעתי אי"ה להוציא לאור הדפוס מחברת אשר קראתי בשם ספר מוסר השכל רנ"ה ויזל, תמוז תקמ"ד. לא מאהבת הבצע ידידי הקורא ולא מאהבת הכבוד הנני מוציא את המחברת הקטנה הזאת לאורה מא"ג, הקד' קרית ספר. ומפי על ספר כל חדש הם יכתבו, ובכספם ולמעני גם לְאוֹר יוציאוהו אד"מ, או"א א ב. על תולדות הספר ואופן יציאתו לאור וכו' לקחת את כל שירי הגיוני לבי מכל המקומות אשר נפוצו שם ולהוציאם יחדו לאור עולם יל"ג, כל שירי, הקד'. — ב) גרמי השמים הנותנים אור, Gestirn; astres; stars: אם אראה אוֹר כי יהל וירח יקר הלך איוב לא כו. לעשה אוֹרִים גדלים וכו' את השמש לממשלת ביום וכו' את הירח וכוכבים לממשלות בלילה [[תהל' קנו ז-ט]]. — ואמר החוקר: כי יעמדו בפאת ארץ שני אורים ראב"ע, יהוש' י יב. — והמשורר אמר: ומי יודע אם לא אלה ממעל האורים הרבים שאין קץ למו, הה! אם לא מזה גם עליהם יעל המות הרע הזה ויצחק גם במו אד"ם, הדעת והמות. — ובהשאלה: עיניך אורים נשבעתי אך בהן מיכ"ל, האוהב הנשבע. — ג) בקר, תחלת היום, Morgen; matin; morning: אשר לפני שער המים מן הָאוֹר עד מחצית היום נחמ' ח ג. מאימתי ארבעה עשר אסור בעשיית מלאכה ר' אליעזר בן יעקב אומר משעת האור1 רבי יהודה אומר משעת הנץ החמה פסח' ב:. — ד) *אש2, Feuer; feu; fire: (חרס) כדי לחתות בו את האור שבת ח ז. אחד הביא את האור ואחר הביא העצים ב"ק ו ד. נפלה לאור ונחמרו בני מעיה חול' ג ג. בסופגנין שנעשו באור ירוש' חלה א נז ד. איזהו תבשיל ברור כל שהאור מהלך תחתיו שם שבת ג ו:. מה פת שנשתנה ע"י האור (שנאפה) אף ירקות נמי שנשתנו (שנתבשלו) ע"י האור ברכ' לח:. הרבה מאורות יש באור  שם נב:. ברזל קשה אור מפעפעו ב"ב י.. זימן לו (הקב"ה לאדם הראשון) שני רעפים והקישן זל"ז ויצאת האור מד"ר בראש' יב. דרכו של חול אדם מכניסו לאור ומוציאו בולוס ועושה הימנו כלי זכוכית פסיק' רבתי יא. — ה) *ערב3, תחלת הלילה, Abend; soir; evening: אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר פסח' א א. המפלת אור לשמנים ואחד ב"ש פוטרין מן הקרבן וב"ה מחייבין אמרו ב"ה לב"ש מאי שנא אור לשמנים ואחד מיום שמנים ואחד כרית' א ו. ואימתי משיאין (משואות) לאור4 עיבורו ר"ה כב.. — ו) °אור פשוט, בקבלה, כנוי להאין סוף: דע שהרצון בכלל קראוהו הארה ואין סוף קראוהו אור פשוט רמח"ל, חוקר ומקובל 10. - °אור אין סוף, מה שמלא את המציאות קודם שהתחילה האצילות: דע כי טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים היה אור עליון פשוט ממלא כל המציאות ולא היה שום מקום פנוי בבחי' אויר ריקני וחלול אלא הכל היה ממולא מן אור א"ס פשוט ההוא ולא היה לא בחי' ראש ולא בחי' סוף אלא הכל היה אור א' פשוט שוה בהשואה א' והוא הנק' אור א"ס מהרח"ו, ע"ח, היכ' א"ק א ג. — °אור קדמון: כתר עליון וכו' אור קדמון אור צח ואור מצוחצח עסיס רמונ' יא ז, בשם תקוני זהר. ומאור קדמון נמשכת ממנו המחשבה הטהורה כהמשך מחשבת הלב וכו' ומן האור המצוחצח והצח השני מעיינות נמשכות מהן המדע והשכל שם. הגאונים בספריהם הקדימו אור מצוחצח לאור צח וכו' כי יתואר אור קדמון לפשיטות הדעת המושרש בכתר מנקודת עצמו והמצוחצח לשורש הבינה שבו והצח שורש חוכמה שבו שם יא א. — ז) ענן מטר5, Wolke, Regen; nuage, pluie; cloud, rain: אף אם יבין מפרשי עב תשאות סכתו הן פרש עליו אוֹרוֹ6 ושרשי הים כסה איוב לו כט-ל. אף ברי יטריח עב יפיץ ענן אוֹרוֹ7 שם לז יא. כחם צח עלי אוֹר8  ישע' יח ד. — ואמר המשורר: וביום עצור שחק מטר, בידו אור רמב"ע, תרשיש א, לאמר, אז ידו נותנת גשם.

* אֲבוּקָה, חבילת עצים, פתילות או סמרטוטים דולקים יחד למען האיר אור גדול. — אוּר, אוֹר, הֵאִיר וכו'. — אוֹרָה. — §אוֹרִית, מתכת מוציאה אור מעצמה. — *אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר, אור השחר. — אֹפֶל, חֹשֶׁךְ וכו'. ההפך מאור, חשך. — אֵשׁ, המחמם ומאיר לנו. — אַשְּׁמָן. בָּהִיר, מאיר ומזהיר. — *בִּהֵק, את האור, עשה שיאיר בזהר גדול. —*מַבְהִיק, אור מבהיק, מזהיר. — בָּזַק, קלוח פתאום של אור חזק. —§בִּצְבֵּץ האור, נתז לאחור משטח מלטש, והשם §בִּצְבּוּץ. — בָּרָק, אור היוצא מבין העננים.  — °גֵּהַ,  °גִּיהַ, כמו נגה. — גָּוָּן, גוני האור. — *גַּחֶלֶת הַלָּיְלָה, זבוב קטן, תולעת קטנה מאירה בלילה. — *גֶּלֶּה, אור צח, למשל בלילה.  הֵילָל, כוכב השחר. — °הֵל, °הִלִּים, זהר. — ההל, יָהֵל, יתן אור. — °הִלָה, עטרת אור סביב הלבנה.  זֹהַר, אור צח מאוד: זהר הרקיע. — מַזְהִיר,יש לו זהר. — §זָהְרִית, גוף מאיר בחשך. — זִיו, זהר. —*זִיק, *זִיקוּק, ניצוץ. — זַךְ, זָכִיךְ. — זָרַח, יצא ונגלה האור: זריחת השמש. —מִזְרָח, צד שמשם יזרח השמש.  — *חָזַר, °אור חוזר, מבצבץ. — °חֲזְרַת האור משטח מלטש. — °חַשְמַל, אור החשמל, במקומו. יום, עת אור השמש. — יפע, הוֹפִיעַ, עשה שיזהיר, נגלה בזהר גדול. — יִפְעָה, זהר גדול. — יָרֵחַ, לְבָנָה, המאור המאיר לנו את הלילה כמו השמש ביום. — כֵּהֶה, אור כהה, קל, שאינו מזהיר הרבה. — כּוֹכָב, כל אחד מהמאורות הנוצצים בלילה ברקיע השמים. *כָּסַף, הכסיפו פני רקיע, הוארו באור כהה באופק השמים בתחלת עלות השחר.  מָאוֹר, דבר המאיר: השמש, הכוכבים הם מְאוֹרוֹת מְנוֹרָה, כלי ישימו בו נר להאיר.  °מְנוֹרַת הַיָּם, מגדל גבוה על חוף ים ואור בראשו להאיר להאניות בים.  °מַרְאוֹת הָאוֹר, כמו תחזית.  °מֶרְכַּז הָאוֹר, הנקודה שבה תתקבצנה כל קרני האור. —      *מַשֹּוּאָה, אבוקה דלוקה בראש בד ארוך, לעשות בו סמּן לאיש מרחוק.   *נַבְרֶשֶׁת, *פָּמוֹט, וכו'  נר נֹגַּהּ, אוֹר צח מבהיק: נגה הככבים, נגה אש להבה.   הֶגִּיהּ, יגיה, יתן נגה.  *נְהוֹר, אוֹר.  נָהַר, נהרו פניו, האירו.  נְהָרָה, אור.  נְטִיַֹת הָאוֹרנְלִיזַת הָאוֹר *נִיצוֹץ, נָצַץ, נתן אור כמו ניצוצות.  נֵר, דבר דולק להאיר.  נֶשֶׁף, אור כהה אחרי שקיעת החמה וקדם זריחתה.   *נִתַּז האור, חזר משטח מלֻטש.  *סֶבֶק, נר של חלב.  °סַפִּירִי, °סַפִּירִיּוֹת, סגולת גוף סַפִּירִי.  עֲשָׁשִׁית, כעין תבה של זכוכית, ישימו בה נר להגן מפני הרוח.  פּוּץ, °הפיץ אור.  *פַּנָּס, עששית.   צֵל, אפלה בסבת גוף עכור העומד מצד האור.  §צִיּוּר-אוֹר, צורה עשויה בפעולת האור.  §צַיַּר אוֹר, עושה צורות בפעולת האור.  *קְרִיץ,  *קְרִיצָה, לפני עלות השחר.  קֶרֶן אוֹרָה, אור היוצא מגוף מאיר כעין חוט.  קֶשֶׁת, מראה אור מגונים שונים בצורת קשת בשמים. - רָאָה, בעיניו.  *שַׁבְרִיר, אור השמש הנכנס דרך נקב קטן,  שבריר שַׁחַר, אור בקר קדם צאת השמש.  עָלָה הַשַּׁחַר שֶׁמֶשׁ.  §תְּאוּרָה, אורות שידליקו לאות שמחה, כבוד.  §תַּחֲזִית השׁמשׁ, צורת אור השמש בעברו דרך זכוכית בעלת זויות.  §תֹּכֶן הָאוֹר, כלי למדד בו חזק האור.  *תִּמּוּר של החמה, של הלבנה,  זה *תַּעֲלוּמָה, החלון בשמים שמשם האורה יוצאת.



1 ואמרו בגמר' שם על זה: מאי אור עמוד השחר. — 2 בערבית אוֹאַר ناَر חם האש, נאר اوَر אש,  אוּר. — 3 בארמ' אורתא, וכן בסורית נגה אור, וגם בין הערבים, תחלת הלילה. והוא אולי בלשון סגי נהֹר, וזה מטבע בפרט עמי המזרח לכנות דבר בהפכו, וכן בית החיים לבית הקברות. וכן הערב' במרוקו מכנים את העופרת ח'פיף, ר"ל קל A.Fischer, MSOS,I204 והביא בשם Dr. E. Mittwoch שהעיר אותו גם על השם אורתא להערב). — 4 גמ' פסח': אלמא אור אורתא. — 5 אין משמעה דומה לזו לשרש אור בשאר לשונות האחיות, בהערות שלקמן. — 6 ת"י: הא פרס עלוי מטרא. ריב"ג: עננו. — 7 בתלמוד: ואין אור אלא מטר שנאמר יפיץ ענן אורו תעני' ז:. וכן רסע"ג, וחלק עליו דונש. וכן ריב"ג, רש"י, רמב"ע, רמב"ן, רד"ק, ר"ש בן מלך ור"י ערמאה. אך החדשים כלם פרשו אור גם פה כמשמעה הכללית של אור. — 8 כך רסע"ג: בעד מטר. וכן ריב"ג ורד"ק. ת"י: שמש, ורש"י: עשב.


.
.
.

קישורית קבועה 

אוֹרֵג

1, אֹרֵג, ש"ז, מ"ר אוֹרְגִים, אֹרְגִים, — אומן העושה בד וכל בגד מחוטים, Weber; tisserand; weaver: שפה יהיה לפיו (של מעיל האפוד) סביב מעשה אֹרֵג (שמות כח נב). כמנור אורגים (ש"א יז ז). — ומצוי בספרות: ואורג היה (אגרת רב שרירא גאון). — ואמר המשורר: ולוּ אורג ארגני כמו חוט עלי בגדו (רשב"ג, שירי שלמה, דוקס ד). אדם בתוך עולם כמו אורג יארוג ואך ימיו כמו תקוה (רמב"ע, תרשיש ח קנד). שני חייטים או שני אורגים שהתנו ביניהם (שו"ע חו"מ קעו ג).



1 מן ארג.


.
.
.

קישורית קבועה 

אוֹרֶה

* 1, לנק' אורָה, מ"ר אוֹרִים, אוֹרוֹת, --מי שׁאֹרֶה פירות מהאילן: מלוא האורה וסלו חוצה לו (שביע' א ב).



1 מן ארה, עי' ארה


.
.
.

קישורית קבועה 

אוֹרֵחַ

1, אֹרֵחַ, ש"ז, לנק' אוֹרַחַת, מ"ר אוֹרְחִים, אֹרְחִים, אוֹרְחוֹת, – א) מי שבא מהדרך,  Wanderer; voyageur; traveller :  וישא עיניו וירא את האיש הָאֹרֵחַ ברחוב העיר ויאמר האיש הזקן אנא תלך ומאין תבוא ויאמר אליו עברים אנחנו מבית לחם יהודה שופט' יט יז-יח. למה תהיה כגר בארץ וּכְאֹרֵחַ נטה ללון ירמ' יד ח. מי יתנני במדבר מלון אֹרְחִים ואעזבה את עמי ואלכה מאתם שם ט א. – ב) מי שמתאכסן אצל חבירו, Gast; hôte; guest : ויבא הלך לאיש העשיר ויחמל לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לָאֹרֵחַ הבא לו ש"ב יב ד. – ובתו"מ: אורח טוב מהו אומר כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי וכו' וכל מה שטרח (בעל הבית) לא טרח אלא בשבילי אבל אורח רע מהו אומר מה טורח טרח בעל הבית וכו' לא טרח (בעל הבית) אלא בשביל אשתו ובניו ברכ' נח.. הכל שקלתי בכף מאזנים ולא מצאתי קל מסובין וקל מסובים חתן הדר בית חמיו וקל מחתן אורח מכניס אורח ב"ב צח: בשם ב"ס. מגונה ממנו (ממי שאוכל לפני אורח) אורח מכניס אורח וכו' אורח מטריח אורח מגונה משלשתן ד"א זוטא ח. א"ר יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה שבת קכז.. א"ר יצחק מכאן שהאשה צרה עיניה באורחים יותר מן האיש ב"מ פז.. – ומשל: דג ואורח אחר שלשה ימים מסריחים בן זאב, פרוש בן סירא כט כז.  – ג) *כנוי לוסת האשה: הגיע יום עשרים ולא ראתה והגיע יום שלשים ולא ראתה והגיע יום עשרים וראתה הותר יום שלשים ונאסר יום עשרים מפני שאורח2 בזמנו בה נדה סד.. משל לאורח שהיה רגיל לבוא עם הנץ החמה ושכח ושימש מטתו קודם הנץ החמה מד"ר ויקר' ד. ומאיזה זמן היא מונה העשרים שהיא חוששת לו מראיית החמשה ועשרים ולא מראיית העשרים שהיא למודה לפי  שהאורח לא היה רגיל לבוא לפחות מעשרים רשב"א, תוה"ב, וסתות ג. אעפ"י שלא ראתה ליום עשרים חוששת ליום שלשים לראייתה לפי שהיא עונה בינונית לרוב הנשים ולפיכך חוששין שמא יבוא אורח בזמן הרגיל לבוא לרובן של נשים שם.



1 משרש ארח, ועי"ש.  

2 אין לעמד על עקרו של דבר, אם אמרו באמת אוֹרֵח בהשאלה מליצית או אמרו אֹרַח, והיא היא המלה ארח בנשים. הערוך עכ"פ סובר שהוא מלשון אוֹרֵח, והביאו אחרי אורח טוב, ופרש: לענין דם נדה הוא אומר שבא לעת הקבוע כאורח. ע"כ. ורמב"ן בראש' לא לה מלשון אורח כנשים.


קישורית קבועה 

אוֹרִי

°, ת"ז, לנק' אוֹרִית, מ"ר אוֹרִיִים, אוֹרִיוֹת, - מהאור, מטבע האור, הנוגע להאור, leuchtend; lumineux; shining: האור, אמר החכם הואיגהענז, היא תנועה רועדת של עצם חמרי דק הממלא את כל חלל העולם שנקרא אותו בשם עטהער (אֶתֶר) אורי צ"ה רבינוביץ, אבן השואבת, ט פד. אז תהיה תבנית של הגל האורי משונה מעט שם.  והנה אם הספוגיות אשר להגוף המאיר לא תפגוש בכל התנגדות אז יתפשטו הגלים האוריים מסביב להנקודה המאירה שם.  ולכן בכל הגופים האלה נראה חזיונות אוריים אשר יעידו על אמתת ההשערה המחוכמה הזאת שם.


קישורית קבועה 

אוּרִיאֵל

*, -- שם מלאך, והוא אחד מארבעה שרי החכמה, ועומד משמאלו של כסא הכבוד, Name eines Engel; nom d'ange; name of angel : סיבב (הקב"ה) לכסאו ארבעה מלאכים מיכאל וגבריאל ואוריאל ורפאל וכו' אוריאל משמאלו וכו' (מדר' במד' ב).  שכינה וכל אחד מהם מקבל שפע מאחת מן המדות וכו' אוריאל לפניו מקבל מן הרחמים שמשם אורה יוצאה ר"ל ממזרח זהו שנא' ופנו לא יראו ר"ל אוריאל (ריקאנטי, בראש' ז.). - ואמר הפיטן: נוהם מיכאל, וגועה גבריאל, זועק אוריאל, וגועש רפאל, ומהדר הדרניאל (אופ' שבה"ג, בלולי אש).


קישורית קבועה 

אוּרִים

1, – דבר נשאו הכהן הגדול במקדש לפנים על לבו, ועל פיהו הגיד להשואלים מה יהיה משפט הענין אשר שאלו בו עליו, eine Art Orakel; espèce d'oracle; kind of oracle: ולפני אלעזר הכהן יעמד (יהושע בן נון) ושאל לו במשפט הָאוּרִים לפני יי' במד' כז כא.  וישאל שאול ביי' ולא ענהו יי' גם בחלמות גם בָּאוּרִים גם בנביאם ש"א כח ו.  – ובצרוף עם המלה תֻּמִּים, אוּרִים,  ותֻּמִּים: ונתת אל חשן המשפט את הָאוּרִים ואת התֻמים והיו על לב אהרן בבאו לפני יי' ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני יי' תמיד שמות כח ל.



1 עד כה לא עמדו החכמים על מהות האורים ומקור השם ומשמעתו האמתית.  יש מדמים לוחות הגזרות (דֻפְשִימָתִ) שהיו להבבלים ונשאם האל על לבו.  והכהן דהורם בפרושו החדש על שמואל מדמה השם האשורי אֻרֵי: נבו בעל אֻרֵי Craig, A.-B. Relig. Text.


קישורית קבועה 

אוֹרִית

§, -- שׁם מתכת חדשה שנגלה מקרוב המאצלת מקרבה אור וחֹם, Radium : אורית זו לא בלבד שמשפיעה אור תמידי, עצמי, אלא גם חם תמידי, וכמו"כ עצמי (השקפה שנה ד כז).  כדור של אורית יהיה תקוע בהכירה שלנו ויספיק לנו את החום הנצרך לבשל ולצלות (שם, חם הגנוז).   


קישורית קבועה 

אוֹרָנִי

°, ת״ז, לנק׳ אוֹרָנִית, מ״ר אוֹרָנִיִים,----נִיּוֹת,— כמו אוֹרִים, leuchtend; lumieux; luminous : ראוי שיהיה אלהינו אורני בעצמו (משכי׳ האורות, סוף מחב׳ ש״ש לדוקס XI). העצמים האורניים (שם).

במקור המודפס הופיע בטעות lumiuex, ותיקנּו זאת לעיל.


.
.
.

קישורית קבועה 

אִוְשָׁה

° 1, ש"נ, מ"ר אֲוָשׁוֹת שאון וקול המיה של המון עם, של הרוח וכדומה, Geräusch; bruit; noise: (יום) שני וחמישי שמתקבצין בני אדם לדון עם חבריהן כתקנת עזרא שיש הומות וקולות ואוושות ביום הגשמים כיום הדין (רש"י תענ' ח:).   והשתמשו בפרט הסופרים החדשים לקול שאון הרוח: אִוְשַׁת הרוח, וכן השתמשו כבר גם בהפעל אָוַשׁ הרוח.



1 בארמ' אוושא: הוו קאזלי כולי עלמא לקבולי אפי מלכא וכו' חלף גונדא קמייתא כי קא אוושא (ברכ' נח.), הלכו כל העולם לקבל פני המלך עבר החיל הראשון שמעו קול שאון.  ואולי אפשר לדמות לו בערב' ההמונ' טַוְשָׁא, עַוְשָא, קול שאון ומהומה.  – והפעל: אדהכי נשב זיקא ואווש ביני קני (ב"מ פו.).  בינתים נשב רוח וְאָוַשׁ בין הקנים. האי  ריאה דאוושא אי ידעינן היכא אוושא וכו' והאי דאוושא זיקא דביני ביני הוא (חול' מו:), זו הריאה שאָוְשָׁה אם ידענו מהיכן אָוְשָׁה וכו' ומה שאָוַשׁ הרוח שבין שני הקרומים הוא.  – ולקול חברת אנשים רבים:  איידי דאוושו כ"ע לא שמעי (ברכ' נ.), על ידי שאָוְשׁוּ כל העולם לא שמעו את הברכה. – אָוְשׁוּ על פלוני, התלוננו בקול מפני לא רצון ותמיהה: ויתיב רב המנונא וקאמר כשם שאין הבנים יורשין אלא מן הקרקע כך אין הבנות ניזונות אלא מן הקרקע אווש עליה כולי עלמא דשביק ארעא הוא דירתי ליה בניה דלא שביק ארעא לא ירתי ליה בניה (כתוב' נ:), וישב רב המנונא ואמר וכו' אָוַשׁ עליו כל העולם מי שמניח קרקע בניו יורשים אותו ומי שאינו מניח קרקע אין בניו יורשים אותו?.  – אָוַשׁ הדבר, עשה שאון, התפרסם: דאי אמרת נותנן לחבירו וחבירו לחבירו אוושא מלתא (ערוב' צז:).  כיון דבלילי' בעי גברי יתירי ובעי מדוכרי דנורא אוושא מילתא (מו"ק יב:), כיון שבלילה צריך יתר אנשים וצריך אבוקות של אור יֶאֱוַשׁ הדבר.  – ובהשאלה, היה רב הכמות: הלין משום דאוושו ליה מפרש ההוא דפתח ברישא (נדר' ב:), הללו ויש נוחלים ומנחילים, נוחלים ולא מנחילים וכו', משום שאָוְשׁוּ מפרש ההוא שפתח בראשנה.  והא במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה דלא אוושא וקתני יוצא גמל (שם).  אלא (לכן בברכות של ר"ה ויוה"כ שליח צבור מוציא את הרבים) משום דאוושי ברכות (ר"ה לה.).


קישורית קבועה 

א. אות

ממנו א. אוֹת, ב.*אוֹת, °אוֹתוֹתִי.


.
.
.

קישורית קבועה 

אוֹת

 אוֹתִי, אוֹתךָ וכו׳,— עי' אֵתאֹת.


קישורית קבועה 

ב. אות

1, ממנו ג. אוֹת.



1 שרש עברי, בשאר הלשונות אין דומה לו.


.
.
.

קישורית קבועה 

אוֹתוֹתִי

°1, ת״ז,—של האותות: מכללות הרפואה נבוא אל חלקיה שהם הטבעיי הסבותיי או התפעליי האותותיי ההנהגתיי המבריא (אילס, תשוב׳ יש״ר מקנדיה).



1 ) בהוספ׳ י על מ״ר מפני שהצורה אותי תתן מקום לטעות.


קישורית קבועה 

אָז

1, מלה, - תורֶה:  א) הזמן הנזכר קודם בדבור אם לעבר או לעתיד,  damals; alors; then  לעבר: ולשת גם הוא יֻלד בן ויקרא את שמו אנוש אָז הוחל לקרוא בשם יי'  בראש' ד כו.  שמעו עמים ירגזון חיל אחז ישבי פלשת אָז נבהלו אלופי אדם שמות יה יד-יה.  ולא יסף עוד מלאך יי' להראה אל מנוח ואל אשתו אָז  ידע מנוח כי מלאך יי' הוא שופט' יג כא.  ויעזר לו (לדוד) אבישי בן צרויה ויך את הפלשתי וימתהו אָז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו למלחמה ולא תכבה את נר ישראל ש"ב כא יז.  ולא יכלו הכהנים לעמד לשרת מפני הענן כי מלא כבוד יי' את בית יי' אָז אמר שלמה יי' אמר לשכן בערפל מ"א ח יא-יב.  ואת בת פרעה העלה שלמה מעיר דויד וכו' אָז העלה שלמה עלות ליי' על מזבח יי' דהי"ב ח יא-יב.  ותכן כל מלאכת שלמה וכו' אָז הלך שלמה לעציון גבר שם יו-יז.  אָז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי תהל' מ ח.  אָז דברת בחזון לחסידיך שם פט כ. - ועם פעל עתיד ביחס לזמן העבר כשרוצה לספר זמן התחלת המעשה ותמידתו:  אָז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת ליי' ויאמרו לאמר שמות יה א.  אָז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה דבר' ד מא.  אָז יבנה יהושע מזבח ליי' אלהי ישראל בהר עיבל וכו' ויכתב שם על האבנים יהוש' ח ל-לב.  אָז ידבר יהושע ליי' ביום תת יי' את האמרי לפני בני ישראל ויאמר לעיני ישראל שם י יב.  - ולעתיד: ואתכם אזרה בגוים והריקתי אחריכם חרב והיתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חרבה אָז תרצה הארץ את שבתתיה כל ימי השמה ואתם בארץ איביכם אָז תשבת הארץ ויקר' כו לג-לד.  ישמחו השמים ותגל הארץ ירעם הים ומלאו יעלז שדי וכל אשר בו אָז ירננו כל עצי יער לפני יי' כי בא כי בא לשפט הארץ תהל' צו יא-יג.  לכן חכו לי נאם יי' ליום קומי לעד וכו' כי אָז אהפך אל עמים שפה ברורה צפנ' ג ח-ט.  אָז יזעקו אל יי' ולא יענה אותם ויסתר פניו מהם בעת ההיא מיכה ג ד. - ב) לתנאי, במשמ' באופן זה, in diesem Falle; dans cette condition; in this case : וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו אָז יאכל בו שמות יב מד.  וכי יגור אתך גר ועשה פסח ליי' המול לו כל זכר וְאָז יקרב לעשתו שם מח.  אם תבקשנה (את החכמה, הבינה) ככסף וכמטמנים תחפשנה אָז תבין יראת יי' משלי ב ד-ה.  - ובתחלת המאמר לתנאי הבא אחריו: אָז תנקה מאלתי כי תבוא אל משפחתי בראש' כד מא.  - ואחר אִם: אם התרחצתי במו שלג והזכותי בבר כפי אָז בשחת תטבלני איוב ט ל-לא. - ובצרוף עם המלה כִּי: אם און בידך הרחיקהו ואל תשכן באהליך עולה כִּי-אָז תשא פניך ממום איוב יא יד-יה. - ואחרי לוּ, לוּא, לוּלֵא, לוּלֵי: כי ידעתי היום כי לֻא (לוּא קרי) אבשלום חי וכלנו היום מתים כִּי-אָז ישר בעיניך ש"ב יט ז.  ויאמר יואב חי האלהים כי לוּלֵא דברת כִּי אָז מהבקר נעלה העם איש מאחרי אחיו שם ב כז. - ג) על כן, לכן,  darum; pour cela; therefore: אביך הלוא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אָז טוב לו דן דין עני ואביון אָז טוב ירמ' כו טו-טז.  ד) אם כן איפוא,  da es so ist; puisque c'est; since it is: ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני ולמה חכמתי אני אָז יתר קהל' ב יה. - ה) °כשבא אחריו מקור בצרוף ב... משמעתה כמו בעת ש...,   als; quand; when : אָז בהלוך ירמיהו על קברי האבות קינה לת"ב.  אָז בהלוך החמור עם הארי אדונהו, וכו' פגש בו חמור אחר ויברכהו יל"ג משלי יהודה ד ו. - ועם מ, מֵאָז: לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשם גם מֵאָז דברך אל עבדך שמות ד י.  זה ארבעים וחמש שנה מֵאָז דבר יי' את הדבר הזה יהוש' יד י. - ועם עבר: ויהי מֵאָז הפקיד אתו בביתו בראש' לט ה. מֵאָז שכבת לא יעלה הכרת עלינו ישע' יד ח. וּמֵאָז באתי אל פרעה לדבר בשמך שמות ה כג. לא היה כמהו בכל ארץ מצרים מֵאָז היתה לגוי שם ט כד.  - ובהחלט: ואני מֵאָז ועתה אני עבדך ש"ב יה לד.  זה הדבר אשר דבר יי' אל מואב מֵאָז ישע' יו יג. הלא מֵאָז השמעתיך שם מד ח.  מי השמיע זאת מקדם מֵאָז הגידהּ שם מה כא.  הראשנות מֵאָז הגדתי ומפי יצאו ואשמיעם שם מח ג.  ואגיד לך מֵאָז בטרם תבוא השמעתיך שם ה.  עתה נבראו ולא מֵאָז שם ז.  נכון כסאך מֵאָז מעולם אתה תהל' צג ב.  יי' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מֵאָז משלי ח כב. - ועם שם: ותבוא ותעמוד מֵאָז2 הבקר רות ב ז.



