שלום לכולם.
בעדכון ספטמבר שנוסף זה לא כבר למאגר הפרויקט אנו מגישים שירים נוספים משל שלום שבזי, ש"ל גורדון, מ"צ מאנה, ומשה אבן-עזרא, וכן סיפורים ומאמרים מאת א"ש שטיין, אברהם רגלסון, א"ד גורדון, נחום סוקולוב, אלתר דרויאנוב, ש"ל ציטרון, ושמואל צ'רנוביץ.
לצד אלו, אנו מתברכים בהעלאת חיבורו של מנחם מנדל בוים, הידוע יותר בכינוי מנחם מנדל מקאמיניץ, קורות העיתים לישורון בארץ ישראל, שמתאר את חוויותיו של בוים בעת רעידת האדמה החזקה בצפת ובטבריה, וכן את מעשי האלימות מצד ערבים כלפי היישוב היהודי בגליל בראשית המאה הי"ט.
ובנוסף, גולת הכותרת של העדכון היא התחלת העלאת שירי המשורר העברי הספרדי וידאל בנבנשת, איש המאה החמש-עשרה, שההדירה מתוך כתבי היד ד"ר תרצה ורדי, ושאותם הואילה ורדי להגיש לנו לשם צירופם למאגר. פרט לפרסום האקדמי של השירים, בעבודת הדוקטורט של ורדי, לא ראו רוב השירים הללו אור, וקשה מאוד למוצאם, אפילו בספריות אקדמיות. אנו גאים להעניק חיים חדשים לשירה הזו, באמצעות המהדורה האלקטרונית, הנגישה לכל בחינם, ורואים בכך הגשמה של אחת ממטרות הפרויקט.
והנה פסקה אחת מתיאורו של בוים את הפרעות:
ויהי כאשר חזרנו ליתר עמנו אשר החורבה על ההר פגע בנו א' מהשוללים וחרבו שלופה בידו. ויתן החרב על צוואר ר' שלום חייט שהלך אתי ורצה להסיר את ראשו מעליו. ואף שהלך א' מאנשי הקאדי אתנו וצעק עליו אבל לא שמע לו בזה ויתחנן לו ר' שלום לאמר זכר נא שכמה פעמים הייתי תופר לך בגדים והיית אוהב אותי ואיך נהפכת לי לשונא על מה כי מעות אין לי. גם ראה כי זקנתי ואמות על מטתי – ולמה תמיתני. אז רפתה רוחו ממנו. ונלך מאתו. ויהי כאשר באנו לרחוב פוליש. שמענו קול מר צורח "אחינו ב"י הוציאוני מזה". ונלך עד מקום תחנותו. והנה איש שוכב תוך האשפה עד צווארו. ורצינו ליקח אותו משם ראינו שהוא מוכה ברגליו ואינו יכול לילך ואז הלכנו מאתו בחיש ומהר כדי להגיד להרב החסיד איש אלקי רבי אברהם בער שהיה אתנו וישלח כמה אנשים ויביאוהו על החמור. אך בעוד ג' ימים מת בהר עוד כמה וכמה אנשים שהיו אצלינו מתו מפני הפחד והמורא שנפל עליהם ועלינו. וישאלו לנו מה נעשה בס"ת ונספר להם מה שראינו ס"ת קרועים מונחים בראש כל חוצות ושנעשו מהם מנעלים וסינורי הנפחים. והתפלין קרעו והרצועות לקחו מהם לקשור השקים. ומהטליתים עשו אבנטים לגופם וספרי התלמוד קרעום היטב ובכל רחוב ראינו שבאו שם אנשי כפרים עם חמורים ולוקחים הביזה והבגדים וכל כלי היהודים הכל שלחו לבני הכפרים. והשוללים היו עומדים בבתים ושוברים הבתים אולי ימצאו מחבואות של היהודים שהחביאו איש בביתו כסף או זהב. וכאשר מצאו תיבה עם חפצים היו מריבים זה עם זה כי לא יכלו לחלק בזה ע"כ חרבו בתי היהודים עד היסוד בה.