1 בערב' אִד' از בכל המשמעות של אָז בעברית. ולפי דעת רוב חוקרי הלשון עקר המלה הקדומה היא אֲזַי, ונתקצרה לאז, וכן בערב' נתקצרה אִד' מן אִד'א  ازّا. 

2 יש מגיהים מאור הבֹקר


קישורית קבועה 

אֵזֹבְיוֹן

* 1, ש"ז. – צמח עז הריח ממשפחת השָפיים, ממין האזוב, griech Lavendel; lavande grecque (Lava. stoechos):  אין אוכלין איזביון2 בשבת לפי שאינו מאכל בריאים (שבת יד ג).  לא יאכל דברים שאינן מאכל בריאים כגון אזוביון ופיאה (רמב"ם שבת כא כא).  – ואמר הפיטן:  נשפיל (הלב) כְּאֶזָבְיוֹן, על כל עווי נעשה ענוי נסדיר ודוי נכשיר כליון (אדון עליון, הושע"ר, אילת השחר).



1 דומה למשקל אַפִּרְיוֹן, אבל רוב החכמים סֹברים כי אפריון מלה זרה. -

2 כך, במלה אחת, גרסת הספרים במקום המובא בפנים, וכן בירוש' דפוס וינציה, ובערוך ערך אברתא וערך אזביון, וכך כתובה מלה זו בהלכות שבת להרמב"ם, וכן במשנה עם גוף פרוש הערבי של הרמב"ם בכ"י ברלין, ונקוד אֵזִבְיוֹן.  וכן במשנה שבמשניות דפוס פיזרא גורס אזביון (ד"ס) במלה אחת, וברי"ף איזובין.  ובמשניות ברוב הדפוסים כתיב אזוב יון בשתי מלים, וכן נזכר אזוב יון בפרוש בשתי מלים במשנה (פרה יא ו,  נגע' יד ו), ושם רגלים לדבר כי הכונה היא לאזוב הבא מיון, כמו אזוב כוחלי וכו' הנזכרים שם אחריו.  מ"מ אין לדחות גרסת אֵזוֹבְיוֹן המוחזקת על פי ספרים רבים.  והנה הערוך והנמשכים אחריו לוי וקוה' פרשו אזביוּן שומשוק, עפ"י דעתו של רב פפי בגמ' (שם קט:).  אבל באמת רב פפי פרש כך את השם אזוב שבתורה ולא אזביון (רש"י שם: שומשוק הוא אזוב דאוריתא).  והרמב"ם בפרוש המשנה תרגם אזביון אסטוחודוס (כפי ההגהה הנכונה של כתר כהונה), והוא הרשום בפנים.


.
.
.

קישורית קבועה 

אֲזוֹרָה

* 1 ש"נ,  מ"ר אֲזוֹרוֹת, — כמו אֵזוֹר: אזורה גדולה יש לי בידך (והלה אומר) אין לך בידי אלא אזורה קטנה פטור שבוע' מג..  — °ואֵזוֹרָה,  כמו אֲזוֹרָה: איזורה בת עשרה אמות יש לי בידך וכו' באיזורה בת חתיכות הרבה רש"י שם.



1 משקל  חֲגוֹרָה.


קישורית קבועה 

אֲזַי

1, — מלת החבור כמו אָז, ובבואה אחרי מלת התנאי לוּלֵא תשמש במשמעת בתנאי ההוא,  in jenem Falle; dans ce cas là; in that case : לולי יי׳ שהיה לנו בקום עלינו אדם אֲזַי חיים בלעונו בחרות אפם בנו אֲזַי המים שטפונו נחלה עבר על נפשנו אֲזַי עבר על נפשנו המים הזידונים (תהל׳ קכד ב–ה).



1 צורה הקדומה של המלה אָז, ובסוף  -י, כמו מתַי, ובערב׳ אדַ׳א إذؘا במשמעה זו, ועי' בהערה לאז.


קישורית קבועה 

אזיקים

 אֲזִקִּים.


קישורית קבועה 

אֲזִירוּת

°, ש"נ, - שה"פ מן אזר: ויקום בזריזות ובאזירות חיל לחפש ולבדוק את כל מקום אשר ימצא שם בדק (חמדת הימים ג, בדיק' החמץ).


קישורית קבועה 

אַזְכָּר

°,  ש"ז, מ"ר אַזְכָּרִים, - כמו אַזְכָּרָה א': ולמלוק ולקבל ולקמוץ אַזְכָּרִים (רשב"ג, אזהרות, שמור לבי). - והיחיד אַזְכָּר (אֱולד, סי' קסח).


קישורית קבועה 

אַזְכָּרָה

1, ש"נ, מ"ר אַזְכָּרוֹת, – א) חלק מקרבן מנחה וכדומה שנועד להקטר להעלות ריח טוב, zum Verbrennen bestimmter Teil eines Mahlopfers u.d.g.;  partie du sacrifice destinée à être brûlée; burnt part of meat-offering:  ונתת על המערכת לבנה זכה והיתה ללחם לְאַזְכָּרָה2 אשה ליי' (ויקר' כד ז).  וקמץ (הכהן) משם מלא קמצו מסלתה (של המנחה) ומשמנה על כל לבנתה והקטיר הכהן את אַזְכָּרָתָהּ2 המזבחה (שם ב ב).  והרים הכהן מן המנחה את אַזְכָּרָתָהּ והקטיר המזבחה אשה ריח ניחח ליי' (שם ט).  והקטיר הכהן את אַזְכָּרָתָהּ מגרשה ומשמנה על כל לבנתה אשה ליי' (שם יו). – ואמר בן סירא: תן מנחה וגם אזכרה ודשן ערוך בכנפי הוניך (ב"ס גני' לח יא).  ויבחר בו (באהרן) מכל חי להגיש עלה וחלבים ולהקטיר ריח ניחח ואזכרה ולכפר על בני ישראל (שם מה יו).  – ב) שה"פ, *פעולת הזכירה, כמו *הַזְכָּרָה, Erwähnung; mention : מה אם שאלה (של גשמים) שהיא מדוחק אומרה בשומע תפלה אזכרה (של גבורות גשמים) שהיא מריוח לא כל שכן (ירוש' ברכ' ה ט:).  אמר רב והימים האלה נזכרים ונעשים שתהא אזכרתן קודם לעשייתן (שם מגי' ג עד:).  –  *שם הקדוש של אלהים3 Name Gottes; le nom de Dieu; name of God:  הגיליונים וספרי מינין אין מצילין אותן אלא נשרפים הן במקומן הן ואזכרותיהם  ר' יוסי הגלילי אומר בחול קורא את האזכרות וגונז ושורף את השאר אמר ר' טרפון אקפח את בניי שאם יבואו לידי שאני שורפן הן ואזכרותיהן (תוספתא שבת יג ה).  השומע אזכרה מפי העכו"ם אינו חייב לקרוע (סנה' ס.).  מיד קדר (המלך) כל אזכרות שבה (שבמגלת איכה) ושרפן באש (מו"ק כו.).  ס"ת שנטשטש ורושם אזכרותיו ניכר (פחד יצחק, שמות שאינם נמחק').  ספר תורה שנמצאו בו אזכרות מטושטשות (שם).



1 בעברית שבמקרא לא נשאר לנו ממשקל אַפְעָלָה אלא שם זה והשם אלמנה אם הוא מן שרש למן. אך בעברית שבתלמוד ישנם עוד, אַזְהָרָה וכדומה.  – 

2 תרגם רסע"ג פיחא, פיחהא, ור"ל ריח טוב, וכן ריב"ג, וכן הביא ראב"ע: ורבים פרשוהו כריח וקטורת כמו זכרו כיין לבנון. ע"כ.  וכן רד"ק ואחרים, גם קצת החדשים כמו דילמן, מלשון מזכיר לבונה, וכן יזכר מנחותיך, מקביל לועולותך ידשנה.  ועי' ב. זכר

3 בארמ' אדכרתא במשמעת זו: בתלתא בתשרי בטילת אדכרתא מן שטרייא (מגי' תענ' ז).  והפעל הזכיר רגיל בענין שמות הקדש של אלהים.  וכבר פלפלו הרבה בזה פירסט ונגר במשמעת מלה זו (ZDMG XXXIII – XXXVI).   


.
.
.

קישורית קבועה 

אַזְלָה

° אזלא, — בדקדוק, שֵׁם אחת הנגינות המשרתות, Name eines conjonctiven Accents; nom d'un accent servile; name of a conjunct. accent: ואלו שבעה טעמים משרתים, לאחיהם החרותים, וכו' ראשון אזלה, לעולם עולה דקדוקי הטעמ' יז. דרך אזלה, העולה היא למעלה, אם יש לפניה שופר וגעיה שם כא. סבו אל טרחה ואזלה ואל דרגה ומארכה קטע מכ"י לאחד מתלמידי חוי הבלכי, JQR XIII, 358 . ולאלה הי"ב טעמים שמנה משרתים ואלה שמותם בלשון אנשי טבריא שופר ותלישא וכו' ואזלא ומארכה ר"י חיוג, ספר הנקוד. אלה המשרתים מונח מכרבל וכו' אזלא דרגא מעיילא ר"מ הנקדן, ש' הנקוד'. — והיהודים באיטליה ואשכנז קוראים אזלא לאחת מהנגינות המפסיקות:  אזלא נקרא כן כי הוא הולך ומתקיים במקום גבוה וצורתו תעיד עליו כי הוא קו יוצא למעלה מן התיבה מצד שמאל לצד ימין כאלו הולך ושב לאחור לעמוד בו ונגינתו תורה זה כי היא נמשכת לנגינת הקדמא קלונימוס בר,ד, בס' מקנה אברהם. תמונת הקדמא הוא מקל אחד למעלה באמצע התיבה נוטה מימין לשמאל ויש קורין לו אזלא והוא הנכון כי הוא לשון הליכה כי הטעם הזה הולך לשרת ואנחנו האשכנזים קורין אזלא המלך שקורין לו האחרים גרש או טרס ר"א בחור, טוב טעם ה.


קישורית קבועה 

אזם

*, איזמא — היזמא.


.
.
.

קישורית קבועה 

אזמיל

* – עי' אִזְמֵל.


.
.
.

קישורית קבועה 

אִזֵּן

°1, פ"י, — זִיֵּן בכלי זין, bewaffnen; armer; to arm: ועדתו (של עמלק) חלשה ביד אִִזֵּן חלושה (ר"א קליר, יוצ' לפורים, אזרח נט).  



1 ריב"ג: שקל הענינים וחקר עליהם וכונם.


קישורית קבועה 

אָזֵן

1, אֲזֵן2, ש"ז, סמי' אֲזֵן, כנוי אֲזֵנֶךָ, מ"ר אֲזֵנִים, סמי' אֲזֵנֵי, –  כלי זין3, Waffe; arme; weapon: ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ ויתד תהיה לך על אֲזֵנֶךָ4 והיה בשבתך חוץ וחפרתה בה (דבר' כג יג-יד).  ואמר המשורר: אשכיר אֲזֵנִי מדם זמן ישכירני, ולגרשני נכר ולא יכירני (ר"י הלוי, מי יתנני כפר). הראיתם איש כזה אשר שפתו חניתו ולשונו קלשונו ושניו אזֵניו (ר"י חריזי, תחכמוני ג). בחרב דעתך החרב דאגות וללחום בם יהא שכלך אזונך  (רש"ט פלקיירא, ארי היגון ב:). יום נלחמו בי יחד שכנָי, חסדי יי' היו אֲזֵנָי (לשב' איכה, ספרד, ליבורנו). אך היהודים לא שמעו בקול האזרחים אשר צוו אותם להתפשט את אזֵניהם וכלי מלחמתם (ק"ש, די"ע ג, משפטי ימי הבינים, סי' שמא). על בית הָאֲזֵנִים וחדר הנשק, שם גם הרמון בית לנשי המלך (יל"ג, אדו"מ א). 



1 משקל יָרֵךְ, כָּתֵף, עָקֵב (ר"י בן גנאח, גזניוס, וכן אד"ם הכהן ביתרון לאדם, וכן קניג). – 

2 משקל בְּאֵר (פירסט, מ' ריכרסון). – 

3 כך, מלשון זין, מפרשים מלה זו תרגום, מנחם בן סרוק (וז"ל: ענינו יורה עליו כי כלים מכלי מלחמה הם), ר"י בן גנאח, רש"י, ועוד. ואעפ"י שלשון על אזנך מתישב יתר יפה לפי פרוש השבעים, שפרשו אָזֵן כמו אזור, מ"מ כבר החליטוהו רבי לשוננו במשמ' כלי, וכבר השתמשו בו במשמעה זו ראש משוררינו ר"י הלוי ואחרים. – 

4 יש נוסחאות אזניך ביוד. 


קישורית קבועה 

אַזְנָה

1, ש"נ, מ"ר אֲזָנוֹת, אַזְנוֹת, סמי' אַזְנוֹת, — בליטה מההר, Bergvorsprung; saillie d'une montagne; projection of hill:  אַזְנוֹת תבור2 (יהוש' יט לד).



1 משקל מַלְכָּה, שַׂלְמָה. —

2 ש"ע פרטי לאחת הערים.  אך דעת חוקרי הלשון כי העיר נקראה כך ע"ש בליטת ההר בצורת אזן.  וכן החליט החכם ג' א' שמיט בספרו Hist. Geogr. of the Holy Land, כי אזנה היה אחד מהשמות שהשתמשה בהם לשון עברית לסמן צורת בליטה מההר.


.
.
.

קישורית קבועה 

אזק

1 ממנו אולי אֲזִקִּים.



1 בארמ' אֲזק, אולי כמו הדק, במשמ' לחץ, הציק: ולא שתוי חמר אנא דאפילו ארבע כסיה דאנא שתי בלילא פסחא אזיק בירוש' שבת ח יא. שקל'  ג מז ג, פסח' י לז ג חזיק, במקום אזיק, ובילקוט קהלת במקום הזה דחיק, ובבבלי נדר' מט: חוגרני צידעי לרישי מן פסחא לעצרתא מד"ר קהל', מי כהחכם. — ר"ל: ולא שתוי יין אני שאפילו ארבע כוסות שאני שותה בליל הפסח אֹזֵק ראשי מן פסח ועד עצרת.


.
.
.

קישורית קבועה 

א. אזר

1, ממנו אָזַר, אֵזוֹר, *אֲזוֹרָה, °אֲזִירוּת, °אֲזָרָה.



1 עי' אֵזוֹר.


קישורית קבועה 

אָזַר

פ"י, עתי' אֶאֳזֹר, תֶּאֳזֹר, בכנ' יַאַזְרֵנִי, – א) אָזַר הלבוש אותו, הקיפו סביב סביב,   umgeben; entourer; surround : ברב כח יתחפש לבושי כפי כתנתי יַאַזְרֵנִי (איוב ל יח).  –ובכלל °הקיף: עד שכתב הפלוסוף שהגלגל החלק היתר גדול מחלקיו עם המניע אותו הוא בעגול הגדול האוזר אותו (ר"י אברבנאל, בראש', יהי רקיע). – ב) אָזַר את מתניו, שם עליהם האזור,   umgürten; ceindre; gird: ואתה תֶּאֳזוֹר מתניך וקמת ודברת אליהם (ירמ' א יז). אֱזָר נא כגבר חלציך (איוב לח ג).  – ואת האֵזוֹר, אָזַר אותו בהמתנים: איש בעל שער ואזור עור אָזוּר במתניו (מ"ב א ח). – ובהשאלה, אָזַר חיל, התחזק,  sich stärken; se fortifier; strengthen oneself : קשת גברים חתים ונכשלים אָזְרוּ חיל (ש"א ב ד).

– פָעו, °אָזוּר, אֲזוּרִים, אֲזוּרֵי, – האיש אזוּר: גזורי אש אזוּרי אש (ארוגי עז, אופן שבת א אחה"פ).

 – נִפע', נֶאֱזַר בְּ...., אזרו אותו, אזר את עצמו,  umgürtet sein; être ceint; be girded : ובהשאלה נֶאֱזָר בגבורה, נתחזק: מכין הרים בכחו נֶאֱזָר בגבורה (תהל' סה ז).  – ואמר המשורר: ושירו על ריק נעזר, ובאזור שוא נאזר (ר"י חריזי, תחכמ' יח).

– פִע', אִזֵּר, – הלבישו האזור, ובהשאלה, אִזֵּר אותו, חִזֵּק אותו, נתן לו כח,   kräftigen; fortifier; strengthen : אני יי' ואין עוד זולתי אין אלהים אֲאַזֶּרְךָ ולא ידעתני (ישע' מה ה). – וכמו כן אִזֵּר אותו חיל: וַתְּאַזְּרֵנִי חיל למלחמה תכריע קמי תחתי (תהל' יח מ). – ובהשמטת האלף: וַתַּזְּרֵנִי (ש"ב כב מ). – אִזֵּר אותו שמחה, שמח אותו: הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי וַתְּאַזְּרֵנִי שמחה (תהל' ל יב).

– הִתפ', הִתְאַזֵּר, - לבש את האזור, ובהשאלה התחזק: לבש יי' עז הִתְאַזָּר (תהל' צג א). הִתְאַזְּרוּ וחתו הִתְאַזְּרוּ וחתו (ישע' ח ט).  –ובמשמ' °מכין את עצמו למלחמה: דעת נקתניבור המלך נאמנה כי ארתהחששתא המלך מתאזר לעלות עליך (יוסיפון, פרק ו).

– פֻע', °אֻזַּר, מאוּזר, – כמו נאזר: מהיר צדק ישר לבב וכו' ואיש שכל ובחכמה מאוזר (שערי דיני ממונות לרה"ג יח-יט). 


קישורית קבועה 

אזר

ב. 1, ממנו אִזֵּר.



1 אין לשרש זה אח בלשונות האחיות.


קישורית קבועה 

אִזֵּר

פ״י, — אִזֵּר זיק, הוציא אש מעץ, אבן, anzünden; allumer; to light: אש מְאַזְּרֵי1 זיקות לכו באור אשכם ובזיקות בערתם (ישע׳ נ יא).



1 ) ריב״ג: מאזרי זיקות הוא כמו קודחי אש והראיה על זה אמרו ובזיקות בערתם וכאלו מאזרי בענין מבערי. ע״כ. וכן אבו זכריה בן בלעם: מאזרי זיקות פי מעני קודחי, אי יקדחון אלשרר. ע״כ. ור״ל, מאזרי במשמעת קודחי, ר״ל יקדחו הניצוצות, וכן ר״ש פרחון: מאזרי זיקות פי׳ מבערי לפידים. ע״כ. וכן רד״ק: ומוציאי אש מן העצים ומן האבנים יקראו מאזרי זיקות. ע״כ. ואעפ״י שרסע״ג מתרגם קצת במשמעה אחרת: מד׳ רי אלשרר, וסובר מאזרי כמו מזָרֵי, ורוב החדשים  סוברים כי במקום מאזרי צ״ל מאירי כמו בתרגום הסורי, אעפי״כ לנו דעתן של רבי לשוננו הנזכרים למעלה היא המכרעת, ששרש זה משמש בעבר׳ במשמעת הוצאת זיקים.


קישורית קבועה 

אֻזְרָד

*, אוּזְרָד, — עוּזְרָד


קישורית קבועה 

אֲזָרָה

°1, אִזְרָה2, ש"נ, - כמו אֵזוֹר: וכמו חזקה אֶזְרָתִי, אספת מנוף פזרתי, לציון תמהר חזרתי (ר"י טוב עלם, זולת לשבת אחר שבוע', אור ישראל).



1 משקל קְעָרָה.  כך מנֻקדה מלה זו ברשימת המלים של צונץ.

2 משקל שִׂמְלָה.


קישורית קבועה 

אֶזְרוֹעַ

1, אֶזְרֹעַ, ש״נ, — כמו זְרוֹעַ: ותצא את עמך את ישראל מארץ מצרים באתוֹת ובמופתים וביד חזקה וּבְאֶזרוֹעַ נטויה (ירמי׳ לב כא). אם הניפותי על יתום ידי וכו׳ כתפי משכמה תפול וְאֶזְרֹעִי מקנה תשבר (איוב לא כא-כב).



1 ) משקל אֶגְרוֹף, אֶפְרוֹחַ, זרוע.


.
.
.

קישורית קבועה 

אֶזְרָחִית

*, ש"נ, מ"ר אֶזְרָחִיוֹת, – שם הנקבה מהשם אֶזְרָח הקודם:  לרבות את הנשים האזרחיות שחייבות בעינוי (סוכה כ"ח).


קישורית קבועה 

אֹחַ

1, אוֹחַ, ש"ז, מ"ר אֹחִים, – בעל חי טורף שוכן יערים וחרבות, ממין הנמיה2, Marder; martre; marten: ורבצו שם (בבבל החרבה) ציים ומלאו בתיהם אֹחִים ושכנו שם בנות יענה ושעירים ירקדו שם (ישע' יג כא). – ועי' נמיה



1 בערבית אין אח לשם זה. בהכתבות האשוריות מצאו החוקרים שם אחו ואוחו למין חיה, אך לא עלה בידי החכמים לגדר מהותה. 

2 תרגם רסע"ג גמוס, וכן ר"י בן גנאח: פרשו בו נמיות. רד"ק: היא חיה הנקראת בלשון רבותינו ז"ל נמיה שמה בלשון לעז מארטורו, וי"א שהיא חיה שלועזין לה פירון. ע"כ. גזניוס, פירסט ואחרים פרשו שהוא עוף הדורס הנקרא בגרמ' Eule וגם Uhu על שם קולו. ופרופ' Cheyne תרגם jackal. 


.
.
.

קישורית קבועה 

אח

אֲחִי, משמש בלשון העברית להרכבת שמות עצם פרטים; אֲחִיאָם, אֲחִיָה, אֲחִיהוּד, אֲחִיהֻד, אַחְיוֹ, אֲחִיטוּב, אֲחִילוּד, אֲחִימוֹת, אֲחִימֶלֶךְ, אֲחִימָן, אֲחִימַעַץ, אַחְיָן, אֲחִינָדָב, אֲחִינֹעַם, אֲחִיעֶזֶר, אֲחִיקָם, אֲחִירָם, אֲחִירַע, אֲחִישָׁחַר, אֲחִישָׁר, אֲחִיתֹפֶל.


.
.
.

קישורית קבועה 

ד. אָח

1, מלה, — מה שיהיה, איזה שיהיה, was es auch sei; quoi que ce soit; what ever it be : והוליד (האיש הצדיק) בן פריץ שפך דם ועשה אָח2 מאחד3 מאלה (יחזק' יח י).



1 אולי כמו אחֻ באשורית המשמשת גם במשמעת חלק. - 

2 נוסחה זו קשה מאד להלמה, ולכן רוב המפרשים האחרונים משבשים הכתוב, קצתם עפ"י השבעים ועשה חטאות, וקצתם מנסחים במקום ועשה אח ועשק אח. וגם לפי הנוסחה המקֻבלה פרשו התרגום ורש"י אָח זה מלשון אחיו בן אביו. והחדשים חֹשבים שהיא מלת קריאה כמו האח. אך ר"י בן גנאח כתב: אמרו בו שהוא בענין אחד. וכן הרד"ק. וכן בן זאב. ויתר מתישב על לשון הכתוב המשמעה הרשומה בפנים, וכן פרש ראב"ע כונת המלה, אמר וז"ל : יתכן היותו (זו המלה אח) כמשמעו והטעם איזה מהם תהיה (שפת יתר, קלד). וקצת דמיון לזה נמצא באשורית, עי' בהערה שלפני זו. - 3 בקצת ספרים מאחת (מנחת שי).


קישורית קבועה 

אַח

1, ש"ז, מ"ר אַחִים, - שדה של אחו, ובכלל דשא, עשב, מדשאה, Wiese; prairie; meadow: כי הוא (אפרים) בין אַחִים 2 יפריא יבוא קדים רוח יי' ממדבר עלה ויבוש מקורו ויחרב מעינו הוש' יג טו.



1 לפי דעת רוב החכמים נתקצר מן אָחוּ. - 2 כך מפרש מלה זו מנחם בן סרוק: הם מקומות הנעשבים והנדשאים מזיבי מים על ידי יאורים ואגמים.  ור"י בן גנאח: והקבוץ (מן אחו) כי הוא בין אחים יפריא וכו' ויתכן שיהיה מקום הצמח נקרא ג"כ אחו וכו'.  ורש"י: מפריח וצומח באחו בין אחים בין הגדל בפלגי מים.  וכן הראב"ע: אחים מגזרת באחו.  אך יש מפרשים מלשון אחוה (רד"ק ואחרים).  ויש מפקפקים בנוסחה זו.


קישורית קבועה 

אח"ב, באח"ב

- ר"ת: ברד, ארבה, חשך, בכורות: דצ"ך עד"ש באח"ב בהגדת ליל פסח.


קישורית קבועה 

אחב"י

- ר"ת: אחינו בני ישראל.


קישורית קבועה 

אחד

ממנו אֶחָד, °אִחֵד, וכו' °אַחְדּוּת, °אַחְדּוּתִי, °אֲחָדִי, °אִחוּד, °הִתְאַחֲדוּת.


.
.
.

קישורית קבועה 

אַחְדּוּתִי

°, ת"ז, לנק' אַחְדּוּתִית, מ"ר אַחְדּוּתִיִים, אַחְדּוּתִיּוֹת,  — שיש לו סגולת האחדות: הצורה האחדותית (מקור חיים לרשב"ג יב יו). פשוטים אחדותיים (שם ד ל).


קישורית קבועה 

אֲחָדִי

°, ת"ז, לנק' אֲחָדִיִית, מ"ר אֲחָדִיִים, אֲחָדִיּוֹת - שיש בו רק אחד: הקול האחדי (אשכל הכפר, ר"י הדסי, הנקודות).  ואם איש אחד מן הפותרים יאמר כי יתכן להיות הוזים מן השניים כמזים מן האחדיים (דונש בן לברט, ערך הוזים), ר"ל מן השרשים של אות אחת.  ואלה קצות האחדיים (רי"ק, ספר הגלוי 73). 


קישורית קבועה 

אִחֵה

*1, פ"י,  חבר בפרט בתפירה, zusammennähen; coudre; sew together : והדיינין עומדין על רגליהן וקורעין ולא מאחין (סנה' ז ה). על כל המתים הוא (האבל) שולל (את הקרע) לאחר שבעה ומאחה לאחר שלשים (ירוש' מו"ק ג פב:). תנו רבנן רשאי (האבל) להופכו (את הקרע) למטה ולאחותו רשב"א אוסר לאחותו (בבלי שם כו:). כל שיאחהו (את הקרע) כל צרכו (שמחות ט).  ובהשאלה: זה אברהם שאיחה את כל באי העולם בר קפרא אמר בזה שהוא מאחה את הקרע (מד"ר בראש' לט).  ואמר הפיטן: עונות מוחה, עבדות מְאַחֶה, עבודות מַנחה (אשא דעי, מוס' א ר"ה). 

 פָעו', *אָחוּי, אֲחוּיִים,  מאוחדים: לפיכך עתיד לקראם אחותי שיהיו אחויים אצלו (מד"ר במד' יג).  ואמר הפיטן: צמד שעירים שׂם (בביהמ"ק) מהון עדה, צמודים אֲחוּיִם שוים בתאר ובקומה (עבודה, אמיץ כח). 

 נִפע', °נֶאֱחָה,  שאחו אותו, ובהשאלה, שאחדו אותו, שאחד את עצמו: חֻשבה כהיום זכרה לְהֵאָחוֹת (אבן חוג, א ר"ה). זכיתם לתורה באהב לְהֵאָחוֹת (קרוב' ב שבוע', אורח חיים).

 נִתפע', *נִתְאַחֵה,  א) נתחבר על ידי תפירה, zusammengenäht sein; être cousu ensemble; be sewn together : ואלו קרעין שאין מתאחין הקורע על אביו ועל אמו ועל רבו שלימדו תורה וכו' (מו"ק כו.). מת אביו וקרע מת בנו והוסיף תחתון מתאחה עליון אינו מתאחה (שם:). הלוקח חלוק קרוע מחבירו אינו רשאי לאחותו אלא א"כ הוא יודע שהוא מן הקרעים המתאחין (מס' שמחות ט). ואני אם מתאחות ב' אבנים זו לזו יודע שאינו יוצא הימני פסולת (מד"ר בראש' סח). — ב) נתחבר ונדבק על ידי צמיחה וגידול וכדומה, zusammenwachsen; se joindre; grow together : נוטל הוא אדם מעה אחת מפיטמו של אבטיח ומעה אחת מפיטמו של תפוח ונותנן לתוך גומא אחת והן מתאחין ונעשין כלאים (ירוש' כלא' א כז:). כיצד הוא בודק (את הדלועים אם הקשו או אין) רבי יוסי בן חנינה אומר עוקצו אם נתאחה אסור (לקיימם בשביעית כי זה סימן שעוד לא הוקשו) ואם לאו מותר (שם שבי' ב לד.). ילדה (נטיעה) שספקה לזקנה וכו' שמא השרישה הילדה עד שלא תתאחה מן (עם) הזקנה וכו' דר' יהודה אמר מתאחה היא עד שלא תשריש (שם ערלה א ג.) . — ובהשאלה במשמעת נעשו אחים: שנתאחו (ישראל) לי במצרים בשתי מצות (מד"ר שה"ש, אני ישנה). — ואמר הפיטן: צפה בעלבון אנוחים, תומכים עליך ובך מתאחים (סליח' יום א', איך נפתח פה). 



1 באשורית משמש שרש אח, אחה במשמעת יחד, אך לא עמדו חכמים על עקרו של דבר אם נגזר השם אח מן הפעל אחה או להפך.


קישורית קבועה 

א. אחו

ממנו אָחוּ.


.
.
.

קישורית קבועה 

ב. אחו

ממנו

--נִתפ', °נִתְאַחְוָה, נִתְאַחְווּ, --נעשו אחים, sich verbrüdern; fraterniser; fraternise: שנתאחוו בני יהודה ובנימין ונדבקו בתועבות מלכי ישראל (רש"י זכר' יא יד). שנתאחוו (שמעון ולוי) כאחד בכלי חמס במעשה שכם (ר' בחיי, ויחי). בני אל תתאחוו עם הכסיל (מעל' המדות, יחיא' רופא, מדת הסכלות). 


קישורית קבועה 

אח"ו

 — ר"ת: אם חס ושלום.


קישורית קבועה 

אִחוּד

°, ש״ז,—כמו אחדות: אין מראה וגב לאִחוּדך ואין גוף לעוצם יחודך (שיר היחוד ליום ג).


קישורית קבועה 

א. אַחֲוָה

1, ש"נ, — א) קרבת אחים, Bruderschaft; fraternité; brotherhood: ואגדע את מקלי השני את החבלים להפר את הָאַחֲוָה בין יהודה ובין ישראל (זכר' יא יד. — ב) *אהבת אחים, Brüderlichkeit, Bruderliebe; amour fraternel; brotherly love: השוכן בבית הזה (בביהמ"ק) יטע ביניכם אחוה ואהבה שלום וריעות (ירוש' ברכ' א ג ג). בשעה שהשנים יפות הבריות נעשין אחים אלו לאלו ותרעינה באחו אהבה ואחוה בעולם (מד"ר בראש' פט).



1 משקל אַהֲבָה. מן השם אחו, אח.


קישורית קבועה 

ב. אַחְוָה

1, ש"נ, מ"ר אַחְווֹת2, - דבור, גלוי דעת, Erklärung; déclaration; declaration : שמעו שמוע מלתי וְאַחְוָתִי3 באזניכם (איוב יג יז).ְ



1 מן חוה, ע"מ אַפְעָה, אֶפְעָה, וכן אֶתְנָה. --

2 אדם הכהן (יתרון לאדם), מ' ריכרסון (חה"נ). --

3 אמרו ר"י חיוג וראב"ע: כמו החותי.  וריב"ג: כמו אזכרה.  ויש מפקפקים בנוסחה זו וגורסים, לפי תרגום השבעים, וַאֲחַוֶה.             


קישורית קבועה 

אָחוּז

1, אָחֻז, — א) ש"ז, מ"ר אֲחוּזִים, דבר לקוח מתוך הרבה:  והרמת מכם ליי' מאת אנשי המלחמה היצאים לצבא וכו' וממחצת בני ישראל תקח אחד אָחֻז מן החמשים מן האדם מן הבקר מן החמרים ומן הצאן מכל הבהמה ונתתה אתם ללוים (במד' לא כח-ל).  ויקח משה ממחצת בני ישראל את הָאָחֻז אחד מן החמשים מן האדם ומן הבהמה ויתן אתם ללוים (שם מז).  ויכתבם (את בני אלעזר ובני איתמר) שמעיה בן נתנאל הסופר מן הלוי לפני המלך והשרים וכו' אחד אָחז לאלעזר (דהי"א כד ו). — והשתמשו בה הסופרים בזמננו במשמ' כך וכך למאה:  חמשה אֲחוּזִים למאה.  — ב) עי' אחז.



1 מן שרש אחז, עי' אחז.


קישורית קבועה 

אֲחוּזָה

עי' אֲחֻזָּה.


קישורית קבועה 

אִחוּי

*ש"ז, מ"ר אִחוּיִים, — שה"פ מן אִחֵה, חבור על ידי תפירה, Naht; couture; seam:  אי זהו איחוי א"ר אחא כל שאין מקומו ניכר (ירוש' מו"ק ג פג:).  עשרה קרעים אסורין באיחוי (שם).  וכולן רשאין לשוללן ולמוללן וללוקטן ולעשותן כמין סולמות אבל לא לאחותן אמר רב חסדא ובאיחוי אלכסנדרי (בבלי שם כו.).


קישורית קבועה 

אַחְוִין

*1, אַחְוָן, ש"ז, מ"ר אַחְוִינִים, --אחד ממיני הערבה, Weideart; espèce d'osier; kind of willow -- עי' עֲרָבָה.



1 משק' גַּרְזֶן, גַּרְעִין. בארמ': האידן אחוינא) שבת כ:). ההוא דאמר להו מאן בעי אחוונא אשתכח ערבתא (שם), ההוא שאמר מי רוצה אחוונא ונמצא ערבה. -- והנה בפירוש המלה אין ספק, הואיל והלשון החיה העידה על זה. אך מקור המלה לא ידוע לנכון. והנה גרסת הספרים שלנו אחוינה, ובכ"י אחוונא (ד"ס). וגרסת האלפסי אחואנא. אך להבדיל בין אַחְוָן שהוא מספא לבהמת ובין אחוֹן שהוא ערבה יש אולי לסמך על גרסת הספרים שלנו. 


קישורית קבועה 

אֲחוֹן

* 1, ש"ז, מ"ר אֲחוֹנִים, - פרי עץ בגרעין בפנים בקלפה דקה חלקה דומה קצת במראהו לעין הבקר, Pflaume; prune; plum: עשרה מהם נאכלין מה שבחוץ ואלו הן תמרים זיתים חרובים פירסקין עזרדין שזיפין אחונין2 גדגדניו' (אלף בית של בן סירא, ש"ש כב.).



1 כמו אֱגוֹז. בארמ':  בר קפרא ותרין תלמידוי נתארחו אצל בעל הבית בהדין פונדיק' דברכתא אפיק קומיהון פרגן ואחונייא וקפלוטין (ירוש' ברכ' ו י:).  ונקד לוי אַחְוָנַיָא ואחריו דלמן אַחְוָנִית, אך זה אינו נכון, מפני שלא כתיב אחווניא בשתי ווים.  ובפרוש מלה זו כבר העיר הרשב"א כי אחוניא שבכאן הם כנגד דרמסקין שנזכרו במעשה זה בעצמו בבבלי (ברכ' לט.), שהביאו לפני בר קפרא כרוב ודורמסקין ופרגיות.   אלא שהרשב"א בחשבו שאחוניא ואחוונא אחד הוא, ראה מהירוש' סיוע לדעת רש"י כי דורמסקין הם ירקות, והדבר הוא ממש להפך, כי דורמסקין מלמדים על אחוניא מה הם, כי אין ספק שהעקר כמו ששמע רש"י שדורמסקין הם פרונ"ש בלע"ז, והוא על שם העיר דמשק שמשם בא המין המובחר מפרי זה, וקראו לו גם הרומאים דמסקינא.  וכן פרש הערוך וז"ל:  דרמסקין פי' פרונא ובל' ישמעאל אגאץ עין בקר.  ע"כ.  וכן קוראים לפרי זה בערבית עד היום עין אלבקר, ומה שהקשו תוספות שם ממה שסבר התלמיד המלגלג שהיה צריך לברך בורא פרי האדמה אינה קושיה כלל, כי כונת המלגלג היתה להכרוב ולא להדרמסקין, וכמו שנאמר שם אחרי כן בפרוש ומר סבר (ר"ל התלמיד המלגלג) כרוב עדיף דזיין.  ועל קושית רש"י כבר העיר בעל גליון הש"ס.  וראיה נצחת כי במעשה זה היו ירקות ופרי העץ ולא שני מיני ירקות, כדעת רש"י ותוספות ורשב"א, ממה שנאמר בירושלמי כאן:  אמרי נברך על קפלוטה דו פטר אחוניתא (כי בפה"א פוטר פרי העץ) ולא פטר פרגיתא נברך על אחונייתא לא פטר לא דין ולא דין (כי בפה"ע אינו פוטר פרי אדמה).  ואם היה שהיו שם שני מיני ירקות מה נפקה מינה על איזו מהם יברך?  ויפה כוון בפרוש סוגיה זו בעל פני משה, ובזה הוסר כל הדחק שנדחק בזה בעל חרדים שם.  ולחנם רצה לוי מפני קושית רש"י ותוספות לשבש הספרים בהבבלי ולגרס בפה"ע במקום בפה"א.   – וקוהוט שאחז בדעת רש"י ששני מיני ירקות היו פה תרגם אחונייא Gartenmelde, ומפני שלא מצא מקור לזה שבש הספרים וגרס במקום אחונייא אחושא, לפי לשון הערבית.  אך כבר הוכחתי כי אחונייא הם דורמסקים, ואם לשבש הספרים אנו באים יתר יש לתקן תקון קל אחוחייא במקום אחונייא, והוא הוא ח'וח, בערבית שהוא שם הדורמסקים, ובאמת באלף בית של בן סירא כתוב ברוב הנוסח' אחובין.   –

2 כך בנוסח' כ"י הולנד (ש"ש שס דף כב.);  ובגוף הנוסחה אחוכין.


.
.
.

קישורית קבועה 

אָחוּר

°1, ת"ז, לנק' אֲחוּרָה, מ"ר אֲחוּרִים אֲחוּרוֹת -- מי שמתעכב, שאינו ממהר לבוא, späteintretend; attardé, tardif; belated: ויצא אב ברעה הקדומה, ובא אלול בטובה לא אֲחוּרָה (ר"ש הנגיד, אלוה עוז).



1 מן אחר.


.
.
.

קישורית קבועה 

אֲחוֹת הַשֶּׁמֶש

°,-- שם פרח: הצמח הנקרא אחות השמש שמבטו לפאת מזרח בבקר ועולה עם השמש עד חצי היום ואח"כ יורד מעט לצד מערב (רשב"צ דורן, מגן אבות, חלק יעקב ד). ויש צמח אחר שנכר בו פועל השמש יותר מכל הצמחים ונקרא אחות השמש ובלע"ז שולשיג"א, כי מבטו לפנות השמש ונכחה לנגדו, בבקר מביט וזקוף לצד מזרח, וכל עוד שיגבה השמש על הארץ הולך ומגביה עד חצי היום שהוא זקוף ונצב כעמוד זקוף וכל עוד שירד השמש עד הערב ונוטה לצד מערב נוטה גם הוא אחריו (רגב"ש, שער השמים ג). 


.
.
.

קישורית קבועה 

אח"ז

 ר"ת: אחר זה.


.
.
.

קישורית קבועה 

אחז"ל

ר"ת: אמרו חכמינו זכרם לברכה.


.
.
.

קישורית קבועה 

אֲחִיזָה

* , ש"נ — א) שה"פ מן אָחַז:  לשטיח כדי אחיזה (חול' ט ג). בֵּית-אֲחִיזָה, יד של כלי, מקום בכלי לאחז בו, Griff; anse; handle:  כל כסויי הכלים שיש להם בית אחיזה ניטלין בשבת (שבת קכו:). - עור בית אחיזה (תנחו' בבר, ויצא טז).  — ב) *אֲחִיזַת עֵינַיִם, מעשים נעשים במהירות גדולה ומטעים את העין ונדמים כמעשי פלאים, Blendwerk Gaukelei; prestidigitation; conjury:  אמר לו רב לר' חייא אני ראיתי ההוא טַיָע שלקח ספסר וינתח את הגמל ויך בתוף ויקם הגמל.  אמר לו (ר' חייא) אחרי כן ההיה שם דם ופרש אלא זו היתה אחיזת עינים ([[מקור: בארמ'1 סנה' סז:]]).  אמר ר' חיננא בי רבי חנניה מְטַיֵל הייתי באלה גופתא של צפורי וראיתי מין אחד לקח גלגלת וזרק למרום ותרד הגלגלת ותהי עֵגל.  ואבא ואספר לאבא ויאמר לי אם אכלת ממנה מעשה הוא ואם אין אחיזת עינים הוא ([[מקור: בארמ'2 ירוש' סנה' סוף פ' יד]]).  אחיזת עינים שאינו כישוף רק ע"י מראה ותחבולות וע"י קלות התנועה ביד (ב"ח, טור יו"ד קעט).  הבדחנים שעושים אחיזת עינים על החתונות (חכמ' אדם, עה).



1 אמר ליה רב לרבי חייא לדידי חזי לי ההוא טייעא דשקליה לספסירא וגיידיה לגמלא וטרף ליה בטבלא וקם א"ל לבתר הכי דם ופרתא מי הואי אלא ההיא אחיזת עינים הוה. -

2 א"ר חיננא בי ר' חנניה מטייל הוינא באילון גופתא דציפורין וחמית חד מיניי נסב חדא גולגלא וזרקה לרומא והיא נחתא ומתעבדא עגל אתית ואמרת לאבא אמר לי אין אכלת מינה מעשה הוא ואי לא אחיזת עינים הוא. ההוא ארמאה דחזייה לההוא גברא דגפל מאיגרא לארעא פקעיה כרעיה ונפוק מעייניה אתייה לבריה ושחטיה קמיה באחוזת (באחיזת) עינים אינגיד ואיתנה עול למעייניה וחייטיה לכרסיה (חול' נו: - ההוא ארמי (לא יהודי) ראה אדם שנפל מהאגר ארצה ונבקע כרסו ויצאו מעיו. הביא (הארמי) את בנו (של האיש שנפל מהגג) וישחטו לפניו באחיזת עינים, וינגד האיש ויאנח ויכנסו המעיים, ויאחה הארמי את הכרס).


קישורית קבועה 

אֲחִילוּ

*1, ש"נ,- קדחת של העצמות, קדחת מתמדת. remittirendes Fieber; fièvre rèmittente; intermittent fever: אמר רבי יהושע ב"ל אכל בשר שור בלפת ולן בלבנה בלילי י"ד או ט"ו בתקופת תמוז אחזתו אחילו תנא והממלא כריסו מכל דבר אחזתו אחילו (גיטין ע.). מאי אחילו א"ר אלעזר אש2 של עצמות (שם). שעמד משה לפני הקב"ה עד שאחזו אחילו (ברכו' לב.).



1 לא נתבאר מקור שם זה. -

2 ושאלו שם: מאי אש של עצמות אמר אביי אשתא דגרמי' ר"ל קדחת העצמות. עי' ערך אש.


קישורית קבועה 

אח"כ

ר"ת: אחר כך.


.
.
.

קישורית קבועה 

אַחֲלִית

°1, ש"נ, מ"ר אַחֲלִיוֹת, - תשוקה ובקשה שאדם משתוקק שיהיה כך וכך,  Wunsch; souhait; wish: ולשון אחליות שוהיי"ט בלעז כאדם האומר הלוואי והייתי נביא וחכם (רש"י תהל' קיט).



1 משקל אַחֲרִית. ועי' הערה לאַחַל א.


קישורית קבועה 

אַחְלוֹם

°, אחלומיו, — כמו אחלמה: כי הים יכיל פטדותיו ויהלומיו תרשישיו ואחלומיו1 ורפש וטיט (אגר׳ ר״י מווינצה, ישרון ש׳ תרכח דף כ)



1 אולי רק בשביל החרוז עם יהלומיו.


קישורית קבועה 

אַחְלָמָה

1, ש"ז מ"ר אַחְלָמוֹת, אבן טובה יקרה כשתחמם באש יהיה עינה אתרוגי, Amethyst: ומלאת בו (בחשן המשפט) מלאת אבן ארבעה טורים וכו' והטור השלישי לשם שבו וְאַחְלָמָה (שמו' כח יז-יט).   -- ולאבן זו השתמשו בהשם אחלמה סופרי זמננו.



1 ה' נוספת ולכן מלעיל כמו לילה. חלילה (יהב"י הנקדן). והיא מלה עברית, ומתרגמה בתרגום השבעים ככתוב בפנים. ואונקלוס תרגם עין עיגלא, רסע"ג פירוזג, עלי בן סלימאן אלגַ'זע (onix). ור"י בן גנאח אמר: פרשו בו בלשון ערבי בהרמן (כצ"ל, ובטעות נדפס ברהמן) והוא מין ממיני המוריקא נקרא כן מפני שצבע האבן כצבע ההוא. עכ"ל. ואולי מקור השם אחלמה בהשם חלמון ביצה, עין חלמון. והראב"ע העיד בשם חכם ספרדי וז"ל: בערבית אלחלמה והיא אבן כל מי שהיא באצבעו לעולם יראה חלומות. ע"כ. ולא מצאתי שם אלחלמה לאבן בערבי'. ולפי דעת בעל שלטי הגבורים היא האבן שקוראין בלעז אוניקס, וכתב וז"ל: ואמרו החכמים שלהם כי מי שישא האבן הזאת עליו הוא מביאו לידי דאגה ופחד ורעדה וירבה החלומות המבהילים והמריבות והמלחמות. ורבנו בחיי פרש שאחלמה היא קרישטאל בלעז ואמר וז"ל: וסגולת האבן הזאת שמחזקת הלב שלא ירך בלכתו למלחמה ולכך נקראת אחלמה מלשון חוזק. והיוונים יחסו לאבן הרשומה בפנים סגולה נגד השכרות ועל שם זה קראו לו אמיטוסטוס ἀμήθυστος. והערבים יקראו לאבן זו ג'משת.


קישורית קבועה 

אַחְמָת

*1, ש"ז, מ"ר אַחְמָתִים, - מקום גניזה לכתבים קדומים וכדומה, Archiv; archives: ובדקו בבית הספרים שהאוצרות מונחים שם בבבל וכו' ונמצא מכתב של מגילה אחת שם באחמתא2 ׁ פרוש מיוחס לרש"י עזרא ו' ב').



1 משקל אַפְעָל, אכזב, או פעלל, כמו חשמל. ועי' הערה לקמן. --

2 בארמי': והשתכח באחמתא בבירתא די במדי מדינתא מגלה חדה וכן כתוב בגוה דכורנה (עזרא ו ב). ואמר מנחם וז"ל: פתרו בו אנשי פתרון הכלי העשוי לספרים ולאגרות וגליונים והעמידוהו מגזרת חמת מים, ואלף אשר במלה איננה עקר. ע"כ. וכן הקראי עלי בן סולימאן באגרונו: אלקמטרה וי"א באמתחת (לק' קד' ). וכן הראב"ע: יש אומרים שהיא מן חמת מים או הוא שם כלי יגנזו בו כתבי הזכרונות. וכן הערוך: פי' חמת בלשון עברית. וכן העתיק הפרוש המיוחס לרש"י בעזרא שם את דברי מנחם אות באות. וכן בתרג' אסתר אחמית כעין ארון: שנית מאה ותמנן אחמיתין דנחשא מלין דהב טוב. ואעפ"י שאין ספק בדבר כי הכונה האמתית של הכותב היתה במלה אחמתא לעיר הבירה של מדי שקוראין Ecbatana, מ"מ להלשון דעת מרי לשוננו אלה מספקת לקבע בה המלה בהכונה שיחסו לה.


.
.
.

קישורית קבועה 

אֵחַר

1, מ"ר אֵחָרוּ, אֵחֱרוּ, אֵחַרְתֶּם, עתיד אַחַר 2 (אֲאחֵר), תְּאַחַר, תְּאַחֲרִי, תְּאַחֲרוּ, —  א) לא מהר לעשות דבר,  zögern, säumen; hésiter, tarder; hésitate, tarry : ולא אֵחַר הנער (שכם בן חמור) לעשות הדבר (להמול למען ישא את דינה בת יעקב) כי חפץ בבת יעקב (בראש' לד יט).  כי תדר נדר לה' אלהיך לא תְּאַחֵר לשלמו (דבר' כג כב).  — ובלי פעל אחריו: בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא בעד האשנב מדוע בשש רכבו לבוא מדוע אֶחֳרוּ3 פעמי מרכבותיו (שופט' ה כח).  קרבתי צדקתי לא תרחק ותשועתי לא תְאַחֵר (ישע' מו יג). אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יְאַחֵר (חבק' ב ג).   אלהים חושה לי עזרי ומפלטי אתה ה' אל תְּאַחַר (תהל' ע ו). — ועם ל אחריו: לא יְאֵחֵר (אלהים) לשנאו אל פניו ישלם לו (דברים יז י). —  ב) שהה זמן רב, התעכב הרבה במקום, spät bleiben, verweilen; s'attarder, rester;tarry, retard: עם לבן גרתי וָאֵחַר עד עתה (בראש' לב ה).  הוי משכימי בבקר שכר ירדפו מְאַחֲרֵי בנשׁף יין ידליקם (ישע' ה יא).  שוא לכם משכימי קום מְאַחֲרֵי שבת (תהל' קכז ב).  אמר להן (אחד מבני החבורה המנויים על הפסח) אם אחרתי צאו ושחטו עלי (פסחים ט ט).  איחר בעמידה כדי לומר אין כאן נדר (ירוש' נדר' פר' י הל' י). — אִחֵר עַל דבר: למי פצעים חנם למי חכללות עינים לַמְאַחֲרִים על היין לבאים לחקור ממסך (משלי כג כט-ל). —  ג) פעל יוצא, zurückhalten, verspäten; retenir, retarder; to retard, delay : ויאמר (אליעזר) אלהם (לאחיה ואמה של רבקה) אל תְּאַחֲרוּ אֹתי וה' הצליח דרכי שלחוני ואלכה לאדני (בראש' כד נו).  מלאתך ודמעתך לא תְאַחֵר (שמות כב כח).  אלהים אחרים שהם מאחרין הטובה מלבא לעולם (מכי' יתרו ו).  תמיד של בין הערבים בכלל מוקדם היה מה ת"ל תעשה איחר בו מעשה (ירוש' יומא פר' ג הל' ג). — ד) יעשה לאט לאט: ימהרו בתנועת' או יאחרו (אמונה רמה 66). — ופ"י: מרצונך לא יעבירוך לא ימהרוך ולא יאחרוך (שיר היחוד ה).

— °אֹחַר, פעול, — מה שאחרו לעשותו: כשתחייב ההקזה ותחדש הקבסא אז ראוי שיאוחר ענין ההקזה עד שיתעכל המאכל ההוא (פרקי משה להרמב"ם יב).  נשלח לו לא יאוחר מכעת שבוע הבע"ל (קרית ספר למא"ג עט).

— מְאֹחָר, °מְאֹחָרִים, *מְאֹחֶרֶת, מְאֹחָרוֹת, — א) עשוי אחר השעה שנעשה בה דבר זולתו, später gemacht; fait plus tard; made later : פרוזבול המוקדם כשר והמאוחר פסול שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרין (שביע' י ה).  רבן גמליאל אומר יש רבית מוקדמת ויש רבית מאוחרת כיצד נתן עיניו ללוות הימנו והיה משלח לו ואומר בשביל שתלוני זו היא רבית מוקדמת לוה הימנו והחזיר לו את מעותיו והיה משלח לו ואומר בשביל מעותיו שהיו בטלות אצלי זו היא רבית מאוחרת (ב"מ ה י).  תמיד של שחר בכלל מאוחר היה (ירוש' יומא פר' ג הל' ה).  שטרי חוב המאוחרין כשרין שהרי הורע כחו של בעל השטר שאינו טורף אלא מזמן השטר ואף על פי שלא כתבו בו שהוא מאוחר (רמבם מלוה ולוה, כג ב).  ויהיו (רטובי המזג) יתר חזקי הגוף עד אחרית ימיהם מאוחרים מתשות כחם מזולתם (פרקי משה להרמב"ם ג). — אבל המשל אומר יותר טוב המאוחר מאשר עדן לא היה (צרור המור, אבר' סב"ע פ' מקץ). —  ב) °מי שעושה דבר לאט לאט, langsam, träge; lent; slow: ועברת המלך הוא בעבד מאוחר התנועה ובושש ללכת באשר ישולח (רלב"ג משלי יד לה).  ואמנם מי שהוא מאוחר הכעס ישקיט הריב והמדון (שם טו יח).  ואמנם הסוג הלקוח מן זמן כל תנועה, הנה מיניו שלשה, המהיר והוא אשר תשלם התנועה בו בזמן קצר, והמאוחר הפכו (קאנון א ב ג, מאמר בדפק).  ויתנועעו (המים) אל הנביעה תנועה מאוחרת (שם א ב ב).  ולפי שהוא מאוחר התנועה שאינו מתנועע כי אם חלק א' בק' שנה ע"כ הארץ חסרת התנועה (רשב"צ דורן מגן אבות, חלק שוסינו פרק ב). דפק מהיר ומאוחר (אוצה"ח ר"י צהלון ג א).  ואריסטו אמר היה בושש ומאוחר בלקיחת העצה ומהיר בדברים המועצים (צמח צדיק, אריה מודינו יח).  שהוא (הכסף) מאוחר ההתכה (רד"ק יחז' כב כב,  — ר"ל שיותך לאט לאט) —  עוד ערך מְאֹחָר, בע"ח מְאֹחָר, שטר מְאֹחָר. —  ובהגיון, מוקדם ומאוחר: אמרו אם אין תורה אין דרך ארץ הוא מופת סבה מהקודם למאוחר ואמרו אם אין ד"א אין תורה הוא מופת ראיה מהמאוחר אל הקודם (ר"מ אברבנל נחלת אבות ג). —  ג) תה"פ, °אחרי השעה הקבועה, הרגילה, רחוק מהבקר, קרוב לסוף היום: כבר מְאֹחָר.  נהוג בדבור העברי בא"י.

—  נפ' °נֶאֱחַר, נשאר לאחור: וכל המשכילים ורוכבים הקלים, עזבם כרגלים לאחור נאחרים (תשוב' תלמי' דונש לתלמי' מנחם).

— °הֶאֱחִיר, — דחה לאחרי כן, verschieben; diéffrer; defer : והקדים הדכא וכו' אמנם השפל האחירו בעבור וכו' (ר' אהרן הקראי, ע"ח קיד).

— *הָאֳחַר, עתיד יוּאֲחַר, — נדחה לאחרי כן, verschoben werden; être différé; be deferred : יואחר דבר שנאמר בו בין הערבים וכו' לדבר שלא נאמר בו בין הערבים וכו' (ירוש' יומא פר' ג מ ג). — מואחר: אין מוקדם ומואחר בתורה (שם סוטה ח כב ג).

 — *הִתְאַחֵר, —  א) כמו אֵחַר: בעת מפקד אל תתאחר פטר לביתך ושלם ברצון (ב"ס גני' יא יו).  ואלמלא מקדים (הדרקון המזֻמן להכיש את האילה) רגע אחד או מתאחר רגע אחד מיד מתה (ב"ב יו:).  עדים שקנו מיד הלוה או המוכר וכיוצא בהן ונתאחרה כתיבת השטר זמן מרובה וכו' ואין צריכין לומר ונתאחרה כתיבת ידינו עד יום פלוני (רמבם מלוה ולוה כג ו).  קדחת יום המתחדשת מהסתימה מתאחרת ירידתה (פרקי משה להרמבם ו).  ראינו שנתאחרה הבטחה זו להם אלפים של"ג שנה (רבנו בחיי, לך לך).  אבל הזמן שאינו שוהה ומתאחר יותר הוא שנים עשר חדש (שם ס' וירא).  —  ב) °עשה דבר לאט לאט, langsam sein; être lent; be slow : יש עמל ויגע וכדי כן הוא מתאחר (ב"ס גני' יא יא).  מהם שהממהר התנועה למעלה מן המתאחר התנועה ומהם מה שהמתאחר התנועה למעלה מן הממהר (ש' אבן תבון, מו"נ ב יט). —  ג) בא אחריו, .nach jem. kommen; venir après; follow after : ולמוליד ראשית וקדימה ואם יֵראה מתאחר הנה הוא ימשול ראשנה על החומר (ר"י אבן תבון, כוזרי יב).  שניהם ידעו שמציאותם (של השכלים הנפרדים) לא התאחר בזמן למצאת כסא הכבוד (ר"ש אבן תבון, יקוו המים).  אבל הראשון הוא אמור על הקדמון בזמן בלבד מבלי שיהיה הקדמון ההוא סבה למתאחר אחריו (ר"י חריזי מו"נ ב לא).  ומזה הצד היה לחכמת הדקדוק הזה יתרון מעלה  ושלמות על חכמת הרפואות עם ששתיהן יודע בהן הקודם מהמתאחר (ר"י דוראן, מעשי אפוד ח).  ולחוזק הספיקות הנופלות בזה הדרוש (השגה באישי המין) לא סרו הקודמים מלספק בו ולא יסורו המתאחרים (רלב"ג, איוב הקדמה).  כי אין המתאחר מתחייב בהכרח מהקודם (ר"מ נרבוני, ד"ח לט). —  ד) בא אחריו, במקום, folgen; suivre; follow : כי כל תיו התפעל מנהגו להיות קודם פא הפועל כמו והתגדלתי והתקדשתי רק אם יהיה הפא אחד מאותיות השריקה יתאחר התיו (צחות, קמו:).



1 באשורית אֻחרֻ, בערבי' אַחַ'ר أخَّر

 — 2 מפני קושי ההברה.  ורוב המדקדקים סברים כי זה עתיד מבנין הקל (רד"ק ואחרים), וי"ס כי זה קל משרש יחר כמו אחר. — 3 כמו יֶחֱמוּ, יֶחֱמַתְנִי, במקום אִחֲרוּ בחירק, שעוד אמרו במ"ר אעפ"י שביחיד כבר נתמעך החירק לקול צירי, ובזמן מאוחר, אולי בפרט בלשון ההמון, פשטה זו הנטיה גם על מ"ר, ולכן נקדוה בעלי המסורה בסגול, שהוא הוא צירי מאוחר.


.
.
.

קישורית קבועה 

אַחְרָאי

*, עי' אַחְרָי.


קישורית קבועה 

אַחֲרָה

§1, ש"נ, רתיחת הדם, התרגשות עצומה עד שגעון מתקף תאוה או כעס, Wuth, Wahnsinn; frénésie, fureur; frenzy . 



1 משקל אַהֲבָה, אַהֲדָה, מן הפעל אָחַר, מד"מ שם.

 


.
.
.

קישורית קבועה 

אַחֲרוֹנִי

* ת"ז, לנק' -רוניה -נִית, מ"ר אַחֲרוֹנִיים, אַחֲרוֹנִיוֹת, — כמו אַחֲרוֹן: עלץ בנערה אהרונית אחרונית (עירוב' נג:). אם תשמע לי עשה את האחרוניה ראשונית (פסקתא רבתי דפוס פראג, שובה ישראל). וחמרי הגשמים המרכבים הרכבה אחרונית (ר"ש אבן תבון מו"נ א עג).


.
.
.

קישורית קבועה 

אֲחֹרַנִּי

°, אֲחוֹרַנִּי, ת"ז, לנק' אֲחורַנִּית, מ"ר אֲחוֹרַנִּיִם אֲחרַנּיות. -- הנמצא, העומד מאחור, והנסוג אחור: האדם האחורני (הרקמה משקל פעלי). 


קישורית קבועה 

אֲחֹרַנִּית

1, - א) תה"פ, מעֵבֶר האחור, לאחור,  rückwärts; en arrière; backward: ויקח שם ויפת את השמלה וישימו על שכם שניהם וילכו אֲחֹרַנִּית ויכסו את ערות אביהם ופניהם אַחֹרַנּית וערות אביהם לא ראו בראש' ט כג. ויהי בהזכירו את ארון האלהים (כי לקחוהו הפלשתים) ויפל (עלי הכהן) מעל הכסא אֲחֹרַנִּית בעד יד השער ותשבר מפרקתו וימת  ש"א ד יח. הנני משיב את צל המעלות אשר ירדה במעלות אחז בשמש אֲחֹרַנִּית עשר מעלות ישע' לח ח. - וביחס להלב: ואתה הסבת את לבם אֲחֹרַנִּית מ"א יח לז. - ב) שם: עשב הצומח ממנו (מהמוח) מהזוג הה' שהוא קרוב לאחורנית המוח רשב"צ דורן, מגן אבות חלק יעקב נב..



1 משקל תה"פ כמו קְדֹרַנִּית.


קישורית קבועה 

אֲחַשְׁדַּרְפְּנִים

1, בארץ פרס לפנים שם שרי המדינות. ויכתב ככל אשר צוה המן אל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי המלך ואל הפחות אשר על מדינה ומדינה (אסתר ג יב).



1 מלות פרסיות עתיקות, שלא נתבררה משמעתן בדיוק.


קישורית קבועה 

אֲחַשְתְּרָנִים

1, בארץ פרס לפנים תאר למין ממיני הסוסים: הָאֲחַשְתְּרָנִים בני הרמכים (אסתר ח י



1 מלות פרסיות עתיקות, שלא נתבררה משמעתן בדיוק.


.
.
.

קישורית קבועה 

אֶחָת

1, ש"ז, כנוי אֶחָתִי, מ"ר אֶחָתִים, כנוי' אֶחָתַי, אֶחָתֶךָ,-- כמו שחת, Grube; fosse; pit: הולך תמים יושע ונעקש דרכים יפול בְּאֶחָת2 (משלי כח יח).



1 משקל גֶחָל, פֶּחָם. ועי' הערה לקמן.  

2 המפרשים הקדמונים פרשו פשוט יפול בדבר אחד. אך האחרונים ראו כי לפי הענין הכונה פה יפל בפחת וכדומה, ולכן הם מנסחים בשחת במקום באחת, אבל, אפילו אם נניח שכך היתה הנוסחה לפנים להלשון העקר הוא הנוסחה כמו שהיא בידינו, יען לשוננו כעת בנויה על התנך כמו שהוא ומה שיש בו נתקבל כצורתו באוצרה. ומלבד זה אין צרך כלל לשבש הספרים, ויתכן שגם לפנים אמרו העברים שחת וגם אחת כמו שכבר העירותי על חלוף א במקום ש אצל העברים, עי' הערה לערך אָחַל.


.
.
.

קישורית קבועה 

אטבח

* 1, אחד מצרופי אותיות האלפבית כמו אחס בטע, את בש וכו' שהשתמשו בהם מקריאי דרדקים ללמוד הקריאה: שכן באטבח של ר"ח קורין לסהדה מנון (סכה נב:).  כל האותיות מזדווגין חוץ מב' אותיות הללו כיצד א"ט הרי י' ב"ח הרי י' ג"ז הרי י' ד"ו הרי י' נמצא ה לעצמה וכו' (מד"ר שמות פט"ו).  ויתר הצרופים, גז, דו, הנ"ך, יצ, כפ, לע, מס, קץ, רף, שנ, תם.  



1 הירונימוס (סוף מאה ה' למנינם) מסיח לפי תמו (בפרושו לירמ'), ואומר כי להקל על זכרון התינוקות היו המקריאי דרדקים מסדרים את האלף בית גם בסדר את בש.  ורסע"ג בפרוש ספר יצירה מעיד כי בא"י ובמצרים היו לתינוקות של בית רבם כ"ב צרופי אותיות כאלה בפנקסיהם.  ור"א רוקח אומר:  ומביאים הלוח שכתוב עליו אבגד וכו' וקורא הרב כל אות ואות מן אב והתינוק אחריו וכל תיבה של תשרק והתינוק אחריו (Loew, Graph. Requis.; Dr. Berliner Beitr. zur hebr. Gram.; Jüd. Erzieh. 1, 5 ביהמ"ד ילינק, א' אפשטין מאמר על ספר יצירה).


.
.
.

קישורית קבועה 

אָטוּ

* 1, – א) בגלל, בשביל, umwillen, wegen; à cause de; because of:  החמירו בדם ביצים גזירה אטו דם עוף שהביצה באה ממנו (תוספת' חול' סד: ד"ה והוא)  – אסרו וכו' קודם המשכה אטו אחר המשכה (סמ"ג סי' קמח).  אסרו חכמים קדירה שאינה בת יומא אטו בת יומא (שם דף סג.).  – ב) לשאלה ותמהון:  אטו החשוד על הקל חשוד על החמור (אש דת, נגד חיון ב:).



1 מלה ארמית, ונקדו לוי אָטוּ, עפ"י הקריאה המסורה של האשכנזים שקוראים אותו כמו שהם קוראים.  אָחוּ ולא כמו דַלוּ.  בוקשד' אֲטוּ, וקוה' אַטוּ.   –ובעברית יש משקל דומה לאָטוּ: אָחוּ, שָׁחוּ, [עי' הערה לאָחוּ.  ומקורו לא נתברר.  לפי דעת שד"ל (דקדוק ארמי) מרכב מן על טעונא, על טונא.  אך אינו מחור, ויש סוברים שנתקצר מן אמטו.  – ומשמש בארמית:  א) בגלל:  מר סבר קנסו שוגג אטו מזיד ומר סבר לא קנסו שוגג אטו מזיד (שבת ג:).  גזירה יום טוב אטו שבת (שם קכד.)  – ב)  לשאלה ולתמהון, במשמעת הֲאִם, וְכִי:  אטו כולהו בחדא מחתא מחתינהו אלא היכא דאיתמר איתמר והיכא דלא איתמר לא איתמר (ברכו' כ. – וכי כלם באריגה אחת ארגם?  אלא היכן שנאמר נאמר והיכן שלא נאמר לא נאמר).  אטו בשופטני עסקינן (ב"ק פה.  – וכי בשוטה אנו עוסקים).  אטו במנהגא תליא מילתא (חולין סג.  – האם במנהג הדבר תלוי?).  אטו תנא כרוכלא ליחשב וליזל (גיטין לג.  – האם התנא כרוכל יחשב וילך?).


קישורית קבועה 

אָטוּם

1, ת"ז, לנק' אֲטוּמָה, מ"ר אֲטוּמִים, אֲטוּמוֹת,  – א) סגור, סתום, verschlossen; fermé;closed: ויעש לבית חלוני שקפים אֲטֻמִים (מ"א ו ג). וחלונות אֲטֻמוֹת אל התאים (יחזק' מ טז). מזבח אדמה שהוא אטום באדמה (זבחים סא:).   –ב) *שאין לו חתוך אברים: גוף אטום (נדה כד.). המפלת את שגולגלתו אטומה (שם). ר' יוחנן אמר בשם ר' ינאי וירכתו אטומה אינו וולד רבי יוחנן בשם רבי יוסי בי רבי יהושע טיבורו אטום  אינו וולד רבי יוחנן בשם רבי זכאי נקובתו אטומה אינו וולד (ירוש' נדה פר' ג נ ע"ק ד). וטומטום אטום אינו נכר בו לא זכרות ולא נקבות (רשב"ם ב"ב קמ:).  – ובגוף מלאכותי: יכול לא יעשה לו (תמונה) גלופה אבל יעשה לו אטומה (מכילתא יתרו ו). – ג) *מלא, הפך מן חלול, massif : נפש (ציון על הקבר) אטומה הנוגע בה מן הצדדים טהור (אהל' ז א). בית גובה שש אמות אטום סתום כמו יסוד לו (רמב"ם בית הבחירה, ד ג). כלם (אילי הבזל) היו אילי עגלות ולכלם ראש עגול אטום וצואר עב (יוסיפון סז). הארץ הוא כדור אטום (ר' יצחק הישראלי ב א). העצמות של הירכות הם חלולים והעצמות של פרקי היד הם אטומים (הקד' פר' יצירה מיוחס לראב"ד). הגלגלים הם כדורים חלולים אבל השמש והירח וכל הכוכבים הם כדורים אטומים (מאיר אלדבי ש"א ב ב). להיות הארץ חמר אטום ועומדת נכח השמש (מעשה טובי' העולם, ח).   – ד) *בהשאלה: כל הרגיל ביין אפילו לבו אטום כבתולה מפקחו (ב"ב  יב:). אבל חמור אטום ואינו מבין בעליו (רשי ישעי' א ג). אטומי הלבבות  ואפילו העינים והבבות (הקד' מתרגם פרוש המשנ' להרמב"ם על מועד). ומי שתגבר עליו הנפש הזאת ר"ל הנפש הבהמית הוא כסיל אטום מעט ההבנה (מאיר אלדבי, ש"א). לשום שפלים למרום והאטומים פקחים (אנעים, ב פסח, קבץ אילת השחר קן:).  – ה) *תותרן, שאין לו חוש הריח, des Geruchsinnes beraubt; privé de l`odorat; deprived of sense of smell: וכמו ערבה בלי טעם וריח בן בינימו (בין ישראל) עקשים אטומים מלהריח (ר"א קליר, אקחה ביום הראשון, א' סכות).  –°כאב אטום,  לא חד, לא ברור: כאב דופק יגיד חמימות באברים כאב אטום יורה קרירות בחלקו (ר"י צהלון, אוצה"ח ה ג דף לג ע"ק א).



1 מן פעל אטם. ועי' במקומו.


.
.
.

קישורית קבועה 

אָטוּר

°1, ת"ז, לנק' אֲטוּרָה, מ"ר אֲטוּרִים אֲטוּרוֹת, — סגור, verschlossen; closed; fermé : יחוסה (פרה האדומה) אטורה ודחוקה (ר"א קליר יוצר פרה). השחורות צחורות החשופות אֲטוּרוֹת (שם).



1 מן אטר.


.
.
.

קישורית קבועה 

אִטְלוּלָה

°1, ש"נ -- צחוק והתול: זבד זבדני מלכי, יזהיר כזוהר רקיע, בתי גאולתי חכי, על יד מבשר משמיע, אפרוש לך שלומות סוכי, ספון יחשוב רקיע, שלום מבשר מאל חי גואל, שירו לדודי אטלולה וחוכה (רני ושמחי מד. זבד זבדני). 



1 בארמ' אטלולא, משר' טלל, עי' טלל


קישורית קבועה 

אטם

ממנו °אטימה, °אטימות, *אֹטֶם, אָטַם.


.
.
.

קישורית קבועה 

אִטְמוֹן

* , כנוי למלאך גבריאל, Name ein. Engels; nom d`ange; name of angel: ג' שמות יש לו פיסקון איטמון סיגרון (סנהד' מד:). מביעים סלד וכן בישר ובכשרון ואתם מטטרון פסקון אִטְמוֹן וסגרון (בנימין, פיוט לבעל התפארת, שבת ג אחר פסח).


קישורית קבועה 

אִטְנִי

* 1, איטני, ש"ז, מ"ר אִטְנִים, – תיבה קטנה, בית, נרתק, וכדומה, Besteck; etui; etwee: כיצד עושין לו (להשמיר שהיה מבקע כל דבר) כורכין אותו במוכין של צמר ונותנין אותו בתוך איטני של עופרת מלא סובין של שעורים (תוספתא סוט' יה ב).  במה משמרין אותו (את השמיר) כורכין אותו בספוגין של צמר ומניחין אותו באיטני2 של אבר מלאה סובי שעורין (סוט'  מח:).



1 משקל מִשְעִי.  ועל כרכנו אנו צריכים לקבל משקל פִעְלִי לשמות דברים בלשוננו מפני שמצאנו מִשְעִי, שֶכְוִי, ואעפ"י שיש מפקפקים במשעי אם זוהי הנוסחה האמתית וגם שכוי לא נתברר היטב ענינו, אך להלשון העקר הוא הנוסחה שיש לנו, כי לשוננו עתה בנויה על התנ"ך כמו שהוא ומה שיש בו בעברית הוא עברית.  וכבר כל גאוני לשוננו החליטו משעי לשם דבר, עי' ערך משעי, וכן השתמשו בספרותנו החדשה. – ומקור השם לא נתברר.  לוי גוזרי מן טני, וקוהוט מן אודנא בסורית או תון בפרסית.  אך לכ"ז אין רגלים.  ס' פרנקל (Aram. Fremdw. 76) סובר כי זו מלה שאולה מיונ', וצורתה מעידה אמנם קצת על זרותה, אך לא מצא גם פרנקל מאיזו מלה יונ' לקוחה זו.  

2 כך גרסת ספרי הגמ' והתוספתא.  וגרסת הערוך  – בטני.  ופרש"י איטני גובתא משא בלע"ז.  והגיה לנדא קש"א ולועז hâsse, וצ"ל châsse.  וקוהוט הגיה manche, במש' נוד, והגיה עוד קופסא במקום גופתא.


קישורית קבועה 

אֶטֶף

1*, ש"ז, מ"ר אַטָפִים, - גומה קטנה כמו עין בגבינה וכדומה: שכל שאינו רואה חלב שמא מתברר מתוך חלב שלקח מן העובד כוכבים כשהוא מגבנו אין בו לחוש לביני אטפי שהיאך אפשר שכל חלב טמא שבו ילך לו לביני אטפי ולא נשאר ממנו כלל לחוץ (ר"נ, ע"ז סי' אלף רמב). 



1 בארמ' אטפא: אפילו תימא דקבעי לה לגבינה איכא דקאי ביני אטפי (ע"ז לה:).  כך גרסת הספרים שלנו, ופרש"י וז"ל: ביני אטפי בתוך הגומות שבגבינה.  ע"כ.  ורה"ג גרס איטאפי, ותרגם אלעבקאת בטיית (תש' גא' הרכבי מז), והיא פסלת החמאה שנשארה בדפני כלי עשיית החמאה.  והערוך גרס אטיפי, ופרש כפילות בתוך הגבינה ולא ידוע מקורה של מלה זו.  ועי' הערה לאַטִב בדבר מ"ר ארמי.


קישורית קבועה 

אטר

1, ממנו אִטֵּר, אָטַר.



1 שרש מסֻפק  ועין הערה לאִטֵּר ולאָטַר.


קישורית קבועה 

אִטֵּר

1, ש"ז, מ"ר אִטְּרִים, לנק' אִטֶּרֶת2, – מי שאינו שולט באחד מאבריו, בפרט באחת ידו ורגלו.  וביחוד אִטֵּר יַד יְמִינוֹ, שאינו שולט ביד ימינו, Linker; gaucher; lefthanded one : ויקם ה' להם (לישראל) מושיע את אֵהוּד בן גרא בן הימיני איש אִטֵּר יַד יְמִינוֹ וישלחו בני ישראל בידו מנחה לעגלון מלך מואב וכו' וישלח אהוד את יד שמאלו ויקח את החרב מעל ירך ימינו ויתקעה בבטנו (של עגלון) (שופט' ג יה-כא).  שבע מאות איש בחור אִטֵּר יד ימינו (שם כ יו).  – ועם השם יד לבדה: א"ר ירמיה (מה שהמשנה מחיבת את הכותב בשמאל בשבת אעפ"י שאין דרך כתיבה בכך) באיטר יד שנו (שבת קג.).   – וגם אִטֵּר לבדו: תנו רבנן איטר מניח תפילין בימינו שהיא שמאלו (מנח' לז.).  – ואיטר ברגלו, שאינו שולט ברגלו הימנית כבשמאלית: איטר בין בידיו בין ברגליו פסול (תוספתא בכור' ה ח).  מי שהוא אטר ברגל ימינו (רמב"ם, ביאת המקדש יח).  ואיטר (יכתב) בשמאל של עולם שהיא אליו ימין ( ס' התרומה,   הלכות תפילין סי' כד).  – ולנקבה אִטֶּרֶת: ואם היתה (האשה החולצת) איטרת יד ימינה הוי שמאל דידה כימין דעלמא (מרדכי יבמות, מצות חליצה).  ואם היתה אטרת יד תעשה בימין דידה (טור אה"ע, הל' חליצה).



1 משקל בעלי מום, כמו אִלֵּם, עִוֵּר. 

2 כמו אִלֶּמֶת.   – והיא מלה עברית שאין לה אחות בשאר לשונות האחיות.  ואמר מנחם בן סרוק:  נמצאת ידו הימנית (של אהוד שלא שלט בה) כבדה וסגורה, וכמוהו ואל תאטר עלי באר פיה.  ע"כ.  וכן ר"י בן גנאח: שימינו סתומה ונמנעת מהפשר ומהפתח.  וכן רד"ק.  וכן יתר המפרשים הקדמוני' והאחרונים.  אבל הפעל אָטַר בעצמו קצת בספק, עי' להלן.


קישורית קבועה 

אָטַר

1, פ"י, עתיד יֶאְטַר, - אָטַר (הבור וכדומה) עליו הפה, סגר אותו. verschliessen; fermer; shut: אל תשטפני שבלת מים ואל תבלעני מצולה ואל תֶּאְטַר2 עלי באר פיה (תהל' סט יו). - וביחס להאדם, אטר פיו: פצו פערו פה מבאר שחת ואטרו עלי בתוכחת (ר"א הקליר, איכה אשפתו, ת"ב).

- נפע' °נֶאְטַר, נאטר פיה (א' גוטל' ממצרים).



1 פעל שֵמי, אך ישמש בערבית במשמעת כפף, הקיף, וכדומה, הרחוקים ממשמעתו אצלנו.  וע"כ י"א כי אטר כמו אטם, ובהיות שלא נמצא בתנ"ך אלא פעם אחת יש אומרים כי לא היה כלל בעברית שרש אטר במשמעה זו. - 

2 א המזה, עי' הערה לאות א.  גֶרץ מנסח תֶּאְטַם, אך אעפ"י שהפילו העברים אטם על השפתים, מ"מ יש לפקפק אם אמרו אטם פיו עלי.


קישורית קבועה 

אטר

איטרא, עי' עטר, עיטרא.


.
.
.

קישורית קבועה 

ג. אי

*1, מלת שלילה, כמו לא, אין, nicht; non; not : ותקרא (כלת עלי הכהן) לנער אִי-כָבוד לאמר גלה כבוד מישראל אל הלקח ארון האלהים (ש"א ד כא). ימלט (אלהים) אִי-נָקִי2 ונמלט בבר כפיך (איוב כב ל). — ומשמש עפי"ר בפרט עם מלת הגוף: הלוהו על שדהו ואמר לו אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים (ב"מ ה ג). היום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעולם הבא (סנה' ו ב). אם נותנים לך מעות הרבה אי אתה נכנס לעכו"ם שלך ערום (ע"ז ג ד). והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה והסתכל בג' דברים ואי אתה בא לידי עבירה (אבות ב א). ואי אתה יכול לומר בחמותו ובאם חמותו וכו' (יבמות א א). אמר להם רבי עקיבא אי אתם מודים לי בנותן עירובו במערה (עירובין ה ט). או שמא אי אתם יודעים שסופינו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה (סנה' ד ה). הן באין בנצחונו של בשר ודם וכו' אבל אתם אי אתם כן (סוט' ח א). אמרו ב"ה לב"ש אי אתם מודים במי שטעה וקרא לתשיעי עשירי (נזיר ה ג). כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לידון בדבר חדש אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפרוש (ספרא פתי'). כבר היה (רכוש מצרים) בידם שנים עשר חדש ואי אתה מוצא אחד מהם שהלשין על חבירו (מכי' בוא, מסכ' דפסחא, ה). היום הזה אי אתם מוצאים אותו אבל אתם מוצאים אותו מחר (שם בשלח, ד ד). בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש מזרע מדי וגומר אי אתה מוצא שנה למדי בכתובים אלא זו בלבד (סע"ר כח). דבר ה' אשר היה אל מיכה המורשתי וגו' מלמד שכלן נתנבאו בפרק אחד אבל אי אתה יודע מי קדם את מי (שם כ). אמר להן (ר' יהושע להפרושין) בני מפני מה אי אתם אוכלין בשר (ב"ב ס:). במקום בת אתה מעביר נחלה מן האב ואי אתה מעביר נחלה מן האב במקום אחין (שם קט.). אמר להם (ר"ע לבני משפחה אחת בבני ברק) אי אתם רשאים לנוולו (שם קנד.). אי אתה מודה שאם הוציאוהו בספל לבית החיצון שהוא טהור אמר להן אבל (נדה כז.). האומר לבנו קונם שאי אתה נהנה לי ומת (נדרים מז.). נכנס לדיר להתעשר אי אתה יכול לומר בבא ליד כהן (בכורות יא.). — ועם אֶפְשִי: אלמנה שאמרה אי אפשי לזוז מבית בעלי אין היורשין יכולין לאמר לה לכי לבית אביך וכו' אמרה אי אפשי לזוז מבית אבא יכולים היורשים לומר לה אם את אצלינו יש לך מזונות (כתובות יב ג). יכול הוא שיאמר לאחיך הייתי רוצה ליתן ולך אי אפשי ליתן (כתובות ו ב). אם אמר לו הבעל אי אפשי שתתקבל לה וכו' (גיט' ו א). שהוא (הבעל) יכול לאמר אי אפשי באשה מנוולת וכו' אי אפשי באשה מגולחת (נזיר ד ה). אי אפשי ללבש שעטנז אי אפשי לאכל בשר חזיר (ת"כ סוף קדוש'). אלא שאי איפשי בנבואתך (מכי' בוא, מסכ' דפסחא, פתו'). האומר אי אפשי אלא אני בבגדי והיא בבגדה יוציא ויתן כתובה (כתו' מח). אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו (ב"ק ח:). כל האומר אי איפשי בתקנת חכמים כגון זאת שומעין לו (ב"ב מט:). כיון שאמר הלה אי איפשי בהן כבר זכו בהן יורשין (שם קלח.). והוא אומר אי אפשי אלא בדרום (מד"ר במדב' ב). — ועם אפשר: שחיטה שאי אפשר לה לעשותה מערב שבת דוחה את השבת (פסח' ב ו). ואל תאמר דבר שאי אפשר (אב' ב ד). נשבע על דבר שאי אפשר לו (שבועות ג ח). שהיה ר"ש אומר אי אפשר שלא בשחיטה ושלא בקבלה וכו' (זבח' א ד). אי אפשר לצמצם (בכורות ב ו). אי אפשר לומר אלף אמה שכבר נאמרו אלפים אמה (סוט' ה ג). לפי שאי אפשר לבשר ודם בלא לחם ונתתיו לכם חזרתם ושאלתם בשר (מכי' בשלח ד ג). אי אפשר לבר בלי תבן וכו' אי אפשר לחלום בלי דברים בטלים (ברכות נה.). אילמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו (ב"ב טז.). משל למי שמהלך עם המלך ראה ליסטין הניח את המלך וטייל עם הליסטין כשחזר אצל המלך א"ל המלך לך עם אותו שטיילת שאי אפשר לך שתלך עמי (מד"ר במדבר פ' כ). שאם יפתח אחד מהם (מהנקבים שבגוף) או יסתם אחד מהם אי אפשר להתקים אפילו שעה אחת (ברכות השחר). — וכן נהגו הסופרים לחבר הרבה שמות: אִי-דַעת, אִי-יֹשֶׁר, אִי-צֶדֶק.



1 באשורית אֵי, לא אל. וכן בלשון כנענית אִי. — 2 ריב"ג: אפשר שיהיה מן איש. רד"ק: והנכון שהוא כמו יושב האי הזה שהקדימנו ופרושו כי הנקי ימלט כל האי בזכותו: ע"כ. אך מנחם ורש"י פרשו אי זה כמו לא וכן המפרשים האחרונים. 


.
.
.

קישורית קבועה 

ב. אֵי

1, — מלת קריאה לתמהון, להתרגשות, !ei : אֵי2 לזאת אסלוח לך בניך עזבוני וישבעו בלא אלהים (ירמיה ה ז). אי חכמה מפוארה בכלי מכוער (תענ' ז.). הלכו (היהודים) והפגינו בלילה אמרו אי שמים לא אחיכם אנחנו ולא בני אב אחד אנחנו ולא בני אם אחת אנחנו מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרין עלינו גזרות קשות (ר"ה יט.). — ולדבור עם הזולת: ואומרים לו (למי שרוצה לחזור בתשובה אחרי המות) אי שוטה שבעולם אי אתה יודע שהעולם הזה דומה לשבת וכו' (מד"ר קהל', מעוות). אמר הקב"ה (לטיטוס) אי רשע בן רשע חייך בבריה פחותה מכל מה שבראתי בששת ימי בראשית אני פורע מאותו רשע (שם, ויתרון ארץ). א"ר אבין הלוי ברבי עם שהן הולכין בא השטן מימינו של יצחק ואמר אי עלוב בנה של עלובה (תנח' בובר וירא מו). א"ל אי בן עלובה היאך יקהו שניך ואי אתה יודע כי לזבוח מוליכך אביך בזו הדרך (מדר' ויושע). שלחה לו אי טפש יצא לבך מיינך (מדרש אבא גוריון, ותמאן). מה עשה (סמאל) הלך ואמר לשרה אי שרה לא שמעת מה שנעשה בעולם (פרקי ר"א לג). אמר לו (הקב"ה להעכבר) אי שרץ טמא! (א"ב של בן סירא, כה). אמר להם (השועל להדגים) אי שוטים אני למלאך המות שחקתי כל שכן אתכם (שם). וכראות פיליפוס את גבורתו (של אלכסנדר) ועצם חכמתו נשא חן בעיניו ויאמר לו אי אלכסנדר טוב אתה בעיני אבל איני מכיר בך אם יצאת מחלצי (תולד' אלכס' עמוד ד, הצ' ישר' לוי). ויצא (נובינר) אל שער מדינת תיניאה נאנח ובוכה עד בוא אלכסנדר ויהי בבואו וישאל לו אלכסנדר אי רבי מה לך (שם עמוד יז). ויוכיחו אותם ויאמרו להם אי עניים למה אתם נושאים הזכרת השם על פיכם (אלדד הדני, א אפשטין ספור ד). אי ים ואי ירדן (תש' דונש על רסע"ג לז). אי אדוננו, אי מושיענו אי מלך וכו' אי חרשים ואי עורים וכו' אי בת אי שובבה (שם מ). אי הדור (שם מו). וכשראתה (האשה) מהרה בזריזות ותקרע בגדיה ותצעק לאמר לבעלה אי אדם רע לזנות באת (משלי סנדבאר). אמר לו מטטרון שר הפנים (לר' ישמעאל) אשריך ישראל שגילה לכם הקב"ה סוד השם שלא גילה אותו למלאכי השרת שאתם יכולים לבטל את הגזרות בשם המפורש אך אי ישמעאל בני כך שמעתי מאחורי הפרגוד בת קול צווחת ואומרת עשרה מחכמי ישׂראל מסורין למלכות נטל ר' ישמעל את ראשו של רשב"ג ונתנו על ארכובותיו וכו' ואמר אי פה המתגבר בגבורה של תורה וכו' איך נקנסה עליך מיתה משונה (מעשה י' הרוגי מלכו' ביה"מ ילינק ו). שלחו והביאו את האשה ההיא והיא היתה מפונקת מאד וכו' ונשאה עיניה למרום ואמרה אי דיין אמת שופט צדק וכו' הושיעני (מעשיות ביה"מ ילינק ו). — ולבהמה: כיון שהגיע אצלה החסיד (להפרה שמכר לגוי) אמר לה באזניה אי פרה כשהיית בידי היית שומר[ת] את השבת (מד"ר עש' הדברות, ביהמ"ד ילינק א). — ולדבר מפשט: אי לך מזלי עלי אמץ אנפת (ע' פרנשיס הקד' מתק שפתים). — וללא בעלי חיים: אֵי מות מה מר אתה לאיש עשיר, שוקט על נכסיו (בן זאב, תרגום בן סירא מב). 



1 מלת קריאה טבעית השתמשו בה הרבה לשונות. — 2 מנחם פרש כמו לא. אך יתר לפי הענין פרש רשי: בתמיה שמא לזאת אסלח לך. ע"כ. ורד"ק: מלת אי לשון קריאה, והוא הפך בערבי יא. 


קישורית קבועה 

א"י

ר"ת אינו יהודי, ארץ ישראל.


קישורית קבועה 

איב

ממנו אָיַב, אוֹיֵב, אֵיבָה.


קישורית קבועה 

אָיַב

1 פ"י, עתיד אֶאֱיַב, צווי אֲיַב, – אָיַב את פלוני, היה לו לאויב, התנהג עמו כעם אויב, jem. befeinden; être ennemi de qqn.; be enemy to: אם שמע תשמע בקלי ועשית כל אשר אדבר וְאָיַבְתִּי את איביך וצרתי את צרריך (שמות כג כב).  ויהי שאול אֹיֵב את דוד כל הימים (ש"א יח כט). – וקרא המשורר: יונה איך תדמי כי אֲיַבְתִּיךְ (ר"י ב' סכות, קרוב' ארגיל).   – ואמר המשורר: אֲיַב דודים אשר טובם כחדק וישר שבכלם ממסוכה (ר"מ בן עזרא, תרשיש ו).

– ועת' לא יֶאֳיֹב (מוס' השכ', ורשא תרצה).  ויאייבך (משא גי חזיון מרב בנימין, מא).

– נפע' נֶאֱיַב, יאָיֵב: הלבעבור זאת יֵאָיֵב האוהב וחוק המוסר להשיב לשואלו דבר יופר (ש' בלוך, אוצה"ס ד).

– פע' אִיֵּב: חיבני וְאִיְּבַנִי2 אזי בירח תמוז (סליחו' י"ז תמוז, אמרר בבכי).



1 באשורית אַיבו ר"ל אויב.

2 כך נקוֹד בסדור עבוד' ישראל ואעפ"י שאפשר לאמר גם אָיְבַנִי בקל, מ"מ אולי באמת רצה הפיטן אִיְבֵנִּי כדי לזווגו עם חִיְבַנִּי.


.
.
.

קישורית קבועה 

אֵיבָה

1, ש"נ, רגש האויב לאויבו, Feindschaft; inimitié; enmity  : ואֵיבָה אשית בינך (בין הנחש) ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב (בראש' ג יה).  או בְאֵיבָה הכהו (הרוצח) בידו וימת (במד' לה כא).  ואם בפתע בלא אֵיבָה הדפו (שם שם כב).  שונא כל שלא דבר עמו ג' ימים באיבה (סנה' ג ה).  א"ר ישמעאל ומה אם לעשות שלום בין איש לאשתו אמר המקום שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים ספרי מינין שמטילין איבה ותחרות וקנאה בין ישראל לאביהם שבשמים עאכ"ו (תוספתא שבת יג ה).  —  וסמי' יען היות לך אֵיבַת עולם ותגר את בני ישראל על ידי חרב (יחזק' לה ה).  — ומ"ר ולא תטור אֵיבוֹת ולא תשאל אובות (ר"ש בן גבירול, אזהרות).  —  ועי' שנאה השיכים. -  [ב] °כנוי למלאך הממונה על אחד מפתחי היכלי הגיהנם ולהיכל זה בעצמו:  בהיכל זה (היכל הנקרא שאול]) יש פתח אחד ועליו ממונה אחד ושמו איבה והוא מעורר מדנים ואיבות בעולם על שמו נקרא ההיכל הזה איבה (ראשי' חכמה יג כח).



1 מן פעל אָיב.


קישורית קבועה 

ב. אִיד

°1 פ"ע, עבר אָד, עתיד יָאִיד, - עלה אֵד מן, ausdünsten; s'exhaler; exhale: והליחה המקבלת לעפוש היא אם אדומה ויהיה חק מה שיאיד ממנה להיות עשני דק ואם דם ויהיה חק מה שיאיד ממנו אד דק ואם לבנה ויהיה חק מה שיאיד ממנה אד עב ואם שחורה ויהיה חק מה שיאיד ממנה אד עשני עב אבקיי (קאנון ד, א ב).



1 מהשם אֵד עי' אֵד.


.
.
.

קישורית קבועה 

אי"ה

ר"ת: אם ירצה השם.


קישורית קבועה 

איהא מיהא

°, השבעה שמשביע החזן את הממונים על הקול: איהא מיהא קיסתא פינסא איסור איסתוור סריאל משביע אני עליכם שתסייעו לי בקולי ואצעק ואתפלל בקול רם ובקול ערב כל היום הזה (ס' תפ' לר' נפתלי טריוש, ג' רגלים, בשם ר' משה הדרשן). 


קישורית קבועה 

אִיּוּךְ

°1, ש"ז, מ"ר אִיּוּכִים, — בפלוסופיה, תאור דבר מה באיכות מן האיכויות, Qualification:  והתמה מהיות האומרים בתארים מרחיקים ממנו יתעלה הדמוי והאיוך (ר"ש אבן תבון, מו"נ א נב).  ולא היתה כונתם לאיוך רק לא מצאו מלה מכוונת לצייר הדבר (ר"א הקראי, ע"ח עב).



1 מן המלה אֵיך, עי'  אֵיך.


קישורית קבועה 

אִיּוּלָה

°, ש"נ, סמי' אִיּוּלַת, — כח ועֹז:  המלאכים וְאִיוּלַת יכלתם (ר' ברכיה הנקדן, פסק' ט).


קישורית קבועה 

אִיּוּם

°1, ש"ז, מ"ר אִיּוּמִים, — שה"פ מן אִיֵּם, הפלת אימה על איש:  ומאיימין עליהם (על העדים) איום גדול (רמב"ם קדוה"ח).  וענין האיום הזה כלו בלשון שהן (העדים) מכירין (שם, הל' שבועות יא יז).  דברי הדיינים והאיום שמאיימין עליו (ש"ע ח"מ לה יא).  אמר לו ( היהודי למרע"ה) דרך גדוף ואיום מי שמך לאיש שר ושופט וכו' (מלמד התלמי' יעקב אנטולי וארא מט ד).  וכבר ידעת איום הנביאים בזה באמרו ודמו מידך אדרוש (ר"א הקראי ע"ח קיב).  — ומ"ר במש' מורא ופחד:  משגיח מחרך הללו באִיּוּמִים (פיוט אאמין, ב סוכות).



1 מן אים, עי'  אים.


קישורית קבועה 

אָיוֹם

עי' אָיֹם.


.
.
.

קישורית קבועה 

אֵיזֶהוּ

*, לז', מרכבת מן אי זה הוא, מלת שאלה:  איזהו פרט הנושר בשעת בצירה (פאה ז ג).  איזהו עריס הנוטע שורה של חמש גפנים בצד הגדר (כלא' ו א).  איזהו שחול שנשמטה ירכו (בכור' ו ז).  איזהו טוב ברע בעלי מומין שקדם הקדשן את מומן (תמיד א ב).  איזהו תם ואיזהו מועד (ב"ק ב ד).  איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם (אבות ב א). איזהו חכם הלומד מכל אדם וכו' איזהו גבור הכובש את יצרו וכו' איזהו עשיר השמח בחלקו (שם ד א).  ואיזהו דבר של עולי בבל (נדר' ה ה).  איזהו גט ישן כל שנתייחד עמה אחר שכתבו לה (עדיו' ד ז).  איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו הוי אומר זה הריח (ברכ' מג:).  — ולנקב' אֶיזוֹהי:  איזוהי1 חצר שהיא חייבת במעשרו' ר' ישמעאל אומר חצר הצורית שהכלים נשמרים בתוכה (מעש' ג ה).



1 כך ברוב הנוסח' וכן בגמ' ניד' מז:


קישורית קבועה 

איזו

* ,עי' איזה, איזוהי,  עי' איזהו.


קישורית קבועה 

אִיטָן

*1, ש"ז, — עשב, אחד ממיני הגמי הגדלים באפר2, Lieschgras; laîche; cat's tail:  החשיפה והאיטן3 והגמי וכל הגדילין באפר מיני דשאין (תוספתא כלא' ה ח).



1 מקור השם לא ידוע. - 

2 ר' שמואל גמע בהאגור ויתר המבארים.  והר"ש בובר פרשו כמהים ופטריות מלשון יונית ἴτον ונמשך אחריו ש' קרויס, אך כבר דחה זה החכם ע' לֶו בהערותיו לספרו של קרויס. - 

3 בספרי הדפוס, ובתוספתא צוקרמן אוטן.


קישורית קבועה 

אֵיךְ

1,  – מלת שאלה ותֵמה, באיזה אופן,?wie?  how? comment : כי אֵיךְ אעלה אל אבי והנער איננו אתי פן אראה ברע אשר ימצא את אבי (בראש' מד לד).  ותאמר אליו (דלילה אל שמשון) אֵיךְ תאמר אהבתיך ולבך אין אתי (שופט' יו יה).  ויאמר שמואל (לה') אֵיךְ אלך (למשח את דוד למלך) ושמע שאול והרגני (ש"א יו ב).  ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אֵיךְ ידעת כי מת שאול (ש"ב א ה).  ויאמר אליו דוד אֵיךְ לא יראת לשלח ידך לשחת את משיח ה' (שם שם יד).  ויועץ המלך רחבעם את הזקנים אשר היו עמדים את פני שלמה אביו בהיתו חי לאמר אֵיךְ אתם נועצים להשיב את העם הזה דבר (מ"א יב ו).  – ועם ו העטוף: אך הנה אשתך הוא וְאֵיךְ אמרת אחתי הוא (בראש' כו ט).  הן כסף אשר מצאנו בפי אמתחתינו השיבנו אליך מארץ כנען וְאֵיךְ נגנב מבית אדניך כסף או זהב (שם מד ח).  וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי וְאֵיךְ ישמעני פרעה (שמות ו יב).   – ובלי שאלה: ותאמר (נעמי לרות) שבי בתי עד אשר תדעין אֵיךְ יפל דבר (רות ג יח).  ויבא אחד מהכהנים אשר הגלו משמרון וישב בבית אל ויהי מורה אותם (את השמרונים) אֵיךְ ייראו את ה' (מ"ב יז כח).   – ולתמה והשתוממות: אֵיךְ נפלו גברים בתוך המלחמה (ש"ב א כה).  ונשאת המשל הזה על מלך בבל ואמרת אֵיךְ שבת נגש (ישעי' יד ד).  אֵיךְ נפלת משמים הילל בן שחר (שם שם יב).  כי קול נהי נשמע מציון אֵיךְ שדדנו  ירמ' ט יח).  אֵיךְ נלכדה ששך ותתפש תהלת כל הארץ אֵיךְ היתה לשמה בבל בגוים (ירמ' נא מא).  ונשאו עליך (על צור) קינה ואמרו לך אֵיךְ אבדת נושבת מימים (יחזק' כו יז).  ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך ואמרת אֵיךְ שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי (משלי ה יא-יב).  – ולהתרגשות הנפש: אֵיךְ אתנך אפרים אמגנך ישראל אֵיךְ אתנך כאדמה אשימך כצבאים נהפך עלי לבי יחד נכמרו נחומי (הושע יא ח).  – °ובחכמת ההגיון, הָאֵיךְ: ודע כי הסוגים העליונים לכל הנמצאות לפי מה שבאר אריסטו יוד מינים, הסוג הראשון העצם, הסוג השני חכמה, הסוג השלישי האיך (במה"ג להרמבם שער י).  כי אלו הם משער האיך והאיך מצד שהוא איך וכו' (רש"ט, מו"נ ב הקד' יא).  – °ובנוסחאות השטרות יש שתבוא מלת איך להתחלת עצם המעשה שעליו נכתב השטר: זכרון עדות שהיה בפנינו ביום פלוני בירח פלוני בשנת פלוני למניינא דרגילנא למימני ביה במתא פלוני דעל מקום פלוני מותבה איך פלוני ב"ר פלוני אמר לפנינו הוו עלי עדים (נוסח עתיק של שטר אירוסין ספר השטרות של הר"י ברצלוני).  ביום פלוני בכך בשבת בכך וכך לירח פלוני וכו' במתא פלונית איך פלוני בר פלוני חתן דנא אמ' לה לפלוני' וכו' (שם, שטר כתוב').



1 לפי דעת חוקרי הלשון מקצר מן אֵיכָה, ועי' זה הערך.


קישורית קבועה 

אִיֵּךְ

°1, פ"י, — במחקר, יחס איכות לדבר, qualifiziern; qualifier; qualify:  שדעתם ע"ה לא היתה לְאַיֵּךְ (ר' אהרן הקראי, ע"ח ע ז).



1 מן אֵיך, ועי' הערה לערך איכות.


קישורית קבועה 

אֻיַּךְ

°, — נִתנה לו איכות מה:  כי הנמנע מציאת איכות אלא במאויך מפני שהאיכות מקרה והמאויך עצם (א' חסדאי תרג' ס' יסודו' לר"י ישראלי).

  —  °נִתְאַיֵּךְ, — א) יחסו לו איכות,  qualifiziert werden; être qualifié; be qualified:  ואין ענין אמרם לא יתאיך אלא שאינו בעל איכות (ר"ש אבן תבון, מו"נ א נב).  — ב) קבל איכות מהאיכות, eine Eigenschaft bekommen; prendre une qualité; acquire a quality:  אם יהיה כלו (הרוח החיוני) מתילד בלב ויתאייך בשאר המקומות (ר"י אברבנל, בראש' א ורוח).  וכל אחד מאלה המזגים השמנה לא ימלט אם שיהיה בלי חמר והוא שיתחדש בגוף אותו המזג איכות לבדה מבלי שיתאייך הגוף בה וכו' שיהי' הגוף אמנם נתאייך באיכות מאיכות אותו המזג (קאנון א א ב א).  כי יש לאנשי הודו מזג וכללם יהיו בריאים בו ולאשכנזים מזג אחר יהיו בריאים בו וכו' כי הגוף ההודי כאשר יתאייך במזג האשכנזי יחלה או ימות וכן ענין הגוף האשכנזי כשיתאייך במזג ההודי (שם א א ג א).  כי האיכות ההיא (של חולה הנכפה) אם נתאייך בו המוח ראוי שתהיה הכפייה דבקה בו (שם ג ה ד).  ולו יתאייך הכושי במזג האשכנזי והאשכנזי במזג הכושי יחלה (פרד' רמונ' רש"ט ו ט יט).  ימצא בטבע בעלי חיים מהממית בניצוצי עינם למה שיתאייך כאויר מזג ארסיותו (נוה שלום, אבר' שלום ה ד).  שהגרמים אינם מתאייכים בדבר מאלה האיכויות (שם ח ו קכו:).


.
.
.

קישורית קבועה 

אֵיכֹה

 — כמו אֵיפֹה, אַיֵּה, ויאמר (מלך ארם לעבדיו) לכו וראו אֵיכֹה הוא (אלישע הנביא) ואשלח ואקחהו (מ"ב ו יג).


קישורית קבועה 

אֵיכוֹ

1, כמו אֵיכָה, במשמעת אֵיפֹה (מ"ב ו יג).



1 כך הקרי במקום הכתיב איכה.


.
.
.

קישורית קבועה 

אֵיכוּתִי

°, ת"ז, נק' -תִית, מ"ר -תִים -תִיוֹת, של איכות, ואחרי המשך התנועות האיכותיות (דרך אמונה אבר ביבאנו ב, יה ע"ק ג).


קישורית קבועה 

איככה

1, – מלת שאלה כמו אֵי, אֵיכָה, ביתר נחץ, wie; comment; how: פשטתי את כתנתי אֵיכָכָה2  אלבשנה רחצתי את רגלי אֵיכָכָה אטנפם (שה"ש ה ג).  כי אֵיכָכָה3 אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי וְאֵיכָכָה אוכל וראיתי באבדן מולדתי (אסת' ח ו).     



1 מרכב מן אי ומן ככה

2 הנגינה כראוי על כָכה.

3 הנגינה מלרע, עפ"י המסרה, ולא מצאו החכמים פתרון לזה, ואין לאמר שהסבה לזה היא האות א של אוכל הבאה אחריה, כי גם באיככה אלבשנה באה א אחריה.  רק גם בערבית בפרט ההמונית יטעימו במלות קריאה מלרע: יא פטמֿה!  וכן יחברו הערבים בדבור ההמוני בנגינה אחת מלות אחדות בקריאה, כמו: יא-מחמד-אֶפנדי! (שפיטא, דל"ע של מצרים, דף כא).


קישורית קבועה 

אֵיכַן

* , כמו *היכן:  בבגד אין לי אלא בגד שיש לו לאיכן שיפשה בגד שאין לו לאיכן שיפשה מניין ת"ל והבגד (ספרא תזריע פ' נגעים פ' יג).  — ובפרט מצוי בתלמוד ירוש':  עד איכן הוא אומר בש"א עד אם הבנים שמחה ובה"א עד חלמיש למעיינו מים (במשנה ירו' פסחים י ה).  איכן יצאת בת קול (ירוש' ברכ' א ג ב).  איכן הוא מצוי (שם ה ח ד).  מאיכן למדו תפלות (שם ד ז.).  לאיכן מצילים אותן (שם שבת יו טו ג).  איכן היא טובתו של זה איכן היא אריכות ימיו של זה (שם חגיגה ב עז:). מצורע אין לו איכן להגן זב יש לו איכן להגן בכל ירושלם (שם פסח ז לה:).  עד איכן היו קיימות מד"ר, שה"ש יפה את).  אמר (יוסף לבנו מנשה) ראה לאיכן הם (השבטים) הולכים (תנח' בובר מקץ יז).  ומאיכן נלמוד שהרי הלכה כרבי (הלכ' פסוק' 47).


קישורית קבועה 

איכפת

עי' אִכפת.


.
.
.

קישורית קבועה 

אֵיל

1, ש"ז מ"ר אֵילִים, - אילן, עֵץ, Baum; arbre; tree: עד אֵיל2 פארן אשר על המדבר (בראש' יד ו).  כי יבשו3 מֵאֵילִים4 אשר חמדתם ותחפרו מהגנות אשר בחרתם (ישע' א כט).  וקרא להם (לאבלי ציון) אֵילֵי הצדק מטע ה' להתפאר (שם סא ג).



1 משקל אֵיד, חֵיק, רֵיחַ, ואין לעמד על מקור מלה זו,  ועי' הערה לערך אילן. - 

2 תרגום מישר.  מנחם בן סרוק: מפתח עגול בבנין.  ריב"ג גשר ויתכן להיות כמו שאמר התרגום מישר. -

3 תרגום ובשלשה כתבי יד: תבושו.

4 תרגום, מנחם בן סרוק, ר"י בן גנאך, ורד"ק: אילנות.  ורש"י פרש שהוא מין אילן מיוחד ולעז אול"מא.


.
.
.

קישורית קבועה 

אָיַל

°, פ"ע, עתיד תֶּאֱיַל, - היה חזק, stark sein; être fort; be strong: מה אילו1 פלאי נסיך (ר"א קליר, ב פסח).  בכל מעשיך היה מהיר וחלי לא יקרב אליך יגע בחפצך אז תֶּאֱיָל (בן זהב, בן סירא לא ל).

°אִיֵּל, פ"י, אִיֵּל אותו, נתן לו כח ועצמה kräftigen; rendre fort; make strong: הסכית שועה מאמולת שבעה ואז אל שעה ואִיֵּל ישועה (הקליר, פורים, תמימים.) רגיל מהר עוד לְאַיְּלִי (הוא, פ' פרה).  אַיְֹלֵנִי ואמצני מרפיון וחיל (פיוט, יראתי בפצותי).  צור יאזרהו ובעוז יאיילהו וחן וחסד ימצאהו (ר' שלמה ראש ישיבה, שנת אשצה, 1092. JQR).  בצר לי קראתיו ולא נטשי אִיְּלִי וחילי ולא בזה לחשי (משה ברבי קלונימוס, לו חכתה נפשי, אחרון פסח).  והואיל שהקב"ה אייל את האדם (ר' ברכיה הנקדן, פסקה כב).

פֻע' ° אֻיָּל: הוספתי על אמונתי חזוק ותקנתי מחשבותי בעוצם אמוץ והאמנתי בשכל מאֻיָל כי עורי הנפש וגנאיה וכו' (ר' ברכיה הנקדן, פסקה לא).



1 במחזורים נקוד אִילוּ, אך זה בודאי שבוש, כי אין עבר כזה בקל.  והפִעל מהפעל הזה משמש אצל הקליר יוצא.


קישורית קבועה 

אִיל

*1, ש"ז, מ"ר אִילִים, - תולעת הענבים, Wurm der Weintraube; ver qui pique le raisin; grape-worm: נהוג אצל המדברים עברית בא"י.



1 בארמ': א"ר יהודה מקק דסיפרי תכך דשיראי ואילא דעינבי ופה דתאיני והה דרימוני כולהו סכנתא (שבת צ. - מקק של ספרים ותכך של משי ואיל של ענבים ופה של תאנים והח של רמונים כלם סכנה).


.
.
.

קישורית קבועה 

אִילוֹנִית

°1, ש"נ, – מין נחש: האילונית והוא נחש נקרא דורישוש זה מעוט באילנות (קאנון ד ו ג מב).



1 מן אילן, ע"ש שהוא נתלה תמיד באילן.


קישורית קבועה 

אֱיָלוּת

1, ש"נ, – כח ועצמה ומחסה, Macht Stärke; force, puissance; might : ואתה ה' אל תרחק אֱיָלוּתִי2 לעזרתי חושה (תהל' כב כ).  – והשתמשו הסופרים במלה זו הרבה: אֱיָלוּתִי, קחה נפשי למען נשא יגון אשר כזה לא יכולה (ר"ש הנגיד, ומי יתן ויעלני).  רפא נא את שברם ונחם אבלותם כי אתה סברם ואתה אֱיָלוּתָם (ר"ש בן גבירול, שמרון קול תתן).  וסר לבי וכשל מאד כחי וכלתה אילותי (הוא, שירי שלמה דוקס לד).  ראה נא שועתם שעה נא תפלתם בפעם ראשנה היה נא אֱיָלוּתם (הושענו' יום א).  טובך על אילותי יחלתי בגלותי (סדו' ר עמרם סלי' ב).  שקרא אברהם והודיע לבריו' סוד הנהגת העולם בכללו שהוא בשם ה' החסין בכח שיש לו אילות בכלם (רמב"ן, בראש' כא לג).  משלו בנו עבדים ואנחנו בגלות הושיע ה' כי בך אֱיָלוּת (שלמה, גאולה שבת ב אחר פסח).  אשר שמך אילותה בעניה ובדלותה ואל תפן לסכלותה והקם את שפלותה נדהמה בגלותה וסוערת כאניה (סליח' מנה' אויגליון אשמור' ליל ב, נצר רוב).  שהם (השמים) מספרים הכח והאילות שלו (ר"א הקראי, ע"ח צב. – וכח האדם: על כן תברך כראוי לך כפי קדשך כבודך וגדלך ומפי הכל בכל אֱיָלוּתָם כפי מדע אשר אתה חננתם (שיר היחוד יום א).  ואף אם ראה כי יש אתו און ויכולת אילות וממשלת לגזור על כל תפוצות הגולה (ר"י בר ששת, תש' רעא).  מה לי יקרת בני אז שרת על אוליס וֶאֱיָלוּתוֹ (אד"מ, שיר אב לבן).  – וכח של לא בע"ח: הקל מחבירו (מארבעה היסודות) קשה מחבירו וכל הדק מחבירו איילותו קשה מאיילות חבירו (ר"י אבן תבון, האוה"ד לרסע"ג  ב).   



1 מן אֱיָל, ועי' שם. – ואין אח למשקל זה בתנ"ך, זוליתי פְּעַיוּת, פְּתַיוּת, ועי' לקמן.

2 גרֶץ (בפרו' לתהל') גזר על מלה זו כי אינה כלל מלה (Unwort) וינסח אֵילִי.  אך סופרי כל הדורות השתמשו בה בחבה רבה.


קישורית קבועה 

אֵילַך

*1, אֵילֵך, – מלת תה"פ תרמז להמקום והזמן.  – א) הזמן הבא אחר רגע המדֻבר:  רבי יהושע אומר (גומר את קריאת שמע) עד שלש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה (ברכ' א ב).  לא היה סיקריקון ביהודה בהרוגי מלחמה מהרוגי המלחמה ואילך יש בו סיקריקון (גיט' ה ו).  ר"י אומר מלכות פרס בפני הבית ל"ד שנה מלכות יון ק"פ מלכות בית חשמונאי ק"ג מלכות הורדוס ק"ג מכאן ואילך צא וחשוב לחרבן הבית (סעו"ר ל).  מן הדבור ואילך (ספר' מצורע, זבים א).  לשעבר אחריש אתאפק מכאן ואילך אפעה (מכי' בשלח, מס' דשירתא ח).  דברי בפיו (של הנביא) אני נותן אבל איני מדבר עמו פנים בפנים מכאן ואילך הוי יודע היאך רוח הקודש נותנת בפי הנביאים (ספרי שופט' קעו).  ומתקנת   יהושע בן גמלא ואילך (ב"ב כא.).  המפקיר את שדהו כל ג' ימים יכול לחזור בו מכאן ואילך אין יכול לחזור בו (נדר' מג:).  אמר לו (אברהם לבנו יצחק) יודעים אנו שאחריך מעט יהיו ימינו הוא שנחמנו עד שלא נולדת הוא ינחמנו מיום זה ואילך (מדרש ויושע ג).  צריך אתה להזהר מיכן ואילך שלא תסבור כי הקלף שאמרו רבותינו הוא רק הנקרא מצה (גנזי מצרים, הל' ס"ת יד).  או שאמר לו האומן (לבעה"ב) גמרתיו ולא באו הבעלים ולקחו הכלי משם ואילך הרי האומן שומר חנם (לבוש הל' אומנים שו א).  מאז ואילך  (הרבה פעמים בספר יסוד עולם).   –ב) להמקום, רומז התנועה שאליו, כמו הֵנה, שמה, dort; là; there: כל הנוגע בשרו של משה לחה פורחת אילך ואילך (ספרי וזאת הברכה). נפש שנפרצה משתי רוחותיה אילך ואילך (עירובין נה:).  ושני קנים יוצאים ממנו (מחלק החָלק של המנורה) אחד אילך ואחד אילך (מנח' כח:).  שלשים יום  כדת איום כסות שאולה מעכבת לעת הלך כן ואילך הלא ציצת חיבת (אהבה לפ' שלח).  אם בורחין המים אילך ואילך (והזהיר ויקר' מג).



1 בארמ' (ת"י במד' כא ד).  והעיר נֶלד' (במלון להמכילתא, מ' אוירבך), כי מלה זו בודאי מקורה מארמית כי הסוף הרומז להעומד מרחוק זר להלשון העברית.  והביא דלמן בדל"א שלו דמיון למלה זו בארמית הָלְכָא:  לא תקרב הָלְכָא (ת"א שמות ג ה). הלכא והלכא (ת"י במד' כא לו), שאין ספק בדבר שיש בה המלה כָּא שרומזת המקום ונשתנה הלכא בהילכא, ונתקצר להילך, ומזה אילך, והוא מצוי בין שתי הלשונות הללו.


.
.
.

קישורית קבועה 

אים

ממנו אָיֹם, אֵים, *אִיֵּם וכו'. 


קישורית קבועה 

אָיֹם

אָיוֹם, ת"ז, נק' אָיֻמָּה, מ"ר אֲיֻמִּים אֲיֻמּוֹת,-  מי שמפיל אימה ופחד על זולתו, schreklich; effroyable; fearful: כי הנני מקים את הכשדים הגוי המר והנמהר ההולך למרחבי ארץ לרשת משכנות לא לו אָיֹם ונורא הוא (חבקוק א ו-ז). מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה אֲיֻמָּה כנדגלות (שה"ש ו י). --וללא בע"ח: על קו דק נטוי תחל אז לנסע מעל לתהום אָיוֹם גליו פרצו (אד"מ, החמלה). 


קישורית קבועה 

אֵים

1, אֵם ש"ז, מ"ר אֵימִים אֵמִים, — א) פחד ומורא גדול, Schrecken; frayeur; terror: שלף ויצא מגוה וברק ממררתו יהלך עליו אֵמים (איוב כ כה). עני אני וגוע מנער נשאתי אֵימֶךָ אפונה (תהלים פח יו).  — ואמר הפיטן: זכור צדקו (של יעקב) ואת נאקו לשארית נשארה אשר נשאה וגם נלאה זה כמה אֵימֶיךָ (סל' לתענית ב, יה איום). — וכן השתמשו בו הסופרים: העיר בי פחד ואימים (בן המלך והנזיר ה). באו באיש ההוא פחד ואימים (שם). אחוז בחבלי פחד ואימים (אהרן ב"ר משלם, בכת' אלרסאיל לרמ"ה ו כו). לגרש הָאֵימִים שנתו יחטפו (יוסף הלוי, שיר הגיון ). משאת אימי סער בעותי נפש (מיכ"ל, אחרית שאול). — ב) אלילים, Götze; idole; idol: כי ארץ פסלים היא (בבל) וּבָאֵמִים יתהללו (ירמ' נ לח). תבנית זכר או נקבה אימים ידועים (הראב"ע, דבר' ד ט). — ג) כך קראו המואבים את הרפאים: רפאים יחשבו אף הם כענקים והמאבים יקראו להם אֵמִים (דבר' ב יא). — °ובהשאלה לבריות המטילים אימה: ובארץ הסופרים אֵמִים יהלכו על אם הדרך כשדים יראו (יל"ג, הבאת בכורים).



1 משקל איד; מלה עברית.


קישורית קבועה 

אִיֵּם

*, אִיֵּם את אִיֵּם על, הטיל עליו מורא ופחד, Furcht einflössen; faire peur; frighten : כיצד מאיימין את העדים  על עדי נפשות היו מכניסין אותן  ומאיימין עליהם שמא תאמרו מאומד ומשמועה וכו' הוו יודעים שלא כדיני ממונות דיני נפשות וכו' דיני נפשות דמו (של מי שהעידו עליו עדות שקר) ודם זרעותיו תלויים בו (בעד השקר) עד סוף העולם (סנהד' ד ה).  היו מעלין אותה (את הסוטה) לבית דין הגדול שבירושלים ומאיימין עליה כדרך שמאיימין על עדי נפשות ואומרים לה בתי הרבה יין עושה הרבה שחוק עושה הרבה ילדות עושה הרבה שכנים הרעים עושים עשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה שלא ימחה על המים  (סוט' א ד).  –  והסופרים האחרונים השתמשו בפעל זה גם במשמעת גזם, drohen; menace; menacer : ותאיימני באצבעה (רמ"ג דביר, גלעד).

– °אֻיַּם א) היתה אימתו על, – והבינוני מְאֻיָּם, שאימתו מוטל על:  ע"י שראיתם אותו (את אלהים) יראוי ומאוים תדעו כי אין זולתו ותיראו מפניו (רש"י שמות כ יז). שפניהם צהובים ומאויימין (רש"י ישע' יג ז).  מאויימין הם לרואה אותם (רש"י יחזק' א יח).  מניקה שפסקה להניק את בניהם (של בני בית הריש גלותא) יראה לחזור בה מפני שבני אדם מאוימים הם( רשי כתובות ס:).  וכובען אמה אף מלבושיהן מאויימים משאר בני אדם (רשי גיט' יד:).   – ב) הוטל עליו אימה ופחד:  הענין נכון כמו שבארתי להיות פתרונו (של ויחגרו ממסגרותיהם) ויאוימו ויפחדו (ר"ת על דונש).  וישקיט לו מהגוים המסייעים אותו שלא יהא נזוק ומאוים ומאבד תביעתו (REJ 1888 Juil. 70).

 –°הִתְאַיֵּם – א)  נהיה אָיום:  הראה שנית צפיר גדול ועצם לְהִתְאַיְּמָה הקרן הגדולה נשברה וארבע תחתיה להתקימה (מנחם בר' מכיר, שבת ב חנכה).  – ב) נבהלו:  אנכי שמעתי ונתאימו קבלו מלכותי ולא תאשמו שמעו מוסר וחכמו  (קרובות,  אופן א שבועות).


קישורית קבועה 

אֵימָה

1, ש"ז, מ"ר אֵימוֹת, – מורא ופחד גדול, Schrecken; frayeur; terror : ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם והנה אֵימָה חשכה גדלה נפלת עליו (בראש' טו יב).  מחוץ תשכל חרב ומחדרים אֵימָה (דבר' לב כה).  הוד נחרו (של הסוס) אֵימָה (איוב לט כ).  דלתי פניו (של הלויתן) מי פתח סביבות שניו אֵימָה (שם מא ו).  התורה נקנית וכו' באימה ביראה (אבות ו ה).  כשהיה משה מדבר היה אהרן מרכין אזנו לשמע באימה (מכי' בוא, פתיחתא ג).  משל למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר הניחוהו חיילותיו במקום הצרות ובמקום הגייסות ובמקום ליסטות והלכו להם נתמנה לו גבור אחד אמר לו מלך אל יפול לבך עליך ואל יהי עליך אימה של כלום חייך שאיני מניחך עד שתיכנס לפלטורין שלך ותישן על מטתך (ספרי האזינו שיג).  לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו (גיטין ו:).  אימה יתירה היתה לו ממנו (סנהדרין צו:).  – ואֵימָתָה.  – וסמי': נהם ככפיר אֵימַת מלך מתעברוֹ חוטא נפשו (משלי כ ב). אזהרה לצבור שתהא אימת דיין עליהם (סנהדרין ח. ).  אמר רבי ינאי לעולם תהא אימת מלכות עליך (חולין ז:).  – וכנוי: הנה אֵימָתִי לא תבעתך ואכפי עליך לא יכבד (איוב לג ז).  אך שתים אל תעש עמדי אז מפניך לא אסתר כפך מעלי הרחק וְאֵימָתְךָ אל תבעתני (איוב יג כ-כא).  ותאמר (רחב) אל האנשים (מבנ"י שבאו לתור את  ירחו) ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ וכי נפלה אֵימַתְכֶם עלינו (יהושע ב ט).  – שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך (סנה' ב ה).  – ומ"ר: לבי יחיל בקרבי ואֵימוֹת מות נפלו עלי (תהל' נה ה).  חמש(ה) אימות הן אימת חלש על גבור אימת מפגיע על ארי אימת יתוש על הפיל אימת סממית על העקרב אימת כילבית על לויתן (שבת עז:). 



1 כמו אֵיבָה, ועי' הערה לאֵים.


קישורית קבועה 

אִימָה

*1, ש"נ, מ"ר אִימוֹת, -- כעין מקל ארוך או לוח צר יחברו עליו הצמר או הפשתן לטוות ממנו, Spinnrocken; quenouille; distaff: הכוש והאימה2 והמקל וכו' (כלים יא ו). הנוגע בצמר שעל האימה באשוויה טהור (שם כא א). 



1 משקל טירה. ולא נתברר מקורו. - 2 כן גרסת הספרים ויש גורסין עימה, עי' עימה. ופרש רב האי גאון: פילכא בטיית. והרמב"ם בפרוש המשנה: אימה הכלי אשר יתחבר עליו הפשתן או הקוטו"ן אצל הטויה. 


קישורית קבועה 

אֵימָת

*1, -- מלת שאלת הזמן, wann; quand; when: --ועם מ לשאלת התחלת הזמן: גזלן מאימת מותר לקנות ממנו (ב"ק קיט.). 



1 נתקצר מין אימתי. בארמ' אֵימַת: כל אימת דעיילין (ת"י ויקר' כו יב).


קישורית קבועה 

אֵימָתָה

1, ש"נ, – כמו אימה גדולה: אז (כששמעו פלאי יציאת מצרים) נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען תפל עליהם אֵימָתָה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן (שמות יה יה-יו). 



1 כמו ישוּעָתה, מזִמָתה, סוּכָתה, צרָתה, ומלעיל. והנה בכל אלה אמרו המדקדקים הקדמונים כי נכפל בו סי' הנקבה, וברבם יתכן ש\ה לנחץ והגדלה, אך אין מקום לכונה זו בהמלה ישועתה (תהל' ג ג, יונה ב י). והמדקדקים החדשים אמרו בכל המלים האלה כי התנועה  -ָה הנוספה בהן היא  שארית סי' יחס הפעול הקדום שנשאר עדין בער' בשמות אַן, ונתקצר בעבר' ונהי' -ָה, וכאשר פסק מנהג יחס הפעול בלשון נשמרו קצת מלים בהוספ' סי' ההוא וע"י סגולת שכחת הלשון הוראתם הקדומה השתמשה בהם ביחס הישר. וכן בלשון הערבית בהספרות המאוחרת מצוי הוא שיבואו שמות בסוף של יחס הפעול -אן במקום שצריך לבוא יחס הישר (שפיטה סי' עו). וגם בלשונות החדשות שנולדו מהלשון היונית והרומית הרבה שמות שלהם נסתעפו לא מיחס הישר של השם ההוא בלשון הקדומה אלא מיחס הפעול.


קישורית קבועה 

אֵימָתַי

1, מלת שאלת הזמן, wann; quand; when:  – ובקצת במשמעת באיזה תנאי: עד אימתי חורשין בשדה האילן ערב שביעית בש"א כל זמן שהוא יפה לפרי (שביע' א א).  עד אימתי נקראו נטיעות ר"א בן עזריה אומר עד שיחולו (שם שם ח).  – הוא (אבטליון) היה אומר אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני ואם לא עכשיו אימתי (אב' א יד).  אימתי הקדש עושה תמורה (ספר' ויקר' פרק יו).  אימתי אלו ואלו נוטלים למחר  כשתבוא גאולה (ספרי, האזינו שכד).  אימתי הראהו סמוך למיתה (שם, סוף וזאת הבר').  ועם מ לשאלת תחלת הזמן: מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסין לאכל בתרומתן (ברכ' א א).  מאימתי מזכירים גבורת גשמים ר"א אומר מיום טוב הראשון של חג (תענית א א).  מאימתי נעשה בן סורר ומורה (סנה' ח א).  מאימתי חייב משיאכל טרטימר בשר (שם שם ב).  מאימתי היא טהרתה בש"א משיחבל ובה"א משיחבר (כלים יד ב).  מאימתי הוא חבור למטה משיסרג בה שלשה בתים (כלי' יט א). זתים מאימתי מקבלין טומאה משיזועו זיעת המעטן _טהר' ט א).  מאימתי טהרתן בש"א משירבו וישטופו (מקו' א ה).  מאימתי הוא מונה לו (לאילן שנטע לענין ערלה) משעת נטיעה (ספרא קדשים פרשה ג).  – ולהורות הזמן בלי שאלה: כרם רבעי היה עולה לירושלים וכו' ותנוי היה הדבר אימתי שירצו יחזור הדבר לכמות שהיה ר"י אומר משחרב ביהמ"ק היה תנוי זה תנוי אימתי שיבנה מקדש יחזור דבר לכמות שהיה (חלה א).  מכר לו את השדה ונתן לו מקצת דמים ואמר אימתי שתרצה הבא מעות וטול את שלך (ב"מ ה ג).  אימתי שתעשו ככה הדם מתכפר להם (סוט' ט ו).  התקין הלל הזקן שיהא (המוכר בית חומה והגיע יב חדש) חולש את מעותיו בלשכה ויהא שובר את הדלת ונכנס אימתי שירצה הלה יבוא ויטול את מעותיו (ערכין ט ד).  – ומשמש קצת במשמעת באיזה אופן, באיזה תנאי, וכדו': החוכר שדה מישראל תורם ונותן לו אמר רבי יהודה אימתי בזמן שנותן לו מאותו השדה ומאותו המין (דמאי א ו).  עפר חוץ לארץ שבא בספינה לארץ חייב במעשרות ובשביעית א"ר יהודה אימתי בזמן שהספינה גוששת (חלה ב ב).  אשה מדדה את בנה א"ר יהודה אימתי בזמן שהוא נוטל א' ומניח  א' (שבת יח ב).  אמרו לו (לר' עקיבא) אימתי בזמן שאין בה דיורין (עירוב' ה ט).  הלוקח מסיקריקון נותן לבעלים רביע אימתי בזמן שאין בידו ליקח אבל יש בידו ליקח הן קודמין לכל אדם (גיט' ה ו).  אימתי בזמן שנתגרשה מן הנשואין וכו' (שם ח ט).  זה הכלל (בחלוקת החצר) כל שיחלק ושמו עליו חולקין ואם לאו אין חולקין אימתי בזמן שאין שניהם רוצים אבל בזמן ששניהם רוצים אפילו בפחות מכאן יחלוקו (ב"ב א ה).  אמר ר"י אימתי (המשחק בקוביה וכו' פסו' לעדות) בזמן שאין להם אומנות אלא הוא אבל יש להם אמנו' שלא הוא כשרין (סנה' ג ג ).  אמר ר"ש אימתי (התמי' והמוס' אינם מעכבין זל"ז) בזמן שהיו אנוסין או שוגגין (מנח' ד ד).  אמר ר' יוסי אימתי בזמן שהוא מפתח אחד (כלים יב א).  אמר רבי יהודה אימתי (צריך המוכר בהמה להודיע שמכר אמו או בתה)  בזמן שאין לו ריוח אבל יש לו ריוח אינו צריך להודיע (ספרא אמור פרק ח).



1 בערבית המדֻברת במצרים אִמְחֵי, (שפיטה) בסוריה, אֵמתֵי, בארמ' אֵימַת, אֵימָתַי, אֵימַתִּי, בסורית אֶמַת, מקֻצר מן אֶמַתֵי, ובמש' מנקד' כ"י פרמה (כלים יב א. יג ב) מנֻקד אֵמָתֵי, מֵאֵמָתַי, ועל הגליון רשום: ג' אֵימָתֵי, וכן במשנ' עם גוף הערבי של פרוש הרמבם הוצ' דרנבורג כתיב אמתי בכל מקום.  וקריאה המקבלה של הספרדים ג"כ אֿימתי מלעיל.  וסבר אֳוַלד ואחרים כי זו כפילות כח השאלה (סי' a 104).  והוא דבר מצוי בלשון שקצת מלים שנחלש קצת כחן מפני רוב השמוש חשה הלשון צרך לחדש כחן ע"י הוספה חדשה.  ואעפי"כ יש סברים כי יש פה רק א נוספה כמו תמול אתמול וכיוצא בזה, והיוד רק לסימן הנקוד. ועי' מָתַי בדבר מקור מלה זו.


קישורית קבועה 

אֵימְתָן

* 1, ש"ז, - מי שמטיל אימה על הזולת: האימתנין והגפחנין והזחתנין והזדונין ועזי פנים ובעלי זרועות עליהם הכתוב אומר כי זרועות רשעים תשברנה (דרך ארץ, פר' ב). מי ידמה לך ובמה נקדם את פני אֵימְתָן (שלום, אופן הפסקה ב' שמך).



1 מן אֵימָה. בארמית: אֵימְתָנֵי די בשוה קריתים (ת"א בראש' יד ה). מלך תקיף גיבר ואימתן (ת"י ישעי' כח יו).


קישורית קבועה 

א. אַיִן

1, -- מלת שאלת המקום, כמו אֵי, אַיֵה, ואינו נהוג בלשון2 כ"א בחבור מֵ, מֵאַיִן, woher; d'où; whence: ויאמר להם יעקב אחי מֵאַיִן אתם ויאמרו (הרועים) מחרן אנחנו (בראש' כט ד). מֵאַיִן לי בשר לתת לכל העם הזה (במד' יא יג). ויאמר אליהם (יוסף לאחיו) מֵאַיִן באתם ויאמרו מארץ כנען לשבר אכל (ברא' מב ז). ותאמר (רחב) כן באו אלי האנשים ולא ידעתי מֵאַיִן המה (יהוש' ב ד). ויאמר אליהם יהושע מי אתם וּמֵאַיִן תבאו (שם ט ח). מֵאַיִן אושיעך המן הגרן או מן היקב (מ"ב ו כז). והחכמה מֵאַיִן תמצא ואי זה מקום בינה (איוב כח יב). --ועם מקור אחריו: כדי שיהא לו מֵאַיִן לגבות (תוספתא ב"מ ט ז). היה לו מֵאַיִן ללמד (ירוש' סנהד' י כח ב). --  ועי' מִנַּיִן. --ועם ל, לְאַיִן, לְאָנָה: שוב מעשה בי רבי יהושע שהיה מהלך בדרך ובן זומא בא כנגדו שאל בשלומו ולא השיבו אמר לו (ר' יהושע) מאיין ולאיין בן זומא (ירוש' חגיגה ב עז.). --והשתמש בו המשורר בשביל החרוז גם בלי מ: אתה נמצא וכו' ולא ישלט בך איך ולמה ואַין3 (רשב"ג, כתר מלכות). 



1 בלשון הערבית אַין أؘيْن ר"ל אַיֵּה, וכן מן אַין من أؘيْن כמו בעברית מאֵין. וכבר העיר ר"י בן קריש (רסאלה 16) על הדמיון הזה, וכן החדשים, אלא שקצתם סבורים כי זו היא המלה אַיה עם ן נוספה. -

2 יש סברים כי בא בכתוב שמוש אַין במשמע' איה בפסוק היש אלוה מבלעדי ואין צור בל ידעתי (ישעי' מד ח). וצריך לקרא ואַיִן, הכונה אֵיה צור, ומקביל יפה להשאלה היש אלוה. -

3 ככר העיר ר"ש זקש (התחיה ב) על הכונה האמתית של המשורר ועל הטעות שטעה דר' י"מ זקש כמה שתרגם Nichts. 


קישורית קבועה 

ב. אַיִן

1, בהפ' אָיִן, בכינוי *אֵינִי אֵינֶנִּי, אֵינְךָ אֵינֵךְ, אֵינוֹ אֵינֶנּוּ, *אֵינָה אֵינֶנָּה, אֵינְכֶם אֵינְכֶן, אֵינָם אונָם אֵינֵמוׂ, אֵינָן, — מלה תורה ההפך מן יש, ותשמש א) כמו שם, דבר שלא יש בעולם, לא-דבר, מאומה, נרדף עם אפס, Nichts; rien; nothing: כל הגוים כְּאַיִן נגדו מאפס ותהו נחשבו לו (ישע' מ יז). תבקשם ולא תמצאם אנשי מצתך יהיו כְאַיִן וכאפס אנשי מלחמתך (שם מא יב). — ובהפסק: הנותן רוזנים לְאָיִן שפטי ארץ כתהו עשה (שם מ כג).— ובלשון המחקר: אתה חכם ומחכמתך אצלת חפץ מזומן כפועל ואומן למשך משך היש מן האין כהמשך האור היוצא מן העין (ר"ש בן גברול, כתר מלכות).  כי מאש הנשמה נברא הגוף ויצא מאין ליש (שם).  שהבריאה להוציא יש מאין (ראב"ע, בראשית א א).  וכאשר תתקיימנה אלה השלש הקדמות תהי' התולדות מהן למי שידע להשתמש בהן ולחברן כי יש לעולם בורא בראו מן האין (ר"י אבן תבון, חו"ה שער היחוד).  ואולם מי שהניח העולם הווה יש מאין יש לו גם כן פנים מן ההראות (רלב"ג, מלח' ו א ג).  מראש מקדמי עולמים נמצאתי במכמניו החתומים מאין המציאני ולקץ הימים נשאלתי מן המלך (מלא חפנים, אברהם גילגר דף לט). אז ברכה ושפע נתיסף ממקור האין אל היש (הריקנטי, יתרו ז.).  וכשהגיע עת הרצון והחפץ הפשוט להמציא הנבראים האציל מן האין יש (ר"מ גבאי, דרך אמונ').  שהכל היה כמוס וגנוז בעמקי האין (שם).  כי כל הנסים והנפלאות שבאו בתורה בשנוי טבעו ומנהגו של עולם לא היו יצירה יש מאין אלא יש מיש (ר"י אלבו, עקרים א יב.). — ב) נרדף עם כמעט, fast; presque; almost: ואני כמעט נטיו רגלי כְּאַיִן שפכו אשרי (תהל' עג ב). —  ג) לא יש, es gibt nicht; il n'y a pas; there is not: וכל שיח השדה טרם יהיה אז בארץ וכו' כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ ואדם אַיִן לעבוד את האדמה (בראש' ב ה).  כי באו בנים עד משבר וכח אַין ללדה (מ"ב יט ג). —  ובלי פעל אחריו: ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרים ואלהים זולתי לא תדע ומושיע אַיִן בלתי (הושע יג ד). —  ובשלוח: ויאמר (שאול לדודו) לבקש את האתנות ונראה כי אַיִן ונבוא אל שמואל (ש"א י יד).  ועתה אם תשא חטאתם (של ישראל שחטאו בעגל) ואם אַיִן מחני נא מספרך אשר כתבת (שמות לב לב).  ויאמר האטד אל העצים אם באמת אתם משחים אותי למלך עליכם באו חסו בצלי ואם אַיִן תצא אש מן האטד ותאכל את ארזי הלבנון (שופט' ט יה). —  ועם ו העטוף: ויעברו (שאול ונערו) בארץ שעלים (לבקש האתנות) וָאַיִן ויעבר בארץ ימיני ולא מצאו (ש"א ט ד). העניים והאביונים מבקשים מים וָאַיִן לשונם בצמא נשתה (ישע' מא יז). יחשכו כוכבי נשפו (של הלילה שנולד איוב בו) יקו לאור וָאַיִן ואל יראה בעפעפי שחר (איוב ג ט). —  ובהפס' מחלט אָיִן: ויקרא (משה) שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסתם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אָיִן (שמות יז ז).  וכשלו איש באחיו כמפני חרב ורדף אָיִן ולא תהיה לכם תקומה לפני איביכם (ויקרא כו לז).

ובסמי' אֵין, —  א) כוללת בה כל הנשוא השלילי של המשפט, ותבא בצרוף עם יחיד ועם רבים אם קדם המשֻלל  או אחריו, בלי מפסיק או במפסיק ביניהם. —  קדם המשֻלל בלי מפסיק: וישב ראובן אל הבור והנה אֵין יוסף בבור (בראש' לז כט).  אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אֵין נבון וחכם כמוך (שם מא לט).  ויאמרו (בני יעקב) אל פרעה לגור בארץ באנו כי אֵין מרעה לצאן אשר לעבדיך (שם מז ד).  ויפן כה וכה וירא כי אֵין איש (שמות ב יב).  ויאמרו (בני ישראל) אל משה המבלי אֵין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר (שם יד יא).  וידבר העם באלהים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אֵין לחם ואֵין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל (במדב' כא ה).  גם את בדם בריתך שלחתי אסריך מבור אֵין מים בו (זכר' ט יא). —  ועם מ"ר: ואם אֵין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרב אליו ממשפחתו (שם כז יא).  אֵין ענבים בגפן וְאֵין תאנים בתאנה והעלה נבל (ירמ' ח יג).  אֵין אמר וְאֵין דברים בלי נשמע קולם (תהל' יט ד). —  ואחרי המשֻלל: ולחם אֵין בכל הארץ כי כבד הרעב מאד (בראש' מז יג).  וישסעהו (שמשון את הכפיר) כשסע הגדי ומאומה אֵין בידו (שופט' יד ו).  הישאג אריה ביער וטרף אֵין לו (עמוס ג ד).  מלך אֵין לארבה ויצא חצץ כלו (משלי ל כז). —  ובמאמר של עבר במשמעת עבר: צעקה הנער המארשה ואין מושיע לה (דבר' כב כז), ר"ל ולא היה מושיע לה.  בימים ההם אֵין מלך בישראל (שופט' יז ו).  ויהי לפנינה ילדים ולחנה אֵין ילדים (ש"א א ב). —  ויבוא אֵין במקום וְאֵין, בלי: ומת או נשבר או נשבה אֵין ראה (שמות כב ט).  וישבו שלש שנים אֵין מלחמה בין ארם ובין ישראל (מ"א כב א).  כי ימים רבים ישבו בני ישראל אֵין מלך וְאֵין שר וְאֵין זבח וְאֵין מצבה וְאֵין אפוד ותרפים (הושע ג ד),  ר"ל בלי מלך. —  ועם מלה אחרת בין המלה והמשֻלל: ותהי שרי עקרה אֵין לה ולד (בראש' יא ל).  ויקחהו (אחי יוסף) וישלכו אותו הברה והבור רק אֵין בו מים (שם לז כד).  מכף רגל ועד ראש אֵין בו מתם (ישע' א ו).  כי אֵין במות זכרך בשאול מי יודה לך (תהל' ו ו). —  ועם ה השאלה: הַאֵין בבנות אחיך ובכל עמי אשה (שופטים יד ג). —  ועם ש: על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטניות בלבד (ב"מ ז א). —  ב) תהיה חלק מן הנשוא השלילי או תשלל הנשוא מן הנושא:  ויאמר אליו (משה אל ה') אם אֵין פניך הלכים אל תעלנו מזה (שמות לג יה).  וכי יראה הכהן את נגע הנתק והנה אֵין מראהו עמוק מן העור (ויקרא יג לא).  ואם בהרת לבנה הוא בעור בשרו ועמק אֵין מראה מן העור (שם שם ד).  תבן אֵין נִתָּן לעבדיך ולבנים אמרים לנו עשו (שמות ה יו).  אֵין המלך נושע ברב חיל (תהל' לג יו).  וירא המן כי אֵין מרדכי כרע ומשתחוה לו (אסתר ג ה).  נטע רבעי ומעשר שני שאין דמיו ידועין (סנה' א ג).  בזמן שהאיש מנוקה מעון מים בודקין את אשתו אין איש מנוקה מעון אין המים בודקין את אשתו (קידו' כז:).  אין בעלי אומניות רשאין לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שעוסקין במלאכתם (שם לג.). —  ובלי הנושא: ואמר ר"ש בן לוי יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו (שם ל:). —  ועם הפעל קדם השם: אתם לכו קחו לכם תבן מאשר תמצאו כי אֵין נִגְרָע מעבודתכם דבר (שמות ה  יא).  כל העיר עזובה וְאֵין יושב בהן איש (ירמ' ד כט). —  וגם עם פעל עתיד: ויאמר המלך צדקיהו הנה הוא (ירמיהו) בידכם כי אֵין המלך יוּכַל2 אתכם דבר (שם לח ה). —  ועם פעל עבר: אשר אֵין נַעֲשָׂה פתגם מעשה הרעה מהרה (קהל' ח יא). —  ועם יֵש: אזנים להם ולא יאזינו אף אֵין יֵש רוח בפיהם (תהל' קלה יז). — ועם פעול: מי שהיו לו עשר שורות של עשר עשר כדי יין ואמר שורה החיצונה אחת מעשר ואין ידוע איזו היא (דמאי ז ח).  שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה אם משנגחה ילדה (ב"ק ה א).  המפלת ואין ידוע מה הוא וכו' אין ידוע אם ולד היה אם לאו (נדה ג ו).  שני שבילים אחד טמא ואחד טהור הלך באחד מהם ואין ידוע באיזה מהן הלך האהיל על אחד מהם ואין ידוע על איזה מהם האהיל (טהר' ה א).  ויש שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו (נדה ו י).  כלים המיוחדין וכו' ושאין מיוחדין (ביצה ה ג).  בדבר שאין אבוד (ב"מ טו:). —  ג) כמו בלא, בלי, ohne; sans; without: ואם שלש אלה (שארה כסותה ועונתה) לא יעשה לה (להאמה העבריה) ויצאה חנם אֵין כסף (שמות  כא יא).  רדי ושבי על עפר בתולת בת בבל שבי לארץ אֵין כסא בת כשדים (ישעי' מז א).  נחשבתי עם יורדי בור הייתי כגבר אֵין איל (תהל' פח ה). —  ועם פעל מקור ובראשו ל במשמעת אי אפשר, לא ראוי, לא נכון, אסור, unmöglichתוקנה טעות בגרמנית המופיעה במקור, unpassend; inconvenable, impossible; not allowed: ויבוא (מרדכי) עד לפני שער המלך כי אֵין לבוא אל שער המלך בלבוש שק (אסתר ד ב).  כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אֵין להשיב (שם ח ח).  וגם ללוים אֵין לשאת את המשכן ואת כל כליו לעבדתו (דהי"א כג כו).  ידעתי כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אֵין להוסיף וממנו אֵין לגרע (קהל' ג יד).  אין לבזות דל משכיל ואין לכבד כל איש חמס (בן סירא גני' י כג).  אין לאמר (ז)ה למה זה כי הכל לצרכו (נב)חר (שם לט כא).  אין להשיב על דברי מי שאמר והיה העולם (מכי' בשלח ב ו).  אמרו רוצים או לא רוצים אין לנו לעשות אלא דברי בן עמרם (שם א).  ואין לאדם לזלזל בספר של גויל מלעשותו כך (הלכ' ס"ת ר"י ברצלוני, דף כ). — ו*עם פעל בינוני במשמעת אסור: אין נוטעין ירקות בתוך סדן של שקמה אין מרכיבין פיגם על גבי קדה לבנה מפני שהוא ירק באילן אין נוטעין יחור של תאנה לתוך החצוב (כלאים א ח).  אין חמור יוצא במרדעת כו' ואין התרנגולים יוצאין בחוטין ולא ברצועות שברגליהן (שב' ה ד). — ד) [[בעיה: הדפוס לא ברור - אולי ה אולי ד, אבל הסעיף הקודם הוא ג - לכן אני בוחרת ב-ד ]] *עם לי אחרי כן, במשמעת אינני יודע, לא אוכל להוכיח: אין לי (שאסור להקריב) אלא אלו בלבד מנין לרבות שאר המומים (ספרא אמור פר' ג).  אין לי (שצריך לאכול מצות בליל הפסח) אלא בזמן שבית המקדש היה קים בזמן שאין ביהמ"ק קים מנין (שם פרק י).  אין לי (שצריך לשבות בשביעית) אלא לזרע ולזמיר, לחריש לעידור ולניכוש ולכיסוח ולביקוע מנין (שם בהר בתחלתו).  אין לי אלא משה דיין לפרעה אהרן מנין ת"ל אל משה ואל אהרן (מכי' פתי').  אין לי אלא לשעבר לעתיד לבא מנין ת"ל וסוכה תהיה לצל יומם (שם בשלח ב ויסעו). — ובלשון התנאים והאמוראים במדרשי מלים והכתובים, אין מלה פלונית אלא, ר"ל אין לה פרוש אחר אלא זה: יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי ואין מנוחה אלא נבואה שנאמר ותנח עליהם הרוח (מכי' בוא, פתי').  לעברך בברית ה' אלהיך ואין ברית אלא תורה (שם מסכתא ד פסחא ה).  והדרת פני זקן אין זקן אלא חכם (ספרא).  אין עני אלא בדעת (נדר' מא.). — ואֵין לְךָ, ר"ל אין בעולם: אין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום (אבות ד ג).  אין לך כלי שמחזיק ברכה יותר מן השלום (סוף עוקצין).  ר' יעקב אומר אין לך כל מצוה ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלוייה בה (קדושין לט:). — °אין-תכלית, תכלית.

ובכנויים —  אֵינֶנִּי *אֵינִי, ר"ל אין אני: לא תעלו ולא תלחמו כי אֵינֶנִּי בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם (דבר' א מב).  לא תשורני עין ראי עיניך בי וְאֵינֶנִּי (איוב ז ח). —  ועם פעל: כה אמר פרעה אֵינֶנִּי נתן לכם תבן (שמות ה י).  כי אנכי מת בארץ הזאת אֵינֶנִּי עבר את הירדן (דבר' ד כב).  גם כי תרבו תפלה אֵינֶנִּי שמע ידיכם דמים מלאו (ישע' א טו).  ויאמר ירמיה שקר אֵינֶנִּי נפל על הכשדים (ירמ' לז יד). — *אֵינִי: אמר להם (ר' גמליאל) איני שומע לכם לבטל הימני מלכות שמים אפילו שעה אחת (ברכות ב ג).  הא לך איני כמותך (ספרא קדוש' פר' ג).  אמר רבי שמעון בן עזאי איני כמשיב על דברי רבי אלא כמוסיף על דבריו (מכי' בוא פתי'). — שֶ איני: שורי וחמורי שאיני חייב בהם מצות (ידים ד ז). —  אֵינְךָ אֵינֵךְ: ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה ואם אֵינְךָ משיב דע כי מות תמות (ברא' כ ז).  אם אֵינְךָ ממלט את נפשך הלילה מחר אתה מומת (ש"א יט יא). —  ובלי פעל; כל יודעיך בעמים שממו עליך בלהות היית וְאֵינְךָ עד עולם (יחזק' כח יט).  בלהות אתנך וְאֵינֵךְ ותבקשי ולא תמצאי עוד לעולם (שם כו כא). —  ועם ה השאלה: הַאֵינְךָ ראה מה המה עשים (ירמ' ז יז). —  אֵינֶנּוּ *אֵינוֹ : וישב (ראובן) אל אחיו ויאמר הילד אֵינֶנּוּ ואני אנא אני בא (בראש' לז ל).  לעת ערב והנה בלהה בטרם בקר אֵינֶנּוּ זה חלק שוסינו וגורל לבזזינו (ישעי' יז יד).  יבש נדף וְאֵינֶנּוּ (שם יט ז). —  ובמאמר של עבר במשמעת עבר: ויתהלך חנוך את האלהים וְאֵינֶנּוּ כי לקח אתו אלהים (ברא' ה כד).  ויהי עבדך עשה הנה והנה והוא (האיש)אֵינֶנּוּ (מ"א כ מ). —  ועם מלה אחריה: כי לא נוכל לראות פני האיש ואחינו הקטן אֵינֶנּוּ אתנו (ברא' מד כו).  כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר אֵינֶנּוּ פה עמנו היום (דבר' כט יד). — ועם תאר ופעל: אֵינֶנּוּ (פוטיפר) גדול בבית הזה ממני (בראש' לט ט).  ומראהו (של הנגע) אֵינֶנּוּ עמק מן העור (ויקרא יג לד).  כל הנחלים הלכים אל הים והים אֵינֶנּוּ מלא (קהל' א ז).  וירא (משה) והנה הסנה בער באש והסנה אֵינֶנּוּ אכל (שמות ג ב).  את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה אֵינֶנּוּ מפריס טמא הוא לכם (ויקרא יא ד).  מתוקה שנת העבד אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר אֵינֶנּוּ מניח לו לישון (קהל' ה יא). — *אינו: וכל דיין שלוקח שוחד ומטה את הדין אינו מת מן הזקנה עד שעיניו כהות (פאה ח ט).  וכל מי שאינו צריך ליטול (צדקה) ונוטל אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות (שם).  אינו דין שנחמיר (ב"ק ב ה). אינו דומה לומד מעצמו ללומד מרבו (כתו' קיא.).  טבל באחד מהן ואינו ידוע באיזו מהן טבל (מקו' ב ב). —  ועם כן אחריו, ר"ל אין הדבר כן: אפי' תשעים ותשעה אומרים לחלק ואחד אומר לבוז לזה שומעין שאמר כהלכה, בדלית ובדקל אינו כן אפילו תשעים ותשעה אומרין לבוז ואחד אומר לחלק לזה שומעין שאמר כהלכה (פאה ד א-ב). —  ועם שֶ בראש: מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה (חלה ב ג). ברבו שאינו מובהק (קידוש' לג.).  ושאינו מחוסר צידה (שבת יג ה). —  ועם כְּשֶ בראש: שלא עשה בו את המזומן כשאינו מזומן (ספרא אמור, פר' ח). —  ועם במקור נדפס "ואם", הערת פרויקט בן יהודה מש: משאינו נקוב על הנקוב (דמאי ה י).  — ובמשמעת מה שאין בעולם: יצר מתהו ממש ועשה אינו ישנו (ספר יצירה ב ה). —  ו*עם שֵם אחריו כמו שם מרכב אחד, —  °אינו יהוּדי, °אינו יִשְרָאֵל: לא יאמר לאינו יהודי לעשותו (שו"ע או"ח של"א ו).  אסור ליתן לא"י (לאינו ישראל) מעות מעשר שני (שו"ע או"ח ש"ז ג).  ואסור לומר לאינו יהודי שיאמר לאינו יהודי אחר לעשות לו מלאכה (שו"ת חות יאיר מט).  אינו ישראל שעשה מלאכה בשביל ישראל וכו', אלא אם עשאה האינו ישראל בשביל עצמו (גן עדן, ענין שבת). —  אֵינֶנָּה: לכל הבהמה אשר היא מפרסת פרסה ושסע אֵינֶנָּה שסעת וגרה אֵינֶנָּה מעלה טמאים הם לכם (ויקר' יא כו).  ושפלה אֵינֶנָּה (הבהרת) מן העור (שם יג כא). —  ו*אֵינָה: קמה שיש בה סאתים ושכחה אינה שכחה (פאה ו ז).  וכל מיתה שנאמר סתם אינה אלא חנק (ספרא קדוש' פר' ט). —  ןעם שֶ: ושאינה גבוהה עשרה טפחים (סוכה א א).  לא היתה חצר בירושלם שאינה מאירה מאור בית השואבה (שם ה ג).  אינה יהודית (שו"ע או"ח תקנא ג). —  אֵינֶנּוּ3, ר"ל אין אנו: הדבר אשר דברת אלינו בשם ה' אֵינֶנּוּ שמעים אליך (ירמ' מד יו). — אֵינְכֶם:  קול דברים אתם שמעים ותמונה אֵינְכֶם ראים (דבר' ד  יב).  ויאמר אליהם (המלך יהואש לכהנים) מדוע אֵינְכֶם מחזקים את בדק הבית (מ"ב יב ח).  —  אֵינָם: אהלי שדד וכל מיתרי נתקו בני יצאוני וְאֵינָם אין נטה  עוד אהלי ומקום יריעותי (ירמ' י כ).  אבותינו חטאו וְאֵינָם ואנחנו עונתיהם סבלנו (איכה ה ז).  הפוך רשעים וְאֵינָם ובית צדיקים יעמד (משלי יב ז).  ולמד אתם (את ישראל) השכם ולמד וְאֵינָם שמעים (ירמ' לב לג).  ובית ישראל לא יאבו לשמע אליך כי אֵינָם אֹבִים לשמע אלי (יחזק' ג ז). אלו שאינם צריכים שיבאו בהם המים (מקו' י ג). שני עמרים שכחה שלשה אינם שכחה (ספרי תצא, רפג). —  אינן: בית הסתרים ובית הקמטים אינן צריכים שיבואו בהן מים (מקו' ח ה). —  °אינם יהודים (שו"ע או"ח שפא ה). —  אֵינֵימוֹ4, אֵינֵמוֹ, במליצ' כמו אֵינָם: כלה בחמה (את הרשעים) כלה וְאֵינֵמוֹ (תהל' נט יד).  בעמל אנוש אֵינֵימוֹ5 שם עג ה.

ועם בכל"ם.

בְאֵין, א) בלי: הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים בְּאֵין מבין כי מפני הרעה נאסף צדיק (ישעי' נז א).  כלם ישבים בְאֵין חומה ובריח ודלתים אין להם (יחזק' לח יא).  באפס עצים תכבה אש ובְאֵין נרגן ישתק מדון (משלי כו כ). —  ב) כאשר אין, כאשר לא היה: מעולם נסכתי (החכמה) מראש מקדמי ארץ בְּאֵין תהמות חוללתי בְּאֵין מעינות נכבדי מים (משלי ח כג-כד).

 כְּאֵין כמו שאין: נגששה כעורים קיר וּכְאֵין עינים נגששה (ישעיה נט י).

לְאֵין, —  א) למי שאין: ויאמר להם (נחמיה להעם) לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לְאֵין נכון לו (נחמ' ח י). —  ב) בלי, עד בלי: ועצי ארזים (הכין דוד) לְאֵין מספר (דהי"א כב ד).  ואחרי כל זאת נגפו ה' (את המלך) במעיו לחלי לְאֵין מרפא (דהי"ב כא יח).

מֵאֵין, א) בלי, באופן שאין: אם לא בתים רבים לשמה יהיו גדלים וטובים מֵאֵין יושב (ישע' ה ט).  במקום הזה אשר אתם אמרים חרב הוא מֵאֵין אדם וּמֵאֵין בהמה (ירמ' לג י).  עיני נגרה ולא תדמה מֵאֵין הפגות (איכה ג מט).  דבר ה' עליכם כנען ארץ פלשתים והאבדתיך מֵאֵין יושב (צפנ' ב ה). — ב) מפני שאין: וקברו בתפת מֵאֵין מקום (ירמ' ז לב).  הן בגערתי אחריב ים אשים נהרות מדבר תבאש דגתם מֵאֵין מים ותמת בצמא (ישע' נ ב).  ושממו הרי ישראל מֵאֵין עובר (יחז' לג כח).  ותהיינה צאני לאכלה לכל חית השדה מֵאֵין רעה (שם לד ח).



1 לפי דעת קצת החכמים משרש און.  ואחרים מדמים לו השרש הערבי אין أَيْنُ במשמ' עיף. באשורית דומה לזה יַגֻ, לא היה (מוס ארנולד). — 2 ויש מנסחים יָכוֹל. — 3 ולפי הענין תכיר בין המדברים בעדם ליחד נסתר (רד"ק מכלול, דקדוק המלים). ובנקוד אשור אֶינֵנוּ. — 4 אולי לפי הקש אלימ עלימו (קניג ב 446), מוֹֹ מן הֵמה, שהיה בתחלה אולי הֻמה, ותנועת קמץ השנית נעכרה לחולם כנהוג בעברי' (שם). — 5 בספרים מדויקים אין בו יוד אחר הנון (מ"ש).


קישורית קבועה 

אֵין-סוֹף

°, – בלשון המקֻבלים כנוי להאלהים, Kab. Unendlicher, Gott; cab. l'infini, Dieu; the Infinite, God :  ובגין דא קרא לגרמיה אין סוף דלית ליה דמות וצורה (רעיא מהימנא  – ובשביל זה קרא לעצמו אין סוף שאין לו דמות וצורה).  האין סוף הוא הסבה הראשנה בלתי מסובב מזולתו (שער השמים, ר"א אירירו ג ט).  ומשם אדיר יתאצלו כל מיני שפע האצילות מן המקור הנקרא אין סוף (שערי אורה, ר"י גיקאטיליה ד:).  דע כי כל הנראה והנתפש בהרהור הלב מוגבל, וכל מוגבל וכו' א"כ מה שאינו מוגבל קרוי אין סוף (עזריאל מפאנו, עשר ספירות). והנה נודע כי האור העליון למעלה למעלה עד אין קץ הנק' א"ס (אין סוף) ושמו מוכיח עליו שאין בו שום תפיסה לא במחשבה ולא בהרהור כלל ועיקר וכו' ואין בו ראש וסוף (ר"ח ויטאל, ע"ח היכל אדם קדמון ענף ב).  מה שאנו קוראים אין סוף (א"ס) אינו אלא שמו שקדם לעולם (עמק המלך, אדם קדמאה ט).  אור אין סוף הידוע מציאותו ולא מהותו המציא שרש הדין (משנת חסידים, מסכת צמצום פ"א). 


.
.
.

קישורית קבועה 

אִין

עי' אִן


.
.
.

קישורית קבועה 

אֵיפֹה

1, מלת השאלה, --א) שאלת המקום, באיזה מקום נמצא או נעשה דבר מהדברים, wo; où; where: ויאמר (יוסף) את אחי אני מבקש הגידה נא לי אֵפֹה הם רעים (בראש' לז יו). וישאל (שאול) ויאמר אֵיפֹה שמואל ודוד ויאמר הנה בנוית ברמה (ש"א יט כב). ויאמר לו (דוד) המלך אֵיפֹה הוא ויאמר ציבא אל המלך הנה הוא בית מכיר (ש"ב ט ד). ותאמר לה חמותה אֵיפֹה לקטת היום (רות ב יט). זכר נא מי הוא נקי אבד וְאֵיפֹה ישרים נכחדו (איו' ד ז). אֵיפֹה היית ביסדי ארץ (שם לח ד). -- ובדרך ספור: ואיש אל ידע  אֵיפֹה אתם (ירמ' לו יט). -- ב) שאלת האיכות, איך הוא הדבר, wie; comment; how: ויאמר (גדעון) אל זבח ואל צלמנע אֵיפֹה2 האנשים אשר הרגתם בתבור ויאמרו כמוך כמוהם אחד כתאר בני המלך (שופט' ח יח). 



1 מלה מרכבה מן אֵי ומן פה. - 2 גם מעצם השאלה ובפרט מהתשובה: כמוך כמוהם וכו', נראה ברור כי המלה איפה זו משמשת שמוש איכה. וכן בלשון כושית אֶפֿ.


קישורית קבועה 

אֵיפוֹא

אֵיפֹא, עי' אֵפוֹא.


קישורית קבועה 

אֵיפוֹפֵי

*1, אֵיפופֵי יִשְׂרָאֵל! --מלת קריאה של שבועה, נדר וקנס בשביל קפדה וכעס וכדומה, שהיה נהוג בדבור ההמוני בקרב היהודים לפנים. 



1 בארמ': חד בר נש אתא מישרי נדרא קומי ר' יוסי מתעטף ויתיב לי' א"ל מה אשתבעת אמ"ל איפופי ישר' לא עללה לביתי, א"ל איפופי ישר' ולא עללה לבייתך (ירוש' נדר' יב מב ג. -- איש אחד בא לפני רבי יוסי כשהיה מתעטף ויושב לבקש להתיר לו נדרו אמר לו (ר' יוסי) מה נשבעת? אמר לו (האיש) אפופי ישראל לא אכָנס אל ביתי. אמר לו (ר' יוסי) אפופי ישראל ולא תכָנס לביתך). והנה לא הקריאה הנכונה והנקוד ולא מקור המלה ולא פרושה המדיק אינם ידועים. לֵוי נקד אִיפּוֹפי וגם אופּופּי. קוהוט אִיפּוּפֵּי אוּפּוּפּי. יסטרוב אֱיפוֹפִי.  קרויס מעתיק ipophi. ובדבר מקורה, הנה בנימין מוספיה ערך פופי אמר כי כך כותבים היונים את שם יהוה מפני שהאותיות האלה דומות להאותיות Π Ι Π Ι, ומזה נתפשט אח"כ מלה זו גם בקרב היהודים. לוי מביא דעת מוספיא ואינו מוסיף עליה כלום. קוהוט מפקפק בין השערתו הוא כי זו מלה יונית אֹפופוי Ωποποι שפרושה אהה אלהים, ובין השערת מוספיא. לפי דעת יסטרוב אפופי כמו אֱלוהֵי, והיא קריאה של חול במקום הקריאה האמיתית של השם הקדוש. אך קרויס דחה השערה זו, מפני הכתיב איפי ביוד אחרי האלף, והציע השערה אחרת, שזה שם אלהות מצרית אֵפופיס. והנה אעפ"י שטענת קרויס אינה בלי יסוד, מ"מ השערת יסטרוב היא היתר מתקבלת על הדעת, והסכים לזה גם דר' בַּכֶר בהקבץ REJ 35, 116, וגם פירסט שם 66, 38, והעיר שהוא כמו נזיח במקום נזיר, ואמר דר' בכר שם כי יש דוגמאות לזה בהקריאות ההמוניות בלשונות האחרות, בצרפתית morblen במקום sapristi ,mordieu במקום sacristi וכיוצא בזה, ובגרמ' -- Potz במקום Gotz, וכדומה. והנה, יהי המקור מה שיהיה, עכ"פ נראה שזו היתה מלת קריאה נהוגה אצל היהודים בזמן ההוא לשבועה, לקיום דבר, להתרגשות וכדומה. 


.
.
.

קישורית קבועה 

איק

*, -- צרוף אותיות האלפבית איק בכר גלש: כי העשרה והמאה והאלף הם כמו אחד והוא חשבון איק בכר שילמדו הנערים בספרים (הראב"ע ספר העבו').


.
.
.

קישורית קבועה 

אִיר

, משקל עברי מן אירא שלקמן.


.
.
.

קישורית קבועה 

אִירָה

* , ש"נ, כמו עירה: חולדה שגררה את האירה1 שהוא עתיד להחזירה (תוספתא כל' ב"ב א ד).



1 כך תוספתא צו"מ; ובמהד' וילנה עירה.


.
.
.

קישורית קבועה 

איש

 ממנוּ אִישׁ, °אִישִׁי, אִישִׁיוּת.


.
.
.

קישורית קבועה 

אִישׁוּת

* 1, ש"נ, - א) מעמד של איש ואשה נשואים זל"ז, Ehestand; ;  matrimonalité; matrimony: אשתו בראויה לאישות הכתוב מדבר (ספרי נשא, ז). מוכר הוא אדם את בתו לאישות ושונה לשפחות ושונה לאישות אחר שפחות אבל לא לשפחות אחר אישות (ירוש' קידוש' א נט ג). פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה (יבמ' עו.). אישות דרך חתנות (ע"ז לו:). -

ב) * כמו אישיוּת:  כדור הגלגל הקיצון בכל מה שבו הוא איש אחד בלא ספק כראובן ושמעון באישות והשתנות עצמיו (מו"נ א עב).



1 כך בשין לא דגושה, לוי וקוה' ויסטרוב, ודעתם כי נגזר מן איש. ואעפי"כ לבי נקפני, שמא צריך לקרוא אִשּׁוּת, בשין דגוש' מן אִשָּׁה, והיוד לסימן הניקוד, ומקום ערך זה אחרי ערך אשה.  וכן בוקשד'.


קישורית קבועה 

אִישׁוּת

עי' אשׁוּת.


קישורית קבועה 

אִישִׁי

°, ת"ז, לנק' אישִׁית, מ"ר אִישִׁיִּים, -יּוֹת, – של האיש היחיד, הנוגע להאיש היחיד, individuell; individuel; individual: אם שיהיה השם בלתי יודע דבר מאלו העניינים האישיים ר"ל הפרטיים ובלתי משיג אותם מו"נ ג טז. כי מבואר הוא הנגוד בין המציאות הפרטי והאישי ובין המציאות המשותף לאחד או לרבים זולתו ר"י אבוהב, שער השמים ר"א אירירו, א א. והכדורים היסודיים והשמימיים הסוגיים והמינים אישיים ויתר הגשמים שם. והדברים אמנם הם מה שהם בצורותיהם האישיות אמונה רמה א ב. אחרי מות הגוף האישי אור עמים יב. הצורות האנושיות האישיות (שם). פעולתו אינה דבר אחר אלא הפשטת הצורות האישיות הרוחניות דרך אמונה ביבאנו בא, לה:. בעל הכחות כלם הסכים בשניהם לעשות את האדם שיתחברו בו שני הענינים הקיום הכללי והקיום האישיי הכללי מצד החמר והאישי מצד הנפש ר"י אלבו, העקר' א יא.


קישורית קבועה 

אִישִׁיּוּת

°, ש"נ — סגולת מה שהוא אישי, individualität; -té; -ty: אישיות איזה דבר לא ימצא בזולתו (ר"י אבוהב שער השמים, ר"א אירירו, א א). ואם לא יופשט ממקריו ומהאישיות (אבר' שלום, נוה שלום, בא, כח). לפי שכל מהות שיש בו אישים נמנים לא ימלטו מחלוקה אם שיהי' אישיות אותו המהות בעצמו או בזולתו (רשב"צ  דוראן, מגן אבות, חל' אלוה ממעל ב).


.
.
.

קישורית קבועה 

א. אַךְ

1, מלת תה"פ, וישמש בפנים אלה:

א) בתחלת מאמר בטעם אין ספק בדבר, באמת, בודאי.  אין זה אלא, fürwahr, gewiss; sûrement, certainement; surely, certainly : ויספר ללבן את כל הדברים האלה ויאמר לו לבן אַךְ עצמי ובשרי אתה (בראש' כט יג-יד‏‏‏‏).  אַךְ בזאת נאות לכם אם תהיו כמנו (שם לד יה).  ויצא האחד מאתי ואמר אַךְ טרף טרף ולא ראיתיו עד הנה (שם מד כח).  ויראו (עבדי עגלון) והנה דלתות העליה נעלות ויאמרו אַךְ מסיך הוא את רגליו בחדר המקרה (שופ' ג כד).  כי אמרו (איש בנימין) אַךְ נגוף נגף הוא לפנינו (שם כ לט).  ויהי כראות שרי הרכב את יהושפט והמה אמרו אַךְ מלך ישראל הוא ויסרו עליו להלחם (מ"א כב לב).  ויהי בבואם (בני ישי) וירא (שמואל) את אליאב ויאמר אַךְ נגד ה' משיחו (ש"א יו ו).  ויאמר אדם אַךְ פרי לצדיק אַךְ יש אלהים שפטים בארץ (תהל' נח יב).  אמרתי אַךְ תיראי אותי תקחי מוסר (צפ' ג ז).  ואני אמרתי אַךְ זה חלי ואשאנו (ירמ' י יט).  ואני אמרתי אַךְ דלים הם (שם ה ד).

ב) רק זה בלבדו ולא עוד, ולא אחר, nur; seulement; only : וימח את כל היקום אשר על פני האדמה וכו' וישאר אַךְ נח ואשר אתו בתבה (בראש' ז כג).  אל נא יחר לאדני ואדברה אַךְ הפעם (שם יח לב).  ועתה שא נא חטאתי אַךְ הפעם והעתירו לה' אלהיכם (שמות י יז).  אַךְ את זה תאכלו מכל שרץ העוף ההלך על ארבע (ויקרא יא כא).  ויאמרו (מרים ואהרן) הרק אַךְ במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר (במד' יב ב). בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אַךְ למחסור (משלי יד כג). טעות במראה המקום  במקור - בו מופיע משלי כא ה, אבל משם לקוח הציטוט הבא  .  מחשבות חרוץ אַךְ למותר וכל אץ אַךְ למחסור (שם כא ה). — ובמשמעת אין חפצי אלא זה: הן יקטלוני לא איחל אַךְ דרכי אל פניו אוכיח (איוב  יג  יה). — וכן לא היה או לא יהיה אלא זה: יכבדו בניו ולא ידע ויצערו ולא יבין למו אַךְ בשרו עליו יכאב (איוב יד כא=כב).  אַךְ שם הרגיעה לילית ומצאה לה מנוח וכו' אַךְ שם נקבצו דיות אשה רעותה (ישע' לד יד=יה). — ובמשמעת אין דבר אחר אלא: אַךְ הבל כל אדם סלה (תהל' לט יב).  אַךְ בחלקות תשית למו (שם עג יח). — וכן במשמעת לגמרה, gänzlich; entièrement; completely : כי יברכך ה' אלהיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אַךְ שמח (דברים יו יה). והיית אַךְ עשוק וגזול כל הימים (שם כח כט).  לאשישי קיר חרשת תהגו אַךְ נכאים (ישע' יו ז).  אַךְ אולים שרי צען (שם יט יא).  ודוד אמר אַךְ לשקר שמרתי את כל אשר לזה במדבר ש"א כה כא).  אַךְ ריק זכיתי לבבי (תהל' עג יג).  אחי מעלי הרחיק וידעי אַךְ זרו ממני (איוב יט  יג).

ג) הפך מן הקדם, כמו אֲבָל aber , jedoch; mais; but : וגם אמנה אחתי בת אבי הוא אַךְ לא בת אמי (בראש' כ יב).  אַךְ אם אתה לו שמעני נתתי כסף השדה (שם כג יג).  וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט ומת תחת ידו נקם ינקם אַךְ אם יום או יומים יעמד לא יקם (שמו' כא כ=כא). — ולהגביל הקדם: ועתה שמע בקולם אַךְ כי העד תעיד בהם (ש"א ח ט).  צדיק אתה ה' כי אריב אליך אַךְ משפטים אדבר אותך (ירמ' יב א).  בני אַךְ שמע בקלי (בראשית כז יג).  כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הפיצותיך שם אַךְ אתך לא אעשה כלה (ירמ' ל  יא). 

ד) מורה שתכף אחרי פעולה אחת קרה מעשה שני kaum; à peine; scarcely : ויהי אַךְ יצא יצא יעקב מאת פני יצחק אביו ועשו אחיו בא מצידו (בראש' כז ל).  ויבא גדעון ומאה איש אשר אתו בקצה המחנה ראש האשמרת התיכונה אַךְ הקם הקימו את השמרים (שופט' ז יט). 

ה) רק בתנאי ש...unter d  . Bedingung; à condition; under the condition : ויאמר שאול אל דוד הנה בתי הגדולה מרב אתה אתן לך לאשה אַךְ היה לי לבן חיל והלחם מלחמות ה' (ש"א יח יז).

— מ"ר אכים ורקים (ר"ה ז:).



1 רוב החוקרים החדשים סברים כי זה קצור מן אכן, והוא צרוף של אות הרמז כ עם אות של הערת ההתבוננות א.  בארמ' וערב' אין מלה זו.


.
.
.

קישורית קבועה 

אֲכוֹז

*1, אָכוּז2, — כמו עכוז : עי' עכוז.



1 נקוד לוי. - 2 נקוד יסטרוב. ונקודו של קוהוט הוא שעטנז אַכּוז! — ועי' עכוז.


קישורית קבועה 

אִכּוּל

*, ש"ז, א) אכילת האש, שרפה,   das Verzehren; combustion: איכול אברים (ירוש' ברכ' ד ז:). איכול בראש המזבח (שם סוטה ג יט:).  – ב) כמו עִכּוּל,  Verdauung; digestion : וכמה הוא אכול כל זמן שאינו רעב מחמת אותה אכילה (הלכ' גדול הילד' סה סח). – ג) °עקיצה תחת עור הגוף המוליד תשוקה לגרר ולחכך,  Jucken; démangeaison; itching : אותות כאב הראש שבסבת תולעת שיהיה אכול חזק ובאשת ריח (קאנון ג א ב ז). ויקרה עמהם אכול רב מתערובת דם רב (מאיר אלדבי, ש"א ד א). – ד) °שחין, שאכל הבשר סביב: יתרחב (השחין) ויתפשט במה שהוא מסביבותיו מן הכאב עד שיאכל האבר הבריא הנלוה אל האיבר העלול והעלה הזאת יאָמר לה איכול. האיכול הוא שחין אוכל מעמקו (פרקי משה, כג).


.
.
.

קישורית קבועה 

אַכְזָב

1, ש"ז, מ"ר -זָבִים, — נחל, שמימיו פוסקים בימי הקיץ, הפך מן אֵיתָן, Bach versiegend im Sommer ; torrent tarissant en été ; brook dry in summer : היו תהיה לי כמו אַכְזָב מים לא נאמנו (ירמ' יה יח). בתי אכזיב לְאַכְזָב למלכי ישראל (מיכה א יד).



1 משק' אַכְזָר, אַרְגָּז, אֶזְרַח אֶשְׁנָב, מן כזר כך במקור, וצ"ל כנראה כזב.


קישורית קבועה 

אַכְזָבָה

°, ש"נ, מ"ר -בוֹת, — איכות של האכזב : ותהיינה מעונות הששונות אותי מקיאות, מבמות טלואות לארץ תשואות, ומרבץ דאות וקאות, והתקדרו ברום הבבות, ומתהום הלבבות עבות זבות, בלי אכזבות, יפעת אורי מעיבות, ושפעת גיל מדיבות) תחכמוני יו).


קישורית קבועה 

אַכְזָר

1, ש"ז, מ"ר אַכְזָרִים, מי שלבו קשה, שלא ירחם,  der Grausame; homme cruel; cruel person : גם תנין חלצו שד היניקו גוריהן בת עמי לְאַכְזָר כיענים במדבר (איכה ד ג). תהפך לְאַכְזָר לי בעצם ידך תשטמני (איוב ל כא). – ובדברים לא בע"ח, במשמעת מזיק מאד, verderblich; pernicieux; pernicious: חמת תנינם יינם וראש פתנים אַכְזָר (דבר' לב לג). חשבתיו חשוק עצום ואכזר (עמנ' מחב' כג). – ולנק' אכזרת: כיענה זו שאכזרת על בניה (ר"י קרא, פרשת איכה).



1 עי' למעלה אַכְזָב. ועי' ערך כזב.


קישורית קבועה 

אִכְזֵר

° , –  פ"י, עשה שיהיה אִכְזָר, grausam machen; rendre cruel; make cruel : לנביאים נאצו לקרץ עפעפים וְאִכְזְרוּ עלינו ארך אפים (ר"א קליר, ת"ב, איכה אשפתו).


קישורית קבועה 

אַכְזָרִי

ת"ז, לנק', -זָרִית, מ"ר -זָרִים -רִיּוֹת --כמו אַכְזָר, grausam; féroce; cruel: כה אמר ה' הנה עם בא מארץ צפון וגוי גדול יעור מירכתי ארץ קשת וכידון יחזיקו אַכְזָרִי הוא ולא ירחמו (ירמ' ו כב-כג). פן תתן לאחרים הודך ושנתך לְאַכְזָרִי (משלי ה ט). גמל נפשו איש חסד ועכר שארו אַכְזָרִי (שם יא יז). עם אכזרי אל תלך פן תכביד את רעתך כי הוא נוכח פניו ילך ובאולתו תספה (בן סירא, גני' ח יה). ומנין שאם לא מחל לו (הניזק להמזיק שביקש ממנו מחילה) שהוא אכזרי שנאמר ויתפלל אברהם אל האלהים וכו' [([מקור:ב"ק צב.]]). מנהגו של עולם מלך ב"ו שסרחה עליו מדינה אם אכזרי הוא הורג את כלם אם רחמן הוא הורג את חצים (סנה' לט.). רבי יוחנן אמר כל ימי עני רעים זה רחמן וטוב לב משתה תמיד זה אכזרי (ב"ב קמה:). במי שמשים עצמו אכזרי על בניו כעורב (עירוב' כב.). יבוא עורב שהוא אכזרי ויקרנה (ירוש' פיאה, א טו ד). -- כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי סוף שנעשה אכזרי במקום רחמן (מד"ר קהל', אל תהי צדיק). וזה אכזרי עמד לעקור אומה שלמה חנם (מד"ר במדבר כ). מכאן למי שמבקשים ממנו שלא יהיה אכזרי מלמחול (שם יט). --ולנק' אַכְזָרִית: יעלה זו אכזרית על בניה (ב"ב טז.). אי אכזרית הלא תרחמי הרגת נפשות נקיים ולא תנחמי (עמנ' מחב' ג). --ומ"ר אכזריים: אומרים על הושע ואליהו אכזריים היו (פסיקתא רב' מד). ולדברים לא בע"ח: כלא אכזרי (ידע' בדרשי, פרדס א', אוצה"ס ג). 


קישורית קבועה 

אַכְזְרִיּוּת

ש"נ, וכן סמי', מדת האכזרי, Grausamkeit; cruauté, ferocité; cruelty: אַכְזְרִיּוּת חמה ושטף אף ומי יעמד לפני קנאה (משלי כז ד). תפילתן של צדיקים מהפכות דעתו של הקב"ה ממדת אכזריות למדת רחמנות (סוכה יד.). - אכזריות על הרעים חמלה על הטובים (ספר לוית חן, גנזי נסתרות של קבק. והעיר שטינשנידר שם שהוא משל המוני, וגם מסורס: החמלה על הרעים אכזריות על הטובים). 


.
.
.

קישורית קבועה 

אֲכִילָה

ש"נ, מ"ר אֲכִילות, — שה"פ מן אָכַל, das Essen; act. de manger; eating: ויקם (אליהו) ויאכל וישתה וילך בכח הָאֲכִילָה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה (מ"א יט ח). יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה (יומא ח א). הלוקח פירות לאכילה ונמלך למוכרן (תוספתא דמאי א כ). אם יש מתחלת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס מצטרפין (שם תרו' ז ג). אחר כל אכילתך אכול מלח ואחר כל שתייתך שתה מים ואי אתה נזוק (ברכ' מ.). האוכל אכילה גסה ביוה"כ פטור (יומא ב:). — אכילת בן דרוסאי (ירוש' שבת א ד), — בשר שלא נתבשל אלא שליש הבשול. — ומשל: *אמר המשל יש אכילה מונעת כמה אכילות (יהוש' אבן שועיב, דרש' מ"ד). אכילה בלא שתיה כמכה בלא רטיה. — ובהשאלה, *לשרפה: אכילת מזבח (ירוש' סוט' ג יט:). — ב) *תפיסת מקום: אכילת הגפן והקבר והסלע עולין במדת רובע (כלא' ב י).

אֵבוּס, כלי שנותנים בו מאכל לבהמה, וקערה גדולה. — *אָבַס, האכיל אותו הרבה. — *אבוס, *אביסה. — אוֹנִים, לחם אונים, בסעודת הבראה לאבל. — °אִכּוּל, כעין דגדוג וקריצה תחת העור, בפצע, וכדומה. — אֹכֶל, אָכַל וכו'. — *אֲכְלָן, מי שאהב ויודע לאכל הרבה. °מי שלוקח שֹחד. — 
*אֲכְסַנְיָה, הכנסת אורחים בסבר פנים יפות באכילה ושתיה. — אַלְיָה, משל: *האוכל אַלְיָה, מתחבא בַּעֲלִיָה, לאמר: האוכל תמיד בשר שמן, ובכלל דברים יקרים, צריך להסתתר בביתו מפני נושיו. — אֱלִיעֶזֶר, רבי אליעזר ב"ר שמעון היה אֲכְלָן גדול. — *אסטומכא, קיבה. — *ארח, הֶאֱרִיחַ אדם בביתו, הכניסהו והאכילהו. — אֲרֻחָה, כמות קצובה של מזון לזמן קצוב. — *אֲרִיחָה, אכילה ושתיה עם אחד.

בֶּטֶן, מלא בטנו, מלא כרסו. — °אֹהֵב בִּטְנו, אהב לאכל היטב. — °בֵּית אֹרְחִים, *אַכְסֶנְיָה, מָלוֹן, *פֻּנִדָּק. — בֵּית הָאֹכֶל, החדר המיוחד לאכילה. — בֵּית-מָזוֹן, שידה או מגדל לשמר בו המזון. — *בֵּית-מֶלַח. -פִלְפְּלִים.  -תַּבְלִים. -סַכִּינִים. וכו', כלים ישמרו בהם את הדברים האלה. — בְּלִיל, מאכל לבהמה. — בַּל, הכין בְּלִיל. — *בֻּלְמֹס, רעבון חזק מאד. — בְּלִיעָה, שה"פ של בּלע. — בָּלַע, הוריד את המאכל דרך בית-הבליעה שבגרונו להקיבה. — *נִבְלַע, הבשר נבלע באבריו, נעשה בשר מבשרו. — בֶּלַע, מה שבלעים. — *בַּלְעָן, אוכל במהירות גדולה, ברעבתנות. — *בִּלְעֵם, בלע באופן רע, מסֻכן עד להחנק בו. — בֵּלְשֶצָר, סעודת בלשצר, סעודה גדולה בשתיה ושכרות. — *בּוּלְעָם, בולעמים,  במקומו. — *בָּסִים, מאכל נעים וערב. ומשל: רֶוח לבסים מצוי (בארמית: רוחא לבסימא שכיחא, ר"ל אפילו כשאכל אדם לשׂבע יוכל עוד לאכל דבר, של טעם טוב). — *בָּצַע, את הככר וחלק פרוסות להמסֻבים. — בָּצֵל. משל: אכול בָּצֵל ושב בַּצֵל, לאמר, הסתפק באכילתך בדברים פשוטים, ותוכל לשבת במנוחה. — בָּרָה, אכל אכילה קלה וסעד לבו, למשל חולה וכדומה. — הִבְרָה את, האכילהו בִּרְיָה, לאמר אכילה קלה. — בָּרוּת, אכילה. — *סעוּדַת *הַבְרָאָה, להאבל אחרי הקבורה. — בּרָכָה, ברכת המוציא קדם, וברכת המזון אחרי האכילה. — בִּשֵּׁל, הכין המאכל והכשיר לאכילה ע"י האש, הקיבה °בּשׁלה המזון, עכלה אותו.

גָּד, אלהות המזל שהיו עבדים לו באכילה ושתיה. — *גִּיץ, העכברים יגיצו את הבגד וכדומה. — *גָּסֹה, אכל אכילה גסה בבלענות, כמו חיה. — *גְּדִיל, המפה המכסה השלחן. — *גָּרַד וגָרַר, העיר תאבון לאכילה. — *גּוֹרֵד וגוֹרֵר, דבר המעיר תאבון לאכילה. — *גַּרְגְּרָן, שאוהב לאכל מטעמים מתקים, מעדנים.

*דַק, טחן המאכל היטב בשנים. — *דָּרַס, תחב המאכל לתוך פי הבהמה.

*הִלְקֵיט, נתן אכל בידו לתוך פי תרנגלת, אוז, וכדומה. — *הנה, נֶהְנָה ממאכל.  *הֲנָאָה °בעל הֲנָאָה, האהב לאכל היטב וליהנות מחייו. — הָנָה, *יֶהָנְךָ! ברכה לאוכל. — *הֶסֶב *הֱסֵבָה, ישיבה אל שלחן האכילה בקצת נטיה על הצד (לפי המנהג לפנים) והפעל: *הֵסַב.

זמן, *הִזְמִין איש לסעודה, בקש שיבוא לאכול אתו. — *זִמֵּן, ברך ברכת המזון בזמוּן, שלשה או יתר יחד. — *זָן, את פלוני, המציא לו מזון, כל דבר אכילה, מאכל. — *מֵזִין, המשביע היטב. — זָרָא, המאכל נעשה לו לזרא, נמאס לו.

חַיִל, משל: *לפי הילך אכול ופחות ממה שאתה לֹבש (בארמית: לפום חילך אכול ופרא מן מה דַאת לביש). — חָסַל הארבה את הצמחים, החריב על ידי אכילה. — חֹק לחם חֻקּוֹ, הקצוב לו.

טַבָּח, מי שמכין המאכלים.  — טָעַם, לקח מעט מהמאכל בפיו לדעת מה טעמו. — טַעַם, טוב, מר, מתוק, וכו' במקומו. — °טֶקֶם השלחן, כל הכלים הנצרכים להשלחן לאכילה. — טָרַף. ארי, זאב, טורף ואוכל. — טֶרֶף, מה שהחיה טרפת לה לאכילה. ובהשאלה למזון בני אדם. והפעל: הַטְרִיפֵנִי,  הזמין לי טרפי, לאמר מזוני. 

יָד: *יָדָיו יפות. מהיר באכילה. — יַמֵּר, הִתְיַמֵּר ב... זן את עצמו באיזה דבר. — יָנַק, הילד מצץ החלב בשפתיו, הֵנִיקָה את הילד, מֵינֶקֶת.

כֶּדֶו, תערובת מאכלים רבים, ללפת הלחם. — כִּלְכֵּל, את פלוני, הִסְפִּיק לו כַלְכַּלָּתוֹ, כל הנצרך לקיומו: אכילה, שתיה וכדומה. — °כִּימוּס, מאכלים טובי הכִּימוּס, הנוחים להתעכל ולהבלע באברים. — *כָּסַס, ו*קָסַס, קרץ בקצה שניו, למשל חטה. — כָּפָן, רעב. — כָּרָה, עשה כֵּרה, סעודה לכבוד ארח. — *כָּרַךְ *רִיפָה, בהשאלה: אכל. — *כָּרָס, ומשל: יקר לגבך ושוה לכרסך (בארמית: עשיק לגבך ושוי לכריסך, לאמר: בגדים תקנה אפילו דברים יקרים ולאכילה מה ששוה). — הכרס נושא את הרגלים (בארמית: כרסיה טעין רגליה). — כִּרְסֵם ו*קִרְסֵם, חתך בשניו לאכול (חזיר, נמלה וכדומה).

לֵב, *על לֵב ריק, בעוד לא טעם מאומה. — *לֹגֶּם, מלא לֹגמו, מה שאדם לוקח בפיו בפעם אחת. לֹגמו של בן בטיח, לֹגֶּם גדול מאד. — *לְגִימָה, שה"פ, ובהשאלה אכילה או שתיה, ודבור רגיל: גדולה לגימה, ר"ל הלגימה שאדם נותן לחברו פועלת הרבה. — לָחַך, קנח בלשונו, ובהשאלה על אכילת הפרה, השור: כִּלְחֹךְ השור, שלא ישאיר אחריו מאומה. *מְלַחֵךְ קערות, אדם המלחך בלשונו מה שנשאר בקערות, וכנוי לאדם המרבה לאכל אצל זרים. — *לָעַט, אכל בתאוה גדולה, במהירות, בלי מדה. — הִלְעִיט את פלוני, נתן לו איזה דבר ללעט. — *לָעַס, טחן ורסק את האכל בשנים. — *לִפֵּת, את הפת, את הלחם: אכל הלחם באיזה דבר להטעימו. — לָקַט, *הלקיט, זרק האכל לפני העופות.

מַאֲכָל, כל דבר אשר יאכל, כל דבר מוכן ומתקן לאכילה. — מיני המאכלים במקומו. —
מֶזֶו, אוצר המזון. — *מִזְוָדָה, כוס לקחת בו צידה לדרך. — מַטְעַמִים, מאכלים טובי טעם. — *מִטְעֶמֶת, מה שטועמים. — °מְלַוָּה מַלְכָּה, סעודת המקֻבלים במוצאי שבת. — מָן, שירד לישראל במדבר. — *מִסְעָדָה, בית שסועדים בו. — מִסְפּוֹא, מאכל בהמה. — מַעֲדַן, מאכל טוב הטעם מאד. — *מַפָּה, חתיכת בד יפרשו על השלחן בעת האכילה. — מֻרְאָה,  כיס להעופות תחת הגרון יתקבץ שם האכל קדם רדתו להקיבה. — *מרה *הִמְרָה, הרביץ (את העגל וכדו') ונתן לתוך פיו אכילה ושתיה. — הָמְרָאָה, שה"פ. — מִרְזָח, אכילה ושתיה מרבה במנגינות ושירים והוללות.  — 
מִשְתֶּה, סעודה גדולה, לכבוד חג וכדומה.

*נִגַס, חתך בשִניו חתיכה מן האכל, ובהשאלה להאכילה בכלל: יושב ונֹגֵס. — *נַקְדָּן, מבין בעניני מאכלים ומוקיר אותם. — *נַקְדָנֵי הוּצַל היו מפורסמים בְ°נַקְדָנוּתָם. — *נָקִיד, שם המלאך הממונה על המזון. — *נָקַר, העוף ב*מָקוֹר (חרטום) שלו וכן העכבר וכדומה. — נֻקֶר, מה שנקר העוף, העכבר.

*סִבֹּלֶת, סעודה שכל אחד מהסועדים משתתף בהוצאות הנצרכות להסעודה. — *סָלַק, את המאכלים, השלחן וכדומה. — *סֹלֶת, סלת שבמזון, (תמצית), סלת. — *סָמוּךְ: ראובן סמוּךְ על שלחן שמעון, אוכל תמיד על שלחנו, וראובן סמך אותו. — סָעַד, את לבו באכילה, בשתיה. חזק את לבו. — מאכל *סֹעֵד, המחזק הכח: היין סֹעֵד. — *סָפָא, האכיל הרבה: סְפֹא אותו (את הילד) כשור. — *ספק: הספיק לאיש מזונו. — *הִסְתַּפֵּק מדבר, לקח מדבר צרכי מזונו. — *הִסְתַּפֵּק, בסעודה פשוטה, קלה. — °הסתפקות המדה הזאת. 


*עכּוּל, בּשׁוּל המזון בהקיבה. — *עִכֵּל, הִתְעַכֵּל. — עָלַס, נהנה מדבר מאכל וכדו'. — עִנָּה, את נפשו, הִתְעַנָּה, ישב בְ*תַעֲנית, לאמר בלי אכילה. — עִצֵם, גַּרַם ושבר את העצמות בהשנים.  
— *עקר, קם מהשלחן. — ערב, ברכה לאוכלים: *יערב לכם יבסם לכם. — עָרַךְ, השלחן, סדר עליו הכלים הנצרכים לאכילה.

פֶּה, כלי האכילה בבעלי חיים. — פִּטֵּם, עגלים תרנגולות וכדומה, האכילם הרבה למען ישמנו. — פַּטָּם, מי שאומנתו בכך. — *פטר, מפטירין. — *פֻּנְדָק, בית אורחים, בפרט על הדרך ינוחו שם ויאכלו. — °פַּלָּג, מי שמחלק ונותן המנות להמסֻבים. — *פִּרְנֵס, המציא לאיש *פרנסתו, הנצרך למזונו. 
— *פְּרוּסָה, חתיכה אחת. — פָּרַס, את הלחם, הפריש על ידי שבירה, חתוך. — *פְרַס, אכילת פרס. — פּרשׁ, הִפְרִישׁ (הצפעון, הנחש), טרף, קרע ואכל. — פַּת: פַּת-בַּג, פַּת-לֶחֶם, פַּת-שַחֲרִית, סעודה קלה שאדם אוכל בבקר.

ר' צָדוק, הסתפק בקב חרובים מערב שבת לערב שבת. — צום, מניעת אכילה ושתיה, והפעל צָם, ישב בצום.

קָא, הקיא את המאכל, המזון שב מהקיבה.  — קִיא, המזון המושב מהקיבה. — קֵיבָה כלי העכול בבע"ח. — *קָנַח, *קִנוּחַ סעודה, המאכלים שאוכלים בסוף הסעודה. — *קִנוּח פֶּה, ממתקים וכדומה לקנח הפה אחרי שתיית איזה משקה. — *קָפָה, *הִקְפָה את האכל (במים, ביין), שתה בעת האכילה.

רָעֵב, מי שיש לו רעבון , צרך ותשוקה לאכילה. — *רְעָבְתָּן, מי שיש לו רעבון חזק, מי שאוכל הרבה. — *רְעָבְתָּנוּת, המדה הזאת. — רָעָה (בהמה) נהג אותה בשדה לאכול עשב. — והבהמה רֹעָה, אוכלת עשב השדה. — °רְפוּאָה וְחַיִים, ברכה מאיש הבא לבית חבירו ומצאו אוכל, וברכה מהמסבים איש לרעהו אחרי גמר האכילה.

שֹבַע, הפך מן רָעֶב, שָׂבֵעַ, שָֹבַע וכו'. — *שֵׁרוּת, סעודה, ומשל: עלית לגגך שרותך בכנפך (באר, סלקת לאגרך שירותך בכנפך).

*תֵּאָבוֹן, תאוה לאכול.


.
.
.

קישורית קבועה 

אַכְלָה

°1, ש"נ, – כלי ארוך הצואר ישאבו בו יין מן החבית וכיוצא בזה:  ואכלה הוא כלי שיש לו צואר ארוך ששואבין בו יין מן החבית (פרו'  המשנ' להרמבם בכורו' ז א).  – ב) מכסה של חבית וכדומה בצורת צריף, kegelf. deckel; couvercle de forme conique; coniform lid : הכילון שראשו חד מלמעלה ורחב למטה ודומה לכיסוי של חבית שקרוי אכלה (רע"ב בכו' ז א).



1 בארמ' אכלא:  כאכלא לדנא (סנה' כח:) דדמי רישיה לאכלא (בכור' מג:). כך הגרס' בנוסח' וגרס' הערוך (ערך אובלא וערך בלןאובלא.  והרמבם בפרוש המשנה אכלה ופרש רגמ"ה:  אכלא דדנא שהוא משופע וחד למעלה.  ע"כ.  והביא פרוש זה גם הערוך וכן רשי:  לאכלא לכסוי של חבית שחד מלמעלה ורחב מלמטה.  ע"כ.   רק הרמבם (פרוש' המשנ') פרש שהוא כלי ארוך הצואר, כמו שהובא בפנים.  ולא נתברר מהו מקור מלה זו.  קוה' אומר, כי באלא בפרס' הוא כסוי.  ויש קצת דמיון להדבור כאכלא לדנא במשל שהיה נהוג בלשון רומית והביאו הירונ', לאמר:  הקדרה מצאה לה כסוי, במשמעת: שניהם דומים זה לזה.  ור"ש בר"ש בעל ספ' המליצה (הוצ' בכר) פרש אכלא פטיש: כאכלא לדנא, כלומר מה קריבות יש בין אבי החתן ואבי הכלה אלא שנאה, כמו שיש בין החבית ובין הפטיש.


קישורית קבועה 

אַכְלָן

°1, ש"ז, מ"ר אַכְלָנִים,-- א) מי שאוכל הרבה einer der viel isst; grand mangeur; one who eats much: ותאותו (של הנולד במזל שור) רבה והוא אכלן (ראב"ע ראשית חכמה, כ"י פריז). -- ומ"ר: והנשים שלנו קוראין לאנשים האכלנים בולעמים מפני שכל מאוים להתמש בבית הבליעה (שלטי הגבורים, פ' נג נח). --

ב) בלשון העם בא"י, מי שלוקח שחד



1 בארמ': ר' אליעזר בי ר' שמעון על ידי דהוה אכלן הוה משער גרמיה כן (ירוש' מעשר' ג נ ד). 


קישורית קבועה 

אַכֶּלֶת

§, כמו °אִכָּל, והוא משקל שמות המחלות, בַּהֶרֶת, דַּלֶּקֶת, שַׁחֶפֶת. מצוי בהעתונים.


קישורית קבועה